וְכֵיצַד נַעֲשָׂה שִׁמְשׁוֹן קְלֵיין לְעָשִׁיר

נְסַפֵּר בְּפִרְקֵנוּ הַזֶּה שֶׁל הַשִּׁיר;

וּמִיָּד נְצַיֵּן הַמָּקוֹר וְנַגִּיד,

שֶׁשָּׁמַעְנוּ הַכֹּל מִדּוֹדֵנוּ דָּוִד.

בַּיָּמִים הַקָּשִׁים שֶׁל מִלְחֶמֶת־עוֹלָם,

לְאַחַר הַפְצָצַת תֵּל־אָבִיב לְאוֹר יוֹם,

עֵת הָיוּ מְטוֹסִים מַשְׁמִיעִים אֶת קוֹלָם

כְּמִינֵי יַתּוּשִׁים מַטְרִידִים בַּמָּרוֹם,

וְעִם כָּל זִמְזוּם זָר וְחָשׁוּד שֶׁנִּקְלַט

הָיָה קוֹל הַצּוֹפָר מִשְׁתַּפֵּךְ: אַזְעָקָה!

וְהָיְתָה תֵּל־אָבִיב מִתְמַלְּטָה לַמִּקְלָט

וְיוֹשֶׁבֶת בְּשֶׁקֶט, כְּמוֹ מְחַכָּה,

מַקְשִׁיבָה לְזִמְזוּם מִתְקָרֵב, מִתְקָרֵב

וְעוֹבֵר, מִתְרַחֵק, מִתְרַחֵק, וְחוֹלֵף…

אוֹ שׁוֹמַעַת גַּם אֵיךְ הַמָּטוֹס מִצְטוֹלֵל

בִּשְׁרִיקָה אֲיֻמָּה וּמִיָּד מִתְחוֹלֵל

הָאֲוִיר מִפְּצָצָה שֶׁנָּפְלָה מִקָּרוֹב –

הֲנָפְלָה עַל מִגְרָשׁ, אוֹ עַל בַּיִת בִּרְחוֹב?

בְּאוֹתָם הַיָּמִים, אוֹ לְיֶתֶר דִּיּוּק –

בְּאוֹתָם עֲרָבִים, לֹא הָיָה תַּעֲנוּג

מִסָּבִיב לַשֻּׁלְחָן שֶׁבַּחֶדֶר לֵישֵׁב

לְפַת־עֶרֶב בְּחֶדֶר אָטוּם וְהֵיטֵב

מְאֻפָּל (הֵן הָיָה אָז אָסוּר וְאָסוּר

שֶׁתֵּצֵא קֶרֶן־אוֹר מִן הַתְּרִיס הַסָּגוּר!) –

וְהָיִינוּ יוֹשְׁבִים לֶאֱכוֹל בַּמִּרְפֶּסֶת

מִסָּבִיב לַשֻּׁלְחָן הַקָּטָן וְהַדָּל;

בְּלֵילוֹת שֶׁל יָרֵחַ הָיְתָה שָׁם נִפְרֶשֶׂת

מִין מַפָּה מִן הָאוֹר הַשּׁוֹפֵעַ מֵעָל,

אַךְ בְּלֵיל שֶׁל סוֹף־חֹדֶשׁ הַיָּד מְחַפֶּשֶׂת

כָּל דָּבָר לְאוֹרוֹ שֶׁל פַּנַּס־הַחַשְׁמַל;

הִנֵּה כָּאן, דּוֹד דָּוִד, הִנֵּה כָּאן מַרְגָּרִינָה,

וְהִנֵּה הַסַּכִּין, מִיָּמִין, הִנֵּה־הִנָּהּ,

וְהִנֵּה בַּתַּחְתִּית שֶׁמִּשְּׂמֹאל הָרִבָּה –

כָּךְ הָיִינוּ יוֹשְׁבִים, סוֹעֲדִים בְּחִבָּה.

יִתָּכֵן־יִתָּכֵן שֶׁבְּזוֹ הַדַּקָּה

יִשְׁתַּפֵּךְ הַצּוֹפָר בֶּחָלָל: אַזְעָקָה!

יִתָּכֵן־יִתָּכֵן שֶׁנָּרוּצָה מִיָּד

לַקּוֹמָה הַתַּחְתִּית שֶׁקּוֹרְאִים לָהּ מִקְלָט

וְנֵשֵׁב דְּחוּקִים וּדְבוּקִים עִם הַטָּף

וְנַקְשִׁיב: “הוּא עָבַר… הוּא עָבַר, וְהוּא שָׁב…”

אַךְ לִפְנֵי הַשָּׁעָה, וְכָל עוֹד שֶׁמִּלְּעֵיל

מְרַמְּזִים כּוֹכָבִים בְּאָפְלוֹ שֶׁל הַלֵּיל,

וְכָל זְמַן שֶׁחֲלַל הָעוֹלָם עוֹד שָׁקִיט –

נְשׂוֹחֵחַ מְעַט עִם דּוֹדֵנוּ דָּוִד.

כִּי דּוֹדֵנוּ דָּוִד, הוֹי קוֹרְאַי הַנְּדִיבִים,

הוּא הָיָה בְּמוֹתוֹ עוֹד מְעַט בֶּן־שִׁבְעִים,

וְאִם כִּי הוּא הָיָה עוֹד צָעִיר בְּרוּחוֹ

וְיוֹדֵעַ סַפֵּר־בְּדִיחוֹת אֵין־כָּמוֹהוּ,

וְיוֹצְרָן בְּאַגַּב, בְּשִׂיחוֹ וּבְשׂוּחוֹ

וּמְסַפְּרָן כְּמַעֲשֶׂה־שֶׁהָיָה דַּוְקָא בּוֹ־הוּא,

וּמְעַדֵּן גַּם בְּדִיחֹנֶת גַּסָּה־שֶׁבְּגַסָּה

וּבְסַפְּרוֹ בַּשְּׁלִישִׁית הִיא עוֹד לֹא נִמְאֲסָה –

עִם כָּל זֶה הֵן הָיִיתִי תָּמִיד וְתָמִיד

עַל דּוֹדֵנוּ דָּוִד מִסְתַּכֵּל וּמַבִּיט

כְּעַל מִי שֶׁנָּסַע מִנִּי דוֹר מָה־רָחוֹק

וְהִגִּיעַ אֵלֵינוּ בְּדֶרֶךְ שֶׁל רָז,

וְאֶפְשָׁר לִשְׁאָלֶנּוּ, לַחְקוֹר וְלִבְדּוֹק,

מֶה הָיָה, מִי הָיָה, אֵיךְ הָיָה אָז־וָאָז…

וְשָׁאַלְתִּי הַפַּעַם: כִּיצַד נִתְעַשֵּׁר

שִׁמְשׁוֹן קְלֵיין? אִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר וְכָשֵׁר

הוּא עָלָה וְהִגִּיעַ עַד רוּם הַמַּעֲלוֹת,

אוֹ אוּלַי הוּא טִפֵּס בִּדְרָכִים עֲקַלְקַלּוֹת?

כִּי דֹוֹדֵנוּ דָּוִד, עוֹדוֹ נַעַר עִלּוּי

מִתְמַשְׂכֵּל בְּהֶסְתֵּר, מִתְחַסֵּד בְּגָלוּי,

אֶל הַדּוֹד שִׁמְשׁוֹן קְלֵיין הָיָה בָּא בִּימוֹת־קַיִץ

וְשׁוֹהֶה בְּבֵיתוֹ שָׁבוּעוֹת אֲחָדִים

וְרָאָה מִנְהָגוֹ מִקָּרוֹב בְּלֹא חַיִץ,

לֹא כְּקוֹץ דּוֹקְרָנִי, לֹא כְּשִׂיחַ וְרָדִים.

וְזָכִיתִי, הָיִיתִי עָלָיו אָז אָהוּב,

מְצַיֵּן הַמְסַפֵּר כְּדָבָר הֶחָשׁוּב,

וּמוֹסִיף וְאוֹמֵר בְּקוֹלוֹ הַצָּרוּד:

וְגַם הוּא, שִׁמְשׁוֹן קְלֵיין, הוּא הָיָה לִי אָהוּד.

קֹדֶם־כֹּל שֶׁתֵּדַע, הוּא הָיָה אִישׁ עָנָו

וּמִנְהָג בְּיָדוֹ כָּל יָמָיו וְשָׁנָיו

לְהַקְדִּים וְלוֹמַר בְּקוֹל רָם “בֹּקֶר טוֹב!”

לְכָל מִי שֶׁעוֹבֵר וְנִפְגָּשׁ בּוֹ בָּרְחוֹב.

וְשֵׁנִית הוּא הָיָה קַמְצָנִי עַד מְאֹד.

לֹא חָלִילָה בִּשְׁבִיל לְקַמֵּץ אַט־לְאָט

וּלְהַכְנִיס אֶל הַטַּייסְטֶר מַטְבֵּעַ וְעוֹד –

לֹא מִזֶּה נִתְעַשֵּׁר, הֵן תִּשְׁמַע זֹאת מִיָּד!

אֶלָּא מָה, הוּא עַצְמוֹ הֵן גָּדַל כְּיָתוֹם,

מְלֻבָּשׁ כָּל יָמָיו בְּסֶרְדּוּט אֵין־מְתוֹם,

וְנוֹשֵׂא הַכַּדִּים שֶׁמְּלֵאִים הֵם חָלָב

מִנִּי פֶתַח אֶל פֶּתַח, מִסַּף אֱלֵי סָף,

מִשְׂתַּכֵּר כָּל פְּרוּטָה בְּעָמָל וּבְזֵעָה

וּמְצָרֵף כָּל פְּרוּטָה וּפְרוּטָה לְמֵאָה

וּמַקְדִּים לְהַחְכִּים וְלִקְנוֹת לוֹ דֵּעָה –

וְלָמַד לְהָבִין מָה עֶרְכָּהּ שֶׁל פְּרוּטָה,

וְאִם כִּי כָּל אַחַת פְּחוּתָה וּמְעוּטָה.

הוּא כִּילַי, כָּךְ הָיוּ מְסַפְּרִים רְכִילוּת.

אַךְ הָיִיתִי אוֹמֵר, שֶׁהָיְתָה הַכִּילוּת

רַק מַזְכֶּרֶת רָעָה וְדַחְקוּת בִּשְׁבִילוֹ,

גַּם בִּזְמַן שֶׁהָיוּ לוֹ הַרְבֵּה רְוָחִים,

כְּאוֹתוֹ בֶּן־הַמֶּלֶךְ, שָׁמַר תַּרְמִילוֹ

מִן הַזְּמַן שֶׁהָיָה מְחַזֵּר בַּפְּתָחִים…

שֶׁהֲרֵי הוּא נָתַן, וּבְיָד נְדִיבָה,

פִּדְיוֹנוֹת, מַעֲמָדוֹת, וְלַקְּלוֹיְז, לִישִׁיבָה.

שֶׁהָיָה מְחַלֵּק קֻבִּיּוֹת הַסֻּכָּר

וְשׁוֹתֶה רַק בְּרֶבַע, מִנְהָג לֹא מֻכָּר

בִּמְקוֹמֵנוּ – תֵּדַע, גַּם בָּזֶה הוּא גִּלָּה

חִבָּתוֹ לִי וְגַם לִי הִתִּיר בְּפֵרוּשׁ

לְכָל כּוֹס לִי לָקַחַת פִּסָּה רְגִילָה,

בִּמְקוֹם רֶבַע אֶחָד שֶׁל פִּסָּה, “כַּדָּרוּשׁ”.

“לְךָ, דּוּדְיֶה”, אָמַר לִי, "מֻתָּר כָּךְ לָקַחַת,

כִּי רֹאשְׁךָ רֹאשׁ יָקָר וְנִשְׂבַּע מִמְּךָ נַחַת".

