סִפְּרוּ, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁהָיָה סוֹחֵר מִן הַסּוֹחֲרִים קַנָּאִי. וְהָיְתָה אֶצְלוֹ אִשָּׁה בַּעֲלַת חֵן וְיֹפִי. וּמֵרֹב פַּחֲדוֹ עָלֶיהָ וְקַנְּאוֹ אוֹתָהּ לֹא הָיָה מַשְׁכִּין אוֹתָה בֶּעָרִים, אֶלָּא עָשָׂה לָה מִחוּץ לָעִיר אַרְמוֹן, מֻפְרָשׁ מִן הַבִּנְיָנִים. וְעָשָׂה אֶת בִּנְיָנוֹ גָּבוֹהַּ וְחִזֵּק יְסוֹדוֹתָיו וּבִצֵּר דַּלְתוֹתָיו וְלָקַח מַפְתְּחוֹתָיו עִמּוֹ וְתָלָה אוֹתָם בְּצַוָּארוֹ. וּבִזְמַן שֶׁהָיָה בְיוֹם מִן הַיָּמִים בָּעִיר, יָצָא בֶן- הַמֶּלֶךְ אוֹתָהּ מְדִינָה לְטַיֵּל מִחוּצָה לָהּ וּלְהִסְתַּכֵּל בַּמֶּרְחָב. רָאָה אוֹתוֹ מָקוֹם רֵיק וְהָיָה מִתְבּוֹנֵן בּוֹ זְמַן אָרֹךְ. נִגְלָה לְעֵינָיו אוֹתוֹ אַרְמוֹן, וְרָאָה בְתוֹכוֹ נַעֲרָה עֲדִינָה נִשְׁקֶפֶת מֵאַחַד אֶשְׁנַבֵּי הָאַרְמוֹן. כְּשֶׁרָאָה אוֹתָה נתְבַּלְבְּלָה דַּעְתּוֹ מִיָּפְיָהּ וְחִנָּהּ וּבִקֵּשׁ לְהַגִּיעַ אֵלֶיהָ, וְלֹֹא הָיָה אֶפְשָׁרִי לוֹ. קָרָא נַעַר מִנְּעָרָיו, וְהֵבִיא לוֹ קֶסֶת וּנְיָר וְכָתַב עָלָיו פָּרָשַׁת מַצָּבוֹ מִן הָאַהֲבָה. שָׂם אוֹתוֹ בְּתוֹךְ חֻדּוֹ שֶׁל חִצּוֹ, וְיָרָה אֶת הַחֵץ לְתוֹךְ הָאַרְמוֹן, וְנָפַל לְפָנֶיהָ כְּשֶׁהִיא מְהַלֶּכֶת בַּגָּן. אָמְרָה לְנַעֲרָה מִנַּעֲרוֹתֶיהָ: “מַהֲרִי אֶל אוֹתוֹ נְיָר וְהָבִיאִי אוֹתוֹ אֵלַי”, וְהָיְתָה קוֹרְאָה כְתָב. כְּשֶׁקָּרְאָה אוֹתוֹ וְיָדְעָה מַה שֶּׁסָּח לָהּ מִזֶּה שֶׁפְּגָעוֹ מִן הָאַהֲבָה וְהַתְּשׁוּקָה וְהַחֵשֶׁק, כָּתְבָה לוֹ תְשׁוּבָה עַל פִּתְקָתוֹ, וְסָחָה לוֹ, שֶׁכְּבָר נָפְלָה אֶצְלָהּ מִן הָאַהֲבָה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר אֶצְלוֹ. הִשְׁקִיפָה דֶרֶךְ אֶשְׁנַב הָאַרְמוֹן, וְרָאֲתָה אוֹתוֹ, וְהִשְׁלִיכָה אֵלָיו אֶת הַתְּשׁוּבָה, וְגָבְרָה בוֹ הַתְּשׁוּקָה. כְּשֶׁרָאָה אוֹתָה מִתַּחַת לָאַרְמוֹן אָמַר לָהּ: “הוֹרִידִי מֵאֶצְלֵךְ חוּט שֶׁאֶקְשׁוֹר בּוֹ מַפְתֵּח זֶה שֶׁתִקְחִי אוֹתוֹ אֶצְלֵךְ”. הוֹרִידָה לוֹ חוּט וְקָשַׁר בּוֹ אֶת הַמַפְתֵּחַ. הָלַךְ אֶל מִשְׁנָיו וְתִנָּה לִפְנֵיהֶם אַהֲבָתוֹ לְאוֹתָהּ נַעֲרָה, וְשֶׁקָּצַר כֹּחוֹ מִיַּחֵל לָהּ. אָמַר לוֹ אֶחָד מֵהֶם: “וּמַה הַתַּכְסִיס שֶׁאַתָּה מְצַוֶּה עָלָיו?” אָמַר לוֹ בֶּן-הַמֶּלֶךְ: "רְצוֹנִי מֵאִתְּךָ שֶׁתָּשִׂים אוֹתִי בְתוֹךְ תֵּבָה, וְתַפְקִיד אוֹתָה אֵצֶל אוֹתוֹ סוֹחֵר בְּאַרְמוֹנוֹ, וְתַעֲמִיד פָּנִים כְּאִלּוּ תֵּבָה זוֹ שֶׁלְּךָ הִיא, עַד שֶׁאַשִּׂיג חֶפְצִי מֵאוֹתָה נַעֲרָה מֶשֶׁךְ יָמִים, אַחַר-כָּךְ תְּבַקֵּשׁ חֲזָרָה אוֹתָהּ תֵּבָה ". אָמַר לוֹ הַמִּשְׁנֶה: “בְּאַהֲבָה וּבְכָבוֹד”. כְּשֶׁבָּא בֶּן-הַמֶּלֶךְ לִמְעוֹנוֹ שָׂם אֶת עַצְמוֹ בְּתוֹךְ תֵּבָה שֶׁהָיְתָה אֶצְלוֹ, וְנָעַל הַמִּשְׁנֶה בַּעֲדוֹ, וּבָא אֶל אַרְמוֹן הַסּוֹחֵר. כְּשֶׁעָמַד הַסּוֹחֵר לִפְנֵי הַמִּשְׁנֶה, נָשַׁק אֶת שְׁתֵּי יָדָיו. אָמַר לוֹ הַסוֹחֵר לַמִּשְׁנֶה: "אֶפְשָׁר יֵש לאֲדוֹנֵנוּ שֵׁרוּת אוֹ חֵפֶץ שֶׁנַּצְלִיחַ לְמַלְּאוֹת אוֹתָם? אָמַר לוֹ הַמִּשְׁנֶה: “מְבַקֵּשׁ אֲנִי מֵאִתְּךָ שֶׁתָּשִׂים תֵּבָה זוֹ, בַּמָּקוֹם הַיּוֹתֵר יָקָר לְךָ”. אָמַר הַסּוֹחֵר לַסַּבָּלִים: “שָׂאוּהָ”, וְנָשְׂאוּ אוֹתָהּ. הִכְנִיס אוֹתָהּ הסּוֹחֵר לְתוֹךְ הָאַרְמוֹן וְשָׂם אוֹתָהּ בְתוֹךְ אָרוֹן אֶצְלוֹ. אַחַר-כָּךְ יָצָא לְאַחַד עֲסָקָיו. קָמָה הַנַּעֲרָה וּבָאָה אֶל הַתֵּבָה וּפָתְחָה אוֹתָהּ בַּמַּפְתֵּחַ שֶׁעִמָּהּ, וְיָצָא מִתּוֹכָה עֶלֶם כַּיָּרֵחַ. כְּשֶׁרָאַתְהוּ לָבְשָׁה הַיָּפֶה בְמַלְבּוּשֶׁיהָ וְהוֹלִיכָה אוֹתוֹ לְאוּלַם הַיְשִׁיבָה וְיָשְׁבָה עִמּוֹ, אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים מֶשֶׁךְ שִׁבְעָה יָמִים. וּכְכָל אֲשֶׁר הָיָה בַעֲלָהּ בָּא, הָיְתָה שָׂמָה אוֹתוֹ בַּתֵּבָה וְנוֹעֶלֶת עָלָיו. כְּשֶׁבָּא אַחַד הַיָּמִים שָׁאַל הַמֶּלֶךְ עַל אֹדוֹת בְּנוֹ. יָצָא הַמִּשְׁנֶה מְמַהֵר אֶל חֲנוּתוֹ שֶׁל הַסּוֹחֵר, וּבִקֵּשׁ אֶת הַתֵּבָה.
הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וְתִשְׁעִים וּשְׁנַיִם, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶכְּשֶׁבָּא הַמִּשְׁנֶה אֶל חֲנוּתוֹ שֶׁל הַסּוֹחֵר לְבַקֵּשׁ אֶת הַתֵּבָה, בָּא אֶל אַרְמוֹנוֹ בְשָׁעָה שֶׁלֹּא כְמִנְהָגוֹ, וְהוּא מְמַהֵר. דָּפַק עַל הַשַּׁעַר וְהִרְגִּישָׁה בוֹ הַנַּעֲּרָה. נָטְלָה אֶת בֶּן-הַמֶּלֶךְ וְהִכְנִיסָה אוֹתוֹ לְתוֹךְ הַתֵּבָה וְשָׁכְחָה לְנָעֲלָהּ. כְּשֶׁהִגִּיע הַסּוֹחֵר לְתוֹךְ הָאַרְמוֹן הוּא וְהַסַּבָּלִים, תָפְסוּ אֶת הַתֵּבָה בַמִכְסֶה שֶׁלָּהּ. נִפְתְחָה וְהִסְתַּכְּלוּ בָה וְהִנֵּה בֶן-הַמֶּלֶךְ שׁוֹכֵב. כְשֶׁרָאָה אוֹתוֹ הַסּוֹחֵר וְהִכִּירוֹ, יָצָא אֶל הַמִּשְׁנֶה וְאָמַר לוֹ: הִכָּנֵס אַתָּה וְקַח אֶת בֶּן-הַמֶּלֶךְ שֶׁאֵין אֶחָד מֵאִתָּנוּ יָכֹל לְתָפְסוֹ". נִכְנַס הַמִּשְׁנֶה וּנְטָלוֹ, וְהָלְכוּ יַחְדָּו. כְּשֶׁהָלְכוּ גֵרֵשׁ הַסוֹחֵר אֶת אִשְׁתוֹ וְקִבֵּל עַל עַצְמוֹ בִשְׁבוּעָה שֶׁלֹא יִשָׂא עוֹד אִשָׁה לְעוֹלָם.
ושָׁמַעְתִּי הַמֶּלֶךְ גַם
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.