רקע
אלמוני/ת
סִפּוּר חָאתִם אַלטָּאאִי
אלמוני/ת
תרגום: יוסף יואל ריבלין (מערבית)
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
שפת מקור: ערבית
פרטי מהדורת מקור: ירושלים: קרית־ספר; 1979

סִפְּרוּ: בְּשָׁעָה שֶׁמֵּת חָאתִם אַלטָּאאִי, קְבָרוּהוּ בְרֹאשׁ הָר וּבָנוּ עַל יַד קִבְרוֹ שְׁתֵּי בְרֵכוֹת מַיִם מֵאֶבֶן, וְחָקְקוּ צוּרוֹת נְעָרוֹת פְּרוּעוֹת שֵׂעָר בָּאֶבֶן. וְהָיָה מִתַּחַת לְאוֹתוֹ הַר נָהָר זוֹרֵם. וּכְשֶׁהָיוּ הַשַּׁיָּרוֹת חוֹנוֹת שָׁם, הָיוּ שׁוֹמְעוֹת קוֹלוֹת זְעָקָה בַּלַּיְלָה, מִן הָעֶרֶב עַד לַבֹּקֶר, וּכְשֶׁקָּמוּ בַּבֹּקֶר לֹא מָצְאוּ אָדָם זוּלַת צוּרוֹת הַנְּעָרוֹת הַחֲקוּקוֹת בָּאֶבֶן. כְּשֶׁחָנָה דֹוּ אַלְקֻרָאע מֶלֶךְ חִמְיָר בְּאוֹתוֹ מָקוֹם, בִּזְמַן שֶׁעָזַב אֶת בְּנֵי־שִׁבְטוֹ, לָן שָׁם בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה. הִתְקָרֵב לְאוֹתוֹ מָקוֹם וְשָׁמַע אֶת קוֹלוֹת הַזְּעָקָה. שָׁאַל: “יְלָלָה זוֹ שֶׁבְּרֹאשׁ הָהָר מַה הִיא?” אָמְרוּ לוֹ: “קֶבֶר חָאתִם אַלטָּאאִי הוּא. וּלְיָדוֹ שְׁתֵּי בְרֵכוֹת אֲבָנִים וְצוּרוֹת נְעָרוֹת פְּרוּעוֹת־שֵׂעָר מֵאֶבֶן, וּבְכָל לַיְלָה יִשְׁמְעוּ הַחוֹנִים בְּמָקוֹם זֶה יְלָלוֹת וּזְעָקוֹת אֵלּוּ”. אָמַר דֹוּ אַלְקֻרָאע, לוֹעֵג לְחָאתִם אַלְטָּאאִי: “הוֹי חָאתִם, אוֹרְחֶיךָ אָנוּ הַלַּיְלָה, וְגֹוְעִים בָּרָעָב הִנֵּנוּ”. וְתָקְפָה אוֹתוֹ שֵׁנָה. אַחַר־כָּךְ הִתְעוֹרֵר נִרְעָשׁ וְנִפְחָד וְאָמַר: “עַרְבִים, גְּשׁוּ אֵלַי, וּרְאוּ מֶה הָיָה לִגְמַלַּת רִכְבִּי”. כְּשֶׁבָּאוּ, מָצְאוּ אֶת גְּמַלָּתוֹ אֲחוּזָה בַּלָּהוֹת. נְחָרוּהָ וְצָלוּ אֶת בְּשָׂרֶהּ1 וְאָכְלוּ. אַחַר־כָּךְ שְׁאָלוּהוּ לְסִבַּת הַדָּבָר. אָמַר לָהֶם: “כְּשֶׁיָּשַׁנְתִּי רָאִיתִי אֶת חָאתִם אַלטָּאאִי בַּחֲלוֹם, בָּא אֵלַי בְּחֶרֶב, אוֹמֵר: ‘בָּאתָ אֵלַי בְּשָׁעָה שֶׁאֵין אִתִּי כְלוּם’, וְדָקַר אֶת גְּמַלָּתִי בֶּחָרֶב. וְאִלּוּלֵא שֶׁהֱיִיתֶם נוֹחֲרִים אוֹתָהּ, הָיְתָה מֵתָה”. כְּשֶׁהֵאִיר הַבֹּקֶר רָכַב דֹוּ אַלְקֻרָאע עַל גְּמַלַּת אֶחָד מִבְּנֵי לִוְיָתוֹ, וְהִרְכִּיב אוֹתוֹ עָלֶיהָ מֵאַחֲרָיו. וּכְשֶׁהֵאִיר חֲצוֹת הַיּוֹם, רָאוּ רוֹכֵב עַל גְּמַלָּה אַחֶרֶת. אָמְרוּ לוֹ: “מִי אָתָּה?”. אָמַר: “אֲנִי עַדִי בֶן חָאתִם אַלטָּאאִי אָנֹכִי”. הוֹסִיף וְאָמַר: “הֵיכָן דֹוּ אַלְקֻרָאע נְשִׂיא חִמְיָר?”. אָמְרוּ לוֹ: “זֶה הוּא”. אָמַר לוֹ: “רְכַב עַל גְּמַלָּה זוֹ, תְּמוּרַת גְּמַלָּתְךָ, שֶׁכֵּן נָחַר אָבִי אֶת גְּמַלָּתְךָ אָתָּה”. אָמַר לוֹ: “וּמִי הִגִּיד לְךָ זֹאת?”. אָמַר לוֹ: “בָּא אֵלַי אָבִי, בַּחֲלוֹם בַּלַּיְלָה הַזֶּה, וְאָמַר לִי: 'עַדִי, הִנֵּה דֹוּ אַלְקֻרָאע מֶלֶךְ חִמְיָר הִתְאָרַח אֶצְלִי הַלַּיְלָה, וְנָחַרְתִּי לוֹ גְמַלָּתוֹ. הַשִּׂיגֵהוּ אֵפוֹא וּמְסֹר לוֹ גְּמַלָּה שֶּיִרְכַּב עָלֶיהָ, מִשׁוּם שֶׁאֲנִי אֵין עִמִּי כְלוּם”. נְטָלָהּ דֹוּ אַלְקֻרָאע, וְהִתְפַּלֵּא עַל נְדִיבוּת חָאתִם בְּחַיָּיו וּבְמוֹתוֹ.

וּמִסִּפּוּרֵי הַנְּדִיבִים הוּא גַם מַה שֶּׁמְּסֻפָּר עַל דְּבַר מַעַן בֶּן זָאאִדָה.


  1. בְּשָׁרֶהּ – כך במקור – הערת פב"י.  ↩

המלצות קוראים
תגיות