רקע
אלמוני/ת
סִפּוּר חֲמוֹר־הַפֶּרֶא וְהַשּׁוּעָל
אלמוני/ת
תרגום: יוסף יואל ריבלין (מערבית)
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
שפת מקור: ערבית
פרטי מהדורת מקור: ירושלים:קרית ספר; 1971

"דַּע, הַמֶּלֶךְ, שֶׁשׁוּעָל הָיָה יוֹצֵא בְּכָל יוֹם מִמְּאוּרָתוֹ שׁוֹקֵד עַל מְזוֹנוֹ. וּבִזְמָן שֶׁהָיָה בְאוֹתוֹ יוֹם בְּאַחַד הֶהָרִים הִנֵּה כָלָה הַיּוֹם. הָיָה מִתְכַּוֵּן לַחֲזֹֹר. וְנִפְגַּשׁ בְּשׁוּעָל שֵׁנִי שֶׁרָאָהוּ מְהַלֵּךְ. הָיָה כָל אֶחָד מֵהֶם שָׂח לַחֲבֵרוֹ סִפּוּרוֹ וּמַה שֶּׁטָּרַף. אָמַר אֶחָד מֵהֶם: “אֲנִי נִקְרָה לְפָנַי זֶה לֹא כְבָר חֲמוֹר־פֶּרֶא, וְהָיִיתִי רָעֵב, מֵאַחַר שֶׁלֹּא אָכַלְתִּי שְׁלשָׁה יָמִים. שָׂמַחְתִּי בְכָךְ וְהוֹדֵיתִי לֵאלֹהִים יִתְעַלֶּה עַל אֲשֶׁר כָּפָה אוֹתוֹ לִי. כִּוַּנְתִּי אֶל לִבּוֹ וְאָכַלְתִּי אוֹתוֹ וְשָׂבַעְתִּי. חָזַרְתִּי אֶל מְאוּרָתִי, וְעָבְרוּ עָלַי שְׁלשָׁה יָמִים, מִבְּלִי שֶׁאֶמְצָא מַשֶּׁהוּ שֶׁאֹכְלֶנוּ. וְעִם זֶה שָׂבֵעַ אֲנִי עַד עַכְשָׁו”. כְּשֶׁשָּׁמַע הַשּׁוּעָל הַשֵּׁנִי אֶת סִפּוּרוֹ קִנֵּא בוֹ עַל שָׂבְעוֹ, וְאָמַר בְּלִבּוֹ: "אֵין זֹאת אֶלָּא שֶׁאֲנִי אוֹכֵל לִבּוֹ שֶׁל חֲמוֹר־פֶּרֶא. נִמְנַע מִלֶּאֱכֹל יָמִים עַד שֶׁנִּרְזָה וְהָיָה צָפוּי לָמוּת. קָצְרוּ מִרְצוֹ וּשְׁקִידָתוֹ, וְרָבַץ בִּמְקוֹם מְאוּרָתוֹ. בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה רוֹבֵץ בִּמְקוֹמוֹ בְיוֹם מִן הַיָּמִים, וְהִנֵּה שְׁנֵי צַיָּדִים מְבַקְּשִׁים לָצוּד, וְנִקְרָה לָהֶם חֲמוֹר־פֶּרֶא. עָסְקוּ כָל הַיּוֹם כֻּלוֹ עוֹקְבִים אַחֲרָיו וְרוֹדְפִים. יָרָה בוֹ אֶחָד מֵהֶם חֵץ פִּיפִיּוֹת וּפָגַע בּוֹ. וְנִכְנַס הַחֵץ שֶׁפָּגַע בּוֹ בְּלִבּוֹ, וְלֹא יָצָא אֶלָּא הַנִּצָּב וְנִשְׁאַר הַחֵץ תָּקוּעַ בְּפִיפִיּוֹתָיו בְּתוֹךְ בֶּטֶן חֲמוֹר־הַפֶּרֶא. כְּשֶׁבָּא הָעֶרֶב יָצָא הַשּׁוּעָל מִמְּאוּרָתוֹ, נֶאֱנַק מֵחֻלְשָׁה וְרָעָב. רָאָה אֶת חֲמוֹר־הַפֶּרֶא מוּטָל עַל פִּתְחוֹ. שָׂמַח שִׂמְחָה עֲצוּמָה עַד שֶׁעָף כִּמְעַט מִשִּׂמְחָה. אָמַר: "הַתְּהִלָּה לֵאלֹהִים אֲשֶׁר נָתַן לִי תַאֲוָתִי עַל נְקַלָּה בְּלִי יְגִיעָה. שֶׁכֵּן לֹא קִוִּיתִי לְהַשִּׂיג לֹא חֲמוֹר־פֶּרֶא וְלֹא דָבָר זוּלָתוֹ. אֶפְשָׁר שֶׁאֱלֹהִים הוּא שֶׁהִקְרָה אוֹתוֹ לְפָנַי וְהוֹבִיל אוֹתוֹ אֵלַי אֶל מְאוּרָתִי. זִנֵּק עָלָיו וּבָקַע בִּטְנוֹ וְהִכְנִיס רֹאשׁוֹ וְהִתְחִיל מְשׁוֹטֵט בְּפִיו בְּתוֹךְ מֵעָיו עַד שֶׁמָּצָא לִבּוֹ. מִלֵּא פִּיו מְלֹא לוּגְמָיו מִמֶּנּוּ וּבְלָעוֹ. כְּשֶׁהָיָה בְתוֹךְ לוֹעוֹ, נִסְתַּבְּכוּ פִיפִיּוֹת הַחֵץ בִּגְרוֹנוֹ, וְלֹא יָכֹל לְהַכְנִיסוֹ לְתוֹךְ בִּטְנוֹ וְלֹא לְהוֹצִיאוֹ מִלּוֹעוֹ. הָיָה בָרִי לוֹ שֶׁהוּא מֵת וְאָמַר: “אָכֵן אֵין לָהּ לִבְרִיָּה לַחְפֹּץ יוֹתֵר מִמַּה שֶׁחָלַק לָהּ אֱלֹהִים. אִלוּ הָיִיתִי מְרֻצֶּה בְמַה שֶּׁחָלַק לִי אֱלֹהִים, לֹא הָיִיתִי בָא לִידֵי כְלָיָה”. “מִשּׁוּם כָּךְ, הַמֶּלֶךְ, צָרִיךְ אָדָם לִהְיוֹת מְרֻצֶּה בְמַה שֶׁחִלֵּק לוֹֹ אֱלֹהִים וּלְהוֹדוֹת לוֹ עַל חַסְדּוֹ עִמּוֹ, וְלֹא לְאַבֵּד תִּקְוָתוֹ מֵאֱלֹהָיו. וַהֲרֵי אַתָּה, הַמֶּלֶךְ, בִּגְלַל כַּוָּנָתְךָ הַטּוֹבָה וּמַעֲשֶׂיךָ הַטּוֹבִים, חָנַן אוֹתְךָ אֱלֹהִים בֵּן אַחֲרֵי שֶׁנּוֹאַשְׁתָּ. נִשְׁאַל אֵפוֹא מֵאֱלֹהִים יִתְעַלֶּה לְחוֹנֵן אוֹתוֹ חַיִּים אֲרֻכִּים וְאֹשֶׁר תָּמִיד, וְיָשִׂים אוֹתוֹ תַּחְתֶּיךָ, מְבֹרָךְ, נֶאֱמָן בִּבְרִיתְךָ אַחֲרֵי אֲרִיכוּת יָמֶיךָ”. קָם הַמִּשְׁנֶה הָרְבִיעִי וְאָמַר: “אִם נָבוֹן הוּא הַמֶּלֶךְ, וְיוֹדֵעַ בְּשַׁעֲרֵי־הַחָכְמָה” –
הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַתְּשַׁע מֵאוֹת וַחֲמִשָּׁה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁהַמִּשְׁנֶה הָרְבִיעִי אָמַר לַמֶּלֶךְ: “אִם נָבוֹן הוּא הַמֶּלֶךְ, וְיוֹדֵעַ בְּשַׁעֲרֵי־הַחָכְמָה וְהַמִּשְׁפָּט וְהַנְהָגַת־הַמְּדִינָה וְעִם זֶה כַוָּנָתוֹ טְהוֹרָה וְהוּא נוֹהֵג בְּישֶׁר עִם הַנְּתִינִים וּמְכַבֵּד אֶת הָרָאוּי לְכַבְּדוֹ וּמוֹקִיר אֶת הַזַּכַּאי לְהוֹקָרָה, וְסוֹלֵחַ בְּשָׁעָה שֶׁהַכֹּחַ בְּיָדוֹ, בְּמַה שֶּׁצָּרִיךְ לִסְלֹחַ, וְנוֹתֵן דַּעְתּוֹ עַל רָאשִׁים וְעַל אֵלֶּה שֶׁהֵם רָאשִׁים עֲלֵיהֶם, וּמֵקֵל מֵעֲלֵיהֶם הַמַּשָּׂא וּמֵיטִיב אִתָּם, וּמְכַסֶּה עֶרְיָתָם וְנֶאֱמָן בִּבְרִיתָם, זַכַּאי הוּא לְאֹשֶר בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. שֶׁכֵּן כָּל זֶה מֵגֵן עָלָיו וְעוֹזֵר לְמַלְכוּתוֹ שֶׁתְּהֵא נְכוֹנָה וְנוֹתֵן לוֹ תְּשׁוּעָה עַל אוֹיְבָיו וּלְהַשִּׂיג מַה שֶּׁהוּא מְקַוֶּה לוֹ עַל־יְדֵי שֶׁפַע חֶסֶד אֱלֹהִים עָלָיו וְהַצְלָחָתוֹ אֶת דְּרָכָיו, עַל שֶׁהוּא מוֹדֶה לוֹ, וְנִצָּחוֹן עַל־יְדֵי הַשְׁגָּחַת אֱלֹהִים עָלָיו. וְאוּלָם אִם הַמֶּלֶךְ הוּא הַהֶפֶךְ מִזֶּה, לֹא יֶחְדַּל מִהְיוֹת בְּצָרוֹת וּפְגָעִים הוּא וּבְנֵי־מַמְלַכְתּוֹ בִּהְיוֹת עָרִיצוּתוֹ עַל הַנָּכְרִי וְהַקָּרוֹב. וְיִהְיֶה בוֹ מַה שֶּׁהָיָה בְבֶן־הַמֶּלֶךְ הַנּוֹדֵד”. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: “וְכֵיצַד הָיָה זֶה?” אָמַר לוֹ הַמִּשְׁנֶה:

המלצות קוראים
תגיות