הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, סִפּוּרִי זֶה מְסַפֵּר עַל דְּבַר מַלְכוּת דִּיָּאר בַּכְּר¹ שֶׁבְּעִיר בִּירָתָהּ חַרְרָאן, שֶׁבָּהּ חַי שֻׂלְטָאן מִמּוֹצָא נַעֲלֶה, מָגֵן לָעָם, אוֹהֵב נְתִינָיו, יְדִיד בְּנֵי־הָאָדָם, שֶׁהָיָה מְהֻלָּל בִּגְלַל מִדּוֹתָיו הַטּוֹבוֹת. נָתַן לוֹ אַללָּהּ הָעֶלְיוֹן כָּל חֵפֶץ לִבּוֹ עַד לְתַכְלִית, וְאוּלָם לֹא בֵרְכוֹ בְוָלָד. שֶׁכֵּן גַּם בִּהְיוֹת לוֹ נָשִׁים מְלֵאוֹת חֵן וּפִלַגְשִׁים יָפוֹת בְּמִסְפָּר רַב בְּהַרְמוֹנוֹ, לֹא חוֹנַן בֵּן, וּלְכָךְ הָיָה שׁוֹלֵחַ עֲתִירוֹתָיו בְּלִי הֶרֶף אֶל בּוֹרְאוֹ. נִגְלָה לוֹ אִישׁ בַּעַל תֹּאַר יָפֶה וּמַרְאֵה קְדוֹשִׁים כִּדְמוּת נָבִיא בַּחֲלוֹם לַיְלָה אֶחָד, דִּבֵּר אֵלָיו וְאָמַר לוֹ: “מֶלֶךְ אַדִּיר, סוֹף סוֹף נִתְקַבְּלָה תְפִלָּתְךָ. הַשְׁכֵּם מָחָר עִם שַׁחַר וַעֲרֹךְ תְּפִלַּת הַבֹּקֶר שְׁתֵּי כְרִיעוֹת² וְשָׂא עֲתִירָתְךָ לַמָּרוֹם, אַחַר חוּשָׁה אֶל רֹאשׁ הַגַּנָּנִים שֶׁל אַרְמוֹנְךָ וּבַקֵּשׁ מִמֶּנוּ רִמּוֹן, וְאָכַלְתָּ מִמֶּנוּ גַרְעִינִים כְּכָל אֲשֶׁר יִיטַב בְּעֵינֶיךָ. אַחֲרֵי זֶה עֲרֹךְ שׁוּב תְּפִלָה שֶׁל שְׁתֵּי כְרִיעוֹת, וְאַללָּהּ יַכְבִּיר חַסְדּוֹ וְטוּבוֹ עַל רֹאשְׁךָ”. כְּשֶׁהִתְעוֹרֵר הַמֶּלֶךְ עִם אוֹר הַשַּׁחַר, הִרְהֵר בְּמַרְאֵה הַחֲלוֹם וְהוֹדָה לַכֹּל יָכוֹל. עָרַךְ תְּפִלָּתוֹ וְהֶעְתִּיר כּוֹרֵעַ לְחֶסֶד. אַחַר קָם וְהָלַךְ לַגָּן, וְאַחֲרֵי קַבְּלוֹ רִמּוֹן מִיַּד רֹאשׁ־הַגַּנָּנִים, מָנָה חֲמִשִּׁים גַּרְעִין מִזֶּה וַאֲכָלָם, אֶחָד אֶחָד לְכָל אִשָּׁה מִנְּשׁוֹתָיו. אַחַר כָּךְ בָּא לַיְלָה לַיְלָה בָּזֶה אַחַר זֶה אֶל אַחַת מֵהֶן, וּבְכֹחַ הַבּוֹרֵא הַיָּכֹל כֹּל נִתְגַּלָּה בִּמְלֹאת הַיָּמִים אֵצֶל כֻּלָּן שֶׁהָרוּ, מִלְּבַד אַחַת פִרוּזָה שְׁמָהּ. רָגַז הַמֶּלֶךְ עָלֶיהָ, בְּאָמְרוֹ בְּלִבּוֹ: “אַללָּהּ חוֹשֵׁב אוֹתָהּ לְנִקְלָה וַאֲרוּרָה, וְלָכֵן חָלָה עָלֶיהָ קִלְלַת הָעֲקָרוּת”. בִּקֵּשׁ לַהֲמִיתָהּ, וְאוּלָם רֹאשׁ הַמִּשְׁנִים הֶעְתִּיר בַּעֲדָה וּבִקְּשׁוֹ לְהָשִׁיב אֶל לִבּוֹ שֶׁאֶפְשָׁרִי שֶׁעוֹד תִּקְוָה טוֹבָה לְפִרוּזָה, וְאַף עַל פִּי שֶאֵין כָּל סִימָן נִרְאֶה לְכָךְ, כְּפִי שֶׁיִּקְרֶה לְאִשָּׁה לִפְעָמִים, וְאִם הוּא מֵמִית אוֹתָהּ, אֶפְשָׁר שֶׁהוּא נוֹטֵל חַיָּיו שֶׁל נָסִיךְ עִם אִמּוֹ. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: “יְהִי כֵן, אַל תְּמִיתֶנָּה. וְאוּלָם שִׂים דַּעְתְּךָ שֶׁלֹּא תַעֲמֹד יוֹתֵר בָּאַרְמוֹן וְאַף לֹא בָעִיר, שֶׁאֵינִי יָכוֹל לִרְאוֹת פָּנֶיהָ”. אָמַר לוֹ הַמִּשְׁנֶה: “כֵּן יְהִי, כַּאֲשֶׁר פָּקְדָה מַעֲלָתְךָ. תְּהִי נָא לָהּ חָסוּת בֶּן־אָחִיךָ סַמִיר”. קִבֵּל הַמֶּלֶךְ עֲצַת מִשְׁנֵהוּ וְשָׁלַח אֶת הַמַּלְכָּה הַנִּתְעֶבֶת לְסַמַרִיָה אֶל בֶּן־אָחִיו וְעִם זֶה גַם מִכְתָּב, וְזֶה תָכְנוֹ: “מוֹסְרִים אָנוּ גְּבִירָה זוֹ לְחָסוּתְךָ. נְהַג בָּהּ כָּבוֹד, וְאִם יִתְגַּלֶּה לְךָ בָּהּ סִימָן שֶׁהָרָה הִיא. שִׂים דַּעְתְּךָ לְהוֹדִיעֵנוּ עַל כָּך מִיָּד מִבְּלִי לִשְׁהוֹת”. נָסְעָה פִרוּזָה לְסַמַרִיָה, וּכְשֶׁמָּלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת, אָצְלָה חַיִּים לְיֶלֶד רַךְ, וְהָיְתָה אֵם לְנָסִיךְ שֶׁפָּנָיו מַזְהִירִים כְּזֹהַר הַיּוֹם הַבָּהִיר. שָׁלַח אֲדוֹן סַמַרִיָה מִכְתָּב לְשֻׂלְטָאן חַרְרָאן וּבוֹ הַיְדִיעָה: “נָסִיךְ נוֹלַד מֵחֵיק פִרוּזָה, יַאֲרִיךְ אַללָּהּ עַד עוֹלָם יְמֵי אָשְׁרֶךָ”. נִמְלָא הַמֶּלֶךְ שִׂמְחָה לְשֵׁמַע הַבְּשׂוֹרָה וְהֵשִׁיב מִיָּד לְבֶן־אָחִיו, הַנָּסִיךְ סַמִיר: “כָּל אַחַת מֵאַרְבָּעים וָתֵשַׁע נְשׁוֹתַי נִתְבָּרְכָה בְּזֶרַע, וּמְשַׂמֵּחַ אוֹתִי מֵעַל לַכֹּל, שֶׁגַּם פִרוּזָה אָצְלָה לִי בֵן. קְרָא שְׁמוֹ כֻדַדָאד³ וּשְׁמֹר אוֹתוֹ בְּדַאֲגָתְךָ לוֹ. וְכָל מַה שֶּׁאַתָּה זָקוּק לוֹ לָחֹג שִׂמְחַת הוּלַדְתּוֹ יְשֻׁלַּם לְךָ כֻּלּוֹ מִבְּלִי שִׂים לֵב לַהוֹצָאוֹת”. קִבֵּל הַנָּסִיךְ סַמִיר בַּשִּׂמְחָה הָרַבָּה בְיוֹתֵר אֶת הַטִּפּוּל בַּנָּסִיךְ כֻ’דַדָאד, וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַיֶּלֶד לְגִיל הַלִּמּוּד, הִזְמִין לוֹ מוֹרִים לָאֳמָנוּת הָרְכִיבָה, לִירוֹת בְּקֶשֶׁת וָחֵץ וּבְכָל הָאֳמָנֻיּוֹת וְהַמַּדָּעִים, הַמַּתְאִימִים לְלִמּוּד בְּנֵי מְלָכִים, וְנַעֲשָׂה שָׁלוֹם בְּכָל הַיְדִיעוֹת. כְּשֶׁהִגִּיעַ לְגִיל שְׁמוֹנֶה־עֶשְׂרֵה הָיָה הָדוּר לְמַרְאֵה, וְכֹחוֹ וְאֹמֶץ לִבּוֹ הָיוּ גְדוֹלִים עַד כְּדֵי כָךְ, שֶׁאַף אִישׁ בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לֹא יָכֹל הָיָה לְהִדַּמּוֹת לוֹ. כְּשֶׁהִרְגִּישׁ שֶׁהוּא מָלֵא כֹחַ בִּלְתִּי מָצוּי וְגֶבֶר כַּהֲלָכָה, פָּנָה בְאַחַד הַיָּמִים אֶל אִמּוֹ פִרוּזָה וְאָמַר לָהּ: “אִמִּי אֲהוּבָתִי, תְּנִי לִי רְשׁוּת לַעֲזֹב אֶת סַמַרִיָה וְלִנְסֹעַ לְחַפֵּשׂ אשֶׁר, בִּפְרָט בִּשְׂדֵה הַקְּרָב, שֶׁהֶרְאֵיתִי בָזֶה כֹּחִי וְאֹמֶץ לִבִּי. רַבִּים הֵם הַשּׂוֹנְאִים לְאָבִי מֶלֶךְ חַרְרָאן, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם מִתְאַוִּים לָצֵאת לְמִלְחָמָה נֶגְדּוֹ, וְתָמֵהַּ אֲנִי שֶׁאֵין הוּא קוֹרֵא לִי לְעֵת כָּזֹאת לְשִׂימֵנִי עוֹזֵר לוֹ בְּכָל הָעִנְיָנִים הַחֲשׁוּבִים הָאֵלֶּה. וּמִכֵּיוָן שֶׁאֲנִי רוֹאֶה שֶׁיֵּשׁ בִּי אֹמֶץ־לֵב כָּזֶה וְכֹחַ כָּזֶה, הֲרֵי יָאֶה לִי שֶׁלֹּא לָשֶׁבֶת בְּאֶפֶס מַעֲשֶׂה בַּבַּיִת. אֵין אָבִי יוֹדֵעַ עַל גְּבוּרָתִי וְאֵין הוּא חוֹשֵׁב בִּכְלַל עָלַי. וְעִם זֹאת מֻטָּל עָלַי לַעֲמֹד לְפָנָיו לְעֵת כָּזֹאת, וּלְהַצִּיעַ לְפָנָיו שֵׁרוּתִי, עַד שֶׁיִּהְיוּ אַחַי גַּם הֵם מֻכְשָׁרִים לְהִלָּחֵם וְלָצֵאת לִשְׂדֵה הַקְּרָב נֶגֶד אוֹיְבָיו”. אָמְרָה לוֹ אִמּוֹ: “בְּנִי הַיָּקָר, קָשֶׁה עָלַי רָחְקְךָ מֵעָלַי, וְאוּלָם נָכוֹן הוּא שֶׁיָּאֶה לְךָ לַעֲזֹר לְאָבִיךָ נֶגֶד אוֹיְבָיו, הַתּוֹקְפִים אוֹתוֹ מִכָּל עֵבֶר, אִם יִדְרשׁ עֶזְרָתְךָ”. אָמַר כֻ’דַדָאד לְאִמּוֹ פִרוּזָה: “אָכֵן אֵין אֲנִי יָכֹל לְהַמְתִּין עוֹד, וּמִלְּבַד זֶה מִתְגַּעְגֵּעַ אֲנִי עַד מְאֹד בְּלִבִּי לִרְאוֹת אֶת אָבִי הַשֻּׂלְטָאן, עַד כְּדֵי כָךְ שֶׁאָמוּת אִם לֹא אֵלֵךְ לְבַקְּרוֹ וּלְנַשֵּׁק רַגְלָיו. רְצוֹנִי לְהִכָּנֵס לַעֲבוֹדָתוֹ כְּזָר שֶׁאֵין הוּא מַכִּירוֹ, מִבְּלִי לְהַגִּיד לוֹ שֶׁבְּנוֹ אֲנִי. רְצוֹנִי לְהֵחָשֵׁב כְּאַחַד חַיָּלָיו מֵאֶרֶץ נָכְרִיָּה וְלָלֶכֶת אַחֲרָיו בִּמְסִירוּת כָּזֹאת וּלְעָבְדוֹ, שֶׁבְּהִוָּדַע לוֹ שֶׁאָמְנָם בְּנוֹ אֲנִי, יֵט לִי חַסְדּוֹ וְלִבּוֹ”. גַּם הַנָּסִיךְ סַמִיר לֹא טוֹב הָיָה בְּעֵינָיו שֶׁיִּסַּע מִכָּאן וְאָסַר זֶה עָלָיו. וְלַמְרוֹת זֹאת עָזַב הַנָּסִיךְ לְפֶתַע פִּתְאֹם בְּאַחַד הַיָּמִים אֶת סַמַרִיָה, בַּאֲמַתְלָא שֶׁהוּא יוֹצֵא לְצַיִד וְהִתְחָרוּת. עָלָה עַל סוּס לָבָן כַּשֶּׁלֶג שֶׁרִסְנוֹ וּמִשְׁוַרְתּוֹ שֶׁל זָהָב הָיוּ וְאֻכָּפוֹ וְצָפִיתוֹ שֶׁל אַטְלַס תְּכֵלֶת מְשֻׁבָּצִים אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמְקֻשָּׁטִים צִיצִיּוֹת פְּנִינִים בְּהִירוֹת. לְרָמְחוֹ בֵּית־יָד שֶׁל יַהֲלֹם יָחִיד, נְדָנוֹ עֵץ הַצַּנְדַל מְשֻׁבָּץ אַבְנֵי־אֹדֶם וּזְמָרַגְדִּין, קָשׁוּר לַחֲגוֹרָה מְלֵאָה אֲבָנִים טוֹבוֹת, בְּעוֹד קַשְׁתּוֹ וְאַשְׁפָּתָהּ הַמְקֻשָּׁטָה בְּשֶׁפַע קִשּׁוּט תְּלוּיָה לְצִדּוֹ. הִגִּיעַ מְצֻיָּד כָּךְ בְּלִוְיַת יְדִידָיו וְאַנְשֵׁי סוֹדוֹ מִיָּד בַּסֵּתֶר אֶל הֶעִיר חַרְרָאן, וּכְשֶׁהָיְתָה הִזְדַּמְּנוּת לְכָךְ הוֹפִיעַ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ מַמְתִּין מְצַּפֶּה לוֹ בַּאֲסֵפַת שָׂרֵי הַמְּדִינָה. כְּשֶׁהִרְגִּישׁ הַמֶּלֶךְ בְּיָפְיוֹ וּמַרְאֵהוּ הַנֶּהְדָּר, אוֹ אֶפְשָׁר שֶׁהִתְעוֹרְרָה בְּתוֹכוֹ גַם הַנְּטִיָּה הַטִּבְעִית אֵלָיו, הוֹאִיל לְהָשִׁיב לוֹ בְרָכָה עַל בִּרְכָתוֹ, אַחַר קָרָא לוֹ נוֹטֶה לוֹ חֶסֶד, לְצִדּוֹ וְשָׁאַל אוֹתוֹ לִשְׁמוֹ וּמוֹצָאוֹ. אָמַר לוֹ כֻ’דַדָאד: “אֲדוֹנִי הַנַּעֲלֶה, אֲנִי, בֵּן לֶאֱמִיר קָאהִרָה אֲנִי. הַתְּשׁוּקָה לִנְסֹעַ עוֹרְרָה אוֹתִי לַעֲזֹב אֶת עִיר מוֹלַדְתִּי וְלָנוּד מֵאֶרֶץ אֶל אֶרֶץ, עַד בּוֹאִי לִבְסוֹף לְכָאן, וּמִשֶּׁשָּׁמַעְתִּי שֶׁאַתָּה עוֹסֵק בִּדְבָרִים חֲשׁוּבִים, הִתְעוֹרֵר בִּי הָרָצוֹן לְהַרְאוֹת לְךָ אֹמֶץ לִבִּי”. שָׂמַח הַמֶּלֶךְ בְּלִי גְבוּל לְמִשְׁמַע דְּבָרִים חֲזָקִים וְגַבְרִיִּים אֵלֶּה, וּמָסַר לוֹ מִיָּד מִשְׂרַת מְפַקֵּד בִּצְבָאוֹ, עַד מְהֵרָה רָכַשׁ לוֹ כֻ’דַדָאד, תּוֹדוֹת לְפִקּוּחוֹ הַקַּפְּדָנִי עַל הַגְּדוּדִים, כָּבוֹד מִצַּד שָׂרֵי־הַצָּבָא, כְּשֶׁהִשְׁתַּדֵּל לְהַשְׂבִּיעָם כֻּלָּם רָצוֹן, וְכֵן גַּם אֶת לֵב אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה עַל־יְדֵי כֹחוֹ וְאֹמֶץ־לִבּוֹ, תְּכוּנָתוֹ הַטּוֹבָה וְיַחַס הַיְדִידוּת שֶׁלּוֹ. סִדֵּר אֶת הַצָּבָא וְאֶת כָּל צִיּוּדוֹ וּכְלֵי־מִלְחַמְתּוֹ סֵדֶר מְצֻיָּן, עַד כְּדֵי כָךְ שֶׁהִתְפָּעֵל הַמֶּלֶךְ כְּשֶׁפָּקַד אוֹתָם, וּמִנָּה אֶת הַנָּכְרִי לְרֹאשׁ מַצְבִּיאֵי הַצָּבָא, וְעָשָׂה אוֹתוֹ לַחֲבִיבוֹ הַמְיֻחָד לוֹ. וּכְשֶׁרָאוּ הַמִּשְׁנִים וְהָאֶמִירִים, שָׂרֵי־הַמְּדִינָה וְהַנִּכְבָּדִים שֶׁכְּבוֹדוֹ וּמַעֲלָתוֹ רָמִים וְנִשָּׂאִים, הֶרְאוּ לוֹ אַף הֵם חִבָּה יְתֵרָה וּנְטִיָּה לְצִּדּוֹ. וְאוּלָם שְׁאָר הַנְּסִיכִים, שֶׁמֵּעַתָּה לֹא הָיָה לָהֶם כָּל עֶרֶךְ בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ וְהַנְּתִינִים, קִנְּאוּ בְמַעֲמָדוֹ הָרָם וּכְבוֹדוֹ. אַךְ כֻ’דַדָאד מָצָא חֵן בְּעֵינֵי הַשֻּׂלְטָאן אֲדוֹנָיו, תָּמִיד בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה שֶׁשּׂוֹחֲחוּ בֵינֵיהֶם, בִּגְלַל חָכְמָתוֹ וּבִינָתוֹ, עָמְקוֹ וְשִׂכְלוֹ, וְרָכַשׁ לוֹ הַעֲרָכָתוֹ אוֹתוֹ יוֹתֵר וְיוֹתֵר. וּכְשֶׁשָּׁמְעוּ הָאוֹיְבִים, שֶׁזָּמְמוּ הַתְקָפַת־שֹׁד בַּמַּמְלָכָה, בִּדְבַר הַכְשָׁרַת אַנְשֵׁי־הַצָּבָא וְצִיּוּדוֹ שֶׁל כֻ’דַדָאד, שֶׁעִם הֱיוֹתוֹ בְגִיל כְּאֶחָיו, הָיָה אֳמָן בְּשִׂכְלוֹ וּתְבוּנָתוֹ, אַךְ גָּדְלָה שִׂנְאָתָם לוֹ מִשּׁוּם כָּךְ יוֹתֵר וְיוֹתֵר. וּכְשֶׁנּוֹעֲצוּ בֵינֵיהֶם בְּאַחַד הַיָּמִים, אָמַר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ: “מַה זֶּה עָשָׂה אָבִינוּ שֶׁנָּתַן אֱמוּנוֹ בְּבַר־נָשׁ זָר וְשָׁת אוֹתוֹ לְאָדוֹן עָלֵינוּ? אֵין אָנוּ יְכוֹלִים יוֹתֵר לַעֲשׂוֹת דָּבָר מִבְּלִי רְשׁוּתוֹ שֶׁל מוֹרֵנוּ זֶה, וּמַצָּבֵנוּ הוּא לִבְלִי נְשׂוֹא. הָבוּ נַחְקְרָה וְנִמְצָא עֵצָה לְהִשְׁתַּחְרֵר מִנָּכְרִי זֶה, אוֹ לְפָחוֹת לְהוֹרִיד עֶרְכּוֹ וּלְהַשְׁפִּילוֹ בְּעֵינֵי אָבִינוּ הַשֻּׂלְטָאן”. פָּתַח אֶחָד מֵהֶם וְאָמַר: “נִתְחַבְּרָה עָלָיו יַחְדָּו וּנְמִיתֵהוּ בְמָקוֹם בּוֹדֵד מֵאָדָם”. אָמַר הַשֵּׁנִי לְעֻמָּתוֹ: “לֹא כֵן. כְּשֶׁנְּמִיתֵהוּ לֹא יוֹעִיל לָנוּ הַדָּבָר בִּכְלוּם, הֲרֵי כֵיצַד נַסְתִּיר הַדָּבָר מִן הַמֶּלֶךְ? הֲלֹא יֵהָפֵךְ לְאוֹיֵב לָנוּ, וְרַק אַללָּהּ הוּא הַיּוֹדֵעַ הָאָסוֹן אֲשֶׁר נָמִיט עָלֵינוּ. לֹא כִי נְבַקֵּשׁ מֵאִתּוֹ רְשׁוּת לָצֵאת לְצַיִד וּלְהִשָּׁאֵר אָז בְּעִיר רְחוֹקָה. אַחֲרֵי זְמַן קָצָר יִשְׁתּוֹמֵם הַמֶּלֶךְ עַל שֶׁאֵינֶנּוּ חוֹזְרִים, אַחֲרֵי זֶה יִתְרַגֵּז רֹגֶז עָמֹק וְלִבְסוֹף כְּשֶׁיִּכְעַס וְיֵעָשֶׂה חוֹשֵׁד יְגָרֵשׁ אֶת הַבָּחוּר מִן הָאַרְמוֹן, אוֹ גַּם יוֹצִיאוֹ לְהוֹרֵג. אָכֵן זוֹ הִיא הַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה הַיְחִידָה לְהַשְׁמִידוֹ”. הִסְכִּימוּ אַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה הָאַחִים לְכָךְ שֶׁתָּכְנִית זוֹ הַנְּבוֹנָה בְּיוֹתֵר הִיא, יָצְאוּ מִיָּד אֶל כֻ’דַדָאד וּבִקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ רְשׁוּת לָצֵאת לָתוּר בָּאָרֶץ וְלַעֲרֹךְ צַיִד, וְהִבְטִיחוּ לוֹ לַחֲזֹר עִם שְׁקִיעַת הַחַמָּה. נָתַן לָהֶם לְהַעֲרִים עָלָיו וְנָתַן לָהֶם רְשׁוּת לָלֶכֶת. וְאוּלָם הֵם לֹא חָזְרוּ לֹא בְאוֹתוֹ יוֹם וְאַף לֹא בַיּוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו. וְאוּלָם הַמֶּלֶךְ שֶׁהִתְגַּעְגַּע עֲלֵיהֶם, שָׁאַל בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי אֶת כֻ’דַדָאד, מַה הַדָּבָר שֶׁאֵין הוּא רוֹאֶה אַף אֶחָד מִבָּנָיו, וְאָמַר לוֹ שֶׁלִּפְנֵי שְׁלשָׁה יָמִים קִבְּלוּ רְשׁוּת מִמֶּנּוּ לָצֵאת לְצַיִד, וְטֶרֶם חָזְרוּ. גָּדְלָה דַאֲגַת הָאָב, וּכְשֶׁעָבְרוּ עוֹד יָמִים מְרֻבִּים וְלֹא הוֹפִיעוּ. נִתְרַגֵּז הַשֻּׂלְטָאן הַיָּשִׁישׁ עַד מְאֹד בְּתוֹךְ תּוֹכוֹ, עַד שֶׁרַק בְּקשִׁי יָכֹל הָיָה לַעֲצֹר בְּעַד הַתַּרְעֹמֶת שֶׁלּוֹ. קָרָא לְכֻ’דַדָאד וּפָרַץ נֶגְדּוֹ בְּכַעַס גָּלוּי: “הוֹי נָכְרִי הַשּׁוֹכֵחַ חוֹבָתוֹ, אֵיזוֹ חֻצְפָּה וְגַסּוּת הָרוּחַ הִיא זוֹ מֵאִתְּךָ, שֶׁנָּתַתָּ לְבָנַי לָצֵאת לְצַיִד וְלֹא רָכַבְתָּ אִתָּם? מֵעַתָּה מֻטָּל עָלֶיךָ לָקוּם וּלְחַפֵּשׂ אַחֲרֵיהֶם וְלַהֲבִיאָם חֲזָרָה, שֶׁאִם לָאו, הֲרֵי מִיתָתְךָ בְּטוּחָה”. כְּשֶׁשָּׁמַע כֻ’דַדָאד מִלִּים קָשׁוֹת אֵלֶּה, נִדְהַם וְנִבְהַל, אַךְ הֵכִין עַצְמוֹ וְעָלָה מִיָּד עַל סוּסוֹ וְעָזַב אֶת הָעִיר