רקע
אלמוני/ת
סִפּוּר שְׁנֵי הַמְּלָכִים
אלמוני/ת
תרגום: יוסף יואל ריבלין (מערבית)
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
שפת מקור: ערבית
פרטי מהדורת מקור: ירושלים:קרית ספר; 1971

וְהָיְתָה אַרְצוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ הֶעָרִיץ מֻשְׁפָּעָה בְאִילָנוֹת רַבִּים וּפֵרוֹת וּצְמָחִים. וְלֹא הָיָה אוֹתוֹ מֶלֶךְ מַנִּיחַ גַּם אֶחָד מִן הַסּוֹחֲרִים, שֶׁלֹּא נָטַל מָמוֹנוֹ וּסְחוֹרָתוֹ, כְּשֶׁהֵם מַאֲרִיכִים רוּחָם לַמְרוֹת זֹאת, בִּגְלַל מַה שֶּׁהָיוּ מַשִּׂיגִים בִּגְלַל פּוֹרִיּוּתָהּ שֶׁל אוֹתָה אֶרֶץ מִן הַפַּרְנָסָה. וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ עוֹשֶׂה־הַיָּשָׁר הִנֵּה שָׁלַח אָדָם מִתּוֹשָׁבֵי אַרְצוֹ, וְנָתַן לוֹ הוֹן רַב וְצִוָּה עָלָיו לָלֶכֶת אֶל אַרְצוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ הֶעָרִיץ לִקְנוֹת בּוֹ אֲבָנִים טוֹבוֹת בָּה. הָלַךְ אוֹתוֹ הָאִישׁ עִם הַמָּמוֹן, עַד שֶׁנִּכְנַס לְאוֹתָה אָרֶץ. אָמְרוּ לַמֶּלֶךְ: “הִנֵּה הִגִּיעַ לְאַרְצְךָ אָדָם סוֹחֵר, וְעִמּוֹ הוֹן רַב, וּרְצוֹנוֹ לִקְנוֹת בּוֹ אֲבָנִים טוֹבוֹת בָּהּ”. שָׁלַח אֵלָיו וְהֵבִיא אוֹתוֹ לְפָנָיו. אָמַר לוֹ: “מִי אַתָּה? וּמֵאַיִן בָּאתָ? וּמַה הוּא שֶׁהֱבִיאֲךָ לְאַרְצִי? וּמַה חֶפְצֶךָ?” אָמַר לוֹ: “מֵאֶרֶץ זוֹ וְזוֹ אֲנִי, וְנָתַן לִי מֶלֶךְ אוֹתָהּ אֶרֶץ הוֹן רַב וְצִוַּנִי שֶׁאֶקְנֶה לוֹ אֲבָנִים טוֹבוֹת בְּאֶרֶץ זוֹ. מִלֵּאתִי אֶת מִצְוָתוֹ וּבָאתִי”. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: “אוֹי לְךָ, כְּלוּם אִי־אַתָּה יוֹדֵעַ מַעֲשַׂי בְּתוֹשָׁבֵי אַרְצִי, הַיְנוּ שֶׁאֲנִי נוֹטֵל מָמוֹנָם בְּכָל יוֹם? וְכֵיצַד זֶה אַתָּה בָא אֵלַי עִם מָמוֹנְךָ? וַהֲרֵי אַתָּה שׁוֹהֶה בְּאַרְצִי מִזְּמַן כָּךְ וְכָךְ”. אָמַר לוֹ הַסּוֹחֵר: “הַמָּמוֹן הַזֶּה אֵין בּוֹ כְלוּם מִשֶּׁלִּי, וְרַק פִּקָּדוֹן הוּא בְיָדִי עַד שֶׁאֶמְסְרֶנּוּ לִבְעָלָיו”. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: “אֵינִי עוֹזֵב אוֹתְךָ שֶׁתִּקַּח פַּרְנָסָתְךָ מֵאַרְצִי, עַד שֶׁאַתָּה פוֹדֶה עַצְמְךָ בְּמָמוֹן זֶה כֻלּוֹ”.
הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַתְּשַׁע מֵאוֹת וַעֲשָׂרָה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁהַמֶּלֶךְ הֶעָרִיץ אָמַר לַסּוֹחֵר, שֶׁבִּקֵּשׁ לִקְנוֹת אֲבָנִים טוֹבוֹת בְּאַרְצוֹ: “אִי אֶפְשָׁר שֶׁתִּטֹּל פַּרְנָסָתְךָ מֵאַרְצִי, עַד שֶׁאַתָּה פוֹדֶה עַצְמְךָ בְמָמוֹן זֶה. וְאִם לָאו מֵת אַתָּה”. אָמַר הָאִישׁ בְּלִבּוֹ: “כְּבָר נָפַלְתִּי בֵין שְׁנֵי מְלָכִים, וְיָדַעְתִּי שֶׁעָרִיצוּתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ זֶה כּוֹלֶלֶת בְּתוֹכָהּ אֶת כָּל הָעוֹמֵד בְּאַרְצוֹ. וְאִם אֵינִי מְפַצֶּה אוֹתוֹ, הֲרֵינִי אוֹבֵד וְהַמָּמוֹן הוֹלֵךְ בְּלִי כָל סָפֵק, וְאֵינִי מַשִּׂיג חֶפְצִי. וְאִם אֲנִי נוֹתֵן לוֹ אֶת כָּל הַמָּמוֹן, תְּהֵא מִיתָתִי בִידֵי הַמֶּלֶךְ בַּעַל הַמָּמוֹן בְּלִי סָפֵק. אֵין לִי תַחְבּוּלָה מִלְּבַד זוֹ שֶׁאֲנִי נוֹתֵן לוֹ מִן הַמָּמוֹן הֶזֶּה חֵלֶק מוּעָט וּמְרַצֵּהוּ בְכָךְ, וּמֵגֵן בָּזֶה עַל עַצְמִי וְעַל הַמָּמוֹן הַזֶּה מֵאֲבַדּוֹן, וּמַשִּׂיג מִפּוֹרִיּוּתָהּ שֶׁל אֶרֶץ זוֹ מְזוֹנוֹתַי שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לָהֶם עַד שֶׁאֲנִי קוֹנֶה מַה שֶּׁאֲנִי חָפֵץ מִן הַאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת. וּבָזֶה אֶהְיֶה מְרַצֶה אוֹתוֹ בְמַה שֶּׁנָּתַתִּי לוֹ, וְנוֹטֵל חֶלְקִי מֵאַרְצוֹ זֹאת. וּפוֹנֶה לְדַרְכִּי וּמוֹלִיךְ לְבַעַל הַמָּמוֹן מַה שֶּׁבִּקֵּשׁ, שֶׁכֵּן מְצַפֶּה אֲנִי מִיָּשְׁרוֹ וּמֵעָבְרוֹ עַל פֶּשַׁע, מַה שֶּׁאֵין לִי לַחֲשׁשׁ עִם זֶה לְעֹנֶשׁ בִּגְלַל מַה שֶּׁנָּטַל מֶלֶךְ זֶה מִן הַמָּמוֹן, וּבִפְרַט שֶׁהוּא רַק מְעָט”. בֵּרֵךְ הַסּוֹחֵר אֶת הַמֶּלֶך וְאָמַר לוֹ: “הַמֶּלֶך, פּוֹדֶה אֲנִי עַצְמִי וְאֶת הַמָּמוֹן הַזֶּה בְּחֵלֶק קָטָן מִמֶּנּוּ בְּעַד הַזְּמַן מֵאָז נִכְנַסְתִּי לְאַרְצְךָ עַד שֶׁאֵצֵא מִתּוֹכָהּ”. הִסְכִּים לוֹ הַמֶּלֶךְ לְכָךְ וּפִטְּרוֹ לְדַרְכּוֹ. קָנָה הַאִישׁ בְּכָל מָמוֹנוׁ שֶׁנִּשְׁאַר לוֹ אֲבָנִים טוֹבוֹת וְחָזַר אֶל אֲדוֹנָיו“. וַהֲרֵי הַמֶּלֶךְ הַיָּשָׁר מָשָׁל הוּא לָעוֹלָם הַבָּא. וְהַאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת שֶׁבְּאַרְצוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ הֶעָרִיץ מָשָׁל הֵן לַצְּדָקָה וְלַמַּעֲשִׂים־הַטּוֹבִים. וְהָאִישׁ שֶׁהַמָּמוֹן בְּיָדוֹ מָשָׁל הוּא לָזֶה שֶׁמְבַקֵשׁ אֶת הָעוֹלָם הַזֶּה. וְהַהוֹן שֶׁבְּיָדוֹ מָשָׁל הוּא לְחַיֵּי הָאָדָם. וּכְשֶׁאַתָּה מִתְבּוֹנֵן לָזֶה, תֵּדַע שֶׁצָּרִיךְ לוֹ לָזֶה שֶׁמְבַקֶּשׁ פַּרְנָסָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁלֹּא יַסִּיחַ דַּעְתּוֹ אֲפִלּוּ יוֹם אֶחָד מִבַּקֵּשׁ אֶת הָעוֹלָם־הָבָּא. וּבָזֶה יְהֵא מְרַצֶּה אֶת הָעוֹלָם הַזֶּה מֵעֹדֶף הַפּוֹרִיּוּת שֶׁל הָאָרֶץ, שֶׁהִשִּׂיג לוֹ, וִירַצֶּה אֶת הָעוֹלָם־הַבָּא בָּזֶה שֶׁיּוֹצִיא מֵחַיָּיו לְבַקְּשׁוֹ”.אָמַר לוֹ שִׁמָאס: “הַגֵּד לִי אֵפוֹא, כְּלוּם הַנֶּפֶשׁ וְהַגּוּף שָׁוִים הֵם לְשָׂכָר וָעֹנֶשׁ, אוֹ מְיֻחָד הוּא הָעֹנֶשׁ לְבַעַל־הַתַּאֲווֹת וְעוֹשֵׂה־הַחֲטָאִים?” אָמַר לוֹ הַנַּעַר: "יֵשׁ לִפְעָמִים שֶׁהַנְּטִיָּה לְתַאֲווֹת וְלַחֲטָאִים תִּהְיֶה גוֹרֵם לְשָׂכָר, כְּשֶׁהַנֶּפֶשׁ עוֹצֶרֶת בַּעֲדָם וּמְעוֹרֶרֶת לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה מֵהֶם. וְהָעִנְיָן הוּא בְיַד זֶה הָעוֹשֶׂה אֶת אֲשֶׁר חָפֵץ. וּבְהִפּוּכָם נִבְדָּלִים הָעִנְיָנִים זֶה מִזֶּה. וַהֲרֵי הַפַּרְנָסָה אֵין לַגּוּף מִפְלָט מִמֶּנָּה. וְאוּלָם אֵין גּוּף בְּלִי נֶפֶשׁ, וְטָהֳרַת הַנֶּפֶשׁ תְּלוּיָה בַכַּוָּנָה הַזַּכָּה בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, וּבְשִׂימַת הַלֵּב לְמַה שֶּׁיּוֹעִיל בָּעוֹלָם הַבָּא. וּשְׁנֵיהֶם, הַגּוּף וְהַנֶּפֶשׁ שְׁנֵי סוּסִים מִתְחָרִים הֵם, וְאַחִים יוֹנְקֵי חֲלֵב אֵם אַחַת, וְשֻׁתָּפִים בְּעֵסֶק. וּלְפִי עֵרֶך הַכַּוָּנָה יֵשׁ לְהַבְדִּיל בֵּין הַפְּרָטִים בַּכְּלָל. לְפִי זֶה הַגּוּף וְהַנֶּפֶשׁ שֻׁתָּפִים הֵם בַּמַּעֲשִׂים וּבַשָּׂכָר וּבָעֹנֶשׁ. וְדוֹמֶה הַדָּבָר לִמְשַׁל הָעִוֵּר וּנְכֵה הָרַגְלַיִם

המלצות קוראים
תגיות