רקע
אלמוני/ת
אלף לילה ולילה: סִפּוּר אָחִיו הַשְּׁלִישִׁי שֶׁל הַגַּלָּב
אלמוני/ת
תרגום: יוסף יואל ריבלין (מערבית)
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
שפת מקור: ערבית
פרטי מהדורת מקור: קרית ספר; 1969

וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לְאָחִי הַשְּׁלִישִׁי, קְפָפָה שְׁמוֹ, וְהוּא הָעִוֵּר, הֲרֵי הוֹבִילוֹ הַגּוֹרָל לְבַיִת גָּדוֹל. דָּפַק בַּדֶּלֶת, מְבַקֵּשׁ לְדַבֵּר אֶל בַּעַל-הַבַּיִת וְלִשְׁאֹל מַשֶּׁהוּ. אָמַר בַּעַל-הַבַּיִת: “מִי בַדֶּלֶת?” לֹא עָנָה אוֹתוֹ אָדָם. שָׁמַע אוֹתוֹ אָחִי חוֹזֵר וְאוֹמֵר בְּקוֹל רָם: “מִי זֶה?”. וְלֹא עָנָהוּ אָחִי. שָׁמַע אֶת הֲלִיכָתוֹ שֶׁל בַּעַל-הַבַּיִת עַד שֶׁהִגִּיעַ לַדֶּלֶת וּפְתָחָהּ. אָמַר לוֹ: “מַה חֶפְצֶךָ?” אָמַר לוֹ אָחִי: “מַשֶּׁהוּ לְשֵׁם אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה”. אָמַר לוֹ: “עִוֵּר אַתָּה?” אָמַר לוֹ אָחִי: “הֵן”. אָמַר לוֹ: “הַב לִי יָדְךָ”. הוֹשִׁיט לוֹ אָחִי יָדוֹ, שֶׁדּוֹמֶה שֶׁיִּתֵּן לוֹ מַשֶּׁהוּ. וְאוּלָם הוּא תָפַס בְּיָדוֹ וְהִכְנִיסוֹ לַבַּיִת, וְלֹא פָסַק מֵהַעֲלוֹת אוֹתוֹ מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה עַד שֶׁהִגִּיעַ אֶל מְרוֹמֵי הַגָּג, וְאָחִי מְדַמֶּה בְנַפְשׁוֹ שֶׁיַּאֲכִילֵהוּ מַשֶּׁהוּ,אוֹ יִתֵּן לוֹ מַשֶּׁהוּ. כְּשֶׁהִגִּיעַ לַמָּקוֹם הַגָּבוֹהַּ בְּיוֹתֵר, אָמַר לְאָחִי: “מַה אַתָּה מְבַקֵּשׁ, עִוֵּר?” אָמַר לוֹ: “מְבַקֵּשׁ אֲנִי מַשֶּׁהוּ לְשֵׁם אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה”. אָמַר לוֹ: “יִפְתַּח אֱלֹהִים לְךָ דֶּלֶת אַחֶרֶת”. אָמַר לוֹ אָחִי: “הוֹי פְּלוֹנִי, כְּלוּם לֹא יָכֹלְתָּ לוֹמַר לִי זֹאת כְּשֶׁאֲנִי לְמַטָּה?” אָמַר לוֹ: "שָׁפָל שֶׁבַּשְּׁפָלִים, לָמָּה לֹא שָׁאַלְתָּ מִמֶּנִּי מַשֶּׁהוּ לְשֵׁם אֱלֹהִים כְּשֶׁשָּׁמַעְתָּ דְּבָרַי בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה כְּשֶׁדָּפַקְתָּ בַּדֶּלֶת? אָמַר אָחִי: “וְעַכְשָׁו מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת בִּי?” אָמַר לוֹ: “אֵין אִתִּי כְלוּם לְתִתּוֹ לְךָ”. אָמַר לוֹ: “הוֹרִידֵנִי לְשָׁלוֹם”, אָמַר לוֹ: “הֲרֵי הַדֶּרֶךְ לְפָנֶיךָ”. קָם אָחִי וּפָנָה לַמַּדְרֵגוֹת, וְלֹא פָסַק לָרֶדֶת עַד שֶׁנּוֹתְרוּ בֵינוֹ וּבֵין הַדֶּלֶת עֶשְׂרִים מַדְרֵגוֹת, מָעֲדָה רַגְלוֹ וְנָפַל, וְלֹא חָדַל לִנְפֹּל וּלְהִדַּרְדֵּר בַּמַּדְרֵגוֹת עַד שֶׁנִּבְקַע רֹאשׁוֹ.

יָצָא וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְאָן יֵלֵךְ. מָצְאוּ אוֹתוֹ אֲחָדִים מֵחֲבֵרָיו הָעִוְרִים, אָמְרוּ לוֹ: “מַה הִגִּיעַ אֵלֶיךָ הַיּוֹם?” סִפֵּר לָהֶם מַה שֶּׁאֵרַע לוֹ וְאָמַר לָהֶם: “אַחַי, רְצוֹנִי לָקַחַת מַשֶּׁהוּ מִן הָאֲדַרְכְּמוֹנִים שֶׁנִּשְׁאֲרוּ אִתָּנוּ, לְהוֹצָאָתִי”. וְהָיָה בַעַל הַבַּיִת מְהַלֵּךְ אַחֲרָיו לָדַעַת מַצָּבוֹ וְשָׁמַע דְּבָרָיו, וְאָחִי אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁהָאִישׁ עוֹקֵב אַחֲרָיו, עַד שֶׁנִּכְנַס אָחִי לִמְקוֹמוֹ וְנִכְנַס הָאִישׁ אַחֲרָיו מִבְּלִי שֶׁהִרְגִּישׁ בּוֹ. יָשַׁב אָחִי וְהִמְתִּין לַחֲבֵרָיו. כְּשֶׁנִּכְנְסוּ אֵלָיו, אָמַר לָהֶם: “נַעֲלוּ אֶת הַדֶּלֶת וְחַפְּשׂוּ אֶת הַבַּיִת, שֶׁלֹּא יִמָּצֵא מִי שֶׁהוּא זָר שֶׁהָלַךְ אַחֲרֵינוּ”. כְּשֶׁשָּׁמַע הָאִישׁ אֶת דִּבְרֵי אָחִי, טִפֵּס וְתָלָה עַצְמוֹ בְחֶבֶל קָשׁוּר בַּתִּקְרָה. שׁוֹטְטוּ בַחֶדֶר כֻּלּוֹ וְלֹא מָצְאוּ אִישׁ. חָזְרוּ וְשָׁבוּ לְעֵבֶר אָחִי וְהוֹצִיאוּ הָאֲדַרְכְּמוֹנִים שֶׁאִתָּם וּמָנוּ אוֹתָם, וְנִמְצְאוּ שְׁנֵים-עָשָׂר אֶלֶף אֲדַרְכְּמוֹנִים. הִנִּיחוּ אוֹתָם בְּזָוִית הַחֶדֶר, נָטַל כָּל אֶחָד מֵהֶם מַה שֶּׁהוּא זָקוּק לוֹ, וְאֶת הַשְּׁאָר טָמְנוּ בָאֲדָמָה. שָׂמוּ לִפְנֵיהֶם מַשֶּׁהוּ מִן הַמַּאֲכָל וְיָשְׁבוּ לֶאֱכֹל. פִּתְאֹם הִרְגִּישׁ אָחִי בְּקוֹל לְעִיסָתוֹ שֶׁל אִישׁ זָר לְצִדּוֹ. אָמַר לַחֲבֵרָיו: “כְּלוּם יֵשׁ אִישׁ זָר אִתָּנוּ?” שָׁלַח יָדוֹ וְנִתְקַל בְּרַגְלוֹ שֶׁל בַּעַל-הַבַּיִת. צָעַק לַחֲבֵרָיו וְאָמַר: “זָר הוּא זֶה”. הִמְטִירוּ עָלָיו מַהֲלֻמּוֹת. וּכְשֶׁנִּלְאוּ צָעֲקוּ: “הוֹי מֻסְלִמִים, לִסְטִים נִכְנַס אֵלֵינוּ וּמְבַקֵּשׁ לִטֹּל אֶת מָמוֹנֵנוּ”. נִתְאַסְּפוּ אֶצְלָם בְּנֵי-אָדָם הֲמוֹנִים. עָשָׂה הָאִישׁ הַזָּר בַּעַל-הַבַּיִת עַצְמוֹ כְעִוֵּר, עָמַד סָמוּךְ לָהֶם וְעָצַם עֵינָיו וְהֶרְאָה עַצְמוֹ עִוֵּר כְּמוֹתָם בְּדֶרֶךְ שֶׁלֹּא פִּקְפֵּק