לְאִיש זָקֵן אֶחָד מִתּוֹשְבֵי הָעִיר אוֹסְטְרוֹבְצָה אֲשֶר בְּפּוֹלִין נוֹלַד בִּשְנַת תק"ב בֵּן וְנִקְרָא בְשֵם יִשְׂרָאֵל. עַל דְבַר לֵדָתוֹ שֶל אוֹתוֹ הַבֵּן מְסַפְּרִים הַחֲסִידִים מַעֲשֶׂה זֶה: רַבִּי שַבְּתַי יְהוּדִי פָּשוּט הָיָה, אֻמָן כּוֹרֵךְ סְפָרִים. פַּרְנָּסָתוֹ הָיְתָה מְצוּיָה לוֹ וּמַחְסֹר לֹא יָדַע מִיָמָיו.
וּמְאֻשָר הָיָה יְהוּדִי זֶה בְעֵינָיו, אִלְמָלֵא הֵצִיקָה לוֹ רָעָה אֶחָת: חֲשׂוּךְ בָּנִים הָיָה. וּמִתְפַּלֵל הָיָה רַבִּי שַבְּתַי כָּל יְמֵי שַחֲרוּתוֹ לֵאלֹהִים, כִּי יְזַכֵּהוּ בְבָנִים, אֲבָל תְּפִלָתוֹ לֹא נִשְמָעָה. וְהָיָה רַבִּי שַבְּתַי מִצְטָעֵר כָּל יָמָיו וְהָעוֹלָם חָשַךְ בַּעֲדוֹ. וּמִנְהָגוֹ שֶל רַבִּי שַבְּתַי הָיָה לְכַבֵּד אֶת הַשַבָּת בְּכָל מְאֹדוֹ. בְּיוֹם הַחֲמִשִי אַחֲרֵי הַצָהֳרַיִם הָיְתָה אִשְתּוֹ קוֹנָה אֶת כָּל צָרְכֵי הַשַבָּת וּבְעֶרֶב שַבָּת בַּבֹּקֶר, בַּשָעָה הָעֲשִׂירִית, כְּבָר הָיָה שוֹבֵת מִמְלַאכְתּוֹ, וְאֶל הַמִקְוָה פָנָה לִטְבֹּל בָּהּ לִכְבוֹד הַשַבָּת, וּמִשָם הָלַךְ וּבָא אֶל בֵּית הַכְּנֶסֶת וְקָרָא “שִיר־הַשִירִים” ו“תִקוּנֵי שַבָּת”, אַף עַל פִּי שֶלֹא הֵבִין כְּלָל מַה שֶכָּתוּב בָּהֶם, וְלֹא הָיָה זָז מִשָם, עַד אַחֲרֵי תְפִלַת עֲרָבִית.
– כַּךְ הָיָה נוֹהֵג כָּל יָמָיו. וּאוּלָם לְעֵת זִקְנָתוֹ, כַּאֲשֶר כְּבָר הָיָה בֶּן שִבְעִים שָנָה, נֶחֱלַש וְלֹא הָיָה בּוֹ עוֹד כֹּח לַעֲסֹק בְּאֻמְנוּתוֹ. וּלְעָנִי גָדוֹל הָיָה רַבִּי שַבְּתַי. הַמָמוֹן הַמְעַט, אֲשֶר חָשַׂךְ לוֹ בַיָמִים שֶעָבְרוּ, הָלַךְ וְנִתְמַעֵט, עַד שֶלֹא נִשְאַר מִמֶנוּ כְלוּם, וְלִבְסוֹף הִגִיעַ הַיוֹם הַחֲמִשִי וּבְיָדוֹ לֹא הָיְתָה אַף פְּרֻטָה אַחַת לְצָרְכֵי הַשַבָּת הַבָּאָה. הִגִיעַ גַם הַבֹּקֶר שֶל עֶרֶב שַבָּת וְרַבִּי שַבְּתַי – אֲפִילוּ תִקְוָה לְהָכִין לוֹ אֶת צָרְכֵי הַשַבָּת, כְּמִנְהָגוֹ, לֹא הָיְתָה לוֹ. רַבִּי שַבְּתַי וְאִשְתּוֹ רְעֵבִים לְלֶחֶם הָיוּ. אֹכֶל לֹא בָא אֶל פִּיהֶם זֶה שְנֵי יָמִים וּשְנֵי לֵילוֹת. אֲבָל יוֹתֵר מִמַה שֶהֵצִיקוּ לָהֶם הַיִסוּרִים שֶל רָעָב, נִצְטָעֲרוּ עַל שֶאֵינָם יְכוֹלִים לְכַבֵּד אֶת הַשַבָּת בְּנֵרוֹת, בָּשָׂר וְדָגִים, יַיִן לְקִדוּש וְהַבְדָלָה וְחַלוֹת.
וְהָיוּ שְנֵי דְרָכִים לִפְנֵי רַבִּי שַבְּתַי: לָשֶבֶת בְּתַעֲנִית גַם בְּשַבָּת, אוֹ לִפְשוֹט יָד לִנְדָבוֹת וְלִקְנוֹת צָרְכֵי שַבָּת. אֲבָל הוּא בָחַר לְהִתְעַנוֹת גַם כַּמָה וְכַמָה שַבָּתוֹת, מֵאֲשֶר לָקַחַת מַתָּנוֹת מִבָּשָׂר וָדָם.
– הַקָדוֹש בָּרוּךְ הוּא – אָמַר לְאִשְתּוֹ – נָתַן לָנוּ אֶת הַשַבָּת וְאֶת הַמִצְוָה לְכַבֵּד אוֹתָהּ בְּמַאֲכָל וּבְקִדוּש וּבְנֵרוֹת, וְאִם הוּא אֵינוֹ מַסְפִּיק לָנוּ מָמוֹן לְכָל אֵלֶה, בְּוַדַאי רְצוֹנוֹ הוּא שֶנִתְעַנֶה, שֶלֹא נַדְלִיק נֵרוֹת וְלֹא נַעֲשֶׂה קִדוּש וְהַבְדָלָה. אִשְתּוֹ נִסְתָה לְסָרֵב לוֹ:
– אוּלַי – טָעֲנָה – לְהֶפֶך: רְצוֹנוֹ שֶל הַקָדוֹש בָּרוּךְ הוּא שֶנִתְפַּרְנֵס מִן הַצְדָקָה.
אֲבָל הוּא הִתְעַקֵש:
– מִיָמַי לֹא נֶהֱנֵיתִי מִבָּשָׂר וָדָם – עָנָה לָהּ – וְעַתָּה, כַּאֲשֶר הִגַעְתִּי לִימֵי זִקְנָה, כֵּיצַד אֶפְשוֹט יָד לִצְדָקָה?
אָמַר רַבִּי שַבְּתַי לָלֶכֶת אֶל הַמִקְוָה וְאֶל בֵּית הַכְּנֶסֶת, כְּמִנְהָגוֹ תָמִיד, אֲבָל יָרֵא הָיָה, שֶמָא יִרְאוּ שְכֵנָיו, שֶלֹא הֵכִין כְּלוּם וְיִפְצְרוּ בְאִשְתּוֹ וְלֹא יַנִיחוּהָ, עַד שֶתִּקַח מֵהֶם צָרְכֵי שַבָּת. עַל כֵּן לֹא זָז מִשָם, עַד שֶהִבְטִיחָה אוֹתוֹ, שֶלֹא תִקַח מִשוּם בֶּן אָדָם כְּלוּם, וּלְיֶתֶר תֹּקֶף לָקַח מִמֶנָהּ תְּקִיעַת כַּף עַל הַבְטָחָתָהּ זוֹ. – הַיוֹם עָבַר עַל רַבִּי שַבְּתַי בְּתַעֲנִית, וְהוּא מוּכָן הָיָה לְהִתְעַנוֹת גַם בְּיוֹם הַשַבָּת וְגַם בַּיָמִים שֶלְאַחֲרָיו, עַד אֲשֶר מִן הַשָמַיִם יְרַחֲמוּ עָלָיו וְיַסְפִּיקוּ בְיָדוֹ לְהַרְוִיחַ לְלֶחֶם, אוֹ יָמוּת בָּרָעָב, אִם רְצוֹנוֹ שֶל הַקָדוֹש־בָּרוּךְ־הוּא בְכָךְ, וּבִלְבַד שֶלֹא יֵהָנֶה מִבָּשָׂר וָדָם. – אַחֲרֵי תְפִלַת עֲרָבִית הִמְתִּין רַבִּי שַבְּתַי בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְלֹא יָצָא מִשָם, עַד שֶיָצְאוּ כָל שְאָר הַמִתְפַּלְלִים, מִשוּם שֶהָיָה יָרֵא, שֶמָא יִשְאַל אוֹתוֹ אִיש, מַדוּעַ אֵין נֵר דוֹלֵק בְּבֵיתוֹ וְהוּא לֹא יָדַע מַה שֶיַעֲנֶה. – לְאַחֲרֵי שֶכָּלְתָה רֶגֶל מִן הַשוּק פָּנָה רַבִּי שַבְּתַי וְהָלַךְ לְבֵיתוֹ וּבְלֶכְתּוֹ הָיָה שָׂמֵחַ וְעָצוּב בְּבַת־אַחַת: שָׂמֵחַ – עַל שֶמָשַל בְּרוּחוֹ וְלֹא לָקַח מַתָּנָה מִבָּשָׂר וָדָם, וְעָצוּב עַל שֶאֵינוֹ מְכַבֵּד אֶת הַשַבָּת.
פִּתְאֹם חָשְכוּ עֵינָיו, וּמִפְּנֵי אֲלֻמָה שֶל אוֹרָה חָשָכוּ. אֲלֻמָה זוֹ מֵחַלוֹן בֵּיתוֹ הִתְפָּרָצָה.
– מֵאַיִן בָּאָה הָאוֹרָה לְבֵיתוֹ? – הִתְפַּלֵא וְנִצְטָּעֵר מְאֹד – אֵין זֹאת, כִּי אִם גַם תְּקִיעַת כַּף לֹא הוֹעִילָה. הָאִשָה קַלַת הַדַעַת לָקְחָה מֵאֵת הַשְכֵנִים מָמוֹן וְקָנְתָה נֵרוֹת. וּמִגֹדֶל הַצַעַר עָמַד עַל עָמְדוֹ וְלֹא יָכֹל לָמוּש מִמְקוֹמוֹ. אַחַר כַּךְ הִבְלִיג עַל צַעֲרוֹ.
– אָסוּר לִיהוּדִי לְהִצְטָעֵר בְּשַבָּת – אָמַר אֶל לִבּוֹ – לֹא הָיְתָה יְכוֹלָה לִמְשוֹל בְּרוּחָהּ בְּשָעָה שֶיִסוּרֶיהָ הֵצִיקוּ לָהּ וְנָטְלָה מַה שֶנָתְנוּ לָהּ אֲנָשִים טוֹבִים. וְכִי בִשְבִיל זֶה מֻתָּר לִי לְחַלֵל אֶת שַבַּתִּי, לְהִצְטָעֵר וּלְהַקְנִיט אֶת הַזְקֵנָה בְּשַבָּת?
וְנִכְנַס רַבִּי שַבְּתַי אֶל הַבַּיִת, וְהִנֵה – גַן עֵדֶן! הַנֵרוֹת הַדוֹלְקִים נֵרוֹת גְדוֹלִים הֵם, הַיַיִן שֶבַּבַּקְבּוּק אֲשֶר עַל הַשֻלְחָן מַבְהִיק כְּיַיִן מְשֻבָּח; הַחַלוֹת, אֲשֶר קְצוֹתֵיהֶן מְצִיצוֹת מִתַּחַת לַמַפָּה מִזֶה וּמִזֶה נָאוֹת וּגְדוֹלוֹת הֵן וְכָל הַבַּיִת מָלֵא רֵיחַ נָעִים שֶל דָגִים, בָּשָׂר וְלִפְתָּן. קָרָא רַבִּי שַבְּתַי “שָלוֹם עֲלֵיכֶם” וְ“אֵשֶת חַיִל”, קִדֵש עַל הַיַיִן, נָטַל אֶת יָדָיו, פָּרָס פְּרֻסוֹת חַלָה לוֹ וּלְאִשְתּוֹ וְלֹא אָמַר דָבָר. אַךְ כֵּיוָן שֶהִגִישָה לוֹ הַזְקֵנָה דָגִים גְדוֹלִים, לֹא יָכוֹל עוֹד לְהִתְאַפֵּק וְנִסְתַּכֵּל בָּהּ בְּעֵינַיִם מְפִיקוֹת צַעַר וְתִמָהוֹן, כְּאִלוּ אָמָר:
– אִשָה, אִשָה, אַיֵה תְּקִיעַת־הַכַּף1 שֶלָךְ?
אֲבָל הָאִשָה גִחֵכָה. – לֹא מִיַד בָּשָׂר־וָדָם לָקַחְתִּי – אָמְרָה – אֱכוֹל בְּשִׂמְחָה!
וְכַאֲשֶר הִשְתּוֹמֵם בַּעֲלָהּ עַל דְבָרֶיהָ, סִפְּרָה לוֹ, שֶגַם הִיא הָיְתָה מוּכָנָה לְהִתְעַנוֹת בְּשַבָּת כְּמוֹתוֹ, אַךְ אִם אִי אֶפְשָר הָיָה לָהּ לְכַבֵּד אֶת הַשַבָּת בְּנֵרוֹת וּבְאֹכֶל, רָצְתָה לְכַבֵּד אוֹתָהּ, לְמִצְעָר, בְּדִירָה נְקִיָה. בִּעֲרָה אֶת הָאָבָק וְאֶת הַזֻהֲמָה שֶבַּחוֹרִים וּבַסְדָקִים, וּבְסֶדֶק אֶחָד שֶמִתַּחַת לַתַּנוּר מָצְאָה שַרְוֻל יָשָן. שַרְוֻל יָשָן! – קָרָא רַבִּי שַבְּתַי וְעֵינָיו הִתְנוֹצֵצוּ. – כַּךְ כָּךְ! – קָרְאָה הָאִשָה – אוֹתוֹ הַשַרְוֻל שֶל הַשִׂמְלָה עִם הַקִשוּטִים שֶל כָּסֶף! עִצָבוֹן נִרְאָה עַל פְּנֵי הַזְקֵנָה. זָכְרָה אֶת יְמֵי עֲלֻמֶיהָ וְאָשְרָה אֲשֶר חָלָפוּ. הַפַּרְנָסָה הָיְתָה מְצוּיָה וְגַם מָמוֹן הָיָה מָצוּי בְיָדָה תָמִיד. בְּכָל שַבָּת וְשַבָּת הָיְתָה מִתְקַשֶטֶת בְּשִׂמְלָה עִם קִשוּטִים שֶל כָּסֶף. כַּאֲשֶר נִקְרְעָה אוֹתָהּ הַשִׂמְלָה מִישֶׁן, לֹא הִשִׂיגָה עוֹד יָדָהּ לְהַתְקִין לָהּ שִׂמְלָה אַחֶרֶת כְּמוֹתָהּ. וְלֹא עוֹד, אֶלָא שֶגַם אֶת הַקִשוּטִים שֶל כֶּסֶף הָיְתָה אֲנוּסָה לִמְכֹּר אֶחָד אַחַר אֶחָד, בִּכְדֵי לְהָבִין אֶת צָרְכֵי הַשַבָּתוֹת וְהַחַגִים. רַק שַרְוֻל אֶחָד עִם הַקִשוּטִים שֶעָלָיו אָבַד מֵהֶם וְלֹא יָדְעוּ אֵיפֹה הוּא. חִפְּשׂוּ אוֹתוֹ יָמִים רַבִּים וְלֹא נִמְצָא. כְּבָר נוֹאֲשוּ מִמֶנוּ, וְהִנֵה עַתָּה נִמְצָא. – אֶת הַקִשוּטִים קָרַעְתִּי – הוֹסִיפָה הַזְקֵנָה וּלְצֹרֵף מְכַרְתִּים.
לִבּוֹ שֶל רַבִּי שַבְּתַי נִמְלָא שִׂמְחָה: הַקָדוֹש בָּרוּךְ הוּא בְעַצְמוֹ דֹאֵג לוֹ, שֶלֹא יִהְיֶה מִתְעַנֶה בְשַבָּת וְשֶלֹא יִצְטָרֵךְ לְמַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם. וּמֵרֹב חֶדְוַת לִבּוֹ אָחַז בְּיַד אִשְתּוֹ וְרָקַד עִמָהּ.
רָקַד, רָקַד וְלֹא פָסַק, עַד שֶהַזְקֵנָה אָמְרָה לוֹ, שֶיֵש לָחוּש לַמָרָק, שֶלֹא יִצְטַנֵן. לְאַחֲרֵי שֶאָכְלוּ אֶת הַפּוֹלִים בְּמָרָק חָזַר רַבִּי שַבְּתַי וְרָקַד עִם הַזְקֵנָה. אָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר וְאֶת הַלִפְתָּן וְשוּב אָחַז בְּיָדָהּ שֶל הַזְקֵנָה וְשוּב רָקַד כְּשָעָה שְלֵמָה.
_____________
בֵּין הַחֲבוּרָה שֶל רַבִּי יִשְׂרָאֵל בַּעַל־שֵם־טוֹב בְּמֶזִיבּוּז אֲשֶר בְּפוֹדוֹלִיָה מְבוּכָה גְדוֹלָה הָיְתָה בְאוֹתוֹ לֵיל שַבָּת. אִיש אֶל רֵעֵהוּ תָמָהוּ:
– מַה זֹאת נִהְיָתָה?
הַבַּעַל־שֵם־טוֹב שָׂחַק. שָׂחַק בְּכָל פֶּה, כְּדַרְכָּם שֶל אֲנָשִים רֵיקִים, אֲנָשִים מִן הַשוּק, בְּשָעָה שֶלֵצִים מְשַׂחֲקִים לִפְנֵיהֶם וְאֹמְרִים דְבָרִים שֶל לֵצָנוּת. שָׂחַק כְּשֶגָמַר לוֹמַר קִדוּש, שָׂחַק בְּשָעָה שֶהָיָה מֵסֵב אֶל הַשֻלְחָן, שָׂחַק גַם כֵּן אַחַר כַּךְ כְּשֶשָׂם אֶת הַכַּף בַּמָרָק. וְאוֹתוֹ הַשְׂחוֹק מַה נוֹרָא הָיָה!
– מִפִּיו הַקָדוֹש הִתְפָּרֵץ קוֹל אָיֹם כְּקוֹל הַתּוֹקֵעַ לְתוֹךְ הֶחָבִית, וּבִשְעַת הַשְׂחֹק שָׂם יָדוֹ עַל בִּטְנוֹ, כְּאִלוּ חָשְבוּ בְנֵי מֵעָיו לְהִשְתַּפֵּךְ מִגֹדֶל הַשְׂחֹק, וְנִתְגַלְגֵל לְכַאן וּלְכַאן. וְהָיוּ בְנֵי הַחֲבוּרָה חֹקְרִים, בֹּחֲנִים וּמְחַפְּשִׂים טַעַם וְסִבָּה לִשְׂחוֹק זֶה וְלֹא מָצָאוּ. נִמְנוּ וְגָמְרוּ, שֶבְּוַדַאי סוֹד גָדוֹל יֵש בְּאוֹתוֹ הַשְׂחוֹק, וְהֶחְלִיטוּ לִפְנוֹת אֶל הַבַּעַל־שֵם־טוֹב בְּעַצְמוֹ וּלְבַקֵש מִלְפָנָיו, שֶיְגַלֶה לָהֶם רָז זֶה. פָנוּ אֵלָיו, אֲבָל כְּשֶנִגְשוּ אֶל פֶּתַח חַדְרוֹ נָפְלָה עֲלֵיהֶם אֵימָה גְדוֹלָה וְנִרְתְּעוּ לַאֲחוֹרֵיהֶם. וְיַעַן אֲשֶר נַפְשָם שֶל כָּל בְּנֵי הַחֲבוּרָה חָשְקָה מְאד לָדַעַת אֶת הָרָז שֶבִּשְׂחוֹק זֶה, בִּקְשוּ תַחְבֻּלָה לִשְמֹעַ מִפִּיו שֶל הַבַּעַל־שֵם־טוֹב בְּעַצְמוֹ: מַה נִשְתַּנָה לֵיל־שַבָּת זֶה מִשְאָר לֵילוֹת שַבָּת. הָיָה בֵינֵיהֶם זָקֵן אֶחָד וְרַבִּי זְאֵב קִיצֶהס שְמוֹ, אֲשֶר מֵחֲמַת זִקְנוּתוֹ הָיָה לִבּוֹ גַס מְעַט בַּבַּעַל־שֵם־טוֹב, וּבְכָל מוֹצָאֵי שַבָּת הָיָה נוֹהֵג לָגֶשֶת אֵלָיו וְלִדְרוֹש מִמֶנוּ, שֶיַגִיד לוֹ מַה שֶאֵרַע בָּעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים בְּשַבָּת שֶעָבָרָה. שָׂמוּ כֻלָם אֶת עֵינֵיהֶם בְּרַבִּי זְאֵב זֶה וְגָזְרוּ עָלָיו, שֶבְּמוֹצָאֵי שַבָּת זוּ יִדְרשׁ מֵאֵת הַבַּעַל־שֵם־טוֹב, שֶיְגַלֶה לוֹ פֶּשֶר דְבַר הַשְחֹק שֶלוֹ בְּלֵיל שַבָּת.
קִבֵּל עָלָיו רַבִּי זְאֵב אֶת הַגְזֵרָה הַזֹאת בְּאַהֲבָה, וּבְמוֹצָאֵי שַבָּת, בְּשָעָה שֶהַבַּעַל־שֵם־טוֹב יָשַב לוֹ, כְּדַרְכּוֹ, וְהִקְטִיר אֶת הַ“לוּלְקָה”2 שֶלוֹ, נִגַש אֵלָיו וּפָתַח וְאָמַר בְּפַשְטוּת:
– שְׂחוֹק זֶה שֶל אֶתְמֹל, מַה טַעַם יֵש בּוֹ?
וּמִנְהָגוֹ שֶל הַבַּעַל־שֵם־טוֹב בְּמוֹצָאֵי שַבָּת כַּךְ הָיָה:
לְאַחֲרֵי הַהַבְדָלָה הָיָה הַ“גוֹי” שֶלוֹ, רוֹתֵם אֶת הַסוּסִים אֶל הַמֶרְכָּבָה, וְהוּא, הַבַּעַל־שֵם־טוֹב, הָיָה עוֹלֶה עָלֶיהָ וְאַחֲרָיו עָלוּ כָל בְּנֵי הַחֲבוּרָה שֶלוֹ, כֻּלָם מְלֻבָּשִים בִּגְדֵי שַבָּת שֶלָהֶם וְכֻלָם יַחְדָו הָיוּ נֹסְעִים לְחוּץ לָעִיר. נְסִיעָתוֹ זוֹ עַל שוּם מָה?
לֹא הָיָה דָבָר זֶה מוּבָן לִבְנֵי אָדָם, עַד שֶבָּאוּ גְדוֹלֵי הַחֲסִידִים וּפֵרְשוּהוּ:
– הַשַבָּת נִפְרֶדֶת וְיוֹצֵאת, וְכֵיצַד הָיָה הַבַּעַל־שֵם־טוֹב יָכוֹל לִמְצֹא לוֹ מָקוֹם בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ? וְכִי פְרֵדָתָהּ שֶל הַשַבָּת מִלְתָא זוּטְרְתִי3? נַעֲשָׂה לוֹ בֵּיתוֹ צַר בְּלִי הַשַבָּת וְיָצָא לַמֶרְחָב.
וּנְסִיעָתוֹ עִם הַגוֹי אַלֶקְסֵי עַל שוּם מָה? וְכִי עֶגְלוֹן יְהוּדִי לֹא מָצָא לוֹ? וְכִי רַבָּנִים וַחֲסִידִים לֹא הָיוּ חוֹשְבִים לָהֶם לְאֹשֶר גָדוֹל לִרְתּוֹם אֶת סוּסָיו שֶל הַבַּעַל־שֵם־טוֹב וְלִנְהֹג בָּהֶם? – מָצְאוּ הַגְדוֹלִים שֶבֵּין הַחֲסִידִים תֵּרוּץ טוֹב גַם לְקוּשְיָא זוּ:
עִם אַלֶקְסֵי הָיָה נוֹסֵעַ, בִּכְדֵי לִמְצֹא לוֹ נֶחָמָה עַל הַשַבָּת שֶנִפְרָדָה: הֲרֵי גַם אֲלֶקְסֵי אָדָם הוּא וְטַעַם שַבָּת לֹא טָעַם מִיָמָיו! הַיְהוּדִי טוֹעֵם, לְכָל הַפָּחוֹת, פַּעַם בַּשָבוּעַ טַעַם זֶה.
– אִם אַתֶּם רוֹצִים לָדַעַת, מוּכָן אֲנִי לְהוֹדִיעֲכֶם! – עָנָה הַבַּעַל־שֵם־טוֹב עַל שְאֵלָתוֹ שֶל רַבִּי זְאֵב קִיצֶהס, וְהַמָאוֹר שֶבְּעֵינָיו הָלַךְ וְנִתְגַדֵל.
וְלִפְנֵי שֶעָלָה עַל מֶרְכַּבְתּוֹ פָּקַד לְהַנִיחַ עָלֶיהָ אֶת בִּגְדֵי הַחוֹל שֶלוֹ וְשֶל כָּל בְּנֵי הַחֲבוּרָה.
– לְדֶרֶךְ רְחוֹקָה אָנוּ הוֹלְכִים – אָמַר – רְחוֹקָה מְאֹד, מַהֲלַךְ כַּמָה וְכַמָה מֵאוֹת פַּרְסָה.
כְּשֶיָצְאוּ מִן הָעִיר צִוָה הַבַּעַל־שֵם־טוֹב עַל אֲלֶקְסֵי, שֶיַהֲפֹךְ אֶת פָּנָיו וְשֶיַנִיחַ אֶת הָרֶסֶן שֶל הַסוּסִים מִיָדוֹ.
– יֵלְכוּ לָהֶם הַסוּסִים בַּאֲשֶר יֵלְכוּ – אָמַר – וּמֵאֲלֵיהֶם יוֹבִילוּ אוֹתָנוּ אֶל הַמָקוֹם, אֲשֶר אֲנִי רוֹצֶה. וְכַךְ נָסְעוּ כָל הַלָיְלָה. נָסְעוּ בְהָרִים, בַּעֲמָקִים, בִּיעָרוֹת וּבְמִדְבָּרִיוֹת, וּפִתְאֹם קָרָא הַבַּעַל־שֵם־טוֹב:
אֲלֶקְסֵי!
וְהָפַךְ אֲלֶקְסֵי אֶת פָּנָיו לְצַד הַסוּסִים, וְלָקַח בְּיָדוֹ אֶת הָרֶסֶן וְנָהַג בַּסוּסִים, עַד שֶבָּאוּ לְעִיר אֶחָת. וְכֵיוָן שֶרָאָה אֶחָד מֵאַנְשֵי הָעִיר אֶת הַמֶרְכָּבָה בָאָה וְנִסְתַּכֵּל בְּפָנָיו שֶל הַבַּעַל־שֵם־טוֹב, מִיַד נִצַב בְּאֶמְצַע הַשוּק וְהִכְרִיז בְּקוֹל גָדוֹל:
– הַבַּעַל־שֵם־טוֹב בָּא לְעִירֵנוּ! הַבַּעַל־שֵם־טוֹב בָּא!
חָרְדוּ כָל אַנְשֵי הָעִיר לִקְרַאת הַבַּעַל־שֵם־טוֹב, וּפַרְנַס הַחֹדֶש בָּא וְהִתְחַנֵן לְפָנָיו, שֶיָסוּר אֶל בֵּיתוֹ עִם בְּנֵי הַחֲבוּרָה שֶלוֹ. הַבַּעַל־שֵם־טוֹב הִסְכִּים וְנִכְנַס אֶל בֵּית פַּרְנַס־הַחֹדֶש וְהִתְפַּלֵל שָם תְּפִלַת שַחֲרִית. כַּאֲשֶר בִּקְשוּ מִמֶנוּ, שֶיִהְיֶה מֵסֵב אֶל הַשֻלְחָן לֶאֱכוֹל פַּת שַחֲרִית, אָמָר:
– לֹא אֹכַל, עַד שֶתָּבִיאוּ אֵלַי אֶת רַבִּי שַבְּתַי כּוֹרֵך סְפָרִים. פַּרְנַס הַחֹדֶש תָּמַהּ:
– רַבִּי שַבְּתַי כּוֹרֵךְ־סְפָרִים!..
– כַּךְ, כַּךְ – אָמַר הַבַּעַל־שֵם־טוֹב – לְרַבִּי שַבְּתַי כּוֹרֵךְ סְפָרִים אֲנִי זָקוּק! בִּשְבִילוֹ בָאתִי לְכַאן וְדֶרֶךְ כַּמָה וְכַמָה יָמִים נָסַעְתִּי בְלַיְלָה אֶחָד וְהַכֹּל בִּשְבִיל רַבִּי שַבְּתַי. הִבְהִילוּ אֵיפוֹא אֶת רַבִּי שַבְּתַי אֶל הַבַּעַל־שֵם־טוֹב, אֲבָל הוּא, הַבַּעַל־שֵם־טוֹב, פָּקַד לְהָבִיא אֵלָיו גַם אֶת אִשְתּוֹ שֶל רַבִּי שַבְּתַי.
הָאֲנָשִים תָּמְהוּ עוֹד יוֹתֵר:
– מַה לְבַעַל־שֵם־טוֹב וְלָזוֹ?
וְאוּלָם לְסָרֵב לְבַעַל־שֵם־טוֹב לֹא יָכֹלוּ. הוּא מְצַוֶה לְהָבִיא אֵלָיו אֶת אִשְתּוֹ שֶל רַבִּי שַבְּתַי, וְכֵיצַד לֹא יְבִיאוּהָ? הֵבִיאוּ גַם אֶת הָאִשָה וְהִיא עִם בַּעֲלָהּ נִצְבוּ לִפְנֵי הַבַּעַל־שֵם־טוֹב וְרָעֲדוּ מֵרֹב אֵימָה.
פָּנָה אֲלֵיהֶם הַבַּעַל־שֵם־טוֹב וְשָאַל אוֹתָם:
– בְּלֵיל הַשַבָּת שֶעָבְרָה מָה עֲשִׂיתֶם?
חָרַד רַבִּי שַבְּתַי חֲרָדָה גְדוֹלָה.
– עִם אִשְתִּי רָקַדְתִּי וּרְקִידָה זוֹ בְּוַדָאִי שֶנֶחְשְבָה לַעֲבֵרָה וְהוּא פוֹקֵד עָלַי עַתָּה אֶת הָעֲבֵרָה הַזֹאת – חָשַב בְּלִבּוֹ – הֵא לְךָ עַם הָאָרֶץ, רְקִידָה עִם אִשָה וַאֲפִילוּ עִם אִשְתֶּךָ! הֲרֵי הַבַּעַל־שֵם־טוֹב רוֹאֶה הַכֹּל וְיוֹדֵעַ הַכֹּל! – מוּכָן אֲנִי לְקַבֵּל עָלַי תְּשוּבָה, בִּכְדֵי לְמָרֵק אוֹתָהּ הָעֲבֵרָה! – גִמְגֵם.
– לֹא לִתְשוּבָה אַתָּה זָקוּק! – הִרְגִיעַ אוֹתוֹ הַבַּעַל־שֵם־טוֹב – לֹא, לֹא! אַךְ סַפֶּר נָא לִי: מֶה עָשִׂיתָ? סִפֵּר רַבִּי שַבְּתַי לִפְנֵי כָל הַנֶאֱסָפִים כָּל אוֹתוֹ הַמַעֲשֶׂה, וְהַבַּעַל־שֵם־טוֹב עִם כָּל הַנֶאֱסָפִים הִקְשִיבוּ. גָמַר לְסַפֵּר וְהַבַּעַל־שֵם־טוֹב פָּנָה אֶל הַנֶאֱסָפִים וְאָמָר:
– בְּשָעָה שֶאָדָם זֶה רָקַד עִם אִשְתּוֹ, נִתְעוֹרֵר שְׂחוֹק גָדוֹל בְּכָל הַפַּמַלְיָא שֶל מַעְלָה. הוּא רָקַד וְכֻלָם רָקְדוּ וְשָׂחֲקוּ, וְכֵיוָן שֶכָּל בְּנֵי הַפַּמַלְיָא שֶל מַעְלָה שָׂחֲקוּ, כֵּיצַד הָיִיתִי יָכֹל שֶלֹא לִשְׂחֹק?
וּפָנָה הַבַּעַל־שֵם־טוֹב אֶל הַזְקֵנָה, אִשְתּוֹ שֶל רַבִּי שַבְּתַי, וְאָמַר לָהּ:
– אַחַת מִשְתֵּי אֵלֶה בַּחֲרִי לָךְ: עשֶׁר וְכָבוֹד כָּל יְמֵי חַיַיִךְ, אוֹ בֵן, אֲשֶר תֵּלְדִי לְעֵת זִקְנָתֵךְ. וְעָנְתָה הָאִשָה:
– עשֶׁר וְכָבוֹד בָּעוֹלָם הַזֶה לָמָה לִי? הִנֵה כְּבָר זָקַנְתִּי, וְכִמְעַט שֶהִגַעְתִּי לְשִבְעִים שָנָה, וּכְשֶאִפָּטֵר מִן הָעוֹלָם בְּלִי “קַדִיש”, הָעשֶׁר וְהַכָּבוֹד מַה יוֹעִילוּ לִי?
– אִם כַּךְ הַדָבָר – אָמַר הַבַּעַל־שֵם־טוֹב – הִתְבַּשְׂרִי: לַשָנָה הַבָּאָה כָעֵת חַיָה אַתְּ יוֹלֶדֶת בֵּן וְיִקָרֵא שְמוֹ יִשְׂרָאֵל, כִּשְמִי, וְהוּא יַנְחִילֵךְ כָּבוֹד גָדוֹל בָּעוֹלָם הַזֶה וּבָעוֹלָם הַבָּא.
וְכַךְ הֲוָה: לַשָנָה הַבָּאָה יָלְדָה הָאִשָה בֵּן וְהַבַּעַל־שֵם־טוֹב בָּא אֶל הַבְּרִית־מִילָה עִם כָּל בְּנֵי הַחֲבוּרָה שֶלוֹ וְקָרְאוּ אֶת הַבֵּן הַנוֹלָד בְּשֵם יִשְׂרָאֵל, כִּשְמוֹ שֶל הַבַּעַל־שֵם־טוֹב.
_______________
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.