יוֹשֵב לוֹ הָרַבִּי בַבֹּקֶר בְּחַדְרוֹ וּפָנָיו הוֹלְכִים וּמִשְתַּנִים רֶגַע רָגַע. כְּבָר הִגִיעָה הַשָעָה, שֶבָּהּ הוּא רָגִיל תָּמִיד לְהִתְפַּלֵל בְּצִבּוּר, וְהוּא אִינוֹ יוֹצֵא מֵחֶדְרוֹ וְאַף מִכִּסְאוֹ אֵינוֹ זָז. סֵפֶר “הזֹהַר” פָּתוּחַ לְפָנָיו, וְהוּא אֵינוֹ מִסְתַּכֵּל בּוֹ.

רָאוּ הַחֲסִידִים מְקֹרָבָיו, שֶאֵינוֹ נִכְנָס לְבֵית־הַמִדְרָש בַּשָעָה הַקְבוּעָה לְהִתְפַּלֵל בְּצִבּוּר, וְחָרְדוּ וּבָאוּ אֵלָיו לִרְאוֹת מַה יוֹם מִיוֹמָיִם.

נִכְנְסוּ לְחֶדְרוֹ וְרָאוּ, וְהִנֵה פָנָיו מְפִיקִים צַעַר, אוֹ כַעַס, וְיָדָיו פְּשוּטוֹת כְּאָדָם הַמִתְפַּלֵא בְּשָעָה שֶהוּא שוֹמֵע דְבָרִים מוּזָרִים, מַתְמִיהִים. רֶגַע עוֹבֵר וְחֶדְוָה שׁוֹרָה עַל פָּנָיו, עַל שְׂפָתָיו מְרַחֵף שְׂחוֹק וְהוּא מְנַעֲנֵע בְּרֹאשוֹ, כְּאוֹמֵר: כַּךְ, כָּךְ! עוֹד רֶגַע וּפָנָיו מְלֵאִים זַעַם וְהוּא מֵרִים אֶת כַּפָּיו, כְּכוֹעֵס וּמִתְקַצֵף. רֶגַע מִשְנֵהוּ זוֹלְגוֹת ¹ עֵינָיו דְמָעוֹת וְהוּא מִתְנַעֲנֵעַ כְּמִתְחַנֵן. עוֹד רֶגַע וּפָנָיו צוֹהֲלִים מִשִׂמְחָה.

הַחֲסִידִים מִסְתַּכְּלִים וַחֲרֵדִים וּתְמֵהִים:

– מַה נִהְיָתָה?

פִּתְאֹם קָם הָרַבִּי מִמְקוֹמוֹ וַיֵרֶד אֶל בֵּית הַמִדְרָש. כְּסָבוּרִים הָיוּ הַחֲסִידִים, שֶעכְשָו יַתְחִיל בִּמְהֵרָה לְהִתְפַּלֵל .וּכְבָר אָחֲזוּ בְטַלִיתוֹתֵיהֶם וּתְפִלֵיהֶם וְאָמְרוּ לְהַתְחִיל בִּתְפִלָה. אֲבָל הָרַבִּי קָרָא אֲלֵיהֶם:

– נַמְתִּין לְר' יִשְׂרָאֵל, הַהוֹלֵךְ וּבָא.

וְר' יִשְׂרָאֵל – כָּל הַחֲסִידִים הָיוּ מַכִּירִים אוֹתוֹ. בַּעַל קוֹמָה וּבַעַל צוּרָה הָיָה, זְקָנוֹ מְגֻדָל וְכֻלוֹ נָאֶה, וְעָשְרוֹ גָדוֹל מְאֹד מְאּד. כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב לָרֹב מְאֹד וּמָמוֹן רַב הָיוּ לוֹ בְתוֹךְ בֵּיתוֹ הַגָדוֹל, אֲשֶר בִּקְצֵה הָעִיר וּמַטְמוֹנֵי זָהָב, אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָלִיוֹת לְאֵין מִסְפָּר. אַף־עַל־פִּי כֵן תָּמְהוּ הַחֲסִידִים, כַּאֲשֶר שָמְעוּ מִפִּי הָרַבִּי, שֶהוּא אוֹמֵר לְהַמְתִּין, עַד שֶיָבֹא ר' יִשְׂרָאֵל זֶה: שֶהֲרֵי מֵעוֹלָם לֹא הָיָה הָרַבִּי נוֹהֵג לְהַמְתִּין וְשֶלֹא לְהִתְפַּלֵל, עַד שֶיָבֹא אֲפִילוּ אֶחָד מִבַּעֲלֵי רוּחַ־הַקֹדֶש, אֲשֶר הָיוּ מַרְבִּים לְבַקֵר אֶת הָרַבִּי, וְעַכְשָו הוּא מַמְתִּין לְאִיש עָשִיר!

וְהָרַבִּי חוֹזֵר וְאוֹמֵר:

– נַמְתִּין לְר' יִשְׂרָאֵל, נַמְתִּין! הוּא הוֹלֵךְ, עוֹד מְעַט וְיָבֹא.

עָבְרוּ רְגָעִים אֲחָדִים וְר' יִשְׂרָאֵל נִכְנַס אֶל בֵּית הַמִדְרָש, וּבְבֶהָלָה נִכְנָס. פָּנָיו הָיוּ אֲדֻמִים, זְקָנוֹ פָרוֹעַ, פִּיו פָּתוּחַ וְעֵינָיו תּוֹעוֹת לְכַאן וּלְכָאן. בִּקְפִיצָה נִגַש אֶל הָרַבִּי. נִכָּר הָיָה בוֹ, שֶהוּא רוֹצֶה לְסַפֵר דְבַר־מָה. אֲבָל הָרַבִּי קָרָא אֵלָיו:

– עַכְשָו נִתְפַּלֵל, נִתְפַּלֵל. וְאַתָּה, ר' יִשְׂרָאֵל, הִתְפַּלֵל אִתָּנוּ.

אַחֲרֵי הַתְּפִלָה שוּב נִגַש ר' יִשְׂרָאֵל אֶל הָרַבִּי וּפָתַח פִּיו וּפָשַט אֶת יָדָיו. נִכָּר הָיָה, שְדָבָר חָשוּב הוּא רוֹצֶה לְסַפֵּר. אֲבָל הָרַבִּי הִפְרִיעָהוּ גַם הַפַּעַם מִסַפֵּר וְאָמָר:

– שְׂתוֹק וַאֲנִי אֲסַפֵּר, אֲסַפֵּר יוֹתֵר מִמָה שֶאַתָּה יוֹדֵעַ, הַרְבֵּה יוֹתֵר.

בְּבֵית הַמִדְרָש קָמָה דֻמִיָה, אַךְ ר' יִשְׂרָאֵל שוּב פָּתַח אֶת פִּיו וּפָשַט אֶת יָדָיו, כִּי לֹא יָכוֹל לַעֲצוֹר בְּרוּחוֹ, וְקָרָא:

– הַסַכָּנָה!… אֲבָל הָרַבִּי הֵרִים אֶת יָדוֹ וְהִשְתִּיקָהוּ:

– לְהִתְפָּאֵר לְפָנַי אַתָּה רוֹצֶה! – אָמַר אֵלָיו הָרַבִּי – דָבָר גָדוֹל מְאֹד עָשִׂיתָ!… רוֹצֶה אַתָּה לְסַפֵּר לָנוּ, שֶכָּל הָעִיר נִמְלְטָה מִמָוֶת בִּגְלָלֶךָ, שֵבְּהוֹנְךָ, מַטְמוֹנֶיךָ וְכָל רְכוּשְךָ הִצַלְתָּ אֶת כֻּלָנוּ. לֹא חַסְתָּ וְלֹא חָמַלְתָּ עַל עָשְרֶךָ!… אֱמֶת הַדָבַר. אֲבָל אֵינְךָ יוֹדֵעַ, מַה מְאֹד גָדוֹל הָיָה הַקִטְרוּג בַּשָמַיִם בִּגְלַל הַמַעֲשֶׂה הַטוֹב הַזֶה, אֲשֶר עָשִׂיתָ. סַמָאֶל בְּעַצְמוֹ עָמַד לִפְנֵי כִסֵא הַכָּבוֹד וְלָמַד קַטֵיגוֹרִיָה.

