אֶל בֵּית הַמִדְרָש שֶבָּעִיר אוֹקוֹף נִכְנַס פִּתְאֹם בָּחוּר אֶחָד אֲשֶר מַרְאֵהוּ הֵעִיד עָלָיו, שֶלֹא כְּכָל הַבַּחוּרִים הוּא. פָּנָיו הָיוּ מְאִירִים כַּחַמָה. זֶה הָאוֹת שֶגָדוֹל הִנוֹ בַתּוֹרָה וְתוֹרָתוֹ מְאִירָה אֶת פָּנָיו. בָּאוּ תַלְמִידֵי הַחֲכָמִים יוֹשְבֵי בֵית הַמִדְרָש וְנָתְנוּ לוֹ שָלוֹם, וְהוּא הֶחֱזִיר לָהֶם שָלוֹם. וּמִיַד הִתְחִילוּ מְסִיחִים אִתּוֹ בְּדִבְרֵי תוֹרָה. הֵם הָיוּ שוֹאֲלִים אוֹתוֹ עַל דְבַר עִנְיָנִים כְּתוּבִים בִּגְמָרָא וּפוֹסְקִים, שֶהֵם קָשִים לְהָבִין, וְהוּא הָיָה מֵשִיב לָהֶם כַּהֲלָכָה.
רָאָה פַרְנַס הַחֹדֶש1 שֶהַבָּחוּר גָדוֹל מְאֹד בַּתּוֹרָה וּבִקֵש מִמֶנוּ, שֶיָסוּר אֶל בֵּיתוֹ אֲשֶר בּוֹ יִמְצָא דִירָה, מַאֲכָל וּמַשְקֶה. סָר הַבָּחוּר אֶל בֵּית פַּרְנַס־הַחוֹדֶש, וְאַנְשֵי הַבַּיִת בָּאוּ אִתּוֹ בִדְבָרִים. שָאֲלוּ אוֹתוֹ מֵאַיִן הוּא בָא וּמִי הוּא. וְהַבָּחוּר הֵשִיב:
– מֵעִיר רְחוֹקָה אֲנִי בָא וּבֶן רַבִּי אָדָם בַּעַל־שֵם אָנִי.
שָמְעוּ הָאֲנָשִים אֶת דִבְרֵי הַבָּחוּר וְנָסוֹג אָחוֹר מִפָּחַד.
– בֶּן רַבִּי אָדָם בַּעַל־שֵם! בֶּן רַבִּי אָדָם בַּעַל־שֵם! – קָרְאוּ בְאֵימָה. וְהַשְמוּעָה עָבְרָה בָעִיר:
– בְּנוֹ שֶל רַבִּי אָדָם בַּעַל־שֵם בָּא לְכָאן!
– בְּנוֹ שֶל רַבִּי אָדָם בַּעַל־שֵם שוֹהֶה בְּבֵיתוֹ שֶל פַּרְנַס הַחוֹדֶש!
אֶת שֵמַע רַבִּי אָדָם בַּעַל־שֵם וְהַנִסִים וְהַנִפְלָאוֹת אֲשֶר עָשָׂה שָמְעוּ הַכֹּל. הֲרֵי הַשָׂרִים הַנוֹצְרִים, הַקֹרְאִים בָּעִתּוֹנִים סִפְּרוּ אֶת דְבַר הַנִסִים וְהַנִפְלָאוֹת הָאֵלֶה לְכָל יְהוּדִי וִיהוּדִי, שֶהָיָה בָא אֲלֵיהֶם בִּדְבַר מִקַח וּמִמְכָּר. עַתָּה בָא בְּנוֹ שֶל רַבִּי אָדָם זֶה אֶל הָעִיר, וְהָעִיר הוֹמָה. כָּל אַנְשֵי הָעִיר לְמִקְטַנָם וְעַד גְדוֹלָם, וְגַם כָּל הַשָׂרִים בַּעֲלֵי הָאֲחֻזוֹת הַסְמוּכוֹת אֶל הָעִיר נִקְבְּצוּ וּבָאוּ לִרְאוֹת אֶת פָּנָיו. וְאַחֲרֵי אֲשֶר כְּבָר שָׂבְעוּ עֵינֵיהֶם מֵהִסְתַּכֵּל בּוֹ, פָּנָה אֵלָיו פַּרְנַס הַחוֹדֶש וַיִשְאָלֵהוּ לָמָה בָא שָמָה. הַבָּחוּר נָבוֹךְ. מַה יַעֲנֶה עַל הַשְאֵלָה הַזֹאת? אֶת דְבַר הַכְּתָבִים יָרֵא לְגַלוֹת, כִּי מִי יוֹדֵעַ מַה יִקְרֶה לוֹ כֲּאֶשר יִוָדַע לַכֹּל, שֶיֵש אִתּוֹ כְתָבִים מְלֵאִים רָזֵי תוֹרָה וְשֶבְּתוֹכָם נִמְצָא אִיש, שֶהוּא רָאוּי לָדַעַת אֶת הָרָזִים הָאֵלֶה? גַם לְדַבֵּר שֶקֶר וְלַעֲנוֹת דְבָרִים לֹא כֵנִים לֹא יָכֹל. מָה אֵפוֹא יַעֲנֶה? נִמְלַךְ בְּדַעְתּוֹ וְהֶחְלִיט לְהָשִיב דְבַר אֱמֶת, אֲבָל לֹא כָל הָאֱמֶת. אֶת מִקְצָתָהּ יַסְתִּיר.
– אָבִי זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה צִוָה עָלַי לִפְנֵי מוֹתוֹ, שֶאֶסַע לְעִיר אוֹקוֹף, וַאֲנִי שָמַעְתִּי לִדְבָרָיו וּבָאתִי הֵנָה – אָמַר, וְאֶת דְבַר הַכְּתָבִים הֶעְלִים וְלֹא גִלָה לְאִיש. – בְּוַדַאי שֶבַּת זוּגְךָ נִמְצְאָה בְעִיר זוֹ – אָמַר פַּרְנַס הַחֹדֶש: וְעַל כֵּן צִוָה עָלֶיךָ אָבִיךָ לִנְסֹעַ הֵנָה.
הַבָּחוּר שָתָק. כְּסָבוּר הָיָה פַרְנַס הַחֹדֶש, שֶהוּא מִתְבַּיֵש לְדַבֵּר עַל אֹדוֹת שִדוּךְ וּבַת־זוּג, כְּדֶרֶךְ כָּל הַבַּחוּרִים לוֹמְדֵי תוֹרָה וְיִרְאֵי אֱלֹהִים, וְעֲל כֵּן הוּא שוֹתֵק. לֹא שָׂם אֵיפוֹא פַּרְנַס הַחוֹדֶש אֶת לּבֹו אֶל שְתִיקָתוֹ שֶל הַבָּחוּר, וְהִצִיעַ לְפָנָיו שִדוּךְ: עָשִיר גָדוֹל וְחוֹבֵב תּוֹרָה וְלוֹמְדֶיהָ יֵש בָּעִיר וְרֵעַ הוּא לוֹ, לְפַרְנַס הַחֹדֶש. לֶעָשִיר זֶה יֵש בַּת וְהִיא מְהֻלָלָה בִצְנִיעוּתָה וּמַעֲשֶׂיהָ הַטוֹבִים. לָהּ נָאֶה לִהְיוֹת כַּלָתוֹ שֶל רַבִּי אָדָם בַּעַל־שֵם.
– אַתָּה רוֹצֶה בְשִדוּךְ זֶה? בְּוַדַאי! – אָמַר פַּרְנַס הַחֹדֶש. וְהַבָּחוּר הוֹסִיף וְשָתָק.
הַפַּעַם נֶחְשְבָה בְעֵינֵי פַרְנַס־הַחֹדֶש שְתִיָקתוֹ שֶל הַבָּחוּר כְּהוֹדָאָה. שֶהֲרֵי אִם הָיָה מְמָאֵן בְּשִדוּךְ זֶה, לֹא הָיָה נִמְנָע מִלוֹמַר: “לָאו”. וּמִכִּיוָן שֶהוּא רוֹצֶה, הַכֹּל כְּבָר שָרִיר וְקַיָם2. רֵעוֹ הֶעָשִיר בְּוַדַאי שֶשִדוּךְ זֶה יֵחָשֵב בְּעֵינָיו לְאֹשֶר גָדוֹל. מִהֵר פַּרְנַס הַחֹדֶש וְשָלַח לִקְרֹא לְרֵעוֹ הֶעָשִיר וְאָמַר לוֹ כַּךְ וְכָךְ. שָמַע הֶעָשִיר וְנִמְלָא שִׂמְחָה וְחֶדְוָה. מִיַד הִקְהִיל אֵלָיו אֶת רָאשֵי הַקְהִלָה וְנִכְבַּדֶיהָ וְכָתְבוּ “תְּנָאִים”. בָּא לְיָדוֹ אֹשֶר שֶכָּזֶה: לְהִתְחַתֵּן בִּבְנוֹ שֶל רַבִּי אָדָם בַּעַל־שֵם, וְכֵיצַד יִדְחֵהוּ לְאַחַר זְמָן? לֹא אָרְכוּ הַיָמִים וְגַם חַג הַחֲתֻנָה הוּחַג, וּבְנוֹ שֶל רַבִּי אָדָם הָיָה לְתוֹשַב הָעִיר, הוּא הָיָה נִטְפָּל לְאַנְשֵי הָעִיר וְאַנְשֵׁי הָעִיר הָיוּ נִטְפָּלִים לוֹ. עַד מְהֵרָה הָיָה מַכִּיר אֶת כָּל אַנְשֵי הָעִיר, וְאוּלָם בֵּין כֻּלָם לֹא מָצָא אָדָם הָגוּן, שֶשְמוֹ רַבִּי יִשְׂרָאֵל בֶּן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. אָמְנָם יֵש נַעַר וְהוּא שַמָש בְּבֵית הַמִדְרָש וּשְמוֹ יִשְׂרָאֵל, וְשֵם אָבִיו הָיָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. אֲבָל הֲרֵי הַכֹּל יוֹדְעִים, שֶנַעַר זֶה הוּא רֵיק מִתּוֹרָה, וְכִי אֶפְשָר לִמְסוֹר כְּתָבִים מְלֵאִים רָזֵי תוֹרָה לְנַעַר כָּזֶה?
