רקע
אלמוני/ת
סִפּוּר מֻתַּלַמִּס וְאִשְׁתּוֹ אֻמַיְמָה
אלמוני/ת
תרגום: יוסף יואל ריבלין (מערבית)
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
שפת מקור: ערבית
פרטי מהדורת מקור: ירושלים: קרית־ספר; 1963

סִפְּרוּ שֶׁאַלְמֻתַּלַמִּס בָּרַח מִלִּפְנֵי אַלנֻּעְמָאן בֶּן אַלְמֻנְדִ’ר1, וְנֶעְדָּר זְמָן אָרוֹךְ עַד שֶׁחָשְׁבוּ שֶׁמֵּת. וְהָיְתָה לוֹ אִשָּׁה יָפָה, וּשְׁמָה אֻמַיְמָה. יָעֲצוּ אוֹתָהּ בְּנֵי־מִשְׁפַּחְתָּהּ לְהִנָּשֵׂא וְסֵרְבָה. הִפְצִירוּ בָהּ, בִּגְלַל זֶה שֶׁהָיוּ רַבִּים שֶׁבִּקְּשׁוּ לְשֵׂאתָהּ, וְהִכְרִיחוּהָ לְהִנָּשֵׂא, וְנַעַנְתָה לָהֶם לְכָךְ בְּעַל כָּרְחָהּ. הִשִּׂיאוּ אוֹתָהּ לְאָדָם מִבְּנֵי־שִׁבְטָהּ. וְהָיְתָה אוֹהֶבֶת אֶת בַּעֲלָהּ אַלְמֻתַּלַמִּס אַהֲבָה עַזָּה. כְּשֶׁהִגִּיעַ לֵיל נִשּׂוּאֶיהָ לְאוֹתוֹ אָדָם, שֶׁהִכְרִיחוּהָ לְהִנָּשֵׂא לוֹ, בָּא בַעֲלָהּ אַלְמֻתַּלַמִּס בְּאוֹתוֹ לַיְלָה וְשָׁמַע בִּמְקוֹם הַשֵּׁבֶט קוֹל חֲלִילִים וְתֻפֵּי־יָד וְרָאָה אֶת סִימָנֵי הַשִּׂמְחָה. שָׁאַל אֲחָדִים מִן הַנְּעָרִים בִּדְבַר שִׁמְחָה זוֹ, וְאָמְרוּ לוֹ: “אֻמַיְמָה אֵשֶׁת אַלְמֻתַּלַמִּס הִשִּׂיאוּ אוֹתָהּ לִפְלוֹנִי, וַהֲרֵי הוּא בָא אֵלֶיהָ הַלַּיְלָה”. כְּשֶׁשָּׁמַע אַלְמֻתַּלַמִּס דְּבָרִים אֵלֶּה, הֶעֱרִים לְהִכָּנֵס עִם כָּל הַנָּשִׁים וּמָצָא אֶת שְׁנֵיהֶם עַל מוֹשַׁב אַפִּרְיוֹנָהּ. וּכְבָר קָרַב אֵלֶיהָ הֶחָתָן, וְהִיא נֶאֱנַחַת מֵעִמְקֵי לִבָּהּ וּבוֹכָה וְנוֹשֵׂאת קוֹלָהּ בְּבֵית־שִׁיר זֶה:

לוּ יָדַעְתִּי – הֵן מְאֹרָעוֹת הַזְּמַן רַבִּים הִנָּם –

בְּאֵיזוֹ אֶרֶץ, מֻתַּלַמִּס, אַתָּה שָׁם?

וְהָיָה בַּעֲלָה אַלְמֻתַּלַמִּס מִן הַמְּשׁוֹרְרִים הַמְּפֻרְסָמִים, עָנָה מִיָּד וְאָמַר:

בֶּחָצֵר הַקְרוֹבָה בְּיוֹתֵר, אֻמַיְמָה, דְּעִי עַתָּה,

וְלֹא פָסְקוּ גַעְגּוּעַי כַּאֲשֶׁר הָאוֹרְחָה חָנְתָה.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הֵבִין לָהֶם הֶחָתָן וְיָצָא מִבֵּינֵיהֶם בִּמְהֵרָה נוֹשֵׂא קוֹלוֹ וְאוֹמֵר:

הָיִיתִי בְטוֹבָה וַאֲנִי שָׁרוּי בְּהִפּוּכָהּ,

וְאֶתְכֶם אָסַף בַּיִת רָחָב וּמוֹשָׁב לִמְנוּחָה.

עָזַב אוֹתָם וְהָלַךְ לוֹ וְנִשְׁאַר אִתָּהּ בַּעֲלָהּ אַלְמֻתַּלַמִּס לְבַדּוֹ. וְלֹא פָסְקוּ לִחְיוֹת בַּנְּעִימִים בַּחַיִים וִידִידוֹת וְעֹנֶג וַהֲנָאָה עַד שֶׁהִפְרִיד בֵּינֵיהֶם הַמָּוֶת. יִשְׁתַּבַח זֶה אֲשֶׁר בְּמַאֲמָרוֹ יָשׁוּבוּ וְיָקוּמוּ אֶרֶץ וְשָׁמַיִם.

וּמִמַּה שֶּׁיְסֻפָּר:


  1. נעמאן מלך חירה בארם־נהרים התחתונה משנת 590 עד 600 אסה"נ. הרבה ספורים ואגדות מספרים הערבים על קשריו עם משוררים, ביניהם אלמתלמס, וכן עם נשים. הוא מתאר כאדם בעל מצבי־רוח משתנים ועריץ.  ↩

המלצות קוראים
תגיות