סִפְּרוּ שֶׁאַבּו־חַסָּאן אַלזִּיָאדִי אָמַר: "הָיָה דָחוּק לִי הַמַּצָּב בְּאַחַד הַיָּמִים דֹּחַק רַב, עַד שֶׁהָיוּ לוֹחֲצִים עָלַי מוֹכֵר הַיְרָקוֹת וְהָאוֹפֶה וּשְׁאָר אֵלֶּה שֶׁעָסַקְתִּי אִתָּם. הָיָה צַעֲרִי קָשֶׁה וְלֹא מָצָאתִי עֵצָה. וּבְעוֹד אֲנִי בְּמַצָּב זֶה, וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה לַַּעֲשׂוֹת, נִכְנַס אֵלַי נַעַר לִי, וְאָמַר: ‘הִנֵּה בַדֶּלֶת אָדָם מֵאֵלֶּה הָעוֹלִים לָחֹג בְּמִקְדַּשׁ הַכַּעְבָּה, מְבַקֵּשׁ לְהִכָּנֵס אֵלֶיךָ’. אָמַרְתִּי לוֹ: ‘תֶּן לוֹ רְשׁוּת’. נִכְנַס, וְהִנֵּה הוּא אִישׁ כֹרָסָאנִי. נָתַן לִי שָׁלוֹם וְהֶחֱזַרְתִּי לוֹ שָׁלוֹם. אָמַר לִי: ‘אַתָּה אַבּו־חַסָּאן אַלזִּיָאדִי?’ אָמַרְתִּי: ‘הֵן, וּמַה חֶפְצְךָ?’ אָמַר לִי: ‘אָדָם נָכְרִי אֲנִי, וּרְצוֹנִי לָלֶכֶת לָחֹג בְּמִקְדַּשׁ הַכַּעְבָּה, וְעִמִּי סְכוּם שֶׁל מָמוֹן שֶׁמַּכְבִּיד עָלַי לְשֵׂאתֹו, וּמְבַקֵּשׁ אֲנִי לְהַנִּיחַ אֶצְלְךָ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אֲדַרְכְּמוֹנִים, עַד שֶׁאֲמַלֵּא סֵדֶר חַגִּי וְאֶחְזֹר. וּכְשֶׁיַּחְזְרוּ הַנּוֹסְעִים וְלֹא תִרְאֵנִי, תֵּדַע שֶׁמַּתִּי, וְהַמָּמוֹן מַתָּנָה מֵאִתִּי לְךָ, וְאִם אֲנִי חוֹזֵר, תִּתֵּן אוֹתוֹ לִי’. אָמַרְתִּי לוֹ: ‘יְהִי כֵן כִּדְבָרֶיךָ אִם יִרְצֶה אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה’. הוֹצִיא יַלְקוּט, וְאָמַרְתִּי לַנַּעַר: הָבֵא לִי מֹאזְנַיִם'. שָׁקַל אוֹתָם וּמְסָרָם לִי, וְהָלַךְ לְדַרְכּוֹ. הֵבֵאתִי אֶת אֵלֶּה שֶׁעָסַקְתִּי אִתָּם וְסִלַּקְתִּי חוֹבוֹתַי.
הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה, וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ.
וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁלֹש מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁחַסָּאן אַלזִּיָאדִי אָמַר: "הֵבֵאתִי אֶת אֵלֶּה שֶׁעָסַקְתִּי אִתָּם וְסִלַּקְתִּי חוֹבוֹתַי, וְהוֹצֵאתִי לְפַרְנָסָתִי וְחָיִיתִי בְהַרְחָבָה וְאָמַרְתִּי בְלִבִּי: ‘כְּשֶׁיַּחֲזֹר, יַעֲזֹר אוֹתָנוּ אֱלֹהִים בְּמַשֶּׁהוּ מֵאִתּוֹ’. אַחֲרֵי יוֹם נִכְנַס אֵלַי הַנַּעַר וְאָמַר לִי: ‘יְדִידְךָ הַכֹרָסָאנִי בַּדֶּלֶת’. אָמַרְתִּי לוֹ: ‘תֶּן לוֹ רְשׁוּת לְהִכָּנֵס’. נִכְנַס וְאָמַר: ‘הֶחְלַטְתִּי בְדַעְתִּי לָלֶכֶת לָחֹג, וְהִגִּיעַתְנִי שְׁמוּעָה שֶׁאָבִי נִפְטַר לְעוֹלָמוֹ, וְהֶחְלַטְתִּי לַחֲזֹר. תֶּן לִי אֵפוֹא אֶת הַמָּמוֹן שֶׁהִפְקַדְתִּיו בְּיָדְךָ תְּמוֹל’. כְּשֶׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּיו דְּבָרִים אֵלֶּה, נִדְאַגְתִּי דְאָגָה רַבָּה שֶׁלֹּא הָיְתָה לְאָדָם כָּמוֹהָ מֵעוֹלָם וּנְבוּכוֹתִי, וְלֹא הֵשַׁבְתִּי תְשׁוּבָה, שֶׁאִם הָיִיתִי מְכַחֵשׁ בּוֹ הָיָה דוֹרֵשׁ לְהַשְׁבִּיעֵנִי שְׁבוּעָה, וְהָיִיתִי לְשִׁמְצָה לְבַסּוֹף, וְאִם הָיִיתִי מַגִּיד לוֹ שֶׁהִשְׁתַּמַּשְׁתִּי בְמָמוֹנוֹ עַל דַּעַת עַצְמִי, הָיָה קוֹרֵא תִגָּר וּמוֹקִיעַ חֶרְפָּתִי בָּרַבִּים. אָמַרְתִּי לוֹ: ‘יִתֶּן לְךָ אֱלֹהִים בְּרִיאוּת, הֲרֵי מְעוֹנִי זֶה אֵינוֹ מְבֻצָּר וְאֵין הוּא מְקוֹם מִבְטָח לְמָמוֹן זֶה. וּכְשֶׁלָּקַחְתִּי יַלְקוּטְךָ שְׁלַחְתִּיו אֶל זֶה שֶׁהוּא אֶצְלוֹ עַכְשָׁו. חֲזֹר אֵפוֹא אֵלֵינוּ לְמָחָר לִטְּלוֹ, אִם יִרְצֶה אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה’. הָלַךְ לוֹ. בִּלִּיתִי הַלַּיְלָה נָבוֹךְ בִּגְלַל חֲזִירָתוֹ שֶׁל הַכֹרָסָאנִי אֵלַי, וְלֹא אֲחָזַתְנִי שֵׁנָה בְּאוֹתוֹ לַיְלָה וְלֹא יָכֹלְתִּי לַעֲצֹם עֵינִי. נִגַּשְׁתִּי אֶל הַנַּעַר וְאָמַרְתִּי לוֹ: ‘חֲבֹש לִי אֶת הַפִּרְדָּה’. אָמַר לִי: ‘אֲדוֹנִי, הֲרֵי שָׁעָה זוֹ חֲשֵׁכָה וְלֹא עָבַר הַלַּיְלָה כְּלָל’. חָזַרְתִּי אֶל מִטָּתִי וְהַשֵּׁנָה נָדְדָה מִמֶּנִּי. לֹא חָדַלְתִּי מִלְּעוֹרֵר אֶת הַנַּעַר וְהוּא מֵשִׁיב לִי, עַד שֶׁעָלָה הַשַּׁחַר. חָבַשׁ לִי אֶת הַפִּרְדָּה וְרָכַבְתִּי מִבְּלִי שֶׁאֵדַע אָנָה אֵלֵךְ. הֵטַלְתִּי אֶת רֶסֶן הַפִּרְדָּה עַל כְּתֵפָהּ, וְנַעֲשֵׂיתִי טָרוּד בְּהִרְהוּרִים וּדְאָגוֹת, וְהִיא הוֹלֶכֶת לְרוּחַ מִזְרָחָהּ שֶׁל בַּגְדָאד. וּבְעוֹד אֲנִי נוֹסֵעַ, רָאִיתִי בְנֵי־אָדָם. סָטִיתִי מֵהֶם וְנָטִיתִי מִדַּרְכָּם לְדֶרֶךְ אַחֶרֶת, וְהָלְכוּ אַחֲרַי. וְכַאֲשֶׁר רָאוּנִי בְסוּדָר שֶׁל חַכְמֵי דָת עַל הַטֻּרְבָּן, נֶחְפְּזוּ אֵלַי וְאָמְרוּ לִי: ‘כְּלוּם יוֹדֵעַ אַתָּה אֶת חֲצֵרוֹ שֶׁל אַבּו־חַסָּאן אַלזִּיָאדִי?’ אָמַרְתִּי לָהֶם: ‘אֲנִי הוּא’. אָמְרוּ לִי: ‘הֵעָנֵה לְהַזְמָנַת נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים’. הָלַכְתִּי אִתָּם עַד שֶׁנִּכְנַסְתִּי אֶל אַלְמַאֲמוּן. אָמַר לִי: ‘מִי אַתָּה?’ אָמַרְתִּי לוֹ: ‘אָדָם מֵחֲבֵרָיו שֶׁל הַקָּאצִ’י אַבּוּ־יוּסֻף מֵחַכְמֵי מִשְׁפַּט־הַדָּת וְיוֹדְעֵי הַמָּסֹרֶת’. אָמַר לִי: ‘וּמַה הַכִּנּוּי שֶׁמְּכַנִּים אוֹתְךָ בוֹ?’ אָמַרְתִּי לוֹ: ‘אַבּו־חַסָּאן אַלזִּיָאדִי’. אָמַר לִי: ‘בָּאֵר לִי מְפֹרָשׁ סִפּוּרְךָ’. בֵּרַרְתִּי לוֹ עִנְיָנִי. בָּכָה בְכִי רַב וְאָמַר: ‘אוֹי לְךָ, לֹא הִנִּיחַנִי שְׁלִיחַ אֱלֹהִים – יִתְפַּלֵּל אֱלֹהִים עָלָיו וְיָשֶׂם לוֹ שָׁלוֹם – לִישֹׁן לַיְלָה זֶה בִּגְלָלְךָ. שֶׁכֵּן, כְּשֶׁנִּרְדַּמְתִּי בְּרֵאשִׁית הַלַּיְלָה, אָמַר לִי: ‘עֲזֹר לְאַבּוּ־חַסָּאן אַלזִּיָאדִי’. הִתְעוֹרַרְתִּי, וְאֵינִי מַכִּירְךָ. שׁוּב נִרְדַּמְתִּי, וּבָא אֵלַי וְאָמַר לִי: ‘אוֹי לְךָ, עֲזֹר לְאַבּו־חַסָּאן אַלזִּיָאדִי’. לֹא הִרְהַבְתִּי עוֹד עֹז לִישֹׁן אַחֲרֵי זֶה וּנְעוּרוֹתִי כָּל הַלַּיְלָה כֻּלּוֹ. וּכְבָר הֵעַרְתִּי אֶת הָאֲנָשִׁים וּשְׁלַחְתִּים לְבַקֶּשְׁךָ בְּכָל רוּחַ’. אַחַר־כָּךְ הֵבִיא לִי עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אֲדַרְכְּמוֹנִים, וְאָמַר לִי: ‘אֵלֶּה הֵם לַכֹרָסָאנִי’. וְנָתַן לִי עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אֲדַרְכְּמוֹנִים עוֹד, וְאָמַר לִי: ‘צֵא לִרְוָחָה עַל יָדָם וְתַקֵּן עִנְיָנְךָ’. אַחַר־כָּךְ נָתַן לִי שְׁלֹשִים אֶלֶף אֲדַרְכְּמוֹנִים וְאָמַר: ‘תַּקֵּן עַצְמְךָ בְאֵלֶּה, וּכְשֶׁיַּגִּיעַ יוֹם גְּנוּסְיָא שֶׁל הַמֶּלֶךְ, בּוֹא אֵלַי, שֶׁאֲמַנֶּה אוֹתְךָ לְמִשְׂרָה’. יָצָאתִי וְהַמָּמוֹן אִתִּי, בָּאתִי לִמְעוֹנִי וְהִתְפַּלַּלְתִּי בוֹ תְפִלַּת הַשַּׁחַר, וְהִנֵּה הַכֹרָסָאנִי כְּבָר בָּא. הִכְנַסְתִּיו לַבַּיִת וְהוֹצֵאתִי לוֹ צְרוֹר שֶׁל עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אֲדַרְכְּמוֹנִים וְאָמַרְתִּי לוֹ: ‘הֵא לְךָ מָעוֹתֶיךָ’. אָמַר לִי: ‘אֵין זֶה מָמוֹנִי בְעֵינוֹ’. אָמַרְתִּי לוֹ: ‘אָמְנָם כֵּן’. אָמַר לִי: ‘וּמַה סִּבַּת הַדָּבָר?’ סִפַּרְתִּי לוֹ אֶת הַסִּפּוּר. בָּכָה וְאָמַר: ‘אִלּוּ הָיִיתָ מַגִּיד לִי הָאֱמֶת לַאֲמִתָּהּ מִלְכַתְּחִלָּה, לֹא הָיִיתִי מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ, וְעַכְשָׁו אֵין אֲנִי נוֹטֵל כְּלוּם’.
הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה, וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ.
וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁלֹש מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים וְאֶחָד, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁהַכֹרָסָאנִי אָמַר לְאַלזִּיָאד: “חֵי־אֱלֹהִים. אִלּוּ הָיִיתָ מַגִּיד לִי אֶת הָאֱמֶת מִלְכַתְּחִלָּה, לֹא הָיִיתִי מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ. וְעַכְשָׁו אֵין אֲנִי נוֹטֵל כְּלוּם מִמָּמוֹן זֶה, וּפָטוּר אַתָּה מִמֶּנּוּ”. אַחַר־כָּךְ נִפְטַר מִמֶּנִּי. תִּקַּנְתִּי עִנְיָנִי וְהָלַכְתִּי בְּיוֹם גְּנוּסְיָא שֶׁל הַמֶּלֶךְ אֶל שַׁעַר אַלְמַאֲמוּן. נִכְנַסְתִּי אֵלָיו וְהוּא יוֹשֵׁב. כְּשֶׁהִתְיַצַּבְתִּי לְפָנָיו, קְרָאָנִי לָגֶשֶׁת, וְהוֹצִיא לִי כְּתָב־מִנּוּי מִתַּחַת לַשָּׁטִיחַ שֶׁהוּא כוֹרֵעַ עָלָיו בִּתְפִלָּתוֹ וְאָמַר לִי: ‘זוֹהִי תְעוּדַת מִנּוּיֶיךָ לְקָאצִ’י שֶׁל אַלְמַדִּינָה הַקְּדוֹשָׁה מִשַּעַר הַשָּׁלוֹם1 עַד קְצֵה הָעִיר. וּכְבָר קָבַעְתִּי לְךָ הַכְנָסָה כָזוֹ וְכָזוֹ לְחֹדֶשׁ. יְרָא אֶת אֱלֹהִים יִתְרוֹמֵם ויִתְעַלֶּה וּזְכֹר אֶת אֲשֶׁר הִתְעַנְיֵן בְּךָ שְׁלִיחַ אֱלֹהִים – יִתְפַּלֵּל עָלָיו אֱלֹהִים וְיָשֵׂם לוֹ שָׁלוֹם’. תָּמְהוּ בְנֵי־אָדָם עַל דְּבָרָיו, וְשָׁאֲלוּ אוֹתִי לְפִשְׁרָם. סִפַּרְתִּי לָהֶם אֶת הַסִּפּוּר מֵרֵאשִׁיתוֹ וְעַד אַחֲרִיתוֹ, וְנִתְפַּרְסֵם הַדָּבַר בֵּין בְּנֵי־אָדָם. וְלֹא פָּסַק אַבּוּ־אלְחַסָּאן אַלזִּיָאדִי מִשַּׁמֵּשׁ קָאצִ’י אַלְמַדִּינָה הַקְּדוֹשָׁה עַד שֶׁמֵּת בִּימֵי אַלְמַאֲמוּן, יְרַחֲמֵהוּ אֱלֹהִים.
וּמִמַּה שֶּׁמְּסֻפָּר:
-
היא הכניסה הראשית לגבולות הקדש בתוך אלמדינה, דרומית מערבית למחוז. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.