אגרת שלשים ושבע.    🔗

שוילען מוש“ק כ”ה חשוון יהי עתך לעולם לפ"ק.

[להזק"ן]

השלום אתה ידיד נפשי, אוהב יקר ותמים, אשר עיני כלות אליך כל הימים?

ימים רבים עצור בקרבי דברי אליך, כאש בוער בעצמותי, וידי אסורות ומחשבותי פזורות ומעט עתי אין אתי; כי הלא שמעת כי שנִיתי מקום מגורי ואצא מפאָניעוועז להשתקע בשוילען. והנה זה כשמונה עשר יום מעת אנכי ובני ביתי יושבים פה ועוד לא אדע מה יעשה השם בי ואם יטריפני פה לחם חקי בריוח כאשר בפאָניעוועז. בין כה וכה פני האנשים טובים אלי ולבבם – מי זה בא עד נבכי לבב אנוש?!

ידעתי כי תסלח לי על כי בֹשש מענה פי לבוא אליך על מכתבך האחרון. והנה בהמשך הזמן קראתי את מאמרך בלשון אשכנז ויישר בעיני מאד. יישר כחך אחי ששמחתני, ומי יתן וצלחה בידך להוסיף כהנה וכהנה בכתבי העתים האשכנזים והעבריים ומן קטנות האלה תעלה מעלה מעלה לעשות לך שם גדול בעולמך.

משפטך אשר חרצת על הכרמל חרוץ הוא וישר ונכון. הנה אנכי ראיתיו כבר עד הנומר 17 ואיננו משתנה לטוב; כי המוציאו לאור חֲסר עסטהעטיק הוא ובחִכוֹ אין טוב טעם לשפוך רוח חן ונעם על מעשה ידיו כדרך הרידקציון וגם אין לו קורריספודינטן טובים כי צר עין הוא מלכבד לאיש איש כפעלו. לו ראית את הראַזסוויעט! ולו ראית את המליץ! ברוך שככה לו בעולמו!! וגם המגיד שנה תבניתו ותכניתו לטוב בימים האחרונים האלה.

מדי דברי בהמגיד אגיד לך כי ידידנו סירקין הודיעני מפאָניעוועז כי בנומר 40 קלל אותך המגיד ויגדפך קבל עם. והנה אין המגיד בעירי ובגבולי וגם לא ידעתי מה זה ועל מה זה, ועל כן אנכי מודיעך זאת, פן לא ידעת. ואתה הודיעני אם תענה ליריבך זה, ומה פשר חרון אפו עליך.

השיבה לי את תיקון המשלים בצירוף דעתך עליו. אם יש לך דבר טוב שלחהו להמליץ כי כשר הדבר להחזיק במעוזו כי אנשים שועים הם מוציאיו והם לא יקפחו את שכרך כאשר רידקטורן אחרים עושים. ודע אחי כי יש לי עוד דברים רבים אליך אבל מקצר רוחי ועתי אחשך אותם עד יום שובי לדבר אליך שנית. בין כה ברך את רעיתך ואת צאצאיך ואת הד"ר אברהם ואת אנשיו. וזכור לטוב את רעך ידידך היושב בודד בעיר מזרה לו ועיניו אל ידידיו בערי המרחק.

יל"ג

רעיתי ושתי בנותי שלמות ת"ל.

אגרת שלשים ושמונה.    🔗

י' סיון תרכ"א שוילען.

ידידי יקירי אשר שמו לא ימוש מפי מעתה ועד עולם, זאב הכהן, השלום לך!

קבלתי פקודתך שלום ע“י ש”ב רעיתך תחי' אשר חגג בעירנו חג השבועות והיא עוררתני לשלם לך את חובי אשר אֵחרתי אצלי כל ימי החרף העבר. חרף עז וקשה היה לי והוא הכביד עלי אַכפו ויכפוף נפשי עד לבלי קום; כי מלבד שבתי בעיר חדשה, במקום לא מצאתי ריוח מן הצד מלבד משכרתי בבית ספרי ירחים רבים טרם מצאתי לי יודעים ומכירים, ואתה ידעת כי מעט הוא השכר הנתן לנו מן הממשלה לכלכל נפשנו ונפשות בתינו; נוסף לזה באו גנבים בביתי ויגנבו את כל כלי כספי וטליתי ותפלי בערך 75 רו"כ. וגם עתה עוד לא הוטב מעמדי, אף כי צלחה בידי לפתוח בית ספר לנערות; אבל בית הספר עוד לא ישא פרי תנובה, ועוד לא ירבה הטובה, וכבר רבו אוכליה, הלוטשים עינם ומחדדים שניהם עליה; וטרדותי רבות מאד מאד, ונפשות ביתי גם הֵנָה מתרבות, וזה כל פריי ותנובתי. ועל כן גם לא עצרתי כח לעשות גם חובותי לפניך במכתבי ידידות כאשר נסיתי.

צאתי מפאָניעוועז הניאתני מלראות 40 N מן המגיד שנה עברה, בה שפך חמתו עליך; עד ששלח לי ידידנו עהרליך הנומר ההוא בראשית שנת 1861 והנה אחרי דברי ידידנו הנ“ל בנומר 11 שנה זו המתרפס ומרהיב את בעל המגיד עליך ועלינו, לא נוכל עוד לדבר דברים בהמגיד בדפוס; אבל אנכי מצדי הוכחתי את דרך בעל המגיד על פניו במכתבי לידידי ושארי ר' דוד גארדאן היושב ג”כ בליק ואם אוכל אשלח לך בימים הבאים העתק מן המכתב ההוא. ואתה הודיעני אם כבר נחה דעתך מן המריבה ההיא. ידידנו סירקין כעת בפ“ב מבקש לו עסקים, וגם אחי אברהם גארדאן, אשר כלה למודיו בבי”ס הרבנים ויהי לרב הוא עתה בעה"מ לשקוד על דלתות האוניווערזיטאֶט. הלא תראה אחי איכה התקוה משחקת לפני בני הנעורים אשר כגילנו ויש עתידות למו – ואנחנו כאשר אבדנו אבדנו!

מכתבי זה כתוב לסירוגין ולמקוטעין בבית ספרי ברגעי החופש שבין שעה לשעה ועל כן דבריו מבלבלים. האם אין תקוה שנתראה פנים בקיץ הזה? אולי תהיה במיטאוי? ואנכי – אלו היה לי מקום בבית אחד ממכירינו שיאספוני שם מבלי שאצטרך ללכת לנוע על המלונות הייתי בא גם אנכי למיטאַוי לראות פני ידידנו דשם. היה שלום וברך את בני ביתך בשם ידידך הנחפז, אך לא לקבל פז

יל"ג

אגרת שלושים ותשע.    🔗

[להנ"ל]

Herrn Dawid Gordon in Lück.

