באמת, למה לנו לדבר על כסף. יש דברים חשובים יותר בחיים. האשראי, למשל, כלומר האימון שנותנים הבריות בכסף שאיו לך. משום כך אסור לעשות חובות קטנים מדי. הם מעידים על הכנסות דלות, רמת־חיים ירודה והתמוטטות כלכלית. חוב גדול, לעומת זאת, הוא רק סימן לחוסר אמצעים זמני, שיבוא בהקדם על תיקנו.

מאד לא נעים לעבור ברחוב ולדעת: במכבסה אני חייב 12.50 ל"י, לירקן 5.30 ועוד שלושה תירסים, לסנדלר 65 גרוש, באטליז בעד הבשר הטחון מיום שישי ולחלבן שמונה־עשר בקבוקים. חוב של אלף לירות בבנק מעיק הרבה פחות מחמישה חובות של עשר לירות כל אחד. ראשית כל, לא פוגשים את מנהל הבנק כל בוקר. אבל את החלבן כן. שנית, נוהגים הבנקים לשלוח את התראותיהם באמצעות הדואר, שעה שבעלי החנויות מופיעים באופן אישי בשבע וחצי בבוקר. ונסה נא להשליך את בעל המכולת לפח אשפה כפי שעשית במכתב הבנק!

חובות קטנים יכולים להרשות לעצמם רק אנשים בעלי כליות בריאות: מי שסובל ממוסר, מוטב שישדוד בנק. בכל אופן, במגע יומיומי עם בעל החוב יש לשמור על כמה כללי ברזל: אסור בהחלט להתחמק מפגישה עמו, לקפוץ לתוך אוטובוס דוהר או להיעלם בפתח של בית ברגע שדמותו מופיעה באופק. אסור לחכות עד שישים לך מארב כדי לומר לך: אדון קלוצקין, אתה עוד חייב לי עשרים לירות מהשנה שעברה. להיפך – עליך לגשת אליו בקו ישר, בפנים זוהרות ובחיוך כובש לבבות, לברך אותו לשלום במיטב הקסם שלך, ולפני שיספיק להוציא את הקיטור מפיו, לומר לו: אתה ודאי שכחת, אבל אני עוד חייב לך עשרים לירות! אני זוכר. רק חבל, שכרגע אין אצלי כסף קטן. מחר אקפוץ אליך. אתה בבית אחרי שבע וחצי? בכל אופן מאד שמחתי לראות אותך. ואחר־כך אתה מתרחק בצעדים קלים של איש חסר דאגות. עשית מצווה: חיזקת לבו של איש אשר איבד את אמונו באדם.

בכלל: אל תמהר בפרעון החובות. הזמן פועל לטובתך. יכול לשחק לך המזל ובעל החוב ימות מיתה חטופה בלי להשאיר אחריו רשימת הנכסים שלו. או הוא עלול להסתבך בעסק פלילי, ולא יהיה בו עוד הכוח המוסרי לדרוש כסף מאיש חף מפשע. ואם יש לו עצבים רעועים, הוא עלול גם להתייאש. בכל אופן, לעולם לא כדאי לאבד את התקווה ולשלם. ובעיקר: אל תיבהל מהתראות. המלווים כסף, ובעיקר בריבית הבנקאית המקובלת (+ קומיסיה + דמי שירות + הוצאות משרדיות + תשלום ביטוח + דמי נסיעה + מס שעשועים) אינם ששים להגיש תביעה משפטית. ואפילו אם מלווה אחד ברוב תמימות־נעוריו יפנה לבית־הדין – עד שהעסק יגיע לבירור, יעברו שנתיים, אחר־כך אפשר לחלות והבירור יידחה. עד למתן פסק־הדין עוברות שלוש שנים. בינתיים יורד ערך הלירה – ואפילו הפסדת במשפט, הרווח הוא שלך.

דע לך, כל עוד אתה זקוק לכסף, ידו של בעל הנכסים על העליונה: הוא הנותן לך לחכות בחדר־ההמתנה או בבית־קפה, הוא הקובע את התנאים והוא המדבר אתך מלמעלה. אבל אתה עוד תתנקם בו – רק שיתן את הכסף. אחר־כך הוא ירוץ ויחפש אותך ויחכה ויבקש ויתחנן. אולי עשה לך טובה כשנתן לך את ההלוואה, אבל אם אתה מחזירה לו, אתה עושה לו טובה גדולה כפליים.

דומה ההלוואה לחכמה גנובה: כל שאתה מחזיק בה יותר זמן, כן אתה משתכנע שהיא שלך. כעבור כמה שנים היא הופכת לחלק בלתי־נפרד של אישיותך. מה זה, בעצם, שלי־שלך? אוצרות הטבע קניין האנושות הם. וממה עושים כסף? מהטבע. בעיקר מטבע רע. ובכלל, אם יש למישהו כה הרבה כסף, שהוא יכול להרשות לעצמו להלוות לאחרים, פירושו של דבר, כי אינו זקוק לו. ויש עוד מאה טעמים נגד פרעון החובות ורק אחד בעד: כדי שתוכל לעשות חובות גדולים יותר.