רקע
אלמוני/ת
סִפּוּר הַמֶּלֶךְ וְאֵשֶׁת הַמִּשְׁנֶה שֶׁלּוֹ
אלמוני/ת
תרגום: יוסף יואל ריבלין (מערבית)
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
שפת מקור: ערבית
פרטי מהדורת מקור: ירושלים: קרית ספר; 1968

"שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ, שֶׁהָיָה מֶלֶךְ מִמַּלְכֵי הַזְּמָן, שֶׁהָיָה לָהוּט אַחַר אַהֲבַת הַנָּשִׁים. וּבִזְמַן שֶׁהָיָה בְיוֹם מִן הַיָּמִים יוֹשֵׁב לְבַדּוֹ בְּאַרְמוֹנוֹ, נָפַל מַבָּטוֹ עַל נַעֲרָה כְּשֶׁהִיא עַל גַּג בֵּיתָהּ. וְהָיְתָה בַּעֲלַת יֹפִי וָחֵן. כְּשֶׁרָאָה אוֹתָהּ לֹא שָׁלַט בְּעַצְמוֹ מֵאַהֲבָתוֹ, וְשָׁאַל עַל-דְּבַר אוֹתוֹ בַיִת. אָמְרוּ לוֹ: “בֵּית-מִשְׁנְך פְלוֹנִי הוּא”. קָם מִיָּד וְשָׁלַח אֶל הַמִּשְׁנֶה לָבוֹא לְפָנָיו. כְּשֶׁבָּא לְפָנָיו, צִוָּה עָלָיו שֶׁיִּסַּע לְאַחַד מְחוֹזוֹת מַמְלַכְתּוֹ, לְפַקֵּחַ עָלָיו וְיַחֲזֹר. נָסַע הַמִּשְׁנֶה כְפִי שֶׁצִּוָּה עָלָיו הַמֶּלֶךְ. אַחֲרֵי שֶׁנָּסַע חִבֵּל הַמֶּלֶךְ תַּחְבּוּלָה עַד שֶׁנִּכְנַס לְבֵית-הַמִּשְׁנֶה. כְּשֶׁרָאֲתָה אוֹתוֹ הַנַּעֲרָה, הִכִּירָה אוֹתוֹ. קָפְצָה וְעָמְדָה עַל רַגְלֶיהָ וְנָשְׁקָה אֶת יָדָיו וְאֶת רַגְלָיו וּבֵרְכָה אוֹתוֹ לְבוֹאוֹ, וְעָמְדָה בְמֶרְחָק מִמֶּנּוּ, עוֹסֶקֶת בְּשֵׁרוּתוֹ. אַחַר-כָּךְ אָמְרָה לוֹ: “מוֹשְׁלֵנוּ, מַה סִּבַּת בּוֹאֲךָ הַמְבֹרָךְ, שֶׁכְּמוֹתִי אֵינָהּ רְאוּיָה לוֹ?” אָמַר לָהּ: “הַסִּבָּה הִיא אַהֲבָתִי לָךְ וּתְשׁוּקָתִי אֵלַיִךְ, וְהֵן שֶׁהֱבִיאוּנִי לִידֵי כָךְ”. נָשְׁקָה הָאָרֶץ לְפָנָיו שֵׁנִית וְאָמְרָה לוֹ: “מוֹשְׁלֵנוּ, הֵן אֲנִי לֹא אֶצְלַח לִהְיוֹת שִׁפְחָה לְאַחַד מְשָׁרְתֵי הַמֶּלֶךְ, וּמִנַּיִן לִי הָאֹשֶׁר הֶעָצוּם הַזֶּה עַד שֶׁהִגַּעְתִּי אֶצְלְךָ לְמַעֲלָה זוֹ?” שָׁלַח הַמֶּלֶךְ אֶת יָדוֹ אֵלֶיהָ. אָמְרָה: “זֶה לֹא יֹאבַד מֵאִתָּנוּ. הַאֲרֵךְ רוּחֲךָ וַעֲמֹד אֶצְלִי כָל הַיּוֹם כֻּלּו, שֶׁאֶעֱשֶׂה לְךָ מַשֶׁהוּ שֶׁתֹּאכְלֶנּוּ”. יָשַׁב הַמֶּלֶךְ עַל מוֹשַׁב מִשְׁנֵהוּ. נִזְדָּרְזָה וְקָמָה וְהֵבִיאָה לוֹ סֵפֶר תּוֹכָחוֹת וּמוּסָר שֶׁיִּקְרָא בוֹ עַד שֶׁתָּכִין לוֹ אֶת הָאֹכֶל. נְטָלוֹ הַמֶּלֶךְ וְהִתְחִיל קוֹרֵא בוֹ וּמָצָא בוֹ מִן הַתּוֹכָחוֹת וְהֶחָכְמָה מַה שֶׁמָּנַע אוֹתוֹ מִזְּנוּת וְשִׁבֵּר אֶת תַּאֲוָתוֹ לָשֵׂאת עָלָיו עָוֹן. כְּשֶׁהֵבִיאָה לוֹ אֶת הָאֹכֶל, הִגִּישָׁה אוֹתוֹ לְפָנָיו. וְהָיָה מִסְפַּר הַצַּלָּחוֹת תִּשְׁעִים צַלַּחַת. הָיָה הַמֶּלֶךְ אוֹכֵל מִכָּל צַלַּחַת כַּף, וְהָאֹכֶל מִינִים מִינִים שוֹנִים, וְאוּלָם טַעֲמוֹ אֶחָד. תָּמַהּ הַמֶּלֶךְ עַל כָּךְ תַּכְלִית הַתְּמִיהָה וְאָמַר: “נַעֲרָה, רוֹאֶה אֲנִי מִינִים אֵלֶּה רַבִּים וְאוּלָם טַעֲמָם אֶחָד”. אָמְרָה לוֹ הַנַּעֲרָה: “יִתֵּן אֱלֹהִים אֹשֶׁר לַמֶּלֶךְ. מָשָׁל הוּא שֶׁמָּשַׁלְתִּי לְךָ שֶׁתִּקַּח מִמֶּנּוּ מוּסָר”. אָמַר לָהּ: “וּמַה סִּבַַּת הַדָּבָר?” אָמְרָה לוֹ: “יֵיטִיב אֱלֹהִים מַצַּב שַׁלִּיטֵנוּ הַמֶּלֶךְ, הֲרֵי בְאַרְמוֹנְךָ תִשְׁעִים פִּילֶגֶשׁ שׁוֹנוֹת בִּגְוָנָן וְאֶחָד הוּא טַעֲמָן”. כְּשֶׁשָּׁמַע הַמֶּלֶךְ דְּבָרִים אֵלֶּה הִתְבַּיֵּשׁ בְּפָנֶיהָ וְקָם מִיָּד וְיָצָא מִן הַבַּיִת וְלֹא פָּגַע בָּהּ לְרָעָה. וְאוּלָם מֵרֹב בּוּשָׁתוֹ שָׁכַח אֶת טַבַּעְתּוֹ אֶצְלָהּ מִתַּחַת לַכָּר. פָּנָה וְהָלַךְ אֶל אַרְמוֹנוֹ. כְּשֶׁיָּשַׁב הַמֶּלֶךְבְּאַרְמוֹנוֹ, בָּא לְפָנָיו הַמִּשְׁנֶה בְּאוֹתָה שָׁעָה, נִגַּשׁ אֶל הַמֶּלֶךְ וְנָשַׁק אֶת הָאָרֶץ לְפָנָיו וְהוֹדִיעָהוּ עַל הַמַּצָּב בְּעִנְיָן זֶה שֶׁשְּׁלָחוֹ בוֹ. הָלַךְ לוֹ הַמִּשְׁנֶה עַד שֶׁנִּכְנַס לְבֵיתוֹ וְיָשַׁב עַל מוֹשָׁבוֹ. שָׁלַח אֶת יָדוֹ מִתַּחַת לַכָּר וּמָצָא אֶת טַבַּעַת הַמֶּלֶךְתַּחְתָּיו. הֵרִים אוֹתָהּ הַמִּשְׁנֶה וּנְשָׂאָה עַל לִבּוֹ, וּפָרַשׁ מִן הַנַּעֲרָה מֶשֶׁךְ זְמַן שָׁנָה תְמִימָה, וְלֹא הָיָה מְדַבֵּר אֵלֶיהָ, וְהִיא אֵינָהּ יוֹדַעַת מַה סִּבַּת זַעֲמוֹ.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיע הַלַּיְלָה הַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וְשִׁבְעִים וְתִשְׁעָה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁהַמִּשְׁנֶה פָרַשׁ מִן הַנַּעֲרָה מֶשֶׁךְ זְמַן שָׁנָה תְמִימָה וְלֹֹא הָיָה מְדַבֵּר