רקע
אלמוני/ת
סִפּוּר הַסּוֹחֵר וְהַגַּנָּבִים
אלמוני/ת
תרגום: יוסף יואל ריבלין (מערבית)
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
שפת מקור: ערבית
פרטי מהדורת מקור: ירושלים:קרית ספר; 1971

שָׁמַעְתִּי, שֶׁהָיָה סוֹחֵר וְלוֹ הוֹן רַב. יָצָא בִסְחוֹרָתוֹ לְמָכְרָהּ בַּמְּדִינוֹת. כְּשֶׁהִגִּיעַ לִמְדִינָה אַחַת, שָׂכַר לוֹ בָהּ דִירָה וְשָֹכַן בָּהּ. רָאוּ אוֹתוֹ גַנָּבִים שֶׁהָיוּ עוֹקְבִים אַחֲרֵי הַסּוֹחֲרִים לִגְנֹב חֶפְצֵיהֶם. הִזְדָּרְזוּ אֶל מְעוֹנוֹ שֶׁל אוֹתוֹ סוֹחֵר וּבִקְּשׁוּ תַחְבּוּלָה לְהִכָּנֵס לְתוֹכוֹ, וְלֹא מָצְאוּ לָהֶם דֶּרֶךְ לְכָךְ. אָמַר לָהֶם הָרֹאשׁ שֶׁלָּהֶם: “חוֹסֵךְ אֲנִי מִכֶּם אֶת הַטִּרְחָה בוֹ”. הָלַךְ לוֹ וְלָבַשׁ בִּגְדֵי רוֹפְאִים וְשָׂם לוֹ עַל כְּתֵפוֹ תַּרְמִיל שֶׁבּוֹ מַשֶּׁהוּ מִן הַרְפוּאוֹת וְהִתְחִיל מַכְרִיז: “מִי זָקוּק לְרוֹפֵא?” עַד שֶׁהִגִּיעַ לְבֵיתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ סוֹחֵר. רָאָה אוֹתוֹ יוֹשֵׁב לַאֲרוּחַת־הַצָּהֱרַיִם שֶׁלּוֹ. אָמַר לוֹ: “רְצוֹנְךָ בְּרוֹפֵא?” אָמַר לוֹ: “אֵינִי זָקוּק לְרוֹפֵא. וְאוּלָם שֵׁב וּסְעַד עִמִּי”. יָשַׁב הַגַּנָּב לְמוּלוֹ וְהִתְחִיל סוֹעֵד עִמּוֹ. וְאוֹתוֹ סוֹחֵר הָיָה לָהוּט בַּאֲכִילָה. אָמַר הַגַּנָּב בְּלִבּוֹ: “כְּבָר מָצָאתִי שְׁעַת־הַכֹּשֶר לִי”. פָּנָה אֶל הַסּוֹחֵר וְאָמַר לוֹ: “רוֹאֶה אֲנִי מֵחוֹבָתִי לְיָעֵץ אוֹתְךָ, עַל הַטּוֹבָה שֶׁהִגִּיעָה לִי מֵאִתְּךָ, וְלֹא יִתָּכֵן שֶׁאַסְתִּיר מִמְּךָ הָעֵצָה. הַיְנוּ רוֹאֶה אֲנִי אוֹתְךָ אָדָם הַמַּרְבֶּה בַאֲכִילָתוֹ, וְזוֹהִי הַסִּבָּה לְמַחֲלָה בְקֵבָתְךָ וְאִם אֵין אַתָּה מַקְדִּים לְהִזְדָּרֵז לְהִתְרַפֵּא וְלִדְאֹג לְכָךְ, סוֹפְךָ לְבֶהָלָה”. אָמַר לוֹ הַסּוֹחֵר: “הֲרֵי גוּפִי בָרִיא וְקֵבָתִי מְהִירָה לְעַכֵּל, וְאִם מַרְבֶּה אֲנִי בַּאֲכִילָה, הִנֵּה אֵין בְּגוּפִי כָּל מַחֲלָה, תְּהִלָּה לָאֵל וְתוֹדָה לוֹ”. אָמַר לוֹ הַגַּנָּב: “אֵין הוּא אֶלָּא כְפִי מַה שֶּׁנִּרְאֶה לְךָ. וְאוּלָם אֲנִי כְּבָר הִכַּרְתִּי שֶׁחֹלִי בִּקְרָבֶיךָ, נִסְתָּר. וְאִם לְקוֹלִי אַתָּה שׁוֹמֵעַ, רַפֵּא עַצְמְךָ”. אָמַר לוֹ הַסּוֹחֵר: “וְהֵיכָן אֲנִי מוֹצֵא מִי שֶׁיּוֹדֵעַ רְפוּאָתִי?”. אָמַר לוֹ הַגַּנָּב: “אֵין מְרַפֵּא אֶלָּא אֶחָד, הַיְנוּ אֱלֹהִים. וְאוּלָם רוֹפֵא כְדוּגְמָתִי מְטַפֵּל בַּחוֹלֶה לְפִי מַה שֶׁבְּכֹחוֹ”. אָמַר לוֹ הַסּוֹחֵר: “מֵעַתָּה הַרְאֵה לִי תְרוּפָתִי, וְתֵן לִי מַשֶּׁהוּ מִמֶּנָּה”. נָתַן לוֹ אַבְקַת־רְפוּאָה שֶׁהַרְבֵּה אֲהָלִים בְּתוֹכָהּ, וְאָמַר לוֹ: “הִשְׁתַּמֵּשׁ בָּזֶה הַלַּיְלָה”. נְטָלָהּ מִמֶּנּוּ. כְּשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה לָקַח לוֹ מַשֶּׁהוּ מִמֶּנָּה וּמָצָא אוֹתָה אֲהָלִים שֶׁטַּעֲמָם מְעוֹרֵר בְּחִילָה, וְלֹא מָצָא בָזֶה כָל דָּבָר מוּזָר. אַחֲרֵי שֶׁנָּטַל מִמֶּנָּה מָצָא הֲקָלָה קְצַת עַל יָדָהּ בְּאוֹתוֹ לַיְלָה. כְּשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשֵּׁנִי בָּא הַגַּנָּב וְעִמּוֹ תְרוּפָה שֶׁאֲהָלִים בָּהּ יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁבָּרִאשׁוֹנָה, וְנָתַן לוֹ מִמֶּנָּה מַשֶּׁהוּ. וּכְשֶׁנָּטַל אוֹתָהּ הֵסֵבָּה לוֹ שִׁלְשׁוּל בְּאוֹתוֹ לַיְלָה. וְאוּלָם הוּא הֶאֱרִיךְ אֶת רוּחוֹ בְכָךְ וְלֹא חָשַׁד בּוֹ. כְּשֶׁרָאָה הַגַּנָּב שֶׁהַסּוֹחֵר שָׂם לִבּוֹ לִדְבָרָיו וּבוֹטֵחַ בּוֹ עַל נַפְשׁוֹ, וְנַעֲשָׂה בָרוּר לוֹ שֶׁלֹּא יַמְרֶה אֶת דְּבָרָיו, הָלַךְ לוֹ וְהֵבִיא לוֹ סַם הַמֵּמִית וּנְתָנוֹ לוֹ. נְטָלוֹ הַסּוֹחֵר מִיָּדוֹ וְשָׁתָה אוֹתוֹ. כְּשֶׁשָּׁתָה אוֹתוֹ סַם, נָזַל כָּל מַה שֶּׁהָיָה בְּבִטְנוֹ וְנִכְרְתוּ מֵעָיו וְהִשְׁכִּים מֵת. קָמוּ הַגַּנָּבִים וְלָקְחוּ כָל מַה שֶׁהָיָה לוֹ לַסּוֹחֵר. וְלֹא אָמַרְתִּי לְךָ, הַמֶּלֶךְ, זֹאת אֶלָּא כְדֵי שֶׁלֹּא תְקַבֵּל מֵרַמַּאי זֶה דְבָרָיו, שֶׁלֹּא יַדְבִּיקוּךָ עִנְיָנִים שֶׁתָּמוּת בָּהֶם". אָמַר לָהּ הַמֶּלֶךְ: “אֱמֶת דִּבַּרְתְּ, אֵין אֲנִי יוֹצֵא אֲלֵיהֶם”. כְּשֶׁהֵאִיר הַבֹּקֶר הִתְאַסְּפוּ הַאֲנָשִׁים וּבָאוּ אֶל שַׁעַר הַמֶּלֶךְ וְיָשְׁבוּ רֻבּוֹ שֶׁל הַיּוֹם עַד שֶׁנִּתְיָאֲשׁוּ מִיצִיאָתוֹ. חָזְרוּ אֶל שִׁמָאס וְאָמְרוּ לוֹ: “הַפִּילוֹסוֹף וְהֶחָכָם הַמֻּמְחֶה, כְּלוּם אִי־אַתָּה רוֹאֶה יֶלֶד בַּעַר זֶה, שֶׁאֵינוֹ מוֹסִיף אֶלָּא לְשַׁקֵּר לָנוּ. וְאָכֵן הַנְּכוֹחָה הִיא לְהוֹצִיא הַמַּלְכוּת מִיָּדוֹ וְלַהֲמִירוֹ בְאַחֵר. וְיִסְתַּדְּרוּ בָזֶה מַצָּבֵינוּ וְיִכּוֹנוּ עִנְיָנֵינוּ. וְאוּלָם הִכָּנֵס אֵלָיו פַּעַם שְׁלִישִׁית וְהוֹדִיעוֹ שֶׁאֵין מוֹנֵעַ אוֹתָנוּ מֵהִתְקוֹמֵם לוֹ וְלִקְרֹעַ הַמְּלוּכָה מִיָּדוֹ אֶלָּא הַטּוֹב שֶׁעָשָׂה אָבִיו עִמָּנוּ, וְזֶה שֶׁהֶעֱבִירָנוּ בִבְרִית וּבְאָלָה. וְאָנוּ מִתְאַסְּפִים מָחָר עַד לָאַחֲרוֹן שֶׁבָּנוּ עִם נִשְׁקֵנוּ, וְנַהֲרֹס אֶת שַׁעַר הַמִּבְצָר. וְאִם הוּא יוֹצֵא אֵלֵינוּ וְעוֹשֶׂה רְצוֹנֵנוּ, אֵין כָּל רָעָה עָלָיו, וְאִם לָאו אָנוּ נִכְנָסִים אֵלָיו וְהוֹרְגִים אוֹתוֹ, וּמוֹסְרִים הַמַּלְכוּת לְיַד זוּלָתוֹ”. נִפְטַר מֵהֶם הַמִּשְׁנֶה שִׁמָאס וְנִכְנַס אֶל הַמֶּלֶךְ וְאָמַר לוֹ: “הַמֶּלֶךְ הַשָּׁקוּעַ בְּתַאֲווֹתָיו וְשָׁעֲשׁוּעָיו. מַה הוּא זֶה שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה לְעַצְמְךָ? וּמִי יִתֵּן וְיָדַעְתִּי מִי הוּא זֶה הַמַּדִּיחֲךָ לְכָךְ. וְאִם אַתָּה הוּא הַפּוֹשֵׁעַ בְּעַצְמְךָ, הֲרֵי קֵץ לְמַה שֶׁיָּדַעְנוּ מֵאִתְּךָ מִן הַיָּשָׁר וְהֶחָכְמָה וְהַזֹּךְ. וּמִי יִתֵּן וְיָדַעְתִּי מִי הוּא זֶה שֶׁהֵסִיר אוֹתְךָ וְהֶעֱבִירְךָ מִן הַדַּעַת אֶל הַבַּעֲרוּת וּמִן הַנֶּאֱמָנוּת אֶל הַבְּגִידָה וּמִן הָרַכּוּת אֶל הַגַּסּוּת, וּמֵהַסְבִּירְךָ פָּנִים לִי אֶל סוּרְךָ מֵעָלַי. וְכֵיצַד זֶה אֲנִי מְיָעֶצְךָ זֶה שָׁלֹש פְּעָמִים וְאֵין אַתָּה מְקַבֵּל עֲצָתִי, וַאֲנִי מַרְאֶה לְךָ אֶת הַנְּכוֹחָה וְאַתָּה מֵפֵר עֲצָתִי? הַגֵּד לִי אֵפוֹא מַה הִיא קַלּוּת־דַּעַת זוֹ, וּמָה הֵם תַּעֲלוּלִים אֵלּוּ? וּמִי הוּא שֶׁהִדִּיחֲךָ אֲלֵיהֶם? דַּע שֶׁבְּנֵי־מַמְלַכְתְּךָ כְּבָר נוֹעֲדוּ עַל כָּךְ שֶׁיִּכָּנְסוּ אֵלֶיךָ וְיַהַרְגוּךָ וְיִתְּנוּ אֶת מַלְכוּתְךָ לְזוּלָתְךָ. וּכְלוּם כֹּחַ בְּיָדְךָ לַעֲמֹד בִּפְנֵי כֻלָּם וּלְהִמָּלֵט מִיָּדָם? אוֹ כְלוּם יָכֹל אַתָּה לְהַחֲיוֹת עַצְמְךָ אַחֲרֵי שֶׁתֵּהָרֵג? הֲרֵי רַק אִם נִתַּן לְךָ כָּל זֶה כֻלּוֹ, בָּטוּחַ אַתָּה מִזֶּה, וְאֵין לְךָ חֵפֶץ בִּדְבָרַי. וְאוּלָם אִם זָקוּק אַתָּה לְחַיִּים בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלַמַּלְכוּת, הִתְעוֹרֵר נָא וְהַחֲזֵק בְּמָלְכוּתְךָ וְהַרְאֵה לִבְנֵי־אָדָם כֹּחַ עֻזְּךָ וְהִצְטַדֵּק לִפְנֵיהֶם, שֶׁכֵּן רְצוֹנָם לִקְרֹעַ מֵעָלֶיךָ מַה שֶּׁבְּיָדְךָ וּלְמָסְרוֹ לְזוּלָתֶךָ, וּכְבָר הֶחֱלִיטוּ לִמְרֹד בְּךָ וּלְהִתְקוֹמֵם לְךָ. וְגוֹרֵם לְכָךְ מַה שֶּׁהֵם יוֹדְעִים שֶׁצָּעִיר לְיָמִים אַתָּה וּמִתְמַכֵּר לְתַעֲנוּגוֹת וְתַאֲווֹת. וַהֲרֵי אֲבָנִים כְּשֶׁהֵן שׁוֹהוֹת זְמַן אָרֹךְ בַּמַּיִם. כְּשֶׁהֵן מוּצָאוֹת מִתּוֹכָם וְנִקְּשׁוֹת זוֹ בְזוֹ, תִּקְדַּחְנָה אֵשׁ. וְעַכְשָׁו הֲרֵי נְתִינֶיךָ עַם רַב הֵם, וְהֵם קוֹשְׁרִים עָלֶיךָ קֶשֶׁר וּמְבַקְּשִׁים לְהַעֲבִיר אֶת הַמַּלְכוּת מִמְּךָ אֶל זוּלָתְךָ, וְיַשִּׂיגוּ מְבֻקָּשָׁם לְהַשְׁמִידְךָ, וְהָיָה זֶה כְּמוֹ הַשּׁוּעָל וְהַזְּאֵב”.
הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַתְּשַׁע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים וְאֶחָד, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁהַמִּשְׁנֶה שִׁמָאס אָמַר לַמֶּלֶךְ: “הֵם יַשִּׂיגוּ מְבֻקָּשָׁם לְהַשְׁמִידְךָ, וְהָיָה זֶה כְּמוֹ הַשּׁוּעָל וְהַזְּאֵב”. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: “וְכֵיצַד הָיָה זֶה?” אָמַר לוֹ:

המלצות קוראים
תגיות