

צִדְקוּתָהּ שֶׁל “דּוֹדָה פְרוּמָה” –
לֹא יֶחְסַר בָּהּ כָּל־מְאוּמָה.
אֵין בֵּין כָּל הַחֲתוּלוֹת לַמְדָנִית גְּדוֹלָה מִמֶּנָּה:
הִיא יוֹדַעַת בְּעַל־פֶּה כָּל הַ“צְאֶינָה וּרְאֶינָה”.
כָּל חֶפְצָהּ – לְשֵׁם שָׁמַיִם. גַּם מַרְאֶהָ מְסֻדָּר:
לְעֵינֶיהָ מִשְׁקָפַיִם, לְרֹאשָׁה חָבוּשׁ סוּדָר.
כַּשְׁרוּתָהּ הַנֶּאֱמֶנֶת לֹא תַּתִּיר לָהּ, כַּמּוּבָן,
אַף לִטְעוֹם מִן הַשַּׁמֶּנֶת – אִם אָכְלָה כְּבָר קֻרְקְבָן.
בְּהַגִּיעַ חַג־הַפֶּסַח, הִיא, מֵרֹב יִרְאַת־שָׁמַיִם,
מִתְהַלֶּכֶת בְּגַרְבַּיִם –
מֵחֲשָׁשׁ “חָמֵץ”:
שֶׁמָּא יֵשׁ פֵּרוּר־שֶׁל־לֶחֶם עַל רִצְפַּת הָעֵץ?
גַּם מוּסָר מַטֶּפֶת פְרוּמָה: פֶּה מֵפִיק מַרְגָּלִיּוֹת!
וּפְסוּקִים עָפִים מִפִּיהָ כְּפוֹלִים וְקִטְנִיּוֹת:
"יֵצֶר רַע – מָתוֹק כְּנֹפֶת,
אַךְ סוֹפוֹ הוּא מַר כַּתֹּפֶת!"
– "רְצוֹנְךָ לְהִתְלַכְלֵךְ?
אֶל קְדֵרַת־הַשֹּׁמֶן לֵךְ!"
– רוּחַ־שְׁטוּת בְּךָ נִכְנֶסֶת?
רוּץ מַהֵר לְבִית־הַכְּנֶסֶת!"
– "יֵצֶר רַע לְךָ יִלְחַשׁ?
שְׁלַח אוֹתוֹ לְבֵית־מִדְרָשׁ!"
“לֹא תַּחְמוֹד!” – תַּטִּיף בְּלִי־הֶרֶף הַצַּדֶּקֶת בְּכָל יוֹם:
“לֹא תִּטּוֹר!” וְ"לֹא תִּקּוֹם! "
בְּקִצּוּר, לָהּ מֹחַ־גֶּבֶר. כְּבָר אָמַר הָרַב, רַב חַיִּים’ל:
רַשָּׁאִית הִיא לַחֲבוֹשׁ לֹא מִטְפַּחַת, אֶלָּא “שְׁטְרַיְמְל”.
וְהִנֵּה יוֹשֶׁבֶת פְרוּמָה בְּשַׁבָּת אֶל סְעֻדָּה,
מִתְלַקֶּקֶת וּפוֹזֶמֶת הַ“זְּמִירוֹת” עַל פַּשְׁטִידָה.
בֵּינָתַיִם בָּא בַּר־כַּלְבָּא: "הַב־הַב־הָבִי לִי לִטְעוֹם…
זֹאת הָעֶצֶם…"
מַה פִּתְאׂם?
מָה עִנְיַן “חַמִּין” לַכֶּלֶב? כְּלוּם יוּכַל לִטְעוׂם כַּדָּת
טַעַם עׂנֶג־שֶׁל־שַׁבָּת?
וְשׁוׂאֶלֶת דּוׂדָה פְרוְּמָה:
“אֵיךְ? מִיָּד – אוׂ קְצָת תָּצוּמָה?”
– “הוׂי, מִיָד!” – הוּא מִתְחַנֵּן
וּמַצִּיג לָהּ פְּנֵי־מִסְכֵּן.
– “נוּ, אֱמוׂר זׂאת פַּעֲמַיִם!” – מְאִיצָה הִיא בָּאוׂרֵחַ –
“לׂא, אֵינִי מַאֲמִינָה: יְדִידִי, אַתָּה נוׂבֵחַ!”
בְּקִצּוּר, רוֹאֶה הַכֶּלֶב: דִּבּוּרִים לְבַטָּלָה.
מִסְתַּלֵּק הוּא, מָלֵא כַּעַס עַל רִשְׁעוּת הַחֲתוּלָה.
וְהִנֵּה לְמָחֳרָת בָּאָה פְרוּמָה אֶל הַכֶּלֶב,
שֶׁיַּשְׁאִיל לָהּ בְּטוּבוֹ קְצָת שֻׁמָּן אוֹ חֵלֶב.
– “קֹדֶם־כֹּל” – עוֹנֶה בַּר־כַּלְבָּא: "הַדָּבָר לֹא יָאֳמָן:
קַבָּלָה הִיא לִי מֵאִמָּא: חֲתוּלִים שׂוֹנְאִים שֻׁמָּן.
וְשֵׁנִית, אוֹמְרִים אֶצְלֵנוּ:
“שְׁנֵי הָרִים לֹא יִזְדַּמֵּנוּ”,
וְאוּלָם חָתוּל וָכֶלֶב נִפְגָּשִׁים, וְלֹא אַחַת…
לְיַד עֶצֶם… בְּשַׁבָּת…
מִתְלַקַּחַת דּוֹדָה פְרוּמָה וְעוֹשָׂה גַבָּהּ כַּקֶּשֶׁת.
“כֶּלֶב! כֶּלֶב מְרֻשָּׁע!” – מְיַלֶּלֶת הִיא, נִרְגֶּשֶׁת:
"כְּלוּם, חָלִילָה, לֹא תִּזְכּוֹר:
‘לֹא תִּקּוֹם, וְלֹא תִּטּוֹר’?"
– “הִסְתַּלְקִי!” – עוֹנֶה הַכֶּלֶב בִּנְבִיחַת־אִיּוּם זוֹעֶפֶת
הִסְתַּלְקִי, הַמְכַשֶּׁפֶת –
אוֹ תַּרְגִּישִׁי אֶת שִׁנַּי!"
אֲבוֹתָיו – בָּרוּר כַּשֶּׁמֶשׁ – לֹא עָמְדוּ עַל הַר־סִינַי.