רקע
עזריאל נתן פרנק
שְנֵי נִסְיוֹנוֹת
mנחלת הכלל [?]
lפרוזה

הָעִיר קְרַסְנִיבְּרוֹד הוֹמָה: תַּכְשִיט בָּא לָעִיר. הַקְהִלָה תִּתְפָּאֵר בּוֹ וְיִהְיֶה לָהּ בַּמֶה לְהִתְפָּאֵר.

הַגְבִיר רַבִּי יַעֲקֹב הֵבִיא אֶת הַתַּכְשִיט הַלָז. עַל מָמוֹנוֹ לֹא חָס, אוֹצְרוֹת כֶּסֶף וְזָהָב לֹא חָשַׂךְ וְהֵבִיא אֶת הַתַּכְשִיט לְבֵיתוֹ.

שְמוּעָה שָמַע: עִלוּי, גָדוֹל מְאֹד יֵש בְּעִיר שֶבֶּרְשִין וּבֶן הָרַב רַבִּי אַבְרָהָם אֱלִיעֶזֶר הַלֵוִי הוּא, וְגָזַר אֹמֶר: “לְחָתָן לְבִתִּי הַיְחִידָה אֶקָחֵהוּ”. שָׂכַר לוֹ רַבִּי יַעֲקֹב שְנֵי רַבָּנִים וְנָסַע אִתָּם לְשֶבֶּרְשִין.

רָאוּ שְנֵי הָרַבָּנִים אֶת הַבָּחוּר וְהִשְתָּאוּ לוֹ: הַשְכִינָה שוֹרָה עָלָיו. תָּהוּ עַל קַנְקַנוֹ1, וּמָצְאוּ שֶבְּדַעַת הַתּוֹרָה הוּא עוֹלֶה הַרְבֵּה מְאֹד עַל אֲשֶר הֻגַד לָהֶם. נָתַן הַגְבִיר רַבִּי יַעֲקֹב מַתָּנוֹת לַאֲבִי הַבָּחוּר, לְאִמוֹ, לְאֶחָיו וְאַחְיוֹתָיו וּלְכָל בְּנֵי מִשְפַּחְתּוֹ וְאָמַר לַהֶם:

– כָּל עָשְרִי הָרַב לְבָחוּר זֶה יִהְיֶה, מְזונוֹת עַל שֻלְחָנִי, דִירָה נָאָה וּמְרֻוָחָה בְבֵיתִי, מַלְבּוּשִים וְכָל צְרָכָיו אַסְפִּיק לוֹ כָּל יְמֵי חַיָי, נְדוּנְיָה כְפִי חֶפְצְכֶם אֶתֵּן לוֹ, וְגַם לָכֶם אַעֲנִיק מִכָּל הַטוֹב אֲשֶר בְּבֵיתִי, אַךְ תְּנוּ אוֹתוֹ לִי לְחָתָן לְבִתִּי הֵיְחִידָה.

וּשְנֵי הָרַבָּנִים מִלְאוּ אַחֲרֵי דְבָרָיו שֶל הַגְבִיר רַבִּי יַעֲקֹב. הִלְלוּ אוֹתוֹ וְאֶת כְּבוֹד עָשְרוֹ, אֶת מַעֲשֵׂי צִדְקוֹתָיו וְאֶת תִּפְאֶרֶת בֵּיתוֹ.

הָרַב רַבִּי אַבְרָהָם אֱלִיעֶזֶר הִסְכִּים. הַשִדוּךְ טוֹב מְאֹד. הַמְחֻתָּן עָשִיר, נִכְבָּד וּנְשׂוּא פָנִים, מוֹקִיר תּוֹרָה וְלוֹמְדֶיהָ וְאֶת כֶּל הוֹנוֹ הֲרֵיהוּ מוּכָן לָתֵת לִבְנוֹ, וְגַם לוֹ, לְאָבִיו,ָ הוּא אוֹמֵר לָתֵת מַתָּנוֹת – הֲיֵש שִדוּךְ טוֹב מִזֶה? לְבִתּוֹ שֶל רַבִּי יַעֲקֹב, לַכַּלָה, לֹא שָאַל וְלֹא דָרָש. – בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל יָפוֹת וּצְנוּעוֹת הֵן – חָשַב בְּלִבּוֹ – הַאִם תִּגָרע בַּת רַבִּי יַעֲקֹב מִכֻּלָן?

כָּתְבוּ אֵיפוֹא “תְּנָאִים” וְקָבְעוּ אֶת זְמַן הַחֲתֻנָה. וְהַמְחֻתָּן הִלְבִּיש אֶת הֶחָתָן וְהַמְחֻתָּן וְהַמְחֻתֶּנֶת וְכָל בְּנֵי בֵיתָם – וְנָתַן לְכֻלָם מַתָּנוֹת רַבּוֹת וִיקָרוֹת כְּיַד עָשְרוֹ הַגָדוֹל, וְהִנֵה הִגִיעַ יוֹם הַחֲתֻנָה וְכָל הָעִיר קְרַסְנִיבְּרוֹד הוֹמָה.

כָּל אַנְשֵי הָעִיר לְמִקָטן וְעַד גָדוֹל יָצְאוּ לִקְרַאת הֶחָתָן וְהַמְחֻתָּנִים, וּבְתֻפִים וּמְחוֹלוֹת יָצְאוּ וּמְנַגְנִים בְּכָל כְּלִי שִיר וּבַדְחָנִים בְּרֹאשָם. יָצְאוּ, רָאוּ וְהֵרִיעוּ:

אוֹר גָדוֹל בָּא לָעִיר! הִקִיפוּ הַגְבִירִים אֶת הָרַב הַמְחֻתָּן וְאֶת הַבָּחוּר וְאָמָרוּ:

– רָאוּי הוּא רַבִּי יַעֲקֹב לְחָתָן זֶה.

– הִקִיפוּ הַנָשִים אֶת הָרַבָּנִית הַמְחֻתֶּנֶת וְאֶת בְּנוֹתֶיהָ וְאָמָרוּ:

– רְאוּיָה בִּתּוֹ הַיְחִידָה שֶל רַבִּי יַעֲקֹב לְחָתָן זֶה.

נִכְנְסָה הַמְחֻתֶּנֶת אֶל חֲדַר הַכַּלָה, נִסְתַּכְּלָה בָהּ וְשָבָה אֶל בַּעֲלָהּ וְקָרְאָה:

– כַּלָה נָאָה וְחֲסוּדָה! הַצְנִיעוּת שֶלָהּ שוֹרָה עַל פָּנֶיהָ הַיָפִים.

וְעֵין הָרַב רַבִּי אַבְרָהָם אֱלִיעֶזֶר לֹא שָבְעָה מֵהַבִּיט אֶל הֶהָדָר הָרָב אֲשֶר בְּבֵית מְחֻתָּנוֹ הַגְבִיר, אֶל כָּל כְּלֵי הַכֶּסֶף וְהַזָהָב הָרַבִּים, אֶל מְנוֹרוֹת הַכֶּסֶף הָרַבּוֹת, הַמִתְנוֹצְצוֹת לְאוֹר הַנֵרוֹת, הַדוֹלְקִים בָּהֶן וְאֶל הַמַאֲכָלִים וְהַמַשְקִים הָרַבִּים, אֲשֶר הוּכְנוּ לִכְבוֹד הָאֹרְחִים. נִסְתַּכֵּל הָרַב בְּיַעֲקֹב יִצְחַק בְּנוֹ וְנַפְשוֹ מָלְאָה עֹנֶג: כָּל הָעֹשֶר הַזֶה, כָּל הַהוֹד וְהֶהָדָר, אֲשֶר הוּא רוֹאֶה, לִבְנוֹ מַחְמַדוֹ זֶה יִהְיֶה.

וְהֵנֵה אַחַד הַבַּדְחָנִים בָּא וּמַכְרִיז בַּחֲרֻזִים עַל כְּבוֹדָם וּתְהִלָתָם שֶל הַמְחֻתָּנִים, הֶחָתָן וְהַכַּלָה וְכָל הַקְרוּאִים, וַהֲרֵיהוּ מְסַיֵם אֶת דְבָרָיו בִּקְרִיאָה, שֶהַמְחֻתָּן אֲבִי הֶחָתָן עִם הֶחָתָן יֵלְכוּ וִיכַסוּ אֶת רֹאש הַכַּלָה בְצָעִיף, כְּנָהוּג בֵּין הַיְהוּדִים.

וְהַמְחֻתָּן, הָרַב רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, הִטָה אֶת בְּנוֹ אֶל אַחַת הַפִּנוֹת וְלָחַש בְּאָזְנוֹ:

– אַל תֵּבוֹש. הִסְתַּכֵּל בַּכַּלָה, הִסְתַּכֵּל וְאַל תֵּבוֹש. כַּךְ אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרָם לִבְרָכָה: “אָסוּר לָאָדָם לְקַדֵש אֶת הָאִשָׂה, עַד שֶיִרְאֶנָה”.

וְ“אָדָם” זֶה, אֲשֶר הָיָה אָז בֶּן אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָנָה, בּוֹש מְאֹד. בּוֹש לְהִסְתַּכֵּל בִּפְנֵי נַעֲרָה. אֲבָל חִזֵק אֶת לִבּוֹ וְהֶחְלִיט לְהִסְתַּכֵּל בִּפְנֵי הַכַּלָה, אֲשֶר בִּמְהֵרָה תִהְיֶה אִשְתּוֹ וְהוּא יִהְיֶה בַעֲלָהּ. הֲרִי חוֹבָתוֹ הִיא לְהִסְתַּכֵּל בָּהּ. – הֶחְלִיט, אֲבָל לֹא קִיֵם אֶת הַחְלָטָתוֹ. לֹא יָכֹל לְקַיֵם אוֹתָהּ.

אֶל חֲדַר הַכַּלָה הוּבָא, וְאוֹתָהּ לֹא רָאָה. עָנָן שָחוֹר רָאָה בַחֶדֶר, וּבְתוֹךְ הֶעָנָן שֵדִים וּמַלְאֲכֵי חַבָּלָה וּצְלָמִים בִּידֵיהֶם, וְהֵם מְרַקְדִים סְבִיבוֹת כִּסֵא שָחוֹר, אֲשֶר עָלָיו יוֹשֶבֶת אֵיזוּ תְמוּנָה שְחוֹרָה, מְרַקְדִים וּמְכַרְכְּרִים, מִתְאַמְצִים לָגֶשֶת אֵלָיו וּמוֹשִיטִים אֵלָיו אֶת יְדֵיהֶם הַשְחוֹרוֹת, כְּאִלוּ הֵם אוֹמְרִים לַחֲטֹף אוֹתוֹ וְלִרְקֹד אִתּוֹ. נִבְהַל הֶחָתָן מְאֹד וְהֵתְחַמֵק מִן הַחֶדֶר וּבָרַח מִן הַבָּיִת.

רָאוּ, שֶאֵין הֶחָתָן בַּבַּיִת וְיָצְאוּ לְחַפְּשׂוֹ. חִפְּשׂוּהוּ וּמְצָאוּהוּ עוֹמֵד בְּפִנַת הֶחָצֵר, רוֹעֵד כֻּלוֹ וּבוֹכֶה.

כְּסָבוּרִים הָיוּ, שֶהֶחָתָן נִתְרַגֵש, כְּדֶרֶך כָּל חָתָן, שֶהוּא מִתְרַגֵש לִפְנֵי חֻפָּתוֹ, וְעַל כֵּן הוּא רוֹעֵד וּבוֹכֶה.

אָחֲזוּ בִזְרעוֹתָיו וֶהֱבִיאוּהוּ אֶל הַבַּיִת, וּלְהַרְגִיעֵהוֹ הִתְאַמָצוּ. אֲבָל הוּא לֹא פָסַק לִבְכּוֹת.

נִגַש אֵלָיו אָבִיו, דִבֵּר אֵלָיו קָשוֹת, רַכּוֹת וְהוּא כְלֹא שוֹמֵעַ. הוּא בוֹכֶה מֵאֵין הֲפוּגוֹת.

הִגִיעָה הַשָעָה לָלֶכֶת אֶל הַחֻפָּה וְהֶחָתָן עוֹדֶנוּ עוֹמֵד וּבוֹכֶה וּמִתְיַפֵּחַ.

הִכְנִיסָהוּ אָבִיו לְחֶדֶר מְיֻחָד וְיִסֵר אוֹתוֹ בִדְבָרָיו. לֹא אֵלֵך אֶל הַחֻפָּה! – אָמַר הֶחָתָן בְּהָחְלֵט מִתּוֹך בֶּכִי, וְאֶת דְבַר המַרְאֶה אֲשֶר רָאָה לֹא הִגִיד לְאָבִיו, כִּי יָרֵא פֶּן יִהְיֶה בְעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ.

שָמַע אָבִיו אֶת דְבָרָיו אֵלֶה וְהִתְקַצֵף וְאַחַת וּשְתַּיִם עַל לֶחְיוֹ הִכָּהוּ. – מַה זֶה עָלָה עַל לִבְּךָ, שוֹבָב?! – קָרָא אֵלָיו אָבִיו – כְּמַעֲשֵׂה הַפְּחוּתִים וְהָרֵיקִים שֶבֵּין הַבַּחוּרִים אַתָּה אוֹמֵר לַעֲשׂוֹת! הַכַּלָה לֹא טוֹבָה בְעֵינֶיךָ! בַּת יִשְׂרָאֵל אַתָּה אוֹמֵר לְבַיֵש!

וְהֶחָתָן בְּאַחַת:

– לֹא אֵלֵךְ אֶל הַחֻפָּה!

הִתְחִיל אָבִיו מִתְחַנֵן:

– הַכַּלָה וְכָל הַמְחֻתָּנִים יִתְבַּיְשוּ, וַאֲנִי עִם כָּל בְּנֵי מִשְפַּחְתִּי… אוֹי לְאוֹתָהּ בּוּשָה! מַה יֵאָמַר בָּעוֹלָם? בְּנוֹ שֶל הָרַב רַבִּי אַבְרָהָם אֱלִיעֶזֶר מִשֶבֶּרְשִין, הָעִלוּי הַגָדוֹל, כְּמַעֲשֶׂה הַפְּחוּתִים שֶבַּפְּחוּתִים עָשָׂה. בַּת יִשְׂרָאֵל בִּיֵש! מִן הַחֲתֻנָה שֶלוֹ, לִפְנֵי הַחֻפָּה בָּרָח! – רָאָה הָרַב רַבִּי אַבְרָהָם אֱלִיעֶזֶר, שֶאֵין דְבָרָיו אֵלוּ נִכְנָסִים אֶל לֵב בְּנוֹ וְתֵאֵר לְפָנָיו אֶת הָאֹשֶר הַשָמוּר לוֹ בְּבֵית חוֹתְנוֹ הַגְבִיר וְאֶת הָרָעָה הַגְדוֹלָה, הַצְפוּיָה לוֹ מִן הַמַעֲשֶׂה אֲשֶר הוּא אוֹמֵר לַעֲשׂוֹת:– כָּל הַהוֹד וְהֶהָדָר, כָּל הַמַחְמַדִים אֲשֶר בַּבַּיִת הַזֶה וְכָל עָשְרוֹ הַגָדוֹל שֶל הַגְבִיר לְךָ יִהְיוּ. בַּתּוֹרָה תוּכַל לַעֲסֹק בִּמְנוּחָה וּמִתּוֹךְ רְוָחָה. צְדָקָה לַעֲנִיִים תּוּכַל לְפַזֵר כְּחֶפְצֶךָ. אֲשְרֶיךָ בָעוֹלָם הַזֶה וְטוֹב לְךָ לָעוֹלָם הַבָּא. גַם לִי, אָבִיךָ, יִיטַב בַּעֲבוּרֶךָ. אַתָּה וְהַגְבִיר חוֹתֶנְךָ תּוּכְלוּ לְפַרְנְסֵנִי בְנַחַת וְגַם אֲנִי אֶעֱסֹק בַּתּוֹרָה מִתּוֹךְ רְוָחָה. אִם תִּבְרַח, אוֹי לְךָ וְאוֹי לְנִשְמָתֶךָ. אוֹי לְאָבִיךְ וְאוֹי לְנִשְמָתוֹ. הַחֶרְפָּה גְדוֹלָה. הַדַלוּת עֲצוּמָה וְנוֹרָאָה. אֶת מַלְבּוּשֵינוּ יִפְשוֹט הַגְבִיר מֵעָלֵינוּ. הֲרֵי הוּא הִתְקִין אוֹתָם לָנוּ. אֶת הַמַתָּנוֹת שֶנָתַן לָנוּ יִתְבַּע מֵאִתָּנוּ. בְּעֵרוֹם וּבְחֹסֶר כֹּל נִשָאֵר וּבַתּוֹרָה לֹא נוּכַל לַעֲסֹק.

וְהַיֵצֶר הָרָע בָּא גַם הוּא וְטָעָן:

– הֲרֵי כַמָה וְכַמָה פְעָמִים רָעַב לַלֶחֶם הָיִיתָ וְאֵין פּוֹרֵס לָךְ. אָבִיךָ עָנִי וְאֵין לוֹ כֹּל. עַל הָאָרֶץ יָשַנְתָּ וְחַיֵי צַעַר חָיִיתָ. עַכְשָו הֲרֵי כָּל טוּב לְפָנֶיךָ, וְאַתָּה, שוֹטֶה, אוֹמֵר לַעֲזֹב אֶת הַטוֹב וְלִבְחֹר בָּרָע?

וְאוּלָם אָז שָב וְנִצָב לְנֶגֶד עֵינָיו אוֹתוֹ הַמַרְאֶה, אֲשֶר רָאָה בַּחֲדַר הַכַּלָה: שֵדִים וּמַלְאֲכֵי חַבָּלָה מְרַקְדִים בְּתוֹךְ עָנָן שָחוֹר וּצְלָמִים בִּידֵיהֶם. נִמְלַךְ הֶחָתָן בְּדַעְתּוֹ וּפָסַק לִבְכּוֹת.

כְּסָבוּר אָבִיו, שְהִצְלִיחַ לְהַטוֹת בִּדְבָרָיו אֶת לֵב בְּנוֹ אֶל חֶפְצוֹ, וּמִיַד שָב אִתּוֹ אֶל הַחֶדֶר, שֶבּוֹ נֶאֶסְפוּ הַקְרוּאִים וְהַחֲתֻנָה הָיְתָה כַדָת וּכְיַד הַגְבִיר הַטוֹבָה עָלָיו. עָבְרוּ שִבְעַת יְמֵי הַמִשְתֶּה וְאָבִיו וְאִמוֹ שָבוּ שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב לְעִירָם. אָמְנָם רָאוּ, שֶבְּנָם עָצוּב תָּמִיד וְאֵינוֹ מְדַבֵּר עִם אִשְתּוֹ דָבָר, אֲבָל לֹא שָׂמוּ לֵב לַדָבָר הַזֶה, וְגַם הוֹרֵי הַכַּלָה לֹא הִתְבּוֹנָנוּ. – עוֹדֶנוּ נַעַר – אָמְרוּ בְלִבָּם – הוּא מִתְבַּיֵש.

עָבַר חֹדֶש, עָבְרוּ שְנֵי חֳדָשִים, וְהַ“נַעַר” יוֹשֵב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, מִתְפַּלֵל, נֶאֱנָח וְאֵינוֹ דוֹבֵר דָבָר. אִשְתּוֹ מְלֻבֶּשֶת בִּגְדֵי הוֹד וּמְקֻשֶטֶת בְּתַכְשִיטִים יְקָרִים וְהִיא מַגֶשֶת לוֹ מַעֲדַנִים, אֲבָל הוּא אֵינוֹ מִסְתַּכֵּל בָּהּ, אוֹכֵל רַק כְּדֵי לְהַחְיוֹת אֶת נַפְשוֹ וּמִתְאַנֵחַ.

אַנְשֵי הָעִיר בָּאִים אֵלָיו, חוֹלְקִים לוֹ כָבוֹד גָדוֹל, וְהוּא אֵינוֹ פוֹנֶה אֲלֵיהֶם. הֲרֵיהוּ יוֹשֵב וּמְעַיֵן הְּסֵפֶר, נֶאֱנָח דֹם וּמִתְעַצֵב.

וְהַיֵצֶר הָרָע בָּא אֵלָיו וּמְפַתֵּהוּ:

– שוֹטֶה, שוֹטֶה! לָמָה זֶה אַתָּה מוֹאֵס בַּטוֹב? כָּל חֲמֻדוֹת הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ הֵן. עֹשֶר, כָּבוֹד, גְדֻלָה וְתַעֲנוּגִים לְךָ נִתָּנוּ, וְאַתָּה, שוֹטֶה, מוֹאֵס בְּכָל אֵלֶה?

וְשוּב בָּא אוֹתוֹ הַמַרְאֶה וְנִצָב לִפְנֵי עֵינָיו.

– לֹא, לֹא! אֵינִי רוֹצֶה בְּכָל הַטוֹב הַזֶה – אָמַר אֶל לִבּוֹ וְהוֹסִיף לְהִתְנַהֵג כַּאֲשֶר הִתְנַהֵג עַד אָז וְלֹא עוֹד, אֶלָא שֶכַּאֲשֶר בָּאָה אִשְתּוֹ אֶל חַדְרוֹ וְהִיא מְקֻשֶטֶת בְּכָל מִינֵי קִשוּטִים, הַמַרְהִיבִים אֶת הָעַיִן, שָׂם אֶת שְתֵּי יָדָיו עַל עֵינָיו, לְבַל יִסְתַּכֵּל בָּהּ.

וְכַאֲשֶר אָרְכוּ הַיָמִים, וְהוּא לֹא הֵיטִיב אֶת דַרְכּוֹ חָשְבוּ הַגְבִיר וּבְנֵי בֵיתוֹ, שְהוּא חֲסַר דַעַת וְדָרְשׁוּ מִמֶנוּ, שֶיִתֵּן גֶט פְטוּרִין לְאִשְתּוֹ.

אָז פָּשַט רַבִּי יִצְחָק־יַעֲקֹב מֵעָלָיו אֶת הַמַלְבּוּשִׂים הַיְקָרִים וְחָלַץ מֵרַגְלָיו אֶת הַנְעָלוֹת הַטוֹבוֹת, אֲשֶר הִתְקִין לוֹ חוֹתְנוֹ וְגַם אֶת הַמַתָּנוֹת, אֲשֶר נָתְנוּ לוֹ הֵשִיב, נָתַן לְאִשְתּוֹ גֵט וּבִבְגָדִים קְרוּעִים וּנְעָלוֹת בָּלוֹת יָצָא עַד מְהֵרָה מִן הָעִיר.

וְהַיָמִים יְמֵי הַחֹרֶף, וְהַקֹר גָדוֹל מְאֹד מְאֹד. מִמַעְלָה יוֹרֵד שֶלֶג וּמִטְפָּחוֹת מִטְפָּחוֹת שְלֵמוֹת הוּא יוֹרֵד, וְטֶרֶם שֶהוּא מַגִיעַ לָאָרֶץ רוּחוֹת בָּאוֹת מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָעוֹלָם וּמְטַלְטְלוֹת אוֹתוֹ לְכַאן וּלְכַאן, כּוֹרְכוֹת אוֹתוֹ לְכַדוּר עָבֶה וְגָדוֹל, אֲשֶר רֹאשוֹ עַד הֶעָבִים מַגִיעַ וְסוֹבְבוֹת אִתּוֹ בְעִגוּל, מְפַזְרוֹת אוֹתוֹ וְשָבוֹת וְכוֹרְכוֹת וְסוֹבְבוֹת, עַד שֶׂהוּא מַגִיעַ לְשִפּוּלוֹ2 שֶל הָר, אוֹ לְאֵיזוֹ חוֹמָה וַהֲרֵיהוֹ נִפָּץ וּמִשְׂתָּרֵעַ עַל הָאָרֶץ.

אֵין בִּקְעָה, אֵין עֵמֶק וְאֵין נָחַל. כֻּלָם מְלֵאִים שֶלֶג, שֶעַד רָאשֵי הַגְבָעוֹת וְהֶהָרִים הֲרֵיהוּ מַגִיעַ. בְּאוֹתָהּ שָעָה הָלַךְ לוֹ יְהוּדִי צָעִיר לָבוּש בְּגָדִים קְרוּעִים וּנְעָלוֹת בָּלוֹת עַל רַגְלָיו, וְהוּא צוׁעֵד, נוֹפֵל מֵהַר לְבִקְעָה, מִגִבְעָה לְעֵמֶק, מֵאַדְמַת מִישוֹר אֶל פַּחַת, אֶל נַחַל מַיִם, נוֹפֵל וּמִשְתַּקֵעַ בְּתוֹךְ הַשֶלֶג וּבְתוֹךְ הַמַיִם שֶבַּנְחָלִים, נוֹפֵל וָקָם, גוֹרֵף בְּיָדָיו לְפָנָיו אֶת הַשֶלֶג וְצוֹעֵד הָלְאָה, הָלְאָה. לְאָן הוֹלֵךְ צָעִיר זֶה?

הוּא בְעַצְמוֹ אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְאָן הוּא הוֹלֵךְ, וְזֶה שְלֹשָה יָמִים הֲרֵיהוּ מְהַלֵךְ בְּתוֹךְ הַשְלָגִים וְהָרוּחוֹת הָרָעוֹת הַמְנַשְבוֹת בּוֹ מִכָּל הָעֲבָרִים וּמְטַפְּחוֹת עָלָיו בַּשֶלֶג וּבְקֹר. לֶחֶם לֹא אָכַל וּמָקוֹם לְהֵרָגֵעַ בּוֹ וּלְחַמֵם אֶת גוּפוֹ לֹא מָצָא. עַתָּה כְבָר הִגִיעַ הַלַיְלָה הַשְלִישִי לְנוּדוֹ בִישִימוֹן וַעֲדַיִן אֵין לוֹ תִקְוָה לִמְצֹא לוֹ אֹכֶל וּמָקוֹם לָלִין, וְכֹחוֹ כְבָר הוֹלֵךְ וְכָלֶה, בִּרְכָּיו כוֹשְלוֹת תַּחְתָּיו וְכָל גוּפוֹ כִמְעַט קָפָא מִקֹר.

פִּתְאֹם וְהִנֵה מֵרָחוֹק נִרְאָה לוֹ אֵיזֶה נִיצוֹץ, וְהַנִיצוֹץ מַבְהִיק וְקַרְנֵי אוֹר יוֹצְאוֹת מִמֶנוּ וְהֵן מִתְפַּשְטוֹת לְכָל הָעֲבָרִים, עוֹלוֹת לְמַעְלָה וְנִמְשָכוֹת עַד הָרָקִיעַ, יוֹרְדוֹת לְמַטָה וּמַגִיעוֹת עַד הַשֶלֶג, הַמְכַסֶה אֶת הָאָרֶץ. הַהֵלֶךְ הַצָעִיר חָגַר שְאֵרִית כֹּחוֹ וְהָלַךְ נֹכַח הַנִיצוֹץ. הָלַך וְאַחֲרֵי רְגָעִים לֹא רַבִּים בָּא אֶל בַּיִת קָטָן וָדַל, אֲשֶר מֵחַלוֹנוֹ הַקָטָן בָּקַע וְיָצָא אוֹתוֹ הַנִיצוֹץ.

דָפַק הַהֵלֶךְ עַל הַחַלוֹן, וְעַד מְהֵרָה נִפְתְּחָה דֶלֶת הַבַּיִת וְאִיש נוֹצְרִי, זָקֵן, יָצָא אֵלָיו וּבְסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת בִּקֵש מִמֶנוּ לְהִכָּנֵס אֶל הַבָּיִת. וּבַבַּיִת חַם, חַם מְאֹד, כְּבִימֵי הַקַיִץ, וְהַנֵרוֹת הַדוֹלְקִים בַּמְנוֹרָה אֲשֶר עַל הַשֻלְחָן מְפִיצִים אוֹר וְשָלֹש מִטוֹת מֻצָעוֹת עוֹמְדוֹת הָכֵן, כְּאִלוּ הוּכְנוּ לְקַבֵּל אוֹרְחִים עוֹבְרֵי דֶרֶךּ, אֲשֶר הִתְעַנוּ בַקֹר וּבַשֶלֶג, לְמַעַן אֲשֶר יַחֲלִיפוּ פֹה כֹּחַ, יֵחַמוּ וְייִטַב לָהֶם.

הַהֵלֶךְ נִכְנַס וְהָיָה בְעֵינָיו כְּאִלוּ נִמְלַט מִתּוֹךְ גֵיהִנוֹם וּבָא אֶל גַן הָעֵדֶן. הַחֹם נִכְנַס לְכָל אֵבָרָיו וְגִידָיו וְהִשְׂבִּיעַ אוֹתוֹ תַעֲנוּג לְאֵין קֵץ וְהָאוֹר הַצַח הִרְהִיב אֶת עֵינָיו.

וְהַזָקֵן הַנוֹצְרִי מְדַבֵּר אֵלָיו רַכּוֹת:

לִין פֹּה הַלָיְלָה פֹּה תִמְצָא מָנוֹחַ. שַל נְעָלֶיךָ הָרְטֻבּוֹת מֵעַל רַגְלֶיךָ, שֵב פֹּה לְיַד הַתַּנוּר וְיֵחַם לְךָ וּמַלְבּוּשֶיךָ הָרְטֻבִּים יִיבָשוּ. הַהֵלֶךְ עָשָׂה, כַּאֲשֶר אָמַר לוֹ בַעַל הַבַּיִת, וְהַלָז הוֹסִיף לְדַבֵּר אֵלָיו דִבְרֵי פִתּוּי:

– גַם לֶחֶם אַאֲכִילְךָ וְגַם חַמִים אַשְקֶה אוֹתְָךְ. אַחַר כַּךְ תִּשְכַּב פֹּה עַל אַחַת הַמִטוֹת, תָּנוּחַ, תִּישָׁן…

יָשַב לוֹ הַהֵלֶךְ לְיַד הַתַּנוּר וְנִסְתַּכֵּל סְבִיבוֹתָיו. נִסְתַּכֵּל וְרָאָה, וְהִנֵה כָּל כָּתְלֵי הַבַּיִת מְכֻסִים אֵיזוּ תְמוּנוֹת מוּזָרוֹת, אֲשֶר כְּמוֹתָן לֹא רָאָה מִיָמָיו, תְּמוּנוֹת וּצְלָמִים, וְהַתְּמוּנוֹת מֹשְׁכוֹת אֶת הַנֶפֶש וּמְפַתּוֹת לִכְרֹעַ לִפְנֵי הַצְלָמִים.

וּמִחוּץ חוֹדֵר אֶל הַבַּיִת קוֹל הָרוּחוֹת הַמְנַשְבוֹת, קוֹל שְרִיקָה נוֹרָאָה וַאֲיֻמָה וְקוֹל מַפַּץ הַשְלָגִים. וּבַבַּיִת חֹם וָאוֹר וּמִטָה מֻצַעַת, וְהַזָקֵן עוֹמֵד וּמְדַבֵּר רַכּוֹת:

– גַם לֶחֶם אַאֲכִילְךָ וְגַם חַמִים אַשְקְךָ וּבַמִטָּה תִשְׁכַּב וְתָנוּחַ.

– וּבְקֶרֶב הַהֵלֶךְ הַמֵעַיִם כַּחֲלִילִים הוֹמִים מֵרָעָב, וְהַזָקֵן הַנוֹצְרִי כְבָר פּוֹנֶה אֶל הַמְזָוֶה לְהָבִיא לוֹ לֶחֶם לֶאֱכֹל, אַךְ הַתְּמוֹנוֹת וְהַצְלָמִים, אֲשֶר עַל הַכְּתָלִים!..

וְהַיֵצֶר הָרָע, אֲשֶׁר בְּקֶרֶב הַהֵלֶךְ אוֹמֵר לוֹ:

– בָּרוּךְ אֱלֹהִים, אֲשֶר הֲבִיאֲךָ הֵנָה וְחָלַץ אוֹתְךָ מִצָרוֹתֶיךָ. אֱכוֹל מִן הַלֶחֶם, אֲשֶר יִתֵּן לְךָ הָאִיש הַטוֹב וְהַיָשָר הַזֶה וּשְתֵה מִן הַמַשְקֶה אֲשֶר יַשְקְךָ וְתַצִיל אֶת נַפְשְׁךָ מִמָוֶת, וְאַחֲרֵי כֵן תִּשְכַּב עַל הַמִטָה הַמֻצַעַת וְתָנוּחַ וְתַחֲלִיף כֹּחַ, וְאִם גַם תִּכְרַע לִפְנֵי הַתְּמוּנוֹת מָה הָרָעָה, אֲשֶר תַּעֲשֶׂה?

הַהֵלֶךְ קָם מִמְקוֹמוֹ, וְעַד אֲשֶר הִסְפִּיק הַזָקֵן לְהֵגִיש לוֹ לֶחֶם, קָפַץ וּפָרַץ לַחוּץ וְאֶת נְעָלָיו הִשְאִיר בַּבָּיִת.

הַָרַב רַבִּי אֱלִימֶלֶךְ יָשָב לוֹ בְבֵיתוֹ אֲשֶר בְּלִיזֶנְסְקְ תָּפוּס בְּמַחְשְבוֹתָיו. אַנְשֵי שְלוֹמוֹ וְתַלְמִידָיו, אֲשֶר הָיוּ מִשְתּוֹקְקִים תָּמִיד לָקַחַת מִפִּיו תוֹרָה, נִכְנְסוּ לְחַדְרוֹ, וְהוּא לֹא פָנָה אֲלֵיהֶם כְּלָל, כְּאִלוּ לֹא רָאָה אוֹתָם. פָּנָיו, אֲשֶר הָיוּ מְאִירִים תָּמִיד כְּאוֹר הַחַמָה, הֵפִיקוּ צַעַר, חֶמְלָה וְרַחֲמִים וּבְיָדָיו עָשָׂה תְנוּעוֹת מִתְּנוּעוֹת שוֹנוֹת. יֵש אֲשֶר הֱרִימָן לְמַעְלָה בִכְבֵדוּת, כְּאִלוּ הֵנִיף אֵיזֶה מַשָׂא: יֵש אֲשֶר הוֹשִיט אוֹתָן לְפָנָיו, כְּאִלוּ הָיָה מַרְאֶה בָּהֵן אֵיזֶה דָבָר, אוֹ מָקוֹם וְיֵש אֲשֶר שִלֵב אוׁתָן עַל לִבּוֹ, כְּאוֹמֵר: הָבָה וְנִרְאֶה אַחֲרִית דָבָר. –

כַּךְ עָשָׂה שְנֵי לֵילוֹת וְשְלֹשָה יָמִים. הַלַיְלָה הַשְלִישִי יָשַב הָרַבִּי עַל כִּסְאוֹ וְנָח מִתְּנוּעוֹתָיו, אַך נִסְתַּכֵּל לְפָנָיו, נִסְתַּכֵּל, כְּאִלוּ הִתְבּוֹנֵן לָדַעַת אֶת אֲשֶר יִקְרֶה.

פִּתְאֹם קָם מִמְקוֹמוֹ וְצָעַק בְּקוֹל גָדוֹל:

– רִתְמוּ הַסוּסִים! רִתְמוּ מְהֵרָה! מַהֲרוּ! אַל תִּתְמַהְמָהוּ!

תַּלְמִידָיו מִהֲרוּ וּפָקְדוּ עַל הָעֶגְלוֹן שֶל הָרַבִּי לִרְתֹּם אֶת הַסוּסִים אֶל הָעֲגָלָה, אַךְ הָרַבִּי הוֹסִיף וְזֵרַז אוֹתָם: – בְּגָדִים חַמִים, אַדֶרֶת שֵׂעַר וּנַעֲלַיִם קְחוּ! קְחוּ, אַל תִּתְמַהְמָהוּ! גַם בַּקְבּוּק יַיִן שָׂרוּף תִּקְחוּ, גַם תּוּפִינִים, אֲשֶר בְּלִי נְטִילַת יָדַיִם יֵאָכְלוּ – קָחוּ!

הַתַּלְמִידִים עָשׂוּ כַאֲשֶר אָמַר הָרַבִּי וְעַד מְהֵרָה יָשַב הָרַבִּי עַל עֶגְלָתוֹ וַאֲחָדִים מִתַּלְמִידָיו אִתּוֹ. וּמְנַשְבוֹת הָיוּ רוֹחוֹת קָרוֹת מִכָּל הָעֲבָרִים, וְעַמוּדֵי שֶלֶג הָיוּ מְרַקְדִים וּמְפַזְזִים בָּאֲוִיר, וְהַדֶרֶךְ חֲלַקְלַקָה וּמְלֵאָה חַתְחַתִּים וְהַסוּסִים צוֹעֲדִים וְנִכְשָלִים, וְהָרַבִּי מְזָרֵז אֶת הָעֶגְלוֹן!

– מַהֵר, מַהֵר! חוּשָה!

– לְֹאָן? – שָאַל הַָעֶגְלוֹן – לְאָן? – מַהֵר, מַהֵר! – מְזָרֵז הָרַבִּי – אֶל אֲשֶר יֵלְכוּ הַסוּסִים, יֵלְכוּ, אַךְ מַהֵר!

עָבְרוּ כִבְרַת אֶרֶץ, וְהִנֵה בְתוֹךְ עֲרֵמַת שֶלֶג נִצָב בָּחוּר יְהוּדִי וְהוּא יָחֵף וּמַלְבּוּשָיו אֲשֶר עָלָיו קַלִים וּקְרוּעִים, וְנוצְרִי זָקֵן מַחֲזִיק בּוֹ וּמֹשֵךְ אוֹתוֹ, וְהַבָּחוּר נֶאֱבָק אִתּוֹ וּמִתְאַמֵץ לְהִתְחַמֵק מִיָדָיו.


הָרַבִּי קָפַץ מַהֵר מִן הָעֲגַָלָה וְנִגַש אֶל הַזָקֵן הַנוֹצְרִי וּבִקֵש מִמֶנוּ, שֶיַעֲזוֹב אֶת הַבָּחוּר הַיְהוּדִי.

– לֹֹא אֶעֱזְבֵהוּ! – אָמַר הַזָקֵן הַנוֹצְרִי – אֵינִי רַשָאִי לְעָזְבֵהוּ.

הָרַבִּי, רַבִּי אֱלִימֶלֶךְ, הוֹסִיף וּבִקֵש:

– הַנַח לוֹ, הַנַח! –

וְכַאֲשֶר רָאָה הָרַבִּי, שֶבַּקָשוֹתָיו, אֵינָן מוֹעִילוֹת לְהַטוֹת אֶת לֵב הַזָקֵן לְחֶפְצוֹ, אָמַר לוֹ;

– לָמָה תַחְפּוֹץ בְּמוֹת הַבָּחוּר הַנָקִי הַזֶה בַּקוֹר? אַלְבִּישֵהוּ, אַנְעִילֵהוּ, אַשְקֵהוּ מְעַט יַיִן שָׂרוּף וְאַחֲרֵי כֵן תַּעֲשֶׂה אִתּוֹ כְחֶפְצֶךָ.

הַנוֹצְרִי הִסְכִּים וְתַלְמִידָיו שֶל הָרַבִּי הִלְבִּישוּ וְהִנְעִילוּ אֶת הַבָּחוּר וְהוֹצִיאוּ גַם אֶת בַּקְבּוּק יַיִן הַשָׂרוּף, אֲשֶר הֵבִיאוּ אִתָּם, וְהָרַבִּי מָסַךְ כּוֹס אַחַת וְהִשְקָה אֶת הַבָּחוּר. מָסַךְ כּוֹס שֵנִית וְנָתַן לַנוֹצְרִי הַזָקֵן. מָסַך כּוֹס שְלִישִית וּרְבִיעִית וְנָתַן אוֹתוֹ לְאוֹתוֹ נוֹצְרִי. נִכְנַס יַיִן וְיָצָא סוֹד.

הִתְחִיל הַנוֹצְרִי מְדַבֵּר אֶל לִבּוֹ:

– כְּבָר בָּטוּחַ הָיִיתִי, שֶהוּא, גְדוֹל הַכְּמָרִים, יֵהָנֶה בְכִפְלַיִם: בַּחֲצוֹת הַלַיְלָה תָבִיא הַנְזִירָה אֵלַי אֶת הַיְהוּדִיָה הַיְפֵהפִיָה מִקְרַסְנִיבְּרוֹד, וְצִפּוֹר זוֹ מֵאֵלֶיהָ בָּאָה אֶל הַמַלְכֹּדֶת!

– לוּלֵא בָאתֶם הֵנָה – אָמַר אֶל הָרַבִּי – כִּי עַתָּה חַג כָּפוּל הָיָה לָנוּ מָחָר: יְהוּדִיָה וִיהוּדִי הָיוּ נִכְנָסִים יַחְדָו לִבְרִית דָתֵנוּ!

הֶחֱזִיק הָרַבִּי בַבָּחוּר וְאָמַר לְהוֹשִיבוֹ עַל הָעֲגָלָה, אֲבָל הַנוֹצְרִי אָחַז בּוֹ גַם הוּא וְקָרָא:

– לֹֹא, לֹא אֶעֱזְבֵהוּ! אֵינִי רַשָׂאִי לְעָזְבֵהוּ! דָמִי בְרֹאשִי!

הֲרֵי לְכַךְ הוֹשִיב אוֹתִי גְדוֹל הַכְּמָרִים בְבַיִת זֶה. כָּל יְהוּדִי וִיהוּדִיָה הָרוֹצִים לְהִתְנַצֵר, אֶל הַבַּיִת הַזֶה יוּבְאוּ בָרִאשוֹנָה, לְמַעַן הַסְתֵּר אוֹתָם מִפְּנֵי הַיְהוּדִים הָאוֹרְבִים לָהֶם, וְגַם כָּל יְהוּדִי הַסָר אֶל הַבַּיִת, לֹא יִמָלֵט עוֹד מִשָם, עַד אֲשֶר יָמִיר אֶת דָתוֹ. עַתָּה, כַּאֲשֶר יָבֹא רֹאש הַכְּמָרִים אֵלַי מָחָר וְיִרְאֶה עִקְבוֹת רַגְלֵי אִיש בַּשֶלֶג, יָדַע, כִּי אִיש בָּא אֶל הַבַּיִת וְאִם לֹא יִמְצָאֵהוּ וַהֲרָגָנִי.

הָרַבִּי הוֹסִיף וּמָסַךְ כּוֹסוֹת אֲחָדוֹת לַזָקֵן וְהוֹכִיחַ לוֹ, שֶלֹא יִוָדַע לְאִיש דְבַר בֹּא הַבָּחוּר הַיְהוּדִי אֶל הַבַּיִת הַהוּא, כִּי הָרוּחוֹת הַמְנַשְבוֹת מְכַסוֹת אֶת עִקְבוֹת הָרַגְלַיִם אֲשֶר עַל הַשָלֶג.

– אֲבָל מִי זֶה וּמַה זֶה הֵבִיא אֶתְכֶם, יְהוּדִים, לְכַאן, לִמְקוֹם יְשִימוֹן, תֹּהוּ לֹא־דֶרֶךְ, בְּלֵיל קוֹר זֶה? – שָאַל הַנוֹצְרִי הַזָקֵן.

– רָאִיתִי בָחוּר אֻמְלָל זֶה בוֹרֵחַ יָחֵף וְכִמְעַט עֵרוֹם מִמָקוֹם שֶיֵש בּוֹ סַכָּנָה לְנִשְמָתוֹ וְיָצָאתִי לְהַצִילוֹ.

– רָאִיתָ! – קָרָא הַנוֹצְרִי – בְּתוֹךְ בֵּיתְךָ רָאִיתָ!

נָתַן הַנוֹצְרִי כָבוֹד וּבְרָכָה לֵאלֹהֵי הַיְהוּדִים וְצַדִיקָיו, וּפָנָה וְהָלַךְ לוֹ.

חָבַק הָרַבִּי אֶת הַבָּחוּר הַהֵלֶךְ, נָשַק אוֹתוֹ וְהוֹשִיבָהוּ אֶצְלוֹ עַל עֶגְלָתוֹ וֶהֱבִיאָהוּ לְבֵיתוֹ.

– שְנֵי נִסְיוֹנוֹת גְדוֹלִים נִתְנַסָה יַעֲקֹב־יִצְחָק זֶה – אָמַר הָרַבִּי לְתַלְמִידָיו, כְּשֶשָב עִם הַבָּחוּר לְבֵיתוֹ – וְהוּא עָמַד בָּהֶם. עָתִיד הוּא לִהְיוֹת רַבִּי גָדוֹל בְּיִשְׂרָאֵל. וְהָרַבִּי הוֹסִיף וְדִבֶּר אֶל לְבָבוֹ:

– עֲבוֹדָה קָשָה הָיְתָה לְפָנַי, קָשָה מְאֹד. כַּאֲשֶר נָפַל בְּדַרְכּוֹ, הֲקִימוֹתִיו, גָרַף אֶת הַשֶלֶג וְאֲנִי הָיִיתִי עוֹזֵר עִמוֹ. עַל הָרִים וּגְבָעוֹֹת הֶעֱלִיתִיו וְלָעֲמָקִים הוֹרַדְתִּיו. הוֹרֵיתִי לוֹ אֶת הַדֶרֶך, עַד שֶבָּא אֶל אוֹתוֹ הַבַּיִת. הֲרֵי הַקִטְרוּג שֶהָיָה עָלָיו בַשָמַיִם גָדוֹל הָיָה: בְּבַת יִשְׂרָאֵל מָאָס. רָאָה מַה שֶרָאָה, וּמַה בְּכַךְ? לְנַסוֹת הַָיָה מְחֻיָב וְאוּלַי הָיָה מַצְלִיחַ לַהֲשִיבָהּ מִדַרְכָּהּ הָרָעָה. בָּאוּ מְלִיצֵי יֹשֶר וְטָעָנוּ: כְּבָר הִיא מְשֻקָעָה בְכָל מִינֵי טֻמְאָה: וְזֶה שֶמָאַס בָּהּ, בְּתַעֲנוּגֵי הָעוֹלָם הַזֶה מָאַס וּבָחַר לְהֵעָנוֹת וְלִסְבּוֹל יִסוּרִים קָשִים וְרָעִים, וּבִלְבַד שֶיִתְרַחֵק מִן הַטֻמְאָה. וְהַמְקַטְרְגִים בְּשֶלָהֶם: לֹא נִסָה לְהוֹצִיא בַת יִשְׂרָאֵל מֵעוֹמֶק הַטֻמְאָה. וְהַדִין נִגְמָר: יִבָּחֵן עוֹד הַפַּעַם וְנִרְאֶה, אִם יַעֲמוֹד בְּנִסָיוֹן. בָּא אֶל אוֹתוֹ הַבַּיִת וַאֲנִי מִתְבּוֹנֵן הָיִיתִי: הֲיַעֲמוֹד בְּנִסָיוֹן? וְהוּא עָמַד בְּנִסָיוֹן, עָמָד!

הֲרֵי בַעַל הַנִסָיוֹן לְפָנֵינוּ! – קָרָא הַָרַבִּי לְתַלְמִידָיו.

* * * * *


לְמָחֳרַָת הַיוֹם הַהוּא הִתְגַָרוּ הַגוֹיִם בַּיְהוּדִים יוֹשְבֵי לִיזֶנְסְקְ: – יְהוּדִיָה יְפֵהפִיָה וַעֲשִירָה, בִּתּוֹ הַיְחִידָה שֶל הַגְבִיר רַבִּי יַעֲקֹב מִקְרַסְנִיבְּרוֹד וְכַלָתוֹ שֶל הָרַב רַבִּי אַבְרָהָם אֱלִיעֶזֶר מִשֶבֶּרְשִין נִכְנְסָה לְדָתֵנוּ. זֶה כְבָר הִכִּירָה אֶת גְדֻלַת אֱלֹהֵינוּ, וְעַתָּה בָרְחָה מִבֵּית אָבִיהָ. וְהַיְהוּדִים כָּבְשוּ אֶת פְּנֵיהֶם בַּקַרְקַע וְשָתָקוּ. מְשֻקָעָה הָיְתָה אוֹתָהּ מְשֻמֶדֶת בְּכָל שַעֲרֵי הַטוּמְאָה, עַד שֶגַם אוֹתוֹ קָדוֹש, רַבִּי יַעֲקֹב יִצְחָק, לֹא יָכוֹל עוֹד לְהַצִילָהּ. הַ“קְלִפָּה”3 שֶתָּקְפָה אוֹתוֹ עֲצוּמָה וְנוֹרָאָה הָיָתָה. וַי, וַי!..



  1. תּהו על קנקנו הסתכלו בכּדו, חקרו לדעת, אם הוא בּעל תורה  ↩

  2. תחתית, מורד,  ↩

  3. רוח הטומאה.  ↩

המלצות קוראים
תגיות