לא פניתי ערף אל המגיד ולא בחלה נפשי בו מעודי, כי כבודו הולך וגדל בעיני ואהבתי הולכת וחזקה אליו בה במדה אשר ייטב וייקר באמת מיום אל יום, ובכל אשר מצאה ידי לעשות דבר לטובתו עשיתי; שאל את פי מיכֿאַלאָווסקי ויגדך, אם לא תאמינו לי. אבל ביום בואי בברית עמו גליתי את אזנו מראש כי לא אוכל לשאת את משא הפאָרטאָ עלי, כי אינני עשיר אף כי אשמח בחלקי, והוא גם התיר לי לכתוב אליו בלא כסף ובלא מחיר, וכן היה הדבר הולך ומתגלגל כשנתים ימים, עד כי בראשית שנת 1860 שלחתי לו מאמרי תיקון משלים וקבלתי תשובה ממנו כתובה ביום ה' ז' אדר תר“ך לאמר: “מכתבך עם מאמרך בא לידי – אונפֿראנקירט – ולולא הייתי באותו היום בעצמי על הפאָסט “כי אז לא בא לידי כלל”. מדברים אלה שמעתי שתים: שאין נפשו אלי ואל מאמרי ושלא יקבל עוד ממני מכתבים בלתי חפשים, ולכל הפחות שיוכל היות שישובו מכתבי אלי ואשלם כסף משנה על לא דבר, ואחרי שידי איננה משגת לשלם הפאָרטאָ, אשר נוסף לזה יקחו בארצנו יותר מן החק הקבוע, עמדתי מכתוב. ואחרי אשר נשרש הדבר בלבי עלה על רעיוני עוד דבר אחר שהיה כחידה סתומה בעיני והוא שלא כבדני המגיד מעולם להודיע בעָלֵהו את אחד מספרי אשר אמנם שלחתי שניהם אליו ובקשתיו כמה פעמים שיוֹדיעם ברבים. ואם לא חפץ להודיעם מפני שלא מצא בם להלל ולא אבה לחלל, היה לו למצער להודיע כמותם ומחירם ושנמצאים למכור אצל מיכֿאַלאָווסקי וגם זה היה לו כרגלים לדבר שאין לו חפץ בי אשר אולי צמחה לי מזה תועלת. אבל עם כל אלה חלילה לי מפתוח פי ברצח ולדבר – ומה גם להדפיס דבר כנגד כבודו. והנני דורש ומבקש ממך שתראה לי אפילו תיבה אחת בכל מאמרי שנדפסו בהצד”י שתראֶה באצבע שנהפכתי לאויב להמגיד כמו שידידי כותב. אבל תמה אנכי על צרות עינו של ידידנו בעה”מ בסופריו אשר ישלחו דברים במ“ע אחרים; וכפי הנראה זה גם כל חמתי עלי יען כי באו דברי הצד”י אשר היה איש ריבו, ואולי יחר לו גם עתה בשמעו כי יבואו דברי בראַזסוויעט והוא גם הוא יצא לקראתו זה לא כביר. (אבל האם יחפוץ ידידנו שנתעבר על ריב לא לנו) וזה היה גם חרון האף הגדול אשר קצף בידידי התמים וישר הנפש בקאַפלאַן עד כי גם עבר על לאַו דלא יוסיף והכהו בתוכחות חמה יותר מכפי חטאתו הקטנה ונקלה אָחינו לעיני כל, ובהדי שותא פילכא ירה זיקים על ימין ועל שמאל, וחרף גם המשורר והממַשֵׁל משלים ועוד ועוד, ופתח בלשון יחיד וסיים בלשון רבים “נבזים המה כו'” אף כי לא הודיע מי הגיד לו שאנשים כקאַפלאַן נבזה הוא בעיני אנשי ארצנו, ומי יתן והיו נבזים רבים כמוהו! ואנכי ראיתי את זה והשתוממתי – אבל שויתי ודוממתי, כי מלבד המחסום אשר שמתי לפי, עוד טרדות רבות סביב שתו עלי ומסבות שונות התהפכו לרע לי בימי החרף העבר, כי עזבתי את עיר מושבי אשר ישבתי שם כשמונה שנים והלכתי אני ונפשות ביתי ילדים קטנים לעיר שוילען עיר מוזרה אשר עברו ימים רבים בטרם התישבה דעתי ונחתי מזעפי! ואחרי כן באו גנבים בביתי ויבצרו עוללותי ויוסיפו על דאגותי ועל טרדותי, ועוד כאלה דברים רבים.

והנה אחרי אשר נעשתה השערוריה בשאַוולאַן וכתבתי על אודותיה בצד“י בראזסוויעט ובהמליץ, לא כתבתי גם כן אל המגיד מפני אשר חכיתי תמיד על תשובתו על מכתבי מן ז' אדר ודמיתי כי עוד באיבה יהדפני וירַדֵף גם אמָרַי, עד אשר ראיתי את דברי נדפסים בנומר 11 אז מצאתי את לבבי לשוב לדבר בו גם בדבר שאַוולאן, וערכתי לפניו כל פרטי הדברים הראוים להשמַע, כי אנכי יודע אותם מכל סופרים אחרים יען שאנכי כתבתי וערכתי את כל הבקשות והמגלות בלשון רוסיה לראשי קהל שאַוועל ושאַוולאַן ובלתי ספק היו בדברי פרטים רבים אשר לא באו בדברי האיש האחר; וכן שבתי וכתבתי הדברים בפרטיות להצד”י, ועתה באה הפקודה מהגענ. גוב. לבטל את דברי הרופא אָלשאַנסקי ולמסור הדבר להרופא דשאַוועל האַרטמאַן ולרופא מטעלז מאַצעווסקי שיוציא את המתה מקברה וישובו ויבקרוה; ובקרוב תבוא גם קאָממיסיאָן חדשה לדרוש הדבר מחדש. ואין ספק ששונאי ישראל יחפרו וימצאו ענשם כדין. מאמרי קול מגיד מדן שלחתי להמגיד ולא לכוכבי יצחק, יען שגם דברי הראשונים נדפסו בהמגיד, ולמה לא שמר רובין את החק אשר הזכרת ויצא לקראתי בכוכבי יצחק ולא מגיד?

ועתה הראשונות כבר היו ולא תשובנה עוד לעולם, ואנכי שש ועלז לשוב ולבוא בברית האהבה עם ידידנו הרב בעה“מ אשר כמו שלא נְגָעַנִי הוא לרע בשום דבר כן לא פגעתי גם אני בכבודו לא במעשה ולא במחשבה, ונכון אנכי לשוב ולהביא מתנובות רוחי ברכה אל ביתו ככל אשר יתן ד' אל לבי. והנני מבקש שיודיעני אם קבל בשנה העברה ספרי משלי יהודה אשר אצלו היה רצוף עוד ס' אחר לידידנו להרשד”ל. גם לך ידידי הנקרא בשמי אשלח ע"י מיכֿאַלאָווסקי למנחת זכרון את שני ספָרַי ואבקשך שתכבדני גם אני בספריך היקרים והיו בעיני כשכיות החמדה באהבתי אותך.

נאמנים דבריך אשר אמרת אחרי המלך “כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם” כי גם אנכי הכרתיך מכותלי אמריך בהמגיד ואהבתיך אהבה תמה כי איש חכם אתה, וסגנון לשונך ושפתך הברורה נוסף על רחב דעתך וחכמתך מצאה חן בעיני מהרבה סופרים אחרים בזמננו המתימרים רק בלשונם ואין כֹּחָם אלא בפה מדבר מליצה רקָה, כאלו רק על הלשון לבדה יחכם וישכיל האדם ולא בראשו ובלבבו.

אולי באמת קרובים אנחנו בבשר! כי גם אנכי כמוך מווילנא אנכי ועוד משפחתי שמה. שם אבי אשר בן דוב בן מרדכי, יותר לא ידעתי, אבי אבי זקני ר' מרדכי היה בן משק בית הנסיך ראַדזיוויל באחד מנכסיו והתרועע ימים רבים עם הר“ר יש”ר מקאנדיאה (אשר ר' שניאור זק"ש ימיתהו ויחייהו עתה בהמליץ ויתעלל בו כבני הגבעה בהפלגש וכבני ספרד ביהודים) אף כי ר' מרדכי היה צעיר ממנו לימים הרבה. כך שמעתי מפי א“א ז”ל. הרב ר' ישראל גאָרדאָן היה קרוב לנו ממודעינו, אף כי לא אדע באיזה התיחסות. מקום מגורי אבי בווילנאָ מיום דעתי היה ברחובות הקרובים אל הגשר הירוק ואל ארמון הקתדרא.¹ אבל מדוע לא נתתָ אתה בך סמנים כאלה. וביחוד מדוע לא הגדת לי מתי עזבת את ווילנָא וכמה ימי שני חייך עתה.

יל"ג