מתי מגד נולד בט״ו באייר תרפ״ג, 1 במאי 1923 בקוּטנוֹ שבפולין. ב-1926 עלה ארצה עם הוריו ועם אחיו הבכור, אהרן מגד. גדל ברעננה וסיים את לימודיו בגימנסיה ׳הרצליה׳ בתל-אביב. בנעוריו היה חבר בתנועת השומר הצעיר, ויצא עם גרעין של תנועתו להכשרה בקיבוץ משמר העמק. הצטרף לפלמ״ח והיה פעיל בו בעיקר בתחום התרבות. לימים השתתף לצדו של זרבבל גלעד בעריכת ספר הפלמ״ח על שני כרכיו (1954-1953). אחרי הפוגה שבה החל את לימודיו באוניברסיטה העברית נשלח ב-1947 לאירופה מטעם ה׳הגנה׳ לסייע בהעלאתם ארצה של פליטי השואה. בשובו לארץ השתתף במלחמת העצמאות. לאחר מכן עסק בהוראה בקיבוץ גבעת חיים ובסמינר אורנים.
    ב-1943 החל לפרסם שירים בעיתונות הספרותית, והמשיך בכך שנים אחדות, אך עד מהרה מצא בסיפורת את תחום ביטויו העיקרי. ב-1945 החל לפרסם סיפורים, וב-1949 כינס עשרה מהם בספרו הראשון, המגדל הלבן. אלה סיפורים טיפוסיים לכתיבתם של בני ׳דור בארץ׳ באותם ימים. עלילותיהם נטולות בעיקר מחוויות המאבק לעצמאות, נימתם פתטית וסגנונם גבוה ומליצי. עם זאת, כבר בשלב מוקדם זה מסתמנות בהם התחלות של תכונות העתידות להתעצם בהמשך דרכו של מגד: התבוננות מסויגת-קמעא בהוויית החבורה הפלמ״חית ושאיפה להתבדל ממנה, נטייה לנתחנות עיונית של החוויות המתוארות וחיפוש אחר צורות סיפוריות מתוחכמות באופן יחסי. באותם ימים נתן מגד ביטוי מפורש לחוסר-הנחת שלו מיצירתם של בני דורו במסתו ׳אדם במלחמה׳ (בקובץ יבול, 1950), שבה ביקר את נטייתם ל׳ספרות של מצב׳, כלומר את ההיצמדות לאירועים ולחוויות קונקרטיות תוך כדי קיפוחו של מימד ההגות האינטלקטואלית והבחינה העצמית הנפשית והמוסרית. זה אחד ממאמרים רבים שפרסם באותן שנים, ואלה הפכוהו לאחד הדוברים הבולטים של דורו. הוא עצמו נטה והלך בכתיבתו מן הריאליזם האקטואלי אל סיפורים חידתיים וסמליים, הגותיים ומסאיים. הדבר ניכר ביותר בקובץ סיפוריו השני, אור בסורג (1953), שהסיטואציות המופשטות-למחצה המעוצבות בו טבועות בחותם השפעה מובהק של ספר המעשים לעגנון והמשפט לקפקא, ומבשרות התפתחויות מאוחרות יותר בסיפורת של דור תש״ח ושל דור המדינה. ב-1958 פרסם רומן ראשון, יומו האחרון של דני, המבוסס על פרשת הל״ה וכתוב כשרשרת מונולוגים פנימיים מתוך תודעתו של מפקדם, דני מס. תיאור הקרב הנואש משמש מסגרת לפרישׂה נרחבת של הרהורים, זכרונות, סיכומים וחשבון-נפש של הגיבור היודע כי שעותיו ספורות וגורלו נחרץ. תיאור הקשר הנפשי העמוק בינו לבין חבריו הלוחמים לצדו עד מוות ממחיש בפועל את מושג הרעות הפלמ״חית.
    משנות החמישים עד שנות השבעים התרכז מתי מגד בלימודים אוניברסיטאיים ובפעילות אקדמית. הוא למד קבלה אצל גרשם שלום וסיים ב-1963 תואר שני. חיבור הגמר שלו על סיפורי ספר הזוהר עוּבַּד לימים לספרו האור הנחשך: ערכים אסתטיים בספר הזוהר (1980). ב-1973 השלים עבודת דוקטור על יצירתו של סמואל בקט. מספרי העיון שפרסם באותה תקופה: הדרמה המודרנית: מבואות ומקורות (1966), דוסטוייבסקי, קפקא, בקט (1967). כמו כן כינס מבחר מסיפוריו של הירש דוד נומברג בצירוף מבוא מקיף (סיפורים, 1969), ערך אנתולוגיה של שירה עברית (שירים ליריים: מבחר מן השירה העברית החדשה, 1970) ואנתולוגיה נוספת של משוררים מתחילים (ביכורי עטים: מאסף לספרות צעירה, 1971), ותרגם ממחזותיהם של בקט, דירנמט, יונסקו וז׳אן ז׳נה. היה מן המורים הראשונים באוניברסיטת חיפה עוד בגלגולה הקודם כ׳מכון האוניברסיטאי של חיפה׳, שפעל בחסותה האקדמית של האוניברסיטה העברית, ובשנות השבעים שימש בה ראש החוג לספרות ודיקאן הפקולטה למדעי הרוח.
    ב-1978 עזב מתי מגד את ישראל, ועשה את עשרים וחמש שנותיו האחרונות בניו-יורק. בתקופה זו חזר לכתוב סיפורת ופרסם ארבעה רומנים. החשובים בהם הם מם (שם שאול) (1985) ושעון החול (1989). שניהם עשויים כמארג של קולות דוברים, הכפלות ופיצולים של דמות הגיבור, היסוס מתמיד בין בדיון לממשות, משחקי מסיכות והשתקפויות; אולם מבעד לשפע תחבולות האיפוק, ההסוואה וההרחקה בוקע וידוי אוטוביוגרפי כאוב של סופר שגלה מארצו לעת זקנה ועורך בבדידות את חשבונו הסבוך עם עצמו, עם דורו ועם מולדתו. עולה מהם דיוקן עצמי של אדם שנהפך מדמות בעלת משקל אישי וציבורי לא מבוטל בחברה הישראלית לאיש תלוש ודחוי המבכה את חורבן חייו. תחכום צורני דומה יחד עם לבטי זהות מאפיינים גם את צוואתו של מרק מתנאל (1999) ומוקשים זרים (2000) – הראשון מתאר את נסיונם של היסטוריון וסופר לשחזר את פרשת חייו של איש מסתורי שנפל בקרב המיתלה במבצע קדש, והשני מעין רומן בלשי-פוליטי המעוגן בעולמם של ישראלים שעזבו את ארצם. בשנותיו בארצות-הברית חיבר מתי מגד גם שני ספרי עיון באנגלית, דיאלוג בחלל הריק: בקט וג׳אקומטי (1985) וחיה שלא הייתה מעולם: בחיפוש אחר היוניקורן (1992). מתי מגד נפטר בניו-יורק בכ״א בחשוון תשס״ד, 16 בנובמבר 2003.
    על פי סברה שהועלתה בביקורת, שימשה עלילת חייו של מתי מגד מקור השראה אפשרי לעיצוב דמות הגיבור בשני רומנים ישראליים בולטים, גירושים מאוחרים של א״ב יהושע (1982) ובאמצע הרומן של חנוך ברטוב (1984). כמו כן שורטטה דמותו בספרו האוטוביוגרפי של אחיינו, אייל מגד, ארץ אשה (2006).

נכתב על-ידי אבנר הולצמן עבור לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית 
[מקורות נוספים: קרסל, ויקיפדיה]