לקסיקון הספרות העברית החדשה
בעריכת חבר ספרנים
  

אברהם חלפי (1906–1980)

 <בהכנה>

Avraham Chalfi

    אברהם חלפי נולד בלודז׳, פולין, בכ׳ באדר תרס״ו, 17 במארס 1906. התחנך (בשנות המלחמה והמהפכה הרוסית) באומן, אוקראינה, והשכלתו הספרותית היתה רוסית בעיקרה. תוך שספג לתוכו את השירה הרוסית בת הזמן (בייחוד היתה קרובה ללבו שירתו של אלכסנדר בלוק, גדול הסימבוליסטים הרוסים) החל בכתיבת שירים ברוסית. בה בעת שיחק בבימות חובבים. ב-1924, שלב הסיום של העלייה השלישית, הגיע לארץ ישראל כחלוץ ועבד בחקלאות ובסלילת כבישים. היה בעל כוח פיזי, גמישות וחן כמעט אקרובטיים, סגולות שבהן עשה שימוש בכמה מתפקידיו הקומיים הגדולים. ב-1925 צירף אותו משה הלוי, מייסד ״אהל״, לקבוצת היסוד של תיאטרון הפועלים הארץ-ישראלי. חלפי שיחק על בימת ״אהל״ עד 1953, כאשר הצטרף לתיאטרון ״הקאמרי״, ובו פעל עד לפרישתו. במשך כמעט עשור לאחר עלייתו ארצה המשיך לכתוב את שיריו ברוסית ונתקל במכשולים קשים בניסיונותיו להמיר שפה זו בעברית כשפת שירה. קרבתו לאברהם שלונסקי סייעה לו במעבר זה.
    שיריו העבריים החלו להופיע ב-1933 בבימות ששלונסקי היה מופקד עליהן. חלפי הצטרף לחבורת שלונסקי בעת שזו פרשה מן השותפות עם אליעזר שטיינמן, במסגרת חבורת ״כתובים״, והקימה את חבורת הסופרים ״יחדיו״ ואת ביטאונה טורים. קובץ שיריו הראשון, מזוית אל זוית (1939), ראה אור בהוצאת חבורת ״יחדיו״ בעת שזו כבר עמדה בסימן הפילוג וחלק נכבד ממנה, בהנהגתו של נתן אלתרמן, פרש והקים ביטאון ספרותי משל עצמו, מחברות לספרות בעריכת ישראל זמורה. שלונסקי הצטרף ל״השומר הצעיר״ ונעשה לעורך הספרותי של העיתון משמר ושל הוצאת ספרית פועלים. חלפי לא הצטרף למרד בשלונסקי. קובץ שיריו השני, שירי האני העני (1951), ראה אור בספרית פועלים. קובצי שיריו האחרים (למעט מבחרים מצומצמים) היו: כאלמונים בגשם (1959); מול כוכבים ועפר (כינוס השירים של שלושת הקבצים הראשונים בתוספת מדור שירים חדשים, 1962); אינפניו ההולכים לקראתי (1966); בצל כל מקום (1970); מאשפות ירים (1974); שירים מן הזמן החשוך (1984, ראה אור אחרי מותו). בשנים 1986–1988 כונסו בשני כרכים מקיפים (שירים) כל השירים שנכללו בספריו, אך שירים רבים נותרו בעיזבון. מיעוטם נדפסו בבמות שונות, ורובם עדיין לא ראו אור.
    שירתו שייכת בכללה למהלך הניאו-סימבוליסטי בשירה העברית הארץ-ישראלית, שהתגלם בעיקר במפעליה של קבוצת שלונסקי-אלתרמן, שאליה היה המשורר קרוב נפשית וחברתית. אולם מראשית הופעתה הסתמנו הבדלים ברורים בין שירה זו לשירתם של ראשי המדברים בקבוצה הניאו-סימבוליסטית. הבדלים אלה ניכרו גם בעת ששירת חלפי נענתה לנורמות הפרוזודיות, המצלוליות והסגנוניות שמשוררי הקבוצה קיבלו עליהם מן השירה הרוסית בכללה, ומחלקה הסימבוליסטי בעיקר. ההבדלים נעשו ניכרים יותר ויותר מעת שחלפי (החל ב״כאלמונים בגשם״) הסתייג מנורמות אלה, פיתח ניב שירי ״דל״ ופשוט במתכוון, כמעט דיבורי, וויתר בשירים רבים (לא בכולם) על משקל וחריזה. התפתחות זו קירבה אותו לכאורה לשירה הישראלית בת הזמן ולזו של מובילי המרד בסימבוליזם השלונסקאי-אלתרמני בעיקר. אולם זו היתה קרבה חלקית בלבד, ואולי גם חיצונית. חלפי לא קיבל מעולם את הנחות היסוד הפילוסופיות והפואטיות של השירה הישראלית הפוסט-סימבוליסטית ונשאר נטוע בתחומו של הסימבוליזם. ״השירה היא שיכרון״, אמר בשלב מאוחר של חייו (1975), ״וה׳מפכחים׳ אותנו משיכרון זה אינם משוררים גמורים […] יש לאל ידה של השירה לכוף על כל הניגודים שידורו בכפיפה אחת. אם אתה מנגן על כינור, אל תחלל את נגינתך בנקישות הקשת על גבו…״
    לכל אורך התפתחותה עומדת שירת חלפי בסימן של כפילות: קביעות והמשכיות לעומת שינוי והתחדשות. שירה זו בלתי משתנה מבחינה תמטית. מתחילתה ועד סופה היא נותרה שירה הגותית-קונטמפלטיבית (להבדיל משירה דיונית, דוגמת חלקים נכבדים בשירת שלונסקי ואלתרמן), שבה תוהה ״אני״ מבודד, ״חולם בסתר יחידותו״ כפי שניסח זאת המשורר, מושלך אל תוך חלל נפשי-קיומי לא מוגדר או הרוס (״הַשָּׁמַיִם צָנְחוּ עַל כְּתֵפַי – וְרֹאשִׁי הוּא גָבֹהַּ מֵהֶם״, ללא כותרת, ״מזוית אל זוית״), צופה מתוכו בעצמו, ומחפש ללא הרף דרכים ליציאה מעצמו אל הזולת האנושי (תמיד הזולת הקונקרטי; לעולם לא זולת קולקטיבי לאומי) ואל ״אינפניו״ של אלוה, שיותר משהוא קיים הוא מבוקש. אפילו בעלי חיים (החל ב״תוכי יוסי״ וכלה בחתולים וציפורים למיניהם) משמשים לעתים מוקד לחיפוש ״היחס לאובייקט״ מצד המשורר ונעשים שותפים לדו-שיח ריגושי-מטפיזי. שירת חלפי סוגרת את עצמה בחומרה בתחום חווייתי-הגותי זה, וכמעט אינה מתירה לעצמה התרשמויות מנופים מרהיבים, מהידרשות לנושאים העומדים על סדר היום, מלשון פיגורטיבית ססגונית, מאפקטים מוזיקליים מודגשים. לעתים, דווקא משום ההיצמדות העקשנית לחוויית היסוד של ״האני״ המחפש דו-שיח (במובן הבובריאני של המושג) נגעה שירתו בעצבים החשופים של ציבור הקוראים יותר משעשתה זאת שירתם של בני דורו וקבוצתו. כך, למשל, בשירים על הרוגי מלחמות ישראל, שבהם הגיע לקרבה מדהימה לעצם ה״ישות״ הדעוכה של האיש ההרוג מזה, ולחוויית האבל של הקרובים לו מזה; וזאת ללא שום התייחסות להקשר הלאומי וההיסטורי או לשאלת ה״ערך״ של הקורבן שהוקרב בהן. אולם בדרך כלל קיבלה על עצמה שירת חלפי עמדה של שוליים, מינורית ונטולת מחוות של חשיבות עצמית.
    יותר מכל משוררי המהלך הניאו-סימבוליסטי נותר חלפי צמוד לשורש המטפיזי-רליגיוזי של הסימבוליזם, אך צמידות זו לא מנעה ממנו פיתוח ושינוי מתמידים של אופני מבע. אדרבה, הצמידות לעיקר רוחני אחד דווקא היא שתבעה פריצת דרכים חדשות במבע, ככל שחקירת ״האני העני״ של המשורר העמיקה וחשפה את טשטוש הגבולות של העצמי המתגדר בעצמיותו ואת הדמיון הבסיסי בין גווניו השונים לכאורה של הניסיון הקיומי (״אֵין שֵׁם, אֵין שֵׁם לַאֲנָשִׁים בַּגֶּשֶׁם״, ״מזוית אל זוית״). דמיון זה חייב את החתירה המתמשכת לפשטות מבע ולביטוי ישיר וחד של המגע עם הזולת האנושי והאלוהי כאחד (״אִם יֶשְׁךָ/ (אֵין כָּמוֹךָ יֶשְׁךָ)/ אַל תַּסְתִּיר פָּנִים/ בְּנֵי אָדָם מְדַבְּרִים אֵלֶיךָ/ לֹא אֲבָנִים״. ״סתם שיר״, שירים מן הזמן החשוך).
    ראויות להיזכר כאן ההלחנות המרהיבות שהלחין המוזיקאי יוני רכטר רבים משירי חלפי. רכטר הוא אולי, בדרכו שלו, הפרשן המעמיק ביותר של שירת חלפי ומי שקלט קליטה עמוקה את תכניה ואת נימותיה. הלחנותיו הן אחת העדויות לכך ששירה שנראתה בשעתה ענייה ודחויה משהו, היא למעשה אחת מחטיבות השירה הייחודיות ביותר של הסימבוליזם העברי הארץ-ישראלי.
    אברהם חלפי נפטר בתל-אביב בכ״ד בסיוון תש״ם, 8 ביוני 1980. אחיו הצעיר הוא המשורר שמשון חלפי (1908–1997), אביה של המשוררת רחל חלפי.
 
לכתבות נוספות על אברהם חלפי בספריה הלאומית 		   

נכתב על-ידי דן מירון עבור לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית 
[מקורות נוספים: קרסל, תדהר, לקסיקון אופק לספרות ילדים, ITHL, ויקיפדיה] 

ספריו:

  • מזוית אל זוית : שירים (תל-אביב : יחדיו, תרצ״ט 1939)
  • שירי האני העני (תל-אביב : הקבוץ המאוחד, תשי״א 1951)
  • כאלמונים בגשם : שירים (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תשי״ט 1958)
  • מול כוכבים ועפר : מבחר שירים (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, תשכ״ב 1962)
  • אינפניו ההולכים לקראתי : שירים (תל-אביב : הקבוץ המאוחד, תשכ״ו 1966)
  • שירים : מבחר (תל-אביב : עקד, תשכ״ח 1968) <רישומים, ג׳ורג׳ שמש>
  • בצל כל מקום : שירים (תל-אביב : עקד, 1970)
  • נילי וטלי ורוני טפשוני (תל אביב : ספרית פועלים, תשל״ד 1973) <איורים, אבי מרגלית>
  • מאשפות ירים : שירים (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תשל״ד 1974)
  • ישן וגם חדש (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, 1977)
  • שירים מן הזמן החשוך (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, תשמ״ד 1984)
  • שבעה גמדים ועוד שירי ילדים (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תשמ״ו 1986) <איורים, יעקב גוטרמן>
  • שירים (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תשמ״ז 1986–תשמ״ח 1988) 2 כר׳. <עם מבוא מאת דן מירון>
  • שנינו אהבנו שירת כוכבים : שירים (לוד : מכון הברמן למחקרי ספרות, תשנ״א 1991) <תרגם לאידיש יוסף ארליך ; עיטר מנשה קדישמן> <עברית ויידיש עמוד מול עמוד>

על המחבר ויצירתו:

ספרים:
  • לוז, צבי. שירת אברהם חלפי : מונוגרפיה (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, 1994)
    על הספר:
    • אבישי, מרדכי. מיסטיקן מודרני. על המשמר, דפים לספרות, כ״ג בחשוון תשנ״ה, 28 באוקטובר 1994, עמ׳ 21–22.
    • שמיר, זיוה. חיפוש האל הנעלם. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - תרבות, ספרות, אמנות, ט״ז בחשוון תשנ״ה, 21 באוקטובר 1994, עמ׳ 29.
מאמרים:
  • אבישי, מרדכי.  עצבות שירית אצילה : שירת אברהם חלפי בין היש והאין.  בספרו שרשים בצמרת : יוצרים בספרות העברית (תל-אביב : אל״ף, תשכ״ט 1969), עמ׳ 121–128.
  • אבישי, מרדכי.  השכרון משוטט מפוכח.  על המשמר, דפים לספרות, כ״ב בסיון תש״ן, 15 ביוני 1990, עמ׳ 18.
  • ארז, אליעזר.  אברהם חלפי.  במה: כתב-עת לאמנות התיאטרון, חוב׳ 15 (68) (סתיו תשכ״ג 1962), עמ׳ 62–64.
  • בן-ברוך, שמואל. רשימת תפקידיו של אברהם חלפי, 1927–1977. במה : כתב-עת לאמנות התיאטרון, חוב׳ 86 (139) (תשמ״א 1981), עמ׳ 67–71.
  • גורפיין, רבקה. [על ״אכזרות בקרבי״ מתוך ׳אינפניו ההולכים לקראתי׳]. בספרה: עם שיר (תל-אביב : עקד, 1967), עמ׳ 44–49.
  • גנוסר, יאירה. ש״ץ בגן-עדן. עתון 77, שנה ט׳, גל׳ 64–65 (סיון-תמוז תשמ״ה, מאי-יוני 1985), עמ׳ 16–17 (על אברהם חלפי – חמש שנים למותו)
  • גנוסר, יאירה. ״זו ונוס מחבש״. עתון 77, גל׳ 76 (אייר תשמ״ו, מאי 1986), עמ׳ 15 (על שירו של אברהם חלפי)
  • גנוסר, יאירה. פורטרט של איש בכובע. דבר, כ׳ בסיון תשמ״ו, 27 ביוני 1986, עמ׳ 21.
  • גנוסר, יאירה. שחקן כמטאפורה : במלאת 7 שנים לפטירתו של אברהם חלפי. עתון 77, גל׳ 88–89 (סיון תשמ״ז, מאי-יוני 1987), עמ׳ 32–34.
  • גנוסר, יאירה. המשורר אברהם חלפי ותנועת הפועלים. בתוך: הספרות העברית ותנועת העבודה / עורך פנחס גינוסר (באר-שבע : הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, תשמ״ט 1989), עמ׳ 290–310.
  • דור, משה.  ״זמיר, לו קול-זהב ...״.  מעריב, ספרות, אמנות, ביקורת, כ״ט בסיון תש״ם, 13 ביוני 1980, עמ׳ 37 <עם פטירתו של המשורר>
  • זך, נתן. שירת האני העני (על שירים של אברהם חלפי). הד החינוך, כרך 78, גל׳ 1 (2003), עמ׳ 30–31 <המאמר עוסק בשירתו של אברהם חלפי. במאמר מובאים שני שירים של חלפי: ״בבית הקפה לעת עשן״ ושיר נוסף ללא שם הפותח ב-״אלף דברים לא אמרתי״>
  • חלפי, רחל. זה שאיננו - הייתי אני.  על המשמר, חותם, י״ז בחשון תשמ״ט, 28 באוקטובר 1988, עמ׳ 8–10 <חברים מספרים על המשורר והשחקן - אברהם חלפי>
  • חלפי, רחל. והוא היה מין כוכב שחוצה את הרקיע פעם בשנות-דור. הארץ, תרבות וספרות, כ׳ בסיוון תש״ס, 23 ביוני 2000, עמ׳ ב 13-ב 14 <על דמותו ופועלו של המשורר והשחקן אברהם חלפי במלאות עשרים שנה למותו>
  • חלפי, רחל.  בחיק הרקיע החם.  מקור ראשון, שבת, כ״ז בסיון תשס״ז, 23 ביוני 2006, עמ׳ 15–16 <על שירתו של אברהם חלפי>
  • חלפי, רחל.  הפילוסופיה שלי: כל איש הזקוק לי – אני לשֵרותו. א. חלפי.  הארץ, תרבות וספרות, ה׳ באייר תשע״ו, 13 במאי 2016, עמ׳ 2.
  • חלפי, שמשון. בבית אבא, עם אחי אברהם (ליום השנה). מאזנים, כרך ס״א, גל׳ 2 (1987), עמ׳ 18–21.
  • חלפי, שמשון. אברהם אחי. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, כ״ב בסיון תש״ן, 15 ביוני 1990, עמ׳ 25 <שיר>
  • כהן, ישראל. אחרי מיטתו של אברהם חלפי ז״ל. מאזנים, כרך נ״א (1980), עמ׳ 159.
  • לוז, צבי. היש אלוהים או אין אלוהים (לציון עשרים שנה לפטירת אברהם חלפי, ב-8.6.80) עתון 77, גל׳ 246–247 (תש״ס), עמ׳ 14–16.
  • לוז, צבי.  גלגל חוזר : אברהם שלונסקי ואברהם חלפי.  בספרו: אור חוזר : מסות (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, תש״ע 2010), עמ׳ 57–63.
  • ליפשיץ, אריה. עצבות כל הדברים : שירת היחיד של אברהם חלפי. בספרו: הווייתה של תקופה : יצירות ודיוקנאות בספרות העלייה השלישית (תל-אביב : יחדיו, תש״ם 1980), עמ׳ 73–77.
  • מירון, דן. ההבקעה אל הדיבור השירי. הארץ, תרבות וספרות, י״ד בתשרי תשמ״א, 24 בספטמבר 1980, עמ׳ 16, 17; ט״ז בתשרי תשמ״א, 26 בספטמבר 1980, עמ׳ 16 <דברים שנאמרו בערב זיכרון בשלושים לפטירתו של אברהם חלפי ז״ל> <נוסח מורחב נדפס כמבוא לספרו של אברהם חלפי שירים (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תשמ״ז 1986), עמ׳ 7–42, וכן בספרו של דן מירון: חדשות מאזור הקוטב : עיונים בשירה העברית החדשה (תל-אביב : זמורה-ביתן, תשנ״ד 1993), עמ׳ 125–163.
  • מירון, דן. אני עני - בשירתו ובדורו : עשר שנים למותו של אברהם חלפי. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, כ״ב בסיון תש״ן, 15 ביוני 1990, עמ׳ 22.(המשך ב-22 ביוני 1990, עמ׳ 25,27)
  • מירון, דן. הגבירה בחלוק הוורוד. ידיעות אחרונות, המוסף לחג - ספרות ראש השנה, כ״ט באלול תשס״ב, 6 בספטמבר 2002, עמ׳ 36–37 <דברי פרשנות והסבר לשירו של אברהם חלפי ״עטור מצחך״, בצירוף מילות השיר>
  • נאה, איילת.  הרוח והשיר.  משיב הרוח, גל׳ ל״ו (סתיו תשע״ב 2011), עמ׳ 45 54.
  • נאור, לאה. ״שעות יפות. כמה נותרו לי...״. נעמת, יוני 1980, עמ׳ 24.
  • סבר, מרדכי. רק התוגה : שנה לפטירתו של אברהם חלפי. ידיעות אחרונות, 26 ביוני 1981, עמ׳ 1, 10.
  • סתוי, יאיר.  שיר של א׳ חלפי שהיה לפזמון.  מאזנים, כרך ע״ב, גל׳ 2 (חשון תשנ״ח, נובמבר 1997), עמ׳ 52 <על השיר ״עטור מצחך״>
  • ענתבי, שור. חלום עקבותיך בגן : על אמונה וכפירה בשלושה שירים לאברהם חלפי. משיב הרוח, גל׳ 14 (תשס״ד 2003), עמ׳ 65–69.
  • פלדמן, יעל שגיב. קריאה חוזרת בשירי אברהם חלפי (1904–1980). הדואר, כרך 59, גל׳ כ״ט (כ״ז בתמוז תש״ם, 11 ביולי 1980), עמ׳ 472–474.
  • פריבך-חפץ, דנה.  האל, הזולת והשיר : אתיקות של רליגיוזיות וחילוניות בשירת אברהם חלפי ויהודה עמיחי.  מאזנים, כרך פ״ד, גל׳ 2–3 (כסלו תשע״א, נובמבר 2010), עמ׳ 60–64.
  • קדמי, יחיאל. ה״יש״ וה״אין״ בשירת אברהם חלפי. עלי-שיח, חוב׳ 26 (תשמ״ט 1989), עמ׳ 99–109.
  • קלינוב, רנה. המגבעת השמוטה (אלוהים ואדם בשירתו של אברהם חלפי). מבפנים, כרך מ״ו, גל׳ 4 (1984), עמ׳ 555–558.
  • רובינשטיין, בלהה.  אברהם חלפי - אדם אומר שירו בשקט : אמן השתיקה היפה.  בספרה: שירים ומה שביניהם : על משוררים ושירים בתכנית הלימודים החדשה לבית הספר העל-יסודי (תל-אביב : עם עובד, תשס״ג 2003), חלק ב, עמ׳ 123–129 <כולל דיון בשיריו: ״נעליים״, ״תחילה בוכים״, ו״אולי מישהו רעב״>
  • שקד, נעמה. מדרשיר - ״מאשפות ירים״: לימוד בעקבות שיר של אברהם חלפי. משיב הרוח, גל׳ 14 (2003), עמ׳ 57–64.
  • Rechnitzer, Haim O. To see God in his beauty : Avraham Chalfi and the mystical quest for the evasive God.  Journal of modern Jewish studies, vol. 10, no. 3 (2012), pp. 383-400.
על ״שירי האני העני״
על ״כאלמונים בגשם״
על ״מול כוכבים ועפר״
  • חנוביץ, גרשון. שירי האני העני. בספרו:  רבדים : מסות על יצירות ספרות (תל-אביב : אל״ף, תשל״ו 1976), עמ׳ 19–31.
  • כהן, אדיר.  ״מול כוכבים ועפר״.  בספרו: סופרים עבריים בני זמננו (תל-אביב : מ. מזרחי, 1963), עמ׳ 227–230.
על ״מאשפתות ירים״ על ״ישן וגם חדש״
  • זמורה, ישראל. המדבר עם נפשו כדבר עם חברו. מאזנים, כרך מ״ו, גל׳ 1 (כסלו תשל״ח, דצמבר 1977), עמ׳ 59–62.
  • צמיד, דן. על ״ישן וגם חדש״. עתון 77, גל׳ 5–6 (1977), עמ׳ 23.
  • שרון, יוסף. על ״ישן וגם חדש״. סימן קריאה, גל׳ 8 (1978), עמ׳ 408–410.
על ״שירים מן הזמן החשוך״
  • אבישי, מרדכי. שירים של אף-על-פי-כן. מעריב, י׳ בשבט תשמ״ה, 1 בפברואר 1985, עמ׳ 31.
  • בלאט, אברהם. משורר האדם. הצופה, ה׳ באייר תשמ״ה, 26 באפריל 1985, עמ׳ 6.
  • גנוסר, יאירה. מסווה של אגדה. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, כ״ז בכסלו תשמ״ה, 21 בדצמבר 1984, עמ׳ 22.
  • שתל, שמואל. אדם לאדם אדם. דבר, ב׳ בתמוז תשמ״ה, 21 ביוני 1985, עמ׳ 21.
על ״שבעה גמדים ועוד שירי ילדים״
  • אבישי, מרדכי [מ. אבי-שלמה]. על גמדים וילדים. על המשמר, 26 בספטמבר 1986, עמ׳ 18 <נדפס גם ב׳על המשמר׳, 28 בנובמבר 1986, עמ׳ 18>
  • ברגסון, גרשון. במבט ראשון. ספרות ילדים ונוער, כרך י״ג, גל׳ א׳ (1986), עמ׳ 46.
  • רגב, מנחם. האיש שאהב ילדים. הד הגן, כרך נ״א (1986), עמ׳ 117–118.
על ״שירים״
  • אבישי, מרדכי. קשה בלילה בלי אדם. מעריב, כ״ח בשבט תשמ״ז, 27 בפברואר 1987, עמ׳ 26.
  • אלמוג, אהרן. סיפתח לאברהם חלפי : עם הופעת הכרך השני של שיריו המקובצים. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, י״א בסיון תשמ״ח, 27 במאי 1988, עמ׳ 20.
  • בלבן, אברהם. מן ההתאפסות אל ההתעצמות. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, ו׳ באלול תשמ״ח, 19 באוגוסט 1988, עמ׳ 21.
  • שחם, חיה. בין עצב לכיסופים. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, כ״א בשבט תשמ״ז, 20 בפברואר 1987, עמ׳ 20.
קישורים:

Wikidata – Q12403376 J9U – 987007286288005171 NLI – 000568570 LC – n86032455 VIAF – 45778089
עודכן לאחרונה: 16 ביוני 2021

לראש הדף
לקסיקון הספרות העברית החדשה
עורך אחראי: יוסף גלרון־גולדשלגר

 

 

ספרי המחבר

 

על יצירתו

 

קישורים

 

 

לראש הדף