הָיָה לְפָנִים, בִּזְמַן כַּלִיפוּתוֹ שֶׁל הָארוּן אַלרְרַשִׁיד סוֹחֵר, וְהָיָה לוֹ בֵן, אַבּוּ אלְחַסַן בֶּן הַבְּלִיַעַל שְׁמוֹ. נִפְטַר אָבִיו וְעָזַב לִבְנוֹ עֹשֶׁר רָב. חִלֵּק אֶת יְרוּׁשָׁתוֹ לַחֲצָאִין. אֶת הַמַּחֲצִית מִמֶּנָה הִנִּיחַ הַצִּדָּה וְאֶת הַשְּׁנִיָה הוֹצִיא לִצְרָכָיו. הִתְחִיל לָבוֹא בְחֶבְרָתָם שֶׁל פַּרְסִים וּבְנֵי־סוֹחֲרִים. מִלֵּא כְרֵסוֹ מַשְׁקֶה מְשֻׁבָּח וּמַאֲכָל טוֹב, עַד שֶׁאָזַל כָּל הַמָּמוֹן שֶׁהָיָה עִמּוֹ וְאָפֵס. הָלַךְ אֶל חֲבֵרָיו וּמַכָּרָיו וּמְרֵעָיו לְמִשְׁתֶּה, סָח לָהֶם דָּחֳקוֹ וְסִפֵּר לָהֶם שֶׁהוֹנוֹ וְקִנְיָנוֹ אָזְלוּ, וְאוּלָם גַּם אֶחָד מֵהֶם לֹא אָמַר לוֹ אֲפִילוּ מִלָּה אַחַת. חָזַר בְּלֵב נִשְׁבָּר הַבַּיְתָה אֶל אִמּוֹ וְסִפֵּר לָה מָה שֶׁמָּצָא אוֹתוֹ וּמַה שֶּׁאֵרַע לוֹ עִם יְדִידָיו, שֶׁלֹא הִשְׁתַּתְּפוּ עִמּוֹ בְצַעֲרוֹ וְאַף לֹא הֵשִׁיבוּ לוֹ דָבָר. אָמְרָה לוֹ אִמּוֹ: “אַבּוּ אלְחַסַן, כַּךְ הֵם בְּנֵי דוֹר זֶה, בְּשָׁעָה שֶׁיֵּשׁ לְךָ מַשֶּׁהוּ, יַשְׁכִּימוּ לְפִתְחֲךָ, וְאוּלָם כְּשֶׁאֵין לְךָ כְּלוּם יִרְחֲקוּ מֵעָלֶיךָ”, הָיְתָה מְצֵרָה עָלָיו כְּשֶׁהוּא נֶאֱנָח וְנוֹשֵׂא קוֹלוֹ בְּבָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:
בְּעֵת יִמְעַט הוֹנִי לֹא יַעַזְרֵנִי אָדָם,
אַךְ בִּרְבוֹתוֹ יְדִידַי הֵם כֻּלָּם.
כַּמָּה מֵהֶם רֵעוּ לִי בִגְלַל מָמוֹנִי,
אַחַר הָפְכוּ לְאוֹיְבִים לִי בִּכְלוֹת הוֹנִי.
מִהֵר לַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ טָמוּן הָיָה מַחֲצִיתוֹ הַשֵּׁנִי שֶׁל הוֹנוֹ, שֶׁהָיָה יָכֹל לְהִתְפַּרְנֵס בּוֹ יָפֶה. נִשְׁבַּע שְׁבוּעָה שֶׁמֵּעַכְשָׁיו לֹא יִתְרוֹעֵעַ לְאִישׁ מִכָּל אֵלֶּה שֶׁהִכִּירָם, וְלֹא יָבֹא אֶלָּא בְחֶבְרַת זָרִים. וְאַף עִם אֵלֶּה יְבַלֶּה רַק לַיְלָה אֶחָד וּבַעֲלוֹת הַשַּׁחַר לֹא יַכִּיר עוֹד אֶת אוֹרְחוֹ. הָיָה יוֹשֵׁב לַיְלָה לְיַד הַגֶּשֶׁר2, מִתְבּוֹנֵן לְכָל עוֹבֵר עָלָיו, וּכְשֶׁהָיָה רוֹאֶה אָדָם זָר הָיָה רֵעֶה לוֹ בִידִידוּת וּמְבִיאוֹ עִמּוֹ לְבֵיתוֹ, הָיָה אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה שָׁם כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר. וְאוּלָם לְאַחֲרֵי זֶה הָיָה פוֹטְרוֹ מֵעָלָיו וְאֵינוֹ שׁוֹאֵל לוֹ שׁוּב לְשָׁלוֹם וְאֵינוֹ קָרֵב אֵלָיו יוֹתֵר וְאֵינוֹ מַזְמִינוֹ אֵלָיו. נָהַג בְּכָךְ זְמַן שָׁנָה תְמִימָה. יוֹם אֶחָד, כְּשֶׁהָיָה מְצַפֶּה כְמִנְהָגוֹ עַל הַגֶּשֶׁר לִפְגֹעַ בְּמִי שֶׁהוּא, שֶׁיִּקָּחֶנוּ עִמּוֹ וִיבַלֶּה בְּחֶבְרָתוֹ הַלַּיְלָה, בָּאוּ פִתְאֹם הַכַּלִיף וּמַסְרוּר נוֹשֵׂא חֶרֶב הַנְּקָמָה, מִתְחַפְּשִׂים בִּלְבוּשֵׁיהֶם כְּדַרְכָּם. רָאָה אוֹתָם אַבּוּ־אלְחַסַן. מֵאַחַר שֶׁלֹא הִכִּירָם, קָם לִקְרָאתָם וְאָמַר אֲלֵיהֶם: “הוֹאִילוּ, שְׁנֵיכֶם, לָסוּר עִמִּי אֵל בֵּיתִי לֶאֱכֹל שָׁם מִן הַמּוּכָן וְלִשְׁתּוֹת מִן הַמְזֻמָּן כִּכְּרוֹת לֶחֶם עֲרוּכִים, וְגִזְרֵי־בָשָׂר צְלוּיִים, וְיַיִן מְזֻקָּק וּמְזֻכָּךְ”. דָּחָה אוֹתוֹ הַכַּלִיף. וְאוּלָם אַבּוּ־אלְחַסַן הִשְׁבִּיעַ אוֹתוֹ, אוֹמֵר לוֹ: “בְּשֵׁם אַללָּהּ, אֲדוֹנִי, בּוֹא אִתִּי; אוֹרְחִי אַתָּה הַלַּיְלָה, אַל נָא תַּעֲשֶׂה אֶת תִּקְוָתִי לְךָ לְאַכְזָב”. הִפְצִיר בּוֹ וְלֹא הִרְפָּה מִמֶּנּוּ עַד שֶׁנֵּאוֹת לוֹ הַכַּלִיף. הָלַךְ אַבּוּ־אלְחַסַן שָׂמֵחַ לְפָנָיו, מְפַטְפֵּט אִתּוֹ עַד שֶׁהִגִּיעַ לִטְרַקְלִין וְנִכְנַס, מַשְׁאִיר אֵת מְשָׁרְתוֹ יוֹשֵׁב לְיַד הַדֶּלֶת. כְּשֶׁיָּשַׁב הַכַּלִיף, הֵבִיא לוֹ אַבּוּ־אלְחַסַן מַאֲכָל. אָכַל וְאָכַל מְאָרְחוֹ עִמּוֹ לְהַנְעִים לוֹ אֶת אֲכִילָתוֹ. אַחַר־כָּךְ הֵסִירוּ אֶת הַשֻּׁלְחָן וְרָחֲצוּ יְדֵיהֶם, כְּשֶׁחָזַר הַכַּלִיף וְיָשַׁב, עָרַךְ אַבּוּ־אלְחַסַן אֶת כְּלֵי־הַמַּשְׁקֶה, יָשַׁב לְצִדּוֹ וּמָזַג כּוֹס וְשָׁתָה. חָזַר וּמָזַג וְהוֹשִׁיט הַמַּשְׁקֶה מְשׂוֹחֵחַ עִם הָאוֹרֵחַ. מָצְאוּ דֶרֶך הַכְנָסַת־הָאוֹרְחִים שֶׁלּוֹ וִידִידוּתוֹ חֵן בְּעֵינֵי הַכַּלִיף וְאָמַר לוֹ: “עֶלֶם יָקָר, מִי אַתָּה? הוֹדִיעֵנִי וְאֵדָעֲךָ כְּדֵי שֶׁאֶגְמֹל לְךָ טוֹב עַל טוּבְךָ”. עָנָה לוֹ אַבּוּ אלְחַסַן מְחַיֵּךְ וְאָמַר: “רְחוֹקָה הִיא שֶׁיִשְׁנֶה וְיַחֲזֹר מַה שֶׁחָלַף וְעָבַר, וְשֶׁאֶהֱיֶה בְחֶבְרָתְךָ פַּעַם שְׁנִיָה אַחֲרֵי פַּעַם זׂאת”, אָמַר לוֹ הַכַּלִיף: “מִשׁוּם מָה? מִשׁוּם מַה אֵין אַתָּה רוֹצֶה לְהוֹדִיעֵנִי כְלוּם עַל אוֹדוֹתֶיךָ”? אָמַר לוֹ אַבּוּ־אלְחַסָן: “דַּע, אֲדוֹנִי הַנַּעֲלֶה, שֶׁסִּפּוּרִי מֻפְלָא, וְכָל זֶה כָאן סִבָּה לוֹ”. אָמַר הַכַּלִיף “וּמַה הִיא הַסִּבָּה?” אָמַר לוֹ בֶן־הַבְּלִיַעַל: “לְסִבַּת הַדָּבָר זָנָב חָבָר”. חִיֵּךְ הַכַּלִיף לְמִשְׁמַע דְּבָרָיו. אָמַר לוֹ אַבּוּ־אלְחַסַן: “הֲרֵינִי לְבָאֵר לְךָ מִלָּה זוֹ דֶרֶךְ סִפּוּר הַמְשׁוֹטֵט בַּחוּצוֹת וְהַטַבָּח, הַקְשֵׁב נָא, אֲדוֹנִי”.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.