לפני ארבעה חדשים נטל סאוויצקי, המי“ם-דל”ת שלנו לשעבר, מחלייבּניקוב, מפקד האסכדרון הראשון, את הסוס הלבן. חלייבּניקוב פרש אז מן הצבא, והיום קיבל סאוויצקי מכתב ממנו.

חלייבּניקוב – לסאוויצקי

“ושום טינא על צבא בודיוני לא תהא עוד בלבי, את היסורים שבאו עלי באותו צבא אנוכי מבין וגונזם בלבי בטוהרה יתר על כל תשמישי-הקדושה. ולך, חבר סאוויצקי, בתורת גיבור כלעולמי, המון העמלים של גלילת-ויטייבּסק, שבה אני שרוי בחזקת יו”ר הריבקוֹם המחוזי, שולח את הקריאה הפרוליטארית – “הבה המהפכה העולמית!” – ומאחל, שאותו סוס לבן יהא מהלך תחתיך לאורך ימים במשעוֹלי מנוּחות לתועלת החופש האהוב על כל נפש והריספובליקות האחיות, שאין השגחה מיוחדת עלינו ליתן בהן על השלטון המקומי ועל ישובי הכפרים מבן הבחינה האדמיניסטרטיבית…"

סאוויצקי – לחלייבּניקוב

“חבר חלייבּניקוב הנאמן! ההוא המכתב אשר כתבת עבורי, הרי הוא בדרך הראוי לשבח לטובת הכלל, על אחת כמה לאחר רוח השטות שנכנסה בך כאשר חָתַמְתָּ חוֹשך בעד עיניך בטובת הנאתך הפרטית ופרשת ממפלגת הבולשביקים הקומוניסטית שלנו. מפלגתנו הקומוניסטית היא, חבר חלייבניקוב, מַערכי צאן-ברזל של אנשי-המלחמה המוסרים את דמיהם בשורה הראשונה, ודם כי יזוב מצאן-הברזל, הרי לא מעשה-צחוק הוא, חברים, אלא ניצחון או מוות. והוא הדין בטובת הכלל, שעינַי כלות לראות בפריחתה, באשר הקרבות כבדים, ואת הסֶגֶל הפיקוּדי אני מחליף אחת לשבועיים. זהו לי המעת-לעת השלושים שאני נלחם בחזקת חיל-המאַסף, בגדרי בעד חיל-הפרשים הראשון הבלתי-מנוּצח, ובהיותי שרוי תחת האש הפעילה של רובים, של תותחים ושל אווירונים אשר לאויב. נהרג טאַרדי, נהרג לוּחמאַניקוֹב, נהרג ליקוֹשֶנקוֹ, נהרג גוּלייבוֹי, נהרג טרוּנוֹב, והסוס הלבן אינו תחתי, באשר על כן, בסיבת התהפוכות של גלגל המלחמה, אל תיחל לראות פני המי”ם-דל"ת האהוב, סאוויצקי, חבר חלייבּניקוב, אלא עתידים אנו להתראות פנים אל פנים, בתכלית הפשטות במלכוּת השמיים, אך באשר השמועה אומרת, כי הזקן לא בית מלכות לו בשמיים, אלא בית-זוֹנוֹת לכל דקדוקיו, וטִריפֶּרים אתה מוצא די והותר גם עלי אדמות, על כן באפשרי שלא נתראה עוד. והיה שלום. חבר חלייבניקוב.