רקע
אלמוני/ת
סִפּוּר שׁוֹאֵב־הַמַּיִם וְאֵשֶׁת הַצּוֹרֵף
אלמוני/ת
תרגום: יוסף יואל ריבלין (מערבית)
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
שפת מקור: ערבית
פרטי מהדורת מקור: ירושלים: קרית־ספר; 1963

סִפְּרוּ שֶׁהָיָה בִמְדִינַת בּוּכָרָה אָדָם שׁוֹאֵב־מַיִם שֶׁהָיָה מוֹבִיל מַיִם לַחֲצֵרוֹ שֶׁל אָדָם צוֹרֵף. עָבְרוּ עָלָיו בְּמַצָּב זֶה שָׁלשׁ שָׁנִים. וְהָיְתָה לְאוֹתוֹ צוֹרֵף אִשָּׁה בְתַכְלִית הַיֹּפִי וְהַחֵן וְהַזֹּהַר וְהַשְּׁלֵמוּת. וְהָיְתָה מְפֻרְסֶמֶת בִּשְׁמִירַת מִצְווֹת הַדָּת וּבִּצְנִיעוּתָהּ. בָּא שׁוֹאֵב־הַמַּיִם יוֹם אֶחָד כְּמִנְהָגוֹ וְיָצַק אֶת הַמַּיִם לְתוֹךְ הַכֵּלִים, וְהָיְתָה הָאִשָּׁה עוֹמֶדֶת בְּאֶמְצַע הֶחָצֵר. נִגַּשׁ אֵלֶיהָ שׁוֹאֵב־הַמַּיִם וּתְפָשָׂהּ בְּיָדָהּ וְשִׁפְשֵׁף אוֹתָהּ וְלָחַץ אוֹתָהּ, וְהָלַךְ לוֹ וְעָזַב אוֹתָהּ. כְּשֶׁבָּא בַעֲלָהּ מִן הַשּׁוּק, אָמְרָה לוֹ: “רוֹצָה הָיִיתִי שֶׁתַּגִיד לִי אֵיזֶה דָבָר עָשִׂיתָ הַיּוֹם בַּשׁוּק מִמַּה שֶּׁמַּכְעִיס אֶת אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה. וְאִם אֵין אַתָּה מְסַפֵּר לִי מַה שֶּׁעָשִׂיתָ וְאֵינְךָ מְסַפֵּר לִי דְבַר אֱמֶת, שׁוּב אֵינִי יוֹשֶׁבֶת בְּבֵיתְךָ וְלֹא תִרְאֶה אוֹתִי וְלֹא אֶרְאֶה אוֹתְךָ”. אָמַר לָהּ: "מַגִּיד אֲנִי לָךְ מַה שֶׁעֲשִׂיתִיו בְּיוֹמִי זֶה לְפִי הָאֱמֶת לַאֲמִתָּהּ. אֵרַע לִי, כְּשֶׁאֲנִי יוֹשֵׁב בַּחֲנוּת כְּמִנְהָגִי, שֶׁבָּאָה אֵלַי אִשָּׁה לַחֲנוּתִי וְצִוְּתָה עָלַי לַעֲשׂוֹת לָהּ שֵׁרוֹת, וְנִפְטְרָה מִמֶּנִי וְהָלְכָה. עָשִׂיתִי לָהּ שֵׁרוֹת מִזָּהָב וְשָׁמַרְתִּי אוֹתָן. כְּשֶׁבָּאָה הֵבֵאתִי אוֹתָן לָהּ. הוֹצִיאָה יָדָהּ וְשָׂמָה אֶת הַשֵּׁרוֹת בְּאַמַּת־יָדָהּ. נִתְבַּלְבְּלָה דַעְתִּי מִלֹּבֶן יָדָהּ וִיפִי פִרְקָהּ הַלֹּוקֵחַ שֶׁבִי אֶת הָרוֹאֶה, וְנִזְכַּרְתִּי בְדִבְרֵי הַמְּשׁוֹרֵר:

וְאַמַּת־יַד בִּיפִי שֵׁרוֹתֶיהָ זוֹרַחַת,

כְּאֵשׁ מֵעַל מַיִם זוֹרְמִים קוֹדַחַת,

כְּאִלּוּ הִיא וְהַזָּהָב סָבִיב לָהּ זֵר,

כְּמַּיִם הִתְאַזְּרוּ לְהַפְלִיא בְּאֵשׁ, הִתְאַזֵּר.

נָטַלְתִּי אֶת יָדָהּ וּלְחַצְתִּיהָ וּמְשַׁכְתִּיהָ אֵלַי". אָמְרָה לוֹ הָאִשָּׁה: “אֱלֹהִים הוּא הַגָּדוֹל, מִשּׁוּם מֶה עָשִׂיתָ חֵטְא זֶה? הֲרֵי אוֹתוֹ אִישׁ שׁוֹאֵב־הַמַּיִם שֶׁהָיָה נִכְנַס לְבֵיתֵנוּ מִזֶּה שְׁלֹשִים שָׁנָה וְלֹא רָאִינוּ בוֹ מַעַל, תָּפַס הַיּוֹם אֶת יָדִי וּלְחָצָהּ וּמְשָׁכָה אֵלָיו”. אָמַר לָהּ הָאִישׁ: “נִשְׁאַל מֵאלֹהִים שֶׁיִּמְחַל לָנוּ, אִשָּׁה. הֲרֵי אֲנִי חוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה מֵחֵטְא שֶׁחָטָאתִי, וְהִתְפַּלְּלִי אַתְּ לֵאלֹהִים שֶׁיִּסְלַח לִי”. אָמְרָה הָאִשָּׁה: “יִסְלַח אֱלֹהִים לִי וּלְךָ וִיחוֹנֵן אוֹתָנוּ אַחֲרִית טוֹבָה”.

הִרְגִּישָה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ,.

וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁלֹש מֵאוֹת וְתִשְׁעִים וְאֶחָד, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי הַמֶּלֶך הַמְאֻשָּׁר, שֶׁאֵשֶׁת הַצּוֹרֵף אָמְרָה: “יִסְלַח אֱלֹהִים לִי וּלְךָ וִיחוֹנֵן אוֹתָנוּ אַחֲרִית טוֹבָה”. לְמָחֳרַת בָּא הָאִישׁ שׁוֹאֵב־הַמַּיִם וְהִטִּיל עַצְמוֹ לִפְנֵי הָאִשָּׁה וְהִתְפַּלֵּשׁ בֶּעָפָר וְהִתְנַצֵּל לְפָנֶיהָ וְאָמַר: “גְבִרְתִּי, מַחֲלִי לִי עַל זֶה שֶׁהִדִּיחַנִי הַשָּׂטָן בּוֹ, עַד שֶׁהִתְעָנִי וְהִשְׁגִָּני”. אָמְרָה לוֹ הָאִשָּׁה: “לֵךְ לְדַרְכְּךָ, שֶׁכֵּן לֹא מֵאִתְּךָ בָא הַחֵטְא. וְאוּלָם סִבָּתוֹ הָיְתָה מִבַּעֲלִי, כְּשֶׁעָשָׂה מַה שֶּׁעָשָׂה בַחֲנוּת, וְנִפְרַע אֱלֹהִים מִמֶּנוּ בָּעוֹלָם־הַזֶּה”. אָמְרוּ: כְּשֶׁסִּפְּרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ שֶׁל הַצּוֹרֵף, מַה שֶּׁעָשָׂה עִמָּהּ שׁוֹאֵב הַמַּיִם, אָמַר: “נְקִישָׁה תַּחַת נְקִישָׁה. וְאִלּוּ הוֹסַפְתִּי, הָיָה שׁוֹאֵב־הַמַּיִם מוֹסִיף יוֹתֵר”. וְהָיוּ דְבָרִים אֵלֶּה לְפִתְגָם מְהַלֵּךְ בֵּין בְּנֵי־אָדָם. צָרִיךְ אֵפוֹא שֶׁתְּהֵא הָאִשָּׁה נֶאֱמָנָה לְבַעֲלָהּ בַּגָּלוּי וּבַסֵּתֶר, וּתְהֵא מִסְתַּפֶּקֶת בְּמוּעָט מִשֶׁלּוֹ, כְּשֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לָתֵת לָהּ הַרְבֵּה, וְתִקַּח לָהּ דֻּגְמָה אֶת עָאִאשָׁה וְאֵת פָאטִמָה1 הַמַּזְהִירוֹת, יִרְצֵן אֱלֹהִים יִתְעַלֶּה, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא חוֹסָה בְשׁוּלֵי בִגְדֵי הַקַּדְמוֹנִים.

וּמִמַּה שֶׁיְסֻפָּר


  1. עאאשה בת הכליף הראשון אבו־בכר היתה אשתו האהובה עליו של נביא האסלם מוחמד שנשא לעת זקנתו. פאטמה היתה בתו. פאטמה אשת עלי בן אבו־טאלב נחשבת בעיני השיעיים לסמל החסידות והיופי. כינו אותה בתאר “הבתולה”, אפשר לפי דוגמת הנוצרים ביחס לאם ישו, מרים.  ↩

המלצות קוראים
תגיות