הָיֹה הָיָה בְמַלְכוּתוֹ שֶׁל הַכַּלִיף הָארוּן אַלרְרַשִׁיד סוֹחֵר בְּבַגְדָּאד, עַלִי אַלכַ’וָאגָ’ה שְׁמוֹ. הָיָה לוֹ מַחְסָן קָטָן שֶׁל סְחוֹרוֹת, שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה בָהֶן סְחוֹרָה וּמַרְוִיחַ אֶת לַחְמוֹ בְצִמְצוּם, כְּשֶׁהוּא גָר בְּלִי כָּל קְרוֹבִים בְּבַיִת שֶׁל אֲבוֹת אֲבוֹתָיו. אֵרַע שֶׁרָאָה שְׁלשָׁה לֵילוֹת בָּזֶה אַחֲרֵי זֶה בַּחֲלוֹם שֵׁיךְ מְכֻבָּד, אוֹמֵר לוֹ לֵאמֹר: “חַיָּב אַתָּה לָלֶכֶת לָחֹג בָּעִיר מֶכָּה. מִשּׁוּם מָה שׁוֹהֶה אַתָּה שָׁקוּעַ בְּשֵׁנָה וְאֵינְךָ נוֹתֵן דַּעְתְּךָ עַל כָּךְ כַּמַּתְאִים לְךָ?” כְּשֶׁשָּׁמַע דְּבָרִים אֵלֶּה, נִדְהַם וְנִבְהַל עַד שֶׁמָּכַר חֲנוּתוֹ וּסְחוֹרָתוֹ וּרְכוּשׁוֹ וְטוּבוֹ, בְּחֶפְצוֹ הָאַבִּיר לְבַקֵּר בְּבֵית אַללָּהּ הָעֶלְיוֹן. הִשְׂכִּיר אֶת בֵּיתוֹ וְהִתְחַבֵּר לְאוֹרְחָה נוֹסַעַת לְמֶכָּה הַנַּעֲלָה. כְּשֶׁעָזַב אֶת עִירוֹ הִנִּיחַ אֶלֶף דִּינָר זָהָב שֶׁנִּשְׁאֲרוּ אִתּוֹ אַחֲרֵי מַה שֶּׁהוֹצִיא לִנְסִיעָתוֹ, בְּתוֹךְ כַּד חֶרֶס וּמִלֵּא אוֹתוֹ זֵיתִים, וְאַחֲרֵי סָגְרוֹ אֶת פִּי הַכַּד, נְשָׂאוֹ אֶל סוֹחֵר, שֶׁהָיָה שָׁנִים רַבּוֹת בִּידִידוּת אִתּוֹ, וְאָמַר: “אָחִי, אֶפְשָׁר שָׁמַעְתָּ שֶׁבְּכַוָּנָתִי לַעֲלוֹת לְרֶגֶל בְּתוֹךְ אוֹרְחָה לְמֶכָּה, הָעִיר הַקְּדוֹשָׁה. וַהֲרֵי כָאן אִתִּי כַּד זֵיתִים וְהִנְנִי מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ לְשָׁמְרוֹ אִתְּךָ כְּעֵרָבוֹן שֶׁנִּמְסַר לְיָדְךָ עַד שׁוּבִי”. מָסַר הַסּוֹחֵר מִיָּד אֶת הַמַּפְתֵּחַ לְבֵית מִסְחָרוֹ לְעַלִי כַ’וָאגָ’ה וְאָמַר: “הִנֵּה, קַח אֶת הַמַּפְתֵּחַ, פְּתַח אֶת הַמַּחְסָן וְהַעֲמֵד שָׁם אֶת הַכַּד בַּמָּקוֹם הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ, וּבְשׁוּבְךָ תִּמְצָא אוֹתוֹ כַּאֲשֶׁר תַּעַזְבֶנוּ”. עָשָׂה עַלִי כַ’וָאגָ’ה כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ יְדִידוֹ. וְאַחֲרֵי שֶׁנָּעַל אֶת הַדֶּלֶת חֲזָרָה, הֶחֱזִיר אֶת הַמַּפְתֵּחַ חֲזָרָה לִבְעָלָיו. אַחַר־כָּךְ טָעַן אֶת צִיּוּדוֹ לַמַּסָע עַל גָּמָל, עָלָה עַל גָּמָל שֵׁנִי וְיָצָא לַדֶּרֶךְ עִם הָאוֹרְחָה. סוֹף סוֹף הִגִּיעוּ אֶל מֶכָּה הָעִיר הַנַּעֲלָה, וְהָיָה זֶה בְחֹדֶשׁ ד' אלְחִגָּ’ה,¹ שֶׁבּוֹ עָלוּ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים מֻסְלְמִים שָׁם לָחֹג, וְהִתְפַּלְּלוּ לִפְנֵי מִקְדַּשׁ הַכַּעְבָּה וְכָרְעוּ. אַחֲרֵי שֶׁעָרַךְ הַקָּפָה מִסָּבִיב לַבַּיִת הַקָּדוֹשׁ, וּמִלֵּא אֶת כָּל הַמִּנְהָגִים וְהַטְּכָסִים, כַּחוֹבָה עַל הַבָּאִים לָחֹג, פָּתַח לוֹ חֲנוּת לְמִמְכַּר סְחוֹרוֹת. אֵרַע שֶׁעָבְרוּ שְׁנֵי סוֹחֲרִים בְּאוֹתוֹ רְחוֹב, וְהִרְגִּישׁוּ בָּאֲרִיגִים הַיָּפִים שֶׁבַּחֲנוּתוֹ שֶׁל עַלִי כַ’וָאגָ’ה. מָצְאוּ מְאֹד חֵן בְּעֵינֵיהֶם וְשִׁבְּחוּ אֶת יָפְיָם וְטוּב טִיבָם. אָמַר אֶחָד מֵהֶם לַשֵּׁנִי: “אָדָם זֶה מֵבִיא סְחוֹרוֹת נְדִירוֹת לְהַפְלִיא וְיִקְרוֹת־הָעֶרֶךְ. בְּקָאהִרָה בִּירַת מִצְרַיִם הָיָה יָכֹל לְקַבֵּל אֶת הַמְּחִיר הַמָּלֵא בַּעֲדָן; הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בְּשׁוּקֵי עִירֵנוּ זוֹ”. כְּשֶׁשָּׁמַע עַלִי כַ’וָאגָ’ה אֶת שֵׁם קָאהִרָה מִפִּיהֶם, תָּקְפוּ אוֹתוֹ גַעְגּוּעִים לוֹהֲטִים לְבַקֵּר בְּאוֹתָהּ עִיר מְהֻלָּלָה. וְכָךְ בִּטֵּל אֶת כַּוָּנָתוֹ לַחֲזֹר לְבַגְדָּאד, וְהֶחֱלִיט לִנְסֹעַ לְעֵבֶר מִצְרַיִם. הִתְחַבֵּר לְאוֹרְחָה חֲדָשָׁה, וּכְשֶׁהִגִּיעַ לְשָׁם, מָצְאָה חֵן בְּעֵינָיו הָאָרֶץ וְכֵן הָעִיר; וְאַף הִרְוִיחַ רֶוַח גָּדוֹל, כְּשֶׁמָּכַר אֶת סְחוֹרוֹתָיו. אַחַר כָּךְ קָנָה סְחוֹרוֹת אֲחֵרוֹת וַאֲרִיגִים, וְנָתַן דַּעְתּוֹ לִנְסֹעַ לְדַמֶּשֶׂק, וְאוּלָם נִשְׁאַר עוֹד חֹדֶשׁ שָׁלֵם בְּקָאהִרָה וּבִקֵּר שָׁם בַּמִּקְדָּשִׁים וּבַמְּקוֹמוֹת הַקְּדוֹשִׁים, וּכְשֶׁעָזַב אֶת חוֹמוֹת הָעִיר שִׂמַּח לִבּוֹ לִרְאוֹת מִסְפַּר עָרִים מְהֻלָּלוֹת, הַשּׁוֹכְנוֹת יְמֵי־נְסִיעָה אֲחָדִים בְמֶרְחָק מֵעִיר הַבִּירָה, לְחוֹף הַנָּהָר נִילוּס. אַחַר־כָּךְ נִפְרַד מִמִּצְרַיִם וּבָא לָעִיר הַקְּדוֹשָׁה יְרוּשָׁלַיִם. שָׁם בִּקֵּר בְּמִקְדַּשׁ בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל, שֶׁחָזְרוּ הַמֻּסְלְמִים וּבָנוּ אוֹתוֹ. לְפִי תָּכְנִית הַזְּמַן שֶׁתִּכְנֵן הִגִּיעַ לְדַמֶּשֶׂק, וְרָאָה אֶת הָעִיר הַבְּנוּיָה יָפֶה וְרַבַּת הָאוּכְלוּסִין, כֵּן הִתְבּוֹנֵן לַשָּׂדוֹת וּמְקוֹמוֹת הָאָחוּ, הַמֻשְׁקִים בְּשֶׁפַע מִמַּעְיָנוֹת וּתְעָלוֹת, וְהַגַּנּוֹת וְהַחֹרְשׁוֹת שֶׁהִזְהִירוּ בְשֶׁפַע פְּרָחִים וּפְרִי. שָׁקוּעַ בִשְׂמָחוֹת מֵעֵין אֵלֶּה, כִּמְעַט שֶׁלֹּא חָשַׁב עַלִי כַ’וָאגָ’ה עַל בַּגְדָּאד. וְאוּלָם הוּא הִמְשִׁיךְ אֶת נְסִיעָתוֹ עַל פְּנֵי אֲרַם־צוֹבָא, מַוְצוּל וְשִׁירָאז, שָׁהָה שָׁם זְמָן עַד אֲשֶׁר, אַחֲרֵי שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁל נְדִידָה, הִגִּיעַ שׁוּב לְבַגְדָּאד. וְעַתָּה, מֶלֶךְ מְאֻשָּׁר, עָלֶיךָ לִשְׁמֹעַ עַל דְּבַר הַסּוֹחֵר בְּבַגְדָּאד וְחֹסֶר־יָשְׁרוֹ. שֶׁבַע שָׁנִים תְּמִימוֹת לֹא חָשַׁב אַף פַּעַם יְחִידָה עַל דְּבַר עַלִי כַ’וָאגָ’ה, אַף לֹא עַל הָעֵרָבוֹן שֶׁנִּמְסַר לוֹ לְמִשְׁמֶרֶת. לִבְסוֹף, כְּשֶׁיָּשַׁב פַּעַם עִם אִשְׁתּוֹ לַאֲרוּחַת הָעֶרֶב, נָסַבָּה שִׂיחָתָם עַל דְּבַר זֵיתִים, וְהִיא אָמְרָה: “רוֹצָה הָיִיתִי לֶאֱכֹל מֵהֶם”. אָמַר לָהּ הוּא: “בְּעוֹד שֶׁאַתְּ מְדַבֶּרֶת עַל כָּךְ, עָלָה בְדַעְתִּי שֶׁעַלִי כַ’וָאגָ’ה, שֶׁיָּצָא לִפְנֵי שֶׁבַע שָׁנִים לְחַג בְּמֶכָּה, מָסַר לִי לִפְנֵי נְסִיעָתוֹ כַּד עִם זֵיתִים לְמִשְׁמֶרֶת, וַעֲדַיִן נִמְצָא הוּא בַּמַּמְגוּרָה. מִי יוֹדֵעַ הֵיכָן הוּא כַיּוֹם וּמַה שֶּׁאֵרַע לוֹ? סִפֵּר לִי אָדָם שֶׁחָזַר מִן הַחַג לִפְנֵי זְמַן קָצָר, שֶׁעַלִי כַ’וָאגָ’ה עָזַב אֶת מֶכָּה הַמְכֻבָּדָה מְאֹד, בְּכַוָּנָה לִנְסֹעַ לְמִצְרַיִם. רַק אַלְלָּהּ הָעֶלְיוֹן יוֹדֵעַ אִם עוֹדֶנוּ חַי אוֹ כְבָר מֵת. בֵּין כָּךְ וְכָךְ הֲרֵי אִם זֵיתָיו טוֹבִים עֲדַיִן, אֵלֵךְ וְאָבִיא אֲחָדִים מֵהֶם, שֶׁנִּטְעֲמֵם. תְּנִי לִי אֵפוֹא אֶת הַמַּפְתֵּחַ וּמְנוֹרָה, שֶׁאוּכַל לָקַחַת אֲחָדִים מֵהֶם”. וְאוּלָם אִשְׁתּוֹ שֶׁהָיְתָה אִשָּׁה כֵנָה וִישָׁרָה עָנְתָה: “יִשְׁמֹר אַללָּה מֵעֲשׂוֹתְךָ מַעֲשֶׂה שָׁפֵל כָּזֶה וּמֵהֲפֶרְךָ דִבּוּרְךָ וּשְׁבוּעָתְךָ. מִי יוּכַל לָדַעַת? הֲרֵי אֵין לְךָ יְדִיעָה בְרוּרָה מִשּׁוּם אִישׁ בַּאֲשֶׁר לוֹ. אֶפְשָׁר הוּא חוֹזֵר מָחָר אוֹ מָחֳרָתַיִם מִמִּצְרַיִם, וְאָז תִּהְיֶה מִתְבַּיֵּשׁ עַל שֶׁחִלַּלְתָּ דִּבּוּרְךָ, אִם לֹא תוּכַל לְהַחֲזִיר לוֹ שָׁלֵם, מַה שֶּׁמָּסַר בְּיָדְךָ לְמִשְׁמֶרֶת. אֲנַחְנוּ נִהְיֶה לְבוּז בְּעֵינֵי בְנֵי־אָדָם, וּכְבוֹדֵנוּ יֵרֵד בְּעֵינֵי יְדִידְךָ. אֲנִי עַל כָּל פָּנִים, אֵין בִּרְצוֹנִי שֶׁיִּהְיֶה לִי חֵלֶק בְּמַעֲשֶׂה בָזוּי כָּזֶה, גַּם לֹא אֶטְעַם מִן הַזֵּיתִים. וּמִלְּבַד כָּל זֶה הֲרֵי נֶגֶד כָּל שֵׂכֶל הוּא, שֶׁאַחֲרֵי שֶׁבַע שָׁנִים יִהְיוּ רְאוּיִים לַאֲכִילָה. מִתְחַנֶּנֶת אֲנִי לְפָנֶיךָ, הַנַּח כַּוָּנָה לֹא טוֹבָה זוֹ”. בְּאֹפֶן זֶה דִּבְּרָה אֵשֶׁת סוֹחֵר זֶה נֶגְדּוֹ, וּבִקְּשָׁה אֶת בַּעְלָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁלֹחַ יָד בְּזֵיתֵי עַלִי כַ’וָאגָ’ה, וְהֵנִיאָה אוֹתוֹ מֵחֶפְצוֹ, עַד שֶׁהוֹצִיא אֶת הַדָּבָר לְפִי שָׁעָה מִדַּעְתּוֹ. אַךְ אִם כִּי נִמְנַע הַסּוֹחֵר לִנְגֹּעַ בְּזֵיתֵי עַלִי כַ’וָאגָ’ה, הֲרֵי שָׁמַר תָּכְנִיתוֹ בְּזִכְרוֹנוֹ, עַד שֶׁהֶחֱלִיט יוֹם אֶחָד, מִתּוֹךְ קַשְׁיוּת־עָרְפּוֹ וְאִי־נֶאֱמָנוּתוֹ, לְהוֹצִיא זְמָמוֹ לְפֹעַל. קָם וְנִכְנַס וּמַפְתֵּחַ בְּיָדוֹ אֶל אוֹצַר־הַמָּזוֹן. בְּמִקְרֶה פָּגַשׁ בְּאִשְׁתּוֹ, אָמְרָה לוֹ: “אֵין לִי חֵלֶק בְּמַעֲשֶׂה לֹא הָגוּן זֶה, אִם אַתָּה עוֹשֶׂה זֹאת”. שָׁמַע דְּבָרֶיהָ, אַךְ לֹא הִשְׁגִּיחַ בָּהֶם, וּכְשֶׁהָיָה בַּמַּחְסָן, וּפָּתַח אֶת הַכַּד מָצָא אֶת הַזֵּיתִים נִפְסָדִים לְבָנִים מֵעֹבֶשׁ. כְּשֶׁהָפַךְ אֶת הַכַּד וְהֵרִיק חֵלֶק