שָמְעוּ הַחֲסִידִים הַנֶאֱסָפִים בְּבֵית הַמִדְרָש אֶת דִבְרֵי הָרַבִּי וְחָרְדוּ מְאֹד, אֲבָל הָרַבִּי פָנָה אֶל רַבִּי יִשְׂרָאֵל וְאָמָר:

– עַתָּה אִם אַתָּה רוֹצֶה לְסַפֵּר, סַפֵּר נָא, וַאֲנִי אֲסַפֵּר אַחֲרֶיךָ אֶת אֲשֶר אַתָּה לֹא רָאִיתָ וְלֹא שָמָעְתָּ. הִתְחִיל ר' יִשְׂרָאֵל לְסַפֵּר בְּבֶהָלָה:

– בְּרֹאש גְדוּד צָבָא גָדוֹל שָלֵם בָּא שַׂר אֶחָד, צוֹרֵר יִשְׂרָאֵל, וְנִכְנַס אֶל הָעִיר, וּלְהַשְמִיד, לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד נִכְנָס. פָּגַע בָּרִאשוֹנָה בְּבֵיתִי וְנִכְנָס אֵלָיו וְחֶרֶב שְלוּפָה בְּיָדוֹ. נִכְנְסוּ אַחֲרָיו חֵילוֹתָיו וְשָלְפוּ גַם הֵם אֶת חַרְבוֹתֵיהֶם לַהֲרוֹג וּלְהַשְמִיד… נָפַלְתִּי לָאָרֶץ מֵרֹב אֵימָה… הִתְחַנַנְתִּי אֶל הַשָׂר: "חֲמָל נָא! כָּל אֲשֶר לִי קַח, אַךְ בָּנוּ אַל תִּגַע!… וְהוּא אָמַר: “אֶהֱרוֹג אֶתְכֶם, אֶת כָּל הַיְהוּדִים אֶהֱרוֹג וְאַחַר כַּךְ אֶקַח אֶת כָּל אֲשֶר לָכֶם!” וַאֲנִי שַבְתִּי וְהִתְחַנַנְתִּי: “יֵֶש לִי כֶסֶף וְזָהָב וּמָמוֹן רָב, קַח, קַח לְךָ, אַךְ נִשְמָתֵנוּ אַל תִּקַח!”… וְהוּא אָמַר: “לֹא, אֶת כֻּלְכֶם אֶהֱרוֹג!”… אָמַרְתִּי לוֹ: “מַה בֶּצַע בְּדָמֵנוּ? יֶש לִי מַטְמוֹנִים רַבִּים, אִם לֹא תַהַרְגֵנוּ, אֶמְסוֹר לְךָ גַם אֶת הַמַטְמוֹנִים הָאֵלֶה”. שָמַע הַשַָׂר וּמִיַד נַעֲשָׂה רַךְ וְאָמָר: “הַב, יְהוּדִי, הַב! לֹא אֶהֱרוֹג!” – רָאִיתִי, שְהוּא חוֹמֵד אֶת מַטְמוֹנַי וְאָמַרְתִּי לוֹ: “הִשָבַע לִי, שֶלֹא תַהֲרוֹג שוּם יְהוֹדִי וְלֹא תַעֲשֶה רָעָה לְשוּם יְהוּדִי וְאֶתֵּן לְךָ אֶת מַטְמוֹנַי”. וְהַשַר נִשְבָּע. לָקַח אֶת כָּל כְּלֵי הַכֶּסֶף וְהַזָהָב שֶלִי, אֶת כָּל מָמוֹנִי וּמַטְמוֹנֵי הָאֲבָנִים הַטוֹבוֹת וְהַמַרְגָלִיוֹת וְהָלַךְ לוֹ. גָמַר ר' יִשְׂרָאֵל לְסַפֵּר, וְהָרַבִּי סִפֵּר כַּדְבָרִים הָאֵלֶה: בְּשָעָה שֶר' יִשְׂרָאֵל אָמַר לַשָׂר שֶיִתֵּן לוֹ כָּל אֲשֶר לוֹ עָמַד סַמָאֵל וְקִטְרֵג:

– אֶת רְכוּשוֹ, רְכוּש יִשְׂרָאֵל, הוּא מוֹסֵר לְרָשָע!

בָּאוּ מַלְאָכִים, מְלִיצֵי יֹשֶר, וְהֵשִיבוּ:

– פִּקוּחַ נְפָשוֹת!…

עָנָה סַמָאֵל וְאָמַר:

– כַּמָה עֲנִיִים גוֹוְעִים בָּרָעָב וּבַקֹר יָכֹל הָיָה עָשִׂיר זֶה לְהַצִיל מִמָוֶת בְּהוֹנוֹ הַגָדוֹל, וְלֹא הִצִיל. עַכְשָו, כַּאֲשֶר סַכָּנַת מָוֶת בָּאָה עָלָיו, מִיַד הוּא נוֹטֵל אֶת הוֹנוֹ וּמוֹסֵר אוֹתוֹ לָרָשָע!

הַשִיבוּ מְלִיצֵי־יֹשֶר וְאָמָרוּ:

– אִלְמָלֵא מָסַר, הָיָה עוֹבֵר עֲבֵרָה גְדוֹלָה: עַל הַמִצְוָה “וְנִשְמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשוֹתֵיכֶם” הָיָה עוֹבֵר.

נִשְתַּתֵּק סַמָאֵל רֶגַע וְאַחַר כַּךְ שָב וְקִטְרֵג:

– רִבּוֹנוֹ שֶל עוֹלָם, הִסְתַּכֵּל, הִסְתַּכֵּל אַתָּה בִכְבוֹדְךָ וּבְעַצְמֶךְ: הוּא מִשְתַּטֵחַ לִפְנֵי הָרָשָע. אוֹתְךָ, רִבּוֹנוֹ שֶל עוֹלָם, שָכָח. אֵינוֹ מִתְפַּלֵל אֵלֶיךָ, אֵינוֹ נוֹדֵר בִּלְבָבוֹ לְחַלֵק אֶת מַטְמוֹנָיו לַעֲנִיִים. אֶלָא לִפְנֵי רָשָע הוּא מִתְחַנֵן וְלוֹ הוּא מוֹסֵר אֶת מַטְמוֹנָיו. כְּלָיָה! בַּחֶרֶב וּבַדָם! אָז קָם רַעַש. שְׂרָפִים וְאוֹפַנִים נֶחְפְּזוּ בַחֲרָדָה, עוֹרְרוּ אֶת הָאָבוֹת. פִּתְאֹם נִשְמַע קוֹל מַשַק כַּנְפֵי כְרוּבִים וְקוֹל בּוֹקֵעַ, עוֹלֶה וּמַכְרִיז:

– פַּנוּ מָקוֹם! זְכוּת הַצָלַת כַּמָה וְכַמָה נַפְשוֹת יִשְׂרָאֵל נִתְגַלְגָלָה!

נִרְתַּע הַקַטִיגוֹר לְאָחוֹר וְהָאָבוֹת נִתְמַלְאוּ שִׂמְחָה.

– אָדָם מִיִשְׂרָאֵל הִצִיל קְהִלָה שְלֵמָה מִמָוֶת, הוּא נַעֲשָׂה עָנִי וְהִצִיל, וְזֶה בָא וְדוֹרֵש לְהָבִיא כְלָיָה עַל כָּל בָּנֵינוּ, בִּגְלַל מַעֲשֶׂה טוֹב וְחֶסֶד זֶה! – אָמְרוּ הָאָבוֹת.

וְהַמְקַטְרֵג שָב וְקִטְרֵג:

– גוּפוֹת הִצִיל וּנְפָשוֹת אִבֵּד. הֲרֵי ר' יִשְׂרָאֵל לֹא “אָדָם מִיִשְׂרָאֵל” סְתַּם הִנֵהוּ. חָשוּב הוּא מְאֹד בֵּין הַיְהוּדִים. הָרַבִּי מִלוּבְּלִין מְכַבֵּד אוֹתוֹ. מִמֶנוּ יִרְאוּ וְכֵן יַעֲשׂוּ כֻלָם!

– אַדְרַבָּה, יַעֲשׂוּ, יַעֲשׂוּ! – הֵשִיבוּ הָאָבוֹת – יִמְסְרוּ אֶת כָּל הוֹנָם לְמַעַן הַצִיל אֶת בָּנֵינוּ מִן הַמָוֶת!

וְסַמָאֵל עוֹמֵד וְטוֹעֵן:

– אוֹתְךָ, רִבּוֹנוֹ שֶל עוֹלָם, יִשְכָּחוּ, לֹא יִתְפַּלְלוּ אֵלֶיךָ כַאֲשֶר תָּבֹא עֲלֵיהֶם צָרָה. לֹא בְךָ יִבְטְחוּ, אַךְ בְּעֹשֶר, בְּמָמוֹן, בְּמַטְמוֹנִים. לֹא אוֹתְךָ יְהַלֵלוּ, אֶלָא אֶת הַכֶּסֶף וְהַזָהָב. אֵין שׂוֶה לְהַנִיחָם. כְּלָיָה, בַּחֶרֶב וּבַדָם!…

שָמַע הַמַלְאָךְ מִיכָאֵל, וּמִיָד טָס וְשָב וְהֵבִיא אִתּוֹ הֲמוֹנֵי נְשָמוֹת שֶל קְדוֹשִים וּטְהוֹרִים, עוֹלָלִים וְיוֹנְקִים, זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת, וְהִצִיג אוֹתָן לִפְנֵי כִסֵא הַכָּבוֹד וְאָמָר: – אִלְמָלֵי רַבּוּ בֵין הַיְהוּדִים אֲנָשִים, שֶאֵינָם חָסִים עַל הוֹנָם וּבוֹחֲרִים לִהְיוֹת עֲנִיִים, וּבִלְבַד שֶיַצִילוּ אֶת אֲחֵיהֶם מִמָוֶת, לֹא הָיוּ כָל אֵלוּ נֶהֱרָגִים בְּאַכְזְרִיוּת נוֹרָאָה בִידֵי רְשָעִים מְרַצְחִים. וַהֲמוֹנֵי הַנְשָמוֹת עוֹנוֹת אַחֲרָיו:

– כַּךְ, כָּךְ!

וּזְכוּת הַצָלַת נְפָשוֹת עוֹמֶדֶת לִפְנֵי כִסֵא הַכָּבוֹד וַהֲדָרָה וְהַקָדוֹש־בָּרוּךְ־הוּא רוֹאֶה וְנֶהֲנֶה.

וְסַמָאֵל עוֹדֶנוּ עוֹמֵד וּמְקַטְרֵג:

– וְהַתְּפִלוֹת, הַתְּהִלוֹת, וְהַתִּשְבָּחוֹת לֹא תִשָמַעְנָה עוֹד! וּמִיכָאֵל מֵשִיב וְאוֹמֵר:

– יִתְפַּלָלוּ, יְהַלֵלוּ, יְשַבֵּחוּ. הֲרֵי הַיְהוּדִים מְלֻמָדִים² בְּצָרוֹת הֵם, וְהִנָם יוֹדְעִים, שֶבְּלִי עֶזְרָתְךָ לֹא יוֹעִיל כָּל עֹשֶר לְהַצִילָם. יִתְפַּלֵלוּ, וְגַם ר' יִשְׂרָאֵל בְּעַצְמוֹ יֵתְפַּלֵל. יִתְפַּלֵל תֵּכֶּף.

– נִרְאֶה, נִרְאֶה! – אָמַר סַמָאֵל מִתּוֹךְ הֶכְרָח.

וְהָרַבִּי סִיֵם אֶת סִפּוּרוֹ:

– מַמְתִּינִים הָיִינוּ לְךָ, ר' יִשְׂרָאֵל. לֹא הִתְפַּלַלְנוּ, לֹא יָכֹלְנוּ לְהִתְפַּלֵל, עַד שְבָּאתָׂ. הִתְפַּלַלְתָּ אִתָּנוּ וְסַמָאֵל שָׂם בְּעָפָר פִּיו וְנִשְתַּתֵּק.