רקע
אליעזר שטיינברג
"לֹא־יֶחְרַץ"
xמוגש ברשות פרסום [?]
Eמשלים
שפת מקור: יידיש
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: טברסקי, מהד' ב'; תשי"ד

“לֹא־יֶחְרַץ” הֲרֵיהוּ כֶּלֶב, הַבָּקִי כַּהֲלָכָה

בְּחָכְמַת הַנְבִיחָה.

אֶלָּא מַאי? אֵינוֹ נַבְחָן כָּכָה־סְתָם, לְשֵׁם שָׁמַיִם:

אִם נוֹתְנִים לוֹ “מַעֲשֵׂר”, מְמַלֵּא הוּא פִּיהוּ מַיִם.

כְּלָל גָּדוֹל אֶחָד שִׁנֶּן־לוֹ “לֹא יֶחְרַץ” הַמְפֻקָּח:

“לְעוֹלָם תִּקַּח!”

(“לְעוֹלָם” – פֵּרוּשׁ שֶׁל רַשִׁ"י: “קַח – וּדְרוֹשׁ גַּם אַחַר־כָּךְ!”)

הָעִקָּר, חָבֵר, הַשְׂכִּילָה:

אַל תִּהְיֶה טִפֵּשׁ, חָלִילָה!

“עֵת לַחְשׁוֹת” – אָמַר קֹהֶלֶת. שִׂים אֶל לֵב וּלְמַד מוּסָר:

לִפְעָמִים הַנֶּבַח – עֶצֶם, הַשְּׁתִיקָה – בָּשָׂר.

(מַה תֹּאמְרוּ? אַךְ זֶהוּ כֶּלֶב!

מְתַבֵּל פְּסוּקִים בְּחֵלָב!)


וְהִנֵּה בְּחשֶׁךְ־לֵיל,

גַּנָּבִים חָדְרוּ לַבַּיִת.

לֹא הִשְׁאִירוּ בּוֹ כַּזַּיִת –

וְשָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל!

לֵךְ וּתְבַע גַּנָּב בַּר־עֹקֶף

אֶל “נְתַנֶּה תֹּקֶף”!


עִם־זְרִיחָה, כְּשֶׁהַכֶּלֶב

אַךְ הֵקִיץ מִשְּׁנַת־הַשֶּׁלֶו,

בָּא מַקֵּל בִּטְעָנוֹת

וְתוֹבֵעַ לַעֲנוֹת:

"כֶּלֶב זֵד, הֵיכָן הָיִיתָ? תַּפְקִידְךָ הֲרֵי לִנְבּוֹחַ,

לְהַזְעִיק, לִצְעוֹק חָמָס, לֹא לָתֵת מָנוֹחַ!"


– “מַה פִּשְׁעִי?” זוֹעֵק הַכֶּלֶב: “שׁוּב תּוֹלִים בִּי לַהֲדָ”ם?

מָה רוֹצִים, סוֹף־סוֹף, מִמֶּנִּי? וְכִי מִי אֲנִי? בִּלְעָם?

רְגָשׁוֹת נֶאֱצָלִים לִי – נֶבַח גַּס מְחַלְּלָם.

אֲסַפֵּר לְפִי הַסֵּדֶר. זֶה הָיָה אַחַר חֲצוֹת.

נִפְקָחוֹת עֵינַי לְפֶתַע – וְרוֹאוֹת מַה שֶּׁרוֹאוֹת…

‘הָעִנְיָן אוֹמֵר דָּרְשֵׁנִי’ – מְלַחֵשׁ לִי קוֹל־בִּינָה:

לַיְלָה זֶה – לֹא לַיְלָה סְתָם הוּא:

צֵא וּקְרָא “מַה נִּשְׁתַּנָּה”!

שׁוּר: חוֹטְפִים, עוֹטְפִים, אוֹרְזִים,

נֶחְפָּזִים וּמִזְדָּרְזִים

וְיוֹצְאִים מֵרֹב בַּהֶלֶת

מֵחַלּוֹן – וְלֹא מִדֶּלֶת…

וְלִבִּי אוֹמֵר לִי: שְׁתוֹק!

אֵין פֹּה שׁוּם פְּגִיעָה בַּחֹק!

כִּי בָּרוּר לְכָל בַּר־דַּעַת כַּחַמָּה בַּצָּהֳרַיִם:

אֵלֶּה הֵם נִסֵּי־מִצְרַיִם!

יְהוּדִים אוֹרְזִים כְּלֵי־דֶרֶךְ וְיוֹצְאִים לִירוּשָׁלַיִם.

וְאִם־כֵּן, אֲנִי שׁוֹאֵל:

מָה רוֹצֶה אַתָּה, מַקֵּל?

שֶׁאֶנְבַּח עַל הַמָּשִׁיחַ? הֵן בּוּשָׁה הִיא וְחֶרְפָּה!

מִי הִנֵּנִי בְּעֵינֶיךָ? כֶּלֶב־חוּץ? שׁוֹכֵן־אַשְׁפָּה?"


טְעָנוֹת בְּרוּרוֹת כַּשֶּׁמֶשׁ: כָּל סָפֵק הֵן מְסַלְּקוֹת.

אַךְ מַקְלֵנוּ לֹא הִקְשִׁיב עוֹד: הוּא הִרְבִּיץ מַלְקוֹת.

המלצות קוראים
תגיות