וְאוּלָם – הֵשִיב אֶל לִבּוֹ – הַאִם אָבִי, שֶשוּם דָבָר לֹא הָיָה נֶעְלָם מִמֶנוּ, טָעָה הַפָּעַם?
לֹא,לֹא יִתָּכֵן! הוּא לֹא טָעָה.
הִתְחִיל מִתְחַקֶה עַל הֲלִיכוֹתָיו שֶל הַנַעַר יִשְׂרָאֵל. הִתְחַקָה וּמָצָא: יֵש בַּהֲלִיכוֹתָיו אֵיזֶה סוֹד, אֵיזוּ תַעֲלֻמוֹת. נָחוּץ אֵפוֹא לְהוֹסִיף וּלְהִתְחַקוֹת, לְהַרְבּוֹת וּלְהִתְחַקוֹת. אִלְמָלֵא נִמְצָא הַנַעַר בְּקִרְבָתוֹ תָמִיד, הָיָה יָכֹל לָדַעַת, אִם הוּא הָאִיש, אֲשֶר אָבִיו צִוָה לִמְסֹר לוֹ אֶת הַכְּתָבִים. מֶה עָשָׂה?–
אֶל חוֹתְנוֹ פָנָה וְאָמַר לוֹ:
– בְּנֵי אָדָם מַפְרִיעִים אוֹתִי מִלִמוּד הַתּוֹרָה. הֵם בָּאִים אֵלַי וּמְשִׂיחִים שִׂיחוֹת חוּלִין. אֵינִי רוֹצֶה בְכָךְ. לִלְמוֹד תּוֹרָה בְּלִי הַפְסֵק אֲנִי רוֹצֶה. מְחִיצָה בְּבֵית־הַמִדְרָש עֲשֵׂה לִי. מֵאֲחוֹרֵי הַמְחִיצָה הַזֹאת אֵשֵב וְאִיש לֹא יַפְרִיעֵנִי. לְשָרְתֵנִי יַעֲמוֹד הַנַעַר הַשַמָש יִשְׂרָאֵל.
עָשָׂה חוֹתְנוֹ כִדְבָרָיו, וְהוּא הָיָה יוֹשֵב שָם בַּיוֹם וּבַלַיְלָה וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, וְהַנַעַר יִשְׂרָאֵל הָיָה מְשָׁרֵת אוֹתוֹ. הִתְבּוֹנֵן בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי אָדָם אֶל הַשַׁמָשׁ שֶׁלוֹ. הִתְבּוֹנֵן יָמִים לֹא מוּעָטִים, הִתְחַקָה עַל הֲלִיכוֹתָיו בַּיוֹם וּבַלַיְלָה – וְלֹא כְלוּם. הַנַעַר אֵינוֹ שוֹנֶה בִמְאוּם מִכָּל שְאָר הַנְעָרִים הַבּוּרִים.
אָז עָגְמָה עָלָיו נַפְשוֹ וְהִתְעַצֵב אֶל לִבּוֹ מְאֹד. מַה יַעֲשֶׂה בְּצַוָאָתוֹ שֶל אָבִיו? מַה יַעֲשֶׂה בִּכְדֵי שֶיוּכַל לְקַיֵם אֶת דִבְרֵי הַצַוָאָה שֶל אָבִיו הַצַדִיק? מַה יַעֲשֶׂה בַכְּתָבִים, הַמְלֵאִים סוֹדוֹת הַתּוֹרָה וְרָזֶיהָ, שֶהוּא אֵינוֹ כְדַי וְהָגוּן לִקְרֹא בָהֶם?
