רקע
שמשון מלצר
פתח בית
xמוגש ברשות פרסום [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: ספרית הפועלים ויחדיו; 1976

הַחֹרֶף הִגִּיעַ1 לָבָן וּבָהִיר

וְהַשֶּׁלֶג יוֹרֵד וְנוֹפֵל בִּפְתִיתִים,

וְהוּא מְכַסֶּה וְעוֹטֵף אֶת הָעִיר

בִּכְסוּת לֹבֶן… בָּרוּךְ מְשַׁנֶּה הָעִתִּים!


בָּרוּךְ מִי שֶׁגַּם אֶת חַדְרֵנוּ שִׁנָּה

וְהֵטִיל בְּשִׁמְשׁוֹת הַחַלּוֹן זְהוֹרִים,

וְהֵן הִצְטַיְּרוּ וְדוֹמוֹת לְגִנָּה

עִם עָלִים וְצִיצִים שֶׁכֻּלָּם צְחוֹרִים.


וְאֵשׁ בַּכִּירָה וְהַ“טַּס” מִשְׁתַּלְהֵב,

וּבַחֶדֶר עוֹלָה חֲמִימוּת מְתוּקָה;

רַבֵּנוּ חוֹתֵךְ גֶּזֶר-עֵץ וְחוֹטֵב

אֶת הַדְּפוּס לִיצִיקַת סְבִיבוֹנֵי חֲנֻכָּה.


כִּי אָלֶף-חֲנֻכָּה מָחֳרָתַיִם הוּא כְּבָר

וְרַבֵּנוּ יוֹצֵק כָּל שָׁנָה וּמֵכִין

לְכָל תַּלְמִידָיו סְבִיבוֹנִים שֶׁל אָבָר

עִם אַרְבַּע כְּנָפַיִם: נוּן גִּימֶל הֵא שִׁין.


נוּן גִּימֶל הֵא שִׁין2 הֵם רָאשֵׁי הַתֵּבוֹת:

נֵס גָּדוֹל הָיָה שָׁם – זֹאת יוֹדֵעַ תִּינוֹק!

וְאַף עַל פִּי כֵן אָזְנֵיהֶם קְשֵׁבוֹת

לַסִּפּוּר הַיָּדוּעַ כָּל כָּךְ וּמָתוֹק:


בִּימֵי חֲנֻכָּה יְהוּדִים מַדְלִיקִים

בְּכָל עֶרֶב נֵרוֹת בִּמְנוֹרָה,

כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ בְּאוֹרָם מַבְהִיקִים

כְּנֵרוֹת הַמְּנוֹרָה הַטְּהוֹרָה.


כָּזֹאת שֶׁהָיְתָה לְפָנִים-לְפָנִים

בִּירוּשָׁלַיִם בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ;

כֻּלָּהּ שֶׁל זָהָב, עִם פְּרָחִים וְקָנִים,

וְהַכֹּל בָּהּ נוֹצֵץ וְחָדָשׁ…


אַחַר שֶׁהָרַס אֶל מִקְדַּשׁ-אֲדֹנָי

ׁ הָאוֹיֵב וְטִמְּאוֹ, הָרָשָׁע,

וּבָאוּ בְּנֵי מַתִּתְיָה חַשְׁמוֹנָאי

וְשָׁבְרוּ אֶת יָדוֹ הַקָּשָׁה –


מִיָּד מִהֲרוּ לַהֵיכָל לְהַדְלִיק

הַנֵּרוֹת בִּמְנוֹרַת הַמָּאוֹר,

אוּלָם לֹא נִמְצָא לָהֶם שֶׁמֶן מַסְפִּיק,

רַק אָסוּךְ יְחִידִי הַטָּהוֹר.


אָסוּךְ יְחִידִי הֶחָתוּם בְּחוֹתַם

הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו…

מִלְּאוּ הַנֵּרוֹת וְהִדְלִיקוּ אוֹתָם

וְעָלָה אוֹר זָרוּעַ וָרָב.


וְנֵס שָׁם הָיָה בִּמְנוֹרַת אֱלֹהִים,

כִּי אָסוּךְ שֶׁהוּכַן רַק לְלֵיל

הִסְפִּיק לְיָמִים לִשְׁמוֹנָה תְּמִימִים

וְלֵילוֹת שְׁמוֹנָה הוּא הֵהֵל…


מֵאָז מַדְלִיקִים כָּל יְמֵי חֲנֻכָּה

בְּכָל עֶרֶב נֵרוֹת בַּמְּנוֹרָה,

לְזֵכֶר אוֹתָהּ הַתְּשׁוּעָה, הַפֻּרְקָן,

וְהַנֵּס בַּמְּנוֹרָה הַטְּהוֹרָה…


וְאָלֶף-חֲנֻכָּה מָחֳרָתַיִם הוּא כְּבָר

וְרַבֵּנוּ חוֹתֵךְ וְיוֹצֵק וּמֵכִין

לְכָל תַּלְמִידָיו סְבִיבוֹנִים שֶׁל אָבָר

עִם אַרְבַּע כְּנָפַיִם: נוּן גִּימֶל הֵא שִׁין.


נוּן גִּימֶל הֵא שִׁין הֵם רָאשֵׁי הַתֵּבוֹת:

נֵס גָּדוֹל הָיָה שָׁם – זֹאת יוֹדֵעַ תִּינוֹק!

וְאַף עַל פִּי כֵן אָזְנֵיהֶם קְשֵׁבוֹת

לַסִפּוּר הַיָּשָׁן וְחָדָשׁ וּמָתוֹק!


נוּן גִּימֶל הֵא שִׁין– הֲתֵדְעוּ, נְעָרִים?

זֶה נָטְקִי גַנָּב הַפּוֹתֵחַ שְׁעָרִים;

וְאֵין לְךָ שַׁעַר וְאֵין לְךָ פֶּתַח

שֶׁהוּא בִּפְנֵי נָטְקִי גַנָּב יִהְיֶה בֶּטַח!


זֶה נָטְקִי גַנָּב שֶׁנִתְפַּס אָז בַּלֵיל

וְנִסְגַּר עַד הַבֹּקֶר בְּסֹהַר אָפֵל,

וְשָׁם הוּא הֻכָּה בְּבַרְזֶל מַכּוֹת-רֶצַח,

מַכּוֹת שֶׁוַּדַּאי לֹא יִשְׁכַּח עוֹד לָנֶצַח!


זֶה נָטְקִי גַנָּב שֶׁהוּבַל לְאוֹר יוֹם,

יָדָיו רְתוּקוֹת וְיָחֵף וְעָרֹם;

הוּבַל עַל-יְדֵי הַזַּ’נְדַּר הַגָּבֹהַּ,

שֶׁעַל קַסְדָּתוֹ הַנּוֹצָה לָהּ תִּנּוֹעַ.


זֶה נָטְקִי גַנָּב שֶׁנִּדּוֹן לְמַאֲסָר,

וְאַף עַל פִּי כֵן מִדַּרְכּוֹ הוּא לֹא סָר;

אֶתְמוֹל רַק יָצָא לַחָפְשִׁי מִן הַכֶּלֶא,

הַיּוֹם הוּא חוֹזֵר וְגוֹנֵב, וְלֹא יֵלֶא.


זֶה נָטְקִי גַנָּב הַסּוֹרֵר וּמוֹרֶה,

שֶׁלַּיְלָה וָלַיְלָה הַנֵּס לוֹ קוֹרֶה;

וְאִם לֹא יִקְרֶה לוֹ הַנֵּס אֶחָד לַיְלָה,

אֲבוֹי לְאִמּוֹ וְאוֹי-אוֹי לָהּ וּוַי לָהּ.


כִּי אִם לֹא יִקְרֶה לוֹ בַּלַּיְלָה הַנֵּס,

אָז נָטְקִי לָשֶׁבֶת שֵׁנִית יִכָּנֵס;

וְהִיא לוֹ כָּל יוֹם הַבִּרְיָה מְבַשֶּׁלֶת

וְסִיר מְרֹקָן חֲזָרָה מְקַבֶּלֶת.


וְנָטְקִי בִּפְנִים, הַפָּנִים בַּשְׂבָכָה,

הָאֵם מִבַּחוּץ לוֹ אוֹמְרָה בַּאֲנָחָה:

הוֹי נָטְקִי בְּנִי, מִי יִפְתַּח לְךָ ֹשַעַר?

וּלְוַאי שְׁכָלְתִּיךָ בְּעוֹד אַתָּה נַעַר!


בַּחֶדֶר, עוֹד יֶלֶד, סֵרַבְתָּ לִלְמוֹד,

בְּמַחַט וָחוּט לֹא אָהַבְתָּ לַעֲבוֹד;

אֶת אַבָּא הוֹרַדְתָּ בְּעֶצֶב לַקֶּבֶר,

לְאִמָּא יָגוֹן רַק הֵבֵאתָ וָשֶׁבֶר.


הוֹי נָטְקִי, הוֹי נָטְקִי, הוֹי נָטְקִי גַנָּב!

מַדּוּעַ מִדֶּרֶךְ הָרַע אֵינְךָ שָׁב?

בִּקְצֵה מִטְפַּחְתָּהּ הִיא עֵינָהּ מְנַגֶּבֶת,

כִּי אֵם הִיא וּבְנָהּ הַגַּנָּב הִיא אוֹהֶבֶת.


וְנָטְקִי עוֹנֶה לָהּ: הוֹי אִמָּא שֶׁלִּי!

וּמָה אַשְׁמָתִי שֶׁכָּזֶה מַזָּלִי?!

כָּזֶה מַזָּלִי וְכָזֹאת פַּרְנָסָה לִי,

וּמָה אֶעֱשֶׂה, אִם הַנֵּס לֹא קָרָה לִי?


הֵן לַיְלָה וָלַיְלָה קוֹרֶה לִי הַנֵּס;

אִם פַּעַם אַחַת אֶכָּשֵׁל, אֶתָּפֵס –

אָז אַל תִּכְעֲסִי, כִּי גַם לִי מַר וָרַע לִי,

וְאַל נָא תִבְכִּי, רַק עָלַי הִתְפַּלָּלִי!


וְאִמָּא הוֹלֶכֶת הַבַּיְתָה לְאַט,

וְהִיא מִתְפַּלֶּלֶת, דּוֹרֶשֶׁת כִּמְעַט,

"יוֹשֵׁב בַּמָרוֹם, נָא הַשְׁקִיפָה לְמַטָּה!

אִם זֶה הַמַּזָּל שֶׁלְּנָטְקִי נָתַתָּ –


עֲזֹר לוֹ, עֲשֵׂה לוֹ כָּל לַיְלָה הַנֵּס,

שֶׁלֹּא יִכָּשֵׁל וְשֶׁלֹּא יִתָּפֵס…"

הוֹרִידָה מִטְפַּחַת, ראֹשָׁה הִיא כּוֹפֶפֶת,

אֵין עַיִן רוֹאָה דִמְעָתָהּ הַנּוֹטֶפֶת.


סָמוּךְ לְבֵיתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ שֻׁטַַּח

הַנָּהָר הַקָּפוּא כְּשָׂדֶה הָרָחָב;

הַשֶָּׁלֶג פָּרוּשׂ עוֹד חָדָש וְהוּא צַח

כִּי רַגְלֵי נְעָרִים לֹא דָרְכוּ עוֹד עָלָיו.


אוּלָם בְּעוֹד יוֹם אוֹ יוֹמַיִם יֵצֵא

כָּל קְהַל הַנְּעָרִים מֵחַדְרֵי כָּל הָעִיר

לִבְדּוֹק אֶת הַקֶּרַח הַדַּק בַּקָּצֶה –

הוּא חָזָק וְאֶפְשָׁר עָלָיו פָּר לְהַעֲבִיר!


מַהֵר יִסְתַּמֵּן שָׁם שְׁבִיל חֲלִיקָה,

כִּזְכוּכִית מַבְהִיקָה וְכִרְאִי מְלֻטָּשׁ,

וְכָל שֶׁפַּרְסָה לוֹ – תְּהֵא מַבְרִיקָה

עַל עֲקֵב מַגָּפוֹ בְּבָרָק מְחֻדָּשׁ.


וּבְנֵי הַחֻמָּשׁ, נַעֲרֵי הַגְּמָרָא,

שָׁם יַחְלִיקוּ בָּזֶה אַחַר זֶה בְּמָעוּף

עַל שְׁתֵּי הַפְּרָסוֹת חֲלִיקָה יְשָׁרָה

עִם סִיּוּם חֶלְזוֹנִי, מְעֻגָּל בְּסִבּוּב…


אוּלָם הַקְּטַנִּים, כָּל יַלְדֵי אָלֶף-בֵּית

מֵחַדְרוֹ שֶׁל רַ' מֹטִי, הַחֶסֶד עָלָיו,

הָהֵם מַחְלִיקִים, בִּמְחִילָה, עַל הַשֵּׁת:

זֶה יוֹשֵׁב, זֶה דוֹחֵף מֵאָחוֹר בּוֹ בַּגָּב…


אֲבָל מֵאַחַר שֶׁהָרְאֵינוּ לִזְכּוֹר,

שֶׁהַשֶּׁלֶג נִצְבָּר בֵּין מִכְנָס לְמִכְנָס

וּבָא לַמְּקוֹמוֹת הַצְּנוּעִים, וְהַקֹּר

כְּמִין רֶגֶשׁ רָטֹב אֶל הַגּוּף הוּא נִכְנָס –


הִתְחַלְנוּ מִיָּד מִדֻּגְמַת וְתִיקִין

לוֹמְדִים פֶּרֶק גָּדוֹל בְּמִשְׁנַת חֲלִיקָה:

בַּמֶּה מַחְלִיקִין? בַּמָּה אֵין מַחְלִיקִין?

הוֹ, מִשְׁנַת יְלָדִים יְשָׁנָה-עַתִּיקָה!


תָּנוּ: מַחְלִיקִין עַל-גַּב גֶּזֶר שֶׁל עֵץ

(מֵאוֹתָם הָעוֹמְדִים לְיִבּוּשׁ בֵּין הַקִּיר

וּבֵין הַתַּנּוּר וּבְקוֹל מְפַצְפֵּץ

תּוֹסְסִים הֵם שָׁעָה שֶׁבָּאִים לְהַבְעִיר);


בְּתוֹךְ עֲרֵבָה; וְעַל דַּף עֲרִיכָה;

עַל-גַּב דֹּפֶן תֵּבָה; וְלִמּוּד-שֶׁל-חָבִית;

וְעַל הַשְּׁרַפְרָף; וְסֻלַּם-הַמְּלִיחָה.

וְאוֹסְרָה בְּכָל אֵלֶּה גַם הָרַבָּנִית…


וְאֵין מַחְלִיקִין בַּמְּעִיל בִּמְעֻטָּף,

בֵּין קָצָר, בֵּין אָרֹךְ וּמֻגְבָּהּ מֵאָחוֹר;

אֶלָּא מַפְשִׁילִין הַמְּעִיל עַל הַגָּב,

לְשָׁמְרוֹ מֵרְטִיבוּת מְעִידָה וּמֵחוֹר.


וְאֵין מַחְלִיקִין בְּפָחוֹת מִשְּׁלֹשָה,

שֶׁהַשְׁנַיִם יוֹשְׁבִין וְאֶחָד הַדּוֹחֵף;

וְאִם קָשְׁרוּ חֶבֶל – הוֹלֵךְ בְּרֹאשָׁהּ

שֶׁל מִגְרֶרֶת-הַדְּחָק וּבַחֶבֶל סוֹחֵב.


וְכָל הָעוֹבֵר עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים

וּמַחְלִיק עַל הַקֶּרַח בְּלֹא שׁוּם מַכְשִׁיר

סוֹפוֹ בָּא לַחֶדֶר הֶחָם-הֶחָמִים

וְהַשֶּׁלֶג בַּחֵלֶק הַהוּא לוֹ מַפְשִׁיר,


וּמִשֶּׁהוֹלֵךְ לְבֵיתוֹ – בָּא הַקֹּר

וְהוֹפֵךְ מִכְנָסָיו לְמִין פַּח הַמֵּצִיק,

וִיהֵא כְּבָר יוֹדֵעַ וַדַּאי וְיִזְכֹּר,

שֶׁאָסוּר וְאָסוּר עַל הַשֵּׁת לְהַחְלִיק!


לָמַדְנוּ מִשְׁנָה זוֹ כָּל יוֹם בְּיוֹמוֹ,

בֵּין לִמּוּד לְלִמּוּד, בֵּין קְרִיאָה לִקְרִיאָה

(עָזַבְנוּ אֶחָד וְאֶחָד מְקוֹמוֹ

בַּתֵּרוּץ הַיָּדוּעַ מֵאָז: “לִיצִיאָה”).


לָמַדְנוּ מִשְׁנָה זוֹ שָׁבוּעַ תָּמִים,

וּבְיוֹתֵר בָּהּ עָסַקְנוּ עַרְבֵי-שַׁבָּתוֹת,

מִשּׁוּם שֶׁלֹּא כָּךְ כְּבִשְׁאָר הַיָּמִים

בָּם שֻׁחְרַרְנוּ מֻקְדָּם כְּבִשְׁתַּיִם שָׁעוֹת.


אֶזְכֹּר הַשָּׁעוֹת שֶׁל יְמוֹת-הַשִּׁשִּי,

שֶׁהַקֹּר בָּן דּוֹקֵר וּבוֹעֵר כְּמוֹ אֵשׁ.

אֶשְׁמַע עוֹד עַתָּה אֶת דָּפְקִי, הַקִּישִׁי

יָד אֶל יָד, וּמַגָּף אֶל מַגָּף מִתְנַקֵּשׁ.


אֶשְׁמַע עוֹד עַתָּה צְוִיחָה עַלִּיזָה

מִפִּיּוֹת יְלָדִים, מִפִּיּוֹת נְעָרִים;

אֶרְאֶה עוֹד עַתָּה תְּנוּעָה זְרִיזָה

וּלְחָיַיִם סוֹמְקוֹת וְעֵינֵי זְהָרִים.


וְשֶׁמֶשׁ שֶׁל חֹרֶף פּוֹנֶה וְנוֹטֶה

לַמַּעֲרָב וּמַבְעִיר שִׁפּוּעֵי הַשְּׁחָקִים…

אֶרְאֶה – וְלִבִּי בִּי בּוֹכֶה, הַפּוֹתֶה,

לַיַּלְדוּת שֶׁנוֹתְרָה בְּאוֹתָם מֶרְחַקִּים.


הֲיָדַעְתָּ לָמָּה וּמַדּוּעַ

מִתְלַקֵּחַ שָׁמָה, בַּשִׁפּוּעַ,


הָרָקִיעַ קֹדֶם שֶׁשׁוֹקַעַת

הַחַמָּה, וְאֹדֶם אֵשׁ וָלַהַט


מִשְׁתַּפֵּךְ בְּלַהַב עַד אַפְסַיִם

וְדוֹלְקִים בְּזַעַף הַשָּׁמַיִם?


שָׁם בִּפְאַת רָקִיעַ, בַּשִּׁפּוּעַ,

אֵי הַיְקוֹד מַבְקִיעַ, בְּיָדוּעַ –


שָׁם הַגֵּיהִנָּם הוּא, בּוֹר-הָרֶשַׁע,

כָּל רָשָׁע בְּשָׁם הוּא, כָּל בַּר-פֶּשַׁע,


וּבְאֵשׁ לַהֶבֶת כֻּלָּם יַחַד

הֵם נִצְלִים בְּצֶוֶת בַּקַּלַּחַת!


תַּחַת הַקַּלַּחַת יֵשׁ תַּנּוּר שָׁם,

וּכְשֶמִּתְלַקַּחַת אֵשׁ-הָאוּר שָׁם –


אֵשׁ זוֹ מִתְפַּשֶּטֶת בַּשָּׁמַיִם,

וְאוֹתָם מַלְהֶטֶת עַד אַפְסַיִם.


יוֹם-יוֹם, עֶרֶב-עֶרֶב, כֻּלָּם יַחַד

כָּךְ נִצְלִים בְּקֶרֶב הַקַּלַּחַת.


יוֹם-יוֹם, לַיְלָה-לַיְלָה, מְלַחֶשֶׁת

אֵשׁ זוֹ, וְלֹא דַי לָהּ עַד לֵיל שֵׁשֶׁת,


וְלֹא דַי לָהּ לַהַב לָרְשָׁעִים עוֹד…

אַךְ יֵשׁ גַּם בַּזַּעַף רַחֲמִים עוֹד,


וְחֶמְלָה בִּיקוֹד-אֵשׁ לֹא נִשְׂרֶפֶת…

עֶרֶב ֹשַבַּת-קֹדֶשׁ מִתְכַּנֶפֶת


זוֹ לַהֶבֶת-תֹּפֶת הַמְלֻקַּחַת

וּפוֹסְקָה מִשְּׁרוֹף אֶת יוֹשְׁבֵי-שָׁחַת.


שֶׁלֶו בַּמָּרוֹם גַּם, בָּרָקִיעַ,

וְהַגֵּיהִנֹּם גַּם אָז מַרְגִּיעַ.


אַךְ יוֹם שַׁבַּת-קֹדֶשׁ רַק בַּסּוֹף הוּא –

גֶּחָלִים בְּגֹדֶשׁ יֶאֱסֹפוּ


וּבָהֶן הָאוּר שָׁם שׁוּב יַדְלִיקוּ,

וְאֶת הַתַּנּוּר שָׁם שׁוּב יַסִּיקוּ…


וּבְאֵשׁ לַהֶבֶת בַּקַּלַּחַת,

שׁוּב נִצְלִים בְּצֶוֶת כֻּלָּם יָחַד,


שׁוּב נִשְׁפָּךְ הַלַּהַב עַד אַפְסַיִם

וְדוֹלְקִים בְּזַעַף הַשָּׁמָיִם.


בְּעֶרֶב שַׁבָּת מְהַלְּכִים הָאַחִים

עִם הַגִּיס לַתְּפִלָּה בְּבֵית הֶרְשִׁיל מֵאִיר.

הַשֶּׁלֶג גָּבַהּ בְּצִדֵּי הַדְּרָכִים,

מָעֳרָם מִיָּמִין וּמִשְּׂמֹאל כְּמוֹ קִיר;


אוּלָם בְּמִקְצָת הוּא עָכֹר וּמְלֻכְלָךְ –

לִכְלְכוּהוּ גוֹיִים בַּיָּרִיד שֶׁל אֶתְמוֹל.

הַלְוַאי, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יִשָּׁפַךְ

מְעַט שֶׁלֶג חָדָשׁ וִיחַדֵּשׁ אֶת הַכֹּל!


לִכְבוֹד נַעֲלִי צֻחְצְחָה בְּ“שָׁחוֹר”

וְעַל-גַּב הַשָּׁחוֹר בְּמִשְׁחָה שְׁמֵנָה,

וְהִיא לָהּ צוֹעֶדֶת בְּשֶׁלֶג צָחוֹר

וְחוֹרְקָה וְשׁוֹרְקָה, אַךְ נִדְבֶּקֶת אֵינָהּ.


חוֹרֶקֶת, שׁוֹרֶקֶת כָּל נַעַל בְּשִׁיר

וְהַהֶבֶל קוֹפֵא בָּאֲוִיר כְּהִלָּה –

אֲנַחְנוּ הוֹלְכִים לְבֵית הֶרְשִׁיל מֵאִיר,

הָאַחִים וְהַגִּיס מְהַלְּכִים לַתְּפִלָּה.


נוֹשֵֹא כָּל אֶחָד לוֹ סִדּוּר מִשֶּׁלּוֹ,

וַאֲנִי סִדּוּרִי הַגָּדוֹל, הָרָחָב:

“אוֹרָה וְשִׂמְחָה” – וּׁשְׁמוֹ יָאֶה-לוֹ,

כִּי מֵאִיר וּמְשַׂמֵּחַ עֵינַיִם כָּל דָּף.


הִנֵּה הוּא, הִנֵּה הַ“לְּכוּ נְרַנְּנָה”,

יְדִידִי הַוָּתִיק מִשֻּׁלְחַן הָרַבִּי;

הַהוּא שֶׁהֵיטֵב לְשׁוֹנִי שָׁנְנָה,

וְעַתָּה כָּל מִלָּה לִי חוֹמֶקֶת מִפִּי.


עַתָּה לִי צוֹחֶקֶת כָּל אוֹת וּנְקֻדָּה,

וְכֻלָּן מִצְטָרְפוֹת לִי חָלָק וְיָשָׁר –

מָשָׁל לְמִגְרֶרֶת בְּדֶרֶךְ גְּלוּדָה

הַמְמַהֶרֶת לָרֶדֶת בִּיעָף מִן הָהָר…


אָמְנָם, לְאַחַר הַ“לְּכוּ” הַיָּדִיד

בָּא הַ“שִׁירוּ לַיְיָ שִׁיר חָדָשׁ” – וְהַלָּה

מַכָּר לִי בִּלְבַד, אִם אֶפְשָׁר כָּךְ לַגִּיד,

אַךְ גַּם בּוֹ הַקְּרִיאָה יְשָׁרָה וְקַלָּה.


וְכֵן בִּשְׁאָר הַפְּרָקִים הַיָּפִים,

שֶׁכֻּלָּם בְּנִגּוּן אֲמוּרִים וּגְמוּרִים –

מַהֵר הֵם עוֹבְרִים, מַחְלִיקִים וְעָפִים,

לְמָשָׁל – עַל הַקֶּרַח עֲדַת בַּחוּרִים…


וְגַם הַסְּבִיבָה שֶׁכָּל אִישׁ מִסְתּוֹבֵב

בִּקְרִיאַת “לְכָה דוֹדִי” בְּעֵינַי מְשׁוּלָה

לְזֶה הַסִּבּוּב שֶׁבָּחוּר מְסוֹבֵב

בַּחֲלָק עַל עָקֵב בִּכְפִיפָה עֲגֻלָּה…


אוּלָם הַקְּרִיאָה בִּ“כְגַוְנָא דְאִנּוּן”

חֲדָשָׁה וְקָשָׁה וְשִׁנַּי תְּרוֹצֵץ,

וְהִיא מְשׁוּלָה בְּעֵינַי לְגַבְנוּן

שֶׁעָלָיו מַחְלִיקִים עַל-גַּב גֶּזֶר-שֶׁל-עֵץ…


“בָּרוּךְ יְיָ הַמְבֹרָךְ לְעוֹלָם!” –

מִשּׁוּם-כֵּן בְּשִׁמְחָה אֶעֱנֶה לַ“בָּרְכוּ”;

וְכָאן שׁוּב נִמְזַג קוֹלוֹלִי בְּקוֹלָם

שֶׁל רַבִּים אֲחֵרִים שֶׁגָּבְרוּ וְאָרְכוּ.


כִּי כָאן, בִּתְפִלַּת הַמַּעֲרִיב הַפְּשׁוּטָה,

אֲנִי שׁוּב בְּבֵיתִי, בְּחֶבְרַת יְדִידִים,

וְשׁוּב הַקְּרִיאָה חֲלָקָה וּרְהוּטָה

וְנוֹטְפוֹת הַמִּלִּים כְּטִפּוֹת מִגְּלִידִים…


…אֲשֶׁר בִּדְבָרוֹ מַעֲרִיב עֲרָבִים,

בִּתְבוּנָה מְשַׁנֶּה הָעִתִּים וּמַחֲלִיף

הַזְּמַנִּים וּמְסַדֵּר אֶת הַכּוֹכָבִים

בְּמִשְׁמְרוֹתֵיהֶם בָּרָקִיעַ… סָבִיב,


בַּחוּץ, בֶּאֱמֶת נִשְׁתַּנּוּ הָעִתִּים.

כִּי הָעֶרֶב יָרַד וְהַקֹּר נִתְרוֹפֵף,

הַשֶּׁלֶג יוֹרֵד לְאִטּוֹ בְּפִתִּים

וּבְשַׁלְוָה גְדוֹלָה מִתְעוֹפֵף, מִתְעוֹפֵף…


וְגַם הַצְּעָדִים אֵין שׁוֹמֵעַ קוֹלָם,

כִּי הַכֹּל נִתְרַכֵּךְ, נִתְרַפֵּד פְּלוּמָה –

יוֹרֶדֶת שַׁבָּת הַמַּלְכָּה לָעוֹלָם,

שְׁבוּסָה שִׁלְגָּגִים, מְכֻסָּה הִינוּמָה…


שַבָּת הִיא מַלְכָּה, אֱלֹהֵינוּ הוּא מֶלֶךְ,

וְכָל יִשְׂרָאֵל הֵם בְּנֵי-מְלָכִים;

וְכָל יְהוּדִי מִבֵּית-כְּנֶסֶת כִּי יֵלֶךְ

בְּלֵיל הַשַּׁבָּת בְּאַחַת הַדְּרָכִים –


הוֹלֵךְ וּמְלַוֵּהוּ מַלְאָךְ מֵרָקִיעַ,

אֶחָד מִימִינוֹ וְאֶחָד מִשְּׂמֹאלוֹ;

וְעֵת אֶל בֵּיתוֹ עִמָּהֶם רַק יַגִּיעַ –

יִפְנֶה אֲלֵיהֶם וְיַרְנִין אֶת קוֹלוֹ:


שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם בּוֹאֲכֶם לְשָׁלוֹם

מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מַלְאֲכֵי הַשָּׁלוֹם

מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן


מִמֶּלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים

הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא!


בָּרְכוּנִי לְשָׁלוֹם צֵאתְכֶם לְשָׁלוֹם

מַלְאֲכֵי הַשָּׁלוֹם מַלְאֲכֵי הַשָּׁלוֹם

מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן


מִמֶּלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים

הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא!


שַבָּת עִם אוֹר-בֹּקֶר אָפוֹר וּמֻעָט

הַגּוֹיָה מַדְלִיקָה הָעֵצִים בַּתַּנּוּר;

מוּכָן שָׁם הַכֹּל מִבְּעוֹד-יוֹם וּמְיֻעָד:

הָעֵצִים וְהַנְּיָר, מְעַט נֵפְט וְגַפְרוּר.


הִנֵּה הִיא נִכְנֶסֶת לַחֶדֶר בַּלָּאט

(בַּפַּרְוָה הָרְחָבָה הִיא נִדְמֵית לְדֻבָּה),

יוֹצֶקֶת, מַדְלֶקֶת הַדֶּשֶׁן יִלְהַט

וְרוֹעֶמֶת הָרוּחַ שֶׁבָּאֲרֻבָּה.


מִיָּד לְבָתִּים אֲחֵרִים הִיא יוֹצֵאת

לְהַסִּיק הַתַּנּוּר, אַךְ תָּבוֹא חֲזָרָה,

לִשְׁמוֹר שֶׁהָאֵשׁ תִּתְלַקַּח וּתְלַהֵט

וּפְרוּסָה שֶׁל חַלָּה לְקַבֵּל בִּשְׂכָרָהּ.


עֵצִים שֶׁיָּבְשׁוּ לַחֲצָאִין מַפְצִיצִים

וְאוֹכֶלֶת הָאֵשׁ אֶת גִּזְרֵי הָאַלּוֹן;

הַחֹם מִתְפַּשֵׁט. וְאוֹתָם הַצִּיצִים

שֶׁהִפְרִיחַ הַכְּפוֹר עַל שִׁמְשׁוֹת הַחַלּוֹן


כְּגַן דִּמְיוֹנִי שֶׁל צִמְחֵי פְּלָאִים

וּפְרָחִים מְשֻׁנִּים בְּעַנְפֵי הַשָּׁרָךְ –

לְאַט וּלְאַט נְמוֹגִים, נִבְלָעִים,

וְאֶשְׁנָב עֲגַלְגַּל אֶל הַחוּץ בָּם נִפְתָּח.


וּבוֹ בָּאֶשְׁנָב הָעוֹלָם לִי נִשְׁקָף

וְכֻלּוֹ הוּא חָדָשׁ וְכֻלּוֹ הוּא צָחוֹר;

עֲדַת הָעוֹרְבִים אַדִּירֵי הַכָּנָף

מַגְבִּירָה עוֹד הַלֹּבֶן בִּמְעַט הַשָּׁחוֹר…


כַּשֶּׁלֶג הַזֶּה הַבָּהִיר – בְּהִירָה

כֻּתָּנְתִּי שֶׁקִּבַּלְתִּי עַתָּה לְהַחֲלִיף;

אִמְרָה שֶׁל שָׁנִי צַוְּארוֹנָהּ מַכְתִּירָה,

בֵּית-חָזָהּ וְשַׁרְווּלִיּוֹתֶיהָ סָבִיב…


כֻּתֹּנֶת יַלְדוּת לִכְבוֹדָהּ שֶׁל שַׁבָּת,

מַה-בָּרָה, מַה-קָּרָה וּמְרַעֲנֶנֶת הָיִית!

אָחוֹת תְּפָרָתֵךְ בְּיָדֶיהָ מִבַּד

וְכִבְּסָה, גִּהֲצָה, וְעַל כֵּן כֹּה יָפִית!


שָׁבוּעַ שָׁלֵם, בַּיָּמִים, בַּלֵּילוֹת,

לֹא הֻחְלַפְתְּ, לֹא הוּמַרְתְּ, לֹא הוּסַרְתְּ מִן הַגּוּף;

וְאִם גַּם הָיוּ בָּךְ הַשַּׁרְווּלִיּוֹת

בְּסוֹפוֹ שֶׁל שָׁבוּעַ נִקְשׁוֹת מִשִּׁפְשׁוּף –


הִנֵּה בְּשַׁבָּת אַתְּ זָרַחְתְּ בַּשָּׁנִי

שֶׁבְּכָל אִמְרוֹתַיִךְ סָחוֹר וְסָחוֹר

בְּשׁוּל הַצַּוָאר, הַשַּׁרְווּל… וַאֲנִי

מִצְטָעֵר בֶּאֱמֶת שֶׁפָּסְקוּ כָּךְ לִתְפּוֹר!


וְאַל נָא יֹאמְרוּ לִי יוֹדְעֵי-כָּל-דָּבָר:

זֶה סִגְנוֹן הַשָּׁאוּל מֵהַלָּז אוֹ הַזֶּה;

קַוֵּי הַשָּׁנִי מִסָּבִיב לַצַּוָּאר,

בְּשׁוּלֵי הַשַּׁרְווּל וְעַל בֵּית-הֶחָזֶה –


אֲנִי בָּם רוֹאֶה גִנּוּנֵי הַמַּלְכוּת

שֶׁל יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל: צְמִידִים וְרָבִיד;

וְלֹא מִזָּרִים הֵם, אֶלָּא בְּפַשְׁטוּת

שְׁאוּלִים מִשָּׁאוּל וּמְסוּרִים מִדָּוִד!


וְעַל הַכֻּתֹּנֶת הַזֹּאת – “אֲדָמוֹן”

הַכּוֹלֵל גּוּפִיָּה וּמִכְנָס גַּם יַחְדָּו,

חָלָק וְסָגוּר מִן הַצַּד הַקַּדְמוֹן,

אַךְ כָּפוּל וְנִרְכָּס שׁוּרוֹתַיִם בַּגָּב.


עַל הָ“אֲדָמוֹן” בָּא אַרְבַּע-הַכְּנָפוֹת,

בִּכְנָפָיו טוֹבוֹת-קֶשֶׁר אַרְבַּע צִיצִיּוֹת;

בִּשְׁמַע, לְוַיֹּאמֶר, הָיוּ נִשְׁלָפוֹת

וְנָשְׁקוּ בָּן, נָשְׁקוּ בִּחִבָּה הַפִּיּוֹת…


מֵעַל לִשְׁלָֹשְׁתָּם בִּתְנוּעָה מְהִירָה

אַעֲלֶה וְהֵיטֵב אֶתְעַטֵּף בִּמְעִילִי;

הֲלֹא הַשַּׁבָּת הִיא שַׁבָּת שֶׁל שִׁירָה

וּמְצַפָּה בְּעוֹד בֹּקֶר מִצְוָה בִּשְׁבִילִי:


לָצֵאת בְּאוֹר בֹּקֶר בָּהִיר וּמַבְהִיק

וּלְפַזֵּר הַדַּיְסָה לְצִפּוֹר כָּל כָּנָף –

הִנֵּה הֵן דּופְקוֹת בַּחַלּוֹן פִּיק-פִּיק-פִּיק

וּמְבַקְשׁוֹת רַחֲמִים בְּיוֹם קֹר וְרָעָב.


בַּחַלּוֹן גִּנָּה פּוֹרַחַת, עַל חַלּוֹן צִפּוֹר טוֹפַחַת

בַּכָּנָף וּבַמַּקּוֹר.

הִיא טוֹפַחַת וְאוֹמֶרֶת: הַקָּרָה בַּחוּץ בּוֹעֶרֶת,

אֵיךְ אֶשָּׁא רָעָב וָקֹר?


הוֹי צִפּוֹר, צִפּוֹר נֶחְמֶדֶת! אוֹי לִי, וַי לִי, אַתְּ רוֹעֶדֶת!

נָא חֲכִּי3 לִי רֶגַע קָט!

רַק אֶלְבַּשׁ עַל הַכֻּתֹּנֶת פַּרְוָתִי, צִפּוֹר קְטַנְטֹנֶת,

הוֹשִׁיעֵךְ אָרוּץ מִיָּד!


הִנֵּה אִמָּא מְפוֹרֶרֶת פִּי-תַנּוּר וְהִיא גוֹרֶרֶת

מִבִּפְנִים אֶת הַפָּרוּר;

בַּפָּרוּר דַּיְסָה מַהְבֶּלֶת – אֶת חֶלְקֵךְ אַתְּ מְקַבֶּלֶת,

אַלְקִיטֵך פֵּרוּר-פֵּרוּר.


כָּל פֵּרוּר כִּזְרַע הַגַּד הוּא – אֲבוֹתַיִךְ מָן לָקָטוּ

בַּמִּדְבָּר לַאֲבוֹתַי, –

מָן עַל-כֵּן גַּם לָךְ אַחְזִירָה… יַחַד “אָז יָשִׁיר” נָשִׁירָה,

אָז נָשִׁירָה לַאדֹנָי!


שַׁבָּת בֵּין עַרְבַּיִם.4 אֲנִי וְאִמִּי

לְבַדֵּנוּ יוֹשְׁבִים זֶה אֶל זוֹ סְמוּכִים

בַּחֲדַר הַמְּזִיגָה הַנִּקְרָא הַ“קִּדְמִי”

וּשְׁנֵינוּ קוֹרְאִים בְּקוֹלוֹת נְמוּכִים.


אֲנַחְנוּ יוֹשְבִים בְּסָמוּךְ לַתַּנּוּר

וְקוֹרְאִים בְּ“קָרְבַּן הַמִּנְחָה” הֶעָבֶה –

מַקְשֶׁבֶת אִמִּי לְקוֹלוֹ הַבָּרוּר

שֶׁל הַבֵּן הַקּוֹרֵא וּבְאֶצְבַּע מְחַוֶּה.


בָּרֲכִי נַפְשִׁי אֶת יְיָ

יְיָ אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְאֹד

הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ

עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה

נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה:


בַּחוּץ יוֹרֵד שֶׁלֶג מֻרְדָּף וּבָהוּל,

מְהַלֵּךְ עַל-כַּנְפֵי הָרוּחוֹת וְנוֹקֵשׁ

עַל-גַּב זְגוּגִיּוֹת הַחַלּוֹן הַכָּפוּל –

וְהַקֹּר מְלַהֵט בְּוַדַּאי כְּמוֹ אֵשׁ.


“תְּהוֹם כַּלְּבוּשׁ כִּסִּיתוֹ, עַל הָרִים…”

הוֹ הֵיכָן הוּא עַכְשָׁו שְׁמוּאֵל בַּעֲלָהּ?

בְּיַעַר בֶּרְזַ’ן, בֵּין הָרִים, בֵּין זָרִים,

לְהָבִיא לֶחֶם לַטָּף, וּבָשָׂר וְחַלָּה…


הָלַךְ, הָעַקְשָׁן, לֹא רָצָה לְהַנְמִיךְ

אֶת עַצְמוֹ לְשָׁרֵת אֶת דּוֹדוֹ הַנָּגִיד –

הָלַךְ בֵּין זָרִים – אֶל פּוֹנִינְסְקִי נָסִיךְ,

לֹא נִסְּתָה גַּם אֲפִילוּ לוֹ “לֹא” לְהַגִּיד.


כֻּלָּם, גַּם אָחִיו גַּם גִּיסוֹ, הֵם יָכְלוּ

לְהַרְכִּין אֶת רֹאשָׁם אֶל הַגְּבִיר שִׁמְשׁוֹן קְלֵין,

כֻּלָּם הֵם יוֹשְׁבִים בְּטִירוֹת וְאָכְלוּ

מִכָּל טוּב הַחַוּוֹת – וְרַק לוֹ מְאוּם אֵין…


"הָרִים הַגְּבוֹהִים לַיְּעֵלִים… לַיְּעֵלִים…

סְלָעִים מַחֲסֶה לַשְּׁפַנִּים… לַשְּׁפַנִּים…"

חֶלְקוֹ מֵעוֹלָם בַּיְגֵעִים, בָּעֲמֵלִים,

לֹא יָשַׁב מֵעוֹלָם יְשִׁיבַת שַׁאֲנַנִּים.


בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר יֵצֵא לְפָעֳלוֹ

וְלַעֲבוֹדָתוֹ עֲדֵי עֶרֶב אָפֵל,

יָסֹב אֶת הַיַּעַר, יָמֹד בְּשָׁעֳלוֹ –

וּבָעֶרֶב עַל-גַּב פִּנְקָסָיו הוּא עָמֵל…


וְגַם אֶת הַבֵּן הַגָּדוֹל אֶת מֵאִיר

אֶל הַיַּעַר לָקַח לְלַמְּדוֹ הָאֻמְנוּת,

אִם כִּי מְדַבְּרִים נִכְבָּדוֹת בּוֹ בָּעִיר,

שִׁדּוּכִים הֲגוּנִים, מְזוֹנוֹת וַחֲנוּת.


“לָתֵת אָכְלָם בְּעִתּוֹ… בְּעִתּוֹ…”

וְכָאָב כֵּן בְּנוֹ “נֶאֱמָן” בַּיְעָרוֹת…

גַּם הוּא מִשְׂתַּכֵּר בִּיגִיעָה אֶת פִּתּוֹ

וְכוֹתֵב וְחוֹתֵם וּמְשַׁלֵּם הַשְּׁטָרוֹת.


שִׁטְרֵי הַתַּשְׁלוּם לְבָתֵּי מִשְׂרָפוֹת

בְּעַד בִּירָה לְבֵית-הַמְּזִיגָה, בְּעַד יַ"שׁ.

מִשּׁוּם שֶׁפְּרוּטוֹת הַפִּדְיוֹן נִשְׂרָפוֹת

בְּכָל יוֹם לְצָרְכֵי פַּרְנָסָה כְּמוֹ קַשׁ…


"וַדַּאי, אִם הַבַּיִת מָלֵא יְלָדִים

וְהַרְבֵּה בּוֹ פִּיּוֹת הַצְּרִיכִים לֶאֱכוֹל –

יוֹצְאִים הַבָּנִים וְנָעִים-וְנָדִים

וּבוֹרֵחַ כָּל מִי שֶׁלִבְרוֹחַ יָכוֹל…"


עַל-כֵּן בָּרַח הוּא, הַיָּקָר בַּבָּנִים,

זֶה הַנַּעַר משֶׁה, שֶׁזָּהָב לְבָבוֹ…

שָׁנִים זֶה שָׁלֹש לֹא רָאַתּוּ פָּנִים –

וְאוּלַי זֶה הַפֶּסַח הַבַּיְתָה יָבוֹא?


אַחַר חַג הַפֶּסַח, מִסְכֵּן, יִצְטָרֵךְ

מִתּוֹרָה וּמֵחֶדֶר שְׁלֹמֹה לְהִפָּרֵד,

יִהְיֶה לְ“אָדָם”, כִּבְיָכוֹל – הוּא יֵלֵךְ

לַעֲבוֹד בַּחֲנוּת וְלִהְיוֹת “מְשָׁרֵת”…


הַנַּעַר הַטּוֹב, הָרַחוּם… אַף-עַל-גַּב

שֶׁיָּדוֹ לֹא תָמִיד לַעֲזוֹר נְכוֹנָה,

לִבּוֹ בּוֹ תָּמִים, בֶּאֱמֶת, לֵב זָהָב

וְנַפְשׁוֹ בּוֹ תַּמָּה וּכְשֵׁרָה כְּיוֹנָה…


וּמוּצִי – קַלְמָן-מָרְדְּכַי הַקָּטָן

הוּא יָרֹק וְרָזֶה וְיָבֵשׁ כִּשְׁבַב-עֵץ,

שִׁנָּיו מַשְׁחִירוֹת וְנוֹשְׁרוֹת לְאִטָּן,

מִתְגַּנֵּב לְפִנָּה וְיוֹשֵׁב וּמוֹצֵץ…


הַלְוַאי, רִבּוֹנוֹ-שֶׁל-עוֹלָם, שֶׁיִּהְיֶה

כִּנְבוּאַת הַשְּׁכֵנוֹת הַנִּבְּאוֹת לָהּ לֵאמֹר:

הַנַּעַר הַזֶּה יִהְיֶה גֶבֶר יָפֶה

רָם-קוֹמָה, רְחַב-גֶּרֶם, גָּדוֹל וְגִבּוֹר…


שִׁפְרָה, הֵן גַּם הִיא יְרַקְרֶקֶת, גָּדְלָה

וְהָיְתָה נַעֲרָה גְבוֹהָה, עֲנֻגָּה…

כַּלָּה הִיא מַמָּשׁ… לַעֲזוֹר גַּם חָדְלָה –

שֶׁיִּשְׁלַח אֱלֹהִים לָהּ מַהֵר בֶּן-זוּגָהּ!


פִּתְאֹם, לְאוֹר-יוֹם, נֶעֱלֶמֶת מִכָּאן…

וְהֵיכָן הִיא? עוֹמֶדֶת לִפְנֵי הַמַּרְאָה.

עוֹשָׂה הַשְׂעָרוֹת… לְלַטְּפָן, לְסָרְקָן…

וְלָרְאִי אֶת עֵינֶיהָ-יוֹנִים הִיא מַרְאָה…


לָכֵן פֵיגִי-רֶחֶל, יָפָה וּבְרִיאָה,

שֶׁעֵינֶיהָ כִּשְׁנֵי כּוֹכָבִים מַזְהִירוֹת,

עוֹזֶרֶת בְּכָל מְלָאכָה וַעֲשִׂיָּה

וְיָדֶיהָ לְכָל עֲבוֹדָה מְהִירוֹת.


הֲרֵי עוֹד יַלְדָּה הִיא… בָּנוֹת בְּגִילָהּ

עוֹד תּוֹפְרוֹת סִינָרִים לַבֻּבּוֹת הַיָּפוֹת –

הְיא כָּל עֲבוֹדָה כְּשֵׁרָה בִּשְׁבִילָהּ,

מִשְּׁטִיפַת הַכֵּלִים לִשְּׁטִיפַת רְצָפוֹת…


מַמָּשׁ כְּמַלְכָּה… הִיא וּבֶּרְצִי בַּעֲלָהּ,

הֶחָתָן הַיָּקָר לָהּ כְּבֵן וְאָהוּב.

גָּרִים בִּשְׁכֵנוּת… וְאוּלָם מַה דַּלָּה

וְקָשָׁה פַּת-לַחְמָם, גּוֹרָלָם מֶה עָצוּב…


בִּשְׁבִיל לְהַעֲלִים אֶת עָנְיָהּ מִשְׁכֵנִים

וּמַרְאֵה הַדַּלּוּת מֵעֵינָם לְהָסִיר,

הִנִּיחָה, מַלְכָּה, שְׁבָבִים עֲשֵׁנִים

בַּכִּירָה וְשָׁפְתָה מְעַט מַיִם בַּסִּיר…


אוּלָם כְּלוּם קוֹבֶלֶת הִיא עַל פַּרְנָסָה?

מִסְתַּפֶּקֶת בִּדְלִיל שֶׁל גְּרִיסִים לְלַחְמָהּ;

רַק אַל נָא, אֵלִי, תְּבִיאָהּ בְּמַסָּה,

וּפָקְדֶנָּה, אֵלִי, אַל תִּסְגֹּר אֶת רַחְמָהּ…


אֲנַחְנוּ יוֹשְׁבִים בְּסָמוּךְ לַתַּנּוּר,

רַק אֲנִי וְאִמִּי, רַק אֲנַחְנוּ בִּלְבָד;

נוֹטֶפֶת דִּמְעָה בֵּין דַּפֵּי הַסִּדּוּר

וְחוֹבֶקֶת הָאֵם אֶת הַיֶּלֶד בְּיָד:


בְּנִי יַקִּירִי, הֵן הָיִיתָ יָכוֹל

לִהְיוֹת בֵּן לְמַלְכָּה, וְלֹא לִי, בֵּן יָקָר!

הָרוּחַ נָדַם. וְהָעֶרֶב, כָּחֹל,

מִסְתַּכֵּל בַּחַלּוֹן אֶל הַחֶדֶר הַקָּר.


אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיַעֲקֹב,

זֶה הַיּוֹם שַׁבַּת-קֹדֶשׁ מַגִּיעַ לַסּוֹף.


זֶה הַיּוֹם שַׁבַּת-קֹדֶשׁ פּוֹנֶה וְהוֹלֵךְ,

הַשָּׁבוּעַ הַבָּא לִקְרָאתֵנוּ בָּרֵךְ!


שֶׁיִּהְיֶה הַשָּׁבוּעַ הַבָּא לִבְרָכָה,

לִבְרִיאוּת, לְשָׁלוֹם, לְמַזַּל-הַצְלָחָה.


שֶׁתִּהְיֶה פַּרְנָסָה מְצוּיָה בְּכָבוֹד,

וְשֶׁלֹּא תַצְרִיכֵנוּ לִדְאוֹג וְלִלְווֹת.


וְשֶּׁלֹּא תַצְרִיכֵנוּ לִידֵי אֲנָשִׁים,

וְלִידֵי חַסְדֵיהֶם הַמָּרִים וְקָשִׁים.


בַּשָּׁעָה הַלָּזֹאת מוֹצָאֵי מְנוּחָה,

הוֹי פְּתַח אֶת יָדְךָ הַמְּלֵאָה וּבְרוּכָה,


וְהַשְׁפַּע לָנוּ שֶׁפַע בְּרָכָה וְכָל טוֹב,

אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיַעֲקֹב,


וּכְשֵׁם שֶׁאֲנִי מַעֲלָה אֶת הַנֵּר

תַּעֲלֶה מַזָּלוֹ שֶׁל עַמְךָ שֶׁיָּאֵר.

אָמֵן!


  1. לַפֶּרֶק ז': הַחֹרֶף הִגִּיעַ: ה“טס” – פח־הברזל שעל הכירה, שעליו שופתים את הסירים; אָבָר – עופרת; והיתה מחותמות־של־סחורה שהביאו הילדים.  ↩

  2. לַזֶּמֶר “נוּן גִּימֶל הֵא שִׁין”:ז'אנדאר” – זאנדארם, שוטר. ובימים ההם היו השוטרים אוסטריה חבושים קסדות עם נוצות גבוהות, שהטילו פחד על הילדים.  ↩

  3. “חבי” במקור המודפס, צ“ל: חֲכִּי – הערת פב”י  ↩

  4. שַׁבָּת בֵּין עַרְבַּיִם: “קרבן מנחה” – סידור גדול מיוחד לנשים; “בֶּרז'אן” – בז‘אֶז’אני, שם עיר, וסביבה יערים הרבה; “נאמן” – פקיד־גזבר ביערות.  ↩

המלצות קוראים
תגיות