רקע
עזריאל נתן פרנק
לֵדָתוֹ שֶל רַבִּי יִשְׂרָאֵל בַּעַל־שֵם־טוֹב.
mנחלת הכלל [?]
lפרוזה

הֵיכָל אֶחָד יֵש בַּמְרוֹמִים וְ"הֵיכַל־נֹגַה" שְמוֹ. מְקוֹמוֹ – סָמוּךְ לְכִסֵא־הַכָּבוֹד. מִפְּנֵי מָה נִקְרָא שְמוֹ "הֵיכַל־נֹגַה"? מִפְּנֵי שֶנֹגַה וָאוֹר יוֹצְאִים מִמֶנוּ וּמִתְפַּשטִים בְּכָל מָקוֹם וּמָקוֹם, לְמַעְלָה וּלְמָטָה.

כִּי אוֹצַר הַנְשָמוֹת הוּא הַהֵיכָל הַזֶה, וְהַנְשָמוֹת – כֻּלָן טְהוֹרוֹת, כֻּלָן צַחוֹת, כֻּלָן מַזְהִירוֹת; הַחֵטְא עוֹד לֹא הֵעִיב אֶת בְּרַק זָהֳרָן, כָּל דְבַר הֶבֶל מֵהַבְלֵי הָעוֹלָם הַזֶה לֹא פָגַע בָּהֶן, וְאֵיךְ לֹא תַזְהֵרְנָה?

הַנְשָמוֹת – כֻּלָן טְהוֹרוֹת, כֻּלָן צַחוֹת, כֻּלָן מַזְהִירוֹת, וּבְכָל־זֹאת אֵינָן דוֹמוֹת זוּ לָזוּ בְהוֹדָן. יֵש נְשָמוֹת, שֶהֵן רַק נִיצוֹצוֹת קְטַנִים שֶל הָעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים, אֲשֶר מִשָם הוּבָאוּ, וְאוֹרָן הוּא כְּאוֹר נֵר דוֹלֵק; וָיֵש שֶאוֹרָן הוּא כְּאוֹר הָאֲבוּקָה; וָיֵש שֶאוֹרָן – כְּאוֹר הַלְבָנָה וְגַם כְּאוֹר הַחַמָה.

בְּשָעָה שָמַגִיעָה שַעְתּוֹ שָל בֶּן־אָדָם לָצֵאת לַאֲוִיר הָעוֹלָם, פּוֹשֵט הַמַלְאָך גַבְרִיאֵל יָדוֹ לְתוֹךְ “הֵיַכל הַנֹגַה”, נוֹטֵל נְשָמָה מִכָּל הַבָּא בְיָדוֹ, מַלְבִּישָהּ גִידִים וָעוֹר, בָּשָׂר וַעֲצָמוֹת מוֹסִיף לָהּ חָכְמָה, בִּינָה וָדַעַת, שֶהוּא שוֹאֵב מִן הָעוֹלָמוֹת, הָעֶלְיוֹנִים שֶׁבָּעֶלְיוֹנִים, וַהֲרֵי אָדָם גָמוּר וְשָלֵם יוֹרֵד לָעוֹלָם.

זָכָה אָדָם – בָּאָה לְיָדוֹ שֶל גַבְרִיאֵל נְשָמָה גְדוֹלָה, לֹא זָכָה – נִיצוֹץ קָטָן בָּא לִשְכּוֹן בַּגוּף. הַכֹּל לְפִי זְכוּתָם שֶל הָאָב וְהָאֵם.

וּבֵין רִבּוֹא רִבְבוֹת הַנְשָמוֹת אֲשֶר בְּ“הֵיכַל־נֹגַה” יֵש נְשָמָה גְנוּזָה אַחַת, הַמַבְהִיקָה בְאוֹרָה מִסוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, אוֹרָהּ – כְּאוֹר שִבְעַת הַיָמִים; זִיוָהּ – כְּזִיו שֶבַע שְמָשוֹת. וּבְכָל פַּעַם שֶגַבְרִיאֵל נוֹטֵל נְשָמָה זוֹ לְהוֹרִיד אוֹתָהּ לָעוֹלָם, בָּא הַשָׂטָן וּמַרְעִיש אֶת הַפַּמַלְיָא שֶל מַעְלָה1 וּמְקַטְרֵג עַל אֲבִי הַיֶלֶד…