הוּא הָיָה בֵּינוֹנִי בְּגָבְהוֹ וְזָקָן

לוֹ הָיָה צְהַבְהַב, וּמִשֶּׁנִּזְדַּקַּן

נִתְכַּסֵּף אַט־לְאָט וְהִלְבִּין. הָעִקָּר:

בְּגוּפוֹ וּבְרוּחוֹ לֹא הָיָה אִישׁ נִכָּר

וְיוֹצֵא מִן הַכְּלָל, לֹא לְרַע, לֹא לְטָב,

אַךְ מַ זָּ ל הָיָה לוֹ מַה גָּדוֹל וּמָה רָב!

[כִּי דוֹדֵנוּ דָּוִד, כָּאן רָאוּי לְהָעִיר,

הוּא יוֹתֵר מִנִּי כֹּל הַמַּזָּל הוּא הוֹקִיר.

הוּא עַצְמוֹ, הַמִּסְכֵּן, לֹא הָיָה לוֹ מַזָּל.

חַד־הַמֹּחַ, מָלֵא וְגָדוּשׁ מִכָּל־טוֹב,

מְפַזֵּר בְּדַבְּרוֹ מַאֲמָרִים שֶׁל חֲזַ"ל

וַאֲמָרוֹת שֶׁל סוֹפְרִים מֵאֵירֹפָּא לָרֹב,

בַּחֶבְרָה, בִּיחִידוּת, הוּא הָיָה אִישׁ שִׂיחָה

וּמַבְרִיק בְּחִדּוּד וְאָמַּן־הַבְּדִיחָה

וּמַעְיָן שֶׁאֵינֶנּוּ פּוֹסֵק מִלְּהַנְבִּיעַ,

עִם כָּל זֶה לֹא הִשְׂכִּיל לִדְבַר־מָה לְהַגִּיעַ.

פַּרְנָסָה לוֹ בָּחַר (אִם הָיְתָה לוֹ בְּחִירָה)

שֶׁדָּרְשָׁה נְסִיעָה וּנְדִידָה תְּדִירָה;

כְּסוֹכֵן מִשֶּׁל פִירְמָא אַחַת אַדִּירָה

שֶׁל דִּבְרֵי סַלְסָלָה־מַלְמָלָה עֲדִינִים,

הוּא עָבַר אֲרָצוֹת מְרֻבּוֹת בְּאֵירֹפָּא,

וְעִם שְׁתֵּי מִזְוָדוֹת דֻּגְמָאוֹת מִמִּינִים

לִנְיוּ־יוֹרְק הַגְּדוֹלָה הָרְחוֹקָה בִּזְמַנּוֹ בָּא.

וְאוּלָם גַּם שִׁנּוּי הַמָּקוֹם לֹא שִׁנָּה

מַזָּלוֹ, מַסָּעוֹ לֹא הַרְבֵּה לוֹ הִנָּה;

הוּא חָזַר מְאֻכְזָב וְסִפֵּר לָנוּ פַּעַם

בִּדְמָעוֹת בְּעֵינָיו וּבְקוֹל מָלֵא זַעַם,

אֵיךְ יָשַׁב יוֹם אֶחָד בִּנְיוּ־יוֹרְק הַכָּרָךְ

בְּתוֹךְ פַּארְק, לְאוֹר יוֹם, עֵת הַשֶּׁמֶשׁ זָרַח,

וּבָכָה כְּתִינוֹק שֶׁאָבַד מֵאִמּוֹ,

מֵאֵין אִישׁ שֶׁיּוּכַל לְשׂוֹחֵחַ עִמּוֹ,

לְהַחֲלִיף בְּדִיחָה וְשִׂיחָה הַקּוֹלַחַת,

וּמֵאֵין בֵּית־קָפֶה שֶׁיּוּכַל שָׁם לָשֶׁבֶת

עֲלֵי כּוֹס שֶׁל קָפֶה עֵת הָרוּחַ נוֹשֶׁבֶת:

“לֹא כָּרָךְ הִיא נְיוּ־יוֹרְק, אֶלָּא תֹּפֶת רוֹתַחַת!”

בְּקִצּוּר, לֹא הָיָה לוֹ מַזָּל, וּלְפִיכָךְ

הֶחֱשִׁיב אֶת עִנְיַן הַמַּזָּל כְּדֵי כָּךְ.]

וּבְכֵן, שִׁמְשׁוֹן קְלֵיין – סָח דּוֹדֵנוּ בְכֵפֶל

צְרִידוּת בְּקוֹלוֹ הַצָּרוּד מִתָּמִיד,

עֵת מִרְיָם לוֹ מוֹזֶגֶת קָפֶה אֶל הַסֵּפֶל

וּמַגֶּשֶׁת סֻכַּר־קֻבִּיּוֹת (הַשָּׂרִיד!) –

שִׁמְשׁוֹן קְלֵיין נִתְעַשֵּׁר כָּל־כֻּלּוֹ מִטָּעוּת!

וְקָרָה הַדָּבָר בְּלֹא נֵס וּפָשׁוּט.

הַפָּרִיץ שֶׁל לִיסוֹבְצֶה, אֵינֶנִּי זוֹכֵר

מֶה הָיָה שֵׁם־קָדְשׁוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הַשִּׁכּוֹר,

וְנֹאמַר לִיסוֹבְיֶצְקִי, הָיָה לוֹ מוֹכֵר

כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה הֶחָלָב מֵרִפְתּוֹ.

אַחַר־כָּךְ הוּא הִתְחִיל בּוֹ לִסְחוֹר וְלִמְכּוֹר

תְּבוּאוֹת הַשָּׂדֶה, מִדְּגָנוֹ עַד לִפְתּוֹ.

בְּקִצּוּר, הוּא נַעֲשָׂה לוֹ לְ’מוֹשְׁקוֹ' שֶׁלּוֹ,

וּכְדַרְכָּם שֶׁל פְּרִיצִים בְּאוֹתָם הַיָּמִים –

הוּא שָׂנֵא כָּל הַ’מּוֹשְׁקִים' מִחוּץ לְשֶׁלּוֹ,

וְרַק לוֹ הֶאֱמִין בִּדְבָרִים וּבְדָמִים.

וְהָיָה שִׁמְשׁוֹן קְלֵיין שָׁם נִכְנָס וְיוֹצֵא

וְעוֹשֶׂה מִסְחָרִים בְּתַכְלִית הַכַּשְׁרוּת,

וְאוֹתוֹ לִיסוֹבְיֶצְקִי נֶהֱנֶה וּמוֹצֵא

שֶׁאֵין ‘מוֹשְׁקוֹ’ שֵׁנִי כְּשֶׁלּוֹ לְיַשְׁרוּת.

וְאֵרַע פַּעַם, הֵן הַפְּרִיצִים הַגְּדוֹלִים

רַק הָיוּ מְשַׂחֲקִים בְּקֻבְיָא וְשׁוֹתִים

וּבְעִסְקֵי הַמְּשָׁקִים רַק הָיוּ יְכוֹלִים

לְבַזְבֵּז וּלְמַסְמֵס רְכוּשָׁם כְּשׁוֹטִים,

וְהֻצְרַךְ הַפָּרִיץ לֹא לִמְכּוֹר, רַק לִקְנוֹת:

שְׂעוֹרִים לְסוּסָיו עַד לְעֵת הַקָּצִיר!

וּמִלְּבַד זֶה אֻרְוָה גְּדוֹלָה גַּם לִבְנוֹת,

עִם מַתְבֵּן מֵעָלֶיהָ לְקַשׁ וּלְחָצִיר,

עִם מַרְאָה קְבוּעָה מֵעַל גַּב כָּל אֵבוּס,

שֶׁתַּרְאֶה לְכָל סוּס הָאוֹכֵל כִּי עוֹד סוּס

שָׁם עוֹמֵד וְאוֹכֵל כְּנֶגְדּוֹ, וִימַהֵר

אַף גַּם הוּא לֶאֱכוֹל וְלִנְשׁוֹף וּלְפָרֵר…

וְהֻצְרַךְ הַפָּרִיץ לְרֹב כֶּסֶף – וָאֵין…

וְהִזְמִין אֶת הַ’מּוֹשְׁקוֹ' שֶׁלּוֹ, שִׁמְשׁוֹן קְלֵיין.

וְהַ’מּוֹשְׁקוֹ' הִשִּׂיג אֶת הַכֹּל בְּאַשְׁרַאי

לְכַמָּה חֳדָשִׁים, וְחָשַׁב: בְּוַדַּאי

לְאַחַר הַקָּצִיר הַפָּרִיץ יְשַׁלֵּם…

וְהִנֵּה זֶה הִתְחִילוּ לִקְצוֹר, לְאַלֵּם,

מוֹלִיכִים וְדָשִׁים וְזוֹרִים בִּמְכוֹנָה,

וּמִזְּמַן כְּבָר הִגִּיעָה לִמְכּוֹר הָעוֹנָה.

וּמַמְתִּין שִׁמְשׁוֹן קְלֵיין, הַפָּרִיץ יִקְרָאֶנּוּ.

הוּא מַמְתִּין, וְאוּלָם – הַשָּׁלִיחַ אֵינֶנּוּ.

לְבַסּוֹף הוּא הוֹלֵךְ לַפָּרִיץ לֹא־קָרוּא:

בַּאֲשֶׁר… סוֹף־קָצִיר… וְסִפְּרוּ לוֹ… אָמְרוּ…

וְחוֹבוֹת יֵשׁ… כָּל מַה שֶּׁלָּקַח בְּהַקָּפָה

לְבִנְיַן הָאֻרְוָה הַגְּדוֹלָה, הַיָּפָה…

וְאוֹמֵר הַפָּרִיץ: בַּאֲשֶׁר לַתְּבוּאָה –

לֹא־נָעִים בֶּאֱמֶת, הוּא אוֹמֵר בִּשְׁבוּעָה!

וְאוּלָם הוּא הָיָה, בְּהֵן־צֶדֶק, אָנוּס

לְמָכְרָהּ לַקַּרְטֶל הַנּוֹצְרִי שֶׁבִּלְבוּב.

בִּמְחִירִים נְמוּכִים, לֹא קִבֵּל עוֹד אַף זוּז,

אַךְ הִבְטִיחַ בְּ’הֵן', מִדְּבָרוֹ לֹא יָשׁוּב.

וּבְנוֹגֵעַ לַחוֹב – הֵן הוּא לֹא יִתְעַלֵּם

מִבַּעֲלֵי־חוֹבוֹתָיו וְשַׁלֵּם יְשַׁלֵּם.

אַךְ כִּיסוֹ עוֹד רֵיקָן הוּא… יֵלֵךְ וְיָשׁוּב

עַכְשָׁו מוֹשְׁקוֹ, וּבְעוֹד זְמַן־מָה יָבוֹא שׁוּב…

וְהָמוּם, כְּרוֹאֶה חֲלוֹם רַע בְּהָקִיץ,

אָז יָצָא שִׁמְשׁוֹן קְלֵיין מִלִּפְנֵי הַפָּרִיץ.

הַחוֹבוֹת הֵם אֶצְלוֹ, הוּא לָקַח בְּאַשְׁרַאי,

הַקָּצִיר, הַתְּבוּאָה – מְסוּרָה לַקַּרְטֶל!

כָּךְ עוֹשֶׂה פָּרִיץ־שְׁליַאכְצִיץ, אָצִיל פּוֹלָנִי!

וְאוֹמְרִים עוֹד, שֶׁכָּל יְהוּדִי הוּא רַמַּאי…

הֵן הֶחְרִיב מַעֲמָדוֹ וְעָשָׂה אוֹתוֹ תֵּל.

וּפָרַץ שִׁמְשׁוֹן קְלֵיין אָז בִּבְכִי קוֹלָנִי.

וְהָיָה מְהַלֵּךְ לוֹ בְּדֶרֶךְ־שָׂדֶה

וּמֵרֶגֶב לְרֶגֶב דּוֹלֵג וּמְדַדֶּה,

וְלִבּוֹ בּוֹ קוֹפֵץ מִבְּכִיָּה וּמִצַּעַר

(כָּל־כֻּלּוֹ עוֹד הָיָה אָז אַבְרֵךְ, כִּמְעַט נַעַר)

וּבְרֶגֶל הִגִּיעַ לָעִיר וְנִכְנַס

בַּחֲשַׁאי אֶל בֵּיתוֹ וְהַצַּעַר גָּנַז;

לֹא רָצָה שֶׁיִּהְיֶה שׁוּם אָדָם בּוֹ יוֹדֵעַ

מַה מֵּצִיק לְלִבּוֹ וּבְנַפְשׁוֹ בּוֹ נוֹגֵעַ.

כָּך יָמִים אֲחָדִים רַבֵּי־צַעַר עָבָרוּ,

וְהָלְכוּ הַיָּמִים וְהָיוּ שָׁבוּעוֹת;

בָּא הַסְּתָו וּבָא זְמַן הַמִּסְחָר בִּתְבוּאוֹת,

וְכִיסוֹ מְרוֹקָן וְיָדָיו לוֹ נִקְשָׁרוּ.

כִּי הַכֹּל לְצָרְכֵי הַפָּרִיץ הוּא הִשְׁקִיעַ,

אַרְבָּעִים עֶשְׂרוֹנִים לוֹ מִמֶּנּוּ מַגִּיעַ!

יוֹם אֶחָד בָּא שָׁלִיחַ רָכוּב עֲלֵי סוּס

וְהוֹדִיעַ בְּשֵׁם הַפָּרִיץ שֶׁיָּבוֹא

שִׁמְשׁוֹן קְלֵיין לְמָחָר לְקַבֵּל אֶת חוֹבוֹ,

אֶת אַרְבַּע הַמֵּאוֹת, הַשְּׁקָלִים אוֹ הַזּוּז.

נִזְדָּרֵז שִׁמְשׁוֹן קְלֵיין לַמָּחֳרָת לַעֲלוֹת

אֶל לִיסוֹבְצֶה הַכְּפָר בְּרַגְלַיִם קַלּוֹת,

וְנִכְנַס לֶחָצֵר וְנִכְנַס לַפְּרוֹזְדוֹר,

וְאוּלָם לַפָּרִיץ לֹא יָכֹל לַחֲדוֹר:

שָׁם עָסְקָה חֲבוּרָה גְּדוֹלָה בִּשְׁתִיָּה,

בְּדִבְרֵי לֵיצָנוּת, בִּבְדִיחוֹת תְּפֵלוֹת –

כָּךְ הֵבִין עַל־פִּי מַה שֶּׁקָּלַט בִּשְׁמִיעָה

וְעַל־פִּי הַ“וִּיוַאט” שֶׁקָּרְאוּ מַקְהֵלוֹת.

וְיָשַׁב בַּפְּרוֹזְדוֹר וְחִכָּה שָׁם עַד בּוֹשׁ

וְרָתַח, אַךְ הֻכְרַח אֶת הַכַּעַס לִכְבּוֹשׁ.

לִפְנוֹת עֶרֶב כִּמְעַט הַפָּרִיץ בּוֹ נִזְכַּר

וּמִבֵּין מָסַכָּיו אֶת רֹאשׁוֹ לוֹ זָקַר.

וּמִיָּד הוּא רָאָה, שִׁמְשׁוֹן קְלֵיין, וְהֵבִין,

שֶׁהַלָּה הוּא כֻּלּוֹ, בִּמְחִילָה, גִּלּוּפִין,

כִּי עֵינָיו בָּעֲרוּ מִשְּׁתִיָּה יְתֵרָה…

וְאָמְנָם, הוּא רָאָה זֹאת בְּחוּשׁ בִּמְהֵרָה.

"אַי, וַי, מוֹשְׁקוֹ, עוֹדְךָ מְחַכֶּה בַּפְּרוֹזְדוֹר?

כָּאן יָכֹלְתָּ לֵישֵׁב וּלְהַמְתִּין כִּימוֹת־דּוֹר!

מִפְּנֵי מָה כָּאן יָשַׁבְתָּ בְּשֶׁקֶט, שָׁתַקְתָּ?

מִפְּנֵי מָה בְּחָזְקָה עַל דַּלְתִּי לֹא דָפַקְתָּ?

בּוֹא נָא, מוֹשְׁקוֹ שֶׁלִּי, נִכָּנֵס לַמִּשְׂרָד,

וּתְקַבֵּל אֶת אַרְבַּע מְאוֹתֶיךָ מִיָּד!"

וְהוֹלֵךְ הַפָּרִיץ בַּפְּרוֹזְדוֹר הָאָרֹךְ,

וְהוֹלֵךְ אַחֲרָיו שִׁמְשׁוֹן קְלֵיין כְּנָבוֹךְ.

הוּא קִוָּה לְדַבֵּר עַל מִסְחָר וְקִנְיָן,

לְחַדֵּשׁ הַקְּשָׁרִים, לַעֲנוֹת בְּעִנְיָן –

וְהִנֵּה הַשָּׁעָה לֹא שָׁעָה כְּשֵׁרָה…

וּמוֹשֵׁךְ הַפָּרִיץ בַּשֻּׁלְחָן מְגֵרָה

וּמוֹצִיא מִתּוֹכָהּ צְרוֹר שְׁטָרוֹת וּמוֹנֶה.

וְאַגַּב הוּא שׁוֹאֵל וּבְעַצְמוֹ הוּא עוֹנֶה:

"מִצְטַעֵר אַתָּה, מוֹשְׁקוֹ שֶׁלִּי? בְּוַדַּאי!

נִגְמְרוּ עֲסָקֵינוּ! עָצוּב לְמַדַּי!

מָה אִכְפַּת שֶׁיְּהוּדִי, מִן הַבְּרִית הַיְשָׁנָה,

אֶת הַיְבוּל מִן הַמֶּשֶׁק מִמֶּנִּי קָנָה?

שֶׁיִּקְנֶה, שֶׁיִּמְכֹּר, שֶׁיַּרְוִיחַ עָלָיו!

אַךְ הִנֵּה הֵם בָּאִים, הַשְּׁכֵנִים מִסָּבִיב,

בְּטַעֲנוֹת־וּמַעֲנוֹת, בִּדְבָרִים וּבְרִיב –

אַל תִּמְכֹּר לַיְּהוּדִי! אֱלוֹהֵינוּ צָלַב!

