סִפְּרוּ שֶׁהָיָה בִזְמַן קַדְמוֹן מֶלֶךְ עָצוּם בַּעַל־מַעֲלָה רַבָּה, וְהָיוּ לוֹ שָׁלשׁ בָּנוֹת, כַּלְּבָנוֹת הַמְּלֵאוֹת בְּהִירוֹת וְכַגַּנּוֹת מַזְהִירוֹת, וּבֵן זָכָר דּוֹמֶה לְיָרֵחַ. בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה הַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ בְּיוֹם מִן הַיָּמִים, נִכְנְסוּ אֵלָיו שְׁלשָׁה מִן הַחֲכָמִים, עִם אֶחָד מֵהֶם טַוָּס שֶׁל זָהָב, וְעִם הַשֵּׁנִי חֲצוֹצְרָה שֶׁל נְחשֶׁת, וְעִם הַשְּׁלִישִׁי סוּסָה שֶׁל שֶׁן־הַפִּיל וְעֵץ הָבְנִים. אָמַר לָהֶם הַמֶּלֶךְ: “מַה הֵם דְּבָרִים אֵלֶּה, וּמַה תּוֹעֶלֶת בָּהֶם?” אָמַר בַּעַל הַטַּוָּס: “תּוֹעַלְתּוֹ שֶׁל הַטַּוָּס הִיא, שֶׁכְּכָל אֲשֶׁר תַּעֲבֹר שָׁעָה מִן הַלַּיְלָה אוֹ הַיּוֹם, הוּא סוֹפֵק בִּכְנָפָיו וְקוֹרֵא בְּקוֹל גָּדוֹל”. וְאָמַר בַּעַל־הַחֲצוֹצְרָה: “כְּשֶׁמַּנִּיחִים חֲצוֹצְרָה זוֹ עַל שַׁעַר הַמְּדִינָה, תִּהְיֶה כְמִשְׁמָר עָלֶיהָ. וּכְשֶׁיִּכָּנֵס אוֹיֵב לָעִיר, תַּשְׁמִיעַ חֲצוֹצְרָה זוֹ קוֹל זְעָקָה וְיַכִּירוּ אוֹתוֹ וְיִתְפְּסוּהוּ”. אָמַר בַּעַל־הַסּוּסָה: “אֲדוֹנִי, תּוֹעַלְתָּה שֶׁל סוּסָה זוֹ, הִיא, שֶׁכְּשֶׁאָדָם רוֹכֵב עָלֶיהָ, הִיא מוֹבִילָה אוֹתוֹ לְאֵיזוֹ אֶרֶץ שֶׁיִּרְצֶה”. אָמַר הַמֶּלֶךְ: “אֵינִי מֵיטִיב אִתְּכֶם עַד שֶׁלֹּא אֶבְחַן תּוֹעֲלִיּוֹתָן שֶׁל צוּרוֹת אֵלּוּ”. בָּחַן אֶת הַטַּוָּס וּמְצָאוֹ כְפִי שֶׁאָמַר בְּעָלָיו, וּבָחַן אֶת הַחֲצוֹצְרָה וּמְצָאָה כְּפִי שֶׁאָמַר בְּעָלֶיהָ. אָמַר הַמֶּלֶךְ לִשְׁנֵי הַחֲכָמִים: “בַּקְּשׁוּ מִמֶּנִי טוֹבָה”, אָמְרוּ שְׁנֵיהֶם אֵלָיו: “נְבַקֵּשׁ מֵחַסְדְּךָ שֶׁתַּשִּׂיא לְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ בַּת מִבְּנוֹתֶיךָ”. הֵיטִיב לָהֶם הַמֶּלֶךְ וְהִשִּׂיא לָהֶם שְׁתֵּי בָּנוֹת מִבְּנוֹתָיו. אַחַר־כָּךְ נִגַּשׁ הֶחָכָם הַשְׁלִישִׁי בַּעַל־הַסּוּסָה וְנָשַׁק הָאָרֶץ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְאָמַר לֹו: “מֶלֶךְ הַדּוֹר, הֵיטִיבָה עִמִּי כְּשֵׁם שֶׁהֵיטַבְתָּ עִם חֲבֵרַי”. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: “הַמְתֵּן עַד שֶׁאֶבְחַן מַה שֶּׁהֵבֵאתָ”. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִגַּשׁ בֶּן־הַמֶּלֶךְ וְאָמַר: “אָבִי, אֲנִי אֶרְכַּב עַל סוּסָה זוֹ וְאֶבְחַן אוֹתָהּ וְאֶתְחַקֶּה עַל תּוֹעַלְתָּהּ”. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: “בְּנִי, בְּחַן אוֹתָהּ כְּחֶפְצֶךָ”. קָם בֶּן־הַמֶּלֶךְ וְרָכַב עָלֶיהָ וְהֵנִיעַ רַגְלָיו, וְלֹא זָזָה מִמְּקוֹמָהּ. אָמַר: “חָכָם, הֵיכָן הוּא זֶה שֶׁאָמַרְתָּ בִּדְבַר מְהִירוּת נְסִיעָתָה?” מִיָּד נִגַּשׁ הֶחָכָם אֶל בֶּן־הַמֶּלֶךְ וְהֶרְאָה לוֹ בֹּרֶג הָעֲלִיָּה לְמַעֲלָה, וְאָמַר לוֹ: “שַׁפְשֵׁף בֹּרֶג זֶה”. שִׁפְשְׁפוֹ בֶּן־הַמֶּלֶךְ, הִתְנוֹעֲעָה הַסּוּסָה וְהֵטִיסָה אֶת בֶּן־הַמֶּלֶךְ עַד לֵב הַשָּׁמַיִם, וְלֹא פָסְקָה מֵהֲטִיסוֹ עַד שֶׁנֶּעֱלַם מִן הָעֵינַיִם. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נָבוֹךְ בֶּן־הַמֶּלֶךְ בְּעִנְיָנוֹ, וְהִתְחָרֵט עַל רָכְבוֹ עַל סוּסָה זוֹ, אָמַר: “אָכֵן זָמַם הֶחָכָם מְזִמָּה לְהַשְׁמִידֵנִי, אֵין חַיִל וְאֵין כֹּחַ אֶלָּא לֵאלֹהִים הָעֶלְיוֹן וְהָאַדִּיר”. הִתְחִיל מִתְבּוֹנֵן בְּכָל אֶבְרֵי הַסּוּסָה, וּבְעוֹד הוּא מִתְבּוֹנֵן בָּהֶם, רָאָה מַשֶּׁהוּ כְרֹאשׁ הַתַּרְנְגוֹל עַל כִּתְפָהּ הַיְּמָנִית שֶׁל הַסּוּסָה וְכָזֹאת עַל שְׂמֹאלָה. אָמַר בֶּן־הַמֶּלֶךְ: “אֵינִי רוֹאֶה שׁוּם סִימָן זוּלַת אֵלֶּה שְׁנֵי הַכַּפְתּוֹרִים”. שִׁפְשֵׁף הַכַּפְתּוֹר שֶׁעַל הַכָּתֵף הַיְמָנִית, וְהוֹסִיפָה הַסּוּסָה לַהֲטִיסוֹ מַעֲלָה מַעֲלָה עַד לִמְרוֹמֵי הָאֲוִיר, וְהִנִּיחַ אֶת הַכַּפְתּוֹר. הִסְתַּכֵּל לִשְׂמֹאל וְרָאָה אוֹתוֹ כַפְתּוֹר. שִׁפְשֵׁף בּוֹ, וְהָלְכָה תְּנוּעַת הַסּוּסָה הָלוֹךְ וְחָסֵר הָלוֹךְ וְיָרֹד, וְלֹא פָסְקָה לְהוֹרִידוֹ קִמְעָא קִמְעָא לָאָרֶץ, כְּשֶׁהוּא יָרֵא לְנַפְשׁוֹ.
הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ.
וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁלוֹשׁ מֵאוֹת חֲמִשִּׁים וּשְׁמוֹנָה אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָׁר, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהַנָּסִיךְ שִׁפְשֵׁף אֶת הַכַּפְתּוֹר הַשְּׂמָאלִי, הָלְכָה תְּנוּעַת הַסּוּסָה הָלוֹךְ וְחָסֵר הָלוֹךְ וְיָרוֹד, כְּשֶׁהַנָּסִיךְ יָרֵא לְנַפְשׁוֹ. כְּשֶׁרָאָה הַנָּסִיךְ זֹאת וְהִכִּיר בְּתוֹעֲלִיּוֹתֶיהָ שֶׁל הַסּוּסָה, נִתְמַלֵּא לִבּוֹ שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן וְהוֹדָה לֵאלֹהִים יִתְעַלֶּה עַל חַסְדּוֹ אִתּוֹ, כְּשֶׁהִצִּילוֹ מִן הָאֲבַדּוֹן. וְלֹא פָסַק לָרֶדֶת כָּל יוֹמוֹ, מִשׁוּם שֶׁבְּמַצַב עֲלִיָתוֹ רָחֲקָה מִמֶּנוּ הָאָרֶץ, וְהָיָה מַפְנֶה אֶת פְּנֵי הַסּוּסָה כְּחֶפְצוֹ, וְהִיא מוֹרִידָה אוֹתוֹ, בִּרְצוֹתוֹ מוֹרִידָה וּבִרְצוֹתוֹ מַעֲלָה. כַּאֲשֶׁר נִתְמַלֵּא לוֹ מִן הַסּוּסָה כָּל מַה שֶּׁבִּקֵּשׁ, הָלַךְ וְקָרַב אִתָּהּ לְצַד הָאָרֶץ, וְהָיָה מִסְתַּכֵּל בְּמַה שֶּׁבָּה מִן הָאֲרָצוֹת וְהַמְּדִינוֹת שֶׁלֹא הִכִּירָן, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא רָאָה אוֹתָן כָּל יְמֵי חַיָּיו. וְהָיְתָה בְתוֹךְ כָּל מַה שֶּׁרָאָה, מְדִינָה בְנוּיָה בַיֹּפִי שֶׁבַּבִּנְיָן, וְהִיא בְאֶמְצָעִיתָה שֶׁל אֶרֶץ יְרֻקָּה וּפוֹרַחַת, בַּעֲלַת עֵצִים וּנְהָרוֹת. הִרְהֵר בְּלִבּוֹ וְאָמַר: “מִי יִתֵּן וְיָדַעְתִּי מַה שְּׁמָהּ שֶׁל מְדִינָה זוֹ, וּבְאֵיזֶה מִן הָאֵזוֹרִים הִיא?” הָיָה מַקִּיף מִסָּבִיב לְאוֹתָהּ עִיר וּמִתְבּוֹנֵן אֵלֶיהָ מִיָּמִין וּמִשְּׂמֹאל. וּכְבָר פָּנָה הַיּוֹם וְקָרְבָה הַשֶּׁמֶשׁ לִשְׁקֹעַ, אָמַר בְּלִבּוֹ: “לֹא אֶמְצָא לִי מָקוֹם לָלוּן טוֹב מִמְּדִינָה זוֹ, הֲרֵי אֲנִי לָן בָּהּ הַלַּיְלָה הַזֶּה, וְלַבֹּקֶר אֲנִי פוֹנֶה וְהוֹלֵךְ אֶל מִשְׁפַּחְתִּי וּמְקוֹם מַלְכוּתִי, וּמוֹדִיעַ לְמִשְׁפַּחְתִּי וּלְאָבִי מַה שֶּׁאֵרַע לִי וּמְסַפֵּר לוֹ מַה שֶּׁרָאוּ עֵינַי”. הָיָה מְחַפֵּשׂ מָקוֹם שֶׁיִּהְיֶה בָטוּחַ בּוֹ עַל נַפְשׁוֹ וְעַל סוּסָתוֹ וְשֶׁלֹּא יִרְאֶנוּ אָדָם. וּבְעוֹד הוּא בְכָךְ, רָאָה בְּאֶמְצָעִיתָהּ שֶׁל הַמְּדִינָה אַרְמוֹן רָם וְנִשָּׂא בָאֲוִיר, וְהוּא מֻקָּף חוֹמָה רַחֲבַת יָדַיִם עִם מִצְפּוֹת גְּבוֹהוֹת. אָמַר בֶּן־הַמֶּלֶךְ בְּלִבּוֹ: “מָקוֹם זֶה נָאֶה הוּא”. הִתְחִיל לְהָנִיעַ אֶת הַכַּפְתּוֹר שֶׁמּוֹרִיד אֶת הַסּוּסָה, וְלֹא פָסַק לָרֶדֶת מַטָּה, עַד שֶׁיָּרַד יָשָׁר עַל גַּג הָאַרְמוֹן. יָרַד מֵעַל הַסּוּסָה וְהוֹדָה לֵאלֹהִים יִתְעַלֶּה. הָיָה מִסְתּוֹבֵב מִסָּבִיב לַסּוּסָה וּמִתְבּוֹנֵן אֵלֶיהָ וְאוֹמֵר: “אָכֵן זֶה שֶׁעֲשָׂאָךְ בְּתֹאַר זֶה חָכָם מֻמְחֶה הוּא, וְאִם אֶלֹהִים מַאֲרִיךְ יָמַי וּמַחֲזִירֵנִי אֶל אַרְצִי וּמִשְׁפַּחְתִּי בְּשָׁלוֹם, וּמְקַבְּצֵנִי יַחַד עִם אָבִי, אֲנִי מֵיטִיב עִם חָכָם זֶה כָּל טוֹב וְעוֹשֶׂה עִמּוֹ תַּכְלִית כָּל חֶסֶד”. יָשַׁב עַל גַּג הָאַרְמוֹן עַד שֶׁיָּדַע שֶׁבְּנֵי אָדָם כְּבָר יָשְׁנוּ. וְהָיוּ הָרָעָב וְהַצָּמָא מְצִיקִים לוֹ, שֶׁכֵּן לֹא אָכַל כָּל מַאֲכָל מֵאָז עָזַב אֶת אָבִיו. אָמַר בְּלִבּוֹ: “אַרְמוֹן מֵעֵין זֶה לֹא יִהְיֶה רֵיק מִמָּזוֹן”, הִנִּיחַ אֶת הַסּוּסָה בְּמָקוֹם אֶחָד, וְיָרַד מִתְהַלֵּךְ לִרְאוֹת מַשֶּׁהוּ שֶׁיֹּאכַל. מָצָא סֻלָּם וְיָרַד בּוֹ לְמַטָּה, וּמָצָא מָקוֹם רְחַב יָדַיִם מְרֻצָּף בְּשַׁיִשׁ. הִשְׁתָּאָה עַל כַּךְ וְעַל יֹפִי בִנְיָנוֹ, וְאוּלָם לֹא מָצָא בְאוֹתוֹ אַרְמוֹן כָּל קוֹל אִוְשָׁה וְלֹא אִישׁ רֵעִים. עָמַד נָבוֹךְ מִסְתַּכֵּל לְיָמִין וְלִשְׂמֹאל, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְאָן לִפְנוֹת. אָמַר בְּלִבּוֹ: “אֵין טוֹב לִי מִזֶּה שֶׁאָשׁוּב לַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ סוּסָתִי וְאָלוּן אֶצְלָהּ. וּכְשֶׁיָּאִיר הַבֹּקֶר אֶרְכַּב עָלֶיהָ וְאֶסַּע.”
הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ.
וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁלשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים וְתִשְׁעָה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָׁר, שֶׁהַנָּסִיךְ אָמַר בְּלִבּוֹ: “אֵין טוֹב לִי מִזֶּה שֶׁאֶחֱזֹר לַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ סוּסָתִי וְאָלוּן אֶצְלָהּ”. וּבְעוֹד הוּא מְדַבֵּר אֶל לִבּוֹ דְבָרִים אֵלֶּה, רָאָה אוֹר מִתְקָרֵב וּבָא לְאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁהוּא בוֹ. הִתְבּוֹנֵן לְאוֹתוֹ אוֹר וּמְצָאוֹ עִם חֲבוּרָה שֶׁל נְעָרוֹת, וּבֵינֵיהֶן נַעֲרָה תְמִירָה הֲדוּרָה, קוֹמָתָהּ כָּאוֹת אָלִיף1 דְּמוּת דְּיוֹקְנוֹ שֶׁל אַגַּן הַסַּהַר הַמַּזְהִיר, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַמְּשׁוֹרֵר:
בָּאָה מִבְּלִי הִוָּעֵד בְּחֶשְׁכַּת הָאֲפֵלָה,
כְּאִלּוּ הִיא אַגַּן הַסַּהַר מֵעֲלָטָה בָּאֹפֶק עָלָה.
תְּמִירָה, אֵין בַּבְּרִיּוֹת אֲשֶׁר יִשְׁוֶה לָהּ
בְּיִפְעַת יָפְיָהּ אוֹ הֲדַר הַבְּרִיאָה כֻלָּהּ.
קָרָאתִי עֵת רָאֲתָה עֵינִי סְגֻלּוֹתֶיהָ שָׁם:
יִשְׁתַּבַּח אֲשֶׁר יָצַר הָאָדָם מִמִּקְפָּא דָם.2
אֲבַקֵּשׁ חֲסוּת אֱלֹהִים לָהּ מֵעֵינֵי3 בָשָׂר וָדָם,
לֹא כִי אֲבַקֵשׁ לִי מַחֲסֶה בֵאלֹהֵי הַשַּׁחַר וְהָאָדָם4
וְהָיְתָה אוֹתָהּ נַעֲרָה בַּת מֶלֶךְ אוֹתָה מְדִינָה, וְהָיָה אָבִיהָ אוֹהֲבָה אַהֲבָה עַזָּה, וּמֵאַהֲבָתוֹ אוֹתָהּ, בָּנָה לָהּ אוֹתוֹ אַרְמוֹן. וְהָיְתָה, בְּכָל פַּעַם שֶׁהָיָה צַר לְלִבָּהּ, בָּאָה אֵלָיו הִיא וְנַעֲרוֹתֶיהָ וְעוֹמֶדֶת בּוֹ יוֹם אוֹ יוֹמַיִם אוֹ יוֹתֵר מִכֵּן וְחוֹזֶרֶת אֶל אַרְמוֹנָהּ. וְאֵרַע שֶׁבָּאָה בְאוֹתוֹ לַיְלָה לְשֵׁם הִתְבַּדְּרוּת וְהַרְחָבַת־הַלֵּב. הָיְתַה מְהַלֶּכֶת בֵּין הַנְּעָרוֹת, וְעִמָּהּ מְשָׁרֵת חָגוּר חֶרֶב. כְּשֶׁנִּכְנְסוּ לְאוֹתוֹ אַרְמוֹן, הִצִּיעוּ אֶת הַמַּצָּעִים וְהִצִּיתוּ מַחְתּוֹת הַקְּטֹרֶת וְשִׂחֲקוּ וְהִשְׁתַּעְשְׁעוּ. וּבְעוֹד הֵם בִּשְׂחוֹק וְשַׁעֲשׁוּעַ, תָּקַף בֶּן־הַמֶּלֶךְ אוֹתוֹ עֶבֶד, וְסָטַר לוֹ סְטִירָה וְהִפִּילוֹ אַרְצָה, וְלָקַח אֶת הַחֶרֶב מִיָּדוֹ וְהִתְנַפֵּל עַל הַנְּעָרוֹת שֶׁעִם בַּת הַמֶּלֶךְ, וְהֵפִיצָן לְיָמִין וְלִשְׂמֹאל. כְּשֶׁרָאֲתָה בַת־הַמֶּלֶךְ אֶת יָפְיוֹ וְחִנּוֹ אָמְרָה: “שֶׁמָּא אַתָּה הוּא שֶׁבִּקַּשְׁתָּ מֵעִם אָבִי לְהַשִּׂיאֵנִי לְךָ אֶתְמוֹל, וְהֵשִׁיב אֶת פָּנֶיךָ רֵיקָם וְאָמַר שָׁאַתָּה מְכֹעָר הַמַּרְאֶה? אָכֵן שֶׁקֶר דִּבֵּר אָבִי, כְּשֶׁאָמַר דְּבָרִים אֵלֶּה. אֵין אַתָּה אֶלָּא הָדוּר”. וְהָיָה בֶן מֶלֶךְ הֹדּוּ זֶה שֶׁבִּקֵּשׁ מֵאָבִיהָ לְהַשִּׂיאָה לוֹ, וְהֵשִׁיב אֶת פָּנָיו רֵיקָם, מִשּׁוּם שֶׁהָיָה מַרְאֵהוּ נִתְעָב, וְחָשְׁבָה שֶׁהוּא הוּא זֶה שֶׁבִּקֵּשׁ לְשֵׂאתָהּ. נִגְּשָׁה אֵלָיו וְחִבְּקָה אוֹתוֹ. אָמְרוּ לָהּ נַעֲרוֹתֶיהָ: “גְּבִרְתֵּנוּ, זֶה אֵינוֹ אוֹתוֹ שֶׁבִּקֵּשׁ מֵאָבִיךְ לְהַשִּׂיאֵךְ לוֹ, שֶׁכֵּן הַהוּא מְכֹעָר וְזֶה יָפֶה, וְלֹא יִצְלַח הַלָּה שֶׁבִּקֵּשׁ מֵאָבִיךְ לְהַשִּׂיאֵךְ לוֹ וְהֵשִׁיב פָּנָיו, גַּם לִהְיוֹת מְשָׁרֵת לָזֶה. וְאוּלָם גְּבִרְתֵּנוּ, אָכֵן בָּחוּר זֶה מַעֲלָתוֹ רָמָה”. אַחַר כָּךְ פָּנוּ הַנְּעָרוֹת אֶל הַמְּשָׁרֵת הַסָּרוּחַ עַל הָאָרֶץ וְעוֹרְרוּ אוֹתוֹ. קָפַץ נִבְהָל וְחִפֵּשׂ אֵת חַרְבּוֹ וְלֹא מָצָא אוֹתוֹ בְיָדוֹ. אָמְרוּ לוֹ הַנְּעָרוֹת: “הֲרֵי זֶה שֶׁנָּטַל חַרְבְּךָ וְהִפִּילְךָ לָאָרֶץ, יוֹשֵׁב עִם בַּת־הַמֶּלֶךְ”. וְאוֹתוֹ מְשָׁרֵת מִנָּה אוֹתוֹ הַמֶּלֶךְ לִשְׁמֹר עַל בִּתּוֹ מִפַּחֲדוֹ מִפְּנֵי נִגְעֵי הַזְּמַן וַאֲסוֹנוֹת הַמִּקְרִים. קָם אוֹתוֹ עֶבֶד וּפָנָה וְהָלַךְ אֶל הַמָּסָךְ וְרָאָה אֶת בַּת־הַמֶּלֶךְ יוֹשֶׁבֶת עִם בֶּן־הַמֶּלֶךְ וּשְׁנֵיהֶם מְשׂוֹחֲחִים. כְּשֶׁרָאָה הַמְּשָׁרֵת כָּךְ, אָמַר לְבֶן־הַמֶּלֶךְ: “אֲדוֹנִי הַנַּעֲלֶה, בֶּן אָדָם אַתָּה אוֹ שֵׁד?” אָמַר לוֹ בֶּן־הַמֶּלֶךְ: “אוֹי לְךָ אַתָּה הַמְּתֹעָב שֶׁבָּעֲבָדִים, כֵּיצַד זֶה אַתָּה עוֹשֶׂה אֶת בְּנֵי הַמְּלָכִים, בְּנֵי מַלְכֵי פָרַס וּמָדַי מִן הַשְּׂטָנִים הַכּוֹפְרִים?” תָּפַס אֶת הַחֶרֶב בְּיָדוֹ וְאָמַר לוֹ: “חֲתָנוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ אֲנִי, וּכְבַר הִשִּׂיא לִי אֶת בִּתּוֹ, וְצִוָּה עָלַי לָבוֹא אֵלֶיהָ”. כְּשֶׁשָּׁמַע הַמְּשָׁרֵת דְּבָרִים אֵלֶּה מִפִּיו, אָמַר לוֹ: “אֲדוֹנִי הַנַּעֲלֶה, אִם לִבְנֵי־הָאָדָם אַתָּה, כַּאֲשֶׁר אָמַרְתָּ, הֲרֵי לֹא תִצְלַח אֶלָּא לְךָ, וְאַתָּה רָאוּי לָהּ יוֹתֵר מִזּוּלָתְךָ”. פָּנָה הַמְּשָׁרֵת וְהָלַךְ אֶל הַמֶּלֶךְ וְהוּא מְצָעֵק, וּכְבַר קָרַע אתֶ בְּגָדָיו וְהֶעֱלָה עָפָר עַל רֹאשׁוֹ. כְּשֶׁשָּׁמַע הַמֶּלֶךְ זַעֲקָתוֹ, אָמַר: “מַה הוּא שֶׁהִדְהִימְךָ? כְּבָר הֶחֱרַדְתָּ אֶת לִבִּי, הַגֵּד לִי מְהֵרָה, וְקַצֵּר בַּדְּבָרִים”. אָמַר לוֹ: “הוֹי הַמֶּלֶךְ, הַשֵּׂג אֶת בִּתְּךָ, שֶׁכְּבָר הִשְׁתַּלֵּט עָלֶיהָ שָׂטָן מִן הַשֵּׁדִים בְּמַרְאֵה בְנֵי־אָדָם, שֶׁשִּׁוָּה לְעַצְמוֹ צוּרַת בְּנֵי־מְלָכִים. וְאוּלָם הִשָּׁמֶר מִפָּנָיו”. כְּשֶׁשָּׁמַע הַמֶּלֶךְ מִפִּיו דְּבָרִים אֵלֶּה, נִתְעוֹרֵר לְהָרְגוֹ, וְאָמַר לוֹ: “כֵּיצַד זֶה הִסַּחְתָּ דַּעְתְּךָ מִבִּתִּי, עַד שֶׁאֵרַע לָהּ מְאֹרָע זֶה”? פָּנָה הַמֶּלֶךְ וְהָלַךְ אֶל הָאַרְמוֹן שֶׁבִּתּוֹ בוֹ. כְּשֶׁהִגִּיעַ אֵלָיו מָצָא אֶת הַנְּעָרוֹת עוֹמְדוֹת. אָמַר לָהֶן: “מַה הוּא שֶׁקָּרָה לְבִתִּי?” אָמְרוּ לוֹ: “הַמֶּלֶךְ, בְּשָׁעָה שֶׁהָיִינוּ יוֹשְׁבוֹת אִתָּהּ לֹא הִרְגַּשְׁנוּ בַדָּבָר, עַד שֶׁתָּקַף אוֹתָנוּ נַעַר זֶה הַדּוֹמֶה כְאִלּוּ הוּא אַגַּן הַסַּהַר בְּעֶצֶם תֻּמּוֹ, וְשֶׁלֹּא רָאִינוּ יָפֶה מִמֶּנּוּ לְפָנִים, וּבְיָדוֹ חֶרֶב שְׁלוּפָה. שָׁאַלְנוּ לְמַצָּבוֹ, וְסִפֵּר שֶׁאֵתָּה הִשֵּׂאתָ לוֹ בִתְּךָ, וְאֵין אָנוּ יוֹדְעוֹת כְּלוּם מִלְּבַד זֶה, וְאֵין אָנוּ יוֹדְעוֹת אִם בֶּן־אָדָם הוּא שֵׁד. וְאוּלָם הוּא צָנוּעַ וּמְנֻמָּס וְאֵינוֹ עוֹסֵק בְּכֵעוּר”. כְּשֶׁשָּׁמַע הַמֶּלֶךְ מַה שֶּׁאָמְרוּ, נִצְטַנֵּן מַה שֶּׁהָיָה בוֹ. הֵרִים אֶת הַמָּסָךְ קִמְעָא קִמְעָא וְהִסְתַּכֵּל וְרָאָה אֶת בֶּן־הַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב עִם בִּתּוֹ, וְהֵם מְשׂוֹחֲחִים, וְהוּא בַצּוּרָה הַיָּפָה בְיוֹתֵר, וּפָנָיו כְּאַגַּן הַסַּהַר הַמֵּאִיר. לֹא יָכֹל הַמֶּלֶךְ לִשְׁלֹט בְּרוּחוֹ מִקִּנְאָתוֹ לְבִתּוֹ, הֵרִים אֶת הַמָּסָךְ וּבְיָדוֹ חֶרֶב שְׁלוּפָה וְהִתְנַפֵּל עַל שְׁנֵיהֶם כְּאִּלּוּ הוּא שֵׁד בְּצוּרַת חַיָּה טוֹרֶפֶת. כְּשֶׁרָאָה אוֹתוֹ בֶן־הַמֶּלֶךְ, אָמַר לָהּ: “זֶהוּ אָבִיךְ?” אָמְרָה לוֹ: “הֵן”.
הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ.
וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁלשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁכְּשֶׁרָאָה הַנָּסִיךְ אֶת הַמֶּלֶךְ וְחֶרֶב שְׁלוּפָה בְיָדוֹ וּמִתְנַפֵּל עַל שְׁנֵיהֶם כְּאִּלּוּ הוּא שֵׁד בְּצוּרַת חַיָּה טוֹרֶפֶת, אָמַר לַנְּסִיכָה: “זֶה אָבִיךְ”? אָמְרָה לוֹ: “הֵן”. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה קָפַץ וְעָמַד עַל רַגְלָיו, וְנָטַל חַרְבּוֹ בְיָדוֹ וְצָעַק עַל הַמֶּלֶךְ צְעָקָה מְשֻׁנָּה, וְהִדְהִים אוֹתוֹ וְעָמַד לִתְקֹף אֶת הַמֶּלֶךְ. הִכִּיר הַמֶּלֶךְ בּוֹ שֶׁהוּא תַקִּיף יוֹתֵר מִמֶּנוּ, וְהֶחֱזִיר חַרְבּוֹ אֶל נְדָנָהּ. עָמַד עַד שֶׁקָּרַב אֵלָיו בֶּן־הַמֶּלֶךְ, עָמַד לְמוּלוֹ נוֹהֵג בַּעֲדִינוּת, וְאָמַר לוֹ: “בָּחוּר, בֶּן־אָדָם אַתָּה אוֹ שֵׁד?” אָמַר לוֹ בֶּן־הַמֶּלֶךְ: “אִלְמָלֵא הָיִיתִי שָׂם לִבִּי לְרֶסֶן שִׁלְטוֹנְךָ וְלִכְבוֹד בִּתְּךָ, הָיִיתִי שׁוֹפֵךְ דָּמְךָ. כֵּיצַד זֶה תְיַחֲסֵנִי לַשְּׂטָנִים וַאֲנִי מִצֶּאֱצָאֵי הַמְּלָכִים וּמַלְכֵי פָּרַס וּמָדַי, שֶׁאִלּוּ בִקְּשׁוּ הָיוּ נוֹטְלִים מַלְכוּתְךָ וּמְנַעֲרִים אוֹתְךָ מִגְּדוּלָתְךָ וְשִׁלְטוֹנְךָ וְשׁוֹלְלִים מֵאִתְּךָ כָּל מַה שֶּׁבְּאַרְצוֹתֶיךָ”. כְּשֶׁשָּׁמַע הַמֶּלֶךְ דְּבָרָיו נִמְלָא יִרְאַת כָּבוֹד מִפָּנָיו וּפָחַד לְנַפְשׁוֹ וְאָמַר לוֹ: “אִם מִבְּנֵי־הַמְּלָכִים אַתָּה כְּפִי שֶׁאַתָּה מִתְיַמֵּר לִהְיוֹת, כֵּיצַד זֶה נִכְנַסְתָּ לְאַרְמוֹנִי בְּלִי רְשׁוּתִי וְחִלַּלְתָּ אֶת כְּבוֹדִי וְהִגַּעְתָּ אֶל בִּתִּי, וְסִפַּרְתָּ שֶׁבַּעֲלָהּ אַתָּה, וְטָעַנְתָּ שֶׁכְּבָר הִשֵּׂאתִיהָ לְךָ? וַאֲנִי הֲרֵי הָרַגְתִּי אֶת הַמְּלָכִים וְאֶת בְּנֵי־הַמְּלָכִים בְּעֵת שֶׁבִּקְּשׁוּנִי לְהַשִּׂיאָה לָהֶם, וּמִי הוּא שֶׁיַּצִּילְךָ מֵהַתְקָפָתִי? וַהֲרֵי אֲנִי כְּשֶׁאַזְעִיק אֶת עֲבָדַי וּנְעָרַי וַאֲצַוֶּה עֲלֵיהֶם לְהָרְגְךָ, וַהֲרָגוּךָ מִיָּד, וּמִי הוּא שֶׁיַּצִּילְךָ מִיָּדִי?” כְּשֶׁשָּׁמַע בֶּן־הַמֶּלֶךְ דְּבָרִים אֵלֶּה אָמַר לַמֶּלֶךְ: “תָּמֵהַּ אֲנִי עָלֶיךָ וְעַל מִעוּט פִּקְחוּתְךָ, כְּלוּם מְצַפֶּה אַתָּה לְבִתְּךָ לְבַעַל טוֹב מִמֶּנִּי? וּכְלוּם רָאִיתָ אָדָם אַמִּיץ־לֵב יוֹתֵר מִמֶּנִּי וְרַב יוֹתֵר לִגְמֹל שָׂכָר טוֹב וְעַז לְשִׁלְטוֹן וּלְחַיִל וּלְעֶזְרָה יוֹתֵר מִמֶּנִּי?” אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: “וְאוּלָם חָפֵץ הָיִיתִי, בָּחוּר, שֶׁתְּבַקֵּשׁ מִמֶּנִּי לְהַשִּׂיאָהּ לְךָ לְעֵינֵי עֵדִים, כְּדֵי שֶׁאַשִּׂיאֶנָּה לְךָ. וְאוּלָם כְּשֶׁאֲנִי מַשִּׂיאָה לְךָ בַּסֵּתֶר, הֲרֵי תִפְרָעֵנִי לְשִׁמְצָה עַל יָדָהּ”. אָמַר לוֹ בֶן־הַמֶּלֶךְ: “כְּבָר הֵיטַבְתָּ לְדַבֵּר. וְאוּלָם, הַמֶּלֶךְ, אִם אַתָּה מְאַסֵּף עָלַי אֶת עֲבָדֶיךָ וּמְשָׁרְתֶיךָ וְחֵילוֹתֶיךָ, וְהֵם הוֹרְגִים אוֹתִי, כְּפִי שֶׁהִתְיַמַּרְתָּ, הֲרֵי אַתָּה מֵמִיט קָלוֹן עַל עַצְמֶךָ, וְיִהְיוּ בְּנֵי הָאָדָם שׁוֹנִים בְּדַעְתָּם עָלֶיךָ, מֵהֶם מַאֲמִינִים וּמֵהֶם חוֹשְׁבִים אוֹתְךָ לִמְשַׁקֵּר. וּמִן הָעֵצָה הַטּוֹבָה שֶׁאִתִּי, שֶׁתִּתֵּן, הַמֶּלֶךְ, דַּעְתְּךָ לְמַה שֶּׁאֲיָעֵץ אוֹתְךָ”. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: “דַּבֵּר דְּבָרֶיךָ”. אָמַר לוֹ בֶּן־הַמֶּלֶךְ: “מַה שֶּׁאֲנִי אוֹמֵר לְךָ הוּא, אוֹ שֶׁתֵּצֵא אֵלַי וְנִלָּחֵם שְׁנֵינוּ אֲנִי וְאַתָּה לְבַדֵּנוּ, וּמִי שֶׁיַּהֲרֹג אֶת חֲבֵרוֹ יִהְיֶה רָאוּי וּכְדַאי יוֹתֵר לַמַּלְכוּת, אוֹ שֶׁתַּעַזְבֵנִי הַלַּיְלָה, וּכְשֶׁיַּגִּיעַ הַבֹּקֶר, אֵצֵא אֶל צְבָאֲךָ וְחֵילוֹתֶיךָ ונְעָרֶיךָ, וְהַגֵּד לִי מִסְפָּרָם”. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: “מִסְפָּרָם אַרְבָּעִים אֶלֶף פָּרָשִׁים מִלְּבַד הָעֲבָדִים אֲשֶׁר לִי וּמִלְּבַד נְתִינֵיהֶם שֶׁהֵם כְּמוֹתָם לְמִסְפָּר”. אָמַר לוֹ בֶּן־הַמֶּלֶךְ: “כְּשֶׁתַּגִּיעַ שְׁעַת בּוֹא הַיוֹם, הוֹצִיאֵם עָלַי, וֶאֱמֹר לָהֶם: 'זֶה”…
הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ.
וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁלשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וְאֶחָד, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָׁר, שֶׁהַנָּסִיךְ אָמַר: “כְּשֶׁתַּגִּיעַ שְׁעַת עֲלוֹת־הַיּוֹם, הוֹצִיאֵם עָלַי, וֶאֱמֹר לָהֶם: ‘זֶה כְבָר בִּקֵּשׁ מִמֶּנִּי לְהַשִּׂיא לוֹ בִתִּי, בִּתְנַאי שֶׁיֵּצֵא לַקְּרָב נֶגְדְּכֶם כֻּלְּכֶם, וְהִתְיַמֵּר שֶׁיְנַצֵּחַ אֶתְכֶם וְיִגְבַּר עֲלֵיכֶם, וְשֶׁאַתֶּם לֹא תוּכְלוּ לוֹ’. אַחַר־כָּךְ הַנַּח לִי אִתָּם וְאֵצֵא לַקְּרָב נֶגְדָּם, וְאִם יַהַרְגוּנִי, הֲרֵי זֶה הַמִּסְתּוֹר הַטּוֹב בְּיוֹתֵר לְסוֹדְךָ וְהַמִּשְׁמָר הַיָּפֶה בְיוֹתֵר לִכְבוֹדְךָ. וְאִם אֲנִי מְנַצְּחָם וְגוֹבֵר עֲלֵיהֶם, הֲרֵי לִכְשֶׁכְּמוֹתִי יִשְׁאַף הַמֶּלֶךְ לְהִתְחַתֵּן בּוֹ”. כְּשֶׁשָּׁמַע הַמֶּלֶךְ דְּבָרָיו, מָצְאָה עֲצָתוֹ חֵן בְּעֵינָיו וְקִבֵּל דַּעְתּוֹ, אַף־עַל־פִּי שֶׁמָּצָא דְבָרָיו דִּבְרֵי הֵעָזָּה, וְנִבְהַל מֵהַחְלָטָתוֹ לָצֵאת לַקְּרָב נֶגֶד כָּל צִבְאוֹתָיו שֶׁתֵּאֲרָם לוֹ. יָשְׁבוּ שְׁנֵיהֶם וְשׂוֹחֲחוּ, וְאַחֲרֵי־כֵן קָרָא הַמֶּלֶךְ לַמְּשָׁרֵת וְצִוָּהוּ שֶׁיֵּצֵא תֵּכֶף וּמִיָּד אֶל מִשְׁנֵהוּ וִיצַוֵּהוּ לֶאֱסֹף אֶת כָּל חֵילוֹתָיו, וִיצַו עֲלֵיהֶם לָשֵׂאת נִשְׁקָם וְלִרְכַּב עַל סוּסֵיהֶם. הָלַךְ הַמְּשָׁרֵת אֶל הַמִּשְׁנֶה וְהוֹדִיעַ לוֹ מַה שֶּׁצִּוָּה הַמֶּלֶךְ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה קָרָא הַמִּשְׁנֶה אֶת רָאשֵׁי־הַצָּבָא וְרַבֵּי־הַמַּמְלָכָה וְצִוָּה עֲלֵיהֶם שֶׁיִּרְכְּבוּ עַל סוּסֵיהֶם וְיֵצְאוּ חֲמוּשִׁים בִּכְלֵי הַמִּלְחָמָה. זֶהוּ מַה שֶּׁהָיָה מֵעִנְיָנָם, וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ, הִנֵּה לֹא פָסַק מִלְּשׂוֹחֵחַ עִם הָעֶלֶם עַד שֶׁמָצְאוּ שִׂיחָתוֹ וְשִׂכְלוֹ וְתַרְבּוּתוֹ חֵן בְּעֵינָיו, וּבְעוֹד הֵם מְשׂוֹחֲחִים הֵאִיר הַבֹּקֶר. קָם הַמֶּלֶךְ וּפָנָה וְהָלַךְ אֶל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ, וְצִוָּה אֶת חֵילוֹתָיו לִרְכַּב, וְהִגִּישׁ לְבֶן־הַמֶּלֶךְ סוּסָה אַבִּירָה מִמֵּיטַב סוּסוֹתָיו וְצִוָּה לַחֲבֹשׁ אוֹתָהּ כֵּלִים יָפִים. אָמַר לוֹ: “הַמֶּלֶךְ, אֵינִי רוֹכֵב עַד שֶׁלֹּא אַשְׁקִיף עַל הַחֵילוֹת וְאֶרְאֵם בְּעֵינַי”. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: “הָעִנְיָן הוּא כְפִי שֶׁתִּרְצֶה”. הָלְכוּ הַמֶּלֶךְ וְהַבָּחוּר לְפָנָיו עַד שֶׁהִגִּיעוּ אֶל מִגְרַשׁ הַתַּחֲרוּת. הִסְתַּכֵּל הָעֶלֶם בַּחֲיָלוֹת וְרִבּוּי מִסְפָּרָם. אַחַר־כָּךְ הִכְרִיז הַמֶּלֶךְ: “הוֹי קְהַל־הָאֲנָשִׁים. הִנֵּה הִגִּיעַ אֵלַי עֶלֶם הַמְבַקֵּשׁ מִמֶּנִּי לְהַשִּׂיא לוֹ אֶת בִּתִּי, וְלֹא רָאִיתִי מִיָמַי יָפֶה מִמֶּנוּ וְאַמִּיץ לֵב יוֹתֵר וְלֹא גִבּוֹר־חַיִל יוֹתֵר מִמֶּנוּ, וּכְבָר הִתְיַמֵּר שֶׁהוּא יְנַצֵּחַ אֶתְכֶם וְיִגְבַּר עֲלֵיכֶם יְחִידִי, וְהוּא אוֹמֵר, שֶׁגַּם אִלּוּ הִגַּעְתֶּם לְמֵאָה אֶלֶף, אֵין אַתֶּם בְּעֵינָיו אֶלָּא מְעַט. וּכְשֶׁהוּא יוֹצֵא לַקְּרָב נֶגְדְּכֶם, טְלוּהוּ עַל חֻדֵּי רָמְחֵיכֶם וְצִדֵּי חַרְבוֹתֵיכֶם, שֶׁכְּבָר נָטַל עַל עַצְמוֹ דָבָר עָצוּם”. אַחַר־כָּךְ אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: “בְּנִי, הֲרֵי לְפָנֶיךָ מַה שֶּׁאַתָּה מְבַקֵּשׁ מֵהֶם”. אָמַר לוֹ: “הַמֶּלֶךְ, לֹא בְצֶדֶק־וָישֶׁר נָהַגְתָּ עִמִּי. כֵּיצַד אֵצֵא לִקְרָאתָם לַקְּרָב, וַאֲנִי בָרֶגֶל וְהֵם רוֹכְבִים עַל סוּסִים?”. אָמַר לוֹ: “כְּבָר צִוִּיתִי לְהָבִיא לְךָ סוּס לִרְכַּב וְסֵרַבְתָּ. הֲרֵי הַסּוּסִים לְפָנֶיךָ, בְּחַר לְךָ אֵפוֹא מַה שֶּׁתִּרְצֶה”. אָמַר לוֹ: “אֵין גַּם סוּס מִסּוּסֶיךָ מוֹצֵא חֵן בְּעֵינַי וְאֵינִי רוֹכֵב אֶלָּא עַל הַסּוּסָה שֶׁבָּאתִי רוֹכֵב עָלֶיהָ”. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: “וְהֵיכָן סוּסָתְךָ?” אָמַר לוֹ: “הִיא עַל אַרְמוֹנְךָ”. אָמַר לוֹ: “בְּאֵיזֶה מָקוֹם מֵאַרְמוֹנִי?”. אָמַר לוֹ: “עַל גַּג הָאַרְמוֹן”. כְּשֶׁשָּׁמַע הַמֶּלֶךְ דְּבָרָיו אָמַר לוֹ: “זוֹהִי רֵאשִׁית מִמַּה שֶּׁמִּתְגַּלֶּה מִטֵּרוּף דַּעְתְּךָ. אוֹי לְךָ, כֵּיצַד תְּהֵא הַסּוּסָה עַל הַגַּג? וְאוּלָם בְּרֶגַע זֶה יִבָּחֵן בֵּין אֲמִתּוּת־דְּבָרֶיךָ וּבֵין כְּזָבָם”. פָּנָה הַמֶּלֶךְ אֶל אֶחָד מִן הַפָּמַלְיָה שֶׁלּוֹ וְאָמַר לוֹ: “לֵךְ אֶל אַרְמוֹנִי וְהָבֵא מַה שֶּׁתִּמְצָא אוֹתוֹ עַל הַגַּג”. הָיוּ בְנֵי־הָאָדָם תְּמֵהִים עַל דִּבְרֵי הַבָּחוּר, וְהָיוּ אוֹמְרִים אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ: “כֵּיצַד יֵרֵד הַסּוּס מִסֻּלְּמוֹת הַגַּג? הֲרֵי זֶה דָבָר שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ דֻגְמָתוֹ”. עָלָה זֶה שֶׁשְּׁלָחוֹ הַמֶּלֶךְ אֶל הָאַרְמוֹן, עַד לִמְרוֹמוֹ, וְרָאָה אֶת הַסּוּסָה נִצֶּבֶת, וְלֹא רָאָה מֵעוֹלָם יָפָה הֵימֶנָּה. נִגַּשׁ אֵלֶיהָ וְהִתְבּוֹנֵן בָּהּ וּמְצָאָהּ מֵעֵץ הָבְנִים וְשֶׁן־הַפִּיל, וְעָלוּ עִמּוֹ אֲחָדִים מִפָּמַלְיָתוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ גַּם הֵם. כְּשֶׁרָאוּ אֶת הַסּוּסָה פָּרְצוּ בִּצְחוֹק וְאָמְרוּ: “עַל סוּסָה מֵעֵין זוֹ סָח כַּנִרְאֶה הַבָּחוּר. דּוֹמִים אָנוּ שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא מְשֻׁגָּע וּבְסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר יִתְגַּלֶּה לָנוּ עִנְיָנוֹ”.
הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ.
וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁלשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁפָּמַלְיָתוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ, כְּשֶׁרָאוּ אֶת הַסּוּסָה פָּרְצוּ בִּצְחוֹק וְאָמְרוּ: “עַל סוּסָה מֵעֵין זוֹ סִפֵּר הַבָּחוּר, כַּנִרְאֶה. דּוֹמִים אָנוּ שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא מְשֻׁגָּע, וּבְסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר יִתְגַּלֶּה לָנוּ עִנְיָנוֹ, וְאוּלַי תִּהְיֶה מַעֲלָתוֹ חֲשׁוּבָה”. הֵרִימוּ אֶת הַסּוּסָה עַל יְדֵיהֶם וְלֹא פָסְקוּ נוֹשְׂאִים אוֹתָהּ עַד שֶׁהִגִּיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהֶעֱמִידוּהָ לְפָנָיו. נִתְאַסְּפוּ עֲלֵיהֶם בְּנֵי־הָאָדָם מִסְתַּכְּלִים בָּהּ וּמִשְׁתָּאִים לִיפִי אוּמְנוּתָה וַהֲדַר אֻכָּפָה וּמִתְגָּהּ וְרִסְנָהּ. מָצְאָה חֵן גַּם בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ וְהִתְפַּלֵּא תַכְלִית הַהִתְפַּלְּאוּת. אָמַר לְבֶן־הַמֶּלֶךְ: “קַח אֶת סוּסָתְךָ וּרְכַב עָלֶיהָ”. אָמַר לוֹ: “אֵינִי רוֹכֵב עָלֶיהָ, עַד שֶׁאֵין הַצָּבָא מִתְרַחֵק מִמֶּנָּה”. צִוָּה הַמֶּלֶךְ אֶת אַנְשֵׁי הַצָּבָא אֲשֶׁר מִסָּבִיב לָהּ, שֶׁיִּתְרַחֲקוּ מֵעָלֶיהָ בְּמִדַּת מְטַחֲוֵי קֶשֶׁת. אָמַר לוֹ: “הַמֶּלֶךְ, הֲרֵי אֲנִי רוֹכֵב עַל סוּסָתִי וּמַתְקִיף אֶת חֵילוֹתֶיךָ וּמְפִיצֵם לְיָמִין וְלִשְׂמֹאל וּמְבַקֵּעַ אֶת לִבָּם”. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: “עֲשֵׂה מַה שֶּׁאַתָּה רוֹצֶה וְלֹא תָחוּס עֲלֵיהֶם, מִשּׁוּם שֶׁהֵם לֹא יָחוּסוּ עָלֶיךָ”. פָּנָה בֶן־הַמֶּלֶךְ אֶל סוּסָתוֹ וְרָכַב עָלֶיהָ, וְעָמְדוּ נֶגְדּוֹ הַחֲיָלוֹת בְּמַעֲרָכָה, וְאָמְרוּ זֶה לָזֶה: “כְּשֶׁיַּגִּיעַ הָעֶלֶם בֵּין הַשּׁוּרוֹת, נִתְפְּסוֹ בְּחֻדֵּי הָרְמָחִים וְצִדֵּי הַחֲרָבוֹת”. אָמַר אֶחָד מֵהֶם: “אָכֵן צָרָה הִיא זוֹ. כֵּיצַד זֶה נַהֲרֹג עֶלֶם זֶה יְפֵה הַפָּנִים וְהַגִּזְרָה הַנָּאָה?”. אָמַר אֶחָד שֵׁנִי: “אֵין אַתֶּם מַגִּיעִים אֵלָיו, אֶלָּא אַחֲרֵי עָמָל רַב. וְלֹא עָשָׂה הַבָּחוּר מַעֲשִׂים אֵלֶּה אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁהוּא מַכִּיר אֹמֶץ לִבּוֹ וּמֻמְחִיּוּתוֹ”. וְכַאֲשֶׁר הִתְנַשֵּׂא בֶן־הַמֶּלֶךְ עַל סוּסָתוֹ שִׁפְשֵׁף אֶת בֹּרֶג הָעֲלִיָּה, וְנִפְנוּ אֵלָיו הָעֵינַיִם לִרְאוֹת מַה הוּא מְבַקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת. הִתְגָּעֲשָׁה סוּסָתוֹ וְנִרְגְּשָׁה עַד שֶׁעָשְׂתָה אֶת הַמֻּפְלָאוֹת שֶׁבַּתְּנוּעוֹת שֶׁעוֹשֶׂה אוֹתָן הַסּוּס, וְנִתְמַלֵּא חֲלַל גּוּפָהּ אֲוִיר, אַחַר־כָּךְ הִתְרוֹמְמָה וְעָלְתָה לַחֲלַל הָאֲוִיר. וּכְשֶׁרָאָהוּ הַמֶּלֶךְ שֶׁהִתְרוֹמֵם וְעָלָה, קָרָא לְחֵילוֹתָיו וְאָמַר לָהֶם: “אוֹי לָכֶם, תִּפְסוּהוּ לִפְנֵי שֶׁיִּשְׁתַּמֵּט מִכֶּם”. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמְרוּ לוֹ מִשְׁנָיו וּנְצִיבָיו: “הַמֶּלֶךְ, כְּלוּם יוּכַל אָדָם לְהַשִּׂיג אֶת הָעוֹף הַמְּעוֹפֵף? וְאֵין זֶה אֶלָּא מְכַשֵּׁף עָצוּם, כְּבָר הִצִּילְךָ אֱלֹהִים מִמֶּנוּ. הוֹדֵה אֵפוֹא לֵאלֹהִים עַל הַצָּלָתְךָ מִיָּדוֹ”. חָזַר הַמֶּלֶךְ לְאַרְמוֹנוֹ אַחֲרֵי מַה שֶּׁרָאָה מִבֶּן־הַמֶּלֶךְ מַה שֶּׁרָאָה, וּכְשֶׁהִגִּיעַ לְאַרְמוֹנוֹ הָלַךְ אֶל בִּתּוֹ וְסִפֵּר לָהּ, מַה שֶּׁאֵרַע לוֹ עִם בֶּן־הַמֶּלֶךְ בְּמִגְרַשׁ הַהִתְחָרוּת. מְצָאָה רַבַּת הַיָּגוֹן עָלָיו וְעַל פְּרִידָתָהּ מִמֶנּוּ. חָלְתָה מַחֲלָה קָשָׁה וְנָפְלָה לַמִּשְׁכָּב. כְּשֶׁרָאָה אוֹתָהּ אָבִיהָ בְּמַצָב זֶה אִמֵּץ אוֹתָהּ אֶל לִבּוֹ וּנְשָׁקָהּ בֵּין עֵינֶיהָ וְאָמַר לָהּ: “בִּתִּי, שַׁבְּחִי אֶת אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה וְהוֹדִי לוֹ עַל שֶׁהִצִּילָנוּ מִמְּכַשֵּׁף נוֹכֵל זֶה”. חָזַר לְפָנֶיהָ שֵׁנִית מַה שֶּׁרָאָהוּ מִבֶּן הַמֶּלֶךְ, וְסִפֵּר לָהּ תֵּאוּר עֲלִיָּתוֹ בָאֲוִיר, וְהִיא אֵינָה מַקְשִׁיבָה לְשׁוּם דָּבָר מִדִּבְרֵי אָבִיהָ. חָזְקוּ בְכִיּוֹתֶיהָ וְאַנְחוֹתֶיהָ וְאָמְרָה: “אֵינִי אוֹכֶלֶת שׁוּם מַאֲכָל וְאֵינִי שׁוֹתָה שׁוּם מַשְׁקֶה עַד שֶׁלֹּא יְקַבְּצֵנִי אֱלֹהִים עִמּוֹ”. בָּאָה עַל אָבִיהָ דְּאָגָה גְדוֹלָה בִּגְלַל זֶה, וְהָיָה קָשֶׁה עָלָיו מַצַּב בִּתּוֹ, וְנַעֲשָׂה אָבֵל הַלֵּב עָלֶיהָ. וּכְכָל אֲשֶׁר יְדַבֵּר אֵלֶיהָ רַכּוֹת, לֹא תוֹסִיף אֶלָּא כִסּוּפִים אֵלָיו.
הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ.
וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁלשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וּשְׁלשָׁה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁהָיָה לֵב הַמֶּלֶךְ אָבֵל עַל בִּתּוֹ, וּכְכָל אֲשֶׁר יְדַבֵּר אֵלֶיהָ רַכּוֹת, לֹא תוֹסִיף אֶלָּא כִסּוּפִים אֵלָיו. זֶהוּ מַה שֶּׁהָיָה מֵעִנְיַן הַמֶּלֶךְ וּבִתּוֹ, וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לְבֶן־הַמֶּלֶךְ, הִנֵּה כְשֶׁעָלָה בָאֲוִיר, הָיָה בוֹדֵד לְנַפְשׁוֹ, וְהִרְהֵר בִּיפִי הַנַּעֲרָה וְחִנָּהּ. וּכְבָר שָׁאַל אֶת אַנְשֵׁי הַמֶּלֶךְ עַל שֵׁם הַמְּדִינָה, שֵׁם הַמֶּלֶךְ וְשֵׁם בִּתּוֹ, וְהָיְתָה אוֹתָהּ מְדִינָה מְדִינַת צַנְעָא. שָׁקַד עַל הַנְּסִיעָה עַד שֶׁהִשְׁקִיף עַל מְדִינַת אָבִיו, וְסוֹבֵב סְבִיב הָעִיר. אַחַר־כָּךְ פָּנָה לְאַרְמוֹן אָבִיו, וְיָרַד עַל הַגַּג וְהִנִּיחַ אֶת סוּסָתוֹ שָׁם, וְיָרַד אֶל אָבִיו וְנִכְנַס אֵלָיו וּמְצָאוֹ אָבֵל וּמֵצֵר עַל פֵּרוּדוֹ. כְּשֶׁרָאָהוּ אָבִיו קָם לִקְרָאתוֹ וְחִבְּקוֹ וְאִמְּצוֹ אֶל לִבּוֹ וְשָׂמַח בּוֹ שִׂמְחָה עֲצוּמָה. כְּשֶׁנִּפְגַּשׁ עִם אָבִיו שְׁאָלוֹ בִדְבַר הֶחָכָם שֶׁעָשָׂה אֶת הַסּוּסָה וְאָמַר לוֹ: “אָבִי, מָה עָשָׂה הַגּוֹרָל בּוֹ?” אָמַר לוֹ אָבִיו: “אַל יְבָרֵךְ אֱלֹהִים אֶת הֶחָכָם וְלֹא אֶת הַשָּׁעָה שֶׁרְאִיתִיו בָּהּ, שֶׁכֵּן הוּא שֶׁהָיָה סִבָּה לְפֵרוּדְךָ מֵאִתָּנוּ, וַהֲרֵי הוּא חָבוּשׁ בְּבֵית־הָאֲסוּרִים, בְּנִי, מִן הַיּוֹם שֶׁנֶּעֱלַמְתָּ מֵאִתָּנוּ”. צִוָּה בֶּן־הַמֶּלֶךְ לְשַׁחְרֵר אוֹתוֹ וּלְהוֹצִיאוֹ מִבֵּית־הָאֲסוּרִים, וְהֵבִיא אוֹתוֹ לְפָנָיו. כְּשֶׁעָמַד לְפָנָיו, נָתַן לוֹ בֶגֶד־פְּאֵר לְאוֹת שְׂבִיעַת רָצוֹן וְהֵיטִיב לוֹ תַכְלִית הַהֲטָבָה, אֶלָּא שֶׁלֹּא הִשִּׂיא לוֹ אֶת בִּתּוֹ. כָּעַס הֶחָכָם בִּגְלַל זֶה כַּעַס גָּדוֹל, וְהִתְחָרֵט עַל מַה שֶּׁעָשָׂה, וְיָדַע שֶׁבֶּן־הַמֶּלֶךְ כְּבָר נוֹדַע לוֹ סוֹדוֹ שֶׁל הַסּוּסָה וְדֶרֶךְ מַהֲלָכָהּ. אַחַר כָּךְ אָמַר הַמֶּלֶךְ לִבְנוֹ: “עֲצָתִי הִיא שֶׁלֹּא תִקְרַב לְסוּסָה זוֹ אַחֲרֵי־זֶה וְלֹא תִרְכַּב עָלֶיהָ לְעוֹלָם אַחֲרֵי יוֹמְךָ זֶה, מִשּׁוּם שֶׁאֵין אַתָּה מַכִּיר מְסִבּוֹתֶיהָ וְיָכֹל אַתָּה לִטְעוֹת בָּה”. וּכְבָר סִפֵּר בֶּן־הַמֶּלֶךְ לְאָבִיו מַה שֶּׁאֵרַע לוֹ עִם בַּת־הַמֶּלֶךְ שַׁלִּיט אוֹתָהּ מְדִינָה וּמַה שֶּׁאֵרַע לוֹ עִם אָבִיהָ. אָמַר לוֹ אָבִיו: “אִלּוּ הָיָה מְבַקֵּשׁ הַמֶּלֶךְ לְהָרְגֶךָ, הָיָה הוֹרֵג אוֹתְךָ, וְאוּלָם עוֹד לֹא נִמְלְאָה מִדַּת־חַיֶּיךָ”. הִשְׁתּוֹלְלָה מְבוּכָתוֹ בְּאַהֲבָתוֹ אֶת הַנַּעֲרָה בַּת־הַמֶּלֶךְ, שַׁלִּיט צַנְעָא, נִגַּשׁ אֶל הַסּוּסָה וְרָכַב עָלֶיהָ וְשִׁפְשֵׁף בֹּרֶג הָעֲלִיָּה, וְהֵטִיסָה אוֹתוֹ בָּאֲוִיר וְהֶעֶלְתָה אוֹתוֹ אֶל לֵב הַשָּׁמַיִם. כְּשֶׁהֵאִיר הַבֹּקֶר חָשׁ אָבִיו בְּהִפָּקְדוֹ וְלֹא מְצָאוֹ. עָלָה עַל מְרוֹמֵי הָאַרְמוֹן וְהוּא מְדֻכָּא. רָאָה אֶת בְּנוֹ כְּשֶׁהוּא עוֹלֶה מַעֲלָה בָאֲוִיר, וְנִתְעַצֵּב עַל פֵּרוּדוֹ וְנִתְחָרֵט חֲרָטָה עַל שֶׁלֹּא לָקַח אֶת הַסּוּסָה וְלֹא הִסְתִּיר עִנְיָנָהּ. אָמַר בְּלִבּוֹ: “אִם יַחֲזֹר אֵלַי בְּנִי אֵינִי מַנִּיחַ יוֹתֵר סוּסָה זוֹ, כְּדֵי שֶׁיְהֵא לִבִּי שָׁקֵט וּבָטוּחַ בִּדְבַר בְּנִי”. חָזַר לְבִכְיוֹ וְאַנְחוֹתָיו מֵאֶבְלוֹ עַל בְּנוֹ.
הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ.
וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁלשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וְאַרְבָּעָה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָׁר, שֶׁהַמֶּלֶךְ חָזַר לְבִכְיוֹ וְאַנְחוֹתָיו מֵאֶבְלוֹ עַל בְּנוֹ. זֶהוּ מַה שֶּׁהָיָה מֵעִנְיָנוֹ, וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לִבְנוֹ, הִנֵּה לֹא פָסַק מִלִּנְסֹעַ בָּאֲוִיר עַד שֶׁעָצַר מֵעַל לִמְדִינַת צַנְעָא וְיָרַד בַּמָּקוֹם שֶׁיָּרַד בּוֹ בָרִאשׁוֹנָה, וְהָלַךְ מִסְתַּתֵּר עַד שֶׁהִגִּיעַ לִמְקוֹם בִּתּוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ, וְלֹא מְצָאָהּ לֹא אוֹתָהּ וְלֹא אֶת נַעֲרוֹתֶיהָ וְלֹא אֶת הַמְּשָׁרֵת שֶׁהָיָה שׁוֹמֵר עָלֶיהָ. הָיָה הַדָּבָר קָשֶׁה עָלָיו. שׁוֹטֵט לְחַפְּשָׂהּ בָּאַרְמוֹן וּמְצָאָהּ בְּמוֹשַׁב אַחֵר שֶׁלֹּא בִמְקוֹמָהּ שֶׁנִּפְגַּשׁ עִמָּהּ בּוֹ, וּכְבָר נָפְלָה לְמִשְׁכָּב וּסְבִיבוֹתֶיהָ הַנְּעָרוֹת וְהָאוֹמְנוֹת. נִכְנַס עֲלֵיהֶן וְנָתַן לָהֶן שָׁלוֹם. כְּשֶׁשָּׁמְעָה הַנַּעֲרָה דְבָרָיו קָמָה לִקְרָאתוֹ וְחִבְּקָה אוֹתוֹ וְהָיְתָה מְנַשֶּׁקֶת אוֹתוֹ בֵין עֵינָיו וּמְאַמֶּצֶת אוֹתוֹ אֶל לִבָּהּ. אָמַר לָהּ: “גְּבִרְתִּי הַנַּעֲלָה, שׁוֹמֵם הָיִיתִי מֵהֵעָדְרֵךְ זְמָן אָרוֹךְ זֶה”. אָמְרָה לוֹ: “אַתָּה הוּא שֶׁהִנַּחְתַּנִי שׁוֹמֵמָה בְּהֵעָדֶרְךָ, וְאִלוּ הָיָה מַאֲרִיךְ הֵעָדֶרְךָ מֵאֶצְלִי, הָיִיתִי מֵתָה בְּלִי סָפֵק”. אָמַר לָהּ: “גְּבִרְתִּי הַנַּעֲלָה, כֵּיצַד אַתְּ רוֹאָה אֶת מַצָּבִי עִם אָבִיךְ וּמַה שֶּׁעָשָׂה עִמִּי? וְאִלּוּלֵא אַהֲבָתֵךְ, מוֹלִיכָה שֶׁבִי לֵב כָּל הָאָדָם, הָיִיתִי הוֹרְגוֹ וְשָׁת אוֹתוֹ מָשָׁל וּמוּסָר לָרוֹאִים. וְאוּלָם אוֹהֵב אֲנִי אוֹתוֹ בִּגְלָלֵךְ”. אָמְרָה לוֹ: “כֵּיצַד זֶה נֶעֱדַרְתָּ מֵאֶצְלִי, כְּלוּם אֶרְאֶה נַחַת בְּחַיָּי אַחֲרֶיךָ?” אָמַר לָהּ: “כְּלוּם אַתְּ מְצַיֶּתֶת לִי וּמַקְשִׁיבָה לִדְבָרַי?”. אָמְרָה לוֹ: “אֱמֹר, מַה שֶּׁאַתָּה חָפֵץ, שֶׁנַּעֲנֵית אֲנִי לְךָ לְכָל מַה שֶּׁתִּקְרָאֵנִי אֵלָיו וְלֹא אַמְרֶה אֶת פִּיךָ בִּכְלוּם”. אָמַר לָהּ: “סְעִי עִמִּי לְאַרְצִי וּמַמְלַכְתִּי”. אָמְרָה לוֹ: “בְּאַהֲבָה וּבְכָבוֹד”. כְּשֶּׁשָּׁמַע בֶּן־הַמֶּלֶךְ דְּבָרֶיהָ, שָׂמַח שִׂמְחָה עֲצוּמָה וְתָפַס בְּיָדָהּ, וְכָרַת אִתָּה בְּרִית־אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה עַל כָּךְ. אַחַר כָּךְ הֶעֱלָה אוֹתָהּ עַל גַּג הָאַרְמוֹן וְרָכַב עַל סוּסָתוֹ, וְהִרְכִּיב אוֹתָהּ מֵאֲחוֹרָיו, אִמֵּץ אוֹתָהּ אֵלָיו וְקָשַׁר אוֹתָהּ קֶשֶׁר אַמִּיץ, וְהֵנִיעַ בֹּרֶג הָעֲלִיָּה שֶׁבְּכֶתֶף הַסּוּסָה, וְהֶעֶלְתָה אוֹתָם לָאֲוִיר. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִזְעֲקוּ הַנְּעָרוֹת וְהוֹדִיעוּ לַמֶּלֶךְ אָבִיהָ וּלְאִמָּהּ. עָלוּ שְׁנֵיהֶם נֶחְפָּזִים חִישׁ לְגַג הָאַרְמוֹן. פָּנָה הַמֶּלֶךְ וְהִסְתַּכֵּל אֶל מְרוֹמִים וְרָאָה אֶת סוּסַת הָהָבְנִים מְטִיסָה אוֹתָם בָּאֲוִיר. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְמַלֵּא הַמֶּלֶךְ חַלְחָלָה וְרָבְתָה חַלְחָלָתוֹ וְזָעַק וְאָמַר: “הוֹי בֶּן־הַמֶּלֶךְ, מְבַקֵּשׁ אֲנִי אוֹתְךָ בְּשֵׁם אֱלֹהִים, שֶׁתְּרַחֵם עַל אִשְׁתִּי וְאַל תַּפְרֵד בֵּינֵינוּ וּבֵין בִּתֵּנוּ”, וְלֹא עָנָה אוֹתוֹ בֶן־הַמֶּלֶךְ. אַחַר כָּךְ אָמַר בֶּן־הַמֶּלֶךְ בְּלִבּוֹ: “אֶפְשָׁר הִתְחָרְטָה הַנַּעֲרָה עַל פֵּרוּד אִמָּהּ וְאָבִיהָ”. אָמַר לָהּ: “הוֹי מְפַתָּה הַדּוֹר כֻּלּוֹ, כְּלוּם יֵשׁ בִּרְצוֹנֵךְ שֶׁאַחֲזִיר אוֹתָךְ לְאִמֵּךְ וּלְאָבִיךְ?” אָמְרָה לוֹ: “אֲדוֹנִי הַנַּעֲלֶה, אֵין זֶה רְצוֹנִי, רְצוֹנִי הוּא רַק לִהְיוֹת עִמְּךָ בַּאֲשֶׁר תִּהְיֶה, מִשּׁוּם שֶׁטְּרוּדָה אֲנִי בְאַהֲבָתְךָ עַד כְּדֵי שִׁכְחַת הַכֹּל, וַאֲפִלּוּ אֶת אָבִי וְאֶת אִמִּי”. כְּשֶׁשָּׁמַע בֶּן־הַמֶּלֶךְ אֶת דְּבָרֶיהָ, שָׂמַח בְּכָךְ שִׂמְחָה עֲצוּמָה, וְהָיָה מַסִּיעָהּ עַל הַסּוּסָה נְסִיעָה נְעִימָה שֶׁלֹא תְזַעְזֵעַ אוֹתָהּ, וְלֹא פָסַק מִלְּהַסִּיעָהּ עַד שֵׁנִּגְלָה לוֹ כַּר יָרֹק וּבוֹ מַעֲיַן מַיִם נוֹזְלִים. יָרְדוּ שְׁנֵיהֶם שָׁם וְאָכְלוּ וְשָׁתוּ. אַחַר כָּךְ רָכַב בֶּן־הַמֶּלֶךְ עַל סוּסָתוֹ וְהוֹשִׁיב אוֹתָהּ מֵאֲחוֹרָיו, וְקָשַׁר אוֹתָהּ בִּקְשָׁרִים בְּפַחֲדוֹ עָלֶיהָ, וְנָסַע עִמָּהּ, וְלֹא פָסַק מִנְּסוֹעַ עִמָּהּ בָּאֲוִיר עַד שֶׁהִגִּיעַ לִמְדִינַת אָבִיו, וְעָצְמָה שִׂמְחָתָם. בִּקֵּשׁ לְהַרְאוֹת לַנַּעֲרָה אֶת מְקוֹם שִׁלְטוֹנוֹ וּמַלְכוּת אָבִיו וּלְהוֹדִיעָהּ שֶׁמַּלְכוּת אָבִיו עֲצוּמָה מִמַּלְכוּת אָבִיהָ, וְהוֹרִיד אוֹתָהּ לְאַחַד הַגַּנִּים, שֶׁאָבִיו מְטַיֵּל בּוֹ, וְהִכְנִיסָהּ לַתָּא הַמֻּקְצֶה לְאָבִיו, וְהֶעֱמִיד אֶת סוּסַת הָהָבְנִים עַל דַּלְתּוֹ שֶׁל אוֹתוֹ תָא, וְצִוָּה עַל הַנַּעֲרָה לִשְׁמוֹר עַל הַסּוּסָה, וְאָמַר לָהּ: “שְׁבִי בְכָאן עַד שֶׁאֶשְׁלַח אֵלַיִךְ אֶת שְׁלִיחִי, שֶׁאֲנִי פוֹנֶה אֶל אָבִי לְהָכִין לָךְ אַרְמוֹן וּלְהַרְאוֹת לָךְ מַלְכוּתִי”. שָׂמְחָה הַנַּעֲרָה, כְּשֶׁשָּׁמְעָה מִפִּיו דְּבָרִים אֵלֶּה, וְאָמְרָה לוֹ: “עֲשֵׂה מַה שֶּׁאֵתָּה חָפֵץ”.
הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ.
וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁלשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁשָּׁמְעָה הַנַּעֲרָה דְבָרִים אֵלֶּה מִפִּי בֶן־הַמֶּלֶךְ, שָׂמְחָה וְאָמְרָה לוֹ: “עֲשֵׂה מַה שֶּׁאֵתָּה חָפֵץ”. אַחַר־כָּךְ עָלָה בְדַעְתָּהּ שֶׁלֹּא תִכָּנֵס אֶלָּא בִגְדֻלָּה וּבְכָבוֹד כְּפִי שֶׁנָּאֶה לְשֶׁכְּמוֹתָהּ. עָזַב אוֹתָהּ בֶּן־הַמֶּלֶךְ וְנָסַע עַד שֶׁהִגִּיעַ לָעִיר וְנִכְנַס אֶל אָבִיו. כְּשֶׁרָאָהוּ אָבִיו שָׂמַח לְבוֹאוֹ וְלִפְגִישָׁתוֹ וּבֵרְכוֹ. אָמַר בֶּן־הַמֶּלֶךְ לְאָבִיו: “דַּע שֶׁהֵבֵאתִי אֶת בַּת הַמֶּלֶךְ שֶׁהוֹדַעְתִּיךָ עַל אֹדוֹתֶיהָ, וְעָזַבְתִּי אוֹתָהּ מִחוּץ לָעִיר בְּאַחַד הַגַּנִּים וּבָאתִי לְהוֹדִיעֲךָ עָלֶיהָ, כְּדֵי שֶׁתָּכִין אֶת הַתַּהֲלוּכָה הַחֲגִיגִית וְתֵצֵא לְפָגְשָׁהּ וְתַרְאֶה לָהּ מַלְכוּתְךָ וְחֵילוֹתֶיךָ וּמִשְׁמְרוֹתֶיךָ”. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: “בְּאַהֲבָה וּבְכָבוֹד”. צִוָּה תֵכֶף וּמִיַּד אֶת בְּנֵי־הַמְּדִינָה לְפָאֵר אֶת הָעִיר בְּתִפְאָרוֹת יָפוֹת, וְרָכַב בְּכָל שְׁלֵמוּת הַדְרָתוֹ וּמֵיטַב תִּפְאַרְתּוֹ הוּא וְכָל צְבָאוֹ וּגְדוֹלֵי מֶמְשַׁלְתּוֹ וְכָל מַמְלַכְתּוֹ וַעֲבָדָיו. וְהוֹצִיא בֶן־הַמֶּלֶךְ מֵאַרְמוֹנוֹ תַכְשִׁיטִים וּבְגָדִים וּמַה שֶּׁהַמְּלָכִים אוֹצְרִים אוֹתוֹ בְּבָתֵּי גִנְזֵיהֶם, וְהֵכִין לָהּ בִּימָה מִקְּטִיפָה יְרֻקָּה וַאֲדֻמָּה וּצְהֻבָּה, וְהוֹשִׁיב עַל אוֹתָהּ בִּימָה אֶת הַנְּעָרוֹת הַהֹדִּיּוֹת, הַבִּיזַנְטִיּוֹת וְהַכּוּשִׁיּוֹת, וְגִלָּה מִן הָאוֹצָרוֹת מַשֶּׁהוּ נִפְלָא. אַחַר־כָּךְ עָזַב בֶּן־הַמֶּלֶךְ אֶת הַבִּנְיָן עִם מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ, וְהִקְדִּים אֶת כֻּלָּם וּבָא לַגַּן וְנִכְנַס לַתָּא שֶׁעֲזָבָהּ בּוֹ וְחִפֵּשׂ אוֹתָהּ וְלֹא מְצָאָהּ וְלֹא מָצָא אֶת הַסּוּסָה. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה סָפַק עַל פָּנָיו וְקָרַע אֶת בְּגָדָיו, וְהִתְחִיל מְשׁוֹטֵט בַּגָּן וְהוּא מֻכֶּה תִּמָּהוֹן. אַחַר־כָּךְ חָזַר לְדַעְתּוֹ וְאָמַר בְּלִבּוֹ: “כֵּיצַד זֶה יָדְעָה אֶת סוֹד סוּסָה זוֹ, אַחֲרֵי שֶׁאֲנִי לֹא הוֹדַעְתִּיהָ כְלוּם מִזֶּה? וְאֶפְשָׁר שֶׁהֶחָכָם הַפַּרְסִי שֶׁעָשָׂה אֶת הַסּוּסָה הִתְנַפֵּל עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ, גְּמוּל עַל מַה שֶּׁעָשָׂה אָבִי לוֹ”. דָרַשׁ בֶּן־הַמֶּלֶךְ אֶת שׁוֹמְרֵי הַגַּן וּשְׁאָלָם עַל מִי שֶׁעָבַר עַל פְּנֵיהֶם, וְאָמַר לָהֶם: “כְּלוּם רְאִיתֶם אָדָם שֶׁעָבַר עַל פְּנֵיכֶם וְנִכְנַס לְגַן זֶה?”, אָמְרוּ לוֹ: “לֹא רָאִינוּ אָדָם נִכְנָס לְגַן זֶה מִלְּבַד הֶחָכָם הַפַּרְסִי שֶׁנִּכְנַס לֶאֱסֹף אֶת הָעֲשַׂבִּים הַמּוֹעִילִים”. כְּשֶׁשָּׁמַע דִבְרֵיהֶם, נִתְבָּרֵר לוֹ, שֶׁזֶּה שֶׁלָּקַח אֶת הַנַּעֲרָה, הוּא אוֹתוֹ חָכָם.
הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ.
וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁלשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וְשִׁשָּׁה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁכְּשֶׁשָּׁמַע הַנָּסִיךְ דִּבְרֵיהֶם נִתְבָּרֵר לוֹ, שֶׁזֶּה שֶׁלָּקַח אֶת הַנַּעֲרָה, הוּא אוֹתוֹ חָכָם. וְקָרָה עַל פִּי גְזֵרָה שֶׁנִּגְזְרָה, שֶׁבֶּן־הַמֶּלֶךְ, בְּשָׁעָה שֶׁעָזַב אֶת הַנַּעֲרָה בַתָּא שֶׁבַּגַּן וְהָלַךְ לְאַרְמוֹן אָבִיו לְהָכִין עִנְיָנוֹ, נִכְנַס הֶחָכָם הַפַּרְסִי לַגָּן לֶאֱסֹף מַשֶּׁהוּ מִן הָעֲשַׂבִּים הַמּוֹעִילִים, וְהֵרִיחַ רֵיחַ הַמֹּר וְהַבְּשָׂמִים שֶׁהַמָּקוֹם נִתְבַּשֵּׂם מֵהֶם, וְהָיָה הַבֹּשֶׂם הַזֶּה מֵרֵיחַ בִּשְׂמֵי בַת־הַמֶּלֶךְ. פָּנָה הֶחָכָם בְּכִוּוּן רֵיחַ זֶה, עַד שֶׁהִגִּיעַ לְאוֹתוֹ תָא וְרָאָה אֶת הַסּוּסָה שֶׁעֲשָׂאָהּ בְּיָדָיו, עוֹמֶדֶת עַל דֶּלֶת הַתָּא. כְּשֶׁרָאָה הֶחָכָם אֶת הַסּוּסָה, נִתְמַלֵּא לִבּוֹ שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן, שֶׁהָיָה מִצְטָעֵר מְאֹד עַל הַסּוּסָה שֶׁיָּצְאָה מִתַּחַת יָדוֹ. נִגַּשׁ לַסּוּסָה וּבָדַק אֶת כָּל חֲלָקֶיהָ וּמְצָאָם שְׁלֵמִים. וּכְשֶׁבִּקֵּשׁ לִרְכֹּב עָלֶיהָ וְלִנְסֹעַ, אָמַר בְּלִבּוֹ: “אֵין הִיא אֶלָּא שֶׁאֲנִי רוֹאֶה מַה הוּא שֶׁהֵבִיא עִמּוֹ בֶן־הַמֶּלֶךְ וַעֲזָבוֹ עִם הַסּוּסָה כָאן”. נִכְנַס לַתָּא וּמָצָא אֶת הַנַּעֲרָה יוֹשֶׁבֶת, וְהִיא כַשֶּׁמֶשׁ הַמּוֹפִיעָה בַשָּׁמַיִם הַצַּחִים. כְּשֶׁרָאָה אוֹתָהּ הֵבִין שֶׁנַּעֲרָה שֶׁמַּעֲלָתָהּ חֲשׁוּבָה הִיא, וְשֶׁבֶּן־הַמֶּלֶךְ תְּפָסָהּ וְהֵבִיא אוֹתָהּ עַל הַסּוּסָה וְעָזַב אוֹתָהּ בְּאוֹתוֹ תָא וּפָנָה וְהָלַךְ לָעִיר לָבוֹא אֵלֶיהָ בְּתַהֲלוּכָה וּלְהַכְנִיסָהּ לָעִיר בְּהָדָר וְכָבוֹד. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִכְנַס הֶחָכָם אֵלֶיהָ וְנָשַׁק אֶת הָאָרֶץ לְפָנֶיהָ. נָשְׂאָה אֵלָיו אֶת עֵינֶיהָ וְהִסְתַּכְּלָה בוֹ, וּמָצְאָה אוֹתוֹ מְכֹעָר לְמַרְאֶה עַד מְאֹד, מְתֹעָב הַצּוּרָה. אָמְרָה לוֹ: “מִי אַתָּה?” אָמַר לָהּ: “גְּבִרְתִּי הַנַּעֲלָה, שְׁלִיחוֹ שֶׁל בֶּן הַמֶּלֶךְ אֲנִי, וּשְׁלָחַנִי אֵלַיִךְ וְצִוָּה עָלַי לְהַעֲבִירֵךְ לְגַן אַחֵר קָרוֹב לָעִיר”. כְּשֶׁשָּׁמְעָה הַנַּעֲרָה מִפִּיו דְּבָרִים אֵלֶּה, אָמְרָה לוֹ: “וְהֵיכָן בֶּן־הַמֶּלֶךְ?” אָמַר לָהּ: “בָּעִיר הוּא אֵצֶל אָבִיו, וְיָבוֹא אֵלַיִךְ עַכְשָׁו עִם תַּהֲלוּכָה כְבוּדָה”. אָמְרָה לוֹ: “הוֹי פְּלוֹנִי, כְּלוּם לֹא מָצָא בֶן־הַמֶּלֶךְ אָדָם זוּלָתְךָ שֶׁיִּשְׁלְחֶנוּ?” צָחַק הֶחָכָם לִדְבָרֶיהָ, וְאָמַר לָהּ: “גְּבִרְתִּי הַנַּעֲלָה, אַל יַתְעֵךְ כִּעוּר פָּנַי וְתִעוּב מַרְאִי, שֶׁכֵּן אִלּוּ הִשַּׂגְתְּ מִמֶּנִּי מַה שֶּׁהִשִּׂיג בֶּן־הַמֶּלֶךְ, הָיִית מְהַלֶּלֶת עִנְיָנִי. וְלֹא יִחְדַנִי בֶּן־הַמֶּלֶךְ בַּשְּׁלִיחוּת אֵלַיִךְ אֶלָּא בִגְלַל כִּעוּר מַרְאִי וּמִפְלֶצֶת צוּרָתִי מִקִּנְאָתוֹ שֶׁהוּא מְקַנֵא עָלַיִךְ וּמֵאַהֲבָתוֹ לָךְ, שֶׁאִלְמָלֵא כֵן הֲרֵי אֶצְלוֹ מִן הַמַּמְלוּכִּים וְהַנְּעָרִים וְהַמְּשָׁרְתִים וְהָעֲבָדִים לְאֵין מִסְפָּר”. כְּשֶׁשָּׁמְעָה הַנַּעֲרָה דְבָרָיו, נִתְקַבְּלוּ עַל דַּעְתָּהּ וְהֶאֱמִינָה לוֹ וְקָמָה עִמּוֹ.
הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ.
וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁלשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וְשִׁבְעָה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁכְּשֶׁסִּפֵּר הֶחָכָם הַפַּרְסִי לַנַּעֲרָה עַל־דְבַר מַצַּב בֶּן־הַמֶּלֶךְ, נִתְקַבְּלוּ דְבָרָיו עַל דַּעְתָּה וְהֶאֱמִינָה לוֹ וְקָמָה עִמּוֹ וְהִנִּיחָה יָדָהּ בְּתוֹךְ יָדוֹ, וְאָמְרָה לוֹ: “אָבִי, מַה הוּא שֶׁהֵבֵאתָ לִי עִמְּךָ שֶׁאֶרְכַּב עָלָיו?” אָמַר לָהּ: “גְּבִרְתִּי הַנַּעֲלָה, הַסּוּסָה שֶׁבָּאת עָלֶיהָ, תִּרְכְּבִי עָלֶיהָ”. אָמְרָה לוֹ: “אֵינִי יְכוֹלָה לִרְכֹּב עָלֶיהָ לְבַדִּי”. חִיֵּךְ הֶחָכָם כְּשֶׁשָּׁמַע דְּבָרֶיהָ, וְיָדַע שֶׁכְּבָר נִצַּח אוֹתָהּ וְאָמַר לָהּ: “אֲנִי אֶרְכַּב עִמֵּךְ בְּעַצְמִי”. רָכַב וְהִרְכִּיב אֶת הַנַּעֲרָה מֵאֲחוֹרָיו, וְאִמְּצָהּ אֵלָיו וְחִזֵּק קְשָׁרֶיהָ, וְהִיא אֵינָהּ יוֹדַעַת מַה בְּכַוָּנָתוֹ. הֵנִיעַ אֶת בֹּרֶג הָעֲלִיָּה, וְהִתְמַלֵּא חֲלָלָהּ שֶׁל הַסּוּסָה אֲוִיר, וְהִתְנוֹעֲעָה וְהִכְּתָה גַלִּים. אַחַר־כָּךְ הִתְרוֹמְמָה עוֹלָה לָאֲוִיר, וְלֹא פָסְקָה לְהַסִּיעַ אֶת שְׁנֵיהֶם, עַד שֶׁנֶּעֶלְמָה מִן הָעִיר. אָמְרָה לוֹ הַנַּעֲרָה: “פְּלוֹנִי, הֵיכָן הוּא זֶה שֶׁאָמַרְתָּ בִּדְבַר בֶּן־הַמֶּלֶךְ, כְּשֶׁסִּפַּרְתָּ לִי שֶׁשָּׁלַח אוֹתְךָ אֵלַי?” אָמַר לָהּ הֶחָכָם: “יְכָעֵר אֱלֹהִים אֶת בֶּן־הַמֶּלֶךְ, שֶׁמְּתֹעָב הוּא וּמְגֻנֶּה”. אָמְרָה לוֹ: “אוֹי לְךָ, כֵּיצַד זֶה אַתָּה מַמְרֶה מִצְוַת מְלָכִים בְּמַה שֶׁצִּוָּה עָלֶיךָ?” אָמַר לָהּ: “אֵין הוּא אֲדוֹנִי. כְּלוּם יוֹדַעַת אַתְּ, מִי אָנִי?” אָמְרָה לוֹ: “אֵינִי מַכִּירָה אוֹתְךָ אֶלָּא עַל־פִּי זֶה שֶׁהִגַּדְתָּ לִי עַל אוֹדוֹתֶיךָ”. אָמַר לָהּ: “לֹא הָיְתָה מַה שֶּׁהִגַּדְתִּי לָךְ בְּעִנְיָן זֶה, אֶלָּא מְזִמָּה מֵאִתִּי לָךְ וּלְבֶן־הַמֶּלֶךְ. וּכְבָר הָיִיתִי מִצְטָעֵר כָּל יָמַי עַל סוּסָה זוֹ שֶׁתַּחְתִּי, שֶׁאֲנִי הוּא שֶׁעֲשִׂיתִיהָ, וְהִשְׁתַּלֵּט עָלֶיהָ. וּכְבָר עָלָה בְיָדִי לְהַשִׂיגָהּ וּלְהַשִּׂיג גַּם אוֹתָךְ וְשָׂרַפְתִּי אֶת לִבּוֹ כְּשֵׁם שֶׁשָּׂרַף אֶת לִבִּי, וְלֹא תִהְיֶה לוֹ עוֹד אֶפְשָׁרוּת לְהַשִּׂיגָהּ אַחֲרֵי זֶה לְעוֹלָם. יֵרָגַע לִבֵּךְ וְתָנוּחַ דַּעְתֵּךְ, שֶׁאֲנִי לְמוֹעִיל לָךְ יוֹתֵר מִמֶּנוּ”. כְּשֶׁשָּׁמְעָה הַנַּעֲרָה אֶת דְּבָרָיו סָפְקָה עַל פָּנֶיהָ וְקָרְאָה: “אוֹי לַיָּגוֹן, לֹא הִשַּׂגְתִּי אֶת אֲהוּבִי וְאֵינִי עוֹד אֵצֶל אָבִי וְאִמִּי”, וּבָכְתָה בְכִי רַב עַל מַה שֶּׁבָּא עָלֶיהָ. לֹא פָסַק הֶחָכָם מִלְּהַסִּיעַ אוֹתָהּ אֶל אֶרֶץ בִּיזַנְטִיָה עַד שֶׁהוֹרִידָה עַל כִּכָּר יָרֹק שֶׁנְּהָרוֹת בּוֹ וְעֵצִים. וְהָיָה אוֹתוֹ כִכָּר קָרוֹב לַמְּדִינָה, וּבְאוֹתָהּ מְדִינָה מֶלֶךְ אַדִּיר וְחָשׁוּב. קָרָה בְאוֹתוֹ יוֹם, שֶׁמַּלְכָּהּ שֶׁל אוֹתָהּ מְדִינָה יָצָא לְצַיִד וּלְטִיּוּל וְעָבַר עַל־פְּנֵי אוֹתוֹ כִכָּר וְרָאָה אֶת הֶחָכָם עוֹמֵד וְאֶת הַסּוּסָה וְהַנַּעֲרָה לְצִדּוֹ. וַעֲדַיִן לֹא הִרְגִּישׁ הֶחָכָם בְּדָבָר עַד שֶׁהִתְנַפְּלוּ עָלָיו עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ וְתָפְסוּ אוֹתוֹ וְאֶת הַנַּעֲרָה וְאֶת הַסּוּסָה, וְהִצִּיגוּם כֻּלָם לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. כְּשֶׁהִסְתַּכֵּל הַמֶּלֶךְ בְּכִעוּר מַרְאֵהוּ וְתִעוּבוֹ, וְרָאָה יָפְיָה שֶׁל הַנַּעֲרָה וְחִנָּהּ, אָמַר לָהּ: “גְּבִרְתִּי הַנַּעֲלָה, מַה יַּחֲסוֹ שֶׁל זָקֵן זֶה אֵלַיִךְ?”, הִקְדִּים הֶחָכָם בִּתְּשׁוּבָתוֹ וְאָמַר: “אִשְׁתִּי הִיא וּבַת דּוֹדִי, אֲחִי אָבִי”. הִכְחִישָׁה אוֹתוֹ הַנַּעֲרָה כְשֶׁשָּׁמְעָה אֶת דְּבָרָיו, וְאָמְרָה: “הַמֶּלֶךְ, אֵינִי מַכִּירָה אוֹתוֹ, וְאֵין הוּא בַעֲלִי, וְאוּלָם תָּפַס אוֹתִי בְעַל־כָּרְחִי בְמִרְמָה”. כְּשֶׁשָּׁמַע הַמֶּלֶךְ מַה שֶּׁאָמְרָה, צִוָּה לְהַכּוֹתוֹ עַד שֶׁכִּמְעַט מֵת. אַחַר־כָּךְ צִוָּה הַמֶּלֶךְ לָשֵׂאת אוֹתוֹ אֶל הָעִיר וּלְהַשְׁלִיכוֹ בְּבֵית־הָאֲסוּרִים, וְעָשׂוּ בוֹ כָּךְ. לָקַח הַמֶּלֶךְ אֶת הַנַּעֲרָה וְאֶת הַסּוּסָה מִמֶּנוּ, וְאוּלָם לֹא יָדַע כְּלוּם בְּעִנְיַן הַסּוּסָה וְלֹא בְאֵיכוּת הֲלִיכָתָה. זֶהוּ מַה שֶּׁהָיָה מֵעִנְיַן הֶחָכָם וְהַנַּעֲרָה, וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לְעִנְיַן בֶּן־הַמֶּלֶךְ, הִנֵּה לָבַשׁ בִּגְדֵי־הַמַּסָּע וְנָטַל עִמּוֹ מַה שֶּׁהוּא זָקוּק לוֹ מִן הַמָּמוֹן, וְנָסַע כְּשֶׁהוּא בָּרַע שֶׁבַּמַּצָּבִים, וְהָיָה מְמַהֵר מִתְחַקֶּה עַל הָעֲקֵבוֹת בְּחִפּוּשָׂהּ, מֵאֶרֶץ אֶל אֶרֶץ וּמֵעִיר לְעִיר וְשׁוֹאֵל עַל־דְּבַר הַסּוּסָה שֶׁל עֲצֵי הָבְנִים, וְכָל מִי שֶׁשָּׁמַע מִפִּיו עִנְיַן הַסּוּסָה שֶׁל עֲצֵי־הָבְנִים, הָיָה תָמֵהַּ עָלָיו וּמוֹצֵא דְבָרָיו תְּמוּהִים. נִשְׁאַר בְּמַצָּב זֶה מֶשֶׁךְ זְמָן, וְלַמְרוֹת מַה שֶּׁהִרְבָּה לִשְׁאֹל עָלֶיהָ וּלְחַפֵּשׂ אַחֲרֶיהָ, לֹא הִשִּׂיג עַל־אוֹדוֹתֶיהָ שׁוּם יְדִיעָה. נָסַע לִמְדִינָתוֹ שֶׁל אֲבִי הַנַּעֲרָה וְשָׁאַל עָלֶיהָ שָׁם, וְלֹא שָׁמַע עָלֶיהָ דָּבָר, וּמָצָא אֶת אָבִיהָ מִתְאַבֵּל עַל הֵעָדְרָהּ. יָצָא וְשָׂם פָּנָיו לְאֶרֶץ בִּיזַנְטְיָה, וְהָיָה מִתְחַקֶּה עַל עִקְבוֹתֶיהָ וְשׁוֹאֵל אוֹדוֹתֶיהָ.
הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ.
וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁלשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וּשְׁמוֹנָה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁבֶּן־הַמֶּלֶךְ שָׂם אֶת פָּנָיו לְאֶרֶץ בִּיזַנְטְיָה, וְהָיָה מִתְחַקֶּה עַל עִקְבוֹתֶיהָ וְשׁוֹאֵל אוֹדוֹתֶיהָ. וְאֵרַע שֶׁיָּרַד בְּאַכְסַנְיָה מִן הָאַכְסַנְיוֹת, וְרָאָה חֲבוּרָה מִן הַסּוֹחֲרִים יוֹשְׁבִים וּמְשׂוֹחֲחִים. יָשַׁב קָרוֹב לָהֶם, וְשָׁמַע אֶחָד מֵהֶם אוֹמֵר: “חֲבֵרַי, רָאִיתִי פֶלֶא מִן הַפְּלָאוֹת”. אָמְרוּ לוֹ: “וּמַה הוּא?”. אָמַר: “הָיִיתִי בְאַחַת הַסְּבִיבוֹת בְּעִיר אַחַת – וְהִזְכִּר אֶת שֵׁם הָעִיר שֶׁהַנַּעֲרָה בָהּ – וְשָׁמַעְתִּי אֶת תּוֹשָׁבֶיהָ מְשׂוֹחֲחִים בְּדָבָר מוּזָר, וְהוּא שֶׁמֶּלֶךְ הַמְּדִינָה יָצָא בְיוֹם מִן הַיָּמִים לְצֵיד אַיָּל וְחַיּוֹת הַבָּר וְעִמּוֹ חֶבֶר מֵרֵעָיו וּגְדוֹלֵי מֶמְשַׁלְתּוֹ, וּכְשֶׁיָצְאוּ לַמִּדְבָּר עָבְרוּ עַל־פְּנֵי כִכָּר יָרֹק, וּמָצְאוּ שָׁם אִישׁ עוֹמֵד וּלְצִדּוֹ אִשָּׁה יוֹשֶׁבֶת וְעִמּוֹ סוּסָה מֵעֲצֵי הָבְנִים. וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לָאִישׁ, הִנֵּה הָיָה מְכֹעָר לַמַּרְאֶה, מְתֹעָב הַצּוּרָה עַד מְאֹד, אַךְ הָאִשָּׁה הָיְתָה נַעֲרָה בַעֲלַת יֹפִי וָחֵן וְהָדָר וּשְׁלֵמוּת וְקוֹמָה וְחִטּוּב הַגּוּף. וּבַאֲשֶׁר לַסּוּסָה שֶׁל עֵץ הָהָבְנִים, הֲרֵי הָיָה זֶה מִן הַפְּלָאִים שֶׁלֹּא רָאוּ הָרוֹאִים יָפֶה מִמֶּנוּ וְלֹא נָאֶה מֵאוּמְנוּתוֹ”. אָמְרוּ לוֹ הַנִּמְצָאִים: “וּמֶה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ בָּהֶם?” אָמַר לָהֶם: “בַּאֲשֶׁר לָאִישׁ, הִנֵּה תְפָסוֹ הַמֶּלֶךְ וְשָׁאַל אוֹתוֹ עַל דְּבַר הַנַּעֲרָה, וְטָעַן שֶׁאִשְׁתּוֹ הִיא וּבַת־דוֹדוֹ, אֲחִי־אָבִיו, וְאוּלָם הַנַּעֲרָה הִכְחִישָׁה אוֹתוֹ בִדְבָרָיו. נְטָלָהּ הַמֶּלֶךְ מִמֶּנוּ וְצִוָּה לְהַכּוֹתוֹ וְהִשְׁלִיךְ אוֹתוֹ בְּבֵית־הָאֲסוּרִים, וּבַאֲשֶׁר לַסּוּסָה אֵין אִתִּי שׁוּם יְדִיעָה”. כְּשֶׁשָּׁמַע בֶּן־הַמֶּלֶךְ דְּבָרִים אֵלֶּה מִפִּי הַסּוֹחֵר, קָרַב אֵלָיו וְהִתְחִיל שׁוֹאֲלוֹ בְרַכּוּת וַעֲדִינוּת עַד שֶׁהִגִּיד לוֹ אֶת שֵׁם הָעִיר וְשֵׁם־מַלְכָּהּ. כְּשֶׁיָּדַע בֶּן־הַמֶּלֶךְ אֶת שֵׁם הָעִיר וְשֵׁם מַלְכָּהּ, לָן אוֹתוֹ הַלַּיְלָה שָׂמֵחַ, וּכְשֶׁהֵאִיר הַבֹּקֶר יָצָא וְנָסַע, וְלֹא פָסַק מִלִּנְסֹעַ עַד שֶׁהִגִּיעַ לְאוֹתָהּ עִיר. כְּשֶׁבִּקֵּשׁ לְהִכָּנֵס אֵלֶיהָ, תְּפָסוּהוּ הַשּׁוֹעֲרִים וּבִקְּשׁוּ לַהֲבִיאוֹ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ שֶׁיִּשְׁאָלֶנוּ עַל דְּבַר מַצָּבוֹ וְעַל סִבַּת בּוֹאוֹ לְעִיר זוֹ, וְעַל מַה שֶׁהוּא מֻמְחֶה בָהּ מִן הָאוּמְנוּיוֹת. וְהָיָה זֶה מִמִּנְהַג הַמֶּלֶךְ שֶׁל אוֹתָהּ עִיר. וְהָיְתָה הַשָּׁעָה שְׁעַת־הָעֶרֶב, וְהִיא שָׁעָה שֶׁאִי־אֶפְשָׁר הָיָה לְהִכָּנֵס אֶל הַמֶּלֶךְ וְלֹא לְהִוָּעֵץ בּוֹ. לָקְחוּ אוֹתוֹ הַשּׁוֹעֲרִים, וֶהֱבִיאוּהוּ לְבֵית־הָאֲסוּרִים לְהַנִּיחוֹ בּוֹ. כְּשֶׁהִסְתַּכְּלוּ שׁוֹמְרֵי הָאַסִּירִים בְּיָפְיוֹ וְחִנּוֹ, לֹא הָיָה קַל בְּעֵינֵיהֶם לְהַכְנִיסוֹ לְבֵית־הָאֲסוּרִים, אֶלָּא הוֹשִׁיבוּהוּ עִמָּם מִחוּץ לְבֵית־הָאֲסוּרִים, וּכְשֶׁבָּא אֲלֵיהֶם הָאֹכֶל, אָכַל עִמָּם דֵּי שָׂבְעוֹ. כְּשֶׁגָּמְרוּ לֶאֱכֹל הִתְחִילוּ לְשׂוֹחֵחַ, וּפָנוּ אֶל בֶּן־הַמֶּלֶךְ וְאָמְרוּ לוֹ: “מֵאֵיזוֹ אֶרֶץ אַתָּה?”, אָמַר לָהֶם: “מֵאֶרֶץ פָּרַס, אַרְצָם שֶׁל מַלְכֵי פָּרַס”. כְּשֶׁשָּׁמְעוּ דְבָרָיו צָחֲקוּ, וְאָמַר לוֹ אֶחָד מֵהֶם: “הוֹי בֶּן־פָּרַס, כְּבָר שָׁמַעְתִּי שִׂיחַת בְּנֵי־אָדָם וְסִפּוּרֵיהֶם וְרָאִיתִי מַצָּבֵיהֶם, אַךְ לֹא רָאִיתִי וְלֹא שָׁמַעְתִּי מְשַׁקֵּר יוֹתֵר מִבֶּן־פָּרַס זֶה שֶׁאֶצְלֵנוּ בְּבֵית הָאֲסוּרִים”. אָמַר שֵׁנִי: “וְלֹא רָאִיתִי מְכֹעָר יוֹתֵר מִמַּרְאֵהוּ וְלֹא מְתֹעָב יוֹתֵר מִצּוּרָתוֹ”. אָמַר לָהֶם בֶּן־הַמֶּלֶךְ: “מַה הוּא שֶׁהוֹכִיחַ לָכֶם כָּזְבוֹ?” אָמְרוּ לוֹ: “הוּא טוֹעֵן שֶׁחָכָם הוּא, וּכְבָר רָאָהוּ מַלְכֵּנוּ בְדַרְכּוֹ כְּשֶׁהָלַךְ לְצַיִד וְאִתּוֹ אִשָּׁה מֻפְלָגָה בְיֹפִי וָחֵן וְהָדָר וּשְׁלֵמוּת וְקוֹמָה וְחִטּוּב הַגּוּף, וְעִמּוֹ גַם סוּסָה מֵעֲצֵי הָבְנִים שְׁחוֹרִים, וְלֹא רָאִינוּ מֵעוֹלָם יָפָה מִמֶּנָּה. וְאוּלָם הַנַּעֲרָה, הֲרֵי הִיא אֵצֶל הַמֶּלֶךְ וְהוּא אוֹהֵב אוֹתָהּ, אַךְ אוֹתָהּ אִשָּׁה מְשֻׁגַּעַת הִיא, וְאִלּוּ הָיָה אוֹתוֹ הָאִישׁ חָכָם5, כְּפִי שֶׁהוּא טוֹעֵן, הֲרֵי הָיָה מְרַפְּאָהּ. וְהַמֶּלֶךְ שׁוֹקֵד עַל הַטִּפּוּל בָּהּ, וּמַטָּרָתוֹ לְרַפְּאָהּ מִזֶּה שֶׁהִיא בוֹ. אַךְ סוּסַת עֲצֵי הָהָבְנִים הִיאּ בְּבֵית גִּנְזַכֵּי הַמֶּלֶךְ. וּבַאֲשֶׁר לָאִישׁ מְכֹעָר הַמַּרְאֶה שֶׁהָיָה עִמָּהּ, הֲרֵי הוּא אֶצְלֵנוּ בְּבֵית הָאֲסוּרִים, וּכְשֶׁהַלַּיְלָה מַחֲשִׁיךְ עָלָיו הוּא בוֹכֶה וּמְקוֹנֵן מִיָּגוֹן עַל עַצְמוֹ, וְאֵינוֹ מַנִּיחַ אוֹתָנוּ לִישׁוֹן”.
הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ.
וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁלשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וְתִשְׁעָה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁסִּפְּרוּ שׁוֹמְרֵי בֵית־הַסֹּהַר לְבֶן־הַמֶּלֶךְ עַל דְּבַר הֶחָכָם הַפַּרְסִי שֶׁאִתָּם בְּבֵית הַסֹּהַר וְהוּא בוֹכֶה וּמְקוֹנֵן, עָלָה בְדַעְתּוֹ לְתַכֵּן תָכְנִית שֶׁיַּשִּׂיג עַל יָדָהּ חֶפְצוֹ. כְּשֶׁבִּקְּשׁוּ הַשּׁוֹמְרִים לִישֹׁן הִכְנִיסוּהוּ לְבֵית־הָאֲסוּרִים וְנָעֲלוּ עָלָיו אֶת הַדֶּלֶת. שָׁמַע אֶת הֶחָכָם בּוֹכֶה וּמְקוֹנֵן עַל עַצְמוֹ בִלְשׁוֹן פַּרְסִים וְאוֹמֵר בְּקִינָתוֹ: “אוֹי לִי מַה שֶּׁגָּרַמְתִּי לְעַצְמִי וּלְבֶן־הַמֶּלֶךְ וּמַה שֶּׁעָשִׂיתִי לַנַּעֲרָה כְּשֶׁלֹּא עֲזַבְתִּיהָ וְגַם לֹא הֵפַקְתִּי זְמָמָי. וְכָל זֶה בִגְלַל רֹעַ מְזִמָּתִי וּבִגְלַל זֶה שֶׁבִּקַּשְׁתִּי לְעַצְמִי מַה שֶּׁאֵינִי רָאוּי לֹו וְלֹא יִצְלַח לְשֶׁכְּמוֹתִי. וְכָל הַמְּבַקֵּשׁ מַה שֶּׁלֹּא יִצְלַח לוֹ, נוֹפֵל בְּמַה שֶׁנָּפַלְתִּי אֲנִי בוֹ”. כְּשֶׁשָּׁמַע בֶּן־הַמֶּלֶךְ אֶת דִּבְרֵי הֶחָכָם דִּבֵּר אֵלָיו פַּרְסִית וְאָמַר לוֹ: “עַד מָתַי בְּכִי זֶה וּנְהִי זֶה, כְּלוּם מוֹצֵא אַתָּה שֶׁפְּגָעֲךָ מַה שֶּׁלֹא פָגַע זוּלָתֶךָ?” כְּשֶׁשָּׁמַע הֶחָכָם דְּבָרָיו נֶהֱנָה מֵהֶם וְהִתְאוֹנֵן לְפָנָיו עַל מַצָּבוֹ, וּמַה שֶּׁמָּצְאָה אוֹתוֹ מִן הַתְּלָאָה. כְּשֶׁהֵאִיר הַבֹּקֶר, לָקְחוּ הַשּׁוֹמְרִים אֶת בֶּן־הַמֶּלֶךְ וֶהֱבִיאוּהוּ אֶל מַלְכָּם, וְהוֹדִיעוּ לוֹ, שֶׁהוּא הִגִּיעַ לָעִיר אֶמֶשׁ, בְּשָׁעָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהִכָּנֵס בָּהּ אֶל הַמֶּלֶךְ. שְׁאָלוֹ הַמֶּלֶךְ וְאָמַר לוֹ: “מֵאֵיזוֹ אֶרֶץ אַתָּה, וּמַה שִּׁמְךָ וּמָה אוּמָנוּתְךָ, וּמַה הִיא סִבַּת בּוֹאֲךָ לִמְדִינָה זוֹ?” אָמַר לוֹ בֶּן־הַמֶּלֶךְ: בַּאֲשֶׁר לִשְׁמִי הֲרֵי הוּא בְפַרְסִית הַרְדְּשָׁא, וְאוּלָם אַרְצִי הִיא אֶרֶץ פָּרַס, וַאֲנִי מֵאַנְשֵׁי־הַמַּדָּע וּבְיִחוּד בְּמַדַּע הָרְפוּאָה, וּמְרַפֵּא אֶת הַחוֹלִים וְאֶת הַמְּשֻׁגָּעִים, וּלְשֵׁם כָּךְ אֲנִי מְשׁוֹטֵט בִּגְלִילוֹת הָאָרֶץ וְהֶעָרִים לְהָפִיק תּוֹעֶלֶת בְּהוֹסִיפִי מַדָּע עַל מַדָּעִי. וּכְשֶׁאֲנִי רוֹאֶה חוֹלֶה אֲנִי מְרַפְּאוֹ וְזוּ אוּמָנוּתִי". כְּשֶׁשָּׁמַע הַמֶּלֶךְ דְּבָרָיו שָׂמַח בּוֹ שִׂמְחָה עֲצוּמָה וְאָמַר לוֹ: “רוֹפֵא נִכְבָּד, כְּבָר הִגַּעְתָּ אֵלֵינוּ בִּשְׁעַת הַצֹּרֶךְ אֵלֶיךָ”, סִפֵּר לוֹ עִנְיַן הַנַּעֲרָה וְאָמַר לוֹ: “אִם אַתָּה מְרַפְּאָהּ וּמַבְרִיאָהּ מִשִּׁגְעוֹנָהּ, הֲרֵי לְךָ אֶצְלִי כָל מַה שֶּׁתְּבַקֵּשׁ”. כְּשֶׁשָּׁמַע אֶת דִּבְרֵי הַמֶּלֶךְ, אָמַר לוֹ: “יִתֵּן אֱלֹהִים פְּאֵר וּגְדֻלָּה לַמֶּלֶךְ, תָּאֵר לִי כָּל מַה שֶּׁרָאִיתָ מִשִּׁגְעוֹנָהּ, וְהַגֵּד לִי כַּמָּה יָמִים הֵם מֵאָז תָּקַף אוֹתָהּ שִׁגָּעוֹן זֶה, וְכֵיצַד תָּפַשְׂתָּ אוֹתָהּ וְאֶת הַסּוּסָה וְאֶת הֶחָכָם”. הוֹדִיעַ אוֹתוֹ אֶת הַדָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ וְעַד אַחֲרִיתוֹ. אַחַר כָּךְ אָמַר לוֹ: “הִנֵּה הֶחָכָם בְּבֵית־הָאֲסוּרִים”. אָמַר לוֹ: “הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, וּמֶה עָשִׂיתָ בַסּוּסָה שֶׁהָיְתָה אִתָּם?” אָמַר לוֹ: “נִשְׁאֲרָה אֶצְלִי עַד עַכְשָׁו שְׁמוּרָה בְאַחַד הַתָּאִים”. אָמַר בֶּן־הַמֶּלֶךְ בְּלִבּוֹ: “מִן הָעֵצָה הַנְּכוֹנָה אֶצְלִי שֶׁאֶבְדֹק אֶת הַסּוּסָה וְאֶרְאֶה אוֹתָהּ לִפְנֵי כָל דָּבָר. וְאִם שְׁלֵמָה הִיא וְלֹא קָרָה בָהּ כְּלוּם, הֲרֵי נִשְׁלַם לִי כָל מַה שֶּׁאֲנִי חָפֵץ, וְאִם אֲנִי רוֹאֶה שֶׁבָּטְלוּ תְנוּעוֹתֶיהָ, אֲבַקֵּשׁ לִי תַחְבּוּלָה לְהַצָּלַת נִשְׁמַת־חַיַּי”. פָּנָה אֶל הַמֶּלֶךְ וְאָמַר לוֹ: “הַמֶּלֶךְ, צָרִיךְ שֶׁאֶרְאֶה אֶת הַסּוּסָה הַנִּזְכֶּרֶת, אֶפְשָׁר אֶמְצָא בָהּ דָּבָר שֶׁיַּעַזְרֵנִי בְרִפּוּי הַנַּעֲרָה”. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: “בְּאַהֲבָה וּבְכָבוֹד”. קָם הַמֶּלֶךְ וּתְפָשׂוֹ בְיָדוֹ וְנִכְנַס עִמּוֹ אֶל הַסּוּסָה. הִתְחִיל בֶּן־הַמֶּלֶךְ מִסְתּוֹבֵב סְבִיב הַסּוּסָה וּבוֹדְקָהּ וּמִתְבּוֹנֵן לְמַצָּבֶיהָ, וּמְצָאָהּ שְׁלֵמָה אֵין מִגְרַעַת בָּהּ. שָׂמַח בֶּן־הַמֶּלֶךְ עַל כָּךְ שִׂמְחָה עֲצוּמָה וְאָמַר: “יִתֵּן אֱלֹהִים גְּדֻלָּה וְתִפְאֶרֶת לַמֶּלֶךְ, רְצוֹנִי לְהִכָּנֵס אֶל הַנַּעֲרָה, שֶׁאֶרְאֶה מַה אִתָּהּ, וּמְקַוֶּה אֲנִי לֵאלֹהִים שֶׁתְּהֵא רְפוּאָתָהּ עַל־יָדִי בְּסִבַּת הַסּוּסָה, אִם יִרְצֶה אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה”. צִוָּה לִשְׁמֹר עַל הַסּוּסָה, וְהוֹבִיל אוֹתוֹ הַמֶּלֶךְ לַבַּיִת שֶׁהַנַּעֲרָה בְתוֹכוֹ. כְּשֶׁנִּכְנַס אֵלֶיהָ בֶּן־הַמֶּלֶךְ מְצָאָהּ שֶׁהִיא מִתְלַבֶּטֶת וְנֶאֱבֶקֶת בְּיִסּוּרֶיהָ כְּמִנְהָגָהּ וְאֵין בָּהּ שִׁגָּעוֹן, וְאֵינָהּ עוֹשָׂה כֵן, אֶלָּא כְדֵי שֶׁלֹּא יִקְרַב אֵלֶיהָ אָדָם. כְּשֶׁרָאָה אוֹתָהּ בֶּן־הַמֶּלֶךְ בְּמַצָּב זֶה, אָמַר לָהּ: “אֵין לָךְ מַה לְפַחֵד, אַתְּ הַשּׁוֹבָה לֵב כָּל אָדָם”. הִתְחִיל נוֹהֵג בָּהּ עֲדִינוּת וּמְדַבֵּר אֵלֶיהָ רַכּוֹת עַד שֶׁנִתְוַדַּע לָהּ. כְּשֶׁהִכִּירָה אוֹתוֹ צָעֲקָה צְעָקָה גְדוֹלָה, עַד שֶׁנִּתְעַלְּפָה מֵעָצְמַת מַה שֶּׁהִגִּיעַ אֵלֶיהָ מִן הַשִּׂמְחָה, וְדָמָה הַמֶּלֶךְ שֶׁהִתְעַוְּתוּתָהּ זוֹ הִיא מִן הַבְּעָתָה שֶׁנִּבְעֲתָה מִמֶּנוּ. הִנִּיחַ בֶּן־הַמֶּלֶךְ פִּיו עַל אָזְנָהּ וְאָמַר לָהּ: “הוֹי הַלּוֹקַחַת שְׁבִי לֵב כָּל הָאָדָם, חִשְׂכִי דָמִי וְדָמֵךְ וְהַאֲרִיכִי רוּחֵךְ וֶהֱיִי אַמִּיצָה בְנַפְשֵׁךְ, שֶׁמָּקוֹם הוּא זֶה שֶׁאָנוּ זְקוּקִים בּוֹ לְאֹרֶךְ רוּחַ וּלְתַכֵּן תָּכְנִית בְּעָרְמָה, כְּדֵי שֶׁנִּנָּצֵל מִמֶּלֶךְ עָרִיץ זֶה. וּמִן הַתַּחְבּוּלָה הִיא שֶׁאֵצֵא וְאֹמַר לוֹ, שֶׁהַמַּחֲלָה שֶׁבָּהּ פֶּגַע שֶׁל שִׁגָּעוֹן הִיא, וַאֲנִי עָרֵב לְךָ שֶׁאֲנִי מְרַפְּאָהּ, וְאַתְנֶה עִמּוֹ תְנַאי, שֶׁיַּתִּיר מֵעָלַיִךְ הַכְּבָלִים, וְאָז יִפָּסֵק פֶּגַע זֶה. וּכְשֶׁיִּכָּנֵס אֵלַיִךְ דַבְּרִי אֵלָיו דְּבָרִים נָאִים, עַד שֶׁיִּרְאֶה שֶׁהִבְרֵאת עַל יָדִי, וְיִשְׁלַם לָנוּ כָל חֶפְצֵנוּ”. אָמְרָה לוֹ: “שָׁמַעְתִּי וְכִפְקֻדָּתְךָ אֶעֱשֶׂה”. יָצָא מֵאֶצְלָה וּפָנָה אֶל הַמֶּלֶךְ בְּשִׂמְחָה וּבְשָׂשׂוֹן וְאָמַר: “הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, כְּבַר הִכַּרְתִּי לְאָשְׁרְךָ מַחֲלָתָהּ וּרְפוּאָתָהּ, וּכְבַר רִפֵּאתִי אוֹתָהּ לְךָ. קוּם אֵפוֹא וְהִכָּנֵס אֵלֶיהָ וְדַבֵּר אֵלֶיהָ רַכּוֹת וּנְהַג בָּהּ בַּעֲדִינוּת, וְהַבְטַח לָהּ מַה שֶּׁיְשַׂמַּח אוֹתָהּ, וְיִשְׁלַם לְךָ כָּל חֶפְצְךָ מֵאִתָּהּ”.
הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ.
וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁלשׁ מֵאוֹת וְשִׁבְעִים, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהִצִּיג בֶּן־הַמֶּלֶךְ עַצְמוֹ כְרוֹפֵא וְהָלַךְ אֶל הַנְּסִיכָה, וְהִתְוַדַּע לָהּ וְסִפֵּר לָהּ אֶת תָּכְנִיתוֹ שֶׁהוּא עוֹמֵד לְהוֹצִיא לְפֹעַל, אָמְרָה לוֹ: “שָׁמַעְתִּי וְכִפְקֻדָּתְךָ אֶעֱשֶׂה”, וְעָזַב אוֹתָהּ וְנִכְנַס אֶל הַמֶּלֶךְ. קָם הַמֶּלֶךְ וְנִכְנַס אֵלֶיהָ, וּכְשֶׁרָאֲתָה אוֹתוֹ קָמָה לִקְרָאתוֹ וְנָשְׁקָה הָאָרֶץ לְפָנָיו וְקִדְּמָה בוֹאוֹ בִּבְרָכָה. שָׂמַח בָּזֶה הַמֶּלֶךְ שִׂמְחָה עֲצוּמָה. צִוָּה אֶת הַנְּעָרוֹת וְאֶת הַסָּרִיסִים לַעֲסֹק בְּשֵׁרוּתָהּ וּלְהַכְנִיסָהּ לְבֵית־הַמֶּרְחָץ, וּלְהָכִין לָהּ תַּכְשִׁיטִים וּבִגְדֵי־יְקָר. נִכְנְסוּ אֵלֶיהָ וְנָתְנוּ לָהּ שָׁלוֹם, וְהֶחֱזִירָה לָהֶם שָׁלוֹם בְּנֹעַם מִדְבָּרָה וִיפִי דְבָרִים. הִלְבִּישׁוּהָ מִיָּד מִמַּלְבּוּשֵׁי הַמְּלָכִים, וְתָלוּ בְצַוָּארָהּ עֲנָק שֶׁל אֲבָנִים־טוֹבוֹת, וְהוֹבִילוּהָ לְבֵית־הַמֶּרְחָץ. אַחַר־כָּךְ הוֹצִיאוּהָ מִבֵּית־הַמֶּרְחָץ, כְּאִלּוּ הִיא אַגַּן־הַסַּהַר בִּשְׁלֵמוּתוֹ. כְּשֶׁהִגִּיעָה אֶל הַמֶּלֶךְ נָתְנָה לוֹ שָׁלוֹם וְנָשְׁקָה אֶת הָאָרֶץ לְפָנָיו. הִשִּׂיג הַמֶּלֶךְ שִׂמְחָה עֲצוּמָה בָהּ, וְאָמַר לְבֶן־הַמֶּלֶךְ: “כָּל זֶה בְּבִרְכוֹתֶיךָ, יוֹסִיף לָנוּ אֱלֹהִים עוֹד מִמַּתּוֹתֶיךָ” אָמַר לוֹ: “הַמֶּלֶךְ, הִנֵּה רְפוּאָתָהּ הַגְּמוּרָה וּשְׁלֵמוּת עִנְיָנָהּ תָּבֹאנָה, כְּשֶׁתֵּצֵא אַתָּה וְכָל מִי שֶׁעִמְּךָ מֵעוֹזְרֶיךָ וּצְבָאֲךָ אֶל הַמָּקוֹם שֶׁמָּצָאתָ אוֹתָהּ בּוֹ, וְתִהְיֶה בְחֶבְרָתְךָ סוּסַת עֵץ הָהָבְנִים שֶׁהָיְתָה עִמָּהּ, כְּדֵי שֶׁאֲגָרֵשׁ אֶת הַשֵּׁד הַפֶּגַּע הָרָע מִתּוֹכָהּ שָׁמָּה, וְאֶחְבְּשֶׁנוּ בְּבֵית־הָאֲסוּרִים וְאַהַרְגֶנוּ שֶׁלֹּא יָשׁוּב עוֹד אֵלֶיהָ לְעוֹלָם”. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: “בְּאַהֲבָה וּבְכָבוֹד”, הוֹצִיא אֶת הַסּוּסָה אֶל הַכִּכָּר שֶׁמָּצָא אוֹתָהּ בּוֹ, אוֹתָהּ וְאֶת הַסּוּסָה וְאֶת הֶחָכָם הַפַּרְסִי, וְרָכַב הַמֶּלֶךְ עִם חֵילוֹתָיו וְלָקַח אֶת הַנַּעֲרָה בְּחֶבְרָתוֹ, וְהֵם אֵינָם יוֹדְעִים מַה בְּכַוָּנָתוֹ לַעֲשׂוֹת. כְּשֶׁהִגִּיעוּ לְאוֹתוֹ כִּכָּר, צִוָּה בֶּן הַמֶּלֶךְ, שֶׁשָּׂם עַצְמוֹ כְרוֹפֵא, שֶׁיּוּשְׂמוּ הַנַּעֲרָה וְהַסּוּסָה רְחוֹקִים מִן הַמֶּלֶךְ וְהַצָּבָא, בְּמִדַּת שֶׁטַח הָרְאוּת, וְאָמַר לַמֶּלֶךְ: “בִּרְשׁוּת מֵאִתְּךָ רוֹצֶה אֲנִי לְהַצִּית לְבוֹנָה וְלִלְחשׁ אֶת הַלַּחַשׁ לֶאֱסֹר אֶת הַשֵּׁד הַפֶּגַע הָרָע כָּאן, בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא יַחֲזֹר אֵלֶיהָ עוֹד לְעוֹלָם, וְאַחַר־כָּךְ אֶרְכַּב עַל הַסּוּסָה וְאַרְכִּיב אֶת הַנַּעֲרָה מֵאֲחוֹרַי. וּכְשֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה כָךְ, תִּתְגָּעֵשׁ הַסּוּסָה וְתֵלֵךְ עַד שֶׁתַּגִּיעַ אֶצְלְךָ, וְאָז יִשְׁלַם הָעִנְיָן, וְתַעֲשֶׂה בָהּ אַחֲרֵי זֶה מַה שֶּׁתִּרְצֶה”. כְּשֶׁשָּׁמַע הַמֶּלֶךְ דְּבָרָיו, שָׂמַח שִׂמְחָה עֲצוּמָה. רָכַב בֶּן־הַמֶּלֶךְ עַל הַסּוּסָה, וְשָׂם אֶת הַנַּעֲרָה מֵאֲחוֹרָיו, כְּשֶׁהַמֶּלֶךְ וְכָל צְבָאוֹ מִסְתַּכְּלִים בּוֹ. אִמֵּץ אוֹתָהּ אֵלָיו וְקָשַׁר קֶשֶׁר אַמִּיץ, וְאַחַר־כָּךְ שִׁפְשֵׁף בֶּן־הַמֶּלֶךְ אֶת בֹּרֶג הָעֲלִיָּה, הֶעֶלְתָה אוֹתָם הַסּוּסָה בָאֲוִיר וְאַנְשֵׁי־הַצָּבָא מַבִּיטִים אֵלָיו עַד שֶׁנֶּעֱלַם מֵעֵינֵיהֶם. שָׁהָה הַמֶּלֶךְ בְּאֹרֶךְ־רוּחַ חֲצִי יוֹם, מְצַפֶּה לַחֲזָרָתוֹ אֵלָיו, וְלֹא חָזַר. הִתְיָאֵשׁ מִמֶּנוּ וְנִתְחָרֵט חֲרָטָה רַבָּה וְנִצְטָעֵר עַל פֵּרוּדָה שֶׁל הַנַּעֲרָה. אַחַר־כָּךְ לָקַח אֶת צְבָאוֹ וְחָזַר לְעִירוֹ. זֶהוּ מַה שֶּׁהָיָה מֵעִנְיָנוֹ, וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לְעִנְיָנוֹ שֶׁל בֶּן־הַמֶּלֶךְ, הִנֵּה שָׂם פָּנָיו אֶל מְדִינַת אָבִיו שָׂשׂ וְשָׂמֵחַ, וְלֹא פָסַק מִלִּנְסֹעַ עַד שֶׁיָּרַד עַל אַרְמוֹנוֹ וְהוֹרִיד אֶת הַנַּעֲרָה אֶל הָאַרְמוֹן וְהֵבִיא אוֹתָהּ לִמְקוֹם מִבְטָחִים. אַחַר־כָּךְ הָלַךְ אֶל אָבִיו וְאִמּוֹ וְנָתַן לָהֶם שָׁלוֹם וְהוֹדִיעַ אוֹתָם בִּדְבַר בּוֹא הַנַּעֲרָה וְשָׂמְחוּ בָזֶה שִׂמְחָה עֲצוּמָה. זֶהוּ מַה שֶּׁהָיָה מֵעִנְיַן בֶּן־הַמֶּלֶךְ וְהַסּוּסָה וְהַנַּעֲרָה, וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לְעִנְיַן מֶלֶךְ בִּיזַנְטְיָה, הִנֵּה כְשֶׁחָזַר לְעִירוֹ, פָּרַשׁ לְאַרְמוֹנוֹ וְסָךְ בַּעֲדוֹ, אָבֵל וּמֵצֵר. נִכְנְסוּ אֵלָיו מִשְׁנָיו, וְהִתְחִילוּ מַנִּיחִים אֶת דַּעְתּוֹ וְאוֹמְרִים לֹו: “הִנֵּה זֶה שֶׁלָּקַח אֶת הַנַּעֲרָה מְכַשֵּׁף הוּא, וְהַתְּהִלָּה לֵאלֹהִים שֶׁהִצִּילְךָ מִכְּשָׁפָיו וּנְכָלָיו”, וְלֹא הִרְפּוּ מִמֶּנוּ עַד שֶׁהִתְנַחֵם אַחֲרֶיהָ. וְאוּלָם בֶּן־הַמֶּלֶךְ עָרַךְ סְעֻדּוֹת גְּדוֹלוֹת לִבְנֵי־הַמְּדִינָה.
הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ.
וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁלשׁ מֵאוֹת וְשִׁבְעִים וְאֶחָד, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁבֶּן־הַמֶּלֶךְ עָרַךְ סְעֻדּוֹת גְּדוֹלוֹת לִבְנֵי־הַמְּדִינָה, וְעָמְדוּ בַשִּׂמְחָה חֹדֶשׁ תָּמִים. בָּא אֶל הַנַּעֲרָה וְשָׂמְחוּ זֶה בָזֶה שִׂמְחָה עֲצוּמָה. זֶהוּ מַה שֶּׁהָיָה מֵעִנְיָנוֹ, וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לְאָבִיו, הִנֵּה שִׁבֵּר אֶת סוּסַת עֵץ הָהָבְנִים וּבִטֵּל תְּנוּעוֹתֶיהָ. אַחַר־כָּךְ כָּתַב בֶּן־הַמֶּלֶךְ אִגֶּרֶת אֶל אֲבִי הַנַעֲרָה, וְסִפֵּר לוֹ בָהּ עַל מַצָּבָהּ וְהוֹדִיעָהוּ שֶׁנָּשָׂא אוֹתָהּ לְאִשָּׁה, וְהִיא אֶצְלוֹ בַּמַּצָּב הַטּוֹב בְּיוֹתֵר, וְשָׁלַח אֶת הָאִגֶּרֶת עַל־יְדֵי שָׁלִיחַ וְצֵרֵף לָזֶה מַתָּנוֹת וּכְלֵי־יְקָר רַבֵּי הָעֶרֶךְ. כְּשֶׁהִגִּיעַ הַשָּׁלִיחַ לִמְדִינַת אָבִיהָ שֶׁל הַנַּעֲרָה, וְהִיא צַנְעָא שֶׁבְּתֵּימָן, מָסַר אֶת הָאִגֶּרֶת וְאֶת הַמַּתָּנוֹת לְאוֹתוֹ מֶלֶךְ. כְּשֶׁקָּרָא אֶת הָאִגֶּרֶת שָׂמַח שִׂמְחָה עֲצוּמָה וְקִבֵּל אֶת הַמַּתָּנוֹת וְכִבֵּד אֶת הַשָּׁלִיחַ. אַחַר־כָּךְ הִתְקִין מַתָּנָה יְקָרָה לַחֲתָנוֹ בֶּן־הַמֶּלֶךְ וּשְׁלָחָהּ בְּיַד אוֹתוֹ שָׁלִיחַ. חָזַר עִמָּהּ אֶל בֶּן־הַמֶּלֶךְ וְהוֹדִיעַ לוֹ עַל שִׂמְחַת הַמֶּלֶךְ אֲבִי־הַנַּעֲרָה, כְּשֶׁהִגִּיעָה אֵלָיו הַיְּדִיעָה עַל־דְּבַר בִּתּוֹ, וְהִשִּׂיג שָׂשׂוֹן רַב. וְהָיָה בֶּן הַמֶּלֶךְ כּוֹתֵב בְּכָל שָׁנָה אִגֶּרֶת לְחוֹתְנוֹ וְשׁוֹלֵחַ לוֹ מַתָּנָה, וְלֹא פָסְקוּ מִכָּךְ עַד שֶׁנִּפְטַר הַמֶּלֶךְ אֲבִי־הָעֶלֶם וּמָשַׁל הוּא אַחֲרָיו וְעָשָׂה הַיָּשָׁר לִנְתִינָיו, וְנָהַג בָּהֶם מִנְהָג רָצוּי לֵאלֹהִים. נִכְנְעוּ לוֹ הָאֲרָצוֹת וְסָרוּ לְמִשְׁמַעְתּוֹ בְנֵי־הָאָדָם. וְנִשְׁאֲרוּ בְמַצָּב זֶה בַּנְּעִימִים בַּחַיִּים וַהֲנָאוֹתֵיהֶם וְתַעֲנוּגוֹתֵיהֶם עַד שֶׁבָּא אֲלֵיהֶם הוֹרֵס הַתַּעֲנוּגוֹת וּמְפָרֵד הַחֲבִילֹות וּמַחֲרִיב הָאַרְמוֹנוֹת וּבוֹנֶה הַקְּבָרוֹת. יִשְׁתַּבַּח הַחַי אֲשֶׁר לֹא יָמוּת וּבְיָדוֹ הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכוּת
וּמִמַּה שֶּׁיְסֻפָּר
סִפְּרוּ שֶׁהָיָה בַזְּמַן הַקַּדְמוֹן וּבַדּוֹרוֹת וְהָעִתִּים שֶׁחָלְפוּ מֶלֶךְ כַּבִּיר, אַדִּיר וְשַׁלִּיט. וְהָיָה לוֹ מִשְׁנֶה וּשְׁמוֹ אִבְּרָאהִים, וְהָיְתָה לוֹ בַת מֻפְלָאָה בְיֹפִי וָחֵן, עוֹלָה עַל כֹּל בְּנוֹי וּבִשְׁלֵמוּת כֵּן, בַּעֲלַת־תְּבוּנָה כַּבִּירָה וְתַרְבּוּת מַזְהִירָה, אֶלָּא שֶׁהָיְתָה לְהוּטָה אַחֲרֵי מְסִבּוֹת וְיַיִן וּפָנִים יָפוֹת וְהָעֲרֵבִים בַּשִּׁירִים וְהַמֻּפְלָאִים בַּסִּפּוּרִים, וְהָיְתָה מוֹשֶׁכֶת כָּל בַּעַל בִּינָה לְאַהֲבָה נֹעַם דְּבָרֶיהָ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר עָלֶיהָ אַחַד מְתָאֲרֶיהָ:
חֲשַׁקְתִּיהָ, לֵב תֻּרְכִּי וְעַרְבִי שְׁבִי תִקַּח.
בְּחָכְמַת הַדָּת, דִּקְדוּק וְסִפְרוּת עִמִּי תִּתְוַכַּח.
וְהָיָה שְׁמָהּ אַלְוַרְד פִי אלְאַכְּמָאם, וְהַסִּבָּה שֶׁקָּרְאוּ לָהּ שֵׁם זֶה, הָיְתָה עָצְמַת עֲדִינוּתָהּ וּשְׁלֵמוּת יָפְיָה. וְהָיָה הַמֶּלֶךְ אוֹהֵב מְסִבּוֹתֶיהָ בִּגְלַל שְׁלֵמוּת תַּרְבּוּתָהּ. וְהָיָה מִמִּנְהָגוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ שֶׁהָיָה מְאַסֵּף כָּל שָׁנָה אֶת נִכְבַּדֵי מַמְלַכְתּוֹ וּמְשַׂחֵק בְּכַדּוּר. כְּשֶׁהִגִּיעַ אוֹתוֹ יוֹם שֶׁהוּא מְאַסֵּף בּוֹ אֶת הָאֲנָשִׁים לְמִשְׂחַק הַכַּדּוּר, יָשְׁבָה בַת הַמִּשְׁנֶה בַחַלּוֹן לְהִסְתַּכֵּל. וּבְעוֹד הֵם עוֹסְקִים בַּמִּשְׂחָק, נָפַל מִבְּלִי מֵשִׂים מַבָּטָה וְרָאֲתָה בֵין הַצָּבָא בָּחוּר שֶׁאֵין יָפֶה מִמֶּנוּ לְמַרְאֶה וְלֹא הָדוּר יוֹתֵר לְתֹאַר; פָּנָיו אוֹר, שִׁנָּיו צוֹחֲקוֹת, גְּבַהּ הַקּוֹמָה וּרְחַב־הַכְּתֵפַיִם. הִסְתַּכְּלָה בוֹ וְחָזְרָה וְהִסְתַּכְּלָה בוֹ פְּעָמִים רַבּוֹת, וְלֹא שָׂבְעָה מֵהַבִּיט אֵלָיו. אָמְרָה לְאוֹמַנְתָּהּ: “מַה שְּׁמוֹ שֶׁל בָּחוּר זֶה יְפֵה הַסְּגֻלּוֹת שֶׁבֵּין הַצָּבָא?” אָמְרָה לָהּ: “כֻּלָם יָפִים, לְמִי בָהֶם כַּוָּנָתֵךְ?” אָמְרָה לָהּ: “הַמְתִּינִי וַאֲסַמֵּן לָךְ אוֹתוֹ”. נָטְלָה תַפּוּחַ וְהִטִּילָה עָלָיו. הֵרִים רֹאשׁוֹ וְרָאָה אֶת בַּת הַמִּשְׁנֶה בַחַלּוֹן כְּאִלּוּ הִיא אַגַּן הַסַּהַר בְּגַלְגַּל הָרָקִיעַ בְּלֵיל אֲפֵלָה, וְלֹא עָבַר הֶרֶף עַיִן, וּכְבָר נִטְרְדָה דַעְתּוֹ בְאַהֲבָתָהּ, וְנָשָׂא קוֹלוֹ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:
הֲיָרָה בִי קַשָּׁת אוֹ עַפְעַפַּיִךְ,
וַיָּמֶת לֵב אוֹהֵב לְמַרְאַיִךְ?
הֲבָאָנִי חֵץ חָרוּק מִמֶּרְחָק,
מִגְּדוּד, אוֹ מִן הַחֲלּוֹן זֹרַק?
כְּשֶׁנִּגְמַר הַמִּשְׂחָק, אָמְרָה לְאוֹמַנְתָּהּ: “מַה שְּׁמוֹ שֶׁל עֶלֶם זֶה?” אָמְרָה לָהּ: שְׁמוֹ אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד". הֵנִיעָה בְרֹאשָׁהּ, וְשָׁכְבָה לִישֹׁן עַל דַּרְגָּשָׁהּ וְשָׁקְעָה בְהִרְהוּרֶיהָ וְעָלוּ אַנְחוֹתֶיהָ וְנָשְׂאָה קוֹלָהּ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:
אֲשֶׁר קְרָאֲךָ אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד לֹא נִתְבַּדָּה בְדוּת,
אַתָּה הַמְאַחֵד עֹנֶג וְגַם נְדִיבוּת.
הוֹי מַרְאֵה אַגַּן־סַהַר אֲשֶׁר פָּנָיו
הֵאִירוּ הַיְקוּם וְכָל צְבָאָיו,
אֵין אַתָּה בָאָדָם אֶלָּא יְחִידִי
אֲדוֹן כָּל יֹפִי, וְעֵדִים עִמָּדִי:
גַּבּוֹתֶיךָ בְּחֶרֶט חֹרְטוּ כַּ“נּוּן”1
וּבָבַת עֵינְךָ כַּצַּאד2 יָצַר אֵל חַנּוּן.
וְקוֹמָתְךָ כִּסְעִיף עֵץ רָטֹב,
בִּקְרֹא אֵלָיו יַשְׁפִּיעַ כָּל טוֹב.
נַעֲלֵיתָ עַל כָּל פָּרָשׁ בָּאָדָם, גִּבּוֹר,
וְלֹא חָדַלְתָּ בְּיָפְיְךָ פִּלְאִי לָשׂר.
כְּשֶׁגָּמְרָה אֶת שִׁירָהּ, כָּתְבָה אוֹתוֹ עַל נְיָר וְעָטְפָה אוֹתוֹ בְמַטְלִית שֶׁל מֶשִׁי רְקוּמָה זָהָב, וְשָׂמָה אוֹתוֹ תַחַת הַכַּר. רָאֲתָה אוֹתָהּ אַחַת אוֹמְנוֹתֶיהָ וּבָאָה אֵלֶיהָ וְשֹׂוחֲחָה אוֹתָהּ עַד שֶׁנִּרְדְּמָה, וְגָנְבָה אֶת הַפִּתְקָה מִתַּחַת לַכַּר וְקָרְאָה אוֹתָהּ וְהִכִּירָה שֶׁהִיא חָשְׁקָה נַפְשָׁהּ בְּאֻנְסֻ אלְוֻג’וּד, וְאַחֲרֵי שֶׁקָּרְאָה אֶת הַפִּתְקָה, הֶחֱזִירָה אוֹתָהּ לִמְקוֹמָהּ. כְּשֶׁהִתְעוֹרְרָה גְבִרְתָּהּ אַלְוַרְד פִי אלְאַכְּמָאם מִשְּׁנָתָהּ, אָמְרָה לָהּ: “גְּבִרְתִּי, הֲרֵי אֲנִי מֵהַדּוֹרְשׁוֹת טוֹב לָךְ וּמִן הֶחָסוֹת עָלַיִךְ, דְּעִי שֶׁהָאַהֲבָה קָשָׁה, וְהַסְתָּרָתָה תַּשְׁמִיד אֶת הַבַּרְזֶל, וְתִגְרֹם לְמַחֲלוֹת וּפְגָעִים קָשִׁים, וְאֵין עַל זֶה שֶׁמְּגַלֶּה אַהֲבָתוֹ תְּלוּנוֹת לְהַאֲשִׁים”. אָמְרָה לָהּ אַלְוַרְד פִי אלְאַכְּמָאם: “אוֹמַנְתִּי, וּמַה הָרְפוּאָה לַחֵשֶׁק?” אָמְרָה לָהּ: “רְפוּאָתוֹ הִיא הַחִבּוּר וְהָאִחוּד”. אָמְרָה לָהּ: “וְכֵיצַד יִמָּצֵא הָאִחוּד?” אָמְרָה לָהּ: “גְּבִרְתִּי, יֵשׁ לִמְצֹא אוֹתוֹ עַל־יְדֵי קֶשֶׁר אִגְּרוֹת, וּדְבָרִים רַכִּים וְשֶׁפַע בְּרָכוֹת וְשָׁלוֹם, שֶׁכֵּן זֶהוּ הַמְחַבֵּר אֶת הָאוֹהֲבִים וְעַל־יָדוֹ יֵקַלּוּ הָעִנְיָנִים הַקָּשִׁים. וְאִם יֵשׁ לָךְ עִנְיָן, גְּבִרְתִּי, הֲרֵי אֲנִי הָרְאוּיָה מִכֹּל לְהַסְתִּיר סוֹדֵךְ וּלְמַלֵּא חֶפְצֵךְ וְלָשֵׂאת אִגַּרְתֵּךְ”. כְּשֶׁשָּׁמְעָה אַלְוַרְד פִי אלְאַכְּמָאם דְּבָרִים אֵלֶּה פָּרְחָה דַעְתָּהּ מִשִּׂמְחָה. וְאוּלָם נִמְנְעָה מִלּוֹמַר דָּבָר כְּדֵי לְהִתְבּוֹנֵן בְּעִנְיָנָהּ, וְאָמְרָה בְלִבָּהּ: “עִנְיָן זֶה לֹא הוֹדַעְתִּיו לְאָדָם וְאֵינִי מְגַלָּה אוֹתוֹ לְאִשָּׁה זוֹ, אֶלָּא אַחֲרֵי שֶׁאֲנִי חוֹקְרָהּ”. אָמְרָה הָאִשָּׁה: “רָאִיתִי בַחֲלוֹמִי אִישׁ שֶׁבָּא אֵלַי וְאָמַר לִי: ‘גְּבִרְתְּךָ וְאֻנְסֻ אלְוֻג’וּד אוֹהֲבִים זֶה אֶת זֶה, טַפְּלִי אֵפוֹא בְעִנְיָנָם וּשְׂאִי אֶת אִגְּרוֹתֵיהֶם, וּמַלְּאִי חֶפְצָם וְהַסְתִּירִי עִנְיָנָם וְסוֹדוֹתֵיהֶם, שֶׁתַּגִּיעַ לְךָ טוֹבָה הַרְבֵּה’. הִנֵּה סִפַּרְתִּי לָךְ מַה שֶּׁחָלַמְתִּי, וְהַפְּקֻדָּה בְיָדֵךְ”. אָמְרָה אַלְוַרְד פִי אלְאַכְּמָאם לְאוֹמַנְתָּהּ, אַחֲרֵי שֶׁסִּפְּרָה לָהּ אֶת הַחֲלוֹם:….
הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ.
וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁלשׁ מֵאוֹת וְשִׁבְעִים וּשְׁנַיִם, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁאַחֲרֵי שֶׁסִּפְּרָה לָהּ אוֹמַנְתָּהּ לְאַלְוַרְד פִי אלְאַכְּמָאם חֲלוֹמָהּ, אָמְרָה לָהּ: “כְּלוּם אַתְּ מַסְתִּירָה סוֹד, אוֹמַנְתִּי?” אָמְרָה לָהּ: “וְכֵיצַד לֹא אַסְתִּיר סוֹד? וַהֲרֵי אֲנִי מִבְּנֵי־הַחוֹרִים הַגְּמוּרִים”. הוֹצִיאָה לָהּ אֶת הַנְּיָר שֶׁכָּתְבָה עָלָיו אֶת הַשִּׁיר וְאָמְרָה לָהּ: “הוֹלִיכִי אִגַּרְתִּי זוֹ לְאֻנְסֻ אלְוֻג’וּד וְהָבִיאִי אֵלַי אֶת תְּשׁוּבָתוֹ”. נָטְלָה אוֹתָהּ וְשָׂמָה פָנֶיהָ אִתָּהּ אֶל אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד. כְּשֶׁנִּכְנְסָה אֵלָיו נָשְׁקָה אֶת שְׁתֵּי יָדָיו וּבֵרְכָה אוֹתוֹ בְנֹעַם־דְּבָרִים. אַחַר־כָּךְ נָתְנָה לוֹ אֶת הַפִּתְקָה, קָרָא אוֹתָהּ וְהֵבִין תָּכְנָהּ, וְכָתַב עַל גַּבָּהּ בָּתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:
אֲשַׁעֲשֵׁעַ לִבִּי בְכִסּוּפַי וְאַעֲלִימֵם,
וְאוּלָם מַצָּבִי אֶת אַהֲבָתִי יְתַרְגֵּם.
וְאֹמַר: “פֶּצַע בְּעֵינִי” עֵת יִשְׁטֹף דִּמְעִי,
לְבַל יִרְאֶה מְחָרֵף וְיָבִין לְרֵעִי.
חָפְשִׁי הָיִיתִי לֹא יָדַעְתִּי אַהֲבָה מַה הִיא,
וְנַעֲשֵׂיתִי נִכְסָף, וּכְעֶבֶד נִרְצָע לִבִּי.
שַׂחְתִּי עֹז חִשְׁקִי לָכֶם, בְשִׂיחִי אֶתְאוֹנֵן
עַל כִּסוּפַי, לְעוֹרֵר לִבְּכֶם אוֹתִי לְחוֹנֵן.
בְּדִמְעַת עֵינִי אֶכְתְּבֵם אֶרְשְׁמֵם,
אוּלַי אֲשֶׁר בָּאַתְנִי מִכֶּם לָכֶם יְתַרְגֵּם.
יִשְׁמֹר אֱלֹהִים פָּנִים בִּצְעִיף חֵן מְעֻלָּפִים
אַגַּן־הַסַּהַר לוֹ עֶבֶד, וּמְשָׁרְתָיו כּוֹכָבִים.
בַּיֹּפִי עַצְמוֹ לֹא רָאִיתִי כְמוֹתָהּ,
וַעֲנָפִים נְטוֹתָם יִלְמְדוּ מִנְּטוֹתָהּ.
אֶשְׁאַלְכֶם מִבְּלִי הַרְבּוֹת עֲלֵיכֶם טֹרַח וְעָמָל,
לְבַקְּרֵנִי, כִי הַחִבּוּר אָשְׁרוֹ יִגְדַל.
נַפְשִׁי לָכֶם נְתַתִּיהָ, קַבְּלוּהָ, אַחֲלַי,
כִּי חִבּוּר לִי עֵדֶן, וּפֵרוּד גֵּיהִנּוֹם עָלַי.
קִפֵּל אֶת הָאִגֶּרֶת וּנְשָׁקָהּ וּנְתָנָהּ לָהּ, וְאָמַר לָהּ: “אוֹמֶנֶת, הַטִּי לֵב גְּבִרְתֵּךְ אֵלַי”. אָמְרָה לוֹ: “שָׁמַעְתִּי וּדְבָרְךָ אֲמַלֵּא”. נָטְלָה מִמֶּנּוּ אֶת הַמִּכְתָּב וְחָזְרָה אֶל גְּבִרְתָּהּ וְנָתְנָה לָהּ אֶת הַנְּיָר. נָשְׁקָה אוֹתוֹ וְהֵרִימָה אוֹתוֹ עַל רֹאשָׁהּ, אַחַר־כָּךְ פָּתְחָה אוֹתוֹ וְקָרְאָה וְהֵבִינָה עִנְיָנוֹ, וְכָתְבָה בְשׁוּלָיו בָּתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:
הוֹי אֲשֶׁר שָׁקַע בַּחֵן לָנוּ,
צַפֵּה אוּלַי בְּאַהֲבָה תִּזְכֶּה בָנוּ.
וּמִדַּעְתֵּנוּ כִּי אַהֲבָתְךָ כֵּנָה,
וַתְּאַן אוֹתְךָ אֲשֶׁר אִנָּה,
יָסְפָה תְשׁוּקָתֵנוּ לְמִשְׁנֶה בְךָ הִתְחַבֵּר,
וְאוּלָם יִמְנַע הַחִבּוּר סִפִּי שׁוֹמֵר.
וּבַעֲטֹף אוֹתָנוּ לַיְלָה, מֵעָצְמַת אַהֲבָתֵנוּ
יְצֻּתוּ אִשִּׁים, יִתְלַקְּחוּ בִקְרָבֵינוּ,
וְסָרָה תְנוּמָה מֵעַל מִשְׁכְּבוֹתֵינוּ,
וִיעֻנּוּ בְעִנּוּיִים גֵּוֵינוּ.
זֹאת חֻקַּת הָאַהֲבָה וּמִשְׁפָּטָהּ: אַהֲבָה הַסְתֵּר.
אַל נָא תָסִירוּ אֶת הַלּוֹט מִמִּסְתּוֹרֵינוּ הָסֵר.
אָכֵן אַהַב־עֹפֶר אֶל קִרְבִּי כְּבָר חָדַר.
מִי יִתֵּן וּמֵאַרְצֵנוּ לֹא נֶעְדָּר.
כְּשֶׁגָּמְרָה אֶת שִׁירָהּ קִפְּלָה אֶת הַנְּיָר וְנָתְנָה אוֹתוֹ לָאוֹמֶנֶת. נָטְלָה אוֹתוֹ וְיָצְאָה מֵאֵצֶל אַלְוַרְד פִי אלְאַכְּמָאם בַּת הַמִּשְׁנֶה. פָּגַשׁ אוֹתָהּ שׁוֹמֵר־הַסַּף וְאָמַר לָהּ: “לְאָן אַתְּ הוֹלֶכֶת?”. אָמְרָה לוֹ: “לְבֵית־הַמֶּרְחָץ”. וּבִהְיוֹת שֶׁנִּבְעֲתָה מִפָּנָיו נָפַל מִמֶּנָה הַנְּיָר בִּזְמַן שֶׁיָּצְאָה מִן הַשַּׁעַר, בְּשָׁעָה שֶׁנִּבְעֲתָה.
זֶהוּ מַה שֶּׁהָיָה מֵעִנְיָנָהּ, וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לַנְּיָר שֶׁנָפַל, הִנֵּה רָאָה אוֹתוֹ אַחַד הַמְּשָׁרְתִים מוּטָל בַּדֶּרֶךְ וּנְטָלוֹ. אַחַר־כָּךְ יָצָא הַמִּשְׁנֶה מִבֵּית־הַנָּשִׁים וְיָשַׁב עַל סַפָּתוֹ. פָּנָה וּבָא אֵלָיו הַמְּשָׁרֵת שֶׁמָּצָא בְמִקְרֶה אֶת הַנְּיָר. וּבְשָׁעָה שֶׁהָיָה הַמִּשְׁנֶה יוֹשֵׁב עַל סַפָּתוֹ, וְהִנֵּה אוֹתוֹ מְשָׁרֵת נִגָּשׁ אֵלָיו וּבְיָדוֹ הַנְּיָר, וְאָמַר לוֹ: “אֲדוֹנִי, הִנֵּה מָצָאתִי נְיָר זֶה מָשְׁלָךְ בֶּחָצֵר וּלְקַחְתִּיו”. קִבֵּל אוֹתוֹ הַמִּשְׁנֶה מִיָּדוֹ, כְּשֶׁהוּא מְקֻפָּל וּפְתָחוֹ וְרָאָה מִכְתָּב שֶׁבּוֹ הַשִּׁירִים הַנִּזְכָּרִים לִפְנֵי כֵן. קָרָא אוֹתָם וְהֵבִין עִנְיָנָם. הִתְבּוֹנֵן לִכְתַב־הַיָּד וּמְצָאוֹ כְתַב־יָדָהּ שֶׁל בִּתּוֹ. נִכְנַס אֶל אִמָּהּ וְהוּא בוֹכֶה בְכִי מַר עַד שֶׁנִּרְטַב זְקָנוֹ. אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ: “מַה גָּרַם לְךָ בְּכִי, אֲדוֹנִי?” אָמַר לָהּ: “טְלִי נְיָר זֶה וּרְאִי מַה בְּתוֹכוֹ”. נָטְלָה אֶת הַנְּיָר וְקָרְאָה אוֹתוֹ, וּמְצָאַתְהוּ כוֹלֵל אִגֶּרֶת מֵאֵת בִּתָּהּ אַלְוַרְד פִי אלְאַכְּמָאם אֶל אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד. תְּקָפָהּ בֶּכִי, וְאוּלָם הִיא מָשְׁלָה בְרוּחָהּ, וְעָצְרָה בְעַד דִּמְעוֹתֶיהָ וְאָמְרָה לַמִּשְׁנֶה: “אֲדוֹנִי, הַבְּכִי אֵין בּוֹ תוֹעֶלֶת. וְאוּלָם הָעֵצָה הַנְּכוֹחָה הִיא שֶׁנְּעַיֵּן בְּדָבָר שֶׁתְּהֵא בוֹ שְׁמִירָה עַל כְּבוֹדְךְ וְהַסְתָּרַת עִנְיַן בִּתֶּךָ”. הָיְתָה מַרְגִיעָה אוֹתוֹ וּמְקִלָּה צַעֲרוֹ מֵעָלָיו. אָמַר לָהּ: “חוֹשֵׁשׁ אֲנִי לְבִתִּי מִפְּנֵי הָאַהֲבָה, כְּלוּם אִי אַתְּ יוֹדַעַת שֶׁהַשֻּׂלְטָאן אוֹהֵב אֶת אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד אַהֲבָה עַזָּה? וּחְשָׁשִׁי מֵעִנְיַן זֶה הוּא מִשְּׁנֵי טְעָמִים, הָרִאשׁוֹן מִצִּדִי, וְהוּא שֶׁהִיא בִתִּי, וְהַשֵׁנִי מִצַּד הַשֻּׂלְטָאן, וְהוּא שֶׁאֻנְסֻ אלְוֻג’וּד חָבִיב מְאֹד עַל הַשֻּׂלְטָאן, וְיִתָּכֵן שֶׁיִּצְמַח מֵעִנְיַן זֶה דָּבָר קָשֶׁה, וּמַה דַּעְתֵּךְ בָּזֶה?”.
הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ.
וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁלשׁ מֵאוֹת וְשִׁבְעִים וּשְׁלשָׁה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁאֵשֶׁת הַמִּשְׁנֶה, כְּשֶׁנּוֹדַע לָהּ עִנְיַן בִּתָּהּ וְשָׁאַל אוֹתָהּ הַמִּשְׁנֶה, מַה דַּעְתָּהּ בְּעִנְיָן זֶה, אָמְרָה: “הַמְתֵּן לִי עַד שֶׁאֶתְפַּלֵּל תְּפִלַּת הַשַּׁחַר”, הִתְפַּלְּלָה וְכָרְעָה שְׁתֵּי כְרִיעוֹת כַּדִּין בִתְפִלַּת הַשַּׁחַר, וּכְשֶׁגָּמְרָה אֶת תְּפִלָּתָהּ אָמְרָה לְבַעֲלָהּ: “הִנֵּה בְּאֶמְצָעִיתוֹ שֶׁל יַם הָאוֹצָרוֹת3 הַר הַנִּקְרָא בְשֵׁם אַלְתַכְּלָה, הַר הַמְּשַכֵּלָה – וְסִבַּת הִקָּרְאוֹ בְשֵׁם זֶה עוֹד תִּזָּכֵר לְהַלָּן – וְהַר זֶה לֹא יוּכַל לְהַגִּיעַ אֵלָיו אָדָם אֶלָּא בְעָמָל וּתְלָאָה, שִׂים לָּהּ אֵפוֹא מָקוֹם שָׁם”. הִסְכִּים הַמִּשְׁנֶה עִם אִשְׁתּוֹ שֶׁיִּבְנֶה עַל הָהָר אַרְמוֹן מְבֻצָּר וְיָשִׂים אוֹתָהּ בּוֹ, וְיָשִׂים אֶצְלָהּ מְזוֹנָהּ שָׁנָה אַחֲרֵי שָׁנָה, וְיָשִׂים אֶצְלָהּ מִי שֶׁיְּשַׁעְשְׁעָהּ וִישַׁמְּשָׁהּ. אָסַף אֶת הַנַּגָּרִים וְאֶת הַבַּנָּאִים וְהַמְהַנְדְּסִים וְשָׁלַח אוֹתָם לְאוֹתוֹ הָר, וּבָנוּ לוֹ אַרְמוֹן מְבֻצָּר שֶׁלֹּא רָאוּ הָרוֹאִים כְּמוֹתוֹ. אַחַר כָּךְ הֵכִין מָזוֹן וְאוֹרְחָה, וְנִכְנַס לְבִתּוֹ בַלַּיְלָה וְצִוָּה עָלֶיהָ לִנְסֹעַ. הִרְגִּישָׁה נַפְשָׁהּ בַּפֵּרוּד, וּכְשֶׁיָּצְאָה וְרָאֲתָה הַהֲכָנָה לִנְסִיעָה, בָּכְתָה בְכִי רַב, וְכָתְבָה עַל הַשַּׁעַר לְהוֹדִיעַ לְאֻנְסֻ אלְוֻג’וּד מַה שֶּׁקָּרָה לָהּ, הַיָּגוֹן אֲשֶׁר יִסְמַר מִמֶּנוּ הָעוֹר וְיִמַּס הַצּוּר, וְיַזִּיל הַדִּמְעָה, וּמַה שֶּׁכָּתְבָה הֵם בָּתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:
חֵי אֵל, חָצֵר עָלֶיהָ יַעֲבֹר הֶחָבִיב בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם,
שׁוֹלֵחַ שְׁלוֹמוֹתָיו בִּרְמָזִים, בְּבִרְכוֹתָיו יְקַדֵּם,
הָבִי לוֹ מַתָּתִי שְׁלוֹמוֹת זַכּוֹת מְקֻטָּרוֹת מֹר,
שֶׁאֵין הוּא יוֹדֵעַ לְאָן זֶה אֶעֱבֹר.
וְאֵין אֲנִי יוֹדַעַת לְאָן תּוֹבִילֵנִי הָאוֹרְחָה,
כַּאֲשֶׁר יוֹבִילוּנִי אָצִים בַּחֲשֵׁכָה,
בִּכְנַף לַיִל, וְעוֹף הַיַּעַר כְּבָר נֶעֱצָר
בָּעֳפָאִים, יֵבְךְּ לָנוּ וִיקוֹנֵן מָר,
וּבַת־קוֹל שֶׁל רוּחוֹת תִּקְרָא: "שֶׁבֶר,
בֵּין שְׁנֵי אוֹהֲבִים הָפְרַד הַחֶבֶר".
כַּאֲשֶׁר רָאִיתִי גְבִיעֵי הַפֵּרוּד מָלֵאוּ,
וְהַזְּמַן יֵינוֹ בְאֹנֶס יַשְׁקֵנִי מַשְׁקֵהוּ,
מְזַגְתִּים בְּאֹרֶךְ־רוּחַ וָאֲוַתֵּר,
אַךְ בְּהִפָּקֶדְכֶם אֹרֶךְ־רוּחַ כַּיוֹם, לֹא יְבַדֵּר.
כְּשֶׁגָּמְרָה אֶת שִׁירָהּ רָכְבָה וְהִסִּיעוּהָ חוֹצִים בָּעֲרָבוֹת וּשְׁמָמוֹת, מִישׁוֹרִים וּמַעֲקַשִּׁים עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְיַם הָאוֹצָרוֹת. נָטוּ אֶת הָאֹהָלִים עַל חוֹף הַיָּם וְסִדְּרוּ לָהּ אֳנִיָּה עֲצוּמָה וְהוֹרִידוּהָ בָהּ, אוֹתָהּ וְאֶת אֲנָשֶׁיהָ. וּכְבָר צִוָּם הַמִּשְׁנֶה שֶׁכְּשֶׁיַּגִּיעוּ לָהָר וְיַכְנִיסוּ אוֹתָהּ לָאַרְמוֹן, אוֹתָהּ וְאֶת אֲנָשֶׁיהָ, יַחְזְרוּ בָאֳנִיָּה, וְאַחֲרֵי שֶׁיַּעֲלוּ מִן הָאֳנִיָּה יִשְׁבְּרוּ אוֹתָהּ. הָלְכוּ וְעָשׂוּ כָל מַה שֶּׁצִּוָּם עָלָיו. אַחֲרֵי־כֵן חָזְרוּ בוֹכִים עַל מַה שֶּׁאֵרַע. זֶהוּ מַה שֶּׁהָיָה מֵעִנְיָנָם. וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לְאֻנְסֻ אלְוֻג’וּד, הִנֵּה קָם מִשְּׁנָתוֹ וְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת הַשַּׁחַר. אַחַר־כָּךְ רָכַב וְשָׂם פָּנָיו לְשֵׁרוּת הַשֻּׂלְטָאן, עָבַר בְּדַרְכּוֹ עַל שַׁעַר הַמִּשְׁנֶה כְּמִנְהָגוֹ, אֶפְשָׁר יִרְאֶה אָדָם מֵאַנְשֵׁי הַמִּשְׁנֶה שֶׁהָיָה רוֹאָם. הִסְתַּכֵּל בַּשַּׁעַר וְרָאָה אֶת הַשִׁיר הַנִּזְכָּר לִפְנֵי כֵן כָּתוּב עָלָיו. כְּשֶׁרָאָהוּ נִטְרְפָה דַעְתּוֹ עָלָיו, וְנִתְלַקְּחָה הָאֵשׁ בִּקְרָבָיו. חָזַר לַחֲצֵרוֹ וְלֹא מָצָא לוֹ מְנוּחָה וְעָזַב אוֹתוֹ אֹרֶךְ־הָרוּחַ וְלֹא פָסַק מֵהִתְרַגֵּשׁ וּמֵהִצְטָעֵר עַד שֶׁנִּכְנַס הַלַּיְלָה. הִסְתִּיר עִנְיָנוֹ וְהִתְנַכֵּר וְיָצָא בְעֶצֶם הַלַּיְלָה נִטְרָד לְלֹא דֶרֶךְ, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְאָן יֵלֵךְ. נָסַע כָּל הַלַּיְלָה כֻלֹּו וְהַיּוֹם הַשֵּׁנִי עַד שֶׁגָּבַר חֹם הַשֶּׁמֶשׁ, וְנִתְלַהֲטוּ הֶהָרִים. גָּבַר צִמְאוֹנוֹ וְרָאָה עֵץ וּמָצָא לְצִדּוֹ פֶלֶג מַיִם זוֹרֵם. פָּנָה לְאוֹתוֹ עֵץ וְיָשַׁב בְּצִלּוֹ עַל שְׂפַת אוֹתוֹ פֶלֶג, וּבִקֵּשׁ לִשְׁתּוֹת, וְלֹא מָצָא לַמַּיִם טַעַם בְּפִיו, וּכְבָר נִשְׁתַּנָּה צִבְעוֹ וְהֶחֱוִירוּ פָנָיו וְנִתְנַפְּחוּ רַגְלָיו מִן הָהֲלִיכָה וְהַיְגִיעָה. בָּכָה בְכִי מַר וְשָׁפַךְ דְּמָעוֹת וְנָשָׂא קוֹלוֹ בְּבָתֵּי שִׁיר אֵלֶּה:
נִשְׁתַּכֵּר הַחוֹשֵׁק מֵאַהֲבָה לָאֲהוּבָה,
כְּכָל אֲשֶׁר תּוֹסִיף תְּשׁוּקָה וְלֶהָבָה.
טָרוּד בְּאַהֲבָתוֹ נִכְסָף יִתְעֶה,
לֹא מִשְׁכָּן לוֹ וְלֹא צֵדָה רוּחוֹ תְחַיֶּה.
אֵיכָה לְנִלְהָט בְּאַהֲבָתוֹ חַיִּים יֶעֶרְבוּ,
אֲשֶׁר רָחַק מִן הָאֲהוּבִים? פִּלְאִי הוּא.
נָמַסְתִּי עֵת חִשְׁקִי בָם הִתְלַקַּח,
וְדִמְעִי נִגָּר עֲלֵי לֶחְיִי, זְרָמִים נִתָּךְ.
הֲאֶרְאֵם אִם אֶרְאֶה מִמִּשְׁכָּנָם,
יֵרָפֵא בוֹ לֵב דּוֹאֵב, אָדָם?
כְּשֶׁגָּמַר אֶת שִׁירוֹ בָּכָה, עַד שֶׁנִתְרַטְּבָה הָאֲדָמָה, אַחַר־כָּךְ קָם תֵּכֶף וּמִיָּד וְנָסַע מֵאוֹתוֹ מָקוֹם. וּבְעוֹד הוּא נוֹסֵעַ בָּעֲרָבוֹת וּבַשְּׁמָמוֹת, יָצָא עָלָיו אַרְיֵה, צַוָּארוֹ כְמוֹ נֶחֱנָק בִּשְׂעַר רַעֲמָתוֹ, וְרֹאשׁוֹ עָלָיו כְּכִפָּה, וּפִיו רָחַב מִן הַשַּׁעַר, וְשִׁנָּיו כְּשִׁנֵּי הַפִּיל. כְּשֶׁרָאָה אוֹתוֹ אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד הָיָה בָרִי לוֹ שֶׁהוּא מֵת. כִּוֵּן פָּנָיו לְעֵבֶר מִקְדַּשׁ הַכַּעְבָּה, וְאָמַר אֶת מַאֲמַר הָעֵדוּת כַּדָּת4 וְהֵכִין עַצְמוֹ לַמָּוֶת. וּכְבָר קָרָא בַסְּפָרִים שֶׁמִּי שֶׁמַּחֲנִיף בַּחֲלָקוֹת לָאֲרִי, מְרַמֵּהוּ, שֶׁכֵּן הוּא מִתְרַמֶּה בְּדִבְרֵי חֲלָקוֹת, וְיִתְרַכֵּךְ לִבּוֹ עַל־יְדֵי תְהִלָּה. הִתְחִיל אוֹמֵר לוֹ: “הוֹי אֲרִי סֻבְּכֵי־הַיַּעַר, הוֹי לַיִשׁ מֶרְחָבִים, הוֹי גִּבּוֹר עַז, הוֹי אֲרִי אַבִּירִים, הוֹי מֶלֶךְ חַיּוֹת־הַבָּר, הֲרֵי אֲנִי אוֹהֵב נִכְסָף, וּכְבָר כִּלּוּנִי הַתְּשׁוּקָה וְהַפֵּרוּד, וּמֵאָז רָחַקְתִּי מֵאֲהוּבִי, נִטְרְפָה עָלַי דַּעְתִּי. שְׁמַע אֵפוֹא לִדְבָרַי וְחוּס עַל יִסּוּרֵי אַהֲבָתִי וְכִסּוּפַי”. כְּשֶׁשָּׁמַע הָאַרְיֵה דְּבָרָיו סָר מֵעָלָיו וְנָסוֹג וְיָשַׁב הָכֵן עַל זְנָבוֹ, וְהֵרִים אֵלָיו רֹאשׁוֹ וְכִשְׁכֵּשׁ לוֹ בִזְנָבוֹ וְרַגְלָיו הַקְּדוּמוֹת. כְּשֶׁרָאָה אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד תְּנוּעוֹת אֵלּוּ, נָשָׂא קוֹלוֹ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:
אֲרִי עֲרָבוֹת כְּלוּם תְּמִיתֵנִי,
בְּטֶרֶם אֶפְגּשׁ זֶה אַהֲבָתוֹ תְלַהַטֵנִי?
אֵין אֲנִי צַיִד וְלֹא שֹׁמֶן לִי,
כִּי אֲשֶׁר אֶחְשְׁקֶנוּ הִרְבָּה חָלְיִי.
וּפֵרוּד אֲהוּבָה הִתִּישׁ כֹּחוֹתַי
עֲדֵי דָמִיתִי לִדְמוּת בְּתוֹךְ תַּכְרִיכַי.
אֲבִי מְחַלֵּק שָׁלָל5, לַיִשׁ שְׁאוֹן קְרָב,
אַל תְּשַׂמַּח מְחָרְפִי עַל יְגוֹנִי כִּי רָב,
כִּי אֶשְׁפֹּךְ דִּמְעִי אֲשֶׁר טִבְּעַנִי,
כִּי פֵרוּד אֲהוּבָה כְּבָר חִלְחְלַנִי;
וּמֵהֲגִיגִי בַאֲפֵל לַיְלָה בָהּ,
נִטְרְפָה דַעְתִּי בְאַהֲבָתָהּ.
וּכְשֶׁגָּמַר אֶת שִׁירוֹ קָם הָאַרְיֵה וְצָעַד אֵלָיו.
הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ.
וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁלשׁ מֵאוֹת וְשִׁבְעִים וְאַרְבָּעָה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁכְּשֶׁגָּמַר אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד אֶת שִׁירוֹ קָם הָאַרְיֵה וְצָעַד אֵלָיו בְּרֹךְ וּשְׁתֵּי עֵינָיו זוֹלְגוֹת דְּמָעוֹת. כְּשֶׁהִגִּיעַ אֵלָיו, לִקְּקוֹ בִלְשׁוֹנוֹ וְהָלַךְ לְפָנָיו וְרָמַז לוֹ לֵאמֹר: “לֵךְ אַחֲרָי”. הָלַךְ אַחֲרָיו, וְלֹא פָסַק מִלֶּכֶת וְהוּא אַחֲרָיו, שָׁעָה שֶׁל זְמָן, עַד שֶׁהֶעֱלָהוּ עַל גַּבֵּי הַר. אַחַר כָּךְ יָרַד עִמּוֹ מֵעַל אוֹתוֹ הַר, וְרָאָה עִקְבוֹת צְעָדִים בַּמִּדְבָּרִיּוֹת, וְהִכִּיר שֶׁאֵלֶּה עִקְבוֹת דֶּרֶך הָאֲנָשִׁים עִם אַלְוַרְד פִי אלְאַכְּמָאם. עָקַב אַחֲרֵי הָעֲקֵבוֹת וְהָלַךְ בָּהֶם. כְּשֶׁרָאָהוּ הָאַרְיֵה עוֹקֵב אֶת הָעֲקֵבוֹת, וְהֵבִין שֶׁאֵלֶּה הֵם עִקְבוֹת דֶּרֶך הָאֲנָשִׁים עִם אֲהוּבָתוֹ, חָזַר הָאַרְיֵה לְדַרְכּוֹ. וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לְאֻנְסֻ אלְוֻג’וּד, הִנֵּה לֹא פָסַק לָלֶכֶת בָּעֲקֵבוֹת יָמִים וְלֵילוֹת עַד שֶׁקָּרַב לְיַם סוֹאֵן מַכֶּה גַלָּיו, וְהִגִּיעוּ הָעֲקֵבוֹת עַד לְחוֹפוֹ שֶׁל הַיָּם וְנִפְסְקוּ. הֵבִין שֶׁרָכְבוּ בַיָּם וְנָסְעוּ בוֹ, וְנִכְרְתָה תִקְוָתוֹ מֵהֶם. הִזִּיל דְּמָעוֹת וְנָשָׂא קוֹלוֹ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:
פָּחַת שִׂבְרִי כִּי רָחַק הַמִּקְדָשׁ,
וְאֵיךְ אֶעֱבֹר אֵלֶיהָ בְּיַם יִגְעַשׁ?
אוֹ אֵיךְ רוּחִי אַאֲרִיךְ, וּכְבָר כָּלוּ קְרָבַי
בְּאַהֲבָתָהּ, וְהֵמִירָה שֵׁנָה בִנְדוּדִים עָלַי,
מִיּוֹם נִגְלְתָה וְנָסְעָה מִמּוֹלַדְתָּהּ,
נִשְׁמָתִי בִלְהָבָה, וְאֵיזוֹ לֶהָטָה.
סִיחוֹן וְגִיחוֹן6 דִּמְעִי, יִזְרֹם כַּפְּרָת,
וְשִׁפְעוֹ רַב מִמַּבּוּל וּמָטָר יָרַד.
מִזֶּרֶם דֶּמַע נֻגְּעוּ לְעֵינַי רִיסִים,
וְנִשְׂרַף הַלֵּב בְּאִשִּׁים וְחִצִּים.
יִתְקְפוּ חֵילוֹת כִּסוּפַי וְחִשְׁקִי כְּשָׂעַר,
וְחֵיל שִׂבְרִי נָסוֹג אָחוֹר וְנִשְׁבָּר.
חֵרַפְתִּי נַפְשִׁי הִשְׁלַכְתִּיהָ בְּאַהֲבָתָהּ,
וְנַפְשִׁי בְעֵינַי קַלָּה הָיְתָה.
אַל אֵל יַאֲשֵׁם עַיִן שָׁרָה בִּגְבוּל אָסוּר לָזָר,
אֶל הַיֹּפִי הַמַּזְהִיר מֵאַגַּן סַהַר.
עֵינַים פְּקוּחוֹת לִרְוָחָה יָרוּ בִי
חִצֵּיהֶן בְּלִי יֶתֶר, נִחֲתוּ תוֹךְ לִבִּי.
וַתַּעַקְבֵנִי בְרֹךְ יְצִירֵי גֵוָהּ,
יִטּוּ בְרֹךְ כִּנְטוֹת עַנְפֵי צַפְצָפָה.
תַּאֲוָתִי לְהַגִּיעַ עָדֶיהָ לִמְצֹא עֶזְרָה בָהּ,
מִפְּנֵי צַעַר וְדִכְדוּךְ וְרַחֲשֵׁי אַהֲבָה.
וָאֱהִי עַל יָדָהּ שְׁבוּר לֵב כַּאֲשֶׁר אֲנִי עַתָּה,
וְכָל זֹאת בָּאַתְנִי מִמַּדּוּחֵי מֶבָּטָה.
כְּשֶׁגָּמַר שִׁירוֹ שָׁכַב עַד שֶׁנָּפַל מִתְעַלֵּף, וְנִשְׁאַר בְּהִתְעַלְּפוּתוֹ זְמַן אָרוֹךְ. אַחַר כָּךְ הִתְעוֹרֵר מֵהִתְעַלְּפוּתוֹ וּפָנָה לְיָמִין וְלִשְׂמֹאל וְלֹא רָאָה אָדָם בַּמִּדְבָּר. חָשַׁשׁ לְנַפְשׁוֹ מִפְּנֵי חַיּוֹת הַטֶּרֶף וְעָלָה עַל הַר גָּבוֹהַּ. וּבְשָׁעָה שֶׁהָיָה עַל אוֹתוֹ הַר, שָׁמַע קוֹל אָדָם מְדַבֵּר בְּתוֹךְ מְעָרָה. הֶאֱזִין לוֹ וְהִנֵּה הוּא חָסִיד שֶׁעָזַב אֶת הָעוֹלָם הַזֶּה וְנִתְעַסֵּק בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם. דָּפַק עַל דֶּלֶת הַמְּעָרָה שָׁלשׁ פְּעָמִים, וְלֹא עָנָהוּ הֶחָסִיד וְלֹא יָצָא אֵלָיו. עָלוּ אַנְחוֹתָיו, וְנָשָׂא קוֹלוֹ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:
אֵיךְ הַדֶּרֶךְ אַשִּׂיג בָּהּ הַמַּטָּרָה,
וְאַנִּיחַ דְּאָגָה, דִּכְדוּךְ וּתְלָאָה?
וְכָל מוֹרָא מִן הַמּוֹרָאוֹת עָדוּ עָלַי,
זָרַק שֵׂיבָה בְלִבִּי וְרֹאשִׁי בְּעוֹדִי בַּעֲלוּמַי.
וְלֹא אֶמְצָא לִי עוֹזֵר בְּעֹז כִּסּוּפַי,
וְלֹא יְדִיד יָקֵל צַעַר וְעָמָל מֵעָלַי.
וְכַמָּה אֶשָּׂא וְאֶסְבֹּל בְּחֶשְׁקִי נָבוֹךְ,
וּזְמַן עָלַי כָּעֵת מְסִבּוֹתָיו יַהֲפֹךְ.
אֲבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל חוֹשֵׁק, אוֹהֵב נִרְעַשׁ,
שָׁתָה כּוֹס פֵּרוּד וְרִחוּק כִּי נֻטַּשׁ.
וְהָאֵשׁ בַּלֵּב, וְהַקֶּרֶב זֶה כְבָר נִכְחַד,
וְהַבִּין מִלִּבְטֵי פֵרוּד זֶה כְבָר הֻטְרַד.
מַה קָּשֶׁה הָיָה יוֹם בָּאתִי מְעוֹנָהּ, וָאֶקְרָא
אֶת אֲשֶׁר נִכְתַּב עַל גַבֵּי שַׁעֲרָהּ.
בָּכִיתִי עֲדֵי הִשְׁקֵיתִי אֶרֶץ יָגוֹן,
וְאוּלָם מִקָּרוֹב וָזָר אוֹתוֹ אֶצְפֹּן.
הוֹי יְרֵא־אֱלֹהִים בִּמְעָרָתוֹ יִתְעַלָּם,
כְּאִלּוּ שֻׁדַּד אַחֲרֵי טַעַם חֵשֶׁק טָעַם.
וְאַחֲרֵי זֶה, אַחֲרֵי כָּל אֲשֶׁר חָל,
אִם אַשִּׂיג מַטָּרָתִי לֹא אֵדַע צַעַר וְלֹא עָמָל.
כְּשֶׁגָּמַר אֶת שִׁירוֹ, וְהִנֵּה דֶלֶת הַמְּעָרָה נִפְתְּחָה, וְשָׁמַע אוֹמֵר יֹאמַר: “הוֹי רַחֲמִים!”. נִכְנַס לְתוֹךְ הַדֶּלֶת וְנָתַן שָׁלוֹם לֶחָסִיד. הֶחֱזִיר לוֹ שָׁלוֹם וְאָמַר לוֹ: “מַה שְּׁמֶךָ?” אָמַר לוֹ: “שְׁמִי אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד”. אָמַר לוֹ: “מַה סִּבַּת בּוֹאֲךָ לְמָקוֹם זֶה?” סִפֵּר לוֹ סִפּוּרוֹ מֵרֵאשִׁיתוֹ וְעַד אַחֲרִיתוֹ, וְהִגִּיד לוֹ כָל מַה שֶּׁאֵרַע לוֹ. בָּכָה הֶחָסִיד וְאָמַר לוֹ: “הוֹי אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד, הִנֵּה זֶה לִי עֶשְׂרִים שָׁנָה בְמָקוֹם זֶה, וְלֹא רָאִיתִי בוֹ אָדָם אֶלָּא אֶמֶשׁ, שֶׁשָּׁמַעְתִּי בְכִי וַהֲמֻלָּה. הִסְתַּכַּלְתִּי לְעֵבֶר הַקּוֹל וְרָאִיתִי אֲנָשִׁים רַבִּים וְאֹהָלִים מוּקָמִים עַל חוֹף הַיָּם. בָּנוּ הָאֲנָשִׁים סְפִינָה, יָרְדוּ בָהּ אֲנָשִׁים מֵהֶם, וְנָסְעוּ בָהּ בַּיָּם. אַחַר־כָּךְ חָזְרָה הַסְּפִינָה עִם אֲחָדִים מֵאֵלֶּה שֶׁיָּרְדוּ בָהּ וּשְׁבָרוּהָ וְהָלְכוּ לְדַרְכָּם. וְדוֹמֶה אֲנִי שֶׁאֵלֶּה שֶׁנָּסְעוּ עַל גַּבֵּי הַיָּם וְלֹא חָזְרוּ, הֵם אֵלֶּה שֶׁאַתָּה מְבַקְּשָׁם, אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד. וְאָכֵן קָשֶׁה קָשֶׁה עָלֶיךָ וְהַצְדָקָה לְךָ, וְאוּלָם אֵין בְּנִמְצָא אוֹהֵב שֶׁלֹא סָבַל צַעַר”. נָשָׂא הֶחָסִיד קוֹלוֹ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:
אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד, נְטוּל דְּאָגָה תַּחְשְׁבֵנִי,
בְּעֵת חֵשֶׁק וָצַעַר יְקַפְּלֵנִי וְיִפְרְשֵׂנִי.
מִנְּעוּרַי יָדַעְתִּי תְשׁוּקָה וָאַהַב,
מֵאָז הָיִיתִי תִינוֹק יוֹנֵק חָלָב.
בְּחַנְתִּים זְמָן עֲדֵי יְדַעְתִּים אָנִי.
אִם תִּשְׁאַל זְמַן עָלַי, הִנֵּה יְדָעָנִי.
שָׁתִיתִי כוֹס אַהֲבָה מְלֵאָה יִסּוּרִים וָאֶתְעַיֵּף,
וָאֱהִי כְמֵת עַל יָדָם מֵרִפְיוֹן הַגֵּו.
הָיִיתִי אִישׁ־אוֹנִים, אַך חָסְנִי אָבַד,
וּצְבָא שִׂבְרִי בְּחֶרֶב מַבָּטִים נִשְׁמַד.
אַל תְּקַו בְּאַהֲבָה בְלִי קְשָׁיִים חִבּוּר,
מִימוֹת עוֹלָם הַהֶפֶךְ בְּהִפּוּכוֹ קָשׁוּר.
עַל הָאוֹהֲבִים כֻּלָּם לְחֹק תְּשׁוּקָה שָׂמָה:
הַסָּחַת־דַּעַת אֲסוּרָה, סְטִיַּת־כְּפִירָה הִנָּה.
כְּשֶׁגָּמַר הֶחָסִיד לָשֵׂאת שִׁירוֹ, נִגַּש אֶל אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד וְחִבֵּק אוֹתוֹ.
הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ.
וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁלשׁ מֵאוֹת וְשִׁבְעִים וַחֲמִשָּׁה אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁהֶחָסִיד אַחֲרֵי שֶׁגָּמַר לָשֵׂאת שִׁירוֹ, נִגַּשׁ אֶל אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד וְחִבְּקָהוּ. בָּכוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ עַד שֶׁצָּלְלוּ הֶהָרִים לְבִכְיָתָם, וְלֹא פָסְקוּ מִלִּבְכּוֹת עַד שֶׁנָּפְלוּ שְׁנֵיהֶם מִתְעַלְּפִים. אַחַר־כָּךְ הִתְעוֹרְרוּ וְנִשְׁבְּעוּ לִפְנֵי אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה לִהְיוֹת אַחִים. אָמַר הֶחָסִיד לְאֻנְסֻ אלְוֻג’וּד: “הַלַּיְלָה אֶתְפַּלֵּל, וַאֲבַקֵשׁ מֵאלֹהִים לְמַעַנְךָ לְהוֹדִיעֵנִי, מַה הוּא שֶׁתַּעֲשֶׂה”. אָמַר לוֹ אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד: “שָׁמַעְתִּי וְכַאֲשֶׁר תֹּאמַר אֶעֱשֶׂה”. זֶהוּ מַה שֶּׁהָיָה מֵעִנְיַן אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד, וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לְאַלְוַרְד פִי אלְאַכְּמָאם, הִנֵּה כַאֲשֶׁר הִגִּיעוּ עִמָּהּ אֶל הָהָר וְהִכְנִיסוּהָ לָאַרְמוֹן וְרָאֲתָה סִדּוּרוֹ, בָּכְתָה וְאָמְרָה: “אָמְנָם מָקוֹם נָאֶה אַתָּה, אֶלָּא שָׁאַתָּה חָסֵר מְצִיאוּת הָאָהוּב בְּךָ”, רָאֲתָה בְאוֹתוֹ אִי עוֹפוֹת וְצִוְּתָה עַל אֶחָד מִבְּנֵי לִוְיָתָהּ לְהַצִּיב לָהֶם פַּח וְלָצוּד בּוֹ מֵהֶם, וְכָל מַה שֶּׁיְצוּדֶנוּ יָשִׂים אוֹתוֹ בִכְלוּבִים בְּתוֹךְ הָאַרְמוֹן בִּפְנִים. עָשָׂה כְפִי שֶּׁצִוְּתָה אוֹתוֹ. אַחַר־כָּךְ יָשְׁבָה בְחַלּוֹן הָאַרְמוֹן וְהִרְהֲרָה בְמַה שֶּׁאֵרַע לָהּ וְנִתְוַסְּפוּ בָהּ חֵשֶׁק וְהַהִתְרַגְּשׁוּת וְהָעֶרְגָה הַלּוֹהֶטֶת וְנָשְׂאָה קוֹלָהּ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:
בִּפְנֵי מִי אֶתְלוֹנֵן עַל עֹז חִשְׁקִי בִּי,
וְעַל יְגוֹנִי אֲשֶׁר רָחַקְתִּי מֵאֲהוּבִי?
לֶהָבָה בֵין צַלְעוֹתַי, וְאוּלָם
לֹא אֲגַּלֶּה מִפַּחַד מְרַגֵּל שָׁם.
כְּקֵיסָם יְחַצְּצוּ בוֹ שֵׁן, הִרְזֵיתִי
מֵרִחוּק וּשְׂרֵפַת־אֵשׁ וַאֲנָחָה הִרְבֵּיתִי.
הֵיכָן עֵין הָאָהוּב אֲשֶׁר תְּשׁוּרֵנִי?
אֵיכָה כִטְרוּפַת־הַדַּעַת הִנֵּנִי?
עֲשָׁקוּנִי כַּאֲשֶׁר עֲצָרוּנִי, סָגְרוּ עָלַי
בְּמָקוֹם חֲבִיבִי הַגִּיעַ לֹא יוּכַל עָדַי.
אֶשְׁאֲלָה שֶׁמֶשׁ לְהָבִיא אֶלֶף שְׁלוֹמוֹת לוֹ,
בְּעֵת זָרְחָה וּבְעֵת שָׁקְעָה, תָּבוֹא –
לָאָהוּב אֲשֶׁר מִיָּפְיוֹ לְבָנָה חָפְרָה,
עֵת יִתְגַּל בְּקוֹמָה עַנְפַת עֵץ עָבְרָה.
כַּאֲשֶׁר הִדַּמְּתָה שׁוֹשַׁנָּה לְלֶחְיוֹ, אָמַרְתִּי לָהּ:
לֹא דָמִית לוֹ אִלּוּלֵא מְנַת־חֶלְקִי בָךְ הָיְתָה.
רֹק פִּיו טַל צָלוּל יִטֹּף,
יְצַנֵּן עֵת חֹם לַהַט יִצְרֹב.
אֵיכָה מֶנּוּ דַעַת אַסִּיחַ, וְהוּא נַפְשִׁי וְרוּחִי,
מַדְוֵינִי וּמַחְלִיאִי, וְהוּא אוֹהֲבִי וּמַשְׁבִּיחִי.
כַּאֲשֶׁר הֶאֱפִילָה עָלֶיהָ הַחֲשֵׁכָה, גָּבְרָה בְקִרְבָּהּ הַתְּשׁוּקָה, וְזָכְרָה אֶת אֲשֶׁר עָבַר וְחָלַף, וְנָשְׂאָה קוֹלָהּ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:
הֶאֱפִילָה הַחֲשֵׁכָה וְסָעֲרָה הָאַהֲבָה הַדְאֵב,
וְהַתְּשׁוּקָה עוֹרְרָה אֶת אֲשֶׁר אִתִּי מִכְּאֵב.
וִיגוֹן פֵּרוּד בִּקְרָבַי יִשְׁכֹּן,
וַהֲגִיגִי הֱבִיאַנִי עֲדֵי אֲבַדוֹן.
וְחֵשֶׁק הֶחֱרִידַנִי, וּתְשׁוּקָה שְׂרָפַתְנִי עַד מְאֹד,
וְדֶמַע גִּלָּה אֶת אֲשֶׁר אַסְתִּיר בְּסוֹד.
וְאֵין לִי מוֹצָא אֵדָעֶנוּ בָאַהֲבָה,
מֵרִפְיוֹן וְאֵין אוֹנִים וּמִדְּאָבָה.
תֹּפֶת לִבִּי מֵאִשִּׁים הִתְלַהֵט,
וּמִיקוֹד חֻמּוֹ יִרְגַּז בִּי כָּבֵד.
לֹא עָצַרְתִּי אוֹן לְהִפָּרֵד מֵאִתָּם
בְּיוֹם פֵּרוּד, אוֹי לִמְגִנַת הַלֵּב וַאֲבוֹי לַנֹּחַם.
הוֹי הַמּוֹדִיעָם אֲשֶׁר בָּאָנִי וָרַב
נָשָׂאתִי בְאֹרֶךְ־רוּחַ אֲשֶׁר עָלַי נִכְתָּב –
נִשְׁבַּעְתִּי, מֵעוֹלָם לֹא הֵפַרְתִּי אַהֲבָתִי לָהֶם כְּלָל.
וְזֹאת חֻקַּת אַהֲבָה, שְׁבוּעָתָה לֹא תְחֻלַּל.
לַיְלָה, הָבֵא שְׁלוֹמוֹת לַאֲהוּבִים וְהוֹדַע אוֹתָם,
וְהָעֵד אֲשֶׁר יָדַעְתָּ, כִּי בְךָ אֵין אֲנִי נָם.
זֶהוּ מַה שֶּׁהָיָה מֵעִנְיַן אַלְוַרְד פִי אלְאַכְּמָאם, וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לְאֻנְסֻ אלְוֻג’וּד, הִנֵּה אָמַר לוֹ הֶחָסִיד: “רֵד לַנַּחַל הַזֶּה וְהָבֵא אֵלַי סִיבִין מִן הַתֹּמֶר”. יָרַד וְהֵבִיא לוֹ סִיבִין. נְטָלָם הֶחָסִיד וּקְלָעָם וְעָשָׂה אוֹתָם פְּתִילִים כִּפְתִילֵי הַתֶּבֶן מַעֲשֵׂה רֶשֶׁת. וְאָמַר: “אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד, הִנֵּה בְתוֹךְ הַנַּחַל דְּלוּעִין הַצּוֹמְחִים וּמִתְיַבְּשִׁים עַל עִקְרֵיהֶם. רֵד אֵלָיו וּמַלֵּא רֶשֶׁת זוֹ מֵהֶם וְקַשֵּׁר אוֹתָהּ וְהַשְׁלֵךְ אוֹתָהּ לַיָּם וּרְכַב עָלֶיהָ וְשִׂים פָּנֶיךָ לְאֶמְצַע הַיָּם, אֶפְשָׁר שָׁאַתָּה מַשִּׂיג מְבֻקָּשְׁךָ, שֶׁכֵּן מִי שֶׁאֵינוֹ מְסַכֵּן בְּנַפְשׁוֹ אֵינוֹ מַשִּׂיג מְבֻקָּשׁוֹ”. אָמַר לוֹ: “שָׁמַעְתִּי וּכְמִצְוָתְךָ אֶעֱשֶׂה”, נִפְרַד מִמֶּנוּ וְהָלַךְ מֵאֶצְלוֹ לַאֲשֶׁר צִוָּהוּ אַחֲרֵי שֶׁהִתְפַּלֵּל עָלָיו הֶחָסִיד. וְלֹא פָסַק אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד מִלֶּכֶת בְּתוֹךְ תּוֹכֵי הַנַּחַל, וְעָשָׂה כְּפִי שֶׁאָמַר לוֹ הֶחָסִיד. כְּשֶׁהִגִּיעַ בָּרֶשֶׁת לְאֶמְצַע הַיָּם, יָצָא עָלָיו רוּחַ שֶׁהֱטִילוֹ הָלְאָה בָרֶשֶׁת עַד שֶׁנֶּעֱלַם מֵעֵינֵי הֶחָסִיד. לֹא פָסַק מִלָּשׁוּט בְּלֵב הַיָּם וְהַגַּלִּים מְרִימִים אוֹתוֹ פַּעַם וּמַנִּיחִים אוֹתוֹ פָּעַם, וְהוּא רוֹאֶה מַה שֶּׁבַּיָּם מִן הַפְּלָאוֹת וְהָאֵימוֹת, עַד אֲשֶׁר הֱטִילָהוּ הַגּוֹרָל עַל הַר הַמְּשַׁכְּלוֹת אַחֲרֵי שְׁלשָׁה יָמִים. יָרַד לַיַּבָּשָׁה כָאֶפְרוֹחַ שֶׁאָחֲזָה אוֹתוֹ סְחַרְחֹרֶת. חָג וְנָע מִן הָרָעָב וְהַצָמָא. מָצָא בְאוֹתוֹ מָקוֹם נְהָרוֹת מוֹשְׁכִים וְעוֹפוֹת מְרַנְּנִים עַל הָעֲנָפִים וְעֵצִים נוֹשְׂאִים פְּרִי שָׁוִים זֶה לָזֶה וּבִלְתִּי שָׁוִים.
אָכַל מִן הַפֵּרוֹת וְשָׁתָה מִן הַנְּהָרוֹת, וְקָם וְהִתְהַלֵּךְ וְרָאָה לַבְנוּנִית מֵרָחוֹק. הָלַךְ לְעֶבְרָה, עַד שֶׁהִגִּיעַ אֵלֶיהָ וּמָצָא אוֹתָהּ אַרְמוֹן, מִבְצָר מְבֻצָּר. בָּא אֶל שַׁעַר הָאַרְמוֹן וּמְצָאוֹ נָעוּל. יָשַׁב לְיָדוֹ שְׁלשָׁה יָמִים. וַעֲדַיִן הוּא יוֹשֵׁב, כְּשֶׁשַּׁעַר הָאַרְמוֹן נִפְתַּח וְיָצָא מִתּוֹכוֹ אָדָם מִן הַמְּשָׁרְתִים וְרָאָה אֶת אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד יוֹשֵׁב. אָמַר לוֹ: “מֵהֵיכָן אַתָּה? וּמִי הֱבִיאֲךָ לְכָאן”? אָמַר לוֹ: “מֵאִצְפַהָאן, וְהָיִיתִי נוֹסֵעַ בַּיָּם בִּסְחוֹרָה וְנִשְׁבְּרָה הָאֳנִיָּה, וְהֵטִילוּ אוֹתִי הַגַּלִים עַל גַּבֵּי אִי זֶה”. בָּכָה הָעֶבֶד וְחִבְּקָהוּ וְאָמַר לוֹ: “יְחַיֶּךָ אֱלֹהִים פָּנִים חֲבִיבִים, הֲרֵי אִצְפַהָאן אַרְצִי, וְלִי בְתוֹכָהּ בַּת־דוֹד, בַּת אֲחִי־אָבִי שֶׁהָיִיתִי אוֹהֲבָהּ, בְּשָׁעָה שֶׁהָיִיתִי נַעַר וְהָיִיתִי שָׁקוּעַ בְּאַהֲבָתָהּ. תָּקְפוּ אוֹתָנוּ אֲנָשִׁים חֲזָקִים מֵאִתָּנוּ וְלָקְחוּ אוֹתִי בְתוֹךְ שְׁלָלָם, כְּשֶׁעוֹדֶנִי קָטָן, וְסֵרְסוּ אוֹתִי וּמָכְרוּ אוֹתִי לְסָרִיס, וַהֲרֵי אֲנִי כָאן בְּמַצָּב זֶה”.
הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ.
וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁלשׁ מֵאוֹת וְשִׁבְעִים וְשִׁשָּׁה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁהַסָּרִיס שֶׁיָּצָא מֵאַרְמוֹנָהּ שֶׁל אַלְוַרְד פִי אלְאַכְּמָאם, סִפֵּר לָעֶלֶם אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד, מַה שֶּׁאֵרַע לוֹ, וְחָתַם בִּדְבָרָיו: “וּתְפָסוּנִי הָאֲנָשִׁים וּלְקָחוּנִי אִתָּם וְסִרְסוּנִי וּמָכְרוּ אוֹתִי לְסָרִיס, וַהֲרֵי אֲנִי כָאן בְּמַצָּב זֶה”, וְאַחֲרֵי שֶׁנָתַן לוֹ שָׁלוֹם וּבֵרְכוֹ, הִכְנִיסָהוּ לְרַחֲבַת הָאַרְמוֹן. כְּשֶׁנִּכְנַס רָאָה נָהָר גָּדוֹל וּמִסָּבִיב לוֹ עֵצִים וַעֲנָפִים וּבָהֶם עוֹפוֹת בִּכְלוּבִים שֶׁל כֶּסֶף, דַּלְתוֹתֵיהֶם זָהָב, וְאוֹתָם כְּלוּבִים תְּלוּיִים עַל עֲנָפִים, וְהָעוֹפוֹת בְּתוֹכָם מְצַיְּצִים וּמְשַׁבְּחִים לַמֶּלֶךְ שׁוֹפֵט כֹּל. כְּשֶׁהִגִּיעַ אֶל הָרִאשׁוֹן בָּהֶם, הִתְבּוֹנֵן בּוֹ וְהִנֵה הוּא תוֹר. כְּשֶׁרָאָהוּ הָעוֹף מָשַׁךְ בְּקוֹלוֹ וְאָמַר: “הוֹי נָדִיב”. נִתְעַלֵּף אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד. כְּשֶׁהִתְעוֹרֵר מֵהִתְעַלְּפוּתוֹ עָלוּ אַנְחוֹתָיו וְנָשָׂא קוֹלוֹ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:
הוֹי תּוֹר, כְּלוּם כָּמוֹנִי תַּעֲרֹג וְתִכָּסֵף?
קְרָא אֵפוֹא לָאָדוֹן וְ“הוֹי נָדִיב” צַפְצֵף.
לוּ אֵדַע אִם הֲגוֹתְךָ זֶה לְגִיל יְרַנֵּן,
אוֹ עֶרְגָּה הִיא אֲשֶׁר בְּלִבְּךָ תְקַנֵּן.
הַאִם תֵּאָנַח עַל אֲהוּבִים אֲשֶׁר הָלְכוּ וְאֵינָם,
וַתִּוָּתֵר נִלְאֶה וְאֵין־אוֹנִים בְּחֶסְרוֹנָם?
אִם כָּמוֹנִי בָּאַהֲבָה אָהוּב בְּזִכְרוֹנְךָ תַּעַל,
הִנֵּה הָרִחוּק צְפוּנֵי אַהֲבָה נוֹשָׁנָה יְגַל.
יְהִי אֱלֹהִים סִתְרָה לְאוֹהֵב בְּאַהֲבָתוֹ נָכוֹן.
לֹא אֶשְׁכְּחֶנוּ וְאִם גַם עַצְמוֹתַי יְכַלֶּה רִקָּבוֹן.
כְּשֶׁגָּמַר שִׁירוֹ בָּכָה עַד שֶׁהִתְעַלֵּף, וּכְשֶׁהִתְעוֹרֵר מֵהִתְעַלְּפוּתוֹ הָלַךְ עַד שֶׁהִגִּיעַ לַכְּלוּב הַשֵּׁנִי וּמָצָא בוֹ חֲמִימָה. כְּשֶׁרָאֲתָה אוֹתוֹ הַחֲמִימָה צִיְּצָה וְאָמְרָה: “הוֹי הַקַּיָּם לָעַד, מוֹדָה מוֹדָה אֲנִי לְךָ”. הֶעֱלָה אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד אֲנָחוֹת וְנָשָׂא קוֹלוֹ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:
וַחֲמִימָה אָמְרָה בַאֲנָחָה:
קַיָּם לָעַד, כִּי נִסִּיתָנִי אוֹדֶה לְךָ.
מִי יוֹדֵעַ אִם לֹא בְחַסְדוֹ עָלַי,
יִגְזֹר עַל חִבּוּר אֲהוּבִים בְּמַסָּעַי.
וְיֵשׁ אֲשֶׁר זֶה דְבַשׁ בִּשְׂפָתָיו, בִּקֵּר אוֹתִי.
וַיּוֹסֶף עַל גַּעֲגוּעַי תְּשׁוּקָה בִי,
וָאֹמַר, וְהָאֵשׁ נִתְלַקְּחָה בְלִבִּי,
עֲדֵי שָׂרְפָה נִשְׁמָתִי בְקִרְבִּי,
וַיִּזְלְגוּ דִמְעוֹתַי, דַּם אָדֹם נָטָפוּ,
וְעַל לֶחְיִי עָבְרוּ שָׁטָפוּ:
שׁוּם נִבְרָא לֹא נִשְׁלָח מִבְּלִי מַסָּה.
וְאָכֵן אַאֲרִיךְ רוּחִי עֵת בָּם אֶתְנַסָּה.
חֵי יְכֹלֶת אֵל, אִם יָבוֹא יוֹם אוֹתִי יְאַסֵּף
בְּעֵת יְדִידוֹת, עִם שָׂרָתִי לָהּ אֶכָּסֵף,
אֶת הוֹנִי לְכֵרָה מַתָּת אֲנִי שָׂם,
לְאוֹהֲבִים אֲשֶׁר מִשְׁפָּטִי מִשְׁפָּטָם,
וְאֶת הָעוֹפוֹת מִכִּלְאָם לַחָפְשִׁי אֲשַׁלַּח,
וְעָזַבְתִּי אֵבֶל מִשִּׂמְחָתִי אֶשְׂמַח.
כְּשֶׁגָּמַר שִׁירוֹ נִגַּשׁ אֶל הַשְּׁלִישִׁי וּמָצָא בוֹ כַּנָּרִי. נִזְעַק הַכַּנָּרִי לְמַרְאֵהוּ. כְּשֶׁשָּׁמַע אוֹתוֹ נָשָׂא קוֹלוֹ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:
זִמְרַת הַכַּנָּרִי לְאַהֲבָה אוֹת, הִפְלִיאַתְנִי הַפְלֵא,
כְּאִלּוּ הִיא זִמְרַת אַהֲבָה בְחֶשְׁקָהּ תִכְלֶה.
חֲבָל עַל אוֹהֲבִים, כַּמָּה לֵילוֹת הָרְעָדוּ,
מֵאַהֲבָה וּתְשׁוּקָה וּמַסָּה הָחְרָדוּ,
כְּאִלּוּ הֵם מֵעָצְמַת הַתְּשׁוּקָה נוֹצָרוּ,
לְלֹא בֹקֶר וּלְלֹא תְנוּמָה בַּאֲשֶׁר יִצְטָעֲרוּ,
בְּהִטָּרֵף עָלַי דַּעְתִּי בִגְלַל זֶה אֲהַבְתִּיו, כְּבָלָנִי
בוֹ הַחֵשֶׁק, וְכַאֲשֶׁר בּוֹ אֲסָרַנִי –
יָרַד דִּמְעִי שַׁרְשָׁרוֹת, וָאֹמַר אֵלָיו:
שַׁרְשָׁרוֹת דֶּמַע אָרָכוּ, וַיַאַסְרֵנִי בְּזִקָּיו.
רָבְתָה תְּשׁוּקָתִי וְאָרַךְ הָרִחוּק, וְאָפְסוּ אָפֵס
אוֹצְרוֹת שִׂבְרִי, וּבְעָצְמַת הָאַהֲבָה אֲנִי אֵהָרֵס.
אִם יֵשׁ צֶדֶק בַּזְּמַן, וְיָשׁוּב יְכַנְּסֵנִי
עִם אֲשֶׁר אָהַבְתִּי, וַחֲסוּת אַל תַּעַטְפֵנִי –
אָסִיר לִפְנֵי אֲהוּבִי בְגָדַי שֶׁיִּרְאֶה, אֵיכָה כָחַשׁ
גּוּפִי כַּאֲשֶׁר סָר מֵעָלַי וְרָחַק וְאוֹתִי נָטַשׁ.
כְּשֶׁגָּמַר שִׁירוֹ נִגַּשׁ אֶל הַכְּלוּב הָרְבִיעִי וּמָצָא בוֹ זָמִיר. נֶאֱנַח וְצִיֵּץ בִּרְאוֹתוֹ אֶת אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד. כְּשֶׁשָּׁמַע צִיּוּצוֹ שָׁפַךְ דִּמְעוֹתָיו וְנָשָׂא קוֹלוֹ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:
הִנֵּה זֶמֶר בַּשַּׁחַר לַזָּמִיר,
דַּעַת אוֹהֵב מִצְּלִיל מֵיתָרִים יָסִיר.
בְּאַהֲבָתוֹ אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד יָרִיד,
מִתְּשׁוּקָה תִּמְחֶה כָּל שָׂרִיד.
כַּמָּה שָׁמַעְנוּ קוֹל זֶמֶר, שָׁחַק
בְּרִטְטוֹ קְשִׁי בַּרְזֶל, וְאֶבֶן מָחַק.
וּמַשַּׁק זֶפִיר עִם בֹּקֶר לָנוּ יָשִׂיחַ
עַל גַּנּוֹת הֵנֵצוּ, פִּרְחָן יַפְרִיחַ.
וַנִּרְעַד בְּגִיל לְרֵיחַ בָּשְׂמֵי זֶפִיר,
וְעוֹף־כָּנָף שַׁחַר יָעִיר.
וַנִּזְכֹּר אָהוּב נִפְקָד וָסָר,
וַתִּזַּל הַדִּמְעָה זְרָמִים וּמָטָר.
וְלַבַּת אֵשׁ בִּקְרָבֵינוּ בּוֹעֶרֶת
כְּגַחֶלֶת יוֹקֶדֶת בְּגִצִּים סוֹעֶרֶת.
יָחֹן אֱלֹהִים אוֹהֵב חוֹשֵׁק זֹאת,
לְהִתְאַחֵד עִם אָהוּב וּלְהִתְרָאוֹת.
אָכֵן לַחוֹשְׁקִים בְּרוּרָה רַק אַחַת לִפְנֵיהֶם,
וְלֹא יָדְעוּ בִלְתִּי חֲזוֹת פְּנֵי אֲהוּבֵיהֶם.
כְּשֶׁגָּמַר שִׁירוֹ הָלַךְ קְצָת וְרָאָה כְלוּב יָפֶה שֶׁלֹּא הָיָה שָׁם נָאֶה הֵימֶנוּ. כְּשֶׁקָרַב אֵלָיו מָצָא בוֹ יוֹנַת־יַעַר וְהִיא יוֹנַת־הַבָּר הַמְּפֻרְסֶמֶת בֵּין הָעוֹפוֹת, נֶאֱנַחַת מֵאַהֲבָתָהּ וּבְצַוָּארָהּ עֲנַק אֲבָנִים טוֹבוֹת מֻפְלָאוֹת בְּחֵרוּזָן. הִתְבּוֹנֵן בָּהּ וּמְצָאָהּ מְשׁוֹמֶמֶת וְנִדְהֶמֶת בִּכְלוּבָהּ. כְּשֶׁרָאָה אוֹתָהּ בְּכָךְ שָׁטְפוּ עָבְרוּ דִמְעוֹתָיו, וְנָשָׂא קוֹלוֹ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:
הוֹי יוֹנַת־יַעַר, בִּשְׁלוֹמוֹת אֶגַּשׁ עָדַיִךְ.
הוֹי אֲחוֹת־אוֹהֲבִים מִבְּנֵי הַתְּשׁוּקָה, אַחַיִךְ,
אָהַבְתִּי עֹפֶר דַּקָּה גִזְרָתוֹ,
יֶתֶר עַל לַהַב־חֶרֶב יִגְזֹר מַבָּטוֹ.
בְּאַהֲבָה נִשְׂרְפוּ קִרְבִּי וּלְבָבִי,
וַיַעֲלוּ רָזוֹן וּמַחֲלָה בְגֵוִי.
וַעֲרֵבוּת הַמַּאֲכָל אָסַרְתִּי עָלַי זֶה כְבָר,
כְּמוֹ נֹעַם־תְּנוּמוֹת מֵאִתִּי סָר.
וְשִׂבְרִי וְנֶחֱמָתִי חָלְפוּ מִנִּי,
וְהָאַהֲבָה בְּכָל עֻזָּהּ שָׁכְנָה עִמִּי.
אֵיךְ אַחֲרֵיהֶם יֶעֶרְבוּ לִי חַיָּי,
וְהֵם רוּחִי וּמַטָּרָתִי וּמַאֲוַיָּי?
כְּשֶׁגָּמַר אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד שִׁירוֹ…
הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ.
וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁלשׁ מֵאוֹת וְשִׁבְעִים וְשִׁבְעָה אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָׁר, שֶׁכְּשֶׁגָּמַר אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד שִׁירוֹ, כְּבָר הִתְעוֹרְרָה יוֹנַת־הַיַּעַר מִתַּדְהֵמָתָהּ וְשָׁמְעָה שִׁירָתוֹ. צָרְחָה וְנֶאֱנְחָה וְהִרְבְּתָה הֲגוּתָהּ וְאַנְחָתָהּ, כְּאִלּוּ הָיָה מִדַּבֵּר מִתּוֹכָהּ זֶמֶר וְנוֹשֵׂא קוֹלוֹ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:
הוֹי אוֹהֵב, הִזְכַּרְתַּנִי הַיּוֹם
זְמַן בּוֹ חָלְפוּ עֲלוּמַי וַהֲלוֹם,
וְאָהוּב אָהַבְתִּי מַרְאֵהוּ,
רַב־חֵן נַעֲלֶה, כָּל לֵב שִׁבְיֵהוּ.
הֱשִׁיבַנִי קוֹל מֵעַל עֳפָאֵי שְׁפָיִים,
הִפְלִיאַנִי יֶתֶר עַל צְלִיל חָלִיל, פְּלָאִים:
הִצִּיב פַּח הַצַּיָּד וְאוֹתוֹ צָד.
וַיֹּאמַר: הוֹי לוּ עֲזָבַנִי לְמֶרְחֲבֵי־עַד".
צִפִּיתִי כִּי בַעַל־רַחֲמִים יְהִי,
אוֹ יִרְאֵנִי אוֹהֵב וִירַחֵם אוֹתִי.
יִירֶנוּ אֱלֹהִים חִצּוֹ בוֹ,
כִּי מֵאֲהוּבִי הִפְרִידַנִי בִּקְשִׁי לִבּוֹ.
תְּשׁוּקָתִי אֵלָיו עוֹד הוֹסִיפָה
בַּאֲשֶׁר שְׂרָפַנִי הַחֵשֶׁק שְׂרֵפָה.
נְצֹר אֱלֹהִים אוֹהֵב בְּאַהֲבָתוֹ נָכוֹן,
חוֹשֵׁק, אֲשֶׁר יְגוֹנִי לוֹ יָגוֹן.
בִּרְאוֹתוֹ אוֹתִי עָצוּר בִּכְלוּבִי,
יְשַׁחְרְרֵנִי מֵחֶמְלָה עַל אֲהוּבִי.
פָּנָה אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד אֶל יְדִידוֹ הָאִצְפָהָאנִי וְאָמַר לוֹ: “מַה הוּא אַרְמוֹן זֶה וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ, וּמִי הוּא שֶׁבְּנָאוֹ?” אָמַר לוֹ: “בָּנָה אוֹתוֹ הַמִּשְׁנֶה לְמֶלֶךְ פְּלוֹנִי לְבִתּוֹ מֵחֲשָׁשׁוֹ מִמִּקְרֵי הַזְּמָן וְצָרוֹת הַמְּאֹרָעוֹת, וְהִשְׁכִּין אוֹתָהּ בּוֹ, אוֹתָהּ וְאֶת בְּנֵי לִוְיָתָהּ, וְאֵין אָנוּ פוֹתְחִים אוֹתוֹ אֶלָּא פַעַם בַּשָּׁנָה, כְּשֶׁאָנוּ מְבִיאִים אֲלֵיהֶם אַסְפָּקָתָם.” אָמַר בְּלִבּוֹ: “כְּבַר הֻשְּׂגָה הַמַּטָּרָה, וְאוּלָם יֶאֱרַךְ הַזְּמָן”.
זֶהוּ מַה שֶּׁהָיָה מֵעִנְיַן אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד. וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לְאַלְוַרְד פִי אלְאַכְּמָאם, הִנֵּה לֹא עָרְבוּ לָהּ לֹא מִשְׁתֶּה וְלֹא מַאֲכָל, לֹא יְשִׁיבָה וְלֹא שֵׁנָה. קָמָה אַחֲרֵי אֲשֶׁר נִתְרַבּוּ גַעֲגוּעֶיהָ וְכִסּוּפֶיהָ וְעֶרְגָּתָהּ, וְשׁוֹטְטָה בְפִנּוֹת הָאַרְמוֹן, אַךְ לֹא מָצְאָה לָהּ מוֹצָא. שָׁפְכָה דְמָעוֹת וְנָשְׂאָה קוֹלָהּ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:
כְּלָאוּנִי מֵאֲהוּבִי בְּלֵב אַכְזָר,
וַיַּאֲפִילוּנִי מְסוֹרוֹתַי בַּמַאֲסָר.
בְּאִשֵּׁי אַהֲבָה שָׂרְפוּ אֶת לִבִּי,
בַּאֲשֶׁר הֱשִׁיבוּנִי מֵרְאוֹת אֲהוּבִי.
חֲבָשׁוּנִי בְאַרְמוֹנוֹת נִבְנוּ כְמוֹ רָמִים,
בֶּהָרִים נִצָּבוּ, בְּתוֹךְ לְבַב יַמִּים.
אִם אֶת דַּעְתִּי הֵם מְבַקְּשִׁים לְהַשִּׂיא,
הִנֵּה לֹא תֶרֶב בָּאַהֲבָה בִלְתִּי צָרָתִי.
אֵיכָה אֶשְׁכַּח וְכָל כֻּלוֹ אֲשֶׁר בִּי,
שָׁרְשׁוֹ בִּפְנֵי אֲהוּבִי, אֵלָיו אֶשָּׂא עֵינִי?
אֲבַלֶּה בְיָגוֹן יָמַי,
וְאַעֲבִיר לַיְלָה בּוֹ הֲגִיגַי.
זִכְרוֹ שַׁעֲשׁוּעַי עֵת אֵשֵׁב בָּדָד,
עֵת אֶסְבֹּל הֱיוֹתִי מִפְּגִישָׁתוֹ נִפְרָד.
לוּ אֵדַע אִם אַחַר כָּל זֶה נָפַל,
עוֹד לְהַשִּׂיג חֶפְצִי יַרְשֶׁה לִי הַגּוֹרָל.
כְּשֶׁגָמְרָה אֶת שִׁירָהּ עָלְתָה לְגַג הָאַרְמוֹן, וְנָטְלָה בְגָדִים מַעֲשֵׂה בַּעַל־בָּךּ, וְקָשְׁרָה עַצְמָהּ בָּהֶם וְהִשְׁתַּלְשְׁלָה עַד שֶׁהִגִּיעָה לָאָרֶץ. וְהָיְתָה לְבוּשָׁה בַּמְּפֹאָרִים מִמַּה שֶּׁהָיוּ אִתָּהּ מִן הַבְּגָדִים, וּבְצַוָּארָהּ עֲנָק שֶׁל אֲבָנִים טוֹבוֹת. הָלְכָה בְאוֹתָן מִדְבָּרִיּוֹת וּשְׁמָמוֹת עַד שֶׁהִגִּיעָה לְחוֹפוֹ שֶׁל הַיָּם, וְרָאֲתָה דַיָּג בִּסְפִינָה מְשׁוֹטֵט בַּיָּם לָדוּג, שֶׁהֱטִילוֹ הָרוּחַ לְאוֹתוֹ אִי. פָּנָה הַדַּיָּג וְרָאָה אֶת אַלְוַרְד פִי אלְאַכְּמָאם בְּאוֹתוֹ אִי. כְּשֶׁרָאָהּ נִפְתַּע מִפָּנֶיהָ וְיָצָא בִסְפִינָתוֹ בוֹרֵחַ. קָרְאָה לוֹ וְהִרְבְּתָה לִרְמֹז אֵלָיו בְּאוֹתוֹת וְנָשְׂאָה קוֹלָהּ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:
הוֹי דַּיָּג אַל תִּירָא, לֹא תֵשַׁם,
רַק אָדָם אֲנִי כְּכָל בָּשָׂר וָדָם.
אַחֲלַי לִקְרָאתִי נָא הֵעָתֵר,
וּשְׁמַע דְבָרַי אֱמֶת אֲדַבֵּר,
וְחוּס – יָסֶךְ לְךָ אֵל – עַל אֲשֶׁר חֶשְׁקוֹ יָקַד.
הֲאִם רָאוּ עֵינֶיךָ אָהוּב נָדַד?
כִּי אָהַבְתִּי יָפֶה, פָּנָיו יָאִירוּ,
מֵעַל לְשֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ בְּאוֹרָם יַצְהִירוּ.
וְהַצְּבִי אַךְ רָאָה מֶבָּט מֵעֵינָיו,
אָמַר: “עַבְדּוֹ אָנִי” וַיִתְחַטֵּא לְפָנָיו.
כְּבָר כָּתַב יֹפִי עַל לֶחְיוֹ שׁוּרָה,
נִפְלָאָה בְתָכְנָהּ וּבְקִצּוּרָהּ.
וַאֲשֶׁר רָאָה אוֹר אַהֲבָה, דֶּרֶךְ יָשַׁר.
אַךְ אֲשֶׁר תָּעָה, עָבַר חֹק וְכָפַר.
אִם הָשֵׁב בּוֹ רוּחִי חָפַצְתָּ, הִנֵּה מַה־טּוֹב.
כְּכָל אֲשֶׁר פְּגַשְׁתִּיו, שְׂכָרְךָ אִתִּי, אֶגְמָלְךָ טוֹב,
וְאַבְנֵי־חֵן וּמִן הַדּוֹמֶה לָהֶן,
וּפְנִינִים לְבָנוֹת וְאַבְנֵי דַר לְמִינֵיהֶן.
אוּלַי יְדִידִי בְחַסְדּוֹ חֶפְצִי יַעַשׂ,
שֶׁכֵּן לִבִּי מִתְּשׁוּקָה נִבְקַע וְנָמָס.
כְּשֶׁשָּׁמַע הַדַּיָּג אֶת דְּבָרֶיהָ בָּכָה וְנֶאֱנַק וְהִתְאוֹנֵן, וְנִזְכַּר מַה שֶּׁעָבַר עָלָיו בִּימֵי עֲלוּמָיו, בִּזְמַן שֶׁתָּקְפָה אוֹתוֹ אַהֲבָתוֹ. גָּבַר עָלָיו חֶשְׁקוֹ וְנִתְרַבּוּ בְקִרְבּוֹ הַכִּסּוּפִים וְהָעֶרְגָּה וְשָׂרְפוּ אוֹתוֹ אִשֵּׁי הָאַהֲבָה וְנָשָׂא קוֹלוֹ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:
מָה אוֹת בָּרוּר הוּא בְגַעֲגוּעַי,
רִפְיוֹן־אֲבָרַי וְשֶׁטֶף דְמָעַי,
וְעֵינַיִם בַּאֲפֵל לַיִל עֵרוֹת,
וְלִבּוֹת כְּצוּרֵי־אֵשׁ בּוֹעֲרוֹת.
כְּבָר בָּחַנּוּ הָאַהֲבָה מֵאָז הֱיוֹתֵנוּ,
וּבֵין מִגְרְעוֹתֶיהָ וּמַעֲלוֹתֶיהָ הִפְלֵינוּ.
וַנִּתֵּן בָּאַהֲבָה אֶת חֲיָתֵנוּ,
בִּמְחִיר אָהוּב אֲשֶׁר רָחַק מֶנּוּ.
וַנְּחָרֵף אֶת נַפְשֵׁנוּ וַנְּסַכֵּן בּוֹ אוֹתָהּ,
אוּלַי הַמְּכִירָה יְהֵא רֶוַח לָהּ.
זֹאת חֻקַּת הָאַהֲבָה: קוֹנָהּ יַחֲשֹׁב,
הַשָּׂגַת הָאָהוּב מֵעַל כָּל רֶוַח טוֹב.
כְּשֶׁגָּמַר אֶת שִׁירוֹ הֵטִיל עֹגֶן סִירָתוֹ עַל הַיַּבָּשָׁה, וְאָמַר לָהּ: “רְדִי בַסְּפִינָה שֶׁאַעֲבִיר אוֹתָךְ לְכָל מָקוֹם שֶׁתְּבַקְּשִׁי”. יָרְדָה בַסִּירָה וְהוֹשִׁיט אוֹתָהּ בַּיָּם. כְּשֶׁרָחַק אַךְ קְצַת מִן הַיַּבָּשָׁה, נָשְׁבָה עַל הַסִּירָה רוּחַ חֲזָקָה מֵאַחֲרֶיהָ וְהִסִּיעָה אוֹתָהּ בִּמְהִירוּת עַד שֶׁנֶּעֶלְמָה הַיַּבָּשָׁה מֵעֵינֵיהֶם, וְלֹא יָדַע הַדַּיָּג לְאָן יֵלֵךְ, וְאָרְכָה הָרוּחַ הַחֲזָקָה שְׁלשָׁה יָמִים. אַחַר כָּךְ שָׁקְטָה הָרוּחַ בִּרְשׁוּת אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה, וְלֹא פָסְקָה הַסִּירָה לְהַסִּיעַ אוֹתָם עַד שֶׁהִגִּיעוּ לִמְדִינָה עַל חוֹפוֹ שֶׁל יָם.
הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ.
וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁלשׁ מֵאוֹת וְשִׁבְעִים וּשְׁמוֹנָה אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָׁר, שֶׁכְּשֶׁהִגִּיעָה הַסְּפִינָה לִמְדִינָה בְחוֹפוֹ שֶׁל יַם, בִּקֵּשׁ הַדַּיָּג לְהָטִיל עֹגֶן הַסִּירָה לְיַד אוֹתָהּ מְדִינָה. וְהָיָה בָהּ מֶלֶךְ עָצוּם לִגְבוּרָה, דִּרְבָּאס7 שְׁמוֹ, וְהָיָה יוֹשֵׁב בְּאוֹתוֹ זְמַן הוּא וּבִתּוֹ בְאַרְמוֹן מַמְלַכְתּוֹ, וְהָיוּ מַשְׁקִיפִים מֵחַלּוֹן הָאַרְמוֹן. הִפְנוּ מַבָּטֵיהֶם לְעֵבֶר הַיָּם וְרָאוּ אֶת הַסִּירָה. הִתְבּוֹנְנוּ אֵלֶיהָ וּמָצְאוּ בָהּ נַעֲרָה כְאִלּוּ הִיא אַגַּן הַסַּהַר בְּאֹפֶק הַשָּׁמַיִם, וּבְאָזְנֶיהָ עֲגִילִים מֵאֹדֶם יְקַר־הָעֶרֶךְ וּבְצַוָּארָהּ עֲנָק שֶׁל אֲבָנִים טוֹבוֹת יִקְרוֹת הָעֵרֶךְ. הֵבִין הַמֶּלֶךְ שֶׁהִיא מִבְּנוֹת־גְּדוֹלִים וּמְלָכִים. יָרַד הַמֶּלֶךְ מֵאַרְמוֹנוֹ וְיָצָא מִשַּׁעַר וְרָאָה אֶת הַסִּירָה שֶׁעָגְנָה עַל הַחוֹף. וְהָיְתָה הַנַּעֲרָה יְשֵׁנָה, וְהַדַּיָּג עָסוּק בִּקְשִׁירַת הַסִּירָה. עוֹרֵר אוֹתָהּ הַמֶּלֶךְ מִשְׁנָתָהּ, וְהִתְעוֹרְרָה בוֹכָה. אָמַר לָהּ הַמֶּלֶךְ: “מֵאַיִן אַתְּ, וּבַת מִי אַתְּ, וּמַה סִּבַּת בּוֹאֵךְ לְכָאן?”, אָמְרָה לוֹ אַלְוַרְד פִי אלְאַכְּמָאם: “אֲנִי בַת אִבְּרָאהִים הַמִּשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ שָׁאמִךְ, וְסִבַּת בּוֹאִי לְכָאן עִנְיָן נִפְלָא וְדָבָר מוּזָר”, וְסִפְּרָה לוֹ כָל סִפּוּרָהּ מֵרֵאשִׁית וְעַד אַחֲרִית וְלֹא הֶעֱלִימָה מִמֶּנוּ דָּבָר. עָלוּ אַנְחוֹתֶיהָ וְנָשְׂאָה קוֹלָהּ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:
כְּבָר פָּצְעָה דִמְעָתָם עֵינִי, וְתֵמַהּ עוֹרְרָה
עַל הָרוּחַ נֶעְכְּרָה עֵת זָלְגָה וְנִגְּרָה,
בִּגְלַל יָדִיד שָׁכַן בְּנַפְשִׁי עֲדֵי־עַד,
וְלֹא אַשִּׂיג חֶפְצִי בְאַהֲבָה אִתּוֹ הִתְאָחַד.
לוֹ מַרְאֶה יָפֶה, מַזְהִיר וְרַעֲנָן,
בְּחִנּוֹ עַל תֻּרְכִּי וְעַרְבִי עָל נִתָּן.
שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עֵת עָלָה, יִטּוּ לְפָנָיו עוֹרְגִים,
וּמֵאַהֲבָתָם לוֹ בַאֲדִיבוּת נוֹהֲגִים.
עֵינוֹ קְרוּעָה בַפּוּךְ, קְסָמִים תּוֹכָהּ,
יַרְאֶךָ קֶשֶׁת לִירוֹת חֵץ מְתוּחָה.
הוֹי זֶה לְפָנָיו גִּלִּיתִי אֲשֶׁר אִתִּי מִצְטַדֵּק,
רַחֵם עַל אוֹהֵב תַּהְפּוּכַת אַהֲבָה בוֹ תְּשַׂחֵק.
הֱטִילַתְנִי אַהֲבָה אֶל תּוֹךְ חֲצֶרְכֶם,
חַלָּשׁ וּמָקְסָם מְבַקֵּשׁ חָסוּת מִכֶּם,
שֶׁכֵּן נְדִיבִים עֵת יַחֲנֶה בְתוֹךְ חֲצֵרָם
מְבַקֵּשׁ־חָסוּת, בַּחֲסוּתוֹ יַחֲסָם יְרוֹמָם.
הֱיֵה לְמִסְתּוֹר לַאֲסִירֵי אַהֲבָה, אַתָּה תִקְוָתִי,
וֶהֱיֵה לְאִחוּדָם הַסִּבָּה, אַתָּה שַׁלִּיטִי.
כְּשֶׁגָּמְרָה שִׁירָהּ סִפְּרָה לַמֶּלֶךְ סִפּוּרָהּ מֵרֵאשִׁיתוֹ וְעַד אַחֲרִיתוֹ. אַחַר־כָּךְ, הִזִּילָה דְמָעוֹת וְנָשְׂאָה קוֹלָהּ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:
חָיִינוּ עַד אֲשֶׁר רָאִינוּ בָאַהֲבָה פְלָאִים,
יִהְיוּ כָּל חֳדָשֶׁיךָ חֹדֶשׁ־חַג בַּחַיִּים.
הַאֵין זֶה פֶלֶא אֲשֶׁר מֵאָז נִסְתַּלָּקוּ,
בִּקְרָבַי מִמֵּי־דִמְעִי לֶהָבוֹת דָּלָקוּ,
וַיַּמְטִירוּ אֶגְלֵי דָם אַשְׁמוּרוֹת עֵינַי,
וְזָהָב צָמַח עַל כַּר לְחָיַי,
כְּמוֹ אָדֹם בְּצָהֹב עָלָיו הִתְעֲרָב,
כִּכְתֹנֶת יוֹסֵף כִּסּוּהָ דָם כָּזָב?
כְּשֶׁשָּׁמַע הַמֶּלֶךְ דְּבָרֶיהָ נוֹכַח בַּאֲמִתּוּת צַעֲרָה וְכִסּוּפֶיהָ, וְנִכְמְרוּ רַחֲמָיו עָלֶיהָ וְאָמַר לָהּ: “אֵין כָּל פַּחַד נֶגְדֵּךְ וְלֹא חֲרָדָה, כְּבָר הִשַּׂגְתְּ חֶפְצֵךְ. וְאֵין זֹאת אֶלָּא שֶׁאֲנִי מְבִיאֵךְ לְמַה שָּׁאַתְּ רוֹצָה בוֹ וּמוֹבִילֵךְ לְמַה שָּׁאַתְּ מְבַקֶּשֶׁת אוֹתוֹ. שִׁמְעִי אֵפוֹא דְבָרִים אֵלֶּה מֵאִתִּי”, נָשָׂא קוֹלוֹ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:
בַּת נָדִיב, הִשַּׂגְתְּ הַמַּטָּרָה וּשְׁאֵלָתֵךְ נִמְלָאָה.
בְּשׂוֹרָה־טוֹבָה לָךְ, אַל תַחְשְׁשִׁי כָאן לִתְלָאָה.
הַיּוֹם אֶצְבֹּר הוֹן וְאוֹתוֹ אֶשְׁלָחָה,
בְּיַד פָּרָשִׁים וַאֲצִילִים לְשָׁאמִךְ בְּרָכָה.
וּצְרוֹר הַמֹּר וּקְטִיפָה אֶשְׁלַח אֵלָיו,
וְכֶסֶף לָבָן אֶשְׁלַח לוֹ וְזָהָב.
וְתוֹדִיעֶנּוּ אִגֶּרֶת מֵאִתִּי לוֹ,
אֲבַקֵּשׁ לִהְיוֹת חָתָן לוֹ, לְהִתְחַתֵּן בּוֹ.
וְכָל עָמָל אַשְׁקִיעַ בְּעֶזְרֵךְ,
עֲדֵי יַגִּיעַ וְיָבֹא חֶפְצֵךְ.
טָעַמְתִּי טַעַם אַהֲבָה זֶה זְמַן וָאֵדָעֶנָּה,
וְאֶסְלַח הַיּוֹם לַאֲשֶׁר כּוֹסָהּ יִשְׁתֶּנָּה.
כְּשֶׁגָּמַר שִׁירוֹ יָצָא אֶל חֵילוֹתָיו וְקָרָא לְמִשְׁנֵהוּ וְאָרַז לוֹ הוֹן אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר וְלֹא יִמָּנֶה, וְצִוָּה עָלָיו לָלֶכֶת אֶל הַמֶּלֶךְ שָׁאמִךְ, וְאָמַר לוֹ: “אֵין זֹאת אֶלָּא שָׁאַתָּה מֵבִיא אֵלַי אָדָם שֶׁאֶצְלוֹ, אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד שְׁמוֹ, וֶאֱמֹר לוֹ: שֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ לְהִתְחַתֵּן בּוֹ בְנִשּׂוּאֵי בִתִּי לְאֻנְסֻ אלְוֻג’וּד נְתִינוֹ. וְאֵין דֶּרֶךְ אֶלָּא שֶׁיִּשְׁלַח אוֹתוֹ אִתְּךָ כְּדֵי שֶׁנְּסַדֵּר קֶשֶׁר נִשּׂוּאָיו אִתָּהּ בְּמַמְלֶכֶת אָבִיהָ.”. אַחַר־כָּךְ כָּתַב הַמֶּלֶךְ דִּרְבָּאס מִכְתָּב לַמֶּלֶךְ שָׁאמִךְ בְּתֹכֶן זֶה וּמְסָרוֹ לַמִּשְׁנֶה וְצִוָּה עָלָיו בְּמַפְגִיעַ לְהָבִיא אֶת אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד וְאָמַר לוֹ: “אִם אֵין אַתָּה מְבִיאוֹ אֵלַי, הֲרֵי אַתָּה מוּרָד מִמַּעֲלָתְךָ”. אָמַר לוֹ: “שָׁמַעְתִּי וְכִפְקֻדָּתְךָ אֶעֱשֶׂה”. שָׁם פָּנָיו עִם הַמִּנְחָה אֶל הַמֶּלֶךְ שָׁאמִךְ. כְּשֶׁהִגִּיעַ אֵלָיו מָסַר לוֹ שָׁלוֹם מֵאֵת הַמֶּלֶךְ דִּרְבָּאס וְנָתַן לוֹ אֶת הַמִּכְתָּב וְאֶת הַמַּתָּנָה שֶׁעִמּוֹ. כְּשֶׁרָאָהוּ הַמֶּלֶךְ שָׁאמִךְ וְקָרָא אֶת הָאִגֶּרֶת וְרָאָה אֶת שֵׁם אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד, בָּכָה בְכִי רָב וְאָמַר לַמִּשְׁנֶה הַשָּׁלוּחַ אֵלָיו: “וְהֵיכָן הוּא אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד? שֶׁהֲרֵי הָלַךְ וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִים מְקוֹמוֹ. הָבֵא אוֹתוֹ אַתָּה אֵלַי, וַאֲנִי נוֹתֵן לְךָ כִפְלֵי כִפְלַיִם מִמַּה שֶּׁהֵבֵאתָ מִן הַמַּתָּנָה”, בָּכָה וְנֶאֱנַח וְהִתְאוֹנֵן, וְשָׁפַךְ דְּמָעוֹת וְנָשָׂא קוֹלוֹ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:
הָשִׁיבוּ לִי אֶת חֲבִיבִי,
אֵין כָּל חֵפֶץ בְּהוֹן לִי,
וְאֵינִי רוֹצֶה בְמַתָּנוֹת,
פְּנִינִים וַאֲבָנִים יְקָרוֹת.
כְּבָר הָיָה אִתִּי יָרֵחַ,
כַּשָּׁמַיִם לַטֹּהַר זוֹרֵחַ.
בִּתְבוּנָה וָחֵן עָלָה עָל,
לֹא יִשְׁוֶה לוֹ עֹפֶר־אַיָּל.
קוֹמַת סְעִיף־צַפְצָפָה נֶהְדָּרָה,
וּפִרְיוֹ לְעָנְגָה וְתִפְאָרָה,
וְאֵין מִטִּיבוֹ בָעֲנָף,
דַעַת בְּנֵי אָדָם טָרָף.
בְּעוֹדוֹ תִינוֹק גִּדַּלְתִּיו,
עַל עֶרֶשׂ תַּפְנוּק פִּנַּקְתִּיו,
וְעַתָּה אָבֵל אָנֹכִי,
דְּאוּגָה בוֹ רוּחִי.
אַחַר־כָּךְ פָּנָה אֶל הַמִּשְׁנֶה שֶׁבָּא עִם הַמַּתָּנָה וְהָאִגֶּרֶת וְאָמַר לוֹ: “לֵךְ אֶל אֲדוֹנךָ וְהוֹדַע אוֹתוֹ שאֻנְסֻ אלְוֻג’וּד זֶה שָׁנָה שֶׁנֶּעֱלַם, וְאֵין אֲדוֹנָיו יוֹדֵעַ לְאָן הָלַךְ, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ דָּבָר עַל אוֹדוֹתָיו”. אָמַר לוֹ הַמִּשְׁנֶה: “אֲדוֹנִי, הִנֵּה שַׁלִּיטִי אָמַר לִי: ‘אִם אֵין אַתָּה מְבִיאוֹ לִי, אַתָּה מוּרָד מִן הַמִּשְׁנוּת וְאַל תִּכָּנֵס לִמְדִינָתִי’, וְאֵיךְ אֵלֵךְ אֵלָיו בִּלְעָדוֹ?” אָמַר הַמֶּלֶךְ שָׁאמִךְ לְמִשְׁנֵהוּ אִבְּרָאהִים: “לֵךְ עִמּוֹ בְּחֶבְרַת קְבוּצַת אֲנָשִׁים וְחַפְּשׂוּ אֶת אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת”. אָמַר לוֹ: “שָׁמַעְתִּי וּפְקֻדָּתְךָ אֲמַלֵּא”. לָקַח חֲבוּרָה מֵאֲנָשָׁיו וְנִטְפַּל לַמִּשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ דִּרְבָּאס וְהָלְכוּ לְחַפֵּשׂ אֶת אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד.
הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ.
וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁלשׁ מֵאוֹת וְשִׁבְעִים וְתִשְׁעָה אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁאִבְּרָאהִים הַמִּשְׁנֶה־לַמֶּלֶךְ שָׁאמִךְ לָקַח חֲבוּרָה מֵאֲנָשָׁיו וְנִטְפַּל לַמִּשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ דִּרְבָּאס וְהָלְכוּ לְחַפֵּשׂ אֶת אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד. וְהָיוּ, בְכָל פַּעַם שֶׁפָּגְשׁוּ בְדוּאִים אוֹ אֲנָשִׁים אֲחֵרִים, שׁוֹאֲלִים אוֹתָם עַל דְּבַר אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד, וְהָיוּ אוֹמְרִים לָהֶם: “כְּלוּם פְּגַשְׁתֶּם בְּאָדָם שֶׁשְּׁמוֹ כָךְ וְסִמָּנָיו כָּךְ וְכָךְ”, וְהָיוּ אוֹמְרִים לוֹ: “אֵין אָנוּ יוֹדְעִים אוֹתוֹ”. וְלֹא פָסְקוּ לִשְׁאֹל בֶּעָרִים וּבַכְּפָרִים וּמְחַפְּשִׂים בַּמִּישׁוֹר וּבֶעָקֹב וּבַמִּדְבָּרוֹת וּבַעֲרָבוֹת עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְחוֹף הַיָּם. בִּקְּשׁוּ סְפִינָה וְיָרְדוּ בָהּ וְנָסְעוּ עַד שֶׁקָּרְבוּ לְהַר הַמְשַׁכְּלוֹת. אָמַר הַמִּשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ דִּרְבָּאס לַמִּשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ שָׁאמִךְ: “עַל שׁוּם מַה נִקְרָא הַר זֶה בְאוֹתוֹ שֵׁם?” אָמַר לוֹ: "עַל שׁוּם שֶׁשָּׁכְנָה בוֹ לְפָנִים שֵׁדָה. וְהָיְתָה אוֹתָהּ שֵׁדָה מִשֵּׁדֵי סִין, וּכְבָר אָהֲבָה בֶן־אָדָם, וְחָשַׁק גַּם הוּא בָהּ, וּפָחֲדָה עַל נַפְשָׁהּ מִבְּנֵי־מִשְׁפַּחְתָּהּ. וְאוּלָם כְּשֶׁגָּבְרָה בָהּ הַתְּשׁוּקָה, חִפְּשָׂה בָאָרֶץ מָקוֹם שֶׁתַּחְבִּיאֶנוּ בוֹ מִבְּנֵי מִשְׁפַּחְתָּהּ, וּמָצְאָה הַר זֶה פָּרוּשׁ מִבְּנֵי־אָדָם וּמִשֵּׁדִים, בְּאֹפֶן שֶׁלֹא יִמְצָא דַרְכּוֹ אֵלָיו אַף אֶחָד, לֹא מִבְּנֵי אָדָם וְלֹא מִן הַשֵּׁדִים. חָטְפָה אֶת אֲהוּבָהּ וְהִנִּיחָה אוֹתוֹ בוֹ, וְהָיְתָה הוֹלֶכֶת אֶל בְּנֵי־מִשְׁפַּחְתָּהּ וּבָאָה אֵלָיו בַּסֵּתֶר, וְלֹא פָסְקָה מִכָּךְ זְמַן אָרֹךְ עַד שֶׁיָּלְדָה מִמֶּנוּ בְהַר זֶה תִּינוֹקוֹת רַבִּים. וְהָיָה כָל מִי שֶׁעָבַר עַל פְּנֵי הַר זֶה מִן הַסּוֹחֲרִים הַנּוֹסְעִים בַּיָּם שׁוֹמֵעַ בִּכְיָתָם שֶׁל הַתִּינוֹקוֹת כְּבִכְיַת אִשָּׁה שֶׁשִּׁכְּלָה יְלָדֶיהָ, וְהָיוּ אוֹמְרִים: “כְּלוּם מְשַׁכֵּלָה כָאן?” תָּמַהּ הַמִּשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ דִּרְבָּאס עַל אוֹתָם דְּבָרִים. אַחַר־כָּךְ נָסְעוּ עַד שֶׁהִגִּיעוּ אֶל הָאַרְמוֹן וְדָפְקוּ עַל הַשַּׁעַר, נִפְתַּח הַשַּׁעַר וְיָצָא אֲלֵיהֶם סָרִיס, וְהִכִּיר אֶת אִבְּרָאהִים הַמִּשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ שָׁאמִךְ וְנָשַׁק אֶת שְׁתֵּי יָדָיו. נִכְנַס לָאַרְמוֹן וּמָצָא עַל מִגְרָשׁוֹ אָדָם עָנִי בֵּין הַסָּרִיסִים וְהוּא אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד, אָמַר לָהֶם: “מֵאַיִן זֶה?” אָמְרוּ לוֹ: “אָדָם סוֹחֵר הוּא שֶׁטָּבַע מַה שֶּׁהָיָה לוֹ וְנִצַּל לְבַדּוֹ, וְהוּא מְטֹרָף”. עֲזָבוֹ וְהָלַךְ לְתוֹךְ הָאַרְמוֹן פְּנִימָה וְלֹא מָצָא כָל סִימָן מִבִּתּוֹ. שָׁאַל אֶת הַנְּעָרוֹת שֶׁהָיוּ שָׁם, וְאָמְרוּ לוֹ: “אֵין אָנוּ יוֹדְעוֹת, כֵּיצַד הָלְכָה. וְלֹא שָׁהֲתָה עִמָּנוּ אֶלָּא זְמָן מוּעָט”. שָׁפַךְ דְּמָעוֹת וְנָשָׂא קוֹלוֹ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:
הוֹי מָעוֹן בּוֹ עוֹף כָּנָף
יְזַמֵּר, וַיַּבְרִיקוּ סִפָּיו.
הִנֵּה בָאָהוּ אוֹהֵב יְתַנֶּה כִסּוּפָיו,
וַיִּמְצָאֶנוּ פְתוּחִים שְׁעָרָיו.
לוּ יָדַעְתִּי הֵיכָן נִשְׁמָתִי אָבָדָה,
לְיַד מְעוֹן גְּבִרְתּוֹ נִפְקָדָה.
הָיָה בוֹ כָל דָּבָר לְתִפְאָרָה,
זְקוּפִים שׁוֹמְרֵי סִפּוֹ בְשׁוּרָה יְשָׁרָה,
וַיְכַסּוּהוּ בִגְדֵי קְטִיפָה רַכָּה.
לוּ יָדַעְתִּי אָנָה גְבִרְתּוֹ הָלְכָה.
כְּשֶׁגָּמַר שִׁירוֹ בָכָה וְנֶאֱנַח וְהִתְאוֹנֵן וְאָמַר: “אֵין תַּחְבּוּלָה נֶגֶד גְּזֵרַת אֱלֹהְים וְאֵין מָנוֹס מִמַּה שֶּׁחָרַץ וְגָזַר”, אַחַר־כָּךְ עָלָה לְגַגּוֹ שֶׁל הָאַרְמוֹן וּמָצָא אֶת הַבְּגָדִים הַבַּעַל־בָּכִּיִים, קְשׁוּרִים בְּשִׁנוֹת הָאַרְמוֹן מַגִּיעִים לָאָרֶץ, וְהֵבִין שֶׁיָּרְדָה מֵאוֹתוֹ מָקוֹם וְהָלְכָה כַתּוֹהֶה וְאוֹבֵד הָעֶשְׁתּוֹנוֹת מֵעָצְמַת הָאַהֲבָה. פָּנָה כֹה וָכֹה וְרָאָה שָׁם שְׁנֵי עוֹפוֹת מִן הָעוֹרְבִים וְהַיַּנְשׁוּף. נִחֵשׁ8 רָעָה בָזֶה, וְהֶעֱלָה אֲנָחוֹת וְנָשָׂא קוֹלוֹ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:
בָּאתִי אֶל מְעוֹן הָאֲהוּבִים מְצַפֶּה לִרְאוֹת
רָשְׁמֵיהֶם, אֶת צַעֲרִי וְעָצְבִּי לְכַבּוֹת,
וְלֹא מָצָאתִי הָאֲהוּבִים בּוֹ, וְלֹא אֶפְגַּע
בִּלְתִּי עוֹרֵב וְיַנְשׁוּף, סִימָנִים לְרָע.
וַיֹּאמְרוּ בִלְשׁוֹן רְמָזִים: "כְּבָר עָשַׁקְתָּ,
וּבֵין חוֹשְׁקִים, אוֹהֲבִים פֵּרַקְתָּ.
טְעַם אֵפוֹא אֲשֶׁר טָעֲמוּ מִכְּאֵב אוֹהֵב,
וַחֲיֵה בֵין דֶּמַע וּבְעֵרָה בְשִׁבְרוֹן לֵב".
יָרַד מֵעַל הָאַרְמוֹן כְּשֶׁהוּא בוֹכֶה. וּכְבָר צִוָּה אֶת הַסָּרִיסִים שֶׁיֵּצְאוּ אֶל הֶהָרִים וִיחַפְּשׂוּ אֶת גְּבִרְתָּם, וְעָשׂוּ כָךְ וְלֹא מְצָאוּהָ.
זֶהוּ מַה שֶּׁהָיָה מֵעִנְיָנָהּ, וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לְאֻנְסֻ אלְוֻג’וּד, הִנֵּה כְּשֶׁנִּתְבָּרֵר לוֹ שֶׁאלְוַרְד פִי אלְאַכְּמָאם כְּבָר הָלְכָה, זָעַק זְעָקָה גְדוֹלָה וְנָפַל מִתְעַלֵּף וְנִשְׁאַר בְּהִתעַלְּפוּתוֹ, וְדָמוּ שֶׁכְּבָר תָּקְפָה אוֹתוֹ מְשִיכָה מֵאֵת הָרַחֲמָן, וְשָׁקַע חוֹזֶה בַּהֲדַר הוֹד אֱלֹהִים הַדַּיָּן. וּכְשֶׁהִתְיָאֲשׁוּ מִלִּמְצֹא אֶת אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד, וְנִטְרְדָה דַעְתּוֹ שֶׁל הַמִּשְׁנֶה אִבְּרָאהִים בְּאָבְדָנָהּ שֶׁל בִּתּוֹ אַלְוַרְד פִי אלְאַכְּמָאם, בִּקֵּשׁ הַמִּשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ דִּרְבָּאס לִפְנוֹת וְלָשׁוּב לְאַרְצוֹ, אִם גַּם כִּי לֹא הִצְלִיחַ בִּנְסִיעָתוֹ לְהַשִּׂיג מְבֻקָּשׁוֹ. נִגַּשׁ לְהִפָּרֵד מֵהַמִּשְׁנֶה אִבְּרָאהִים אָבִיהָ שֶׁל אַלְוַרְד פִי אלְאַכְּמָאם, אָמַר לוֹ הַמִּשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ דִּרְבָּאס: “רְצוֹנִי לָקַחַת עִמִּי עָלוּב זֶה, אֶפְשָׁר יְעוֹרֵר אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה אֶת רַחֲמֵי הַמֶּלֶךְ בְּבִרְכָתוֹ שֶׁקָּדוֹשׁ הוּא, וְאַחַר־כָּךְ אֶשְׁלַח אוֹתוֹ לְאֶרֶץ אִצְפַהָאן שֶׁקְּרוֹבָה הִיא לְאַרְצֵנוּ”, אָמַר לוֹ: “עֲשֵׂה כִרְצוֹנְךָ”. נִסְתַּלֵּק כָּל אֶחָד מֵהֶם פּוֹנֶה אֶל אַרְצוֹ, וּכְבָר לָקַח הַמִּשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ דִּרְבָּאס אֶת אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד עִמּוֹ.
הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ.
וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁלשׁ מֵאוֹת וּשְׁמוֹנִים אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שהַמִּשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ דִּרְבָּאס לָקַח עִמּוֹ אֶת הָעֶלֶם אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד שֶׁלֹּא הָיָה בְדַעְתּוֹ, וְנָסַע עִמּוֹ שְׁלשָׁה יָמִים, כְּשֶׁהוּא בְהִתְעַלְּפוּתוֹ נָשׂוּא עַל הַפְּרָדוֹת וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם נָשׂוּא הוּא אִם לָאו. כְּשֶׁהִתְעוֹרֵר מֵהִתְעַלְּפוּתוֹ, אָמַר: “בְּאֵיזֶה מָקוֹם אֲנִי?” אָמְרוּ לוֹ: “בְּחֶבְרַת הַמִּשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ דִּרְבָּאס אַתָּה”. הָלְכוּ אֶל הַמִּשְׁנֶה וְהוֹדִיעוּהוּ שֶׁכְּבָר הִתְעוֹרֵר. שָׁלַח אֵלָיו מֵי וְרָדִין וְסֻכָּר וְהִשְׁקוּהוּ וְהֵשִׁיבוּ אֶת נַפְשׁוֹ. לֹא פָסְקוּ לִנְסֹעַ עַד שֶׁקָּרְבוּ לִמְדִינַת הַמֶּלֶךְ דִּרְבָּאס. שָׁלַח הַמֶּלֶךְ אֶל הַמִּשְׁנֶה לֹאמַר לוֹ: “אִם אֵין אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד עִמְּךָ, אַל תָּבוֹא אֵלַי עוֹד עַד עוֹלָם”. כְּשֶׁקָּרָא אֶת פְּקֻדַּת הַמֶּלֶךְ, הָיָה קָשֶׁה עָלָיו הַדָּבָר. וְלֹא הָיָה הַמִּשְׁנֶה יוֹדֵעַ שֶׁאלְוַרְד פִי אלְאַכְּמָאם הִיא אֵצֶל הַמֶּלֶךְ, וְלֹא יָדַע מַה הַסִּבָּה שֶׁשָּׁלַח הַמֶּלֶךְ אוֹתוֹ אֶל אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד, וְלֹא יָדַע מַה הַסִּבָּה שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ לְהִתְחַתֵּן בְּאֻנְסֻ אלְוֻג’וּד. וְכֵן לֹא יָדַע אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד לְאָן מוֹלִיכִים אוֹתוֹ, וְלֹא יָדַע שֶׁהַמִּשְׁנֶה נִשְׁלַח לְחַפְּשׂוֹ, וְהַמִּשְׁנֶה אֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם הוּא אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד. כְּשֶׁרָאָה הַמִּשְׁנֶה שֶׁאֻנְסֻ אלְוֻג’וּד כְּבָר הִתְעוֹרֵר, אָמַר לוֹ: “הַמֶּלֶךְ שְׁלָחַנִי לְצֹרֶךְ מַשֶּׁהוּ וְלֹא נִמְלָא, וּכְשֶׁנוֹדַע לוֹ שֶׁאֲנִי בָא, שָׁלַח אֵלַי מִכְתָּב שֶׁהוּא אוֹמֵר לִי בוֹ: 'אִם לֹא מִלֵּאתָ אֶת חֶפְצִי אַל תִּכָּנֵס לִמְדִינָתִי”. אָמַר לוֹ: “וּמַה הוּא חֵפֶץ הַמֶּלֶךְ?”. סִפֵּר לוֹ אֶת כָּל הַסִּפּוּר. אָמַר לוֹ אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד: “אַל תַּחֲשֹׁשׁ, לֵךְ אֶל הַמֶּלֶךְ וְקַח אוֹתִי עִמְּךָ, וַאֲנִי אֶעֱרֹב לְךָ אֶת בּוֹא אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד”. שָׂמַח הַמִּשְׁנֶה בְכָךְ וְאָמַר לוֹ: “כְּלוּם אֱמֶת הוּא מַה שָּׁאַתָּה אוֹמֵר?”. אָמַר: “הֵן”. רָכַב וְלָקַח אוֹתוֹ עִמּוֹ וְנָסַע עִמּוֹ אֶל הַמֶּלֶךְ. כְּשֶׁהִגִּיעוּ שְׁנֵיהֶם אֶל הַמֶּלֶךְ, אָמַר לוֹ: “הֵיכָן אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד?”. אָמַר אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד: “הַמֶּלֶךְ, אֲנִי יוֹדֵעַ אֶת מְקוֹמוֹ”. קֵרֵב אוֹתוֹ אֵלָיו וְאָמַר לוֹ: “בְּאֵיזֶה מָקוֹם הוּא?” אָמַר לוֹ: “בְּמָקוֹם קָרוֹב מְאֹד. וְאוּלָם הַגֵּד לִי, מִה אַתָּה מְבַקֵּשׁ מֵאִתּוֹ, וַאֲנִי מְבִיאוֹ לְפָנֶךָ”. אָמַר לוֹ: “בְּאַהֲבָה וְכָבוֹד. אוּלָם הַדָּבָר הַזֶּה צָרִיךְ לְהֵאָמֵר בִּבְדִידוּת”, צִוָּה עַל בְּנֵי־הָאָדָם לְהִסְתַּלֵּק וּפָרַשׁ עִמּוֹ לִמְקוֹם בְּדִידוּת וְסִפֵּר לוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת הַסִּפּוּר מֵרֵאשִׁיתוֹ וְעַד אַחֲרִיתוֹ. אָמַר לוֹ אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד: “תֵּן לִי בְגָדִים מְפֹאָרִים וְהַלְבִּישֵׁנִי אוֹתָם, וַאֲנִי מֵבִיא לְךָ אֶת אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד בִּמְהֵרָה”. הֵבִיא לוֹ חֲלִיפַת בְּגָדִים מְפֹאָרָה. לָבַשׁ אוֹתָהּ וְאָמַר לוֹ: “אֲנִי אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד שִׁבְרוֹן לִבָּם שֶׁל מְקַנְּאִים”. לָקַח שֶׁבִי אֶת הַלְּבָבוֹת בְּמַבָּטֵי עֵינָיו וְנָשָׂא קוֹלוֹ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:
זֵכֶר הָאָהוּב בִּבְדִידוּתִי, שַׁעְשׁוּעָי,
וִיגָרֵשׁ מֵעָלַי עֵת מֶנּוּ רָחַקְתִּי, גַּעְגּוּעָי.
וְאֵין לִי זוּלַת הַדִּמְעָה עַיִן, אֲבָל
בְּרִדְתָהּ מֵעֵינִי אַנְחָתִי תֵקַל.
וּתְשׁוּקָתִי עֲצוּמָה אֵין דוֹמֶה לָהּ,
וְעִנְיָנִי בְאַהֲבָה וָחֵשֶק נִפְלָא.
וְאַעֲבִיר לֵילִי עֵרוֹת אַשְׁמוּרוֹתַי, לֹא אִישַׁן,
וּבְחֶשְׁקִי אֶתְרוֹצֵץ בֵּין גֵּיהִנוֹם וְעֵדֶן־גַן.
וּכְבַר הָיְתָה לִי תִקְוָה יָפָה וּמִנִּי נֶעֶדְרָה,
וְלֹא הֶעֱנִיקָה לִי אַהֲבָה רַק יִסּוּרִים אֶתְיַסְּרָה.
מִכְּאֵב רָחֲקָם כְּבַר דַּלָּה גְוִיָּתִי,
וַיְשַׁנּוּ תְשׁוּקוֹת תָּאֳרִי וְצוּרָתִי.
וְעַפְעַפֵּי עֵינִי מִדֶּמַע נֻגְּעוּ בְכִיבָה,
וְלֹא אֶעֱצֹר כֹּחַ דִּמְעָתִי הָשִׁיבָה.
וּכְבָר כָּלָה לִבִּי וְאוֹנִי נִתְמַעֵט,
וְעַד מָה לְבָטִים עַל לְבָטִים אֶתְלַבֵּט?
וְלִבִּי וְרֹאשִׁי לְשֵׂיבָה שָׁווּ,
בִּגְלַל שָׂרָה הַיָּפָה בַּשָּׂרוֹת נָאווּ.
עַל אַפָּהּ פֹּרַדְנוּ וְעַל חֲמָתָהּ,
וְרַק פְּגִישָׁתֵנוּ וְאִחוּדֵנוּ מַטָּרָתָהּ.
וּמִי יִתֵּן אַחֲרֵי הִפָּרְדֵנוּ וְרָחֲקֵנוּ,
בְּאִחוּד עִם אֲהוּבִים גּוֹרָל יְעַנְּגֵנוּ,
וּכְתַב הָרִחוּק אֲשֶׁר גּוֹלַל יְקֻפַּל,
וְיִמָּחֶה בְשַׁלְוַת אִחוּד לִי כָל עָמָל,
וְיִשָּׁאֵר אֲהוּבִי מְשַׁעְשְׁעִי בִמְעוֹנִי,
וְיֵהָפֵךְ יְגוֹנִי לְצַחוּת שְׂשׂוֹנִי.
כְּשֶׁגָּמַר אֶת שִׁירוֹ אָמַר הַמֶּלֶךְ: “אָמְנָם אַתֶּם שְׁנֵי אוֹהֲבִים נֶאֱמָנִים בִּדְבָרָם, וּבִשְׁמֵי הַיֹּפִי שְׁנֵי כוֹכָבִים בְּאוֹרָם, וּפִלְאִי עִנְיַנְכֶם וּמַפְלִיא מַצַּבְכֶם”. אַחַר כָּךְ סִפֵּר לוֹ סִפּוּרָהּ שֶׁל אַלְוַרְד פִי אלְאַכְּמָאם עַד סוֹפוֹ. אָמַר לוֹ: “וְהֵיכָן הִיא, מֶלֶךְ הַזְּמָן?” אָמַר לוֹ: “הִיא אֶצְלִי עַכְשָׁו”. צִוָּה הַמֶּלֶךְ לְהָבִיא אֶת הַקָּאצִ’י וְאֶת הָעֵדִים, וְסִדֵּר קֶשֶׁר נִשּׂוּאֶיהָ לוֹ, וְכִבְּדוֹ וְהֵיטִיב עִמּוֹ. אַחַר־כָּך שָׁלַח הַמֶּלֶךְ דִּרְבָּאס אֶל הַמֶּלֶךְ שָׁאמִךְ וְהוֹדִיעוֹ כָל מַה שֶּׁאֵרַע לוֹ מֵעִנְיַן אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד וְאַלְוַרְד פִי אלְאַכְּמָאם. שָׂמַח הַמֶּלֶךְ שָׁאמִךְ בְּכָךְ תַּכְלִית הַשִּׂמְחָה, וְשָׁלַח אֵלָיו מִכְתָּב, וּבוֹ נֶאֱמַר: “בִּהְיוֹת שֶׁנֶּעֱרַךְ בְּרִית הַנִּשּׂוּאִין אֶצְלֶךָ, צָרִיךְ שֶׁשִּׂמְחַת־הַנִּשּׂוּאִין תִּהְיֶה אֶצְלִי”. צִיֵּד אֶת הַגְּמַלִּים וְהַסּוּסִים וְהָאֲנָשִׁים וְשָׁלַח לְבַקֵּשׁ אֶת הַשְּׁנַיִם. כְּשֶׁהִגִּיעָה הָאִגֶּרֶת אֶל הַמֶּלֶךְ דִּרְבָּאס, סָמַךְ אוֹתָם הוֹן עָצוּם וְשָׁלַח אֶת שְׁנֵיהֶם עִם חֲבוּרָה מֵאַנְשֵׁי חֵילוֹ. נָסְעוּ עִם הַשְּׁנַיִם עַד שֶׁנִּכְנְסוּ לִמְדִינָתָם, וְהָיָה אוֹתוֹ יוֹם, יוֹם מְפֹאָר שֶׁלֹּא יָסוּף זִכְרוֹ וְלֹא נִרְאָה גָדוֹל מִמֶּנוּ. אָסַף הַמֶּלֶךְ אֶת כָּל הַפּוֹרְטוֹת עַל כָּל כְּלֵי־הַנְּגִינָה וְעָרַךְ מִשְׁתָּאוֹת, וְהִתְמִידוּ בְכָךְ שִׁבְעָה יָמִים, וּבְכָל יוֹם הָיָה הַמֶּלֶךְ שָׁאמִךְ נוֹתֵן בִּגְדֵי פְאֵר סִינִים לְכָל הָאֲנָשִׁים וּמֵיטִיב לָהֶם. אַחַר־כָּךְ נִכְנַס אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד לְחַדְרָהּ שֶׁל אַלְוַרְד פִי אלְאַכְּמָאם. חִבְּקוּ זֶה אֶת זוֹ וּבָכוּ שְׁנֵיהֶם מֵעָצְמַת הַשִּׂמְחָה וְהַשָּׂשׂוֹן. נָשְׂאָה אַלְוַרְד פִי אלְאַכְּמָאם קוֹלָהּ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:
בָּא שָׂשׂוֹן וְנָסוּ דְאָגָה וְיָגוֹן,
וַנִתְאַחֵד, לְלֵב מְקַנְּאֵינוּ שִׁבָּרוֹן.
וּמַשַּׁב רוּחַ הָאִחוּד בְּרשֶׁם נָשַׁב.
וַיְחַיֶּה גֵו וָקֶרֶב וּלְבָב.
וּמְשׂוֹשׂ רְעוּתֵנוּ הוֹפִיעַ מְקֻטָּר בְּשָׁמָיו,
וּכְלֵי־נַגֵּן מְבַשְּׂרִים טוֹב לָנוּ מִמִּזְרַח וּמַעֲרָב.
אַל תְּדַמּוּ כִּי מֵאֵבֶל נִבְכֶּה,
אֲבָל מִשִּׂמְחָה מְקוֹר־דִּמְעֵנוּ יְפַכֶּה.
כַּמָּה מִן הַמּוֹרָא רָאִינוּ, וְעָבַר.
וַנַּאֲרֵךְ רוּחֵנוּ עֵת צַעַר סָעַר.
רַק שְׁעַת־אִחוּד אַחַת, וָאֶשְׁכַּח בָּהּ
שֵׂיבָה מֵעָצְמַת בַּלָּהוֹת עָלֵינוּ בָאָה.
כְּשֶׁגָּמְרָה אֶת שִׁירָהּ הִתְחַבְּקוּ וְלֹא פָסְקוּ מֵהִתְחַבֵּק עַד שֶׁנָּפְלוּ שְׁנֵיהֶם מִתְעַלְּפִים.
הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ.
וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁלשׁ מֵאוֹת וּשְׁמוֹנִים וְאֶחָד אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָׁר, שֶׁאֻנְסֻ אלְוֻג’וּד וְאַלְוַרְד פִי אלְאַכְּמָאם, כְּשֶׁמָּצְאוּ זֶה אֶת זוֹ, הִתְחַבְּקוּ עַד שֶׁנָּפְלוּ מִתְעַלְּפִים מִשִּׂמְחַת פְּגִישָׁתָם. וּכְשֶׁהִתְעוֹרְרוּ מֵהִתְעַלְּפוּתָם נָשָׂא אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד קוֹלוֹ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:
מֶה עָרְבוּ לֵילוֹת בָּם הַבְטָחָה קִיְּמָה,
כַּאֲשֶׁר אֲהוּבָתִי הַמַּגִּיעַ לִי שִׁלְּמָה,
וַיָּקָם בֵּינֵינוּ אִחוּד רָצוּף,
וַיֶּחְדַּל נִתּוּק הַקְּשָׁרִים הַנָּזוּף.
וּזְמַן בְּחַסְדּוֹ אֵלֵינוּ סָר,
אַחֲרֵי נְטוֹתוֹ וּמִמֶּנּוּ סָר.
נָשָׂא לָנוּ הָאשֶׁר נִסּוֹ,
וַנֵּשְׁתְּ מֶנּוּ צְלוּלָה כוֹסוֹ.
וַנִּפָּגֵשׁ וַנִּתְאוֹנֵן עַל הַתּוּגָה,
וְלֵילוֹת־קשִׁי עָבְרוּ בְלִי פוּגָה,
וַנִּשְׁכַּח שָׂרָתִי, אֲשֶׁר עָבַר שָׁכוֹחַ;
יִסְלַח אֱלֹהִים לֶאֲשֶׁר חָלַף, סָלוֹחַ.
מַה נָּעֲמָה חֲיָתֵנוּ וּמַה מְּתוּקָה,
וְאִחוּד לֹא יוֹסִיף בִּי בִּלְתִּי תְשׁוּקָה.
כְּשֶׁגָּמַר אֶת שִׁירוֹ הִתְחַבְּקוּ וּבִלּוּ הַלַּיְלָה בְחַדְרָם, וְלֹא פָסְקוּ מִמִּשְׁתֶּה וְשִׁיר וְנֹעַם הַסִּפּוּר וְהַשִּׂיחָה עַד שֶׁשָּׁקְעוּ בְיַם הַחֵשֶׁק. וְעָבְרוּ עֲלֵיהֶם שִׁבְעָה יָמִים וְהֵם אֵינָם מַבְחִינִים בֵּין לַיְלָה לְיוֹם מֵעָצְמַת זֶה שֶׁהֵם שְׁרוּיִים בּוֹ מִן הַשִּׂמְחָה וְהַשָּׂשׂוֹן וּנְעִימוֹת וָגִיל. וְהָיוּ שִׁבְעַת הַיָּמִים דּוֹמִים לָהֶם כְּיוֹם אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי לוֹ, וְלֹא הִכִּירוּ אֶת הַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי אֶלָּא בְּבוֹא הַמְּזַמְּרוֹת. נִתְפַּלְּאָה אַלְוַרְד פִי אלְאַכְּמָאם פְּלָאוֹת וְנָשְׂאָה קוֹלָהּ בְּנֹעַם זְמִירוֹת בָּתֵּי שִׁיר אֵלֶּה:
עַל אַף מְקַנְּאִים יוֹשְׁבִים בַּמַּאֲרָב,
הִשַּׂגְנוּ מְבֻקָּשֵׁנוּ מֵאַהַב, רָב.
וְאֶת הָאִחוּד בְּחִבּוּק נַעֲטִיר
עֲלֵי קְטִיפָה וּמֶשִׁי מַבְהִיר,
וּמַצַּע עוֹר אֲשֶׁר מִלּוּאוֹ
נוֹצַת־עוֹף, פִּלְאִי מַרְאוֹ.
וּלְמַשְׁקֵה יַיִן לֹא זְקוּקִים הִנֵּנוּ,
כִּי בְרֹב אַהֲבָה טוֹב מִדְּבַשׁ, דַּיֵּנוּ.
וְלֹא נַבְחִין מִנֹּעַם הָאִחוּד כִּי טוֹב,
בֵּין הַזְּמַנִים אִם רָחוֹק אוֹ קָרוֹב.
עָבְרוּ עָלֵינוּ שִׁבְעָה לֵילוֹת,
וְלֹא שֵׁעַרְנוּ – פִּלְאֵי פְלָאוֹת.
בָּרְכוּנִי אֵפוֹא לַשָּׁבוּעַ בָּרֵךְ, וְאִמְרוּ אֵלַי:
יַאֲרִיךְ אֱלֹהִים אִחוּדֵךְ עִם אֲהוּבֵךְ עַד בְּלִי דָי.
כְּשֶׁגָּמְרָה אֶת שִׁירָהּ נְשָׁקָהּ אֻנְסֻ אלְוֻג’וּד יוֹתֵר מִמֵּאָה. אַחַר־כָּךְ נָשָׂא קוֹלוֹ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:
בָּאוּ הַשְּׂמָחוֹת וְאִתָּן הַבְּרָכָה,
וּבָאָה הָאֲהוּבָה וּמִצַּעַר אוֹתִי חָשְׂכָה9.
וַתְּשַׁעְשְׁעֵנִי בְנֹעַם אִחוּד אִתָּהּ,
וַתְּשׂוֹחֲחֵנִי בְעֶדְנַת שִׂיחָתָהּ.
הִשְׁקַתְנִי מִיֵּין הָרֵעוּת, עַד
לֹא אֵדַע נַפְשִׁי בַּאֲשֶׁר הִשְׁקָת.
עָלַץ לִבֵּנוּ וַיִּרְחַב, וַנִּשְׁכַּב,
וַנֵּשְׁתְּ לְקוֹל שִׁיר יַיִן רָב.
וּמֵרֹב שִׂמְחָתֵנוּ בַּיָּמִים לֹא הִבְחַנּוּ,
בֵּין רִאשׁוֹן וּבֵין שֵׁנִי לֹא יָדַעְנוּ.
יְבֹרַךְ אוֹהֵב בִּידִידוּת נָעֵמָה,
וּתְהִי שִׂמְחָתוֹ כְּשִׂמְחָתִי שְׁלֵמָה.
אַל יֵדַע מַר רִחוּק וְאַל יִטְעָמֶנוּ,
וֵאלֹהַי כַּאֲשֶׁר אֲהָבַנִי כֵּן יֹאהַבֶנוּ.
כְּשֶׁגָּמַר אֶת שִׁירוֹ קָמוּ שְׁנֵיהֶם וְיָצְאוּ מִמְּקוֹמָם וְהֵיטִיבוּ לִבְנֵי־הָאָדָם בְּמָמוֹן וּבִגְדֵי פְאֵר וְנָתְנוּ מַתּוֹת. אַחַר־כָּךְ צִוְּתָה אַלְוַרְד פִי אלְאַכְּמָאם שֶׁיְפַנּוּ לָהֶם אֶת בֵּית־הַמֶּרְחָץ, וְאָמְרָה לְאֻנְסֻ אלְוֻג’וּד: “נַחַת־רוּחַ שֶׁלִּי, רְצוֹנִי לִרְאוֹתְךָ בְּבֵית־הַמֶּרְחָץ כְּשֶׁאָנוּ לְבַדֵנוּ בְּאֵין אָדָם אִתָּנוּ”, נִתְוַסְּפָה עוֹד עֲלִיצוּתָהּ וְנָשְׁאָה קוֹלָהּ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:
הוֹי זֶה אֲשֶׁר רְכָשַׁנִי מִקַּדְמֵי זְמָן,
אָכֵן הֶחָדָשׁ לֹא יְבַטֵּל אֶת הַיָּשָׁן.
הוֹי זֶה אֲשֶׁר בְּכָל הוֹן לֹא אֲמִירוֹ,
וְלֹא אֲצַפֶּה, אֲקַוֶּה לְרֵעַ בִּלְתּוֹ,
לְבֵית־הַמֶּרְחָץ אוֹר־עֵינַי, קוּם הֲלֹם,
נִרְאֶה בוֹ גַן־עֵדֶן תּוֹךְ גֵּיהִנּוֹם.
נַרְוֶנוּ רֵיחַ עֲצֵי אָהֳלִים וְעַנְבָּר.
יָפוּחַ בָּשְׂמוֹ לְמֶרְחַקִּים וְעָבַר.
נִסְלַח לַזְּמַן חַטּאוֹתָיו כֻּלָּן,
וְנוֹדֶה חַסְדּוֹ לַאֲדוֹנֵנוּ הָרַחֲמָן.
וְאֶשָּׂא קוֹלִי עֵת אֶרְאֶךָ שָׁם:
“תְּבֹרַךְ חֲבִיבִי וּלְךָ יִנְעַם”.
כְּשֶׁגָּמְרָה אֶת שִׁירָהּ קָמוּ שְׁנֵיהֶם וְהָלְכוּ לְבֵית־הַמֶּרְחָץ וְהִתְעַלְּסוּ שָׁם. אַחַר־כָּךְ חָזְרוּ לְאַרְמוֹנָם וְחָיוּ בַּנְעִימוֹת שֶׁבַּשְּׂמָחוֹת עַד שֶׁבָּאָם הוֹרֵס הַתַּעֲנוּגוֹת וּמַפְרִיד הַחֲבִילוֹת. יִשְׁתַּבַּח זֶה אֲשֶׁר לֹא יִשְׁתַּנֶה וְלֹא יֶחְדַּל, וְאֵלָיו כָּל דָבָר יוּבַל.
וּמִמַּה שֶּׁיְסֻפָּר
-
האות נון הערבית חצי עגול ונקודה מעל לה, והמשוררים משוים לה בחבה את גבת העין. ↩
-
אות צאד בערבית בצורת שקד, מבלי הביא בחשבון את חצי העגול הנוסף עליה בבואה בסוף המלה. ↩
-
אפשר גם “נהר האוצרות”. “האוצרות”, כנוז, נקראה נוביה הצפונית. יתכן אפוא ש“ים האוצרות” כוונתו לנילוס בסביבה מדרום לאסואן. ↩
-
היינו: אין אלוה בלעדי אללה ומחמד שליח אללה. ↩
-
בערבית אבו אלחארת, שם לואי לארי ופרושו, אבי לוקח שלל. ↩
-
אוֹקְסוֹס וְיַקְסַרְטֶס בגבולות בין פרס וארצות התתרים. ↩
-
פרושו: אריה. ↩
-
העורב הוא עוף הפירוד. העורבים שוכנים על חרבות ובתים עזובים מיושב. על בני־אדם עצובים וזועפים מזקנה נאמר: כעורב על חרבות. והרבה מעין זה גם בתנ"ך. ↩
-
במקור נוקד בטעות: “חָשְׁכָה” – הערת פב"י. ↩
סִפְּרוּ שֶׁאַבּוּ נֻוָאס פָּרַשׁ לְעַצְמוֹ בְּיוֹם מִן הַיָּמִים וְהֵכִין מְסִבָּה מְפֹאָרָה וְאָסַף בָּהּ מִמִּינֵי הַמַּטְעַמִּים וּשְׁאָר הַמִּינִים מִכָּל מַה שֶּׁהַשָּׂפוֹת וְהַלְּשׁוֹנוֹת מִתְאַוּוֹת לָהֶם. אַחַר־כָּךְ יָצָא מִתְהַלֵּךְ לְחַפֵּשׂ לוֹ אָהוּב רָאוּי לִמְסִבָּה זוֹ וְאָמַר: “אֱלֹהַי וַאֲדוֹנִי וְשַׁלִּיטִי, מְבַקֵּשׁ אֲנִי מִמְּךָ שֶׁתַּקְרֶה לְפָנַי מִי שֶׁמַּתְאִים לִמְסִבָּה זוֹ וְיִצְלַח לְרֵעֶה לִי בְיוֹם זֶה”. וַעֲדַיִן לֹא גָמַר דְּבָרָיו, וּכְבָר רָאָה שְׁלשָׁה בַּחוּרִים בְּלִי חֲתִימַת זָקָן, יָפִים, דּוֹמִים כְּאִילוּ הֵם עַלְמֵי גַן־עֵדֶן לְיֹפִי, אֶלָּא שֶׁצִּבְעֵיהֶם שׁוֹנִים; וְאוּלָם בִּסְגֻלּוֹתֵיהֶם הַמַּקְסִימִים הֵם דּוֹמִים, וּבְקִפְלֵי גְלִימוֹתֵיהֶם יַחְשְׁקוּ, וְיַעַרְגוּ לָהֶם כְּפִי דִבְרֵי זֶה שֶׁאָמַר עֲלֵיהֶם:
פָּגַשְׁתִּי בִשְׁנַיִם לְלֹא חֲתִימַת זָקָן וָאֹמַר אֲלֵיהֶם:
“אָהַבְתִּי אֶת שְׁנֵיכֶם”. וַיֹּאמְרוּ הָעֲלָמִים שְׁנֵיהֶם:
“כְּלוּם הוֹן לְךָ?” "וָאֹמַר: “וְגַם רַחֲבוּת־לֵב”.
וַיֹּאמְרוּ הָעֲלָמִים: “אִם כָּךְ, הָעִנְיָן מִתְקָרֵב”.
וְהָיָה אַבּוּ נֻוָאס נוֹהֵג בְּכָךְ, וּבְעַלְמֵי חֵן יִתְעַלֵּס וְיִשְׂמַח, כְּפִי שֶׁאָמַר הַמְּשׁוֹרֵר:
וְיֵשׁ זָקֵן יָשִׂישׂ וְלוֹ כִסּוּפִים,
יַחֲמֹד תַּעֲנוּגוֹת וְאָהַב הַיָּפִים.
עַל אֲדָמָה טְהוֹרָה בְמוֹצוּל מְגוּרוֹ,
וְאוּלָם הוּא רַק בְּחַלֵבּ הִרְהוּרוֹ1
הָלַךְ אֶל עֲלָמִים אֵלֶּה וּבֵרְכָם לְשָׁלוֹם, וְעָנוּ לְעֻמָּתוֹ בִּבְרָכָה נֶאֱמָנָה וּבְכָבוֹד. אַחַר כָּךְ בִּקְּשׁוּ לָלֶכֶת לְדַרְכָּם לְאַחַד הָעֲבָרִים. עִכְּבָם אַבּוּ נֻוָאס ונָשָׂא קוֹלוֹ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:
אַל תָּאוּצוּ אֶל בִּלְתִּי,
הִנֵה צֵידָה טוֹבָה אִתִּי.
וְעִמִּי יַיִן צָלוּל זַךְ,
נְזִיר הַמִּנְזָר דָּרַךְ.
וְעִמִּי בְשַׂר כֶּבֶשׂ רַךְ וָטוֹב,
וְכָל הַמִּינִים מִן הָעוֹף.
אִכְלוּ וּשְׁתוּ יַיִן יָשָׁן, חֶמֶר
כָּל דְאָגָה יַעֲבִיר וְיָמֵר.
וְהִתְעַלְּסוּ אִישׁ בְּרֵעֵהוּ הִתְעַלֵּס,
וּתְנוּ גַם אוֹתִי בְּתוֹכְכֶם הִכָּנֵס.
וּכְשֶׁעָקַב אֶת הַנְּעָרִים בְּבָתֵּי־הַשִׁיר שֶׁלּוֹ נָטוּ לְמַּלֵּא חֶפְצוֹ וְנַעֲנוּ לוֹ.
הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ.
וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁלשׁ מֵאוֹת וּשְׁמוֹנִים וּשְׁנַיִם, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁכְּשֶׁעָקַב אֶת הַנְּעָרִים נָטוּ לְמַּלֵּא חֶפְצוֹ וְעָנוּ וְאָמְרוּ:: “שָׁמַעְנוּ וּכְמִצְוָתְךָ נַעֲשֶׂה”, הָלְכוּ עִמּוֹ אֶל מְעוֹנוֹ, וּמָצְאוּ כָל מַה שֶּׁתֵּאֲרוֹ בְשִׁירוֹ, מוּכָן לַמּוֹשָׁב. יָשְׁבוּ וְאָכְלוּ וְשָׁתוּ וְהִתְעַנְּגוּ וּמָלְאוּ גִיל, וְנִשְׁפְּטוּ לִפְנֵי אַבּוּ־נֻוָאס, מִי מֵהֶם טוֹב יוֹתֵר לְיֹפִי וּלְחֵן, לְקוֹמָה תְמִירָה וּלְחִטּוּב הָאֲבָרִים. רָמַז עַל אֶחָד מֵהֶם. נָשַׁק לוֹ שְׁתֵּי נְשִׁיקוֹת וְאָמַר:
נְקֻדַּת חֵן לוֹ עַל לֶחְיוֹ, נַפְשִׁי אֶתֵּן כָּפְרָהּ.
וְאֵיךְ אֶרְכֹּשׁ בְּהוֹן זוֹ נְקֻדַּת הַחֵן?
יִתְבָּרֵךְ אֲשֶׁר פִּגָּה לֶחְיוֹ מִכָּל שַׂעֲרָה,
וְכָל יֹפִי בִּנְקֻדַּת חֵן זוֹ הִשְׁכִּין הַשְׁכֵּן.
אַחַר־כָּךְ רָמַז עַל הַשֵּׁנִי. נְשָׁקוֹ עַל שִׂפְתוֹתָיו וְנָשָׂא קוֹלוֹ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:
וְחָשׁוּב לוֹ נְקֻדַּת חֵן בְּלֶחְיוֹ
כְּמוּשָׁק עַל כֹּפֶר זֹרָה זָרֹה.
מָה הִשְׁתָּאֲתָה עֵינִי עֵת אוֹתָהּ חָזָתָה.
“הַעְתֵּר לַנָּבִיא” נְקֻדַּת הַחֵן עָנָתָה.
אַחַר כָּךְ רָמַז עַל הַשְּׁלִישִׁי. נָשַׁק לוֹ עֶשֶׂר נְשִׁיקוֹת וְנָשָׂא קוֹלוֹ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:
הִתִּיךְ בְּכוֹס כֶּסֶף עַפְרוֹת הַזָּהָב,
עֶלֶם בַּיַּיִן צְבוּעוֹת שְׁתֵּי יָדָיו.
נָקַף עִם הַמַּשְׁקֶה בְּכוֹס יֵינָיו,
וּבִשְׁתַּיִם אֲחֵרוֹת נָקְפוּ שְׁתֵּי עֵינָיו.
צְבִי מִבְּנֵי תֻרְכִּים, יָפֶה הַנַּעַר.
מָתְנָיו בֵּין שְׁנֵי הָרִים כְּחֻנַיְן2 עֵמֶק צָר.
וְאִם גַּם נַפְשִׁי בָּעֲקוּמָה דְבוּקָה
הִנֵּה רוּחִי חוֹשְׁקָה, בֵּין הַשְּׁנַיִם חֲלוּקָה:
בְּאַדְמַת דִיָאר־בַּכְּר בְּכִסּוּפִים אֶחֱשַׁק,
וְנַפְשִׁי בְאַדְמַת שְׁנֵי הַמִּסְגָּדִים תִּדְבַּק3.
וּכְבָר שָׁתוּ כָל אֶחָד מֵהַנְּעָרִים שְׁנֵי גְבִיעִים יָיִן. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַתּוֹר לְאַבּוּ־נֻוָאס, נָטַל אֶת הַגָּבִיעַ וְנָשָׂא קוֹלוֹ בִשְׁנֵי בָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:
אַל תֵּשְׁתְּ יַיִן בִּלְתִּי מִידֵי יְפֵה־פֶה.
תְּדַבֵּר אֵלָיו עֲדִינוֹת וַעֲדִינוֹת יַעֲנֶה.
כִּי הַיַּיִן לֹא יִתְעַנֵּג שׁוֹתֵהוּ,
עַד אִם יְהִי צַח הַלֶּחִי מַשְׁקֵהוּ.
שָׁתָה גְבִיעוֹ וְנָקַף הַכּוֹס בְּתוֹר. וּכְשֶׁהִגִּיעַ שׁוּב תּוֹרוֹ שֶׁל אַבּוּ נֻוָאס, נָצְחָה עָלָיו עֲלִיזוּת חַיָיו, וְנָשָׂא קוֹלוֹ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:
שִׁית רֵעֶיךָ גְּבִיעִים תַּתְמִיד בָּהֶם,
מִן הַיַּיִן, וּבָאוּ גְבִיעִים אַחֲרֵיהֶם
מִכַּף מַזְהִיר בְּיָפְיוֹ, שִׂפְתוֹתָיו אָדָמוּ,
אַחֲרֵי הַתְּנוּמָה לְמוּשָׁק אוֹ תַפּוּחַ דָּמוּ.
אַל תֵּשְׁתְּ בִּלְתִּי מִידֵי יְפֵה עַיִן,
נְשִׁיקַת לֶחְיוֹ תַאֲוָה מִיַּיִן.
כְּשֶׁנָּצַח עַל אַבּוּ נֻוָאס הַשִּׁכָּרוֹן, עַד שֶׁלֹּא הִבְחִין בֵּין יַד לְרֹאשׁ בָּחוֹן, הִתְרַפֵּק עַל הַנְּעָרִים מִתּוֹךְ הִתְעַלְּסוּת וּשְׂחוֹק, שָׁת שׁוֹק עַל שׁוֹק וְלֹא יָדַע בּשֶׁת וְעָוֹן, וְנָשָׂא קוֹלוֹ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:
לֹא יַשְׁלִים הַתַּעֲנוּגוֹת בִּלְתִּי אִם צָעִיר,
בֵּין רֵעִים לְלֹא חֲתִימַת זָקָן יִשְׁתֶּה, יָהִיר.
זֶה לוֹ יָשִׁיר, וְזֶה עֵת יְחַיֶּנוּ
בַכּוֹס, בִּבְרָכָה בָּרֵךְ יְבָרְכֶנּוּ.
וְאִם לִנְשִׁיקָה יִתְאַוֶּה תַאֲוָה,
שְׂפָתוֹ לוֹ יוֹשִׁיט, יַהַב יְהָבָהּ.
יִרְאוּ טוֹב, מַה בָּם הֵיטַבְתִּי לִבִּי,
מַה נָּעִים הָיָה, אָכֵן פִּלְאִי.
נִשְׁתֶּה אִם מָסוּךְ וְאִם צָלוּל מִשְׁתֵּנוּ,
וַאֲשֶׁר יֵרָדֵם הוּא יִהְיֶה שְׁלָלֵנוּ.
וַעֲדַיִין הֵם בְּכָךְ כְּשְׁדָפַק דּוֹפֵק עַל הַדֶּלֶת. נָתְנוּ לוֹ רְשׁוּת לְהִכָּנֵס. כְּשֶׁנִּכְנַס מָצְאוּ שֶׁהוּא נְשִׂיא הַמַאֲמִינִים הָארוּן אַלרְרַשִׁיד. קָמוּ כֻלָּם לִקְרָאתוֹ, קָמוּ כֻלָּם לִכְבוֹדוֹ וְנָשְׁקוּ אֶת הָאָרֶץ לְפָנָיו, וּפָג שִׁכְרוֹנוֹ שֶׁל אַבּוּ נֻוָאס מִפְּנֵי הַדְרַת כְּבוֹד הַכַלִיף. אָמַר לוֹ נְשִׂיא־הַמַאֲמִינִים: “הוֹי אַבּוּ נֻוָאס”. אָמַר לוֹ: “הִנְנִי לִפְקֻדָּתְךָ, נְשִׂיא הַמַאֲמִינִים, יְאַשֵּׁר אֱלֹהִים חֵילְךָ”. אָמַר לוֹ: “מַה הוּא מַצָּב זֶה?” אָמַר לוֹ: “נְשִׂיא הַמַאֲמִינִים, אֵין סָפֵק בַּדָּבָר שֶׁאֵין הַמַּצָּב זָקוּק לִשְׁאֵלוֹת”. אָמַר לוֹ הַכַלִף: “הוֹי אַבּוּ נֻוָאס, כְּבָר שָׁאַלְתִּי מֵאֵת אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה לְהַנְחוֹת אוֹתִי בַּדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה, וּמִנִּיתִי אוֹתְךָ לְקָאצִ’י עַל הַסַּרְסוֹרִים לִזְנוּת”. אָמַר לוֹ אַבּוּ נֻוָאס: “כְּלוּם מְבַקֵּשׁ אַתָּה לְמַנּוֹת אוֹתִי לְכָךְ, נְשִׂיא־הַמַאֲמִינִים?” אָמַר לוֹ: “הֵן”, אָמַר לוֹ: “נְשִׂיא הַמַאֲמִינִים, יֵשׁ לְךָ תְבִיעָה לְהַגִּישָׁה אֵלַי?” נִתְמַלֵּא נְשִׂיא הַמַאֲמִינִים כַּעַס רַב עָלָיו, וּפָנָה וְהָלַךְ וַעֲזָבָם כְּשֶׁהוּא מָלֵא זַעַם. כְּשֶׁהֶחֱשִׁיךְ, עָבַר הַלַּיְלָה עַל נְשִׂיא־הַמַאֲמִינִים בְּכַעַס גָּדוֹל עַל אַבּוּ נֻוָאס, וּבִלָּה אַבּוּ־נֻוָאס אֶת הַשָּׂמֵחַ בַּלֵילוֹת בְּמַה שֶּׁהָיָה שָׁרוּי בּוֹ בַהֲנָאָה וּבְתַעֲנוּג. כְּשֶׁהִגִּיעַ הַבֹּקֶר וְהֵאִיר כּוֹכָבוֹ וְהִזְהִיר, סִיֵּם אַבּוּ־נֻוָאס אֶת הַמְסִבָּה וְהָלְכוּ לָהֶם הַנְּעָרִים. לָבַשׁ אֶת מַדֵּי־הַפָּמַלְיָה וְיָצָא מִבֵּיתוֹ, שָׂם פָּנָיו אֶל נְשִׂיא הַמַאֲמִינִים. וְהָיָה מִמִּנְהָגוֹ שֶׁל נְשִׂיא־הַמַאֲמִינִים, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהָיָה מוֹשַׁב־הַמֶּמְשָׁלָה מִתְפַּזֵּר, הָיָה נִכְנָס לְאוּלָם יְשִׁיבָתוֹ וּמֵבִיא אֵלָיו אֶת הַמְּשׁוֹרְרִים וְאֶת הָרֵעִים וְאֳמָנֵי כְלֵי־הַנְּגִינָה, וְהָיָה יוֹשֵׁב כָּל אֶחָד מֵהֶם בְּמָקוֹם לְפִי מַעֲלָתוֹ וְלֹא יַעֲבְרֶנּוּ. וְאֵרַע שֶׁבְּאוֹתוֹ יוֹם יָרַד מִמְקוֹם מוֹשַׁב הַמֶּמְשָׁלָה אֶל הָאוּלָם וְהֵבִיא לְפָנָיו רֵעָיו וְהוֹשִׁיבָם לְפִי מַעֲלָתָם. כְּשֶׁבָּא אַבּוּ־נֻוָאס וּבִקֵּשׁ לָשֶׁבֶת בִּמְקוֹמוֹ, קָרָא נְשִׂיא הַמַאֲמִינִים לְמַסְרוּר נוֹשֵׂא־חַרְבּוֹ, וְצִוָּהוּ לִקְרֹעַ מֵעַל אַבּוּ־נֻוָאס אֶת בְּגָדָיו, וְלַחֲבֹשׁ לְגַבּוֹ מִרְדַּעַת שֶׁל חֲמוֹר, וְלָשִׂים עַל רֹאשׁוֹ אַפְסָר וּבַאֲחוֹרָיו זַנְבַת־רְצוּעָה וּלְהוֹבִיל אוֹתוֹ בְכָל חַדְרֵי הַנְּעָרוֹת.
הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ.
וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁלשׁ מֵאוֹת וּשְׁמוֹנִים וּשְׁלשָׁה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָׁר, שֶׁנְּשִׂיא־הַמַאֲמִינִים צִוָּה אֶת מַסְרוּר נוֹשֵׂא־הַחֶרֶב לִקְרֹעַ אֶת בִּגְדֵי אַבּוּ־נֻוָאס מֵעָלָיו וְלַחֲבֹשׁ לוֹ לְגַבּוֹ מִרְדַּעַת שֶׁל חֲמוֹר וְלָשִׂים עַל רֹאשׁוֹ אַפְסָר וּבַאֲחוֹרָיו זַנְבָה שֶׁל רְצוּעָה וּלְהוֹבִיל אוֹתוֹ בְכָל חַדְרֵי הַנְּעָרוֹת וּמְעוֹנוֹת הַנָּשִׁים וּשְׁאָר הַמְּקוֹמוֹת שֶׁיִּתְקַלְּסוּ בוֹ, וְאַחַר־כָּךְ לְהַתִּיז אֶת רֹאשׁוֹ וְלַהֲבִיאוֹ אֵלָיו. אָמַר מַסְרוּר: “שָׁמַעְתִּי וּפְקֻדָּתְךָ אֲמַלֵּא”, וְנִגַּשׁ לַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁצִּוָּהוּ עָלָיו הַכַּלִיף, וְהוֹבִיל אוֹתוֹ בְחַדְרֵי הַנְּעָרוֹת, שֶּׁהָיָה מִסְפָּרָן כְּמִסְפַּר יְמוֹת הַשָּׁנָה. וְהָיָה אַבּוּ־נֻוָאס לִשְׂחוֹק, וְכָל מִי שֶׁרָאָהוּ נָתַן לוֹ מָעוֹת, וְלֹא חָזַר אֶלָּא כְּשֶׁכִּיסָיו מְלֵאִים מָמוֹן. וּבְעוֹד הוּא בְמַצָּב זֶה, קָרַב גַ’עְפָר הַבַּרְמַכִּי וּבָא. נִכְנַס אֶל הַכַּלִיף, וְהָיָה נֶעְדָּר בְּעִנְיָן חָשׁוּב לִנְשִׂיא־הַמַאֲמִינִים. רָאָה אֶת אַבּוּ־נֻוָאס בְּמַצָּב זֶה וְהִכִּירוֹ. אָמַר לוֹ: “הוֹי אַבּוּ־נֻוָאס”. אָמַר לוֹ: “הִנְנִי נָכוֹן לִפְקֻדָּתְךָ, אֲדוֹנֵנוּ”. אָמַר לוֹ: “מַה חֵטְא חָטָאתָ שֶׁהִגִּיעַ לְךָ עֹנֶשׁ זֶה?” אָמַר לוֹ אַבּוּ נֻוָאס: “לֹא פָעַלְתִּי כָל עָוֹן אֶלָא זֶה שֶׁהִגַּשְׁתִּי מַתָּנָה לַאֲדוֹנֵנוּ הַכַלִיף אֶת מִבְחַר שִׁירַי, וְהֵשִׁיב לִי בְמַתָּנָה אֶת מִבְחַר מַלְבּוּשָׁיו”. כְּשֶׁשָּׁמַע נְשִׂיא־הַמַאֲמִינִים זֹאת, צָחַק צְחוֹק, שֶׁגָּבַר עַל הַלֵּב הַמָּלֵא זַעַם, וְסָלַח לוֹ וְצִוָּה לָתֵת לוֹ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אֲדַרְכְּמוֹנִים.
וּמִמַּה שֶּׁיְסֻפָּר:
-
עלמי חלב נחשבו למתהדרים וגנדרנים. ↩
-
הכונה שמתניו מושכים ומרכסים שני הרי חנין זה לזה, חנין עמק בקרבת מכה. הכוונה שגופתו צרה בין חזהו הרחב ובין עגבותיו הרחבות כעמק בין שני ההרים. ↩
-
הכונה לעקלקלה של נהר חדקל לבגדאד ובגדאד עצמה. דיאר בכר הוא בראשית מקום מושב השבט הערבי בכר, בצפון ארם־נהרים. ויש לציין שדיאר בכר רמז הוא לאדמת (דיאר) העלמה (בכר). שני המסגדים כוונתו למסגד מכה ומסגד אלמדינה; הכוונה האקסוטית ברורה, קרקע בתולה. ↩
סִפְּרוּ שֶׁאֶחָד מִתּוֹשָׁבֵי בַּצְרָה קָנָה לוֹ שִׁפְחָה. חִנֵּךְ אוֹתָהּ לְנִמּוּסִים וְהֵיטִיב לְחַנְּכָה וּלְלַמְּדָהּ, וְהָיָה אוֹהֵב אוֹתָהּ תַּכְלִית הָאַהֲבָה, וְהוֹצִיא אֶת כָּל הוֹנוֹ לִשְׂמָחוֹת וְהַרְחָבַת־הַדַּעַת כְּשֶׁהוּא אִתָּהּ, עַד שֶׁלֹּא נוֹתַר אֶצְלוֹ כְלוּם, וְהֵצִיקָה לוֹ עֲנִיּוּת קָשָׁה. אָמְרָה לוֹ הַנַּעֲרָה: “אֲדוֹנִי, מָכְרֵנִי, שֶׁזָּקוּק אַתָּה לִמְחִירִי, וְנִכְמְרוּ רַחֲמַי עַל מַצָּבְךָ מִמַּה שֶּׁאֲנִי רוֹאָה בְךָ מִן הָעֹנִי. וְאִלּוּ הָיִיתָ מוֹכֵר אוֹתִי וְהָיִיתָ מִשְׁתַּמֵּשׁ בִּמְחִירִי לְהוֹצָאוֹתֶיךָ הָיָה מוּטַב לְךָ מֵאֲשֶׁר לְהַשְׁאִירֵנִי אֶצְלְךָ, וְאֶפְשָׁר שֶׁאֱלֹהִים יִתְעַלֶּה יַרְחִיב לְךָ פַּרְנָסָתְךָ”. נַעֲנָה לָהּ לְכָךְ לְדֹחַק מַצָּבוֹ, תְּפָשָׂהּ בְיָדָה וְיָרַד עִמָּה לַשּׁוּק וְהִצִּיעַ אוֹתָהּ הַסַּפְסָר לְאֵמִיר בָּצְרָה, וְהָיָה שְׁמוֹ עַבְּד־אַללָּה בֶּן מַעְמָר אַלתַּמִימִי. מָצְאָה חֵן בְּעֵינָיו וְקָנָה אוֹתָהּ בַּחֲמֵשׁ מֵאוֹת דִּינָר וְשִׁלֵּם סְכוּם זֶה לִבְעָלֶיהָ. כְּשֶׁקִּבֵּל אוֹתוֹ בִּקֵּשׁ לְהִסְתַּלֵּק, בָּכְתָה הַנַּעֲרָה וְנָשְׂאָה קוֹלָהּ בִּשְׁנֵי בָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:
רְאֵה בְרָכָה בַאֲשֶׁר קִבַּלְתּוֹ מִן הַמָּמוֹן,
אַךְ לִי לֹא נִשְׁאֲרוּ בִלְתִּי הִרְהוּרִים וְיָגוֹן.
אֹמַר לְנַפְשִׁי, וְהִיא בָרָעָה שֶׁבְּעָצְבִּי:
מַעֲטִי קִינָה כִּי סָר אָהוּב, אוֹ הַרְבִּי.
כְּשֶׁשָּׁמַע אֲדוֹנָהּ דְּבָרֶיהָ עָלוּ אַנְחוֹתָיו וְנָשָׂא קוֹלוֹ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:
אִם אֵין תַּחְבּוּלָה בָעִנְיָן אִתֵּךְ,
וְלֹא מָצָאת דָבָר בִּלְתִּי הַמָּוֶת, סִלְחִי.
אֵלֵךְ וְאָבוֹא וְשַׁעְשׁוּעָי זִכְרֵךְ;
בּוֹ אָשִׂיחַ לֵב קָשִׁים הִרְהוּרָיו, בְּשִׂיחִי.
שָׁלוֹם עָלַיִךְ, אֵין כָּל בִּקוּר בֵּינֵינוּ
וְאֵין אִחוּד, בִּלְתִּי אִם בֶּן־מַעְמָר יִרְצֵנוּ.
כְּשֶׁשָּׁמַע עַבְּד־אַללָּה בֶּן מַעְמָר אֶת שִׁירֵי הַשְּׁנַיִם וְרָאָה יִסּוּרֵיהֶם, אָמַר: “לֹא אֶהְיֶה מְסַיֵּעַ לַפֵּרוּד בֵּינֵיכֶם, אַחֲרֵי שֶׁנִּתְבָּרְרָה לִי שֶׁאַתֶּם שְׁנַיִם אוֹהֲבִים זֶה אֶת זוֹ, טֹל אֶת הַמָּמוֹן וְאֶת הַנַּעֲרָה, אַתָּה הַגֶּבֶר, וֵאלֹהִים יִשְׁלַח לְךָ אֶת בִּרְכָתוֹ בִשְׁנֵיהֶם גַּם יַחַד, שֶׁכֵּן פֵּרוּד שְׁנֵי אוֹהֲבִים זֶה מִזּוֹ קָשֶׁה עֲלֵיהֶם”. נָשְׁקוּ הַשְּׁנַיִם אֶת יָדוֹ, וְנִפְטְרוּ מֵעָלָיו וְלֹא פָסְקוּ עוֹד לִחְיוֹת יַחַד עַד שֶׁהִפְרִיד בֵּינֵיהֶם הַמָּוֶת.
וּמִמַּה שֶּׁיְסֻפָּר:
סִפְּרוּ שֶׁהָיָה בְתוֹךְ בְּנֵי־עֻדְ’רָה אָדָם נָאֶה וְהָדוּר, וְלֹא הָיָה עוֹבֵר עָלָיו אֲפִלוּ יוֹם אֶחָד מִבְּלִי אַהֲבָה. אֵרַע לוֹ שֶׁאָהַב אִשָּׁה חֲנוּנִית מִבְּנֵי־הַשֵּׁבֶט. הָיָה שׁוֹלֵחַ אֵלֶיהָ שְׁלִיחִים יָמִים רַבִּים, וְהִיא אֵינָהּ פּוֹסֶקֶת מִלְּהִתְרַחֵק וְלִדְחוֹת אוֹתוֹ, עַד שֶׁהֵצִיקוּ לוֹ הַכִּסּוּפִים וְהַחֵשֶׁק וְהַגַּעֲגוּעִים, וְחָלָה מַחֲלָה קָשָׁה וְנָפַל לְמִשְׁכָּב וְנָדְדָה שְׁנָתוֹ. נִגְלָה לִבְנֵי אָדָם עִנְיָנוֹ וְנִתְפַּרְסֵם שְׁמוֹ בִּגְלַל הָאַהֲבָה.
הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ.
וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁלשׁ מֵאוֹת וּשְׁמוֹנִים וְאַרְבָּעָה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁבֶּן־הָאָדָם נָפַל לְמִשְׁכָּב וְנָדְדָה שְׁנָתוֹ, וְנִגְלָה לִבְנֵי־אָדָם עִנְיָנוֹ וְנִתְפַּרְסֵם שְׁמוֹ בִּגְלַל הָאַהֲבָה. נִתְוַסְּפוּ מַחֲלָתוֹ וְיִסּוּרָיו, עַד שֶׁקָּרַב לָמוּת. לֹא פָסְקוּ בְנֵי־מִשְׁפַּחְתּוֹ וּבְנֵי־מִשְׁפַּחְתָּהּ לְבַקְּשָׁהּ שֶׁתְּבַקֵּר אוֹתוֹ, וְהִיא מְסָרֶבֶת עַד שָׁעָמַד לָמוּת. הוֹדִיעוּ לָהּ זֹאת. נִכְמְרוּ רַחֲמֶיהָ עָלָיו, וְעָשְׂתָה עִמּוֹ חֶסֶד בְּבִקּוּרָהּ. כְּשֶׁרָאָה אוֹתָהּ זָלְגוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת וְנָשָׂא קוֹלוֹ מִלֵּב נִשְׁבָּר וְאָמַר:
בְּחַיַּיִךְ, כְּשֶׁיַעֲבֹר אֲרוֹנִי עַל פָּנַיִךְ,
עַל כִּתְפוֹת אַרְבָּעָה נִשָּׂא, מוּרָם –
אַחֲרֵי מִטָּתִי לְכִי, וְשִׁלְחִי שְׁלוֹמוֹתַיִךְ
לְקֶבֶר מֵת בַּבּוֹר יוּשַׂם.
כְּשֶׁשָּׁמְעָה אֶת דְּבָרָיו בָּכְתָה בְכִי מָר וְאָמְרָה: “לֹא הָיִיתִי מְדַמָּה שֶׁהָאַהֲבָה הֵבִיאָה אוֹתְךָ עַד לִידֵי כָךְ, עַד שֶׁלְּתוֹךְ יְדֵי הַמָּוֶת הֱטִילָתְךָ. וְאִלּוּ הָיִיתִי יוֹדַעַת זֹאת הָיִיתִי עוֹזֶרֶת אוֹתְךָ בְּמַצָּבְךָ וּמִתְעַנֶּגֶת עַל הָאִחוּד אִתְּךָ”. כְּשֶׁשָּׁמַע אֶת דְּבָרֶיהָ פָּרְצוּ דִמְעוֹתָיו כְּמִטְרוֹת הָעֲנָנִים, וְנָשָׂא קוֹלוֹ בְדִבְרֵי הַמְּשׁוֹרֵר:
קָרְבָה עֵת מָוֶת חָצַץ בֵּינִי וּבֵינָהּ,
וְשָׁפְעָה דְבֵקוּת, עֵת תּוֹעֶלֶת בָּהּ אֵינָהּ.
אַחַר־כָּךְ נֶאֱנַק אֲנָקָה וּמֵת. נָפְלָה עָלָיו מְנַשֶּׁקֶת אוֹתוֹ וּבוֹכָה, וְלֹא חָדְלָה לִבְכּוֹת עַד שֶׁנָּפְלָה לְיָדוֹ מִתְעַלֶּפֶת. כְּשֶׁהִתְעוֹרְרָה מֵהִתְעַלְּפוּתָהּ, צִוְּתָה עַל בְּנֵי מִשְׁפַּחְתָּהּ שֶׁיִקְבְּרוּהָ בְקִבְרוֹ כְשֶׁתָּמוּת. הוֹרִידָה דִמְעוֹת עֵינָה, וְנָשְׂאָה קוֹלָהּ בִּשְׁנֵי בָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:
הָיִינוּ עַל גַבֵּי הָאֲדָמָה וּבִנְעִימִים חַיֵּינוּ,
וְלַשֵּׁבֶט וְלֶחָצֵר וְלַמּוֹלֶדֶת תִּפְאֶרֶת וְגָאוֹן,
וַיַּפְרֵד הַזְּמָן וְתַהְפּוּכוֹתָיו חֲבִילָתֵנוּ,
וְתַכְרִיכִים אִחְדוּנוּ בְבִטְנָהּ בְמַשָּׁאוֹן.
כְּשֶׁגָּמְרָה אֶת שִׁירָהּ בָּכְתָה בְכִי רַב עַד שֶׁנָּפְלָה מִתְעַלֶּפֶת, וְנִשְׁאֲרָה בְהִתְעַלְּפוּתָהּ שְׁלשָׁה יָמִים וּמֵתָה וְנִקְבְּרָה בְתוֹךְ קִבְרוֹ. וְזֶה מִפִּלְאֵי הַמְּאוֹרָעוֹת בָּאַהֲבָה.
וּמִמַּה שֶּׁיְסֻפָּר:
מְסַפְּרִים שֶׁהָאָדוֹן בַּדְר אַלדִּין מִשְׁנֶה־תֵימָן הָיָה לוֹ אָח מַפְלִיא בְיָפְיוֹ, וְהָיָה שׁוֹקֵד בִּשְׁמִירָתוֹ עָלָיו. חִפֵּשׂ אָדָם שֶׁיְלַמְּדֶנוּ, וּמָצָא שֵׁיךְ בַּעַל הַדְרָה וִיקָר, וּצְנִיעוּת וָדַת. הִשְׁכִּין אוֹתוֹ בְדִירָה לְיַד מְעוֹנוֹ, וְנִשְׁאַר בְּכָךְ מֶשֶׁךְ יָמִים, כְּשֶׁהוּא הוֹלֵךְ כָּל יוֹם מִבֵּיתוֹ אֶל בֵּית הָאָדוֹן בַּדְר אַלדִּין וּמְלַמֵּד אָחִיו וּמִסְתַּלֵּק לְדִירָתוֹ. אַחַר כָּךְ דָּבַק לֵב הַשֵּׁיךְ לְאַהֲבָה אוֹתוֹ בָחוּר, וְחָזְקָה בוֹ תְשׁוּקָתוֹ וְהִסְעִירָה אֶת דַּעְתּוֹ. הִתְאוֹנֵן יוֹם אֶחָד לִפְנֵי הַבָּחוּר עַל מַצָּבוֹ. אָמַר לוֹ הַבָּחוּר: “מַה תַּחְבּוּלָה לִי, וַאֲנִי לֹא אוּכַל לְהִפָּרֵד מֵאָחִי לֹא בַלַּיְלָה וְלֹא בַיּוֹם, שֶׁכֵּן הוּא כָרוּךְ אַחֲרַי כְּפִי שָׁאַתָּה רוֹאֶה?” אָמַר לוֹ הַשֵּׁיךְ: “הֲרֵי דִירָתִי לְצַד מְעוֹנְכֶם, וְאֶפְשָׁר הוּא לְךָ בְּשָׁעָה שֶׁאָחִיךָ יָשֵׁן, שֶׁתָּקוּם אַתָּה וְתִכָּנֵס לְחֶדֶר בּוֹדֵד, וְתִתְרָאֶה לִבְנֵי אָדָם, כְּאִילוּ אַתָּה יָשֵׁן. אַחַר־כָּךְ תָּבוֹא אֶל מַעֲקַת הַגַּג, וַאֲנִי אֲקַבֵּל אוֹתְךָ לְיָדִי מֵאַחֲרֵי קִיר הַחוֹמָה, וְתֵשֵׁב אִתִּי כְהֶרֶף עַיִן אַחַת, אַחַר־כָּךְ תַּחֲזֹר מִבְּלִי שֶׁיַרְגִישׁ בְּךָ אָחִיךָ”. אָמַר הַבָּחוּר: “שָׁמַעְתִּי וְכִדְבָרְךָ אֶעֱשֶׂה”, וְהֵכִין הַשֵּׁיךְ מַתָּנוֹת יְקָרוֹת הַמַּתְאִימוֹת לְמַעֲלָתוֹ. זֶהוּ מַה שֶּׁהָיָה מֵעִנְיָנוֹ. וְאוּלָם בַּאֲשֶׁר לַבָּחוּר, הִנֵּה נִכְנַס לַחֶדֶר הַבּוֹדֵד וְהִמְתִּין עַד שֶׁעָלָה אָחִיו עַל מִשְׁכָּבוֹ, וְעָבְרָה שָׁעָה מִן הַלַּיְלָה עַד שֶׁשָּׁקַע אָחִיו בַּשֵּׁנָה. אַחַר־כָּךְ קָם וְהָלַךְ לוֹ אֶל הַמַּעֲקֶה וּמָצָא אֶת הַשֵּׁיךְ עוֹמֵד מְצַפֶּה לוֹ. הוֹשִׁיט לוֹ יָדוֹ וְתָפַס אוֹתוֹ וְנִכְנַס בּוֹ לִמְקוֹם הַמְּסִבָּה. וְהָיָה אוֹתוֹ לַיְלָה לֵיל יָרֵחַ בְּמִלּוּאוֹ. יָשְׁבוּ שְׁנֵיהֶם לְמִשְׁתֶּה וְנָקְפוּ הַכּוֹסוֹת בֵּינֵיהֶם. הִתְחִיל הַשֵּׁיךְ לְזַמֵּר, וּכְבָר הִטִּיל אַגַּן הַסַּהַר אֶת זַהֲרוֹרָיו עֲלֵיהֶם. וַעֲדַיִן הֵם בְּשִׁמְחָה וְשָׂשׂוֹן וְתַעֲנוּגוֹת וָגִיל וְאשֶׁר הַמַּפְלִיא אֶת הַדַּעַת וְאֶת הָעַיִן, וְהַנַּעֲלֶה מִכְּדֵי שֶׁיְתֹאָר, כְּשֶׁהָאָדוֹן בַּדְר אַלדִּין הִתְעוֹרֵר מִשְׁנָתוֹ, וְלֹא מָצָא אֶת אָחִיו. קָם נִבְעָת וּמָצָא אֶת הַדֶּלֶת פְּתוּחָה, נִכְנַס בְּדַרְכָּה וְשָׁמַע לְחִישַׁת דְּבָרִים. עָלָה מִן הַמַּעֲקֶה לְגַגּוֹ שֶׁל הַדִּירָה הַקְּרוֹבָה, וּמָצָא אוֹר זוֹרֵחַ בַּבַּיִת. הִסְתַּכֵּל מֵאַחֲרֵי הַקִּיר וּמָצָא אֶת שְׁנֵיהֶם וְהַכּוֹס נוֹקֶפֶת בֵּינֵיהֶם. הִרְגִּישׁ בּוֹ הַשֵּׁיךְ וְהַכּוֹס בְּיָדוֹ, וְהִנְעִים זְמִירוֹת וְנָשָׂא קוֹלוֹ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:
הִשְׁקַנִי יַיִן מִשִּׁפְתֵי פִיו,
וּבְרָכָה בְרִתְמַת לֶחִי לִי הֵשִׁיב.
וַיָּלֶן מְחַבְּקֵנִי לֶחְיִי לְלֶחְיוֹ,
הַיָּפֶה, בָאָדָם אֵין מְשָׁלוֹ.
וַיְהִי אַגַּן־סַהַר עָלֵינוּ מַשְׁקִיף.
בַּקְּשׁוּהוּ: אַל נָא יֵלֵךְ רָכִיל בְּאָחִיו.
וְהָיָה מֵעֲדִינוּת תְּכוּנָתוֹ שֶׁל בַּדְר אַלדִּין, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁשָּׁמַע בָּתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה אָמַר: “לֹא אֵלֵךְ רָכִיל בָּכֶם שְׁנֵיכֶם”, וְהָלַךְ וְעָזַב אוֹתָם בְּשִׂמְחָתָם הַגְּמוּרָה.
וּמִמַּה שֶּׁיְסֻפָּר:
סִפְּרוּ שֶׁנַּעַר וְנַעֲרָה הָיוּ קוֹרְאִים הַקֻּרְאָן בְּבֵית־הַסֵּפֶר, וְהָיָה הַנַּעַר דָּבֵק בְּאַהֲבָתוֹ לַנַּעֲרָה.
הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ.
וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁלשׁ מֵאוֹת וּשְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁהָיָה הַנַּעַר דָּבֵק בְּאַהֲבָתוֹ לַנַּעֲרָה וְכָרוּךְ אַחֲרֶיהָ בְּעֹז כִּסּוּפָיו. וּכְשֶׁהָיְתָה בְאַחַד הַיָּמִים שָׁעָה שֶׁל הַסָּחַת דַּעְתָּם שֶׁל הַנְּעָרִים, נָטַל הַנַּעַר אֶת לוּחַ הַנַּעֲרָה וְכָתַב עָלָיו שְׁנֵי בָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:
מַה תֹּאמְרִי לָזֶה אֲשֶׁר מַחֲלָתוֹ אָרְכָה
מֵעֹז אַהֲבָתֵךְ, עֲדֵי בָא בִּמְבוּכָה?
יִתְלוֹנֵן עַל כִּסּוּפָיו כּוֹאֵב וּמִצְטָעֵר, וְלֹא עוֹד יוּכַל אֲשֶׁר בְּלִבּוֹ הַסְתֵּר.
כְּשֶׁנָּטְלָה הַנַּעֲרָה אֶת לוּחָהּ, רָאֲתָה שִׁיר זֶה כָתוּב עָלָיו. וּכְשֶׁקָּרְאָה אוֹתוֹ וְהֵבִינָה פֵרוּשׁוֹ, בָּכְתָה מֵרַחֲמִים וְכָתְבָה מִתַּחַת לִכְתָבוֹ שֶׁל הַנַּעַר שְׁנֵי בָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:
כַּאֲשֶׁר רָאִינוּ אוֹהֵב הֵצִיקוּ לוֹ
כִּסּוּפָיו בְּקִרְבּוֹ, עָשִׂינוּ חֶסֶד עִמּוֹ,
וְהִשִּׂיג חֶפְצוֹ מֵאִתָּנוּ בְאַהֲבָתוֹ,
וְאִם יָבוֹא עָלֵינוּ כָל־אֲשֶׁר יָבוֹא.
וְאֵרַע שֶׁהַמּוֹרֶה נִכְנַס אֲלֵיהֶם וּמָצָא אֶת הַלּוּחַ בְּשָׁעָה שֶׁלֹּא הִרְגִּישׁוּ בַדָּבָר. נְטָלוֹ וְקָרָא מַה שֶּׁעָלָיו וְנִתְעוֹרְרוּ רַחֲמָיו עֲלֵיהֶם וְכָתַב עַל הַלּוּחַ מִתַּחַת לְמַה שֶּׁכָּתְבוּ, שְׁנֵי בָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:
גְּשִׁי אֶל אֲהוּבֵךְ וְאַל תַּחְשְׁשִׁי לְתוֹצָאוֹת,
כִּי הָאוֹהֵב בְּאַהֲבָתוֹ נְבוֹךְ־עַשְׁתּוֹת.
וּבַאֲשֶׁר לַמּוֹרֶה אַל תַּחְשְׁשִׁי לְמוֹרָאוֹ,
שֶׁמִּזְּמַן נִתְיַסֵּר בְּחֶשְׁקוֹ וִידָעוֹ.
וְקָרָה הַמִּקְרֶה שֶׁאֲדוֹנָהּ שֶׁל הַנַּעֲרָה נִכְנַס לְבֵית־הַסֵּפֶר בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, וּמָצָא אֶת לוּחַ הַנַּעֲרָה. נְטָלוֹ וְקָרָא מַה שֶּׁבּוֹ מִדִּבְרֵי הַנַּעֲרָה וּמִדִּבְרֵי הַנַּעַר וּמִדִּבְרֵי הַמּוֹרֶה. כָּתַב אַף הוּא עַל הַלּוּחַ מִתַּחַת לִכְתִיבַת כֻּלָּם שְׁנֵי בָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:
אַל יַפְרֵד אֱלֹהִים עֲדֵי־עַד בֵּינֵיכֶם,
וִישׁוֹמֵם אֵין אוֹנִים הַמַּלְעִיז עֲלֵיכֶם.
וּבַאֲשֶׁר לַמּוֹרֶה, חַי אֵל, שֶׁמְּעוֹלָם
עֵינַי לֹא רָאוּ סִרְסוּר רַב מֶנּוּ בָאָדָם.
אַחַר כָּךְ שָׁלַח אֲדוֹנָהּ שֶׁל הַנַּעֲרָה לְהָבִיא אֶת הַקָּאצִ’י וְאֶת הָעֵדִים וְכָתַב כְּתַב נִשּׂוּאֶיהָ לְאוֹתוֹ נַעַר בְּאוֹתוֹ מוֹשָׁב, וְעָשָׂה מִשְׁתֶּה וְהֵיטִיב לָהֶם עַד מְאֹד. וְלֹא פָסְקוּ מִחְיוֹת יַחַד בַּהֲנָאָה וְשִׂמְחָה עַד שֶׁהִשִּׂיגָם הוֹרֵס הַתַּעֲנוּגוֹת וּמַפְרִיד הַחֲבִילוֹת.
וּמִמַּה שֶּׁיְסֻפָּר:
סִפְּרוּ שֶׁאַלְמֻתַּלַמִּס בָּרַח מִלִּפְנֵי אַלנֻּעְמָאן בֶּן אַלְמֻנְדִ’ר1, וְנֶעְדָּר זְמָן אָרוֹךְ עַד שֶׁחָשְׁבוּ שֶׁמֵּת. וְהָיְתָה לוֹ אִשָּׁה יָפָה, וּשְׁמָה אֻמַיְמָה. יָעֲצוּ אוֹתָהּ בְּנֵי־מִשְׁפַּחְתָּהּ לְהִנָּשֵׂא וְסֵרְבָה. הִפְצִירוּ בָהּ, בִּגְלַל זֶה שֶׁהָיוּ רַבִּים שֶׁבִּקְּשׁוּ לְשֵׂאתָהּ, וְהִכְרִיחוּהָ לְהִנָּשֵׂא, וְנַעַנְתָה לָהֶם לְכָךְ בְּעַל כָּרְחָהּ. הִשִּׂיאוּ אוֹתָהּ לְאָדָם מִבְּנֵי־שִׁבְטָהּ. וְהָיְתָה אוֹהֶבֶת אֶת בַּעֲלָהּ אַלְמֻתַּלַמִּס אַהֲבָה עַזָּה. כְּשֶׁהִגִּיעַ לֵיל נִשּׂוּאֶיהָ לְאוֹתוֹ אָדָם, שֶׁהִכְרִיחוּהָ לְהִנָּשֵׂא לוֹ, בָּא בַעֲלָהּ אַלְמֻתַּלַמִּס בְּאוֹתוֹ לַיְלָה וְשָׁמַע בִּמְקוֹם הַשֵּׁבֶט קוֹל חֲלִילִים וְתֻפֵּי־יָד וְרָאָה אֶת סִימָנֵי הַשִּׂמְחָה. שָׁאַל אֲחָדִים מִן הַנְּעָרִים בִּדְבַר שִׁמְחָה זוֹ, וְאָמְרוּ לוֹ: “אֻמַיְמָה אֵשֶׁת אַלְמֻתַּלַמִּס הִשִּׂיאוּ אוֹתָהּ לִפְלוֹנִי, וַהֲרֵי הוּא בָא אֵלֶיהָ הַלַּיְלָה”. כְּשֶׁשָּׁמַע אַלְמֻתַּלַמִּס דְּבָרִים אֵלֶּה, הֶעֱרִים לְהִכָּנֵס עִם כָּל הַנָּשִׁים וּמָצָא אֶת שְׁנֵיהֶם עַל מוֹשַׁב אַפִּרְיוֹנָהּ. וּכְבָר קָרַב אֵלֶיהָ הֶחָתָן, וְהִיא נֶאֱנַחַת מֵעִמְקֵי לִבָּהּ וּבוֹכָה וְנוֹשֵׂאת קוֹלָהּ בְּבֵית־שִׁיר זֶה:
לוּ יָדַעְתִּי – הֵן מְאֹרָעוֹת הַזְּמַן רַבִּים הִנָּם –
בְּאֵיזוֹ אֶרֶץ, מֻתַּלַמִּס, אַתָּה שָׁם?
וְהָיָה בַּעֲלָה אַלְמֻתַּלַמִּס מִן הַמְּשׁוֹרְרִים הַמְּפֻרְסָמִים, עָנָה מִיָּד וְאָמַר:
בֶּחָצֵר הַקְרוֹבָה בְּיוֹתֵר, אֻמַיְמָה, דְּעִי עַתָּה,
וְלֹא פָסְקוּ גַעְגּוּעַי כַּאֲשֶׁר הָאוֹרְחָה חָנְתָה.
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הֵבִין לָהֶם הֶחָתָן וְיָצָא מִבֵּינֵיהֶם בִּמְהֵרָה נוֹשֵׂא קוֹלוֹ וְאוֹמֵר:
הָיִיתִי בְטוֹבָה וַאֲנִי שָׁרוּי בְּהִפּוּכָהּ,
וְאֶתְכֶם אָסַף בַּיִת רָחָב וּמוֹשָׁב לִמְנוּחָה.
עָזַב אוֹתָם וְהָלַךְ לוֹ וְנִשְׁאַר אִתָּהּ בַּעֲלָהּ אַלְמֻתַּלַמִּס לְבַדּוֹ. וְלֹא פָסְקוּ לִחְיוֹת בַּנְּעִימִים בַּחַיִים וִידִידוֹת וְעֹנֶג וַהֲנָאָה עַד שֶׁהִפְרִיד בֵּינֵיהֶם הַמָּוֶת. יִשְׁתַּבַח זֶה אֲשֶׁר בְּמַאֲמָרוֹ יָשׁוּבוּ וְיָקוּמוּ אֶרֶץ וְשָׁמַיִם.
וּמִמַּה שֶּׁיְסֻפָּר:
-
נעמאן מלך חירה בארם־נהרים התחתונה משנת 590 עד 600 אסה"נ. הרבה ספורים ואגדות מספרים הערבים על קשריו עם משוררים, ביניהם אלמתלמס, וכן עם נשים. הוא מתאר כאדם בעל מצבי־רוח משתנים ועריץ. ↩
סִפְּרוּ שֶׁהַכַּלִיף הָארוּן אַלרְרַשִׁיד הָיָה אוֹהֵב אֶת הַגְּבִירָה זֻבַּיְדָה אַהֲבָה עַזָּה וּבָנָה לָהּ מָקוֹם – גַּן לְטַיֵּל בּוֹ, וְעָשָׂה בוֹ יַמָּה קְטַנָּה שֶׁל מַיִם, וְעָשָׂה אוֹתָהּ סוּגָה בָעֵצִים, וְשִׁלַּח בָּה אֶת הַמַּיִם מִכָּל צַד, וְנִסְתַּבְּכוּ סְבִיבָהּ הָעֵצִים עַד כְּדֵי זֶה, שֶׁכְּשֶׁנִּכְנַס אָדָם לְהִתְרַחֵץ בְּאוֹתָהּ יַמָּה, לֹא רָאָהוּ אָדָם מֵרֹב עֲלֵי הָעֵצִים.
אֵרַע שֶׁנִּכְנְסָה הַגְּבִירָה זֻבַּיְדָה יוֹם אֶחָד לְאוֹתוֹ מָקוֹם וּבָאָה אֶל הַיַּמָּה.
הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ.
וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁלשׁ מֵאוֹת וּשְׁמוֹנִים וְשִׁשָּׁה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָׁר, שֶׁהַגְּבִירָה זֻבַּיְדָה, כְּשֶׁנִּכְנְסָה לְאוֹתוֹ מָקוֹם וּבָאָה אֶל הַיַּמָּה, הִתְבּוֹנְנָה לְיָפְיָהּ וּמָצְאוּ פְנֵי־מֵימֶיהָ וּסְבַךְ הָעֵצִים עָלֶיהָ חֵן בְּעֵינֶיהָ. וְהָיָה זֶה בְיוֹם חַם מְאֹד. פָּשְׁטָה שִׂמְלוֹתֶיהָ וְיָרְדָה לַיַּמָּה וְעָמְדָה, וְלֹא הָיוּ הַמַּיִם מְכַסִּים אֶת הָעוֹמֵד בָּהֶם נִצָּב. הִתְחִילָה מְמַלְּאָה אֶת הַמַּיִם בְּקֻמְקוּם שֶׁל כֶּסֶף וְיוֹצֶקֶת אֶת הַמַּיִם עַל גּוּפָהּ. נוֹדַע הַדָּבָר לַכַּלִיף וְיָרַד מֵאַרְמוֹנוֹ לְבַלֵּשׁ אוֹתָהּ מֵאֲחוֹרֵי עֲלֵי הָעֵצִים, וְרָאָה אוֹתָהּ עֲרֻמָּה, וְנִגְלָה מִמֶּנָּה מַה שֶּׁהָיָה מְכֻסֶּה כָרָגִיל. כְּשֶׁהִרְגִּישָׁה בִנְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים מֵאֲחוֹרֵי עֲלֵי־הָעֵצִים וְיָדְעָה שֶׁרָאָה אוֹתָהּ עֲרֻמָּה, פָּנְתָה אֵלָיו וְהִבִּיטָה אֵלָיו, וּבוֹשָׁה מִפָּנָיו וְכִסְּתָה חֵיקָהּ, וְאוּלָם לֹא יָכְלָה לְהַסְתִּירוֹ כֻלּוֹ שֶׁגָדוֹל הָיָה וְעָגֹל. הָפַךְ פָּנָיו מִיָּד מִמֶּנָה מִתְפַּלֵּא, וְנָשָׂא קוֹלוֹ בְּבֵית־שִׁיר זֶה:
רָאֲתָה עֵינִי אֶת אֲשֶׁר יוֹגֵינִי,
וְהִצִּית מְבֻקָּשִׁי בִּי יְגוֹנִי.
וְלֹא יָדַע מַה לֹאמַר אַחֲרֵי זֶה. שָׁלַח לִקְרֹא אֶת אַבּוּ־נֻוָאס. כְּשֶׁעָמַד לְפָנָיו, אָמַר לוֹ הַכַּלִיף:
"שָׂא לְפָנַי שִׁיר שֶׁבְּהַתְחָלָתוֹ:
רָאֲתָה עֵינִי אֶת אֲשֶׁר יוֹגֵינִי,
וְהִצִּית מְבֻקָּשִׁי בִּי יְגוֹנִי".
אָמַר לוֹ: “שָׁמַעְתִּי וּפְקֻדָּתְךָ אֲמַלֵּא”, פָּתַח בְּלִי הֲכָנוֹת, כְּהֶרֶף עַיִן וְנָשָׂא קוֹלוֹ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:
רָאֲתָה עֵינִי אֶת אֲשֶׁר יוֹגֵינִי,
וְהִצִּית מְבֻקָּשִׁי בִּי יְגוֹנִי.
בִּגְלַל עָפְרָה שָׁבַתְנִי שְׁבוֹת
תַּחַת צֵל שְׁנֵי עֲצֵי הַלּוֹט.
מַיִם עָלֶיהָ יָצָקָה,
מִקַּנְקַן כֶּסֶף הֵרִיקָה.
וְעֵת רָאַתְנִי אוֹתוֹ כִסְּתָה,
אַךְ יָדָהּ לֹא כֹל צָפְנָה אִתָּהּ.
הוֹי לוּ אֻשַׁרְתִּי עִמָּהּ לִהְיוֹת
שָׁעָה אַחַת אוֹ גַם שְׁתֵּי שָׁעוֹת.
חִיֵּךְ נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים לִדְבָרָיו וְהֵיטִיב לוֹ, וְנִפְטַר מִמֶּנוּ שָׂמֵחַ.
וּמִמַּה שֶּׁיְסֻפָּר:
סִפְּרוּ שֶׁנְּשִׂיא הַמַּאֲמִינִים הָארוּן אַלרְרַשִׁיד חָרַד אוֹתוֹ לַיְלָה חֲרָדָה גְדוֹלָה. קָם וְהִתְהַלֵּךְ בַּאֲגַפֵּי אַרְמוֹנוֹ וּמָצָא שִׁפְחָה חָגָה וְנָעָה מִשִּׁכְרוּת, וְהָיָה מְחַבֵּב אוֹתָהּ שִׁפְחָה וְאוֹהֲבָהּ אַהֲבָה עֲצוּמָה. שִׂחֵק עִמָּהּ וּמְשָׁכָהּ אֵלָיו וְנָפַל מְעִילָהּ מֵעָלֶיהָ וְהֻתְּרָה כְסוּתָהּ. בִּקֵּשׁ לִקְרַב אֵלֶיהָ. אָמְרָה לוֹ: “תֵּן לִי שְׁהוּת עַד לֵיל מָחָר, נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים, שֶׁאֵינִי מוּכָנָה לְךָ, שֶׁכֵּן לֹא יָדַעְתִּי שֶׁתָּבוֹא”. עֲזָבָהּ וְהָלַךְ לוֹ. כְּשֶׁהִגִּיעַ הַיּוֹם וְזָרְחוּ מְאוֹרוֹתָיו מִשִּׁמְשׁוֹ, שָׁלַח אֵלֶיהָ נַעַר שֶׁיּוֹדִיעֶנָה שֶׁנְּשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים בָּא לְחַדְרָהּ. שָׁלְחָה לְהַגִּיד לוֹ: “אֶת שִׂיחַת הַלַּיְלָה יִמְחֶה הַיּוֹם”. אָמַר אַלרְרַשִׁיד לְרֵעָיו: "שְׂאוּ בְאָזְנַי שִׁיר עַל דָּבָר זֶה: “אֶת שִׂיחַת הַלַּיְלָה יִמְחֶה הַיּוֹם”, אָמְרוּ לוֹ: “שָׁמַעְנוּ וּפְקֻדָּתְךָ נְמַלֵּא”, נִגַּשׁ אַלרְרָכָּאשִׁי1 וְנָשָׂא קוֹלוֹ בְּבָתֵּי שִׁיר אֵלֶּה:
חֵי אֱלֹהִים, אִלּוּ כְצַעֲרִי מְצָאֵךְ,
הִפְנְתָה מְנוּחָתֵךְ רָחֲקָה מֵאִתֵּךְ.
עֲזָבָתְךָ חוֹשֵׁב, הַלֵּב סְחַרְחַר,
נַעֲרָה לֹא תְבַקֵּר וְלֹא תְבֻקַּר.
הִבְטִיחָתְךָ וַתָּפֵר דְּבָרָהּ וַתֹּאמַר:
“הַיּוֹם יִמְחֶה אֶת אֲשֶׁר לַיְלָה נִדְבָּר”2.
אַחַר־כָּךְ נִגַּשׁ אַבּוּ מֻצְעַבּ וְנָשָׂא קוֹלוֹ בְּבָתֵּי שִׁיר אֵלֶּה:
מָתַי תִּתְפַּכָּח וְלִבְּךָ פָּרַח עָף,
וְלֹא תָנוּם, וּמָנוֹחַ מִמְּךָ נִטְרָף?
כְּלוּם בָּעַיִן תִּדְמַע לֹא רַב לְךָ,
וְאֵשׁ תּוּקַד בְּקִרְבִּי לְזִכְרְךָ? –
חִיֵךְ מְצַחֵק וּבַהֲנָאָה אָמַר:
“הַיּוֹם יִמְחֶה אֶת אֲשֶׁר לַיְלָה נִדְבָּר”.
אַחַר־כָּךְ נִגַּשׁ אַבּוּ־נֻוָאס וְנָשָׂא קוֹלוֹ בְּבָתֵּי שִׁיר אֵלֶּה:
נִמְשְׁכָה הָאַהֲבָה, אַךְ הַבִּקּוּר נִכְרַת וְלֹא קָם.
וַנְּדַבֵּר גְּלוּיוֹת וַנָּרֶב, וְלֹא הוֹעִילוּ תוֹכָחוֹת שָׁם.
וָלַיְלָה הוֹפִיעָה שִׁכּוֹרָה בָאַרְמוֹן,
וְאוּלָם הֲדָרָה פֵּאֵר אֶת הַשִּׁכָּרוֹן. וּכְבַר נָפַל הַמְּעִיל מֵעַל כְּתֵפֶיהָ, נִשְׁמַט
מִדַּהְדֵּהַּ, וְהֻתַּר הַלְּבוּשׁ וְיָרַד,
וְהֵנִיעָה הֲלִיכָה עַכּוּזִים כָּבָדוּ,
וְעָנָף רִמּוֹנִים רַכִּים עָנָדוּ.
אָמַרְתִּי: “הַבְטָחַת אֱמוּנִים אוֹהֲבֵךְ הַבְטִיחִי”.
וַתֹּאמַר: “לְמָחָר בַּנְּעִימִים הַבִּקּוּר יֶהִי”.
וָאָבוֹא לְמָחָר וָאֹמַר: “הַהַבְטָחָה?” וַתֹּאמַר:
“הַיּוֹם יִמְחֶה אֶת אֲשֶׁר לַיְלָה נִדְבָּר”.
צִוָּה הַכַּלִיף לְכָל אֶחָד מִן הַמְּשׁוֹרְרִים צְרוֹר שֶׁל עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אֲדַרְכְּמוֹנִים, מִלְבַד לְאַבּוּ־נֻוָאס, שֶׁצִוָּה לְהַתִּיז אֶת רֹאשׁוֹ, וְאָמַר לוֹ: “אַתָּה הָיִיתָ עִמָּנוּ בָאַרְמוֹן בַּלַּיְלָה”, אָמַר לוֹ: “לֹא יָשַׁנְתִּי אֶלָּא בְבֵיתִי, וְאוּלָם הִסַּקְתִּי מִדְּבָרֶיךָ אֶת תֹּכֶן הַשִׁיר”, וּכְבָר אָמַר אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה, וְהוּא הָאֲמִתִּי בָאוֹמְרִים: “וְהַמְשׁוֹרְרִים יֵלְכוּ אַחֲרֵיהֶם הַשּׁוֹגִים. הַאִם לֹא תִרְאֶה, כִּי הֵם בְּכָל נַחַל יְשׁוֹטְטוּ, וְכִי יֹאמְרוּ אֶת אֲשֶׁר לֹא יַעֲשׂוּ?”3. שִׁחְרְרוֹ וְצִוָּה לָתֵת לוֹ שְׁנֵי צְרוֹרוֹת שֶׁל עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אֲדַרְכְּמוֹנִים, וְאַחַר־כָּךְ יָצְאוּ מֵעַל פָּנָיו.
וּמִמַּה שֶּׁיְסֻפָּר:
סֻפַּר עַל אוֹדוֹת מֻצְעַבּ בֶּן אַלזֻּבַּיְר שֶׁמָּצָא אֶת עַזָּה בְּאַלְמַדִינָה וְהָיְתָה מִן הַחֲכָמוֹת שֶׁבַּנָּשִׁים. אָמַר לָהּ: “גָמַרְתִּי בְדַעְתִּי לָשֵׂאת לְאִשָּׁה אֶת עָאאִשָׁה בַּת טַלְחָה וּמְבַקֵּשׁ אֲנִי מֵאִתֵּךְ שֶׁתֵּלְכִי אֵלֶיהָ וְתִתְבּוֹנְנִי לִיצִירָתָהּ”, הָלְכָה אֵלֶיהָ וְחָזְרָה אֶל מֻצְעַבּ וְאָמְרָה לוֹ: “רָאִיתִי פָנִים יָפוֹת יוֹתֵר מִן הַבְּרִיאוּת. לָהּ שְׁתֵּי עֵינַיִם גְּדוֹלוֹת וְיָפוֹת, וּמִתַּחַת לָהֶן אַף נְשָׁרִים, וּשְׁתֵּי לְחָיַיִם מְלֵאוֹת וַחֲלָקוֹת וּפֶה כְּפֶלַח הָרִמּוֹן, וְצַוָּאר כְּקַנְקַן הַכֶּסֶף, וּמִתַּחַת לוֹ חָזֶה שָׁדָיו נָכוֹנוּ כְּמוֹ הָיוּ שְׁנֵי רִמּוֹנִים, וּמִתַּחַת לָזֶה גוּף תָּמִיר וְטַבּוּר דוֹמֶה לְעֶשֶׁת הַשֵּׁן. עֲגָבוֹת לָהּ כִּשְׁתֵּי גִבְעוֹת הַחוֹל, שׁוֹקֶיהָ מְתוּחוֹת עֲגֻלּוֹת וִירֵכֶיהָ כְעַמּוּדֵי בַהַט, וְאוּלָם מָצָאתִי אֶת רַגְלֶיהָ גְדוֹלוֹת. תִּשְׁכַּח אֶצְלָהּ שְׁעַת צָרָה”. כְּשֶׁשָּׁמַע מֻצְעַבּ שֶׁתֵּאֲרָה עַזָּה אֶת עָאאִשָׁה בַּת טַלְחָה בְמִלִּים אֵלֶּה, נְשָׂאָהּ לְאִשָּׁה וּבָא אֵלֶיהָ.
הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ.
וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁלשׁ מֵאוֹת וּשְׁמוֹנִים וְשִׁבְעָה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָׁר, שֶׁאַחֲרֵי שֶׁתֵּאֲרָה עַזָּה אֶת עָאאִשָׁה בַּת טַלְחָה בְמִלִּים אֵלֶּה, נָשָׂא מֻצְעַבּ אֶת עָאאִשָׁה לְאִשָּׁה וּבָא אֵלֶיהָ. אַחַר כָּךְ הִזְמִינָה עַזָּה אֶת עָאאִשָׁה וְאֶת הַנָּשִׁים מִקֻּרַיְשׁ אֶל בֵּיתָהּ, וְשָׁרָה שָׁם עַזָּה בְמַעֲמַד מֻצְעַבּ שְׁנֵי בָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:
פִּי הַנַּעֲרָה אַךְ עֲדָנִים רֵיחוֹ,
יִמְתַּק לְנַשְּׁקוֹ, מָתוֹק הוּא בְחַיְּכוֹ.
וּבְלָגְמִי מֶנּוּ, מַחֲשַׁבְתִּי מֶנּוּ לֹא עוֹד תָּסוּר,
וְאָכֵן בְּמַחֲשָׁבוֹת בָּם מֶלֶךְ יָשׂר.
מִכְּשֶׁבָּא אֵלֶיהָ מֻצְעַבּ בַּלַּיְלָה, לֹא הִרְפָּה מִמֶּנָה אֶלָּא אַחֲרֵי בִיאָה שְׁבִיעִית. לְמָחָר מָצְאָה אוֹתוֹ אַחַת שִׁפְחוֹתָיו הַמְשֻׁחְרָרוֹת. אָמְרָה לוֹ: “נַפְשִׁי כַּפָּרָתְךָ, שָׁלֵם אַתָּה בַכֹּל, וְאַף בְּכָךְ”.
וְסִפְּרָה אִשָּׁה אֲחֶרֶת: “פַּעַם הָיִיתִי בְּבֵיתָהּ שֶׁל עָאאִשָׁה בִּנְתְּ טַלְחָה. בָּא אֵלֶיהָ בַּעֲלָהּ, וְהָיְתָה תְשׁוּקָתָהּ אֵלָיו. חִבְּקָהּ נִרְגָּשׁ, וְהִיא נֶאֱנֶקֶת וְנֶאֱנַחַת, תְּנוּדוֹתֶיהָ נִפְלָאוֹת וּתְנוּעוֹתֶיהָ תְּמוּהוֹת, וַאֲנִי שׁוֹמַעַת. כְּשֶׁפָּרַשׁ מִמֶּנָה, אָמַרְתִּי לָהּ: ‘כֵּיצַד זֶה יָכֹלְתְּ לִנְהֹג כָּךְ, בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי בְּבֵיתֵךְ, אַחֲרֵי כָּל מַעֲלָתֵךְ וַאֲצִלוּתֵךְ וְיַחַס אָבוֹת שֶׁלָּךְ’? אָמְרָה לִי: ‘מֵחוֹבָתָהּ שֶׁל אִשָּׁה הִיא לְהַגִּישׁ לְבַעֲלָהּ כְּכָל אֲשֶׁר בִּיכָלְתָּהּ מִן הַתְּנוּדוֹת וְהַתְּנוּעוֹת הַמֻּפְלָאוֹת. וּמַה הוּא שֶׁלֹּא מָצָא חֵן בְּעֵינַיִךְ’? אָמַרְתִּי לָהּ: ‘מוּטָב הָיָה בְעֵינַי אִלּוּ הָיָה זֶה נַעֲשָׂה בַּלַּיְלָה’. אָמְרָה לִי: 'זֶהוּ כָךְ אַךְ וְרַק בַּיּוֹם. בַּלַּיְלָה עוֹשָׂה אֲנִי יוֹתֵר מִכֵּן, שֶׁכֵּן מִתְעוֹרֶרֶת תַּאֲוָתוֹ כְּשֶׁהוּא רוֹאֶה אוֹתִי וּתְשׁוּקָתוֹ מִתְרַגֶּשֶׁת, וְהוּא קָרֵב אֵלַי וַאֲנִי נִשְׁמַעַת לוֹ, וְנַעֲשָׂה אֲשֶׁר נַעֲשָׂה כְּפִי שֶׁיָּדוּעַ לָךְ”.
וּמִמַּה שֶּׁיְסֻפָּר:
קָנָה לוֹ אַבּוּ אלְאַסְוַד1 שִׁפְחָה פוֹזֶלֶת, שֶׁהָיְתָה יְלִידַת תַּעֲרֹבֶת בֵּין הָעַרְבִים, וּמָצְאָה חֵן בְּעֵינָיו. וְאוּלָם קְרוֹבָיו בִּקְּשׁוּ לְהוֹרִיד חִנָּהּ בְּעֵינָיו. תָּמַהּ עַל הָאֲנָשִׁים, נָשָׂא כַפּוֹת יָדָיו הֲפוּכוֹת וְאָמַר בָּתֵי־שִׁיר אֵלֶּה:
יְגַנּוּהָ בְעֵינַי, וְאֵין בָּהּ כָּל־מוּם
בִּלְתִּי אֲשֶׁר בְּעֵינֶיהָ כֶּתֶם כָּתוּם.
וְאִם בְּעֵינֶיהָ פְּגָם, יַעֲדֶנָּה עֲדוֹת
גֵּו תָּמִיר, נָע עַל עֲגָבוֹת כְּבֵדוֹת.
וּמִמַּה שֶּׁיְסֻפָּר:
-
המדובר כנראה במשורר אלדעלי, משורר במחצית השניה למאה השביעית אסה"נ בבצרה. מיחסים לו הרבה בזמן יותר מאוחר, את המצאת הדקדוק. ↩
בְּאַחַד הַלֵּילוֹת הָיָה נְשִׂיא הַמַּאֲמִינִים הָארוּן אַלרְרַשִׁיד שׁוֹכֵב נָח בֵּין שְׁתֵּי שְׁפָחוֹת, הָאַחַת מֵאַלְמַדִינָה וְהַשְׁנִיָּה מִכּוּפָה, הָיְתָה זוֹ שֶׁל כּוּפָה מְשַׁפְשֶׁפֶת יָדָיו, בְּשָׁעָה שֶׁהָיְתָה זוֹ שֶׁל אַלְמַדִינָה מְעַסָּה אֶת רַגְלָיו, עַד כְּדֵי כָךְ שֶׁנִּתְקַשָּׁה אֲבָרוֹ. אָמְרָה לָהּ זוֹ שֶׁל כּוּפָה: “רוֹאָה אֲנִי שֶׁאַתְּ מְבַקֶּשֶׁת לְסַלְּקֵנִי מִכָּל הַהוֹן וְלִטּוֹל אוֹתוֹ לְעַצְמֵךְ; הֲרֵי חֵלֶק לִי בוֹ”. הֵשִׁיבָה לָהּ זוֹ שֶׁל אַלְמַדִינָה: “אָמְרוּ לִי מִשְּׁמוֹ שֶׁל מָאלִךְּ מִשְׁמוֹ שֶׁל הִשָׁאם בֶּן עֻרְוָה שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ מִפִּי אָבִיו עַל הַנָּבִיא שֶׁאָמַר: אִם מִי־שֶׁהוּא מַחֲזִיר לְחַיִּים אֶת הַנּוֹטֶה לָמוּת, הֲרֵי הוּא קִנְיָנוֹ וְקִנְיַן יוֹרְשָׁיו אַחֲרָיו”. וְאוּלָם הַכּוּפִית סִלְּקָה אֶת חֲבֶרְתָּהּ, מִבְּלִי שִׂים לֵב אֵלֶיהָ, הַצִדָּה, וְנָטְלָה לָהּ אֶת כָּל הַסְּחוֹרָה בְיָדֵיהָ וְאָמְרָה: “מָסוֹרֶת בְּיָדֵנוּ מִשְׁמוֹ שֶׁל אַעְמַשׁ מִשְׁמוֹ שֶׁל כַ’יְתַמָה שֶׁיָּדַע מִשְּׁמוֹ שֶׁל הַנָּבִיא מִפִּי עַבְּד־אַלְלָּה אִבְּן מַסְעוּד שֶׁאָמַר: הַצַּיִד הוּא קִנְיָנוֹ שֶׁל זֶה שֶׁצָּדוֹ וְלֹא שֶׁל זֶה שֶׁהֶחֱרִיד אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ”.
וּמִמַּה שֶּׁיְסֻפָּר:
-
ספור זה הוא לעג לבעלי מסורת האסלם שהיו בה גם אנשים מוגבלים בדעתם. האנשים הנזכרים כאן הם בעלי־מסורת ידועים. ↩
פַּעַם הָיָה הַכַּלִיף הָארוּן אַלרְרַשִׁיד שׁוֹכֵב נָח עִם שָׁלשׁ שְׁפָחוֹת, אַחַת מִמַּכָּה, אַחַת מֵאַלְמַדִינָה וְאַחַת מֵעִרָאק. שָׁלְחָה זוֹ שֶׁל אַלְמַדִינָה אֶת יָדָהּ אֶל שַׁרְבִיטוֹ וְהֵבִיאָה אוֹתוֹ לִידֵי כָךְ שֶׁהִתְנַשֵּׂא וָקָם. קָפְצָה זוֹ שֶׁל מַכָּה וּמְשָׁכַתְהוּ אֵלֶיהָ, אָמְרָה לָהּ זוֹ שֶׁל אַלְמַדִינָה: “מַה פְּגִיעָה הִיא זוֹ שֶׁאַתְּ פּוֹגַעַת בִּזְכוּיוֹתַי? שָׁמַעְתִּי מִפִּי מָאלִךְּ מִשְׁמוֹ שֶׁל אַלזֻּהְרִי שֶׁשָׁמַע מִפִּיו שֶׁל עַבְּדַאלּלָה אִבְּן סָאלִם, שֶׁשָׁמַע מִפִּיו שֶׁל סָאלִם מִשְׁמוֹ שֶׁל סַעִיד אִבְּן זַיְד שֶׁאָמַר, שֶׁשְּׁלִיחַ אַללָּהּ – יְבָרְכֵהוּ אַללָּהּ וְיָשֵׂם לוֹ שָׁלוֹם – אָמַר: הַמְחַיֶּה קַרְקַע מֵתָה קִנְיָנוֹ הִיא”. אָמְרָה לָהּ זוֹ שֶׁל מַכָּה: “מָסוֹרֶת בְּיָדֵנוּ מִפִּי סֻפְיָאן מִשְּׁמוֹ שֶׁל אַבּוּ אַלזִּנָאד2 שֶׁשָּׁמַע מִפִּי אלְאַעְרַג', לְפִי מַה שֶּׁמָּסַר אַבּוּ הֻרַיְרָה, שֶׁשְּׁלִיחַ אַללָּהּ – יְבָרְכֵהוּ אַללָּהּ וְיָשֵׂם לוֹ שָׁלוֹם – אָמַר: הַצַּיִד הוּא לְזֶה שֶׁצָּדוֹ וְלֹא לְזֶה שֶׁהֶחֱרִידוֹ”. דָּחֲקָה הָעִרָאקִית אֶת שְׁתֵּיהֶן הַצִּדָּה וְאָמְרָה: “לִי הוּא עַד שֶׁיָּכְרַע הַדִּין בַּמַּחֲלוֹקֶת שֶׁבֵּין שְׁתֵּיכֶן”.
וּמִמַּה שֶּׁיְסֻפָּר:
סִפְּרוּ שֶׁהָיָה אָדָם שֶׁהָיְתָה לוֹ טַחֲנָה, וְלוֹ חֲמוֹר שֶׁהָיָה טוֹחֵן בּוֹ. הָיְתָה לוֹ אִשָּׁה רָעָה שֶׁהָיָה אוֹהֲבָהּ וְהִיא מוֹאֶסֶת בּוֹ, וְהָיְתָה אוֹהֶבֶת שָׁכֵן שֶׁלָּה, וְהוּא שׂוֹנְאָהּ וּמוֹנֵעַ עַצְמוֹ מִמֶּנָה. רָאָה בַעֲלָהּ בַחֲלוֹם אוֹמֵר שֶׁאָמַר לוֹ: “חֲפֹר בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי בִמְקוֹם סִבּוּבוֹ שֶׁל הַחֲמוֹר בַּטַּחֲנָה וְתִמְצָא אוֹצָר”. כְּשֶׁהִתְעוֹרֵר מִשְׁנָתוֹ סִפֵּר חֲלוֹמוֹ לְאִשְׁתּוֹ, וְצִוָּה עָלֶיהָ לְהַסְתִּיר הַסּוֹד. סִפְּרָה הַדָּבָר לִשְׁכֵנָהּ.
הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ.
וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁלשׁ מֵאוֹת וּשְׁמוֹנִים וּשְׁמוֹנָה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָׁר, שֶׁאֵשֶׁת הַטּוֹחֵן סִפְּרָה לִשְׁכֵנָהּ, שֶׁהָיְתָה אוֹהֶבֶת אוֹתוֹ, אֶת הַסּוֹד, כְּדֵי לְהִתְקָרֵב אֵלָיו. נוֹעַד עִמָּהּ לָבוֹא אֵלֶיהָ בַּלַּיְלָה. כְּשֶׁהֶחֱשִׁיךְ בָּא וְחָפַר בִּמְקוֹם סִבּוּב הַטַּחֲנָה, וּמָצָא אֶת הָאוֹצָר וְהוֹצִיאוֹ. אָמַר לָהּ הַשָּׁכֵן: “וְכֵיצַד נַעֲשֶׂה בָּזֶה?” אָמְרָה לוֹ: “נְחַלֵּק אוֹתוֹ לַחֲצָאִין בְּשָׁוֶה, וְתִפָּרֵד אַתָּה מֵאִשְׁתְּךָ, וַאֲנִי אַעֲרִים לְהִפָּרֵד מִבַּעֲלִי, אַחַר־כָּךְ תִּשָּׂא אוֹתִי, וּכְשֶׁנִּהְיֶה יַחַד, נְצָרֵף אֶת כָּל הַמָּמוֹן כֻּלּוֹ בְיַחַד, וְיִהְיֶה בְיָדֵנוּ”. אָמַר לָה שְׁכֵנָהּ: “חוֹשֵׁשׁ אֲנִי שֶׁהַשָּׂטָן יַדִּיחֵךְ, וְתִקְחִי לָךְ זוּלָתִי, שֶׁכֵּן הַזָּהָב בַּבַּיִת כַּשֶּׁמֶשׁ בָּעוֹלָם. וְהָעֵצֶה הַנְּכוֹנָה הִיא שֶׁיְּהֵא כָל הַכֶּסֶף אֶצְלִי, כְּדֵי שֶׁתִּשְׁתַּדְּלִי לְהִפָּטֵר מִבַּעֲלֵךְ וְלָבוֹא אֵלַי”. אָמְרָה לוֹ: “וְאַף אֲנִי חוֹשֶׁשֶׁת לְמַה שָּׁאַתָּה חוֹשֵׁשׁ, וְאֵינִי מוֹסֶרֶת לְךָ חֶלְקִי בְמָמוֹן זֶה, שֶׁהֲרֵי אֲנִי שֶׁהֶרְאֵיתִי לְךָ אוֹתוֹ”. כְּשֶׁשָּׁמַע דְּבָרִים אֵלֶּה מִפִּיהָ, עוֹרְרָה אוֹתוֹ תַאֲוַת הַמָּמוֹן לְהָרְגָהּ. הֲרָגָהּ וֶהֱטִילָה בִּמְקוֹם הָאוֹצָר. הִשִּׂיג אוֹתוֹ אוֹר הַיוֹם, וְלֹא הָיְתָה לוֹ שְׁהוּת לְטָמְנָהּ. נָטַל אֶת הַמָּמוֹן וְיָצָא. הִתְעוֹרֵר הַטּוֹחֵן מִן הַשֵּׁנָה וְלֹא מָצָא אֶת אִשְׁתּוֹ. נִכְנַס לַטַּחֲנָה וְרָתַם אֶת הַחֲמוֹר לַטַּחֲנָה וְנָתַן עָלָיו בְּקוֹלוֹ. הָלַךְ וְעָמַד. הִכָּהוּ הַטּוֹחֵן מַכָּה קָשָׁה, אַךְ כְּכָל אֲשֶׁר הִכָּהוּ, נָסוֹג לְאָחוֹר מִשּׁוּם שֶׁנִּבְעַת מִן הָאִשָּׁה הַמֵּתָה, וְאִי־אֶפָשָׁר הָיָה לוֹ לִצְעֹד קָדִימָה. כָּל זֶה הָיָה, וְהַטּוֹחֵן אֵינוֹ יוֹדֵעַ, מַה סִּבַּת עֲמִידָתוֹ שֶׁל הַחֲמוֹר. נָטַל סַכִּין וְדָקַר אוֹתוֹ בוֹ דְקִירָה חֲזָקָה, וְלֹא זָז מִמְּקוֹמוֹ. כָּעַס עָלָיו וְתָקַע אֶת הַסַּכִּין בְּמָתְנָיו, וְנָפַל הַחֲמוֹר מֵת. כְּשֶׁעָלָה אוֹר הַיּוֹם רָאָה הַטּוֹחֵן אֶת הַחֲמוֹר מֵת, וְרָאָה אֶת אִשְׁתּוֹ מֵתָה וּמָצָא אוֹתָהּ בִּמְקוֹם הָאוֹצָר. גָּדַל זַעֲמוֹ עַל שֶׁהָלַךְ הָאוֹצָר וְאָבְדַן אִשְׁתּוֹ וְהַחֲמוֹר, וְנִצְטַעֵר צַעַר רָב. וְכָל זֶה מִשּׁוּם שֶׁגִּלָּה סוֹדוֹ לְאִשְׁתּוֹ וְלֹא הִסְתִּיר אוֹתוֹ מִמֶּנָּה.
וּמִמַּה שֶּׁיְסֻפָּר:
סִפְּרוּ שֶׁאַחַד הַסְּכָלִים הָיָה מְהַלֵּךְ וּבְיָדוֹ אַפְסַר חֲמוֹרוֹ כְּשֶׁהוּא מוֹשְׁכוֹ אַחֲרָיו. רָאוּ אוֹתוֹ שְׁנֵי אֲנָשִׁים מִן הָרַמָּאִים. אָמַר אֶחָד מֵהֶם לַחֲבֵרוֹ: “נוֹטֵל אֲנִי חֲמוֹר זֶה מֵאָדָם זֶה”. אָמַר לוֹ חֲבֵרוֹ: “כֵּיצַד אַתָּה נוֹטְלוֹ?” אָמַר לוֹ: “בּוֹא אַחֲרַי וַאֲנִי מַרְאֶה לְךָ”. הָלַךְ אַחֲרָיו. קָרַב אוֹתוֹ רַמַּאי אֶל הַחֲמוֹר, וְהִתִּיר מֵעָלָיו אֶת הָאַפְסָר. מָסַר אֶת הַחֲמוֹר לַחֲבֵרוֹ, וְשָׂם אֶת הָאַפְסָר בְּרֹאשׁוֹ הוּא, וְהָלַךְ אַחֲרֵי הַסָּכָל עַד שֶׁיָּדַע שֶׁחֲבֵרוֹ הָלַךְ לוֹ עִם הַחֲמוֹר, וְעָמַד. מָשַׁךְ אוֹתוֹ הַסָּכָל בָּאַפְסָר וְלֹא הָלַךְ, הִפְנָה פָנָיו אֵלָיו וְרָאָה אֶת הָאַפְסָר בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל אָדָם. אָמַר לוֹ: “אֵיזֶה דָּבָר אַתָּה?” אָמַר לוֹ: “אֲנִי חֲמוֹרְךָ, וְלִי סִפּוּר מַתְמִיהַ, וְהוּא שֶׁהָיְתָה לִי אֵם זְקֵנָה וִישָׁרָה, בָּאתִי אֵלֶיהָ בְּאַחַד הַיָּמִים כְּשֶׁאֲנִי שִׁכּוֹר. אָמְרָה לִי: ‘בְּנִי, שׁוּב בִּתְשׁוּבָה אֶל אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה מֵהֶפְקֵרוּת זוֹ’ נָטַלְתִּי מַקֵּל וְהִכֵּיתִי אוֹתָהּ בּוֹ. קִלְּלָה אוֹתִי וְהָפַךְ אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה צוּרָתִי לְצוּרַת חֲמוֹר, וְהִפִּילַנִי לְיָדְךָ. וְנִשְׁאַרְתִּי אֶצְלְךָ כָּל הַזְּמַן הַזֶּה כֻלּוֹ, עַד שֶׁבָּא הַיּוֹם הַזֶּה, וְהִרְהֲרָה בִי אִמִּי וְעוֹרֵר אֱלֹהִים בְּלִבָּהּ רַחֲמִים עָלַי, וְהִתְפַּלְּלָה עָלַי, וְהֶחֱזִירַנִי אֱלֹהִים לְאָדָם כְּמוֹת שֶׁהָיִיתִי”. אָמַר הָאִישׁ: “אֵין חַיִל וְאֵין כֹּחַ אֶלָּא לֵאלֹהִים הָאַדִּיר, מְבַקֵּשׁ אֲנִי מִמְּךָ אָחִי, שֶׁתִּמְחַל לִי עַל מַה שֶּׁהָיִיתִי עוֹשֶׂה בְךָ מִן הָרְכִיבָה וְזוּלָתָהּ”. נִפְטַר מִמֶּנוּ וְהָלַךְ. חָזַר בַּעַל הַחֲמוֹר לְבֵיתוֹ וְהוּא שִׁכּוֹר מִן הַצַּעַר וְהַדְּאָגָה. אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ: “מַה הוּא זֶה שֶׁהִדְהִימְךָ, וְהַחֲמוֹר הֵיכָן הוּא?” אָמַר לָהּ: “אִי־אַתְּ יוֹדַעַת כְּלוּם בְּעִנְיַן הַחֲמוֹר, וַהֲרֵי אֲנִי מְסַפֵּר לָךְ”. סִפֵּר לָהּ אֶת הַסִּפּוּר. אָמְרָה: “הוֹי לָנוּ מִדִּינוֹ שֶׁל אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה. כֵּיצַד עָבַר עָלֵינוּ כָּל הַזְּמַן הַזֶה כֻלּוֹ, כְּשֶׁאֲנַחְנוּ מְשַׁעְבְּדִים בְּנֵי אָדָם”. הָיְתָה נוֹתֶנֶת צְדָקָה וּמִתְפַּלֶּלֶת לִסְלִיחַת אֱלֹהִים, וְהָיָה הָאִישׁ יוֹשֵׁב מֶשֶׁךְ זְמָן כְּשֶׁהוּא בְלִי עֲבוֹדָה. אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ: “עַד מָתַי יְשִׁיבָה בְטֵלָה זוֹ בַבַּיִת מִבְּלִי עֲבוֹדָה? לֵךְ לַשּׁוּק וּקְנֵה לָנוּ חֲמוֹר וַעֲבֹד בּוֹ”. הָלַךְ לַשּׁוּק וְעָמַד בִּמְקוֹם מִמְכַּר הַחֲמוֹרִים, וְהִנֵה חֲמוֹרוֹ עוֹמֵד לִמְכִירָה. כְּשֶׁהִכִּיר אוֹתוֹ, נִגַּשׁ אֵלָיו וְשָׂם אֶת פִּיו עַל אָזְנוֹ וְאָמַר לוֹ: “אוֹי לְךָ, מְגֻנֶּה שֶׁבָּאָדָם, כְּלוּם חָזַרְתָּ שׁוּב אֶל הַשִּׁכְרוּת וְהִכִּיתָ אֶת אִמְּךָ? שׁוּב אֵינִי קוֹנֶה אוֹתְךָ לְעוֹלָם”. וְעָזַב אוֹתוֹ וְהָלַךְ.
וּמִמַּה שֶּׁיְסֻפָּר:
בְּאַחַד הַיָּמִים בִּשְׁעַת הַצָּהֳרַיִם עָלָה נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים עַל מִשְׁכָּבוֹ. כְּשֶׁעָלָה עַל הַמָּקוֹם, שֶׁהָיָה רָגִיל לִישֹׁן עָלָיו, מָצָא שָׁם פִּתְאֹם זִיבָה. נִבְעַת מִזֶּה, וַחֲשָׁד נוֹרָא מִלֵּא אֶת לִבּוֹ, וְנִתְמַלֵּא דְאָגָה עֲצוּמָה. מִיָּד שָׁלַח לִקְרֹא לַגְּבִירָה זֻבַּיְדָה. כְּשֶׁעָמְדָה לְפָנָיו, אָמַר לָה: “זֵרוּי זֶה שֶׁעַל מִשְׁכָּבִי מַה טִּיבוֹ?”. הִסְתַּכְּלָה וְאָמְרָה: “זֶרַע שֶׁל גֶּבֶר הוּא, נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים”. אָמַר לָהּ: “הַגִּידִי לִי קֹשְׁטְ דְּבַר אֱמֶת, מַה פֵּרוּשׁ הַדָּבָר, וְאִם לָאו, הֲרֵינִי שׁוֹלֵחַ בָּךְ יָדִי מִיָּד”. אָמְרָה לוֹ: “נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים, חַי אַללָּהּ, שֶׁאֵינִי יוֹדַעַת טִיבוֹ שֶׁל זֶה. וְאוּלָם זֶה שָׁאַתָּה חוֹשֵׁד אוֹתִי בוֹ, אֵינוֹ בִי”. הֵבִיא לְפָנָיו אֶת הַקָּאצִ’י אַבּוּ־יוּסֻף. סָח לוֹ מַצַּב־הַדְּבָרִים וְהֶרְאָה לוֹ אֶת הַזִּיבָה. נָשָׂא הַקָּאצִ’י אַבּוּ־יוּסֻף אֶת עֵינָיו לַתִּקְרָה. רָאָה שָׁם פְּתִיחָה כָּל־שֶׁהִיא וְאָמַר: “נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים, שִׁכִבַת־זַרְעוֹ שֶׁל עֲטַלֵּף כְּזוֹ שֶׁל הָאָדָם הִיא. וְכָאן שִׁכְבַת־זֶרַע שֶׁל עֲטַלֵּף הִיא”. בִּקֵשׁ פִּגְיוֹן, נְטָלוֹ בְיָדוֹ וּתְקָעוֹ בַפְּתִיחָה וְנָפַל עֲטַלֵּף. וְסָר חֲשָׁדוֹ שֶׁל הָארוּן אַלרְרַשִׁיד מִלִּבּוֹ.
הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ.
וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁלוֹשׁ מֵאוֹת וּשְׁמוֹנִים וְתִשְׁעָה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָׁר, שֶׁהַקָּאצִ’י אַבּוּ־יוּסֻף נָטַל פִּגְיוֹן בְּיָדוֹ וּתְקָעוֹ בַפְּתִיחָה, וְסָר חֲשָׁדוֹ שֶׁל הָארוּן אַלרְרַשִׁיד מִלִּבּוֹ וְהוּכְחָה טָהֳרָתָהּ שֶׁל זֻבַּיְדָה. הֵרִימָה קוֹל־צָהֳלָה לְשֵׁמַע הַצְדָּקָתָהּ, וְהִבְטִיחָה לְאַבּוּ־יוּסֻף שָׂכָר רָב, וְהָיוּ אִתָּהּ פֵּרוֹת מְלֵאֵי טַעַם שֶׁגָּמְלוּ לִפְנֵי עוֹנָתָן, וְיָדְעָה שֶׁיֶּשְׁנָם עוֹד כְּמוֹתָם בַּגָּן. אָמְרָה לוֹ לַקָּאצִ’י: “אִמָאם הַדָּת, אֵי־אֵלֶּה מֵהַפֵּרוֹת חֲבִיבִים עָלֶיךָ יוֹתֵר. אֵלֶּה שֶׁלְּפָנֶיךָ אִם אֵלֶּה שֶׁאֵינָם בְּכָאן?”. אָמַר לָהּ: "לְפִי דִינֵנוּ אֵין דָּנִים אֶת זֶה שֶׁאֵין הוּא לְפָנֵינוּ. בִּהְיוֹתוֹ לְנֶגֶד עֵינֵינוּ נַחֲרֹץ מִשְׁפָּטוֹ. צִוְּתָה לְהָבִיא לְפָנָיו אֶת שְׁנֵי סוּגֵי הַפֵּרוֹת, וְאָכַל מִזֶּה וּמִזֶּה. אָמְרָה לוֹ: וּבַמֶּה נִּבְדָּלִים הַשְּׁנַיִם?. אָמַר לָהּ: “כְּכָל שֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ אֶת הָאֶחָד מִשְּׁנֵיהֶם, בָּא הַשֵּׁנִי בְּעִרְעוּר מְבֻסָּס נֶגְדִּי”. כְּשֶׁשָּׁמַע הָארוּן אַלרְרַשִׁיד אֶת דְּבָרָיו, חִיֵּךְ וְנָתַן לוֹ מַתָּנָה, נָתְנָה לוֹ זֻבַּיְדָה אַף הִיא מַתָּנָה שֶׁהִבְטִיחָה לוֹ, וְנִפְטַר מֵהֶם הַשּׁוֹפֵט שָׂמֵחַ. רְאֵה אֵפוֹא, הַמֶּלֶךְ, מַה מְּצֻיָּן הָיָה הָאִמָאם שֶׁלָּנוּ וְכֵיצַד הוּכְחָה עַל־יָדוֹ צִדְקָתָהּ, שֶׁל הַגְּבִירָה זֻבַּיְדָה שֶׁהִיא חַפָּה מִפֶּשַׁע, וְנִתְבָּרֵר שֶׁהַחֲשָׁד אֵין יְסוֹד לוֹ.
וּמִמַּה שֶּׁיְסֻפָּר:
הָיָה לְפָנִים, בִּזְמַן כַּלִיפוּתוֹ שֶׁל הָארוּן אַלרְרַשִׁיד סוֹחֵר, וְהָיָה לוֹ בֵן, אַבּוּ אלְחַסַן בֶּן הַבְּלִיַעַל שְׁמוֹ. נִפְטַר אָבִיו וְעָזַב לִבְנוֹ עֹשֶׁר רָב. חִלֵּק אֶת יְרוּׁשָׁתוֹ לַחֲצָאִין. אֶת הַמַּחֲצִית מִמֶּנָה הִנִּיחַ הַצִּדָּה וְאֶת הַשְּׁנִיָה הוֹצִיא לִצְרָכָיו. הִתְחִיל לָבוֹא בְחֶבְרָתָם שֶׁל פַּרְסִים וּבְנֵי־סוֹחֲרִים. מִלֵּא כְרֵסוֹ מַשְׁקֶה מְשֻׁבָּח וּמַאֲכָל טוֹב, עַד שֶׁאָזַל כָּל הַמָּמוֹן שֶׁהָיָה עִמּוֹ וְאָפֵס. הָלַךְ אֶל חֲבֵרָיו וּמַכָּרָיו וּמְרֵעָיו לְמִשְׁתֶּה, סָח לָהֶם דָּחֳקוֹ וְסִפֵּר לָהֶם שֶׁהוֹנוֹ וְקִנְיָנוֹ אָזְלוּ, וְאוּלָם גַּם אֶחָד מֵהֶם לֹא אָמַר לוֹ אֲפִילוּ מִלָּה אַחַת. חָזַר בְּלֵב נִשְׁבָּר הַבַּיְתָה אֶל אִמּוֹ וְסִפֵּר לָה מָה שֶׁמָּצָא אוֹתוֹ וּמַה שֶּׁאֵרַע לוֹ עִם יְדִידָיו, שֶׁלֹא הִשְׁתַּתְּפוּ עִמּוֹ בְצַעֲרוֹ וְאַף לֹא הֵשִׁיבוּ לוֹ דָבָר. אָמְרָה לוֹ אִמּוֹ: “אַבּוּ אלְחַסַן, כַּךְ הֵם בְּנֵי דוֹר זֶה, בְּשָׁעָה שֶׁיֵּשׁ לְךָ מַשֶּׁהוּ, יַשְׁכִּימוּ לְפִתְחֲךָ, וְאוּלָם כְּשֶׁאֵין לְךָ כְּלוּם יִרְחֲקוּ מֵעָלֶיךָ”, הָיְתָה מְצֵרָה עָלָיו כְּשֶׁהוּא נֶאֱנָח וְנוֹשֵׂא קוֹלוֹ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:
בְּעֵת יִמְעַט הוֹנִי לֹא יַעַזְרֵנִי אָדָם,
אַךְ בִּרְבוֹתוֹ יְדִידַי הֵם כֻּלָּם.
כַּמָּה מֵהֶם רֵעוּ לִי בִגְלַל מָמוֹנִי,
אַחַר הָפְכוּ לְאוֹיְבִים לִי בִּכְלוֹת הוֹנִי.
מִהֵר לַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ טָמוּן הָיָה מַחֲצִיתוֹ הַשֵּׁנִי שֶׁל הוֹנוֹ, שֶׁהָיָה יָכֹל לְהִתְפַּרְנֵס בּוֹ יָפֶה. נִשְׁבַּע שְׁבוּעָה שֶׁמֵּעַכְשָׁיו לֹא יִתְרוֹעֵעַ לְאִישׁ מִכָּל אֵלֶּה שֶׁהִכִּירָם, וְלֹא יָבֹא אֶלָּא בְחֶבְרַת זָרִים. וְאַף עִם אֵלֶּה יְבַלֶּה רַק לַיְלָה אֶחָד וּבַעֲלוֹת הַשַּׁחַר לֹא יַכִּיר עוֹד אֶת אוֹרְחוֹ. הָיָה יוֹשֵׁב לַיְלָה לְיַד הַגֶּשֶׁר2, מִתְבּוֹנֵן לְכָל עוֹבֵר עָלָיו, וּכְשֶׁהָיָה רוֹאֶה אָדָם זָר הָיָה רֵעֶה לוֹ בִידִידוּת וּמְבִיאוֹ עִמּוֹ לְבֵיתוֹ, הָיָה אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה שָׁם כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר. וְאוּלָם לְאַחֲרֵי זֶה הָיָה פוֹטְרוֹ מֵעָלָיו וְאֵינוֹ שׁוֹאֵל לוֹ שׁוּב לְשָׁלוֹם וְאֵינוֹ קָרֵב אֵלָיו יוֹתֵר וְאֵינוֹ מַזְמִינוֹ אֵלָיו. נָהַג בְּכָךְ זְמַן שָׁנָה תְמִימָה. יוֹם אֶחָד, כְּשֶׁהָיָה מְצַפֶּה כְמִנְהָגוֹ עַל הַגֶּשֶׁר לִפְגֹעַ בְּמִי שֶׁהוּא, שֶׁיִּקָּחֶנוּ עִמּוֹ וִיבַלֶּה בְּחֶבְרָתוֹ הַלַּיְלָה, בָּאוּ פִתְאֹם הַכַּלִיף וּמַסְרוּר נוֹשֵׂא חֶרֶב הַנְּקָמָה, מִתְחַפְּשִׂים בִּלְבוּשֵׁיהֶם כְּדַרְכָּם. רָאָה אוֹתָם אַבּוּ־אלְחַסַן. מֵאַחַר שֶׁלֹא הִכִּירָם, קָם לִקְרָאתָם וְאָמַר אֲלֵיהֶם: “הוֹאִילוּ, שְׁנֵיכֶם, לָסוּר עִמִּי אֵל בֵּיתִי לֶאֱכֹל שָׁם מִן הַמּוּכָן וְלִשְׁתּוֹת מִן הַמְזֻמָּן כִּכְּרוֹת לֶחֶם עֲרוּכִים, וְגִזְרֵי־בָשָׂר צְלוּיִים, וְיַיִן מְזֻקָּק וּמְזֻכָּךְ”. דָּחָה אוֹתוֹ הַכַּלִיף. וְאוּלָם אַבּוּ־אלְחַסַן הִשְׁבִּיעַ אוֹתוֹ, אוֹמֵר לוֹ: “בְּשֵׁם אַללָּהּ, אֲדוֹנִי, בּוֹא אִתִּי; אוֹרְחִי אַתָּה הַלַּיְלָה, אַל נָא תַּעֲשֶׂה אֶת תִּקְוָתִי לְךָ לְאַכְזָב”. הִפְצִיר בּוֹ וְלֹא הִרְפָּה מִמֶּנּוּ עַד שֶׁנֵּאוֹת לוֹ הַכַּלִיף. הָלַךְ אַבּוּ־אלְחַסַן שָׂמֵחַ לְפָנָיו, מְפַטְפֵּט אִתּוֹ עַד שֶׁהִגִּיעַ לִטְרַקְלִין וְנִכְנַס, מַשְׁאִיר אֵת מְשָׁרְתוֹ יוֹשֵׁב לְיַד הַדֶּלֶת. כְּשֶׁיָּשַׁב הַכַּלִיף, הֵבִיא לוֹ אַבּוּ־אלְחַסַן מַאֲכָל. אָכַל וְאָכַל מְאָרְחוֹ עִמּוֹ לְהַנְעִים לוֹ אֶת אֲכִילָתוֹ. אַחַר־כָּךְ הֵסִירוּ אֶת הַשֻּׁלְחָן וְרָחֲצוּ יְדֵיהֶם, כְּשֶׁחָזַר הַכַּלִיף וְיָשַׁב, עָרַךְ אַבּוּ־אלְחַסַן אֶת כְּלֵי־הַמַּשְׁקֶה, יָשַׁב לְצִדּוֹ וּמָזַג כּוֹס וְשָׁתָה. חָזַר וּמָזַג וְהוֹשִׁיט הַמַּשְׁקֶה מְשׂוֹחֵחַ עִם הָאוֹרֵחַ. מָצְאוּ דֶרֶך הַכְנָסַת־הָאוֹרְחִים שֶׁלּוֹ וִידִידוּתוֹ חֵן בְּעֵינֵי הַכַּלִיף וְאָמַר לוֹ: “עֶלֶם יָקָר, מִי אַתָּה? הוֹדִיעֵנִי וְאֵדָעֲךָ כְּדֵי שֶׁאֶגְמֹל לְךָ טוֹב עַל טוּבְךָ”. עָנָה לוֹ אַבּוּ אלְחַסַן מְחַיֵּךְ וְאָמַר: “רְחוֹקָה הִיא שֶׁיִשְׁנֶה וְיַחֲזֹר מַה שֶׁחָלַף וְעָבַר, וְשֶׁאֶהֱיֶה בְחֶבְרָתְךָ פַּעַם שְׁנִיָה אַחֲרֵי פַּעַם זׂאת”, אָמַר לוֹ הַכַּלִיף: “מִשׁוּם מָה? מִשׁוּם מַה אֵין אַתָּה רוֹצֶה לְהוֹדִיעֵנִי כְלוּם עַל אוֹדוֹתֶיךָ”? אָמַר לוֹ אַבּוּ־אלְחַסָן: “דַּע, אֲדוֹנִי הַנַּעֲלֶה, שֶׁסִּפּוּרִי מֻפְלָא, וְכָל זֶה כָאן סִבָּה לוֹ”. אָמַר הַכַּלִיף “וּמַה הִיא הַסִּבָּה?” אָמַר לוֹ בֶן־הַבְּלִיַעַל: “לְסִבַּת הַדָּבָר זָנָב חָבָר”. חִיֵּךְ הַכַּלִיף לְמִשְׁמַע דְּבָרָיו. אָמַר לוֹ אַבּוּ־אלְחַסַן: “הֲרֵינִי לְבָאֵר לְךָ מִלָּה זוֹ דֶרֶךְ סִפּוּר הַמְשׁוֹטֵט בַּחוּצוֹת וְהַטַבָּח, הַקְשֵׁב נָא, אֲדוֹנִי”.
מְשׁוֹטֵט בַּחוּצוֹת אֶחָד מָצָא עַצְמוֹ, בְּבֹקֶר יוֹם אֶחָד, חָסֵר כָּל. נַעֲשָׂה הָעוֹלָם צַר לוֹ, וּמִתּוֹךְ יֵאוּשׁ שָׁכַב לִישֹׁן. נִשְׁאַר יָשֵׁן עַד שֶׁדָּקְרָה אוֹתוֹ הַחַמָּה וְעָלָה קֶצֶף מִתּוֹךְ פִּיו. קָם שׁוּב חָסֵר כָּל, כְּפִי שֶׁהָיָה, בְּאֵין לוֹ אֲפִילוּ אֲדַרְכְּמוֹן אֶחָד. כְּשֶׁעָבַר עַל פְּנֵי חֲנוּתוֹ שֶׁל קָפִיל, שֶׁעָרַךְ אֶת קְדֵרוֹתָיו, הָיָה הַשּׁוּמָן בְּאוֹתוֹ רֶגַע צָלוּל לַחֲלוּטִין, וְהַתַּבְלִין נוֹתְנִים אֶת רֵיחָם יָפֶה. וְהָיָה הַטַבָּח מְנַקֶּה אֶת מֹאזְנָיו, רוֹחֵץ אֶת קַעֲרוֹתָיו, מְטְאֲטֵא וּמַרְבִּיץ אֶת חֲנוּתוֹ. נִגַּשׁ אֵלָיו הַמְּשׁוֹטֵט בַּחוּצוֹת נָתַן לוֹ שָׁלוֹם וְנִכְנַס לְתוֹךְ הַחֲנוּת. אָמַר לוֹ לַטַּבָּח: “שְׁקֹל לִי בַחֲצִי הָאֲדַרְכְּמוֹן בָּשָׂר, בְּרֶבַע הָאֲדַרְכְּמוֹן דַּיְסַת־דֹּחַן וְכָזֹאת לֶחֶם”. שָׁקַל לוֹ הַטַּבָּח כָּל זֶה, וְנִכְנַס הַמְּשׁוֹטֵט בַּחוּצוֹת לְתוֹךְ תּוֹכֵי הַחֲנוּת פְּנִימָה. שָׂם הַטַּבָּח לְפָנָיו אֶת הַמַּאֲכָל, הִתְחִיל אוֹכֵל, וְאָכַל עַד שֶׁבָּלַע אֶת הַכֹּל, לִקֵּק גַם אֶת הַפִּנְכָּה, וְנִשְׁאַר עוֹמֵד אוֹבַד־עֵצוֹת, שֶׁכֵּן לֹא יָדַע מָה לַּעֲשׂוֹת בַּטַּבָּח בִּדְבַר תַּשְׁלוּם מַאֲכָלוֹ. הֶעֱבִיר עֵינָיו מְשׁוֹטְטוֹת בַּכֹּל, וּבְעוֹדֶנוּ פוֹנֶה כֹה וָכֹה רָאָה פִתְאֹם קַעֲרָה שֶׁל חֶרֶס, שֶׁהָיְתָה הֲפוּכָה. הֵרִיחַ אוֹתָהּ וְגִלָּה מִתַּחַת לָהּ זָנָב שֶׁל סוּס טָרִי וַעֲדַיִן דָּמוֹ מְטַפְטֵף. הֵבִין שֶׁהַקָּפִיל רִמָּה אוֹתוֹ וְנָתַן בְּשַׂר־סוּס בִּמְקוֹם הַבָּשָׂר. כְּשֶׁהִרְגִישׁ בִּנְבָלָה זוֹ שָׂמַח, רָחַץ יָדָיו וְיָצָא לְדַרְכּוֹ וְרֹאשׁוֹ מוּרָד. כְּשֶׁרָאָה1 הַטַּבָּח שֶׁהָלַךְ מִבְּלִי לְשַׁלֵּם לוֹ, קָרָא: “עֲמֹד סַחֲרָן, הַמִּתְפָּרֵץ לְתוֹךְ בָּתֵּי זָרִים”. הִפְנָה הַמְּשׁוֹטֵט בַּחוּצוֹת פָּנָיו אֵלָיו וְשָׁאַל אוֹתוֹ: “כְּלוּם גּוֹעֵר אַתָּה בִי וְקוֹרֵא לִי בְמִלִּים אֵלּוּ, אַתָּה הַקַּרְנָן?” קָפַץ הַטַּבָּח בָּחֳרִי־אף מתֹּךְ חנוּתוֹ וְצָעַק: “כְּלַפֵּי מַה אַתָּה מִתְכַּוֵּן בְּמִלִים אֵלּוּ?, אַתָּה הַזּוֹלֵל בָּשָׂר וְדַיְסַת־דֹּחַן; אַתָּה הַטּוֹרֵף לֶחֶם וּפַרְפְּרָאוֹת, כְּלוּם רוֹצֶה אַתָּה לְהִתְחַמֵּק בְּאֵין רוֹאֶה, כְּאִלּוּ לֹא קָרָה כְלוּם, וּמִבְּלִי תֵּת לִי לִרְאוֹת מָעוֹתַי?” קָרָא לְעֻמָּתוֹ הַמְּשׁוֹטֵט בַּחוּצוֹת: “שֶׁקֶר אַתָּה דוֹבֵר, מַמְזֵר”. צָוַח הַטַּבָּח בְּקוֹל רָם יוֹתֵר, תְּפָסוֹ בְצַוְארוֹנוֹ וְקָרָא: “מֻסְלִמִים, בְּרִיָה זוֹ הָיְתָה הַיּוֹם אַחַת מִזְּבִינַי, אָכַל מִמְּזוֹנִי וְלא שִׁלֵּם לִי כְלוּם”. הִקִּיפוּ בְּנֵי אָדָם אֶת שְׁנֵיהֶם, נָזְפוּ בַלִּסְטִים־בַּדְרָכִים וְאָמְרוּ לוֹ: “הֲרֵי תְּשַׁלֵּם לוֹ מְחִיר מַה שֶׁאָכַלְתָּ”. אָמַר הוּא: “הֲרֵי נָתַתִּי לוֹ אֲדַרְכְּמוֹן לִפְנֵי שֶׁנִּכְנַסְתִּי לַחֲנוּת”. טָעַן הַטַּבָּח לְעֻמָּתוֹ: “אִם הוּא… הֲרֵינִי מוּכָן לְהַפְסִיד כָּל מַה שֶׁאֲנִי מוֹכֵר הַיּוֹם, אִם הוּא נָתַן לִי מַשֶּׁהוּ שֶׁאֶפְשָׁר לְחָשְׁבוֹ לְכֶסֶף. חֵי אַללָּהּ שֶׁלֹּא נָתַן לִי כְלוּם, אָכַל מִמְּזוֹנִי וְיָצָא לוֹ כָךְ בְּלִי כָל שִׂימַת־לֵב”“. חָזַר הַמְּשׁוֹטֵט בַּחוּצוֹת וְאָמַר: “הֲרֵי נָתַתִּי לְךָ אֲדַרְכְּמוֹן”, אָמַר וְגִנָּה אֶת הַטַּבָּח. כְּשֶׁהֵשִׁיב לוֹ זֶה בְאוֹתָהּ צוּרָה שֶׁדִּבֵּר הוּא אֵלָיו, הִכָּה אוֹתוֹ מַכָּה. תָּקְפוּ זֶה אֶת זֶה, תָּפְסוּ זֶה אֶת זֶה וְהֶחֱנִיקוּ זֶה אֶת זֶה. כְּשֶׁרָאוּ בְנֵי־אָדָם כָּךְ נִגְּשׁוּ וְקָרְאוּ: “מַה הַמַּכּוֹת הָאֵלֶּה בֵינֵיכֶם? הֲרֵי אֵין כָּל סִבָּה לְכָךְ”. אָמַר הַמְּלַסְטֵם בַּדְּרָכִים: “אָמְנָם, חֵי אַללָּהּ, סִבָּה לְכָךְ, וְלַסִּבָּה קֶשֶׁר רָב עִם זָנָב”. מִיָּד קָרָא לְעֻמָּתוֹ הַטַּבָּח: “אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר, חֵי אַללָּהּ, הִזְכַּרְתָּ אוֹתִי בְךָ וּבַאֲדַרְכְּמוֹן שֶׁלְךָ, כֵּן, כֵּן, חֵי אַללָּהּ. הוּא נָתַן לִי אֲדַרְכְּמוֹן, וּמַגִיעַ לוֹ מִמֶּנִי עֹדֶף רֶבַע אֲדַרְכְּמוֹן פָּחוֹת שְׁמִינִיתָ, חֲזֹר עִמִּי וְטֹל אֶת הָעֹדֶף שְׁמִינִית אֲדַרְכְּמוֹן”. נִתְבָּרְרָה לוֹ לַטַּבָּח הַסִּבָּה לְשֵׁמַע שְׁמוֹ שֶׁל הַזָּנָב. אַף אֲנִי, אָחִי, סִבָּה לְסִפּוּרִי שֶׁאֲסַפֵּר לְךָ”. צָחַק הַכַּלִיף וְאָמַר: “חֵי אַללָהּ, סִפּוּר מְבַדֵּחַ הוּא זֶה. וְעַכְשָׁו סַפֵּר לִי סִפּוּרְךָ וְהַסִּבָּה”, נַעֲנָה לוֹ אַבּוּ אלְחַסַן וְאָמַר: “בְּרָצוֹן; דַּע נְשִׁיא הַמַּאֲמִינִים2, שֶׁשְּׁמִי הוּא אַבּוּ־אלְחַסַן בֶּן־הַבְּלִיַעַל. נִפְטַר אָבִי וְעָזַב לִי הוֹן עָתָק. חִלַּקְתִּי אוֹתוֹ לִשְׁנֵי חֲצָאִים שָׁוִים, אֶת הָאֶחָד הִנַּחְתִּי הַצִּדָּה וְאֶת הַמַּחֲצִית הַשְּׁנִיָּה הוֹצֵאתִי עַל יְדִידַי, חֲבֵרַי וְרֵעַי בְּמִשְׁתִּים וְעַל בְּנֵי־הַסּוֹחֲרִים, וְהָיִיתִי יוֹשֵׁב בִּסְעֻדָּה עִם כֻּלָּם מִבְּלִי הַפְלוֹת בֵּינֵיהֶם, וְהֵם מְסִבִּים עִמִּי, וְכָךְ נִתְבַּזְבֵּז כָּל הַמָּמוֹן עַל הַיְדִידִים וְעַל הַחֶבְרָה, וְלֹא נוֹתַר לִי מֵאוֹתָהּ מַחֲצִית כְּלוּם. פָּנִיתִי אֶל חֲבֵרַי וְרֵעַי שֶׁרֵעוּ לִי לְמִשְׁתֶּה, שֶׁהֲרֵי עֲלֵיהֶם הוּא שֶׁבִּזְבַּזְתִּי אֶת מָמוֹנִי, שֶׁמָּא יִדְאֲגוּ לִי. הָלַכְתִּי אֲלֵיהֶם וְסָבַבְתִּי עַל כֻּלָּם, וְלֹא מָצָאתִי גַּם בְּאֶחָד מֵהֶם עֶזְרָה, וְלֹא הוֹאִיל אַף אִישׁ מֵהֶם לִפְרֹס לִי אֲפִילו פְרוּסַת לֶחֶם אַחַת. בָּכִיתִי בַּצַּר לִי וְהָלַכְתִּי אֶל אִמִּי וְתִנֵּיתִי לָהּ סִבְלִי. אָמְרָה לִי: “כָּךְ הוּא עִם יְדִידִים: בִּהְיוֹת לְךָ מַשֶּׁהוּ, יָבוֹאוּ אֵלֶיךָ וְיֹאכְלוּ אֶת כַּסְפְּךָ, אַךְ אִם כְּלוּם אֵין לְךָ, יִנְעֲרוּ אֶת חֶצְנָם מִמֶּךָּ וִיגָרְשׁוּךָ לְכָל הָרוּחוֹת”. נָטַלְתִּי לִי אֶת מַחֲצִיתוֹ הַשֵּׁנִי שֶׁל מָמוֹנִי, וְקִבַּלְתִּי עָלַי בִּשְׁבוּעָה שֶׁלֹא אֲבַלֶּה עוֹד בְּחֶבְרַת אָדָם יוֹתֵר מִלַּיְלָה אֶחָד. לֹא אַחֲזִיר לוֹ שָׁלוֹם עַל שְׁלוֹמוֹ וְלֹא אֶקְרָא עוֹד בִּשְׁמוֹ. הוּא אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְךָ: רְחוֹקָה הִיא שֶׁיַּחֲזֹר שׁוּב מַה שֶּׁהָיָה. אַחֲרֵי לַיְלָה זֶה לֹא אָבוֹא עוֹד בְּחֶבְרָתְךָ עַד עוֹלָם”. כְּשֶׁשָּׁמַע הַכַּלִיף זֹאת פָּרַץ שׁוּב בִּצְחוֹק וְאָמַר: “בֵּאלֹהִים, אָחִי, מֵעַתָּה לְךָ הַצְּדָקָה וּמָחוּל לְךָ, אַחֲרֵי שֶׁשָׁמַעְתִּי הַסִּבָּה וְיוֹדֵעַ שֶׁהַסִּבָּה זָנָב כָּרוּךְ בָּהּ. וְאוּלָם אֵינִי רוֹצֶה, אִם יִרְצֶה הַשֵׁם, לְהִפָּרֵד מִמְּךָ”. אָמַר לוֹ אַבּוּ־אלְחַסַן: “חָבֵר יָקָר, כְּלוּם לֹא אָמַרְתִּי לְךָ: רְחוֹקָה הִיא שֶׁיַחֲזֹר מַה שֶׁעָבַר, אֵינִי חוֹזֵר שׁוּב לָבוֹא בְחֶבְרַת זֶה שֶׁהָיִיתִי עִמּוֹ פַעַם אַחַת” הֵבִיא אַבּוּ־אלְחַסַן לַכַּלִיף קְעָרָה וְאַוָּז צָלוּי בָּהּ, וְכִכַּר לֶחֶם מְשֻׁבָּח, יָשַׁב לוֹ וּפָרַם וְהוֹשִׁיט לוֹ לְאוֹרְחוֹ פְּרִימָה פְּרִימָה. אָכְלוּ עַד שֶׁשָּׂבְעוּ, הֵבִיא בַּעַל־הַבַּיִת אַגָּן וְקֻמְקוּם וְאַשְׁלָג וְרָחֲצוּ יְדֵיהֶם, אַחַר־כָּךְ הִדְלִיק שְׁלֹשָׁה נֵרוֹת וְשָׁלשׁ מְנוֹרוֹת, עָרַךְ אֶת שֻׁלְחַן־הַיַּיִן וְהֵבִיא יַיִן יָשָׁן, צָלוּל וְזַך, הַנּוֹתֵן רֵיחַ מָתוֹק כַּמוּשָׁךּ הֶחָזָק. מִלֵּא כוֹס רִאשׁוֹנָה וְאָמַר: “רֵעִי הֶחָבִיב מֵעַכְשָׁו הֲרֵי כָל הַנִּמּוּסִים הַחִיצוֹנִיים בְּטֵלִים בֵּינֵינוּ. בִּרְשׁוּתְךָ, עַבְדְךָ עִמְּךָ, אַל נָא יְהֵא נִגְרָם לוֹ הַצַּעַר לְאַבֵּד אוֹתְךָ”. שָׁתָה כוֹסוֹ וּמִלֵּא שְׁנִיָה וְהוֹשִׁיטוֹ מָלֵא יִרְאַת הַכָּבוֹד, לַכַּלִיף. נָעֲמוּ מַעֲשָׂיו וּדְבָרָיו הַנָּאִים לִנְשִׂיא הַמַּאֲמִינִים וְאָמַר בְּלִבּוֹ: “וְהָאֱלֹהִים, מְשַׁלֵּם אֲנִי לוֹ טוֹבָה עַל כָּךְ”. שׁוּב מִלֵּא אַבּוּ־אלְחַסַן אֶת הַכּוֹס וְהוֹשִׁיטוּ לַכַּלִיף, וְאַחֲרֵי שֶׁנְטָלוֹ מִיָּדוֹ אָמַר בַּעַל־הַבַּיִת בָּתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:
הֵן אִלּוּ יָדַעְנוּ אֶת דְּבַר בּוֹאֲכֶם,
דַּם לְבֵּנוּ אוֹ שְׁחוֹר עֵינֵינוּ פָרַשְׁנוּ לָכֶם.
וַנִּפְרֹשׁ אֶת לְחָיֵינוּ לִקְרַאתְכֶם
לִהְיוֹת עֲלֵי שְׁמוּרוֹת הָעַיִן דַּרְכְּכֶם.
כְּשֶׁשָּׁמַע הַכַּלִיף בָּתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה, נָשַׁק אֶת הַכּוֹס שֶׁקִּבֵּל מִיָּדוֹ, נְטָלוֹ וְשָׁתָה אוֹתוֹ. הֶחֱזִירוֹ לְבַעַל־הַבַּיִת, שֶׁהֶחֱוָה קִידָה לְפָנָיו וּמְלָאוֹ שׁוּב וְשָׁתָה אוֹתוֹ, מִלֵּא אוֹתוֹ שׁוּב, נָשַׁק אֶת הַכּוֹס שָׁלשׁ פְּעָמִים, הוֹשִׁיטוֹ לַכַּלִיף וְאָמַר בָּתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:
בּוֹאֲךָ לְכָבוֹד לָנוּ הוּא,
זֹאת נַבִּיעַ, נוֹדֶה גָּלוּי.
אַךְ כִּי תִרְחַק מִמֶּנּוּ,
אֵין מִי מְקוֹמְךָ יְמַלְּאֶנוּ.
אַחֲרֵי שֶׁנָּטַל הַכַּלִיף אֶת הַכּוֹס אָמַר לוֹ אַבּוּ־אלְחַסַן: “שְׁתֵה לַחַיִּים וְלִבְרִיאוּת. לְסֵבֶל בוֹ רִפְאוּת, וְכָל חֱלִי לְאַל יָשִׂים, וְנַהֲרוֹת הַבְרָאָה בוֹ יַזְרִיק”. שָׁתוּ שְׂמֵחִים יַחְדָּו עַד חֲצִי הַלָּיְלָה. אָמַר לוֹ “אָחִי הַיָּקָר כְּלוּם יֵשׁ בְּלִבְּךָ מִשְׁאֲלַת מַה, שֶׁהָיִיתָ מִתְאַוֶּה שֶׁתִּתְמַלֵּא, אוֹ צַעַר כָּל שֶׁהוּא שֶׁהָיִיתָ מְבַקֵּשׁ לְשַׁכֵּךְ?” אָמַר לוֹ: “חֵי אַללָּהּ, רַק צַעַר אֶחָד בְּלִבִּי, וְהוּא שֶׁאֵין בְּכֹחִי לְצַוּוֹת וְלֶאֱסֹר דָּבָר, כְּדֵי לְמַלֵּא אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר בְּלִבִּי”. אָמַר לוֹ הַכַּלִיף: “חוּשָׁה אָחִי, חוּשָׁה וֶאֱמֹר לִי אֶת אֲשֶׁר בַּלִּבְּךָ”. אָמַר לוֹ אַבּוּ אלְחַסַן: “מִתְפַּלֵּל אֲנִי לֵאלֹהִים, שֶׁיִּתֵּן לִי נְקָמָה בִשְׁכֵנַי. מִסְגָּד יֵשׁ בְּקִרְבָתֵנוּ, וּבוֹ אַרְבָּעָה שֵׁיכִים שֶׁלְּטֹרַח עֲלֵיהֶם כָּל אֵימַת שֶׁאוֹרֵחַ סָר אֵלַי. מְדַבְּרִים הֵם בִּי סָרָה וּמַקְנִיטִים אוֹתִי בִדְבָרִים וּמְאַיְּמִים עָלַי שֶׁיִּתְאוֹנְנוּ עָלַי לִפְנֵי נְשִׂיא הַמַּאֲמִינִים. אָכֵן רַבּוֹת צֵעֲרוּנִי, וּמְבַקֵּשׁ אֲנִי מֵאַללָּהּ יִתְעַלֶּה, שֶׁיִּתֵּן בְּיָדִי כֹּחַ, וְלוּ רַק לְיוֹם אֶחָד, שֶׁאַלְקֶה כָל אֶחָד מֵהֶם אַרְבַּע מֵאוֹת מַלְקוֹת, וְכָזֹאת אַף גַּם אֶת אִמָאם הַמִּסְגָּד. אַחַר כָּךְ הָיִיתִי מַעֲבִיר אוֹתָם בְּחוּצוֹת בַּגְדָאד וּמַכְרִיז לִפְנֵיהֶם: ‘זֶהוּ עָנְשׁוֹ – הָעֹנֶשׁ הַקַּל בְּיוֹתֵר, שֶׁלָּזֶה הַמְּדַבֵּר סָרָה בִּבְנֵי־אָדָם וְשׂוֹנֵא אוֹתָם וּמַעֲכִיר אֶת שִׂמְחָתָם’. זוֹהִי בַּקָּשָׁתִי הַיְחִידָה שֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ”. אָמַר לוֹ הַכַּלִיף: “יְמַלֵּא אַללָּהּ אֶת מִשְׁאַלְתְּךָ, וְעַכְשָׁו הָבָה נִשְׁתֶּה כוֹס אַחֲרוֹן וְנָקוּם מִמְּקוֹמֵנוּ בְטֶרֶם יַעֲלֶה הַשַּׁחַר, וּבָעֶרֶב שׁוּב אֲנִי סוֹעֵד אֶצְלְךָ”. אָמַר לוֹ אַבּוּ־אלְחַסַן: “חָלִילָה וְחָס”. וְאוּלָם הַכַּלִיף מִלֵּא כוֹס וְשָׂם בְּתוֹכוֹ חֲתִיכָה מִן הַבֶּנֶג הַקַּפְרִיסִי. הוֹשִׁיטוֹ לְאַבּוּ־אלְחַסַן, אוֹמֵר לוֹ: “חֵי־נַפְשְׁךָ, אָחִי, שְׁתֵה כּוֹס זֶה מִיָּדִי”. אָמַר לוֹ אַבּוּ־אלְחַסַן: “חַיֶּיךָ, שׁוֹתֶה אֲנִי מִיָּדְךָ”, נְטָלוֹ וְשָׁתָה אוֹתוֹ. וְאוּלָם לֹא לָגַם אֶת הַמַּשְׁקֶה עַד שֶׁנִּשְׁמַט רֹאשׁוֹ לְמַטָּה וְשָׁקַע לָאָרֶץ כְּהָרוּג. יָצַא הַכַּלִיף וְאָמַר לִמְשַׁמְּשׁוֹ מַסְרוּר: “הִכָּנֵס שָׁם אֶל הַנַּעַר, בַּעַל־הַבַּיִת, וְשָׂא אוֹתוֹ; סְגֹר אֶת הַדֶּלֶת בְּצֵאתְךָ וְהָבֵא אוֹתוֹ אֶל הָאַרְמוֹן”. הָלַךְ מַסְרוּר, נִכְנַס וְנָשָׂא אֶת אַבּוּ־אלְחַסַן, נָעַל אֶת הַדֶּלֶת וְהָלַךְ אַחֲרֵי אֲדוֹנָיו. הָיָה נוֹשֵׂא אוֹתוֹ הָלְאָה, הָלְאָה עַד שֶׁהִגִּיעַ אִתּוֹ אֶל חֲצַר הַמַּלְכוּת, בְּשָׁעָה שֶׁכְּבָר הִגִּיעַ הַלַּיְלָה לְקִצּוֹ, וְהִתְחִילוּ הַתַּרְנְגוֹלִים לִקְרוֹא. נִכְנַס אֶל הָאַרְמוֹן, וְאַבּוּ אלְחַסַן עַל כְּתֵפָיו, וְהִנִיחַ אֶת הַנַּעַר לִפְנֵי נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים, כְּשֶׁזֶּה מְצַחֵק עָלָיו. שָׁלַח הַכַּלִיף אַחֲרֵי גַ’עְפָר הַבַּרְמַכִּי. כְּשֶׁעָמַד לְפָנָיו אָמַר לוֹ הַשַּׁלִּיט: “שִׂים לִבְּךָ אֶל הַנַּעַר הַזֶּה, וּכְשֶׁאַתָּה רוֹאֶה אוֹתוֹ לְמָחָר יוֹשֵׁב עַל מְקוֹמִי, עַל כִּסֵּא מַלְכוּתִי, לָבוּשׁ בִּלְבוּשִׁי, תֵּן דַּעְתְּךָ עָלָיו, וְצַו אֶת הָאַמִירִים, אֶת גְּדוֹלֵי הַמַּלְכוּת וְאֶת אַנְשֵׁי־מַלְכוּתִי וְאֶת נוֹשְׂאֵי־הַמִּשְּׁרוֹת בְּמֶמְשַׁלְתִּי לַעֲמֹד לְפָנָיו לְשָׁרְתוֹ וּלְמַלֵּא פְקֻדּוֹתָיו. וְאַף אַתָּה צַיֵת לוֹ, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר לְךָ מַשֶּׁהוּ, וְאַל תַּמְרֶה אֶת פִּיו בְּמֶשֶׁךְ הַיּוֹם הַבָּא”. אָמַר לוֹ גַ’עְפָר: “שָׁמַעְתִּי וּכְמִצְוָתְךָ אֶעֱשֶׂה”, וְנִפְטַר מִמֶּנוּ.
הָלַךְ הַכַּלִיף וְנִכְנַס אַל מְשָׁרְתוֹת הָאַרְמוֹן. כְּשֶׁעָמְדוּ לְפָנָיו אָמַר לָהֶן: "כְּשֶׁיָּקִיץ נִרְדָּם זֶה בַבֹּקֶר מִשְׁנָתוֹ, נַשֵּׁקְנָה הָאָרֶץ לְפָנָיו וְשַׁמֵּשְׁנָה אוֹתוֹ, הַקֵּפְנָה אוֹתוֹ, הַלְבֵּשְׁנָה אוֹתוֹ וַעֲמֹדְנָה לְפָנָיו לְשָׁרְתוֹ כַּדֶּרֶךְ שֶׁאַתֶּן עוֹמְדוֹת לִפְנֵי הַכַּלִיף. אַל תְּנַכֵּרְנָה, אֶת רוּם־הַמַּעֲלָה שֶׁהוּא בָּהּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, בִכְלוּם, וֶאֱמֹרְנָה לוֹ: “אַתָּה הַכַּלִיף”. אַחֲרֵי שֶׁשִּׁנֵּן לָהֶן, כֵּיצַד עֲלֵיהֶן לְדַבֵּר אֵלָיו וְכֵיצַד עֲלֵיהֶן לִנְהֹג בּוֹ, פָּרַשׁ לְחֶדֶר נִסְתָּר, פָּרַשׂ וִילוֹן לְפָנָיו וְשָׁכַב לִישֹׁן.
נִרְאֶה עַכְשָׁו מַה הוּא שֶׁאֵרַע בְּאַבּוּ־אלְחַסַן. הָיָה זֶה יָשֵׁן וְנוֹחֵר בִּשְׁנָתוֹ כְּדַרְכּוֹ, עַד שֶׁהֵאִיר הַשַּׁחַר, וְהָיְתָה הַשֶּׁמֶשׁ קְרוֹבָה לִזְרוֹחַ. נִכְנְסָה אֵלָיו אַחַת הַמְּשָׁרְתוֹת וְאָמְרָה: “אֲדוֹנֵנוּ, זְמַן תְּפִלַּת־הַשַּׁחַר”. כְּשֶׁשָּׁמַע הַדְּבָרִים מִפִי הַמְּשָׁרֶתֶת הִתְחִיל מְצַחֵק, פָּקַח אֶת עֵינָיו וּמַבָּטוֹ סוֹקֵר אֶת הָאַרְמוֹן. מָצָא עַצְמוֹ בְאוּלָם שֶׁקִּירוֹתָיו רְקוּעוֹת זָהָב וְאֶבֶן־תְּכֵלֶת וְתִקְרָתוֹ עֲנוּדָה כוֹכָבִים שֶׁל זָהָב אָדֹם, וּמִסָּבִיב חֲדָרִים, שֶׁעַל דַּלְתוֹתֵיהֶן מְשֻׁלְשָׁלִים וִילוֹנוֹת מֶשִׁי רְקוּמִים זָהָב; בְּכָל מָקוֹם עוֹמְדִים כֵּלִים שֶׁל זָהָב, שֶׁל חַרְסִינָה וְשֶׁל בְּדֹלַח, וְהָיוּ פְרוּשִׂים מִכְסָאוֹת וּשְׁטִיחִים; הַמְּנוֹרוֹת דָּלְקוּ, וּמִסָּבִיב עָמְדוּ נְשֵׁי־הֶחָצֵר, סָרִיסִים, מַמְלוּכִּים, מְשָׁרְתִים, נַעֲרֵי־הֶחָצֵר, עֲבָדִים וַעֲלָמִים. נִתְבַּלְבְּלָה דַעְתּוֹ שֶׁל אַבּוּ אלְחַסַן וְקָרָא: “חֵי אַללָּהּ, אוֹ שֶׁאֲנִי חוֹלֵם, אוֹ שֶׁגַּן־עֵדֶן הוּא זֶה וּנְוֵה־הַשָּׁלוֹם”. עָצַם מִיָּד שׁוּב אֶת עֵינָיו וּבִקֵּשׁ לִישֹׁן הָלְאָה. אָמַר לוֹ הַסָּרִיס: “אֲדוֹנִי, אֵין זֶה מִדַּרְכְּךָ, נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים”. נִגְּשׁוּ כָל שִׁפְחוֹת הָאַרְמוֹן יַחְדָּו אֵלָיו, הֵקִימוּ אוֹתוֹ עַד שֶׁיָּשַׁב הָכֵן, וְגִלָּה שֶׁהוּא נִמְצָא עַל גַּבֵּי יָצוּעַ גָּבוֹהַּ אַמָּה מֵעַל לִפְנֵי הַקַּרְקַע, מְמֻלָּא כָלִיל רְסִיסֵי מֶשִׁי. סִמְּכוּהוּ עַל מוֹשָׁבוֹ בְכַרִים, וְשׁוּב הִסְתַּכֵּל בָּאוּלָם וְרָאָה, כַּמָּה גָּדוֹל הוּא, וְכֵיצַד נִצָּבִים לְפָנָיו וְלִמְרַאֲשׁוֹתָיו אוֹתָם סָרִיסִים וְאוֹתָן שְׁפָחוֹת, נְכוֹנִים לְשַׁמְּשׁוֹ. צָחַק עַל עַצְמוֹ וְאָמַר: “בֵּאלֹהִים, אֵין אֲנִי חָשׁ כְּאִלּוּ הָיִיתִי עֵר, וְאַף אֵינִי דוֹמֶה כְּאִלּוּ הָיִיתִי חוֹלֵם”. הִתְנַשֵּׂא וְיָשַׁב שׁוּב, וְהַשְּׁפָחוֹת צוֹחֲקוֹת עָלָיו בְסוֹדָן. נָבוֹךְ אוֹבֵד־עֵצוֹת וְנָשַׁךְ בְּאֶצְבָּעוֹ3, וּכְשֶׁכָּאַב לוֹ, צָעַק וְנַעֲשָׂה רוֹגֵז. וְהָיָה הַכַּלִיף מִתְבּוֹנֵן בּוֹ מִבְּלִי שֶיּוּכַל הוּא לִרְאוֹתוֹ, וְהִתְחִיל מְצַחֵק. פָּנָה אַבּוּ־אלְחַסַן אֶל אַחַת הַשְּׁפָחוֹת וְקָרָא לָהּ. כְּשֶׁנִגְּשָׁה אֵלָיו אָמַר: “מַשְׁבִּיעֵךְ אֲנִי בַחֲסוּת אַללָּהּ עָלַיִךְ נַעֲרָה, כְּלוּם אֲנִי נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים?” אָמְרָה לוֹ: “אֱמֶת וְנָכוֹן, נִשְׁבַּעַת אֲנִי בַחֲסוּת אֱלֹהִים עָלַי, עַכְשָׁו אַתָּה נְשִׂיא הַמַּאֲמִינִים”. נָזַף בָּהּ וְאָמַר: “מְשַׁקֶּרֶת אַתְּ, חֵי־אַללָּהּ, אֵשֶׁת זְנוּנִים כְּפוּלָה וּמְכֻפֶּלֶת כִּפְלֵי־כִפְלַיִם”. פָּנָה אֶל רֹאשׁ הַסָּרִיסִים וְקָרָא לוֹ. נִגַּשׂ הַלָּה וְנָשַׁק הָאָרֶץ לְפָנָיו וְאָמַר: “נָכוֹן לִפְקֻדָּתְךָ אָנֹכִי, נְשִׂיא הַמַּאֲמִינִים”. שָׁאַל אוֹתוֹ אַבּוּ־אלְחַסַן: “מִי הוּא כָאן נְשִׂיא הַמַּאֲמִינִים?”. אָמַר לוֹ הַסָּרִיס: “אַתָּה הוּא”. נָזַף אַבּוּ־אלְחַסַן גַּם בּוֹ וְאָמַר: “שֶׁקֶר אַתָּה דוֹבֵר נָבָל כָּפוּל וּמְכֻּפָּל כִּפְלֵי כִפְלַיִם”. שׁוּב פָּנָה לְסָרִיס אַחֵר וְאָמַר לוֹ: “חָכָם וָרַב, מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי בַחֲסוּת אַללָּהּ עָלֶיךָ, כְּלוּם אֲנִי נְשִׂיא הַמַּאֲמִינִים?” אָמַר לוֹ: “אָמְנָם כֵּן, חֵי־אַללָּהּ, אַתָּה הִנְּךָ נְשִׂיא הַמַּאֲמִינִים וּמְמָלֵּא־מְקוֹם רִבּוֹן הָעוֹלָמִים עֲלֵי אֲדָמוֹת”. צָחַק אַבּוּ־אלְחַסַן שׁוּב עַל עַצְמוֹ, וְכִמְעָט הִטִּיל סָפֵק בַּדָּבָר אִם בְּדַעְתּוֹ הוּא, וְנָבוֹךְ בְּמָה שֶׁהוּא בוֹ וְקָרָא: “כְּלוּם יָכֹל אֲנִי לְהֵעָשׂוֹת בִּין־לַיְלָה אֶחָד לִנְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים?” שָׁב וְנִגַּשׁ אֵלָיו רֹאשׁ־הַסָּרִיסִים וְאָמַר: “נְשִׂיא הַמַּאֲמִינִים, יְהִי שֵׁם אַללָּהּ מַחֲסֶה לְךָ, אָמְנָם נְשִׂיא הַמַּאֲמִינִים אַתָּה וּמְמַלֵּא מְקוֹם רִבּוֹן הָעוֹלָמִים עֲלֵי אֲדָמוֹת”. הִתְיַצְּבוּ הַשְּׁפָחוֹת וְהַסָּרִיסִים סְבִיבוֹ, וַעֲדַיִן הוּא מִשְׁתָּאֶה לְעַצְמוֹ. הֵבִיא לוֹ מַמְלוּךּ סַנְדָּלִים מְצֻפִּים מֶשִׁי־חַי וּמֶשִׁי יָרֹק וּמְקֻשָּׁטִים זָהָב אָדֹם. נְטָלָם אַבּוּ־אלְחַסַן וּתְחָבָם לְתוֹךְ שַׁרְווּלוֹ, אָמַר לוֹ הַמַּמְלוּךּ: “הוֹי אַללָּהּ, הוֹי אַללָּהּ, אֲדוֹנִי, הֲרֵי אֵלוּ הֵם סַנְדָּלִים שֶׁבָּהֶם אַתָּה פוֹסֵעַ בְּרָגְלֶיךָ, שֶׁתּוּכַל לָלֶכֶת אֶל חֲדַר־הַמְּקֵרָה”. הִתְבַּיֵּשׁ אַבּוּ־אלְחַסַן, נָעַר אֶת הַסַּנְדָּלִים מִתּוֹךְ שַׁרְווּלוֹ, וְשָׂם בְּתוֹכָם אֶת כַּפּוֹת רַגְלָיו, בְּעוֹד הַכַּלִיף כִּמְעַט מֵת מִצְּחוֹק. צָעַד הַמַּמְלוּךּ לְפָנָיו בְּרֹאשׁ אֶל בֵּית־הַשִּׁמּוּשׁ.
נִכְנַס אַבּוּ־אלְחַסַן, עָשָׂה צְרָכָיו וְחָזַר לָאוּלָם. הֵבִיאוּ לוֹ הַשְּׁפָחוֹת אַגָּן שֶׁל זָהָב וְקַנְקָן שֶׁל כֶּסֶף, יָצְקוּ מַיִם עַל יָדָיו, שֶׁיְקַיֵם סֵדֶר־הָרְחִיצָה כַדָת לִתְפִלָּה. פָּרְשׂוּ לְפָנָיו שָׁטִיחַ לִסְגִידָה לִתְפִלָּה, וְהִתְחִיל מְסַדֵּר תְּפִלָּתוֹ. מִשֶׁלֹא יָדַע כֵּיצַד הוּא מִתְפַּלֵּל, הִתְחִיל כּוֹרֵעַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה עַד שֶׁהִתְפַּלֵּל עֶשְׂרִים רַכְּעָה4, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר לְנַפְשׁוֹ: “וְהָאֱלֹהִים, אָכֵן נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים אָנֹכִי, שֶׁאִם לֹא כֵּן – הֲרֵי אֵין זֶה יָכֹל לִהְיוֹת חֲלוֹם, שֶׁכֵּן דְּבָרִים אֵלֶּה כֻלָּם אֵינָם יְכוֹלִים לִקְרוֹת בַּחֲלוֹם”. וְכָךְ שֻׁכְנָע, בָּטוּחַ נָכוֹן, שֶׁנְשִׂיא הַמַּאֲמִינִים הוּא, וְסִיֵּם תְּפִלָּתוֹ. סוֹבְבוּ אוֹתוֹ הַמָּמְלוּכִּים וְהַשְּׁפָחוֹת בִּלְבוּשִׁים מְקֻפָּלִים שֶׁל מֶשִׁי וּבַד, עָטוּ אוֹתוֹ לְבוּשׁ־הַכַּלִיף וְנָתְנוּ בְיָדוֹ אֶת הַחֶרֶב הַקְּצָרָה. עָבַר רֹאשׁ הַסָּרִיסִים לְפָנָיו וְהַמַּמְלוּכִּים הַקְּטַנִים אַחֲרָיו, וְצָעֲדָה הַתַּהֲלוּכָה קָדִימָה, עַד שֶׁהוּרַם הַוִּילוֹן וְיָשַׁב שָׁם בָּאַרְמוֹן, בְּאוּלָם הַמֶּמְשָׁלָה עַל כִּסֵּא־מַלְכוּת הַכַּלִיף. רָאָה אֶת הַוִּילוֹנוֹת וְאֶת אַרְבָּעִים הַדְּלָתוֹת וְאֶת אַנְשֵׁי־הֶחָצֵר, אֶת אַלְעִגְ’לִי, אֶת אַלרְרַכָּאשִׁי, אֶת עַבְּדָאן5, אֶת גַ’דִים וְאֶת אַבּוּ אִסְחָאק אוֹכְלֵי־שֻׁלְחַן הַכַּלִיף. רָאָה חֲרָבוֹת שְׁלוּפוֹת וְקוֹבָעִים6, מוּרָדִים עַל הָרָאשִׁים, פִּגְיוֹנוֹת מְצֻפִּים זָהָב וּקְשָׁתוֹת מְקֻשָּׁטוֹת לְתִפְאָרָה, פַּרְסִים וְעַרְבִים, תֻּרְכִּים וְדַיְלָמִים, עַמֵּי כָּל גְּלִילוֹת הָאָרֶץ אַמִירִים וּוָזִירִים, אַנְשֵׁי מִלְחָמָה וּקְצִינִים נוֹשְׂאֵי־מִשְׂרָה, אֲנָשִׁים עוֹטֵי־הוֹד, שַׁלִיטִים. רָאָה אֶת הֲדַר־תִּפְאֶרֶת בְּנֵי־עַבָּאס הֶעָצוּם וְרוֹם מַעֲלַת בֵּית־הַנָּבִיא נוֹרָא־הוֹד. יָשָׁב עַל כִּסֵּא מַלְכוּת הַכַּלִיף וְהִנִּיחַ אֶת הַחֶרֶב הַקְּצָרָה בְחֵיקוֹ. נִגְשׁוּ אֵלָיו הַכֹּל, נָשְׁקוּ הָאֶרֶץ לְפָנָיו וְהִתְפַּלְלוּ לַאֲרִיכוּת יָמָיו וְקִיּוּם שִׁלְטוֹנוֹ. נִגַּשׂ גַ’עְפָר הַבַּרְמַכִּי, נָשַׁק הָאֶרֶץ לְפָנָיו וְאָמַר: “יְהִי מֶרְחַב־עוֹלָמוֹ שֶׁל אַללָּהּ הֲדוֹם לְרַגְלֶיךָ וְגַן־עֵדֶן נָאוֶךָ, וְיוּטְלוּ לְגֵיהִנֹם אוֹיְבֶיךָ. אַל יָקוּם כָּל שָׁכֵן נֶגְדֶּךָ, וּבְזֹהַר קַרְנֵי אוֹר יִהְיוּ תָמִיד חַיֶּיךָ, כַּלִיף הֶעָרִים בְּחֶסֶד אֵל, וּמִיָּם עַד יַם מוֹשֵׁל”. גָעַר בּוֹ אַבּוּ־אלְחַסַן, וְאָמַר: “אַתָּה כֶּלֶב־הַבַּרְמַכִּים, לֵךְ מִיָּד עִם רֹאשׁ מִשְׁמַר הָעִיר אֶל הַבַּיִת בִּרְחוֹב פְּלוֹנִי־אַלְמוֹנִי וּמְסֹר לְיַד אִמּוֹ שֶׁל אַבּוּ־אלְחַסַן בֶּן־הַבְּלִיַעַל מֵאָה דִּינָר וּשְׁאַל בִּשְׁמִי לִשְׁלוֹמָהּ, אַחַר־כָּךְ תֵּן פְּקֻדָּה לִתְפֹּס אֶת אַרְבַּעַת הַשֵּׁיכִים וְאֶת הָאִמָאם וּלְהַלְקוֹת אִישׁ אִישׁ מֵהֶם אַרְבַּע־מֵאוֹת מַלְקוֹת, הַרְכֵּב אוֹתָם עַל חֲמוֹרִים וּפְנֵיהֶם אֶל הַזָּנָב, הַעֲבֵר אוֹתָם בְּכָל־הָעִיר כֻּלָהּ וְהוֹצִיאֵם מִן הָעִיר הַזׂאת, וְעִם זֶה הוֹדַע עַל־פִּי כָרוֹז שֶׁיַכְרִיז: 'זֶהוּ עָנְשׁוֹ הַקַּל בְּיוֹתֵר שֶׁל זֶה7 הַדּוֹבֵר סָרָה בִּשְׁכֵנָיו, מֵצִיק לָהֶם וּמַשְׁבִּית שִׂמְחָתָם, סְעֻדָּתָם וּמִשְׁתֵּיהֶם”. לָקַח גַ’עְפָר אֶת הַפְּקֻדָּה מִיָּדוֹ, עָזַב אֶת אַבּוּ־אלְחַסַן בֶּן־הַבְּלִיַעַל, הָלַךְ הָעִירָה וּמִלֵּא אֶת הַפָּקֻדָּה. בֵּין כֹּה וָכֹה יָשַׁב אַבּוּ־אלְחַסַן עַל כִּסֵּא־מַלְכוּת הַכַּלִיפוּת, נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן, מְצַוֶּה וְאוֹסֵר וּמְפַקֵּד לְמַלֵּא אַחֲרֵי דְבָרוֹ, עַד שֶׁהַיּוֹם הָלַךְ לִנְטוֹת. נָתַן רְשׁוּת וְהַרְמָן לְהִפָּטֵר וְלָלֶכֶת, וְנִתְפַּנּוּ הָאַמִירִים וּגְדוֹלֵי הַמַּלְכוּת לְעִנְיָנֵיהֶם. נִכְנְסוּ אֵלָיו הַמְּשָׁרְתִים וְהִתְפַּלְּלוּ עָלָיו לַמָּרוֹם לְסַעֲדוֹ וּלְהַאֲרִיךְ יָמָיו וְצָעֲדוּ לְפָנָיו בְּשֵׁרוּתוֹ. הֵרִימוּ אֶת הַוִּילוֹן וְנִכְנַס אֶל אוּלַם בֵּית־הַנָּשִׁים, מָצָא שָׁם נֵרוֹת דּוֹלְקִים וּמְנוֹרוֹת מְאִירוֹת וּמְשׁוֹרְרוֹת פּוֹרְטוֹת עַל כְּלֵי נְגִינָתָן. שׁוּב נָבוֹךְ בְּדַעְתּוֹ, וְאוּלָם אָמַר לְנַפְשׁוֹ: “חֵי־אַללָּהּ, אָכֵן נְשִׂיא הַמַּאֲמִינִים אָנֹכִי”. כְּשֶׁקָרַב, קָמוּ עָמְדוּ לְפָנָיו הַנְּעָרוֹת וְהוֹלִיכוּ אוֹתוֹ אֶל הַדּוּכָן. הוֹשִׁיבוּ אוֹתוֹ שָׁם לְיַד שֻׁלְחָן גָּדוֹל, שֶׁהַמַּאֲכָלִים הַמְּצֻיָּנִים בְּיוֹתֵר עָלָיו, וְאָכַל מֵהֶם בְּכָל עֹז וֶאֱיָל עַד שֶׁשָּׂבַע. קָרָא לְאַחַת הַשְּׁפָחוֹת וְשָׁאַל אוֹתָה: “מַה שְׁמֵךְ?” אָמְרָה לוֹ “מִסְּכָּה שְׁמִי”8. שָׁאַל שְׁנִיָּה: “מַה שְּׁמֵךְ?” אָמְרָה לוֹ: “תַּרְכָּה שְׁמִי”. חָזַר וְשָׁאַל שְׁלִישִׁית: “מַה שְּׁמֵךְ?”, אָמְרָה לוֹ: “תֻּחְפָה שְׁמִי”. וְכַךְ שָׁאַל אֶת כָּל הַשְּׁפָחוֹת, אַחַת אַחַת, לִשְׁמָן. אַחַר כָּךְ יָצָא מִן הָאוּלָם וְסָר אֶל חֲדַר־הַמַּשְׁקֶה, וּמְצָאוֹ מָקוֹם מְפֹאָר. רָאָה טַבְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת וְעֲלֵיהֶן כָּל מִינֵי פְרִי וּמַעֲדָנִים וְכָל מִינֵי מְתִיקָה. יָשַׁב שָׁם וְאָכַל מִכָּל כְּכָל אֲשֶׁר יָכֹל, וּכְשֶׁנִגְלוּ שָׁם לְעֵינָיו שָׁלשׁ כִּתּוֹת שֶׁל מְזַמְּרוֹת, הִשְׁתָּאָה לָהֶן וְנָתַן גַּם לָהֶן לֶאֱכֹל. יָשַׁב לוֹ מִן הַצַּד, וְיָשְׁבוּ הַמְּזַמְּרוֹת אַף הֵן, בְּעוֹד שֶׁהַשְּׁפָחוֹת, הַמַּמְלוּכִים, הַמְשָׁרְתִים, נַעֲרֵי־הֶחָצֵר וְהַחַדְרָנִיּוֹת, מֵהֶם יוֹשְׁבִים עַל הַקַּרְקַע וּמֵהֶם עוֹמְדִים נִצָּבִים לְפָנָיו, פָּתְחוּ הַמְּזַמְּרוֹת בְּזִמְרָה וְהִשְׁמִיעוּ מַנְגִּינוֹת מִמַּנְגִּינוֹת שׁוֹנוֹת, עַד שֶׁצָּלַל כָּל הַמָּקוֹם לְהֵד־קוֹלָן הַנָּעִים. יִבְּבוּ הָאַבּוּבִים וְהָיוּ לַאֲחָדִים עִם קוֹל הַנְּבָלִים, עַד שֶׁהָיָה אַבּוּ־אלְחַסַן דּוֹמֶה שֶׁבְּגַן־ עֵדֶן הוּא. הָיָה לִבּוֹ טוֹב עָלָיו וּמָלֵא שִׂמְחָה. הִתְבַּדַּח וְהָיָה שׁוֹהֶה בְּתוֹךְ אֹשֶׁר. נָתַן לַנְּעָרוֹת לְבוּשֵׁי־כָבוֹד וְחִלֵּק מַתּוֹת וּמַתָּנוֹת, קוֹרֵא לְאַחַת וּמְנַשֵּׁק אֶת אַחַת, מִתְבַּדֵּחַ עִם זוֹ וְנוֹתֵן לִשְׁתּוֹת לְזוֹ, וּלְהַהִיא לֶאֱכֹל, עַד עֶצֶם הַלַּיְלָה. כָּל זֶה אֵרַע כְּשֶׁהַכַּלִיף מִסְתַּכֵּל בּוֹ וְצוֹחֵק. כְּשֶׁהִגִּיעַ אֲפֵל הַלַּיְלָה, צִוָּה הַכַּלִיף עַל אַחַת מֵאוֹתָן שְׁפָחוֹת לָשִׁים חֲתִיכָה שֶׁל בֶּנֶג בַּכּוֹס וּלְהוֹשִׁיטוֹ לְאַבּוּ־אלְחַסַן לִשְׁתּוֹת. מִלְּאָה הַשִּׁפְחָה אֶת הַפְּקֻדָּה וְהוֹשִׁיטָה אֶת הַכּוֹס לְבֶן־הַבְּלִיַעַל. וַעֲדַיִן לֹא גָמַר לִשְׁתּוֹת כְּשֶׁנָפַל עַל אַפָּיו לָאָרֶץ. הוֹפִיעַ הַכַּלִיף מְצַחַק מֵאַחֲרֵי הַוִּילוֹן, וְקָרָא לַמְּשָׁרֵת שֶׁהֵבִיא אֶת אַבּוּ־אלְחַסַן וְאָמַר לוֹ: “שָׂא אֶת הָאִישׁ הַזֶּה לְבֵיתוֹ”. נְשָׂאוֹ הָאִישׁ לְאוּלַם מְעוֹנוֹ וְהִנִיחוֹ שָׁם. עָזַב אוֹתוֹ, וְסָגַר אֶת דֶּלֶת הָאוּלָם אַחֲרָיו וְחָזַר אֶל הַכַּלִיף, שֶׁמֵּעַתָּה הָיָה יָשֵׁן עַד הַבֹּקֶר.
נִשְׁאַר אַבּוּ־אלְחַסַן מוּטָל בְּתַרְדֵּמָה עֲמֻקָּה עַד שֶׁהִבְקִיעַ אַללָּהּ יִתְעַלֶּה אֶת הַשַּׁחַר. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הֵקִיץ מִשְּׁנָתוֹ וְהִתְחִיל קוֹרֵא: “תֻּפְפָאחָה, רַאחַתְּ אַלְקֻלוּבּ9, מִסְכָּה, תֻּחְפָה”. הָיָה הוֹלֵךְ וְקוֹרֵא אֶת הַשְּׁפָחוֹת בְּלִי הֶרֶף עַד שֶׁשָּׁמְעָה אִמּוֹ שֶׁהוּא קוֹרֵא אַחֲרֵי נְעָרוֹת זָרוֹת. קָמָה, נִגְּשָׁה אֵלָיו וְאָמְרָה לוֹ: “יְהִי שֵׁם אַללָּהּ סִתְרָה עָלֶיךָ, קוּמָה בְנִי, אַבּוּ־אלְחַסַן, חוֹלֵם אַתָּה”. פָּקַח אֶת עֵינָיו, וְכִרְאוֹתוֹ אִשָּׁה זְקֵנָה לִמְרַאֲשׁוֹתָיו, הִסְתַּכֵּל בָּהּ יָהִיר וְשָׁאַל אוֹתָהּ: “מִי אַתְּ?” אָמְרָה לוֹ: “הֲרֵי אִמְּךָ אָנִי”, אַךְ הוּא קָרָא: “מְשַׁקֶּרֶת אַתְּ, אֲנִי הִנְנִי נְשִׂיא הַמַּאֲמִינִים וּמוֹשֵׁל בְּשֵׁם אַללָּהּ”. נִזְעֲקָה אִמּוֹ וְקָרְאָה: “יְהִי אֱלֹהִים מַחֲסֶה לְבִינָתְךָ בְּנִי, שְׁתֹק וְאַל תְּסַכֵּן אוֹתָנוּ לְמִיתָה וְאֶת רְכוּשֵׁנוּ לִמְשִׁסָּה, שֶׁיִּשְׁמַע מִי שֶׁהוּא דִּבּוּרִים אֵלֶּה וְיִמְסְרֵם לַכַּלִיף”. קָם מִשְּׁנָתוֹ, וּכְשֶׁרָאָה אֶת אִמּוֹ וְאֶת עַצְמוֹ בְתוֹךְ אוּלָמוֹ שֶׁלוֹ, נָבוֹךְ וְאָמַר: “בְּאַללָּהּ נִשְׁבָּע אָנֹכִי, אִמִּי הַיְקָרָה, שֶׁרָאִיתִי אֶת עַצְמִי בַחֲלוֹם בְּתוֹךְ אַרְמוֹן, וְהַשְּׁפָחוֹת וְהַמַּמְלוּכִּים נִצָּבִים סְבִיבִ מְשַׁמְּשִׁים אוֹתִי, וְהָיִיתִי יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא מַלְכוּת הַכַּלִיף וְהָיִיתִי מוֹשֵׁל. חֵי־אַללָּהּ, אִמִּי, שֶׁכָּל זֶה מָצָא אוֹתִי, וַהֲרֵי לֹא יִתָּכֵן שֶׁזֶּה אֵרַע בַּחֲלוֹם”. הִרְהֵר שָׁעָה קַלָּה בְעַצְמוֹ וְאָמַר: “אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר, אַבּוּ־אלְחַסַן בֶּן הַבְּלִיַעַל אָנֹכִי, וּמַה שֶׁעָבַר עָלַי לֹא הָיָה אֶלָּא בַחֲלוֹם, כְּשֶׁנַּעֲשֵׂיתִי כַלִיף וְהָיִיתִי מוֹשֵׁל וּמְצַוֶּה וְאוֹסֵר”. וְאוּלָם הוּא הֵשִׁיב שׁוּב אֶל לִבּוֹ וְאָמַר: “לֹא, חֲלוֹם הָיָה זֶה. אֵינִי שׁוּם אַחֵר זוּלַת הַכַּלִיף, הֲרֵי גַּם מַתָּנוֹת חִלַּקְתִּי וְנָתַתִּי לְבוּשֵׁי־כָבוֹד”. פָּתְחָה אִמּוֹ וְאָמְרָה: “בְּנִי, מְתֻעְתָּע אַתָּה בְּבִינָתְךָ, וְעוֹד תַּגִּיעַ לְבֵית־הַמְּשֻׁגָּעִים וְהָיִיתָ לְלַעַג וּלְקֶלֶס; מָה שֶּׁאֵרַע לְךָ לֹא הָיָה אֶלָּא מַעֲשֵׂי־הַשָּׂטָן, תַּעְתּוּעֵי חֲלוֹמוֹת הֵם. לְעִתִּים קְרוֹבוֹת מְשַׂחֵק הַשָּׂטָן בְּבִינַת בֶּן אָדָם בִּדְרָכִים שׁוֹנוֹת”. וְעוֹד אָמְרָה לוֹ: “כְּלוּם הָיָה אֶצְלְךָ מִי־שֶׁהוּא אֱמֶשׁ?” הִרְהֵר אַבּוּ־אלְחַסַן וְאָמַר: “כֵּן, אָדָם אֶחָד בִּלָּה אֶצְלִי הַלַּיְלָה, וְשַׂחְתִּי לוֹ עַל אוֹדוֹתַי וְגִלִּיתִי לוֹ סִפּוּרִי; וַדַּאי הָיָה זֶה הַשָׂטָן. וְאוּלָם אֲנִי, אִמִּי הַיְקָרָה, הִנְּנִי, כְּפִי שֶׁאָמַרְתְּ, אַבּוּ־חַסַן בֶּן הַבְּלִיַעַל”. אָמְרָה לוֹ אִמּוֹ: “בְּנִי הַיָּקָר, תִּתְבַּשֵּׂר רַק בְּטוֹבָה. דַּע שֶׁאֶתְמוֹל בָּא הַוָּזִיר גַ’עְפָ’ר הַבַּרְמַכִּי וּפָקַד לְהַלְקוֹת אֶת אַרְבַּעַת הַשֵּׁיכִים וְאֶת אִמָאם הַמִּסְגָּד, אֶת כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְהֶם חֲמֵשׁ מֵאוֹת מַלְקוֹת, וּפָקַד לְהַעֲבִיר אוֹתָם בַּחוּצוֹת וּלְגָרֵשׁ אוֹתָם מִן הָעִיר וּלְהַכְרִיז לִפְנֵיהֶם: זֶהוּ עָנְשׁוֹ הַקַּל בְּיוֹתֵר שֶׁל זֶה הַנּוֹהֵג מִנְהָג רַע בִּשְׁכֵנָיו וּמַקְשֶׁה עֲלֵיהֶם חַיֵּיהֶם. וְחוּץ מִזֶּה שָׁלַח לִי הַכַּלִיף מֵאָה דִינָר עַל יָדוֹ, וְשָׁאַל לִי לְשָׁלוֹם”. נִזְעַק אַבּוּ־אלְחַסַן וְאָמַר: “אִי לָךְ זְקֵנָה עֲלוּבָה, רְצוֹנֵךְ לַחֲלֹק עָלַי וְלוֹמַר לִי שֶׁאֵין אֲנִי נְשִׁיא־הַמַּאֲמִינִים, וַהֲרֵי אֲנִי אֲנִי הוּא שֶׁפָּקַד עַל ג’ַעְפָר הַבַּרְמַכִּי לְהַלְקוֹת אֶת הַשֵּׁיכִים וּלְהַעֲבִירָם בְּחוּצוֹת הָעִיר וּלְהַכְרִיז כְּרוּז זֶה לִפְנֵיהֶם, אֲנִי אֲנִי הוּא שֶׁשָּׁלַח לָךְ אֵת מְאַת הַדִּינָר וְצִוָּה לִשְׁאֹל לָךְ לְשָׁלוֹם; אָמְנָם נְשִׂיא הַמַּאֲמִינִים אָנֹכִי, זְקֵנָה עֲלוּבָה, וְאַתְּ שַׁקְרָנִית, אַתְּ מְהַתֶּלֶת בִּי”. דִּבֵּר דְּבָרִים אֵלֶּה וְקָם עַל אִמּוֹ וְהִכָּה אוֹתָהּ בְּמַקֵּל שֶׁל עֵץ־הַשָּׁקֵד, עַד שֶׁצָעֲקָה: “הוֹשִׁיעוּ נָא מֻסְלִמִים”, בְּעוֹד הוּא מוֹרִיד עָלֶיהָ מַהֲלוּמוֹת בְּעֹז יֶתֶר וְיֶתֶר, עַד שֶׁשָּׁמְעוּ בְנֵי אָדָם אֶת קוֹל צַעֲקוֹתֶיהָ. בָּאוּ לְשָׁם וְרָאוּ אֶת אַבּוּ־אלְחַסַן מַכֶּה אֶת אִמּוֹ כְּשֶׁהוּא קוֹרֵא: “זְקֵנָה עֲלוּבָה, כְּלוּם אֵינִי נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים? כְּשָׁפִים עָשִׂית לִי”. כְּשֶׁשָּׁמְעוּ בְנֵי־אָדָם דִּבּוּרִים אֵלֶּה, אָמְרוּ: “מְשֻׁגָּע הוּא הָאִישׁ”, וְלֹא הִטִּילוּ סָפֵק בַּדָּבָר, שֶׁדַּעְתּוֹ נִטְרְפָה עָלָיו. הִתְנַפְּלוּ עָלָיו וּתְפָסוּהוּ וְכָבְלוּ אֶת יָדָיו אֶל גַּבּוֹ וְהֵבִיאוּ אוֹתוֹ לְבֵית־הַמְּשֻׁגָּעִים. שָׁאַל הַמְפַקֵּח: “מַה עִם עֶלֶם זֶה?” אָמְרוּ לוֹ הָאֲנָשִׁים: “דַּעְתּוֹ נִטְרְפָה עָלָיו”. וְאוּלָם אַבּוּ־אלְחַסַן קָרָא וְאָמַר: “חֵי־אַללָּהּ, שֶׁקֶר הֵם דּוֹבְרִים בִּי, אֵין אֲנִי מְשֻגָּע, אֵינִי אֶלָּא נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים”. גָּעַר בּוֹ הַמְּפַקֵּחַ וְאָמַר לוֹ: “אֵין הַמְשַׁקֵּר אֶלָּא אַתָּה בִלְבַד, אַתָּה הֶעָלוּב שֶׁבַּשּׁוֹטִים”. פָּשַׁט אֶת בְּגָדָיו, וְשָׂם כֶּבֶל כָּבֵד בְּצַוָּארוֹ וּכְבָלוֹ לְחַלּוֹן גָּבוֹהַ, וְהָיָה הוֹלֵךְ וּמַעֲנִישׁוֹ פַעֲמַיִם בַּיוֹם וּפַעֲמַיִם בַּלַיְלָה עֹנֶשׁ מַלְקוֹת. שָׁהָה בְכָךְ מֶשֶׁךְ זְמַן עֲשָׂרָה יָמִים. בָּאָה אֵלָיו אִמּוֹ וְאָמְרָה לוֹ: “בְּנִי, אַבּוּ־אלְחַסַן שֶׁלִּי, חֲזֹר לְדַעְתְּךָ, הֲרֵי אֵין זֶה אֶלָּא מַעֲשֵׂה־שָׂטָן”. אָמַר לָהּ אַבּוּ־אלְחַסַן: “צָדַקְתְּ, אִמִּי הַיְקָרָה, וֶהֱיִי עֵדָה לִי שֶׁאֲנִי מִתְחָרֵט עַל פִּטְפּוּט זֶה, וְשֶׁשָּׁב וְרָפָא לִי מִשִּׁגְעוֹנִי; שַׁחְרְרִי אוֹתִי, שֶׁקָּרוֹב אֲנִי לָמוּת”. הָלְכָה אִמּוֹ אֶל הַמְּפַקֵּד וְעָלָה בְיָדָהּ לְשַׁחְרְרוֹ, וְיָכֹל הָיָה אֵפוֹא לַחֲזֹר עִמָּהּ הַבַּיְתָה. וְהָיָה זֶה בְרֵאשִׁית הַחֹדֶשׁ. כְּשֶׁנָּטָה הַחֹדֶשׁ לְסוֹפוֹ, הִתְאַוָּה אַבּוּ־אלְחַסַן לִשְׁתּוֹת יַיִן, וּבְכֵן חָזַר לְהֶרְגֵּלוֹ הַיָּשָׁן, צִוָּה לְתַקֵּן אֶת אוּלָמוֹ, לְהָכִין מַאֲכָלִים וּלְהָבִיא יַיִן וְהָלַךְ שׁוּב אֶל הַגֶּשֶׁר. כְּשֶׁיָּשַׁב שָׁם מְצַפֶּה לְמִי־שֶׁהוּא שֶׁיָכוֹל לְרֵעָה עִמּוֹ בִשְׁתִיָתוֹ כְמִקֶּדֶם, עָבַר לְפֶתַע פִּתְאֹם הַכַּלִיף עַל פָּנָיו. לֹא שָׁאַל לוֹ אַבּוּ־אלְחַסַן לְשָׁלוֹם, אֶלָּא קָרָא: “לֹא שָׁלוֹם בּוֹאֲךָ, אֵין שָׁלוֹם לָאוֹיְבִים הָרָעִים, אֵין אַתֶּם אֶלָּא הַשְּׂטָנִים”. נִגַּשׁ אֵלָיו הַכַּלִיף וְאָמַר לוֹ: “אָחִי הָיָּקָר, כְּלוּם לֹא אָמַרְתִּי לְךָ שֶׁאֲנִי חוֹזֵר וּבָא אֵלֶיךָ”? אָמַר לוֹ אַבּוּ־אלְחַסַן: "אֵין לִי חֶפֵץ בְּךָ, שְׁכֵּן אוֹמֵר הַפִּתְגָם:
אשֶׁר נָאֶה הוּא לִי לְהִפָּרֵד מְאוֹהֵב,
לֹא תָשׁוּר עוֹד הָעַיִן וְלֹא יֶאֱבַל הַלֵּב.
אָחִי, אָכֵן בַּלַּיְלָה, כְּשֶׁבָּאתָ אֵלַי, וְהָיִינוּ רֵעִים לַמִּשְׁתֶּה אֲנִי וְאַתָּה, יַחְדָו, הָיָה דוֹמֶה כְאִלּו בָא הַשֵּׁד אֵלַי וְלָחַשׁ לִי פֻרְעָנוּת". שָׁאַל אוֹתוֹ הַכַּלִיף: “מִי הָיָה הַשֵּׁד?” אָמַר לוֹ אַבּוּ־אלְחַסַן: “אַתָּה”. הִתְחִיל הַכַּלִיף מְחַיֵךְ, יָשַׁב לְיָדוֹ וְשׂוֹחֵחַ עִמּוֹ בִידִידוֹת, אוֹמֵר לוֹ: “אָחִי הַיָּקָר, כְּשֶׁנִּפְטַרְתִּי מִמְּךָ שָׁכַחְתִּי שֶׁהַדֶּלֶת נִשְׁאֲרָה פְּתוּחָה, אֶפְשָׁר נִכְנַס הַשֵּׁד דַּרְכָּהּ אֵלֶיךָ”. אָמַר לוֹ אַבּוּ־אלְחַסַן: “אַל תִּשְׁאַל לְמַה שֶּׁאֵרַע לִי. מֶה עָלָה עַל דַּעְתְּךָ לַעֲזֹב אֶת הַדֶּלֶת פְּתוּחָה, עַד שֶׁיָּכֹל הַשָּׂטָן לַחֲדֹר אֵלַי, וְאֵרַע לִי מִמֶּנוּ כַךְ וְכָךְ?” סָח לוֹ אַבּוּ־אלְחַסַן בֶּן־הַבְּלִיַעַל לַכַּלִיף כָּל מַה שֶּׁהִגִיעַ לוֹ מֵרֹאשׁ עַד סוֹף – הֲרֵי לַחֲזֹר עַל זֶה שׁוּב כָּאן, רַק יְעַנֶּה אֶת הַשּׁוֹמֵעַ. הָיָה הַכַּלִיף אָנוּס לְחַיֵּךְ, וְאוּלָם הִסְתִּיר אֶת חִיּוּכוֹ. אָמַר לוֹ לְאַבּוּ־אלְחַסַן: “יִשְׁתַּבַּח אַללָּהּ שֶׁהֶעֱבִיר מֵעָלֶיךָ אֶת הַפֶּגָע, שֶׁאוּכַל לִרְאוֹתְךָ שׁוּב צוֹלֵחַ”. וְאוּלָם אַבּוּ־אלְחַסַן הִמְשִׁיךְ וְאָמַר: “אִי־אֶפְשָׁר לְקַבֵּל אוֹתְךָ לְרֵעַ לְמִשְׁתֶּה לִי וּלְאִישׁ־סוֹדִי, שֶׁכֵּן אוֹמֵר הַפִּתְגָּם: ‘מִי שֶׁנִּתְקַל בְּאֶבֶן וְחוֹזֵר אֵלֶיהָ, לוֹ נָכוֹנוּ נְזִיפָה וְתוֹכֵחָה’. אִם כָּךְ אֵפוֹא, אָחִי הַיָּקָר, אֵינִי מְאָרֵחַ אוֹתְךָ יוֹתֵר וְלֹא אֶתְחַבֵּר אֵלֶיךָ בְּשׁוּם פָּנִים, שֶׁכֵּן רָאִיתִי שֶׁבִּקּוּרְךָ לֹא הֵבִיא טוֹבָה בְעִקְבוֹתָיו”. בִּקֵּשׁ הַכַּלִיף לְרַכֵּך אוֹתוֹ, הִשְׁבִּיעוֹ וְחָזַר וְאָמַר: “אַף־עַל־פִּי־כֵן הֲרֵינִי אוֹרְחֲךָ, אַל תָּשֵׁב פְּנֵי אוֹרְחֶךָ רֵיקָם”. לִבְסוֹף לְקָחוֹ אַבּוּ־אלְחַסַן עִמּוֹ, הוֹבִילוֹ לְתוֹךְ הָאוּלָם, שָׂם לְפָנָיו מַאֲכָל בְּדִבְרֵי־יְדִידוֹת. בְּתוֹךְ כָּךְ סִפֵּר לוֹ שׁוּב כָּל מַה שֶּׁאֵרַע לוֹ. וְרַק בְּקֹשִׁי יָכֹל הָיָה הַכַּלִיף לְהַסְתִּיר אֶת צְחוֹקוֹ. סִלֵּק אַבּוּ־אלְחַסַן אֶת שֻׁלְחַן הָאֹכֶל וְהֵבִיא אֵת שֻׁלְחַן־הַמַּשְׁקֶה. מִלֵּא כוֹס וּנְשָׁקוֹ שָׁלשׁ פְּעָמִים וְהוֹשִׁיטוֹ לַכַּלִיף, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: “רֵעִי־לְמִשְׁתֶּה הַיָּקָר, אֲנִי עַבְדְּךָ עוֹמֵד לְפָנֶיךָ, אַל יְהִי לְךָ לְמֹרַת־רוּחַ עַל מַה שֶּׁאֲנִי רוֹצֶה לוֹמַר לְךָ וְאַל תַּרְגִּישׁ עַצְמְךָ נֶעֱלָב, וְאַל תַּעֲלִיב אוֹתִי”, וְאָמַר בָּתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:
שְׁמַע עֵצָה טוֹבָה: הַחַיִּים אַךְ מַעֲמָסָה,
אִם לֹא תִּשְׁתַּכֵּר וְתַעְנוּגוֹת לֹא תִמְצָא.
אֶשְׁתֶּה תָמִיד עֵת יִרְחַשׁ לַיִל אָפֵל,
עֲדֵי תְנוּמָה רֹאשִׁי עֲלֵי כוֹסִי תַפֵּל.
הַיַּיִן מְשׂוֹשִׂי כְּקֶרֶן־שֶׁמֶשׁ בָּהִיר,
וּבִשְׂמָחוֹת כָּל דְּאָגָה מֶנִּי אָסִיר.
כְּשֶׁשָּׁמַע הַכַּלִיף שִׁירוֹ עַל בָּתָּיו הַיָּפִים, הִתְפַּעֵל. נָטַל אֶת הַכּוֹס וְשָׁתָה אוֹתוֹ. אַחַר־כָּךְ שָׁתוּ וְשׂוֹחֲחוּ הַשְּׁנַיִם אֲרֻכּוֹת זֶה עִם זֶה עַד שֶׁעָלָה הַיַּיִן לְרֹאשָׁם. אָמַר אַבּוּ־אלְחַסַן לַכַּלִיף: “רֵעִי־לְמִשְׁתֶּה הַיָּקָר, אָכֵן תּוֹהֶה אָנֹכִי בְּעַצְמִי, הֲרֵי דוֹמֶה אֲנִי שֶׁאָמְנָם נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים אֲנִי וְשַׁלִּיט וּמְחַלֵּק מַתָּת וּמַתָּן. בֶּאֱמֶת, אָחִי הֲרֵי אִי־אֶפְשָׁר הוּא שֶׁחֲלוֹם הָיָה זֶה”. אָמַר לוֹ הַכַּלִיף: “תַּעְתּוּעֵי־חֲלוֹם הָיוּ אֵלֶּה”. נָגַס חֲתִיכָה שֶׁל בֶּנֶג וְשָׂם בְּתוֹךְ הַכּוֹס וְאָמַר: “בְּחַיַּי אֲנִי מַשְׁבִּיעֲךָ, שְׁתֵה אָחִי”. אָמַר לוֹ אַבּוּ־אלְחַסַן: “בְּרָצוֹן אֲנִי שׁוֹתֶה אוֹתוֹ מִיָּדְךָ”. נָטַל אֶת הַכּוֹס מִיַּד הַכַּלִיף, שָׁתָה אוֹתוֹ. מָצְאוּ מַעֲשָׂיו, אָפְיוֹ וְטוּב טַעֲמוֹ הַמְּצֻּיָּן וְגִלּוּי הַלֵּב שֶׁלוֹ חֵן בְּעֵינֵי הַכַּלִיף וְאָמַר בְּלִבּוֹ: “רְצוֹנִי לָשִׁית אֶת זֶה רֵעַ לִי לְמִשְׁתֶּה וּלְחָבֵר נֶאֱמָן לִי”. אַךְ בַּאֲשֶׁר לְאַבּוּ־אלְחַסַן, הִנֵּה אַךְ שָׁתָה אֶת הַכּוֹס, וּבְטֶרֶם יָבוֹא הַמַּשְׁקֶה הַמְּשַׁכֵּר אֶל קִרְבּוֹ, כְּבָר נִשְׁמַט רֹאשׁוֹ לָאָרֶץ. קָם הַכַּלִיף מִיָּד, קָרָא לִמְשָׁרְתוֹ וְאָמַר: “טֹל אוֹתוֹ”. הֵבִיא אוֹתוֹ הַמְשָׁרֵת אֶל אַרְמוֹן הַכַּלִיף, וְהִנִּיחוֹ שָׁם לִפְנֵי הַשַּׁלִּיט. צִוָּה הַכַּלִיף אֶת הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת הַמָּמְלִוּכִּים לְהִתְיַצֵּב סְבִיב הַנִּרְדָּם, וְהוּא מִתְחַבֵּא בְּאַחַד־הַמְּקוֹמוֹת שֶׁאֵין אַבּוּ־אלְחַסַן יָכֹל לִרְאוֹתוֹ שָׁם. חוּץ־מִזֶּה פָקַד עַל אַחַת הַשְּׁפָחוֹת שֶׁתִּטֹּל נֵבֶל לְיָדָהּ וְתִפְרֹט עָלָיו לִמְרַאֲשׁוֹתֵי בֶן־הַבְּלִיַעַל, וְצִוָּה עַל שְׁאָר הַשְּׁפָחוֹת לְנַגֵּן עַל כְּלֵי נְגִינָתָן. הָיוּ הוֹלְכוֹת וּמְנַגְּנוֹת כֻּלָּן עֶד שֶׁהֵקִיץ אַבּוּ־אלְחַסַן מִשְּׁנָתוֹ קָרוֹב לְסוֹפוֹ שֶׁל הַלַּיְלָה. כְּשֶׁשָּׁמַע אֶת קוֹל הַנֵּבֶל וְהַמְּצִלּוֹת וּתְרוּעַת הֶחָלִיל וְאֶת זִמְרַת הַשְּׁפָחוֹת, פָּקַח אֶת עֵינָיו לָרְוָחָה וְרָאָה אֶת עַצְמוֹ פֶתַע שׁוּב בָּאַרְמוֹן בַּמָּקוֹם שֶׁהַמְּשָׁרְתוֹת וְהַסָּרִיסִים עוֹמְדִים סְבִיבוֹ. קָרָא וְאָמַר: “אֵין חַיִל וְאֵין עֹז בִּלְתִּי אִם לְאַללָּהּ הָעֶלְיוֹן וְהָאַדִּיר, מְפַחֵד אֲנִי מִפְּנֵי בֵית־הַמְּשֻׁגָּעִים וּמִפְּנֵי מַה שֶּׁעָבַר עָלַי שָׁם בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה. מֵעַתָּה אֵינִי יוֹדֵעַ אִם לֹא בָא אֵלַי שׁוּב הַשָּׂטָן כְּמוֹ אָז; אַללָּהּ, פְּרַע נָא אֶת הַשָּׂטָן לְשִׁמְצָה”. עָצַם שׁוּב אֶת עֵינָיו וְהִנִּיחַ רֹאשׁוֹ לְחָזֵהוּ. וְאוּלָם נֶאֱלָץ הָיָה לִצְחֹק קְצַת, וְהֵסֵב שׁוּב אֶת רֹאשׁוֹ וְרָאָה אֶת הָאוּלָם הַמּוּאָר וְאֶת הַשְּׁפָחוֹת הַמְּזַמְּרוֹת. יָשַׁב אַחַד הַסָּרִיסִים לִמְרַאֲשׁוֹתָיו וְאָמַר לוֹ: “שֵׁב הָכֵן, נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים, וְהִסְתַּכֵּל בְּאַרְמוֹנְךָ וּבְשִׁפְחוֹתֶיךָ”. אָמַר לוֹ אַבּוּ־אלְחַסַן: “מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי בַחֲסוּת אַללָּהּ, כְּלוּם אֱמֶת, נָכוֹן הַדָּבָר, שֶׁנְּשִׁיא־הַמַּאֲמִינִים אָנֹכִי? כְּלוּם אִי־אַתֶּם מְשַׁקְּרִים? הֲרֵי תְמוֹל לֹא יָצָאתִי לִמְשֹׁל, אֶלָּא אָכַלְתִּי וְשָׁתִיתִי וְיָשַׁנְתִּי, וְעַכְשָׁו בָּא סָרִיס זֶה וְאוֹמֵר לִי לָקוּם”. אָמַר אַבּוּ־אלְחַסַן דְּבָרִים אֵלֶּה וְקָם וְעָמַד. הֵחֵל מְהַרְהֵר בְּכָל מַה שֶּׁאֵרַע לוֹ עִם אִמּוֹ, כֵּיצַד הִכָּה אוֹתָה וְהִגִּיעַ לְבֵית־הַמְשֻׁגָּעִים, וַעֲדַיִן רוֹאֶה הוּא אֶת עִקְבוֹת הַמַּכּוֹת שֶׁהִכָּהוּ מְפַקֵּחַ בֵּית־הַמְּשֻׁגָּעִים. נָבוֹךְ לַחֲלוּטִין בְּעִנְיָנוֹ, וּכְשֶׁחָזַר וְהִרְהֵר שׁוּב בַּדָּבָר אָמַר: 'חֵי־אַללָּהּ, בְּאֱמֶת אֵינִי יוֹדֵעַ, מַה לְּעִנְיָן זֶה וְלִי, וּמַה הוּא זֶה שֶׁבָּא עָלַי". פָּנָה אֶל אַחַת הַשְּׁפָחוֹת וְשָׁאַל אוֹתָה: “מִי אֲנִי”? אָמְרָה לוֹ: “נְשִׂיא הַמַּאֲמִינִים”. אָמַר לָהּ: “מְשַׁקֶּרֶת אַתְּ, אֲרוּרָה, אִם אָמְנָם נְשִׂיא הַמַּאֲמִינִים אָנֹכִי, הֲרֵי נִשְׁכִי לִי בְּאֶצְבָּעִי”. נִגְּשָׁה הַנַּעֲרָה וְנָשְׁכָה אוֹתוֹ בְעֹז בְאֶצְבָּעוֹ. אָמַר לָהּ: “דַּי”. שָׁאַל אֶת רׂאשׁ הַסָּרִיסִים: “מִי אֲנִי?” אָמַר לוֹ: “נְשִׂיא הַמַּאֲמִינִים אַתָּה”. עֲזָבוֹ אַבּוּ־אלְחַסַן עוֹמֵד וְשָׁקַע שׁוּב בִּמְבוּכָה, אוֹבַד־עֵצוֹת. פָּנָה אֶל מַמְלוּךּ קָטָן וּפָקַד עָלָיו: “נָשְׁכֵנִי בְאָזְנִי”. כָּפַף אֵלָיו רׂאשׁוֹ וְהִנִּיחַ אֶת אָזְנוֹ עַל פִּיו, הָיָה הַמַּמְלוּךּ עוֹד עוּל־יָמִים לְלֹא תְבוּנָה. תָּקַע אֶת שִׁנָּיו בְּכָל עֹז בְּאָזְנוֹ שֶׁל אַבּוּ־אלְחַסַן עַד שֶׁכִּמְעַט הֵסִירָהּ מִמְּקוֹמָהּ. וְלֹא הָיָה הַמַּמְלוּךּ גַּם מֵבִין לָשׁוֹן עַרְבִית כַּהֲלָכָה, וּכְכָל שֶׁאָמַר לוֹ אַבּוּ־אלְחַסַן: “דַי”, חָשַׁב שֶׁהוּא אוֹמֵר: “נְשׁךְ הָלְאָה”. וְכָךְ הָיָה מוֹסִיף וְנוֹשֵׁך בְּיֶתֶר־עׂז, חוֹרֵק בְּשִׁנָּיו עַל גַּבֵּי הָאׂזֶן, וְהַשְּׁפָחוֹת שֶׁלֹּא הֶאֱזִינוּ אֶלָּא לַמְזַמְּרוֹת, לֹא שָׁתוּ לִבָּן אֵלָיו, אַף־עַל־פִּי שֶׁקָּרָא שֶׁיַּצִּילוּ אוֹתוֹ מִן הַמַמְלוּךּ. נָפַל הַכַּלִיף מִתְעַלֵּף מִצְּחוֹק. לִבְסוֹף הִכָּהוּ אַבּוּ־אלְחַסַן מַכָּה, עַד שֶׁעָזַב אֶת הָאׂזֶן. פָּשַׁט אַבּוּ־אלְחַסַן אֶת בְּגָדָיו וְעָמַד עֵרׂם מִפָּנִים וּמֵאָחוֹר בֵּין הַשְּׁפָחוֹת וְהִתְחִיל מְרַקֵּד. כָּבְלוּ אֵלּוּ אֶת יָדָיו, אַךְ הוּא הִשְׁתּוֹלֵל בֵּינֵיהֶן, חָשׂוּף מִפָּנִים וּמֵאָחוֹר, כּשֶׁהַנְּעָרוֹת צוֹחֲקוֹת עַד כְּדֵי לָמוּת. שׁוּב הִתְעַלֵּף הַכַּלִיף מֵרׂב צְחוֹק. כְּשֶׁהִתְעוֹרֵר מֵהִתְעַלְּפוּתוֹ יָצָא פִתְאׂם וְאָמַר: “אוֹי לְךָ אַבּוּ־אלְחַסַן, אַתָּה מֵמִית אוֹתִי מִצְּחוֹק”. הִסְתַּכֵּל בּוֹ אַבּוּ־אלְחַסַן. כְּשֶׁהִכִּירוֹ קָרָא: “חֵי־אַללָּהּ, אַתָּה הָרַגְתָּ אוֹתִי, הָרַגְתָּ אֶת אִמִּי, הָרַגְתָּ אֶת הַשֵּׁיכִים, הָרַגְתָּ אֶת הָאִמָאם שֶׁל הַמִּסְגָּד”. נָטָה אֵלָיו הַכַּלִיף חַסְדּוֹ, וְהֶעֱנִיק לוֹ מַתָּנָה. הִשִּׂיא לוֹ אִשָּה וְנָתַן לוֹ מָקוֹם בְּאַרְמוֹנוֹ לָגוּר בּוֹ, וְלֹא זוֹ בִלְבָד אֶלָּא שֶׁשָּׁת אוֹתוֹ בַנֶּאֱמָנִים בְּרֵעָיו, וְשָׂם אוֹתוֹ רִאשׁוֹן לָהֶם. וְהָיוּ שָׁם עֲשָׂרָה רֵעִים הָאוֹכְלִים עַל שֻׁלְחַן הַכַּלִיף, וְשָׂם אוֹתוֹ הַכַּלִיף רֹאשׁ לָהֶם, וְהָיוּ שָׁם אַלְעִגְ’לִי, אַלרְרַכָּאשִׁי, עַבְּדָאן, חַסַן, אַלְפַרַזְדַק, אַללַּוְז, אַלְעַסְכַּר, עֹמָר אַלטַּרְטִיס, אַבּוּ־נֻוָאס, אַבּוּ אִסְחָאק רֵעוֹ־לְמִשְׁתֶּה שֶׁל הַכַּלִיף. מֵעַתָּה נוֹסַף עֲלֵיהֶם אַבּוּ־אלְחַסַן בֶּן־הַבְּלִיַעַל, וְהָיָה לְכָל אֶחָד מֵהֶם סִפּוּרוֹ הַמְיֻחָד לוֹ, הַמְּסֻפָּר בְּסֵפֶר אַחֵר.
נִשָּׂא הַכַּלִיף אֶת אַבּוּ־אלְחַסַן לְמַעֲלָה רֹאשׁ עַל כָּל הָאֲחֵרִים לְחֶסֶד וּלְאֵמוּן שֶׁהָיָה לוֹ בוֹ, עַד כְּדֵי כָךְ שֶׁנִּתְּנָה לוֹ רְשׁוּת לָשֶׁבֶת אֶצְלוֹ וְאֵצֶל הַגְּבִירָה זֻבַּיְדָה בִּנְתְּ אַלְקָאסִם, שֶׁהַמְמֻנָּה עַל אוֹצָרָהּ נֻוְהַתּ אַלְפֻאָד10 שְׁמָהּ, הָיְתָה לוֹ לְאִשָּה. הָיָה אַבּוּ־אלְחַסַן בֶּן הַבְּלִיַעַל חַי עִמָּה יַחְדָּו אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וְחַי חַיִּים נֶהֱדָרִים עַד שֶׁכָּלָה כָל־מַה שֶּׁהָיָה לָהֶם. אָמַר לָהּ: “נֻזְהַתּ אַלְפְאָד” אָמְרָה לוֹ: “הִנְנִי לִפְקֻדָּתְךָ”. אָמַר לָהּ: “רְצוֹנִי לְהַעֲרִים עַל הַכַּלִיף בְּמַהֲתַלָּה, וְאַף אַתְּ תַּעֲרִימִי בְמַהֲתַלָּה עַל הַגְּבִירָה זֻבַּיְדָה, וְנִטֹּל בְּכָך מִיָּדָם מִיָּד מָאתַיִם דִּינָר וּשְׁנֵי גִזְרֵי מֶשִׁי”. אָמְרָה לוֹ: “עֲשֵׂה כִרְצוֹנְךָ. וְאוּלָם אֱמֹר נָא, מַה בִּרְצוֹנְךָ לַעֲשׂוֹת?” אָמַר לָה: “אֲנַחֲנוּ נַעֲמִיד עַצְמֵנוּ זֶה לָזֶה כְמֵתִים. אֲנִי אַעֲמִד עַצְמִי רִאשׁוֹן כְּמֵת; אַטִּיל עַצְמִי שָׂרוּעַ עַל הָאָרֶץ, וְאַתְּ תִפְרְשִׂי עָלַי סוּדָר שֶׁל מֶשִׁי, תַּתִּירִי אֶת מִצְנַפְתִּי וְקָשַׁרְתְּ בָּהּ אֶת בְּהוֹנוֹת אֶצְבְּעוֹת רַגְלַי, וְשַׂמְתְּ סַכִּין11 וּקְצַת מֶלַח עַל לִבִּי. אַחֲרֵי זׂאת פִּרְעִי אֶת שַׂעֲרוֹתַיִךְ וְהָלַכְתְּ אֶל גְבִרְתֵּךְ זֻבַּיְדָה, בְּגָדַיִךְ קְרוּעִים וּפָנַיִךְ לְטוּמוֹת, וְזַעֲקִי בְקוֹל. וּכְשֶׁתִּשְׁאַל אוֹתָךְ: ‘מַה־לָךְ’? אִמְרִי לָהּ: ‘יַאֲרִיךְ רׂאשֵׁךְ חַיָּיו אַחֲרֵי אַבּוּ־אלְחַסַן, הוּא נִפְטַר’. הִיא תִּתְאַבֵּל עָלַי וְתִבְכֶּה וּתְצַוֶּה עַל סוֹכְנָהּ לָתֵת לָךְ מֵאָה דִינָר וְגִזְרַת מֶשִׁי וְתׂאמַר לָךְ: ‘לְכִי וְשִׂימִי אוֹתוֹ בְאָרוֹן לְהַלְוָיָתוֹ לִקְבוּרָה’. תִטְלִי אֵפוֹא אֶת מְאַת הַדִּינָר וְאֶת גִּזְרַת הַמֶשִׁי וְחִזְרִי. וּכְשֶׁתַּגִיעִי אֶצְלִי, שִׁכְבִי אַתְּ בִּמְקוֹמִי, וַאֲנִי הוֹלֵךְ אֶל הַכַּלִיף וְאוֹמֵר לוֹ: ‘יַאֲרִיךְ רׂאשְׁךָ יָמִים אַחֲרי נֻזְהַתְּ־אַלְפֻאָד’ וְאֶקְרַע אֶת בְּגָדַי וְאֶמְרׂט אֶת זְקָנִי. הוּא יִתְאַבֵּל עָלַיִךְ וְיׂאמַר לְסוֹכֵן בֵּיתוֹ: ‘תֵּן לְאַבּוּ־אלְחַסַן מֵאָה דִינָר וגִזְרַת מֵשִׁי’, וְלִי יׂאמַר: ‘לֵךְ וְשִׂים אוֹתָהּ בְּאָרוֹן לְהַלְוָיָתָהּ לִקְבוּרָה’. אַחַר־כָּךְ אֶחֱזׂר אֵלַיִךְ”. אָמְרָה נֻזְהַתּ אַלְפֻאָד שְׂמֵחָה: “נָכוֹן, תַעֲלוּלָה מְצֻיָּנָה הִיא זוֹ”. עָצְמָה אֶת עֵינָיו וְקָשְׁרָה בְּהוֹנוֹת אֶצְבְּעוֹת רַגְלָיו זׂאת אֶל זׂאת וְכִסְתָה אוֹתוֹ בְמִטְפַּחַת וְעָשְׂתָה כְּכָל אֲשֶׁר אָמַר לָהּ אֲדוֹנָהּ. אַחַר־כָּך קָרְעָה אֶת בְּגָדֶיהָ, גִלְּתָה אֶת רׂאשָׁה וּפָרְעָה אֶת שַׂעֲרוֹתֶיהָ וְנִכְנְסָה אֶל הַגְבִירָה זֻבַּיְדָה, זוֹעֶקֶת וּבוֹכָה. כְּשֶׁרָאֲתָהּ אוֹתָהּ הַגְּבִירָה בְמַצָּב זֶה, שָׁאֲלָה אוֹתָהּ: “מָה עִנְיָן זֶה? מַה אִתֵּךְ? מִשׁוּם מַה בּוֹכָה אַתְּ?” אָמְרָה לָהּ, בּוֹכָה וּמְקוֹנֶנֶת: “גְּבִרְתִּי, יִשָּׁאֵר רֹאשֵךְ בַּחַיִּים, יֶאֱרַךְ בַּחַיִּים חַיָּתֵךְ אַחֲרֵי אַבּוּ־אלְחַסַן בֶּן הַבְּלִיַעַל. הוּא נִפְטַר”. נֶעֶצְבָה הַגְּבִירָה זֻבַּיְדָה עָלָיו וְאָמְרָה: “אוֹי וַאֲבוֹי, בֶּן־הַבְּלִיַעַל הַמִּסְכֵּן”. אַחֲרֵי שֶׁבָּכְתָה לוֹ רֶגַע קַל, צִוְּתָה עַל שׁוֹמֶרֶת־אוֹצָרָהּ לָתֵת לְנֻזְהַתְּ אַלְפֻאָד מֵאָה דִינָר וְגִזְרַת מֶשִׁי וְאָמְרָה: “נֻזְהַתְּ אַלְפֻאַד, לְכִי סַדְּרִי לוֹ אֲרוֹנוֹ וְדַאֲגִי לְהַלְוָיָתוֹ לִקְבוּרָה”. נָטְלָה זוֹ אֶת מְאַת הַדִּינָר וְאֶת גִּזְרַת הַמֶּשִׁי, וְחָזְרָה שְׂמֵחָה לִמְעוֹנָהּ. נִכְנְסָה אֶל אַבּוּ־אלְחַסַן וְסָחָה לוֹ מַה שֶּׁאֵרַע לָהּ. קָפַץ מָלֵא שִׂמְחָה, חָגַר מָתְנָיו וְהִתְחִיל מְרַקֵּד. נַָטַל אֶת הַמָּמוֹן וְאֶת הַמֶּשִׁי וְהִנִּיחָם הַצִּדָּה, הִשְׁכִּיב אֶת נֻזְהַתּ אַלְפֻאָד וְעָשָׂה בָהּ מַה שֶׁעָשְׂתָה הִיא בוֹ. קָרַע אֶת בְּגָדָיו, מָרַט אֶת זְקָנוֹ, הִתִּיר אֶת מִצְנַפתּוֹ וְאָץ, רָץ אֶל הַכַּלִיף שֶׁיָּשַׁב בְּאוּלַם הַמֶמְשָׁלָה. עָמַד שָׁם בֶּן־הַבְּלִיַעַל, הוֹפָעָתוֹ עֲלוּבָה כְּפִי שֶׁסֻּדְּרָה, וְהִכָּה עַל חָזֵהוּ. אָמַר לוֹ הַכַּלִיף: “מַה לְּךָ אַבּוּ־אלְחַסַן?” עָנָה לוֹ בֶן־הַבְּלִיַעַל בּוֹכֶה: “וּלְוַאי וְלֹא הָיָה עוֹד רֵעֲךָ לְמִשְׁתֶּה בַחַיִּים, וּלְוַאי וְלֹא הִגִּיעָה שָׁעָה זוֹ לְעוֹלָם”. פָּקַד עָלָיו הַכַּלִיף וְאָמַר לוֹ: “סַפֶּר לִי”. אָמַר אַבּוּ־אלְחַסַן: “יִשָּׁאֵר נָא רֹאשְׁךָ בַחַיִּים אַחֲרֵי נֻזְהַתּ אַלְפֻאָד”. אָמַר הַכַּלִיף: “אֵין אֱלוֹהַּ בִּלְתִּי אַללָּהּ”, וְסָפַק אֶת כַּפָּיו. אַחַר כָּךְ פָּתַח וְנִחֵם אֶת אַבּוּ־אלְחַסַן וְאָמַר לוֹ: “אַל תְּהֵא מִצְטָעֵר, נוֹתֵן אֲנִי לְךָ רַעֲיָה אֲחֶרֶת”, וְצִוָּה עַל שַׂר אוֹצָרוֹ לָתֵת לוֹ מֵאָה דִינָר וְגִזְרַת מֶשִׁי. מִלֵּא שַׂר־הָאוֹצָר אֵת הַפְּקֻדָּה, וְאָמַר הַרוּן אַלרְרַשִׁיד לְבֶן־הַבְּלִיַעַל: “לֵך וְשִׂים אוֹתָהּ בָּאָרוֹן וִדְאַג לְהַלְוָיָתָהּ וְסַדֵּר לָהּ קְבוּרָה נָאָה”. נָטַל אַבּוּ־אלְחַסַן אֶת מַתּוֹת הַשַּׁלִיט וְהָלַך שָׂמֵחַ לִמְעוֹנוֹ. נִכְנַס אֶל נֻזְהַתְּ אַלְפֻאָד וְאָמַר לָהּ: “קוּמִי, הִשַּׂגְנוּ אֶת חֶפְצֵנוּ”. קָמָה. הִנִּיחַ אֶת מְאַת הַדִּינָר וְאֶת גִּזְרַת הַמֶּשִׁי לְשִׂמְחָתָהּ. צֵרְפוּ זָהָב לְזָהָב וּמֶשִׁי לְמֶשִׁי, יָשְׁבוּ וְשׂוֹחֲחוּ זֶה עִם זוֹ וְהֵאִירוּ פָּנִים זֶה לְזוֹ, מְצַחֲקִים. נִרְאֶה עַכְשָׁו, מַה הוּא שֶׁעָשָׂה הַכַּלִיף. כְּשֶׁנִפְטַר מִמֶּנוּ אַבּוּ אלְחַסַן וְהָלַך לוֹ, כְּאִלּוּ לְסַדֵּר עִנְיַן קְבוּרָתָהּ שֶׁל נֻזְרַתּ אַלְפֻאָד, נֶעֱצַב הַשַּׁלִיט עָלֶיהָ, וּפִטֵּר מֵאֶצְלוֹ אֶת הַיוֹשְׁבִים בְּמוֹשַׁב־הַמְּדִינָה. אַחַר כָּךְ קָם מִמְּקוֹמוֹ, נִשְׁעָן עַל מַסְרוּר נוֹשֵׂא חֶרֶב־הַנְּקָמָה וְסָר אֶל הַגְּבִירָה זֻבַּיְדָה לְנַחֲמָהּ עַל אֲבֵדַת שִׁפְחָתָהּ. מְצָאָהּ יוֹשֶׁבֶת בּוֹכָה וּמְצַפָּה לוֹ, לְנַחֲמוֹ עַל אֲבֵדַת רֵעֵהוּ לְמִשְׁתֶּה אַבּוּ־אלְחַסַן בֶּן הַבְּלִיַעַל. אָמַר לָהּ הַכַּלִיף: “יַאֲרִיךְ ראׁשֵׁךְ בַּחַיִּים אַחֲרֵי שִׁפְחָתֵךְ נֻזְהַתּ אַלְפֻאָד”. הֵשִׁיבָה הִיא: “אֲדוֹנִי, יְהִי אֱלֹהִים מַחֲסֶה לְשִׁפְחָתִי, יְהִי רָצוֹן שֶׁתִּשָּׁאֵר אַתָּה בַחַיִּים, וּלְהַאֲרִיךְ יָמִים אַחֲרֵי רֵעֲךָ־לְמִשְׁתֶּה אַבּוּ־אלְחַסַן בֶּן־הַבְּלִיַעַל”. חִיֵּךְ הַכַּלִיף וְאָמַר לִסְרִיסוֹ: “אָכֵן קָצֵר הוּא שִׂכְלָן שֶׁל נָשִׁים. בְּשֵׁם אֱלֹהִים, כּלוּם לֹא הָיָה אַבּוּ־אלְחַסַן אֶצְלִי זֶה עַתָּה?” אָמְרָה לוֹ הַגְבִירָה זֻבַּידְה, פּוֹרֶצֶת בִּצְחוֹק לֵב־זוֹעֵם: “כְּלוּם לֹא תֶחְדַּל מִמַּהֲתַלּוֹתֶיךָ? כּלוּם אֵין דַּי בָּזֶה שֶׁמֵּת אַבּוּ־אלְחַסַן, שָׁאַתָּה מְבַקֵּשׁ לָתֵת אַף גַּם אֶת שִׁפְחָתִי לְמִיתָה, שֶׁנְאַבֵּד אֶת שְׁנֵיהֶם גַּם יַחַד, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שָׁאַתָּה מְכַנֶּה אוֹתִי קִצְרַת־שֵׂכֶל?” אָמַר הַכַּלִיף: “נֻזְהַתּ אַלְפֻאָד מֵתָה”. הֵשִׁיבָה לְעֻמָּתוֹ הַגְּבִירָה זֻבַּיְדָה: “לְפִי הָאֱמֶת לֹא הָיָה כְלָל אֶצְלְךָ, וְאַף גַּם לֹא רָאִיתָ אוֹתוֹ. לא הָיְתָה אֶצְלִי אֲחֶרֶת זוּלַת נֻזְהַתּ אַלְפֻאָד, זֶה עַתָּה. הִיא הִתְאַבְּלָה וּבָכְתָה, וְהָיוּ בְגָדֶיהָ קְרוּעִים. דִבַּרְתִּי עַל לִבָּהּ לִשְׁלֹט בְּרוּחָהּ, וְנָתַתִּי לָהּ מֵאָה דִינָר וְגִזְרַת מֶשִׁי, וַהֲרֵינִי מְצַפָּה לְךָ כְּדֵי לְנַחֵם אוֹתְךָ עַל פְּטִירַת רֵעֲךָ־לְמִשְׁתֶּה, אַבּוּ־אלְחַסַן בֶּן־הַבְּלִיַעַל. אָמְנָם חָפַצְתִּי לִשְׁלוֹחַ אַחֲרֶיךָ, לְקָרְאֲךָ”. צָחַק הַכַּלִיף שׁוּב מֵחָדָשׁ וְאָמַר: “לֹא מֵת אָדָם זוּלַת נֻזְהַתּ אַלְפְאָד”. קָרְאָה הַגְּבִירָה זֻבַּיְדָה וְאָמְרָה: “לֹא, לֹא מוֹשְׁלִי, לֹא מֵת אֶלָּא אַבּוּ־אלְחַסַן”. זָעַם הַכַּלִיף וְתָּפַח עַל מִצְחוֹ עוֹרֵק־הַזַּעַם, שֶׁהָיָה מְיֻחָד לִבְנֵי־הָאשִׁם12 וְגָעַר בְּמַסְרוּר נוֹשֵׂא הַחֶרֶב: “צֵא וּמַהֵר חִישׁ אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל אַבּוּ־אלְחַסַן בֶּן־הַבְּלִיַעַל וּרְאֵה, מִי מִשְּׁנֵיהֶם מֵת”, רָץ מַסְרוּר חִישׁ מַהֵר לְשָׁם. אָמַר לָהּ הַכַּלִיף לַגְּבִירָה זֻבַּיְדָה: “רוֹצָה אַתְּ לְהִתְעָרֵב אִתִּי?” אָמְרָה לוֹ: “כֵּן, מִתְעָרֶבֶת אֲנִי. אֲנִי אוֹמֶרֶת: אַבּוּ־אלְחַסַן מֵת”, אָמַר הַכַּלִיף לְעֻמָּתָהּ: “וַאֲנִי מִתְעָרֵב וְאוֹמֵר: לֹא מֵת מִי־שֶׁהוּא אֶלָּא נֻזְהַתְּ אַלְפֻאָד. וְהָעֲרֻבָּה לְכָךְ יִהְיוּ גַן־הַשַּׁעֲשׁוּעִים לְעֻמַּת אַרְמוֹנֵךְ וְאַרְמוֹן הַתְּמוּנוֹת”. יָשְׁבוּ לָהֶם וְהִמְתִּינוּ עַד שֶׁיַּחֲזֹר מַסְרוּר עִם הַיְדִיעָה. רָץ זֶה מִבְּלִי שְׁהוֹת עַד שֶׁהִגִּיעַ אֶל הָרְחוֹב, שֶׁבּוֹ גָר אַבּוּ־אלְחַסַן בֶּן־הַבְּלִיַעַל. יָשַׁב לוֹ בֶּן־הַבְּלִיַעַל בְּשַׁלְוָה, נִשְׁעַן דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן. הִסְתַּכֵּל מִבְּלִי מֵשִׂים כֹּה וָכֹה וְרָאָה אֶת מַסְרוּר בָּא אָץ בָּרְחוֹב. אָמַר לָהּ לְנֻזְהַתּ אַלְפֻאָד: “דוֹמֶה אֲנִי שֶׁהַכַּלִיף פָּטַר אֶת מוֹשַׁב הַמְדִינָה, בְּשָׁעָה שֶׁעָזַבְתִּי אוֹתוֹ וְהָלַךְ אֶל הַגְּבִירָה זֻבַּיְדָה לְנַחֲמָהּ. בִּקְּשָׁה הִיא לְנַחֲמוֹ הוּא וְאָמְרָה: ‘יְהִי שְׂכָרְךָ מֵאֵת אֱלֹהִים רָב בּגְלַל אבּוּ־אלְחַסַן בֶּן־הַבְּלִיַעַל’. אָמַר לָהּ: ‘נֻזְהַתּ אַלְפֻאָד הִיא שֶׁמֵּתָה. יִשָּׁאֵר רֹאשְׁךָ בַּחַיִּים אַחֲרֶיהָ’. אָמְרָה לוֹ: ‘לֹא מֵת אֶלָּא רֵעֲךָ־לְמִשְׁתֶּה אַבּוּ־אלְחַסַן בֶּן הַבְּלִיַעַל’. אָמַר לָהּ: ‘לֹא כִי נֻזְהַתּ אַלְפֻאָד מֵתָה’. אַחֲרֵי זֶה רָבוּ וַדַּאי בֵּינֵיהֶם, עַד שֶׁכָּעַס הַכַּלִיף. הִתְעָרְבוּ בֵינֵיהֶם, וְעַכְשָׁו נִשְׁלַח מַסְרוּר נוֹשֵׂא הֵחֶרֶב לִרְאוֹת מִי מֵת. הַמּוּטָב בְּיוֹתֵר בְּשָׁעָה זוֹ הוּא, אִם תִשְׁכְּבִי, שֶׁיִּרְאֶה אוֹתָךְ בְּכָךְ וְיַחֲזוֹר אֶל הַכַּלִיף לְהוֹדִיעַ שֶׁדְבָרִי אֱמֶת”. הִשְׁתַּטְּחָה נֻזְהַתּ אַלְפֻאָד וְשְָׁכְבָה, כְּשֶׁאַבּוּ־אלחַסַן מְכַסֶּה אוֹתָהּ בְּאַדַּרְתָּהּ וְיוֹשֵׁב בּוֹכֶה לִמְרַאֲשׁוֹתֶיהָ.
לְפֶתַע־פִּתְאֹם נִכְנַס מַסְרוּר הַסָּרִיס פְּנִימָה וְשָׁאַל לְאַבּוּ־אלְחַסַן לְשָׁלוֹם. רָאָה אֶת נֻזְהַתּ אַלְפֻאָד שׁוֹכֶבֶת שְׂרוּעָה, גִּלָּה אֶת פָּנֶיהָ וְאָמַר: “אֵין אֱלוֹהַּ בִּלְעֲדֵי אַללָּהּ, אֲחוֹתֵנוּ נֻזְהַתּ אַלְפֻאָד מֵתָה, מַה מְּאׂד מִהֵר גּוֹרָלָהּ לְהַדְבִּיק אוֹתָהּ, יְרַחֵם אוֹתְךָ אֱלֹהִים וִינַקֶּה אוֹתְךָ מִכּל אַשְׁמָה”. חָזַר וְהֵחֵל מְסַפֵּר לִפְנֵי הַכַּלִיף וְהַגְבִירָה זֻבַּיְדָה מַה שֶּׁאֵרַע, וְהָיָה מְצַחֵק בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה. הִפְסִיק אוֹתוֹ הַכַּלִיף וְאָמַר: “אָרוּר, לֹא עֵת לִצְחוֹק הִיא זוֹ, אֱמֹר לָנוּ מִיָּד, מִי מִשְּׁנֵיהֶם מֵת?” אָמַר לוֹ מַסְרוּר לַכַּלִיף: “חֵי־אַללָּה, מוֹשְׁלִי, שֶׁאַבּוּ אלְחַסַן בָּרִיא וְשָׁלֵם, אֵין הַמֵּתָה אֶלָּא נֻזְהַתּ אַלְפֻאָד”. אָמַר לָהּ הַכַּלִיף לַגְּבִירָה זֻבַּיְדָה: “הָלַךְ אַרְמוֹנֵךְ מִיָּדֵךְ בַּהֲלָצָתֵךְ”. שָׂם אוֹתָה לִצְחוֹק וְהוֹסִיף וְאָמַר: “מַסְרוּר, סַפֵּר לִי, מָה רָאִיתָ?” אָמַר: “גְּבִרְתִּי, אָמְנָם כֵּן, רַצְתִּי בְלִי הִתְעַכֵּב, עַד שֶׂנִּכְנַסְתִּי אֶל אַבּוּ־אלְחַסַן בְּבֵיתוֹ, וְרָאִיתִי שָׁם אֶת נֻזְהַתּ אַלְפֻאָד שׁוֹכֶבֶת שְׂרוּעָה, מֵתָה, וְאַבּוּ־אלְחַסַן יוֹשֵׁב בּוֹכֶה לִמְרַאֲשׁוֹתֶיהָ. שָׁאַלְתִּי לוֹ לְשָׁלוֹם וְנִחַמְתִּי אוֹתוֹ וְיָשַׁבְתִּי לְיָדוֹ. אַחַר כָּךְ גִּלִּיתִי אֶת פְּנֵי שִׁפְחָתֵךְ וּמָצָאתִי שֶׁהִיא מֵתָה. וּכְבָר צָבוּ פָנֶיהָ. אָמַרְתִּי לוֹ אֵפוֹא: ‘דְּאַג לְהַלְוָיָתָהּ, שֶׁנּוּכַל לְהִתְפַּלֵּל עַל קִבְרָהּ’. כְּשֶׁאָמַר לִי: ‘כָּךְ אֶעֱשֶׂה’, עֲזַבְתִּיו כְּדֵי שֶׁיוּכַל לָשִׂים אוֹתָהּ בָּאָרוֹן וּבָאתִי אֲלֵיכֶם לְהוֹדִיעַ לָכֶם הַדָּבָר”. אָמַר הַכַּלִיף צוֹחֵק: “סַפֵּר זאֹת וַחֲזֹר וּשְׁנֵה לִגְבִרְתְּךָ קִצְרַת הַשֵּׂכֶל”. כְּשֶׁשָּׁמְעָה הַגְּבִירָה זֻבַּיְדָה אֶת דִּבְרֵי מַסְרוּר, כָּעֲסָה וְאָמְרָה: “אֵין קְצַר־שֵׂכֶל אֶלָּא הַמַאֲמִין לִדְבָרָיו שֶׁל עֶבֶד־כּוּשִׁי”. חֵרְפָה וְגִדְּפָה אֶת מְַסְרוּר, וְהַכַּלִיף מֵצַחֵק. נֶעֱלַב הַסָּרִיס וְאָמַר לַכַּלִיף: “אֱמֶת דִּבֵּר זֶה שֶׁאָמַר: נָשִׁים קִצְרוֹת שֵׂכֶל וְקִצְרוֹת אֱמוּנָה הֵן”13. פָּתְחָה הַגְבִירָה זֻבַּיְדָה שׁוּב וְאָמְרָה: “נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים, מְשַׂחֵק אַתָּה עִמִּי וּמְהַתֵּל בִּי, וְעֶבֶד זֶה מַטִּיל בִּי חֲשָׁד, כְּדֵי לָשֵׂאת חֵן בְּעֵינֶיךָ. עַכְשָׁו הֲרֵינִי שׁוֹלַחַת בְּעַצְמִי מִי־שֶׁהוּא, שֶׁיִּבְדֹּק, מִי מִשְּׁנֵיהֶם מֵת”. אָמַר לָה הַכַּלִיף: “שִׁלְחִי־נָא בְשֶׁקֶט אֶת מִי־שֶׁהוּא שֶׁיִּבְדֹּק מִי מִשְּׁנֵיהֶם מֵת”. קָרְאָה הַגְּבִירָה זֻבַּיְדָה לִמְנַהֶלֶת מֶשֶׁק הַבַּיִת, קְשִׁישָׁה, וְאָמְרָה לָהּ: “לְכִי אֶל בֵּיתָהּ שֶׁל נֻזְהַתּ אַלְפֻאָד וּרְאִי מִי מֵת, חוּשִׁי וְאַל תִּתְמַהֲמְהִי”, וְדִבְּרָה אִתָּהּ קָשׁוֹת. רָצָה הַזְּקֵנָה חִישׁ מַהֵר, וְהַכַּלִיף וּמַסְרוּר מְצַחֲקִים. רָצָה בְלִי הֶפְסֵק עַד שֶׁהִגִּיעָה לְאוֹתוֹ רְחוֹב, וְאוּלָם אַבּוּ־אלְחַסַן שֶׁרָאָה אוֹתָהּ וְהִכִּירָהּ אָמַר לְאִשְׁתּוֹ: “נֻזְהַתְּ אַלְפֻאָד, דּוֹמֶה אֲנִי, שֶׁהַגְּבִירָה זֻבַּיְדָה שׁוֹלַחַת מִי־שֶׁהִיא אֵלֵינוּ לִבְדֹּק מִי מֵת. כְּפִי הַנִּרְאֶה לֹא הֶאֱמִינָה לְדִבְרֵי מַסְרוּר, שֶׁאַתְּ מַתְּ, וְשׁוֹלַחַת עַכְשָׁו אֶת מְנַהֶלֶת הַמֶּשֶׁק הַזְּקֵנָה לַחֲקֹר בַּדָּבָר. מֵעַתָּה מַגִּיעַ אֵפוֹא הַמָּוֶת לִי, כְּדֵי שֶׁתִּהְיִי אַתְּ נֶאֱמָנָה עַל הַגְּבִירָה זֻבַּיְדָה”. שָׁכַב אַבּוּ־אלְחַסַן שָׂרוּעַ עַל הָאָרֶץ, וְכִסְּתָה אוֹתוֹ נֻזְהַתּ אַלְפֻאָד וְשָׂמָה קִשּׁוּרִים עַל עֵינָיו וְרַגְלָיו וְיָשְׁבָה לִמְרַאֲשׁוֹתָיו וּבָכְתָה. נִכְנְסָה אֵלֶיהָ הַזְּקֵנָה וּמָצְאָה אוֹתָהּ בּוֹכָה וּמְקוֹנֶנֶת, יוֹשֶׁבֶת לִמְרַאֲשׁוֹתֵי אַבּוּ־אלְחַסַן. נִזְעֲקָה הַמִּתְאַבֶּלֶת בְּקוֹל גָּדוֹל לְמַרְאֵה־הַזְּקֵנָה וְאָמְרָה לָהּ: “רְאִי מַה שֶּׁבָּא עָלַי. אַבּוּ־אלְחַסַן מֵת וְהִנִּיחַ אוֹתִי עֲזוּבָה וְגַלְמוּדָה אַחֲרָיו”. זָעֲקָה שׁוּב וְקָרְעָה בְגָדֶיהָ וְאָמְרָה לַזְּקֵנָה: “הוֹי אִמָּא, כַּמָּה טוֹב הָיָה!”. אָמְרָה לָהּ הַזְּקֵנָה: “אָמְנָם כֵּן, אֶפְשָׁר לְהָבִין לְצָרָתֵךְ, שֶׁכֵּן הָיְתָה נַפְשֵׁךְ קְשׁוּרָה בְנַפְשׁוֹ, וְנַפְשׁוֹ בְנַפְשֵׁךְ”. וּמֵאַחֲרֵי שֶׁיָּדְעָה הַזְּקֵנָה, מַה שֶׁסִּפֵּר מַסְרוּר לַכַּלִיף וְלַגְּבִירָה זֻבַּיְדָה, אָמְרָה אֶל נֻזְהַתְּ אַלְפֻאָד: “מַסְרוּר מְבַקֵּשׁ לִזְרֹעַ מְדָנִים בֵּין הַכַּלִיף וּבֵין הַגְּבִירָה זֻבַּיְדָה”. אָמְרָה לָהּ נֻזְהַתְּ אַלְפֻאָד: “אֵיזֶה מְדָנִים, אִמָּא?” אָמְרָה לָהּ הַזְּקֵנָה: “בִּתִּי, מַסְרוּר בָּא אֶל הַכַּלִיף וְאֶל הַגְּבִירָה זֻבַּיְדָה וְסִפֵּר עַל־אוֹדוֹתֵךְ, שֶׁמַתְּ, וְאַבּוּ־אלְחַסַן שָׁלוֹם לוֹ” אָמְרָה לָהּ נֻזְהַתְּ אַלְפֻאָד: “דּוֹדָתִי הַיְקָרָה, הֲרֵי זֶה עַתָּה הָיִיתִי אֵצֶל גְבִרְתִּי, וְנָתְנָה לִי מֵאָה דִינָר וְגִזְרַת מֶשִׁי. הַבִּיטִי וּרְאִי צָרָתִי וְאֲשֶׁר בָּא עָלַי, אֵיִני יוֹדַעַת מַה לַּעֲשׂוֹת, הִנְנִי עֲזוּבָה גַלְמוּדָה. וּלְוַאי וְהָיִיתִי מֵתָה אֲנִי, וְהוּא נִשְׁאָר בַּחַיִּים”. פָּרְצָה בִּבְכִי וְהַזְּקֵנָה בוֹכָה עִמָּהּ. קָמָה הַזְּקֵנָה וְנִגְּשָׁה אֶל אַבּוּ־אלְחַסַן וְגִלְּתָה אֶת פָּנָיו, וְרָאֲתָה אֶת עֵינָיו הַקְּשׁוּרוֹת, שֶׁצָּבוּ עַל־יְדֵי הַקִּשׁוּרִים. כִּסְּתָה אוֹתוֹ חֲזָרָה וְאָמְרָה: “הוֹי נֻזְהַתּ אַלְפֻאָד, אָכֵן יֵשׁ לָךְ לְהִתְאַבֵּל עַל אַבּוּ־אלְחַסַן”. נִחֲמָה אוֹתָהּ הַזְּקֵנָה עוֹד רֶגַע קָט וְנִפְטְרָה מֵעָלֶיהָ וְרָצָה, מְמַהֶרֶת אֶל הַגְּבִירָה זֻבַּיְדָה, וְסִפְּרָה לָהּ הָעִנְיָן. אָמְרָה לָהּ הַגְּבִירָה זֻבַּיְדָה מְצַחֶקֶת: “סַפְּרִי הַדָּבָר גַּם לַכַּלִיף, שֶׁכִּנָה אוֹתִי קִצְרַת־שֵׂכֶל וְקַלַּת־אֱמוּנָה, כְּשֶׁסָּתַר אֶת דְבָרַי עֶבֶד מְזֹהָם וּבַדַּאי זֶה”. צָעַק מַסְרוּר: “אַךְ שֶׁקֶר דּוֹבֶרֶת הַזְּקֵנָה. אֲנִי רָאִיתִי אֶת אַבּוּ־אלְחַסַן וְשָׁלוֹם לוֹ; נֻזְהַתּ אַלְפֻאָד שָׁכְבָה מֵתָה”. הֵשִׁיבָה לוֹ הַזְּקֵנָה: “אֵין הַמְשַׁקֵּר כָּאן אֶלָּא אַתָּה, רְצוֹנְךָ לִזְרוֹעַ מְדָנִים בֵּין הַכַּלִיף וּבֵין הַגְּבִירָה זֻבַּיְדָה”. עָנָה מַסְרוּר שׁוּב וְאָמַר: “אֵין מִי־שֶׁהוּא מְשַׁקֵּר זוּלָתֵךְ, זְקֵנָה אֲרוּרָה, וּגְבִרְתֵּךְ מַאֲמִינָה לָךְ בְּסִכְלוּתָהּ”. חָרָה אַפָּהּ שֶׁל הַגְבִירָה זֻבַּיְדָה בוֹ וּבִדְבָרָיו וְגָעֲרָה בוֹ וְהִתְחִילָה לִבְכּוֹת. לִבְסוֹף אָמַר הַכַּלִיף: “אֲנִי מְשַׁקֵּר וּסְרִיסִי מְשַׁקֵּר. אַתְּ מְשַׁקֶּרֶת וּמְנַהֶלֶת־מִשְׁקֵךְ מְשַׁקֶּרֶת, דּוֹמֶה אֲנִי שֶׁהַטּוֹב בְּיוֹתֵר יְהֵא, אִם נֵלֵךְ כָּל אַרְבַּעְתֵּנוּ לִקְבֹּעַ, מִי מֵאִתָּנוּ אָמַר אֶת הָאֱמֶת”. קָרָא מַסְרוּר וְאָמַר: “הָבָה נֵלֵךְ, כּי אָז אָבִיא מְאֵרָה עַל זְקֵנָה עֲלוּבָה זוֹ וְאַלְקֶה אוֹתָהּ מַלְקוּת עַל שְׁקָרֶיהָ”. הֵשִׁיבָה לוֹ הַזְּקֵנָה: “שׁוֹטֶה, כְּלוּם אֶפְשָׁר לְהַשְׁווֹת בִּינָתְךָ לְבִינָתִי? בִּינָתְךָ הִיא כְּבִינַת הַתַּרְנְגֹלֶת”. חָרָה אַפּוֹ שֶׁל מַסְרוּר עַל דְבָרֶיהָ, וּכְבָר בִּקֵּשׁ לִשְׁלֹחַ בָּהּ יַד בְּחָזְקָה. הֵשִׁיבָה אוֹתוֹ הַגְּבִירָה זֻבַּיְדָה אָחוֹר מֵעַל הַזְּקֵנָה וְאָמְרָה: “מִיָּד יִתְבָּרֵר הַדָּבָר, אִם הִיא דִבְּרָה אֱמֶת אוֹ אַתָּה, אִם הִיא שִׁקְּרָה אוֹ אִם אַתָּה שִׁקַּרְתָּ”. קָמוּ אַרְבַּעְתָּם וְיָצְאוּ לְדַרְכָּם, אֲחַרֵי שֶׁהִתְעָרְבוּ זֶה עִם זֶה קוֹדֵם לְכֵן. צָעֲדוּ דֶרֶךְ שַׁעַר הָאַרְמוֹן וְהִמְשִׁיכוּ בְדַרְכָּם, עַד שֶׁהִגִּיעוּ לִמְבוֹא הָרְחוֹב שֶׁבּוֹ גָר אַבּוּ־אלְחַסַן בֶּן־הַבְּלִיַעַל. כְּשֶׁרָאָה אוֹתָם אָמַר לְאִשְׁתּוֹ נֻזְהַתּ אַלְפֻאָד: “לֹא כָל עִסָּה הִיא מַאֲפֶה, וְלֹא לְעוֹלָם הַכַּד יִשְׁלָם. וַדַּאי הָלְכָה הַזְּקֵנָה וְהוֹדִיעָה לִגְבִרְתָּה וְהִגִּידָה לָהּ, מַה אִתָּנוּ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה רָבָה וַדַּאי עִם הַסָּרִיס מַסְרוּר, וְהֵם הִתְעָרְבוּ בֵינֵיהֶם עַל דְבַר מוֹתֵנוּ; עַכְשָׁו בָּאִים אֶצְלֵנוּ כָל הָאַרְבָּעָה כֻלָּם, הַכַּלִיף וְהַסָּרִיס, הַגְּבִירָה זֻבַּיְדָה וְהַזְּקֵנָה”. קָפְצָה נֻזְהַתּ אַלְפֻאָד מִמִּשְׁכַּב־מוֹתָהּ וְקָרְאָה: “מַה נַעֲשֶׂה עַכְשָׁו?” אָמַר לָהּ: “נַעֲמִיד שְׁנֵינוּ עַצְמֵנוּ כְמֵתִים, נִשְׁכַּב שְׂרוּעִים וְנַעֲצֹר בִנְשִׁימָתֵנוּ”. שָׁמְעָה לְקוֹלוֹ וְהִשְׁתַּטְּחוּ שְׁנֵיהֶם, קָשְׁרוּ בְּהֹוֹנוֹת רַגְלֵיהֶם זוֹ לְזוֹ, עָצְמוּ עֵינֵיהֶם, עָצְרוּ בִנְשִׁימָתָם וְכִסּוּ עַצְמָם בָּאַדֶּרֶת; כָּךְ יָשְׁנוּ אֶת שְׁנַת הַצָּהֳרַיִם שֶׁלָּהֶם14. נִכְנְסוּ הַכַּלִיף, זֻבַּיְדָה, מַסְרוּר וְהַזְּקֵנָה, וּכְשֶׁעָמְדוּ בְּבֵית אַבּוּ־אלְחַסַן רָאוּ גַם אוֹתוֹ גַם אֶת אִשְׁתּוֹ מוּטָלִים מֵתִים.
בָּכְתָה הַגְּבִירָה זֻבַּיְדָה לְמַרְאָם וְאָמְרָה: “הֵם הֵבִיאוּ לִי כָל־כָּךְ הוֹדָעוֹת עַל דְּבַר שִׁפְחָתִי עַד שֶׁמֵּתָה בֶאֱמֶת. וַדַּאי הִזְדַּעְזְעָה מְאֹד עַל אֲבֵדָתָהּ אֶת אַבּוּ־אלְחַסַן עַד שֶׁהָלְכָה אַחֲרָיו לַמָּוֶת”. אַָמַר לָהּ הַכַּלִיף: “הֵן לֹא תְקַדְּמִינִי בְּפִטְפּוּטֵךְ וּבְלַהֲגֵךְ. הִיא מֵתָה לִפְנֵי אַבּוּ־אלְחַסַן, שֶׁכֵּן בָּא אֵלַי בְּגָדָיו קְרוּעִים וּזְקָנוֹ מָרוּט, מַכֶּה עַל חָזֵהוּ בִשְׁנֵי לְבֵנִים שֶׁל חֹמֶר, וְנָתַתִּי לוֹ מֵאָה דִינָר וְגִזְרַת מֶשִׁי וְאָמַרְתִּי לוֹ, לֵךְ וְסַדֵּר הַלְוָיָתָהּ, וַאֲנִי נוֹתֵן לְךָ רַעֲיָה אֲחֶרֶת, שֶׁתְּהֵא יָפָה מִמֶּנָּה, וְשֶׁתְּמַלֵּא לְךָ אֶת מְקוֹמָהּ. וְאוּלָם מִתְבָּרֵר שֶׁנָּגְעָה הָאֲבֵדָה עַד מְאֹד אֶל לִבּוֹ וְהָלַךְ אַחֲרֶיהָ לַמָּוֶת. וּבְכֵן זָכִיתִי אָנֹכִי וּמְקַבֵּל אֶת הָעֲרֻבָּה שֶׁלָּךְ”. הֵשִׁיבָה לוֹ הַגְּבִירָה זֻבַּיְדָה לַכַּלִיף בִּדְבָרִים מִדְּבָרִים שׁוֹנִים, וְהָיָה הַדִּין וְהַדְּבָרִים רַב בֵּינֵיהֶם. לִבְסוֹף יָשַׁב הַכַּלִיף לִמְרַאֲשׁוֹתֵי שְׁנֵיהֶם וְקָרָא: “נִשְׁבָּע אֲנִי בְקִבְרוֹ שֶׁל הַנָּבִיא – יִתְפַּלֵּל אֱלֹהִים עָלָיו וְיָשֵׂם לוֹ שָׁלוֹם – וּבְקִבְרוֹתֵיהֶם שֶׁל אֲבוֹתַי ואֲבוֹת־אֲבוֹתַי, שֶׁעַכְשָׁו עָלָה הָרַעֲיוֹן בְּדַעְתִּי, שֶׁאִם יֹאמַר לִי אָדָם, מִי מִן הַשְּׁנַיִם מֵת לִפְנֵי חֲבֵרוֹ, אֲנִי נוֹתֵן לוֹ אֶלֶף דִּינָר”. אַךְ שָׁמַע אַבּוּ־אלְחַסַן אֶת דִבְרֵי הַכַּלִיף, וְהִנֵּה קָפַץ בְּכָל־הַמְּהִירוּת וְקָרָא: “אֲנִי מַתִּי רִאשׁוֹן; נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים, הָבָה לִי אֶלֶף הַדִּינָר. קַיֵּם אֶת שְׁבוּעָתְךָ הַבְּרוּרָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ”. קָמָה גַם נֻזְהַתּ אַלְפֻאָד וְעָמְדָה לִפְנֵי הַכַּלִיף וְהַגְּבִירָה זֻבַּיְדָה. שָׂמְחוּ שְׁנֵיהֶם עַל קוּמָם לִתְחִיָּה וְעַל שְׁלוֹמָם. אָמְנָם כִּי חֵרְפָה זֻבַּיְדָה אֶת שִׁפְחָתָהּ, אַךְ שְׂמֵחָה הָיְתָה שֶׁעוֹד בַּחַיִּים חַיָּתָהּ. אִחֵל הַכַּלִיף וְכֵן הַגְּבִירָה זֻבַּיְדָה לִשְׁנֵיהֶם מַזָּל טוֹב לְקוּמָם לִתְחִיָּה מִן הַמֵּתִים, וְעַד מְהֵרָה נוֹדַע לָהֶם שֶׁמִּיתָה זוֹ לֹא הָיְתָה אֶלָּא עָרְמָה כְּדֵי לְקַבֵּל אֶת הַכֶּסֶף. אָמְרָה לָהּ הַגְּבִירָה זֻבַּיְדָה לְנֻזְהַתּ אַלְפֻאָד: “הָיָה עָלַיִךְ לְבַקֵּשׁ מִמֶּנִי אֶת אֲשֶׁר חָפַצְתְּ, כִּי אָז לֹא הָיִית מוֹגָה אֶת לִבִּי עָלַיִךְ”, אָמְרָה לָהּ נֻזְהַתְּ אַלְפֻאָד: “אוֹי, בּוֹשָׁה אֲנִי בְּפָנַיִךְ, גְּבִרְתִּי”. וּבַאֲשֶׁר לַכַּלִיף, הֲרֵי כִמְעַט הִתְעַלֵּף מִצְּחוֹק וְאָמַר: “הוֹי אַבּוּ־אלְחַסַן, אַתָּה תִּשָּׁאֵר לְעוֹלָם וָעֶד בֶּן־בְּלִיַעַל וְעוֹשֶׂה מַעֲשִׂים מֻפְלָאִים וּתְמוּהִים”. אָמַר לוֹ אַבּוּ־אלְחַסַן: “נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים, לֹא הִשְׁתַּמַּשְׁתִּי בְעָרְמָה זוֹ, אַךְ וְרַק מִשׁוּם שֶׁאָפֵס הַכֶּסֶף שֶׁבָּא לִי מִיָּדְךָ וּמִשּׁוּם שֶׁבּוֹשְׁתִּי לְבַקֵּשׁ מֵאִתְּךָ שׁוּב. כְּשֶׁהָיִיתִי עֲדַיִן לְבַדִּי, לֹא יָכֹלְתִּי מֵעוֹלָם לְהַחֲזִיק בַּכֶּסֶף וְלָצֹר אוֹתוֹ בְיָדִי, אַךְ לְמִן הַיּוֹם שֶׁהִשֵּׂאתָ לִי שִׁפְחָה זוֹ, שֶׁהִיא עַכְשָׁו אֶצְלִי, הָיִיתִי מְבַזְבֵּז אֶת כָּל רְכוּשְׁךָ אִלּוּ הָיָה בִּרְשׁוּתִי. כְּשֶׁאָזַל כָּל מַה שֶּׁהָיָה בְיָדִי, כֻּלּוֹ הִמְצֵאתִי תַחְבּוּלָה זוֹ כְּדֵי לְקַבֵּל מִיָּדְךָ אַתָּה אֶת מְאַת הַדִּינָר וְגִזְרַת הַמֶּשִׁי. כָּל זֶה הֲרֵי הוּא רַק צְדָקָה לָעֲנִיִּים מִיַּד שַׁלִּיטֵנוּ. עַכְשָׁו הִזְדָּרֵז נָא וְהַב גַּם אֶת אֶלֶף הַדִּינָר וְקַיֵּם אֶת שְׁבוּעָתְךָ שֶׁנִּשְׁבַּעְתָּ”. חָזְרוּ הַכַּלִיף וְהַגְּבִירָה זֻבַּיְדַה אֶל הָאַרְמוֹן וְנָתַן הַכַּלִיף לְאַבּוּ־אלְחַסַן אֶת אֶלֶף הַדִּינָר אוֹמֵר אֵלָיו: “קַח אוֹתָם מַתְּנַת־שִׂמְחָה לְקוּמְךָ לִתְחִיָּה מִן הַמָּוֶת”. וְאַף הַגְּבִירָה זֻבַּיְדָה נָתְנָה גַם הִיא לְשִׁפְחָתָהּ נֻזְהַתּ אַלְפֻאָד אֶלֶף דִּינָר. אוֹמֶרֶת אֵלֶיהָ: “טְלִי אוֹתָם מַתְּנַת־שִׂמְחָה לְקוּמֵךְ לִתְחִיָּה מִן הַמָּוֶת”. מִלְּבַד זֶה הִרְבָּה הַכַּלִיף לְאַבּוּ־אלְחַסַן אֶת הַכְנָסוֹתָיו וְאֶת מַשְׂכֻּרְתּוֹ, וְהָיָה חַי מֵאָז חַיִּים נֶהֱדָרִים וּבִשְׂמָחוֹת, עַד שֶׁבָּא אֲלֵיהֶם מַשְׁבִּית כָּל שִׂמְחָה וּמַתִּיר כָּל אֲגֻדַּת־יְדִידוֹת, הַמְכַלֶּה אֶת הָאַרְמוֹנוֹת וְאֶת הַמְעוֹנוֹת וְהַמַּצִּיב אֶת הַקְּבָרוֹת.
וּמִמַּה שֶּׁיְסֻפָּר
-
במקור הופיע: “כְּשָׁרָאָה”. צריך להיות: “ כְּשֶׁרָאָה”. הערת פרויקט בן־יהודה. ↩
-
שכח המספר שאין אבו־אלחסן יודע שהכליף הוא אורחו, מאחרי שבא כאמור מתחפש. ↩
-
נשיכת האצבע סימן הוא לרוגז, לאבל, לחרטה ולמבוכה. ↩
-
הכריעה והתפלה הנאמרת עמה נקראת רַכְעָה. ↩
-
בטקסט הערבי כתוב עבָאדָאן, ואין הוא אלא שם עיר ולא אדם. ↩
-
קובעים תרגמתי על פי הצעת ליטמן חג' 466. ↩
-
במקור הופיע: “שֶׁלזֶה”. צריך להיות: “שֶׁל זֶה”. הערת פרויקט בן־יהודה. ↩
-
פרוש השמות: מושך, פח־לוכד (לאהבה), מתנה יקרה. ↩
-
פירוש השמות: תפוח, נחת־רוח. ↩
-
פירוש השם: תענוג הלבבות. ↩
-
ברזל ומלח מועילים לפי אמונתם לגרש רוחות רעות מעל המת. ↩
-
השוה האגדה היהודית על השערה שהיתה לו ליהודה בן־יעקב, שכשהיה כועס היתה נוקבת ויוצאת דרך בגדיו. על בני האשם כאן נמנים גם בני עבאס וכן כל משפחת נביא־האסלאם מחמד. ↩
-
מאמר מיוחס לנביא מחמד, שגברים מוסלימים משתמשים בו בהנאה מיוחדת כלפי נשיהם. ↩
-
לפי תיקון Lane אות אחת בטקסט יהא התרגום: ופניהם מכוונות לעבר העיר מכה. ↩
סִפְּרוּ שֶׁהַכַּלִיף אַלְחָאכִּם בִּאַמְרִ אַללָּהּ1 הָיָה רוֹכֵב בְּיוֹם מִן הַיָּמִים בַּתַּהֲלוּכָה הַחֲגִיגִית. עָבַר עַל פְּנֵי גַן וְרָאָה שָׁם אָדָם, וּמִסָּבִיב לוֹ עֲבָדִים וְסָרִיסִים. בִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לְהַשְׁקוֹתוֹ מַיִם וְהִשְׁקָהוּ. אַחַר־כָּךְ2 אָמַר: “אֶפְשָׁר יְכַבְּדֵנִי נְשִׂיא הַמַּאֲמִינִים בְּרִדְתּוֹ אֶצְלִי בְּגַן זֶה”. יָרַד הַמֶּלֶךְ וְיָרַד צְבָאוֹ לְאוֹתוֹ גַן. הוֹצִיא הָאָדָם הַנִּזְכָּר מֵאָה שְׁטִיחִים וּמֵאָה שְׁטִיחֵי עוֹר וּמֵאָה כַּרִים וּמֵאָה סַלִּים שֶׁל פֵּרוֹת וּמֵאָה גְבִיעִים מְלֵאִים מְתִיקָה וּמֵאָה סְפָלִים מְלֵאִים מַשְׁקָאוֹת עֲשׂוּיִים בְּסֻכָּר. הִשְׁתָּאָה אַלְחָאכִּם בִּאַמְרִ אַללָּה לְכָךְ וְנִפְתָּע וְאָמַר לוֹ: “בֶּן־אָדָם, עִנְיָנְךָ פִּלְאִי; כְּלוּם יָדַעְתָּ שֶׁאָנוּ בָאִים וַהֲכִינוֹתָ לָנוּ זֶה?” אָמַר: “לֹא, נְשִׂיא הַמַּאֲמִינִים, לֹא יָדַעְתִּי עַל דְּבַר בּוֹאֲכֶם. רַק סוֹחֵר אֲנִי בְתוֹךְ כָּל שְׁאָר נְתִינֶיךָ, וְאוּלָם לִי מֵאָה פִלַּגְשִׁים, וּכְשֶׁכִּבְּדַנִי נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים בְּסוּרוֹ אֵלַי, שָׁלַחְתִּי אֶל כָּל אַחַת מֵהֶן שֶׁתִּשְׁלַח אֵלַי אֲרוּחַת־הַַצָּהֳרַים אֶל הַגַּן, וְשָׁלְחָה כָּל אַחַת מֵהֶן מַשֶּׁהוּ מִמַּצָּעֶיהָ וְעֹדֶף מַאֲכָלָהּ וּמַשְׁקָהּ, שֶׁכֵּן שׁוֹלַחַת לִי כָל אַחַת מֵהֶן כָּל יוֹם סַל מַאֲכָל וְסַל מַשְׁקָאוֹת צוֹנְנִים וְסַל פֵּרוֹת וְגָבִיעַ מְמֻלָּא מְתִיקוֹת וְסֵפֶל מַשְׁקֶה, וְזוּהִי אֲרוּחַת הַצָּהֳרַים שֶׁלִּי בְכָל יוֹם; אֵינִי מוֹסִיף עַל זֶה כְלוּם”. הִשְׁתַּחֲוָה נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים אַלְחָאכִּם בִּאַמְרִ אַללָּהּ, מוֹדֶה לֵאלֹהִים יִתְעַלֶּה וְאוֹמֵר: “הַתְּהִלָּה לֵאלֹהִים אֲשֶׁר שָׁת בִּנְתִינֵינוּ כָּזֶה אֲשֶׁר הִרְחִיב לוֹ עַד כְּדֵי כָךְ שֶׁיַּאֲכִיל אֶת הַכַּלִיף וְאֶת צִבְאוֹתָיו מִבְּלִי לְהִתְכּוֹנֵן לָהֶם, וְלֹא זוֹ בִלְבַד אֶלָּא מִמּוֹתַר מַאֲכָלוֹ”. אַחַר־כָּךְ צִוּהָ לָתֵת לוֹ כָל מַה שֶׁנִּמְצָא בְאוֹצַר הַמַּלְכוּת מִן הָאֲדַרְכְּמוֹנִים שֶׁטֻבְּעוּ בְאוֹתָהּ שָׁנָה, וְהָיוּ שׁלשֶׁת אַלְפֵי אֲלָפִים וּשְבַע מֵאוֹת אֶלֶף. וְלֹא נָסַע מִשָּׁם עַד שֶׁהֵבִיאוּ אוֹתָם לוֹ. נָתַן אוֹתָם לְאוֹתוֹ אָדָם וְאָמַר לוֹ: “הִסְתַּיֵּעַ בָּהֶם לְפִי שֶׁמַּצָּבְךָ דוֹרֵשׁ, שֶׁכֵּן נְדִיבוּת־רוּחֲךָ רַבָּה מִזֶּה”. רָכַב הַמֶּלֶךְ וְהִסְתַּלֵּק.
וּמִמַּה שֶּׁיְסֻפָּר
סִפְּרוּ שֶׁהַמֶּלֶךְ הַיָּשָׁר כִּסְרָא אַנוּשַׁרְוָאן1 רָכַב יוֹם אֶחָד לַצַּיִד, יְחִידִי, פָּרוּשׁ מִצְּבָאוֹ, רוֹדֵף אַחֲרֵי צְבִי. בְּשָׁעָה שָׁהָיָה אָץ אַחֲרֵי הַצְּבִי, רָאָה אֲחֻזָּה קְרוֹבָה אֵלָיו, וּכְבָר צָמֵא צָמָא קָשֶׁה. שָׂם פָּנָיו לְאוֹתָהּ אֲחֻזָּה, וּפָנָה בְדַרְכּוֹ לְדֶלֶת חֲצֵרָם שֶׁל בְּנֵי־אָדָם וּבִקֵּשׁ מַים לִשְׁתּוֹת. יָצְאָה אֵלָיו נַעֲרָה וְהִסְתַּכְּלָה בוֹ, וְחָזְרָה לַבַּיִת, וְסָחֲטָה לוֹ עָנָף שֶׁל קְנֵה־סֻכָּר. מָסְכָה מַה שֶׁעָצְרָה מִמֶּנוּ בְמַיִם וְשָׂמָה אוֹתוֹ בַגָּבִיעַ וְנָתְנָה עָלָיו מַשֶּׁהוּ מִן הַבְּשָׂמִים דּוֹמֶה לְאָבָק, וּמָסְרָה אוֹתוֹ לְאַנוּשַׁרְוָאן. הִתְבּוֹנֵן בַּגָּבִיעַ, וְרָאָה בוֹ מַשֶּׁהוּ הַדּוֹמֶה לְאָבָק. שָׁתָה מִמֶּנּוּ קִמְעָא קִמְעָא עַד שֶׁהִגִיעַ לְסוֹפוֹ, וְאָמַר לַנַּעֲרָה: “נַעֲרָה, מַה טּוֹבִים הַמַּיִם וּמַה מְתוּקִים הָיוּ אִלּוּלֵא אוֹתוֹ אָבָק שֶׁעֲכָרָם”. אָמְרָה לוֹ הַנַּעֲרָה: “אוֹרֵחַ, אֲנִי בְכַוָנָה הִטַּלְתִּי לְתוֹכָם אוֹתוֹ אָבָק שֶׁעֲכָרָם”. אָמַר לָהּ הַמֶּלֶך: “וּמִשׁוּם מֶה עָשִׂית זֹאת?” אָמְרָה לוֹ: “מִשּׁוּם שֶׁרְאִיתִיךָ צָמֵא מְאֹד וְחָשַׁשְׁתִּי שֶׁתִּשְׁתֵּם בִּלְגִימָה אַחַת וְיַזִּיק לְךָ. וְאִלּוּלֵא שֶׁהָיָה בוֹ אָבָק הָיִיתָ שׁוֹתָם בִּמְהִירוּת, לְגִימָה אַחַת, וְהָיְתָה שְׁתִיָּתָם מַזִּיקָה לְךָ בְּאֹפֶן זֶה”. הִשְׁתָּאָה הַמֶּלֶךְ הַיָּשָׁר אַנוּשַׁרְוָאן לִדְבָרֶיהָ וְטוּב שִׂכְלָהּ, וְהֵבִין שֶׁמַּה שֶּׁאָמְרָה אוֹתוֹ נוֹבֵעַ מִתּוֹךְ פִּקְּחוּת וּתְבוּנָה וְשֵׂכֶל טוֹב. אָמַר לָהּ: “מִכַּמָּה קָנִים עָצַרְתְּ מַיִם אֵלֶּה”? אָמְרָה לוֹ: “מִקָּנֶה אֶחָד”. הִתְפַּלֵּא אַנוּשַׁרְוָאן וּבִקֵּשׁ רְשִׁימַת מַס־הַקַּרְקַע הַנִּגְבֶּה מֵאוֹתוֹ כְפָר, וְרָאָה מִסָּיו מְעַטִּים, וְשָׂם בְּדַעְתּוֹ, שֶׁכְּשֶׁיָּשׁוּב אֶל אַרְמוֹנוֹ יוֹסִיף עַל מַס־הַקַּרְקָעוֹת שֶׁל אוֹתֹו כְפָר, שֶׁאָמַר: “כְּפָר שֶׁבְּקָנֶה אֶחָד שֶׁלּוֹ כָל הַמַּיִם הָאֵלֶּה, כֵּיצַד יִהְיוּ מִסָּיו בְּעֵרֶךְ קַל שֶׁכָּזֶה”. נִפְטַר מֵאוֹתוֹ כְפָר לַצַיִּד, וְַחָזַר אֵלָיו בְּסוֹפוֹ שֶׁל הַיּוֹם, וְעָבַר עַל אוֹתָהּ הַדֶּלֶת יְחִידוֹ וּבִקֵּשׁ מַיִם. יָצְאָה אֵלָיו אוֹתָהּ נַעֲרָה בְעַצְמָהּ. רָאֲתָה אוֹתוֹ וְהִכִּירָתְהוּ וְחָזְרָה לְהוֹצִיא לוֹ מַיִם. שָׁהֲתָה עַד שֶׁחָזְרָה אֵלָיו. זֵרֵז אוֹתָהּ אַנוּשַׁרְוָאן וְאָמַר לָהּ: “מִשּׁוּם מַה שָׁהִית?”
הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ.
וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁלשׁ מֵאוֹת וְתִשְׁעִים אָמְרָה לוֹ: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָׁר, שֶׁהַמֶּלֶךְ אַנוּשַׁרְוָאן זֵרֵז אֶת הַנַּעֲרָה וְאָמַר לָהּ: “מִשּׁוּם מַה שָּׁהִית?”, אָמְרָה לוֹ: “מִשּׁום שֶׁלֹּא יָצָא מִקָּנֶה אֶחָד דֵי סִפּוּקְךָ, וְסָחַטְתִּי שְׁלֹשָה קָנִים וְלֹא יָצָא מֵהֶם, כְּמוֹ שֶׁהָיָה יוֹצֵא מִקָּנֶה אֶחָד”. אָמַר הַמֶּלֶךְ: “וּמַה סִּבַּת הַדָּבָר?”, אָמְרָה לוֹ: “סִבַּת הַדָּבָר הִיא, שֶׁכַּוָּנַת הַמֶּלֶךְ כְּבָר נִשְׁתַּנְּתָה”, אָמַר לָה: “וּמֵהֵיכָן הִגִּיעַ לָךְ דָּבָר זֶה?” אָמְרָה לוֹ: “מִפִּי חֲכָמֵים שָׁמַעְנוּ, שְׁבְּשָׁעָה שְׁכַּוָּנוֹתָיו שֶׁל הַשֻּׂלְטָאן בְּיַחַס לָעָם מִשְׁתַּנּוֹת, בְּרָכָה פוֹסֶקֶת מֵהֶם, וְטוּבָם פּוֹחֵת”. צָחַק אַנוּשַׁרְוָאן וְהֵסִיר מִלִּבּוֹ מַה שֶּׁנָּתַן בְּדַעְתּוֹ לְהַטִּיל עֲלֵיהֶם וְנָשָׂא מִיָּד לְאִשָּׁה אוֹתָהּ נַעֲרָה, בַּאֲשֶׁר הִפְלִיאוּ אוֹתוֹ פִקְחוּתָהּ הַמֻּפְלֶגֶת וּתְבוּנָתָהּ וְטוּב דְבָרֶיהָ.
וּמִמַּה שֶּׁיְסֻפָּר
-
הוא כוסְרַאו אנושרואן הססאני בפרס (531־578) שהיה מחסה למדעים בארצU ומעודדים. ↩
סִפְּרוּ שֶׁהָיָה בִמְדִינַת בּוּכָרָה אָדָם שׁוֹאֵב־מַיִם שֶׁהָיָה מוֹבִיל מַיִם לַחֲצֵרוֹ שֶׁל אָדָם צוֹרֵף. עָבְרוּ עָלָיו בְּמַצָּב זֶה שָׁלשׁ שָׁנִים. וְהָיְתָה לְאוֹתוֹ צוֹרֵף אִשָּׁה בְתַכְלִית הַיֹּפִי וְהַחֵן וְהַזֹּהַר וְהַשְּׁלֵמוּת. וְהָיְתָה מְפֻרְסֶמֶת בִּשְׁמִירַת מִצְווֹת הַדָּת וּבִּצְנִיעוּתָהּ. בָּא שׁוֹאֵב־הַמַּיִם יוֹם אֶחָד כְּמִנְהָגוֹ וְיָצַק אֶת הַמַּיִם לְתוֹךְ הַכֵּלִים, וְהָיְתָה הָאִשָּׁה עוֹמֶדֶת בְּאֶמְצַע הֶחָצֵר. נִגַּשׁ אֵלֶיהָ שׁוֹאֵב־הַמַּיִם וּתְפָשָׂהּ בְּיָדָהּ וְשִׁפְשֵׁף אוֹתָהּ וְלָחַץ אוֹתָהּ, וְהָלַךְ לוֹ וְעָזַב אוֹתָהּ. כְּשֶׁבָּא בַעֲלָהּ מִן הַשּׁוּק, אָמְרָה לוֹ: “רוֹצָה הָיִיתִי שֶׁתַּגִיד לִי אֵיזֶה דָבָר עָשִׂיתָ הַיּוֹם בַּשׁוּק מִמַּה שֶּׁמַּכְעִיס אֶת אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה. וְאִם אֵין אַתָּה מְסַפֵּר לִי מַה שֶּׁעָשִׂיתָ וְאֵינְךָ מְסַפֵּר לִי דְבַר אֱמֶת, שׁוּב אֵינִי יוֹשֶׁבֶת בְּבֵיתְךָ וְלֹא תִרְאֶה אוֹתִי וְלֹא אֶרְאֶה אוֹתְךָ”. אָמַר לָהּ: "מַגִּיד אֲנִי לָךְ מַה שֶׁעֲשִׂיתִיו בְּיוֹמִי זֶה לְפִי הָאֱמֶת לַאֲמִתָּהּ. אֵרַע לִי, כְּשֶׁאֲנִי יוֹשֵׁב בַּחֲנוּת כְּמִנְהָגִי, שֶׁבָּאָה אֵלַי אִשָּׁה לַחֲנוּתִי וְצִוְּתָה עָלַי לַעֲשׂוֹת לָהּ שֵׁרוֹת, וְנִפְטְרָה מִמֶּנִי וְהָלְכָה. עָשִׂיתִי לָהּ שֵׁרוֹת מִזָּהָב וְשָׁמַרְתִּי אוֹתָן. כְּשֶׁבָּאָה הֵבֵאתִי אוֹתָן לָהּ. הוֹצִיאָה יָדָהּ וְשָׂמָה אֶת הַשֵּׁרוֹת בְּאַמַּת־יָדָהּ. נִתְבַּלְבְּלָה דַעְתִּי מִלֹּבֶן יָדָהּ וִיפִי פִרְקָהּ הַלֹּוקֵחַ שֶׁבִי אֶת הָרוֹאֶה, וְנִזְכַּרְתִּי בְדִבְרֵי הַמְּשׁוֹרֵר:
וְאַמַּת־יַד בִּיפִי שֵׁרוֹתֶיהָ זוֹרַחַת,
כְּאֵשׁ מֵעַל מַיִם זוֹרְמִים קוֹדַחַת,
כְּאִלּוּ הִיא וְהַזָּהָב סָבִיב לָהּ זֵר,
כְּמַּיִם הִתְאַזְּרוּ לְהַפְלִיא בְּאֵשׁ, הִתְאַזֵּר.
נָטַלְתִּי אֶת יָדָהּ וּלְחַצְתִּיהָ וּמְשַׁכְתִּיהָ אֵלַי". אָמְרָה לוֹ הָאִשָּׁה: “אֱלֹהִים הוּא הַגָּדוֹל, מִשּׁוּם מֶה עָשִׂיתָ חֵטְא זֶה? הֲרֵי אוֹתוֹ אִישׁ שׁוֹאֵב־הַמַּיִם שֶׁהָיָה נִכְנַס לְבֵיתֵנוּ מִזֶּה שְׁלֹשִים שָׁנָה וְלֹא רָאִינוּ בוֹ מַעַל, תָּפַס הַיּוֹם אֶת יָדִי וּלְחָצָהּ וּמְשָׁכָה אֵלָיו”. אָמַר לָהּ הָאִישׁ: “נִשְׁאַל מֵאלֹהִים שֶׁיִּמְחַל לָנוּ, אִשָּׁה. הֲרֵי אֲנִי חוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה מֵחֵטְא שֶׁחָטָאתִי, וְהִתְפַּלְּלִי אַתְּ לֵאלֹהִים שֶׁיִּסְלַח לִי”. אָמְרָה הָאִשָּׁה: “יִסְלַח אֱלֹהִים לִי וּלְךָ וִיחוֹנֵן אוֹתָנוּ אַחֲרִית טוֹבָה”.
הִרְגִּישָה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ,.
וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁלֹש מֵאוֹת וְתִשְׁעִים וְאֶחָד, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי הַמֶּלֶך הַמְאֻשָּׁר, שֶׁאֵשֶׁת הַצּוֹרֵף אָמְרָה: “יִסְלַח אֱלֹהִים לִי וּלְךָ וִיחוֹנֵן אוֹתָנוּ אַחֲרִית טוֹבָה”. לְמָחֳרַת בָּא הָאִישׁ שׁוֹאֵב־הַמַּיִם וְהִטִּיל עַצְמוֹ לִפְנֵי הָאִשָּׁה וְהִתְפַּלֵּשׁ בֶּעָפָר וְהִתְנַצֵּל לְפָנֶיהָ וְאָמַר: “גְבִרְתִּי, מַחֲלִי לִי עַל זֶה שֶׁהִדִּיחַנִי הַשָּׂטָן בּוֹ, עַד שֶׁהִתְעָנִי וְהִשְׁגִָּני”. אָמְרָה לוֹ הָאִשָּׁה: “לֵךְ לְדַרְכְּךָ, שֶׁכֵּן לֹא מֵאִתְּךָ בָא הַחֵטְא. וְאוּלָם סִבָּתוֹ הָיְתָה מִבַּעֲלִי, כְּשֶׁעָשָׂה מַה שֶּׁעָשָׂה בַחֲנוּת, וְנִפְרַע אֱלֹהִים מִמֶּנוּ בָּעוֹלָם־הַזֶּה”. אָמְרוּ: כְּשֶׁסִּפְּרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ שֶׁל הַצּוֹרֵף, מַה שֶּׁעָשָׂה עִמָּהּ שׁוֹאֵב הַמַּיִם, אָמַר: “נְקִישָׁה תַּחַת נְקִישָׁה. וְאִלּוּ הוֹסַפְתִּי, הָיָה שׁוֹאֵב־הַמַּיִם מוֹסִיף יוֹתֵר”. וְהָיוּ דְבָרִים אֵלֶּה לְפִתְגָם מְהַלֵּךְ בֵּין בְּנֵי־אָדָם. צָרִיךְ אֵפוֹא שֶׁתְּהֵא הָאִשָּׁה נֶאֱמָנָה לְבַעֲלָהּ בַּגָּלוּי וּבַסֵּתֶר, וּתְהֵא מִסְתַּפֶּקֶת בְּמוּעָט מִשֶׁלּוֹ, כְּשֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לָתֵת לָהּ הַרְבֵּה, וְתִקַּח לָהּ דֻּגְמָה אֶת עָאִאשָׁה וְאֵת פָאטִמָה1 הַמַּזְהִירוֹת, יִרְצֵן אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא חוֹסָה בְשׁוּלֵי בִגְדֵי הַקַּדְמוֹנִים.
וּמִמַּה שֶׁיְסֻפָּר
-
עאאשה בת הכליף הראשון אבו־בכר היתה אשתו האהובה עליו של נביא האסלם מוחמד שנשא לעת זקנתו. פאטמה היתה בתו. פאטמה אשת עלי בן אבו־טאלב נחשבת בעיני השיעיים לסמל החסידות והיופי. כינו אותה בתאר “הבתולה”, אפשר לפי דוגמת הנוצרים ביחס לאם ישו, מרים. ↩
סִפְּרוּ שֶׁכּוֹסְרַאו1 וְהוּא מֶלֶךְ מִן הַמְּלָכִים הַקַּדְמוֹנִים, הָיָה אוֹהֵב דָּגִים. יוֹם אֶחָד הָיָה יוֹשֵׁב בְּהֵיכָלוֹ הוּא וְאִשְׁתּוֹ שִׁרִין. בָּא דַּיָג וְעִמּוֹ דָג גָּדוֹל. הִפְתִּיעַ אוֹתוֹ דָג אֶת כּוֹסְרַאו וּמָצָא חֵן בְּעֵינָיו, וְצִוָּה לָתֵת לַדַּיָּג אַרְבַּעַת אֲלָפִים אֲדַרְכְּמוֹנִים. אָמְרָה לוֹ שִׁרִין: “רַע הוּא מַה שֶּׁעָשִׂיתָ”. אָמַר לָהּ: “וְלָמָּה?” אָמְרָה לוֹ: “מִשּׁוּם שֶׁאִם אַתָּה נוֹתֵן אַחֲרֵי זֶה סְכוּם כָּזֶה לְאַחַד בְּנֵי־הֵיכָלְךָ, יִבֶז לוֹ וְיֹאמַר: ‘לֹא נָתַן לִי אֶלָּא כַּסְּכוּם שֶׁנָּתַן לַדַּיָּג’. וּכְשֶׁאַתָּה נוֹתֵן לוֹ פָחוֹת מִמֶּנוּ יֹאמַר: 'זִלְזֵל בִּי וְנָתַן לִי פָחוֹת מִמַּה שֶׁנָּתַן לַדַּיָּג”. אָמַר לָהּ כּוֹסְרַאו: “אָכֵן אֱמֶת דִּבַּרְתְּ וְאוּלָם יַעַשׂ אֱלֹהִים מְאוּסִים אֶת הַמְּלָכִים הַחוֹזְרִים בָּהֶם מִמַּה שֶּׁנָּתְנוּ בְמַתָּנָה. וַהֲרֵי כְבָר עָבַר זֶה”. אָמְרָה לוֹ שִׁרִין: “אֲנִי אֲתַכֵּן לְךָ דֶרֶךְ לָקַחַת מִמֶּנוּ הַמַּתָּנָה בַּחֲזָרָה”. אָמַר לָהּ: “וְכֵיצַד זֶה?” אָמְרָה לוֹ: “אִם רְצוֹנְךָ בָזֶה, קְרָא לַדַּיָּג וֶאֱמֹר לוֹ: ‘דָּג זֶה זָכָר הוּא אוֹ נְקֵבָה?’ וּכְשֶׁהוּא אוֹמֵר לְךָ ‘זָכָר’. אֱמֹר לוֹ: ‘נְקֵבָה בִּקַּשְׁנוּ’, וּכְשֶׁהוּא אוֹמֵר: ‘נְקֵבָה’. אֱמֹר לוֹ: 'רַק זָכָר בִּקַּשְׁנוּ”. שָׁלַח לִקְרֹא לַדַּיָּג וְחָזַר. וְהָיָה הַדַּיָג פִּקֵּחַ וּבַעַל תְּבוּנָה. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ כּוְֹסַראו: “דָּג זֶה זָכָר הוּא אוֹ נְקֵבָה?” נָשַׁק הַדַּיָּג אֶת הָאָרֶץ לְפָנָיו וְאָמַר: “מוֹשְׁלִי דָּג זֶה אַנְדְּרוֹגִינוֹס הוּא”. צָחַק כּוֹסְרַאו לִדְבָרָיו, וְצִוָּה לָתֵת לוֹ אַרְבַּעַת אֲלָפִים אֲדַרְכְּמוֹנִים שֵׁנִית. הָלַךְ הַדַּיָּג אֶל שַׂר־הָאוֹצָר וְקִבֵּל מִיָּדוֹ שְׁמוֹנַת אֲלָפִים אֲדַרְכְּמוֹן, וְשָׂם אוֹתָם בְּתוֹךְ תַּרְמִיל שֶׁהָיָה עִמּוֹ, וְטָעַן אוֹתוֹ עַל כְּתֵפוֹ, וּבִקֵּשָׁ לָצֵאת. נָפַל מִתּוֹכוֹ אֲדַרְכְּמוֹן אֶחָד. הֵסִיר הַדַּיָּג2 אֶת הַתַּרְמִיל מֵעַל כְּתֵפוֹ, וְגָחַן עַל הָאֲדַרְכְּמוֹן וּנְטָלוֹ, וְהַמֶּלֶךְ וְשִׁרִין רוֹאִים אוֹתוֹ. אָמְרָה שִׁרִין: “הַמֶּלֶךְ, כְּלוּם רָאִיתָ נִקְלוּתוֹ שֶׁל אָדָם זֶה וְשִׁפְלוּתוֹ, כְּשֶׁנָּפַל מִמֶּנּוּ אֲדַרְכְּמוֹן אֶחָד, וְלֹא הָיָה לִבּוֹ רָחָב עַד כְּדֵי לַעֲזֹב אוֹתוֹ שֶׁיִּטְּלֶנוּ אֶחָד נְעָרָיו שֶׁל הַמֶּלֶךְ”. כְּשֶׁשָּׁמַע הַמֶּלֶךְ אֶת דְּבָרֶיהָ, בָּחַל בַּדַּיָּג וְאָמַר לָהּ: “אֱמֶת דִּבַּרְתְּ, שִׁרִין”. צִוָּה לְהָבִיא לְפָנָיו אֶת הַדַּיָּג וְאָמַר לוֹ: “הוֹי בַּעַל נֶפֶשׁ שְׁפָלָה, אֵין אַתָּה בֶּן־אָדָם. כֵּיצַד זֶה פֵרַקְתָּ מָמוֹן זֶה מֵעַל כְּתֵפךָ וְגָחַנְתָּ בִגְלַל אֲדַרְכְּמוֹן, וְהָיִיתָ קַמְצָן עַד כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהַנִּיחוֹ בִּמְקוֹמוֹ?” נָשַׁק הַדָּיָּג אֶת הָאָרֶץ לְפָנָיו וְאָמַר: “יַאֲרִיךְ אֱלֹהִים יְמֵי חַיָּיו שֶׁל הַמֶּלֶךְ, לֹא הֵרַמְתִּי אֲדַרְכְּמוֹן זֶה מִן הָאָרֶץ בִּגְלַל שֶׁיָּקַר בְּעֵינַי, לֹא הֲרִימוֹתִיו מִן הָאָרֶץ, אֶלָּא מִשּׁוּם זֶה שֶׁעַל אֶחָד מִשְּׁנֵי צְדָדָיו צוּרַת הַמֶּלֶךְ וְעַל צִדּוֹ הַשֵּׁנִי שְׁמוֹ, וְחָשַׁשְׁתִּי שֶׁיָּשִׂים מִישֶׁהוּא רַגְלוֹ עָלָיו מִבְּלִי דַעַת, וְיִהְיֶה בָזֶה זִלְזוּל בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ וּבְצוּרָתוֹ, וְאֶהֱיֶה אֲנִי הַנִּתְפָּשׂ בְּחֵטְא זֶה”. הִתְפַּלֵּא הַמֶּלֶךְ עַל דְּבָרָיו וּמָצָא חֵן בְּעֵינָיו מַה שֶּׁאָמַר, וְצִוָּה לָתֵת לוֹ עוֹד אַרְבַּעַת אֲלָפִים אֲדַרְכְּמוֹן אֲחֵרִים. וְצִוָּה הַמֶּלֶךְ לְכָרוֹז לְהַכְרִיז בְּמַמְלַכְתּוֹ וְלֹאמַר: “אִישׁ אַל יֵלֵךְ אַחֲרֵי עֲצַת הַנָּשִׁים, שֶׁכָּל מִי שֶׁהוֹלֵךְ אַחֲרֵי עֲצַת הַנָּשִׁים, סוֹפוֹ לְהַפְסִיד עַל כָּל אֲדַרְכְּמוֹן עוֹד שְׁנֵי אֲדַרְכְּמוֹנִים”.
וּמִמַּה שֶּׁיְסֻפָּר
סִפְּרוּ שֶׁיַּחְיָה בֶּן כָאלִד הַבַּרְמַכִּי יָצָא מֵחֲצַר הַכַּלִיפוּת פּוֹנֶה לַחֲצֵרוֹ. רָאָה עַל שַׁעַר הֶחָצֵר אָדָם. כְּשֶׁקָּרַב אֵלָיו, קָם הָאִישׁ וְעָמַד וְנָתַן לוֹ שָׁלוֹם וְאָמַר לוֹ: “הוֹי יַחְיָה, נִצְרָךְ אֲנִי לְמַה שּׁבְּיָדְךָ, וּכְבָר שַׂמְתִּי אֶת אֱלֹהִים מְלִיצִי לְפָנֶיךָ”. צִוָּה יַחְיָה לְהַקְצִיעַ לוֹ מָקוֹם בַּחֲצֵרוֹ, וְצִוָּה עַל סוֹכֵן אוֹצָרוֹ לְהָבִיא לוֹ כָל יוֹם אֶלֶף אֲדַרְכְּמוֹן וְשֶׁיִּהְיֶה מַאֲכָלוֹ מִן הַמְיֻחָד שֶׁבְּמַאֲכָלוֹ הוּא. נִשְׁאַר הָאִישׁ בְּמַצָּב זֶה חֹדֶשׁ תָּמִים. כְּשֶׁנִּגְמַר הַחֹדֶשׁ כְּבָר הִגִּיעוּ לְיָדוֹ שׁלֹשִים אֶלֶף אֲדַרְכְּמוֹן. חָשַׁשׁ הָאִישׁ שֶׁיִּקַּח יַחְיָה מִמֶּנּוּ הַמָּמוֹן בִּגְלַל רִבּוּיוֹ, וְהִסְתַּלֵּק בַּחֲשָׁאִי.
הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׁיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ.
וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁלשׁ מֵאוֹת וְתִשְׁעִים וּשְׁנַיִם, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁהָאָדָם נָטַל אֶת הַמָּמוֹן, וְהִסְתַּלֵּק בַּחֲשָׁאִי. סִפְּרוּ הַדָּבָר לְיַחְיָה. אָמַר: “אִלּוּ הָיָה עוֹמֵד אֶצְלִי כָל חַיָּיו וְאֹרֶךְ יָמָיו, לֹא הָיִיתִי מוֹנֵעַ מַתָּתִי מֵאִתּוֹ, וְלֹא הָיִיתִי מַפְסִיק מִכַּבְּדוֹ כְּאוֹרֵחַ”. וּמַעֲלוֹתֵיהֶם שֶׁל הַבַּרְמַכִּים לֹא יִסָּפְרוּ מֵרֹב, וּמִדּוֹתֵיהֶם הַטּוֹבוֹת אֵין חֵקֶר לָהֶם, וּבְיִחוּד יַחְיָה בֶּן כָאלִד, שֶׁהָיָה עָצוּם לַתְּכוּנוֹת הַמְּשֻׁבָּחוֹת, כְּמַה שֶׁאָמַר עַל אוֹדוֹתָיו הַמְשׁוֹרֵר: שָׁאַלְתִּי הַנְּדִיבוּת: “בַּת חוֹרִין אַתְּ?” וַתֹּאמַר: “לֹא כִי אָכֵן עֶבֶד לְיַחְיָה בֶּן כָאלִד אָנֹכִי”. אָמַרְתִּי: “מִקְנַת כֶּסֶף?” אָמְרָה: “חָלִילָה לִי וְאוּלָם מֵאָב אַחֲרֵי אָב יָרַשׁ אוֹתִי”
וּמִמַּה שֶּׁיְסֻפָּר
סִפְּרוּ שֶׁגַ’עְפָר בֶּן מוּסָה אַלְהָאדִי1 הָיְתָה לוֹ שִׁפְחָה פוֹרֶטֶת עַל כְּלִי־נַגֵּן הָעוּד, וּשְׁמָהּ אַלְבַּדְר אַלְכַּבִּיר2. וְלֹא הָיָה בִזְמַנָּהּ יָפָה מִמֶּנָּה לְפָנִים וְלֹא חֲטוּבָה מִמֶּנָּה לְגִזְרָה וְלֹא חֲנוּנָה מִמֶּנָּה לִתְבוּנָה וְלֹא יוֹדַעַת יוֹתֵר מִמֶּנָּה לְאֳמָנוּת הַזִּמְרָה וְהַפְּרִיטָה עַל הַמֵּיתָרִים. הָיְתָה כְלִילַת הַיֹפִי וּבְתַכְלִית הַחֵן וְהַשְּׁלֵמוּת. הִגִּיעָה שְׁמוּעָתָהּ לְמֻחַמָּד אַלְאַמִין בֶּן זֻבַּיְדָה3 וּבִקֵּשׁ מֵאֵת גַ’עְפָר שֶׁיִּמְכְּרֶנָה לוֹ. אָמַר לוֹ גַ’עְפָר: “אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאָדָם שֶׁכְּמוֹתִי לֹא יָאֶה לוֹ לִמְכֹּר שְׁפָחוֹת וְלַעֲמֹד עַל מִקְחָן שֶׁל פִּלַּגְשִׁים. וְאִלּוּ לֹא גָדְלָה בְּבֵיתִי, הָיִיתִי שׁוֹלְחָהּ בְּמַתָּנָה לְךָ, וְלֹא הָיִיתִי מְקַמֵּץ בָּהּ לְמָסְרָהּ לְךָ”. אַחַר־כָּךְ סָר מֻחַמָּד אַלְאַמִין יוֹם אֶחָד אֶל חֲצֵרוֹ שֶׁל גַ’עְפָר לְשֵׁם תַּעֲנוּג. הֵבִיא לְפָנָיו גַ’עְפָר מַה שֶּׁיָּפֶה לְהֲבִיאוֹ לִפְנֵי יְדִידִים, וְצִוָּה עַל שִׁפְחָתוֹ אַלְבַּדְר אַלְכַּבִּיר שֶׁתָּשִׁיר לְפָנָיו וּתְשַׂמְּחוֹ. תִּקְּנָה אֶת כְּלֵי־הַנְּגִינָה וְשָׁרָה אֶת הַטּוֹבִים שֶׁבַּנִּגּוּנִים. הִתְחִיל מֻחַמָּד אַלְאַמִין בֶּן זֻבַּיְדָּה לִשְׁתּוֹת וּלְהִתְעַלֵּס, וְצִוָּה עַל הַמַּשְׁקֶה לְהַרְבּוֹת לְהַשְׁקוֹת אֶת גַ’עְפָר, עַד שֶׁיִּשְׁתַּכֵּר. אַחַר־כָּךְ לָקַח עִמּוֹ אֶת הַשִּׁפְחָה וְהִסְתַּלֵּק לִמְעוֹנוֹ, וְלֹא שָׁלַח בָּהּ יָדוֹ. כְּשֶׁהִגִּיעַ הַבֹּקֶר צִּוָּה לְהַזְמִין אֵלָיו אֶת גַ’עְפָר, וּכְשֶׁבָּא הִגִּיש לְפָנָיו מַשְׁקֶה וְצִוָּה עַל הַנַּעֲרָה שֶׁתָּשִׁיר לוֹ מֵאַחֲרֵי הַמָּסָך. שָׁמַע גַ’ְעפָר קוֹלָהּ, וְנִתְמַלֵּא כַעַס עַל כָּךְ, אַךְ לֹא הֶרְאָה אֶת כַּעֲסוֹ בִּגְלַל אֲצִּילוּת נַפְשׁוֹ וּמַעֲלַת רוּחוֹ, וְלֹא גִלָּה כָל שִׁנוּי בְּהִשְׁתַּתְּפוּתוֹ בַמִּשְׁתֶּה. כְּשֶׁנִּסְתַּיְּמָה מְסִבַּת־הַמִּשְׁתֶּה, צִוָּה מֻחַמָּד אַלְאַמִין בֶּן זֻבַּיְדָה עַל אֶחָד מִמְּשָׁרְתָיו שֶׁיְמַלֵּא אֶת הַסִּירָה שֶׁנָּסַע בָּהּ גַ’עְפָר אֵלָיו, מִן הָאֲדַרְכְּמוֹנִים וְהַדִּינָרִים וְהַמַּרְגָלִיּוֹת וּמִינֵי אַבְנֵי־הַחֵן וּבִגְדֵי־הַפְּאֵר וְכָל הוֹן מַזְהִיר. עָשָׂה כְפִי שֶׁצִּוָּה עַד כְדֵי כָך שֶׁשָּׂם בַּסִּירָה אֶלֶף צְרוֹרוֹת, בְּכָל צְרוֹר אֶלֶף אֲדַרְכְּמוֹן וְאֶלֶף פְּנִינִים, מְחִירָהּ שֶׁל כָּל פְּנִינָה עֶשְׂרִים אֶלֶף אֲדַרְכְּמוֹן. וְלֹא פָסַק לָשִׂים בָּהּ כָּל מִינֵי שְׂכִיּוֹת־הַחֶמְדָה, עַד שֶׁקָּרְאוּ הַמַּלָּחִים לְעֶזְרָה וְאָמְרוּ: “הַסִּירָה לֹא תוּכַל לָשֵׂאת עוֹד דָּבָר”. וְצִוָּה לְהוֹבִיל אֶת זֶה לַחֲצֵרוֹ שֶׁל גַּ’עְפָר. וְכַךְ הֵם הַנִּכְבָּדִים, יְרַחֵם אוֹתָם אֱלֹהִים.
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.