רקע
אלמוני/ת
סִפּוּר בֶּן-הַבְּלִיַּעַל וְהָאִשָּׁה הַצְּנוּעָה
אלמוני/ת
תרגום: יוסף יואל ריבלין (מערבית)
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
שפת מקור: ערבית
פרטי מהדורת מקור: ירושלים: קרית ספר; 1968

סִפְּרוּ שֶׁאִישׁ אֶחָד הָיָה אוֹהֵב אִשָּׁה. וְהָיְתָה בַעֲלַת יֹפִי וָחֵן. וְהָיָה לָהּ בַּעַל שֶׁהָיָה אוֹהֵב אוֹתָהּ, וְהִיא אוֹהֶבֶת אוֹתוֹ. וְהָיְתָה אוֹתָהּ אִשָּׁה כְּשֵׁרָה וּצְנוּעָה, וְלֹא מָצָא הָאִישׁ דֶּרֶךְ אֵלֶיהָ. אָרַךְ לוֹ הַדָּבָר וְחָשַׁב עַל מְזִמָּה. וְהָיָה לְבַעֲלָהּ שֶל הָאִשָּׁה נַעַר שֶׁגִּדֵּל אוֹתוֹ בְתוֹךְבֵּיתוֹ, ואוֹתוֹ נַעַר הָיָה נֶאֱמָן אֶצְלוֹ. בָּא אֵלָיו אוֹתוֹ אוֹהֵב וְלֹא חָדַל מִנְּהֹג בּוֹ רַכּוֹת עַל יְדֵי מַתַָּנוֹת וְטוֹבָה שֶׂעָשָׂה עִמּוֹ, עַד שֶׁהָיָה הַנַּעַר נִשְׁמָע לוֹ בְכָל מַה שֶׁהָיָה מְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ. אָמַר לוֹ בְיוֹם מִן הַיָּמִים: “פְּלוֹנִי כְּלוּם לֹא תַכְנִיס אוֹתִי לִמְעוֹנְכֶם כְּשֶׁתֵּצֵא גְבִרְתְּךָ מִמֶּנּוּ?” אָמַר לוֹ: “הֵן”. וּכְשֶׁיָּצְאָה גְבִרְתּוֹ לְבֵית-הַמֶּרְחָץ וְיָצָא אֲדוֹנוֹ לַחֲנוּת, בָּא הַנַּעַר אֶל יְדִידוֹ וְתָפַס בְּיָדוֹ עַד שֶׁהִכְנִיסָהוּ לַבַּיִת, וְהֶרְאָה לוֹ כָל מַה שֶׁבַּבַּיִת. וְהֶחֱלִיט הָאוֹהֵב לָזֹם מְזִמָּה לָאִשָּׁה. נָטַל עִמּוֹ חֶלְבּוֹן שֶׁל בֵּיצָה בְתוֹךְ כְּלִי וְנִגַּשׁ לְמִטַּת הָאִישׁ וְשָׁפַךְ אוֹתוֹ עַל הַמִּטָּה מִבְּלִי שֶׁיִּרְאֶה אוֹתוֹ הַנַּעַר. יָצָא מִן הַבַּיִת וְהָלַך לוֹ לְדַרְכּוֹ. אַחֲרֵי שָׁעָה נִכְנַס הָאִישׁ וּבָא אֶל מִטָּתוֹ לָנוּחַ עָלֶיהָ, וּמָצָא בָהּ רְטִיבוּת. נְטָלוֹ בְיָדוֹ. וּכְשֶׁרָאָהוּ דָמָה בְדַעְתּוֹ שֶׁשִּׁכְבַת זֶרַע הוּא. נָתַן בַּנַּעַר עַיִן שֶׁל כַּעַס וְאָמַר לוֹ: “הֵיכָן גְּבִרְתְּךָ?” אָמַר לוֹ: “הָלְכָה לְבֵית-הַמֶּרְחָץ וְתַחֲזֹר בְּשָׁעָה זוֹ”. נִתְאַמֵּת לוֹ חֲשָׁדוֹ וְגָבַר עַל שִׂכְלוֹ שֶׁשִּׁכְבַת-זֶרַע הוּא. אָמַר לַנַּעַר: “צֵא תֵכֶף וּמִיָּד וְהָבֵא לְפָנַי אֶת גְּבִרְתְּךָ”. כְּשֶׁעָמְדָה לְפָנָיו זִנֵּק וְנִגַשׁ אֵלֶיהָ וְהִכָּה אוֹתָהּ מַכָּה קָשָׁה. אַחַר-כָּךְ כְּפָתָה וּבִקֵּשׁ לְשָׁחֲטָהּ. צָעֲקָה וְקָרְאָה לַשְּׁכֵנִים, וְהִגִּיעוּ אֵלֶיהָ. אָמְרָה לָהֶם: “הִנֵּה אִישׁ זֶה מְבַקֵּשׁ לְשָׁחֳטֵנִי, מִבְּלִי שֶׁאֵדַע כָּל חַטָאת שׁחָטָאתִי”. חָבְרוּ עָלָיו הַשְׁכֵנִים וְאָמְרוּ לוֹ: “אֵין לְךָ רְשׁוּת לְכָךְ. אוֹ שָׁאַתָּה מְגָרְשָׁהּ אוֹ שָׁאַתָּה מַחֲזִיק בָּה בְּטוֹבָה. הֲרֵי מַכִּירִים אָנוּ צְנִיעוּתָהּ, שֶׁהִיא שְׁכֶנְתֵּנוֹ זְמַן אָרֹךְ, וְלֹא יָדַעְנוּ בָּהּ רָעָה מֵעוֹלָם”. אָמַר לָהֶם: “עַל מִטָּתִי שִׁכְבַת-זֶרַע, וְאֵינִי יוֹדֵע מַה סִּבַּת זֶה”. קָם אִישׁ מִן הַנִּמְצָאִים שָׁם וְאָמַר לוֹ: “הַרְאֵינִי זֶה”. כְּשֶׁרָאָה אוֹתוֹ הָאִישׁ אָמַר לוֹ: “הָבֵא לִי אֵשׁ וּמַחֲבַת”. כְּשֶׁהֵבִיא לוֹ זֹאת, נָטַל אֶת הַחֶלְבּוֹן וְקָלָה אוֹתוֹ עַל הָאֵשׁ, וְאָכַל מִמֶּנּוּ הָאִישׁ וְהֶאֱכִיל אֶת הַנִּמְצָאִים. נִתְבָּרֵר לַנִּמְצָאִים שֶׁחֶלְבּוֹן שֶׁל בֵּיצָה הוּא. וְהִכִּיר הָאִישׁ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה עָוֶל לְאִשְׁתּוֹ, וְשֶׁנְּקִיָּה הִיא מִזֶּה. נִכְנְסוּ אֵלָיו הַשְׁכֵנִים והִשְׁלִימוּ בֵינֵיהֶם אַחֲרֵי שֶׁכְּבָר גֵּרֵשׁ אוֹתָהּ, וְהָיְתָה לְאַל מְזִמַּת אוֹתוֹ הָאִישׁ, מַה שֶׁתִּכֵּן מִן הַמְּזִמָּה לְאוֹתָה אִשָּׁה, כְּשֶׁאֵין הִיא מַעֲלָה עַל דַּעְתָּהּ. דַּע אֵפוֹא הַמֶּלֶךְ שֶׁזֶּהוּ מִתְּכָכֵי הַגְּבָרִים".

צִוָּה הַמֶּלֶךְ לַהֲרֹג אֶת בְּנוֹ. נִגַּשׁ הַמִּשְׁנֶה הַשֵּׁנִי וְנָשַׁק אֶת הָאָרֶץ לְפָנָיו וְאָמַר לוֹ: הַמֶּלֶךְ, אַל תְּהֵא נִמְהָר לַהֲרֹג אֶת בִּנְךָ, שֶׁהֲרֵי אִמּוֹ לֹא חוֹנְנָה בוֹ אֶלָּא אַחֲרֵי יֵאוּשׁ. וּמְקַוִּים אָנוּ שֶׁיִּהְיֶה אוֹצָר בְּמַלְכוּתְךָ וְשׁוֹמֵר עַל הוֹנְךָ. הַאֲרֵךְ אֵפוֹא אַפְּךָ לוֹ, הַמֶּלֶךְ. אֶפְשָׁר יֵשׁ לוֹ הוֹכָחָה לְהַגִּיד אוֹתָהּ. הֲרֵי אִם אַתָּה נִמְהָר לְהָרְגוֹ, תִּתְחָרֵט כְּמו שׁנִּתְחָרֵט הָאִישׁ הסּוֹחֵר". אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: “וְכֵיצַד הָיָה הַדָּבָר, וּמַה סִּפּוּרוֹ, הַמִּשְׁנֶה?” אָמַר לוֹף שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ.

המלצות קוראים
תגיות