רקע
שלום עליכם
עמך

קומדיה בארבע מערכות

הנפשוֹת

שִימֶלִי סוֹרוֹקֶר, חַייט בּן חַייט. אָדם בּחצי ימיו.

אֶטִי-מֶנִי, אִשתּוֹ.

בּיילְקָה, בּתּם.

מוֹטִיל, עליז וזריז ) פּוֹעלים בּבית החַייט.

קוֹפִּיל, עצוּב ושתקן )

סוֹלוֹמון פַיין, רווק עשיר. בּעל בּתּים.

רַב אָשֵׁר פַיין, דוֹדוֹ.

גּוֹלְדָה, אֵשת רב אָשר.

קוֹלטוּן, סוֹכן על בּתּי סוֹלוֹמוֹן. בּחוּר מכוֹער.

סוֹלוֹבֵייטְשִׁיק, שדכן בּן הדוֹר החָדש.

פֶּרִיל הַקִּמְחִית, אִשה מוֹכרת קמח.

הִימֶלְפַארְבְּ, רוֹאֵה-חשבּוֹן בּבּאנק.

מֶנְדֶּל, משרת.

יוֹכֶבֶד, משרתת.

המַחזה מתרחש בּכתריאֵלבקה.

 

מערכה ראשוֹנה    🔗

[חדר מרוּוָח, מרוּהט בטעם בּעלי-מלָאכה. שני פּתחים: אֶחָד, מימין, רחב וּפתוּח, מוֹליךְ אֶל חדר-הבּישוּל ואֶל החוּץ; השני, משׂמֹאל, מוֹליךְ אֶל חדר- המיטוֹת. ממוּל הצוֹפים שני חַלוֹנוֹת. בּאֶמצע החדר שוּלחָן אָרוֹךְ, ועליו מוּטלים כּלי-המלָאכה וחלקי הבּגָדים הנתפּרים. מימין השוּלחָן מכוֹנַת- תּפירה. משׂמֹאל, בּפּינה, שוּלחַן-עבוֹדתה של בּיילקה. ממוּל שוּלחָנה של בּיילקה, סמוּךְ לקצה הבּימה, על שני כַּנִים, דף למלאכת הגיהוּץ, מרוּפּד בּד חָרוּךְ, מַצהיב. שם, סמוּךְ לכּוֹתל, קוֹלָב, ועליו תּלוּיִים בּגָדים גמוּרים וּבלתּי- גמוּרים. ליד הפתח של חדר-הבּישוּל אִצטבה נמוּכה, ועליה כּיכּרות-לחם ושאָר צרכי בּית. שעוֹן ישן תּלוּי על הכּוֹתל. הכּתלים מקוּשטים ציוּרים של זוּרנַאלי-המוֹדה. – שעת בּוֹקר בּראשית הקיץ. החַלוֹנוֹת פּתוּחים. מוֹטיל נשקף בּעד החַלוֹן החוּצה, כּשהוּא אוֹחז מלאכתּוֹ בּידוֹ. קוֹפּיל עוֹבד בּמכוֹנה.]

קוֹפּיל [מזמר בּנהימה, מניע אֶת המכוֹנה בּרגליו]. תֹּאמַר, אֶהיֶה מלמד – אֵין לי שוֹט וּרצוּעה…

מוֹטִיל. שמא יוֹדע אַתּה, קוֹפּיל, לָמה מתרוֹצץ בעל-הבּית מאָז הבּוֹקר?

קוֹפִּיל. מנַיִן לי לָדעת? דוֹמה, שׂכר-דירה הוּא צריךְ לשלם היוֹם. [מזמר]. תֹּאמַר, אֶהיֶה נגיד – קפּוֹטתי קרוּ-עה… [מסוֹבב אֶת גלגל המכוֹנה]. והסוּסים אֵינם אָצים, והאוֹפנים אינם רצים…

מוֹטיל. שׂכר-דירה? אִם כּן, לָמה הוּא עוֹמד שם זה חצי שעה עם סוֹלוֹבייטשיק השדכן?

קוֹפּיל. מנַיִן לי לָדעת? [מזמר]. תֹּאמַר, אֶהיֶה צוֹרף – אֵין לי, אוֹיה, ז-הב…

מוֹטִיל. לָמה אַתּה שר כּל הבּוֹקר שירים קאפּיטאליסטיִים?

קוֹפּיל. אֶלָא מה אָשיר על לב ריק?

מוֹטִיל. שירה-נא שיר פּרוֹליטארי… [מַבּיט בּחלוֹן]. כּבר הלךְ… מַה דעתּךָ, קוֹפּיל? על מה, למשל, מדבּר שימלי עם סוֹלוֹבייטשיק השדכן?

קוֹפִּיל. מנַיִן לי לדעת?

מוֹטִיל [בּאנחה וּבניגוּן]. אוֹי, חוֹששני שמדבּרים הם על בּיילקה!

קוֹפּיל [מציץ בּוֹ]. על בּיילקה? [מַשפּיל עֵיניו. נאנח].

מוֹטִיל. על מה אַתּה נאנח כּל-כּךְ?

קוֹפּיל. אַתּה נאנח, והרי גם אני נאנח.

מוֹטִיל. וּבכן, שנינו נאנחים… [לאַחַר דוּמיה]. מַה דעתּךָ, קוֹפִּיל? כּלוּם אֶפשר לשני בּחוּרים, שיִשׂאוּ בּתוּלַה אַחַת? קוֹפִּיל. לדעתּי, אִי-אֵפשר. מוֹטִיל. אִם כּן, מַה תּהיֶה התּכלית? קוֹפִּיל. מַה כּוונתךָ?

מוֹטִיל. כּוונתי… עד מתי ניאָנח שנינוּ? מַה-נַפשךָ: אוֹ אני, אוֹ אָתּה…

קוֹפְּיל. היוֹדע אַתּה אֵת אשר אוֹמַר לךָ, מוֹטִיל? חָכם אַתּה יוֹתר מדי, בּנאמנוּת.

מוֹטִיל. שוֹטה שבּעוֹלָם, מדבּר אני בּאמת וּבתמים… [מציץ בּחַלוֹן]. הנה בּיילקה הוֹלכת. [עוֹמד וּמַבּיט]. ראֵה-נא גם ראֵה, שוּב הוּא מציק לָה, המנוּוָל!

קוֹפִּיל [קם]. מי?

מוֹטיל. הסוֹכן.

קוֹפּיל [פּורץ אֶל החַלון]. קוֹלטוּן?

מוֹטיל. ראֵה-נא, כּיצד הוּא חוֹסם אֶת הדרךְ בּפניה, מוֹשךְ אוֹתה בּידה… אִי, בּזוּי-נפש! אִי, מפלצת!

קוֹפּיל. אני אֶשבּוֹר לוֹ אַחַת מעצמוֹתיו! [צוֹעֵק בּעד החַלוֹן]. הוֹי, אָתּה!… [פּוֹנה אֶל הפּתח]. אַחַת מעצמוֹתיו אֶשבּוֹר לוֹ!

מוֹטיל. אַדרבּה, הראֵני אֶת גבוּרתךָ. שבוֹר לוֹ שם שתּים מעצמוֹתיו – והיתה אַחַת גם למַעני.

קוֹפּיל. אני אֶשבּוֹר לוֹ אַחַת מעצמוֹתיו מוֹטיל, בּנאמנוּת! [רץ החוּצה. מוֹטיל מַבּיט אַחריו בּגיחוּךְ נוּגה. אַחַר-כּךְ הוּא פּוֹנה אֶל החַלוֹן, נשקף בּעדוֹ מתּוֹךְ סַקרנוּת רבּה. קוֹפּיל שב בּשפלוּת ידים].

מוֹטיל. נוּ? עד היכן הגעתּ שם בּשבירת העצמוֹת?

קוֹפּיל [ניגַש אֶל המכוֹנה בעֵינַיִם מוּשפּלוֹת]. השד יוֹדע אוֹתוֹ… הן לא יִתּכן להתנַפּל על אִיש לפתע-פּתאוֹם…

מוֹטיל [צוֹחק]. שוֹבר-עצמוֹת!… אַיֵה בּיילקה?

קוֹפּיל [יוֹשב אֶל מלאכתּוֹ]. הלכה לָה… להכּוֹת אִיש לפתע-פּתאוֹם – היִתּכן כּדבר הזה? אבל כּשיבוֹא המקרה לידי…

מוֹטיל. עוֹד יבוֹא המקרה לידךָ לא פּעם אֶחָת! עם בּיילקה, אָחי, יהיוּ המקרים רבּים וּמרים. כּדבש לדבוֹרים כּן היא לבּחוּרים, עליךָ לָדעת. כּסבוּר אַתּה, שקוֹלטוּן אֶחָד הוּא פּה?

קוֹפּיל [כּנבהל]. וכי מי עוֹד?

מוֹטיל. מי עוֹד? דוֹמה אני, כי גם סוֹלוֹמוֹנטשיק תּוֹפר כּאן אֶת חליפתוֹ החדשה לא לחינם.

קוֹפּיל. מַה תּדבּר הבלים? עשיר מוּפלָג כּמוֹהוּ, שיֶש לוֹ בּוַדאי עשׂרה בּתּים וַחנוּיות. וגם רווק זקן הוּא.

מוֹטיל. דווקא מפּני שהוּא עשיר מוּפלָג, ודווקא מפּני שהוּא רווק זקן. וּלדעתּךָ? כּלוּם לא מצא סוֹלוֹמוֹנטשיק בּכל העיר חַייט נאֶה משימלי סוֹרוֹקר?

קוֹפּיל. בּעל-הבּית שלָנוּ אֵיננוּ בּעל-מלָאכה רע!

מוֹטיל. מילא, בּטח עלי. אַתּה יוֹשב כּל היוֹם ונוֹקב בּמַחטךָ, ואני עֵינַיִם לי לראוֹת – וראני רוֹאֶה. אני רוֹאֶה, קוֹפיל!…

קוֹפּיל. מַה תּוֹעיל לךָ ראִייתךָ?

מוֹטיל. תּוֹעיל גם תּוֹעיל. צריכים אָנוּ להילָחם אָחי. מלחָמה היא, עליךָ לָדעת, בּין הקאפּיטאל וּבין העבוֹדה… [דוּמיה]. היוֹדע אַתּה, מה עלה על דעתּי? הבה נתאַחד! כּיצד נאמַר אֶצלנוּ? פּוֹעלי כּל הארצוֹת, התאַחדוּ!…

קוֹפּיל. אַשריךָ וטוֹב לךָ, שאַתּה מתלוֹצץ.

מוֹטיל. מתלוֹצץ אָני? שוֹטה שבּעוֹלָם, נַפשי יוֹצאת בּדבּרי.

קוֹפּיל. ואני? אִילוּ אמרה לי, דרךְ משל: קוֹפּיל, קפוֹץ מעל הגָג – היִיתי קוֹפץ! בּנאמנוּת, שהיִיתי קוֹפץ!

מוֹטיל. כּלוּם נֶערה היא זוֹ? הלא בּת-מַלכּה היא… [שניהם משתּתּקים, נוֹפלים לתוֹךְ עצבוּת. אַחַר-כּךְ קם מוֹטיל לאַט, ניגָש אֶל קוֹפּיל מן הצד, מַבּיט אֵלָיו בּגיחוּךְ משוּנה]. קוֹפּיל, היֵה אָח טוֹב, הנח לי אֶת חלקךָ.

קוֹפּיל. אֵיזה חלק?

מוֹטיל. אֶת חלקךָ בּביילקה…

קוֹפּיל [מַבּיט בּוֹ]. וכי יצאת מדעתּךָ?

מוֹטיל. בּלא ליצנוּת, חי נַפשי. המַצב משוּנה כּל-כּךְ. אִילו היה אחר בּמקוֹמךָ, היִיתי נלחָם. אבל אנחנוּ הלא חברים אָנוּ, שנינוּ פּוֹעלים… היוֹדע אַתּה? הבה נַפּיל גוֹרלוֹת! קוֹפּיל. גוֹרלוֹת?

מוֹטיל. נמשוֹךְ קשרים. מי שיוֹציא אֶת הקשר – הוא יִהיֶה המאוּשר. לוּא יהי הדבר כּשטר-הגרלה… הא? מה העֵצה הזאת בּעֵיניךָ?

קוֹפּיל. הֶ… הֶרף ממני! מה… מה אַתּה מבלבּל את מוֹחי!… [פּוֹנה אֵלָיו עוֹרף, מוֹריד ידיו בּאֶפס אוֹנים].

מוֹטיל. שמַע לקוֹלי, קוֹפּיל, הבה נַפּיל גוֹרלוֹת! הלא בּכלל כּדאי לָנוּ לָדעת, מי משנינוּ מַזלוֹ עדיף… הנה אני עוֹשׂה קשר… [מוֹציא מטפּחתּוֹ, סר הצדה, עוֹשׂה קשר]. הא לָךְ! משוֹךְ אַתּה הראשוֹן!

קוֹפּיל [קם, נרגָש]. חַכּה-נא, אַל תּמַהר כּל-כּךְ!… מַ - מַ - מַה פּירוּשוֹ של זה? וכי משׂחַק-ילדים הוא?

מוֹטיל. משוֹךְ אֶת הקשר, אַל תּהי מוּג-לב!

קוֹפּיל. המצאָה של בּן-אָדם!… [פּוֹשט יד רועֶדת אֶל כּף-ידוֹ הקמוּצה של מוֹטיל, חוֹזר בּוֹ ומשיבה]. לא, לבּי לא יִתּנני, בּנאמנוּת…

מוֹטיל. אַל תּהי מוּג-לב, קוֹפּיל! [נכנסת בּיילקה, נוֹשׂאת תחת זרוֹעה חבילה של בּד לבן וכוּתּנה. למַראֶיה מַפּיל מוֹטיל אֶת המטפּחת מידוֹ].

בּיילקה. מַה זה? משׂחקים אַתּם בּעֶצם ימי החוֹל אֶת משׂחַק העכבּרים?

קוֹפּיל [סר בּבוּשה אֶל המכוֹנה]. דבק בּי… המצאָה של בּן-אָדם!…

בּיילקה [מסַדרת על שוּלחָנה אֶת הבּד]. ילָדים קטנים משעשעים אַת נַפשם בּמשׂחָקים קטנים…

מוֹטיל [מרים אֶת מטפּחתּוֹ]. לא משׂחָק הוא זה, בּיילקה. דבר חָשוּב הוּא. רוֹצים היִינו להפּיל גוֹרל, מי משנינוּ יעלה אֶת הזכּיוֹן הגָדוֹל… [שב אֶל מלאכתּוֹ].

בּיילקה [תּוֹהה עליו]. וכי גם לָכם יֵש שטרי-גוֹרל?

מוֹטיל. מַה פּירוּשה של “גם”? למי עוֹד יֵש?

בּיילקה. לאַבּא. כּלוּם אֵין אַתּם יוֹדעים? לא, אִמרוּ את האמת: היֵש לָכם שטרי-גוֹרל?

מוֹטיל [מַבּיט אֵליה בּגיחוּךְ כּמוּס]. שטרי-גוֹרל? חַס ושלוֹם! בּסַךְ הכּל שטר אֶחָד לשנינוּ. ואַף זה לא ידוּע עדיִין, אִם שלָנוּ הוּא…

בּיילקה. האוּמנם? קוֹפּיל, אמת היא? יֵש לָכם שטר?

קוֹפּיל. מַכּות יֶש לָנוּ!

בּיילקה. ולָמה אַמר – הזכּיוֹן הגָדוֹל? הלא היוֹם יוֹם ההגרלה.

מוֹטיל. היוֹם?

בּיילקה. אֶתמוֹל היה. אבל היוֹם נדע אֶל-נכוֹן. [מרימה עֵיניה אֶל השעוֹן]. בּעוֹד חצי שעה.

מוֹטיל. וּבעל-הבּית יֶש לוֹ שטר?

בּיילקה. זה תּשע עֶשׂרה שנה. למן היוֹם אשר נוֹלדתּי. אַבּא קנה בּשבילי.

מוֹטיל. הכן הדבר?… [לאַחַר דוּמיה]. וּבכן, אִם… אִם… יִזכּה השטר, הלא זה… הלא יִהיֶה לָךְ לנדוּניה?

בּיילקה [מגחכת]. לָמה אֵיפוֹא נבהלתּ כּל-כּךְ? האִם צרה עֵינךָ בּי?

מוֹטיל. חָלילה! מה עלה על דעתּךְ, בּיילקה? יבוֹא עלי מַה שבּלבּי עלָיִךְ!

בּיילקה. בּאמת? [מַשחילה חוּט במַחט, מַבּיטה בּוֹ מן הצד כּאִילו מתּוֹךְ ליגלוּג, אַךְ נראֶה, כּי פּניה אוֹרוּ. קוֹפּיל מַשגיחַ בּזה, נאנח, משפּיל עֵיניו אֶל מלאכתּוֹ].

מוֹטיל [בּפנים נעצבים]. אִם כּן אֵיפוֹא, הלא יִתּכן, כּי רב שמעוֹן יִתעלה פּתאוֹם ויִהיֶה בּוּרזשוּק1

בּיילקה. אַתּה יוֹדע רק אַחַת – בּוּרזשוּק!…

מוֹטיל. מַה פּשעי, אִם אַתּ אֵינךְ בּעלת-הכּרה ואֵין אַתּ מבינה בּטיב מלחמת המַעמדוֹת?

בּיילקה. די לי בּזה, שאַתּה מבין… אבל אִילוּ צריךְ היִית לשלם היוֹם שׂכר-דירה וּלהתעסק עם קוֹלטוּן, היִית מדבּר דברים אחרים!

מוֹטיל. אֵין אָנוּ מדבּרים כּאן בּקוֹלטוּן… כּן, ביילקה, לָמה הציק לָךְ?

בּיילקה. מי?

מוֹטיל. אוֹתוֹ קוֹלטוּן עצמוֹ.

בּיילקה. וכי מה?

מוֹטיל. לָמה החזיק בּידךְ?

בּיילקה [כּמתגָרה בּוֹ]. וּמה אִיכפּת לךָ, שהחזיק בּידי?

מוֹטיל [בּחימה]. מפלצת כּזאת… מכוֹער כּזה…

בּיילקה. אַשריךָ, שאַתּה יפה-תוֹאַר. וכי מכוֹער אֵינוֹ אָדם?

קוֹפּיל [פּתאוֹם]. לא, בּיילקה, אַל תֹּאמרי כּן. אָדם כּמוֹהוּ… מנוּוָל כזּה ראוּי, שיִשבּרוּ לוֹ אַחַת מעצמוֹתיו!

בּיילקה [מַבּיטה בּוֹ בּתמהוֹן, מגחכת]. אִם כּן, לָמה לא תּשבּוֹר לוֹ?

מוֹטיל [בּעין אַחַת לקוֹפּיל]. האסַפּר קוֹפּיל?… [אֶל בּיילקה]. לָכן תּדעי, כּי קוֹפּיל אָמנם רץ להכּוֹתוֹ.

בּיילקה. אֵימתי היה הדבר?

מוֹטיל. בּשעה שאוֹתוֹ נבל החזיק בּידךְ.

בּיילקה. נוּ, והכּה אוֹתוֹ?

מוֹטיל. בּוַדאי!… בּאֶמצע הדרךְ הירהר חרטה ושב בּידים ריקוֹת!

בּיילקה. קוֹפּיל, האמת הדבר?… [קוֹפּיל מתאַדם כּוּלוֹ, מַשפּיל עֵיניו].

מוֹטיל. לבּוֹ, הוּא אוֹמר, לא יִתּנהוּ להרים יד על אִיש… [הוּא וּביילקה צוֹחקים].

קוֹפּיל [קם, זוֹעֵם]. מפטפּט וּמפטפּט! לָשוֹן לוֹ, וּמפטפּט!… [פּוֹנה אֶל חדר-הבּישוּל]. אני הוֹלךְ להחם את המַגהץ הוֹלךְ אָני!…

בּיילקה [מַבּיטה אַחרי קוֹפּיל בּגיחוּך רךְ. אַחַר-כּךְ היא קמה עם מלאכתּה בּידה, ניגשת לאַט אֶל מוֹטיל, מתיצבת מן הצד, מציצה בּוֹ בּעין אֶחָת]. ואַתּה, מוֹטיל, לא רצתּ להגן עלי? לא?…

מוֹטיל [מַרגיש בּקוֹלה נעימה קרוֹבה, נרעש]. אני… אני…

בּיילקה. הלא מדבּר אַתּה כּל הימים על מלחמת המַעמדוֹת, וכיוָן שהדבר מַגיע לידי מַעשׂה, הרי קוֹפּיל הוֹלךִ למלחמת המַעמדוֹת, ולא אָתּה!… [צוֹחקת, פּוֹנה אֶל חדר-הבּישוּל].

מוֹטיל [קם, רוֹצה לָלכת אַחריה]. בּיילקה, חַכּי רגע! הנה אבאֵר לָךּ… [מפּתח חדר-הבּישוּל מַרתּיעה וּבא אֶטי-מני עמוּסה סַל מלא תּפּוְחי-אדמה ושאָר ירקוֹת. מוֹטיל וּביילקה שבים אֶל מלאכתּם].

אָטי-מני [שוֹאֶפת רוּחַ]. נגע-צרעת כּזה, תּפּחנה עצמוֹתיו בּקבר! אֵינוֹ מַניחַ כּלל לעבוֹר אֶת הרחוֹב! דבק כּסַפחת: תּן לוֹ שׂכר-דירה!… תּחילה נשפּכה מררתי לָאָרץ בּשוּק, בּשל תּפּוּחי-האדמה, ועכשיו כּאן בּחצר, בּשל המן זה…

בּיילקה. הלא כּבר טען דיוֹ לפני אַבּא, וּמה הוּא דוֹרש אֵיפוֹא ממךְ?

אָטי-מני. מה הוּא דוֹרש ממני? מַכּוֹת הוּא דוֹרש. “רוֹאֶה אני, הוּא אוֹמר, כּי נוֹשׂאת אַתּ מן השוּק סַל מלא כּל טוּב – לכּל, הוּא אוֹמר, יֶדכם מַשׂגת, ורק לא לשלם שׂכר-דירה”… משוּמד כּמוֹתו!… [הוֹלכת אֶל חדר-הבּישוּל, מביאָה משם קדירה]. אָמנם יהי לבּךְ סמוּךְ וּבטוּחַ, כּי השיבוֹתי לוֹ תּשוּבה ניצחת: “כּה יִתּן אלוֹהים, אני אוֹמרת, וכה יוֹסיף לךָ מַחלת-בּטן, כּכל אשר יִמָצא בּסַלי!”…

מוֹטיל. כּמדוּמה לי, בּעלת-הבּית, שאֵין זוֹ קללה, אֶלָא בּרכה!…

אָטי-מני. לדידךָ זוֹ בּרכה? אִם כּן, קחנה לָךְ!… [יוֹשבת ליד פּתח חדר-הבּישוּל על שרפרף נמוּךְ, קוֹלפת תּפּוּחי-אדמה, זוֹרקת אוֹתם לתוֹךְ הקדירה]. “ושמא, אני אומרת לוֹ, לא יספּיק כּל זה לצרכי עצמךָ – הנה בּעל-הבּית שלךָ, אני אוֹמרת, אַף הוּא רשאי מצדוֹ להוֹציא על תּכריכים, כּכל הכּסף אשר הוֹצאתי אני היוֹם בּשוּק”… כּי בּסַךְ-הכּל הלא האמיר היוֹקר על כּל דבר, חוּץ מתּפּוּחי-אדמה. מַחרוזת של שוּם לא יִשָקל זהב מחירה. עוֹד זאת בּאָשרי, כּי הבּצלים עוֹלים בּזוֹל. ואִם אֶת פּי אָביךְ תּשאלי, ואָמַר לָךְ: דווקא שוּם!… אָה, קיוינוּ לביאַת המשיח – והנה הוּא בּא, נוֹתן-לחמי! [נכנס שימלי סוֹרוֹקר, עליז וזריז, שׂער ראשוֹ וּזקנוֹ שחוֹר וּמסוּלסל, עֵיניו שחוֹרוֹת וּמתנוֹצצוֹת, קמטי-פניו זעים ושׂוֹחקים. לָבוּש הוא כּוֹבע עגוֹל וקפּוֹטה שהצהיבה מרוֹב ימים. בּכניסתוֹ הוּא פּושט קפּוֹטתוֹ וּמתגלה בּמין מקטוֹרן, המשמש לוֹ בּמקוֹם אפוּדה, שמתּחתּיו נוֹשרוֹת ציציוֹת של אַרבּע-כּנפוֹת וּבדשוֹ הימני תּקוּעוֹת מחָטים הרבּה. על צוָארו מידה של סַאנטימטר].

שימלי [הוֹלךְ אל השוּלחָן כּהוֹלךְ למחוֹל, משפשף ידיו זוֹ בּזוֹ]. נוּ, לעֵת-עתּה, עד אשר יִתבּררוּ ויִתלבּנוּ הדברים, הרי אָנוּ עדיִין אַנשי מספריִים וָמַחַט, בּני יִשׂראל עמךָ!… מה השעה? [מציץ אֶל השעוֹן]. השעה עדיִין מוּקדמת. [מסיר כּוֹבעוֹ וחוֹבש על ראשוֹ כּיפּת-קטיפה שחוֹרה, המתמַזגת עם שׂערוֹ המסוּלסל, מַרכּיב משקפים על חוֹטמוֹ, פּוֹנה אל אִשתּוֹ]. מה הזכּרתּ כּאן שמוֹ של משיח?

אָטי-מני [קוֹלפת תּפּוּחי-אדמה]. דיבּרנוּ בּשוּם, והנה בּאת. אָמַרתּי, כּי השוּם עכשיו בּיוֹקר גָדוֹל, ואַתּה אוֹהב דווקא שוּם…

שימלי. אִם כּן, מה ענין משיח אֵצל שוּם? [בּיילקה וּמוֹטיל צוֹחקים. שימלי פּונה אֶל קוֹפּיל, הנוֹשׂא מחדר-הבּישוּל מַגהץ לוֹהט]. מה הדבר הזה? רק עתּה החַמתּ אֶת המַגהץ? [אֶל מוֹטיל]. ואַף אַתּה, רוֹאֶה אני, עוֹמד עדיִין בפִיטוּם הקטוֹרת? [מרים קוֹלוֹ]. הוֹי, בּני יִשׂראֵל עמךָ! אַנשי מספּריִים וָמַחַט! האִם ישנתּם כּל הבּוֹקר? הלא עוֹד מעט יבוֹא סוֹלוֹמוֹנטשיק לָמוֹד אֶת חליפתוֹ! הבטחתּי לוֹ להכין – ואֶת דברי אֶשמוֹר!

אָטי-מני. הלואי יכין לוֹ מַלאַךְ-המות מיתה נאָה, ריבּוֹנוֹ של עוֹלָם, לו וּלסוֹכנוֹ המזוּהם גם יחד!

שימלי. אִשה, לָמה תקללי אוֹתוֹ? וכי בּשביל שהוּא עשיר ואַתּ אִשתּו של עמךָ? חַכּי כּמעט רגע, הנה תּתעשרי גם אַתּ בעֶזרת השם יִתבּרךְ, ויקללוּ גם אוֹתךְ… [אֶל בּתּוֹ, בּרמיזה כּמוּסה]. הא, בּיילקה? האִם לא כּן?…

בּיילקה [מגחכת]. בּוַדאי כּן… [ניגשת אל אָביה]. סוֹלוֹבייטשיק השדכן כבר דיבּר עמוֹ? [מוֹטיל וקוֹפּיל זוֹקפים אָזניהם].

שימלי. כּל הדיבּוּרים לָריק! כּאן צריכים לדבּר לא אֶל בּעל-הבּית, אֶלָא אֶל כּלבּוֹ!

בּיילקה. זה אֵינוֹ מַניחַ עוֹד לעבוֹר אֶת הרחוֹב. לפני רגָעים מועטים פּגע גם בּאִמא וגם בּי.

שימלי [מתמַרמר]. מי? אָקֶה בִּן יֶקֶה זה פּגע גם בּךְ?

אָטי-מני. הלוַאי יִפגָעֵהו אלוֹהים באֶבן גדוֹלה וּכבדה!

בּיילקה. העמיד פּנים כּאִילוּ הוּא מתלוֹצץ אִתי. תּפס בּידי ולא נתנַני לָלכת. “הבה, הוא אוֹמר, אֶקחךְ עמי למַשכּוֹן”… טפוּ, כּמה מכוֹער הוּא!

מוֹטיל [מלא שׂמחה]. הוֹי, לוּא נפל בּידי, כּי-עתּה סטרתּי אֶת שתּי לסתוֹתיו!

קוֹפּיל [מגהץ שרווּל]. אַחַת מעצמוֹתיו היִיתי שוֹבר לוֹ, בּנאמנוּת!

שימלי [מַבּיט אליהם בּגיחוּךְ]. ראֵה-נא אֶת שני אֵלה, כּיצד ניתּקוּ מעל השלשלת! הסוּ, בּני עמךָ! אַל תִּרגָזוּ!

בּיילקה. יראָה אני לָצאת מפּתח הבּית!

שימלי. אִי-פַה, בּתּי! הן מי כּמוֹךְ יוֹדעת, כּי בּרצוֹת אלוֹהים אֶת דרכּי, לָעוג אֶלעג לכוּלָם!… הנה עוֹד מעט… [מציץ אֶל השעוֹן]. עוֹד רבע שעה… [הכּל, חוּץ מאָטי-מני, מַבּיטים אֶל השעוֹן].

בּיילקה. לפי-שעה אֵין כּסף לשׂכר-דירה.

שימלי [בּקוֹל נוֹזף]. בּיילקה, אַל תּחטאִי לאלוֹהים! בּטחי בּישוּעתוֹ! היִי בת עמךָ!… [שוֹקע בהירהוּרים, נוֹטל חתיכת אָריג, מוֹדדה בּמידתוֹ, רוֹשם עליה בּקירטוֹן, מסַלסל בּגרוֹנוֹ]. מ-ל-ךְ עוֹ-זר…

מוֹטיל [עוֹנה לעוּמתוֹ בּקוֹל]. וּמוֹשיע וּמגן!…

קוֹפּיל [מסַיֵים אַחריהם בּנהימה]. אוֹ-הוֹ-אוֹ-אוֹ-אוֹ – אוֹי-אוֹי-אוֹי!…

[מַגיש לפני בּעל-הבּית אֶת השרווּל המגוּהץ].

שימלי [נוֹטל אֶת השרווּל, זן עֵיניו בּוֹ]. השוֹמעים אַתּם, ילָדים, אֶת אשר נוֹכחתּי לָדעת? לעוֹלָם יִמכּוֹר אדם אֶת קפּוֹטתוֹ, וּבלבד שיִהיֶה עשיר! הרוֹאים אתם חתיכת אָריג זו? לזאת יִקרא אָריג! אַךְ העבירוּ עליו מַגהץ, והרי זה אוֹמר שירה!…

אָטי-מני. הלוַאי תּיאָמר לו שירה בּתוֹךְ מעיו! אַל יִזכּה ללבּוֹש אֶת זה עד העוֹלָם!

שימלי. פֶּטִי-מֶטִי, החרישי!

אָטי-מני. האִם לא כּן? אנשים דרים בּביתוֹ זה חָמש שנים, תּוֹפרים לו חליפוֹת בּגָדים וצרוֹת וּפגָעים לראשוֹ, והרי זה קצרה רוּחוֹ מחַכּוֹת עוֹד שבוּע! מה החרדה הזאת אשר חָרדתּ, רווק זקן שכּמוֹתךָ? כּלוּם בּניךָ מבקשים אוֹכל ממךָ? הלוַאי תּתבּקש לפמַליה של מַעלָה, ריבּוֹנוֹ של עוֹלָם, בּמהרה בּימינוּ!… [נכנס סוֹלוֹמוֹן, מגוּהץ וּמגוּלָח למשעי, לָבוּש בּגדי-קיץ וּמַקל-תּפאַרה בּידוֹ].

שימלי [בּסבר פּנים יפוֹת]. אָה, בּרוּךְ הבּא, בּעל-הבּית שלָנוּ! קיוינוּ לביאַת המשיח – והנה בּאת! זה-עתּה הזכּרנוּ אֶת שמךָ.

סוֹלוֹמוֹן [מסיר מגבּעתּוֹ, מַבּיט על סביבוֹתיו בּזהירוּת, כּחוֹשש, שמא יִתלכלךְ פּה. ידוֹ הימנית דבוּקה לצלעוֹ ונראֵית כּמשוּתְקת]. כּךְ? לכל הפּחוֹת, לטוֹבה?

אָטי-מני. אֶלָא מה? כּלוּם לרעה חָלילה נַזכּיר אֶת שמוֹ? מה לָנוּ ולוֹ?

סוֹלוֹמוֹן. כּךְ? נעים מאוֹד! [רוֹאֶה אֶת בּיילקה]. אַה, בּתּכם אַף היא פּה? [חוֹבש מגבּעתּוֹ, מרימה ממַעל לראשוֹ, משתּחוה בּמתק-פּנים]. שלוֹם עליִךְ, יפת-תּוֹאַר! נעים מאוֹד למצוֹא אוֹתךְ פּה! אני שׂמח מאוד! [מוֹטיל וקוֹפּיל מציצים זה בּפני זה. בּיילקה מתאַדמת מעט, נשאֶרת בּמקוֹמה, מַחזירה שלוֹם לָאוֹרח בּנַענוּע-ראש קל, מַעמיקה עֵיניה בּמלאכתּה. סוֹלוֹמון נפנה אֶל שימלי]. בּת יֶש לךָ דווקא יפה… [נפנה שוּב אֶל בּיילקה. מַבּיט אֵליה בּגיחוּךְ]. נעים מאוֹד!

שימלי [מתּוֹךְ גדלוּת]. בּתּי היא, עליךָ לדעת! מבּנות עמךָ!…

סוֹלוֹמוֹן. וּבכן? מוּכן למדידה?

שימלי. מוּכן וּמזוּמן! [נוֹטל אֶת חלקי המעיל]. הלוַאי כּה אֶהיֶה מוּכן לשלם שׂכר-דירה להסוֹכן שלָךְ! [סוֹלוֹמוֹן משׂים עצמוֹ כּאֵינוֹ שוֹמע].