לְחַפֵּשׂ אַחֲרֵי הַנְּסִיכִים אֶחָיו. עָבַר מֵאֶרֶץ לְאֶרֶץ, כְּרוֹעֶה הַמְחַפֵּשׂ אַחֲרֵי עֵדֶר צֹאנוֹ שֶׁתָּעָה. וּכְשֶׁלֹּא מָצָא לָהֶם כָּל עֲקֵבוֹת לֹא בִמְקוֹם יִשּׁוּב וְלֹא בַמִּדְבָּר, רָפְתָה רוּחוֹ וְנֶעְכְּרָה, וְאָמַר בְּלִבּוֹ: “אוֹי אַחַי, מָה אֵרַע לָכֶם, וְהֵיכָן אַתֶּם כָּעֵת? אֶפְשָׁר לָקַח אֶתְכֶם אוֹיֵב אַדִּיר בַּשֶּׁבִי, וְאֵין אַתֶּם יְכוֹלִים לְהִמָּלֵט מִמֶּנּוּ. מֵעַתָּה אֵינִי יָכֹל לַחֲזֹר לְחַרְרָאן לְעוֹלָם, אִם אֵינִי מוֹצֵא אֶתְכֶם, שֶׁכֵּן יִגְרֹם זֶה לַמֶּלֶךְ צַעַר וָרֹגֶז”. הִתְחָרֵט עָמֹק בְּלִבּוֹ יוֹתֵר וְיוֹתֵר, עַל שֶׁנָּתַן לָהֶם לִנְסֹעַ מִבְּלִי לְלַוּוֹת אוֹתָם וּלְנַהֲלָם, סוֹף סוֹף הִגִּיעַ בְּחַפְּשׂוֹ אַחֲרֵיהֶם מֵעֵמֶק לְעֵמֶק וּמִיַּעַר לְיַעַר אֶל שָׂדֶה מִשְׂתָּרֵעַ בְּמֶרְחָבִים, שֶׁבְּאֶמְצָעִיתוֹ הִתְנַשֵּׂא אַרְמוֹן שַׁיִשׁ שָׁחוֹר. רָכַב לְאִטּוֹ אֵלָיו וּכְשֶׁנִּמְצָא קָרוֹב לְחוֹמוֹתָיו, רָאָה לְפָנָיו עַלְמָה מְלֵאָה יֹפִי וָחֵן בְּאֵין דּוֹמֶה לָהּ. יָשְׁבָה לְיַד חַלּוֹן שְׁקוּעָה בְּאֵבֶל עָמֹק, בְּאֵין עָלֶיהָ כָּל עֲדִי מִלְּבַד הַקֶּסֶם שֶׁלָּהּ. שְׂעָרָהּ הַיָּפֶה יָרַד קְוֻצּוֹת פְּרוּעוֹת, בְּגָדֶיהָ קְרוּעִים וּפָנֶיהָ חִוְּרִים מַבִּיעִים צַעַר וּדְאָגָה. פָּנְתָה אֵלָיו בְּקוֹל עָמוּם. וּכְשֶׁהִקְשִׁיב כֻ’דַדָאד בְּשִׂימַת לֵב לִדְבָרֶיהָ, שָׁמַע אוֹתָהּ אוֹמֶרֶת דְּבָרִים אֵלֶּה: “עֶלֶם, בְּרַח מִמָּקוֹם עָלוּב זֶה, שֶׁאִם לֹא כֵן אַתָּה נוֹפֵל בִּידֵי הַמִּפְלֶצֶת הַשּׁוֹכֶנֶת כָּאן, אוֹכֶלֶת בְּנֵי־אָדָם, שָׁחוֹר⁴ הוּא אֲדוֹן אַרְמוֹן זֶה, וְהוּא תוֹפֵס כָּל מִי שֶׁגּוֹרָלוֹ הִקְלִיעַ אוֹתוֹ לְמָקוֹם זֶה, וְחוֹבֵשׁ בְּתָא אָפֵל וְצַר, לֶאֱגֹר אוֹתוֹ מָזוֹן לוֹ”. אָמַר לָהּ כֻ’דַדָאד: “גְּבִרְתִּי, הַגִּידִי לִי בְבַקָּשָׁה מִמֵּךְ, מִי אַתְּ, וְהֵיכָן מוֹלַדְתֵּךְ?” אָמְרָה לוֹ: “מִבְּנוֹת קָאהִרָה אֲנִי, וְהִנְנִי אַחַת הָעֲדִינוֹת בָּהֶן. כְּשֶׁהָיִיתִי לִפְנֵי זְמַן קָצָר בְּדַרְכִּי לְבַגְדָאד חָנִיתִי בְמִישׁוֹר זֶה, פָּגַשְׁתִּי בְאוֹתוֹ כוּשִׁי. הָרַג אֶת כָּל מְשָׁרְתַי, וְאַחֲרֵי שֶׁגָּרַר אוֹתִי בְעַל כָּרְחִי, חֲבָשַׁנִי בְאַרְמוֹן זֶה, לֹא הָיִיתִי רוֹצָה לִחְיוֹת עוֹד. אָכֵן טוֹב הָיָה לִי אֶלֶף פַּעַם יוֹתֵר, אִלּוּ הָיִיתִי מֵתָה, שֶׁכֵּן חוֹשֵׁק בִּי אוֹתוֹ כוּשִׁי, וְאִם כִּי הִתְחַמַּקְתִּי עַד עַכְשָׁו מִלִּטּוּפָיו שֶׁל אוֹתוֹ בְלִיַּעַל, הֲרֵי מָחָר, כְּשֶׁאֶשְׁתַּמֵּט שׁוּב, מִלְּמַלֵּא חֶפְצוֹ, יֶאֶנְסֵנִי וְיָשִׂים קֵץ לְחַיַּי. כָּכָה אִבַּדְתִּי כָּל תִּקְוָה לְהִנָּצֵל, וְאוּלָם אַתָּה, מִשּׁוּם מַה בָּאתָ הֵנָּה לְהִשָּׁמֵד? בְּרַח מִבְּלִי לְפַקְפֵּק. מִלְּבַד זֶה יָכוֹל הוּא לִרְאוֹת לְמֵרָחוֹק וְלַמֶּרְחָב וּלְהַכִּיר אֶת כָּל הָעוֹבְרִים בַּעֲרָבָה זוֹ”. אָמְרָה לוֹ הָעַלְמָה מִלִּים אֵלּוּ עַד שֶׁנִרְאָה הַכּוּשִׁי. הָיָה זֶה שֵׁד שֶׁל מִדְבָּר עֲנָק גָּבוֹהַּ, אָיֹם לְפָנִים וּלְמַרְאֶה. הָיָה רוֹכֵב עַל סוּסוֹ הַתַּתַּרִי הָאַמִּיץ, וְטִלְטֵל בְּרָכְבוֹ לַהַט חֶרֶב כְּבֵדָה, שֶׁלֹּא הָיָה מִי שֶׁהוּא זוּלָתוֹ יָכוֹל לְהָנִיעַ. כְּשֶׁרָאָה כֻ’דַדָאד מַרְאֶה אָיֹם זֶה, נָפְלָה רוּחוֹ לַחֲלוּטִין וְהִתְפַּלֵּל לַשָּׁמַיִם, שֶׁיִּתְּנוּ לוֹ לְנַצֵּחַ שֵׁד זֶה. שָׁלַף אֶת חַרְבּוֹ וְהִמְתִּין לַכּוּשִׁי שֶׁיִּתְקָרֵב בְּאֹמֶץ־לִבּוֹ, תַּקִּיף. מוּבָן שֶׁהַכּוּשִׁי חָשַׁב בְּקָרְבוֹ, שֶׁהַנָּסִיךְ פָּעוּט הוּא וְחַלָּשׁ מִכְּדֵי לְהִלָּחֵם, וְהֶחֱלִיט לְתָפְשׂוֹ חַיִּים. כְּשֶׁהִרְגִּישׁ כֻדַדָאד שֶׁאֵין אוֹיְבוֹ מְבַקֵּשׁ לְהִלָּחֵם, הִכָּה אוֹתוֹ בְחַרְבּוֹ מַכָּה עַזָּה, עַד שֶׁהַכּוּשִׁי הֶעֱלָה קֶצֶף מִפִּיו מִזַּעַם וְהֵרִים קוֹל זַעֲקַת שֶׁבֶר שֶׁכָּל הַמִּישׁוֹר צָלַל לְהֵדָהּ, אַחַר כָּךְ הִתְנַשֵּׂא הַשּׁוֹדֵד מָלֵא זַעַם בְּתוֹךְ הַמִּשְׁוֶרֶת שֶׁלּוֹ וְקָם לִתְקֹף בְּחַרְבּוֹ הַנּוֹרָאָה אֶת כֻ’דַדָאד, וְאִלְמָלֵא שֶׁהִתְחַמֵּק הַנָּסִיךְ בִּזְרִיזוּת וְאִלּוּלֵא הָיָה סוּסוֹ זָרִיז, הָיָה הַשָּׁחוֹר מְשַׁסְּעוֹ לִשְׁנַיִם כְּשַׁסַּע מְלָפְפוֹן. וְאַף־עַל־פִּי שֶׁרִשְׁרְשָׁה הַחֶרֶב בָּאֲוִיר, לֹא פָּגְעָה בוֹ כְלָל לְרָעָה. הִכָּה אוֹתוֹ כֻ’דַדָאד מַכָּה שֵׁנִית וְקָטַע אֶת יָדוֹ הַיְמָנִית עַד שֶׁנָּפְלָה לָאָרֶץ עִם הַחֶרֶב. וְאוּלָם הַכּוּשִׁי לֹא אִבֵּד אֶת שִׁוּוּי מִשְׁקָלוֹ, וְהִתְפָּרֵץ מִתּוֹךְ הָאֻכָּף, עַד שֶׁהָאָרֶץ רָעֲשָׁה לַהִתְנַקְּשׁוּת. קָפַץ הַנָּסִיךְ מֵעַל סוּסוֹ, הֵסִיר אֶת רֹאשׁ אוֹיְבוֹ מֵעַל כְּתֵפוֹ וְהִשְׁלִיכוֹ הַצִּדָּה. הִסְתַּכְּלָה הָעַלְמָה מִתּוֹךְ סֹרֶג הַחַלּוֹן, כְּשֶׁהִיא מִתְפַּלֶּלֶת מִקֶּרֶב וָלֵב בְּעַד הַנַּעַר אַמִּיץ הַלֵּב. וּכְשֶׁרָאֲתָה אֶת הַכּוּשִׁי הָרוּג וְאֶת הַנָּסִיךְ עֲטוּר נִצָּחוֹן, גָבְרָה עָלֶיהָ הַשִּׂמְחָה וְקָרְאָה לִמְשַׁחְרְרָהּ: “אֲדוֹנִי, הַשֶּׁבַח לְאַללָּהּ הָעֶלְיוֹן, שֶׁהֵמִית שֵׁד זֶה עַל יָדְךָ וְהִשְׁמִידוֹ. בּוֹא נָא אֵלַי אֶל הָאַרְמוֹן, שֶׁמַפְתְּחוֹ הַכּוּשִׁי נוֹשֵׂא אִתּוֹ. הָסֵר אוֹתוֹ מִמֶּנּוּ וּפְתַח אֶת הַדֶּלֶת וְשַׁחְרְרֵנִי”. מָצָא כֻ’דַדָאד צְרוֹר גָּדוֹל שֶׁל מַפְתְּחוֹת מִתַּחַת לַחֲגוֹרָתוֹ שֶׁל הֶהָרוּג, פָּתַח אֶת שַׁעֲרֵי הַמִּבְצָר וּבָא לְתוֹךְ אוּלָם גָּדוֹל שֶׁעַלְמָה בְתוֹכוֹ. וְאַךְ רָאֲתָהּ אוֹתוֹ מִהֲרָה לִקְרָאתוֹ וּבִקְּשָׁה לִפֹּל לְרַגְלָיו וּלְנַשְּׁקָן. וְאוּלָם כֻ’דַדָאד עָצַר בַּעֲדָהּ, הִלְּלָה אוֹתוֹ כְּכָל אֲשֶׁר יָכְלָה וְשִׁבְּחָה אוֹתוֹ עַל גְּבוּרָתוֹ יֶתֶר עַל כָּל הַגִּבּוֹרִים בָּעוֹלָם. בֵּרְכָהּ הוּא לְשָׁלוֹם, וּכְשֶׁרָאָה אוֹתָהּ מִקָּרוֹב, נִרְאָה לוֹ, שֶׁחוֹנְנָה חֵן וְחֶמֶד הַרְבֵּה יוֹתֵר מִמַּה שֶׁנְּרְאֶה הָיָה מֵרָחוֹק. נִמְלָא הַנָּסִיךְ שִׂמְחָה עַל כָּךְ, וְיָשְׁבוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו לְשִׂיחָה עַלִּיזָה. פִּתְאֹם שָׁמַע כֻ’דַדָאד קוֹלוֹת זְעָקָה וּקְרִיאוֹת, בְּכִי וִילָלָה, אֲנָחָה וַאֲנָקָה וְקִינָה, שֶׁנִּשְׁמְעוּ יוֹתֵר וְיוֹתֵר בְּקוֹל. שָׁאַל אֶת הָעַלְמָה, אָמַר: “מֵאַיִן בָּאוֹת זְעָקוֹת אֵלֶּה? מִי הוּא הַמְקוֹנֵן שָׁם מָרָה עַד כְּדֵי כָךְ?” הֶרְאֲתָה עַל פֶּתַח קָטָן בְּפִנָּה סְמוּיָה שֶׁבֶּחָצֵר לְמַטָּה וְאָמְרָה: “אֲדוֹנִי, קוֹלוֹת אֵלֶּה בָאִים מִשָּׁם. הַרְבֵּה אֻמְלָלִים הֱבִיאָם גּוֹרָלָם שֶׁנָּפְלוּ בְּצִפָּרְנֵי הַשֵּׁד הַשָּׁחוֹר, וְהֵם סְגוּרִים עַל מַסְגֵּר בְּתָאִים. נוֹהֵג הָיָה לִקְלוֹת מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ אַחַד הַשְּׁבוּיִים וְלֶאֱכֹל אוֹתוֹ”. אָמַר לָהּ כֻ’דַדָאד: “שִׂמְחָה רַבָּה הָיְתָה לִי אִלּוּ יָכֹלְתִּי לִהְיוֹת הָאֶמְצָעִי לְשִׁחְרוּרָם. בּוֹאִי, גְּבִרְתִּי, הַרְאִי לִי, הֵיכָן הֵם חֲבוּשִׁים”. הָלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו אֶל אוֹתוֹ מָקוֹם, וְהַנָּסִיךְ נִסָּה מִיָּד מַפְתֵּחַ לְמַנְעוּל בֵּית־הַסֹּהַר, אַךְ זֶה לֹא הִתְאִים. נִסָּה שֵׁנִי, וּבָזֶה עָלָה בְיָדוֹ לִפְתֹּחַ אֶת הַדֶּלֶת. בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ הֵם עוֹסְקִים בְּכָךְ עָלוּ קִינוֹת וְיִלְלוֹת הַשְּׁבוּיִים יוֹתֵר וְיוֹתֵר עַד לְמַעְלָה רֹאשׁ, שָׁאַל כֻ’דַדָאד שֶׁנִּתְקַף וְנִרְגַּשׁ מֵאִי סַבְלָנוּתָם לְסִבַּת הַדָּבָר, אָמְרָה לוֹ הָעַלְמָה: “אֲדוֹנִי הֵם שָׁמְעוּ אֶת צְעָדֵינוּ וְרִשְׁרוּשׁ הַמַּפְתְּחוֹת בָּאוּלָם, וְדוֹמִים הֵם שֶׁאוֹכֵל בְּנֵי־הָאָדָם בָּא כְדַרְכּוֹ לְהָבִיא לָהֶם מָזוֹן וְלִטֹּל אֶחָד מֵהֶם לִסְעוּדַת הָעֶרֶב. כָּל אֶחָד מֵהֶם מְפַחֵד שֶׁהוּא בַתּוֹר לִהְיוֹת צָלוּי וּלְכָךְ הֵם כֻּלָּם בְּפַחַד רַב וְקוֹרְאִים וְזוֹעֲקִים בְּקוֹל יוֹתֵר וְיוֹתֵר”. נִרְאוּ הָאֲנָשִׁים מִתּוֹךְ אוֹתוֹ מָקוֹם נִסְתָּר בָאָרֶץ בָּאִים כְּמִתּוֹךְ מַעֲמַקֵּי בוֹר. וּכְשֶׁפָּתַח הַנָּסִיךְ דֶּלֶת בֵּית־הַסֹּהַר, רָאָה מַדְרֵגָה זְקוּפָה. יָרַד בָּהּ וּמָצָא עַצְמוֹ בְּתוֹךְ גֹּב עָמֹק, צַר וְאָפֵל. הָיוּ בוֹ יוֹתֵר מִמֵּאָה אִישׁ קְשׁוּרִים בְּמַרְפֵּקָם יַחַד וְרַגְלֵיהֶם הָאֲסוּרוֹת זוֹ בָזוֹ וְכָל אוֹר לֹא נִרְאָה אֶלָּא דֶרֶךְ אֶשְׁנָב זָעִיר אֶחָד עָגֹל. קָרָא אֲלֵיהֶם, אָמַר: “אֻמְלָלִים אַל תִּפְחֲדוּ עוֹד. אָנֹכִי הָרַגְתִּי אֶת הַכּוּשִׁי, שַׁבְּחוּ אֵפוֹא אֶת אַללָּהּ הָעֶלְיוֹן, שֶׁשִּׁחְרֵר אֶתְכֶם מִיַּד מְעַנְּכֶם. בָּאתִי לְהָסִיר מֵעֲלֵיכֶם אֶת הַכְּבָלִים וּלְהַחֲזִיר לָכֶם חֵרוּתְכֶם”. כְּשֶׁשָּׁמְעוּ הַשְּׁבוּיִים בְּשׂוֹרָה טוֹבָה זוֹ עָבַר שִׁכָּרוֹן שֶׁל הִתְפָּעֲלוּת עֲלֵיהֶם, וְהֵרִימוּ כֻלָּם יַחַד צַעֲקַת שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן. הִתְחִילוּ כֻ’דַדָאד וְהָעַלְמָה לְהַתִּיר כַּבְלֵי זְרוֹעוֹתֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם, וְהָיָה עוֹזֵר כָּל אֶחָד מֵהֶם אַחֲרֵי שֶׁהֻתְּרוּ אֲסוּרָיו לְהַתִּיר כַּבְלֵי רֵעָיו הַשְּׁבוּיִים. לֹא עָבְרָה שָׁעָה קַלָּה עַד שֶׁהָיוּ כֻּלָּם חָפְשִׁים מִכַּבְלֵיהֶם וּמִבֵּית־הַסֹּהַר. נָשְׁקוּ כֻלָּם בָּזֶה אַחַר זֶה אֶת רַגְלֵי כֻ’דַדָאד, הוֹדוּ לוֹ וְהִתְפַּלְּלוּ לִשְׁלוֹמוֹ. כְּשֶׁהִגִּיעוּ אוֹתָם הַשְּׁבוּיִים הַמְשֻׁחְרָרִים אֶל הֶחָצֵר בְּמָקוֹם שֶׁזָּרַח אוֹר שֶׁמֶשׁ בָּהִיר, הִכִּיר כֻ’דַדָאד בְּתוֹכָם אֶת אֶחָיו שֶׁחִפְּשָׂם בְּסִיּוּר זְמָן רָב, תָּמַהּ לְמַעְלָה מִכָּל מִדָּה וְקָרָא: הַתְּהִלָּה לַאֲדוֹן כֹּל, שֶׁמְּצָאתִיכֶם כֻּלְּכֶם לֹא פְגוּעִים וְלֹא נְגוּעִים. אֲבִיכֶם סָר וְזָעֵף עַד מְאֹד בִּגְלַל הֵעָדֶרְכֶם, וְיִשְׁמְרוּהוּ שָׁמַיִם, אִלּוּ טָרַף אַף אֶחָד מִכֶּם שֵׁד זֶה". מָנָה מִסְפָּרָם אַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה הִפְרִיד בֵּינֵיהֶם וּבֵין הָאֲחֵרִים. נָפְלוּ כֻלָּם אִישׁ עַל צַוְּארֵי אָחִיו בְּשִׂמְחָה רַבָּה וְלֹא פָסְקוּ מֵחַבֵּק אֶת מַצִּילָם. צִוָּה הַנָּסִיךְ לַעֲרֹךְ סְעוּדַת יוֹם־טוֹב לְכָל הַשְּׁבוּיִים שֶׁשִּׁחְרֵר. וְאַחֲרֵי שֶׁאָכְלוּ וְשָׁתוּ לָשׂבַע, הֶחֱזִיר לָהֶם כָּל מַה שֶּׁגָּזַל הַכּוּשִׁי מִיַּד הָאוֹרְחוֹת, זָהָב וָכֶסֶף וּשְׁטִיחִים תֻּרְכִּים וַאֲרִיגֵי מֶשִׁי סִינִים, דִּיבָג וּשְׁאָר דְּבָרִים אֲחֵרִים בְּלִי סְפֹר שֶׁעֶרְכָּם רַב, מִלְּבַד זֶה הוֹנָם וּרְכוּשָׁם הֵם, בְּצַוּוֹתוֹ אוֹתָם לִדְרשׁ אִישׁ אִישׁ אֶת שֶׁלֹּו. מַה שֶּׁנִּשְׁאַר חִלֵּק לַחֲלָקִים שָׁוִים בֵּינֵיהֶם. שָׁאַל אוֹתָם: “כֵּיצַד זֶה תּוּכְלוּ לְהַעֲבִיר אֶת כָּל הַמַּשָּׂא הַזֶּה לְמוֹלַדְתְּכֶם? הֵיכָן תּוּכְלוּ לִמְצֹא בַהֲמוֹת־מַשָּׂא בְּמִדְבַּר־שְׁמָמָה זֶה?” אָמְרוּ לוֹ: “אֲדוֹנֵנוּ, הַכּוּשִׁי גָּזַל מֵאִתָּנוּ גְמַלֵּינוּ יַחַד עִם מַשָּׂאָם, וּבְוַדַּאי הֵם בְּתוֹךְ אֻרְווֹת הָאַרְמוֹן”. מִיָּד סָר כֻ’דַדָאד אִתָּם אֶל הָאֻרְווֹת וּמָצָא שָׁם כְּבוּלִים וּקְשׁוּרִים לֹא רַק אֶת הַגְּמַלִּים אֶלָּא גַם אֶת אַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה סוּסֵי אֶחָיו הַנְּסִיכִים, וְנָתַן לְכָל אֶחָד מֵהֶם בְּהֶמְתּוֹ, מִלְּבַד זֶה הָיוּ בָאֻרְווֹת מֵאוֹת עֲבָדִים כּוּשִׁים. כְּשֶׁרָאוּ אוֹתָם שְׁבוּיִים מְשֻׁחְרָרִים, יָדְעוּ שֶׁאֲדוֹנָם, אוֹתוֹ אוֹכֵל בְּנֵי־אָדָם, נֶהֱרַג, וְלָזֹאת נָסוּ כֻלָּם מְלֵאִים פַּלָּצוּת אֶל הַיַּעַר, אַךְ אִישׁ לֹא חָשַׁב לִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם. טָעֲנוּ הַסּוֹחֲרִים אֶת סְחוֹרוֹתֵיהֶם עַל גַּבֵּי הַגְּמַלִּים וְנָסְעוּ חֲזָרָה אֶל מוֹלַדְתָּם, אַחֲרֵי הִפָּרְדָם מִן הַנָּסִיךְ בְּבִרְכַּת שָׁלוֹם. וְאוּלָם כֻ’דַדָאד אָמַר לָעַלְמָה: “הוֹי אַתְּ הַנֶּהְדָּרָה לְיֹפִי וּצְנִיעוּת, מֵאַיִן בָּאת, כְּשֶׁלָּקַח אוֹתָךְ הַכּוּשִׁי בַּשֶּׁבִי, וּלְאָן רְצוֹנֵךְ לָלֶכֶת עַכְשָׁו? הַגִּידִי נָא לִי, לְמַעַן אַחֲזִיר אוֹתָךְ אֶל מוֹלַדְתֵּךְ. אֶפְשָׁר יוֹדְעִים נְסִיכִים אֵלֶּה, אַחַי, בְּנֵי מֶלֶךְ חַרְרָאן, אֶת הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר אַתְּ שׁוֹכֶנֶת בּוֹ, וְיַחֲזִירוּךְ בֶּטַח לְשָׁם”. הִסְתַּכְּלָה הָעַלְמָה בְּכֻ’דַדָאד וְעָנְתָה: “שׁוֹכֶנֶת אֲנִי רָחוֹק מִכָּאן. וְאַרְצִי אֶרֶץ מִצְרָיִם, רְחוֹקָה מִכְּדֵי לִנְסוֹעַ אֵלֶיהָ. וְאוּלָם אַתָּה הַנָּסִיךְ, אִישׁ־חַיִל הִצַּלְתָּ כְבוֹדִי וְחַיַּי מִיַּד הַכּוּשִׁי, וְאַתָּה עָשִׂיתָ עִמָּדִי מַעֲשֵׂה־רַב, שֶׁלֹּא נָאֶה יִהְיֶה מִצִּדִּי לְהַסְתִּיר מִמְּךָ סִפּוּרִי. אֲנִי, בַּת מֶלֶךְ אַדִּיר הַשּׁוֹלֵט בְּמִצְרַיִם הָעֶלְיוֹנָה אָנֹכִי, וּכְשֶׁלָּקַח אוֹתוֹ אוֹיֵב תֻּרְכִּי בַּשֶּׁבִי וַהֲרָגוֹ וְשָׁלַל מַלְכוּתוֹ בְקַחְתּוֹ לוֹ אֶת כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ וְהַשִּׁלְטוֹן בְּמַלְכוּתוֹ – בָּרַחְתִּי עַל נַפְשִׁי לְהַצִּיל חַיַּי וּכְבוֹדִי”. בִּקְּשׁוּ כֻ’דַדָאד וְאֶחָיו מֵאֵת הָעַלְמָה לְסַפֵּר לָהֶם אֶת כָּל הַמּוֹצְאוֹת אוֹתָהּ, וְהִרְגִּיעוּ אוֹתָהּ אוֹמְרִים לָהּ: “מֵעַתָּה תִּחְיִי בְשִׂמְחָה וָשֶׁפַע. לֹא יִגְּעוּ בָּךְ עוֹד עָמָל וּתְלָאָה”. כְּשֶׁרָאֲתָה שֶׁאֵין דֶּרֶךְ אַחֶרֶת מֵאֲשֶׁר לְסַפֵּר סִפּוּרָהּ, פָּתְחָה בְמִלִּים אֵלֶּה: