הַיֶלֶד יִשְׂרָאֵל בֶּן רַבִּי שַבְּתַי גָדַל וְלָמַד בַּ“חֶדֶר”. לָמַד חֻמָש עִם רַשִ"י, לָמַד גְמָרָא וְהִצְלִיחַ בְּלִמוּדוֹ מְאֹד. מָלְאוּ לוֹ שֶבַע שָנִים וּכְבָר לֹא נִמְצָא לוֹ מְלַמֵד בָּעִיר. בְּדַעַת הַתּוֹרָה עָלָה עַל כָּל הַמְלַמְדִים בְּנֵי עִירוֹ. אָז הִתְחִיל לוֹמֵד מֵאֵת רַב הָעִיר, אֲשֶר הָיָה גָדוֹל מְאֹד בַּתורה. וְאוּלָם הוּא לֹא הִסְתַּפֵּק בְּתוֹרַת רַבּוֹ. בַּיוֹם הָיָה לוֹמֵד אֵצֶל רַבּוֹ וּבַלַיְלָה אָמַר לִלְמֹד בְּעַצְמוֹ. רַבִּי שַבְּתַי אָבִיו נִסָה לַעֲצֹר בַּעֲדוֹ מִלְמֹד גַם בַּלָיְלָה. הוּא הָיָה יוֹדֵעַ, שֶבְּנוֹ הַיֶלֶד הוּא חַלָש וְיָרֵא לְנַפְשוֹ. חוֹשֵש הָיָה, שֶמָא יֶחֱלֶה, אִם יֵשֵב וְיִלְמַד גַם בַּיוֹם, גַם בַּלַיְלָה וְלֹא יָנוּחַ כָּרָאוּי. וְהַיֶלֶד הִתְחַנֵן לוֹ:
– אָבִי, הַנִיחָה לִי. נַפְשִי חָשְקָה בַתּוֹרָה, חָשְקָה מְאֹד!
אִלְמָלֵי הָיוּ נִמְצָאִים בְּבֵיתוֹ שֶל רַבִּי שַבְּתַי סְפָרִים וְנֵרוֹת, לֹא הָיָה נִמְנַע מִמַלֵא אֶת בַּקָשַת בְּנוֹ וְהָיָה מַתִּיר לוֹ לָשֶבֶת וְלִלְמֹד בְּבֵיתוֹ שָעָה, אוֹ שְתַּיִם גַם בַּלָיְלָה. אֲבָל הוּא הָיָה אִיש פָּשוּט, וְלֹא הָיָה לוֹ שוּם סֵפֶר, מִלְבַד “סִדוּר” וְחֻמָש. וְגַם עָנִי גָדוֹל הָיָה וְנֵר לֹא הָיָה דוֹלֵק בְּבֵיתוֹ, מִלְבַד בְּשַבָּת.
– לֹא אַנִיחֲךָ, בְּנִי – אָמַר אֵלָיו – לֹא אַנִיחֶךָ! אִם תֵּלֵךְ לְבֵית הַמִדְרָש לִלְמוֹד שָם בַּלַיְלָה, כָּל הַלַיְלָה תֵשֵב, לֹא תִישַן וְלֹא תָנוּחַ וְרָעָה תָבִיא עַל בְּרִיאוּתֶךָ.
וְהַיֶלֶד הוֹסִיף לְהִתְחַנֵן. הִתְחַנֵן וְהִבְטִיחַ לְאָבִיו, שֶלֹא יֵשֵב בְּבֵית הַמִדְרָש יוֹתֵר מִשָעָה אַחַת בְּכָל לַיְלָה וָלָיְלָה. לֹא הִסְתַּפֵּק רַבִּי שַבְּתַי בְּהַבְטָחָתוֹ שֶל הַיֶלֶד וּבְעַצְמוֹ הָלַךְ אִתּוֹ אֶל בֵּית הַמִדְרָש וּבִקֵש מֵאֵת הַשַמָש, שֶלֹא יִתֵּן לִבְנוֹ נֵר, שֶיִהְיֶה דוֹלֵק יוֹתֵר מִשָעָה אֶחָת.
_______________
בְּחַלְחָלָה וּרְעָדָה נִצַב רַבִּי שַבְּתַי בַּשוּק לְבַדוֹ וְדָפַק עַל תְּרִיסֵי חַלוֹנוֹתָיו שֶל בֵּית הָרַב בְּחֶשְכַּת הַלָיְלָה. בְּנוֹ הַיֶלֶד לֹא שָב עוֹד מִבֵּית הַמִדְרָש. הוּא חִכָּה לוֹ שָעָה, שְתַּיִם, שָלשׁ – וְלַשָוְא. הַיֶלֶד לֹא שָב. יוֹדֵעַ הָיָה שֶהַיֶלֶד עוֹמֵד תָּמִיד בְּדִבּוּרוֹ וּמֵעוֹלָם אֵינוֹ מְחַלֵל אֶת מוֹצָא שְׂפָתָיו.
הוּא שוֹמֵעַ גַם כֵּן מִצְוַת אָבִיו וְאֵינוֹ סָר מִמֶנָהּ. עַתָּה הִבְטִיחַ לָשֶבֶת בְּבֵית הַמִדְרָש רַק שָעָה אַחַת וְלָשוּב, וְלֹא שָב. אֶת הַבְטָחָתוֹ לֹא שָמָר. אֶת מִצְוַת אָבִיו לֹא קִיֵם.
מֶה הָיָה לוֹ לַיֶלֶד? אַיֵהוּ? בְּבֵית הַמִדְרָש אֵינוֹ לוֹמֵד עַתָּה, שֶהֲרֵי הַשַמָש נָתַן לוֹ נֵר, שֶאֵינוֹ מַסְפִּיק רַק לְשָעָה אֶחָת. מַה זֶה הָיָה לוֹ?
כְּסָבוּר הָיָה אָבִיו, שֶהַיֶלֶד פָּנָה אֶל הָרַב. קָשֶה הָיָה לוֹ לְהָבִין אֵיזֶה דָבָר בַּגְמָרָא וְהָלַךְ אֶל הָרַב לִשְאֹל אוֹתוֹ. וּמִכֵּיוָן שֶהָלַךְ, הֲרֵיהוּ שוֹהֶה שָם, עַד שֶהָרַב יְבָרֵר לוֹ אֶת הַדָבָר הַקָשֶה. אֲבָל הִנֵה עָבְרָה חֲצוֹת הַלַיְלָה, עָבְרוּ עוֹד שָלשׁ, אַרְבַּע שָעוֹת וְהוּא, אָבִיו, לֹא יָכוֹל עוֹד לְהִתְאַפֵּק וּבָא לְחַפְּשׂוֹ בְּבֵיתוֹ שֶל הָרַב.
הִתְעוֹרֵר הָרַב מִשְנָתוֹ וְשָמַע מִפִּי רַבִּי שַבְּתַי אֶת אֲשֶר קָרָה, וְנִבְהַל מְאֹד. גַם הוּא הָיָה יוֹדֵעַ, שֶהַיֶלֶד יִשְׂרָאֵל אֵינוֹ מְכַזֵב לְעוֹלָם וְשוֹמֵע תָּמִיד בְּקוֹל הוֹרִים וּמוֹרִים, וְאֵיךְ יַעֲשֶׂה כַדָבָר הַזֶה לַמְרוֹת פִּי אָבִיו וּלְחַלֵל אֶת דְבָרוֹ הוּא? כְּסָבוּר הָיָה הָרַב, שֶאָסוֹן קָרָה אֶת הַיֶלֶד וְהֵעִיר אֶת הַשַמָש שֶלוֹ מִשְנָתוֹ, וּשְלָשְתָּם: הוּא, רַבִּי שַבְּתַי וְהַשַמָש הָלְכוּ אֶל בֵּית הַמִדְרָש לִרְאוֹת מֶה הָיָה לַיָלֶד. בָּאוּ עַד מְקוֹם בֵּית הַמִדְרָש, וְהִנֵה בְעַד חֲרַכֵּי תְרִיסֵי הַחַלוֹנוֹת קַוֵי אוֹרָה יוֹצְאִים וּמִתְפַּשְטִים. הֵצִיצוּ בְעַד הַחֲרַכִּים, וְהִנֵה הַיֶלֶד יוֹשֵב וְלוֹמֵד וְנֵר דוֹלֵק לְפָנָיו. הָאֲנָשִים תָּמְהוּ מְאד. תָּמְהוּ עַל הַיֶלֶד וְגַם עַל הַשַמָש תָּמָהוּ, שֶנָתַן לוֹ נֵרוֹת לְכָל הַלָיְלָה.
נִכְנְסוּ לְבֵית הַמִדְרָש, וְהָרַב דִבֵּר דִבְרֵי מוּסָר אֶל הַיָלֶד: – מִצְוַת לִמוּד תּוֹרָה אַתָּה רוֹצֶה לְקַיֵם וְעַל מִצְוֹתֶיהָ שֶל הַתּוֹרָה הַזֹאת אַתָּה עוֹבֵר: כִּבּוּד אָב! “הֵן” שֶלְךָ אֵינוֹ “הֵן”. שָמַע הַיֶלֶד אֶת דִבְרֵי הָרַב וְהִפְנָה אֶת רֹאשוֹ מִן הַסֵפֶר אֲשֶר לְפָנָיו. כְּרֶגַע כָּבָה הַנֵר וַחֲשֵכָה קָמָה בְּבֵית הַמִדְרָש. כָּעַס רַבִּי שַבְּתַי מְאֹד:
– אֶת הַנֵר כָּבָה! עַז פָּנִים! גַם אֶת הָרַב אֵינוֹ מְכַבֵּד!
הָלַךְ הַשַמָש שֶל הָרַב וְהֵעִיר אֶת הַשַמָש שֶל בֵּית הַמִדְרָש, וְשָב אִתּוֹ וְנֵרוֹת דוֹלְקִים בִּידֵיהֶם.
– בִּכְבוֹד הוֹרִים וּמוֹרִים אַתָּה מְזַלְזֵל! – הוֹסִיף הָרַב לְיַסֵר אֶת הַיֶלֶד בִּדְבָרָיו.
וְהַיֶלֶד עוֹמֵד לִפְנֵיהֶם וְהוּא רוֹעֵד כֻּלוֹ מֵרֹב אֵימָה.
– אֵינִי מְזַלְזֵל! – אָמַר בְּבֶכִי.
וְהַשַמָש שֶל בֵּית הַמִדְרָש עוֹמֵד וּמֵעִיד, שֶנָתַן לוֹ נֵר, אֲשֶר לֹא הִסְפִּיק רַק לְשָעָה אֶחָת. הָרַב הִשְתּוֹמֵם.
– נֵרוֹת לְכָל הַלַיְלָה מֵאַיִן לָקַחְתָּ? – שְאָלָהוּ.
וְהַיֶלֶד עוֹמֵד, בּוֹכֶה, מִשְתּוֹמֵם וּמֵשִיב: – לֹא לָקַחְתִּי. הַשַמָש נָתַן לִי נֵר וְהוּא הָיָה דוֹלֵק עַד שֶבָּאתֶם.
וְהַשַמָש עוֹמֵד וּמֵעִיד:
– לֹא לָקַח וְלָקַחַת לֹא יָכוֹל. הַנֵרוֹת שֶל בֵּית הַמִדְרָש סְגוּרִים עַל מַסְגֵר בַּתֵּבָה וְהַמַפְתֵּחַ בְּיָדִי:
אָז הֵבִין הָרַב אֶת אֲשֶר הָיָה: הִתְחִיל הַיֶלֶד לוֹמֵד בְּאֵין רַב וּמוֹרֶה, וְחֶדְוָה קָמָה בָעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים. וְכֵיוָן שֶשָׂמְחוּ כָל הַמַלְאָכִים, הַשְׂרָפִים וְהַכְּרוּבִים, כֵּיצַד הָיָה הַנֵר יָכוֹל לְהִכָּבוֹת? פָּסַק לִלְמוֹד וַהֲרֵי כָבָה הַנֵר.
– הַנַח לוֹ לַיֶלֶד! – אָמַר אֶל אָבִיו – יַעֲשֶׂה מַה שֶלִבּוֹ חָפֵץ. וּדְבַר הַנֵס נוֹדַע בָּעוֹלָם: נֵר לְשָעָה הָיָה דוֹלֵק כָּל הַלָיְלָה.
____________
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.