הָיָה הֶחָתוּל מְשׁוֹטֵט בְּלַיְלָה מִן הַלֵּילוֹת לִמְצֹא מַשֶּׁהוּ לִטְרֹף בְּאַחַד הַשָּׂדוֹת, וְלֹא מָצָא כְלוּם. נֶחֱלַשׁ מֵעָצְמַת הַקֹּר וְהַמָּטָר שֶׁהָיוּ בְאוֹתוֹ לַיְלָה. הִתְחִיל מְחַפֵּשׂ לוֹ תַחְבּוּלָה לְהַשִּׂיג מַשֶּׁהוּ. וּבְעוֹד הוּא מִסְתּוֹבֵב בְּמַצָּב זֶה, רָאָה חוֹר בְּשִׁפּוּלֵי אִילָן. קָרַב אֵלָיו וְהִתְחִיל לִשְׁאֹף וְלִנְשֹׁם עַד שֶׁהִרְגִּישׁ שֶׁעַכְבָּר בְּתוֹךְ הַחוֹר, וְשָׁקַד לְהִכָּנֵס אֵלָיו לְתָפְשׂוֹ. כְּשֶׁהִרְגִּישׁ בּוֹ הָעַכְבָּר, הָפַךְ לוֹ עֹרֶף וְהִתְחִיל חוֹתֵר בְּיָדָיו וּבְרַגְלָיו לִסְתֹּם בְּפָנָיו אֶת פֶּתַח הַחוֹר. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִתְחִיל הֶחָתוּל נוֹתֵן קוֹלוֹ קוֹל חַלָּשׁ וְאָמַר לוֹ: “עַל שׁוּם מָה אַתָּה עוֹשֶׂה כֵן, אָחִי? הֲרֵי אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִפְלָט אֶצְלְךָ שֶׁתְּרַחֵם עָלַי וַאֲבַלֶּה בְצֵל קוֹרַת חוֹרְךָ הַלַּיְלָה, שֶׁחַלָּשׁ אֲנִי מֵרֹב שָׁנִים וְתַשׁ כֹּחִי וְאֵינִי יָכֹל לָנוּעַ. וּכְבָר הִפְלַגְתִּי בְגַן זֶה הַלַּיְלָה, וְכַמָּה זֶה שָׁאַלְתִּי נַפְשִׁי לָמוּת לְמַעַן יָנוּחַ לִי. וַהֲרֵי אֲנִי עַל דַּלְתְּךָ רוֹעֵד מִקֹּר וּמָטָר, וּמְבַקֵּשׁ שֶׁיְּהֵא זֶה מִידִידוּתְךָ שֶׁתַּחֲזִיק בְּיָדִי וְתַכְנִיסֵנִי אֶצְלְךָ, וְתִתֵּן לִי מַחֲסֶה בִּפְרוֹזְדוֹר חוֹרְךָ שֶׁנָּכְרִי וּמִסְכֵּן אָנִי. וּכְבָר אָמְרוּ: ‘כָּל הָמַּשְׁכִּין בְּבֵיתוֹ נָכְרִי וּמִסְכֵּן, גַּן־עֵדֶן מִשְׁכָּנוֹ בְיוֹם הַדִּין’. וְאַתָּה אָחִי זַכַּאי לְכָךְ שֶׁתִּזְכֶּה לְשָׂכָר בִּגְלָלִי, בְּתִתְּךָ לִי רְשׁוּת לָלוּן אֶצְלְךָ הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר, וְאֵלֵךְ לִי לְדַרְכִּי”. הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַתְּשַׁע מֵאוֹת וְאֶחָד, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁהֶחָתוּל אָמַר לָעַכְבָּר: “תֵּן לִי רְשׁוּת לָלוּן אֶצְלְךָ הַלַּיְלָה, וְאַשְׁכִּים וְאֵלֵךְ לְדַרְכִּי”. כְּשֶׁשָּׁמַע הָעַכְבָּר אֶת דִּבְרֵי הֶחָתוּל, אָמַר לוֹ: "כֵּיצַד זֶה תִכָּנֵס אֶל חוֹרִי, בְּעוֹד שָׁאַתָּה אוֹיֵב מִטֶּבַע וּמְזוֹנְךָ מִבְּשָׂרִי? מִתְיָרֵא אֲנִי שֶׁתִּבְגֹּד בִּי, שֶׁזֶּהוּ מֵאָפְיְךָ, שֶׁכֵּן אֵין אַתָּה מְקַיֵּם בְּרִית. וּכְבָר אָמְרוּ: ‘אֵין לְהַאֲמִין לְזַנַּאי עַל אִשָּׁה יָפָה, וְלֹא לֶעָנִי וָרָש עַל מָמוֹן וְלֹא לְאֵשׁ עַל עֲצֵי־דֶלֶק’. וְאֵין זֶה מִן הַמַּתְאִים שֶׁאַאֲמִין לְךָ עָלַי. וּכְבָר אָמְרוּ: ‘שׂנְאָה מִן הַטֶּבַע, כְּכָל אֲשֶׁר יֶחֱלַשׁ בְּעָלֶיהָ כֵּן תִּגְבַּר’. עָנָה לוֹ הֶחָתוּל, מְדַבֵּר בְּקוֹל דוֹעֵךְ וְהוֹלֵךְ לָמוּת: “כָּל מַה שֶּׁאָמַרְתָּ מִן הַהַזְהָרָה אֱמֶת הִיא, וְאֵינִי בָא לְהַכְחִישׁוֹ בְפָנֶיךָ. וְאוּלָם מְבַקֵּשׁ אֲנִי מִמְּךָ לִמְחֹל לִי עַל מַה שֶּׁהָיָה בֶּעָבָר מִן הַשִּׂנְאָה הַטִּבְעִית בֵּינִי וּבֵינְךָ, שֶׁכֵּן אָמְרוּ: ‘כָּל הַסּוֹלֵחַ לִבְרִיָּה שֶׁכְּמוֹתוֹ, סוֹלֵחַ לוֹ בּוֹרְאוֹ’. וּכְבָר הָיִיתִי קוֹדֵם לָכֵן אוֹיֵב לְךָ, וְאוּלָם כַּיּוֹם אֲנִי מְבַקֵּשׁ יְדִידוּתְךָ. וּכְבָר אָמְרוּ: אִם רוֹצֶה אַתָּה שֶׁאוֹיבְךָ יִהְיֶה לִידִיד לְךָ, עֲשֵׂה עִמּוֹ טוֹבָה. וַהֲרֵינִי, אָחִי, מַבְטִיחֲךָ בִּפְנֵי אְלֹהִים וּבִשְׁבוּעָה בוֹ, שֶׁלֹּא אַזִּיק לְךָ לְעוֹלָם. וְחוּץ מִזֶּה הֲרֵי אֵין לִי כֹחַ לְכָךְ. בְּטַח אֵפוֹא בֵּאלֹהִים וַעֲשֵׂה טוֹב, וְקַבֵּל הַבְטָחָתִי וּשְׁבוּעָתִי”. אָמַר לוֹ הָעַכְבָּר: "כֵּיצַד זֶה אֲקַבֵּל הַבְטָחָה מִזֶּה שֶׁהָאֵיבָה בֵינִי וּבֵינוֹ מוּסָדָה, וּמִמִּנְהָגוֹ לִבְגֹּד בִּי? וְאִלּוּ הָיְתָה הַשִּׂנְאָה בֵינֵינוּ עַל מַשֶּׁהוּ לֹא שִׂנְאַת־דָּמִים, הָיָה קַל עָלַי הַדָּבָר. וְאוּלָם שִׂנְאָה טִבְעִית הִיא בֵין נַפְשׁוֹתֵינוּ. וּכְבָר אָמְרוּ: ‘הַמַּאֲמִין לָאוֹיֵב עַל נַפְשׁוֹ כְּאִלּוּ הִכְנִיס יָדוֹ בְפִי אֶפְעֶה’. אָמַר לֹו הֶחָתוּל כְּשֶׁהוּא מָלֵא זַעַם: “כְּבָר צַר לְחָזִי וְחָלְשָׁה נַפְשִׁי, וְנִשְׁמָתִי יוֹצֵאת וְעוֹד מְעַט אֲנִי מֵת עַל פִּתְחֲךָ וְנָשָׂאתָ עֲוֹנִי עָלֶיךָ, שֶׁכֵּן בְּיָדְךָ לְהַצִּילֵנִי מִמַּה שֶּׁאֲנִי בוֹ. וְזֶה סוֹף דְּבָרַי עִמְּךָ”. נִכְנְסָה בָעַכְבָּר יִרְאַת אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה וְיָרְדוּ אֶל לִבּוֹ רַחֲמִים וְאָמַר בְּלִבּוֹ: “הָרוֹצֶה בְעֶזְרַת אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה עַל אוֹיְבוֹ, יְרַחֵם עָלָיו וְיַעֲשֶׂה עִמּוֹ טוֹב. וַאֲנִי סוֹמֵך עַל אֱלֹהִים בְּעִנְיָן זֶה, וּמַצִּיל חָתוּל זֶה מִכִּלָּיוֹן זֶה, שֶׁאֶזְכֶּה לְשָׂכָר בִּגְלָלוֹ”. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה יָצָא הָעַכְבָּר אֶל הֶחָתוּל וְהִכְנִיסוֹ לְתוֹךְ חוֹרוֹ, נִשְׁאַר אֶצְלוֹ עַד שֶׁנִּתְחַזֵּק וְנָח וְשָׁב קְצַת לְאֵיתָנוֹ, וְהִתְחִיל מִתְאוֹנֵן עַל חֻלְשָׁתוֹ וַאֲפִיסוּת כֹּחוֹ וּמִעוּט יְדִידָיו. נִכְמְרוּ עָלָיו רַחֲמֵי הָעַכְבָּר וְנִחֵם אוֹתוֹ וְהִתְקָרֵב אֵלָיו וְהִשְׁתַּדֵּל עִמּוֹ. וְאוּלָם הֶחָתוּל זָחַל בַּחוֹר עַד שֶׁכָּבַשׁ אֶת הַמּוֹצָא, מֵחֲשָׁשׁ שֶׁלֹא יֵצֵא דַרְכּוֹ הָעַכְבָּר. כְּשֶׁבִּקֵּש לָצֵאת הִתְקָרֵב אֵלָיו הֶחָתוֹל כְּדַרְכּוֹ. כְּשֶׁהָיָה קָרוֹב אֵלָיו, תְּפָסוֹ וּנְטָלוֹ בֵּין צִפָּרְנָיו. הִתְחִיל נוֹשְׁכוֹ וּמְטַלְטְלוֹ וְנוֹטְלוֹ בְפִיו וּמְרִימוֹ מֵעַל הָאָרֶץ וּמַשְׁלִיכוֹ וְרָץ אַחֲרָיו מְרַטְּטוֹ וּמְעַנּוֹ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה קָרָא הָעַכְבָּר לְעֶזְרָה וּבִקֵּשׁ הַצָּלָה מֵאֵת אֱלֹהִים. הָיָה מוֹכִיחַ אֶת הֶחָתוּל וְאוֹמֵר לוֹ: “הֵיכָן הַהַבְטָחָה שֶׁהִבְטַחְתַּנִי? וְהֵיכָן שְׁבוּעוֹתֶיךָ שֶׁנִּשְׁבַּעְתָּ? כְּלוּם זֶהוּ גְמוּלִי מִמְּךָ? וַהֲרֵי הִכְנַסְתִּיךָ לְתוֹךְ קִנִּי, וְהֶאֱמַנְתִּי לְךָ עַל נַפְשִׁי. וְאוּלָם אֱמֶת דִּבֵּר מִי שֶׁאָמַר: ‘הַמְקַבֵּל שְׁבוּעָה מֵאוֹיְבוֹ, אַל יְבַקֵשׁ הַצָּלָה לְנַפְשׁוֹ’ וּמִי שֶׁאָמַר: ‘כָּל הַמּוֹסֵר עַצְמוֹ בְיַד אוֹיְבוֹ, מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ’. וְאוּלָם בּוֹטֵחַ אֲנִי בְבוֹרְאִי שֶׁיַּצִּילֵנִי מִמְּךָ”. וַעֲדַיִן הוּא בְמַצָּב זֶה עִם הֶחָתוּל, כְּשֶׁזֶּה מְבַקֵּשׁ לְהִתְנַפֵּל עָלָיו וּלְטָרְפוֹ, וְהִנֵּה בָא אָדָם, צַיָּד וְעִמּוֹ כַלְבֵּי צַיִד, מְאֻמָּנִים לָצוּד. עָבָר כֶּלֶב מֵהֶם עַל פְּנֵי פֶּתַח הַחוֹר, וְשָׁמַע בְּתוֹכוֹ צְעָקָה גְדוֹלָה. דָּמָה שֶׁשּׁוּעָל בְּתוֹכוֹ הַטּוֹרֵף מַשֶּׁהוּ. נִדְחַף הַכֶּלֶב חוֹדֵר פְּנִימָה לְצוּדוֹ. פָּגַע בֶּחָתוּל וּמְשָׁכוֹ אֵלָיו. כְּשֶׁנָּפַל הֶחָתוּל בְּיַד הַכֶּלֶב, נִטְרַד בְּעַצְמוֹ, וְעָזַב אֶת הָעַכְבָּר חַי, בְּאֵין בּוֹ פֶּצַע. וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לוֹ, הִנֵּה הוֹצִיא אוֹתוֹ כֶּלֶב הַצַּיִד אַחֲרֵי שֶׁרִצֵּץ אֶת מִפְרַקְתּוֹ וְהֵטִיל אוֹתוֹ מֵת. וְנִתְקַיֵּם בָּהֶם דִּבְרֵי זֶה שֶׁאָמַר: “הַמְרַחֵם בְּסוֹפוֹ יְרֻחָם, וְהָעוֹשֵׁק יֵעָשֵׁק מְהֵרָה יֻקַּם”.
“זֶהוּ מַה שֶּׁאֵרַע לִשְׁנֵי אֵלֶּה, הַמֶּלֶךְ, וּמִשּׁוּם כָּךְ צָרִיךְ אָדָם לֹא לְהָפֵר בְּרִית אֶת זֶה שֶׁהֶאֱמִין בּוֹ, וּמִי שֶׁבָּגַד וּמָעַל יַגִּיעַ לוֹ כְּמוֹ שֶׁהִגִּיעַ לֶחָתוּל, מִשּׁוּם שֶׁאָדָם כְּפִי שֶׁהוּא דָן כָּךְ הוּא נָדוֹן, וּמִי שֶׁשּוֹקֵד עַל הַטּוֹב יַשִּׂיג גְּמוּל טוֹב. וְאוּלָם אַל תִּצְטָעֵר, הַמֶּלֶךְ, וְלֹא יִהְיֶה קָשֶׁה בְעֵינֵיךָ, מִשּׁוּם שֶׁבִּנְךָ אַחֲרֵי פָשְׁעוֹ וְעָשְׁקוֹ קָרוֹב מְאֹד הַדָּבָר שֶׁיַּחֲזֹר לְדַרְכְּךָ הַטּוֹבָה. וְחָכָם זֶה שֶׁהוּא מִשְׁנְךָ שִׁמָאס מוּטָב הָיָה אִלּוּ לֹא הָיָה מַעֲלִים מִמְּךָ כְלוּם, בְּמַה שֶׁפָּתַר לְךָ, וְהָיָה זֶה הַנְּכוֹחָה מֵאִתּוֹ, שֶׁכֵּן אָמְרוּ: בְּנֵי־אָדָם הַמְפַחֲדִים בְּיוֹתֵר, הֵם אֵלֶּה הַרְחָבִים בָּהֶם לִידִיעוֹת וְהַשָּׂשִׂים בָּהֶם לַעֲשׂוֹת טוֹב”. קִבֵּל הַמֶּלֶךְ דִּבְרֵיהֶם וּפָקַד לְהַעֲנִיק לָאִצְטַגְנִינִים מַתָּנוֹת יְקָרוֹת. כְּשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה סָר הַמֶּלֶךְ אֶל אַחַת נְשׁוֹתָיו אֶל זוֹ הַיְקָרָה לוֹ וְהָאֲהוּבָה עָלָיו בְּכֻלָן, וּבָא אֵלֶיהָ. אַחֲרֵי עֲבֹר אַרְבָּעָה חֳדָשִׁים בְּעֶרֶךְ נָע הָעֻבָּר בְּבִטְנָהּ. שָׂמְחָה בְכָךְ שִׂמְחָה עֲצוּמָה, וְהוֹדִיעָה אֶת הַדָּבָר לַמֶּלֶךְ. אָמַר: “אֱמֶת הָיָה חֲלוֹמִי, וְאֶל אֱלֹהִים אֶקְרָא לְעֶזְרָה”. הִשְׁכִּין אוֹתָה בַּטּוֹב שֶׁבַּמִּשְׁכָּנוֹת, וְהוֹקִיר אוֹתָהּ תַּכְלִית הוֹקָרָה, וְהִשְׁפִּיעַ עָלֶיהָ שֶׁפַע טוֹב, וְהֶעֱנִיק לָהּ מַתּוֹת לָרֹב. קָרָא לְאַחַד נְעָרָיו וְשָׁלַח אוֹתוֹ לְהָבִיא לְפָנָיו אֶת שִׁמָאס. כְּשֶׁבָּא אֵלָיו סִפֵּר לוֹ הַמֶּלֶךְ מַה שֶּׁהָיָה בְעִנְיַן הֶרְיוֹן אִשְׁתּוֹ, כְּשֶׁהוּא שָׂמֵחַ וְאוֹמֵר: “אֱמֶת דִּבֵּר אֵלַי חֲלוֹמִי, וְנִתְמַלְּאָה בַקָּשָׁתִי, וְאֶפְשָׁר יִהְיֶה עֻבָּר זֶה בֵן זָכָר יוֹרֵשׁ מַלְכוּתִי. וּמָה אַתָּה אוֹמֵר לְכָךְ, שִׁמָאס?” שָׁתַק שִׁמָאס וְלֹא הֵשִׁיב תְּשׁוּבָה. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: “מַה לִּי שֶׁאֲנִי רוֹאֶה אוֹתְךָ שֶׁאֵינְךָ שָׂמֵחַ בְּשִׂמְחָתִי וְאֵינְךָ משִׁיב לִי תְשׁוּבָה? כְּלוּם אֵין זֶה נוֹשֵׂא חֵן בְּעֵינֶיךָ, שִׁמָאס?” נָפַל הַמִּשְׁנֶה לְרַגְלָיו וְאָמַר: “הַמֶּלֶךְ יַאֲרִיךְ אַללָּה יָמֶיךָ, מַה תּוֹעֶלֶת לַחוֹסֶה בְצֵל אִילָן, אִם אֵשׁ תֵּצֵא מִמֶּנּוּּ? וּמַה תַּעֲנוּג לְשׁוֹתֶה יַיִן צָלוּל, אִם יַגִּיעַ לוֹ מַחֲנָק מִמֶּנּוּ? וּמַה תּוֹעֶלֶת לַמְּרַוֶּה צִמְאוֹנוֹ בְמַיִם חַיִּים קָרִים, אִם הוּא טוֹבֵעַ בָּהֶם? אֲנִי הִנְנִי רַק עֶבֶד אֱלֹהִים וּלְךָ הַמֶּלֶךְ. וְאוּלָם כְּבָר אָמְרוּ: שְֹלֹשָׁה דְבָרִים הֵם שֶׁמַּתְאִים לוֹ לְבַעַל־שֵׂכֶל שֶׁלּאֹ לְדַבֵּר בָּהֶם אֶלָּא אַחֲרֵי גְמִירָתָם: הַנּוֹסֵעַ עַד שֶׁיַּחֲזֹר מִנְּסִיעָתוֹ, וְזֶה שֶׁבְּמִלְחָמָה עַד שֶׁיִּגְבַּר עַל אוֹיְבוֹ, וְהָאִשָּׁה הֶהָרָה עַד שֶׁתָּטִיל אֶת עֻבָּרָה”.
הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַתְּשַׁע מֵאוֹת וּשְׁנַיִם, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁהַמִּשְׁנֶה שִׁמָאס, כְּשֶׁאָמַר לַמֶּלֶךְ אֶת שְׁלשֶׁת הַדְּבָרִים, שֶׁצָּרִיךְ לוֹ לְבַעַל־שֵׂכֶל שֶׁלֹּא לְדַבֵּר בָּהֶם, אֶלָא אַחֲרֵי גְמִירָתָם, הוֹסִיף וְאָמַר: “וְדַע הַמֶּלֶךְ, שֶׁהַמְְדַבֵּר בְּדָבָר שֶׁלֹא נִגְמַר דּוֹמֶה הוּא לֶחָסִיד שֶׁנִּשְׁפְּכָה עַל רֹאשׁוֹ חֶמְאָה מוּמַסָּה”. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: “וְכֵיצַד הוּא סִפּוּר הֶחָסִיד? וּמַה הוּא שֶׁאֵרַע לוֹ?” אָמַר לוֹ: