רקע
אלמוני/ת
סִפּוּר הַמֶּלֶךְ כִּסְרָא אַנוּשַׁרְוָאן וּבַת־הָאִכָּרִים הַצְעִירָה.
אלמוני/ת
תרגום: יוסף יואל ריבלין (מערבית)
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
שפת מקור: ערבית
פרטי מהדורת מקור: ירושלים: קרית־ספר; 1963

סִפְּרוּ שֶׁהַמֶּלֶךְ הַיָּשָׁר כִּסְרָא אַנוּשַׁרְוָאן1 רָכַב יוֹם אֶחָד לַצַּיִד, יְחִידִי, פָּרוּשׁ מִצְּבָאוֹ, רוֹדֵף אַחֲרֵי צְבִי. בְּשָׁעָה שָׁהָיָה אָץ אַחֲרֵי הַצְּבִי, רָאָה אֲחֻזָּה קְרוֹבָה אֵלָיו, וּכְבָר צָמֵא צָמָא קָשֶׁה. שָׂם פָּנָיו לְאוֹתָהּ אֲחֻזָּה, וּפָנָה בְדַרְכּוֹ לְדֶלֶת חֲצֵרָם שֶׁל בְּנֵי־אָדָם וּבִקֵּשׁ מַים לִשְׁתּוֹת. יָצְאָה אֵלָיו נַעֲרָה וְהִסְתַּכְּלָה בוֹ, וְחָזְרָה לַבַּיִת, וְסָחֲטָה לוֹ עָנָף שֶׁל קְנֵה־סֻכָּר. מָסְכָה מַה שֶׁעָצְרָה מִמֶּנוּ בְמַיִם וְשָׂמָה אוֹתוֹ בַגָּבִיעַ וְנָתְנָה עָלָיו מַשֶּׁהוּ מִן הַבְּשָׂמִים דּוֹמֶה לְאָבָק, וּמָסְרָה אוֹתוֹ לְאַנוּשַׁרְוָאן. הִתְבּוֹנֵן בַּגָּבִיעַ, וְרָאָה בוֹ מַשֶּׁהוּ הַדּוֹמֶה לְאָבָק. שָׁתָה מִמֶּנּוּ קִמְעָא קִמְעָא עַד שֶׁהִגִיעַ לְסוֹפוֹ, וְאָמַר לַנַּעֲרָה: “נַעֲרָה, מַה טּוֹבִים הַמַּיִם וּמַה מְתוּקִים הָיוּ אִלּוּלֵא אוֹתוֹ אָבָק שֶׁעֲכָרָם”. אָמְרָה לוֹ הַנַּעֲרָה: “אוֹרֵחַ, אֲנִי בְכַוָנָה הִטַּלְתִּי לְתוֹכָם אוֹתוֹ אָבָק שֶׁעֲכָרָם”. אָמַר לָהּ הַמֶּלֶך: “וּמִשׁוּם מֶה עָשִׂית זֹאת?” אָמְרָה לוֹ: “מִשּׁוּם שֶׁרְאִיתִיךָ צָמֵא מְאֹד וְחָשַׁשְׁתִּי שֶׁתִּשְׁתֵּם בִּלְגִימָה אַחַת וְיַזִּיק לְךָ. וְאִלּוּלֵא שֶׁהָיָה בוֹ אָבָק הָיִיתָ שׁוֹתָם בִּמְהִירוּת, לְגִימָה אַחַת, וְהָיְתָה שְׁתִיָּתָם מַזִּיקָה לְךָ בְּאֹפֶן זֶה”. הִשְׁתָּאָה הַמֶּלֶךְ הַיָּשָׁר אַנוּשַׁרְוָאן לִדְבָרֶיהָ וְטוּב שִׂכְלָהּ, וְהֵבִין שֶׁמַּה שֶּׁאָמְרָה אוֹתוֹ נוֹבֵעַ מִתּוֹךְ פִּקְּחוּת וּתְבוּנָה וְשֵׂכֶל טוֹב. אָמַר לָהּ: “מִכַּמָּה קָנִים עָצַרְתְּ מַיִם אֵלֶּה”? אָמְרָה לוֹ: “מִקָּנֶה אֶחָד”. הִתְפַּלֵּא אַנוּשַׁרְוָאן וּבִקֵּשׁ רְשִׁימַת מַס־הַקַּרְקַע הַנִּגְבֶּה מֵאוֹתוֹ כְפָר, וְרָאָה מִסָּיו מְעַטִּים, וְשָׂם בְּדַעְתּוֹ, שֶׁכְּשֶׁיָּשׁוּב אֶל אַרְמוֹנוֹ יוֹסִיף עַל מַס־הַקַּרְקָעוֹת שֶׁל אוֹתֹו כְפָר, שֶׁאָמַר: “כְּפָר שֶׁבְּקָנֶה אֶחָד שֶׁלּוֹ כָל הַמַּיִם הָאֵלֶּה, כֵּיצַד יִהְיוּ מִסָּיו בְּעֵרֶךְ קַל שֶׁכָּזֶה”. נִפְטַר מֵאוֹתוֹ כְפָר לַצַיִּד, וְַחָזַר אֵלָיו בְּסוֹפוֹ שֶׁל הַיּוֹם, וְעָבַר עַל אוֹתָהּ הַדֶּלֶת יְחִידוֹ וּבִקֵּשׁ מַיִם. יָצְאָה אֵלָיו אוֹתָהּ נַעֲרָה בְעַצְמָהּ. רָאֲתָה אוֹתוֹ וְהִכִּירָתְהוּ וְחָזְרָה לְהוֹצִיא לוֹ מַיִם. שָׁהֲתָה עַד שֶׁחָזְרָה אֵלָיו. זֵרֵז אוֹתָהּ אַנוּשַׁרְוָאן וְאָמַר לָהּ: “מִשּׁוּם מַה שָׁהִית?”

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ.

וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשְּׁלשׁ מֵאוֹת וְתִשְׁעִים אָמְרָה לוֹ: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָׁר, שֶׁהַמֶּלֶךְ אַנוּשַׁרְוָאן זֵרֵז אֶת הַנַּעֲרָה וְאָמַר לָהּ: “מִשּׁוּם מַה שָּׁהִית?”, אָמְרָה לוֹ: “מִשּׁום שֶׁלֹּא יָצָא מִקָּנֶה אֶחָד דֵי סִפּוּקְךָ, וְסָחַטְתִּי שְׁלֹשָה קָנִים וְלֹא יָצָא מֵהֶם, כְּמוֹ שֶׁהָיָה יוֹצֵא מִקָּנֶה אֶחָד”. אָמַר הַמֶּלֶךְ: “וּמַה סִּבַּת הַדָּבָר?”, אָמְרָה לוֹ: “סִבַּת הַדָּבָר הִיא, שֶׁכַּוָּנַת הַמֶּלֶךְ כְּבָר נִשְׁתַּנְּתָה”, אָמַר לָה: “וּמֵהֵיכָן הִגִּיעַ לָךְ דָּבָר זֶה?” אָמְרָה לוֹ: “מִפִּי חֲכָמֵים שָׁמַעְנוּ, שְׁבְּשָׁעָה שְׁכַּוָּנוֹתָיו שֶׁל הַשֻּׂלְטָאן בְּיַחַס לָעָם מִשְׁתַּנּוֹת, בְּרָכָה פוֹסֶקֶת מֵהֶם, וְטוּבָם פּוֹחֵת”. צָחַק אַנוּשַׁרְוָאן וְהֵסִיר מִלִּבּוֹ מַה שֶּׁנָּתַן בְּדַעְתּוֹ לְהַטִּיל עֲלֵיהֶם וְנָשָׂא מִיָּד לְאִשָּׁה אוֹתָהּ נַעֲרָה, בַּאֲשֶׁר הִפְלִיאוּ אוֹתוֹ פִקְחוּתָהּ הַמֻּפְלֶגֶת וּתְבוּנָתָהּ וְטוּב דְבָרֶיהָ.

וּמִמַּה שֶּׁיְסֻפָּר


  1. הוא כוסְרַאו אנושרואן הססאני בפרס (531־578) שהיה מחסה למדעים בארצU ומעודדים.  ↩

המלצות קוראים
תגיות