רקע
עזריאל נתן פרנק
סֵתֶר פָּנִים.
mנחלת הכלל [?]
lפרוזה

בְּנוֹ שֶל רַבִּי אָדָם נֶחְשַב בְּעֵינֵי אַנְשֵי הָעִיר לְאִיש קָדוֹש וְחֹזֶה מֵרֹאש אֶת הַבָּאוֹת. הֲרֵי הוּא יָדַע מֵרֹאש, שֶדְלֵקָה תִפּוֹל בָּעִיר וְהִזְהִירָם. רָאוּ, שֶהַנַעַר יִשְׂרָאֵל נִלְוֶה תָמִיד אֶל אוֹתוֹ קָדוֹש וְהִתְחִילוּ מְכַבְּדִים גַם אוֹתוֹ.

– הֲרֵיהוּ הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ יְשָרָה – אָמְרוּ – אֵינוֹ בוֹרֵחַ עוֹד אֶל הַשָׂדוֹת וְהַיְעָרוֹת וְאֵינוֹ זָז מִמְקוֹם תּוֹרָתוֹ שֶל הַצַדִיק הַקָדוֹש וּבְוַדַאי שֶזֶה מְלַמְדוֹ תוֹרָה.

– זְכוּת אָבִיו עוֹמֶדֶת לוֹ לְקָרֵב אוֹתוֹ אֶל צַדִיק וְקָדוֹש, וּבְוַדַאי שֶגַם הוּא יִהְיֶה צַדִיק.

וּבְנוֹ שֶל רַבִּי אָדָם הוֹסִיף לָקַחַת תּוֹרָה מִפִּיו שֶל יִשְׂרָאֵל, אֲשֶר למַד אוֹתוֹ גְמָרָא וּפוֹסְקִים, וְגַם רָזֵי תוֹרָה. וְשוּב הִגִיעוּ לְפֶרֶק אֶחָד בְּאוֹתָם הַכְּתָבִים, הַמְלֵאִים סוֹדוֹת הַתּוֹרָה, אֲשֶר לֹא יָכְלוּ לַהֲבִינוֹ. וְשוּב הִפְצִיר בְּנוֹ שֶל רַבִּי אָדָם בְּמוֹרֵהוּ, שֶיוֹרִיד אֶת שַׂר הַתּוֹרָה מִן הַשָמַיִם וְהוּא יוֹרֶה לָהֶם אֶת הַכָּתוּב בְּאוֹתוֹ הַפֶּרֶק.

– הַפַּעַם נִהְיֶה זְהִירִים – אָמַר – וְלֹא נַחֲלִיף שַׂר בְּשָׂר. הִפְצִיר בְּמוֹרֵהוּ וְלֹא פָסַק, עַד שֶהִסְכִּים. הִתְחִילוּ עוֹשִׂים בְּמַעֲשֵׂיהֶם הָרִאשוֹנִים. אֶת נַפְשוֹתֵיהֶם, רוּחוֹתֵיהֶם וְנִשְמוֹתֵיהֶם הֶעֱלוּ מַעְלָה מָעְלָה מֵעוֹלָם לְעוֹלָם. וְאוּלָם נִשְמַת בְּנוֹ שֶל רַבִּי אָדָם תָעֲתָה וְהִגִיעָה אֶל הַמָקוֹם, שֶמִמֶנוּ לֻקְחָה, וְדָבְקָה בוֹ וְלֹא שָבָה עוֹד אֶל גוּפָהּ. הִסְפִּידוּ אַנְשֵי הָעִיר אֶת בְּנוֹ שֶל רַבִּי אָדָם וּבָכוּ לוֹ: – אָבַד צַדִיק מֵהָעִיר, וַי לָהּ, וַי לְיוֹשְבֶיהָ!

עָבְרוּ יְמֵי הָאֵבֶל עַל בְּנוֹ שֶל הַצַדִיק רַבִּי אָדָם וְהִתְחִילוּ נוֹהֲגִים כָּבוֹד בִּבְנוֹ שֶל הַצַדִיק רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. – גַם־הוּא בֶּן צַדִיק גָדוֹל – אָמְרוּ – מֵאַחֲרֵי שֶשִמֵש אוֹתוֹ צַדִיק, בְּוַדַאי שֶגַם הוּא נַעֲשָׂה צַדִיק. צַדִיק בֶּן צַדִיק. רָאָה יִשְׂרָאֵל כַּךְ וּבָרַח מִן הָעִיר. לְמָקוֹם שֶאֵין מַכִּירִים אוֹתוֹ הָלַךְ, לְעִיר קְטַנָה סְמוּכָה לִבְרוֹדִי, וְשָם הָיָה לִמְלַמֵד. רָאוּ אַנְשֵי הַמָקוֹם, שֶהוּא גָדוֹל בְּתוֹרָה וְחָכָם נִפְלָא בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם, וְהֵבִיאוּ לְפָנָיו כָל דְבַר רִיב וְהוּא הָיָה הַשוֹפֵט בֵּינֵיהֶם.

פַּעַם אַחַת בָּא לְאוֹתָהּ הָעִיר אִיש גָדוֹל בַּתּוֹרָה, אֲשֶר בְּנוֹ, רַבִּי גֵרְשוֹן, הָיָה רַב בָּעִיר קוּטָב.

שָמַע אוֹרֵחַ זֶה אֶת שֵמַע הַמְלַמֵד יִשְׂרָאֵל, וְסָר אֶל בֵּיתוֹ. דִבֶּר אִתּוֹ דִבְרֵי תוֹרָה, וּמִיַד נִקְשְרָה נַפְשוֹ בְנַפְשוֹ. שָמַע אוֹתוֹ אוֹרֵחַ, שֶמְלַמֵד זֶה פָנוּי מֵאִשָה, וְהִצִיעַ לְפָנָיו, שֶיִשָׂא לְאִשָה אֶת בִּתּוֹ. נִסְתַּכֵּל הַמְלַמֵד בִּפְנֵי הָאוֹרֵחַ וְרָאָה, שֶאָמְנָם בִּתּוֹ הִיא בַּת זוּגוֹ, אֲשֶר נוֹעֲדָה לוֹ בַמְרוֹמִים עוֹד לִפְנֵי הִוָלְדָהּ, וְהִסְכִּים.


_______________


יוֹשֵב לוֹ הָרַב רַבִּי גֵרְשוֹן עַל כִּסְאוֹ בְּבֵיתוֹ אֲשֶר בָּעִיר קוּטָב וּבְנֵי בַעַל־דִין עוֹמְדִים לְפָנָיו. הָרַב מִתְאַמֵץ לְהוֹצִיא דִין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ וְאֵינוֹ יָכוֹל לְבָרֵר לְעַצְמוֹ אֶת דְבַר הָרִיב. מֹחוֹ וְלִבּוֹ נְתוּנִים לְעִנְיָן אַחֵר, עִנְיָן רַע מְאֹד: אָבִיו מֵת לִפְנֵי חֳדָשִים אֲחָדִים בְּדֶרֶךְ שוּבוֹ מִן הָעִיר הַסְמוּכָה לִבְרוֹדִי, וּפִתְאֹם מֵת. וְלֹא דַי עוֹד בַּצָרָה הַגְדוֹלָה הַזֹאת. עוֹד יְרֻשָה רָעָה מְאֹד הוֹרִיש לוֹ אָבִיו: כְּתָב “תְּנָאִים” נִמְצָא בְכִיס בִּגְדוֹ. אֶת בִּתּוֹ הָאַלְמָנָה אֵרַס לְאֵיזֶה בֶן אָדָם שֶשְמוֹ יִשְׂרָאֵל בֶּן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. מַה טִיבוֹ שֶל בֶּן אָדָם זֶה, אֵין מִי שֶיֵדָע. אֵיפֹה דִירָתוֹ, גַם כֵּן אֵין אִיש יוֹדֵעַ. זְמַן הַחֲתֻנָה הַנִקְבָּע בַּתְּנָאִים כְּבָר הִגִיעַ הַיוֹם וַעֲדַיִן אֵינוֹ יוֹדֵעַ מִי הוּא הֶחָתָן הַמְיֻעָד לַאֲחוֹתוֹ הַיוֹשֶבֶת בְּבֵיתוֹ. מַה יַעֲשֶׂה בַאֲחוֹתוֹ זוּ? לְהַשִׂיאָהּ לְאִיש אַחֵר אֵינוֹ יָכוֹל, הֲרֵי אָבִיו אֵרַס אוֹתָהּ לְאוֹתוֹ בֶּן־אָדָם, שֶאֵין אִיש יוֹדֵעַ אֶת מְקוֹמוֹ. הַאִם תֵּעָגֵן לוֹ אֲחוֹתוֹ כָל יָמֶיהָ?

פִּתְאֹם, וְהִנֵה אִיש נִצָב בַּפֶּתַח, אִיש גַס. בְּגָדָיו אֲשֶר עָלָיו מְעִידִים בּוֹ, שֶגַס הוּא. לָבוּש הוּא כְּאַחַד הָרֵיקִים. כְּסָבוּר הָיָה הָרַב, שֶאָדָם זֶה עָנִי מַחֲזִיר עַל הַפְּתָחִים הוּא וְאָמַר לָתֵת לוֹ פְרוּטָה. וְאוּלָם הָאִיש מֵאֵן לָקַחַת אֶת הַפְּרוּטָה. – בְּסֵתֶר רוֹצֶה אֲנִי לְדַבֵּר אִתְּךָ – אָמַר הָאִיש אֶל הָרַב בְּלָשוֹן גַסָה.

הִכְנִיס הָרַב אֶת הָאִיש לְחֶדֶר לִפְנִים מִן הַחֶדֶר וְשְאָלָהוּ: מַה חֶפְצֶךָ!

הָאִיש לֹא עָנָה כְלוּם. אֵיזֶה כְתָב הוֹצִיא מכִּיס בִּגְדוֹ וּמָסַר אוֹתוֹ לְיָדוֹ שֶל הָרַב.

נִסְתַּכֵּל הָרַב בַּכְּתָב וְנִבְהַל מְאֹד. הַכְּתָב כְּתָב “תְּנָאִים” הוּא, כִּכְתָב הַתְּנָאִים שֶנִמְצָא בְכִיס בִּגְדוֹ שֶל אָחִיו. – הֲזֶה הָאִיש, שֶאָבִיו הִתְחַתֵּן בּוֹ? – שָאַל בִּלְבָבוֹ – הֲיִתָּכֵן?

– הָבָה אֶת אִשְתִּי! – קָרָא הָאִיש גַסוּת – זְמַן הַחֲתֻנָה בָא! שָב הָרַב וְנִסְתַּכֵּל בַּ“תְּנָאִים”. – אֵין לְפַקְפֵּק בָּהֶם. הַחֲתִימָה חֲתִימַת יַד אָבִיו הִיא. שָב וְנִסְתַּכֵּל בָּאִיש, בְּפָנָיו בִּבְגָדָיו. – גַם כֵּן אֵין לְפַקְפֵּק: אָדָם גַס הוּא. אוּלַי הָיָה דוֹחֵק עַצְמוֹ לְפַקְפֵּק מִפְּנֵי כְבוֹדוֹ שֶל אָבִיו, אֲבָל הָאִיש עוֹמֵד וּמֵעִיד עַל עַצְמוֹ, שֶגַס הוּא וְהוּא אֵינוֹ פּוֹסֵק מִלִצְעֹק:

– הָבָה אֶת אִשְתִּי, הָבָה!

עָזַב הָרַב אֶת הָאִיש וְאֶת צַעֲקָתוֹ וְנִכְנַס אֶל חֲדַר אֲחוֹתוֹ. – אַחֲרֵי הַמַעֲשֶׂה שֶעָשָׂה אָבִינוּ אֵין לְהַרְהֵר – אָמְרָה לוֹ אַחֲרֵי שֶשָמְעָה מִפִּיו אֶת הַמְאוֹרָע.

נִסָה הָרַב לִדְחוֹת אֶת זְמַן הַחֲתֻנָה.

– אֶפְשָׁר יִהְיֶה לְלַמְדוֹ אֵיזוֹ דִבְרֵי תוֹרָה בִּימֵי חֳדָשִים אֲחָדִים וְלֹא נִתְבַּיֵש בּוֹ כָל־כַּךְ – אָמַר בִּלְבָבוֹ.

– לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בְּתוֹכֵנוּ הַיְהוּדִים – אָמַר אֶל הָאִיש –

לַעֲשׂוֹת חֲתֻנָה בְּלִי הֲכָנוֹת; תְּהִי נָא הַחֲתוּנָה בְּעוֹד שְנַיִם שְלשָׁה חֳדָשִים.

– אֵינִי רוֹצֶה, אֵינִי רוֹצֶה! – צָעַק הָאִיש – הָבָה אֶת אִשְתִּי!

הַיוֹם, אָמְרוּ לִי הַיוֹדְעִים לִקְרֹא, הוּא זְמַן הַחֲתוּנָה. רָאָה הָרַב רַבִּי גֵרְשוֹן, שֶאִי אֶפְשָר לוֹ לִדְחוֹת אֶת הָאִיש וְהֶחְלִיט לַעֲשׂוֹת אֶת הַחֲתוּנָה בְסֵתֶר, בִּכְדֵי שֶלֹא לְהִתְבַּזוֹת בְּעֵינֵי אַנְשֵי עִירוֹ.

– הַיוֹם תִּהְיֶה הַחֲתוּנָה כִדְבָרֶיךָ! – אָמַר אֶל הָאִיש.

– וְהָאִשָה אַיֶהָ? – קָרָא הָאִיש – לִרְאוֹת אוֹתָהּ לִפְנֵי הַחֻפָּה אֲנִי רוֹצֶה, אֶת הַסְחוֹרָה שֶאֲנִי קוֹנֶה רוֹצֶה אֲנִי לִרְאוֹת, וּלְדַבֵּר אִתָּהּ גַם כֵּן אֲנִי רוֹצֶה. תֵּדַע נָא מִי אָנִי, מָה אֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת לָהּ, אִם לֹא תִהְיֶה נִשְמַעַתְ לִי. הִכְנִיס הָרַב אֶת הָאִיש אֶל חֲדַר אֲחוֹתוֹ, וּמִיַד שָלַח לִקְרֹא לַעֲשָׂרָה אֲנָשִים מִידִידָיו הַנֶאֱמָנִים וְגִלָה לָהֶם אֶת הַדָבָר, שֶהוּא מוּכְרָח לַעֲשׂוֹת.

בְּאוֹתָהּ שָעָה גִלָה הָאִיש לִפְנֵי הָאִשָה אֶת כָּל סוֹדוֹ וְהִשְבִּיעַ אוֹתָהּ, שֶלֹא תְגַלֶה לְשוּם אָדָם, שֶבַּעֲלָהּ הוּא גָדוֹל בַּתּוֹרָה וְרַק הוּא מֵשִׂים עַצְמוֹ בּוּר, וְאַף אִם יִהְיֶה עָלֶיהָ לָשֵׂאת עֹנִי וְדַלוּת, תִּשָׂא וְתִסְבּוֹל וְלֹא תִתְרָעֵם.


________________


וְהַיָמִים יְמֵי צָרוֹת גְדוֹלוֹת וְנוֹרָאוֹת מְאֹד מְאֹד. מִלְחָמוֹת וּפְרָעוֹת הָיוּ בָאָרֶץ וַהֲמוֹנֵי הַיְהוּדִים הָיוּ לָבַז וְלִמְשִסָה, וְגַם לְעִנִיוּם וּלְהֶרֶג נִתָּנוּ. וְהָרָעָב בְּמוֹשְבוֹת הַיְהוּדִים גָדַל מְאֹד. יְהוּדִים לַאֲלָפִים, הֵם, נְשֵיהֶם וְיַלְדֵיהֶם תָּעוּ מִמָקוֹם לְמָקוֹם לְבַקֵש אכֶל וְלֹא מָצָאוּ. וְשָם, בֶּהָרִים הַגְבֹהִים וְהָרָמִים אֲשֶר בֵּין הָעִיר קוּטָב וּבֵין הָעִיר קוֹסוֹב, הָיָה רַבִּי יִשְׂרָאֵל מִתְהַלֵךְ וְנוֹשֵׂא תְפִלָה בְּעַד בְּנֵי עַמוֹ הָאֻמְלָלִים.

גִיסוֹ, הָרַב רַבִּי גֵרְשוֹן, לֹא יָכוֹל שְׂאֵת אֶת הַחֶרְפָּה הַגְדוֹלָה, שֶאָדָם גַס וּבוּר, – כְּפִי שֶחָשַב – יִהְיֶה בַּעַל לַאֲחוֹתוֹ וְיֵשֶב אִתּוֹ בָּעִיר אַחַת, וְעַל כֵּן דָרַש מֵאֵת אֲחוֹתוֹ שֶתְּקַבֵּל מֵאִתּוֹ גֵט פְּטוּרִים. אֲבָל הִיא מֵאֲנָה לְהִשָמֵעַ לוֹ.

הוּא הִפְצִיר בָּהּ מְאֹד וְהַפְצָרוֹתָיו לֹא הוֹעִילוּ.

רָאָה רַבִּי גֵרְשוֹן כַּךְ, וּבִכְדֵי לְהִפָּטֵר מִמֶנָה וּמִבַּעֲלָהּ קָנָה לָהּ סוּס וַעֲגָלָה וּפָקַד עָלֶיהָ לָצֵאת מִן הָעִיר עִם בַּעֲלָהּ יַחְדָו.

– לְכִי אִתּוֹ בַּאֲשֶר תֵּלֵכוּ – אָמַר אֵלֶיהָ – אַךְ אִתִּי בְּעִיר אַחַת לֹא תָדוּרוּ.

וְהֵם נָסְעוּ בַּאֲשֶר נָסְעוּ וְהִתְיַשְבוּ בְּאַחַד הַמְקוֹמוֹת הַשוֹמֵמִים אֲשֶר בֵּין הֶהָרִים. סֻכָּה שֶל חֲרָיוֹת1 עָשׂוּ לָהֶם, וְהַסֻכָּה הָיְתָה לְדִירָה לָאִשָה. הָאִיש רַבִּי יִשְׂרָאֵל, יָצָא אֶל הֶהָרִים לָמַד בָּדָד, הִתְפַּלֵל, הִקְשִיב שִׂיחַת מַלְאָכִים, הָגָה בְרָזֵי הַתּוֹרָה. מַשְקֵהוּ מַיִם קָרִים מִן הָאֲפִיקִים אֲשֶר בֶּהָרִים וּמַאֲכָלוֹ בָצֵּק אָפוּי מֵחוֹם הַשֶמֶש, אֲשֶר עָשָׂה לוֹ בְּגוּמָא שֶחָפַר בָּאֲדָמָה, מִמְעַט קֶמַח וָמֶלַח, אֲשֶר אִשְׁתּוֹ הָיְתָה מְבִיאָה לוֹ לְעִתִּים מְזֻמָנוֹת. פַּעֲמַיִם אוֹ שָלשׁ פְּעָמִים בַּשָבוּעַ הָיְתָה אִשְתּוֹ בָּאָה אֵלָיו עִם סוּסָהּ וְעֶגְלָתָהּ. אָז הָיָה רַבִּי יִשְׂרָאֵל חוֹפֵר בֶּהָרִים, הוֹצִיא טִיט וְטָעַן אוֹתוֹ עַל הָעֲגָלָה. הָאִשָה הוֹבִילָה אֶת הַטִיט אֶל אַחַת הֶעָרִים וּמָכְרָה אוֹתוֹ, וּבִמְחִירוֹ קָנְתָה קֶמַח וָמֶלַח לָהּ וּלְבַעֲלָהּ. נִפְרְדָה הָאִשָה וְרַבִּי יִשְׂרָאֵל שָב וְעָסַק בַּתּוֹרָה, שָב וְהִקְשִיב שִׂיחַ מַלְאֲכֵי מָרוֹם, שָב וְהִתְפַּלֵל בְּעַד אֶחָיו הַנִדְכָּאִים. וּכְשֶהָיָה מִתְפַּלֵל, כָּל הָעוֹלָם כֻּלוֹ הִתְפַּלֵל אִתּוֹ. כְּשֶהָיָה מִתְחַנֵן וְקוֹרֵא: “הַבֵּט מִשָמַיִם וּרְאֵה!” – עָנוּ אַחֲרָיו קוֹלוֹת עֲצוּמִים וְנוֹרָאִים: – “הַבֵּט מִשָמַיִם וּרְאֵה!”

בְּשָעָה שֶהָיָה מִתְהַלֵךְ וְהוֹגֶה בַתּוֹרָה וְרָזֶיהָ, הָיוּ כַמָה וְכַמָה מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן מַקִיפִים אוֹתוֹ, שוֹמְעִים וּמַקְשִיבִים אֶת דְבָרָיו, מִסְתַּכְּלִים בְּפָנָיו הַמְפִיקִים זִיו וְנֶהֱנִים מִן הָאוֹר שֶהָיָה בוֹקֵעַ וְעוֹלֶה מִמֶנוּ.

וּבֶהָרִים – מַעֲקַשִים, וְהַעוֹבֵר עֲלֵיהֶם, אִם אֵינוֹ נִזְהָר, נִכְשָל, נוֹפֵל וּמְשַבֵּר מַפְרַקְתּוֹ, יָדָיו וְרַגְלָיו. וּבֵין הֶהָרִים גְאָיוֹת עֲמֻקִים כִּתְהוֹם רַבָּה, וְהַנוֹפֵל אֲלֵיהֶם, – כָּל אֵבָרָיו נְרְסָקִים. וְרַבִּי יִשְרָאֵל הָיָה מִתְהַלֵךְ וּמִתְפַּלֵל, מִתְהַלֵךְ וְהוֹגֶה בְרָזֵי תוֹרָה, מִתְהַלֵךְ וּמַקְשִיב שִׂיחַ כְּרוּבִים וְאוֹפַנִים. רָאָה מַה לְמַעְלָה, בָּעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים, וְאֶל אֲשֶר לְפָנָיו עַל הָאָרֶץ מִתַּחַת, לֹא הִתְבּוֹנָן; וּבְמַעֲקַש לֹא נִכְשַל וְאֶל כָּל גַיְא לֹא נָפָל. הַמַלְאָכִים הַמְלַוִים אוֹתוֹ הָפְכוּ לְפָנָיו אֶת הַמַעֲקַשִים לְמִישוֹר וְאֶת הֶהָרִים קֵרְבוּ זֶה לָזֶה בְּשָעָה שֶהָיָה מַגִיעַ אֶל אָחָד הַגֵאָיוֹת אֲשֶר בֵּינֵיהֶם.

וְאִשְתּוֹ הָיְתָה בָאָה אֵלָיו בְּעֶגְלָתָהּ וְסוּסָהּ וְרוֹאָה בְעֵינֶיהָ מֵרָחוֹק אֶת הֶהָרִים וְהֵם מִתְקָרְבִים זֶה לָזֶה בְּשָעָה שֶבַּעֲלָהּ מַגִיעַ וּבָא אֶל אַחַד הַגֵאָיוֹת, וְהִיא מְבָרֶכֶת אֶת הָאֱלֹהִים, אֲשֶר בָּחַר בָּהּ מִכָּל הַנָשִים וְנָתַן אוֹתָהּ לִקְדוֹשוֹ זֶה לְאִשָה. וּמָתוֹק בְּעֵינֶיהָ פַּת לֶחֶם הָעֹנִי, שֶהִיא אוֹכֶלֶת פַּעַם אַחַת בַּיוֹם, וּמְתוּקָה עֲבוֹדָתָהּ הַקָשָה וְהִיא מִתְחַנֶנֶת לַה', כִּי תִזְכֶּה לְהַגִיעַ אֶל הַיָמִים, שֶבָּהֶם יִוָדַע טִיב בַּעֲלָהּ בָּעוֹלָם לִכְבוֹד אֱלֹהִים וּכְבוֹד בֵּית אָבִיהָ. וְהַיָמִים לֹא הִתְמַהְמְהוּ לָבֹא.


______________



  1. חריות – ענפים יבשים של דקלים.  ↩

המלצות קוראים
תגיות