יצאה לאור מהדורה עברית חדשה של הבסט־סלר העולמי, אשר הטביע את חותמו על תולדות האנושות ועתידה ביתר שאת מאשר גילוי הצד האחורי של הירח. כתוב במודעת המו"ל, שעד עכשיו נמכרו עשרים וחמישה מיליון טפסים של “הטיפול בתינוק ובילד” לד*ר ספּוֹק, שהוא, אם כן, אביהם האמיתי של חמישים מיליון ילדים, שהרי על כל טופס מספרו גדלו, לפחות, שני צאצאים עוד לפני שראו את אור העולם המזופת הזה ועד לרגע שמולידיו חדלו לגלות ענין בהתנהגותם, מתוך ידיעה ברורה שכל נסיונות החינוך היו לשווא.
מספרים, כי ד“ר ספּוֹק, שהוא עצמו כבר סבא, הכריז ברגע של חולשה, כי עתה היה כותב פרקים רבים בצורה אחרת, אך דבר זה לא היה משנה מאומה: גורלם של מיליונים כבר נחרץ לפי עצתו. ד”ר ספּוֹק הוא כאלוהים לכל אם צעירה, אליו היא פונה בכל עת צרה (מי כבר פונה לאלוהים כשאין לו צרות?) ואת דבריו היא קוראת בדבקות של תפילה.
זה מתחיל עוד בימי ההריון הארוכים, כאשר האם לעתיד מחליטה לעשות משהו למען השכלתה האמהית וקונה את ד"ר ספּוֹק (שני טפסים נוספים מקבלת היא במתנה אחרי הלידה). ברגע שהיא מגיעה לתיאור המפורט שנותן הרופא המהולל למחלות הילדים הרבות, העלולות לפגוע ברך הנולד, עובר לה החשק לאמהות. אבל אז בדרך־כלל כבר מאוחר מדי.
בבית היולדות, לאחר שהאם הצעירה עמדה על מידת הצביעות שבסברות המהלכות על תענוגות היניקה, היא מתחילה לעיין ברשימה המפורטת של הכלים הדרושים, לדעת ד“ר ספּוֹק, להזנת תינוק: סירים, דליים, משפכים, ספלים, כפות, בקבוקים, קערות, כוסות והכל סטרילי, היגייני וגם נקי. יש אמהות שבשלב ההתלהבות הראשונה באמת ממלאות אחרי כל הוראותיו של ד”ר ספּוֹק ומרתיחות אפילו את תנור הגז שעליו מרתיחים את הדלי שבו מרתיחים את הבקבוקים. עיניהן נפקחות בדרך־כלל ברגע שלא נשאר להן עוד זמן להאכיל את הפעוט או שאיזה רופא בעל שכל ישר מגלה להן, שדווקא עודף סטריליות עלול להתנקם בילד בגיל מאוחר יותר, כאשר ייהפך לכדור משחק בידי לגיונות חידקים.
התינוק אדום, התינוק ירוק, התינוק מקיא, התינוק מגהק, התינוק צווח, התינוק בוכה – ומה אומר ד“ר ספּוֹק? בדרך־כלל אין הוא אומר דברים מהפכניים, ועצתו השכיחה ביותר היא לקרא לרופא, אבל הוא עוזר לקצר את הזמן עד לבואו. ויש דבר מרגיע בעצם העובדה, שד”ר ספּוֹק מכיר את כל הצרות והמצבים הלא־נעימים הפוקדים יצור אנוש בימי חייו הראשונים, ושאת לא האם היחידה בעולם, המתייסרת בכל יסורי גידול בנים.
ד“ר ספּוֹק מתערב בחיי המשפחה יותר מן הגרועות בחמיות. לתת מוצץ? לא לתת מוצץ? סבתא א' בעד מוצץ, סבתא ב' נגד מוצץ, אבא בעד מוצץ, כדי שתהיה יותר מנוחה, אמא נגד, בגלל בעיות ההרתחה. ובכן, מה אומר ד”ר ספּוֹק? הוא, כאיש נבון, לא אומר, לא כן ולא לא: אפשר לתת, אבל לא צריך לתת. הכל מרוצים וד"ר ספּוֹק צודק תמיד.
אך חשיבותו הגדולה של ד"ר ספּוֹק היא בהגדרת “התקופה”. התינוק צורח כל יום ארבע שעות ללא הפסק? זו תקופה. התינוק מתעורר עשר פעמים בלילה? זו תקופה. התינוק לא אוכל מאומה? זו תקופה. הפעוט שובר כל מה שבא תחת ידו? זו תקופה. הילד זורק את עצמו על המדרכה מרוב כעס? זו תקופה. תקופה – פירושה זמן מוגבל, פרק זמן חולף. ובאמת הכל חולף. בגיל עשרים יודע כל בחור לאכול בכפית וכל בחורה חדלה לבכות בלילות.
שעתו האמיתית של ד“ר ספּוֹק מגיעה בעת מחלה – נאמר נזלת. פותחים את ד”ר ספּוֹק בידיים רועדות… נזלת… נזלת… יכולה להיות הצטננות… או התחלת מחלה… חצבת… אדמת… שיתוק… גזזת… גרענת. צריך רק לדעת איזה מין נזלת זו. קוראים לרופא והוא אומר בדיוק אותו הדבר: צריך לחכות ולראות איזה מין נזלת זו. כרגיל, ד"ר ספּוֹק תמיד צודק.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.