וּמֵאֲשֶר אֵין צַדִיק בָּאָרֶץ אֲשֶר יַעֲשֶׂה טוֹב וְלֹא יֶחֱטָא, לָכֵן הִצְלִיחַ תָּמִיד הַשָׂטָן לְהַשְתִּיק אֶת קוֹל הַמַלְאָכִים, שֶבָּאוּ לְלַמֵד זְכוּת עַל הָאָדָם, וְהַנְשָמָה נִשְאֲרָה שָנִים רַבּוֹת בְּתוֹךְ “הֵיכַל־נֹגַה”. אִיש יְהוּדִי הָיָה בַּיָמִים הָהֵם בִּמְדִינַת וָלַחִיָה וְרַבִּי אֱלִיֶעֶזר שְמוֹ. אָהוּב הָיָה אָדָם זֶה לְמַעְלָה וְנֶחְמָד לְמָטָה. בִּהְיוֹתוֹ יֶלֶד הָיָה עַלִיז תָּמִיד.

זָרְחָה הַחַמָה – נִתְמַלֵא חֶדְוָה:

– “כָּל הָעוֹלָם כֻּלוֹ מִתְקַשֵט פְּנִינִים שֶׁל זָהָב!”

הָיוּ הַשָמַיִם מִתְקַדְרִים, קָרָא בְגִיל:

– מִשְתַּעְשְעִים הַשָמַיִם אִתָּנוּ: הֵם מְכַסִים אֶת מַרְאֵיהֶם רֶגַע וְשוּב יְגַלוּ אוֹתָם לְפָנֵינוּ.

שָׂמֵחַ הָיָה עַל הַגֶשֶם, עַל הַבָּרָד וְהַשֶלֶג, עַל הָאִילָנוֹת הַמְלַבְלְבִים בָּאָבִיב, עַל יְרַק הֶעָלִים וְהַדֶשֶא שֶבִּימֵי הַקַיִץ, עַל הַשַלֶכֶת וַאֲפִילוּ עַל הַחֹרֶף וְקַרְחוֹ. וְאוּלָם יֵש שֶגַם הַיֶלֶד הָעַלִיז הַזֶה הָיָה בוֹכֶה. רָאָה וְהִנֵה יֶלֶד מַכֶּה אֶת חַבֵרוֹ, מִיַד נִתְמַלֵא יָגוֹן. וְלֹא עַל הַמֻכֶּה הִצְטָעֵר, אֶלָא עַל הַמַכֶּה:

– הַמֻכֶּה כְאֵבוֹ חוֹלֵף, וְהַמַכֶּה – אוֹי לוֹ! רָשָע הוּא.

בִּימֵי בַחְרוּתוֹ לָמַד תּוֹרָה בְּבֵית־הַמִדְרָש וְלִמַד לַאֲחֵרִים; הִתְפַלֵל עַל עַצְמוֹ, שֶיִהְיֶה אָדָם כָּשֵר וְיָשָר, הִתְפַּלֵל עַל חֲבֵרָיו, שֶיִהְיוּ אֲנָשִים כְּשֵרִים וִישָרִים. הָיוּ חֲבֵרָיו מִתְגָרִים אִיש בְּרֵעֵהוּ, תָּמַה וְאָמָר:

– אֵיךְ אַתֶּם יְכוֹלִים לְצָעֵר אִיש אֶת אָחִיו?

רָאָה אֶחָד עוֹשֶׂה עָוֶל לַחֲבֵרוֹ, נִתְמַלֵא רַחֲמִים עַל הָעַוָל:

– אֶת נַפְשוֹ חוֹבֵל זֶה! – קָרָא בַבֶּכִי.

לְיָמִים הִשִׂיאוֹ אָבִיו אִשָה, וּכְדֵי לְהִתְפַּרְנֵס מִיגִיעוֹ נַעֲשָׂה חֶנְוָנִי.

הָיוּ כָל הַחֶנְוָנִים עוֹמְדִים אִיש לְיַד פִּתְחוֹ לִמְשוֹך אֶת הָעוֹבְרִים וְהַשָבִים לְתוֹך הֶחָנוּת, וְגַם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הָיָה עוֹמֵד לְיַד פִּתְחוֹ, וְאוּלָם לֹא לְקוֹנִים אָרַב, כִּי אִם בַּשָמַיִם הָיָה מִסְתַּכֵּל וּמִשְתּוֹמֵם עַל הוֹד יָפְיָם, אֶל הָאָרֶץ הָיָה מַבִּיט וּמִתְפַּלֵא עַל הֲדַר כָּל הַיְקוּם.

יֵש שֶנָתַן עֵינָיו בִּבְנֵי אוּמְנוּתוֹ וְרָאָה אֶת מַעֲשֵׂיהֶם, אֵיךְ הֵם רוֹדְפִים אַחֲרֵי הַבֶּצַע, וְאָז תָּמַה וְאָמָר:

– כָּל הָעוֹלָם כֻּלוֹ מָלֵא קִשוּטִים, וּבְנֵי אָדָם הַלָלוּ לְהוּטִים אַחֲרֵי הַכֶּסֶף וְאַחֲרֵי הַזָהָב!… מוֹצִיא הַקָדוֹש־בָּרוּךְ־הוּא אֶת הַחַמָה מִנַרְתִּיקָהּ, וְהִנֵה כָּל חֲלָלוֹ שֶל הָעוֹלָם מָלֵא זָהָב; בַּלַיְלָה הוּא מוֹצִיא מֵאוֹצָרוֹ אֶת הַלְבָנָה וְאֶת הַכּוֹכָבִים – וַחֲלָלוֹ שֶל עוֹלָם מָלֵא כָסֶף!..

רָעֲשוּ כָל הַפַּמַלְיָה־שֶל־מַעְלָה לְקוֹל הַקוֹרֵא:

– פַּנוּ מָקוֹם, פַּנוּ מָקוֹם!

וְהַכְּרוּבִים מַשִיקִים בְּכַנְפֵיהֶם וּמַגִיעִים עַד כִּסֵא־הַכָּבוֹד נֶאֶסְפוּ הַמַלְאָכִים הַטוֹבִים, מְלִיצֵי־הַיֹשֶר, וּמִבֵּין כַּנְפוֹת הַכְּרוּבִים נִשְמַע קוֹל תְּפִלָה:

– רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, בֵּן תֶּן לִי! בֵּן, אֲשֶר יָאִיר בְּחָכְמָתוֹ

אֶת עֵינֵי כָל הָעוֹלָם, לְמַּעַן אֲשֶר יִרְאוּ אֶת הַטוֹב. אֲנִי אֵינִי כְדַאי לַהֲבִינָם בִּינָה, יָבוֹא בְּנִי וְיוֹרֵם מַה טוֹב וּמָה רָע! פָּשַט הַמַלְאָךְ גַבְרִיאֵל אֶת יָדוֹ אֶל “הֵיכַל־הַנֹגַה” לָקַחַת אֶת הַנְשָמָה הַגְנוּזָה, שֶאוֹרָהּ כְּאוֹר שִבְעַת הַיָמִים. כָּל הַפַּמַלְיָא שֶל מַעְלָה מָחֲאָה כָף מֵרֹב שִׂמְחָה, וּפְנֵי הָרְקִיעִים הָעֶלְיוֹנִים נָהָרוּ. וְאוּלָם פִּתְאֹם קָדְרוּ הַשָמָיִם. בְּטִיסָה אַחַת עָלָה הַשָׂטָן מִשְאוֹל תַּחְתִּית וְצָרָח:

– הֶרֶף!

וְכַנְפֵי הַכְּרוּבִים מַשִיקוֹת, וּמִבֵּינֵיהֶן נִשְמַע קוֹל תְּפִלָה: – חָנֵנִי, רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, חָנֵנִי! בְּנֵי־הָאָדָם אֻמְלָלִים הֵם, יְגֵעִים לָרִיק וַעֲמֵלִים לַהָבֶל. יוֹרֶה נָא בְּנִי לָהֶם את הַדָרֶךְ!..

– רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מִתְפַּלֵל לִנְשָמָה זוּ! – קָרְאוּ מְלִיצֵי יֹשֶר – כְּדַאי הוּא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לָהּ! – רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר! – צָרַח הַשָׂטָן בְּלַעַג – בַּמֶה גָדוֹל כֹּחוֹ שֶל בַּר־נַש זֶה? וְכַנְפֵי הַכְּרוּבִים שָבוּ וְהִשִיקוּ, וּמִבֵּינֵיהֶן שוּב נִשְמַע הַקוֹל:

– בְּנֵי־אָדָם רוֹדְפִים אַחֲרֵי הַהֶבֶל, מְצִיקִים אִיש לְרֵעֵהוּ, אֶת נִשְמוֹתֵיהֶם הֵם מְחַבְּלִים, – יָבוֹא בְנִי וְיָאִיר אֶת עֵינֵיהֶם וְיַכִּירוּ את בּוֹרְאָם. – תְּפִלָה טְהוֹרָה הִיא, הַיוֹצֵאת מִלִבּוֹ הַטָהוֹר שֶל אָדָם טָהוֹר! – הִמְלִיצוּ מַלְאֲכֵי יֹשֶר. וְהַשָׂטָן לָעַג לְדִבְרֵיהֶם:

– “לֵב טָהוֹר”, “אָדָם טָהוֹר”!… בַּמֶה טוֹב הוּא מִשְאָר בְּנֵי־אָדָם? הֵם אוֹהֲבִים זָהָב מַמָש וְכֶסֶף מַמָש, וְהוּא אוֹהֵב אֶת הַזָהָב שֶל הַחַמָה וְאֶת הַכֶּסֶף שֶל הַלְבָנָה…

– לִבּוֹ הַטוֹב וְהָרַחֲמָן! – הִמְלִיצוּ הַמַלְאָכִים. וְהַשָׂטָן עוֹמֵד וּמְקַטְרֵג: – בֵּין יְהוּדִים הוּא יוֹשֵב, וְאוּלָם יָבוֹא לְבֵין הַגוֹיִם, אָז יִתְבּוֹלֵל בָּהֶם; אֵין הוּא חוֹמֵד מָמוֹן, כִּי עָנִי הוּא, אַךְ אִם יִהְיֶה עָשִיר, יַקְשֶה לִבּוֹ…

כָּבְשוּ כָּל הַמַלְאָכִים אֶת פְּנֵיהֶם בְּכַנְפֵיהֶם, טַעֲנוֹתֵיהֶם נִסְתַּתְּמוּ, וְגַבְרִיאֵל אָנוּס הָיָה לְהָשִיב אֶת יָדוֹ. רָאָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, כִּי עָברוּ שָנִים רַבּוֹת, וּתְפִלָתוֹ לֹא נִתְקַבְּלָה, וְהוּא וְאִשְתּוֹ כְּבָר זָקְנוּ, בָּאוּ בַיָמִים, וֵאלֹהִים לֹא שָמַע אֶת תְּפִלָתָם לָתֵת לָהֶם בֵּן, אֲשֶר יִהְיֶה לְאוֹר עוֹלָם. נִמְלָא לִבּוֹ צַעַר אֵין־סוֹף עַל צָרַת בְּנֵי־אָדָם הַהוֹלְכִים בַּחֹשֶךְ וְעוֹשִׂים מַעֲשִׂים רָעִים, כִּי לֹא רָאוּ אֶת אוֹר הַטוֹב…

אָז לָקַח רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אֶת אִשְתּוֹ, וַיַעֲזוֹב אֶת הָעִיר וְאֶת אֲנָשֶיהָ הָאֻמְלָלִים, וַיֵלְכוּ אֶל הַיָעַר. שָם אֵין קִנְאָה וְאֵין שִׂנְאָה, הַכֹּל נֶהֱנִים מֵעוֹלָמוֹ שֶל הַקָדוֹש־בָּרוּךְ־הוּא וְהַכֹּל מְסַפְּרִים כְּבוֹד־אֵל. הַצִפֳּרִים אוֹמְרוֹת שִירָה בְּצִפְצוּף, וְהַחַיוֹת עוֹנוֹת אַחֲרֵיהֶן בִּנְהִימָה; מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ בָּא הָרוּחַ וּמַשְמִיעַ קוֹל זִמְרָה; מֵימֵי הַנַחַל מַשִׁיקִים וְאוֹמְרִים: “כַּךְ־כַּךְ!” – כַּךְ נָאֶה, כַּךְ יָאֶה! וְהָאִילָנוֹת מִשְתַּחֲוִים וּמִתְפַּלְלִים בְּלָחַש. אָסַף רַבִּי אֱלִיעֶזֶר עֲנָפִים וְעָשָׂה לוֹ סֻכָּה לְמַחֲסֶה מִזֶרֶם וּמִמָטָר. מַאֲכָלוֹ – יְרָקוֹת, וּמַשְקֵהוּ – מֵי הַנָחַל. בְּנַחַל זֶה הָיָה טוֹבֵל שֶבַע טְבִילוֹת בְּכָל יוֹם.

יָשַב רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בַּיַעַר וְשָכַח אֶת בְּנֵי־הָאָדָם וְהַבְלֵיהֶם. וַיְהִי הַיוֹם וַיָבוֹאוּ עָלָיו שוֹדִדים וַיִדְרְשוּ מִמֶנוּ מָמוֹן, וְכַאֲשֶר לֹא מָצְאוּ בְסֻכָּתוֹ מְאוּמָה, אָמְרוּ לַהֲרוֹג אוֹתוֹ וְאֶת אִשְתּוֹ. אָז נָתַן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אֶת עֵינָיו בְּרֹאש הַגַזְלָנִים – וּפִתְאֹם הִרְהֵר אָדָם זֶה בִּתְשוּבָה. – אַל תִּשְפְּכוּ דָם! – קָרָא בְּקוֹל מְצַוֶה אֶל אֲנָשָיו. הַגַזְלָנִים הִשְתּוֹמָמוּ:

– לְצַדִיק נֶהְפַּכְתָּ פִּתְאֹם!

יָרֵא רֹאש הַגַזְלָנִים, שֶמָא יַהַרְגוּהוּ חֲבֵרָיו, עַל שֶהוּא פּוֹרֵש מִדַרְכֵיהֶם, וְאָמַר לָהֶם:

– מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרוֹג אֶת הַזְקֵנִים הָאֵלֶה? הִנֵה הַזָקֵן יְפֵה־תֹאַר וִיפֵה־מַרְאֶה הוּא – הָבָה וְנִמְכְּרֵהוּ וְנִקַח מָמוֹן רַב בִּמְחִירוֹ, וְאֶת הַזְקֵנָה נְשַלַח. תֵּלֵךְ לָהּ בַּאֲשֶר תֵּלֵךְ! וַתִּיטַב הָעֵצָה בְּעֵינֵי הַגַזְלָנִים וַיְשַלְחוּ אֶת הָאִשָה לַחָפְשִי, וְאֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אָסְרוּ בַעֲבוֹתִים וַיוֹבִילוּהוּ לְאַחַת מִמְדִינוֹת הַיָם.

הֵבִיאוּ אֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְשוּק הָעֲבָדִים וְהִכְרִיזוּ עָלָיו: – חָכָם גָדוֹל אָנוּ מוֹכְרִים! חָכָמתוֹ תָאִיר פָּנָיו! עָבַר הַמִשְנֶה־לַמֶלֶךְ וְהִסְתַּכֵּל בְּפָנָיו שֶל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וְהִנֵה עֵינָיו מַזְהִירוֹת כַּכּוֹכָבִים, פָּנָיו מְפִיקִים זִיו וּזְקָנוֹ הַלָבָן מָלֵא הוֹד.

קָנָה אוֹתוֹ הַמִשְנֶה בְּכֶסֶף מָלֵא וֶהֱבִיאָהוּ אֶל אַרְמוֹנוֹ. הַמִשְנֶה פָנָה כֹה וָכֹה וְהִנֵה הָאַרְמוֹן מָלֵא אוֹרָה. הַכְּתָלִים, הַתִּקְרָה, הָרִצְפָּה, הַדְלָתוֹת וְהַחַלוֹנוֹת וְכָל הַכֵּלִים – עַל הַכֹּל שָפוּךְ הוֹד וָזֹהַר.

הָלַךְ הַמִשְנֶה עִם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אֶל פַּרְדֵסוֹ, וְהִנֵה הָאִילָנוֹת מַשִירִים לְרַגְלָיו פְּרָחִים וּפֵרוֹת, וּמִבֵּין עַנְפֵיהֶם נִשְמַע קוֹל שִירָה נְעִימָה, אֲשֶר שָרוּ הַצִפֳּרִים לִכְבוֹדוֹ שֶל הָאוֹרֵחַ.

רָאָה הַמִשְנֶה כַּךְ, וַיָשֶׂם אֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְשַלִיט בְּאַרְמוֹנוֹ, וַיִתְּנֵהוּ לְפָקִיד וּמְצַוֶה עַל כָּל עֲבָדָיו וּמְשָרְתָיו.

בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר הָיָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מוֹצִיא פְּקוּדוֹת אֶל כָּל הָעֲבָדִים וְהַמְשָרִתים, וְכָל הַיוֹם הָיָה מְטַיֵל בַּפַּרְדֵס. שָרוּ הַצִפֳּרִים, שָר גַם הוּא עִמָהֶן; הָיָה הָרוּחַ מְיַלֵל, יִלֵל גַם הוּא: עַל בְּנֵי־אָדָם הָרָעִים וְהַחַטָאִים הָיָה מְיַלֵל. תּוֹרָה לָמַד בְּסֵפֶר הַשָמָיִם. מַאֲכָלוֹ – זֵרְעוֹנִים, וּמַשְקֵהוּ – מֵימֵי הַבְּאֵר. אֶת הַמַאֲכָלִים מֵעַל שֻלְחַן הַמִשְנֶה הִשְלִיךְ בַּסֵתֶר לַכְּלָבִים, וְאֶת הַמַשְקָאוֹת שָפָךְ.

וַיְהִי הַיוֹם, וְהַמִשְנֶה שָב מֵאֵת הַמֶלֶךְ סָר וְזָעֵף מְאֹד. – הַצִילֵנוּ, אִיש אֱלֹהִים! – הִתְחַנֵן אֶל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וַיְחַבְּקֵהוּ לְעֵינֵי כָּל עֲבָדָיו.

אָז סִפֵּר הַמִשְנֶה לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, כִּי הַמֶלֶךְ אוֹמֵר לַעֲמֹד בְּראֹש צְבָאוֹ וְלַעֲלוֹת עַל אוֹיְבוֹ. תָּכְנִית הַמִלְחָמָה כְּבָר עֲרוּכָה. הוּא יַעֲלֶה וִינַצֵחַ. אַךְ מְצוּדָה אַחַת חֲזָקָה יֵש, וְאֵין עֵצָה וְאֵין תַּחְבּוּלָה לְכָבְשָהּ. מַיִם מַקִיפִים אוֹתָה מִכָּל עֵבֶר, וְאֵין סְפִינָה יְכוֹלָה לָגֶשֶת אֶל הַמָקוֹם הַהוּא. כָּל הַסְפִינוֹת שֶנִשְלְחוּ נֶהֶפְכוּ עַל פְּנֵיהֶן, כַּאֲשֶר הִגִיעוּ עַל לִפְנֵי הַמְצוּדָה. וְהַמֶלֶךְ דוֹרֵש מֵאֵת הַמִשְנֶה, כִּי הוּא יִמְצָא תַחְבוּלָה.

– הַמֵלֵךְ יֶהְדְפֵנִי מִמִשְמַרְתִּי! – קָרָא הַמִשְנֶה בְּקוֹל בֶּכִי

– וְאוּלַי גַם יָסִיר אֶת ראֹשִי מֵעָלָי…

– הַדָבָר פָּשוּט! – אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר – וַדַאי שֶהָאוֹיֵב הִקִיף אֶת כָּל הַמְצוּדָה בְּחוּטֵי בַרְזֶל בְּתוֹךְ הַמָיִם. יְנַתְּקוּ אֶת הַחוּטִים וְיִכְבְּשוּ אֶת הַמְצוּדָה.

הַמִשְנֶה הִשְתּוֹמֵם עַל חָכְמָתוֹ שֶל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. עַד־מְהֵרָה רָץ אֶל הַמֶלֶךְ לְגַלוֹת לוֹ אֶת הַסוֹד, בְּשֶלְמָה נֶהְפָּכוֹת הַסְפִינוֹת, כְּשֶהֵן קְרֵבוֹת אֶל הַמְצוּדָה. הַמֶלֶךְ הִשְתּוֹמֵם גַם הוּא, בְּשָמְעוֹ אֶת הַדְבָרִים הָאֵלֶה: מֵאַיִן נוֹדַע לַמִשְנֶה סוֹד טָמִיר זֶה?

– רָז זֶה מִי גִלָה לָךְ? – קָרָא בְתִמָהוֹן – הֵן הַמְרַגְלִים שֶלָנוּ לֹא יָדְעוּ דָבָר זֶה עַד כֹּה, וּמֵאַיִן יָדַעְתָּ אָתָּה?

אָז סִפֵּר הַמִשְנֶה לַמֶלֶךְ אֶת דְבַר הָעֶבֶד אֲשֶר קָנָה, וְכִי אִיש־אֱלֹהִים הנֵהוּ וְהוּא שֶגִלָה אֶת הַסוֹד.

– אִם כֵּן – פַּקד הַמֶלֶךְ – יֵצֵא הָאִיש הַזֶה בְּרֹאש צִבְאוֹתֵינוּ, וְהוּא יוֹרֶה לָנוּ אֶת הַמָקוֹם, שֶבּוֹ הַחוּטִים טְמוּנִים. הַפְּקוּדָה נִתְּנָה, וּפְקִידֵי הַמֶלֶךְ יָצְאוּ מְבֹהָלִים וּדְחוּפִים אֶל בֵּית הַמִשְנֶה וַיָבִיאוּ אֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אֶל אַחַת הַסְפִינוֹת.

יָצָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מִן הַפַּרְדֵס, וַיֵצְאוּ אַחֲרָיו כָּל הַצִפֳּרִים. מִמַעַל לְרֹאשוֹ עָפוּ וְשָרוּ שִירַת־הַנִצָחוֹן. הַסְפִינָה, שֶבָּה יָשַב רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, הִפְלִיגָה בַנָהָר בְּרֹאש שְאָר הַסְפִינוֹת, וְהַצִפֳּרִים עָפוּ מִמַעַל לָהּ וְשָרוּ בְּקוֹל נָעִים.

הַסְפִינָה שָטָה וְעָבְרָה, וְהַצִפֳּרִים עָפוּ וְזִמֵרוּ. אַךְ פִּתְאֹם נֶאֶלְמוּ הַצִפֳּרִים, וְכֻלָן צָלְלוּ בְּמֵימֵי הַנָהָר וּמִשָם עָלוּ, וּבְחַרְטוּמֵיהֶן הִכּוּ בּפְנֵי הָמַלָחִים, אֲשֶר הֵרִימוּ אֶת מְשוֹטֵיהֶם לְגָרֵש אוֹתָן.

– עֲמֹדוּ! קָרָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר – אַל תָּנִיעוּ מִזֶה אֶת הַסְפִינוֹת, פֶּן תֵּהָפַכְנָה וְנָפַלְנוּ כֻלָנוּ אֶל הַמָיִם!.. הַמַלָחִים עָצְרוּ בַסְפִינוֹת, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר פָּקַד לְהָבִיא מֶלְקָחַיִם גְדוֹלִים וּלְקַצֵץ בָּהֶם אֶת חוּטֵי־הַבַּרְזֶל אֲשֶר בַּמָיִם.

הַמַלָחִים עָשׂוּ כִדְבָרָיו, וּמִיַד שָבוּ הַצִפֳּרִים וְעָפוּ לְמַעְלָה וַיָשִירוּ שִירַת הוֹד, שִירַת־הַנִצָחוֹן. – קָדִימָה! – פָּקַד רַבִּי אֱלִיעֶזֶר עַל הַמַלָחִים. בְּשָלוֹם בָּאוּ אָז כָּל הַסְפִינוֹת עַד הַמְצוּדָה וַיִלְכְּדוּ אוֹתָה וְאִיש לֹא עָמַד כְּנֶגְדָם.

בִּכְבוֹד מְנַצֵחַ שָב רַבִּי אֳלִיעֶזֶר אֶל הַמֶלֶךְ, אֲשֶר הַתִפַּלֵא מְאֹד עַל הַנֵס הַגָדוֹל שֶנַעֲשָׂה לוֹ. – אָכִן אִיש אֱלֹהִים אָתָּה! – קָרָא הַמֶלֶךְ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיְנַשְקֵהוּ.

אָז הֵסִיר הַמֶלֶךְ אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִתֵּן אוֹתָהּ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר.

– עַל פִּיךָ יִשַק כָּל עַמִי מֵהַיוֹם וָהָלְאָה! – אָמַר לוֹ הַמֶלֶךְ – הִנֵה כָּל אוֹצְרוֹתַי פְּתוּחִים לְפָנֶיךָ, וְגַם אֶת בִּתִּי אֶתֵּן לְךָ לְאִשָה! רַבִּי אֱלִיעֶזֶר נִרְתַּע לַאֲחוֹרָיו בְּשָמְעוֹ אֶת הַדְבָרִים הָאֵלֶה.

– הוֹד מַלְכִּי: – קָרָא וַיִכְרַע לִפְנֵי הַמֶלֶךְ – מִי אָנֹכִי, כִּי אֶתְחַתֵּן בַּמֶלֶךְ?

– אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ! רַק אַתָּה רָאוּי לִהְיוֹת לְחָתָן לִי.

– שְמַע נָא מַלְכִּי! – הִתְחַנֵן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר – בַּמָה אֲאָרֵשׂ לִי אֶת בִּתְּךָ, אִם לֹא בִּמְצוּדָה שֵנִית, אֲשֶר אֶכְבּוֹש אוֹתָה לְבַדִי, בְּאֵין אִיש אִתִּי?

שָמְעוּ יוֹעַצֵי הַמֶלֶךְ אֶת הַדָבָר, וַיִיטַב בְּעֵינֵיהֶם מְאֹד, וַיְדַבְּרוּ עַל לֵב הַמֶלֶךְ, כִּי יְחַכֶּה עַד אֲשֶר יִכְבּוֹש רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אֶת הַמְצוּדָה הַשְנִיָה וְאַחֲרֵי כֵן יִתֵּן לוֹ אֶת בִּתּוֹ לְאִשָה.

יָשַב רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בִּסְפִינָה וְהִפְלִיג בַּיָם לְבַדוֹ. מִמַעַל לוֹ עָפוּ הֲמוֹנֵי צִפֳּרִים וְשָרוּ שִירַת דוֹדִים, שִירוֹת־עֲלִיצוּת. שָטָה הַסְפִינָה, שָטָה וְעָבְרָה שִבְעָה יָמִים וְשִבְעָה לֵילוֹת, עַד אֲשֶר בָּאָה אֶל חוֹף אֶחָד.

יָרַד רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מִן הַסְפִינָה, וְהַצִפֳּרִים עָפוֹת מִמַעַל לוֹ וְשָרוֹת אֶת שִירוֹתֵיהֶן הָעַלִיזוֹת. עָפוּ הַצִפֳּרִים לְדַרְכָּן וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הָלַךְ אַחֲרֵיהֶן, הָלֹךְ וְעָבר שִבְעָה יָמִים וְשִבְעָה לֵילוֹת, עַד אֲשֶר בָּא אֶל אַחַד הַכְּפָרִים.

שָם צָנְחוּ הַצִפֳּרִים לְמַטָה וַיַקִיפוּ אֶת אַחַד הָאֹהָלִים. נִכְנַס רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אֶל הָאֹהֶל, וְהִנֵה – אִשְתּוֹ הַזְקֵנָה יוֹשֶבֶת וְקוֹרֵאת “תְּחִנוֹת”.

וְשוּב רָעֲשָה הַפַּמַלְיָא שֶל מַעְלָה. כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים מַשִיקוֹת, וּתְפִלָתוֹ הַיְשָנָה שֶל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר שוּב נִשְמְעָה מִבֵּינֵיהֶן: – חָנֵנִי, אֱלֹהִים, בֵּן!…

הַשָׂטָן בָּא לְקַטְרֵג. אַךְ מִלָה אֵין בְּפִיו, פָּנָיו חָפוּ, וְהוּא נֶעְלַם לִשְאוֹל תַּחְתִּית. וְגַבְרִיאֵל הוֹשִיט אֶת יָדוֹ אֶל “הֵיכַל הַנֹגַה”, וּלְקוֹל זִמְרַת הַמַלְאָכִים הוֹצִיא מִשָם אֶת הַנְשָמָה הַגְדוֹלָה, שֶהָיְתָה גְנוּזָה בוֹ מִשַעַת בְּרִיאַת הָעוֹלָם, הִלְבִּיש אוֹתָה גִידִים וּבָשָׂר וַעֲצָמוֹת, וְהוֹרִיד אוֹתָהּ לָעוֹלָם… וּמִקֵץ יָמִים נוֹלַד לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֵּן וַיִקְרָא אֶת שְמוֹ יִשְׂרָאֵל, הוּא רַבִּי יִשְׂרָאֵל בַּעַל־שֵם־טוֹב, אֲשֶר הָיָה לְאוֹר עַמוֹ.



  1. מלאכי עליון.  ↩

המלצות קוראים
תגיות