רקע
עזריאל נתן פרנק
רַבִּי אָדָם בַּעַל־שֵם וְר' יִשְׂרָאֵל בַּעַל־שֵם־טוֹב.
mנחלת הכלל [?]
lפרוזה

אִיש צַדִיק הָיָה בָאָרֶץ, רַבִּי אָדָם שְמוֹ. וְגָדוֹל וְנִכְבָּד מְאֹד הָיָה הָאִיש הַזֶה בְּעֵינֵי כָל הַשָׂרִים הַגְדוֹלִים וּבְעֵינֵי הַמֶלֶךְ, וְכֻלָם הוֹקִירוּהוּ וְאֲהֵבוּהוּ מְאֹד.

וְדַרְכּוֹ שֶל צַדִיק זֶה כַּךְ הָיָה: בְּבֵיתוֹ הַקָטָן אֲשֶר מִקְצֵה הָעִיר הָיָה יוֹשֵב וְלוֹמֵד תּוֹרָה יוֹם וָלָיְלָה. וְאוּלָם דִבְרֵי תוֹרָה, כְּיָדוּעַ, לֹא כֻלָם מוּבָנִים וּבְרוּרִים עַל נְקָלה אַף לִגְדוֹלֵי הַצַדִיקִים, שֶהֲרֵי הַתּוֹרָה נְתוּנָה מֵאֵת הַקָדוֹש־בָּרוּךְ־ הוּא בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ, וּבְנֵי הָאָדָם, גַם הַצַדִיקִים הַגְדוֹלִים שֶבָּהֶם, אַךְ בָּשָׂר וָדָם הֵם, וְכֵיצַד יוּכְלוּ לְהָבִין הֵיטֵב אֶת דִבְרֵי הָאֱלֹהִים, כָּל זְמַן שֶנִשְמָתָם, אַף אִם נַעֲלָה וּקְדוֹשָה הִיא, מְלֻבֶּשֶת בְּגוּף, שֶכֻּלוֹ מֵהָעוֹלָם הַשָפָל?

וּבְכֵן גַם רַבִּי אָדָם יֵש אֲשֶר אֲחָדִים מִדִבְרֵי הַתּוֹרָה הָיוּ נִפְלָאִים מִמֶנוּ וְלֹא יֹכל לְבָרֵר אוֹתָם לְעַצְמוֹ. מֶה עָשָׂה? אֶת עִירוֹ וְאֶת בֵּיתוֹ עִם בְּנֵי מִשְפַּחְתּוֹ עָזַב וִהְתְבֹּדֵד1 בִּמְקוֹמוֹת נֶעֱזָבִים מֵאָדָם, בִּיעָרוֹת וּבִמְעָרוֹת. שָם הֵסִיר מִלִבּוֹ אֶת כָּל דַאֲגוֹתָיו וְאֶת כָּל עִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶה וְאַךְ בְּדִבְרֵי הַתּוֹרָה הַקָשִים לְהָבִין הָגָה, וְגַם הִתְפַּלֵל לֵאלֹהִים, כִּי יָאִיר עֵינָיו לְמַעַן אֲשֶר יִרְאֶה אֶת אוֹר הַתּוֹרָה. פַּעַם אַחַת, כַּאֲשֶר יָצָא רַבִּי אָדָם לְהִתְבּוֹדֵד כְּדַרְכּוֹ וְנִכְנַס לִמְעָרָה אַחַת, מָצָא שָם כְּתָבִים רַבִּים. לָקַח רַבִּי אָדָם אֶת הַכְּתָבִים וְהִתְחִיל לִקְרֹא בָהֶם, וּמִיַד אוֹרוּ עֵינָיו. רָאָה אוֹר גָדוֹל, אוֹר שֶל רָזֵי תוֹרָה וְסוֹדוֹתֶיהָ, אֲשֶר אוֹתָם הַכְּתָבִים הָיוּ מְלֵאִים מֵהֶם. נִסְתַּכֵּל אָדָם בַּכְּתָבִים וְהֵבִין אֶת כָּל הַדְבָרִים הַסְתוּמִים שֶבַּתּוָרה וְיָדַע לַעֲשׂוֹת נִסִים וְנִפְלָאוֹת גְדוֹלִים מְאֹד, וְגַם רָאָה כָּל הַנַעֲשֶׂה בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלוֹ, מִקָרוֹב וּמֵרָחוֹק.

כַּאֲשֶר יָצָא מִן הַמְעָרָה רָאָה, וְהִנֵה בְּאֶרֶץ אַחַת בַּמֶרְחַקִים, מֵכִין הַמֶלֶךְ סְעוּדָה גְדוֹלָה לְמֶלֶךְ אֶחָר, רֵעוֹ וַאֲהוּבוֹ.

וְהַהֲכָנוֹת גְדוֹלוֹת הָיוּ מְאֹד. שְתֵּי שָנִים שְלֵמוֹת נִמְשָכוּ. בִּכְדֵי לְקַבֵּל אֶת פְּנֵי אוֹרְחוֹ הַנַעֲלֶה כָּרָאוּי בָּנָה פְּלָטָרִים2 גְדוֹלִים, שְאֵין כְּמֹהֶם לְיֹפִי, עַל הַפְּלָטָרִים בָּנָה עֲלִיוֹת שֶל גָבִיש3, וּבְתוֹךְ הָעֲלִיוֻת נִמְשְכוּ נַחֲלֵי מַיִם, וּבְתוֹך הַנְחָלִים דָגִים מְשוֹטְטִים לְכַאן וּלְכַאן. וַאֲרוֹנוֹת עָשָׂה לִכְלֵי הַשֻלְחָן, וְהָאֲרוֹנוֹת וְהַכֵּלִים הִנָם כֻּלָם שֶל כֶּסֶף וְזָהָב מְשֻבָּצִים אַבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָלִיוֹת. וּמִבְחַר מַאֲכָלִים וּמַשְקָאוֹת הֵכִינוּ הֲמוֹנֵי רֹקְחִים כְּיַד הַמֶלֶךְ. וּבְתוֹךְ הַהֵיכָלוֹת הָהֵם הֶעֱמִיד הַמֶלֶךְ מְשָרְתִים לָרֹב, לְמַעַן אֲשֶר יַעַמְדוּ הָכֵן לְמַלֵא רְצוֻן אִיש וָאִיש מִן הַקְרוּאִים. רָאָה רַבִּי אָדָם כָּל זֹאת, וְהָלַךְ אֶל הַמֶלֶךְ שֶבִּמְדִינָתוֹ וְהִזְמִין אוֹתוֹ לִסְעוּדָה בְּאוֹתוֹ הַיוֹם, שֶבּוֹ קָבַע אוֹתוֹ הַמֶלֶךְ שֶבַּמֶרְחַקִים לִסְעוּדָה שֶהֵכִין לְמֶלֶךְ אַחֵר, יְדִידוֹ וְרֵעוֹ. וְהַמֶלֶךְ לֹא סַרב לַחֲבִיבוֹ וּבְיוֹם אֲשֶר יָעַד לוֹ נָסַע אֵלָיו עִם כָּל שָׂרֵי מַמְלַכְתּוֹ יַחְדָו.

וְאוּלָם אֶחָד מִשָׂרֵי הַמַמְלָכָה, וְהוּא שׂוֹנֵא יִשְׂרָאֵל, הָיָה מִתְקַנֵא בְרַבִּי אָדָם בִּגְלַל הַכָּבוֹד הַגָדוֹל, אֲשֶר הַמֶלֶךְ עוֹשֶׂה לוֹ, וּפִתָּה אֶת הַמֶלֶךְ, שֶלֹא יַשְפִּיל אֶת כְּבוֹדוֹ וְלֹא יִסַע אֶל הַסְעוּדָה הַדַלָה, שֶהֵכִין לוֹ יְהוּדִי עָנִי בְּאֵיזֶה בֵּית־חֹמֶר שָפָל. וְגַם כַּאֲשֶר מֵאֵן הַמֶלֶךְ לִשְמוֹעַ לוֹ וּכְבָר נָסַע אֶל ר' אָדָם, לֹא חָדַל אוֹתוֹ הַשַׂר לְפַתּוֹתוֹ שֶיָשוּב מִדַרְכּוֹ לְבַל יֵבוֹש וְיִכָּלֵם בְּעֵינֵי שָׂרָיו וּבְעֵינֵי כָל הָעוֹלָם. הַמֶלֶךְ לֹא שָמַע לִדְבָרָיו שֶל שַׂר זֶה גַם הַפָּעַם, וּבְכָל זֹאת שָלַח אַחַד הַשָׂרִים שֶלוֹ לִרְאוֹת, אִם יֵש בְּבֵית רַבִּי אָדָם מָקוֹם לוֹ וּלְשָׂרָיו וְאִם הֵכִין דְבַר־מָה לַסְעוּדָה. שָב הַשָלִיחַ וְאָמָר: בַּיִת קָטָן מְאֹד יֵש שָם וּסְעוּדָה מוּכָנָה לֹא רָאִיתִי.

אַף עַל פִּי כֵן לֹא שָב הַמֶלֶךְ מִדַרְכּוֹ וְהוֹסִיף לִנְסוֹעַ. וְכַאֲשֶר הִקְרִיב לָבֹא אֶל הָעִיר שָלַח שוּב שַׂר אַחֵר, וְגַם שָלִיחַ זֶה שָב וְאָמַר כַּאֲשֶר אָמַר הַשָלִיחַ הָרִאשוֹן. הַמֶלֶךְ הִשְתּוֹמֵם מְאֹד עַל רַבִּי אָדָם שֶהֵעֵז לְהַזְמִין אוֹתוֹ לִסְעוּדָה אֶל בֵּית חוֹמֶר, וְלֹא עוֹד, אֶלָא שֶגַם סְעוּדָה דַלָה לֹא הֵכִין. וְאוּלָם מֵאֲשֶר אָהַב אֶת רִּבי אָדָם מְאֹד וְיָדַע שֶלֹא יְהָתֵל בּוֹ, הוֹסִיף וְנָסַע שָמָה.

פִּתְאֹם – הַס!

הַמֶלֶךְ וְשָׂרָיו עוֹמְדִים וּמִשְתּוֹמְמִים. אִיש־אִיש מֵהֶם מִסְתַּכֵּל בִּפְנֵי רֵעֵהוּ וּמִשְתָּאֶה לַמַרְאֶה אֲשֶר לִפְנֵיהֶם. וְהִנֵה לִפְנֵיהֶם פְּלָטָרִים גְדוֹלִים וְנָאִים, הַרְבֵּה יוֹתֵר מִן הַפְּלָטָרִים אֲשֶר לַמֶלֶךְ בְּעִיר הַבִּיָרה שֶלוֹ, וְחָצֵר גְדוֹלָה וּמְרֻוָחָה וַהֲמוֹנֵי מְשָרְתִים נִצָבִים לְיַד הַשְעָרִים שוּרוֹת שוּרוֹת.

– לְמִי כָל אֵלֶה בְּּאֶרֶץ מַמְלַכְתִּי? – שָאַל הַמֶלֶךְ. וְאוֹתָם הַשְלִיחִים, אֲשֶר שָלַח הַמֶלֶךְ לִרְאוֹת אֶת בֵּית ר' אָדָם הֵשִיבוּ לוֹ:

בַּמָקוֹם הַזֶה הָיִינוּ וּפֹה לֹא רָאִינוּ שוּם בִּנְיָן, מִלְבַד בֵּית־חוֹמֶר קָטָן, אֲשֶר עָלָיו אָמְרוּ, כִּי לְרַבִּי אָדָם הוּא. הַמֶלֶךְ וּשְאָר שָׂרָיו הִשְתּוֹמְמוּ עוֹד יוֹתֵר, וְהָיוּ נְבוּכִים מִבְּלִי דַעַת אֲשֶר קָרָה פֹּה. עוֹדָם מִשְתּוֹמְמִים, וְהִנֵה רַבִּי אָדָם יוֹצֵא לִקְרָאתָם בְּרֹאש הֲמוֹן הַמְשָרְתִים, אֲשֶר כֻּלָם הָיוּ מְלֻבָּשִים בִּגְדֵי תִפְאָרָה, וּבִקֵש מֵאֵת הַמֶלֶךְ, כִּי יוֹאִיל לְהִכָּנֵס הוּא וְשָׂרָיו אֶל הַפּלָטָרִים. הַמְשָרְתִים מִהֲרוּ וְהֵבִיאוּ אֶת הַמֶרְכָּבוֹת וְהַסוּסִים אֶל הֶחָצֵר, וְרַבִּי אָדָם הוֹבִיל אֶת הַמֶלֶךְ וְשָׂרָיו אֶל הַפְּלָטָרִים, שֶבָּהֶם נִצְבוּ מְשָרְתִים אֲחֵרִים רַבִּים מְאֹד אִיש אִיש עַל מִשְמַרְתּוֹ, לְמַעַן שָרֵת אֶת הָאֹרְחִים הַנַעֲלִים, וְאוּלָם כֻּלָם אִלְמִים הָיוּ וְלֹא דִבְּרוּ דָבָר. וְאוּלַמֵי הַפְּלָטָרִים הָיוּ מְלֵאִים הוֹד וְהָדָר עַד לְהַפְלִיא וְהַשֻלְחָנוֹת עֲרוּכִים כְּיַד מֶלֶךְ גָדוֹל וְאַדִיר. וְרַבִּי אָדָם נִצָב לִפְנֵיהֶם וּמַפְצִיר בָּהֶם:

– שְבוּ, שְבוּ נָא!

וְהַמֶלֶךְ וְשָׂרָיו עוֹמְדִים נִדְהָמים לְמַרְאֵה הַפֶּלֶא, אֲשֶר עֵינֵיהֶם רוֹאוֹת.

– אָנָא שְבוּ נָא, שֵבוּ! – הוֹסִיף אָדָם וְהִפְצִיר בָּהֶם.

יָשְבוּ הַמֶלֶךְ וְהַשָׂרִים עַל כִּסְאוֹת נֶהְדָרִים לְיַד הַשֻלְחָנוֹת הָעֲרוּכִים, וְרַבִּי אָדָם מוֹסִיף וּמַפְצִיר: – שְתוּ, אִכְלוּ, אָנָא! וְהַמֶלֶךְ וְשָׂרָיו נִשְמָעִים: אוֹכְלִים וְשוֹתִים. וְהֵם מִשְתּוֹמְמִים עַל הַמַשָקאוֹת וְהַמַאֲכָלִים, שֶאֵין כְּמֹהֶם לְטוֹב, אוֹכְלִים וּמִתְפַּלְאִים, שוֹתִים וּמִשְתָּאִים, מִסְתַּכְּלִים בְּכָל הַהוֹד וְהֶהָדָר שֶבָּאוּלַמִים וּמִשְתּוֹמְמִים: – מֵאַיִן כָּל אֵלֶה? מֵאָיִן?

וְהָיָה רַבִּי אָדָם חוֹשֵש, שֶמָא יֹאמַר אַחַד הַשָׂרִים, אוֹ אוּלַי הַמֶלֶךְ בְּעַצְמוֹ לָקַחַת לוֹ בְּסֵתֶר כְּלִי אֶחָד מִן הַכֵּלִים הַנִמְצָאִים בַּפְּלָטָרִים לְזֵכֶר הַפְּלָאוֹת, אֲשֶר רָאוּ עֵינָיו. עַל כֵּן פָּנָה אֲלֵיהֶם וּבִקֵש מֵהֶם, שֶלֹא יַעֲשׂוּ כָזֹאת, וְהִבְטִיחָם לְהַסְפִּיק לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם חֵפֶץ אֶחָד, אֲשֶר יִהְיֶה לָהֶם לְזִכָּרוֹן.

– הָאִיש, אֲשֶר יַגִיד לִי, מָה הַחֵפֶץ שֶהוּא רוֹצֶה בוֹ, יָשִׂים יָדוֹ אֶל כִּיס בִּגְדוֹ וְיִמְצָאֵהוּ! – הִבְטִיחָם רַבִּי אָדָם. עָשׂוּ הַמֶלֶךְ וְשָׂרָיו כִּדְבַר רַבִּי אָדָם, וְכָל אֶחָד מֵהֶם מָצָא בְכִיס בִּגְדוֹ אֶת חֶפְצוֹ.

לָאַחֲרוֹנָה נִגַש אוֹתוֹ הַשָׂר, שׂוֹנֵא הַיְהוּדִים, וְגַם אוֹתוֹ צִוָה רַבִּי אָדָם לָשִׂים יָדוֹ אֶל כִּיס בִּגְדוֹ. וַיָשֶׂם גַם שָׂר זֶה אֶת יָדוֹ אֶל כִּיס בִּגְדוֹ, הוֹצִיא אוָתה מִשָם, וְהִנֵה – לֹא חֵפֶץ יָקָר, רַק דָבָר מָאוּס וּמַעֲלֶה רֵיחַ רָע בְּיָדוֹ. נִתְבַּיֵש הַשָׂר מְאֹד וְהַמֶלֶךְ וְשָׂרָיו נִתְרַחֲקוּ מִמֶנוּ.

מִהֵר הַשָׂר לָצֵאת אֶל חֲדַר הָרָחְצָה. רָחַץ יָדוֹ פַּעַם, שְתַּיִם, שָלֹש וְהָרֵיחַ הָרָע לֹא סָר מִמֶנָהּ. שָב הַשָׂר אֶל הָאוּלָם, נִצַב בַּפֶּתַח וְהִתְחַנֵן לְרַבִּי אָדָם שֶיָסִיר מִמֶנוּ אֶת הַפֶּגַע הָרָע.

וְרַבִּי אָדָם עָנָה לוֹ:

– הִשָבַע נָא לַחְדוֹל מִצְרוֹר אֶת הַיְהוּדִים וְתֵרָפֵא. עָשָׂה הַשָׂר כְּדִבְרֵי רַבִּי אָדָם וְכָרָגַע סָר הָרֵיחַ הָרַע מִיָדוֹ. רָאָה הַמֶלֶךְ אֶת הַנֵס הַזֶה וּכְבוֹדוֹ שֶל רַבִּי אָדָם וְכָל עַם הַיְהוִּדים גָדַל בְּעֵינָיו עוֹד יוֹתֵר.

– אֲבָל מֵאַיִן הֵם הַפְּלָטָרִים הָאֵלֶה וּכְלֵיהֶם וּמְשָרְתֵיהֶם? הוֹסִיף הַמֶלֶךְ לְהִשְתּוֹמֵם וְהֶחְלִיט לְנַסוֹת אֶת רַבִּי אָדָם: עָבַר עַל אַזְהָרָתוֹ וְלָקַח לוֹ שְתֵּי כוֹסוֹת שֶל כֶּסֶף וְהִטְמִינָן בְּכִיסֵי בִגְדוּ.

– אֶרְאֶה אֵת אֲשֶר יָקוּם וְאָז אוּלַי אֵדַע פֶּשֶר דְבַר הַפְּלָטָרִים – אָמַר בִּלְבָבוֹ.

עָבְרוּ שָבוּעוֹת אֲחָדִים וְהַמֶלֶךְ קָרָא בְּאַחַד הָעִתּוֹנִים, כִּי בְעִיר פְּלוֹנִית בִּירַת מְדִינָה אַלְמוֹנִית, נֶעֶלְמוּ פִתְאֹם הַפְּלָטָרִים, אֲשֶר בָּנָה הַמֶלֶךְ וְכָל אֲשֶר בּוֹ. וְאַחֲרֵי שֶעָבְרוּ שָעוֹת אֲחָדוֹת שָבוּ וְלֹא הָיָה חָסֵר מֵהֶם דָבָר, מִלְבַד שְתֵּי כּוֹסוֹת וּמַאֲכָל וּמַשְקֶה דֵי אֲכִיַלת אֲנָשִים לֹא רַבִּים וּשְתִיָתָם. אָז יָדַע הַמֶלֶךְ מֶה הָיוּ אוֹתָם הַפְּלָטָרִים, אֲשֶר קָמוּ בִּין רֶגַע בְּקִרְבַת בֵּית־הַחוֹמֶר שֶל רַבִּי אָדָם וְעַל מַה הִזְהִיר רַבִּי אָדָם אוֹתוֹ וְאֶת שָׂרָיו, שֶלֹא יִקְחוּ מִן הַכֵּלִים כְּלוּם: הַפְּלָטָרִים וְכָל אֲשֶר בּוֹ הוּבְאוּ שָמָה מֵאוֹתָהּ הַמְדִינָה הָרְחוֹקָה עַל יְדֵי רַבִּי אָדָם בֶּדֶרְך נֵס. וְהִנֵה אֲשֶר לַמַאֲכָלִים וּמַשְקִים, הַרֵי לָרֹב הוּכְנוּ שָם, וְאֵין דַרְכּוֹ שֶל מֶלֶךְ אַדִיר לָשִׂים לֵב לִקְטַנוֹת כָּאֵלֶה. אֲבָל אִם יִקַח אִיש מֵהֶם אֵיזֶה כְלִי הֲרֵי גָנוּב יִהְיֶה אִתּוֹ. אָז שָלַח הַמֶלֶךְ אֶל אוֹתוֹ הַמֶלֶךְ בַּעַל הַפְּלָטָרִים אִגֶרֶת, שֶבָּהּ הוֹדִיעָהוּ, כִּי בְאֶרֶץ מַמְלַכְתּוֹ יֵש יְהוּדִי אֶחָד, רַבִּי אָדָם שְמוֹ, וְהוּא יוֹדֵעַ לַעֲשׂוֹת נִסִים וְנִפְלָאֹת, וְרַבִּי אָדָם זֶה הֵבִיא אֵלָיו אֶת הַפְּלָטָרִים וְכָל אֲשֶר בּוֹ – בָּרֶגַע, אֲשֶר הוּא עִם שָׂרָיו יַחְדָו בָּאוּ אֵלָיו לִסְעוּדָה, כְּפִי שֶהֻזְמְנוּ קוֹדֶם לָכֵן.

"וְזֶה לְךָ הָאוֹת – כָּתַב הַמֶלֶךְ בְּסוֹף הָאִגֶרֶת – הִנְנִי מֵשִיב לְךָ אֶת שְתֵּי הַכּוֹסוֹת הַחֲסֵרוֹת, אֲשֶר לָקַחְתִּי שָם, לַמְרוֹת מִצְוַת רַבִּי אָדָם, אֲשֶר הִזְהִיר אוֹתָנוּ לְבַל נִקַח מִכָּל אֲשֶר בַּפְּלָטָרִים כְּלוּם.

הַדָבָר נוֹדַע בָּעוֹלָם וְשֵם רַבִּי אָדָם הָלַךְ הָלוֹךְ וְגָדוֹל. בֵּנְתַּיִם פָּסַק הַיָתוֹם יִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת רֵיש־דוּכְנָא. הוּא נַעֲשָׂה בַּר־מִצְוָה וְאֵין דַרְכּוֹ שֶל נַעַר גָדוֹל, בַּר מִצְוָה, לִהְיוֹת רֵיש דוּכְנָא. וּלְמַעַן הַחֲיוֹת אֶת נַפְשוֹ נַעֲשָׂה שַמָש בְּבֵית הַמִדְרָש שֶבְּעִירוֹ. וְאוֹתוֹ בֵּית הַמִדְרָש, כְּכָל בָּתֵּי הַמִדְרָש שֶבַּיָמִים הָהֵם, יוֹם וָלַיְלָה הָיוּ יְהוּדִים יוֹשְבִים בּוֹ וְהוֹגִים בַּתּוֹרָה. בַּחוּרִים, צְעִירִים וּזְקֵנִים הָיוּ יוֹצְאִים מִבָּתֵּיהֶם וּבָתֵּי הוֹרֵיהֶם בְּמוֹצָאֵי שַבָּת וְלֹא שָבוּ עַד עֶרֶב שַבָּת אַחֲרֵי חֲצוֹת הַיוֹם. כָּל שְאָר הַיָמִים וְהַלֵילוֹת, מִלְבַד לֵיל הַשַבָּת וְיוֹם הַשַבָּת, הָיוּ שוֹהִים בְּבֵית הַמִדְרָש. שָם עָסְקוּ בְתוֹרָה וּבִתְפִלָה. כַּאֲשֶר רָעֲבוּ הִפְסִיקוּ לִזְמַן מָה אֶת לִמוּדָם, נָטְלוּ אֶת יְדֵיהֶם, אָמְרוּ “שְׂאוּ יְדֵיכֶם”, אָכְלוּ מִן הַלֶחֶם, אוֹ הָאֲרוּחָה, אֲשֶר הוּבְאָה לָהֶם מִבָּתֵּיהֶם, בֵּרְכוּ “בִּרְכַּת הַמָזוֹן” וְשָבוּ אֶל לִמוּדָם. בַּלַיְלָה, בְּשָעָה שֶהַשֵנָה חָטְפָה אוֹתָם שָׂמוּ אֶת רֹאשָם עָל יְדֵיהֶם, אוֹ שָכְבוּ עַל הַסַפְסָל וְיָשְנוּ שֵנָה חֲטוּפָה וּכְשֶהִתְעוֹרְרוּ מִשְנָתָם, רָחַצוּ אֶת יְדֵיהֶם וּפְנֵיהֶם וְחָזְרוּ לְלִמוּדָם וְלִתְפִלוֹתֵיהֶם.

וְהַנַעַר יִשְׂרָאֵל עָמַד וְשֵרַת לִפְנֵיהֶם: הֵבִיא לָהֶם מַיִם לִרְחִיצָה, וְיֵש אֲשֶר הָלַךְ לְבָתֵּיהֶם וְהֵבִיא לָהֶם מְזוֹנוֹת וּבִימֵי הַחוֹרֶף הִשִׂיק אֶת הַתַּנוּר. וּבַאֲשֶר יָרֵא פֶּן יִוָדַע לָהֶם, שֶגַם הוּא יוֹדֵעַ תּוֹרָה וְאֵינוֹ פָחוּת בְּמַדְרֵגָתוֹ מֵהֶם, וְאָז לֹא יֹאבוּ, שֶהוּא יִהְיֶה מְשַמֵש אוֹתָם וּמִזֶה יֹאבַד שָׂכָר שֶל שִמוּש תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, הָיָה נוֹהֵג כַּךְ: בְּשָעָה שֶכָּל יוֹשְבֵי בֵית הַמִדְרָש שָבוּ אֶל לִמוּדָם אַחֲרֵי תְפִלַת מַעֲרִיב וְאַחֲרֵי אָכְלָם פַּת עַרְבִית, הִשְׂתָּרַע לוֹ עַל הַסַפְסָל וְהֵשִׂים עַצְמוֹ יָשֵן. כְּסָבוּרִים הָיוּ, שֶהוּא יָשֵן בֶאֱמֶת, אֲבָל הוּא אָרַב לְיוֹשְבֵי בֵית הַמִדְרָש בְּסֵתֶר וְחִכָּה לַזְמָן שֶבּוֹ יִישְנוּ אֵלוּ. אַךְ רָאָה הַנַעַר שֶיוֹשְבֵי בֵית הַמִדְרָש יְשֵנִים, מִיַד קָם עַל רַגְלָיו וְלָמַד תּוֹרָה. לָמַד וְהָיָה כְבוֹר־סִיד, שֶאֵינוֹ מְאַבֵּד טִפָּה. כְּשֶנִתְעוֹרֵר אַחַד הַיְשֵנִים, שָב וְהִשָׂתָּרַע עַל הַסַפְסָל וְהֵשִׂים עַצְמוֹ יָשֵן. וְכַךְ כְּסָבוּרִים הָיוּ כֻלָם, שֶהוּא יָשֵן כָּל הַלַיְלָה מִתְּחִלָתוֹ עַד סוֹפוֹ וְאֵינוֹ לוֹמֵד מֵעוֹלָם. וּבְכֵן הוּא בוּר גָמוּר וּמֻתָּר לָהֶם אֵפוֹא לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹ לִמְשָרֵת לָהֶם.

וְאָמְנָם נִצַב הַנַעַר יִשְׂרָאֵל עַל מִשְמַרְתּוֹ תָמִיד וְשֵרַת אֶת הַלוֹמְדִים בְּכָל כֹּחוֹ. קָרְבוּ יְמֵי רַבִּי אָדָם לָמוּת וְלִבּוֹ נִמְלָא דְאָגָה: אוֹתָם הַכְּתָבִים שֶמָצָא בַמְעָרָה מַה יַעֲשֶׂה בָהֶם? מְלֵאִים הֵם סוֹדוֹת הַתּוֹרָה וְרָזֶיהָ וּבָהֶם יָכוֹל בֶּן הָאָדָם לַעֲשׂוֹת נִסִים וְנִפְלָאוֹת, וְאִם יַשְאִירֵם בְּבֵיתוֹ, אוּלַי יָבֹאוּ לִידֵי אֲנָשִים שֶאֵינָם מְהֻגָנִים, וְאָז מִי יוֹדֵעַ מַה יַעֲשׂוּ? הֲרֵי גַם לְהַחֲרִים אֶת הָעוֹלָם יוּכָלוּ? וְגַם לְהַצְפִּינָם בִּמְקוֹם סֵתֶר צַר הָיָה לוֹ, שֶהֲרֵי הֵם יְכוֹלִים לִהְיוֹת לְיֶשַע רָב, אִם יָבֹאוּ לְיַד אִיש, שֶהוּא רָאוּי לָהֶם וְיֵדַע לְהִשְתַּמֵש בָּהֶם. עוֹדֶנוּ הוֹגֶה בְּעִנְיָן זֶה, וְהִנֵה שֵנָה תָקְפָה אוֹתוֹ וּבַחֲלוֹמוֹ הֻגַד לוֹ אֶת אֲשֶר יַעֲשֶׂה בַכְּתָבִים. מָלֵא שִׂמְחָה הֵקִיץ רַבִּי אָדָם מִשְנָתוֹ וְקָרָא אֵלָיו אֶת בְּנוֹ וְאָמַר לוֹ:

– הִנֵה הִגִיעָה עִתִּי לָמוּת, וְאִתִּי כְתָבִים מְלֵאִים רָזֵי תוֹרָה, שָאַתָּה אֵינְךָ עוֹד כְּדָאי וְהָגוּן לָהֶם. וְאוּלָם בְּעִיר רְחוֹקָה אַחַת, אוֹקוֹף שְמָהּ, יֵש נַעַר אֶחָד, בֶּן אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָנָה, יִשְׂרָאֵל בֶּן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר שְמוֹ, וְהוּא הַיְחִידִי בָעוֹלָם, שֶהִנֵהוּ רָאוּי לָהֶם. עַל כֵּן אֲנִי מְצַוֶה עָלֶיךָ שֶאַחֲרֵי מוֹתִי תִּקַח אֶת הַכְּתָבִים הָהֵם, וְאִתָּם תֵּלֵךְ אֶל אוֹתָה הָעִיר וְתִמְסוֹר אוֹתָם לַנַעַר הַהוּא, הַגָדוֹל מְאֹד בַּתּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, וְהַלְוַאי שֶתִּזְכֶּה לָקַחַת מִפִּיו תּוֹרָה.

וּבְדַבֵּר רַבִּי אָדָם אֶת הַדְבָרִים הָאֵלֶה גָוַע וְנִשְמָתוֹ עָלְתָה לְגִנְזֵי מְרוֹמִים.



  1. “התבּודד” – היה בדד, בּאין איש אתּו.  ↩

  2. “פלטרים” – היכלות.  ↩

  3. “גביש” – זכוית צחה ויקרה, קריסטאל.  ↩

המלצות קוראים
תגיות