הוּא רַמַּאי, אֶת כֻּלְּךָ יְרוֹשֵׁשׁ וִיעַרְטֵל!

סַע לִלְבוּב, לְשֶׁלָּנוּ מְכֹר, לַקַּרְטֶל!

וְנָסַעְתִּי, מָכַרְתִּי. גַּם כֶּסֶף קִבַּלְתִּי.

מֵעַכְשָׁו, הַקְשֵׁב מוֹשְׁקוֹ הֵיטֵב לִדְבָרַי,

אַל תּוֹסֵף עוֹד לָבוֹא, לְחַזֵּר אַחֲרַי –

כִּי אֶת כָּל עֲסָקֵינוּ גָּמַרְתִּי, בִּטַּלְתִּי…

קַח וָלֵךְ!, אַל תָּהִין לֶחָצֵר עוֹד לָבוֹא,

פֶּן הַוִּילְצ’וּר עָלֶיךָ יִשְׁפֹּךְ לְבָבוֹ!"

וְשָׁתַק שִׁמְשׁוֹן קְלֵיין וְשָׁלַח אֶת הַיָּד

וְקִבֵּל אֶת הַכֶּסֶף וְשָׂם בְּכִיסוֹ,

הִשְׁתַּחֲוָה וְאָמַר “פַּאדַמְדוֹנוּג!” וְקָד,

כִּי זָכַר אֶת דִּבְרֵי קַלְמָן־מוֹטִי גִּיסוֹ:

אַל תְּנַס לְרַצּוֹת הַפָּרִיץ בְּכַעֲסוֹ,

כִּי־עַל־כֵּן בְּשִׁגְיוֹן יַעֲשֶׂה מַעֲשׂוֹ.

וְעַל־כֵּן גַּם לִסְפּוֹר וְלִמְנוֹת לֹא הֵעֵז

בְּפָנָיו שֶׁל הַלָּה, הַשִּׁכּוֹר הָרוֹגֵז.

וְאוּלָם לְאַחַר שֶׁהִרְחִיק כְּשָׁעָה

מִן הַכְּפָר בְּדַרְכּוֹ בַּשָּׂדֶה, וְרָאָה

שֶׁאֵין עַיִן רוֹאָה וְאֵין אִישׁ מִסָּבִיב

(וְהַיּוֹם יוֹם יָפֶה וּכְמוֹ יוֹם־אָבִיב

וְהַשֶּׁמֶשׁ נוֹטֶה לַעֲרוֹב וְיוֹרֵד

בֵּין עָבִים וְרֻדִּים, וּכְמוֹ גֶּשֶׁם טוֹרֵד

נִשְׁפָּכוֹת הַקַּרְנַיִם מִבֵּין הֶעָבִים

בְּקַוִּים זוֹהֲרִים־זוֹהֲרִים, זְהָבִים),

הוּא יָשַׁב לוֹ בְּצֵל עֲרָבָה עַתִּיקָה

שֶׁכֻּלָּהּ הִיא בְּאוֹר הַשְּׁקִיעָה מַבְהִיקָה

וְהִבִּיט כֹּה וָכֹה וְהוֹצִיא אֶת הַצְּרוֹר

וּבִקֵּשׁ לְבָדְקוֹ וְלִמְנוֹת וְלִסְפּוֹר –

וּפִתְאֹם הוּא הִתְחִיל בְּעֵינָיו מְמַצְמֵץ…

מַעֲשֵׂה־כְּשָׁפִים הוּא, אוֹ לַעַג שֶׁל לֵץ?

וְאוּלַי הִיא טָעוּת? לֹא, אֵינֶנּוּ טוֹעֶה!

בְּפֵרוּשׁ, בְּבֵרוּר, בַּעֲלִיל הוּא רוֹאֶה,

כִּי בִּמְקוֹם שֶׁיִּהְיוּ אַרְבָּעִים עֲשָׂרוֹת –

שֶׁל מֵאָה וּמֵאָה הֵמָּה כָּל הַשְּׁטָרוֹת…

כְּלוֹמַר, שֶׁבִּמְקוֹם דַּ"ל מֵאוֹת הַזּוּזִים,

כָּאן בַּצְּרוֹר אַרְבָּעָה אֲלָפִים אֲרוּזִים!…

הוּא נִבְהַל, שִׁמְשׁוֹן קְלֵיין, וּמְאֹד נֶחֱרַד,

כִּי הֵיטֵב וְהֵיטֵב בְּמֹחוֹ נֶחֱרַת

לֹא סִפּוּר יְחִידִי עַל פָּרִיץ שֶׁבִּקֵּשׁ

לְנַסּוֹת אֶת הַמּוֹשְׁקוֹ שֶׁלּוֹ אִם עִקֵּשׁ

וְאָדוּק הוּא בְּנֶאֱמָנוּתוֹ הַכֵּנָה

אוֹ שֶׁנֶּאֱמָנוּתוֹ כָּל־כֻּלָּהּ הִיא אֵינָהּ

אֶלָּא כְּסוּת לַיְּהוּדִי הָרַמַּאי, לְכַסּוֹתוֹ!

וְהֵבִין שֶׁבִּקֵּשׁ הַפָּרִיץ לְנַסּוֹתוֹ!

וּמִיָּד נִזְדָּרֵז וְחָזַר אֶל הַכְּפָר.

וּכְשֶׁבָּא אֶל חֲצַר הַפָּרִיץ, מִשֶּׁכְּבָר

שָׁם דָּלְקוּ הַמְּנוֹרוֹת הַיָּפוֹת בָּאוּלָם

וְהִבְרִיקוּ בְּגַוְנֵי־הַקֶּשֶׁת כֻּלָּם –

הוּא רָאָה זֹאת עוֹדוֹ מְהַלֵּךְ, מֵרָחוֹק.

וְנִכְנַס לֶחָצֵר, וְאוּלָם הוּא פָּחַד

לִכָּנֵס לָאוּלָם וּבַחוּץ הוּא עָמַד,

כִּי אָמַר הַפָּרִיץ, וּדְבָרוֹ הֵן הוּא חֹק…

וְשָׁלַח מְשָׁרֵת לָאוּלָם לְהַגִּיד

לָאָדוֹן הַנַּעֲלֶה, הַנָּאוֹר, הַנָּגִיד,

שֶׁהִנֵּה בֶּחָצֵר הַיְּהוּדִי שָׁם עוֹמֵד

וּלְדַבֵּר עִם כְּבוֹד הָאָדוֹן הוּא חוֹמֵד.

“יֵשׁ טָעוּת בְּמִנְיַן הַכְּסָפִים שֶׁקִּבֵּל!” –

הוּא שִׁנֵּן לַמְשָׁרֵת וּבְמַטְבֵּעַ תִּבֵּל.

וְנִכְנַס הַמְשָׁרֵת. וּלְאַחַר זְמַן לֹא־רָב

בְּפָנִים נִזְעָפוֹת הֶחָצֵרָה הוּא שָׁב.

הוּא אָמַר לַפָּרִיץ. וְצִוָּה לְהָשִׁיב,

כִּי אַל־נָא יְחַפֵּשׂ הַיְּהוּדִי עִמּוֹ רִיב;

הָאָצִיל לִיסוֹבְיֶצְקִי אֵינֶנּוּ טוֹעֶה!

הַיְּהוּדִי מְחַפֵּשׂ תּוֹאֲנָה, הוּא רוֹאֶה,

וְאוּלָם עֲצָתוֹ, הִיא עֲצַת שׁוֹחֵר־טוֹב –

שֶׁיֵּלֵךְ הַיְּהוּדִי, יַעַזְבֶנּוּ סוֹף סוֹף!

הִתְחַנֵּן שִׁמְשׁוֹן קְלֵיין לְאוֹתוֹ הַשָּׁלִיחַ,

שֶׁיֵּלֵךְ (וּמַטְבֵּעַ כָּפוּל הוּא יַרְוִיחַ!)

וְיָשׁוּב וְיֹאמַר לַפָּרִיץ הַנָּאוֹר,

כִּי שָׁלַח הַיְּהוּדִי וּבִקֵּשׁ לוֹ לֵאמוֹר:

“יֵשׁ טָעוּת בְּמִנְיַן הַכְּסָפִים לְיוֹתֵר!”

וְהָלַךְ הַמְשָׁרֵת. וּמִיָּד הוּא חוֹזֵר:

הוּא אָמַר לַפָּרִיץ. וְצִוָּה לוֹ לָשׁוּב

וְלוֹמַר לַיְּהוּדִי, שֶׁיְּמַהֵר וְיִבְרַח!

אִם טָעָה לְיוֹתֵר – יִהְיֶה לוֹ הַיִּתְרוֹן,

וְיֵדַע טוּב לִבּוֹ שֶׁל פָּרִיץ, הַיְּהוּדוֹן!

יֵשׁ אוֹרְחִים! וְאַל־נָא יַטְרִידֶנּוּ כָּל־כָּךְ!

וְאוּלָם אִם יָהִין לְהַטְרִיד אוֹתוֹ שׁוּב –

יְצַוֶּה לְתָפְסוֹ, לִכְפּוֹתוֹ וּלְהַלְקוֹת

לְעֵינֵי הָאוֹרְחִים כִּשְׁלוֹשִׁים בְּמַלְקוֹת!

וְתָבִין – מְסַיֵּם לוֹ דּוֹדֵנוּ דָּוִד

אֶת סִפּוּר־הַמַּעֲשֶׂה, כְּדַרְכּוֹ בְּשִׂיחָה,

בְּדִבּוּר אֶפִּיקוֹרְסִי בִּלְשׁוֹן בְּדִיחָה –

שִׁמְשׁוֹן קְלֵיין הֵן אָמְנָם הוּא הָיָה אִישׁ חָסִיד,

וְאוּלָם לֹא מִסּוּג חֲסִידִים־וְשׁוֹטִים…

אִם הַלָּה מְאַיֵּם בְּכַלְבּוֹ וּבְשׁוֹטִים,

הוּא אֵינֶנּוּ חַיָּב לְקַדֵּשׁ אֶת הַשֵּׁם…

הוּא הוֹדִיעַ, עַכְשָׁו הוּא אֵינֶנּוּ אָשֵׁם!

וְהָלַךְ לוֹ הַבַּיְתָה, סָפַר אֶת הַצְּרוֹר –

אַרְבָּעָה אֲלָפִים רֵיחָנִים, מֹר־דְּרוֹר!

וְצָרַר אֶת הַכֹּל, וְעָטוֹף וְכָרוֹךְ

בַּנַּרְתִּיק הַגָּדוֹל כַּשַּׁרְווּל הָאָרֹךְ,

וְחָשַׁב: לְמָחָר יִתְפַּכַּח הַפָּרִיץ

מִיֵּינוֹ וּמִיָּד לִי שָׁלִיחַ יָרִיץ,

שֶׁאָבִיא וְאַחְזִיר שֶׁלָּקַחְתִּי יוֹתֵר…

וְאוּלָם יוֹם וָיוֹם וְשָׁבוּעַ עוֹבֵר –

וְשָׁלִיחַ לֹא בָּא, אֵין דּוֹרֵשׁ, אֵין זוֹכֵר…

וְהִתְחִיל שִׁמְשׁוֹן קְלֵיין בְּכַסְפּוֹ זֶה סוֹחֵר,

וְעָלָה מַעְלָה־מַעְלָה, עָשָׂה וְהִצְלִיחַ.

לְאַחַר שְׁנָתַיִם רַק בָּא הַשָּׁלִיחַ:

הַפָּרִיץ לִיסוֹבְיֶצְקִי בִּקְשָׁהוּ לָבוֹא

וְלִקְנוֹת אֶת הַמֶּשֶׁק וְכָל־הָיָה־בוֹ –

הַיְדִידִים שֶׁבִּלְבוּב, מֵאוֹתוֹ הַקַּרְטֶל,

דִּלְדְּלוּ אֶת מִשְׁקוֹ וְעָשׂוּ אוֹתוֹ תֵּל…

וּקְנָאוֹ, שִׁמְשׁוֹן קְלֵיין, בְּמַחֲצִית מִן הַשַּׁעַר,

בִּנְיָנִים, בְּהֵמוֹת, הַשָּׂדוֹת וְהַיַּעַר,

וְנַעֲשָׂה הַפָּרִיץ שֶׁל לִיסוֹבְצֶה כֻּלָּהּ.

וְעַשְׁרוּת לְעִסָּה בַּעֲרֵבָה מְשׁוּלָה:

לְאַחַר שֶׁאוֹפִים כָּלֹ־מְלוֹא הַמִּשְׁאֶרֶת,

עוֹד שְׂאוֹר לַעֲרֵבָה חֲדָשָׁה בָּהּ נִשְׁאֶרֶת.

לְאַחַר שֶׁמִּשְׁקָהּ שֶׁל לִיסוֹבְצֶה הִצְלִיחַ

וְהָפַךְ לְמַעְיָן הַשּׁוֹפֵעַ זָהָב,

אֶת טֶקְלוּבְקָא קָנוּ הַבָּנִים בִּמְשֻׁתָּף,

בְּמוֹתוֹ, מִכַּסְפֵּי הַיְרֻשָּׁה שֶׁהִנִּיחַ.

אַךְ רְאֵה, כִּי גַּם הֵם לֹא הָיוּ בְּנֵי־מַזָּל.

הַמַּעְיָן הַשּׁוֹפֵעַ אָמְנָם לֹא אָזַל,

וְאוּלָם הֵם־עַצְמָם בִּידֵי מִי הֵם עַכְשָׁו?

מִי שֶׁאֵין לוֹ מַזָּל, גַּם עָשְׁרוֹ אַךְ לַשָּׁוְא…

הַקָּפֶה מְצֻיָּן וְנָאֶה לוֹ הַכֵּפֶל,

וְהוֹאִילִי, מִרְיָם, וּמִזְגִי לִי עוֹד סֵפֶל.

כִּי חוֹשֵׁשׁ אֲנִי, שֶׁמָּא דָּבָר אֶהֱפֹךְ

בַּחֲשֵׁכָה הַלָּזֹאת, אוֹ אַפִּיל אוֹ אֶשְׁפֹּךְ.

אֵימָתַי יִגָּמֵר הָאִפּוּל הָאָרוּר

וְנִסְעַד בִּרְוָחָה וּבְחֹפֶשׁ גָּמוּר?

הֲסָרַת הָאִפּוּל – זוֹ הָיְתָה מִשְׁאַלְתּוֹ

הָאַחַת, כְּלוֹמַר, שֶׁתָּבוֹא מַפַּלְתּוֹ

שֶׁל אוֹתוֹ הָרָשָׁע וְיַגִּיעַ הַסּוֹף

לְאוֹתָהּ מִלְחָמָה, שֶׁהִפְרִידָה אוֹתוֹ

מֵאִשְׁתּוֹ וּמִבְּנוֹ הַיָּחִיד וְהַטּוֹב,

וְיִזְכֶּה לִרְאוֹתָם עוֹד לִפְנֵי יוֹם מוֹתוֹ.

וְאוּלָם מִשְׁאַלְתּוֹ הַשְּׁנִיָּה, הַגְּדוֹלָה,

שֶׁלְּעִתִּים רְחוֹקוֹת הִיא הָיְתָה לוֹ עוֹלָה

עַל שְׂפָתָיו, הֲלֹא הִיא הַמְּדִינָה הַשְּׁלֵמָה,

שֶׁלְּמַעֲנָהּ הוּא בִּקֵּר אֶת הַכֹּל בְּחֵמָה

וְחֵרֵף כָּל עַסְקָן וּמַנְהִיג צִיּוֹנִי

שֶׁלֹּא קָד לְרַבּוֹ, לַזְּאֵב הַגְּאוֹנִי – – –

וְלִרְאוֹת בְּקִיּוּם תִּקְווֹתָיו לֹא זָכָה

זֶה דּוֹדֵנוּ דָּוִד, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.

תשי"א

הערות וביאורי המשורר    🔗

טַיְסְטֶר – אַרְנָק גָּדוֹל לִכְסָפִים; סֶרְדוּט – מִין מְעִיל פָּשׁוּט; פִּדְיוֹנוֹת – “פִּדְיוֹן” הוּא הַסְּכוּם שֶׁנּוֹתְנִים לָרַבִּי כְּשֶׁבָּאִים אֵלָיו, אִישׁ אִישׁ כְּפִי יְכָלְתּוֹ; מַעֲמָדוֹת – תַּשְׁלוּם שְׁנָתִי קָבוּעַ לְהַחֲזָקַת חֲצַר הָרַבִּי; דּוּדְיֶה – שֵׁם־חִבָּה שֶׁל דָּוִד; מוֹשְׁקוֹ – משֶׁה. כָּךְ הָיוּ הַפְּרִיצִים הַפּוֹלָנִים מְכַנִּים כָּל יְהוּדִי, וְיִהְיֶה שְׁמוֹ מַה שֶּׁיִּהְיֶה, שֶׁנַּעֲשָׂה לָהֶם סַרְסוּר וּמְתַוֵּךְ; וּלְפָרֵר – לְהַשְׁמִיעַ קוֹל פָרְר… פָרְר… כְּדֶרֶךְ הַסּוּסִים בִּשְׁעַת נְשִׁיפָתָם בָּאֵבוּס; וִילְצ’וּר – כֶּלֶב־זְאֵב; פַּאדַאמְדוֹנוּג – הֲרֵינִי נוֹפֵל לְרַגְלֶיךָ, וְהוּא לְשׁוֹן בְּרָכָה וְכָבוֹד, זֵכֶר לַיָּמִים שֶׁהָיוּ נוֹפְלִים בֶּאֱמֶת לְרַגְלֵי הַפָּרִיץ; עָשׂוּ אוֹתוֹ תֵּל (שְׁמָמָה) – מִיִּידִישׁ; הֶחֱרִיבוּהוּ, דִּלְדְּלוּהוּ. לַזְּאֵב הַגְּאוֹנִי – הַכַּוָּנָה לִזְאֵב זַ’בּוֹטִינְסְקִי.