אמר עזמות…

“פתח – שין – שא!”

זוהי, רבותי, האמרה שלנו בשבוע זה.

לא “כמה השעה?” כי אם דוקא “פתח־שין־שא!”, זוהי האמרה הקדושה, שנמסרה לנו השבוע מגבוה.

וזהו האות: יד לפה, אצבע על השפים ושתיקה יפה!–כך הורונו וציוונו רבותינו הרב מרדכי היושב בשער המלך ור' יעקב שליט"א שעל יד שער שכם.

לשוא תחפשו מתחת לקו רמזים, קריצות, כוונות, אסמכתות והשערות, לחינם הניקוד והחיטוט בין השטין.

אסור לדבר: אסור בהחלט, איסור גמור מדאורייתא ומדרבנן, ואסור אפילו לספר שאסרו לנו לדבר!

לעת־עתה, רבותי, אני מיעץ לכם לטובתכם ולטובת הכלל להבליג ולהתאפק ולהתבלם ולהתאזר בשלשה אלה:

שקט, סבלנות וסנדלי־בית…

– פתח־שין־שא!

* * * *

והאמינו לי, חביבי וחביבותי, כי מדי שבוע, עוד מראשון בשבת, אני מתכונן להגיש לכם לכבוד שב"ק–למרות טרדותי המרובות בעתוננו.

איזה צרור־של־צחוק ומילתא־דבדיחותא מענינא־דיומא, כאשר אהבתם, והנה נדחק באמצע מלאך־המות (במקום עז־מות) ומכין לויה או שתים…

גם יוס’לה–זמיר ישראל!–נשתתק פתאום וצר –

עוד שיר מזמור אחד היה לו –

והנה אבד המזמור לעד –

אבד לעד!

אכן מוזר הדבר! זכה יוסף רוזנבלט להוביל בעצמו את עצמותיו לקבורה בארץ־ישראל. הוא מצא את המות בים המות…

איני יודע כיצד אתם, אבל כשאני לעצמי בזמן האחרון, יש לי הרגשה ממש כאילו כל העולם הולך למות. גדול אחרי גדול, לויה אחר לויה, ואני–המכסה אני מכם?–כבר הכינותי בשבוע זה את צוואתי… כמו שנאמר בשיר־השירים: כשגוזזים את הכבשים רועדים העתודים…

אכן, זהו גורלנו ומזלנו, אנו ההומוריסטים: עלינו למצא ולתפש את ההומור בכל מקום. פעם הוא מסתתר בין המצבות ופעם יעלה בדעתו לטפס על התליה… ויש שהוא מרקד לפני הלויה של אדם גדול וצוחק בפני האנשים החיים הנגררים אחריה.

הבדיחה המרה היא איפא יצירה קפריזית–פעם היא “במטאטא” ופעם היא נדחקת לבית־העלמין.

* * * *

אגב, בקשר עם הרצח הנורא, נתגלה לי מדרש פליאה.

ב“הארץ” מיום ב' 19.6.33 קראתי בין כל השמות הגדולים מחו"ל ששלחו מברקי־תנחומים גם הם השם של ה' שולטן ביטאר (פאריס).

אמנם איני בקי ורגיל כעורכי העתון ההגון בשולטנים ובמלכי מזרח ומערב, ואולם “שולטן” שכזה המכונה “ביטאר”, הוא כנראה מחסידי אומות העולם ואוהב ישראל עד כדי לשלח מברק מבירת צרפת ולהשתתף בצערו של עם ישראל – אודה לבשתי שלא ראיתי ולא שמעתי.

אולי היתה כאן הכוונה ל“שלטון בית”ר" בפאריז והמתרגם החרוץ של המברקים שבאו באותיות לטיניות Silton Bitar העתיק ככתבו וכלשונו “שולטן ביטאר”, ובמשיכת הקולמוס הכתיר את “צבאו” של ז’בוטינסקי בפריז בכתר־מלכות רוממה.

אגב ריהטא, שכח העתון להוסיף לשולטן ביטאר את תואר הכבוד הראוי לו ח. מ., וכתב רק את האות ה', כלומר: האדון, כלאדם פשוט ורגיל.

אכן, זוהי פגיעה בכבוד השולטן!

* * * *

ועכשיו, רבותי, יש לי הכבוד הרב והעונג הגדול להציג לפניכם בזה את תמונתו וצלמו של אדם מישראל, שרק לפני שמונה שנים היה יהודי חסיד גליצאי, אברך־משי וירא שמים, בעל פאות ארוכות ומסולסלות וזקן שחור ומגודל וגם ירמולקה שחורה לראשו, בקיצר יהודי יפה אשר שמו בישראל היה אז ר' אברהם היטלר, ועכשיו הוא ידוע ומפורסם בכל העולם בשמו הגרמני ההאקנקרויצלרי – אדולף היטלר!

המעשה הוא מוזר קצת ומתמיה לא מעט, לא יאומן כי יסופר: יהודי חרד וכשר מאה למאה בן למוזג גליצאי, שנהפך לצורר היהודים ולראש הוזרה הגרמנית.

ואולם המעשה הזה וגם התמונה מובאים בעתוני גרמניה, פולניה וה“פארווערטס” האידי באמריקה, וכדי לזכות את הרבים אמסור לכם את כל ספור־המעשה, בלא חסיר ובלא יתיר, מלה במלה, כפי שהוא מופיע בעתון הפולני:

"לפני שלשה ימים הדפיס העתון הברליני “ארבייטר־בלאט” את תמונתו של היטלר, מלפני 8 שנים. מתוך התמונה הזו אפשר לראות בנקל, כי כל מה שהיה ידוע עד כה מתולדותיו של הרייכסקנצלר הגרמני הוא שוא ושקר.

"היטלר הוא באמת יהודי. אביו היה מוזג בעירה הסמוכה לבארצוב בגליציה. היטלר הצעיר, שקראו לו בשם “אברהמ’לה הקטן” נתחנך על ברכי היהדות החרדית והאורתודוכסית. לפני שמונה שנים נתעורר בו החשק הגדול להיות למדינאי, ניתק את קשריו עם בני משפחתו, קרא לעצמו בשם אדולף ועשה לו קריירה בחיים.

“תמונה זו שעלה בידינו להשיגה בקושי רב לאחר שהעתון הברליני “ארבייטר־בלאט” נחרם ע”י הממשלה–מראה את פרצופו ודמות דיוקנו של היטלר לפני עזבו את בית הוריו.

“מתחת לתמונה, שתי חתימות: האחת מימין לשמאל, עברית, והשניה משמאל לימין–הגרמנית. הקוראים ששמעו את קולו בנאומיו ע”י הראדיו הכירו בודאי את מוצאו היהודי“. –עכ”ל.

ואולם, רבותי, לא רק הקול־קול־יעקב כי גם הפנים פני אברהם. נסוא־נא רגע בדמיונכם להסיר מעל הראש הזה את כל סימני היהדות והשאירו רק את השפם הקצר, ויתגלה לכם מיד אדולף היטלר ימ“ש. ולהיפך, אם תוסיפו לתמונתו הידועה שלהיטלר את הפאות והזקן וביחוד את הירמולקה, תמצאו את ר' אברהם היטלער נ”י, לפני שיצא לתרבות רעה…

הוא אשר אמרתי לכם: אם תרצו, הרי זה אמת, בחינת “מהרסיך ומחריביך”, ואם לא תרצו הרי זה בלוף אמריקאי־גרמני, מוצלח מאד!

* * * *

ותלמידי מת“א, בן־סירא שמו, כותב לי בין שאר הדברים לאמר: קראתי הידיעה בעתונים: “האדון איש־מלח והד”ר הר־מלח (לא המזמר!) קבלו מאת חברת המלח הזכות לנצל את המלח לשם מלח רפואי”.

ונזכרתי באותו הכפרי, שתרגם את התפילה הידועה מימים נוראים:

“הממליח מלחים ולא המלוחה” (הממליך מלכים ולו המלוכה).

אמר עזמות: בימים האלה נפגשתי בתיירה אחת נכבדה, שהתפעלה מאד מירושלים ומסביבותיה ואמרה לי: הכל אצלכם מלכותי, מלון דוד־המלך, בנק שלמה־המלך ואפילו ים־המלך…