רקע
שלמה ניצן
הַצַּיִּד הָרִאשׁוֹן
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: יבנה; תש"ל 1969

 

א. הַחֲנִית הָרִאשׁוֹנָה

סוֹף־סוֹף הִגִּיעַ הָאָבִיב גַּם לַכְּפָר הַקָּטָן אֲשֶׁר בְּאַלַסְקָה. הַשֶּׁמֶשׁ, שֶׁכִּמְעַט כָּל יְמֵי הַחֹרֶף הִסְתַּתְּרָה לָהּ הַרְחֵק מֵעֵבֶר לֶהָרִים, הֵגִיחָה עַתָּה וְהִתְרוֹמְמָה גָּבֹהַּ בַּשָּׁמַיִם. קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ חָדְרוּ מִבַּעַד לַקֶּרַח הַכָּחֹל־אָפֹר וּפֹה וָשָׁם כְּבָר נִרְאוּ מִתַּחְתָּיו מֵי הַיָּם. הַשָּׁמַיִם הָיוּ כְּחֻלִּים מְאֹד וְהַשֶּׁלֶג הַנָּמֵס וְהוֹלֵךְ הֶחֱזִיר אֶת קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ.

הִגִּיעוּ יְמֵי הָאָבִיב לַכְּפָר, וְתוֹשָׁבָיו הִתְעוֹרְרוּ לְחַיִּים. הַגְּבָרִים, הַנָּשִׁים וְאַף הַיְלָדִים — כֻּלָּם הִתְרוֹצְצוּ טְרוּדִים וַעֲסוּקִים. אֲפִלּוּ הַכְּלָבִים הָיוּ נוֹבְחִים מִשִּׂמְחָה מִשֶּׁאַךְ הִרְגִּישׁוּ בִּתְכוּנַת הַצַּיִד הַגְּדוֹלָה הָרוֹחֶשֶׁת בַּכְּפָר.

קוֹנוּק סִיַּע בִּידֵי אָבִיו לִגְרוֹר אֶת הַקַּיַק שֶׁלָּהֶם — דּוּגִית קְטַנָּה עֲשׂוּיָה מֵעוֹר שֶׁל כַּלְבֵי־יָם — אֶל הַמִּזְחֶלֶת הָאֲרֻכָּה. הוּא עָבַד בִּשְׁקִידָה וְחָשׁ גַּאֲוָה בְּלִבּוֹ עַל שֶׁאָבִיו הִפְקִיד בְּיָדָיו עֲבוֹדַת־גְּבָרִים זוֹ, וְהוּא אֵינוֹ אֶלָּא בֶּן שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שָׁנָה בִּלְבַד. אוֹתָהּ שָׁעָה אָרְזָה אֲחוֹתוֹ בַּת־הָעֶשֶׂר כְּלֵי אֹכֶל וְצַלָּחוֹת בְּאַרְגַז־הַמַּסָּעוֹת.

הַיָּמִים הָאֵלֶּה, יְמֵי הַהֲכָנָה לְצֵיד הַלִּוְיְתָנִים הַגְּדוֹלִים, הֵם הַיָּמִים הַנִּפְלָאִים בְּיוֹתֵר בַּשָּׁנָה. בְּבוֹא הָאָבִיב הָיוּ לַהֲקוֹת הַלִּוְיְתָנִים חוֹלְפוֹת בְּסָמוּךְ לַכְּפָר, בְּדַרְכָּן אֶל הָאוֹקְיָנוֹס הַשָּׁקֵט, וְיָמִים רַבִּים קֹדֶם־לָכֵן הָיוּ צַיָּדֵי הַלִּוְיְתָנִים, מְשַׁפְּצִים אֶת דּוּגִיּוֹת הַקַּיַק שֶׁלָּהֶם, מְנַקִּים אֶת הַמְּשׁוֹטִים, מַתְקִינִים אֶת הַחֲנִיתוֹת וּמְכִינִים אֶת הַצֵּידָה לַדֶּרֶךְ.

קוֹנוּק סִיַּע לְאָבִיו, וְשָׂרָה אֲחוֹתוֹ — לְאִמָּהּ. מִיּוֹם לְיוֹם גָּבְרָה הִתְרַגְּשׁוּתָם. בֹּקֶר־בֹּקֶר הָיָה קוֹנוּק מַבִּיט בְּכִלְיוֹן־עֵינַיִם עַל־פְּנֵי הַיָּם הַקָּפוּא.

וְהִנֵּה — הֶאָח! — הַבֹּקֶר נִשְׁקַף מֵרָחוֹק פַּס מַיִם כָּחֹל וְגוּשֵׁי קֶרַח גְּדוֹלִים צָפִים בּוֹ. בַּמָּקוֹם הַהוּא הִתְהַוְּתָה פִּרְצָה בַּקֶּרַח, דֶּרֶךְ־מַעֲבָר לַלִּוְיְתָנִים.

כְּהֶרֶף־עַיִן מִהֲרוּ הָאֶסְקִימוֹסִים אֶל דּוּגִיּוֹת הַקַּיַק שֶׁלָּהֶם הַמֻּנָּחִים עַל הַמִּזְחָלוֹת. עַתָּה אָסוּר לְאַבֵּד אַף לֹא רֶגַע אֶחָד. אִם יַעֲלֶה בְּיָדָם לָצוּד הַרְבֵּה לִוְיְתָנִים, יִהְיוּ חָפְשִׁים מִדְּאָגָה לְמָזוֹן בְּמֶשֶׁךְ יָמִים רַבִּים. עוֹרָם וְעַצְמוֹתֵיהֶם שֶׁל הַלִּוְיְתָנִים יְמַלְּאוּ אֶת כָּל שְׁאָר מַחְסוֹרָם.

שָׂרָה הִגִּישָׁה לְאָבִיהָ אֶת אַרְגַּז הַמַּסָּעוֹת וְכֵן אֹהֶל קָטָן וּבִגְדֵי שֵׁנָה חַמִּים. אַף הִיא, כְּאָחִיהָ, הָיְתָה נִרְגֶּשֶׁת וּשְׂמֵחָה, שֶׁהַשָּׁנָה הִסְכִּים אָבִיהָ לְצָרְפָהּ לְמַסַּע הַצַּיִד, יַחַד עִם קוֹנוּק אָחִיהָ.

כַּאֲשֶׁר עָמְדוּ לִרְתּוֹם אֶת הַכְּלָבִים לְמִזְחָלוֹת, הִתְפַּלֵּא קוֹנוּק שֶׁאָבִיו אֵינֶנּוּ פּוֹסֵחַ עַל טוֹטוֹ.

— מַה תּוֹעֶלֶת תִּצְמַח לָנוּ מֵהַכַּלְבָּה הַזְּקֵנָה הַזֹּאת?! — קָרָא קוֹנוּק בְּתַרְעֹמֶת — אֵין הִיא מְטִיבָה לָרוּץ וְאַךְ לְטֹרַח תִּהְיֶה עָלֵינוּ.

— מוּבָן שֶׁנִּקַּח אֶת טוֹטוֹ אִתָּנוּ — הֵשִׁיב אָבִיו בְּרֻגְזָה — הַכַּלְבָּה הַזֹּאת הִיא חֲכָמָה וּנְבוֹנָה, כְּשֵׁם שֶהִיא זְקֵנָה. טוֹטוֹ לֹא הֶחֱסִירָה אַף מַסַּע צַיִד אֶחָד, וְגַם הַפַּעַם אֵין בְּדַעְתִּי לְהַשְׁאִירָהּ כָּאן.

— אַבָּא צוֹדֵק — לָחֲשָׁה שָׂרָה, בְּלַטְּפָה רַכּוֹת אֶת רֹאשָׁהּ הַגָּדוֹל שֶׁל הַכַּלְבָּה הַזְּקֵנָה — לֹא נוּכַל לָצֵאת בִּלְעָדֶיהָ.

קוֹנוּק נִשְׁתַּתֵּק וְלֹא אָמַר דָּבָר. כַּעֲבֹר שָׁעָה קַלָּה חָשׁוּ הַצַּיָּדִים אֶל מִזְחֲלוֹתֵיהֶם וּבְקוֹל תְּרוּעָה וְצָהֳלָה עָקְרוּ כֻּלָם בְּבַת־אַחַת מִמְּקוֹמָם וְשָׂמוּ פְּנֵיהֶם לְעֵבֶר פִּרְצַת הַמַּיִם הַכְּחֻלָּה אֲשֶׁר לְיַד הָאֹפֶק.

הַכְּלָבִים מָשְׁכוּ אֶת הַמִּזְחָלוֹת מֵאֲחוֹרֵיהֶם, קוֹנוּק וְשָׂרָה וַאֲבִיהֶם רָצוּ לְיָדָן. שָׂרָה הִרְהֲרָה עַל הָעוּגִיּוֹת הַטְּעִימוֹת שֶׁתֹּאפֶה בָּאֹהֶל, וְקוֹנוּק — עַל הַלִּוְיְתָנִים הַגְּדוֹלִים וְעַל חֲנִיתוֹ הַחֲדָשָׁה, הַמֻּטֶּלֶת מוּכָנָה וּמְזֻמָּנָה עַל אַחַת הַמִּזְחָלוֹת. כָּל־כָּךְ שְׁקוּעִים הָיוּ בְּהִרְהוּרֵיהֶם וּבַחֲלוֹמוֹתֵיהֶם, עַד כִּי לֹא הִבְחִינוּ כְּלָל שֶׁשְּׁאָר הַמִּזְחָלוֹת הִתְרַחֲקוּ בֵּינָתַיִם מֵהַמִּזְחֶלֶת שֶׁלָּהֶם.

לְפֶתַע קָרָא אֲבִיהֶם בְּקוֹל וְעָצַר אֶת הַכְּלָבִים: טוֹטוֹ הַזְּקֵנָה הָיְתָה צוֹלַעַת עַל רַגְלָהּ וּמְפַגֶּרֶת אַחַר שְׁאָר הַכְּלָבִים.

— רַגְלָהּ הִתְנַפְּחָה מְאֹד — אָמַר אָבִיו שֶׁל קוֹנוּק לְאַחַר שֶׁבָּדַק אֶת הַכַּלְבָּה — אֵין לָנוּ בְּרֵרָה, עָלֵינוּ לְהָאִיט אֶת הַמַּסָּע.

— כַּלְבָּה מִסְכֵּנָה —לָחֲשָׁה שָׂרָה. קוֹנוּק הֶחֱרִישׁ. הוּא הָיָה מְרֻגָּז וּבוּשָׁה כִּסְּתָה אֶת פָּנָיו עַל הַדְּבָרִים שֶׁהִשְׁמִיעַ הַבֹּקֶר בִּגְנוּתָהּ שֶׁל טוֹטוֹ.

הֵם הִתְקַדְּמוּ עַתָּה לְאִטָּם וּשְׁאָר הַמִּזְחָלוֹת הִרְחִיקוּ מְאֹד וְכִמְעַט שֶׁלֹּא נִרְאוּ עוֹד. מִשֶּׁהִגִּיעוּ, כַּעֲבֹר שָׁעָה אֲרֻכָּה, לִשְׂפַת הַפִּרְצָה הַכְּחֻלָּה, כְּבָר נְטוּיִים הָיוּ שָׁם אֹהָלִים רַבִּים. אֲבָל רַק הַנָּשִׁים וְהַיְלָדִים הָיוּ בָּהֶם. הַצַּיָּדִים עַצְמָם הִפְלִיגוּ בְּדוּגִיּוֹת הַקַּיַק שֶׁלָּהֶם בְּמֵי הַפִּרְצָה, לְעֵבֶר הַלִּוְיְתָנִים. אָזְנֵיהֶם קָלְטוּ קוֹלוֹת יְרִיָּה רְחוֹקִים וּפֹה וָשָׁם הִבְחִינוּ עֵינֵיהֶם בִּזְנַב לִוְיָתָן מִזְדַקֵּר כְּמוֹ הַר מִתּוֹךְ הַמַּיִם.

חִישׁ מַהֵר הִתִּירוּ קוֹנוּק וְאָבִיו אֶת הַכְּלָבִים וְהֵקִימוּ אֶת הָאֹהֶל בִּשְׁבִיל שָׂרָה. אַחַר־כָּךְ נָטְלוּ בִּידֵיהֶם אֶת הַחֲנִיתוֹת וּשְׁאָר כְּלֵי הַצַּיִד, הֶחֱלִיקוּ אֶת דּוּגִית הַקַּיַק לְתוֹךְ הַמַּיִם, קָפְצוּ לְתוֹכָהּ וֶהֱשִׁיטוּהָ בִּמְהִירוּת כְּדֵי לְהַדְבִּיק אֶת הַדַּיָּגִים הָאֲחֵרִים.

גּוּשֵׁי קֶרַח גְּדוֹלִים צָפוּ בַּפִּרְצָה הַגְּדוֹלָה וּבֵינֵיהֶם הוֹפִיעוּ וְנֶעֶלְמוּ חֲלִיפוֹת הַלִּוְיְתָנִים. אַךְ הִבְחִינוּ הַדַּיָּגִים בְּלִוְיָתָן, הָיוּ יוֹרִים בּוֹ מֵרוֹבֵיהֶם.

מִשֶּׁקָּרְבּו אֲלֵיהֶם קוֹנוּק וְאָבִיו, רָאוּ וְהִנֵּה הֵם מַקִּיפִים לִוְיָתָן גָּדוֹל בַּחֲצִי גֹּרֶן וּמְטִילִים בּוֹ אֶת חֲנִיתוֹתֵיהֶם. הַלִּוְיָתָן הִתְנַשֵּׂא מְלוֹא אָרְכּוֹ, סָב אָחוֹרָה וְנִמְלַט יָשָׁר לְעֵבֶר הַדּוּגִית שֶׁל קוֹנוּק וְאָבִיו. כְּהֶרֶף־עַיִן הִשְׁמִיט אָבִיו שֶׁל קוֹנוּק אֶת הַחֲנִית שֶׁבְּיָדוֹ וְאָחַז בַּמָּשׁוֹט, כְּדֵי לְהַרְחִיק בִּמְהִירוּת אֶת דּוּגִיתָם הַקְּטַנָּה מִדַּרְכּוֹ שֶׁל הַלִּוְיָתָן, לְבַל יַהַפְכֶנָּה. אֲחוּז־בֶּהָלָה חָתַר בְּכָל כֹּחוֹ, אוּלָם…

אָמְנָם, הִתְקָרֵב הַלִּוְיָתָן אֲלֵיהֶם, אַךְ קוֹנוּק הֵטִיל בּוֹ בְּכָל הַכֹּחַ אֶת חֲנִיתוֹ הַחֲדָשָׁה, מֵעָצְמַת הַתְּנוּפָה, הוּטַל קוֹנוּק אֶל חַרְטֹם הַדּוּגִית, לְיַד אָבִיו.

בֵּינְתָיִם הִתְקָרְבוּ שְׁאָר הַצַּיָדִים בְּדוּגִיּוֹת הַקַּיַק שֶׁלָּהֶם וְכֻלָּם הֵטִילוּ עַתָּה אֶת חֲנִיתוֹתֵיהֶם בַּלִּוְיָתָן.

הַלִּוְיָתָן נָצוֹד — הַלִּוְיָתָן הָרִאשׁוֹן בְּעוֹנַת הַצַּיִד שֶׁל הַשָּׁנָה. וַחֲנִיתוֹ שֶׁל קוֹנוּק הָיְתָה הַחֲנִית הָרִאשׁוֹנָה שֶׁפָּגְעָה בּוֹ.


 

ב. טוֹטוֹ — הַכַּלְבָּה הַזְּקֵנָה וְהַנְּבוֹנָה

לְמָחֳרַת הַיּוֹם נָשְׁבָה רוּחַ עַזָּה וְאָבִיו בִּקֵּשׁ מֵקּוֹנוּק לְהִשָּׁאֵר עִם שָׂרָה בָּאֹהֶל הַקָּטָן. גַּם טוֹטוֹ, שֶׁרַגְלָהּ הִתְנַפְּחָה מְאֹד, נִצְטַוְּתָה לְהִשָׁאֵר עִמָּהֶם עַל שְׂפַת הַפִּרְצָה.

וְכָכָה נִשְׁאֲרוּ שָׂרָה, טוֹטוֹ וְקוֹנוּק בְּמַחֲנֵה הָאֹהָלִים הַקָּטָן וְעָקְבוּ אַחַר הַצַּיָּדִים שֶׁהִפְלִיגוּ בְּדוּגִיּוֹתֵיהֶם לְעֵבֶר הַלִּוְיְתָנִים.

בִּנְטוֹת הַיּוֹם גָּבְרָה הָרוּחַ וְהָיְתָה לְסוּפָה עַזָּה. הַקֶּרַח נָאַק וְחָרַק וְנִבְקַע גּוּשִׁים־גּוּשִׁים. מְבֹהָלִים וּמְפֻחָדִים נִצְטוֹפְפוּ קוֹנוּק וַאֲחוֹתוֹ וְטוֹטוֹ בְּתוֹךְ הָאֹהֶל.

לְפֶתַע הִתְחִיל הַקֶּרַח לַחֲרוֹק וְלָנוּעַ תַּחְתֵּיהֶם וְהָאֹהֶל מֵעַל רֹאשָׁם הִתְנַדְנֵד בְּחָזְקָה כְּמוֹ תֹּרֶן שֶׁל אֳנִיָּה. קוֹנוּק וַאֲחוֹתוֹ יָצְאוּ הַחוּצָה לִרְאוֹת מַה קָּרָה…

הֵם לֹא יָכְלוּ לְהוֹצִיא הֶגֶה מִגֹּדֶל הָאֵימָה: גּוּשׁ הַקֶּרַח, עָלָיו נָטוּי הָיָה אָהֳלָם, נִתַּק מִמִּקְשֵׁה־הַקֶרַח הַגָּדוֹל וּבֵינָם לְבֵין מַחֲנֵה הָאֹהָלִים הִתְהַוָּה פַּס מַיִם מִתְרַחֵב וְהוֹלֵךְ!

וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁהָרוּחַ הָעַזָּה סָחֲפָה אֶת גּוּשׁ הַקֶּרַח הַקָּטָן שֶׁלָּהֶם הַרְחֵק לְתוֹךְ מֵי הַפִּרְצָה.

מַה יַעֲשׂוּ כָּעֵת?

שָׂרָה הַקְּטַנָּה פָּרְצָה בְּבֶכִי. — אַל תִּבְכִּי, עָלֵינוּ לִהְיוֹת אַמִּיצִים. מֻכְרָחִים. אֵין לָנוּ בְּרֵרָה אַחֶרֶת — אָמַר קוֹנוּק — הָהֵם שָׁם בַּמַּחֲנֶה יִשְׁלְחוּ לָנוּ אֶל־נָכוֹן סִירָה לְהַצִּילֵנוּ! כֹּה אָמַר קוֹנוּק, כְּדֵי לְהַרְגִּיעַ אֶת אֲחוֹתוֹ הַקְּטַנָּה, אֲבָל בֶּאֱמֶת יָדַע כִּי בְּמַחֲנֵה־הָאֹהָלִים לֹא נוֹתְרָה אַף לֹא דּוּגִית אַחַת. וְהַדַּיָּגִים הִרְחִיקוּ מְאֹד בְּתוֹךְ הַפִּרְצָה וְהַלַּיְלָה יוֹרֵד וְעוֹד מְעַט יְכַסֶּה הַחשֶׁךְ אֶת הָאָרֶץ…

רֵאשִׁית־חָכְמָה חִזֵּק קוֹנוּק כָּל דָּבָר אֲשֶׁר עַל גּוּשׁ הַקֶּרַח שֶׁלָּהֶם, לְבַל יִשְׁטְפוּהוּ הַגַּלִּים וְהַסּוּפָה. בְּסַךְ־הַכֹּל הָיָה לָהֶם הָאֹהֶל, בִּגְדֵי־הַשֵּׁנָה הַחַמִּים, מְלַאי קָטָן שֶׁל מָזוֹן וְכַמּוּבָן — טוֹטוֹ הַחוֹלָה.

חָלְפָה שָׁעָה וְעוֹד שָׁעָה. הַסּוּפָה שָׁכְכָה, אֲבָל הַקֹּר נִתְחַזֵּק מְאֹד. הֵם הִסְתַּכְּלוּ הַחוּצָה וְלֹא רָאוּ אֶלָּא אֶת הַפַּס הַלָּבָן שֶׁל קֶרַח־הַחוֹף, וְאֶת הַגְּבָעוֹת שֶׁמֵּאֲחוֹרָיו.


עמ 46.png

הַשֶּׁמֶשׁ שָׁקְעָה וְחָזְרָה וְזָרְחָה לְמָחֳרַת הַיּוֹם. הַקֹּר הָיָה עַז בְּהַרְבֵּה מֵאֲשֶׁר בַּיּוֹם הַקּוֹדֵם.

הָרוּחוֹת טִלְטְלוּ אוֹתָם סָמוּךְ לַחוֹף אֲבָל מִיָּד אַחַר־כָּךְ גָּרְפוּ אוֹתָם בַּחֲזָרָה אֶל הַמֶּרְחָבִים שֶׁל הַפִּרְצָה. מִשֶּׁיָּרַד עֲלֵיהֶם הַלַּיְלָה הַשֵּׁנִי, אָזַל כָּל מְלַאי הַמָּזוֹן. מְכֻרְבָּלִים וּצְנוּפִים כְּשֶׁהֵם רְעֵבִים וְקוֹפְאִים מִקֹּר, נִרְדְּמוּ הָאָח וְהָאָחוֹת בְּתוֹךְ הָאֹהֶל הַנָּטוּי עַל פְּנֵי גוּשׁ הַקֶּרַח הַקָּטָן, הַצָּף וּמִטַּלְטֵל עִם זִרְמֵי הָרוּחַ.


קוֹנוּק הִתְעוֹרֵר בְּדִמְדּוּמֵי הַלַּיְלָה — לֵיל אָבִיב צְפוֹנִי — וּתְחִלָּה לֹא יָדַע הֵיכָן הוּא נִמְצָא. אוּלָם אָז שָׁמַע אֶת טוֹטוֹ נוֹבַחַת בִּשְׁאֵרִית כֹּחָהּ מִחוּץ לָאֹהֶל, וְחָשׁ אֵלֶיהָ. הַכַּלְבָּה רָבְצָה עַל שְׂפַת הַקֶּרַח וְנָבְחָה כָּל הַזְּמַן, כְּאִלּוּ קָרְאָה לְעֶזְרָה אוֹ כְּאִלּוּ בִּקְּשָׁה לוֹמַר מַשֶּׁהוּ.

קוֹנוּק הִשְׁתּוֹפֵף לְיַד הַכַּלְבָּה וְהִבְחִין כִּי בְּמֶשֶׁךְ הַלַּיְלָה הִתְהַוְּתָה שִׁכְבַת קֶרַח חֲדָשָׁה מִסָּבִיב לַגּוּשׁ שֶׁלָּהֶם. כַּאֲשֶׁר קוֹנוּק הִשְׁתּוֹפֵף לְיָדָהּ, הִתְרוֹמְמָה הַכַּלְבָּה וְהִפְסִיעָה בִּזְהִירוּת עַל פְּנֵי שִׁכְבַת הַקֶּרַח הַחֲדָשָׁה. לְפֶתַע עָמְדָה, הִסְתַּכְּלָה אֲחוֹרַנִּית, כְּאִלּוּ הִזְמִינָה אוֹתוֹ לֵילֵךְ בְּעִקְּבוֹתֶיהָ. אַחַר־כָּךְ הִפְסִיעָה עוֹד פְּסִיעוֹת אֲחָדוֹת לְהַרְאוֹת לוֹ שֶׁהַקֶּרַח אֵיתָן, “הַאֻמְנָם יִשָֹׂא אוֹתָנוּ הַקֶּרַח הֶחָדָשׁ וְלֹא יִתְבַּקֵּעַ? — הִרְהֵר קוֹנוּק — הֲרֵי לֹא יִתָּכֵן שֶׁהַקֶּרַח אֵיתָן וְחָזָק בְּכָל מָקוֹם בְּמִדָּה שָׁוָה?! הֲתוּכַל טוֹטוֹ לְהַדְרִיךְ אוֹתָנוּ? כַּלְבָּה נְבוֹנָה הִיא, אֲפִלּוּ הִיא זְקֵנָה וְצוֹלַעַת”.

וְהוּא הֵעִיר אֶת שָׂרָה וּמָשַׁךְ אוֹתָהּ אַחֲרָיו. לְאַט־לְאַט, כְּשֶׁהֵם שְׁפוּפִים עַל אַרְבַּעְתָּם, הִתְקַדְּמוּ קוֹנוּק וְשָׂרָה בִּזְהִירוּת רַבָּה אַחֲרֵי הַכַּלְבָּה הַזְּקֵנָה וְהַצּוֹלַעַת, הַמְגַשֶּׁשֶׁת לִפְנֵיהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ. שִׁכְבַת הַקֶּרַח הַחֲדָשָׁה הָיְתָה דַּקָּה וַחֲלָקָה מְאֹד וְנִרְאֶה הָיָה, כִּי בְּזֶה הַרֶגַע יִפְּלוּ לְתוֹךְ הַמַּיִם הַקָּרִים.

בִּזְהִירוּת־בִּזְהִירוּת פִּלְּסָה טוֹטוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ לִפְנֵיהֶם. בְּקשִׁי רַב גָּרְרָה אֶת עַצְמָהּ; סָפֵק זוֹחֶלֶת, סָפֵק מְדַדָּה עַל אַרְבַּע. כָּל הַזְּמַן הָיְתָה מְרַחְרַחַת לְפָנֶיהָ אֶת הַקֶּרַח, פּוֹנָה לְכָאן וּלְכָאן, נֶעֱצֶרֶת וּמַמְשִׁיכָה חֲלִיפוֹת.

קוֹנוּק אִבֵּד כָּל חוּשׁ לַזְּמַן הַחוֹלֵף. רַגְלָיו וְיָדָיו קָפְאוּ וְאַךְ בְקשִׁי יָכוֹל הָיָה לְהַנִיעַ אוֹתָן. שָׂרָה בָּכְתָה חֶרֶשׁ, אַךְ קוֹנוּק מָשַׁךְ אוֹתָהּ בִּשְׁאֵרִית כֹּחוֹתָיו אַחֲרָיו.

לְפֶתַע שָׁמְעוּ קוֹלוֹת, כְּאִלּוּ מִתּוֹךְ חֲלוֹם. הֵם הוֹסִיפוּ לִזְחוֹל וְעַד־מְהֵרָה חָשׁוּ מִתַּחְתֵּיהֶם חֶלְקַת סֶלַע.

כָּכָה הִגִּיעוּ בְּשָׁלוֹם אֶל הַיַבָּשָׁה. בִּזְכוּתָהּ שֶׁל טוֹטוֹ, כַּמּוּבָן, טוֹטוֹ הַזְּקֵנָה, הַצּוֹלַעַת, הַחוֹלָה. — טוֹטוֹ בֶּאֱמֶת כַּלְבָּה נְבוֹנָה מְאֹד — זֶה הָיָה הַמִּשְׁפָּט הָרִאשׁוֹן שֶׁאָמַר קוֹנוּק, כַּאֲשֶׁר רָאָה אֶת אָבִיו נִצָּב לְיָדוֹ.

— אָכֵן, וְגַם נֶאֱמָנָה — הוֹסִיף הָאָב — יוֹם וָלַיְלָה חִפַּשְׂנוּ אַחֲרֵיכֶם. לוּלֵא נְבִיחוֹתֶיהָ שֶׁל טוֹטוֹ הַטּוֹבָה, לֹא הָיִינוּ מוֹצְאִים אֶתְכֶם. — בּוֹאוּ נַחֲזֹר לַכְּפָר — אָמְרוּ הַצַּיָּדִים שֶׁהִגִּיעוּ עִם אָבִיו שֶׁל קוֹנוּק — עָלָה בְּיָדֵנוּ לָצוּד הַרְבֵּה לִוְיְתָנִים וְעוֹד מְעַט יַתְחִילוּ בַּחֲגִיגַת הַהַצְלָחָה הַגְּדוֹלָה!


המלצות קוראים
תגיות