באסיפת מחאה נגד מעשי השלטונות הבריטיים בארץ־ישראל, פאריס, 4 ביולי 1946
חברים יהודים! הייתי מדבר ביתר חירות בירושלים, או בלונדון, מקום שם אהיה אולי בעוד ימים אחדים. כאן הנני אורח בארץ ידידותית, שכל אדם תרבותי בן כל אומה חייב חובה גדולה על כל מה שנתנה לעולם משנת 1789 ועד היום הזה.
ביחוד אנו חייבים לכבד את צרפת החדשה, שקמה לתחיה באש תנועת המרי של גנרל דה־גול ותומכיו. על צרפת החדשה מוטלת חובת שליחות עולמית גדולה בביצור שלום העולם ובקשירת המזרח והמערב זה לזה. על כן אזהר מלהגיד משהו, העלול להכביד על מצב ממשלת הארץ. נטלתי לי רשות להגיד משהו על טרגדית הדמים בארץ־ישראל ועל הסכסוך הטראגי שבין העם העברי ובין אנגליה, משום שסכסוך זה נוגע לעולם כולו וגם לצרפת.
בתוקף המנדט 🔗
ארץ־ישראל אינה חלק מהקיסרות הבריטית. מר אֶטלי אינו שם אלא בתוקף המנדט, שעליו הוא חייב לתת דו״ח לאנושות כולה, לפי החוק.
צרפת היא מעצמה שעליה להגיד את דברה, ככל העמים והמדינות, כגדולות כקטנות, ועל צרפת לדעת כל האמת על הטרגדיה בארץ־ישראל.
אין אני טוען לזכות מונופולין על האמת ואינני טוען שאני נייטרלי בסכסוך זה. אני וחברי בארץ־ישראל הננו צד בדבר. אולם גם אֶטלי אין לו זכות מונופולין על האמת ואינו נייטרלי. גם הוא צד בדבר, צד מעונין.
אינני רוצה לעורר את הרושם המטעה שהננו שוים. אין אנו שוים. לאטלי מדינה, ואפילו אימפּריה. אף על פי שעמו היה לפני המלחמה גדול מעמי רק פי שלושה — היה ברשותו רבע מכדור־הארץ וצבא רב, צי וחיל־אויר, ואילו אנו, היהודים, יש לנו ששה מיליוני קברות באירופה, וארץ־ישראל שותתת דם; פרעו בה פרעות.
תולדות האנושות ידעו בתקופות שונות אימפרייות שכוחן היה בנשק, והן חלפו ועברו. עמנו ראה קברות אימפּריות רבות שכאלה. אבל יש גם אימפריה של האמת והצדק, וזוהי האימפריה בת־האלמוות, ובפניה — כולנו שוים, ומתוך אמונה יהודית באימפריה זו אנסה לספר לכם את האמת, במידה שהיא ידועה לי.
המיוחד שבפוגרום בארץ־ישראל 🔗
אדבר: א) על הפוגרום הצבאי שנערך בברכתו של אֶטלי בישוב העברי בארץ־ישראל; ב) על נאומו של אֶטלי בביות־הנבחרים הבריטי, בו השתדל להצדיק את הפוגרום הזה.
אין זה הפוגרום הראשון בהיסטוריה היהודית, אף לא הראשון שנעשה בידי אנגלים. לא אעלה את זכר הפוגרומים של הצאר הרוסי ושל היטלר. אזכיר רק את זה שנערך בטריפולי, בחודש נובמבר 1945, כשלעיני צבאות הכיבוש של אֶטלי ובאֶוין ובחסותה של האדמיניסטרציה הבריטית הרגו ושדדו יהודים במשך שלושה ימים.
ואשר לפוגרומים בהיסטוריה האנגלית, אזכיר את מעלליהם של ״בלאֶק אֶנד טאֶן״ האנגלים באירלנד, לפני עשרים וכמה שנה, כשהבעירו חוות של האירים ופרעו בעריהם אך ורק בעוון ״החוצפה הפושעת״ של אירלנד להיות עצמאית ובלתי־תלויה.
הפוגרום האחרון בארץ־ישראל הוא יחיד במינו בכל המובנים. לא האספסוף הוא שערך אותו, אלא צבא ממושמע יפה של מעצמה תרבותית גדולה, ולפי תכנית שעובדה בידי מפקדת המזרח התיכון. על פוגרום כזה התווכחו והחליטו במועצת מיניסטרים של ממשלה הקוראת לעצמה ממשלת פועלים.
הפעולות לא היו מכוּונות נגד קבוצות טרוריסטיות. לא ולא! עם אלו, עד כמה שאפשר לשפוט לפי ידיעות העתונות, הגיעה הממשלה האנגלית לידי הבנה ״ידידותית״ מלאה. הנציב העליון חונן שני חברים של הארגון הצבאי הלאומי ותמורת זה שחרר הארגון הזה שלושה קצינים אנגליים שנעצרו על ידו. היה זמן שלמשטרה הארצישראלית היו קשרים הדוקים מאוד עם אחד מארגוני הטרור— הדבר היה בימים כאשר אצ״ל לחם בסוכנות היהודית לא פחות משלחם בממשלה (עלי להוסיף שבזמן האחרון השתנה הדבר).
הטרוריסטים לא היו עכשיו אלא אמתלה. הפעולה של מר אֶטלי היתה מכוונת נגד הסוכנות היהודית המוכרת באורח בינלאומי, מצד אחד ונגד הישוב, מאירך גיסא, וביחוד נגד תנועת הפועלים המאורגנת בארץ־ישראל. נעשה נסיון לא רק של פוגרום, אלא גם לחלק את הישוב ולשברו. בין אלפי הנעצרים ובין הפצועים נמצאים מלבד חברי הסוכנות, בעיקר חברי הסתדרות העובדים מהמשקים החקלאיים הקיבוציים.
העתונות מסרה, כי נעשה נסיון להקים הנהלה מ״האגף הימני״ של הישוב. אני אינני משתייך לאגף זה. כל ימי הייתי פועל וסוציאליסט. אולם אני יכול לומר בשם הישוב כולו: הממשלה האנגלית טעתה. לא ימצא איש, מימין או משמאל, יהודי אחד וציוני אחד, שיסכים להשתתף בסוכנות־קויזלינג או פאֶטאֶן.
אני אגדיר את ההתנפלות על הישוב בהגדרה שלא תנעם לידידי האנגליים — פוגרום. גם בעיני אין היא נראית. אבל לא מצאתי מלה ג׳נטלמנית יותר מזו. וכי איך אכנה התפרצויות פראיות לבתים, המלוּווֹת שירים נאציים של חיילים מבוסמים, ומה השם יקרא לעינויים שעוּנוּ האסירים בעטלית ולמעצר אנשים במחנות הריכוז.
בימי המלחמה העולמית נחרד העולם ע״י הפרעות שערכו צבאותיו של היטלר בעיירה אחת שבצ׳כוסלובקיה — לידיצה. והנה ביגור — קיבוץ פועלים גדול שליד חיפה — השתוללו בריונים במדי צבא. האם נחשה?
אנו תובעים חקירה בינלאומית בלתי־מפלגתית, ע״י ועדה שחבריה לא יהודים ולא אנגלים, אלא אמריקאים וצרפתים ובני עמים אחרים.
יחקר־נא ללא משוא־פנים דבר חילולה של הארץ הקדושה.
הפוגרום הפיסי שערכו השבוע בארץ־ישראל, אינו אלא תוצאה ישרה מהפוגרום המדיני של ממשלת המנדט הנמשך כבר זה שבע שנים מאז פרסום ״הספר הלבן״. הוא הוא האשם בעינוייהם הנפשיים והפיסיים של יהודי ארץ־ישראל, ועוד יותר — במותם של עשרות אלפים יהודים וילדיהם שהושמדו בידי היטלר אך ורק משום שנחסמו בפניהם שערי ההצלה — שערי ארץ־ישראל.
״הספר הלבן״ נושא גם באחריות משטר הזדון והאימים שהושלט בארץ לשם הגשמתה של מדיניות בלתי־חוקית.
על מה מתקומם מר אטלי? 🔗
מר אֶטלי דיבר במרירות רבה על רצח חיילים אנגליים. גם אנו מתקוממים נגר שפיכת דם נקי של אנגלים, אבל אנו מתקוממים גם נגד שפיכת דם יהודים: נגד רצח וגירוש האניה ״טיגר חיל״; נגד הרצח בדם קר של מנחם פריווס1 שנעשה בידי קצין משטרה אנגלי, מבלי שבא על ענשו; נגד הרצח של שמונה חלוצים בגבעת־חיים2 ובמקומות אחרים בידי חיילים אנגלים. גם דם יהודי סומק.
טרם שמענו את מר אֶטלי מתקומם על שפיכת דם יהודים. האיש הזה נואם לעתים קרובות על הטרור היהודי בארץ, ובזמן האחרון הביע דאבונו על שהיהודים למדו מהנאצים. טועה הוא מר אֶטלי; הטרוריסטים היהודים למדו זאת לא מהנאצים, אלא מהאדמיניסטרציה הבריטית.
לשם מה דרושה דיביזיה נוספת? 🔗
מר אֶטלי הכריז בפרלמנט, שלא יכנע בפני הטרור ויבוא מאיזה צד שיבוא. אבל רק לפני שבועים אמר באֶוין בבורנמות בועידת הלייבור, שלא יוכל לתת רשות כניסה לארץ־ישראל למאת האלף משום שהוא חושש מפני הטרור הערבי, שיאלצנו להביא עוד דיביזיה לארץ. בשעה שנשא מי אֶטלי את נאומו הגאה והאמיץ שאלו ציר הפועלים ציליאקוס (עוד יש סוציאליסטים הגונים במפלגת הלייבור): מה בדבר נאום באֶוין, כלום אין זו כניעה לטרור הערבי? על כך השיב אֶטלי: באֶוין לא נתכוון לדיביזיה נגד הערבים אלא נגד היהודים במקרה שיכניסו לארץ את מאת האלף… תשובה זו נשמעת כהלצה, אבל אֶטלי אמרה בכל הרצינות. ואני אביא לפניכם קטע מהדו״ח הסטנוגרפי מישיבת הפרלמנט, את שאלת ציליאקוס ותשובת אֶטלי עליה.
״מר ציליאקוס: האם יענה ידידי הנכבד על שאלת אי־־הכניעה לאלימות, מדוע הצהיר מיניסטר החוץ בבורנמות, כי הממשלה לא תרשה עלית מאת האלף, כהמלצת ועדת החקירה, כיון שדבר זה יצריך הבאת דיביזיה נוספת לארץ־ישראל? האין זו כניעה לאיום האלימות הערבית?
ראש המיניסטרים: לגמרי לא. אם נכניס לפתע הוספה של עשרים אחוז, סבורני כי זהו אחוז האוכלוסיה, לתוך ארץ בלתי שקטה ובה כל מיני קשיים כלכליים וכו', נוכל להניח כי יהיו מהומות נוספות וכי נצטרך עוד חיילים. מיניסטר החוץ לא אמר כלום ביחס לערבים…״.
טענותיו של אטלי 🔗
כשהתקיפו צירי הלייבור את אֶטלי על כי שלח למחנות־ריכוז את חברי הנהלת הסוכנות — מוסד מוכר באורח בינלאומי — השיב, כי יש לו הוכחות, שלסוכנות קשרים עם הטרוריסטים. וכשדרשו יריביו וידידיו, ביניהם אוליבר סטאנלי, שיביא לפניהם את ההוכחות — ענה, כי עורכים כעת חקירה ודרישה, אשר תוכיח את הדבר.
בשבת, 29 ביוני, ב־ 4לפנות־בוקר, אסרו לפי החלטת הקבינט הבריטי ולפי הצעת מפקדת המזרח התיכון בקהיר את חברי הסוכנות היהודית וביניהם את ״הטרוריסט המסוכן״ הרב פישמן הישיש. ההחלטה בענין זה נתקבלה לפני 29 ביוני. ברי, כי כל הפרוצדורה, החל מעריכת התכנית על ידי מפקדת הצבא הבריטי, הגשת התכנית לקבינט הבריטי, הויכוח וקבלת ההחלטה בקבינט ולבסוף עשית ההכנות המעשיות לביצוע התכנית — כל אלו הצריכו זמן ניכר. כשהחליטו אֶטלי וחבריו לאסור את חברי הנהלת הסוכנות באשמת השתתפות בטרור מן ההכרח היה שכבר אז, זמן רב לפני 29 ביוני, יהיו בידיהם ההוכחות להאשמה זו. מדוע, איפוא, לא יכול אֶטלי למסור את ההוכחות עוד ב־2 ביולי, שעה שנשא נאומו בבית־הנבחרים? מדוע?
איש מאנשי הסוכנות לא היה בשעת החיפושים במשרדי הסוכנות. המשטרה הוציאה משם שקי תעודות. אין אנו יודעים איזה חומר הוציאו מבניני הסוכנות, ומה ימצאו שם. ואין אנו יודעים מה ״יבשלו״. אנו נזכרים ב״מכתב זינובייב״ הידוע, ש״הוכן״ בידי מיניסטדיון־החוץ הבריטי, כדי לשבור את כוחו של ציבור הפועלים הבריטי. האם אי־אפשר להכין מין ״מכתב זינובייב״ גם בנוגע לסוכנות היהודית?
ועוד טוען אֶטלי ושואל, מדוע סירבה הנהלת הסוכנות לשתף פעולה עם הממשלה האנגלית נגד העליה הבלתי־חוקית ונגד תנועת המרי היהודית. הנני מצטט כאן פיסקה מהסטגוגרמה של דברי עדותי לפני ועדת החקירה:
״בשלהי דצמבר 1945 הזמין הנציב העליון את האדונים בן־גוריון ושרתוק בענין מעשי החבלה הנעשים בארץ־ישראל. בן־גוריון ושרתוק אמרו, כי אינם מסכימים למעשי החבלה והם מצטערים על כל שפיכות־דמים. אך נציגי הסוכנות היהודית אינם יכולים לפנות בשום קריאה אל הישוב לשמור על החוק בה בשעה שהממשלה עצמה מפירה בלי הפסק את החוק היסודי של הארץ שנקבע במנדט״.
אם אֶטלי דורש לשמור על החוק — ישמור נא תחילה על חוק המנדט ויפסיק־נא להפירו!
מיד לאחר הפעולה הפרועה בארץ־ישראל הכריז מיניסטריון החוץ בלונדון, המקפיד מאוד על הדיוק, כי הפעולה בוצעה בידיעתה של ממשלת ארצות הברית. דברי ההכחשה של מיניסטריון החוץ האמריקאי ושל הנשיא טרומן עצמו סיכּלו את התחבולה הבלתי מוצלחת של מיניסטריונו של מר באֶוין.
אז הכריז אֶטלי: אנו ממשלת־המנדט ויכולים אנו לעשות כטוב בעינינו.
אני נוטל לעצמי רשות להטיל ספק בהצהרתו היהירה של מר אֶטלי. אין ממשלת־המנדט רשאית לעשות בארץ־ישראל כאוות־נפשה. הסעיף הראשון של המנדט קובע בפירוש, כי סמכויותיה המחוקקת והארמיניסטרטיבית של ממשלת המנדט מוגבלות בתוקף סעיפי המנדטים. פעולותיו של מר אֶטלי בארץ־ישראל הן, איפוא, בלתי־חוקיות, שרירותיות.
אבי ״הספר הלבן״ מאלקולם מקדונלד, שבגד לא רק בעם היהודי אלא גם במפלגתו הוא, ניסה לפחות להעמיד פנים, כי ״הספר הלבן״ מתאים למנדט, וכי סעיף 6 במנדט המחייב להקל את העליה היהודית פירושו באמת איסור העליה וההתישבות היהודית. ואילו למר אֶטלי אין אפילו אפשרות להעמדת פנים כאלה משום שהוא וחבריו הכריזו ברורות ובתוקף לא אחת ולא שתים, כי ״הספר הלבן״ יש בו משום הפרה צינית של המנדט, התכחשות להבטחות ולהתחייבויות והפליה גזעית הסותרת את המנדט ואת עיקרי הצדק. אֶטלי וחבריו הם הם המקיימים הפרה צינית זו של המנדט על אף העובדה, כי יודעים הם גם יודעים שזה מעשה הפרה.
מר אֶטלי רוגז על הגשרים שפוצצו ע״י תנועת־המרי היהודית. אך ממשלת אנגליה הרסה עוד לפני 20 שנה את הגשרים בין האזורים המזרחי והמערבי של ארץ־ישראל. ואֶטלי ובאֶוין אישרו מעשה זה בהקימם בעבר־הירדן מדינה ערבית. אך מה ערך להריסת גשרים, שאפשר להקימם מחדש תוך שלושה ימים, לעומת הריסת חייהם של מאות אלפים יהודים הנמקים במחנות־הריכוז ושאין להם מוצא אחר זולת ארץ־ישראל?
יגור סבלה משום שהיה לה נשק בלי רשות מאת מר אֶטלי. אולם אֶטלי יכול להפר באין־עונש את החוק הבינלאומי של המנדט, שהוא התעודה היחידה המצדיקה את ישיבת בריטניה בארץ־ישראל. כי בלעדי המנדט מה הזכות למר אֶטלי לשבת בארץ־ישראל ולהחזיק שם גרודים בריטיים? האם רק משום שיש לו כוח פיסי ונשק יותר מחברי יגור? המאמין אֶטלי כנאצים כי ״למי הכוח לזה הצדק״? הן כבר ראינו אנשים שנהגו לפי העקרונות האלה, ואנגליה, אמריקה, רוסיה ואחרים ניצחום והם הועמדו למשפט בנירנברג — האומר אֶטלי בעת ובעונה אחת גם להעמידם למשפט וגם לחקות מעשיהם?
מר אֶטלי לגלג על אלה בפרלמנט הסבורים כי הסוכנות היהודית וממשלת המנדט שותפות לשלטון. ודאי אין אנו שותפים לאנגליה בשלטונה על העולם. אבל בנוגע לארץ־ישראל — הריני אומר בכל המידה של צניעות: הננו יותר משותפים.
מר אֶטלי אינו שם אלא באופן ארעי, ואילו אנו נישאר שם לנצח. היינו בארץ הזאת לפני האנגלים ונישאר שם גם אחריהם.
מר אֶטלי נמצא שם בתוקף תנאי המנדט, ואילו אנו שם ללא תנאים, ובכל התנאים. אנו בארץ — גם כשפורעים בנו, ונהיה בה — גם כשנשיג עצמאות.
ואולי, לפי השגותיו של מר אֶטלי, קיימים חוקים מיוחדים כלפי היהודים, וכל דבר שעמים אחרים זקוקים וזכאים לו הוא בבחינת מותרות ליהודים.
אֶטלי מספר עוד כי האנגלים לא הבטיחו מעולם מדינה ליהודים. על זה אעיר שלוש הערות:
א) היה היתה הבטחה כזאת. אשתקד, לפני הבחירות לבית־הנבחרים, תבעה מפלגת העבודה להקים מדינה יהודית, והן נצחונה של המפלגה הזאת העלה את אֶטלי לשלטון. וכשיקרא אֶטלי את הדו״ח של ועדת פּיל יווכח כי הצהרת־בלפור התכוונה למדינה יהודית. ב) ומה על הענינים שלגבי הבטחתם אין כל ספק — העמדו בדיבורם? ג) הננו קיימים כעם לא על יסוד הבטחתו של באֶוין, ואנו נעצב את עתידנו לא לפי מושגיו של אֶטלי, אלא לפי צרכינו ההיסטוריים ולפי העקרונות של שויון בינלאומי וצדק.
רוחנו לא נפלה 🔗
היום יום רביעי ביולי — יום העצמאות האמריקנית. עצמאות זו קמה לא בהבטחותיה של אנגליה, ולהיפך: היא הושגה מתוך מלחמה באימפריאליזם התמים וקצר־הראיה של המלך ג׳ורג׳ השלישי ויועציו. אנגליה ניסתה לשבור את ה״טרוריסטים״ וושינגטון וג׳פרסון וחבריהם שמרדו בשלטונה של אנגליה. המדינה האמריקנית קמה על אפה ועל חמתו של אֶטלי מהימים ההם. איני מאחל למר אֶטלי להיות המלך ג׳ורג׳ השלישי ביחס לארץ־ישראל.
אשליות־שוא 🔗
ולבסוף, רצוני להזים כמה אשליות־שוא, שבהן שוגה מר אֶטלי.
א. לא יעלה בידו להפוך את יהודי ארץ־ישראל ליהודי־חסות, חסרי נשק וחסרי מגן, שיסמכו על חסדיהם של אֶטלי, או של חוסייני. לא יצליחו לעשות ביהודים מה שעשו באשורים — העם הנוצרי העתיק ביותר בעולם — שלחמו במלחמת־העולם הראשונה למען אנגליה ולאחר המלחמה הסגירום האנגלים בידי האומה העיראקית ה״אצילה״.
ב. ידע־נא מר אֶטלי, כי זכותו של העם היהודי וזכותו של כל יהודי לשוב לארץ־ישראל, לארצם, לא יהיו תלויות בכך אם מר אֶטלי, או מר באֶוין, יסכימו או לא יסכימו לכך. הקשר ההיסטורי של היהודים לארצם קדם לאֶטלי ואף לעם האנגלי.
ג. ידע־נא מר אֶטלי, כי לא הוא אף לא שום כוח בעולם לא ישללו מאתנו את זכותנו לחופש, לעצמאות, למדינה משלנו, לשויון לכל העמים ולנציגות בארגון האומות המאוחדות. לא יפחידונו בתותחים, בפצצות וכלי־משחית אחרים. אפילו היטלר לא יכול היה למנוע את המרד של אנשי גיטו וארשה. כל תולדותינו הן מרד בשלטון הכוח.
אני מאמין, כי בהחלטתנו המכרעת ללחום למען ארצנו, הגנתנו העצמית ועצמאותנו לא נהיה בודדים במערכה. יש בכל מקום אנשים בעלי רצון טוב ורגש של יושר וצדק, גם באנגליה גופה וגם במפלגתו של אֶטלי.
ברצוני לסיים בדברי מברק, שקיבלתי זה עתה, לפני בואי לאסיפה זו. המברק נשלח מקיבוצי העובדים שלנו בעמק־הירדן, שעמדו השבוע מול ההתקפות מצד ״שומרי־החוק״ של אֶטלי. ואלה דברי המברק:
״רוחנו לא נפלה, רצוננו איתן. שומרים בנאמנות ובעקשנות על חזוננו, ובמאמץ משותף נגשים את המטרה. חזק ואמץ. — משקי עמק־הירדן״.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.