רקע
גרשום שופמן
אל הים, אל הים...
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה

אוהב ונאהב, בין ראיון לראיון, אץ המאושר אל הים. חש, שרק הוא, הים, יבין לו עתה, בהתקפת־אושר זו. רק הוא, הים, יענה ללבו העולה על גדותיו.

בסערה פנימית, כבושה, התנענעה הסטיכיה, ליטפה והחליקה למשעי את שפת היבשה הזרועה צדפים. גלי אהבה היו אלה, דכיי אושר.

שיכרה המולה המתוקה, האדירה, ושוב לא היה תמהון: מהיכן כל היש הזה? מהיכן, מהיכן הכל מסביב? לא היה תמהון. אהבת בראשית מסתתרת מאחורי כל אלה, אֵם האהבות, והיא היא המחוללת, והיא היא המנענעת…

בראשית היתה האהבה!

כן, המאושר, בעלות לבו על גדותיו, הריהו אץ אל הים, אל הים – אבל עתים גם… האומלל – –


המלצות קוראים
תגיות