רקע
אלמוני/ת
סִפּוּר הָעַכָּבִישׁ וְהָרוּחַ
אלמוני/ת
תרגום: יוסף יואל ריבלין (מערבית)
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
שפת מקור: ערבית
פרטי מהדורת מקור: ירושלים:קרית ספר; 1971

“דַּע, הַמֶּלֶךְ, שֶׁעַכָּבִישׁ נִתְלָה בְשַׁעַר גָּבוֹהַּ עוֹמֵד מִן הַצַּד וְעָשָׂה לוֹ בַיִת וְגָר בּוֹ בְשַׁלְוָה. הָיָה מוֹדֶה לֵאלֹהִים יִתְעַלֶּה עַל שֶׁהֵכִין לוֹ מָקוֹם זֶה, וְנָתַן לוֹ בִטָּחוֹן מִפַּחֲדוֹ מִפְּנֵי הָרְמָשִׂים. שָׁהָה בְמַצָּב זֶה מֶשֶךְ זְמַן, מוֹדֶה לֵאלֹהִים עַל מְנוּחָתוֹ וְעַל מְזוֹנוֹ שֶׁאֵינוֹ נִפְסָק. נִסָּה אוֹתוֹ בּוֹרְאוֹ בְהוֹצִיאוֹ אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ, לִרְאוֹת אֶת תּוֹדָתוֹ וְשִׂבְרוֹ. שָׁלַח עָלָיו רוּחַ קָדִים1 סוֹעֵר, וְנָשָׂא אוֹתוֹ עַל בֵּיתוֹ וְהֵטִיל אוֹתוֹ לַיָּם, וּסְחָפוּהוּ הַגַּלִּים לַיַּבָּשָׁה. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הוֹדָה לֵאלֹהִים יִתְעַלֶּה עַל שֶׁהוֹצִיאוֹ בְשָׁלוֹם, וְהִתְחִיל מוֹכִיחַ אֶת הָרוּחַ לֵאמֹר: “מִשּׁוּם מֶה עָשִׂיתָ בִי כָךְ? וּמַה טּוֹבָה הִגִּיעָה לְךָ בְהַעְתִּיקְךָ אוֹתִי מִמְּקוֹמִי לְכָאן, אַחֲרֵי הֱיוֹתִי שָׁלֵו וְשָׁקֵט בְּבֵיתִי עַל אוֹתוֹ שַׁעַר?” אָמַר לוֹ הָרוּחַ: “שִׂים קֵץ לְתוֹכַחְתְּךָ, שֶׁאֲנִי מַחֲזִירְךָ וּמוֹבִילְךָ לִמְקוֹמְךָ כְּמוֹ שֶׁהָיִיתָ בָרִאשׁוֹנָה”. שָׁהָה הָעַכָּבִישׁ מְצַפֶּה לְכָךְ בְּתִקְוָה לַחֲזֹר אֶל מְקוֹמוֹ, עַד שֶׁפָּסְקָה רוּחַ צְפוֹנִית שֶׁלֹּא יָכְלָה לְהֲשִׁיבוֹ, וְנָשְׁבָה רוּחַ־דְּרוֹמִית וְעָבְרָה עָלָיו וּתְפָסָתוֹ וְטָסָה עִמּוֹ לְעֵבֶר אוֹתוֹ בַיִת. כְּשֶׁעָבַר עָלָיו הִכִּירוֹ וְנִתְלָה בוֹ”. וְאָנוּ שׁוֹאֲלִים אַף אָנוּ מְאֵת אֱלֹהִים אֲשֶׁר גָּמַל טוֹב לַמֶּלֶךְ עַל שִׁבְרוֹ בִבְדִידוּתוֹ וְחָנַן אוֹתוֹ בֵן זֶה אַחֲרֵי שֶׁנִּתְיָאֵשׁ וּבָא בַיָּמִים, וְלֹא הוֹצִיאוֹ מִן הָעוֹלָם הַזֶּה עַד שֶׁחָנַן אוֹתוֹ נַחַת־רוּחַ וְנָתַן לוֹ מַה שֶׁנָּתַן מִן הַמַּלְכוּת וְהַשִּׁלְטוֹן, שֶׁיְּרַחֵם עַל נְתִינָיו וְאָצַל לָהֶם חַסְדּוֹ". אָמַר הַמֶּלֶךְ: “הַתְּהִלָּה לֵאלֹהִים עַל כָּל תְּהִלָּה, וְהַתּוֹדָה ל עַל כָּל תּוֹדָה. אֵין אֱלוֹהַּ בִּלְתּוֹ, בּוֹרֵא כָל דָּבָר שֶׁאָנוּ מַכִּירִים עַל־פִּי אוֹר אוֹתוֹתָיו וְרוּם עֻזּוֹ. נוֹתֵן הַמַּלְכוּת וְהַשִּׁלְטוֹן לַאֲשֶׁר חָפֵץ מֵעֲבָדָיו בְּאַרְצוֹ, שֶׁכֵּן בּוֹחֵר הוּא מֵהֶם אֶת אֲשֶׁר חָפֵץ לָשִׁית אוֹתוֹ מוֹשֵׁל בִּשְׁמוֹ וּמָפְקָד עַל בְּרִיוֹתָיו. וְהוּא מְצַוֶּה אוֹתוֹ לִנְהֹג בָּהֶם בְּישֶׁר וּבְמִשְׁפַּט צֶדֶק וּלְמַלֵּא אֶת הַחֻקִּים וְהַמָּסוֹרוֹת, וְלַעֲשׂוֹת הַנָּכוֹן, וְלִשְׁקֹד עַל עִנְיְנֵיהֶם כַּאֲשֶׁר אָהֵב אֱלֹהִים וְכַאֲשֶׁר אָהֲבוּ. וְכָל מִי מֵהֶם הָעוֹשֶׂה מַה שֶּׁצִּוָּה אֱלֹהִים, מַשִּׂיג מַטָּרָתוֹ וְשׁוֹמֵעַ לְמִצְוַת אֱלֹהָיו, וְהוּא יֶחֱסֶה עָלָיו מִפְּנֵי בַּלָּהוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה, וְיֵיטִיב גְּמוּלוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא, שֶׁאֵין הוּא מְאַבֵּד אֶת שְׂכַר הָעוֹשִׂים טוֹב2 אַךְ הָעוֹשֶׂה מֵהֶם אַחֶרֶת מִמַּה שֶּׁצִּוָּה אֱלֹהִים, הִנֵּה חָטָא חֲטָאָה קָשָׁה וְהִמְרָה אֶת אֱלֹהָיו וּבִכֵּר אֶת עוֹלָמוֹ בָזֶה עַל עוֹלָמוֹ בַבָּא, וְאֵין לוֹ מַעֲשֶׂה הָרָאוּי לְשֶׁבַח בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁכֵּן אֱלֹהִים מַרְוִיחַ הַזְּמַן לְכָל נוֹהֵג בְּעָרִיצוּת וּלְכָל מַשְׁחִית דַּרְכּוֹ, אַךְ לֹא יַזְנִיחַ גַּם אֶחָד מֵעֲבָדָיו. וּכְבָר הִזְכִּירוּ אֵלֶּה הַמִּשְׁנִים שֶׁלָּנוּ, כִּי בִגְלַל יָשְׁרֵנוּ בֵינֵיהֶם וִיפִי דַרְכֵּנוּ אִתָּם הֵיטִיב אֱלֹהִים לָנוּ וְלָהֶם בְּחַסְדּוֹ, בַּאֲשֶׁר אָנוּ מוֹדִים לוֹ כַּחוֹבָה עָלֵינוּ עַל רֹב חֲסָדָיו. וְכָל אֶחָד מֵהֶם אָמַר אֶת אֲשֶׁר הִשְׁרָה עָלָיו אֱלֹהִים בְּעִנְיָן זֶה וְהִפְלִיגוּ בְּתוֹדָתָם לֵאלֹהִים יִתְעַלֶּה וּלְשַׁבֵּחַ אוֹתוֹ עַל טוּבוֹ וְחַסְדּוֹ. וְאַף אֲנִי מוֹדֶה לֵאלֹהִים, שֶׁכֵּן אֵינִי אֶלָּא עֶבֶד מְצֻוֶּה, וְלִבִּי בְיָדוֹ וּלְשׁוֹנִי כְפוּפָה לוֹ, מְרֻצֶּה בְמַה שֶּׁחָרַץ עָלַי וְעֲלֵיהֶם בְּכָל אֲשֶׁר יִהְיֶה. וּכְבָר אָמַר כָּל אֶחָד מֵהֶם מַה שֶּׁעָלָה בְּדַעְתּוֹ בְּעִנְיַן נַעַר זֶה, וְהִזְכִּירוּ מַה שֶּׁהָיָה מֵהִתְחַדְּשׁוּת הַחֶסֶד עָלֵינוּ, כְּשֶׁהִגַּעְתִּי לְשָׁנִים עַד לִגְבוּל שֶׁהַיֵּאוּשׁ מִתְגַּבֵּר בּוֹ וְהַבִּטָּחוֹן נֶחֱלָשׁ. הַתְּהִלָּה לֵאלֹהִים אֲשֶׁר הִמְלִיטָנוּ מִן מַפַּח נֶפֶשׁ וּמִמּוֹשְׁלִים בָּאִים זֶה אַחֲרֵי זֶה כַּחֲלִיפוֹת הַלַּיְלָה וְהַיּוֹם. וּכְבָר הָיָה זֶה חֶסֶד עָצוּם עָלֵינוּ וַעֲלֵיהֶם. נְהַלֵּל אֵפוֹא לֵאלֹהִים יִתְעַלֶּה אֲשֶׁר חוֹנֵן אוֹתָנוּ נַעַר זֶה בְּשָׁמְעוֹ תְפִלָּתֵנוּ וּבְהֵעָתְרוֹ לָנוּ וְשָׁת אוֹתוֹ יוֹרֵשׁ לִמְשֹׁל תַּחְתֵּינוּ בְּמַעֲלָה רָמָה. נִשְׁאַל מִנְּדִיבוּתוֹ וְחֶמְלָתוֹ שֶׁיָּשִׂים אוֹתוֹ מְאֻשָּׁר בַּאֲשֶׁר יִפְנֶה וּמוּכָן לְמַעֲשִׂים טוֹבִים עַד שֶׁיִּהְיֶה מֶלֶךְ וְשַׁלִּיט עַל נְתִינָיו בְּישֶׁר וּבְמִשְׁפַּט־צֶדֶק, שׁוֹמְרָם מֵהִשָּׁמֵד בְּעָרִיצוּת, בְּחַסְדּוֹ וּנְדִיבוּתוֹ וְטוּבוֹ”. כְּשֶׁגָּמַר הַמֶּלֶךְ אֶת דְּבָרָיו קָמוּ הַחֲכָמִים וְהַמְלֻמָּדִים וְהִשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהִים וְהוֹדוּ לַמֶּלֶךְ וְנָשְׁקוּ אֶת יָדָיו, וְהָלַךְ לוֹ כָל אֶחָד מֵהֶם לְבֵיתוֹ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִכְנַס הַמֶּלֶךְ אֶל בֵּיתוֹ, הִסְתַּכֵּל בַּנַּעַר וּבֵרַךְ אוֹתוֹ וְקָרָא שְׁמוֹ וִרְד כָ’אן. כְּשֶׁנִּמְלְאוּ לוֹ שְׁתֵּים־עֶשְׂרֶה שָׁנָה, בִּקֵּשׁ הַמֶּלֶךְ לְלַמְּדוֹ אֶת הַמַּדָּעִים. בָּנָה לוֹ אַרְמוֹן בְּאֶמְצַע הָעִיר בַּתָּוֶךְ, וּבָנָה בְתוֹכוֹ שְׁלֹש מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים חֶדֶר. שָׂם אֶת הַנַּעַר בְּתוֹכוֹ וּמִנָּה לוֹ שְׁלשָׁה מִן הַחֲכָמִים וְהַמְלֻמָּדִים וְצִוָּה אוֹתָם שֶׁלֹּא יַסִּיחוּ דַעְתָּם מֵהוֹרוֹת אוֹתוֹ לֹא בַלַּיְלָה וְלֹא בַיּוֹם, וְשֶׁיֵּשְׁבוּ עִמּוֹ בְכָל חֶדֶר יוֹם אֶחָד, וְשֶׁיִּשְׁקְדוּ שֶׁלֹּא יְהֵא מַדָּע אֲשֶׁר לֹא יְלַמְּדוּ אוֹתוֹ עַד שֶׁיְּהֵא בָקִי בְכָל הַלִּמּוּדִים, וְשֶׁיִּכְתְּבוּ עַל דַּלְתּוֹ שֶׁל כָּל חֶדֶר מַה שֶּׁיְלַמְּדוּ אוֹתוֹ בוֹ מִמִּקְצוֹעוֹת הַמַּדָּע, וְשֶׁיָּבִיאוּ לְפָנָיו אַחַת לְשִׁבְעָה יָמִים מַה הוּא יוֹדֵעַ מִן הַמַּדָּעִים. בָּאוּ הַמְלֻמָּדִים אֶל הַנַּעַר וְלֹא הָיוּ מַפְסִיקִים מִלַּמְּדוֹ לֹא בַלַּיְלָה וְלֹא בַיּוֹם, וְלֹא הָיוּ מוֹנְעִים מִמֶּנּוּ שׁוּם דָּבָר מִמַּה שֶּׁאֶצְלָם מִן הַמַּדָּעִים. נִתְגַּלּוּ בַנַּעַר שֵׂכֶל זַךְ וַהֲבָנָה מְשֻׁבָּחָה וְכִשְׁרוֹן לְקַבֵּל הַמַּדָּעִים, מַה שֶּׁלֹּא נִרְאָה בְאָדָם לְפָנָיו. הָיוּ מְבִיאִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ בְּכָל שָׁבוּעַ וְעוֹרְכִים מַה שֶּׁלָּמַד בְּנוֹ וְתָפַס הֵיטֵב, וְקָנָה גַם הַמֶּלֶךְ בְּכָךְ מַדָּע יָפֶה וְתַרְבּוּת נָאָה. אָמְרוּ לוֹ הַמְלֻמָּדִים: “לֹא רָאִינוּ מֵעוֹלָם מִי שֶׁנִּתְּנָה לוֹ בִינָה כְּפִי שֶׁנִתְּנָה לְיֶלֶד זֶה. יִשְׁלַח לְךָ אֱלֹהִים בְּרָכָה בוֹ, וְנָתַן לְךָ עֹנֶג בְּחַיָּיו”. כְּשֶׁגָּמַר הַנַּעַר אֶת שְׁנָתוֹ הַשְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה הָיָה בָקִי מִכָּל מַדָּע בַּמֵּיטָב שֶׁבּוֹ, וְעָלָה עַל כָּל הַמְלֻמָּדִים וְהַחֲכָמִים שֶׁבְּדוֹרוֹ. הֵבִיאוּ אוֹתוֹ הַמְלֻמָּדִים אֶל הַמֶּלֶךְ אָבִיו, וְאָמְרוּ לוֹ: “יִתֵּן לְךָ אֱלֹהִים נַחַת־רוּחַ, הַמֶּלֶךְ, בְּנַעַר מְאֻשָּׁר זֶה. וַהֲרֵי אָנוּ מְבִיאִים אוֹתוֹ אֵלֶיךָ, אַחֲרֵי שֶׁלָּמַד כָּל מַדָּע, עַד כְּדֵי כָךְ שֶׁאֵין גַּם אֶחָד בִּמְלֻמְּדֵי הַדּוֹר וַחֲכָמָיו שֶׁהִשִּׂיג מַה שֶּׁהִשִּׂיג הוּא”. שָׂמַח הַמֶּלֶךְ בְּכָךְ שִׂמְחָה עֲצוּמָה, וְהוֹסִיף לְהוֹדוֹת לֵאלֹהִים יִתְעַלֶּה עוֹד, וְנָפַל עַל פָּנָיו מִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ יְרוֹמַם וְיִתְעַלֶּה, וְאָמַר: “הַתְּהִלָּה לֵאלֹהִים עַל חֲסָדָיו אֲשֶׁר לֹא יִסָּפְרוּ מֵרֹב”. אַחַר־כָּךְ קָרָא לְשִׁמָאס הַמִּשְׁנֶה וְאָמַר לוֹ: “דַּע, שִׁמָאס, שֶׁהַמְלֻמָּדִים בָּאוּ וְהוֹדִיעוּ לִי, שֶׁבְּנִי זֶה כְבָר לָמַד כָּל מַדָּע וְלֹא נוֹתַר מִן הַמַּדָּעִים מַדָּע שֶׁלֹּא לִמְּדוּהוּ אוֹתוֹ, עַד שֶׁעָלָה עַל כָּל אֵלֶּה שֶׁהָיוּ לְפָנָיו בָּזֶה. מַה תֹּאמַר אֵפוֹא אַתָּה, שִׁמָאס?” בְּאוֹתָה שָׁעָה הִשְׁתַּחֲוָה לֵאלֹהִים יְרוֹמַם וְיִתְעַלֶּה וְנָשַׁק אֶת יְדֵי הַמֶּלֶךְ וְאָמַר: “אֵין הָאֹדֶם, וַאֲפִלּוּ אִם הָיָה בָהָר בְּחַלְמִישׁ צוּר, חָפֵץ, אֶלָּא לְהָאִיר כַּנֵּר. וּבִנְךָ זֶה הֲרֵי הוּא אֶבֶן יְקָרָה, וְאֵין זֶה שֶׁהוּא צָעִיר לְיָמִים מְעַכֵּב עַל יָדוֹ שֶׁיִּהְיֶה חָכָם. וְהַתְּהִלָּה לֵאלֹהִים עַל מַה שֶּׁהֶאֱצִיל לוֹ. לְמָחָר, אִם יִרְצֶה אֱלֹהִים, אֲנִי שׁוֹאֲלוֹ וּבוֹחֲנוֹ בְמַה שֶּׁאִתּוֹ בַאֲסֵפָה, שֶׁאֶאֱסֹף לוֹ מִן הַמְיֻחָדִים שֶׁבַּמְלֻמָּדִים וְהָאֶמִירִים”
הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַתְּשַׁע מֵאוֹת וְתִשְׁעָה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁכְּשֶׁשָּׁמַע הַמֶּלֶךְ גַ’לִיעָאד אֶת דִּבְרֵי מִשְׁנֵהוּ שִׁמָאס, צִוָּה שֶׁיִּתְאַסְּפוּ לְמָחָר לַאֲסֵפָה אֶל אַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ הַחֲרִיפִים בַּמְּלֻמָּדִים וְהַנְּבוֹנִים בְּאַנְשֵׁי־הַמַּדָּע. כְּשֶּׁנִּתְאַסְּפוּ עַל שַׁעַר הַמֶּלֶךְ צִוָּה לְהַכְנִיסָם. בָּא שִׁמָאס הַמִּשְׁנֶה וְנָשַׁק אֶת יְדֵי בֶן־הַמֶּלֶךְ. קָם בֶּן־הַמֶּלֶךְ וְהִשְׁתַּחֲוָה לִפְנֵי שִׁמָאס. אָמַר לוֹ שִׁמָאס: “אַל לְגוּר אֲרָיוֹת לְהִשְׁתַּחֲווֹת לִפְנֵי אַחַת חַיּוֹת־הַבָּר, וְלֹא לָאוֹר לְהִתְחָרוֹת בַּחשֶׁךְ”. אָמַר לוֹ הַנַּעַר: “כְּשֶׁרָאָה גוּר־הָאֲרָיוֹת אֶת מִשְׁנֵה־הַמֶּלֶךְ הִשְׁתַּחֲוָה לְפָנָיו”. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר שִׁמָאס: “הַגֵּד לִי מַה הוּא הַנִּצְחִי, הַמֻּחְלָט? מָה הֵן שְׁתֵּי צוּרוֹת הוֹפָעוֹתָיו וּמַה הֲוָיוֹתָיו? וְאֵיזוֹ מִשְּׁתֵּיהֶן הִיא הַקַּיֶּמֶת?” אָמַר לוֹ הָעֶלֶם: “בַּאֲשֶׁר לַנִּצְחִי, לַמֻּחְלָט, הִנֵּה אֱלֹהִים הוּא יְרוֹמַם וְיִתְעַלֶּה, מִשּׁוּם שֶׁהוּא רִאשׁוֹן בְּלִי הַתְחָלָה וְאַחֲרוֹן בְּלִי סוֹף. וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לִשְׁתֵּי הוֹפָעוֹת הֲוָיוֹתָיו, הֲרֵי הֵם הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא. וְאוּלָם הַקַּיָּם בִּשְׁתֵּי הֲוָיוֹתָיו הוּא נֹעַם הָעוֹלָם־הַבָּא”. אָמַר שִׁמָאס: “צָדַקְתָּ בְּמַה שֶּׁאָמַרְתָּ, וּמְקַבֵּל אֲנִי אוֹתוֹ מִמְּךָ, אֶלָּא שֶׁרְצוֹנִי שֶׁתַּגִּיד לִי, מִנַּיִן יָדַעְתָּ שֶׁאַחַת שְׁתֵּי הוֹפָעוֹת הֲוָיָתוֹ הִיא הָעוֹלָם הַזֶּה וְהַשֵּׁנִית לָהּ הִיא הָעוֹלָם הַבָּא?” אָמַר הַנַּעַר: “מִשּׁוּם שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה נִבְרָא יֵשׁ מֵאַיִן, וּמִשּׁוּם כָּךְ יִהְיֶה עִנְיָנוֹ יְסוֹד הוֹפָעַת הַהֲוָיָה הָרִאשׁוֹנָה, אֶלָּא שֶׁהִיא צְפוּיָה לַחֲלֹף מַהֵר, וּמְחַיֶּבֶת שָׂכָר לְפִי הַמַּעֲשִׂים. וּמִתּוֹךְ כָּךְ נִדְרָשׁ לְהַחֲזִיר אֶת הַכָּלֶה לִמְצִיאוּת, וְהָעוֹלָם הַבָּא הוּא הוֹפָעַת הַהֲוָיָה הַשֵּׁנִית”. אָמַר לוֹ שִׁמָאס: “צָדַקְתָּ בְּמַה שֶׁאָמַרְתָּ וּמַסְכִּים אֲנִי לְךָ בּוֹ, אֶלָּא שֶׁרְצוֹנִי שֶׁתַּגִּיד לִי מִנַּיִן לְךָ שֶׁנֹּעַם הָעוֹלָם הַבָּא הוּא הַקַּיָּם בִּשְׁתֵּי הוֹפָעוֹת הַהֲוָיָה!” אָמַר הַנַּעַר: “יָדַעְתִּי זֹאת מִתּוֹךְ שֶׁהוּא מְעוֹן הַגְּמוּל עַל הַמַּעֲשִׂים שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁקָּבַע אוֹתוֹ הַקַּיָּם לָעַד בְּלִי חֲדֹל”. אָמַר לוֹ שִׁמָאס: “הַגֵּד לִי מִי מִבְּנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה הֵם הַמְהֻלָּלִים בְּיוֹתֵר בְּמַעֲשִׂים?” אָמַר הַנַּעַר: “הַמְּבַכְּרִים אֶת עוֹלָמָם בַּבָּא עַל פְּנֵי עוֹלָמָם בָּזֶה”. אָמַר לוֹ שִׁמָאס: “וּמִי הוּא הַמְבַכֵּר אֶת עוֹלָמוֹ בַבָּא עַל עוֹלָמוֹ בָזֶה?” אָמַר לוֹ הַנַּעַר: “הַיּוֹדֵעַ שֶׁהוּא בְמָעוֹן שֶׁסוֹפוֹ לְהִפָּסֵק וְשֶׁלֹּא נִבְרָא אֶלָּא לִפְגּשׁ אֶת אֱלֹהָיו, וְשֶׁאַחֲרֵי פָגְשׁוֹ אֶת אֱלֹהָיו יַעֲשׂוּ עִמּוֹ חֶשְׁבּוֹן, וְהַמַּכִּיר שֶׁאִלּוּ אַף הָיָה נִצְחִי בָעוֹלָם הַזֶּה, לֹא יְבַכֵּר אֶת הָעוֹלָם הַזֶּה עַל פְּנֵי הָעוֹלָם הַבָּא”. אָמַר לוֹ שִׁמָאס: “הַגֵּד לִי, כְּלוּם יִהְיֶה מְתֻקָּן הָעוֹלָם הַבָּא מִבְּלִי הָעוֹלָם הַזֶּה?” אָמַר לוֹ הַנַּעַר: “מִי שֶׁאֵין לוֹ עוׁלָם־זֶה אֵין לוֹ עוֹלָם־בָּא. וְאוּלָם רוֹאֶה אֲנִי אֶת הָעוֹלָם־הַזֶּה וְתוֹשָׁבָיו וְהַמָּקוֹם שֶׁאֵלָיו הֵם הוֹלְכִים, דּוֹמִים לְתוֹשָׁבֵי אוֹתָם כְּפָרִים שֶׁבָּנָה לָהֶם אֶמִיר בִּנְיָן צַר וְהִכְנִיסָם לְתוֹכוֹ וְצִוָּם לַעֲסֹק בַּעֲבוֹדָה, וְקָבַע לְכָל אֶחָד מֵהֶם זְמַן קָצוּב, וְהִפְקִיד עֲלֵיהֶם מַשְׁגִיחַ. וּמִי שֶׁיַּעֲשֶׂה מֵהֶם מַה שֶּׁצֻּוָּה עָלָיו, יוֹצִיאוֹ הַמַּשְׁגִּיחַ הַמֻּפְקָד עָלָיו מֵאוֹתוֹ מֵצַר, וְזֶה שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה מַה שֶּׁצֻוָּה עָלָיו, וְכָלָה הַמּוֹעֵד הַקָּבוּעַ לוֹ, יֵעָנֵשׁ. וּבְעוֹד הֵם בְּכָךְ הִסְתַּנֵּן לָהֶם דֶּרֶךְ בְּקִיעֵי הַבִּנְיָן דְּבַשׁ. כְּשֶׁאָכְלוּ מִן הַדְּבַשׁ וְטָעֲמוּ טַעְמוֹ וּמְתִיקוּתוֹ, הִתְרַשְּׁלוּ בַּעֲבוֹדָה שֶׁצֻּוּוּ עָלֶיהָ וְהִשְׁלִיכוּ אוֹתָה אַחֲרֵי גֵוָם, וְנָשְׂאוּ בְסַבְלָנוּת מַה שֶּׁהֵם בָּהּ מִן הַמְּצוּקָה וְהַצַּעַר, אַף־עַל־פִּי שֶׁיָּדְעוּ אֶת הָעֹנֶשׁ שֶׁהֵם הוֹלְכִים אֵלָיו, וְהִסְתַּפְּקוּ בְּאוֹתָהּ מְתִיקוּת קַלָּה. וְלֹא הִנִּיחַ הַמַּשְׁגִּיחַ הַמְמֻנֶּה עֲלֵיהֶם גַּם אֶחָד בְּבוֹא שַׁעְתּוֹ הַקְּבוּעָה, שֶׁלֹּא הוֹצִיאוֹ מֵאוֹתוֹ בִנְיָן. וַהֲרֵי יוֹדְעִים אָנוּ שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה הוּא מָעוֹן שֶׁהַמֶּבָּטִים נַעֲשִׂים נְבוֹכִים בּוֹ, וְנִקְבְּעוּ לְתוֹשָׁבֶיהָ בּוֹ זְמַנִּים קְצוּבִים, וְזֶה שֶׁמּוֹצֵא אֶת הַמְּתִיקוּת הַמְעַטָּה שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה וְהֶעֱסִיק עַצְמוֹ בָהּ, מִן הָאוֹבְדִים הוּא, בַּאֲשֶׁר בִּכֵּר אֶת עִנְיַן עוֹלָמוֹ בָזֶה עַל פְּנֵי עוֹלָמוֹ בַבָּא. וְאוּלָם זֶה הַמְבַכֵּר אֶת עוֹלָמוֹ בַבָּא עַל עוֹלָמוֹ בָזֶה, וְלֹא יִשְׁעֶה אֶל אוֹתָהּ מְתִיקוּת מוּעָטָה, הוּא מִן הַנִּצָּלִים”. אָמַר לוֹ שִׁמָאס: “כְּבָר שָׁמַעְתִּי מַה שֶּׁאָמַרְתָּ בִּדְבַר הׂעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא וּמְקַבֵּל אֲנִי זֹאת מִמְּךָ. וְאוּלָם רוֹאֶה אֲנִי אֶת שְׁנֵיהֶם שׁוֹלְטִים בָּאָדָם. וְאֵין דֶּרֶךְ אֶלָּא לְרַצּוֹת אֶת שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו, בְּשָׁעָה שֶׁהֵם הֲפָכִים זֶה לָזֶה. וְאִם פּוֹנֶה הָאָדָם לְבַקֵּשׁ פַּרְנָסָתוֹ, הֲרֵי זֶה נֵזֶק לְנַפְשׁוֹ בְּאַחֲרִיתוֹ וְאִם הוּא פּוֹנֶה אֶל הָעוֹלָם־הַבָּא, הֲרֵי זֶה נֵזֶק לְגוּפוֹ, וְאֵין לוֹ דֶרֶךְ לְרַצּוֹת אֶת שְׁנֵי הַהֲפָכִים גַּם יַחַד”. אָמַר לוֹ הַנַּעַר: "זֶה שֶׁמַּשִּׂיג אֶת פַּרְנָסָתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, הִיא מְחַזֶּקֶת אוֹתוֹ לָעוֹלָם־הַבָּא. שֶׁכֵּן רוֹאֶה אֲנִי אֶת עִנְיַן הָעוֹלָם־הַזֶּה וְהָעוֹלָם־הַבָּא כְּמוֹ שְׁנֵי מְלָכִים, עוֹשֶׂה־הַיָּשָׁר וְעָרִיץ.


  1. לפי ההמשך יש לגרוס, כפי שאומר ליטמן בתרגומו: רוח צפון.  ↩

  2. קראן פרשה ט פסוק קכא. פרשה ב' פסוק קיז. פרשה י"ב פסוק צ.  ↩

המלצות קוראים
תגיות