בּוֹ אִישׁ שֶׁמֵּהֶם הוּא, וְצָעַק: “הוֹי מֻסְלִמִים, לֵאלֹהִים אֶקְרָא וְלַמּוֹשֵׁל, לֵאלֹהִים אֶקְרָא וְלַנָּסִיךְ, שֶׁכֵּן עֵצָה טוֹבָה אִתִּי לַנָּסִיךְ”. וַעֲדַיִן לֹא הִרְגִּישׁוּ בַדָּבָר עַד שֶׁהִקִּיפוּ אוֹתָם אַנְשֵׁי הַמּוֹשֵׁל וּתְפָסוּם וְאֶת אָחִי בְתוֹכָם וֶהֱבִיאוּם לִפְנֵי הַמּוֹשֵׁל אָמַר לָהֶם: “מַה עִנְיַנְכֶם?” אָמַר אוֹתוֹ הָאִישׁ: “שְׁמַע לִדְבָרַי הַמּוֹשֵׁל, אֵין עִנְיָנֵנוּ מִתְבָּרֵר לְךָ אֶלָּא עַל-יְדֵי עֹנֶשׁ. וְאִם רְצוֹנְךָ בְכָךְ הַתְחֵל בְּעָנְשִׁי וְאַחֲרַי בְּעָנְשׁוֹ שֶׁל זֶה הַמַּנְהִיג אוֹתִי”. וְהֶרְאָה עַל אָחִי. אָמַר הַמּוֹשֵׁל:" הַפִּילוּ אִישׁ זֶה לָאָרֶץ וְהַצְלִיפוּ עָלָיו בְּשׁוֹטִים". הִפִּילוּהוּ וְהִלְקוּהוּ, אַרְבַּע מֵאוֹת מַלְקוֹת עַל אֲחוֹרָיו. כְּשֶׁהִכְאִיבוּ לוֹ הַמַּלְקוֹת, פָּקַח אַחַת מֵעֵינָיו, וּכְשֶׁהוֹסִיפוּ לְהַלְקוֹתוֹ פָּקַח אֶת עֵינוֹ הַשֵּׁנִית. אָמַר לוֹ הַמּוֹשֵׁל: “מַה הוּא הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה, פּוֹשֵׁעַ?” אָמַר לוֹ: “הַבְטִיחֵנִי שֶׁאֵינְךָ עוֹשֶׂה לִי רָעָה וַאֲנִי אוֹמֵר לְךָ”. הִבְטִיחָהוּ אָמַר לוֹ: "אֲנַחְנוּ אַרְבָּעָה מַעֲמִידִים פָּנִים כְאִלּוּ הָיִינוּ עִוְרִים וְעוֹבְרִים עַל פְּנֵי בְּנֵי-אָדָם וְנִכְנָסִים לְבָתֵּיהֶם וּמִסְתַּכְּלִים בִּנְשׁוֹתֵיהֶם וּמַעֲרִימִים עֲלֵיהֶן לַהֲבִיאָן לִידֵי חֵטְא וְסוֹחֲטִים מֵהֶן מָמוֹן. וּכְבָר הִכְנַסְנוּ בְדֶרֶךְ זוֹ רְוָחִים עֲצוּמִים, הַיְנוּ שְׁנֵים-עָשָׂר אֶלֶף אֲדַרְכְּמוֹן. אָמַרְתִּי לַחֲבֵרָי: תְּנוּ לִי אֶת הַמַּגִּיעַ לִי שְׁלשֶׁת אֲלָפִים אֲדַרְכְּמוֹנִים “, קָמוּ עָלַי וְהִכּוּ אוֹתִי וְנָטְלוּ מָמוֹנִי. וַאֲנִי מְבַקֵּשׁ מַחֲסֶה בֵּאלֹהִים וּבְךָ, וַהֲרֵי אַתָּה לְךָ זְכוּת בְּחֶלְקִי יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לַחֲבֵרַי, וְאִם חָפֵץ אַתָּה לְהִוָּכַח בְּצִדְקַת דְּבָרַי, הַלְקֵה כָל אֶחָד מֵהֶם יוֹתֵר מִמַּה שֶׁהִלְקֵיתָ אוֹתִי, וְיִפְקַח אֶת עֵינָיו”. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה צִוָּה הַמּוֹשֵׁל לְיַסְּרָם. וְהָרִאשׁוֹן שֶׁהִתְחִיל בּוֹ הָיָה אָחִי וְקָשְׁרוּ אוֹתוֹ אֶל קֶרֶשׁ-הַיִּסּוּרִים. אָמַר הַמּוֹשֵׁל: “נְבָלִים, אֵיךְ זֶה תְכַחֲשׁוּ בְחֶסֶד אֱלֹהִים שֶׁעָשָׂה אֶתְּכֶם וְתַעֲמִידוּ עַצְמְכֶם כְּעִוְרִים?” קָרָא אָחִי: “אֱלֹהִים, אֱלֹהִים, בֵּאלֹהִים אֲנִי נִשְׁבַּע, שֶׁאֵין בְּתוֹכֵנוּ גַם אֶחָד פִּקֵּחַ”. לֹא פָסְקוּ לְהַלְקוֹתוֹ עַד שֶׁנִּתְעַלֵּף. אָמַר הַמּוֹשֵׁל: “חִדְלוּ מִמֶּנּוּ עַד שֶׁיִּתְעוֹרֵר”. וְצִוָּה לְהַלְקוֹת אֶת כָּל אֶחָד מֵחֲבֵרָיו יוֹתֵר מִשְּׁלשׁ מֵאוֹת מַלְקוֹת, בְּשָׁעָה שֶׁהַפִּקֵּחַ אוֹמֵר לָהֶם: “פִּקְחוּ עֵינֵיכֶם וְלֹא תְחַדְּשׁוּ עֲלֵיכֶם הַמַּלְקוֹת”. אָמַר לַמּוֹשֵׁל: “שְׁלַח עִמִּי מִי שֶׁהוּא שֶׁיָּבִיא אֵלֶיךָ אֶת הַמָּמוֹן, שֶׁכֵּן לֹא יִפְקְחוּ אֶת עֵינֵיהֶם שֶׁחוֹשְׁשִׁים הֵם שֶׁלֹּא יִפָּרְעו ּלְשִׁמְצָה בִּבְנֵי-אָדָם”. שָׁלַח הַמּוֹשֵׁל אָדָם וְהֵבִיא לוֹ אֶת הַמָּמוֹן. נְטָלוֹ וְנָתַן מִמֶּנּוּ לְאוֹתוֹ הָאִישׁ שְׁלשֶׁת אֲלָפִים אֲדַרְכְּמוֹנִים לְפִי חֶלְקוֹ וְאֶת שֶׁלָּהֶם הֶחֱרִים, וְהִגְלָה אֶת אָחִי וְאֶת יֶתֶר הַשְּׁלשָׁה אֶל מִחוּץ לָעִיר. יָצָאתִי אֲנִי, נְשִׂיא הַמַּאֲמִינִים, וְהִדְבַּקְתִּי אֶת אָחִי וּשְׁאִלְתִּיו לְמַצָּבוֹ, וְהִגִּיד לִי מַה שֶּׁסִּפַּרְתִּי לְךָ. הִכְנַסְתִּיו בַּסֵּתֶר לָעִיר וְקָצַבְתִּי לוֹ קִצְבָה שֶׁיֹּאכַל וְיִשְׁתֶּה מִמֶּנָּה בְּצִנְעָה כָּל יְמֵי חַיָּיו.

צָחַק הַכַלִיף לְמִשְׁמַע סִפּוּרִי וְאָמַר: “תְּנוּ לוֹ מַתָּת וְיֵלֶךְ לוֹ”. אָמַרְתִּי: “חַי אֱלֹהִים, אֵינִי לוֹקֵחַ מַתָּת עַד שֶׁאֲבָרֵר לִנְשִׂיא הַמַּאֲמִינִים מַה שֶּׁאֵרַע לְיֶתֶר אַחַי, וְאוֹכִיחַ לוֹ שֶׁמְמַעֵט-בִּדְבָרִים אָנִי”. אָמַר הַכַלִיף: “פַּלַּח אֶת אָזְנֵינוּ בִּדְבָרֶיךָ הַבְּטֵלִים, וְהוֹסֵף לָנוּ וְנֵדַע מוּמֶיךָ הַגְּלוּיִים וְהַנִּסְתָּרִים”.

המלצות קוראים
תגיות