רקע
דן אלמגור
רבנו תם
xמוגש ברשות פרסום [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: אור יהודה: כנרת, זמורה־ביתן, דביר; 2012

מאת: איציק מאנגער. לחן עממי

שרה: חוה אלברשטיין (1974)


בּוֹאוּ וְנָשִׁיר יַחְדָּו

אַי־דִידְל־דוּדְל־דָאם,

עַל טַוָּס, טַוַּס זָהָב,

הָעָף עַל פְּנֵי הַיָּם.

הִנֵּה קָרֵב!

הִנְּהוּ בָּא!

בְּפִיו – מִכְתָּב שֶׁל אַהֲבָה

לְרַבֵּנוּ תָּם, לְרַבֵּנוּ תָּם.


מִי כָּתַב אֶת הַמִּכְתָּב?

אַי־דִידְל־דוּדְל־דוּל.

כָּתְבָה אוֹתוֹ הַקֵּיסָרִית

אֲשֶׁר בְּאִיסְטַנְבּוּל.

כָּתְבָה בַּדְּיוֹ הָאֲדֻמָּה,

וּבְשָׁלוֹשׁ דְּמָעוֹת חָתְמָה:

דִּמְעָה בִּמְקוֹם כָּל בּוּל.


מָה שָׁם כָּתוּב? זֶה סוֹד גָּמוּר.

אַי־דִידְל־דִידְל־דּוּ.

רַבֵּנוּ תָּם, אוֹ מוֹן אָמוּר,

זֵ’טֶם, זֵ’טֶם בּוּקְוּ!

רַבֵּנוּ תָּם, זֵ’טֶם טוּז’וּר!

גַּם בְּטוּרְקִית זֶה דֵּי בָּרוּר;

אַךְ בְּעִבְרִית זֶה: “נוּ!”

כֵּן, בְּעִבְרִית זֶה: “נוּ!”


וְאֵיךְ הֵגִיב רַבֵּנוּ תָּם?

אַי־דִידְל־דִידְל־דֶה.

הֶחְלִיק פֵּאוֹת, הֶחְלִיק זָקָן,

"זֵ’טֶם־שְׁמֶעטֶם. אֶה, פֶע!

מַלְכָּה־שְׁמַלְכָּה,

סְטַמְבּוּל־שְׁטַמְבּוּל."

וּגְדִי קָטָן לְיַד הַלּוּל

עוֹנֶה לָרַבִּי: “מֶה!”

עוֹנֶה לָרַבִּי: “מָה!”


אַךְ מָה אָמְרָה הָרַבָּנִית?

אַי־דִידְל־דִידְל־דוֹךְ.

נָתְנָה לָרַבִּי עַל הָרֹאשׁ –

וְעִם הַמַּעֲרוֹךְ!

"חוֹלֵם עַל שִׁיקְסֶעס? בְּבֵיתִי?

וּמָה אִתִּי־אִתִּי־אִתִּי?"

"וּמָה אִתְּךָ, אַ־בְּרוֹךְ!

'וּמָה אִתְּךָ, אַ־בְּרוֹךְ! '"


וּמִי כָּתַב אֶת זֶה הַשִּׁיר

אַי־דִידְל־דִידְל־דִים?

כָּתַב אוֹתוֹ בָּחוּר צָעִיר,

שׁוּלְיָה שֶׁל חַיָּטִים.

כָּתַב לִכְבוֹד רַבֵּנוּ תָּם.

וְלֵץ קָטָן צִחְקֵק אֵי־שָׁם.

זֶה מֶלֶךְ הַשֵּׁדִים

צוֹחֵק: “אַי־דִידְל־דִים”.

המלצות קוראים
תגיות