רקע
אלמוני/ת
סִפּוּר הַשּׁוּעָל וְהַזְּאֵב
אלמוני/ת
תרגום: יוסף יואל ריבלין (מערבית)
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
שפת מקור: ערבית
פרטי מהדורת מקור: ירושלים:קרית ספר; 1971

סִפְּרוּ שֶׁעֲדַת שׁוּעָלִים יָצְאָה בְּאוֹתוֹ יוֹם, לְבַקֵּשׁ מַה לֶּאֱכֹל. וַעֲדַיִן הֵם מְשׁוֹטְטִים בְּחִפּוּשָׂם אַחֲרֵי זֶה, כְּשֶׁמָּצְאוּ לִפְנֵיהֶם גָּמָל מֵת. אָמְרוּ לְעַצְמָם: “כְּבָר מָצָאנוּ מַה שֶּׁנִתְפַּרְנֵס בּוֹ זְמַן אָרֹךְ. וְאוּלָם חוֹשְׁשִׁים אָנוּ שֶׁלֹּא יְקַפְּחוּ מִקְצָתֵנוּ אֶת מִקְצָתֵנוּ, וּפָנָה הֶחָזָק בְּכֹחוֹ נֶגֶד הַחַלָּשׁ וְאָבַד הַחַלָּשׁ מֵאִתָּנוּ. מִן הָרָאוּי הוּא אֵפוֹא שֶׁנְּבַקֵּשׁ לָנוּ שׁוֹפֵט שֶׁיִּשְׁפֹּט בֵּינֵינוּ, וְנִקְצֹב לוֹ חֵלֶק, וְלֹא תְהֵא לֶחָזָק שְׁלִיטָה עַל הַחַלָּשׁ”. וַעֲדַיִן הֵם נוֹעָצִים בְּעִנְיָן זֶה, כְּשֶׁזְּאֵב קָרַב וּבָא אֲלֵיהֶם. אָמְרוּ זֶה לָזֶה: “אִם נְכוֹחָה דַעְתֵּנוּ, הָבוּ נָשִׂים אֶת הַזְּאֵב הַזֶּה לְשׁוֹפֵט בֵּינֵינוּ, שֶׁכֵּן הוּא הֶחָזָק בַּכֹּל, וְאָבִיו הָיָה לְפָנִים מוֹשֵׁל בָּנוּ. וּמְקַוִּים אָנוּ לאל, שֶׁיִּשְׁפֹּט בֵּינֵינוּ בְמֵישָׁרִים”. פָּנוּ אֵלָיו וְהוֹדִיעוּהוּ מַה שֶּׁהִסְכִּימוּ בְּדַעְתָּם וְאָמְרוּ לוֹ: “הִנֵּה בָחַרְנוּ בְךָ לְשׁוֹפֵט בֵּינֵינוּ שֶׁתִּתֵּן לְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ מְזוֹן יוֹמוֹ וּלְפִי מִדַּת צָרְכּוֹ, שֶׁלֹּא יְקַפַּח הֶחָזָק בָּנוּ אֶת הַחַלָּשׁ, וְשֶׁלֹּא נַשְׁמִיד זֶה אֶת זֶה”. נַעֲנָה לָהֶם הַזְּאֵב וְקִבֵּל עִנְיָנָם לְיָדָיו וְחִלֵּק בֵּינֵיהֶם בְּאוֹתוֹ יוֹם דֵּי־צָרְכָּם. לְמָחֲרַת הַיּוֹם אָמַר הַזְּאֵב לְעַצְמוֹ: “הֲרֵי בַחֲלֻקַּת גָּמָל זֶה בֵּין אֵלֶּה חַסְרֵי־הָאוֹנִים, אֵינוֹ מַגִּיעַ לִי מִמֶּנּוּ כְּלוּם מִלְּבַד הַחֵלֶק שֶׁקָּצְבוּ לִי, וְאִם אֲנִי אוֹכְלוֹ לְבַדִּי לֹא יוּכְלוּ לְהַזִּיק לִי, הֲרֵי הֵם שָׁלָל לִי וּלִבְנֵי־בֵיתִי, וּמִי זֶה יַעֲצֹר בַּעֲדִי מִקַּחַת זֶה לְעַצְמִי? אֶפְשָׁר שֶׁאֱלֹהִים מִנָּה אוֹתוֹ לִי, וְאֵין עָלַי לְהַחֲזִיק טוֹבָה לָהֶם. מוּטָב לִי אִם יִהְיֶה זֶה לִי מִבַּלְעֲדֵיהֶם, וּמִשָּׁעָה זוֹ אֵינִי נוֹתֵן לָהֶם כְּלוּם”. כְּשֶׁקָּמוּ הַשּׁוּעָלִים בַּבֹּקֶר בָּאוּ אֵלָיו כַּנָּהוּג לְבַקֵּשׁ מֵאִתּוֹ מְזוֹנָם. אָמְרוּ לוֹ: “אַבּוּ־סִרְחָאן1, הָבָה לָנוּ מְזוֹן יוֹמֵנוּ זֶה”. עָנָה אוֹתָם וְאָמַר: “לֹא נוֹתַר אֶצְלִי כְּלוּם שֶׁאֶתְּנֶנּוּ לָכֶם”. הָלְכוּ מֵאֶצְלוֹ בָּרָע שֶׁבַּמַּצָּב וְאָמְרוּ: “אָכֵן הִפִּיל אוֹתָנוּ אֱלֹהִים בְּתוֹךְ דְּאָגָה רַבָּה עִם מוֹעֵל נִתְעָב זֶה שֶׁאֵינוֹ יָרֵא אֶת אֱלֹהִים וְאֵינוֹ מְפַחֵד מִפָּנָיו, אַךְ אֵין לוֹ לֹא חַיִל וְלֹא כֹחַ”. אָמְרוּ זֶה אֶל זֶה: “לֹא הֵבִיאָה אוֹתוֹ לִיְדֵי כָךְ אֶלָּא מְצוּקַת־הָרָעָב, נַנִּיחַ לוֹ הַיּוֹם אֵפוֹא, שֶׁיֹּאכַל עַד שֶׁיִּשְׂבַּע, וּלְמָחָר אָנוּ הוֹלְכִים אֵלָיו”. כְּשֶׁהִשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר פָּנוּ אֵלָיו וְאָמְרוּ לוֹ: “אַבּוּ־סִרְחָאן. לֹא הִמְשַׁלְנוּ אוֹתְךָ בָּנוּ אֶלָּא כְדֵי שֶׁתִּמְסֹר לְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ מְזוֹנוֹ, וְתִשְׁפֹּט מִשְׁפַּט הַחַלָּשׁ מִיַּד הַתַּקִּיף, וְשֶׁבְּשָׁעָה שֶׁיִּכְלֶה הַמָּזוֹן תִּשְׁקֹד לְהַשִּׂיג לָנוּ זוּלָתוֹ, וְנִהְיֶה תָמִיד תַּחַת כְּנָפֶיךָ וְהַשְׁגָּחָתְךָ. וּכְבָר נָגַע אֵלֵינוּ הָרָעָב. וַהֲרֵי זֶה לָנוּ שְֹנֵי יָמִים שֶׁלֹּא אָכַלְנוּ, תֵּן לָנוּ אֵפוֹא אַסְפָּקָתֵנוּ וְאָנוּ מַתִּירִים לְךָ לִנְהֹג בְּזוּלַת זֶה כְּכָל מַה שֶּׁתִּנְהַג בּוֹ”. לֹא הֵשִׁיב לָהֶם תְּשׁוּבָה, וְלֹא זוֹ בִּלְבַד אֶלָּא שֶׁהוֹסִיף קְשִׁיחוּת־לִבּוֹ יוֹתֵר. פָּנוּ אֵלָיו שׁוּב וְלֹא חָזַר בּוֹ. אָמְרוּ זֶה לָזֶה: “אֵין לָנוּ תַּחְבּוּלָה, אֶלָּא שֶׁנֵּלֵךְ אֶל הָאַרְיֵה, וְנַשְׁלִיךְ יְהָבֵנוּ עָלָיו, וְנִמְסֹר לוֹ אֶת הַגָּמָל. וְאִם הוּא מַאֲצִיל לָנוּ בְּטוּבוֹ מַשֶּׁהוּ מִמֶּנּוּ יְהֵא זֶה מֵחַסְדּוֹ, וְאִם לָאו, הֲרֵי הוּא רָאוּי לָזֶה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר מְתֹעָב זֶה”. הָלְכוּ אֶל הָאַרְיֵה וְהִגִּידוּ לוֹ מַה שֶּׁאֵרַע לָהֶם מִן הַזְּאֵב, וְאָמְרוּ לוֹ: “אָנוּ עֲבָדֶיךָ, וּבָאנוּ אֵלֶיךָ לְבַקֵּשׁ חֲסוּתְךָ שֶׁתַּצִּילֵנוּ מִזְּאֵב זֶה, וְהָיִינוּ לְךָ לַעֲבָדִים”. כְּשֶׁשָּׁמַע הָאַרְיֵה אֶת דִּבְרֵי הַשּׁוּעָלִים, בָּעֲרָה קִנְאָתוֹ שֶׁקִּנֵּא לֵאלֹהִים יִתְעַלֶּה, וְהָלַךְ אִתָּם אֶל הַזְּאֵב. כְּשֶׁרָאָה הַזְּאֵב אֶת הָאַרְיֵה קָרֵב וּבָא, בִּקֵּשׁ לִבְרֹחַ מִפָּנָיו. רָץ הָאֲרִי אַחֲרָיו וּתְפָסוֹ וּקְרָעוֹ לִגְזָרִים, וּמָסַר לַשּׁוּעָלִים טַרְפָּם". “מִכָּאן לוֹמְדִים אָנוּ, שֶׁלֹּא יָאֶה לְשׁוּם מֶלֶךְ מִן הַמְּלָכִים לְהָקֵל בְּעִנְיְנֵי נְתִינָיו. קַבֵּל אֵפוֹא עֲצָתִי, וְהַאֲמֵן לַדְּבָרִים שֶׁאֲמַרְתִּים לְךָ. וְדַע, שֶׁאָבִיךָ לִפְנֵי פְּטִירָתוֹ צִוְּךָ לְקַבֵּל עֵצָה טוֹבָה. וְאֵלֶּה הֵם דְּבָרַי הָאַחֲרוֹנִים עִמְּךָ, וְשָׁלוֹם”. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: “שׁוֹמֵעַ אֲנִי לְקוֹלְךָ, וּלְמָחָר אִם יִרְצֶה אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה, אֲנִי יוֹצֵא אֲלֵיהֶם”. יָצָא שִׁמָאס מֵאֶצְלוֹ וְהוֹדִיעַ לָהֶם, שֶׁהַמֶּלֶךְ קִבֵּל אֶת עֲצָתוֹ וְהִבְטִיחוֹ שֶׁלְּמָחָר הוּא יוֹצֵא אֲלֵיהֶם. כְּשֶׁשָּׁמְעָה אֵשֶׁת הַמֶּלֶךְ דְּבָרִים אֵלֶּה שֶׁהֶעֱבִירוּ לָהּ מִשְּׁמוֹ שֶׁל שִׁמָאס, וְהָיָה בָרוּר לָהּ, שֶׁאֵין הִיא אֶלָּא שֶׁהַמֶּלֶךְ יֵצֶא אֶל הַנְּתִינִים, בָּאָה אֶל הַמֶּלֶךְ מְמַהֶרֶת וְאָמְרָה לוֹ: “מָה רַבָּה תְמִיהָתִי עַל כְּנִיעָתְךָ וְצִיּוּתְךָ לַעֲבָדֶיךָ, כְּלוּם אִי אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁמִּשְׁנֶיךָ אֵלֶּה עֲבָדֶיךָ הֵם, וּמִשּׁוּם מָה הֶעֱלֵיתָ אוֹתָם לְמַעֲלָה עֲצוּמָה זוֹ, עַד שֶׁשַּׂמְתָּ בְּדַעְתָּם, שֶׁהֵם הֵם שֶׁנָּתְנוּ לְךָ מַלְכוּת זוֹ וְהֶעֱלוּ אוֹתְךָ לְמַעֲלָה זוֹ, וְשֶׁהֵם הֵם שֶׁנָּתְנוּ לְךָ מַתָּנוֹת אֵלּוּ, בְּשָׁעָה שֶׁאֵין בְּכֹחָם לַעֲשׂוֹת עִמְּךָ הַקַּלָּה שֶׁבָּרָעוֹת? וּמִזְכוּתְךָ הִיא שֶׁלֹּא לְהִכָּנַע בִּפְנֵיהֶם, וְלֹא זוֹ בִּלְבַד, אֶלָּא שֶׁמֵּחוֹבָתָם הִיא לְהִכָּנַע לְפָנֶיךָ וּלְמַלֵּא פְקֻדּוֹתֶיךָ. וְכֵיצַד זֶה תְהֵא נִבְהָל מִפְּנֵיהֶם בֶּהָלָה עֲצוּמָה זוֹ? וּכְבָר אָמְרוּ: ‘אִם אֵין לִבְּךָ כְּבַרְזֶל, לֹא תִצְלַח לִהְיוֹת מֶלֶךְ’. וְהַלָּלוּ הִתְעָה אוֹתָם אֹרֶךְ־רוּחֲךָ עַד שֶׁהֵעֵזּוּ בְפָנֶיךָ וְהִשְׁלִיכוּ מֵעֲלֵיהֶם מִשְׁמַעְתְּךָ, עִם זֶה שֶׁיֵּשׁ לָהֶם לִהְיוֹת כְּפוּפִים לְמִשְׁמַעְתְּךָ וְחַיָּבִים הֵם לִהְיוֹת נִכְנָעִים לְפָנֶיךָ. וְאִם אַתָּה מְמַהֵר לְקַבֵּל דִּבְרֵיהֶם וּמַנִּיחָם בַּאֲשֶׁר הֵם בּוֹ וּמְמַלֵּא לָהֶם הַקַּל שֶׁבְּחֶפְצָם נֶגֶד רְצוֹנְךָ, הֵם מַכְבִּידִים עָלֶיךָ וְצוֹחֲקִים וְתִהְיֶה לָהֶם זֹאת לְהֶרְגֵּל. אִם לְקוֹלִי אַתָּה שׁוֹמֵעַ, אַל תָּעֲלֶה אִישׁ מֵהֶם לְשׁוּם מַעֲלָה, וְלֹא תְקַבֵּל דִּבְרֵי אִישׁ מֵהֶם, וְאַל תְּעוֹרֵר בָּהֶם הַשְּׁאִיפָה לְהָעֵז נֶגְדֶּךָ, שֶׁלֹּא תִהְיֶה כְּמוֹ הָרוֹעֶה וְהַגַּנָּב”. אָמַר לָהּ הַמֶּלֶךְ: “וְכֵיצַד הָיָה זֶה?” אָמְרָה לוֹ:


  1. כינוי לזאב.  ↩

המלצות קוראים
תגיות