רקע
גרשון שופמן

בשעה קשה הגיעתני הידיעה מעיר־מולדתי, כי עוד אמי חיה. ואני כמעט שבטוח הייתי, שנתיתמתי ממנה זה כבר, זה כבר. קשר־המכתבים ביני ובין בית־הורי ניתק במהומת העתים – והמות הגדול הלא בּילע שם בינתיים ולא חמל!

והנה מכתב ובו תמונת אשה זקנה, זרה כמעט (כשנפרדתי ממנה, היתה כבת ארבעים, ועתה הרי היא כבת שבעים); אבל לאט לאט… מטפחת על ראשה – כמו אז. המצח היקר הנה הִנוֹ.

אמי, אמי!..

הוּקל ללב. כאילו יש בכוחה לחלצני, להצילני. עוד ילדים אנו כולנו, ילדים.


המלצות קוראים
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.
תגיות
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות