רקע
גרשון שופמן

אתה, אתה, שהיופי, היופי הנשיי במיוחד, עומד אצלך מעל לכל; שלא רק אותו, את היופי, הנך מעריץ כל כך, אלא גם את הרגיש כלפיו, את המשתאה לו, – מדוע נתמלאת “רציחה” על זה האיש הזר, המשהה מבטו על אהובתך יותר מדי, ואתה מוכן לקרעו כדג?

מדוע?!


המלצות קוראים
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.
תגיות
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות