רקע
ישראל בנימין לבנר
אַבְרָהם אָבִינו וְהַזָקֵן הָעוֹבֵד אֱלִילִים.
mנחלת הכלל [?]
lפרוזה

פַעם ישב אברהם בפתַח אָהֳלוֹ כְּבוֹא הַשָּׁמֶשׁ וַיַרְא והנה אִישׁ זָקֵן עָיֵף ויָגֵעַ הוֹלך הָלוֹך וָקרֵב אֵליו. וַיָקָם אברהם וַיָרָץ לקרָאתוֹ וַיאמַר: בִּי1 אֲדוֹני! אַל נָא תַעבוֹר מֵעַל עַבדך, וְלָנְתָּ פֹה הַלַילָה וָנָחְתָּ; והִשְכַּמְתָּ בבֹקר, והִלַכת בשָׁלום לדַרכֶּךָ. וַיַען הזקן ויאמר: לא! כי פה אָלִין תַחַת הָעֵץ! וַיִפְצַר2 בו אברהם וַיִתְחֲנן אֵליו, וַיָסַר הזקן לאָהָלוֹ. וַיִקח אברהם חֶמאָה וחָלב וַיָשֶׂם לפָניו, ומַצוֹת אָפָה וַיֹאכַל וַיִשְׂבָּע. ויהי אחרי אָכלוֹ ושָׁתוֹ, ויאמר אליו אברהם: בָּרֵך־נָא את אלהי השמים והארץ הַנוֹתֵן לחם לכל בָשָׂר! ויֹאמר הַזָקֵן: לֹא יָדַעתִּי את אלֹהיך, ולא אֲבָרֵך בִלתִּי אִם את אֱלֹהַי אשר עָשו אֶצְבְעוֹתָי! וַיוֹסֶף אברהם לדַבר אל הזקן! ויסַפֵר לוֹ חַסדֵי יי ואֶת גְדֻלָתוֹ ואת גבורָתוֹ וַיָבֶן3 לו אֶת הַבלֵי הַפְסִילִים אשר לֹא יוֹעִילוּ ולא יַצִילו את הבוֹטֵחַ בָהֶם. וישמע הזקן את דִברֵי אברהם ויאמר: מַה־לִי וְלָךְ כי בָאת להָסִיר אוֹתי מֵאַחֲרֵי אֱלֹהָי? חֲדַל מִמֶנִי כי לא אֶשמַע לִדבָרֶיך! וַיִקְצף אברהם על הזקן וַיאמַר: צֵא כָרֶגַע מִבֵּיתִי! וַיֵצֵא הזקן מִבֵית אַברהם, וַיֵלֶך בְחֶשְׁכַת הַלַילָה הַמִדְבָרָה. וַיֵרַע הַדָבר מאד בעיני יי עַל־אֹדוֹת הזקן, וַיֵרָא אל אברהם ויאמר: אַיֵה האיש אשר בא אליך הַלָיְלָה? ויען אברהם ויאמר: קָשֶׁה הָיָה האיש הזקן מְאֹד, וָאֲדַבֵר על לבו לְהַאֲמִין בְךָ ולְעָבְדְךָ וַיְמָאֵן, וָאֶקצֹף, עָלָיו וָאֲגָרְשֵׁהו מִבֵּיתִי…! ויאמר יי: הֲשַׂמְתָּ לִבך אל הַדָבר אשר עָשִׂיתָ? רְאֵה נא גַם ראֵה: הִנֵה אָנֹכי נָשָׂאתִי4 את פֶשַׁע הזקן הזה שָׁנִים רַבּוֹת מְאֹד, וָאַאֲרִיך יָמָיו, וָאֶתֶן־לוֹ תָמִיד לֶחם לאכל ובֶגד לִלבוש, – וַיָבֹא אֵלֶיך הַלַיְלָה הזה וַתֵּלֶא כַלְכֵּל5 אוֹתוֹ, וַתִּשְׁכַּח בְּרֹגֶז רַחֲמִים, וַתְּגָרשֵהו מֵעַל פָנֶיך! וַיִתחַנֵן אברהם אל יי ויאמר: אָנא, יי, סְלַח נָא הַפַעַם וְהַעֲבֵר את חֲטָאתִי! וַיאֹמר יְיָ: לא יכֻפַר לך הֶעָוֹן הזה עד אם הִתְרַפַסְתָ6 לִפנֵי הַזָקן אשר הֲרֵעת לו, וְנָשָׂא7 הוא לפִשְׁעֶךָ. וַימַהֵר אברהם וירץ הַמִדְבָּרה וַיבַקֵּש את הזקן וַיִמצָאֵהו, וַיִפֹל לִפְנֵי רַגלָיו וַיֵבְךְּ וַיִתחַנן אֵליו לאמר: יִגְדַל נָא חַסדְך אֲדונִי, וסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי! וַיִשְׁמַע הזקן לקול תַּחנונֵי אברהם ויאמר: סָלַחתִי כִדְבָרֶיךָ! וְלא הִרְפָה אברהם מֵהַזָקֵן עַד אִם הֱשִׁיבוֹ אֶל בֵּיתוֹ וַיַאֲכִילֵהו וַיַשְׁקֵהו וַיִתֵּן לוֹ צֵדָה8 לַדֶרך, וַיִשְׁקוּ אִיש לְרֵעֵהו וַיִפָּרְדוּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו בְשָׁלוֹם. וַיֵרָא יְיָ אל אברהם בַפַעם הַשֵׁנִית ויֹּאמַר: הֱטִיבוֹתָ אשר עָשִׂיתָ: שְׂכָרְךָ הרבה מאד. (מורה נבוכי הזמן בסה“ס בשל”ק).



  1. מבַקש אנכי рошу  ↩

  2. בִּקשׁ הַרבּה  ↩

  3. נָתַן בִּינה בלִבוֹ  ↩

  4. סָבָלתִּי  ↩

  5. לִסבֹֹֹל  ↩

  6. תִּכָּנַע смиришься  ↩

  7. וְסָלַח  ↩

  8. מָזון харчъ  ↩

המלצות קוראים
תגיות