אָטי-מני [קמה, כּשהיא אוֹחזת סַכּין בּידה, נוֹעַרת מסינרה אֶת הקליפוֹת אֶל תּוֹךְ הסַל, מוֹשכת אֶת בּעלה הצדה]. אוּלי בּאמת תּדבּר אֵלָיו, כּי ידבּר אֶל הכּלב שלוֹ, כּי הכּלב שלוֹ לא ידבּר על שׂכר-דירה?

שימלי. מֶה נתדבּרתּ כּל-כּךְ? דבּרי אַתּ אֵלָיו, הלא גם לָךְ פּה לדבּר!… [אָטי-מני חוֹזרת למקוָמה בּמנוֹד-ראש. שימלי עוֹמד לפשוֹט מעל סוֹלוֹמוֹן אֶת מעילוֹ]. הבה, קוֹפּיל, הטריחה-נא את כּבוֹדךָ לרגע קל וַעזוֹר לכבוֹדוֹ לפשוֹט אֶת השרווּל. יֵש לכבוֹדוֹ, לא עלינוּ, מיחוּש ריאוֹמַטי בּידוֹ הימנית.

סוֹלוֹמוֹן. לא מיחוש ריאוֹמַטי, אֶלָא סתם כּךְ, קצת הצטננוּת…

אָטי-מני [בּפני עצמה]. יהי לוֹ אשר לוֹ!… [קוֹפּיל עוֹזר לסוֹלוֹמון לפשוֹט מעילוֹ. שימלי שׂם עליו אֵת המעיל החָדש, מסַבּבוֹ לכל העברים].

שימלי. הלוַאי כּה תּהיֶה לי השנה הזאת נאָה, אֵם לא נאֶה המעיל הזה! [רוֹשם בּקירטוֹן על שכמוֹ של סוֹלוֹמון, מזמר בְנהימה]. מ-ל-ךְ עוֹ-זר…

מוֹטיל [אַף הוּא בּנהימה]. ומוֹשיע וּמגן1

קוֹפּיל [בּעמדוֹ מן הצד]. אוֹ-הוֹ-אוֹ-אוֹ-אוֹ – אוֹי-אוֹי-אוֹי!…

סוֹלוֹמוֹן. הוֹלם יפה?

שימלי. הלוַאי כּה תהיֶה השנה הזאת יפה לשנינוּ! יכוֹל אַתּה להיות בּטוּחֶ בּמלאכתּוֹ של שימלי סוֹרוֹקר. לוּא היִיתי אני כּה בּטוּחַ בּתשלוּם שׂכר-דירה לקוֹלטוּן שלךַ, המציק לי כּל הימים ואֵינוֹ מַניחַ לעבוֹר אֶת הרחוֹב!…

סוֹלוֹמוֹן [משנה אֶת קוֹלוֹ]. הכיצד? עדיִין לא שילמתּ שׁכר-דירה? הראשוֹן בּחוֹדש הלא היה אֶתמוֹל!

שימלי. וַדאי, שהראשוֹן בּחוֹדש היה אֶתמוֹל. וזה לךָ האוֹת – היוֹם יוֹם שני בּחוֹדש. שני בּמַאי… יוֹם מכוּבּד, שעֵיני רבּים נשׂוּאוֹת אֵלָיו… [מעיף עין בּשעוֹן, אֶל בּיילקה]. עדיִין יֶש פּנאי… [אֶל סוֹלוֹמוֹן]. אמוֹר-לי, בּעל-הבּית, היֵש לךָ הרבּה שטרי-גוֹרל?

סוֹלוֹמוֹן [עוֹשׂה עצמוֹ כּאינוֹ שוֹמע]. שׂכר-דירה, ידידי היקר, חַייבים לשלם בּראשוֹן בּחוֹדש. לא בּשני, אֶלָא בּראשוֹן. שׂכר-דירה תּנַאי ראשוֹן הוּא לאנשים ישרים. בּשׂכר-דירה אָסוּר לזלזל… [אֶל בּיילקה]. מַה תֹּאמרי אַתּ על זה, יפת-תּוֹאַר?

בּיילקה. אני אֵינני אוֹמרת כּלוּם!

שימלי. מַה יוֹדעת תּינוֹקת בדברים אלוּ? [פּוֹשט מעליו אֶת המעיל החָדש].

סוֹלוֹמוֹן. כּל אֶחָד חַייב לָדעת זאת! דירה צוֹרךְ ראשוֹן היא לָאָדם. ינַסה-נא מישהוּ להתקיֵים בּלא דירה – היוּכל? אָדם בּלא דירה דוֹמה ל… ל…

שימלי. למַחַט בּלא חוּט, אוֹ לכפתּוֹר בּלא לוּלָאָה.

סוֹלוֹמוֹן. כּן, כּן, כּן… יפה אָמרתּ!

שימלי. קוֹפּיל! עזוֹר לכבוֹדוֹ ללבּוֹש אֶת מעילוֹ. ורק, למַען השם, לאַט לךָ לידוֹ הימנית! [אֶל סוֹלוֹמוֹן]. אַל תּתעצב אֶל לבּךָ כּל-כּךְ, בּעל-הבּית. שלם אשלם לךָ, בּעֶזרת השם, עד פּרוּטה אַחרוֹנה. אָמנם שימלי סוֹרוֹקר אֵינוֹ אֶלָא חַייט, אבל שייךְ הוּא לאוֹתם החַייטים, אַנשי מספריִים וָמַחַט, בּני יִשׂראֵל עמךָ!

סוֹלוֹמוֹן [פּוֹרף מעילוֹ]. כּךְ צריךְ להיוֹת! שׂכר-דירה חַייב אדם לשלם!

מוֹטיל [פּתאוֹם]. טעוּת היא בּיֶדכם! עוֹד יבוֹא יוֹם ויחדלוּ בּעלי-בתּים מן האָרץ ויֶחדל גם שׂכר-דירה! רק חַכּוּ-נא מעט, עוֹד יבוֹא יוֹמכם!…

שימלי. הס, עז וּמחוּצף פּנים! בּן עמךָ שכּמוֹתךָ!… [אֶל סוֹלוֹמוֹן]. כּסבוּר אַתּה, שמדבּר הוּא אֶת הדברים האֵלה מלבּוֹ? מדבּר הוּא מתּוֹךְ הספר…

סוֹלוֹמוֹן [מַקלוֹ בּידוֹ, מַבּיט בּעין אַחַת אֶל מוֹטיל]. מסתּמא אֶחָד מן… מן… הלָלוּ? מאַנשי החברה, חֶה - חֶה?… [עוֹמד רגע, הוֹפךְ פּניו]. וּבכן, הדבר בּתקפּוֹ עוֹמד. [אֶל בּיילקה]. שלוֹם יפת-תּוֹאַר! [פּוֹנה לָלכת, חוֹזר]. אָ-אָ-אָה… בּדבר היִתּור אשר יִוָתר – שמרהוּ וָהביאֵהוּ… על כּל מקרה של קרע… [יוֹצא].

אָטי-מני. מקרה של קרע ללבּוֹ!… מַה בּעֵיניכם השירה אשר שר פּה לשׂכר-דירה? טפוּ, גוֹעל-נפש עברני!

בּיילקה. אבל מוֹטיל השיב לוֹ תּשוּבה כּהלָכה!

מוֹטיל [בּפנים נוֹהרים]. אֶלָא מה, כּלוּם אַחריש ואֶתאַפּק בּפני בּוּרזשוּק כּמוֹהוּ?…

שימלי. בּוּרזשוּק!… מתאַוה היִיתי לראוֹת, מה היִיתם אוֹמרים אַתּם, חשׂוּפי-שת, אִילוּ בּירךְ אלוֹהים אתכם בּבתּים הרבּה כּל-כּךְ – האִם היִיתם טוֹבים ממנוּ?… [אֶל אִשתּוֹ]. ואַתּ, פֶּטִי-מֶטִי, גם אַתּ עוֹסקת בּדברי בּיקוֹרת? הלא עוֹשׂה אַתּ, כּמדוּמה לי, מלָאכה נקיה, קוֹלפת תּפּוּחי-אדמה – שבי לָךְ אֵיפוֹא וקלפי! [גוֹחן וּמציץ לתוֹךְ הקדירה]. מה אַתּ מבשלת היוֹם לארוּחַת-הצהרים?

אָטי-מני. קדחת בּשבילךָ בּקדירה קטנה.

שימלי. ולָמה לא בקדירה גדוֹלה. שתּספּיק לשנינוּ?… [הכּל צוֹחקים. שימלי מציץ פּתאוֹם אֶל השעוֹן, נבהל ממקוֹמוֹ]. אוֹי וַאבוֹי! השעה כּבר לאַחַר עֶשׂר! [מַתחיל להתרגש, אל בּיילקה]. נוּ, בּתּי, מי יֵלךְ אֶל הבּאנק – אני אוֹ אַתּ?

אָטי-מני. לאָן תּלכוּ? אֶל אֵיזה בּאנק?

שימלי. בּרוּךְ הבּא! האִם מדרךִ רחוֹקה אַתּ? הלא היוֹם מַגרילים אֶת השטר! [בּדבּרוֹ הוּא מפתּח מקטרנוֹ, מוֹציא מכּיס-חָזהוּ מטפּחת, מַחשׂיף מתּוֹכה פיסַת נייר צהוֹב, סדוּק וּמשוּמן].

אָטי-מני. טפוּ, כּמעט שכחתּי, כּי בּכיסוֹ שמוּר אִתּוֹ שטר של אשר-יצר!

שימלי [מתמַרמר, אֶל הבּחוּרים]. השמַעתּם מימיכם לָשוֹן של חַייטת?… [אֶל אִשתּוֹ]. עמךָ! שטר זה של אשר-יצר שקוּל בּעֵינַי כּנגד מאתים אָלף בּמזוּמנים!

אָטי-מני. אֶת הדברים האֵלה אני שוֹמַעת מפּיךָ זה תּשע עֶשׂרה שנה. לוּא מכרתּ אוֹתוֹ בּמקח השוה וסילקתּ אֶת קוּפּת השרצים אשר מאחוֹרינוּ. הנה חַבנוּ לפריל הקמחית דמי קמח זה ששה שבוּעוֹת!

שימלי. אֶת שטרי אֶמכּוֹר? אַל יִזכּוּ שׂוֹנאַי לכךְ!… שמוֹנה עֶשׁרה שנה נפחתּי אֶת נַפשי ללא פּרוּטה, וּבשנה התּשע עֶשׂרה אָקוּם ואֶמכּוֹר?! לא! היוֹם יוֹם-הדין! היוֹם יִתרחש נס!… [ניצב כּהוֹזה, מַבּיט מתּוֹךְ משקפיִם מַבריקים]. רוֹצה אַתּ לשמוֹע אֵת אשר חָלמתּי הלָילַה?

אַטי-מני. מפרנס הוא אוֹתי בּחלוֹמוֹת!

בּיילקה. סַפּר-נא, אַבּא, אֵת אשר חָלָמתּ. אָנא, סַפּר-נא!

שימלי. האספּר? טוֹב הדבר. [אֶל הבּחוּרים]. אַף אַתּם כּדאי לָכם לשמוֹע זאת. [מהרהר רגע. הכּל מַניחים מלאכתּם, מַטים אוֹזן לשמוֹע]. בּקיצוּר, החלוֹם שחָלמתּי כּךְ היה. ישן היִיתי על משכּבי, אוֹ אוּלי רק נרדמתּי, והנה נדמה לי – פּלוֹני עוֹמד בּאֶמצע הבּית, פּה בּמקוֹם הזה, אֶחָד מלָקוֹחוֹתי, כפי הנראֶה, והוּא מַמתּין, שאָמוֹד מידתוֹ…

מוֹטיל. חלוֹם של חַייט.

שימלי. אַל תּפסיקני, עמךָ!… זה היה, כּמדוּמה לי, אוֹתוֹ סוֹלוֹמוֹנטשיק עצמוֹ… הא? ואֶפשר היה זה דווקא קוֹלטוּן?…

אָטי-מני. ראוּ-נא, מי הם הבּאִים אֵלָיו בּחלוֹם! פֶה!

שימלי. אַל תּפסיקוּני בּאֶמצע!… לא, זה היה אָמנם הוּא עצמוֹ, כּלוֹמַר סוֹלוֹמוֹנטשיק… קרבתּי אֵלָיו בּאַמַת-המידה שבּידי, התבּוֹנַנתּי, והנה – לא אָדם הוּא, אֶלָא עֵץ!

אָטי-מני. בּתוֹךְ הבּית עֵץ?

שימלי. עֵץ מוּפלָא. ועל העֵץ פּירוֹת מוּפלָאִים, נראִים כּדינרים. ניגשתּי וּמיששתּי בּידי – אַכן, דינרים הם!

אָטי-מני. הרי לךָ דינרים על עֵץ!

שימלי [מניע עליה בּידוֹ, פּוֹנה אֶל בּתּוֹ]. דינרי-זהב… אָמַרתּי אֶל אִמךְ: אָטי-מני, אני אוֹמר, רואָה אַתּ דינרים? אָמרה לי: רואָה אני. אָמַרתּי לָה: אִם כּן, לָמה תּחרישי? אָמרה לי: וּמה עלי לעשׂוֹת? אָמַרתּי לָה: טפּסי על העֵץ והרעידיהוּ, ואני אלקט. אָמרה לי: טפּס אַתּה, לָמה אני? אָמַרתּי לָה: וכי חוֹששת אַתּ, שמא יִפּוֹל מבּשׂרךְ אָרצה? אָמרה לי: הלוַאי יִפּלוּ מבּשׂר שׂוֹנאי חתיכוֹת חתיכוֹת…

אָטי-מני. שקר הדבר! אני לא אָמַרתּי זאת!

שימלי [צוֹחק]. בּהמה שכּמוֹתךְ, הלא זה היה חלוֹם!… הכּלָל, בּיילקה, אני הוֹלךְ אוֹ אַתּ הוֹלכת? לכי אַתּ הפּעם – אוּלי יִגרוֹם מַזלךְ…

בּיילקה [קמה, מזוֹרזת ונרגשת]. טוֹב, אני הוֹלכת, אַבּא! [פּוֹנה אֶל חדר-המיטוֹת, חוֹבשת מגבּעת-קיץ לראשה].

מוֹטיל. בּעל-הבּית! היוֹדע אָתּה? הבה אֵלךְ גם אני עם בּיילקה. כּמדוּמה לי, שאני בּר-מַזל לזכיוֹנוֹת…

בּיילקה. כּן, כּן, אַבּא! יֵלֵךְ גם מוֹטיל עמי!

שימלי [חוֹכךְ]. הא? גם מוֹטיל יֵלֵךְ? לָמה? עלוּל הוּא לקלקל חָלילה… האִם לא תּקלקל, עמךָ?

מוֹטיל. יִשמרני אלוֹהים, רב שמעוֹן! מי אני בּעֵיניךָ?… [קם מעם השוּלחָן].

שימלי [עדיִין מפקפּק]. הא?… חַכּוּ רגע… לָמה מוֹטיל דווקא? ולָמה לא קוֹפּיל? אוּלי לדבר כּזה כּוֹחוֹ של קוֹפּיל עדיף?… [קוֹפּיל קם בּפנים אדוּמים מאוֹד, מַשפּיל עִיניו לָאָרץ].

מוֹטיל. יֵש עֵצה! הבה נַפּיל גוֹרלוֹת, נמשוֹךְ קשרים… הנה יֵש אִתּי קשר מן המוּכן… [מוֹציא מטפּחתּוֹ].

בּיילקה. לא, אֵין צוֹרךְ בּקשרים. יֵלֵךְ-נא מוֹטיל!

שימלי. מילא, לוּא יהי כּדבריִךְ. [מוֹסר לידה אֶת הנייר]. הנה שוֹברוֹ של השטר. אַל תּאַבּדי אוֹתוֹ חָלילה. אוֹצר של כּסף הוּא!… כּשתּבוֹאִי אֶל הבּאנק, תּראִי לָהם אֶת השוֹבר – אַל תּתּני לידם, רק תּראִי לָהם – ותשאלי: כּמה העליתי?

אָטי-מני. כּמה העלָה!

שימלי [מַדגיש]. כּן! כּמה העליתי! יוֹדע אני מַה שאני מדבּר!… נוּ, בּשעה טובה וּמוּצלָחַת!

ביילקה [בּפּתח]. בּבּאנק המסחָרי, אַבּא?

שימלי. בּבּאנק המסחָרי, בּתּי, בּבּאנק המסחָרי!… [בּיילקה וּמוֹטיל יוֹצאִים. שימלי פּוֹסע אָנה וָאָנה, פּוֹנה אֶל קוֹפּיל]. ואֶפשר היה מַזלךָ יפה יוֹתר, קוֹפּיל? הא?

קוֹפּיל [נעצב]. לא, בּעל-הבּית. אני, כּפי הנראַה בּיש-מַזל מאֵין כּמוֹני!… [מניע בּידוֹ, שב אֶל מלאכתּוֹ].

שימלי [חוֹזר וּפוֹסע אָנה וָאָנה, משפשף ידיו זוֹ בּזוֹ]. הנה נחיֶה ונראֶה, נחיֶה ונראֶה, נחיֶה ונראֶה… [נתקל בּקוֹלטוּן, המתגלה בּפתח חדר-הבּישוּל]. אָה! קיוינוּ לביאַת המשיח – והנה בּאת! זה עתּה הזכּרנוּ אֶת שמךָ.

קוֹלטוּן. לכל הפּחוֹת, לטוֹבה, חֶה - חֶה?

אָטי-מני [זוֹעֶמת]. אֶלָא מה? לרעה נזכּירךָ?

שימלי. הלא אָמַרתּי לךָ – מחר!… נוּ, מילא, שב, אַחרי אשר בּאת. [מַראה לוֹ כּיסא].

קוֹלטוּן. בּאתי לא לָשבת. שׂכר-דירה, עליכם לָדעת, אֶין תּוֹבעים מתּוֹךְ ישיבה, חֶה- חֶה… [מעשן סיגָרה עבה, מתבּוֹנן אֶל כל העברים, פּוֹנה וּמציץ אֶל תּוֹךְ חדר-המיטוֹת].

אָטי-מני. ירא הוּא לשבת, שמא חָלילה לא יוּכל לָקוּם… אֶת מי אַתּה מבקש פּה, היִיתי רוֹצה לָדעת – יוֹם אֶתמוֹל כי עבר?

שימלי. וַדאי אֶת הכּרים והכּסתוֹת, אוֹ אֶת המנוֹרוֹת למשכּוֹן.

קוֹלטוּן. חֶה - חֶה… אַל-נא בּאַפּכם. בּאתי דווקא בּכוונה טוֹבה… אַיֵה אֵיפוֹא בּתּכם, שאֵין רוֹאים אוֹתה? לפי השערתי, יֶש פּה אִתּכם בּת יפה, חֶה - חֶה…

שימלי [בּחמתוֹ]. שמעֵני, אֶקֶה בִּן יֶקֶה! מילא, כשאַתּה נוֹגשׂ אוֹתי, אוֹ אֶת אִשתּי, בּשׂכר-דירה, אֶפּרע ממךָ אַחַר-כּךָ, מחר, אִם יִרצה השם… אבל אֶל בּתּי אַל תּשלח אֶת ידךָ! השוֹמע אַתּה מַה שאוֹמרים אֵליךָ? בּת אַחַת היא לי, בּת יחידה!…

אָטי-מני [קמה צוֹעֶקת אַף היא]. ידיךָ תּיבשנה! השוֹמע אָתּה? ידיךָ תּיבשנה!…

קוֹלטוּן. הסוּ, הסוּ!… [ניצב בּמנוּחָה, מעשן סיגָרתוֹ, מַשיב אֶת העשן אֶל פּני שימלי]. ראשית, מַה פּירוּשוֹ של אֶקה בּן יקה? שמי קוֹלטוּן. מַר קוֹלטוּן!

שימלי. קוֹלטוּן נאֶה יוֹתר?

קוֹלטּון. אִם נאֶה אוֹ מכוֹער – שמי מַר קוֹלטוּן. כּתוֹב לךָ זאת לזכּרוֹן! ואני כּאן הסוֹכן על הבּית הזה ועל עוֹד חמשה בּתּים של סוֹלוֹמוֹן פיין! ואִם יעלה רצוֹן מלפנַי, הרי אני עוֹמד וּמַשליךְ אוֹתךָ מפּה כּנצר נתעב בּמשךְ חצי שעה, אוֹתךָ ואֶת אִשתּךָ ואֶת כּל אשר לָךְ, ואפילוּ אֶת תּפּוּחי-האדמה האֵלה!… כּתוֹב לךָ זאת לזכּרוֹן!… ורק ענין בּתּךָ ענין אַחר הוּא. אַדרבּה ואַדרבּה… אִם שוֹלח אני אליה אֶת ידי, הרי זה רק מתּוֹךְ אַהבה. האמינה לי, רק מתּוֹךְ אַהבה…

קוֹפּיל [קם פתאוֹם, ניגָש עד קוֹלטוּן בּפנים קוֹדרים]. אַתּה, אַתּה… צא מפּה, פּן אֶשבּוֹר לךָ אַחַת מעצמוֹתיךָ!

קוֹלטוּן [נרתּע לאחוֹריו]. מַה - מַה - מַה טיבה של משלחת זוֹ? [הסיגָרה נוֹשרת מבּין שיניו].

קוֹפּיל. צא! [אוֹחז בּערפּוֹ וּמוֹשכוֹ אֶל הפּתח. מרים אֶת הסיגָרה וּמַשליכה אַחריו. חוֹזר אֶל המכוֹנה בּפסיעוֹת גסוֹת, כּשהוּא מַגבּיה אֶת מכנסיו אֶל מתניו בּשתּי ידיו]. הנה כּן! נפטרתּי מעֵסק!… [יוֹשב].

שימלי [מַבּיט בּוֹ נרעש]. וכי יצאת מדעתּךָ, עמךָ?…

אָטי-מני. יפה עשׂה! תּחזקנה ידיו!… [נכנסת פּריל הקמחית, כּוּלָה מכוּסה קמח מכף רגלה ועד ראשה]. אָה, אוֹרחת בּאה! קיוינו לביאַת המשיח – והנה פּריל!

פּריל [שוֹאֶפת רוּחַ, מַבּיטה לאחוֹריה]. לָמה רץ אוֹתוֹ פּגע רע מעל המַעלוֹת, כּנכוה בּרוֹתחים? הלא כּמעט ניזקתּי על-ידיו כּמעט!

קוֹפּיל. אני הוּא אשר השלכתּיו החוצה! [מַגבּיה מכנסיו].

פּריל. האַתּה? [מַבּיטה בּוֹ]. אוֹי, רחימאִי, הלא קנית לךְ חַיֵי העוֹלָם הבּא!… בּוַדאי הציק פּה עד מות בּשל שׂכר-דירה? גם אֶצלי היה אוֹתוֹ מַעשֹה…

אָטי-מני. שבי, פריל.

פּריל. תּוֹדה, כּבר ישבתּי דיִי [יוֹשבת. אָטי-מני חוֹזרת אֶל תּפּוּחי-האדמה. שימלי פּוֹסע אָנה וָאָנה, אֵינוֹ מוֹצא מנוּחָה לעצמוֹ].

אָטי-מני. וַדאי בּאת לגבּוֹת דמי הקמח, אוי לנַפשי?

פּריל. וּלדעתּךְ, כּלוּם דמי אבנים טוֹבוֹת אֶגבּה כּאן? כּסבוּרה אַתּ, שנוֹחַ לי לָבוא? כּה יספּיקוּ שׂוֹנאַי ושׂוֹנאַיִךְ גם יחד לאכוֹל פּת-לחם, אִם יֵש סיפּק בּידי לעזוֹב אֶת חנוּתי, שהרי בּני יוֹשב תּמיד על ספריו, יוֹמם ולילה רק ספרים וּספרים, והבּת מפקחת כּביכוֹל על הבּית – בּית נאֶה, בּעווֹנוֹתינוּ הרבּים!… בּין כּה וָכה ראִיתי, והנה סוֹלוֹבייטשיק השדכן הוֹלךְ. שלוֹם עליכם – עליכם שלוֹם. מאַיִן וּלאָן? אָמַר לי: אֶל החַייט. אָמַרתּי לוֹ: מַה לךָ ולחַייט בעֶצם ימי החוֹל? אָמַר לי: כּסף אני נוֹשׂא אֶל בּיתוֹ. אָמַרתּי לוֹ…

שימלי [מפסיקה]. סוֹלוֹבייטשיק השדכן נוֹשׂא כּסף אֶל בּיתי? [אֶל אִשתּוֹ]. מַה טיבה של צרה זוֹ? מַה פּירוּשוֹ של כּסף?

פּריל. כּךְ אָמַר לי… אָמַרתּי לוֹ: אִם כּן, אָרוּץ אני תּחילה, שהרי לי מַגיע בּעד קמח מַגיע לי, וקמח לעוֹלָם קוֹדם, מקמח אוֹפים לחם… הנה מוּנח לחם… [נוֹטלת מעל האִצטבה חצי כּיכּר לחם]. מקמחי נאפה, מדם-התּמצית שלי… [נכנס סוֹלוֹבייטשיק השדכן. לָבוּש קצרים. מעיל צר, מכנסַיִם רחָבים, מַגָפיִם מעוּקמים. על ראשוֹ מגבּעת קשה ודהה מרוֹב ימים].

שימלי. אָה! קיוינוּ לביאַת המשיח – והנה השכן! זה עתּה, אבל בּזה הרגע מַמש, דיבּרנוּ בְּך!

סוֹלוֹבייטשיק. באמת?

פּריל. בּאמת, בּאמת! אמוֹר-נא לי, פּאני סוֹלוֹבייטשיק, ולא אַתּה אָמַרתּ לי, כי נוֹשׂא אַתּה כּסף אֶל בּית החַייט?

סוֹלוֹבייטשיק. מלוֹא חָפנַיִם כסף! [מַראֶה בּשתִי ידיו. פּוֹנה אל שימלי, המַבּיט אֵלָיו בּתמהוֹן]. והנה קמתּ אַתּה וקילקלתּ לי אֵת כּל המשׂחָק!

שימלי. איזה משׂחָק?

סוֹלוֹבייטשיק. משׂחָק מיוּחָד בּמינוֹ, כּה אֶראֶה חַיִים עמךֹ ועם אִשתּךָ אשר אָהבתּ!… כּשאסַפּר לךָ תּיכף וּמיד דברים כּהוָיתם, תּיבּהל ותשתּוֹמם!… [מתבּוֹנן על סביבוֹתיו]. ורק חסרוֹן אֶחָד בּדבר – האָזנַיִם מרוּבּות… [אֶל פּריל]. לרגע קטן תּתבּקשי עם בּעלת-הבּית אֶל חדר-הבּישוּל… פּארדוֹן!

פּריל [אֵינה זזה ממקוֹמה]. מַה לי פּארדוֹן? אָמַרתּ, כּי הבאת כּסף – אַיֵה כּספּךָ? לי מַגיע בּעד קמח מַגיע לי, לא בּעד אבנים טוֹבוֹת…

סוֹלוֹבייטשיק [מוֹשךְ אֶת פּריל בּידה]. אַל תּהיֵי אֵשה קשת-עוֹרף! הלא אוֹמרים לָךְ – פּארדוֹן!…

שימלי. אָטי-מני! קוּמי-נא וּצאִי עמה. הבה אֶשמַע מַה בּפיו!

אָטי-מני. אִם מעט לָךְ, והנה גם משלחת זוֹ! [נוֹטלת אֶת הקדירה ויוֹצאת עם פּריל אֶל חדר-הבּישוּל].

סוֹלוֹבייטשיק [מוֹרה על קוֹפּיל]. והבּחור הזה אף הוּא יפה לוֹ לָצאת לרגע… [קוֹפּיל מַבּיט אל השדכן בּחשד, נוֹטל אֶת המגהץ ויוֹצא אֶל חדר-הבּישוּל].

שימלי. נוּ? מה הם הסוֹדוֹת, נכסַפתּי לָדעת?

סוֹלוֹבייטשיק. המַעשׂה כּךְ הוּא. [יוֹשב על כּיסא, מוֹשיב ממוּלוֹ גם אֶת שימלי]. כּשנפטרתּ זה לא כבר מפּנֶי בּידים ריקות, אָמַרתּי אַל נַפשי: הוֹי, ריבּוֹנוֹ של עוֹלָם, מַה יֵש לעשׂוֹת כּאן? חבל על יהוּדי. חוֹששני, שמא ישליכוּ אוֹתוֹ חָלילה מתּוָךְ הדירה ישליכוּ אוֹתוֹ!… ועלתה פּתאוֹם בּמוֹחי קונבּינַאציה ממין זה: מכּיוָן שיֶש לָךְ, בּלא עֵין-הרע, בּת יפת-תּוֹאַר הלא יֶש לָךְ…

שימלי [מתּוֹך אַכזבה]. אהא, כּבר ידעתּי. בּוַדאי שידוּךְ! [קם}.

סוֹלוֹבייטשיק. אַל-נא בּחָפזךָ! [חוֹזר וּמוֹשיבוֹ]. אָמנם שידוּךְ, אבל מיוּחָד בּמינוֹ! קוֹנבּינַאציה היא – שידוּךִ עם דירה גם יחד. דהיינוּ? אִם רק רצוֹנךָ בּכךְ, יחדלוּ להציק לךָ בּדבר הדירה יחדלוּ לָךְ, ועוֹד יעניקוּ לךָ בּמזוּמנים לתוֹך כּיסךָ יעניקוּ לָךְ…

שימלי. אֵינני מבין, לאָן אַתּה מוֹליכני?

סוֹלוֹבייטשיק. עוֹד מעט ותבין. האמינה לי – דבר מיוּחָד בּמינוֹ הוּא! אֶלָא שקילקלתּ לי קצת אֶת הקוֹנבּינַאציה קילקלתּ לי… לָמה, דרךְ משל, צריךְ היִית להשליכוֹ מעל המַעלוֹת?

שימלי. אֶת מי? אֶת קוֹלטוּן?

סוֹלוֹבייטשיק. כּן, כּן. הלא בּוֹ אָנוּ מדבּרים הפּעם… [מַבּיט אֵלָיו בּרגש-מנַצחים].

שימלי [קוֹפץ ממקוֹמוֹ]. מה? אָקה בּן יקה זה? לוֹ אַתּה אומר לאָרשׂ אֶת בּתּי? הנה עד היכן הגיעוּ הדברים!… אִם כּן… אִם כּן… [אוֹחז בּערפּוֹ, מרים קוֹלוֹ]. קוֹפּיל, בּוֹא-נא הנה!… [בּיילקה וּמוֹטיל פּוֹרצים במרוּצה. אחריהם – קוֹפּיל והמַגהץ בּידוֹ]. בּיילקה. אַבּא! בּשׂוֹרה טוֹבה!

מוֹטיל. זכה בּגוֹרל!

שימלי [מַרפּה מסוֹלוֹבייטשיק]. הא? מַה? כּמה?

בּיילקה. הזכּיוֹן הגָדוֹל!

מוֹטיל. מאתים אֶלף!

שימלי [עוֹמד רגע מבוּלבּל, צוֹעֵק]. אָטי-מני, אַיֵךְ? הוֹי, שמַע יִשׂראֵל!…

אָטי-מני [בּאה בּמרוּצה]. אוֹיה לי, מה הדבר?

פּריל [רצה אַחריה]. מַה קרה שוּב? אָסוֹן חָדש?

שימלי [מסוֹער]. הוֹי, יהוּדים, בּרכוּני בּרכּת מַזל טוֹב! שטרי זכה בּגורל! הזכּיוֹן הגָדוֹל! הגָדוֹל מכּל הזכיוֹנוֹת! [מתרוֹצץ אָנה וָאָנה].

אָטי-מני [סוֹפקת כּפּיה]. אֵל אלוֹהים!

פּריל הניחוּ! הניחוּ! אֵיפה?

סוֹלוֹבייטשיק [דוֹחה אֶת פּריל]. פּארדוֹן, הניחי לי! [רוֹצה לאמוֹר דבר ואֵינוֹ יוֹדע מה. הכּל מציצים זה בּפני זה בּאֵין דברים, משתּאִים. קוֹפּיל הציג אֶת המַגהץ הלוֹהט בּאֶמצע הבּית וחוֹזר סביבוֹ].

בּיילקה [בּהמוֹן רגשוֹתיה]. הכּל יוֹדעים כּבר… מנַהל הבּאנק, רוֹאֵה-החשבּוֹן, סוֹלוֹמוֹן פיין…

מוֹטיל. כּל העיר הוֹלכת לכאן!

אָטי-מני. אוֹיה לי, כּל העיר?… [צוֹנַחַת מתּוֹךְ בּילבּול החושים על סַפסל, מוֹחָה בּסינרה אֶת זיעת פּניה. שימלי חוֹטף אֶת הקפּוטה וּפונה אֶל הפּתח]. בּיילקה. אַבּא, לאָן תּרוּץ?

שימלי [חוֹזר]. הא? אֵינני יוֹדע… [נכנס הימלפארבּ, רוֹאֵה-החשבּוֹן של הבּאנק, צעיר מגוּהץ וּמשקפים על חוֹטמוֹ].

הימלפארבּ. מי כאן החַייט?

שימלי [מַבליג על רגשוֹתיו, מתיצב לפניו. בּגדלוּת]. החַייט – אני הוּא!

הימלפארב [מעיף עין בּעוֹמדים מסביב, מתבּוֹנן אֶל שימלי]. אַתּה הוּא אֵיפוֹא אוֹתוֹ… אוֹתוֹ… סוֹרוֹקר? בּאתי לבשׂרךָ בּשם הבּאנק שלָנוּ, כּי שטרךָ זכה בּזכּיוֹן הגדול. מַזל טוֹב לֶךָ! [חוֹבק אֶת ידוֹ בּסבר-פּנים של עוֹשׂה שליחוּתוֹ בּדיוּק].

פּריל [פּוֹנה תּחילה אֶל רוֹאֵה-החשבּוֹן, אַחַר-כּךְ אֶל שאָר הניצבים]. בּני יִשׂראֵל, בּבקשה מכּם, הבינוּני, מה אֵירע כּאן? מַה פּשר המַזלטוֹב? מי כּרע פּה לָלדת? אוֹ נכנַס לחוּפּה? אוֹ נתאָרשׂ? אוֹ מה?…

סוֹלוֹבייטשיק [דוֹחה אוֹתה]. פּארדוֹן, אַל תּהיִי אִשה! [מנַענע ידוֹ של שימלי]. מַזל טוֹב לֶךָ! מַזל טוֹב לכוּלָנוּ! [נוֹפל על צוארוֹ ונוֹשקוֹ. קוֹלטוּן בּא בּמרוּצה, נרעש ונבהל].

קוֹלטוּן. הא? מַה? האוּמנם אמת הדבר?… [מנענע ידוֹ של שימלי]. נוּ, אמוֹר מעתּה, כּלוּם כדאי היה לךָ להדאיב אֶת לבּךָ?… הנה גם בּעל-הבּית עצמוֹ כּאן! [נכנס סוֹלוֹמוֹן. קוֹלטוּן מפנה לוֹ דרךְ].

סוֹלוֹמוֹן [נוֹשׂא לקראת שימלי אֶת ידוֹ היבשה]. מַזל טוֹב, אדוֹני סוֹרוֹקין. נעים לי מאוֹד… בּביתי, בּיִת מַצליחַ, חֶה-חה… נעים לי מאוֹד… [תּר בּעֵיניו, ניגָש אֶל בּיילקה, מרים מגבּעתּוֹ, מוֹלל בּרגלוֹ]. מַזל טוֹב, עלמה כּבוּדה, מַזל טוֹב, חביבתי… בּיִחוד נעים לי בּגלָלך, נעים לי מאוֹד, עלמה סוֹרוֹקין…

בּיילקה [עדיִין מאדימה, מגחכת]. ראשית, לא סוֹרוֹקין, אֶלָא סוֹרוֹקר…

סוֹלוֹמוֹן. ההבדל קטן, קטן מאוֹד…

בּיילקה. ושנית, מה ראִית אַתּה, כּי תּשׂמַח כּל-כּךְ?

סוֹלוֹמוֹן. משוּם… משוּם, עליִךְ לָדעת… כּיצד אַבּיע לָךְ כּל זאת?… [מוֹטיל וקוֹפּיל פּרשׁוּ לקרן-זוית, מתבּוֹננים אֶל שׂיחַת השנַיִם בּעֵינַיִם קוֹדרוֹת. סוֹלוֹמוֹן הוֹפךְ ראשוֹ אֶל שימלי]. חה-חה… שאַלתּני קוֹדם, אִם יֶש לי שטרי-גוָרל? יֶש לי חמשה, ואַף-על-פּי-כן הנה עֵיניךָ הרוֹאוֹת, חֶה-חֶה… אבל אין בּכךְ כּלוּם, נעים לי מאוֹד… אֶפשר אַתּה צריךְ לכסף? אָל תּתבּיֵיש, הלא אנשים קרוֹבים אנחנוּ… קולטוּן, היֵש אִתּךָ מעט כּסף?

קוֹלטוּן [קוֹפץ אֶל שימלי, נחפּז להוֹציא אֶת אַרנקוֹ]. אָח, בּעוֹנג רב! [אֶל סוֹלוֹמוֹן]. כּמה אֶתּן?

הימלפארב [קוֹפץ אֶל שימלי}. כּסף? בּבקשה! כּסף יֵש בּבּאנק שלָנוּ. המנהל נתן פּקוּדה לפתּוֹחַ לךָ אַשראי כּכל אַוַת נַפשךָ.

פּריל [נדחקת אֶל סוֹלוֹמוֹן, אַחַר-כּךְ אֶל הימלפארבּ]. כּךְ? כּאן מסַלקים כּסף? לכסף אני קוֹדמת! לי מַגיע בּעד קמח, לא בּעד אבנים טוֹבוֹת…

סוֹלוֹבייטשיק [דוֹחה אוֹתה]. פּארדוֹן, אַל תּהיִי אִשה! [מעיף עין בּביילקה וסוֹלוֹמוֹן, טוֹפח בּידוֹ על מצחוֹ, פּוֹנה אֶל שימלי ואֶל סוֹלוֹמוֹן גם יחד]. שמעֵני, רב שימלי! יֶש לי עתּה בּשביל שניכם מין קוֹנבּינַאציה – מיוּחדת בּמינהּ, חדשה בּתכלית החידוּש, כּה אֶראֶה חַיִים עמךָ ועם אִשתּךָ אשר אָהבתּ!… [מוֹשךְ אֶת סוֹלוֹמוֹן בּידוֹ אֶל חדר-הבּישוּל. קוֹלטון והימלפארבּ הוֹלכים אַף הם לשם].

שימלי [כּמטוֹרף, רץ אַחריהם, צוֹעֵק]. חַכּוּ כּמעט רגע! הנה אַראֶה אֶתכם, הנה אַראֶה אֶת כּוּלכם, מי הוּא שימלי סוֹרוֹקר וּבמה כּוֹחוֹ גָדוֹל! [פּוֹנה אֶל אִשתּוֹ]. וּבכן אָטי-מני אָחי, מַה תֹּאמרי על החלוֹם אשר חָלָמתּי?

אָטי-מני. וכי מי מדבּר חָלילה? כּלוּם נַער קטן אָתּה?…

שימלי [מסיר משקפיו, פּוֹרשׂ את ידיו אֶל בּיילקה]. ילָדי היקרים! [מחַבּק וּמנַשק לָה, הוֹפךּ ראשוֹ ותר בּעֵינַיִם דוֹמעוֹת]. אֵיפה הם? אַיֵה שני הבּחוּרים, אַנשי מספּריִים וָמַחַט, בּני יִשׂראֵל עמךָ?… מוֹטיל! קוֹפּיל! לָמה נתרחַקתּם לקרן-זוית? [מוֹשכם אֶל אֶמצע הבּית]. יחד אִתּכם התגלגלתּי בּיִסוּרים, ליד שוּלחָן אֶחָד התענינוּ… נוּ, לָמה תּחרישוּ, בּני עמךָ? לָמה לא תּברכוּני בּרכּת מַזל טוֹב?

קוֹפּיל [בּעֵינַיִם מוּשפּלוֹת לָאָרץ]. מַזל טוֹב, בּעל-הבּית. שׂמח אני בּשׂמחָתךָ בּכל לב, בּנאמנוּת…

שימלי. ואַתּה, מוֹטיל? מַה בּעֵיניךָ הפּעם “מלךְ עוֹזר” שלָנוּ? “מלךְ עוֹזר” טוֹב, האֵין זאת?… נוּ, אמוֹר דבר! [פּוֹרשׂ ידיו, מרים קוֹלוֹ בּניגוּן]. אוֹי, מ-ל-ךְ עוֹ-זר!

מוֹטיל [ניבּט לָאָרץ, מגחךְ בּמבוּכה]. וּמוֹשיע וּמגן!

קוֹפּיל [ניבּט אַף הוּא לָאָרץ, בּפנים עצוּבים]. אוֹ-הוֹ-אוֹ-אוֹ-אוֹ – אוֹי-אוי-אוֹי!…

המסךְ

 

מערכה שנית    🔗

[כּעבוֹר שני שבוּעוֹת, בּדירתוֹ העשירה של שימלי סוֹרוֹקר. – אוּלָם גָדוֹל, מרוּהט רהיטים חדשים. שלוֹשה פּתחים: אֶחָד, ממוּל הצוֹפים, מוֹליךְ אֶל האַכסַדרה; השני, מימין, מוֹליךְ אֶל חַדרה של בּיילקה; השלישי, בּפּינה השׂמאלית, מוֹליךְ אֶל חדר-האוכל ואֶל שאָר חַדרי הבּית. משׂמֹאל שני חַלוֹנוֹת מוּסַכּים וילָאוֹת כּבדים. בּיניהם קמין ועליו מַראָה. מימין מַראָה שניה לכל גוֹבה החדר. שלוֹשה שוּלחָנוֹת: שנַיִם עגוּלים, מכוּסים מַפּוֹת של פּלוּסין וּמוּקפים כּוּרסות וסַפּוֹת רכּוֹת, ואֶחָד, בּאֶמצע החדר, משמש מעֵין שוּלחַן-הכּתיבה. על השוּלחָנוֹת עששיוֹת עם גוּלוֹת מגוּוָנוֹת פּסַנתּר חָדש, ארוֹן-ספרים בּלא ספרים. על הכּתלים תּמוּנוֹת ליטוֹגראפיוֹת של מַערכוֹת צבא בּמסגָרוֹת מוּזהבוָת. ניכר, שכּלי-הבּית נקנוּ בּידים זרוֹת בּמידה גדוּשה. הצבעים – אדוּמים, כּחוּלים וּצהוּבּים. – שעת צהרים. בּיילקה יוֹשבת אֶל שוּלחַן-הכּתיבה, לפניה צרוֹר מכתּבים פּתוּחים, היא תּוֹמכת ראשה בּשתּי ידיה. פניה עגוּמים, שקוּעים בּמַחשבוֹת. נפתּחת דלת חדר-האוֹכל, שנשמע משם קוֹל דיבּוּרוֹ הרם של שימלי, וּמתגלית אָטי-מני, מקוּשטת שיראִים ועגילי-זהב. הפּאָה הנכרית אשר בּראשה שמוּטה לצד אֶחָד וּפניה מדוּשנים וּמַבהיקים.]

אָטי-מני [בּפתח]. בּיילקה, לָמה לא תּלכי אֶל חדר-האוֹכל? הלא כּוּלָנוּ אוֹכלים ארוּחָת-הצהרים.

בּיילקה. אֵינני רעֵבה.

אָטי-מני. כּיצד אֵינךְ רעֵבה? בּישלוּ, בּלא עֵין-הרע, מכּל טוּב, ולבסוֹף – אֵיננה רעבה!

בּיילקה. הניחי לי, אִמא. אֵינני רוֹצה לאכוֹל.

אָטי-מני. אוֹיה לי, מַה טעם, שאֵינךְ רוֹצה לאכוֹל? [ניגשת אֵליה, בּוֹחנת אוֹתה בּעֵיניה]. מה היה לָךְ בּתּי? כּלוּם אֵין דעתּךְ נוחה?

בּיילקה. אָנא, הרפּי ממני. לָמה תּציקי לי? [לאַחַר דוּמיה קלה]. כּבר אָמַרתי לָךְ כּמה פּעמים, שאֵין אני יכוֹלה להבּיט אֶל פּניו. אכלי עוֹמד בּגרוֹני, כּשהוא יוֹשב אֶל השוּלחָן!

אָטי-מני [בּעין אַחַת אֶל חדר-האוֹכל]. כּוונתךְ לקוֹלטוּן? לָמה לָךְ להבּיט אֶל פּניו? אַל תּבּיטי!

בּיילקה. מה הוּא מתלבּט פּה יוֹמם וָלָילָה? בּכל מקוֹם – שם הוּא. בּכל דבר הוּא נוֹעֵץ אֶת חוֹטמוֹ. אֵין מנוֹס ממנוּ!

אָטי-מני. כּסבוּרה אַתּ, שאני דעתּי נוֹחָה מזה? גם אני אוֹהבת אוֹתוֹ כּשמן-קיק. אבל שאלי אֶת פּי אַבּא – ואָמַר לָךְ, כּי בּלעדיו אֵינוֹ יכוֹל להרים אֶת ידוֹ ואֶת רגלוֹ. מלמד הוּא אוֹתוָ מנהג סטיקראטים.

בּיילקה. סטיקראטים נאִים, ללעג וּלקלס! מילא אֶת הבּית רהיטים מכּל החנוּיוֹת… [מַראָה בּידה]. העמיד ללא סדר וללא טעם, פּסַנתּר קנה… מי צריךְ כּאן לפסַנתּר? מי יִפרוֹט עליו?

אָטי-מני. כּה אֵדע רע כּל ימַי יחד אִתּךְ!… הבה אוֹמַר לָךְ אֶת האמת, בּיילקה. מיוֹם שעזרנוּ אלוֹהים בּזכּיוֹן הגָדוֹל יראָה אני לפצוֹת פּה נגד אָביךְ. הלא האִיש עלה למַעלה-למעלה! כּל העוֹלָם נוֹשׂא אוֹתוֹ על כּפּיִם! כּוּלָם – רב שמעוֹן ורב שמעוֹן!…

בּיילקה. אבל מה לוֹ לָזה פּה? ולָמה הוּא מתערב בּעסקי? כּל הבּוֹקר מתלחשים הם. כּסבורים הם, שאֶתּן אֶת עצמי להיקבר חַיִים…

אָטי-מני. לָמה אֵיפוֹא תּדבּרי אֵלי, ילדה פּתיה? לָמה לא תֹּאמרי זאת לאַבּא, אויה לי?

בּיילקה. מה אוֹמַר וּמה אדבּר, וכל החַיִים פּה אֵינם כּדאים לי! [מן חדר-האוֹכל בּאה פּריל, חבוּשה מטפּחת-משה בּראשה. פּניה המפוּחָמים נוֹהרים].

פּריל. אָטי-מני עטרת-ראשי, המרק הלא יִצטנן!

אָטי-מני. בּוֹאי, בּיילקה, אֶל השוּלחָן. בּוֹאי, בּבקשה ממךְ, אַל תּגרמי לי יִסוּרים!

פּריל [קרבה אֶל השוּלחָן]. מַה פּירוּש? כּלום צריכה אַתּ לבקש חסד ממנה צריכה אַתּ?

אָטי-מני. הנה עֵינַיִךְ הרוֹאוֹת, פּריל. עמַלתּי מאָז הבּוֹקר, בּישלתּי מכל טוּב…

פּריל. ריבּוֹנוֹ של עוֹלָם, שפע כּזה, בלא עֵין-הרע! מרק יקר עם דייסה ועם כּיסנים ממוּלָאִים, ואַוָז שמן צלוּי, ולפתְן של אַגָסים מצוּמקים, הראוּי לעלוֹת על שוּלחַן המלךְ!

בּיילקה. לָמה עמַדתּן שתּיכן לשדלני מימיני וּמשׂמֹאלי? לכנה ואכוֹלנה להנאַתכן. אני אֵינני רעבה!

פּריל [מניעה ראשה]. כּךְ דרכּם של בּני-אָדם תּמיד, מיוֹם שנברא העוֹלָם: אֵין לָהם – הם רעֵבים; יֵש לָהם – הם בּוֹעטים… נלךְ, אָטי-מני, עזבנוּ שם אֶת הגברים לבדם עם המרק… [שתּיהן פּוֹנוֹת לָלכת]. כּסבוּרה אַתּ, שרק בּני העשירים כּךְ? גם בּנַי אֵינם טוֹבים מהם. [יוֹצאוֹת. בּיילקה סוֹגרת אַחריהן את הדלת, שבה למקוֹמה, תּוֹמכת ראשה בּידיה כּבתּחילה. מן האַכסַדרה מתגלה מנדל המשרת. לָבוּש הוּא פראק מדוּלדל וצוָארוֹן גָבוֹה עם עניבה לבנה מזוּהמת. שׂפתיו העבוֹת והשחוֹרוֹת שׂוֹחקות מתּחת לשׂפמוֹ השׂעיר. ראשוֹ מוּטה לצד אֶחָד].

מנדל [לוֹעֵס אָכלוֹ]. עלמה, שני ולָדים מחַכּים שם בּפּרוֹזדוֹר.

בּיילקה. מי וָמי הולָדים?

מנדל. שני פּרחי חַייטים. הביאוּ חליפה חדשה לבעל-הבּית.

בּיילקה [קוֹפצת ממקוֹמה]. וַדאי הבּחוּרים שלָנוּ! [רצה אֶל הפּתח]. לָמה אֵינם נכנסים?

מנדל [חוֹסם בּגוּפוֹ אֶת הפּתח, מגחךְ]. מפּני שאֵינני מַניח להם.

בּיילקה. כּיצד – אֵינךָ מַניח?

מנדל. בּעל-הבּית עוֹסק עכשיו בּאכילה, ואֵין להפסיק בּאֶמצע אֶת תּאבוֹנוֹ. ואֵליִךְ בּאתי להוֹדיע קוֹדם, לפי שהם מתיחסים גם אֵליִךְ, לפי דבריהם, מחוּתּנים במקצת.

בּיילקה. מַה טיבה של צרה זוֹ? מי בּיקש ממךָ להוֹדיע קוֹדם?

מנדל. כּךְ ציוָה עלי הלָז… מַה שמוֹ? קלוֹטוּן, כּמדוּמה לי.

בּיילקה [דוֹחָה אוֹתוֹ מעל פּניה, פּוֹתחת אֶת הדלת]. מה הנימוּסים האֵלה, שהוּא מַנהיג פּה! היכּנסוּ! [נכנסים מוֹטיל וקוֹפּיל. מוֹטיל הדוּר בּלבוּשוֹ וּמגבּעת-קש בּראשוֹ. קוֹפּיל חָבוּש כּוֹבע, נוֹשׂא בידו צרוֹר כּרוּךְ בּבד אָפוֹר. בּיילקה מקבּלת אוֹתם בּפנים נוֹהרים]. הנה אוֹרחים חשובים! [מוֹשיטה ידה לשניהם]. זמן רב חיכּיתם פּה?

מוֹטיל [מתבּוֹנן על סביבוֹתיו, חוֹכךְ רגע, מסיר מגבּעתּוֹ]. זה לָנו רבע שעה בּוַדאי, שאָנוּ מתעשׂקים עם השוֹמר הזה.

קוֹפּיל. קשה עכשיו להגיע עד רב שמעוֹן.

מנדל. וּלדעתּכם? כּלוּם אַניח לכל מַחזיר על הפּתחים להיכּנס? תּכלית נאָה תּהיֶה אז למאתיִם האֶלף!

בּיילקה. לךְ מפּה! לךְ לשלוֹם תּיכף וּמיד! משלחת כּזאת! [מנדל עוֹמד עוֹד רגע, מַבּיט בּה בּשׂחוֹק, מלקק שׂפתיו, יוֹצא בּלא חפּזוֹן. בּיילקה פּוֹנה אֶל הבּחוּרים עליזה ונרגשת]. אַךְ אֵלה אוֹרחים חשוּבים! בּוֹאוּ ותשבוּ! [אוֹחזת אֶת מוֹטיל בּידוֹ, מוֹליכה אוֹתוֹ אֶל תּוֹךְ החדר. קוֹפּיל הוֹלךְ אַחריהם בּראש מוּרד, צוֹנח על הכּיסא הראשוֹן, יוֹשב ישיבת-נימוּס עם הצרוֹר אשר בּידוֹ]. נוּ, אִמרו אַף אַתּם, הלא תּבוֹשוּ! כּל הזמן לא נראֵיתם אפילוּ!

מוֹטיל [מַבּיט על סביבוֹתיו]. פּעם אַחַת אָמַרתְי להיכּנס, ונתקלתּי בּשוֹמר שלָכם.

בּיילקה. לָמה אַתּה ירא מפּניו כּל-כּךְ? קוֹפּיל, גם אַתּה מפחד מפני שוֹמרים?… אוֹי, כּמה צחַקתּי, כּשסיפּר לי אַבּא, כּיצד תּפסתּ אָז לקוֹלטוּן בּערפּוֹ! [צוֹחקת].

קוֹפיל [פּניו הקוֹדרים אוֹרוּ, צוֹחק אַף הוּא]. רב שמעוֹן עדיין זוֹכר אֶת זה?… [מוֹשךְ מכנסיו למעלה]. וּלדעתּךְ? כּלוּם אָחלוֹק לוֹ כּבוֹד אָחלוק לוֹ?…

בּיילקה. ולָמה אֵינךָ נכנס אֶצלנוּ?

קוֹפּיל. אֵיני יוֹדע לָמה, בּנאמנוּת… אֵין זאת כּי-אִם לבּי לא יִתּנני…

בּיילקה. מַה טעם?

קוֹפּיל. כּפי הנראֶה, טבע הוּא בּי… הנה עברתּי אֶמש, ונמשךְ לבּי להיכּנס… חָפצתּי לראוֹת אֶת שלוֹם רב שמעוֹן… אבל הצצתּי וראִיתי, והנה רב האוֹר בּכל החַלוֹנוֹת…

ביילקה. ואִם רב האוֹר, מַה בּכךְ? [קוֹפּיל שוֹתק].

מוֹטיל [דעתּוֹ אֵינה נוֹחָה, שבּיילקה מטפּלת הרבּה בּקוֹפּיל]. להוֹדיעֵךְ, שאָדָם חָשוֹךְ הוּא, ירא אֶת האוֹר… [קוֹפּיל מסב ראשוֹ ממנוּ].

בּיילקה [פּוֹנה אֶל מוֹטיל בּעֵינַים מַזהירוֹת]. ואַתּה, מוֹטיל? זה ימים רבּים לא ראִיתיךָ!

מוֹטיל. ואני ראִיתיךְ פּעמים אחָדוֹת.

בּיילקה. אֵיפה?

מוֹטיל. בּמרכּבה. נסַעתּ עם אָביךְ ועם הלָז… עם קוֹלטוּן…

בּיילקה. אָה! קוֹלטוּן משךְ אוֹתנוּ אֶל החנוּיוֹת לקנוֹת אֵת כּל הדברים האֵלה. [מַראָה על כּלי-הבּית].

מוֹטיל [מתבּוֹנן על סביבוֹתיו]. בּית נאֶה לָכם עכשיו! שוּלחָנוֹת הרבּה, וסַפּוֹת – אַחַת, שתּים, שלוֹש, אַרבּע סַפּוֹת… כּמוֹ בּחָנוּת של רהיטים… [עוֹבר מכּלי אֶחָד אֶל השני]. וזה, כּפי הנראֶה, צריךְ להיוֹת אָרוֹן לספרים, ורק אֶת הספרים אֵין אָנוּ רוֹאִים עדיִין… וּמַראוֹת– שתּי מַראוֹת!… [מתיצב כּנגד המַראָה הגדוֹלה, שׂם ידיו בּכיסיו]. לָזאת, כּפי הנראַה, יקָרא בּוּר-זשוּ-אַ-זיה!…

בּיילקה [בּגיחוּךְ מדוּכדךְ]. לָצוֹן אַתּה חוֹמד לךָ, מוֹטיל.

מוֹטיל. חָלילה! אֵין לבּי טוֹב עלי כּל-כּךְ, כּמוֹ שנדמה לָךְ… [ניגָש אֶל הפּסַנתּר]. וזה, כּפי הנראֶה, יֵחָשב לפסַנתּר? מי פּוֹרט עליו כּאן – קוֹלטוּן?…

בּיילקה [בּלעג נוּגה]. אני פּוֹרטת… [מתיצבת עם מוֹטיל לפני הפּסַנתּר, מַכּה על המנַענעים מימין לשׂמאל. אַחַר-כּךְ היא מדבּרת בּנעימה נמוּכה, כּשהיא מַשפּילָה עֵיניה]. אֵין לבּךָ טוֹב עליךָ, מוֹטיל? כּל-כּךְ לָמה?

מוֹטיל. סוֹד הוּא, בּיילקה. סוֹד הגָלוּי רק לי… וגם… לקוֹפּיל.

בּיילקה [מציצה על קוֹפּיל]. גם לקוֹפּיל?

קוֹפּיל. הנה תּשמעי לדברי בּן-אָדם!… לָשוֹן לוֹ, וּמפטפּט!… [מַקדיר פּניו יוֹתר].

בּיילקה. ולי אָסוּר לגלוֹת אֶת הסוֹד הזה?… [מוֹטיל כּוֹבש פּניו בּקרקע]. כּסבוּר אַתּה, מוֹטיל… כּסבוּר אַתּה, שאני לבּי טוֹב עלי פּה?…

מוֹטיל [מַבּיט בּה]. מַה פּירוּש?

בּיילקה [מניעה בּידה, יוֹשבת על כּיסא הפּסַנתּר]. לא טוֹב לי פּה, לא טוֹב… [בּעֵיניה מתנוֹצצוֹת דמעוֹת. ממַהרת לעבוֹר אֶל אָחָת הסַפּוֹת, צוֹנַחַת עליה, מַסתּירה פניה בּידיה].

מוֹטיל [נפעם, הוֹלךְ אַחריה]. מַה לָךְ, בּיילקה? [קוֹפּיל קם עם הצרוֹר אשר בּידוֹ, חוֹזר ויוֹשב בּמקוֹמוֹ].

בּיילקה [מתאַמצת לגחךְ]. לא כּלוּם. צחוֹק עשׂיתי לי.

מוֹטיל. לא, אֵין זה צחוֹק. יוֹדע אָני. הפּעם אני יוֹדע.

בּיילקה. מה אַתּה יוֹדע?

מוֹטיל. אָכן אמת היא זוֹ, שסוֹלוֹבייטשיק השדכן מסַפּר?

בּיילקה. סוֹלוָבייטשיק השדכן?

מוֹטיל. מהלךְ הוּא וּמקשקש בּכל הרחוֹבוֹת, כּי רב שמעוֹן וסוֹלוֹמוֹנטשיק עוֹמדים לקנוֹת אֵת כּל בּתּי העיר, וכי אַתּ עם… עם סוֹלוֹמוָנטשיק…

בּיילקה. וּבכן, גם אַתּה יוֹדע זאת?

מוֹטיל. האִם לא תּכעסי עלי, בּיילקה? אֵין אני מבין אֶת דרכי רב שמעוֹן.

בּיילקה. מַה זה תּדבּר? אֶת אַבּא אֵין להכּיר עתּה – כּל-כּךְ נשתּנה!

מוֹטיל. ואָתּ?

בּיילקה. מה אוּכל אני לעשׂוֹת? אני מבוּלבּלת מאוֹד… הלא בּוֹדדה אני פּה… שם, בּדירתנוּ הישנה, היוּ לי אנשים קרוֹבים: אַתּה, קוֹפּיל… וּפה קוֹלטוּן הוא בּעל-הבּית…

קוֹפּיל [קם פּתאוֹם, מַניחַ אֶת הצרוֹר מידוֹ, פּוֹסע פּסיעה אֶחָת]. השוֹמַעת אַתּ בּיילקה? כּשם שאני יהוּדי! בּנאמנוּת, השוֹמַעת אַתּ, כּשם שאני יהוּדי!… אֵת כּל אשר תּצַוִי, בּנאמנוּת! צַוִי לקפּוֹץ מעל הגג – ואני קוֹפץ!… בּנאמנוּת, כּשם שאני יהודי!… [מסיר כּוֹבעוֹ, מוֹחה בּשרווּלוֹ אֶת זיעת מצחוֹ].

בּיילקה [מגחכת מתּוֹךְ דמעוֹת]. יוֹדעת אני, קוֹפּיל, כּי אֵיש טוֹב אַתּה מאוֹד.

מוֹטיל [אֶל קוֹפּיל]. מַה תּוֹעיל אֵיפוֹא, אִם תּקפוֹץ מעל הגָג? כּאן צריכים להילָחם!…

קוֹפּיל. מַה תּדבּר, בּן-אָדם? דברים בּטלים, בּנאמנוּת!… [שׂם כּוֹבעוֹ על ראשוֹ, חוֹזר אֶל כּיסאוֹ].

בּיילקה [ניגשה אֶל דלת חדר-האוֹכל]. דוֹמה, כּבר גָמרוּ שם לאכוֹל. [אֶל מוֹטיל]. יוֹדע אַתּה מה? סוּר אֵלי העֶרב, לאַחַר העבוֹדה. סוּרוּ שניכם… קוֹפּיל, הלא תּסוּר גם אָתּה?

קוֹפּיל. בּוַדאי נסוּר שנינו. וכי צריכה אַתּ לבקש חסד ממנוּ?…

בּיילקה. הנה הם הוֹלכים! [יוֹשבת אֶל שוּלחָנה. קוֹפּיל נוֹטל אֶת צרוֹרוֹ בּידוֹ וּמתיצב הכן. מן חדר-האוֹכל בּאִים שימלי וקוֹלטוּן. שימלי מחוּדש כּוּלוֹ: לָבוּש גלימה של משי, אפודה של קטיפה ושרשרת-זהב על חָזהוּ. קוֹלטוּן אף הוּא מגוּהץ. פּני שניהם מאָדמים וּמזיעים לאַחַר אכילה שׂבעה].

שימלי [אוֹחז מַזלג בּידו. אֶל קוֹלטוּן, ההוֹלךְ אַחריו]. אָמַרתּ, אֵיפוֹא, כּי לפי מנהג הריסטוֹקראטים אֵין מחַצצים אֵת השינַיִם בּמַזלג?

קוֹלטוּן. יִשמרךָ אלוֹהים מרעיוֹן כּזה!

שימלי. וכי מה? כּלום דין מפוֹרש הוּא בּהלכוֹת אכילה? [רואֶה אֶת הבּחוּרים]. אָה, ראֵה-נא, הנה אוֹרחים בּבּית! אַנשי מספּריים וָמַחַט, בּני יִשׂראֵל עמךָ!… [נוֹתן לָהם שלוֹם בּסבר פּנים יפוֹת]. מַה שלוֹמכם, חבר לצים?

מוֹטיל. הבאנוּ לךָ, רב שמעוֹן, אֶת חליפתךָ.

קוֹפּיל. לָמוֹד אֶת המידה… כּלוֹמַר, למעוֹל את המעיל…

שימלי. יפה עשׂיתם. עוֹד מעט ונראֶה, כּיצד יצאתם שם בּשלוֹם בּלא השגָחָתי. [מַקיש בּאֶצבּעוֹתיו]. אָה, חבל, חבל! לָמה לא הקדמתּם לָבוֹא חצי שעה קוֹדם לָכן, והיִיתי מכבּד אֶתכם בּסעוּדת עשירים, כּיד עמך!

מוֹטיל. אֵין אָנוּ רעֵבים, רב שמעוֹן.

קוֹפּיל. כּבר אָכלנוּ, בּעל-הבּית.

שימלי. מַה לי אִם כּבר אכלתּם? מסיחים אָנוּ כּאן, עליכם לָדעת, בּאַוָז צלוּי, בּמרק עם דייסה!… [אֶל קוֹלטוּן]. כּדאי היה לטרוֹחַ בּסעוּדה, האֵין זאת? מַה תֹּאמַר על המרק? ההקשבתּ היטב אֶל המרק, מַמזר?… [דוֹחפוֹ בּמַרפּקוֹ].

קוֹלטוּן [מעשן סיגָרה עבה]. חֶה-חֶה…

שימלי [אֶל הבּחוּרים]. היוֹדעים אַתּם, מה עלה על דעתּי? בּוֹאוּ אֶל חדר-האוֹכל ונקח שם לכבוֹדכם, לכל הפּחוֹת, מעט עמךָ!

קוֹלטוּן. ייש לאַחַר הסעוּדה? אֵין הדבר נאֶה לקיבה!

שימלי. וכי גם זה אָסוּר? אֵין בּכךְ כּלוּם. לכבוֹד אוֹרחים כּאֵלה, אַנשי מספּריִים וָמַחַט… בּוֹאוּ, חבר לצים! [אוֹחז אֶת שניהם בּידיהם, פּוֹנה אֶל בּיילקה בּדרךְ הילוּכוֹ]. ואַתּ, בּיילקה, שׂבעה בּמכתּביִךְ? הרבּה מכתבים יֶש לָךְ היוֹם? הלא עוֹבדת היא אֶצלי, כּפי שאַתּם רוֹאִים, עבוֹדה של… כּיצד קוֹראִים לָזה?… של רוֹאֵה-חשבּוֹן. [יוֹצא עמהם].

קוֹלטוּן [קוֹרא אַחריו]. של מַזכּיר!… [מעשן סיגָרתוֹ, מַבּיט אֶל בּיילקה בּפנים מאִירים]. כּלוֹמַר, לא מַזכּיר, אֶלָא מַזכּירה… ודווקא מַזכּירה נחמדה!… [ניגָש אֶל שוּלחָנה]. נוּ? רוֹאֶה אני, שאָנוּ עסוּקים היוֹם מאוֹד?

בּיילקה. כּן!

קוֹלטוּן. חָה-חָה… מה החלטנוּ אֵיפוא? האם נלמד לפרוֹט על הפּסַנתּר?

בּיילקה. לא!

קוֹלטוּן. האוּמנם? קשי-עוֹרף כּל-כּךְ אנחנוּ?

בּיילקה. כּן!

קוֹלטוּן. ואין אָנוּ רוֹצים כּלל להיוֹת עלמה מַשּׂכילה?

בּיילקה. לא!

קוֹלטוּן. וּמַה יענה אַחרינוּ בּן-זוּגנוּ?… [בּיילקה קמה, רוֹצה לָלכת. קוֹלטוּן תּוֹפס לָה בּידה]. מַה זה? לָמה אָנוּ נרגָזים היוֹם כּל-כּךְ? לפנינוּ היפים אֵין זה נאֶה כּלל, חֶה-חֶה!…

בּיילקה. הנח לי! הרף ממני… קבסתּן שכּמוֹתךָ! [בּוֹרחת אל חַדרה].

קוֹלטוּן [מַבּיט אַחריה, מעשן סיגָרתוֹ]. עלמה מַשׂכּילה! נסיכַת-חַייטים, חָה-חָה!… [שימלי שב עם הבּחוּרים].

שימלי. ועכשיו יכוֹלים אָנו לָגשת בּלב נכוֹן וּבטוּחַ אֶל מספּריִים וָמַחַט… [אֶל קוֹפּיל, שצנח וישב על אַחַת הסַפּוֹת]. מַה לךָ, קוֹפּיל? יֵין-הדוּבדבנים פּגע בּראשךָ? [קוֹפּיל, שלאַחַר היין קדרוּ פּניו יוֹתר, מניע ראשוֹ לאות הן. שימלי מגחךְ, פּוֹנה אֶל מוטיל, העוֹמד בּחדר וּמַבּיט על סביבוֹתיו]. ואַתּה, מוֹטיל? אֶת מי אַתּה מבקש?

מוֹטיל. בּיילקה היתה פּה תּחילה…

שימלי. בּיילקה? בּיילקה, אָחי, תּרחיק לָעוּף. עוֹמדת היא להיעשׂות כּלָה בּעֶזרת השם!

קוֹלטוּן [ניגָש אליהם]. מַה, דרךְ משל, לפרחָח זה וּלביילקה, מתאַוה היִיתי לָדעת? [מוֹטיל עוֹשׂה עצמוֹ כּאֵינוֹ שוֹמע, מוֹציא מתּוֹךְ הצרוֹר מעיל בּלא שרווּלים].

קוֹפּיל [קם, הוֹלךְ לקראת קוֹלטוּן בּפנים קוֹדרים, מדבּר אֶל שימלי]. השוֹמע אַתּה, בּעל-הבית? חי נַפשי, בּנאמנוּת… [מַפסיק].

שימלי. מַה “חי נַפשי, בּנאמנוּת”?

קוֹפּיל [מַבּיט חליפוֹת אֶל שימלי ואֶל קוֹלטוּן, מניע בּידוֹ]. אָה, מוּטב שלא לדבּר!… [חוֹזר ויוֹשב].

קוֹלטוּן [ניגָש אֶל קוֹפּיל]. הסר הכּוֹבע! [חוֹטף מעל ראשוֹ אֶת הכּוֹבע, מַשליכוֹ לָאָרץ].

שימלי. מַה זאת? מה התּנוּעוֹת העקמוּמיוֹת האֵלה, אֶקֶה בִּן יֶקֶה?…

קוֹלטוּן. חַייב הוּא לָדעת מידת דרךְ-אֶרץ בּפניךָ!

שימלי [מגחךְ בּמבוּכה]. וכי מי אני לוֹ – פּריץ, אוֹ שׂר-השוֹטרים?… [קוֹפּיל מרים כּוֹבעוֹ וחוֹבשוֹ, בּלי לדבּר דבר. שַימלי מַראֶה עליו בּידוֹ לקוֹלטוּן]. הלא הוּא אשר תּפס לךָ אָז, בּשעת צרה, בּערפּךָ… הזוֹכר אַתּה?

קוֹלטוּן. זוֹכר אָני… אִילמלא שילמתּ בּעדם שׂכר-דירה לכל השנה, היִיתי מַשליךְ אוֹתוֹ מן הבּית החוּצה כּנצר נתעב!

שימלי [מתמַלא פּתאוֹם חימה]. הוֹי, עמךָ! מַה פּירוּשה של השלָכה זוֹ? הלא נדבּרנוּ, כּי מלת השלךְ לא תּיזכר ולא תּיפּקד עוֹד?! אני לא אֶתּן להשליךְ עניִים מדירוֹתיהם! חסל סדר השלךְ! בּן עמךָ אָני! השוֹמע אַתּה מַה שאוֹמרים לָךְ? בּן יִשׂראֵל עמךָ, אִיש מספּריִים וָמַחַט!…

קוֹלטוּן [בּגיחוּךְ עקוּם]. טוֹב, טוֹב, נַעניתי לָךְ… [יוֹשב אֶל שוּלחַן-הכּתיבה, מַרכּיב רגל על-גבּי רגל, מַשיב אֶת עשן הסיגָרה כּלפּי קוֹפּיל].

שימלי. כּךְ עליךָ לדבּר!… [חמתוֹ שוֹככת מיד. פּוֹנה אֶל הבּחוּרים]. ואַתּם, ילָדים, הנה יֵש בּידי לבשׂרכם בּשׂוֹרה טוֹבה: עוֹמד אני לגמוֹר בּעֶזרת השם עֵסק של בּתּים, והיה אִם יֵצא העֵסק מתּחת ידי מגוּהץ וּמתוּקן, הרי אַתּם בּטוּחים בּדירת-חינם עד זקנה ושׂיבה!

מוֹטיל [שׂם על שימלי אֶת המעיל התּפוּר]. לָמה, רב שמעוֹן? יכוֹלים אָנוּ לשלם שׂכר-דירה. משׂתּכּרים אָנוּ עכשיו לכל צרכינוּ.

שימלי. האוּמנם? שפע כּזה אֶצלכם? ודווקא כּשאֵינני?…

מוֹטיל. זכוּתךָ היא שעמדה לָנוּ, רב שמעוֹן. כּל אַנשי העיר בּאִים לראוֹת אֶת הבּית של מאתיִם האֶלף, ועלינוּ גם אנחנוּ לגדוּלָה. הלא פּועלי רב שמעוֹן אנחנוּ!

שימלי [בּפנים מַבהיקים]. מַה תּשמַענה אָזנַי? האוּמנם כּן הוּא? חַיֵיכם, הדבר הזה יקר בעיני מכּל יְקָר!… קוֹפּיל, האמת הדבר, שהוּא מסַפּר?… מה אַתּה יוֹשב שם כּתרנגוֹלת דוֹגרת על בּיציה?

קוֹפּיל [קם]. אני… אני… היֵה שלוֹם, בּעל-הבּית. אני הוֹלךְ. [פּוֹנה אֶל הדלת].

שימלי. לאָן אָתּה?

קוֹפּיל. אֵין אני יכוֹל לָשבת פּה בּמנוּחָה… [מעיף עין בּקוֹלטוּן]. אני… אֵין אני ערב לידי!…

שימלי [בּגיחוּךְ כּמוּס, אֶל קוֹפּיל ואֶל קוֹלטוּן]. מַה זה היה לָכם? אֵין זאת כּי-אִם השתּוֹללתּם שניכם! [אֶל קוֹפּיל]. שוּב למקוֹמךָ! ואֶת ידיךָ שׂים בּכיסיךָ! דרךִ-אֶרץ, עמךָ!

קוֹלטוּן. כּךְ, כּךְ! למדהוּ דרךְ-אֶרץ, אֶת זה החַיי… [מַפסיק בּאֶמצע].

שימלי. נוּ, נוּ! כּלה דבריךָ! לָמה נעצרתּ פּתאוֹם?

קוֹלטוּן. לא כּלוּם, לא כּלוּם.

שימלי. אִם לא כּלוּם, אֵין לי עליךָ כּלוּם. [מדבּר אֶל קוֹפּיל וּמתכּוון בּמַבּטוֹ הלוֹעֵג אֶל קוֹלטוּן]. קרב הנה, אַל תּהי עיקש, הוֹי אַתּה… חַייט בּן חַייט שכּמוֹתךָ, יִכּנס הרוּחַ בּאבי אבוֹת הטוּמאָה שלך!… [קוֹלטוּן מתכּווץ וסר הצדה. קוֹפּיל חוֹזר בּבוֹשת-פּנים].

מוֹטיל. לוֹחם אַמיץ-לב! גיבּוֹר לברוֹחַ!

שימלי. די, די לָכם! תּנוּני ואֶראֶה אֶת מלאכתּכם! חַכּוּ, הנה אֶחבּוֹש תּחילה אֶת משקפי-הזהב שלי. [מַרכּיב על חוֹטמוֹ משקפי-זהב, ניגָש עם הבּחוּרים אֶל המַראָה, מזדקף, הוֹפךְ ראשוֹ אֶל גבּוֹ, מרים פּתאוֹם אֶת קוֹלוֹ]. מַה זה? מַה טיבוֹ של גבנוֹן זה כּאן?!

מוֹטיל [נבהל]. היכן גבנוֹן?

שימלי [מַראה על גבּוֹ]. כּאן, כּאן! [מרים קוֹלוֹ יוֹתר]. הדיוֹטוֹת! סַנדלָרים! וכי כּךְ לימַדתּיכם לתפּוֹר בּגָדים לעשירים?… גִזרה זוֹ של מי היא?

מוֹטיל. של קוֹפּיל.

שימלי [אֶל קוֹפּיל]. הדיוֹט! סַנדלָר! מַגָפיִם עליךָ לתפּוֹר!… הלא תּשׂימני לחרפּה בּפני כּל העוֹלָם!…

קוֹלטוּן. בּעל-מלָאכה נאֶה! טפוּ!…

קוֹפּיל [ממַשש בּידים רוֹעדוֹת על גבּוֹ של שימלי]. דבר משוּנה, בּנאמנוּת… השד יוֹדע…

שימלי. רק לשני שבוּעוֹת הסיבּותי אֶת עֵינַי – והנה צרה!… בּשביל מי גָזרתּ אֶת המעיל – בּשבילי, אוֹ בּשביל גיבּן?

קוֹפּיל. אַל-נא יִחַר אַפּךָ, בּעל-הבּית. קוֹדם היִית אמנם גיבּן קצת… כּלוֹמַר, כּפוּף מעט…

שימלי. ועכשיו?

קוֹפּיל [מתבּוֹנן]. ועכשיו, בּנאמנוּת… עכשיו כּאִילוּ נתישרתּ…

שימלי [אֶל מוֹטיל]. מה הוּא מפטפּט?

מוֹטיל [ממַשש אֶת גבּוֹ של שימלי]. אָמנם נתישרתּ. כְפי הנראֶה, בּמשךְ שני השבוּעוֹת האֵלה…

שימלי [אֶל קוֹלטוּן]. מה ההמצאה הזאת בּעֵיניךָ? וכי יִתּכן דבר כּזה?

קוֹלטוּן. ולָמה לא יִתּכן? וכי קלים בּעֵיניךָ מאתים אֶלף קרבּוֹנים?…

שימלי [בּהתפּעלוּת]. הבאמת?… אַי-אַי-אַי!… מעשׂי הקדוֹש-בּרוּךְ-הוּא ונפלאוֹתיו!… [זוֹקף קוֹמתוֹ, מַבּיט בּמַראָה]. נכוֹן אני להישבע, כּי אָמנם צדקתּם!… [עוֹמד נפעם]. נוּ, מכּיוָן שכּךְ, הלא בּוַדאי שאֵין צוֹרךְ בּגבנוֹן!… הבה, מוֹטיל, התפּשט-נא אֶת מעילךָ. הלא שנינוּ בּעלי קוֹמה אֶחָת. [מוֹטיל מתפּשט אֶת מעילוֹ. שימלי שׂם עליו אֶת המעיל החָדש]. עוֹד מעט ונראֶה. קוֹפּיל, תּן הנה אֶת הקירטוֹן, אֶת האֶצבּעוֹן וּמַחַט עם חוּט. [קוֹפּיל נוֹתן לוֹ].

קוֹלטוּן. מה אַתּה עוֹשׂה, מר סוֹרוֹקר? אֵין הדבר נאֶה לָךְ!…

שימלי [אֶל הבּחוּרים]. המַשגיח הזה אֵינוֹ נוֹתן להרים ראש!… [אֶל קוֹלטוּן]. אֵין בּכךְ כּלוּם עלי ועל צוָארי. רוֹצה אני להראוֹת לָהם רק זֹאת הפּעם, מי הוּא עמךָ וּבמה כּוֹחוֹ גָדוֹל… [מַחליק בּידוֹ על גבּוֹ של מוֹטיל, מדבּר אֶל קוֹפּיל]. הרוֹאֶה אַתּה, הדיוֹט, סַנדלָר שכּמוֹתךָ? כּךְ צריךְ לעשׂוֹת. כּאן, ליד הצוָארוֹן, תּגבּיה כּדי שתּי אֶצבּעוֹת, וכאן, אֵצל בּית-השחי, תּוֹציא כּדי אֶצבּע אַחַת, והכּל על מקוֹמוֹ יבוֹא בּשלוֹם. [רוֹשם בּקירטוֹן]. שמעוּ-נא מַעשׂי אלוֹהינוּ! מי יאמין לפלא כּזה! היה גבנוֹן – ואֵיננוּ!… [כּורע על בּרכיו, מַבּיט אֶל גבּוֹ של מוֹטיל מלמַטה למַעלה, מזמר בנּהימה]. מ - ל - ךְ עו - זר!

מוֹטיל. וּמושיע וּמגן!

קוֹפּיל [מן הצד]. אוֹ-הוֹ-אוֹ-אוֹ-אוֹ – אוֹי-אוֹי-אוֹי!…

שימלי [קם מעל האָרץ]. ועכשיו אָמוֹד לעצמי. [מסיר אֶת המעיל מעל מוֹטיל, שׂם אוֹתוֹ על עצמוֹ]. נוּ?

קוֹפּיל [מתבּוֹנן]. יִתישב, בעל-הבּית!

מוֹטיל. אבל עליךָ להתהלךְ בּקוֹמה ישרה, רב שמעוֹן!

שימלי. ישרה וּמיוּשרת! [מסיר מעל עצמוֹ אֶת המעיל התּפוּר. קוֹפּיל כּוֹרכוֹ שוּב בּבּד}.

מוֹטיל. יכוֹלים אָנו אֵיפוֹא לָלכת. היֵה שלוֹם, רב שמעוֹן.

שימלי. לכוּ לשלוֹם. וּבוֹאוּ-נא, למַען השם, בּיוֹם השבּת לקידוּש. בּוֹאוּ בּלא שוּם פּיקפּוּקים. הלא אַנשי שלוֹמי אַתּם!

מוֹטיל. נבוֹא, רב שמעוֹן, בּוַדאי נבוא.

שימלי [אֶל קוֹפּיל]. ואַתּה, הדיוֹט שכּמוֹתךָ! [אוֹחז בּשכמוֹ, מאַיֵים עליו בּאֶצבּעוֹ]. להבּא, כּשתּקבל על עצמךָ מלאכתּם של עשירים, היזהר והישמר, לבל יחוּלל שם עמךָ!… אַל תּשׂימני לחרפּה בּפני העוֹלָם כּוּלוֹ!…

קוֹפּיל. מַה זה תּדבּר, בּעל-הבּית? למַענךָ נכוֹן אני, בּנאמנוּת, כּמוֹ למַען אַבּא… [הבּחוּרים יוֹצאִים].

שימלי [אֶל קוֹלטוּן]. בּעלי-מלָאכה מצוּינים! ידיהם ידי-זהב!… [מסיר אֶת המשקפיִם, לוֹבש אֶת הגלימה. אֶל בּיילקה, שנכנסה בּינתים]. בּיילקה, רוֹצה אַתּ לראוֹת מעשׂי אלוֹהינוּ?

בּיילקה. תּיכף! [ממַהרת לַצאת החוּצה].

שימלי [כּלפּי חדר-האוֹכל]. אָטי-מני! בּוֹאִי-נא ותראִי מַעשׂי אלוֹהינוּ! [אָטי-מני וּפריל נכנסוֹת].

אָטי-מני. מה חפצךָ?

פּריל. אֶפשר כּוֹס תּה מן המיחַם הרוֹתח?

שימלי. מַה לי תּה? הבּיטי וּראִי, אָטי-מני. הלא אוֹמרים הם, כּי על-ידי הזכּיוֹן הגָדוֹל כּאִילוּ נתישר גבּי! [מַפנה אֵליה ערפּוֹ]. הרוֹאָה אָתּ?

אָטי-מני. אני אֵינני רוֹאָה כּלוּם!

שימלי. אֶפשר תּיטיבי אַתּ לראוֹת, פּריל? הבּיטי-נא, הלא אִשה בּעלת-שׂכל אָתּ.

פּריל. אֵיפה אַבּיט? המפּנים אִם מאָחוֹר?

שימלי. גם מפּנים, גם מאָחוֹר. גב ישר, האֵין זאת? שוּב אֵין גבנוֹן של חַייטים?

פּריל. גבנוֹן? יִשמרנוּ אלוֹהים! מנַיִן לךָ גבנוֹן? בּשפע כּזה, בּלא עֵין-הרע!…

אָטי-מני. נלךְ, פּריל. הלָה משטה בּנוּ. אָכל ארוּחָה שמנה, ולבּוֹ טוֹב עליו!…

פּריל. כּה יִתּן אלוֹהים לכל אהוּבי-נַפשי! [שתּיהן פּוֹנוֹת לָלכת].

שימלי. חַכּינה, נשים. יֵש בּכן צוֹרךְ כּאן. [אֶל קוֹלטוּן]. אָמַרתּ אֵיפוֹא, כּי צריכים אנחנוּ לבשל לכבוֹדם ארוּחַת-ערב?

קוֹלטוּן. חַייבים אנחנוּ!

שימלי [אֶל אָטי-מני]. אוֹרחים יבוֹאוּ אֵלינוּ הערב.

קוֹלטוּן. אוֹרחים חשוּבים!

אָטי-מני. מי הם האוֹרחים?

שימלי [כּוֹפף אֶצבּע אֶחָת]. ראשית, סוֹלוֹמוֹנטשיק.

קוֹלטוּן [מתקן]. סוֹלוֹמוֹן גריגוֹרייֶביץ!

שימלי [כּוֹפף אֶצבּע שניה]. שנית, דוֹדוֹ אָשר פיין.

קוֹלטוּן. רב אָשר פיין!

שימלי [כּוֹפף אֶצבּע שלישית]. שלישית, גוֹלדה אִשתּוֹ.

קוֹלטוּן. רעיתוֹ!

אָטי-מני [מעוָה פּניה]. מה עלה על דעתּם פּתאוֹם? מי קרא לָהם?

שימלי. אַל תּחקרי בּמוּפלָא ממךְ וּבשלי ארוּחַת-ערב. אבל ארוּחת-עֶרב כּהלָכה! השוֹמַעת אָתּ? אשר לא בּישלוּ אבוֹתינוּ בּמצרים!…

קוֹלטוּן. אשר תּהיֶה לכבוֹד לאריסטוֹקראטים כּאֵלה, חֶה - חֶה.

אָטי-מני. מה אוּכל לבשל לָהם בּעֶצם ימי החול? אֶת צרוֹתי?

שימלי. הכיני להם מין דבר מיוּחָד… אשר יכריעֵם לָאָרץ… מין עמךָ…

אָטי-מני. כּדוֹמה למשל?

שימלי. כּדוֹמה למשל, נֹאמַר… [מַקיש בּאֶצבּעוֹתיו]. מין אַוָז צלוּי כּהלָכה!

אָטי-מני. שוּב אַוָז? אוֹיה לי, הלא בּמשךְ שני השבוּעוֹת כּבר אָכלנוּ חמשה עשׂר אַוָזים!…

פּריל. בּאמת אָמרוּ, כּי מיוֹם שהצליח אלוֹהים אֶת מַעשׂיכם מתהלכים אַוזי כּתריאֵליבקה אבלים וַחפוּיֵי-ראש מתהלכים הם… [מן החוּץ בּאה בּיילקה].

בּיילקה. מה האספה הזאת לָכם?

שימלי. עוֹסקים אָנוּ כּאן בּהלכוֹת אַוָזים.

אָטי-מני. בּוֹאִי, פּריל, אֶל חדר-הבּישוּל, ונראֶה שם אֵיךְ יִפּוֹל דבר. אֵין נוֹתנים כּלָל להשיב רוּחַ!

פּריל. כּה יִתּן אלוֹהים לכל אהוּבי-נַפשי!… [שתּיהן יוֹצאוֹת. בּיילקה פּוֹנה אֶל חַדרה].

שימלי. חַכּי-נא, בּיילקה, צריךְ אני לאמוֹר לָךְ דבר. אוֹרחים יבוֹאוּ אֵלינוּ הערב.

קוֹלטוּן. אוֹרחים חשוּבים!

שימלי. סוֹלוֹמוֹנטשיק עם משפּחתּוֹ, ירוּם הוֹדה.

קוֹלטון. בּבּיקוּר הראשוֹן!

שימלי. הלא נַעשׂים אָנוּ שוּתּפים לָהם.

קוֹלטוּן. ואֶפשר יוֹתר משוּתּפים, חֶה - חֶה.

בּיילקה. טוֹב. עתּה ידעתּי. [פּוֹנה לָלכת].

שימלי. חַכּי! לָמה תּברחי?… כּן, מה היה בּרצוֹני לאמוֹר לָךְ עוֹד? [ניגָש אֶל שוּלחַן-הכּתיבה]. כּבר קראת אֶת המכתּבים?

בּיילקה. לא אֶת כּוּלָם. אחָדים מהם כּתוּבים בּכתב מסוּלסל כּל-כּךְ, שאֵין לָדעת, מה הם רוֹצים.

שימלי. קראִי לעֵת-עתּה אֶת אֵלה, שאַתּ יוֹדעת. [בּיילקה יוֹשבת אֶל השוּלחָן]. הבה אֶקרא לאִמא, תּשמע ותיהנה גם היא. [קוֹרא]. אָטי-מני, בּוֹאִי הנה, אֶל האוּלָם! [אֶל בּיילקה]. ואַתּ קחי נייר וכתבי שם אֶת המַגיע לכל אֶחָד ואֶחָד.

אָטי-מני [חוֹזרת]. מַה נתחַדש שוּב?

שימלי. קוֹראִים אנחנוּ אֶת המכתּבים.

אָטי-מני. אהא! לשמוֹע, כּיצד מַזילים זהב מכּיסךָ! [יוֹשבת].

שימלי. אִשה! וכי הזהב שלי הוּא? של הקדוֹש-בּרוּךְ-הוּא הוּא!… [אֶל בּיילקה]. נוּ? מה הם כּוֹתבים שם, בּני עמךָ? [שׂם אֶת המשקפים על חוֹטמוֹ, מכין עצמוֹ לשמוֹע. קוֹלטוּן תּוֹמךְ גוּפוֹ בּשוּלחָן שמנגד, סיגָרתוֹ בּפיו ורגליו מוּרכּבוֹת זוֹ על-גבּי זוֹ].

בּיילקה [מעיֶינת בּמכתּבים]. המכתּב הזה בּא מיהוּפּיץ, מאִשה אַלמנה. כּוֹתבת היא, כּי נשארה עזוּבה בּאֵין מפרנס, עם חמשה ילָדים קטנים, עוֹלָלים ויוֹנקים, ועם שתּי בּנוֹת בּוֹגרוֹת, האַחַת עוֹמדת להינשׂא.

שימלי. כּתבי לָה עֶשׂרים וַחמשה.

אָטי-מני. עֶשׂרים וחמשה קרבּוֹנים? בּמה גָדל חנה בּעֵיניךָ?

שימלי. מצוַת הכנסת-כּלה היא הגדוֹלה בּכל המצווֹת. הנה גם לָנוּ בּת, העוֹמדת להינשׂא. [מַחליק על ראש בּיילקה]. ואֶתּן לָה נדוּניה, אִם יִרצה השם, למַעלה מעֶשׂרים וחמשה קרבּוֹנים! [אֶל בּיילקה]. בּקיצוּר, כּתבי לָה עֶשׂרים וֶחמשה! [בּיילקה כּותבת]. ועתּה סעי הלאָה!

בּיילקה. וּבמכתּב הזה מבקש אֶחָד כּסף לרגל. צַבָּע היה, וצָבע גג של בּית-יִראָה, ונפל מעל הגג, ונשבּרה רגלוֹ. והריהוּ צריךְ להתקין לוֹ רגל של עֵץ.

אָטי-מני. כּן יֹאבדוּ! לא היה צריךְ לטפּס על גגוֹת של בּתּי-יִראָה!…

שימלי [מתקצף]. פָּטִי-מָטִי, השוֹמַעת אַתּ מַה שפּיךְ מדבּר? הלא בּעל-מלָאכה עני הוּא, מבּני עמךָ! מַה לא יעשׂה יהוּדי בּשביל פּרנסה?… כּתבי – גם לוֹ עֶשׂרים וֶחמשה!

אָטי-מני. וכי נטרפה דעתּךָ עליךָ? מַה יִשאֵר לעצמךָ?

שימלי. אַל תּתעצבי. עוָד יִשאֵר לָךְ די והוֹתר… וּמַה טיבוֹ של מכתּב זה עם החוֹתם האָדוֹם?

בּיילקה. כּאן מבקשים כּסף מעיירה קטנה לספריה יהוּדית.

אָטי-מני. למַה יהוּדית?

בּיילקה. לספריה יהוּדית, לקריאַת ספרים.

אטי-מני. כּל צרוֹתי יחוּלוּ על ראשם! מַה צורךִ לָהם בּספרים?

שימלי. צא וסַפּר לָה, מַה צוֹרךְ לבני-אָדם בּספרים!… בּהמה. להשׂכּלה! לחָכמה וָדעת!… וּבכן, כּמה נכתּוֹב לָהם, דרךְ משל? הא, פּאני קוֹלטוּן, מַה דעתּךָ? הלא אַתּה מבין בּענינים אֵלוּ?

קוֹלטוּן. כּסבוּר אני, שחמשה יספּיקוּ לָהם.

אָטי-מני. בּעל-צדקה בּכסף אחרים… גם שלוֹשה יספּיקוּ לָהם!

שימלי [אֶל בּיילקה]. כּתבי אֵיפוֹא שמוֹנה קרבּוֹנים.

אָטי-מני. מה החשבּוֹן של שמוֹנה?

שימלי. חשבּוֹן פּשוּט. הוּא אוֹמר חמשה, ואַתּ אוֹמרת שלוֹשה – הרי זה בּיחד שמוֹנה… וּמַה להלן?

בּיילקה. להלן יֵש מכתּב משוּנה, כּתוּב רוּסית, מכּוֹמר.

שימלי [משתּוֹמם]. מכּוֹמר דווקא?

אָטי-מני. אֶלָא מה? שמוּעה שמעוּ, כּי אָדם מטוֹרף מחַלק כּסף, ונזעקוּ כּמרים עם שדים ורוּחוָת…

בּיילקה. לא כּוֹמר גָמוּר הוּא, אֶלָא סגן-הכּוֹמר. כּוֹתב הוּא: אנשים רעים העלילוּ עליו, כּי שוֹתה שיכּוֹר הוּא. עמדוּ וגירשוּהוּ מן הכּנסיה, והרי הוּא מחוּסר לחם.

שימלי [מגחךְ בּמבוּכה]. מין עמךָ כּזה?!…

אָטי-מני. טפוּ! כּתבי לוֹ קדחת!

קוֹלטוּן [ניגָש אֶל השוּלחָן]. ואני אוֹמר, כּי כּאן ראוּי היה לכתּוֹב דווקא עֶשׂרים וַחמשה!

אָטי-מני [קוֹפצת ממקוֹמה]. אַל יִזכּה לכךְ עד העוֹלָם! עֶשׂרים וחָמש מַכּוֹת אֶכתּוֹב לוֹ, וּמַכּה טריה על גבּיהן!…

קוֹלטוּן. אַל-נא בּאַפּךְ, מַאדאם. כּאן ענין אַחר לגמרי! לא יהוּדי הוּא זה, עליִךְ לָדעת, אֶלָא נוֹצרי! אַדרבּה, יִשמַע כּל העוֹלָם ויֵדע!… [אֶל שימלי]. ולא זוֹ בּלבד היִיתי אוֹמר: קח-נא אֶת עֶשׂרים וַחמשה הקרבּוֹנים מן האִשה האַלמנה ותן אוֹתם להכּוֹמר.

שימלי. כּך דווקא? אַיֵה אֵיפוֹא היוֹשר?

קוֹלטוּן. לָמה לָה להאַלמנה כּסף? מַה-נַפשךָ: אִם בּת יפה לָה, הלא יִמָצאוּ קוֹפצים עליה גם בּלא כּסף; אֶלָא שמכוֹעֶרת היא – הלא סתם אֵין מַה לדבּר עליה!

שימלי. יוֹשר משוּנה!… [אֶל בּיילקה]. הכּלָל, הכּוֹמר העלוּב הלא מתכּוון לכוֹס ייש – כּתבי לוֹ אֵיפוֹא מַחצית השקל… [קוֹלטוּן מניע בּראשוֹ, סר הצדה]. וזה מהוּ?

בּיילקה. זה מכתּב בּלשוֹן-הקוָדש.

שימלי. בּלשוֹן-הקוֹדש? [מתגרד בּפאָתו, בּניגוּן]. לשוֹן-הקוֹדש ענין רע וּמַר הוּא!…

קוֹלטוּן. לשוֹן-הקוֹדש הניחוּ לי! הלא לָמַדתּי לפנים בּחדר. [לוֹקח אֶת המכתּב, מַבּיט בּוֹ ארוּכּוֹת]. הכּתב כּתב קשה מאוֹד… חַכּוּ רגע, הבה נראֶה… [קוֹרא בּהפסקוֹת]. “לכבוֹד – הרבּני – הנגיד – המוּפלָג – המפוּרסם – השלם – עוֹשׂה – צדקה – בּכל – עֵת – מוֹהרר – רב שמעוֹן”…

שימלי. אוֹהוֹ! תּוֹאר הגוּן!… נו, סַע הלאה!

קוֹלטוּן. הלאה… מלה משוּנה מאוֹד… “אֲחַדַשַהַט”…

שימלי. מילא, דלג על מלה זוֹ, ויִהיֶה פּחוֹת מלה אֶחָת… הלאה!

קוֹלטוּן. חַכּה רגע… [קוֹרא]. “הנני”… כּן, מלה זוֹ נקראת “הנני”… “הנני – העני – ממַעשׂ”…

שימלי. מתּוֹךְ המַחזור?… [עוֹמד עמידה של חַזן, מרים קוֹלוֹ בּניגוּן]. אוֹי ה - נני! ה - ע - ני מ - מַ - עשׂ!… נוּ? מה הוּא כּוֹתב עוֹד, אוֹתוֹ עמךָ?

קוֹלטוּן. כּתב נפתּל מאוֹד… נוּ-נוּ! גם זאת לכתיבה תּיחָשב!…

שימלי [אֶל בּיילקה]. הכּלָל, כּתבי לוֹ עשׂרה קרבּוֹנים.

אָטי-מני. בּמה זכה לעשׂרה קרבּוֹנים?

שימלי. תּוֹאר אָרוֹךְ כּזה בּעשרה קרבּוֹנים לא בּכל יוֹם יִמָצא בּשוּק!

אָטי-מני. הלא אֵינךָ יוֹדע עדיֵין, מה הוּא שוֹאֵל ממךָ? אֶפשר שהוּא חוֹלק לךָ כּבוֹד סתם?

שימלי. אֵין חוֹלקים כּבוֹד חינם!… [אֶל בּיילקה]. יֶש לָךְ עוֹד מכתּבים?

בּיילקה. אֶת השאָר קשה לקרוֹא.

שימלי. הצפּיני אֵיפוֹא אֶת הנייר בּאַרגָז. אִם יִרצה השם, כּשאקבּל מאוֹצר המלוּכה אֶת מאתים האֶלף, תּהיֶה זאת ראשית חוֹבתי לשלם!

אָטי-מני. בּיילקה, אוֹיה לי! הן לא אָכלתּ היוֹם!

שימלי. וּבאמת, בּתּי, לָמה אַתּ יוֹשבת בּתענית מתּוֹךְ רוֹב עוֹשר וכבוֹד?

בּיילקה. שׂבעה אני בּעוֹשר וּבכּבוֹד… [יוֹצאת עם אִמה אֶל חדר-האוֹכל].

שימלי [יוֹשב אֶל השוּלחָן, לוֹקח ספר וּמעיֵין בּוֹ, מזמר בּפני עצמוֹ]. אוֹי ה - נני העני ממַעשׂ!…

קוֹלטוּן. חוֹששני, שבּתּךָ העלמה תּגרוֹם לָנוּ צרוֹת צרוּרוֹת.

שימלי. מַה פּירוּש?

קולטון. עלוּלה היא מרוֹב טובה לבעוֹט בּשידוּךְ.

שימלי. וכי דיבּרתּ עמה?

קוֹלטוּן. האני אדבּר עמה? [דוּמיה קלה]. ויוֹדע אַתּה? בּעֵינַי לא ישר הדבר, שההדיוֹטוֹת מסתּוֹבבים כּאן.

שימלי. אֵילוּ הדיוֹטוֹת?

קוֹלטוּן. הבּחורים.

שימלי. מה ענין הבּחוּרים לכאן?

קוֹלטוּן. גם לָהם, עליךָ לָדעת, עיִן רוֹאָה ולב חוֹמד.

שימלי. הבל תּדבּר!… [מַבּיט בּוֹ]. שני הבּחוּרים?

קוֹלטוּן. אִם שניהם, אוֹ אֶחָד מהם – עד כּדי כּךְ לא העמַקתּי לחַטט… אבל… המבין אָתּה? הלא עגמת-נפש היא מאֵין כּמוֹה. בּוַדאי יודע אַתּה, כּי לפנים נשׂאתי גם אני עין…

שימלי. אֶת זה שכח!

קוֹלטוּן. הלא אָמַרתּי: לפנים… היוֹם לא לָנוּ הדבש…

שימלי. מילא, בּקיצוּר?

קוֹלטוּן. בּקיצוּר, הוֹלךְ אני לשם, לראוֹת עד היכן הגיעוּ הדברים. ואוּלָם סבוּר אני, כּי לא יזיק לךָ, אִם תּתהה פּה גם בּקנקנה של בּתּךָ, חה- חֶה…

שימלי. מוּטב. לא ענינךָ הוּא זה.

קוֹלטוּן. וּבכן, אני הוֹלךְ. [פּוֹנה לָלכת ושב]. כּן, עיקר שכחתּי. היודע אַתּה, מַר סוֹרוֹקר, כּי אֵיןָ לך עדיִין שם?

שימלי. אֵיזה שם?

קוֹלטוּן. שם רוּסי. שמךָ ושם אָביךָ, כּראוּי לאריסטוֹקראט.

שימלי. לָמה לי שם רוּסי?

קוֹלטוּן. אֶלָא כּיצד תּיקרא בּפי העוֹלָם? כּיצד, דרךְ משל, יִקרא לךָ החָתן סוֹלוֹמוֹן גריגוֹרייֶביץ? רב שמעוֹן? רב שימלי? מי אַתּה – רב? אוֹ מלמד?

שימלי. אם כּן, אֵיפה אֶפשר לקנוֹת שם הגוּן?

קוֹלטוּן. אֵין אַתּה צריךְ לקנוֹת. הנה אֶעשה לךָ אֶת הדבר הזה על רגל אֶחָת. מה היה שם אָביךָ?

שימלי [כּמַעביר על דעתּו]ֹ. שם אַבי, עליו השלוֹם? נַניחַ, כּי שמוֹ היה רב מוֹטיל, רב מוֹטיל סוֹרוֹקר.

קוֹלטוּן [מתּוֹךְ התבּוֹננוּת]. רב מוֹטיל… מוֹטיל הוּא מַאקאר. ושמךָ הלא סֶמיוֹן. אִם כּן, יִקָרא שמךָ בּסךְ-הכּל סֶמיון מַאקארוֹביץ!

שימלי. סמיוֹן מַאקארוֹביץ?… מילא, מַניחַ אני לךָ, ששמי הוא סמיוֹן. כּיצד אָמַרתּ? מאתים אֶלף קרבּוֹנים… אבל בּמה חָטא אבי, שיִקָרא שמו מאקאר? הלא היה כּל ימיו, אִבּדל ממנוּ לאוֹרךִ ימים, חַייט תּמים וישר, מטוֹבי בּני עמךָ!… חַכּה-נא אֵיפוֹא. ואַתּה? מה יִהיֶה שמךָ הקדוֹש, אשר יִקַרא לָךְ?

קוֹלטוּן. שמי יֶפים פּאנטילימוֹנוֹביץ.

שימלי. שם נאֶה מאֵין כּמוֹהוּ! [קם, מתּוֹךְ כּוֹבד-ראש]. היוֹדע אַתּה אֵת אשר אוֹמַר לךָ, ידידי יֶפים פּאנטאלוֹנוֹביץ?

קוֹלטוּן. לא פּאנטאלוֹנוֹביץ, אֶלָא פּאנטילימוֹנוֹביץ.

שימלי. אַחַת היא… היוֹדע אַתּה אֵת אשר אוֹמַר לךָ, יוּכים פּאנטאלוֹנוֹביץ? [בּאנחה, מנַענע ראשוֹ]. אנָא, לכה-נא לכל הרוּחוֹת!…

קוֹלטוּן [מַבּיט בּוֹ רגע כּמבוּלבּל, נוֹתן קוֹלוֹ בּצחוֹק]. חַה - חַה - חַה!… אני הוֹלךְ, אני הוֹלך!… [יוֹצא. שימלי מגחךְ, עוֹבר ויוֹשב על אַחַת הסַפּוֹת, שב לקרוֹא בּספר, כּשהוּא מוֹליךְ אֶצבּעוֹתיו על-פּני השוּרוֹת. מן חדר-האוֹכל בּאה בּיילקה].

שימלי [מרים ראשוֹ]. כּבר אָכלתּ?

בּיילקה. כּבר אָכלתּי. [רוֹצה לעבוֹר אֶל חַדרה].

שימלי. חַכּי מעט, לָמה תּברחי כּל היוֹם מפּני?… [קם]. הגידי לי, בּיילקה בּתּי, מַדוּע פּנַיִךְ כּכה?

בּיילקה. כּיצד – כּכה?

שימלי. לא כּפני עמךָ… אֵין אני רוֹאֶה בּךִ שוּם סימן של שׂמחה, כּאִילוּ לא זכיתי כּלָל בּזכּיוֹן הגָדוֹל!

בּיילקה. אֵינני יוֹדעת, אַבּא, אִם אני זכיתי על-ידי זכיוֹנךָ הגָדוֹל. כּמדוּמה לי, שאני הפסַדתּי.

שימלי [בּפנים חמוּרים]. מה הדברים האֵלה בּפיךְ, בּיילקה?

בּיילקה. מַה יוֹעיל לי הזכּיוֹן הגָדוֹל, אִם אֵלה הרצוּיִים לי אֵינם בּאִים אֵלינוּ?

שימלי. אֵלה הרצוּיִים לָךְ?… מי הם, כּדוֹמה למשל, אֵלה הרצוּיִים לָךְ? [בּוחנה בּעֵיניו]. הגידי-נא לי, האֵין כּוונתךְ להדיוֹטוֹת?

בּיילקה. אֵילוּ הדיוֹטוֹת?

שימלי. שני הבּחוּרים. מוֹטיל וקוֹפּיל.

בּיילקה. לָמה תּקרא אוֹתם בּשם הדיוֹטוֹת? הלא אנשים כּעֶרכּנוּ הם. [בּלעג]. כּיצד אַתּה אוֹמר? “אנשי מספּריִים וָמַחַט, בּני יִשׂראֶל עמךָ”…

שימלי [מגחךְ]. וכי מי אוֹמר אַחרת? אָמנם שניהם בּעלי-מלָאכה יקרים, ידיהם ידי-זהב. ואַף-על-פּי-כן עכשיו הם שעטנז כּאן.

בּיילקה. מַדוּע?

שימלי. כּךְ. עוֹד תּחיִי ותדעי [מַבּיט אֶליה בּגיחוּךְ כּמוּס. בּיילקה עוֹשׂה תּנוּעה נרגזת]. הכּלל, בּתּי, רוֹצה אני, כּי העֶרב, לכבוֹד האוֹרחים, תְתקשטי בבגָדיִךְ הנאִים, כּראוּי לבתּו היחידה של שימלי.

בּיילקה. האוֹרחים הלא יבוֹאוּ אֵליךַ ולא אֵלָי!

שימלי. אֵין לָדעת… [מוֹסיף להבּיט אֵליה בּגיחוּךְ הכּמוּס. בּיילקה רוֹצה לענוֹת דבר, הוֹפכת פּתאוֹם אֶת ראשה וּפוֹנה אֶל חַדרה. שימלי הוֹלךְ אַחריה]. וּבכן, תּתלבּשי?

בּיילקה. עוֹד אֶחיֵה ואֵדע!… [יוֹצאת, סוֹגרת אַחריה אֶת הדלת. שימלי מגחךְ בּמבוּכה. אַחַר-כּךְ הוּא חֹוזר אֶל הסַפּה, מַעמיק עֵיניו בּספר. בּינתים בּאה אָטי-מני מן חדר-האוֹכל, יוֹשבת ממוּלוֹ, מַבּיטה אֵלָיו].

אָטי-מני. שמעוֹן! [שימלי אֵינוֹ עוֹנה]. שמעוֹן, שאֵלה יֶש לי לשאָלךָ. [שימלי אֵינוֹ גוֹרע עֵיניו מן הספר]. לָמה ישבתּ בּעֶצם ימי החוֹל לקרוֹא אֶת ה“צאֶינה-וּראֶינה”?

שימלי. לא “צאֶינה וּראֶינה” הוּא זה, אֶלָא סיפּוּר-המַעָשׂה.

אָטי-מני. פּישפּש וּמצא מלָאכה לעֵת זקנתוֹ!

שימלי [עֵיניו בּספר]. הרפּי ממני! הניחי גם לי ליהנוֹת מעוֹלָמי!

אָטי-מני. המזה אַתּה נהנה? מסיפּוּר-המַעשׂה?

שימלי [מרים ראשוֹ מעל הספר]. אֵין זה סיפּוּר-המַעשׂה, אֶלָא מין… מין בּיקוֹרת מאֵת לץ אֶחָד, המתלוֹצץ על כּל העוֹלָם כּוּלוֹ ושם קרא לעצמוֹ “שלוֹם-עליכם”.

אָטי-מני. שלוֹם עליכם? עליכם שלוֹם!… מַה פּסול מצא בּעוֹלָם?

שימלי. בּעוֹלָם לא מצא שוּם פּסול. ורק כּותב הוּא כּאן על חַייט אֶחָד, שהיה לפני עני ואֶביון ועלה פּתאוֹם לגדוּלָה ונַעשׂה עשיר.

אָטי-מני. והרי עֵינוֹ צרה בּוֹ?

שימלי. אַדרבּה, עֵינוֹ יפה בּוֹ בּמאוֹד מאוֹד, אֶלָא שהוּא שׂם לצחוֹק אוֹתוֹ ואֶת אִשתּוֹ החַייטת. בּיִחוּד, אֶת אִשתּוֹ… מַמזר מאֵין כּמוֹהוּ! עמךָ גָמוּר!…

אָטי-מני. כּל צרוֹתי יחוּלוּ על ראשוֹ!… שמַע-נא, שמעוֹן, הנח אֶת השיקוּץ הזה. שאֵלָה יֶש לי לשאָלךָ.

שימלי. כּדוֹמה למשל?

אָטי-מני. לָמה בּאִים אֵליךָ האוֹרחים היוֹם?

שימלי. מַזל טוֹב! כּלוּם אֵינךְ יוֹדעת? זרה אַתּ פּה בּבּית?

אָטי-מני. יוֹדעת אָני. אבל… הדבר לא ישר בּעֵיני.

שימלי. האוּמנם? בּעֵינַיִךְ לא ישר הדבר? אָכן מפּיךְ אֶשאַל עֵצוֹת!

אָטי-מני. וּביילקה, כּפי שאני רוֹאָה, אַף היא אֵין לבּה אֶל אֵלה.

שימלי. בּיילקה אֵינה אֶלָא תּינוֹקת. יכוֹלה היא עדיִין לסמוֹךְ על אָביה!

אָטי-מני. רווק זקן, בּעווֹנוֹתינוּ הרבּים, וגם מיחוּש ריאוֹמַאטי בּידוֹ.

שימלי. ראשית, לא מיחוּש ריאוֹמַאטי, אֶלָא סתם כּךְ, קצת הצטננוּת… ושנית, יִחוּס המשפּחה. והעיקר – עֵסק הבּתּים.

אָטי-מני. לָמה לךָ כּל העֵסק הזה? לָמה לךָ בּתּים?

שימלי [קם, מניע בּספר אשר בידוֹ]. כּבר אָמַרתי לָךְ שמוֹנה עֶשׂרה פּעמים, כּי לא העֵסק עצמוֹ מוֹשךְ אֶת לבּי, אֶלָא הטוֹבוֹת אשר אֶעשׂה לבני-אָדם. מבָּתַּי לא ישליכוּ בּעלי-מלָאכה עניִים החוּצה! אני אָשׂים קץ למנהג זה של השלָכת עניִים מדירוֹתיהם!…

אָטי-מני. האִם בּשביל זה זכית בּזכּיוֹן הגָדוֹל?

שימלי. אֶלָא בּשביל מה? בּשביל שנֹאכל בּכל יוֹם מרק עם דייסה?… כּל ימי יִחַלתּי – וּבעֶזרת השם הנה תּוֹחַלתּי בּאה. וּבכן? מַה יִהיֶה מעתּה? אֵין עוֹד דבר ליחל אֵלָיו, הזכיוֹנוֹת הגדוֹלים לא יִשָנו פּעמיִים… צריךְ אֵיפוֹא לָקוּם ולעשׂוֹת מַעשׂה, צריךְ להראוֹת לכל העוֹלָם, מי הוּא עמךֹ!…

אָטי-מני. אֵלה דרכי שגעוֹנךָ!… חַיֶיךָ, מוּטב שנתּן אֶת הכּסף בּהלוָאוֹת קטנוֹת ונתפּרנס מן הריבּית.

שימלי [נוֹתן בּה עֵיניו, צוֹעֵק]. פֶּטי-מָטי! הזאת היא העֵצה הנאָה, היעוּצה לי ממךְ? להיוֹת מַלוה בּריבּית? עלוּקה מוֹצצת דם עניִים?… אַל-נא יִזכּוּ שׂוֹנאַי לכךְ!… [מַשליךְ בּחמתוֹ אֶת הספר לָאָרץ].

אָטי-מני. הס! מַה לךָ כּי הרימוֹת קוֹלךָ? ולָמה אַתּה מַקניטני כּל היוֹם בּפָטי-מָטי? שמעוֹן! מַחַט וחוּט מדבּרים מתּוֹךְ גרוֹנךָ!…

שימלי. החרישי, אָתּ! דרךְ-אָרץ! וכי שכחתּ, מי אָני?!

אָטי-מני. ראֵה-נא, מי הוּא המתנַשׂא עלי! מַה-נַפשךָ: אִם אַתּה גביר, הרי אני גבירה!

שימלי. גבירה נאָה! טפוּ עליִךְ!

אָטי-מני. טפוּ גם עליךָ!… [בּפּתח מתגלה מנדל].

מנדל. בּיש-המַזל הוֹרס לָבוֹא אֶל הבּית.

שימלי. אֵיזהוּ בּיש-המַזל?

אָטי-מני. בּוַדאי מַחזיר על הפּתחים. מי יבוֹא אֵליךָ?

שימלי [צוֹעֵק]. כּל הבּא אֵלי – תּנהוּ להיכּנס! השוֹמע אַתּה מַה שאוֹמרים אֵליךָ, מנדיוּק טיפּש שכּמוֹתךָ? תּן להיכּנס כְל אִיש! פּתח דלתיִם ושער!… [מנדל פּוֹתח אֶת הדלת. נכנס בּיעף סוֹלוֹבייטשיק, מנַענע ידיו כּלפּי הפּתח, מַשיב אֶל פּניו בּמטפּחתּוֹ].

סוֹלוֹבייטשיק. אוּף! בּית זה שלָכם, בּלא עֵין-הרע, אֵין נוֹתנים אִיש לדרוֹךְ על ספּוֹ! מיוּחָד בּמינוֹ!…

שימלי. עוֹנש מן השמים! העמידוּ לי שוֹמר-יִשׂראֵל בּפּתח, ואֵין תּקוּמה בּפניו!… [נרגָע]. יֶש לךָ חדשוֹת?

סוֹלוֹבייטשיק [מַראֶה בּידיו}. מלוֹא חָפנַיִם! מיוּחָדוֹת בּמינן!… [אֶל אָטי-מני]. על-פּי דין ועל-פּי יוֹשר צריךְ היִיתי לבקש מאֵת המַאדאם שתּחיֶה, כּי תּגיש לָנוּ מעט יֵין-דוּבדבנים, כּי החוֹם גָדוֹל מנשׂוֹא! [מַשיב בּמטפּחתּוֹ אֶל פּניו]. אבל הזמַן קצר – צריכים אָנוּ לָרוּץ! כּוּלָנוּ!

שימלי. לָרוּץ לאָן?

סוֹלוֹבייטשיק. שווּ בּנַפשכם – אֶל רב אָשר פיין בּכבוֹדוֹ וּבעצמוֹ!

שימלי. מה החרדה הזאת פּתאוֹם?

סוֹלוֹבייטשיק. זה כּבר הגיע זמן! שהרי כּל העיקר כּאן הוּא רב אָשר. בּלא רב אָשר אין הקוֹנבּינַאציה קרוּאָה קוֹנבּינַאציה. כּי סוֹלוֹמוֹנטשיק, עליכם לָדעת, הלא יוֹרשוֹ היחידי הוּא…

שימלי. זאת ידענוּ… מילא, בּקיצוּר?

סוֹלוָבייטשיק. מילא, בּקיצוּר, בּאתי אֶל רב אָשר. והנה לא אָבוֹא לסַפּר פּה לפניכם, כּיצד קיבּלוּ שם אֶת פּנַי – זהוּ דבר מיוּחָד בּמינוֹ! סוֹף מַעשׂה – רוֹצה הוּא, כּי אַתּם תּבוֹאוּ אֵלָיו תּחילה, תּיכף וּמיד, ורק אַחַר-כּךְ ישלמוּ לָכם מידה כּנגד מידה ויבוֹאוּ אליכם לארוּחַת-הערב.

שימלי. מַה טעם?

סוֹלוֹבייטשיק. טעם פּשוּט. “רב שמעוֹן סוֹרוֹקר, הוּא אוֹמר, אָמנם יהוּדי נאֶה הוּא, מי יִתּן, הוּא אוֹמר, ויִרבּוּ כּמוֹתוֹ בּין עשירינוּ, צדקת פּזרוֹנוֹ, הוּא אוֹמר, עשׂתה לָה כּנפיִם בּכל העוֹלָם…”

שימלי. כּךְ אָמר?

סוֹלוֹבייטשיק. כּךְ, בּדברים אֵלוּ מַמש. כּה אֶראֶה חַיִים עמךָ ועם אִשתּךָ אשר אָהבתּ!…

שימלי. אָטי-מני, השוֹמַעת אָתּ?

אָטי-מני. שוֹמַעת, שוֹמַעת אָני! וכי אֵין לי אָזנַיִם לשמוֹע?

סוֹלוֹבייטשיק. “צדקת פּזרוֹנוֹ, הוּא אוֹמר, אָמנם עשׂתה לָה כּנפיִם בּכל העוֹלָם, ואַף-על-פּי-כן, הוּא אוֹמר, אַל תּשכּחוּ אַף רגע, כּי אני רב אָשר פיין! אֵיני מדבּר שוּב בּזה, הוּא אוֹמר, שרב שמעוֹן הוּא עדיִין עוּל-ימים בּפני!”…

שימלי. אָמנם צדק מאוֹד!…

סוֹלוֹבייטשיק. וכי עדיִין מפקפּק אָתּה?… הכּלל, צריכים אנחנוּ לָרוּץ תּיכף וּמיד! [אֶל אָטי-מני]. אַתּ, מַאדאם, לכי לבשי-נא, בּמחילָה מכּבוֹדךְ, אֵת כּל מיני הסידקות ואֶת תּמרוּקי הנשים שלְך, אבל מן המוּבחָר אשר קנוּ בּשבילךְ!… [אָטי-מני מַבּיטה אֶל בּעלה כּשוֹאֶלת].

שימלי. לכי, לכי. ורק עשׂי אֶת הדבר בּקיצוּר נמרץ. [אָטי-מני מנידה כּתפיה, יוֹצאת].

סוֹלוֹבייטשיק. ואַתּה, רב שמעוֹן, שׂים-נא על ראשךֹ, בּמחילה מכּבוֹדךָ, אֶת ארוּבּת-העשן החדשה. כּלוֹמַר, אֶת הצילינדר. וגם לבתּךָ הכּלה תֹּאמַר, כּי תּכין אֶת עצמה.

שימלי. גם היא צריכה להיוֹת שם?

סוֹלוֹבייטשיק. וכי עדיִין מפקפּק אָתּה? הלא בּלעדיה כּל הקוֹנבּינַאציה אֵינה קוֹנבּינָאציה!

שימלי [מתגָרד בּפאָתוֹ]. חוֹששני, שעם בּתּי אני עוֹמד עדיֵין בּמַה-טוֹבוּ.

סוֹלוֹבייטשיק. מַה טעם?

שימלי. כּמה טעמים בּדבר. ראשית, רווק זקן, עליךָ לָדעת.

סוֹלוֹבייטשיק. כּלוּם לָזה אַתּה קוֹרא זקן? סלח-נא לי, אִם כּן, אֵין אַתּה יוֹדע מנהגוֹ של עוֹלָם! אַדרבּה, לגבּי האריסטוֹקראטים שנים אֵלו נחשבוֹת דווקא למַעלָה יתירה! רק פּרחי חַייטים, בּמחילה מכּבוֹדךָ, נכנסים לחוּפּה בּני שמוֹנה עֶשׂרה.

שימלי. וּמלבד זאת, אַל תּשכּח אֶת המיחוּש הריאוֹמַאטי.

סוֹלוֹבייטשיק. לא מיחוּש ריאוֹמַאטי! סתם כּךְ, קצת הצטננוּת… [נכנס בּמרוּצה קוֹלטוּן, נוֹשם ושוֹאֵף].

קוֹלטוּן. בּא אני בּמרכּבה מבּית פיין.

שימלי. ידענוּ, ידענוּ. הוֹלכים אָנוּ לשם.

קוֹלטוּן. מי הגיד לָךְ?

סוֹלובייטשיק [מתיצב בּפניו]. אני!

קוֹלטוּן. אָה, אַתּה פּה? מי שלח לקרוֹא לָךְ?

סוֹלוֹבייטשיק. וּמי שלח לקרוֹא לָךְ?

קוֹלטוּן. אני בּא מצד החָתן.

סוֹלוָבייטשיק. ואני בּא מצד הכּלה!

קוֹלטוּן. הכּלה תּוּכל עמוֹד גם בּלעדיךָ!

סוֹלוֹבייטשיק. מַה תֹּאמרוּ לזהוּם-אַף שכּמוֹתוֹ, בּבקשה מכּם?

שימלי [רץ אָנה וָאָנה}. אַחַר-כּךְ תּריבוּ בּשל דמי-שדכנוּת! צריךְ להתלבּש! [מחַפּשׂ על סביבוֹתיו].

סוֹלוֹבייטשיק. מנדל, אֶת הצילינדר!

קוֹלטוּן. אֵין צוֹרךְ בּצילינדר!

סוֹלוֹבייטשיק. יֶש צוֹרךְ בּצילינדר! [מנדל מביא אֶת הצילינדר. סוֹלוֹבייטשיק חוֹטף וחוֹבשוֹ לראש שימלי].

שימלי. וּביילקה תּלךְ גם היא?

קוֹלטוּן. בּוַדאי צריכה היא לָלכת!

סוֹלוֹבייטשיק. מי זה אומר, כּי צריכה היא לָלכת? אֵינה צריכה כּלל לָלכת!

שימלי [אֶל סוֹלוֹבייטשיק]. הלא זה עתּה אָמַרתּ בּמו פיךָ, כּי חַיֶיבת היא לָלכת?

סוֹלוֹבייטשיק. מי? הבּת שלָךְ? בּוַדאי חַיֶיבת היא לָלכת! וכי עדיִין מפקפּק אָתּה?…

שימלי [לפני חַדרה של בּיילקה]. בּיילקה, פּה אָתּ?

בּיילקה [יוֹצאת]. מה הדבר?

שימלי [בּתחנוּנים]. בּיילקה בּתּי, עלינוּ לָרוּץ אֶל הזקן פיין.

קוֹלטוּן. לא לָרוּץ, אֶלָא לנסוֹע. המרכּבה עוֹמדת בּחוּץ.

סוֹלוֹבייטשיק. לא המרכּבה עיקר, אֶלָא הבּית, בּית עשירים!

שימלי. הוּא עצמוֹ קרא אוֹתנוּ!

בּיילקה. מכּיוָן שהוּא עצמוֹ קרא, עליכם לָלכת.

שימלי. והרי אני מבקש ממךְ, כּי תּלכי גם אַתּ עמנוּ.

בּיילקה. אני? וכי מַה מחוּתּנת אני לָהם?

שימלי. בּיילקה, שמעי בּקוֹל אָביךְ. אני מצוה לָלכת!

בּיילקה [מתּוֹךְ דמעוֹת]. לָמה אַתּם מתגוֹללים על חַיי?…

שימלי. בּיילקה, אַל תּשׂימיני לחרפּה בּפני כּל העוֹלָם!

בּיילקה. אני לא אֵלךְ, אַבּא! אֵין לי צוֹרךְ בּזכיוֹנוֹת ואֵין לי חלק בּבתּי עשירים!

שימלי [רוֹקע בּרגלוֹ]. בּיילקה!…

אָטי-מני [נבהלת אֶל האוּלם, פּרוּפה וּרעוּלָה]. הס, הס, לָמה נזעקתּ כּל-כּךְ?… ולא תּלךּ היוֹם! ותלךְ מחר! הלא אִי-אֶפשר לענוֹת נפש תּינוֹקת בּעל-כּרחה!… [בּיילקה סוֹגרת אחריה אֶת דלת חַדרה].

שימלי [ניצב נבוֹךְ בּפני הדלת הסגוּרה]. אַךּ זאת קשת-עוֹרף! אַךְ זאת בּת עמךָ!…

קוֹלטוּן. בּקיצוּר, הלא אָמַרתּי לךָ, כּי זוֹ תּגרום לָנוּ צרוֹת צרוּרוֹת. אבל אֵין בּכךְ כּלוּם, סוֹפה שתּתפּיֵיס, חֶה-חָה… בּוֹאוְ ונלךְ, המרכּבה מחַכּה! [הכּל פּוֹנים אֶל הדלת].

אָטי-מני [אֶל בּעלה]. חַכּה מעט! כּיצד אַתּה הוֹלךְ – בּגלימה?… אַיֵה מנדל? מנדל, מנדל!

קוֹלטוּן. מנדל, אַיֶכּה, לכל הרוּחוֹת?

סוֹלוֹבייטשיק. מנדל, הָבֶא להגביר החָדש אֶת מעילוֹ החָדש!… [מנדל מביא אֶת המעיל. סוֹלוֹבייטשיק מַפשיט מעל שימלי אֶת גלימתוֹ, קוֹלטוּן שׂם עליו אֶת המעיל. כּוּלם יוֹצאִים].

בּיילקה [מציצה מן חַדרה, מוֹחָה דמעוֹת עֵיניה בּמטפּחת. ניגשת אֶל החַלוֹן, מַבּיטה החוּצה. אַחַר-כּךְ היא עוֹברת אֶל הפּסַנתּר, עוֹמדת לפניו בּראש מוּרד, מתוֹפפת על המנַענעים מימין לשׂמֹאל, צוֹנַחַת על הכּיסא, תּומכת ראשה בּידיה].

המסךְ

 

מערכה שלישית    🔗

[אוֹתוֹ יוֹם, בּערב. – חדר-האוֹכל בּדירתוֹ החדשה של שימלי סוֹרוֹקר. שלוֹשה פתחים: אֶחָד, ממוּל הצוֹפים, מוֹליךְ אֶל האַכסדרה; השני, בּפּינה הימנית, מוֹליךְ אֶל האוּלָם; השלישי, משׂמֹאל, מוֹליךְ אֶל חדר-המיטוֹת. בּפּינה השׂמאלית מיסדרוֹן פתוּחַ אֶל חדר-הבּישוּל. בּכּוֹתל הימני שני חַלוֹנוֹת; שם מקוֹם המיזנוֹן והמיחַם, הניצב על שוּלחָן קטן, מיוּחָד לכךְ. בּכּוֹתל השׂמאלי מגרעת, וסמוּךְ לָה שוּלחָן קטן עם כּיסאוֹת רכּים, מרוּפּדים עוֹר. על הכּתלים תּמוּנוֹת ממין זה שבּמַערכה השנית. הכּל חָדש וּמַבהיק: הכּלים, המַרבדים, המַפּוֹת והוילָאוֹת. ממַעל לשוּלחָן דוֹלקת עששית גדוֹלה. – פּריל, לבוּשה בּגדי-שבּת, עוֹרכת אֶת השוּלחָן. על המַפּה הלבנה הניחה שתּי חַלוֹת-סוֹלת קלוּעוֹת וסַכּין בּיניהן, הציגה אַרבּע מנוֹרוֹת-כּסף נבוּבוֹת עם נרוֹת, בּקבּוּק יֵין- דוּבדבנים עם כּוֹסוֹת, הכינה תּל של קערוֹת, כּפּוֹת ומזלָגוֹת. עוֹשׂה היא אֶת מלאכתּה לאַט, מתּוֹךְ התבּוֹננוּת. בּפניה בּת-צחוֹק נוֹחָה, מלגלגת.]

פּריל [יוֹשבת על כּיסא בּריחוּק מקוֹם מן השוּלחָן, סוֹקרת בּרצוֹן אֶת מַעשׂה ידיה, מדבּרת אל נַפשה]. האֵל הטוֹב יוֹדע אוֹתם. דוֹמה, שעכשיו הרי זה מתקבּל על הדעת… [קוֹראת]. בּתוּלָה! בּתוּלָה? [מַמתּינה רגע]. הוֹי על בּתוּלָה זוֹ, לא כּל אָדם זוֹכה לראוֹת פּניה!… [קוֹראת]. בּחוּר! בּחוּר? [מן המיסדרוֹן בּא מנדל, לוֹעֵס אָכלוֹ בּפיו. פּניו מדוּשנים וּמַבהיקים].

מנדל. לי קראת?

פּריל. אֶלָא למי אָקרא? להרב?

מנדל. יֶש לָךְ צוֹרךְ בּי?

פּריל. בּךְ? וכי תּצלח למלָאכה? צריכה אני לבּתוּלָה.

מנדל. הבּתוּלָה עסוּקה.

פּריל. מה היא עוֹשׂה שם?

מנדל. היא צוֹלָה אוֹתם.

פּריל. אֶת מי?

מנדל. אֶת האַוָזים. [מלקק שׂפתיו].

פּריל. ולָמה תּקדים כּל-כּךְ ללקק שׂפתיךָ?… שלח אוֹתה אֵלָי. אֵין בּי כּוֹחַ עוֹד לָרוּץ על-פּני השׂדה הזה אָנה וָאָנה… [מנדל יוֹצא. פּריל מַמתּינה רגע וקוֹראת שוּב]. בּתוּלָה! בּתוּלָה? [מן המיסדרוֹן בּאה יוֹכבד בּזרוֹעוֹת חשׂוּפוֹת וּבפנים נלהבים].

יוֹכבד. לי קראת?

פּריל. אֶלָא למי אֶקרא? להרבּנית?

יוֹכבד. כּלוּם אֵין לי שם אַחר אֶלָא “בּתוּלָה”?

פּריל. ואִם “בּתוּלָה” – מַה יִגָרע מכּבוֹדךְ? וכי חסרוֹן הוּא בּימינוּ להיות בּתוּלה?

יוֹכבד. שמי יוֹכבד!

פּריל. יוֹכבד? טוֹב אשר אָמַרתּ לי – עתּה אֵדע. כּסבוּרה אַתּ, שכּוֹחַ-אבנים כּוֹחי לָשׂאת כּל דבר בּזכרוֹני?… שמעי-נא, בּתוּלָה אוֹ לא-בתוּלָה, הטוֹב כּךְ? [מַראָה על השוּלחָן].

יוֹכבד. מַה טוֹב כּךְ?

פּריל. השוּלחָן הערוּךְ. הלא אָמַרתּ, כּי שימַשתּ בּבתּי עשירים, ועליִךְ לָדעת יוֹתר ממני.

יוֹכבד [מתבּוֹננת אֶל השוּלחָן]. לָמה הנַחַתּ פּה אֶת החַלוֹת עם הסַכּין, כּמוֹ לקידוּש?

פּריל [קמה]. לא לפי טעמךְ הוא? הלא תּהיֶה לָהם שׂמחה הערב. קבּלת-קנין אוֹ תּנאִים – האֵל הטוֹב יוֹדע אוֹתם.

יוֹכבד. לפיכךְ צריךְ לקדש על החַלוֹת? כּל הרוֹאֶה יצחַק לָךְ!

פּריל. אִמרי אַתּ אֵיפוֹא, ואֶשמע!

יוֹכבד [כּמוּמחית]. אֶת הכּפּוֹת והמזלָגוֹת עליִךְ לסַדר זוּגוֹת זוּגוֹת לכל קערה. המנוֹרוֹת – אֵין אני יוֹדעת בּכלל, לָמה הצגתּ אוֹתן פּה? ואֶת החַלוֹת תּחתּכי חתיכוֹת קטנוֹת ותשׂימי בּקערת-הלחם.

פּריל [מַבּיטה בּה בּליגלוּג קל]. כּךְ הוּא המנהג בּבתּי עשירים? מעוֹלָם לא עלתה כּזאת על דעתּי!… [מנדל נכנס, מתגנב לָגשת אל השוּלחָן, לוֹקח את הבּקבּוּק וּמוֹזג לעצמוֹ כּוֹס יין. פּריל נפנית אֵלָיו, רוֹקעת בּרגלה]. כּלךְ מזה, לא למַענךָ הכינוֹתי! [מוֹציאָה מידוֹ אֶת הבּקבּוּק. מנדל מריק את הכּוֹס אֶל פּיו]. ראֵה-נא, בּלא כּוֹבע, וּבלא בּרכה, כּגוֹי!

מנדל [מלקק שׂפתיו]. כּבר בּירכתּי שם, בְמזוה. גם אַתּ רשאִית לטעוֹם מעט. אַל תּיראי, סָבָתי, מאתים האֶלף יספּיקוּ לכוּלָנוּ. [רוֹצה לָקחת שוּב אֶת הבּקבּוּק. יוֹכבד צוֹחֶקת].

פּריל. כּלךְ מזה, זוֹלל וסוֹבא! “סבתי”! סָבָתוֹ שלוֹ אָני! [מנדל צוֹחק, יוֹצא. פּריל עוֹמדת לערוֹךְ מחָדש אֶת השוּלחָן, מדבּרת אֶל יוֹכבד]. אָמַרתּ אֵיפוֹא, בּתוּלָה אוֹ לא-בתוּלָה, האֵל הטוֹב יוֹדע אוֹתךְ, כּי אֶת החַלוֹת חַייבים אנחנוּ לחתּוֹךְ חתיכוֹת קטנוֹת דווקא?…

יוֹכבד [ניגשת עדיה]. שמי יוֹכבד! [פּוֹנה אֵליה עוֹרף, יוֹצאת].

פּריל. ראֵה-נא אֶת “יוֹכבד” זו, מה רמוּ עֵיניה, בּלא עֵין-הרע!… [מסַדרת אֶת הכּפּוֹת והמזלָגוֹת, מדבּרת אֶל נַפשה]. מעוֹלָם לא עלתה כּזאת על דעתּי!… [מן האוּלָם בּאה בּיילקה. ראשה חָבוּש בּמטפּחת לבנה].

בּיילקה [עוֹמדת בּפּתח בּפנים מעוּנים, ניגשת אֶל השוּלחָן]. בּשביל מי כּל התּכוּנה הזאת?

פּריל. כּלוּם אַתּ שוֹאֶלת, בּשביל מי?… לָמה חָבשתּ אֶת ראשךְ בּמטפּחת?

בּיילקה. חוֹששת אני, פּריל, שאֶחלה העֶרב.

פּריל. הא לָךְ פּתאוֹם! והמחוּתּנים מַה יֹאמרוּ?

בּיילקה. המחוּתּנים של מי?

פּריל. של מי? לא שלי.

בּיילקה. ושלי בּוַדאי לא… [פּריל תּוֹהה עליה]. אִמרי-נא לי, פּריל, הלא אִשה חכמה אָתּ. וכי נאֶה כּךְ? מה היִית אַתּ אוֹמרת, דרך משל, אִילוּ אָביךְ ואִמךְ לא שאלוּ אֶת פּיךְ והביאוּ אֵליִךְ לתוֹךְ הבּית מחוּתּנים זרים וּמוּזרים. שוי-נא בּנפשךְ, אִילוּ היִית עכשיו בּתוּלָה.

פּריל [יוֹשבת על כּיסא]. אָה, אִילוּ היִיתי עכשיו בּתוּלה!… ואַף-על-פּי-כן, אִם נעיֵין יפה בּדבר… כּסבוּרה אַתּ, שחלקי היה נעים יוֹתר? הלא אֶת חתני, אֶת בּרוּךְ בּנציוֹן שלי, עליו השלוֹם, כּמעט לא ראִיתי פּנים קוֹדם החתוּנה.

בּיילקה. וּבכל זאת היִית לוֹ לאִשה?

פּריל. אוֹי-אוֹי, היִיתי גם היִיתי!… וכי סבוּרה אַתּ, שדרכּנוּ היתה דרךְ הבּתוּלוֹת המוּפקרוֹת שבּזמן הזה? בּימינוּ לא ידענוּ לא אַהבה ולא תּאוָה. הביאוּ לי ממרחַקים אַברךְ צהוֹב ואָמרוּ: זה חתנךְ!… אָמנם בּימים ההם היִיתי תּינוֹקת כּמעט, עדיִין שׁיחַקתּי בּחוֹל… [שוֹקעת בּהירהוּרים, מגחכת]. התאמיני אוֹ לא? בּימים הראשוֹנים לאַחַר החוּפּה לא היִיתי מַכּירוֹ כּלָל… זוֹכרת אני אֶת הדבר כּמוֹ חָי: אֶל החתוּנה בּא, אֶבּדל ממנוּ לאוֹרךְ ימים, בּלוית קרוֹביו, בּני-דוֹדוֹ, כּוּלָם פּניהם דוֹמים לפניו – כּוּלָם אַברכים צהוּבּים. והיִיתי עוֹמדת בּזמן שבע הבּרכוֹת בּקיטוֹני האָפל, מציצה מן החרכּים וּמהרהרת בּפני עצמי: ריבּוֹנוֹ של עוֹלָם, מי מהם הוּא זה ואֵיזה הוּא?…

בּיילקה. ואַחַר-כּךְ ראִית עמוֹ חַיִים טוֹבים?

פּריל. חַיִים טוֹבים? על כּל אהוּבי-נַפשי, אָבינוּ שבּשמים!… מימיו לא כּיהה בּי, בּנוֹעם וּבנַחַת התהלךְ אִתּי… שטיה, כּשאני מַעלָה על דעתּי, כּי אלוֹהים לָקח אוֹתוֹ ממני בּלא עתּוֹ, יִתכּווץ בּי לבּי עד היוֹם הזה… [בּוֹכה. בּיילקה מַבּיטה בּה וּבוֹכה גם היא, תּחילה בּחשאי ואַחַר-כּךְ בּקוֹל. פּריל ניגשת אֵליה, מַחליקה לָה על שכמה]. שטיה, לָמה זה תּבכּי אָתּ? וכי בּשביל שלבּי מַר לי, עליִךְ לבכּוֹת?… [בּיילקה בּוֹרחת אֶל האוּלָם מתּוֹךְ בּכי. פּריל מַבּיטה אַחריה בּמנוֹד-ראש, מוֹחָה דמעוֹת עֵיניה]. תּינוֹקת יקרה! נפש עדינה לָה!… נראֶה, כּי השידוּךְ לא לפי רוּחָה הוּא… [נוֹטלת אֶת החַלוֹת, שוֹקלת אוֹתן על ידיה]. מעוֹלָם לא עלתה כּזאת על דעתּי!… [יוֹצאת. – מן האַכסַדרה נשמע צילצוּל פּעמון חשאי, אַחַר-כּךְ –קוֹל דברים בּין מנדל וּבין אנשים מן החוּץ. כּעבוֹר רגע נראָה מנדל, כּשהוּא חוֹסם אֶת הדרךְ בּפני מוֹטיל וקוֹפּיל].

מנדל. כּבר אָמַרתּי לָכם, כּי הוּא הלךְ אֶל המחוּתּנים – אֵין מי שאוֹדיע לוֹ!

קוֹפּיל [נדחָק ללא בּטחה]. בּן-אָדם שכּמוֹתךָ, הלא מדבּרים אֵליךָ רכּוֹת, בּנאמנוּת!

מנדל. מַה יוֹעילוּ לי רכּוֹת? מאַחַר שלא הבאתם את הבּגָדים החדשים, אֵין לָכם מַה לעשׂוֹת פּה.

מוֹטיל [נוֹעץ ראשוֹ בּפּתח]. אָמַרתּי לךָ, כּי צריכים אָנוּ לא לבעל-הבּית, אֶלָא להבּת.

מנדל. הבּת לא בּשבילכם היא. כּוָתבת היא תּנאִים הערב!

מוֹטִיל. כּוֹתבת תּנאִים?… קוֹפּיל, אָכֵן אמת הדבר!… [אֶל מנדל, בּמַפגיע]. שמַע-נא, צריכים אָנוּ לראוֹתה, ויהי מה!… היוֹדע אַתּה אֵת אשר אוֹמַר אֵליךָ? [מוֹציא אַרנקוֹ, מַפקיע מתּוֹכוֹ מַטבּע של כּסף]. הא לךָ חצי הקרבּוֹן.

מנדל [מקבּל אֶת המַטבּע]. חצי הקרבּוֹן ממוֹן הוּא… חַכּוּ רגע, הבה אֶראֶה… [בּוֹחן אֶת המַטבּע בּשיניו].

קוֹפּיל. בּן-אָדם שכּמוֹתךָ, הלא סוֹפךָ שתּוֹציאֵני מגדרי, בּנאמנוּת!… [דוֹחה אוֹתוֹ, פּוֹרץ אֶל החדר. מוֹטיל נכנס אַחריו. מן האוּלָם מתגלית בּיילקה].

בּיילקה [בּשׂמחה]. מוֹטיל, אַתּה הוּא?… מה השאוֹן, אשר שמַעתּי? שוּב אֵינוֹ נוֹתן אֶתכם להיכּנס?

מוֹטיל. עֵינַיִךְ הרוֹאוֹת, מוּכרח היִיתי לטמאוֹ בּחצי הקרבּוֹן.

קוֹפּיל. בּן-אָדם משוּנה כּמוֹתוֹ!

מנדל [ניגָש אליהם]. מוּטב. עכשיו רשאִים אַתּם לשהוֹת פּה כּכל אַוַת נַפשכם!

בּיילקה [צוֹעֶקת]. צא מפּה! לא אוּכל ראוּת פּניךָ!

מנדל [מַבּיט אֵליה, מגחךְ]. אַל תּרימי קוֹלךְ כּל-כּךִ, פּן יִשמַע החָתן…

בּיילקה [רוֹקעת בּרגלה]. צא!

קוֹפּיל [תּוֹפס למנדל בּערפּוֹ, מוֹשכוֹ אֶל הפּתח ודוֹחפוֹ החוּצה. חוֹזר, נוֹעֵר כּפּיו]. הנה כּן! נפטרתּי מעֵסק! [מוֹשךְ מכנסיו למעלה].

בּיילקה. בּחוּר מנוּוָל כּמוֹתוָ! הוֹלךְ בּטל כּמוֹתוֹ!… מעוֹלָם לא דמיתי, שכּךְ יִהיֶה פּה… השוֹמע אַתּה, מוֹטִיל? עכשיו רוֹאָה אני, כּי אָמנם נכוֹנים דבריךָ, שאַתּה אוֹמר תּמיד: בּוּרזשוּאַזיה…

מוֹטיל. וכי אני אוֹמר כּךְ? כּל גדוֹלי העוֹלָם אוֹמרים כּךְ!

בּיילקה. מה אֶעשׂה? מה אֶעשׂה? [תּוֹפסת ראשה בּידיה]. הלא אֵצא פּה מדעתּי! אֵין בּי כּוֹחַ לָשׂאת כּל זאת!… [צוֹנַחַת על כּיסא. שני הבּחוּרים עוֹמדים לפניה נסערים].

קוֹפּיל. אַל תּדאִיבי את לבּךְ, בּיילקה, בּנאמנוּת.

מוֹטיל. בּיילקה, האִם לא תּכעסי עלינוּ? בּאנוּ לאמוֹר לָךְ דבר. אני וקוֹפּיל.

בּיילקה. לאמוֹר דבר? אַתּם שניכם?…

מוֹטיל. כּן… לכאוֹרה, אני עצמי רוֹצה היִיתי לאמוֹר לָךְ זאת, ואוּלָם גם קוֹפּיל אוֹמר כּךְ…

בּיילקה. כּי מה?

מוֹטיל. כּי… האִם לא תּכעסי?… כּי תּלכי מפּה.

בּיילקה. כּי אֵלךְ מפּה? מַה פּירוּש?

מוֹטיל. כּי תּלכי מן הבּית הזה, אשר יביא לָךְ לא אוֹשר, אֶלָא חָלילה להפךְ…

בּיילקה. כּיצד? לאָן אֵלךְ?

מוֹטיל. יֶש לָךְ מקוֹם לָלכת שמה. [מַבּיט אֵליה בּרוֹךְ, לוֹקח אֶת ידה בּידוֹ]. בּטחי עלינוּ, בּיילקה.

בּיילקה. על שניכם?… [מציצה על קוֹפּיל, מוֹציאָה ידה מתּוֹךְ ידוֹ של מוֹטיל]. קוֹפּיל, גם אַתּה אוֹמר כּךְ?

קוֹפּיל [ניבּט לָאָרץ, בּפנים קוֹדרים]. אני מוּכן לכּל… כּל אשר תּצויני…

בּיילקה [יוֹשבת נפעמה, מדבּרת כּאִילוּ אֶל נַפשה, וּכעֵין ליגלוּג קל נשמע בּקוֹלה]. הלא פּירוּשוֹ של זה – לברוֹחַ מבּית אַבּא?…

מוֹטיל. אֵינני רוֹאֶה דרךְ אַחרת.

בּיילקה. כּכּתוּב בּסיפּוּרי-המַעשׂה?…

מוֹטיל. אֵינני רואֶה דרךְ אַחרת, בּיילקה… אִם אֵין רצוֹנךְ להימכר בּכּסף…

בּיילקה. להימכר בּכּסף? לא, כּדבר הזה לא יִהיֶה, מוֹטיל! כּסבוּר אַתּה, שילדה קטנה אָני? גם אני יוֹדעת להילָחם!

מוֹטיל. כּיצד תּילָחמי?

בּיילקה. כּיצד?… הנה חָבשתּי אֶת ראשי בּמטפּחת, למַען יחשבוּני לחוֹלָה. אֵינני רוֹצה לראוֹת אֶת פּני מחוּתּניהם.

מוֹטיל. זוֹהי אָמנם המצאה יפה. אבל מַה יִהיֶה אַחַר-כּךְ? יפתּוּ אוֹתךְ, יִכתּבוּ תּנאִים, יִמכּרוּךְ לאוֹתוֹ בּעל-מוּם עשיר, ואֶת הנַעשׂה אִי-אֶפשר יִהיֶה להשיב.

בּיילקה. והדבר הזה יצעֵר אוֹתךָ מאוֹד?

מוֹטיל. וכי לשאוֹל אַתּ צריכה?

בּיילקה. אֶת שניכם?…

מוֹטיל. בּעדי יכוֹל אני לערוֹב אֶת ראשי. וּבעד קוֹפּיל… ידבּר-נא קוֹפּיל… [קוֹפּיל מַחריש בּפנים קוֹדרים. בּיילקה קמה, עוֹברת אֶל החַלוֹן. מוֹטיל הוֹלךְ אַחריה]. וּבכן, בּיילקה, מה תֹּאמרי?

בּיילקה. אֵיני יוֹדעת, אֵיני יוֹדעת כּלוּם… [צוֹנַחַת שוּב על כּיסא, מַסתּירה פּניה בּידיה].

מוֹטיל. אַל תּבכּי, בּיילקה. לא אוּכל לראוֹת זאת.

בּיילקה. אֵין אני בּוֹכה. מי אָמַר לךָ, כּי בּוֹכה אָני?… [קמה]. טוֹב אֵיפוא, הנני לשמוֹע לעצתכם. אִם אַתּם אוֹמרים, כּי אֵלךְ – הנני ואֵלךְ… בּוֹטחת אני עליךָ, מוֹטיל…

מוֹטיל. יכולה אַתּ לבטוֹחַ… קוֹפּיל, השוֹמע אָתּה?

קוֹפּיל. שוֹמע אָני…

בּיילקה. עליךָ ועל קוֹפּיל… [מציצה בּחַלוֹן]. מרכּבה עמדה לפני הבּית. אוֹי, אַבּא הוּא זה!… עליכם לצאת – אַל ימצאוּכם פּה… צאוּ דרךְ חדר-הבּישוּל…

מוֹטיל [מבוֹהל]. מַה יִהיֶה אֵיפוֹא?

בּיילקה. אַחַר-כּךְ אֵצא גם אני אליכם… התהלכוּ מסביב לבּית… הנה הם בּאִים… מַהרוּ וּצאוּ דרךְ חדר-הבּישוּל! [נחפּזת לָצאת אֶל האוּלָם].

מוֹטיל. אֵיפה הוּא חדר-הבּישוּל? קוֹפּיל, אֵין אַתּה יוֹדע?

קוֹפּיל. מנַיִן לי לָדעת? דלָתוֹת רבּוֹת פּה… [שניהם נבוּכים, פּוֹנים אַל חדר-המיטוֹת ושבים. בּינתים נכנסים שימלי, אָטי-מני וסוֹלוֹבייטשיק. מנדל הוֹלךְ אַחריהם, נוֹשׂא סַל מלא פּירוֹת, יין וּמיני תּרגימה].

סוֹלוֹבייטשיק. מרכּבוֹת אֵלה שבּכתריאֵליבקה – מיוּחָדוֹת בּמינן! הקהיתי אֶת רגלי מתּוֹךְ ישיבה. [יוֹשב על כּיסא, מחַכּךְ בּידיו אֶת רגלוֹ].

מנדל. לאָן אֶשא אֵת כּל החָנוּת הזאת? אֶל המזוה?

שימלי [חבוּש צילינדר]. לָמה אֶל המזוה? שׂים על השוּלחָן. עודֹ העֶרב לא יִשאֵר מזה שׂריד וּפליט! [עוֹמד עם מנדל להריק את הסַל].

אָטי-מני. כּל הסַל לעֶרב אֶחָד? וכי נטרפה דעתּךָ עליךָ?… [רוֹאָה אֶת הבּחוּרים]. ראֵה-נא, שמעוֹן, הנה אוֹרחיךָ שוּב כּאן! בּמקוֹם שאֵין זוֹרעים אוֹתם, שם הם צוֹמחים!… [מסירה מגבּעתּה, הוֹלכת אֶל חדר-המיטוֹת].

שימלי [הוֹפךְ ראשוֹ, תּמה קצת]. אָה, חבר לצים, אַף אַתּם פּה? כּבר הכינוֹתם אֶת החליפה החדשה? [הבּחוּרים כּוֹבשים פּניהם בּקרקע].

מוֹטיל. לא, רב שמעוֹן. עברנוּ על-פּני הבּית ונכנַסנוּ.

קוֹפּיל. אַל תּתרעֵם, בּעל-הבּית, בּנאמנוּת…

מנדל. “אַל תּתרעֵם, בּעל-הבּית”!… בּא הנה להשליךִ אנשים החוּצה! אני אַראֵהוּ, כּיצד מַשליכים אנשים, אַראֵהוּ!…

מוֹטיל [מַסבּיר לשימלי]. פּרא-אָדם זה לא נתן אוֹתנו להיכּנס, עמד קוֹפּיל ולימדוֹ דרךְ-אֶרץ.

שימלי [נהנה]. כּךְ? הראָהוּ, מי הוּא עמךָ? יפה עשׂה! תּבוֹא עליו בּרכה!… [אֶל מנדל]. השוֹמע אַתּה, שוֹמר-יִשׂראֵל? עם הבּחוּרים האֵלה אֵין אַתּה צריךְ לדקדק בּמצווֹת משרת! שניהם חשוּבים בּעֵינַי כּבנַי – בּני עמךָ הם, עליךָ לָדעת, אַנשי מספּריִים וָמַחַט!… [מנדל סר בּאִי-רצוֹן, מתיצב ליד הדלת. שימלי פּוֹנה אֶל הבּחוּרים בּצל של חשד]. נכנַסתּם אֵיפוֹא, כּפי שאני רוֹאֶה, סתם כּךְ, הא?…

מוֹטיל. לאַחַר העבוֹדה, רב שמעוֹן. לשׂוֹחח מעט.

שימלי [שוּב בּפנים יפוֹת]. לשׂוֹחח? אָח, בכל הדרת הכּבוֹד!… אֶלָא מה? הן לא תּתרעמוּ עלי, ילָדים? חוֹששני, שהעֶרב לא נוּכל לשׂוֹחח הרבּה. העֶרב הזה, עליכם לָדעת, יוֹם-הדין הוּא לי. עוֹמדים אָנוּ לעשׂוֹת פּה דבר גָדוֹל, מין… מין… כּיצד אַתּה קוֹרא לָזה, פּאני סוֹלוֹבייטשיק?

סוֹלוֹבייטשיק [מחַכּךְ אֶת רגלוֹ]. קוֹנבּינַאציה. קוֹן! בּין!! אַציה!

שימלי. בּקיצוּר, מין עמךָ… מין דבר, אשר יהפוֹךְ אֵת כּל כּתריאֵליבקה על פּיה!… בּאִים אנחנוּ עכשיו מבּיתם של ראשי העסקנים, מבּית הגביר פיין… [מתּוֹךְ התפּעלוּת]. השוֹמע אַתּה, מוֹטיל? הלא אוֹמר אַתּה תּמיד “בּוּרזשוּק” – והרי אני מוֹחל לָךְ… אבל לוּא ראִית בּעֵיניךָ בּית-עשירים זה! שוּלחָן הראוּני שם, שנשתּייר אֶצלָם עוֹד מימי חמיֶלניצקי, והריהוּ ניצב על כּף גדוֹלה כּזוֹ… [מַראֶה בּידיו. אֶל אָטי-מני שחָזרה מן חדר-המיטוֹת]. הא, אָטי-מני? מַה תֹּאמרי על אוֹתה הכּף?

אָטי-מני. על אֵיזוֹ כּף?

שימלי. של השוּלחָן.

אָטי-מני. הנח לי! צריכה אני לָלכת אֶל חדר-הבּישוּל. מתפּעֵל הוּא מכּל דבר-שטוּת – מכּף, מדף!… [יוֹצאת].

שימלי. חוֹרזת היא בּחרוּזים, בּלא עֵין-הרע!… ושוּב ראִיתי אֶצלם בּחדר אָפל מין ארוֹן-קוֹדש עם ספר-תּוֹרה, שנפל לָהם בּירוּשה מאֵת אבוֹת אבוֹתיהם – מה אוֹמַר וּמה אסַפּר לָכם? לא קמה בּי רוּחַ!… אבל כּנגד זה כּדאי היה לָכם לראוֹת אֶת קבּלת-הפּנים, אשר ערכוּ לכבוֹדי… הא, פּאני סוֹלוֹבייטשיק?

סוֹלוֹבייטשיק [מניע בּידוֹ]. מיוּחדת בּמינה!

שימלי. והרי אָנוּ מתכּוֹננים עתּה לשלם לָהם עין תּחת עין. עוֹד מעט ויבוֹאוּ אֵלינוּ.

מוֹטיל [בּפנים מעוּנים]. נלךְ אֵיפוֹא. בּוֹא, קוֹפּיל. לילה טוֹב, רב שמעוֹן.

שימלי. חַכּוּ רגע. אֵיךְ תּצאוּ מפּה ריקם כּל-עוּמַת שבּאתם? אֶפשר שתּישארוּ אִתּנוּ לארוּחַת-הערב?

סוֹלוֹבייטשיק [קם]. מוּטב שיֵלכוּ בּשלוֹם, ויִהיֶה נאֶה להם ונאֶה לָעוֹלָם.

שימלי. הא? מַה פּירוּשה של לָשוֹן זוֹ? [מתקצף]. לא, אֵין דרכּי בּכךְ! תּוֹעבת נַפשי היא! בּן עמךָ אָני! השוֹמע אָתּה? בּן-יִשׂראֵל עמךָ!… [אֶל הבּחוּרים]. מכּיוָן שכּךְ, תּישארוּ אִתּנוּ דווקא לארוּחַת-הערב!

קוֹפּיל. אַל-נא, בּעל-הבּית, בּנאמנוּת. גם אָנוּ עסוּקים.

שימלי. בּמה אַתּם עסוּקים כּל-כּךְ?

מוֹטיל. עוָד עלינוּ לעשׂוֹת העֶרב מין… מין… [מעיף עֵיניו בּשדכן מתּוֹךְ קינתּוּר]. קוֹנבּינַאציה!

שימלי [מגחךְ]. בּזה הם מתכּוונים לירוֹת בּךָ, פּאני סוֹלוֹבייטשיק! נוּ, מילא. לכוּ לשלוֹם. חַכּוּ-נא! קחוּ, לכל הפּחות, תּפּוּחים אחָדים. [תּוֹחב לתוֹךְ כּיסיהם תּפּוּחים ואגָסים]. הא לָכם גם תּאֵנים – לךָ תּאֵנה, לוֹ תּאֵנה… וּבוֹאוּ, למַען השם, בּיוֹם השבּת לקידוּש. השוֹמעים אַתּם? בּלא שוּם תּירוּצים!

מוֹטיל. לילה טוֹב.

קוֹפּיל. לילה טוֹב. אל תּתרעֵם, בּעל-הבּית. [יוֹצאִים].

סוֹלוֹבייטשיק. עזי-פנים!

שימלי. בּחוּרים טוֹבים! שניהם טוֹבים! [מתבּוֹנן אֶל השוּלחָן]. וּבכן, הכּל מתוּקן לסעוּדה? עד שאָנוּ עוֹמדים כּה, יבוֹאוּ האוֹרחים. אַיֵה הנשים? [פּוֹנה אֶל המיסדרוֹן, קוֹרא]. נשים! אָטי-מני! פּריל!

פּריל [בּאה, נוֹשׂאת קערה מלאָה לחם חָתוּךְ]. הרי אני כּאן. בּעלת-הבּית טוֹעֶמת שם אֶת המרק.

שימלי. הכּל מוּכן לסעוּדה?

פּריל. מוכן, בּוַדאי מוּכן, הלוַאי היִיתי אני מוּכנת כּךְ להשׂיא אֶת בּתּי הצעירה!

שימלי. גם עם בּתּךְ הצעירה, אִם יִרצה השם, נהיֶה מוּכנים בּשעתה… מַה מתבּשל שם לכבוֹד האוֹרחים?

פּריל [דעתּה זחה]. מתבּשלים שם לכבוֹדם בּסיר-נחוֹשת חָדש דגי-שיבּוּטה חַיִים, מפרכּסים, בּקינמוֹן מקוּנמים וּבצימוּקים מצוּמקים. ושוּב צלוּ לכבוֹדם, בּלא עֵין-הרע, שני אַוָזים רכּים וּשמנים, על כּל אהוּבי-נַפשי. נוּ, ומרק חַם עם שקדים טוֹבים הלא הם מן המפוּרסמוֹת, שאֵינן צריכוֹת דיבּוּר. ואַחַר-כּךְ בּאה סדרה של לפתּן, לביבוֹת, סוּפגָנים מעיִם ממוּלָאִים וּשאר ירקוֹת… [עוֹמדת לטפּל בּשוּלחָן].

שימלי [אֶל סוֹלוֹבייטשיק]. הא? מַה דעתּךָ? סעוּדה כּהלָכה?

סוֹלוֹבייטשיק [מניע בּידוֹ]. מיוּחדת בּמינה!

שימלי [משפשף ידיו זוֹ בּזוֹ. אֶל מנדל, העוֹמד בּפּתח, מלקק שׂפתיו וּמגחךְ]. ואַתּה מנדיוּק? מה אַתּה מגחךְ כּל הזמן, כּפגר לפני הטהרה? רוֹאֶה אני, אָחי, שנפל לךָ חלק לא-רע בּביתוֹ של שימלי סוֹרוֹקר? הא לךָ אֵיפוֹא תּפּוּחַ! הא לךָ עוֹד תּפּוּחַ! [נוֹתן לוֹ תּפּוּחים. מנדל אוֹכל אוֹתם בּעוֹדם בּכפּוֹ. שימלי מַבּיט אֵלָיו ונהנה. נפנה פּתאוֹם ממקוֹמוֹ]. ואַיֵה בּיילקה? אֶת בּיילקה שכחתּי לחלוּטין! [הוֹלךְ אֶל פּתח האוּלָם].

פּריל. הכּלה, כּמדוּמה לי, אֵיננה בּקו הבּריאוּת.

שימלי [נבהל]. וכי מַה קרה?

פּריל. לא כּלוּם, אֵין חָלילה סַכּנה בּדבר. בּתוּלָה בּמַצב כּזה, כּשבּא אֵליה חָתן, התרגשוּ עליה המַעצבים… [שימלי ממַהר לָצאת].

סוֹלוֹבייטשיק [ניגָש אֶל השוּלחָן, מוֹזג כּוֹס יין]. הבה נתפּלל לפי-שעה תּפילה בּיחיד. [מריק אֶת הכּוֹס. אֶל פּריל]. הבּתוּלה נראֵית לי לא כּתמוֹל שילשוֹם. מַה דעתּךְ, האִם לא תּקלקל לי אֶת הקוֹנבּינַאציה?

פּריל. כּה אֵדע רע יחד אִתּךָ!… [מַבּיטה בּוֹ בּפנים מרוּכּזים]. שמעֵני, פּאני סוֹלוֹבייטשיק, הלא אַתּה מאוֹתם היהוּדים, היוֹצאִים ונכנסים בּחַדרי-הבּישוּל של עשירים, – אוּלי תּוּכל אַתּה להשׂיא לי עֵצה נכוֹנה?

סוֹלוֹבייטשיק. כּדוֹמה למשל?

פּריל. כּדוֹמה למשל, הנה אני מקשה לָדעת, כּיצד אֶערוֹךְ אֶת השוּלחָן, שיִמצא חן בּעיני אלוֹהים ואָדם? לשאוֹל אֶת פּי אחרים לא אוּכל. שהרי הלזוּ [רוֹמזת על חדר-הבּישוּל]. אַל יֶחָשב לי לעוון, חַייטת היא – מַה יוֹדעת זוֹ שכּמותה, חוּץ מתּפּוּחי-אדמה? והבּתוּלָה אשר הביאוּ אֶל הבּית עוֹמדת וטוֹעֶנת, כי שמה יוכבד. ואני עצמי אַף אני אִשה אַלמנה, לא עליכם, – מנַיִן לי לָדעת?… [מַבּיטה בּוֹ חציה מתּוֹךְ כּוֹבד-ראש, חציה מתּוֹךְ ליגלוּג].

סוֹלוֹבייטשיק [בּהתבּוֹננוּת עמוּקה]. לָמַדתּי מדבריִךְ, כּי רוֹצה אַתּ למצוֹא חן בעֵיני אלוֹהים ואָדם? יֶש לי אֵיפוֹא בּשבילךְ קוֹנבּינַאציה. פּריל. דהיינוּ?

סוֹלוֹבייטשיק. אֵת כּל המַשקאוֹת האֵלה תּעבירי אֵל השוּלחָן הקטן ההוּא. [מַראֶה על המגרעת]. ונקח שם עם המחוּתּנים, ראשית חָכמה, מעט ייש וּנקנח בּמיני תּרגימה. וכאן, אֶל השוּלחָן הזה, תּגישי לָנוּ אֶת ארוּחַת-העֶרב הטוֹבה, – אָז תּמצאִי חן ושׂכל טוֹב גם בּעֶיני אלוֹהים וגם בעֶיני אָדם… [מוֹזג כּוֹס שניה].

פּריל. כּל-כּךְ פּשוּט? בּאמת אָמרוּ: בּמקוֹם תּוֹרה שם גם חכמה! [נוֹשׂאת אֶת המַשקאוֹת מן השוּלחָן הגָדוֹל אֶל הקטן].

שימלי [בּפתח האוּלָם]. אָטי-מני, אֵיפה אָתּ? מַהרי הנה! התּינוקת נחלשה פּתאוֹם!

אָטי-מני [נבהלת מן חדר-הבּישוּל וכף המבשלים בּידה]. אוֹיה לי, מה הדבר? מַה קרה?

שימלי. שוֹכבת היא בּמיטה וחָשה בּראשה.

אָטי-מני. הרי לךָ בּעֶצם השׂמחה! [שניהם יוֹצאִים].

סוֹלוֹבייטשיק. מתפּנקת כּבת-עשירים. מלידה וּמבּטן!… [שוֹתה]. חוֹששני, שהכּלה הוֹלכת עמי בּקרי הוֹלכת היא עמי!

פּריל [נוֹשׂאת אֶל השוּלחָן הקטן אגרטל מלא דוּבשנים]. מַזלוֹ של אָדם, כּשהוּא נוֹפל משמַיִם, פּעמים פּוֹגע בּראש…

סוֹלוֹבייטשיק [לוֹקח דוּבשן מתּוֹךְ האגרטל]. לא הרי בּראש כּהרי בּפּה… [לוֹעֵס]. הדוּבשן – מיוּחָד בּמינוֹ! [שימלי ואָטי-מני נכנסים].

שימלי [בּפנים דוֹאגים]. אוֹמרת אַתּ אֵיפוֹא, שאֵין צוֹרךְ לקרוֹא לָרוֹפא?

אָטי-מני. מַה יעשׂה כּאן רוֹפא, מלבד שיקבּל כּסף?… עם עבוֹר הלילה יעבוֹר גם מיחוּש הראש. ואַתּה אַל-נא תּמשוֹךְ אוֹתה אֶל האוֹרחים, מאַחַר שאֵין רצוֹנה בּכךְ.

שימלי. יִשמרני אלוֹהים! שוּב לא אֶפגע בּה היוֹם כּלָל!

סוֹלוֹבייטשיק. מַה זה תּדבּר, רב שמעוֹן? ואִם יגיע הדבר לידי תּנאִים אִם יגיע?

אָטי-מני [זוֹעֶמת]. כּבר הגעתּ לתנאֵים? מה הבּהלה עליךָ? כּלוּם הנהר בּוֹער? הלא דוּבשנים אַתּה אוֹכל בּין כּךְ וּבין כּךְ… [נשמע צילצוּל הפּעמוֹן].

שימלי. אהא, הנה הנם! [רץ על-פּני החדר]. אָטי-מני, הכּל מוּכן בּחדר-הבּישוּל? פּריל, השוּלחָן ערוּךְ? שני השוּלחָנוֹת? והמיחַם רוֹתח?

פּריל. האִם צריךְ להרתּיח גם אֶת המיחָם?

סוֹלוֹבייטשיק. וכי עדיִין מפקפּקת אָתּ?

שימלי. מנדל! הכנס אֶת האוֹרחים אֶל תּוֹךְ האוּלָם! הכניסם בּלא נימוּסים! [רץ אֶל פּתח האוּלָם, פּוֹרף אֵת כּל כּפתּוֹריו, מחַזק אֶת הצילינדר לראשוֹ]. אָטי-מני, בּואי!… [שניהם יוֹצאִים. סוֹלוֹבייטשיק רץ אַף הוּא אַחריהם].

פּריל [נוֹשׂאת אֶת המיחַם אֶל חדר-הבּישוּל]. מעוֹלָם לא עלתה כּזאת על דעתּי!… [יוֹצאת. מן האוּלָם נשמע קוֹל דברים. מיד נראוֹת בּפּתח אָטי-מני וגוֹלדה פיין. אַחריהן בּאִים שימלי ואָשר פיין עם סוֹלוֹבייטשיק, ההוֹלךְ בּעקבוֹתיהם].

אָטי-מני [אֶל גוֹלדה, מַראָה בּכף-המבשלים]. לכאן, בּמחילָה מכּבוֹדךְ.

גוֹלדה [גבירה רמַת-עֵינַיִם, בּחצי ימיה]. זהוּ אֵיפוֹא חדר-האוֹכל? [אֶל בּעלה]. הרוֹאֶה אַתּה, אָשר? דוֹמה, לא רע בּיוֹתר?…

פיין [אוֹחז פּנסנה בּידוֹ, מַגישוֹ לעֵיניו]. המממ – כּן… לא רע…

שימלי. כּפי הנראֶה, גם אֵצל שימלי סוֹרוֹקר לא רע כּל-כּךְ? הכּסף, יִכּנס הרוּחַ בּאבי אבוֹת הטוּמאָה שלוֹ, מַשוה קטן וגָדוֹל…

פיין [מַגיש אֶת הפּנסנה לעֵיניו, מציץ על שימלי]. לא רע נאמר!

סוֹלוֹבייטשיק [מאַחריהם]. חַה-חַה! כּשרב שמעוֹן אוֹמר דבר, הרי זה מיוּחָד בּמינוֹ!

פיין. המממ – כּן… לא רע נאמר…

שימלי [בּחוֹם לבּוֹ]. מכּיוָן שכּךְ, לָמה אֵינכם יוֹשבים, אוֹרחַי היקרים? שבוּ בּלא שוּם נימוּסים, כּאִילוּ היִיתם בּביתכם. [אֶל פיין]. הבּית הלא אָמנם בּיתךָ, כּלוֹמַר, בּיתוֹ של בּן-אָחיךָ.

פיין [מַגיש את הפּנסנה לעֵיניו, עוֹמד להתבּוֹנן אֶל אַחַת התּמוּנוֹת אשר על הכּוֹתל]. כּן, בּבּית הזה לא היִיתי זה כּבר… זה כּבר…

שימלי. שבי עמנוּ, מַאדאם. אָטי-מני, לָמה לא תּבקשי מאֵת המַאדאם לָשבת?

אָטי-מני [עוֹמדת ליד גוֹלדה מבוּטלת]. וּבאמת, לָמה עוֹמדים, כּשיֵש מקוֹם לָשבת?… [מַגישה לָה שני כּיסאוֹת. גוֹלדה בּוֹחרת אֶחָד מהם, מוֹציאָה מתּוֹךְ אַרנקה ממחָטה, מנַפנפת בּה על המוֹשב, יוֹשבת בּמעילה העֶליוֹן וּבמגבּעתּה].

שימלי. אַל תּיראִי, מַאדאם. בּביתנוּ אָנוּ מַקפּידים דווקא על הנקיוֹן. תּמיד הקפּדנוּ על הנקיוֹן. אפילוּ כּשהיִיתי, לא עליכם, עמךָ פּשוּט, היתה מצוָה זוֹ של נקיוֹן ראשית תּרי"ג המצווֹת אֶצלי.

סולובייטשיק. וכי קל בּעֵיניכם רב שמעוֹן סוֹרוֹקר?… [בּפתח האוּלָם נראִים סוֹלוֹמוֹן וקוֹלטוּן. הראשוֹן מגוּהץ וּמפוּקס, לָבוּש חליפה חדשה].

שימלי [הוֹלךְ לקראתוֹ]. היכּנס, היכּנס, סוֹלוֹמוֹנטשיק!

קוֹלטוּן [אֶל שימלי, בּלַחַש]. סוֹלוֹמוֹן גריגוֹרייֶביץ… [פּוֹנה כּה וָכה, חוֹטף מעל ראשוֹ של שימלי בּשתּי אֶצבּעוֹת אֶת הצילינדר, קוֹפץ בּתנוּעה זהירה אֶל אָטי-מני, חוֹטף מידה אֶת כּף-המבשלים, נוֹשׂא אֶת שני הדברים אֶל חדר-הבּישוּל, חוֹזר מיד].

שימלי [מַבּיט אַחריו]. מַזיק מאֵין כּמוֹהוּ!… נוּ, אדוֹני סוֹלוֹמוֹנטשיק? כּבר בּדקתּ בּכל החוֹרים והסדקים של בּיתךָ?

סוֹלוֹמוֹן. של בּיתנוּ, חֶה-חֶה… מקוה אני, כּי בּקרוֹב נוּכל לאמוֹר בּיתנוּ, מַאקאר סמיוֹנוֹביץ… [הוֹפךְ ראשוֹ אֶל פיין]. מה אוֹמר הדוֹד, חֶה-חֶה?…

פיין [עוֹבר להתבּוֹנן אֶל תּמוּנה שניה]. המממ – כּן… [סוֹלוֹמוֹן מתהלךְ בּבּית, מסתּכּל בּכּתלים. שימלי וקוֹלטוּן מלווים אוֹתוֹ מזה וּמזה. סוֹלוֹבייטשיק חוֹטף בּהעלָמה פּרוּסוֹת דוּבשן מעל השוּלחָן].

אָטי-מני [עוֹמדת בּפנים מעוּנים על-יד גוֹלדה]. אֶפשר, כּדאי היה לפשוֹט אֶת המעיל העֶליוֹן? הלא כּךְ קל להעלוֹת זיעה!

גוֹלדה [קמה]. אֵיפה, למשל, מתפּשטים פְה?

אָטי-מני. לכאן, בּמחילה מכּבוֹדךְ. [מוֹליכה אוֹתה אֶל חדר-המיטוֹת].

סוֹלוֹמוֹן [מתבּוֹנן אֶל מַעמַד הרהיטים]. לא רע, לא רע!

סוֹלוֹבייטשיק. גם הדוֹד, כּלוֹמַר רב אָשר, אָמַר זה-עתּה בּלָשוֹן זוֹ מַמש: “לא רע”. ורב שמעוֹן ענהוּ בּפתגם שנוּן, מיוּחָד בּמינוֹ: “יִכּנס, הוּא אוֹמר, הרוּחַ בּכספּם של קטן וגָדוֹל גם יחד!”…

סוֹלוֹמוֹן. חֶה-חֶה, לא רע אָמַר… [אֶל שימלי]. ורק צר לי, כּי העלמה שלָנוּ התעקשה כּל-כּךְ.

שימלי. גם עליה אֵין לָבוֹא בּטענוֹת – חָשה היא בּראשה, העלוּבה. [מתבּוֹנן אֶל מעילוֹ של סוֹלוֹמוֹן, אוֹחז בּדשוֹ]. נכוֹן אני להישבע, כּי מַכּיר אני אֶת המעיל הזה!… אָמנם כּן, הלא זוֹהי החליפה החדשה, אשר מדדתּי לךָ לפני שבוּעיִים!… [מתבּוֹנן אֵלָיו מכּל העברים]. ההדיוֹטוֹת שלי, כּפי הנראֶה, כּבר גָמרוּ את המלָאכה בּכוֹחוֹת עצמם? חַייטים מצוּינים! ידיהם ידי-זהב!… [קוֹלטוּן קוֹפץ מאַחריו, כּוּלוֹ נסער וּמתמַרמר].

סוֹלוֹמוֹן [דוֹחה אֶת שימלי כּלאַחַר-יד]. מוּטב שלא נדבּר בּזה מַאקאר סמיוֹנוֹביץ…

שימלי [מגחךְ]. אָסוּר לדבּר?… אבל חַכּה-נא – כּיצד אָמַרתּ? מַאקאר סמיוֹנוֹביץ? כּמדוּמה לי, שעירבּבתּ, בּמחילָה מכּבוֹדךָ, אֶת היוֹצרוֹת?

קולטון. אמנם כן, טעות נפלה כאן.

שימלי [הוֹפךְ פּניו אֶל קוֹלטוּן, מַניחַ ידוֹ על כּתפוֹ]. כּפי שמוֹכיח אָקַה בִּן יָקֶה זה, יִקָרא שמי בּיִשׂראֵל לא מַאקאר סמיוֹנוֹביץ, אֶלָא מַמש להיפךְ – סמיוֹן מַאקארוֹביץ…

סוֹלוֹמוֹן. ההבדל קטן מאוֹד, חֶה-חֶה…

שימלי. ההבדל הוּא דווקא גָדוֹל. הרי זה כּאִילוּ רוֹצה היֵיתי להלבּישךָ אֶת המעיל הזה בּבטנתוֹ למעלה!

סוֹלוֹבייטשיק [צוֹחק]. אוֹי, הלא זה דבר מיוּחָד בּמינוֹ!…

פּריל [מתגנבת לָבוֹא מן חדר-הבּישוּל, ניגשת בּחשאי אֶל מנדל, העֹומד וּמציץ מקרן-זוית, מוֹשכת אוֹתוֹ בּכנַף פראקוֹ]. בּחוּר, לָמה תּעמוֹד פּה בּחיבּוּק-ידים? לךְ הפח אֶת המיחַם, תּפּחנה עצמוֹתיךָ! כּבר תּם כּוֹחי!… [רוֹאָה אֶת גוֹלדה, כּשהיא יוֹצאת עִם אָטי-מני מן חדר-המיטוֹת, פּוֹנה אֵליה בּמתק-פּנים, מַניחָה ידיה על סינרה, משתּחוָה לפניה]. עֶרב טוֹב, מַאדאם יקרה!

גוֹלדה. ראוּ-נא – דוֹמה, הקמחית?

פּריל [נוֹהרת כּוּלָה]. הכּרתּיני, מַאדאם? פּריל הקמחית, זוֹ שנשׂאה לפנים אֶל בּיתךְ קמח לשבּת. גוֹלדה. מַה מַעשׂיִךְ פּה?

פּריל. הנה עֵינַיִךְ הרוֹאוֹת. פּעם כּה וּפעם כּה – מפיקים ממני תּוֹעֶלת… גוֹלדה. קרוֹבה מסתּמא? פּריל. כּמעט קרוֹבה. למַעלָה מקרוֹבה…

קוֹלטוּן [ניגָש]. לא היוּ דברים מעוֹלָם! לא קרוֹבה, אֶלָא משרתת פּשוּטה. ולא משרתת גמוּרה, אֶלָא משרתת לחצאין.

פּריל [מַבּיטה בּוֹ רגע בּמַבּט אִילם, מתיצבת כּנגדוֹ, תּוֹמכת מתניה בּידיה]. מה אָמַרתּ? משרתת? משרתת אני לךָ פּה? אַל-נא תּזכּה לכךְ כּל ימי חַיֶיךָ, משרת נקלה שכּמוֹתךָ, שׂכיר נבזה!… [הכּל סוֹבבים אוֹתם, חוּץ מאָשר פיין, שהעיף לאחוֹריו רק מַבּט קל וחָזר לחקוֹר את התּמוּנוֹת על הכּוֹתל}.

שימלי. וּבאמת, מַה פּירוּשה של “משרתת”? קוֹלטוּן, לָשוֹן זוֹ שׂנאתי! בּביתי אֵינני רוֹצה לשמוֹע כּזאת! בּן עמךָ אָני!… פּריל טוֹבה לי מעשׂרה קרוֹבים!… [אֶל גוֹלדה]. שהרי בּסךְ-הכּל, עליִךְ לָדעת, היתה היא מכלכּלת אוֹתנו, לא עליכם, בּלחם. לא היתה נוֹשה בּנוּ ששה שבוּעוֹת רצוּפים, ולפעמים שבעה, ולפעמים גם שמוֹנה…

אָטי-מני [מַראָה על קוֹלטוּן]. לא כּסוֹכן הזה שלָכם, שהיה נוֹגשׂ, ממרר את חַיֵינוּ בּשׂכר-דירה!…

פּריל [אֶל קוֹלטוּן]. השוֹמע אַתּה דברי בּני-אָדם? למַד, לכל הפּחוֹת, אִיש גס שכּמותךָ, כּיצד מדבּרים עדיני הנפש!…

גוֹלדה [רוֹצה לטשטש אֶת הענין, פּוֹנה אל אָטי-מני ואֶל פּריל]. לָמה תּריבוּ? בּוֹאנה ותראוּני אֶת חדר-הבּישוּל שלָכן.

פּריל. אָח, מַאדאם יקרה, בּכל הדרת הכּבוד! תּראִי שפע, בּלא עֵין-הרע, – על כּל אהוּבי-נַפשי!… [שלָשתּן יוֹצאוֹת].

קוֹלטוּן [מכווץ כּתפיו]. לוּא יהי כן. אני רק נתכּוונתּי לשם האמת.

סוֹלוֹמוֹן. כּלךּ מזה! [קוֹלטוּן כּוֹפף גבּוֹ, פּוֹרש לקרן-זוית].

סוֹלוֹבייטשיק [ניגָש אֶל המַשקאוֹת]. מילא, אִם משרתת ואִם לא משרתת – אבל להשיב אֶת נַפשנוּ היבשה כּבר הגיע זמַן לכל הדעוֹת!

שימלי. אמת וָצדק! [ניגָש אֶל פיין]. רב אָשר, סלח-נא לי, בּמחילה מכּבוֹדךָ, שאני מַפסיק אֶת רעיוֹנוֹתיךָ בּאֶמצע. אוּלי בּאמת נקח מעט עמךָ קוֹדם שיגישוּ לָנוּ אֶת הדגים הטוֹבים אֶל השוּלחָן?

פיין [אֵינוֹ מַבּיט בּוֹ]. עדיִין יֶש שהוּת… המממ – כּן… אֵיפה פּישפּשתּם וּמצאתם תּמוּנוֹת אֵלוּ?

שימלי. אני? מַה לי ולתמוּנוֹת? קוֹלטוּן שלָכם – הוּא אשר קנה אוֹתן. משךְ והביא אֶל הבּית חבילה שלמה. [קוֹלטוּן ניגָש בּחשאי].

פיין. ולָמה מלחָמוֹת דווקא? קוֹזאקים עם סוּסים?

קוֹלטוּן [מתּוֹךְ הכנעה]. לשם רגש הכּבוד… לשם דרך-אֶרץ… [פיין מעיף בּוֹ חצי העין, מניע עליו בּידוֹ, כּמגָרש אוֹתוֹ. ניגָש אֶל שוּלחַן המַשקאוֹת].

שימלי. נקח אֵיפוָא מעט?

פיין [מַגיש אֶת הפּנסנה לעֵיניו, מַרכּין ראשוֹ אֶל השוּלחָן]. נוּ, מילא… מַה יֵש לָכם פּה? יין? ייש?

שימלי. יֶש גם יין, גם ייש, גם דוּבשנים טוֹבים. [מוֹזג את הכּוֹסוֹת].

סוֹלוֹבייטשיק. יֵין-הדוּבדבנים שלָהם – דבר מיוּחָד בּמינוֹ.

שימלי. וּבכן, אוֹרחַי היקרים, בּלא שוּם נימוּסים! אדוֹני סוֹלוֹמוֹנטשיק, היֵה כּבן-בּית! קוֹלטוּן, לָמה נַחבאת שם בּפּינה, כּחָתול שסרח? אָמנם חָטאת, ואַתּה ראוּי למַלקוּת, אבל למעט ייש אֵין זה נוֹגע כּלל – כּל יִשׂראֵל חברים!… לחַיִים, אֶחָי! יהי רצוֹן, שהכּל יִתגהץ ויִתישב על הצד היוֹתר טוֹב, ויִגדל כּבוֹד עמךָ! [הכּל שוֹתים וּמקנחים].

סוֹלוֹבייטשיק. יהי רצוֹן, שהקדוֹש-בּרוּךְ-הוּא יִתּן ואנחנוּ נקח! [אָטי-מני וגוֹלדה שבוֹת מן חדר-הבּישוּל].

שימלי [אֶל אִשתּו] בּעלת-הבּית, כּיוונתּ וּבאת למוֹעֵד הנכוֹן. גשי הנה וּתלקקי גם אָתּ! [אֶל גוֹלדה]. אוּלי תּכבּדנוּ גם המַאדאם?

גוֹלדה [מעוָה פּניה]. לא, תּוֹדה רבּה! [אֶל סוֹלוֹמוֹן]. כּבר ראִינוּ פּה הכּל, אפילוּ אֶת חדר-הבּישוּל. ורק אֶת הבּת מַעלימים ממנוּ. [יוֹשבת].

סוֹלוֹמוֹן [אֶל שימלי]. מַאקאר… פּארדוֹן, סמיוֹן מַאקארוֹביץ! וּבכל זאת אוּלי יֵש תּקוָה להביאָה הנה? למַען הדוֹדה, חֶה-חה…

גוֹלדה. הבה נראֶה, לכל הפּחוֹת, אִם אֵין לָה קרנַיִם?

שימלי [מתגָרד בּפאָתוֹ]. הא, אָטי-מני? מַה תֹּאמרי אָתּ?

אָטי-מני. לָמה לָהם לענוֹת אֶת נפש התּינוֹקת, מאַחַר שאֵין היא בְקו הבּריאוּת?

סוֹלוֹמוֹן. רק לרגע קל. תּבוֹא, תּיראֶה – ותיעלם!… למען הדוֹדה, חֶה-חֶה…

שימלי. למַען הדוֹדה, אָטי-מני. טוֹב, הבה אֵלךְ לעוֹרר זכוּת-אָבות. [אֶל אִשתּוֹ]. בּוֹאִי עמי, ותהיִי עֵזר כּנגדי. [אָטי-מני הוֹלכת אַחריו בּלא רצוןֹ].

קולטון [ממַהר אַחריהם]. אוּלי אֵלךְ גם אָני?

שימלי. לא, יִשמרנוּ אלוֹהים!… [יוֹצא עם אָטי-מני].

סוֹלוֹמוֹן [מַבּיט בּזעם אֶל קוֹלטוּן, ניגָש אֶל דוֹדוֹ]. נוּ?

פיין [קוֹרא כּתוֹבת על אַחַד הבּקבּוּקים]. המממ – כּן…

סוֹלוֹמוֹן. כּוונתי, מה אַתּה סבוּר, חֶה-חֶה?

פיין. מילא, הדבר צריךְ עיוּן.

סוֹלוֹבייטשיק. מַה תּדבּר, רב אָשר? הרוֹאֶה אַתּה אֶת הבּית? הרוֹאֵה אַתּה אֶת הכּלים?

פיין [אֵינוֹ מַבּיט אֶל השדכן]. הבּית – בּיתוֹ. [מַראֶה על סוֹלוֹמוֹן]. הכּלים – לקוּחים בּהקפה לעֵת-עתּה.

סוֹלוֹבייטשיק. כּמוּבן, לעֵת-עתּה. עד אשר יבוֹא הכּסף מאוֹצר המלוּכה.

פיין. המממ – כּן… אבל השוֹרש. השוֹרש הוּא בּכל זאת חַייט.

גוֹלדה. לא שהוּא חַייט, אֶלָא שהיא חַייטת!…

סוֹלוֹבייטשיק. וכי מה רוֹצה היִית, מַאדאם חביבה, – שהוּא יהיֶה חַייט והיא רבּנית?… [מנדל מתגנב לָבוֹא מן חדר-הבּישוּל, מַטה אוֹזן לשמוֹע, מגחךְ בּפה פּעוּר. קוֹלטוּן מגָרש אוֹתוֹ. סוֹלוֹבייטשיק משפּיל קוֹלוֹ]. אַל-נא תּשכּחוּ, רבּוֹתי, אַף רגע, כּי אֵלה הם מאתיִם אֶלף בּמזוּמנים! לא, במחילה מכּבוֹדכם, בּתּים ישנים, נתוּנים בּמַשכּוֹן!…

פיין. המממ – כּן… [אֵינוֹ מַבּיט אֶל השדכן]. ועד היכן הגיעוּ הדברים?

סוֹלוֹבייטשיק. בּנוֹגע לעיקר כּל העיקרים? הכּל נתבּרר ונתלבּן.

פיין. כּוונתי… [מתּוֹךְ שיעוּל קל]. כּבר דוּבּר, כּיצד יחוּלק הסכוּם?

סוֹלוֹבייטשיק. וכי עדיִין מפקפּק אָתּה? חצי שלי, חצי שלָךְ. חמשים אֶלף נדוּניה, וּמאה וחמשים לתוֹךְ הבּתּים.

קוֹלטוּן. כּךְ אַתּה אוֹמר? ואני אַצליחַ להוֹציא מידוֹ ששים אֶלף לנדוּניה, וּמאָה ואַרבּעים לתוֹךְ הבּתּים! [סוֹלוֹמוֹן מנַענע ראשוֹ בּרצוֹן].

סוֹלוֹבייטשיק. מַה קוֹנבּינַאציה יֶש כּאן?

קוֹלטוּן. קוֹמבּינַאציה פשוּטה. לסוֹלוֹמוֹן גריגוֹרייֶביץ יֶש צוֹרךְ בּכּסף קוֹדם כּל בּשביל עצמוֹ. ראשית עליו לנסוֹע תּיכף לאַחַר החוּפּה אֶל חַמי חוּץ-לָאָרץ לרפּא אֶת המיחוּש הריאוֹמַטי…

פיין [אֶל סוֹלוֹמוֹן, מרמז בּראשוֹ על קוֹלטוּן]. מַה מסתּוֹבב זה בּכאן? מה הוּא – שדכן שני? וכי שדכן אֶחָד אינוֹ מַספּיק?

סוֹלוֹבייטשיק. הלא הוּא אשר אני טוֹעֵן כּל הזמן!… [מן האוּלָם בּאִים שימלי, אָטי-מני וּביילקה].

שימלי. בּעֶזרת השם, הצלחתּי! הנה היא לפניכם! [מוֹליךְ אֶת בּיילקה אֶל פיין ואִשתּוֹ]. זהוּ כּל רכוּשוֹ של שימלי סוֹרוֹקר! אָמנם אֵיננה לבוּשה כּראוּי, אַךְ אלוֹהים יִסלח לָנוּ.

גוֹלדה [יוֹשבת]. כּךְ, כּךְ. עכשיו תּהיֶה לָנוּ, לכל הפחוֹת, הזכוּת להתבּוֹנן אֵליה! [פיין מעיף בּביילקה חצי העין, מוֹסיף לחקוֹר אֶת הכּתוֹבת על הבּקבּוּק].

שימלי. אֵין לָה קרנַיִם, מַאדאם!…

סוֹלוֹמוֹן [מוֹלל בּרגלוֹ]. שלוֹם, עלמה סוֹרוֹקין! סוֹף-כּל-סוֹף יֶש לָנוּ האוֹשר, חֶה-חֶה… [מוֹשיט לָה אֶת ידוֹ היבשה].

בּיילקה [אֵינה מַשגיחה בּידוֹ, מדבּרת לָאַויר]. סלחוּ-נא לי, אֵין אני בּקו הבּריאוּת.

אָטי-מני. האֵינךְ חָשה חָלילה דקירוֹת בּצלע, בּתּי?

בּיילקה. דקירוֹת? לא… כּן… דקירה קלה אָמנם חָשה אָני…

אָטי-מני. אוֹיה לי, שמא דלקת היא זוֹ?

בּיילקה. לא, אִמא. אֵין זוֹ דלקת. רק ראשי עליה סחַרחָר… הבה אֶגש אֶל החַלוֹן.

שימלי. לכי, בּתּי, אֶל החַלוֹן ותשאפי מעט רוּחַ צח. [מוֹליכה אֶל אַחַד החַלוֹנוֹת הפּתוּחים]. אֶפשר תּקחי פּרוּסַת דוּבשן, בּיילקה? אוֹ שמא מעט יין לחַזק אֶת לבּךְ?

בּיילקה. לא, אַבּא. הניחה לי ואֶעמוֹד פּה מעט. [מוֹציאָה ראשה בּעד החַלוֹן].

שימלי. עמדי לָךְ כּכל אַוַת נַפשךְ. ואנחנוּ נַחזוֹר בּינתים לענינינוּ. [ניגָש אֶל השוּלחָן הקטן]. וּבכן, אֵיפה אָנוּ עוֹמדים?

סוֹלוֹבייטשיק. עוֹמדים אָנוּ, רב שמעוֹן, בּעֶצם הקוֹנבּינַאציה. זה עתּה אָמנם דיבּרנוּ בּךְ. אִילו שמַעתּ בּאָזניךָ אֶת השבח, שהשמיע כּאן עליךָ רב אָשר – מיוּחָד בּמינוֹ!…

פיין [מעיף בּשדכן חצי העין]. המממ – כּן…

שימלי. בּאמת?… מכּיוָן שכּךְ, הלא רשאִים אנחנוּ לָקחת מעט על אַחַת כּמה וכמה! [מוֹזג אֶת הכּוֹסוֹת, שוֹתים].

סוֹלוֹמוֹן [ניגָש לאַט אֶל בּיילקה]. המוּתּר גם לי להבּיט עמךְ בּחַלוֹן?

בּיילקה. הבּט.

סוֹלוֹמוֹן. ליל קיץ יפה. הירח זוֹרח. פּוֹאֶזיה, חַה-חֶה… בּלילה כּזה טוֹב לטייל…

בּיילקה. כּן.

סוֹלוֹמוֹן. בּשנַיִם, חֶה-חה… [בּיילקה מַחרישה]. נעים לי מאוֹד, עלמה סוֹרוֹקין…

בּיילקה. מזה, שהירח זוֹרח?

סוֹלוֹמוֹן. מכּל הדברים יחד, חַה-חֶה… [משתּתּק. בּיילקה נשקפת בּעד החַלוֹן, מוֹציאָה ידה החוּצה].

סוֹלוֹבייטשיק [פּוֹסע אָנה וָאָנה. ניגָש אל השוּלחָן, רוֹמז על הזוּג, מדבּר בּלָחַש]. הרוֹאִים אַתּם? זוֹהי אַהבה!… כּךְ מַתחיל הענין…

סוֹלוֹמוֹן [לאַחַר דוּמיה]. כּךְ הוּא אֵיפוֹא הדבר, חֶה-חֶה… המוּתּר לי לשאוֹל, עלמה סוֹרוֹקין, אִם נעים לָךְ בּדירה החדשה?

בּיילקה. בּדירה החדשה? אֵינני יוֹדעת. [מציצה בּוֹ פּתאוֹם]. וּשׂכר-דירה כּבר שילמוּ לָךְ?

סוֹלוֹמוֹן. זהוּ מן הדברים הקלים, חֶה-חֶה…

בּיילקה. מן הדברים הקלים? שׂכר-דירה מן הדברים הקלים הוּא לָךְ?… [נפנית לָלכת. סוֹלוֹמוֹן הוֹלךְ אַחריה. בּיילקה פּוֹנה אל אָביה]. אַבּא! כּבר שילמתּ לוֹ שׂכר-דירה?

שימלי [מגחךְ]. לָמה נזכּרתּ פּתאוֹם בּשׂכר-דירה?

בּיילקה. כּיצד? כּלוּם שכחתּ, אַבּא? [מחַקה אֶת סוֹלוֹמוֹן]. שׂכר-דירה חַייבים לשלם! שׂכר-דירה תּנַאי ראשוֹן הוא לאִיש ישר! שׂכר-דירה קוֹדש קדשים הוּא!… [יוֹצאת. הכּל מַבּיטים אַחריה משתּאִים].

פיין. המממ – כּן… מה אָמרה כּאן על שׂכר-דירה?

שימלי [נוֹתן קוֹלוֹ בּצחוֹק]. אָה, עתּה ידעתּי!… ליצנוּת היא זוֹ. נזכּרה, כּפי הנראה, כּיצד בּן-אָחיךָ עם קוֹלטוּן זה היוּ תּוֹבעים ממנוּ בּכל פּה שׂכר-דירה, לא עליכם…

פיין לליצנוּת מה זה עוֹשׂה?

גוֹלדה. זוֹקפת היא אֶת חוֹטמה בּיוֹתר, הבּתוּלָה שלָכם. אין זאת כּי-אִם שכחה, מי היא!…

שימלי [זוֹעֵם]. לא שכחה כּלָל, מַאדאם. זוֹכרת היא היטב, כּי בּתּי היא, בּת עמךָ, עליִךְ לָדעת!…

אָטי-מני. אוֹי-אוֹי, זוֹכרת היא גם זוֹכרת! עדיִין לא פּג מקיבתה טעם המרוֹרים, שהשׂבּיענוּ זה שלַכם [מַראָה על קוֹלטוּן] בּכל ראש חוֹדש, כּשהיה מציק לָנוּ עד מות, הלוַאי תּציקהוּ רוּחַ בּטנוֹ, ריבּוֹנוֹ של עוֹלָם!…

פיין. המממ – כּן… וּבכל זאת אֵינני מבין… הנה גם אַתּם רוֹצים עכשיו לקנוֹת לָכם בּתּים – כּלוּם לא תּציקוּ לדייריכם בּשׂכר-דירה?

שימלי [בּחמתוֹ]. אני? האני אָציק בּשׂכר-דירה? לעניִים? אַל אֶזכּה לכךְ כּל ימי חַיי!…

סוֹלוֹמוֹן. אַל-נא תּדאִיב אֶת לבּךָ כּל-כּךְ, מַאקאר סמיוֹנוֹביץ… מוּבטח לךָ, שתּתפּיֵיס, חֶה-חֶה…

אָטי-מני. אֵלה שוּתּפיךָ, שמעוֹן!…

שימלי [מבוּלבּל]. מַה נַעשׂה פּה?… [מוֹשךְ אֶת קוֹלטוּן אֶל השוּלחָן]. קוֹלטוּן! וכי לא סיפּרתּ לָהם עדיִין, על מה ולָמה אני נכנס עמהם בּשוּתּפוּת?

קוֹלטוּן. מילא, אִם רצוֹנךָ דווקא בּכךְ, אֶפשר להתחיל בּזה עכשיו.

שימלי. רק עכשיו תּתחיל? ואני בּטוּח היִיתי, כּי הענין כּבר נגמר!

פיין. מַה נגמר?

קוֹלטוּן. יֶש לוֹ למַאקאר… כּלוֹמַר, לסמיוֹן מַאקארוֹביץ מין רעיוֹן משוּנה. רוֹצה הוּא, כּי בּבתּינו ידוּרוּ רק בּעלי-מלָאכה עניִים, וכי לא נקפּח אוֹתם בּיוֹתר.

שימלי. רק זה בּלבד, שלא נקפּח אוֹתם? לא, בּזה לא אוֹמַר די! רוֹצה אני לקבּוֹע פּעם אַחַת מנהג קיים לָעד – לָשׂים קץ להשלָכת עניִים מדירוֹתיהם! יֶש לךָ לשלם שׂכר-דירה בּשעתוֹ – מַה טוב וּמַה נעים; אֵין לךָ – הרי אני מיצר בּצרתךָ ורוּחי לא תּקצר מחַכּוֹת, שהרי אני עצמי היִיתי, עליךָ לָדעת, בּן עמךָ!…

פיין. המממ – כּן… רעיוֹן יפה, אֵין מַה לדבּר!

גוֹלדה. עסקים נאִים תעשׂה לךָ, סוֹלוֹמוֹן!

סוֹלוֹמוֹן. חֶה-חֶה… [אֶל שימלי]. ולָמה, ידידי היקר, רק דירוֹת-חינם תּתּן לָהם? לָמה לא תּשלח אֶל בּיתם בּימי החוֹרף גם עֵצים להסקה? וּלחַג הפּסח מַצוֹת עם שוּמן?

שימלי. אֶת זאת בּוַדאי נַעשׂה!… [בּלב מוּרתּח]. שמַע-נא, רב אָשר, וגם אַתּה, סוֹלוֹמוֹנטשיק, האִם משטים אַתּם בּי?… מה אַתּם סבוּרים? אָמנם הכּל טוֹב יפה. אָמנם רב אָשר פיין אַתּה, עם יִחוּס-אָבוֹת, עם שם טוֹב בּכל העוֹלָם, ועם ארוֹן-קוֹדש, להבדיל, בּחדר אָפל, – אבל כּיצד מתהלכים עם בּני-אָדם, כּיצד מרחמים על אִיש עני, אלמד אני אֶתכם! [מַכּה בּידוֹ על לבּוֹ]. אני, שימלי סוֹרוֹקר, איש מספּריִים וָמַחַט, בּן יִשׂראֵל עמךָ!… [נשמע צילצוּל הפּעמוֹן. נכנס הימלפארבּ, לָבוּש מַעפוֹרת של נוֹסעים ותיק בּידוֹ. שימלי משתּנה תּוֹךְ כּדי דיבּוּר, יוֹצא לקראתוֹ בּפנים יפוֹת]. אָה, אוֹרח חָשוּב, רוֹאֵה-החשבּוֹן! קיוינוּ לביאַת המשיח – והנה בּאת!…

הימלפארבּ [בּגיחוּךְ עקוּם]. רע המַעשׂה, רב חַייט.

שימלי [נרתּע לאחוֹריו]. מה?

הימלפארבּ. רב חַייט, רע המַעשׂה!

קוֹלטוּן. אֶל מי אַתּה מדבּר בּלָשון זוֹ?!

הימלפארבּ. יוֹדע אני, אֶל מי אני מדבּר! [אֶל שימלי]. טעוּת היא מראש ועד סוֹף!

שימלי. מַה טעוּת?

פיין [ניגָש}. מַה קרה? [הכּל סוֹבבים אֶת הימלפארבּ].

הימלפארבּ. השטר לא זכה בּגוֹרל! [המלים יורדוֹת על ראשי הניצבים כּהוֹלם רעם}.

שימלי [מתמַלא חימה]. מה? השטר שלי לא זכה?

הימלפארבּ. השטר שלָךְ. בּא אני עתּה מיהוּפּיץ. נסעתּי להגיש אֶת השטר אֶל אוֹצר המלוּכה. ונתגלֹה, כּי לא היוּ דברים מעוֹלָם! רק שׂמנוּ עצמנוּ לצחוֹק… טעוּת נפלה כּאן, טעוּת קטנה מאוֹד. בּסַךְ-הכּל חָסר כּאן אֶפס אֶחָד.

שימלי. אֵיפה חָסר אֶפס אֶחָד?

הימלפארבּ. בּשטר. המספּר צריךְ להיוֹת שוּרה 150,000 והשטר הוּא שוּרה 15,000.

שימלי [אֶל הניצבים]. מַה תֹּאמרוּ, בּבקשה מכּם, לקוֹמדיה זוֹ? הלא מספּר השטר שלי הוּא אָמנם מאַה וחמשים אֶלף! [רוֹשם בּאֶצבּעוֹ בּאַויר]. אַחַת וחָמש, ואַרבּעה אפסים!

הימלפארבּ [אַף הוּא בּאֶצבּעוֹ]. אַחַת, וחָמש, וּשלוֹשה אפסים!

שימלי [דוֹחה אוֹתוֹ מפּניו]. מה הוּא מסַפּר לי סיפּוּרי-אַגָדה? הנה השוֹבר בּכיסי! [מפתּח אפוּדתוֹ, מוֹציא אֶת השוֹבר].

הימלפארבּ. מַה יוֹעיל לי השוֹבר, אִם השטר עצמוֹ כּאן! [מוֹציא מתּיקוֹ אֶת השטר, מַראֵהוּ]. הבּיטוּ וּראוּ. שוּרה 15,000. [הכּל מעיינים בּשני הניירוֹת, משתּאִים].

פיין [מַגיש את הפּנסנה לעֵיניו, חוֹקר אֶת השטר]. המממ – כּן… פֶה! הלא בּאמת מַעשׂה מגוּנה הוּא!… מי עשׂה אֵיפוֹא אֶת הטעוּת?

הימלפארבּ. לא אָני! אני משמש רוֹאֵה-חשבּוֹן בּבּאנק רק שלוֹש שנים, וכל עצמי אֵיני אֶלָא יהוּפּיצי. אֶת הטעוּת בּשוֹבר עשׂה, בּעווֹנוֹתינוּ הרבּים, אַחַד הכּתריאֵלים שלָכם לפני עֶשׂרים אוֹ שלוֹשים שנה. עוֹמד היה בּכתיבת אפסים – והוֹסיף עוֹד אֶפס אֶחָד. וכי מַה לוֹ לקמץ? המעט אפסים לָכם בּכתריאֵליבקה?

סוֹלוֹבייטשיק. דבר מיוּחָד בּמינוֹ!

סוֹלוֹמוֹן. מַעשׂה יפה, חַה-חֶה…

שימלי [מַבּיט בּשוֹבר, ידיו רוֹעדוֹת, צוֹעֵק פּתאוֹם]. כּדבר הזה לא יִהיֶה! מרמה היא, יהוּדים, מרמה! הבּאנק רוֹצה לרמוֹתני!

הימלפארבּ. לרמוֹתךַ? קוּם סַע ליהוּפּיץ, ויסַפּרוּ לךָ שם.

שימלי. אָמנם אֶסַע! אֵת כּל העוֹלָם אהפוֹךְ! אַראֶה לכוּלָם, כּי אֵין משטים בּשימלי סוֹרוֹקר!

הימלפארבּ [מניע עליו בּידוֹ, לוֹקח אֶת השטר מאָשר פיין]. עלי עוֹד לָרוּץ אֶל המנַהל. מחר נראֶה אֵיךְ יִפּוֹל דבר. אַי-אַי, כּתריאֶליבקה!… [יוֹצא].

פיין. המממ – כּן… מַשמע, שגם לָנוּ אֵין עוֹד מַה לעשׂוֹת פּה. בּוֹאוּ ונלךְ! [גוֹלדה הוֹלכת אֶל חדר-המיטוֹת, חוֹזרת משם, לוֹבשת מעילה וּמגבּעתּה].

סוֹלוֹמוֹן. חֵה-חֵה… וזה דרש כּאן דרשה נלהבת! מַטיף-מוּסר נַעשׂה פּתאוֹם! שׂכר-דירה לא מצא חן בּעֵיניו, חֶה-חֶה!…

שימלי. לָמה אַתּם נסים כּוּלכם מנוּסַת עכבּרים? וכי סבוְרים אַתּם, שכּבר נפטרתּם משימלי סוֹרוֹקר?

סוֹלוֹמוֹן. עדיִין לא נפטרנוּ… קוֹלטוּן! מחר עם השכּמַת הבּוֹקר תּהיֶה פּה מוּכן וּמזוּמן!… השוֹמע אָתּה?

קוֹלטוּן [מבוּלבּל]. בּוַדאי שוֹמע אֹני.

פּריל [שבּאָה לקוֹל השאוֹן מן חדר-הבּישוּל, פּוֹנה אֶל גוֹלדה בּתמהוֹן]. מַאדאם יקרה, הכיצה? הוֹלכת אָתּ? וַארוּחַת-העֶרב מה תּהא עליה?

גוֹלדה. יכוֹלים אַתּם למלוֹחַ אוֹתה בּמלח. [פיין, גוֹלדה, סוֹלוֹמוֹן וקוֹלטוּן יוֹצאִים].

אָטי-מני [צוֹעֶקת אַחריהם]. למַעמַקי האדמה תּרדוּ! הלוַאי יִמלחוּ בּמלח אֶת עצמוֹתיכם!…

שימלי [עוֹמד רגע נדהם, נרתּע ממקוֹמוֹ]. אֵיפה מעילי?

אָטי-מני. לאָן אָתּה?

שימלי. נוֹסע אני תּיכף וּמיד ליהוּפּיץ!

אָטי-מני. לאָן תּסַע בּאִישוֹן לילה, אוֹיה לי?

שימלי [צוֹעֵק]. אני נוֹסע תּיכף וּמיד ליהוּפּיץ!… תּנוּ לי אֶת מעילי, אָמַרתּי לָכם!… מנדל! מנדל!

מנדל [מתגלה בּפּתח, נוֹשם ושוֹאֵף]. בּעל-הבּית! העלמה שלךָ עשתה לךָ מַעשׂה-תעתּוּעים!…

שימלי [אֵינוֹ שוֹמע]. יִכּנס הרוּחַ בּאבי אבוֹת הטוּמאָה שלָךְ!… אֶת מעילי תּן לי הנה!…

סוֹלוֹבייטשיק [שטיפּל בּחשאי בּטוּב השוּלחָן ושׂם ממנוּ בּכיסיו]. הס! תּנהוּ לדבּר דבר! מה הוּא מסַפּר על העלמה?

מנדל. היא בּרחה עם שני הולָדים.

שימלי. מי בּרח? עם אֵילוּ ולָדים? מה אַתּה מדבּר כּהדיוֹט?

מנדל. אֵין אני מדבּר כּלל כּהדיוֹט! אומר אני: העלמה בּרחה עם שני פּרחי החַייטים. רדפתּי אַחריהם, ותקעה לידי שטר של חמשה קרבּוֹנים. הנה השטר… [מוֹציא מכּיסוֹ אֶת השטר, מַראֵהוּ, מַסתּירוֹ שוּב].

סוֹלוֹבייטשיק. דבר מיוּחָד בּמינוֹ!… מראש ידעתּי, שכּךְ יִהיֶה סוֹפה של הקוֹנבּינָאציה!…

שימלי [בּעֵינַיִם תּוֹעוֹת]. בּרחה? לָמה בּרחה?…

אָטי-מני [רוּחָה שבה אֵליה אַחרי הבּהלה הראשוֹנה]. הבה נרדוֹף אַחריה! הבה נַשׂיג אוֹתה!… מַהרוּ, מַהרוּ!… [הכּל פּוֹנים עמה אֶל הפּתח]. שמעוֹן, לָמה אַתּה ניצב כּגוֹלם? בּתּנוּ בּרחה מאִתּנוּ! בּתּנוּ, התּינוֹקת שלָנוּ!…

שימלי [צוֹנח על כּיסא בּאֵין אוֹנים]. בּרחה… התּינוקת אַף היא אֵיננה… תּם ונשלם… חלוֹם-בּלָהות… [מוֹחה בּשרווּלוֹ אֶת זיעת פּניו].

המסךְ

 

מערכה רביעית    🔗

[אוֹתוֹ עֶרב, תּיכף לאַחַר המַערכה השלישית. – תּכוּנַת הבּימה כּמוֹ בּמַערכה הראשוֹנה, בּשינוּיִים קלים, המעידים, כּי בּבּית דרים עכשיו בּחוּרים. עם הרמת המסךְ שׂוֹררת אפלה על הבּימה. ורק בּעד אַחַד החַלוֹנוֹת מַפציע בּאלכסוֹן קו אוֹר, בּבוּאָתוֹ של הירח, המַכסיף אֶת מנוֹרוֹת-הנחוֹשת הממוֹרטוֹת. – נשמע קוֹל הדלת בּהיפּתחָה וּבכּניסה מתגלוֹת זוֹ אַחַר זוֹ שלוֹש דמוּיוֹת: קוֹפּיל, בּיילקה וּמוֹטיל. על שכמוֹ של קוֹפּיל עמוּסה חבילה, צרוּרה בּסדין לָבן.]

מוֹטיל. היזָהרי בּלכתּךְ, בּיילקה.

קוֹפּיל. הצת גפרור. [מוֹטיל מַצית גפרוּר, מַדליק אֶת העששית, התּלוּיה בּחוּט-בּרזל ממַעל לשוּלחָן].

בּיילקה [מתבּוֹננת על סביבוֹתיה]. שוּב אני בּביתי… מַה מוּזר! [מבקשת לבכּוֹת, אַךְ מַבליגה על רגשוֹתיה, מגחכת]. ההיטב עיפתּ, קוֹפּיל?

קוֹפּיל. הבל וריק! [מַניחַ אֶת החבילה]. ורק צר לי, כּי נגרוֹם שם עגמַת-נפש לרב שמעוֹן.

בּיילקה. הגם לךָ צר? שמא בּאמת לא נהגתּי כּשוּרה עם אַבּא?… [יוֹשבת אֶל שוּלחָנה].

מוֹטיל. ראֵה-נא גם ראֵה, מה רךְ לבבוֹ פּתאוֹם! צר לוֹ! ואִילוּ הביאוּ אָסוֹן על בּיילקה לכל ימי חַיֶיה, לא היה צר לָךְ?

קוֹפּיל. מי אוֹמר כּךְ, בּן-אָדם?

בּיילקה. צריכים אָנוּ למַהר וּלהשׂיג מרכּבה. עלוּלים הם לָבוֹא בּכל רגע. מנדל בּוַדאי יסַפּר לָהם.

מוֹטיל [ניגָש אֵליה]. רוֹצה אַתּ אֵיפוֹא לנסוֹע אֶל דוֹדתךְ?

בּיילקה. וכי יֵש דרךְ אַחרת לפני?

מוֹטיל. בּלילה? לבדךְ?

בּיילקה. אֶלָא עם מי אֶסַע?

מוֹטיל. אוּלי… עמנוּ?

בּיילקה. עם שניכם?…

מוֹטיל. אֵינני יוֹדע… הא, קוֹפּיל, מַה תֹּאמַר אָתּה?

קוֹפּיל [מן הצד]. אני בּוַדאי שאֵינני יוֹדע… [כּל השלוֹשה משתּתּקים, אֵינם מַבּיטים זה בּפני זה].

בּיילקה [קמה]. אִם כּה ואִם כּה, צריךְ להשׂיג מרכּבה. קשה לטלטל חבילה כּזאת עד התּחנה.

מוֹטיל [בּאנחה]. כּן, צריךְ לָלכת וּלהביא מרכּבה. מי יֵלךְ?

קוֹפּיל. אני יכוֹל לָלכת, אִם רצוֹנךָ בּכךְ. [פּוֹנה אֶל הפּתח].

מוֹטיל. אִם רצוֹנךָ בּכךְ, יכוֹל אני לָלכת…

בּיילקה. היוֹדעים אַתּם מה? משכוּ קשרים! הלא תּמיד אַתּם מוֹשכים קשרים.

קוֹפּיל. מילא, נלךְ הפּעם בּלא זה. [מניע בּידוֹ, יוֹצא].

מוֹטיל. מאַיִן אַתּ יוֹדעת, בּיילקה, כּי מוֹשכים אָנוּ קשרים?

בּיילקה. יוֹדעת אָני. [מַבּיטה בּוֹ בּברק-עינים] קוֹפּיל – אִיש טוֹב כּל-כּךְ…

מוֹטיל. אָכן רוֹאֶה אני, כּי מצא חן בּעֵינַיִךְ.

בּיילקה. לב-זהב לוֹ… [מוֹטיל ניצב לפניה אִילם. בּיילקה פּוֹנה ממנוּ, פּוֹסַעת בּחדר]. מה רב פּה הנקיוֹן – לא כּמנהג בּחוּרים כּלָל. מי מַשגיח פּה על הבּית – בּוַדאי קוֹפּיל?

מוֹטיל [הוֹלךְ אַחריה, מדבּר בּגָרוֹן ניחָר]. השוֹמַעת אַתּ, בּיילקה? מכּיוָן שכּך… מכּיוָן שכּךְ, הרי… הרי… כּאַוַת נַפשךְ!…

בּיילקה [הוֹפכת אֵלָיו אֶת ראשה]. מה אָמַרתּ?

מוֹטיל. לא כּלוּם. אוֹמר אני: כּאַוַת נַפשךְ. אם הוּא מוֹצא חן בּעֵינַיִךְ, הרי… הרי אני… אֵרדה-נא למַעמַקי האדמה!… [סר ממנה, מתיצב בּפניו אֶל הקיר].

בּיילקה [מַבּיטה אַחריו רגָעים אחָדים, ניגשת לאַט, קוֹראת]. מוֹטיל!… [מוֹטיל אֵינוֹ זע. בּיילקה שׂמה ידה תּחת זרוֹעוֹ, מתרפְקת עליו]. אוֹי, מוֹטיל, כּמה שוֹטה אָתּה!…

מוֹטיל [נרעש, הוֹפךְ פּניו אֵליה]. הבאמת, בּיילקה?…

בּיילקה. בּאמת, מוֹטיל!… [מַחליקה על זרוֹעוֹ]. שוֹטה שכּמוֹתךָ, וכי בּשביל מי עזבתי את אָבי ואֶת אִמי?

מוֹטיל. בּשבילי? בּשבילי?… [בּיילקה מנַענַעת ראשה בּאֶין דברים, בּעֵיניה עוֹלוֹת דמעות. מוֹטיל תּוֹפסה בּידיה]. אוֹי, בּיילקה, מה זה אָמַרתּ? אני… גם האמן לא אוּכל! אני… אני… [מחַבּק אוֹתה. בּיילקה צוֹנַחַת בּזרוֹעותיו כּמתעלפת. מוֹטיל מוֹליךְ אוֹתה אֶל תּוֹךְ החדר, מַבּיט בּה בּאֶכּסטאזה]. אוֹי, בּיילקה, האמת הדבר? אֵין זה חלוֹם?… הלא אני… אני… אֵיני יודע בעצמי, מה אוֹמַר!… אני אֶלָחם, בּיילקה? אני אהפוֹךְ אֵת כּל העוֹלָם!… אני… אני… חי נַפשי, בּנאמנוּת, כּמוֹ שאוֹמר קוֹפיל, אני אֶקפּוֹץ מעל הגַג!… אני ארקד, ארקד, ארקד!… [מסתּוֹבב עמה על-פּני החדר. בּינתים נכנס קוֹפּיל מן החוץ. כּשהוּא רוֹאֶה לנגדוֹ אֶת המַחזה הזה, הריהוּ מתנוֹדד, מַסתּיר עֵיניו בּכפּוֹ וּפוֹנה לָצאת כּל-עוּמַת שבּא].

בּיילקה [בּפנים מאָדמים]. הנה קוֹפּיל!

מוֹטיל. קוֹפּיל! אָחי הטוֹב!…

קוֹפּיל [מצדד ליד הכּוֹתל, אֵינוֹ מַבּיט אליהם, בּפנים קוֹדרים]. לא יכוֹלתּי למצוֹא מרכּבה. צריךְ לָלכת בּרגל… [מתיצב אֶל החַלוֹן].

מוֹטיל [ניגָש אֵלָיו]. אַל תּתרעֵם, אָחי קוֹפּיל. הלא עֵיניךָ הרוֹאוֹת… מה אֶפשר לעשׂוֹת אַחרת?…

קוֹפּיל [מתחַמק ממנוּ]. מילא, קץ לדבר… נפטרתּי מעֵסק… שוּב אֵין צוֹרךְ למשוֹךְ קשרים…

בּיילקה [ניגשת אֶל קוֹפּיל לאַט, לוֹקחת אֶת ידוֹ, מלטפת אוֹתה]. קוֹפּיל, הלא אִיש טוֹב אַתּה כּל-כּךְ…

קוֹפּיל [מציץ תּחילה על ידה, אַחַר-כּךְ מרים עֵיניו אֵליה. בּקוֹל נחנק]. אבל בּיש-מַזל אני כּל-כּךְ!… [סר הצדה. בּשעה זוֹ נפתּחת הדלת ודרךְ חדר-הבּישוּל בּאים שימלי, אטי-מני, פּריל וסוֹלוֹבייטשיק].

פּריל [בּפתח החדר]. הנה העֵז – נמצאָה האבדה!

סוֹלוֹבייטשיק. הלא אָמַרתּי לָכם, כּי פּה נַדבּיקם! יוֹדע אני אֶת אַנשי-שלוֹמי!… [בּיילקה, מוֹטיל וקוֹפּיל עוֹמדים נבהלים].

אָטי-מני [פּוֹכרת כּפּיה]. אוֹי לי, בּתּי, שראִיתיךְ בּכךְ!… [שימלי עוֹבר בּחדר בּרגלים כּוֹשלוֹת, מעיף בּביילקה עֵינַיִם קמוֹת, צוֹנח על כּיסא ליד מכוֹנַת-התּפירה, תּוֹמךְ ראשוֹ בּידיו].

פּריל [יוֹשבת]. אוּף! עיפתּי עד מות! [נוֹשׂאת עֵיניה אֶל הכּתלים]. אוֹתה הדלוּת כּשהיתה…

בּיילקה. אִמא, לא יכוֹלתּי לעשׂוֹת אַחרת.

אָטי-מני. ידעתּי, בּתּי, ידעתּי. כּלוּם מה אני אוֹמרת? בּוַדאי כּךְ נגזר עלינוּ. רוֹאָה אני הפּעם, כּי על זאת יִסרנוּ אלוֹהים… [יוֹשבת על סַפסל, בּוֹכה. בּיילקה ניצבת לפניה נבוּכה].

סוֹלוֹבייטשיק [פּוֹסע בּחדר, עוֹמד כּנגד מוֹטיל וקוֹפּיל]. ודווקא שני בּחוּרים בּבת אַחַת זימנה לעצמה – דבר מיוּחָד בּמינוֹ!

בּיילקה [ניגשת אֶל אָביה]. אַבּא, אַל-נא תּכעס עלי. לא יכוֹלתּי לשׂאת עוֹד כּל זאת. [שימלי אֵינוֹ זע].

מוטיל [ניגש אף הוא]. אל תתרעם עלינו, רב שמעון.

בּיילקה. למַעלָה מכּוֹחותי היתה זאת. ראִיתי, כּי על-ידי הזכּיוֹן הגָדוֹל אקפּח את חַיי. כּי הזכּיוֹן הגָדוֹל…

שימלי [מרים לאַט אֶת ראשוֹ, בּגיחוּךְ מת על שׂפתיו]. אֵיזה זכּיוֹן גָדוֹל?

בּיילקה. בּאֵין אוֹשר – לָמה לי כּסף?

שימלי [כּבתּחילה]. אֵיזה כּסף?… [אֶל סוֹלוֹבייטשיק, שניגש אליהם]. מדבּרת היא עדיִין בּכּסף!… [מניע בּידוֹ. בּיילקה מַבּיטה בּתמהוֹן אֶל אָביה ואֶל סוֹלוֹבייטשיק].

סוֹלוֹבייטשיק. אֵין עוֹד כסף, בּתוּלָה. עליו השלוֹם. אֵין נדוּניה ואֶין רחַש. פּקעה כּל הקוֹנבּינַאציה!

פּריל. אָביךְ חָלם חלוֹם – פּרה עפה על הגג וּמילטה בּיצה.

אָטי-מני [מתנוֹעעת בּשבתּה]. אוֹי לי, בּתּי, עלוּבת-נַפשי, הלא אֵינךְ יוֹדעת עדיִין כּלוּם… בּחטאֵנוּ נספּה כּספּנוּ… אֶפשר שקללוֹתי גָרמוּ לכךְ? ואֶפשר ששׂוֹנאֵינוּ נתנוּ בּנוּ עיִן רעה, הלוַאי יִתּן לָהם אלוֹהים כּל מַה שאֵיני רוֹצה להוֹציא מן הפּה!…

בּיילקה [בּעֵינַיִם תּוֹעוֹת מן האֶחָד אל השני]. מַה קרה פּה? לָמה אַתּם מדבּרים כּוּלכם בּחידוֹת?

פּריל. רוֹצה אַתּ בּלא חידוֹת – ואסַפּר לָךְ. היה חוֹר, והטליאוּ עליו טלָאי; בּאוּ וקרעוּ אֶת הטלָאי, ונשאַר חוֹר כּשהיה…

בּיילקה [פּוֹכרת כּפּיה]. מוֹטיל, מה הם מדבּרים?

מוֹטיל. הדברים אֵינם כּפשוּטם.

סוֹלוֹבייטשיק [עוֹמד בּלכתּוֹ]. בּקיצוּר – השטר אֵינוֹ שטר, והזכּיון אֵינוֹ זכּיוֹן!

מוֹטיל. מַה מַשמע?

סוֹלוֹבייטשיק. מַשמע, שחָסר אֶפס אֶחָד. המַדפּיס שכח להדפּיס עוֹד אֶפס אֶחָד.

מוֹטיל. אֵיזה אֶפס?

סוֹלוֹבייטשיק. אֵיזה אֶפס? הנה אֶעמוֹד ללמד נַער-חייטים שכּמוֹתךָ פּרק בגראמַאטיקה!…

בּיילקה [מַתחילה להבין]. אַבּא, טעוּת היתה בּשטר?

סוֹלוֹבייטשיק [פּוֹסע שוּב]. טעוּת, טעוּת! ראֵה-נא, כּמה צריךְ לשׂבּר לָהם אֶת האוֹזן – דבר מיוּחָד בּמינוֹ!…

מוֹטיל [נרעש]. שוּב אֵין הזכּיוֹן הגָדוֹל?

פּריל. אַיִן, אָיִן! הבּיטוּ אֶל פּניו של זה – שׂמחת עוֹלָם על ראשוֹ!

מוֹטיל. קוֹפּיל, הזכּיוֹן הגָדוֹל כּבר עבר וּבטל מן העוֹלָם… השוֹמע אָתּה?

קוֹפּיל [ניבּט לָאָרץ]. שוֹמע אָני.

סוֹלוֹבייטשיק [מתיצב כּנגד הבּחוּרים]. הא? הרחַבתּם לָכם אֶת כּיסיכם? ציפּיתם לנדוּניה שמנה? הנה זה תּקבּלוּ! זה!… [מַגיש אֶל פּני מוֹטיל אֶצבּע משוּלשת, חוֹזר וּמַגישה גם אֶל פּני קוֹפּיל].

מוֹטיל. טוֹעֶה אַתּה, רב שדכן, טעוּת גמוּרה אַתּה טוֹעֶה! [ניגָש אֶל שימלי]. רב שמעוֹן, האמת הדבר? הלא זאת אוֹמרת, שרב שמעוֹן חוֹזר ונַעשׂה שוּב…

שימלי [קם ממקוֹמוֹ לאַט, נאנח]. שוּב עמךָ…

אָטי-מני [מתנוֹעעת]. אוֹי לי ואבוֹי לנַפשי! שוּב אֶל המַחַט, שוּב אל הדלוּת! אוֹי לי, כּי שממוּ חַיי וחָשךְ עוֹלָמי בּעדי!… [ממררת בּבּכי]. בּיילקה. אִמא, אַל תּבכּי. חַייִךְ, שאֵין כּדאי לבכּוֹת!

שימלי [עוֹמד לפני אִשתּוֹ, מַבּיט בּה בּמנוֹד-ראש]. כּךְ דרכּה של אִשה!… לָמה תּבכּי, פּתיה? לָמה תּספּדי לי? וכי סבוּרה אַתּ, שכּבר כּלוּ כּל הקצים? [פּוֹסע לאִטוֹ על-פּני החדר; סוֹלוֹבייטשיק פּוֹסע כּנגדוֹ]. מילא, נחיֶה ונתקיֵים בּלא אַוָזים צלוּיִים. כּיצד אוֹמרת פּריל? נַניחַ גם להאַוָזים להשיב אֶת רוּחָם… [ניגָש אל הבּחוּרים, מַבּיט אליהם בּבת-צחוֹק נוּגָה]. וּבכן, חבר לצים? התּקבּלוּני שוּב לבעל-הבּית?

מוֹטיל. בּכל הדרת הכּבוֹד, רב שמעוֹן! לשׂמחה תּיחָשב זאת לָנוּ!

שימלי. ואַתּה, קוֹפּיל? [מַניחַ ידוֹ על שכמוֹ].

קוֹפּיל. לָמה תּשאַל, בּעל-הבּית, בּנאמנוּת!…

שימלי. אָטי-מני, השמַעתּ? אִם כּן, הלא שוּב טוֹב!… [אָטי-מני מנידה ראשה קמה, מעיפה עֵיניה בּחדר, עוֹברת אֶל חדר-הבּישוּל, מַעלה שם אוֹר. פּריל הוֹלכת אַחריה. שימלי מתהלךְ שקוּע בּמַחשבוֹת, ניגָש אֶל השוּלחָן]. כּן, כּן… [נוֹטל בּידוֹ אֶת המספּריִים, מסתּכּל בּהם]. שוּב מספּריִים וָמַחַט… [בּיילקה קרבה אַף היא אֶל השוּלחָן]. הא, בּיילקה? מַה תֹּאמרי אַתּ לָזה? הנה הלכתּ לפנינוּ להראוֹתנוּ אֶת הדרךְ הבּיתה?

בּיילקה. אַבּא, הלא אני אֵינני אשמה בּזה.

שימלי. אַתּ אשמה? שטיה, וכי מי אוֹמר כּךְ? אַדרבּה, אנחנוּ חייבים לבקש סליחה ממךְ. [אוֹחז בּזרוֹעה, מוֹליכה אֶל הבּחוּרים, רוֹמז עליהם בּאֶצבע]. נוּ, אִמרי-נא! אִמרי, מי? מי משניהם?… [בּיילקה, מוֹטיל וקוֹפּיל כּוֹבשים פּניהם בּקרקע. שימלי מתבּוֹנן אליהם בגיחוּךְ]. לָמה תּחרישוּ? אִמרוּ, אַל תּתבּיישוּ. קוֹפּיל, שמא אָתּה?

קוֹפּיל. לא, בּעל-הבּית, מי וָמה אָני?… [מניע בּידוֹ, סר הצדה].

שימלי. מאַחַר שאֵין זה קוֹפּיל, הרי לָמַדנוּ, שמוֹטיל הוּא זה… מוֹטיל, אַתּה הוּא?… [מוֹטיל בּפנים נוֹהרים, מנַענע ראשוֹ לאוֹת הן]. כּן אֵיפוֹא? אַתּה הוּא אוֹתוֹ עמךָ?… היוֹדע אַתּה, לכל הפּחוֹת, כּי כּלה עניה היא עכשיו?

מוֹטיל. לדידי מַעלָה יתירה היא!

שימלי. בּאמת?… נוּ, וּממנה כּבר קיבּלתּ הסכּמה? [מַראֶה על בּיילקה]. היא רוֹצה בּךְ?… [בּיילקה מתרפּקת בּראשה על זרוֹע אָביה. שימלי מחַבּק אוֹתה]. מכּיון שכּךְ, הרי אֵין מַה לדבּר! [מוֹשךְ אֶת מוֹטיל וּמַעמידוֹ על-יד בּיילקה, מבקש בּעֵיניו אֶת אָטי-מני]. אָטי-מני, אַיֵךְ? די לָךְ לעוֹרר קינה! מַזל טוֹב לָנוּ! [אָטי-מני בּאה עם פּריל מן חדר-הבּישוּל, מַבּיטה בּוֹ]. מַה תּבּיטי בּי? קרבי הנה, כּלוּם אֵינךְ רוֹאָה? מַזל טוֹב לָנוּ!

פּריל. הא לךָ לקינוּחַ סעוּדה!…

שימלי [בּקוֹל חוֹגג]. מַזל טוֹב לָנוּ, אִשתּי! בּתּנוּ נתארשׂה בּשעה טוֹבה וּמוצלָחַת!

אָטי-מני. אוֹיה לי, לקוֹפּיל?

שימלי. לא, להדיוֹט זה… [מחַבּק אֶת מוֹטיל ונוֹשק לוֹ. אַחַר-כּךְ הוא נוֹשק ארוּכּוֹת לביילקה, פּוֹנה וּמדבּר אֶל אָטי-מני בּדמעוֹת עֵינַיִם]. לָמה תּבכּי אֵיפוֹא, שטיה? אַדרבּה, לשׂמוֹחַ אָנוּ צריכים, לשׂמוֹחַ… [סר הצדה, מוחה דמעות עֵיניו בּמטפּחת].

אָטי-מני [נוֹפלת על צוארי בּיילקה]. מַזל טוֹב לָךְ, בּתּי, נחמתי, נַחַת יחידה שלי! [בּוֹכה].

פּריל [מרחוֹק, מוֹחָה דמעוֹתיה]. מעוֹלָם לא עלתה כּזאת על דעתּי!…

סוֹלוֹבייטשיק [שהיה פּוֹסע בּחדר לאִטוֹ וּמתבּוֹנן אֶל כּל הנַעשׂה, ניגָש, מניע בּראשוֹ]. עוולָה היא, רב שימלי, עוולָה היא!… היִתּכן? כּלוּם העוֹלָם הפקר? בּלא שדכן כּלָל?…

שימלי. היֵה אַתּה השדכן!

סוֹלוֹבייטשיק. בּוַדאי! וכי עדיִין מפקפּק אָתּה?… מי כּאן צד החָתן?

בּיילקה. קוֹפּיל!

סוֹלוֹבייטשיק [ניגָש אל קוֹפּיל, העוֹמד אֶל החַלוֹן, מוֹשכוֹ בּידוֹ]. בּוא-נא, צד החָתן, אַל תּסרב… וּמי כּאן צד הכּלה?

פּריל. אני צד הכּלה! וכי לשאוֹל אַתּה צריךְ?

סוֹלוֹבייטשיק. הרי טוֹב. מכּיוָן שכּךְ, הרי זה דבר מיוּחָד בּמינוֹ!… [מוֹציא מטפּחת אדוּמה, מַגישה אל כּל אֶחָד ואֶחָד]. קחוּ וקבּלוּ קנין. אֶת הקערוֹת נשבּור אַחַר-כּך, אִם ירצה השם, בּשעת כּתיבת התּנאִים. הנה כּן! מַזל טוֹב!… מַזל טוֹב, מחוּתּן! מַזל טוֹב, מחוּתּנת! חָתן וכלה, מַזל טוב! [אֶל מוֹטיל]. הא, בּחוּר נאֶה, מה אָמַרתּי אני לָךְ?… [הכּל מברכים זה אֶת זה בּרכּת מַזל טוֹב. פּריל נוֹשקת לאָטי-מני וּלביילקה].

קוֹפּיל [אֶל מוֹטיל]. נוּ, מַזל טוֹב לָךְ. שׂמח אני, אָחי, בּשׂמחָתךָ בּכל לב, בּנאמנוּת…

מוֹטיל [נוֹפל על צואריו]. קוֹפּיל אָחי, עשׂה עמי חסד, אַל-נא תּתרעֵם עלי…

בּיילקה. הלא אִיש טוֹב אַתּה כּל-כּךְ, קוֹפּיל!…

קוֹפּיל. מַה זה תּדבּרוּ, בּנאמנוּת? כּבר היה לי לזרא, חי נַפשי… [סר הצדה].

סוֹלוֹבייטשיק [אֶל שימלי]. כּסבוּר אַתּה, שלא ראִיתי מראש, כּי כּן יִהיֶה? ראִיתי, כּה אֶראֶה חַיִים עמךָ ועם אִשתּךָ אשר אָהבתּ!

שימלי [משפשף ידיו זוֹ בּזוֹ]. נוּ, תּוֹדה לָאֵל, שכּךְ נגמַר הדבר… ילָדים, לָמה אֵיפוֹא תּחרישוּ? נשלח להביא מעט עמךָ!

סוֹלוֹבייטשיק. אֵין צוֹרךְ לשלוֹחַ – הנה יין! [מוֹציא מכּיסוֹ בּקבּוּק]. הלא אָמַרתּי לָכם, כּי מראש ידעתּי – והצטיידתּי…

פּריל. שמא הצטיידתּ גם בּחצי אַוָז צלוּי? הבה, הרק-נא כּיסיךָ!

סוֹלוֹבייטשיק [דוֹחה אוֹתה מעל פּניו]. פּארדוֹן, אַל תּהיִי אִשה!

שימלי. מילא בּקיצוּר, אַיֵה הכּוֹסוֹת? הביאוּ כּוֹסוֹת לכאן!

מוֹטיל. הנה אני מביא כּוֹסות! [רץ אֶל חדר-הבּישול, מביא כּוֹסוֹת].

שימלי [פּוֹתח אֶת הבּקבּוּק]. רַבּוֹתי, אֶל השוּלחָן! מחוּתּנת, לָמה ישׁבתּ שּם מצֵרה ודוֹאֶגת, כּתרנגוֹלת דוֹגרת? אִשׁה פּתיה! אַחרי אשׁר הנחַנוּ אלוֹהים בּדרךְ אמת וּבחר לבתּנוּ אִיש כּלבבה, אִיש מספּריִים וָמַחַט, בּן יִשׂראֵל עמךָ, – הלא חַייבים אנחנוּ לראוֹת אֶת עצמנוּ מאושרים בּבני-אדם!

אָטי-מני. וכי מי מדבּר דבר? מסתּמא מבין אַתּה יוֹתר ממני. [ניגשת אֶל השוּלחָן].

שימלי [מוֹזג אֶת הכּוֹסוֹת]. בּוַדאי מבין אני יוֹתר ממךְ!… אֶלָא מה? חלוֹם חָלמנוּ, וחלוֹמנוּ כּלה כּעשן?… לָכן אני אוֹמר לָכם, בּני יִשׂראֵל, שמעוּני: כּךְ נאֶה וכךְ יאֶה! כּי מה היתה תּוֹחַלתּי לאַחַר הזכּיוֹן הגָדוֹל? שוּב ארוּחַת-צהרים טוֹבה, ושוּב ארוּחַת-עֶרב טוֹבה… והרי אני שוֹאֵל אֶתכם: כּלוּם אֵלוּ קרוּאִים חַיִים? כּלוּם זוֹהי תּכלית לפני שימלי סוֹרוֹקר?… אַדרבּה, אמוֹר אַף אַתּה, מוֹטיל! הן מי כּמוֹךָ יוֹדע, מַה טיבוֹ של בּוּרזשוּק!…

מוֹטיל. חַיֶיךָ, רב שמעוֹן, שלא היִית יכוֹל לעמוֹד בּזה כּלָל!

שימלי. בּוַדאי לא היִיתי יכוֹל לעמוֹד בּזה!… התאמינוּ לי, אִם לא? בּמשךְ השבוּעוֹת האֵלה, מיוֹם שהתחוֹלל עלי האָסוֹן, היִיתי יוֹשב כּמה פּעמים וּמהרהר בּפני עצמי: וּבכן, עמךָ? תּם ונשלָם. את הזכּיוֹן הגָדוֹל כּבר העלית. ועכשיו מה? אֶל מה תּשׂא עֵיניךָ לימים הבּאים? מעתּה אֵין לךָ בּעוֹלָמךָ כּלוּם, אֶלָא לישב בּביתךָ ולאמור תּהילים בּכל יוֹם… אבל עכשיו, שהביאַני אלוֹהים עד כּה, שוּב טוֹב ויפה לי! השוֹבר של הזכּיוֹן הגָדוֹל הלא מוּנח עדיִין פּה בּכיס-חָזי – ויש בּידי אֵיפוֹא לחַכּוֹת שוּב! אחַכּה עד בּוֹא יוֹמי האַחרוֹן… [מתּוֹךְ דמעוֹת]. מכּאן ואֵילךְ נַעשׂה אֶת זאת אַרבּעתּנוּ… האִם לא כּן, מוֹטיל? הלא גם אַתּה תּעזוֹר לי לחַכּוֹת לזכּיוֹן הגָדוֹל לעתיד לָבוֹא?

מוֹטיל. אני אַת זכיוֹני הגָדוֹל כּבר קיבּלתּי!… [מחַבּק אֶת בּיילקה].

שימלי [מַבּיט בּוֹ בּגיחוּךְ]. אִם כּן, אֵין אני מקנא בּךְ… נוּ, ואַתּה קוֹפּיל? הלא אַתּה עמךָ גָמוּר… לָמה תּעמוֹד כּה בּוֹדד ונעצב, אָחי?

קוֹפּיל. אני… אני, בּעל-הבּית, גָמַרתּי בּלבּי לנסוֹע לאַמריקה.

שימלי. לאַמריקה דווקא? נַעניתי לָךְ, אָמנם רעיוֹן יפה הוּא זה! בּאַמריקה, אָחי עוֹד רַבּה התּקוָה. הלא אָמרוּ, כּי אַמריקה היא אֶרץ שכּוּלה עמךָ, כּוּלָה אַנשי מספּריִים וָמַחַט… ואוּלם לעֵת-עתּה, עד שתסע לאַמריקה, הבה נשתּה לחַיֵי בּתּי וּלחַיֵי בּחירה. לחַיִים, בּני יִשׂראֵל! [הכּל שוֹתים]. והבה נקוה לימים טוֹבים, כּי מַאמין אני, עליכם לָדעת, בּמלךְ עוֹזר שלָנוּ… אוֹי, יהוּדים, הרי זה מלךְ עוֹזר מאֵין כּמוֹהוּ! אָמנם הוֹלךְ הוּא עמנוּ תּמיד בּקרי, אבל כּל מה שהוּא עוֹשׂה אֵינוֹ עוֹשׂה אֶלָא לטוֹבת עמךָ!… [מוֹזג לאַט אֶת הכּוֹסוֹת, מזמר בּקוֹל נמוּךְ]. מ-ל-ךְ עוֹ-זר!

מוֹטיל [בּקול עליז]. וּמוֹשיע וּמגן!

קוֹפּיל [עוֹמד שקוּע בּהירהוּרים, מתּוֹךְ יגוֹן עמוֹק].

שימלי [רוֹמז לקוֹפּיל]. נוּ?!

קוֹפּיל [מתנעֵר]. אוֹ-הוֹ-אוֹ-אוֹ-אוֹ – אוֹי-אוֹי-אוֹי!…

המסךְ


  1. בּוּרגָני.  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47810 יצירות מאת 2658 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20265 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!