רקע
אלמוני/ת
סִפּוּר הָאוֹהֲבִים בְּעִיר אַלְמַדִינָה.
אלמוני/ת
תרגום: יוסף יואל ריבלין (מערבית)
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
שפת מקור: ערבית
פרטי מהדורת מקור: ירושלים: קרית-ספר; 1969

מְסַפְּרִים שֶׁאִבְּרָאהִים אַבּוּ־אִסְחָהק אַלְמַוְצִלִי אָמַר: "הָיִיתִי מָסוּר כֻּלִּי לַבַּרְמַכִּים1. וּבְשָׁעָה שֶׁהָיִיתִי יוֹם אֶחָד בִּמְעוֹנִי, דָּפְקוּ עַל הַדֶּלֶת. יָצָא נַעֲרִי וְחָזַר וְאָמַר לִי: “בַּדֶּלֶת עֶלֶם יָפֶה הַמְבַקֵּשׁ רְשׁוּת לְהִכָּנֵס”. נָתַתִּי לוֹ רְשׁוּת, וְנִכְנַס בָּחוּר שֶׁסִּמָּנֵי חֹלִי נִכָּרִים בּוֹ. אָמַר לִי: “זֶה לִי זְמַן שֶׁאֲנִי מִשְׁתַּדֵּל לְפָגְשֶׁךָ, וּבַקָּשָׁה לִי אֵלֶיךָ”. אָמַרְתִּי לוֹ: “מַה הִיא?” הוֹצִיא שְׁלֹש־מֵאוֹת דִּינָר וְהִנִּיחַ אוֹתָם וְאָמַר מְבַקֵּשׁ אֲנִי מִמְּךָ שֶׁתְּקַבְּלֵם מִמֶּנִּי וּתְחַבֵּר לִי מַנְגִּינָה לִשְׁנֵי בָתֵּי־הַשִּׁיר שֶׁאֲמַרְתִּים. אָמַרְתִּי לוֹ? “קְרָא אוֹתָם לְפָנַי”. וְנָשָׂא קוֹלוֹ וְאָמַר:


הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשֵּׁשׁ מֵאוֹת וְתִשְׁעִים וְשִׁבְעָה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָׁר, שֶׁאִבְּרָאהִים אַבּוּ־אִסְחָאק אָמַר: "אַחֲרֵי שֶׁנִּכְנַס הָעֶלֶם וְהִנִּיחַ לְפָנַי אֶת הַדִּינָרִים, אָמַר לִי: “מְבַקֵּשׁ אֲנִי מִמְּךָ שֶׁתְּקַבְּלֵם וּתְחַבֵּר לִי מַנְגִּינָה לִשְׁנֵי בָתֵּי־שִׁיר שֶׁאָמַרְתִּי”. אָמַרְתִּי לוֹ: “קְרָא אוֹתָם לְפָנַי”, וְנָשָׂא קוֹלוֹ וְאָמַר:

חַי אֵל, חוֹטֵא הִנְּךָ לִלְבָבִי וְעֵינַי.

כַּבֵּה אֵפוֹא בְדִמְעִי עִנּוּיֵי־יְגוֹנַי.

הַזְּמָן בִּמְחָרְפַי עַל דְּבַר שׁוֹכֵן קְרָבַי

וְלֹא אֶרְאֶנוּ, וְלוּ אֲכֹרַךְ בְּתַכְרִיכַי.


אָמַר אִבְּרָאהִים: “חִבַּרְתִּי לוֹ מַנְגִּינָה מֵעֵין קִינָה עַל הַמֵּתִים, וְשַׁרְתִּיהָ לְפָנָיו”. נִתְעַלֵּף עַד שֶׁדּוֹמֶה הָיִיתִי שֶׁמֵּת. אַחַר־כָּךְ הִתְעוֹרֵר וְאָמַר: “חֲזֹר עָלֶיהָ שׁוּב”. הִשְׁבַּעְתִּיו בֵּאלֹהִים וְאָמַרְתִּי לוֹ: “חוֹשֵׁשׁ אֲנִי שֶׁתָּמוּת”. אָמַר לִי: “מִי יִתֵּן וְהָיָה כֵן”. וְלֹא פָסַק מֵהִתְרַפֵּס וּמֵהַעְתִּיר עַד שֶׁרִחַמְתִּי עָלָיו וְחָזַרְתִּי עָלֶיהָ לְפָנָיו. זָעַק זְעָקָה קָשָׁה מִן הָרִאשׁוֹנָה, וְלֹא הָיָה סָפֵק בְּעֵינַי שֶׁהוּא מֵת. לֹא פָסַקְתִּי לְזַלֵּף עָלָיו מֵי־וְרָדִים עַד שֶׁהִתְעוֹרֵר וְיָשַׁב. הוֹדֵיתִי לֵאלֹהִים עַל שֶׁיָּצָא בְשָׁלוֹם, וְהִנַּחְתִּי אֶת דִּינָרָיו לְפָנָיו וְאָמַרְתִּי לוֹ: “טֹל מָמוֹנְךָ וְהִסְתַּלֵּק מֵעָלַי”. אָמַר לִי: “אֵין לִי חֵפֶץ בָּהֶם. וְאִם אַתָּה חוֹזֵר שׁוּב עַל הַמַּנְגִּינָה לְפָנַי, הֲרֵי לְךָ כְּמוֹתָם”.

נִתְרַחֵב לִבִּי לַמָּמוֹן וְאָמַרְתִּי לוֹ: “חוֹזֵר אֲנִי עָלֶיהָ וְאוּלָם בִּשְׁלֹשָה תְּנָאִים. הָרִאשׁוֹן הוּא שֶׁתַּעֲמֹד אֶצְלֵנוּ וְתֹאכַל מֵאָכְלִי עַד שֶׁתִּתְחַזֵּק נַפְשְׁךָ, וְהַשֵּׁנִי שֶׁתִּשְׁתֶּה מִן הַמַּשְׁקֶה מַה שֶּׁיְּאַמֵּץ אֶת לִבְּךָ וְהַשְּׁלִישִי שֶׁתְּסַפֵּר לִי מַה שֶּׁאֵרַע לְךָ”. עָשָׂה כֵן, וְאָמַר: "אָדָם אֲנִי מִתּוֹשָׁבֵי אַלְמַדִינָה. יָצָאתִי מְטַיֵּל וְעָבַרְתִּי עַל פְּנֵי דֶרֶךְ אַלְעַקִיק2 עִם יְדִידַי. רָאִיתִי נַעֲרָה בְתוֹךְ נְעָרוֹת דּוֹמָה כְאִלּוּ הִיא עָנָף עֲטָרוֹ טַל, מַבִּיטָה בְעֵינַיִם שֶׁלֹּא חָזַר מַבָּטָן אֵלֶיהָ אֶלָּא עִם נַפְשׁוֹ שֶׁל הַמִּסְתַּכֵּל בָּהֶן. נִשְׁאֲרוּ שָׁם הַנְּעָרוֹת עַד כְּלוֹת הַיּוֹם וְהִסְתַּלְּקוּ, חַשְׁתִּי בְּלִבִּי פֶּצַע הַקָּשֶׁה לְהַגְלִיד. חָזַרְתִּי לִקְלֹט יְדִיעוֹת עַל אוֹדוֹתֶיהָ, וְלֹא מָצָאתִי אָדָם. הָיִיתִי עוֹקֵב אַחֲרֶיהָ בָּרְחוֹבוֹת, וְלֹא עָלָה בְיָדִי לְהִוָּדַע כְּלוּם. חָלִיתִי וְסִפַּרְתִּי סִפּוּרַי לְאַחַד קְרוֹבַי.

אָמַר לִי: “אַל תִּרְפֶּה רוּחֲךָ. אֵלֶּה יְמֵי הָאָבִיב הֵם וַעֲדַיִן לֹא עָבְרוּ. וּכְשֶׁיַּמְטִירוּ הַשָּׁמַיִם, תֵּצֵא וְאֵצֵא אֲנִי עִמְּךָ, וְאֶעֱשֶׂה כִרְצוֹנְךָ”. שָׁקְטָה נַפְשִׁי בְכָךְ עַד שֶׁזָּרַם שׁוּב נַחַל אַלְעַקִיק, וְיָצְאוּ בְּנֵי־אָדָם, וְיָצָאתִי עִם יְדִידַי וּקְרוֹבַי וְיָשַׁבְנוּ בְמוֹשָׁבֵנוּ אָז מַמָּשׁ. לֹא שָׁהִינוּ עַד שֶׁהַנָּשִׁים בָּאוּ, וְהָיִינוּ דוֹמִים אָנוּ וָהֵן כִּשְׁנֵי סוּסִים הַמִּתְחָרִים בִּמְרוּצָתָם. אָמַרְתִּי לְנַעֲרָה מִקְּרוֹבוֹתַי: "אִמְרִי לְנַעֲרָה זוֹ: אָדָם זֶה אוֹמֵר: יָפֶה אָמַר מִי שֶׁאָמַר בֵּית־שִׁיר זֶה:

יָרְתָה חֵץ קָלַע אֶל הַלֵּב, וְעָבְרָה.

וְשׁוּב הֵטִילָה פֶצַע בּוֹ וַחֲבוּרָה


עָבְרָה אֵלֶיהָ וְאָמְרָה לָהּ זֹאת. אָמְרָה לוֹ: "אִמְרִי לוֹ: יָפֶה אָמַר מִי שֶׁעָנָה לְעֻמָּתוֹ בְּבֵית־שִׁיר זֶה:

בָּנוּ כָזֶה עָלָיו תִּתְלוֹנֵן, וְהַאֲרֵך רוּחַ טוֹב,

אוּלַי נִמְצָא רְוָחָה תְּרַפֵּא הַלְּבָבוֹת בְּקָרוֹב.


עָצַרְתִּי בִדְבָרַי מֵחֲשָׁשׁ שֶׁלֹּא נִהְיֶה לְשִׁמְצָה, וְקַמְתִּי וְהִסְתַּלַּקְתִּי. קָמָה לְקוּמִי וְהָלַכְתִּי בְעִקְּבוֹתֶיהָ, וְהִיא רוֹאָה אוֹתִי, עַד שֶׁיָּדַעְתִּי מְעוֹנָהּ. הָיְתָה סָרָה אֵלַי וַאֲנִי סָר אֵלֶיהָ עַד שֶׁנִּתְאַחַדְנוּ. הִרְבֵּינוּ בְכָךְ, עַד שֶׁנִּתְפַּרְסֵם הַדָּבָר וְנִתְגַלָּה וְנוֹדַע לְאָבִיהָ; לֹא פָסַקְתִּי מֵהִתְאַמֵּץ לְפָגְשָׁהּ, וְהִתְלוֹנַנְתִּי עַל כָּךְ לִפְנֵי אָבִי. אָסַף אֶת בְּנֵי־מִשְׁפַּחְתֵּנוּ וְהָלַךְ אֶל אָבִיהָ, חָפֵץ לְבַקְּשׁוֹ לְהַשִּׂיאָהּ לִי. אָמַר לוֹ: “אִלּוּ הָיָה הַדָּבָר יָדוּעַ לִי לִפְנֵי הִפָּרְעוֹ לְשִׁמְצָה, הָיִיתִי עוֹשֶׂה זֹאת. וְאוּלָם הַדָּבָר נִתְפַּרְסֵם וְאֵינִי רוֹצֶה לְאַשֵּׁר דִּבְרַת בְּנֵי־הָאָדָם”. אָמַר אִבְּרָאהִים: "חָזַרְתִּי בְאָזְנָיו עַל הַמַּנְגִּינָה. הוֹדִיעַ לִי בֵיתוֹ הֵיכָן הוּא וְהָלַךְ. וְהָיְתָה בֵינֵינוּ רֵעוּת. אַחַר־כָּךְ כְּשֶׁיָּשַׁב גַ’עְפָר בֶּן יַחְיָא בְּמוֹשָׁבוֹ וְהָיִיתִי אֶצְלוֹ3 כְּמִנְהָגִי, שַׁרְתִּי לְפָנָיו אֶת שִׁיר הַבָּחוּר. רָעַד מִגִּיל וְשָׁתָה כַמָּה גְבִיעִים וְאָמַר: “אוֹי לְךָ, לְמִי מַנְגִּינָה זוֹ?” סִפַּרְתִּי לוֹ סִפּוּר הַבָּחוּר.

צִוַּנִי לִרְכֹּב אֵלָיו, וְשֶׁאַבְטִיחַ לוֹ נֶאֱמָנָה שֶׁיַּשִּׂיג חֶפְצוֹ. הָלַכְתִּי אֵלָיו וְהֵבֵאתִי אוֹתוֹ, בִּקֵּש מִמֶּנּוּ לַחֲזֹר עַל סִפּוּרוֹ, וְסִפֵּר לוֹ. אָמַר לוֹ: “בְּחָסוּתִי אַתָּה עַד שֶׁאֲנִי מַשִּׂיא אוֹתָהּ לְךָ”. שָׁקְטָה רוּחוֹ וְעָמַד עִמָּנוּ. כְּשֶׁהִגִּיעַ הַבֹּקֶר רָכַב גַ’עְפָר אֶל אַלרְרַשִׁיד וְסִפֵּר לוֹ זֹאת. מָצָא הַדָּבָר חֵן בְּעֵינָיו וְצִוָּה שֶׁנָּבוֹא לְפָנָיו כֻּלָּנוּ. בִּקֵּשׁ לַחֲזֹר עַל הַמַּנְגִּינָה וְשָׁתָה עָלֶיהָ. אַחַר־כָּךְ צִוָּה לִכְתֹּב מִכְתָּב אֶל נְצִיב אַלְחִגָ’אז לְהָבִיא לְפָנָיו אֶת אֲבִי הַנַּעֲרָה וְאֶת מִשְׁפַּחְתָּהּ בְּכָבוֹד, וּלְהוֹצִיא עֲלֵיהֶם הוֹצָאָה בְּיַד רְחָבָה. לֹא עָבַר אֶלָּא זְמָן מֻעָט, עַד שֶׁבָּאוּ. פָּקַד אַלרְרַשִׁיד לְהָבִיא אֶת הָאִישׁ לְפָנָיו וְצִוָּהוּ לְהַשִּׂיא אֶת בִּתּוֹ לַבָּחוּר, וְנָתַן לוֹ מֵאָה אֶלֶף דִּינָר, וּפָנָה וְהָלַךְ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ. וְלֹא פָסַק הַבָּחוּר מִהְיוֹת בֵּין מֵרֵעָיו שֶׁל גַ’עְפָר עַד שֶׁקָּרָה מַה שֶּׁקָּרָה4 וְחָזַר הַבָּחוּר אֶל אַלְמַדִינָה. יְרַחֵם אֱלֹהִים אֶת נִשְׁמוֹתָם כֻּלָּם יַחַד.

וּמִמַּה שֶּׁמְּסֻפָּר


  1. משפחת הברמכים, פרסים היו ועלו למדרגת וזירים בימי שלטונם של בני עבאס במאה השמינית לסה"נ.  ↩

  2. נחל בקרבת אלמדינה, ראה לעיל.  ↩

  3. במקור נדפס בטעות כך: והיית יאצלו. הערת פב"י  ↩

  4. אחרי שהורדו הברמכים משאתם ואבד חינם בעיני הכליף.  ↩

המלצות קוראים
תגיות