עִצְבוֹנוֹ גָדַל מְאֹד, וּבַלַיְלָה בְּשָעָה שֶכָּל יוֹשְבֵי בֵית הַמִדְרָש הָיוּ יְשֵנִים וְגַם הוּא הִשְׂתָּרַע עַל הַסַפְסָל, בִּכְדֵי לְישוֹן, נָדְדָה שְנָתוֹ מֵעֵינָיו מֵרֹב יְגוֹנוֹ. פִּתְאֹם וְהִנֵה לְפָנָיו מַרְאֶה, אֲשֶר לֹא פִלֵל כְּלָל לִרְאוֹתוֹ: הַשַמָש יִשְׂרָאֵל נִצָב לְיַד הַשֻלְחָן וּמְעַיֵן בְּסֵפֶר. – הוּא, הַבּוּר הַזֶה וְסֵפֶר לְפָנָיו! – הִשְתּוֹמֵם בְּנוֹ שֶל רַבִּי אָדָם.
וְיִשְׂרָאֵל עוֹמֵד וּמְעַיֵן, עוֹמֵד שָעָה, שְתַּיִם וְאֵינוֹ מוֹצִיא מִפִּיו הֶגֶה, כְּאִלוּ יָרֵא לִבְלִי עוֹרֵר אֶת הַיְשֵנִים. רַק פָּנָיו בּוֹעֲרִים כְּלַפִּידִים, עֵינָיו מַתִּיזוֹת נִיצוֹצוֹת, רֹאשוֹ נָע וְיָדָיו עוֹלוֹת וְיוֹרְדוֹת. עוֹד בְּנוֹ שֶל רַבִּי אָדָם מִשְתּוֹמֵם עַל הַמַרְאֶה, וְהִנֵה הַשַמָש סוֹגֵר אֶת הַסֵפֶר אֲשֶר לְפָנָיו, מִשְׂתָּרֵעַ עַל הַסַפְסָל אֲשֶר מֵאֲחוֹרָיו, וּכְרֶגַע נֵעוֹרוּ מִשְנָתָם כָּל הַלוֹמְדִים בְּבֵית־הַמִדְרָש, וְהַשַמָש מַשְמִיעַ קוֹל נַחֲרָה, כְּאִלוּ הוא יָשֵן שְנַת תַּרְדֵמָה זֶה כַמָה וְכַמָה שָעוֹת. – הַאִם בַּחֲלוֹם אֲנִי רוֹאֶה כָּל זֹאת? – אָמַר בְּנוֹ שֶל רַבִּי אָדָם אֶל לִבּוֹ וְהֶחְלִיט שֶבְּלֵיל יוֹם מָחָר יִתְאַמֵץ וְלֹא יִישַן, אַךְ יָשִׂים עַצְמוֹ יָשֵן וְיִרְאֶה מַה יַעֲשֶׂה הַשַמָש.
וְגַם בַּלַיְלָה הַשֵנִי רָאָה בְּנוֹ שֶל רַבִּי אָדָם אֶת הַשַמָש עוֹשֶׂה כְמַעֲשֵׂהוּ בַּלַיְלָה הָרִאשוֹן. אָז הֵבִין, כִּי אָמְנָם שַמָש זֶה הוּא יִשְׂרָאֵל בֶּן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, אֲשֶר עָלָיו אָמַר אָבִיו, כִּי הוּא רָאוּי לְאוֹתָם הַכְּתָבִים. וְאַף עַל פִּי כֵן הֶחְלִיט לְהוֹסִיף וְלִבְחֹן אֶת הַשַמָש. הֲרֵי מְסִירַת הַכְּתָבִים לְיַד אִיש זָר לֹא דָבָר קָטָן הוּא; יֵש בָּה מִשוּם קִיוּם הָעוֹלָם וְחֻרְבָּנוֹ, וֵאין לִסְמוֹך עַל מַרְאֶה שֶאָדָם רוֹאֶה פַּעַם וּשְתָּיִם.
בָּחַן וּמָצָא. רָאָה אֶת הַשַמָש יָשֵן בֶּאֱמֶת, וְלֻקַח קֻנְטְרָס אֶחָד מֵאוֹתָם הַכְּתָבִים וְהִנִיחוֹ לְפָנָיו עַל הַשֻלְחָן, וְשָכַב עַל הַסַפְסָל וְהֵשִׂים עַצְמוֹ יָשֵן. הִתְעוֹרֵר הַשַמָש מִשְנָתוֹ וְרָאָה אֶת הַקֻנְטְרָס, וְכָל גוּפוֹ נִזְדַעֲזָע. הִבִּיט כֹּה וָכֹה, כְּאִלוּ חָקַר לָדַעַת, מִי הִנִיחַ אֶת הַקֻנְטְרָס לְפָנָיו, וְהִנֵה כָל הַנִמְצָאִים בְּבֵית הַמִדְרָש יְשֵנִים. אָז לָקַח אֶת הַקֻנְטְרָס, קָרָא אוֹתוֹ וּפָנָיו נַעֲשׂוּ אֲדֻמִים כְּלַהֶבֶת אֵש; וְאַחַר כַּךְ טָמַן אֶת הַקֻנְטְרָס בְּכִיס בִּגְדוֹ, וְשוּב שָכַב עַל הַסַפְסָל וְיָשֵן, אוֹ הֵשִׂים עַצְמוֹ יָשֵן.
בְּנוֹ שֶל רַבִּי אָדָם רָאָה אָז אֵפוֹא בְּבֵרוּר גָמוּר, שֶזֶה הָאִיש, אֲשֶר אָבִיו צִוָה עָלָיו לִמְסוֹר לוֹ אַת הַכְּתָבִים, וְקָרָא אוֹתוֹ אֵלָיו וְגִלָה לוֹ בְּסֵתֶר אֶת דְבַר הַכְּתָבִים וְאֶת צַוָאָתוֹ שֶל אָבִיו.
שָמַע יִשְׂרָאֵל אֶת הַדְבָרִים הָאֵלֶה וְהִתְחַלְחָל. הוּא מֵשִׂים עַצְמוֹ בּוּר גָמוּר, בִּכְדֵי שֶיוּכַל לְשַמֵש תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, וְהִנֵה זֶה בָא וּמְגַלֶה לוֹ, שֶהוּא יוֹדֵעַ בּוֹ, כִּי הוּא גָדוֹל מִכָּל הַגְדוֹלִים שֶבָּעוֹלָם וְהוּא רָאוּי לִכְתָבִים מְלֵאִים רָזֵי תוֹרָה, שֶאֵין שוּם אָדָם אַחֵר בָּעוֹלָם כְּדַאי לָהֶם! אִם יִוָדַע הַדָבָר בָּעוֹלָם, יִהְיוּ כָל בְּנֵי אָדָם נוֹהֲגִים בּוֹ כָבוֹד גָדוֹל מְאֹד. הַכֹּל יְשַמְשוּ אוֹתוֹ וְהוּא לֹא יוּכַל עוֹד לְשַמֵש תַּלְמִידֵי חֲכָמִים. וְלֹא עוֹד, אֶלָא שֶתִּדְבַּק בּוֹ מִדַת הַגַאֲוָה הַמְכֹעָרָה, זוֹ הַמִדָה, הַמַעֲבֶרֶת אֶת הָאָדָם עַל דַעַת קוֹנוֹ, וְעַל כֵּן היִא שְׂנוּאָה עַל הָאֱלֹהִים מְאֹד. הַרֵי הוּא עוֹדֶנוּ נַעַר וְלֹא יָכֹל עוֹד לְהַגִיעַ לְמַדְרֵגָה רָמָה כָזוֹ, שֶלֹא יִתְגָאֶה גַם בְּשָעָה שֶכָּל הַבְּרִיוֹת שֶבָּעוֹלָם חוֹלְקִים לוֹ כָבוֹד גָדוֹל.
וְנָבוֹךְ הָיָה רְגָעִים אֲחָדִים, וְלֹא יָדַע מַה יַעֲשֶׂה. לְהַכְחִיש וּלְהַגִיד, שֶלֹא הוּא הָאִיש הָרָאוּי לְאוֹתָם הַכְּתָבִים, אֵינוֹ יָכֹל שֶהֲרֵי זֶה הָאִיש, בְּנוֹ שֶל רַבִּי אָדָם, כְּבָר הִרְגִיש בּוֹ, וְאוּלַי טוֹב אֲשֶר הִרְגִיש. הֲרֵי בִכְתָבִים אֵלוּ חָשְקָה נַפְשוֹ וְאֵינוֹ יָכֹל, וְאוּלַי גַם אֵינוֹ רַשָאִי לִדְחוֹתָם מִמֶנוּ. אֲבָל גַם לְהוֹדוֹת, שֶהוּא הָאִיש, אֲשֶר רַבִּי אָדָם צִוָה לִמְסֹר לוֹ אֶת הַכְּתָבִים, אֵינוֹ יָכוֹל.
מַה יַעֲשֶׂה? מַה יַעֲשֶׂה?
רָאָה בְּנוֹ שֶל רַבִּי אָדָם אֶת מְבוּכָתוֹ וְאָמַר לוֹ:
– אַל תִּירָא. אֶת סוֹדְךָ לֹא אֲגַלֶה לְאִיש.
– הִזָהֵר! – קָרָא אֵלָיו יִשְׂרָאֵל – הֵזָהֵר וְאַל תְּגַלֶה!
הִבְטִיחָהוּ בְּנוֹ שֶל רַבִּי אָדָם עוֹד פַּעַם וּשְתַּיִם שֶלֹא יְגַלֶה כְלוּם מִכָּל אֲשֶר הוּא יוֹדֵעַ עַל אֹדוֹתָיו וְהִתְחַנֵן לוֹ, שֶיְלַמֵד אוֹתוֹ רָזֵי תוֹרָה. הַשַמָש הִסְכִּים.
– אֲלַמֶדְךָ – אָמַר – אֲבָל רַק בַּסֵתֶר. לְעֵין רוֹאִים אֲנִי אֶהְיֶה הַשַמָש שֶלְךָ, כַּאֲשֶר הָיִיתִי עַד עַתָּה וְאַתָּה תִתְנַהֵג עִמִי, כַּאֲשֶר הִתְנַהַגְתָּ עַד כֹּה.
וְכַךְ הֲוָה: בְּגָלוּי הָיָה יִשְׂרָאֵל מְשַמֵש אֶת בְּנוֹ שֶל רַבִּי וְנֹהֵג בּוֹ כָבוֹד, וּבְסֵתֶר הָיָה יִשְׂרָאֵל רַבּוֹ שֶל בֶּן ר' אָדָם.
רָאָה בְנוֹ שֶל רַבִּי אָדָם אֶת גְדֻלָתוֹ שֶל מוֹרֵהוּ הֶחָדָש, וְקָשֶה הָיָה לוֹ לַעֲמֹד בְּדִבּוּרוֹ וּלְהִתְנַהֵג עִמוֹ לְעֵין רוֹאִים כְּמוֹ שֶהִתְנַהֵג אִתּוֹ לְפָנִים. וֵּמֵאֲשֶר יָרֵא פֶּן יְחַלֵל אֶת דְבָרוֹ וְגַם לִפְנֵי בְנֵי אָדָם יִנְהַג בְּרַבּוֹ כָבוֹד, כָּרָאוּי לוֹ, הֶחְלִיט לְהִתְרַחֵק עִם מוֹרֵהוּ זֶה יַחְדָו מִמוֹשַב בְּנֵי אָדָם. הַבְּרִיוֹת – הִתְאוֹנֵן לִפְנֵי חוֹתְנוֹ – מַפְרִיעִים אוֹתִי מִן הַלִמוּד גַם בְּשִבְתִּי מֵאֲחוֹרֵי הַמְחִיצָה אֲשֶר בְּבֵית הַמִדְרָש. שָמַע חוֹתְנוֹ אֶת הַדְבָרִים הָאֵלֶה וּבָנָה לַחֲתָנוֹ בַּיִת קָטָן מִחוּץ לָעִיר וְאֶת יִשְׂרָאֵל הַשַמָש שָׂכַר לוֹ לְשָרֵת לְפָנָיו וּלְהָבִיא לוֹ מִן הָעִיר אֹכֶל וּמַשְקֶה וְכָל הַדְבָרִים הַדְרוּשִים לוֹ.
בְּאוֹתוֹ הַבַּיִת הַקָטָן יָשְבוּ בְּנוֹ שֶל רַבִּי אָדָם עִם מוֹרֵהוּ וְהָגוּ בַתּוֹרָה וּבְאוֹתָם הַכְּתָבִים בְּאֵין מַפְרִיעַ. הַתַּלְמִיד נָהַג כָּבוֹד בְּרַבּוֹ וְשֵרַת לְפָנָיו וְלֹא הָיָה חוֹשֵש לַבְּרִיוֹת, וְהָרַבִּי לִמְדָהוּ וּבֵאֵר לוֹ כָל הַדָבָר הַקָשֶה.
פַּעַם אַחַת הָגוּ בַכְּתָבִים וְלֹא הֵבִינוּ. הִתְפַּלְלוּ לֵאלֹהִים, שֶיָאִיר אֶת עֵינֵיהֶם וְלֹא נַעֲנוּ.
קָם בְּנוֹ שֶל רַבִּי אָדָם וְקָרָא:
– אִם אֲנִי אֵינִי יָכוֹל לְהָבִין וְגַם אַתָּה, מוֹרִי וְרַבִּי, אֵינְךָ מֵבִין – מִי יָבִין?
– לֹא זָכִינוּ לְהָבִין – אָמַר רַבִּי יִשְׂרָאֵל.
הוֹשֶיט הַתַּלְמִיד אֶת יָדָיו אֶל מוֹרֵהוּ וְהוֹסִיף וְקָרָא:
– וְכִי לְחִנָם מְלַמְדִים אוֹתָנוּ הַכְּתָבִים הָאֵלֶה לְהוֹרִיד מַלְאֲכֵי שָמַיִם מִמָרוֹם וְלַעֲשׂוֹת בָּהֶם כָּל מַה שֶׁאָנוּ רוֹצִים? אִם אֵין אָנוּ מְבִינִים, נוֹרִיד אֶת הַשַׂר הַמְמֻנֶה עַל הַתּוֹרָה וְהוּא יְבִינֵנוּ!
רַבִּי יִשְׂרָאֵל נִזְדַעֲזַע:
– אֵין אָנוּ הֲגוּנִים לְכַךְ! – אָמָר.
וְהַתַּלְמִיד עוֹמֵד וּמַפְצִיר:
– נוֹרִיד, נוֹרִיד! הֲרֵי הַכְּתָבִים נִמְסְרוּ לְךָ, מִשוּם שֶאַתָּה הָגוּן לָהֶם, לְהָבִין כָּל הַכָּתוּב בָהֶם וְלַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב בָּהֶם; וְכֵיצַד אֵינְךָ הָגוּן לְהוֹרִיד אֶת הַשַׂר שֶל הַתּוֹרָה, בִּכְדֵי לְהָבִין אֶת הַדְבָרִים שֶאֵינְךָ מֵבִין? –
כַּךְ הִפְצִיר בּוֹ יוֹם יוֹם, עַד שֶלֹא יָכוֹלְ לְהָשִיב אֶת פָּנָיו וְהִבְטִיחָהוּ לְמַלֵא רְצוֹנוֹ, אִם אַךְ יַעֲשֶׂה כְּכָל אֲשֶר יַעֲשֶׂה הוּא.
– מִי שֶרוֹצֶה לְהוֹרִיד מִמָרוֹם מַלְאָךְ וּלְהִשְתַּמֵש בּוֹ – הוֹרָה רַבִּי יִשְׂרָאֵל – עָלָיו לְהִדַמוֹת בָּרִאשוֹנָה אֶל הַמַלְאָכִים וְלִהְיוֹת אַחַר־כַּךְ עוֹד עֶלְיוֹן עֲלֵיהֶם. מַה מַלְאֲכֵי מָרוֹם אֵין בֵּינֵיהֶם לֹא אֲכִילָה וּשְתִיָה וְלֹא שוּם תַּאֲוָה מִתַּאֲוֹתָיו שֶל הָעוֹלָם הַזֶה, גַם אָדָם זֶה כַּךְ. מַה מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן נְקִיִים וּטְהוֹרִים, גַם אָדָם זֶה כַּךְ. מַה מַלְאֲכֵי מָרוֹם שָרִים ומְזַמְרִים לְרִבּוֹנוֹ־שֶל־עוֹלָם, גַם אָדָם זֶה כַּךְ. אַחַר־כַּךְ, אִם הוּא עוֹשֶׂה מִצְוֹת מַעֲשִׂים טוֹבִים, הֲרֵיהוּ עֶלְיוֹן עַל הַמַלְאָכִים.
וּבְכֵן צָמוּ כָל יְמוֹת הַשָבוּעַ, מִשַבָּת לְשַבָּת. לֶחֶם לֹא אָכְלוּ וּמַיִם לֹא שָתוּ. טָבְלוּ עַצְמָם בְּכָל יוֹם וָיוֹם בַּמִקְוָה, הִתְפַּלְלוּ וְעָסְקוּ בְּרָזֵי תוֹרָה. הִגִיעַ יוֹם הַשַבָּת וְכִבְדוּ אוֹתוֹ בְּמַאֲכָל וּמִשְתֶּה, בִּתְפִלָה וְזִמְרָה לֵאלֹהֵי עֶלְיוֹן, כְּפִי מִצְוַת אֱלֹהִים.
אַךְ יָצְאָה הַשַבָּת וְתֵכֶּף הִתְחִילוּ מַעֲלִים אֶת נַפְשָם, רוּחָם וְנִשְמָתָם לִמְרוֹמֵי שְחָקִים: צָרְפוּ בְרַעְיוֹנוֹתֵיהֶם אוֹתִיוֹת שֶל הַתּוֹרָה לִשְמוֹת קְדוֹשִים, שְמוֹתָיו שֶל הַקָדוֹש־בָּרוּךְ־הוּא וּשְמוֹתֵיהֶם שֶל מַלְאָכִים, שְׂרָפִים וּכְרוּבִים וְעָשׂוּ כְּכָל הַכָּתוּב בְּאוֹתָם הַכְּתָבִים וּכְפִי שֶכּוֹתְבָם מְצַוֶה לַעֲשׂוֹת לְכָל מִי שֶבָּא לְהוֹרִיד מַלְאֲכֵי מָרוֹם לָעוֹלָם הַזֶה. אָמְנָם מוּעָטִים מְאֹד הֵם הַזוֹכִים לַעֲשׂוֹת כָּזֹאת, אֲבָל שְנֵי אֵלוּ, הָרַב וְתַלְמִידוֹ, מִן הַמוּעָטִים הַזוֹכִים הָיוּ. נְקִיִים וּטְהוֹרִים הָיוּ, כָּל תַאֲוָה מִתַּאֲוֹת הָעוֹלָם הַזֶה רָחֲקוּ מֵהֶם, וְנַפְשוֹתֵיהֶם, רוּחוֹתֵיהֶם וְנִשְמוֹתֵיהֶם מְרַחֲפוֹת עַתָּה בָּעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים, בֵּין מַלְאָכִים, שְׂרָפִים וּכְרוּבִים. הֵן מַזְכִּירוֹת שְמוֹת קְדוֹשִים, וְהַמַלְאָכִים, הַשְׂרָפִים וְהַכְּרוּבִים מִזְדַעַזְעִים וְנֶחְפָּזִים לְמַלֵא רְצוֹנָם. הֵם מַעֲלִים אוֹתָם מֵהֵיכָל אֶל הֵיכָל, מֵעוֹלָם אֶל עוֹלָם. עוֹד מְעַט תַּגַעְנָה עַד הַשַׂר הַמְמֻנֶה עַל הַתּוֹרָה, תִּדְרוֹשְנָה מִמֶנוּ שֶיֵרֵד עֲלֵיהֶן וְהוּא יָכְרַח לְמַלֵא רְצוֹנָם.
פִּתְאֹם אָחַז הָרַבִּי בְרֹאשוֹ וְצָעַק:
– וַי, וָי!
נִבְהַל בְּנוֹ שֶל רַבִּי אָדָם לְקוֹל הַצְעָקָה הַזאֹת וּכְרֶגַע יָרַד מִן הָעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים, שֶבָּהֶם הָיָה שוֹהֶה וְצָרָח: – מַה וָי?!
– טָעִינוּ, טָעִינוּ! – הוֹסִיף הָרַבִּי וְצָעַק – אֶת הַשַׂר הַמְמֻנֶה עַל הָאֵש הוֹרַדְנוּ, וְהוּא יִשְׂרֹף אֶת כָּל הָעִיר.
– וַי, וָי! – צָעַק הַתַּלְמִיד.
הָרַבִּי פָקַד עַל תַּלְמִידוֹ לָרוּץ מַהֵר אֶל הָעִיר וּלְהַזְהִיר אֶת אֲנָשֶיהָ מִן הַדְלֵקָה הַמִתְחוֹלֶלֶת וּבָאָה עַל הָעִיר. – אַל נָא תִתְמַהְמֵהַ! – זֵרַז אוֹתוֹ – לֵךְ וְהַזְהֵר אוֹתָם! יַצִילוּ נָא אֶת נַפְשָם וּרְכוּשָם! לְךָ יַאֲמִינוּ: הַכֹּל יוֹדְעִים בְּךָ שֶקָדוֹש בֶּן קָדוֹש אַתָּה. מַהֵר, מַהֵר, רוּץ! הַתַּלְמִיד רָץ וְהִזְהִיר אֶת פְּנֵי הָעִיר, וְהֵם הֶאֱמִינוּ בוֹ וְאַחֲרֵי אֲשֶר מִלְטוּ אֶת נַפְשָם וּרְכוּשָם, נָפְלָה כָרֶגַע דְלֵקָה בָעִיר וְכֻלָהּ הָיְתָה לְמַאֲכֹלֶת אֵשּ.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.