רקע
דבורה בארון
שלא בפניו ובפניו

בתוך הטרקלין יושבים הם, כל בני הבית, ומשוחחים.

הבת, היושבת אצל החלון, מקפלת מעט את המסך ומבטת החוצה.

– למה הנך מתבוננת כל כך הרבה החוצה? – שואל האב.

– הס, אבי! – אומרת הבת, הנה איזאק מאירוביץ עומד פה על המפסעה1 אצל ביתנו. כנראה, נמלך הוא בלבו, הַיכנס לביתנו אם לא.

– אורח הגון! – קראו כל בני הבית, ילך לעזאזל!

– ומה? – שאל האב, העבר את ביתנו?

– האינך שומע – ענתה הבת ביאוש – הלא חולץ הוא בפרוזדור את הערדלים… הוא נכנס.

הוא נכנס! אמרו כֻלם באי־רצון.

– ובודאי גם ארוחת הצהריים יאכל אתנו… – כועסת בעלת הבית.

– ארוחת הצהרים עוד יאכל! – כועס האב.


* * *


– צפרא טבא! – אומר מאירוביץ בעברו את הסף בגִלוי ראש.

– צפרא טבא! צפרא טבא! עונים כֻלם בפנים מסבירות – אורח הגון! אורח הגון!

– בודאי אין לכם פנאי עתה לקבל אורחים – אומר מאירוביץ.

– חלילה! – עונים כֻלם, איך אפשר שאין פנאי לקבל אורחים ועוד אורח הגון כמוך, שבכל עת ובכל שעה חביב אתה עלינו.

– האמֵן לנו, אדוני מאירוביץ, כי כבר התגעגענו עליך – אומרת בעלת הבית.

– מאד נעים! עונה מאירוביץ.

– ומדוע באמת לא בִּקַרת עת רבה כזאת בביתנו? – שואלת הבת.

– פנאי לא היה לי, רזא פבלובנא, מצטדק מאירוביץ. אקוה, כי תסלחו לי!

– אי אפשר למחול על דבר כזה – אומרת רזא.

אבל עתה לא נניחך עוד, עד שתאכל אתנו ארוחת הצהרים, אומרת בעלת הבית.

– בודאי אתנו תאכל ארוחת הצהרים – אומר גם בעל הבית.


  1. מפסעה – מדרכה.  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.