רקע
אלמוני/ת
סִפּוּר הֶחָסִיד וְכַד הַחֶמְאָה שֶׁלּוֹ
אלמוני/ת
תרגום: יוסף יואל ריבלין (מערבית)
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
שפת מקור: ערבית
פרטי מהדורת מקור: ירושלים:קרית ספר; 1971

"דַּע, הַמֶּלֶךְ, שֶׁהָיָה חָסִיד אֵצֶל נִכְבָּד מִנִּכְבְּדֵי אַחַת הַמְּדִינוֹת, וְהָיָה לֶחָסִיד קִצְבָּה בְכָל יוֹם, מַה שֶּׁנָּתַן לוֹ אוֹתוֹ נִכְבָּד. וְהִיא: שָׁלֹשׁ כִּכְּרוֹת לֶחֶם עִם מִקְצַת מִן הַחֶמְאָה הַמּוּמַסָּה וּמִן הַדְּבַשׁ. וְהָיְתָה הַחֶמְאָה הַמּוּמַסָּה בְּיֹקֶר בְּאוֹתָהּ עִיר. וְהָיָה הֶחָסִיד אוֹגֵר מַה שֶּׁהִגִּיעַ לוֹ מִמֶּנָּה בְתוֹךְ כַּד שֶׁאֶצְלוֹ עַד שֶׁמִּלֵּא אוֹתוֹ וּתְלָאוֹ לִמְרַאֲשׁוֹתָיו, מִדְּאָגָה וְלִשְׁמִירָה. בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב בְּאוֹתוֹ לַיְלָה עַל יְצוּעוֹ, וּמַקְלוֹ בְיָדוֹ, עָלָה בְדַעְתּוֹ רַעְיוֹן בְּעִנְיַן הַחֶמְאָה הַמּוּמַסָּה וְיֹקֶר־מְחִירָהּ. אָמַר בְּלִבּוֹ: “צָרִיךְ שֶׁאֶמְכֹּר חֶמְאָה מוּמַסָּה זוֹ שֶׁאֶצְלִי כֻלָּהּ, וְשֶׁאֶקְנֶה בִמְחִירָה עֵז, וַאֲשַׁתֵּף בָּה אַחַד־הָאִכָּרִים, וְהִיא יוֹלֶדֶת שָׁנָה רִאשׁוֹנָה זָכָר וּנְקֵבָה וְשָׁנָה שְׁנִיָּה נְקֵבָה וְזָכָר. וְאֵין צֹאן זוֹ פּוֹסֶקֶת מִלֶּדֶת זְכָרִים וּנְקֵבוֹת, עַד שֶׁיִּהְיֶה מַשֶּׁהוּ רַב, וַאֲנִי נוֹטֵל חֶלְקִי אַחֲרֵי זֶה, וּמוֹכֵר מִמֶּנּוּ מַה שֶָׁאֲנִי חָפֵץ וְקוֹנֶה קַרְקַע פְּלוֹנִי, וּמְגַדֵּל בּוֹ גַּן וּבוֹנֶה אַרְמוֹן עָצוּם, וְקוֹנֶה לִי בְּגָדִים וּמַלְבּוּשִׁים וְקוֹנֶה לִי עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת, וְנוֹשֵׂא לִי לְאִשָּׁה אֶת בִּתּוֹ שֶׁל הַסּוֹחֵר פְּלוֹנִי וּמְסַדֵּר חֲתוּנָה שֶׁלֹא הָיְתָה כְמוֹתָה וְטוֹבֵח טֶבַח, וְעוֹשֶׂה מַטְעַמִּים מְשֻׁבָּחִים וּמִינֵי מְתִיקוֹת וּמִגְדָּנוֹת וְזוּלַת זֶה. וַאֲנִי מְכַנֵּס כָּל בַּעֲלֵי־הַמִּשְׂחָקִים וְהָאֳמָנִים וּכְלֵי־הַזֶּמֶר, וּמֵכִין פְּרָחִים וּצְמָחִים רֵיחָנִּיים וְכָל מִינֵי בְשָׂמִים, וְאַזְמִין עֲשִׁירִים וַעֲנִיִּים וּמְלֻמָּדִים וְרָאשִׁים וְרַבֵּי־הַמַּלְכוּת. וְכָל מִי שֶׁמְבַקֵּשׁ מַשֶּׁהוּ, אֲנִי מְבִיאוֹ לוֹ, וְאָכִין מִינֵי מַאֲכָל וּמַשְׁקֶה, וְאוֹצִיא כָרוֹז שֶׁיַּכְרִיז: ‘כָּל הַמְבַקֵּשׁ מַשֶּׁהוּ יַשִּׂיגֶנּוּ’. וְאַחַר־כָּךְ אֶכָּנֵס אֶל אֲרוּסָתִי, אַחֲרֵי שֶׁיּוּסַר הַצָּעִיף מֵעָלֶיהָ וְאֶתְעַנֵּג עַל יָפְיָהּ וְחִנָּהּ, וְאֹכַל וְאֶשְׁתֶּה וְאָגִיל וְאֹמַר בְּלִבִּי: “כְּבָר הִשַּׂגְתָּ מְבֻקָּשְׁךָ”, וְיָנוּחַ לִי מִן הַחֲסִידוּת וַעֲבוֹדַת־הַבּוֹרֵא. וְאַחַר־כָּךְ תַּהַר אִשְׁתִּי וְתֵלֵד בֶּן־זָכָר, וְאֶשְׂמַח בּוֹ, וְאֶעֱשֶׂה לוֹ מִשְׁתֶּה וַאֲגַדֵּל אוֹתוֹ בְּפִנּוּק, וַאֲלַמְּדוֹ חָכְמָה וְתַרְבּוּת וְחֶשְׁבּוֹן, וְאָשִׂים שְׁמוֹ מְפֻרְסָם בֵּין בְּנֵי־הָאָדָם וְאֶתְפָּאֵר בּוֹ אֵצֶל רַבֵּי מוֹשָׁבֵי־הַחֲכָמִים, וַאֲצַו אוֹתוֹ עַל הַטּוֹב, וְהוּא לֹא יַמְרֶה אֶת פִּי, וְאֶאֱסֹר עָלָיו כָּל תּוֹעֵבָה וּמַעֲשֶׂה מְגֻנֶּה, וַאֲצַו עָלָיו לְיִרְאָה אֶת אֱלֹהִים וְלַעֲשׂוֹת טוֹב, וְאֶתֵּן לוֹ מַתָּנוֹת יָפוֹת וִיקָרוֹת. וְאִם אֲנִי רוֹאֶה אוֹתוֹ דָבֵק לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלִי, אֲנִי מוֹסִיף לוֹ מַתָּנוֹת הֲגוּנוֹת. וְאוּלָם אִם אֲנִי רוֹאֶה אוֹתוֹ נוֹטֶה לְמֶרִי, הֲרֵינִי מַנְחִית עָלָיו מַקֵּל זֶה”. הֵרִים אוֹתוֹ לְהַכּוֹת בּוֹ אֶת בְּנוֹ, וּפָגַע בְּכַד הַחֶמְאָה הַמּוּמַסָּה שֶׁמֵּעַל לְרֹאשׁוֹ, וּשְׁבָרוֹ. בְּאוֹתָה שָׁעָה נָפְלוּ חֲרָסָיו עָלָיו, וְנָזְלָה הַחֶמְאָה עַל רֹאשׁוֹ וְעַל בְּגָדָיו וְעַל זְקָנוֹ, וְהָיָה לְמָשָל וּלְמוּסָר. “וּמִשּׁוּם כָּךְ, הַמֶּלֶךְ, לֹא יֵאוֹת לָאָדָם שֶׁיְּדַבֵּר עַל דָּבָר לִפְנֵי הֱיוֹתוֹ”. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: “אֱמֶת דִּבַּרְתָּ בְמַה שֶּׁאָמַרְתָּ. וְהַיָּפֶה בַמִּשְׁנִים אַתָּה, בִּהְיוֹתְךָ מְדַבֵּר בָּאֱמֶת וּמְיָעֵץ טוֹב. וּכְבָר נֶעֶשְׂתָה מַעֲלָתְךָ אֶצְלִי כְכָל מַה שֶּׁאַתָּה חָפֵץ, וְלֹא תֶחְדַּל לְעוֹלָם לִהְיוֹת מְקֻבָּל עָלַי”. הִשְׁתַּחֲוָה שִׁמָאס לֵאלֹהִים וְלַמֶּלֶךְ, וּבֵרַךְ אוֹתוֹ בְקִיּוּם טוּבוֹ, וְאָמַר לוֹ: “יַאֲרִיךְ אֱלֹהִים יָמֶיךָ וְיָרִים מַעֲלָתֶךָ. וְדַע שֶׁאֵין אֲנִי מַעֲלִים מִמְּךָ דָּבָר לֹא בַסֵּתֶר וְלֹא בַגָּלוּי, וּרְצוֹנְךָ רְצוֹנִי וְכַעַסְךָ כַּעֲסִי, וְאֵין לִי שִׂמְחָה אֶלָּא בְשִׂמְחָתְךָ, וְאִי אֶפְשָׁר לִי לָלוּן לַיְלָה כְּשֶׁאַתָּה כוֹעֵס עָלַי, מִשׁוּם שֶׁאֱלֹהִים יִתְעַלֶּה חָנַנִּי כָל טוּב עַל־יְדֵי הֵיטִיבְךָ עִמִּי. וְשׁוֹאֵל אֲנִי מְאֵת אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה לְשָׁמְרֶךָ עַל־יְדֵי מַלְאָכָיו, וְיֵיטִיב שְׂכָרֶךָ בְּעֵת תִּפְגֹּש אוֹתוֹ”. בְּשָׁעָה זוֹ עָלַץ הַמֶּלֶךְ, וְקָם שִֹמָאס וְנִפְטַר וְיָצָא מֵעִם פְּנֵי הַמֶּלֶךְ. אַחֲרֵי זְמַן יָלְדָה אֵשֶׁת הַמֶּלֶך בֶּן זָכָר, הִזְדָּרְזוּ הַמְבַשְּׂרִים אֶל הַמֶּלֶךְ וּבִשְּׂרוּהוּ בְהֻלֶּדֶת בְּנוֹ, וְשָׂמַח בְּכָךְ שִׂמְחָה עֲצוּמָה וְהוֹדָה לֵאלֹהִים רַב־תּוֹדוֹת וְאָמַר: “הַתְּהִלָּה לֵאלֹהִים אֲשֶׁר חַנַּנִי בֵן לְאַחֲרֵי יֵאוּשׁ וְהוּא הַחוֹנֵן וְהַמֵּיטִיב עִם עוֹבְדָיו”. כָּתַב הַמֶּלֶךְ אֶל כָּל תּוֹשָׁבֵי־מַמְלַכְתּוֹ לְהוֹדִיעָם הַדָּבָר וּלְהַזְמִינָם אֶל מְעוֹנוֹ. בָּאוּ לְפָנָיו הָאֶמִירִים וְהָרָאשִׁים וְהַמְלֻמָּדִים וְרַבֵּי הַמְּלוּכָה שֶׁתַּחַת פְּקֻדָּתוֹ. זֶהוּ מַה שֶּׁהָיָה מֵעִנְיָן הַמֶּלֶךְ. וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לִבְנוֹ, הִנֵּה הִכּוּ לִכְבוֹדוֹ הַמְבַשְּׂרִים בְּתֻפִּים בִּשְׂמָחוֹת בְּכָל רַחֲבֵי הַמַּמְלָכָה. וְהִתְחִילוּ תוֹשָׁבֶיהָ לָבוֹא מִכָּל הַגְּלִילוֹת, וּבָאוּ אַנְשֵׁי־הַמַּדָּע וְהַפַּלְסָפָה, וְאַנְשֵׁי־הַתַּרְבּוּת וְהַחֲכָמִים. נִכְנְסוּ כֻלָּם אֵצֶל הַמֶּלֶךְ, וְהֶעֱנִיק מַתָּת לְכָל אֶחָד מֵהֶם לְפִי מַעֲלָתוֹ. אַחַר־כָּךְ רָמַז לְשִׁבְעַת הַמִּשְׁנִים, שֶׁרֹאשׁ לָהֶם שִׁמָאס, שֶׁיְּדַבֵּר כָּל אֶחָד מֵהֶם, כְּפִי יְכָלְתּוֹ מִן הֶחָכְמָה, בְּעִנְיָן שֶׁהוּא לְפִי רוּחוֹ. פָּתַח הָרֹאשׁ לָהֶם הַמִּשְׁנֶה שִׁמָאס, וּבִקֵּשׁ מִן הַמֶּלֶךְ רְשׁוּת לְדַבֵּר, וְנָתַן לוֹ רְשׁוּת. אָמַר: “הַתְּהִלָּה לֵאלֹהִים אֲשֶׁר הֵקִים אוֹתָנוּ מִן הָאַיִן אֶל הַמְּצִיאוּת, וְהַמֵּיטִיב לְעוֹבְדָיו, הַמְּלָכִים אַנְשֵׁי־הַיָּשָׁר וְהַצֶּדֶק, בָּזֶה שֶׁהִשְׁלִיטָם לִמְלֹךְ וְלַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר, וּבְמַה שֶּׁקָּצַב עַל יָדָם לַנְּתִינִים אֶת צָרְכֵיהֶם, וּבִפְרַט מַלְכֵּנוּ אֲשֶׁר הֶחֱיָה עַל יָדוֹ אֶת מֵתֵי אַרְצֵנוּ, בָּזֶה שֶׁהִשְׁפִּיעַ אֱלֹהִים עָלֵינוּ מִן הַחֶסֶד, וְחָנַן אוֹתוֹ שְׁלוֹמוֹ, בְּפַרְנָסָה מְרֻוָּחָה וּבִטְחוֹן הַחַיִּים וְהַמִּשְׁפָּט. שֶׁכֵּן אֵיזֶה מֶלֶךְ יַעֲשֶׂה בְּתוֹשָׁבֵי־מַמְלַכְתּוֹ, מַה שֶּׁעָשָׂה הַמֶּלֶךְ הַזֶּה עִמָּנוּ, מִן הַדְּאָגָה לְתַקָּנָתֵנוּ וּמִמַּלֵּא אֶת זְכֻיּוֹתֵינוּ כְּפִי שֶׁמַּגִּיעַ לָנוּ וּמִשָּׁפְטֵנוּ בְצֶדֶק אִישׁ מִיַּד רֵעֵהוּ, וּמִמִּעוּט הֶסַּח־הַדַּעַת מֵאִתָּנוּ, וּמֵהָסִיר מֵעָלֵינוּ עוֹשְׁקֵנוּ? וַהֲרֵי מֵחֶסֶד אֱלֹהִים עַל בְּנֵי־אָדָם הוּא, שֶׁיְּהֵא מַלְכָּם שׁוֹקֵד עַל תַּקָּנָתָם וְשׁוֹמְרָם מֵאוֹיְבָם. שֶׁכֵּן הָאוֹיֵב תַּכְלִית מַטָּרָתוֹ הוּא לִגְבֹּר עַל אוֹיְבוֹ וּלְכָבְשׁוֹ תַּחַת יָדוֹ. וַהֲרֵי רַבִּים מִבְּנֵי הָאָדָם מַגִּישִׁים אֶת בְּנֵיהֶם לַמְּלָכִים לְשַׁמְּשָׁם, וְיֵעָשׂוּ אֶצְלָם בְּדַרְגַּת הָעֲבָדִים, כְּדֵי לְהָגֵן עֲלֵיהֶם מִפְּנֵי הָאוֹיְבִים. וְאוּלָם אָנוּ, לֹא דָרְכָה רֶגֶל אוֹיֵב בְּאַרְצֵנוּ בִּזְמַן מַלְכֵּנוּ, הֲרֵי זֶהוּ בִּגְלַל הַטּוּב הָרַב וְהָאֹשֶר הֶעָצוּם אֲשֶׁר לֹא יַעַצְרוּ הַמְתָאֲרִים כֹּחַ לְתָאֳרָם, וְנַעֲלִים הֵם מִכֵּן. וְאַתָּה הַמֶּלֶךְ זַכַּאי לְכָךְ, שֶׁרָאוּי אַתָּה לְטוֹבָה עֲצוּמָה זוֹ, וְאָנוּ תַחַת חָסוּתְךָ וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ. יְשַׁלֵּם אֱלֹהִים בְּטוֹב שְׂכָרֶךָ וּלְאֹרֶךְ יָמִים יַשְׁאִירֶךָ, שֶׁכֵּן הָיִינוּ עוֹד לִפְנֵי כֵן שׁוֹקְדִים עַל בַּקָּשָׁתֵנוּ מֵאֵת אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה, שֶׁיִּתֵּן חַסְדּוֹ לָנוּ וְיֵעָנֶה לָנוּ וְיַשְׁאִירְךָ לָנוּ, וְיִתֵּן לְךָ בֵן עוֹשֵׂה־הַיָּשָׁר, שֶׁיְּהֵא לְךָ בוֹ נַחַת רוּחַ. וֵאלֹהִים יִשְׁתַּבַּח וְיִתְעַלֶּה כְּבָר קִבֵּל תְּפִלָּתֵנוּ וְנַעֲנָה לִקְרִיאָתֵנוּ”.
הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַתְּשַׁע מֵאוֹת וּשְׁלשָׁה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁהַמִּשְׁנֶה שִׁמָאס אָמַר לַמֶּלֶךְ: “אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה קִבֵּל תְּפִלָּתֵנוּ וְנַעֲנָה לִקְרִיאָתֵנוּ, וְנָתָן לָנוּ רְוָחָה בְּקָרוֹב כְּשֵׁם שֶׁנָּתַן לַאֲחָדִים מִן הַדָּגִים בְּפֶלֶג־הַמַּים”. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: “וּמַה סִּפּוּר הַדָּגִים? וְכֵיצַד הָיָה הַדָּבָר?” אָמַר לוֹ שִׁמָאס:

המלצות קוראים
תגיות