אֵלֶיהָ, וְהִיא אֵינָהּ יוֹדַעַת סִבַּת זַעֲמוֹ. כְּשֶׁאָרְכוּ לָהּ הַיָּמִים וְאֵינָהּ יוֹדַעַת מַה סִּבַּת זֶה, שָׁלְחָה אֶל אָבִיהָ וְהוֹדִיעָה לוֹ מַה שֶּׁאֵרַע לָהּ עִמּוֹ מִפְּרִישָׁתוֹ מִמֶּנָּה מֶשֶׁךְ זְמַן שָׁנָה תְמִימָה. אָמַר לָה אָבִיהָ: “אֲנִי אֶתְלוֹנֵן עָלָיו בִּזְמַן שֶׁיִּהְיֶה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ”. נִכְנַס בְּיוֹם מִן הַיָּמִים וּמָצָא אוֹתוֹ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וּלְפָנָיו שׁוֹפֵט הַצָּבָא. הִתְלוֹנֵן עָלָיו וְאָמַר: “יֵיטִיב אֱלֹהִים מַצַּב הַמֶּלֶךְ. הָיְתָה לִי גִּנָּה יָפָה שֶׁנְּטַעְתִּיהָ בְיָדִי וְהוֹצֵאתִי עָלֶיהָ הוֹנִי עַד שֶׁנָּשְׂאָה פְרִי, וְהָיְתָה יָפָה תְנוּבָתָהּ. נְתַתִּיהָ בְמַתָּנָה לְמִשְׁנְךָ זֶה, אָכַל מִמֶּנָּה כְּכָל אֲשֶׁר טוֹב בְּעֵינָיו. אַחַר-כָּךְ זָנַח אוֹתָהּ וְאֵין הוּא מַשְׁקֶה אוֹתָהּ עַד שֶׁיָּבְשׁוּ פְרָחֶיהָ וְנִטַּל מִמֶּנָּה זָֹהֳרָהּ וְנִשְׁתַּנָּה מַצָּבָהּ”. אָמַר הַמִּשְׁנֶה: “הַמֶּלֶךְ אֱמֶת אָמַר זֶה בִדְבָרָיו. אָכֵן הָיִיתִי שׁוֹמְרָהּ וְאוֹכֵל מִמֶּנָּה. הָלַכְתִּי יוֹם אֶחָד אֵלֶיהָ, וְרָאִיתִי עִקְבוֹת הָאֲרִי שָׁם. וְיָרֵאתִי לְנַפְשִׁי מִפָּנָיו וּפָרַשְׁתִּי עַצְמִי מִמֶּנָּה”. הֵבִין הַמֶּלֶךְ שֶׁהָעֲקֵבִים שֶׁמְּצָאָם הַמִּשְׁנֶה טַבַּעַת הַמֶּלֶךְ הֵם, שֶׁשְּׁכָחָהּ בַּבַּיִת. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר הַמֶּלֶךְ לְמִשְׁנֵהוּ: “חֲזֹר, הַמִּשְׁנֶה, אֶל גִּנָּתְךָ כְּשֶׁאַתָּה בָטוּחַ וְשׁוֹקֵט, שֶׁכֵּן לֹא קָרַב אֵלֶיהָ הָאַרְיֵה. וּכְבָר הִגִּיעַ אֵלַי הַשְּׁמוּעָה שֶׁאָמְנָם הִגִּיעַ עָדֶיהָ, אַךְ לֹא נָגַע בָהּ לְרָעָה. וְנִשְׁבָּע אֲנִי בִכְבוֹד אֲבוֹתַי וַאֲבוֹת-אֲבוֹתַי עַל כָּךְ”. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר לוֹ הַמִּשְׁנֶה: “שָׁמַעְתִּי וּכְמִצְוָתְךָ אֶעֶשֶׂה”. חָזַר הַמִּשְׁנֶה לְבֵיתוֹ וְשָׁלַח אֶל אִשְׁתּוֹ וּפִיֵּס אוֹתָהּ שֶׁהָיָה בָטוּחַ בִּצְנִיעוּתָהּ.

וְשָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ, גַּם

המלצות קוראים
תגיות