אלון
אלטרס נולד ביפו להורים יוצאי רומניה. גדל ברמת גן ובגבעתיים. למד בתיכון למנהל ולמסחר בגבעתיים וסיים את לימודיו ב-1978 ב״מישלב״ תל אביב. בשנים 1978־1981 שירת בחיל האוויר. למד לתואר ראשון בחוג לספרות כללית באוניברסיטת תל אביב. בלימודי התואר השני עסק בתהליכי בנייתה של התרבות האיטלקית הלאומית המודרנית. בשנות השמונים השתייך לחבורה ספרותית שהקימה את כתב העת
מקום. לצד כתיבתו הספרותית עוסק בתרגום מאיטלקית ובכתיבת רשימות ביקורת. מרצה במכללות בישראל ובאוניברסיטאות באיטליה. יצירותיו התפרסמו במוספי הספרות ובכתבי עת ותורגמו לאיטלקית. שיריו הופיעו בכמה אנתולוגיות. מתגורר לסירוגין בוונציה ובתל אביב.
ב-1982 ראה אור ספר שיריו הראשון, אקלים הבית (הוצאת עכשיו-סתווית). הספר מעמיד במרכזו את הבית הקונקרטי, על החפצים המוכרים המאכלסים אותו, לצד הבית המטפורי, המשמש חלון ראווה לנפשות השוהות בו והמיטלטלות בין חרדה להתרגשות, בין יציבות לארעיות. גם בספר שיריו השני,
בתים באי (1985), נמשך העיסוק במורכבותו של מושג הבית. בקובץ שיריו השלישי,
האש המעדנת (1990), פנה אל דמות נשית, שלעתים מצטיירת כאם המתה ולעתים כאישה האהובה, בניסיון לעסוק בצורה מעודנת בחומרים הלקוחים מיצירתו של דנטה אליגיירי – דם, אש ומוות. קפיצת הדרך (1996) הוא ספר שיריו הרביעי, ובו מבחר משלושת ספריו הקודמים לצד שירים חדשים, היוצרים הקבלה בין האהבה לשירה ומוגשים כאן בלשון תמציתית ומחודדת הספוגה בארוטיות ישירה. נוספו עליהם חמישה תרגומים מן השירה האיטלקית. יצירתו השירית מאופיינת בתיאור מינימליסטי ומאופק של הבית, על חדריו השונים, כסמל לקיום האנושי. בולטת ההתבוננות מן הבית אל העולם, על רקע המתח שבין הרצון לחשוף לבין הבושה החותרת להסתרה.
ב-1999 הוציא לאור את הרומן הראשון שלו, הנקמה של מאריצ'יקה (זמורה-ביתן). הרומן מגולל את סיפור חייה של עולה מרומניה, בודדה וענייה, העובדת כתופרת שכירה וחולמת על יצירת קולקציה משלה. בשל בדידותה היא נעתרת לחיזוריו המגושמים של פאול, עולה חדש כמוה, מנותק, עקר מרגשות ומרוכז בעצמו. לאחר נישואיה עמו מתברר לה כמה אפורים יכולים להיות החיים בשניים, חיים פשוטים, שלעתים נדרש מאמץ-על כדי לחיות אותם. היא כמהה לילד, אך גם כשנולד, הוא אינו מביא את השינוי המיוחל. בגיבורה מתחיל להתעורר רצון לבוא חשבון עם כל מה שעולל לה בעלה, וכך מבשילה הנקמה המאירה את דמותה באור חדש. הרומן הוא מחווה של אהבת בן לאמו, לכתוב מחדש את חייה כפי שהיו יכולים להיות. השמלה השחורה של אודליה (2002) הוא רומן ריאליסטי מותח ואפל, הפורש את סיפור אהבתם של אודליה ואמיר, מאהבים מזדמנים ההופכים לבני זוג בעקבות אסון משפחתי. זהו
״יחד״ הנולד מתשוקה גופנית ומאומללות. הצללים של העבר עולים ומופיעים שוב ושוב מחדש, חרף ניסיונות השניים למחות אותם. במרכז היצירה עיסוק ביצרים, באוכל ובביגוד. אודליה היא דמות מסתורית ורבת-קסם, מעורערת בנפשה ולכודה בסבך החיים. שמלתה השחורה מסמלת את תהליך הידרדרותה אל הוויה של שקר ומוות. העלילה מתרחשת בחלקה בתל אביב ובחלקה בוונציה – מרחב היוצר זירת התרחשות מיוחדת ומשמעותית. הרומן עובד לתסריט.
זה הילד שלנו (2008) הוא רומן טעון ודחוס שבמרכזו מלחמת המינים. סיפור על סודות ושקרים, שככל שמתחמקים מהם, הם גובים מחיר יקר יותר. חייו השלווים של הגיבור מופרעים כאשר שיחת טלפון מוזרה של חבר מימי הצבא שואבת אותו מחדש אל העבר ופותחת הזדמנות לתקן עוול שנעשה, אך מתגלה כמלכודת של חיסול חשבון. במרכז היצירה ברית נשית לא מודעת, של מי שנפלו קורבן ליחס מזלזל של נטישה ובגידה באהבה. עניינו של הרומן הוא בחשיפת עוצמתן של הנשים, המלמדות את הגברים שפגעו בהן מה הן כנות וגאולה. כשנשארנו לבד (2012) הוא המשך מפתיע של הנקמה של מאריצ'יקה. הספר נפתח באירוע מותה של אמו האהובה של הסופר, ומגולל את סיפורם של הבן ואביו
״שנשארו לבד״. האב, אדם קשה, תלותי, אגוצנטרי – דמות של מהגר שורד. הבן, משורר צעיר שיחסיו עם בני אדם, ובעיקר עם בנות זוג, אינם פשוטים מאלה של אביו. במהלך הרומן המרחק בין האב והבן מצטמצם, והוא מסתיים בסצנת קרבה מרגשת אם כי שזורה בנימים אירוניים.
ככלל, יצירתו הסיפורית של אלטרס מתמקדת בניסיון לברר את מהות האהבה והקשר בינה לבין חיי האדם וגורלו, מתוך ניסיונם של הגיבורים להשתייך למקומות שונים: המקום שנולדו בו, זה שממנו הגיעה משפחתם וזה שהם עתידים להגר אליו. סגנונו בהיר ומדויק, מתנזר מקישוטיות וללא עומס פיגורטיבי. הפיוטיות נובעת מדרכי התיאור והעיצוב של המספר ומנטייתו לאפיין בני אדם, מקומות וחפצים בתאורה רכה ושהויה, היוצרת נופך ארוטי.
זכה בפרס ראש הממשלה על שם לוי אשכול (2001) ובפרס שר התרבות של איטליה על תרגום ספרות איטלקית לעברית (2003). מתרגומיו מאיטלקית: אנטוניו טאבוקי,
לטענת פררה (1996); נטליה גינצבורג, העיר והבית (1998); אנטוניו גרמשי,
על ההגמוניה (2004); אלנה פרנטה, ימי הנטישה (2007); קול אחר, אנתולוגיה לשירה איטלקית (2009).
אוקיינוס ים / אלסנדרו בריקו (תל-אביב : כנרת, 2002)
קנון מהופך / פאולו מאורנסיג (ירושלים : כתר, 2002)
האישה מנמל פים ועוד סיפורים / אנטוניו טאבוקי (אור יהודה :
זמורה-ביתן, תשס״ד 2004)
על ההגמוניה
: מבחר מתוך 'מחברות הכלא' / אנטוניו גרמשי ; בחר, תרגם מאיטלקית, הקדים והעיר אלון אלטרס (תל-אביב : רסלינג, 2004)
<מהדורה מחודשת יצאה לאור ב-2009>
לא עכשיו, לא כאן / ארי די לוקה (בני ברק : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן
קריאה, תשס״ו 2005)
הזקן והים / ארנסט המינגווי (תל-אביב : ידיעות אחרונות : ספרי חמד :
פן, 2005)
ימי הנטישה / אלנה פרנטה (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד
: ספרי סימן קריאה, תשס״ז 2007)
לפני הפרידה / גבריאלה אמברוסיו (חיפה : פרדס, תשס״ט 2008)
אהבה מטרידה / אלנה פרנטה (בני ברק : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה,
תשס״ט 2009)
על ההגמוניה : מבחר מתוך 'מחברות הכלא' / אנטוניו גרמשי (תל אביב : רסלינג, 2009)
<בחר, תרגם מאיטלקית, הקדים והעיר אלון אלטרס>
קולנוע של שירה : מבחר מאמרים / פייר פאולו פזוליני (תל אביב : רסלינג, 2009)
<עריכה מדעית - אורי ש. כהן>
האישה בחליפה האפורה / אנדריאה קאמילרי (תל אביב : אחוזת בית, תשע״א 2011)
אלטרס, אלון. ביקורת הביקורת: הרהורים על מצבה העגום של ביקורת השירה. מאזנים, כרך ס״ד, גל' 1־2 (1989), עמ' 79־82.
עברון, רם. ללכת בעיקבות דנטה : רם עברון מראיין את אלון אלטרס. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, כ״ט בטבת תש״ן, 26 בינואר 1990, עמ' 24.
על ״אקלים הבית״
בקר, ירון. כאשר השיר הוא נסיון של בדידות. ערכים (בטאון המפלגה הקומוניסטית), כרך 3, גל' 77 (1983), עמ' 70־74 <על שיריהם של
רוני סומק, אלי בכר, פרץ בנאי ואלון אלטרס>
על ״היהודים הסמויים״ מאת גבריאלה אשכנזי וגבריאלה נסים
שחל, יובל. אנטישמיות ללא יהודים. הארץ, מוסף ספרים, גל' 269 (כ״ו בניסן תשנ״ח, 22 באפריל 1998), עמ' 10.
על ״משי״ לאלסנדרו בריקו
ברונובסקי, יורם [יוחנן רשת]. משי. הארץ, תרבות וספרות, י״א בטבת תשנ״ח, 9 בינואר 1998, עמ' ד 2.
גלעד, משה. המחיר הגלוי לעין. הארץ, מוסף ספרים, גל' 255 (ט״ז בטבת תשנ״ח, 14 בינואר 1998), עמ' 7.
רטהאוז, אריאל. הקרובה והרחוקה, משי וביצי תולעים. הארץ, תרבות וספרות, א' באדר תשנ״ח, 27 בפברואר 1998, עמ' ד 3.
ריקין, אירי. איטלקי מוכשר וגם יפה. מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, ו' בכסלו תשנ״ח, 5 בדצמבר 1997, עמ' 30.
על ״העיר והבית״ לנטליה גינצבורג
אוריין, יהודית. החיים זה עסק מחורבן. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - תרבות, ספרות, אמנות, א' באב תשנ״ח, 24 ביולי 1998, עמ' 26.
גוטקינד, נעמי. למה דווקא מכתבים: ״העיר והבית״, נטליה גינצבורג. הצופה, ט' בתמוז תשנ״ח, 3 ביולי 1998, עמ' 6.
גור, בתיה. פוליפוניה גדולה. הארץ,
תרבות וספרות, ט' בתמוז תשנ״ח, 3 ביולי 1998, עמ' ב 14 <חזר ונדפס
בספרה מבלי דלג על דף :
מבחר מסות ומאמרים / עורכים פוני בז'זינסקי ואריאל הירשפלד (ירושלים : כתר, 2008),
עמ' 110־115>
לאופר, רות. חיי אדם. הארץ, מוסף ספרים, גל' 286 (כ״ז באב תשנ״ח, 19 באוגוסט 1998), עמ' 6.
ריקין, אירי. פרטי החיים הופכים לאמנות. מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, ט' בתמוז תשנ״ח, 3 ביולי 1998, עמ' 30.
על ״אוקיינוס ים״ לאלסנדרו בריקו
חיימוביץ', גילי. יוצא דופן בעמימותו המגוונת. מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, ד' בתמוז תשס״ב, 14 ביוני 2002, עמ' 29.
על ״על ההגמוניה״ לאנטוניו גרמשי
הכהן, רן. מת - ובכל זאת רלוואנטי. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - ספרות, ד' בניסן תשס״ד, 26 במארס 2004, עמ' 27.
זנד, שלמה. האינטלקטואל הכלוא והאינטלקטואלים ה״חופשיים״. הארץ, מוסף ספרים, גל' 587 (ה' בסיוון תשס״ד, 25 במאי 2004), עמ' 4.
לאור, יצחק. 3,000 עמודים מכלא הפאשיזם. הארץ, תרבות וספרות, כ״א בשבט תשס״ד, 13 בפברואר 2004, עמ' ה 1.
קלדרון, נסים. הגמוניה היא לא רק כוח. מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, ד' בניסן תשס״ד, 26 במארס 2004, עמ' 25.
על ״הזקן והים״ לארנסט המינגווי
גרפינקל, אבי. האדם לא נועד לתבוסה. הארץ, מוסף ספרים, גל' 630 (י״ב באדר ב תשס״ה, 23 במארס 2005), עמ' 8.
ריקין, אירי. ביקש לרצות את המבקרים. מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, ב' באדר א תשס״ה, 11 בפברואר 2005, עמ' 28.
על ״לטענת פררה״ לאנטוניו טאבוקי
מירן, ראובן. בצו הלב ובעיניים פקוחות. הארץ, מוסף ספרים, גל' 202 (כ״ט בטבת תשנ״ז, 8 בינואר 1997), עמ' 7, 14.
שפיצן, ענת. לא רק בפורטוגל. מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, י״ב בחשוון תשנ״ז, 25 באוקטובר 1996, עמ' 30.
על ״ראשו האבוד של דמאשנו מונטירו״ לאנטוניו טאבוקי
גור, בתיה. כוחה המטאפורי של חקירת רצח. הארץ, תרבות וספרות, כ״ד בחשוון תשנ״ט, 13 בנובמבר 1998, עמ' ב 15.
מלצר, יורם. אירופה לא מדברת רק באיטלקית. מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, כ״ב בכסלו תשנ״ט, 11 בדצמבר 1998, עמ' 28.
ניצן, טל. לטענת פירמינו. הארץ, מוסף ספרים, גל' 305 (י״א בטבת תשנ״ט, 30 בדצמבר 1998), עמ' 6.
תמיר, יולי. ריקבון חברתי. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - תרבות, ספרות, אמנות, כ״ב בכסלו תשנ״ט, 11 בדצמבר 1998, עמ' 26־27.
על ״האישה מנמל פים ועוד סיפורים״ לאנטוניו טאבוקי
מירן, ראובן. ״המשפט הבא הוא שקרי. המשפט הקודם הוא אמיתי״.
הארץ, מוסף ספרים, גל' 617 (י' בטבת תשס״ה, 22 בדצמבר 2004), עמ' 8.
ניצן, טל. מחברת המסעות. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - ספרות, כ״ח בחשוון תשס״ה, 12 בנובמבר 2004, עמ' 29־30.
על ״קנון מהופך״ לפאולו מאורנסיג
אלטרס, אלון. ״אני כותב ספר כמו שנגר עושה שולחן״ : ראיון עם הסופר בצאת ספרו.
ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - ספרות, כ' בסיון תשס״ג, 20 ביוני 2003, עמ' 26.
ריקין, אירי. קונפקציה בלי נשמה. מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, כ' בסיוון תשס״ג, 20 ביוני 2003, עמ' 26.
על ״נישואי קדמוס והרמוניה״ לרוברטו קאלאסו
אלטרס, אלון. קסמו של מיתוס. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - תרבות, ספרות, אמנות, ב' בניסן תשנ״ט, 19 במארס 1999, עמ' 26 <שיחה בין הסופר האיטלקי רוברטו קלסו לבין אלון אלטרס, מתרגם ספרו
״נשואי קדמוס והרמוניה״>
אור, אמיר. אבל כיצד התחיל הכל? הארץ, מוסף ספרים, גל' 333 (א' באב תשנ״ט, 14 ביולי 1999), עמ' 4.
פלג, יפעת. מיתוס הוא לא סתם סיפור. מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, כ״ג בניסן תשנ״ט, 9 באפריל 1999, עמ' 29.
על ״לא עכשיו, לא כאן״ לארי דה לוקה
פז, מירי. אינטימיות מאוחרת. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - ספרות, א' בכסלו תשס״ו, 2 בדצמבר 2005, עמ' 28.
על ״ימי הנטישה״ לאלנה פרנטה
ישראל, יעל. עד הרגע האיום הבא.
Time Out תל-אביב, גל' 236 (10 עד 17
במאי 2007), עמ' 119 <פורסם גם באתרה של
יעל
ישראל>
אלון
אלטרס נולד ביפו להורים יוצאי רומניה. גדל ברמת גן ובגבעתיים. למד בתיכון למנהל ולמסחר בגבעתיים וסיים את לימודיו ב-1978 ב״מישלב״ תל אביב. בשנים 1978־1981 שירת בחיל האוויר. למד לתואר ראשון בחוג לספרות כללית באוניברסיטת תל אביב. בלימודי התואר השני עסק בתהליכי בנייתה של התרבות האיטלקית הלאומית המודרנית. בשנות השמונים השתייך לחבורה ספרותית שהקימה את כתב העת
מקום. לצד כתיבתו הספרותית עוסק בתרגום מאיטלקית ובכתיבת רשימות ביקורת. מרצה במכללות בישראל ובאוניברסיטאות באיטליה. יצירותיו התפרסמו במוספי הספרות ובכתבי עת ותורגמו לאיטלקית. שיריו הופיעו בכמה אנתולוגיות. מתגורר לסירוגין בוונציה ובתל אביב.