מִתּוֹכוֹ לְתוֹךְ קְעָרָה, רָאָה פִּתְאֹם דִּינָר שֶׁל זָהָב בְּיַחַד עִם הַפֵּרוֹת שֶׁנָּפְלוּ מִתּוֹכוֹ. מָלֵא תַאֲוָה הֵרִיק כָּל מַה שֶּׁהָיָה בְתוֹכוֹ לְכַד אַחֵר וְהִשְׁתּוֹמֵם לְמַעְלָה מִכֹּל, כְּשֶׁמָצָא אֶת מַחֲצִיתוֹ הַשֵּׁנִי שֶׁל הַכַּד מְלֵאָה דִינְרֵי־זָהָב. הִנִּיחַ אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַמָּמוֹן הַצִּדָּה. סָגַר אֶת הַכְּלִי, חָזַר אֶל אִשְׁתּוֹ וְאָמַר לָה: “צָדַקְתְּ, הֲרֵי בָדַקְתִּי אֶת הַכַּד וּמָצָאתִי שֶׁהַפֵּרוֹת הֶעֱלוּ עֹבֶשׁ מֵרָקָב וְרֵיחָם נִפְסָד. הֶחֱזַרְתִּים אֵפוֹא לְתוֹךְ הַכַּד וְהִנַּחְתִּיו כְּמוֹת שֶׁהָיָה”. בְּאוֹתוֹ לַיְלָה לֹא יָכֹל הַסּוֹחֵר לַעֲצֹם עַיִן, מֵאַחַר שֶׁהִרְהֵר בַּמָּמוֹן, וְהָיָה מְחַטֵּט בְּדַעְתּוֹ כֵּיצַד יִקַּח אוֹתוֹ לְנַפְשׁוֹ. כְּשֶׁהֵאִיר הַשַּׁחַר הוֹצִיא אֶת כָּל דִּינְרֵי־הַזָּהָב, קָנָה זֵיתִים אֲחֵרִים טְרִיִּים, מִלֵּא בָהֶם אֶת הַכַּד, סָתַם אֶת פִּיו וְהֶעֱמִידוֹ עַל מְקוֹמוֹ.

אֵרַע שֶׁעַלִי כַ’וָאגָ’ה חָזַר בְּחֶסֶד אַללָּהּ בְּסוֹף הַחֹדֶשׁ שָׁלֵם וּבָרִיא לְבַגְדָּאד. רֵאשִׁית כֹּל שָׂם פָּנָיו אֶל יְדִידוֹ מֵאָז, אֶל הַסּוֹחֵר. שָׁאַל זֶה לִשְׁלוֹמוֹ בְּשִׂמְחָה שֶׁל צְבִיעוּת וְנָפַל עַל צַוָּארָיו, וְאוּלָם דָּאוּג הָיָה וּבִמְבוּכָה בִּגְלַל מַה שֶּׁעָתִיד לָבוֹא. אַחֲרֵי שֶׁשָּׁאֲלוּ אִישׁ לִשְׁלוֹם רֵעֵהוּ וְנָתְנוּ שְׁנֵיהֶם הַבָּעָה לְגֹדֶל שִׂמְחָתָם, הִתְחִיל עַלִי כַ’וָאגָ’ה מְשׂוֹחֵחַ וּבִקֵּשׁ מֵאֵת הַסּוֹחֵר לְהַחֲזִיר לוֹ כַּדּוֹ עִם זֵיתָיו, שֶׁמָּסַר בְיָדוֹ פַּעַם לְמִשְׁמֶרֶת. אָמַר הַסּוֹחֵר לְעַלִי כַ’וָאגָ’ה: “יְדִידִי הֶחָבִיב, אֵינִי יוֹדֵעַ הֵיכָן הֶעֱמַדְתָּ אֶת זֵיתֶיךָ. וְאוּלָם הֲרֵי הַמַּפְתֵּחַ, לֵךְ אֵפוֹא אֶל הַמַּחְסָן וְטֹל כָּל אֲשֶׁר לְךָ”. עָשָׂה עַלִי כַ’וָאגָ’ה כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ, הוֹצִיא אֶת הַכַּד מִן הַמַּחְסָן, נִפְרַד וּמִהֵר הַבַּיְתָה. כְּשֶׁפָּתַח אֶת הַכַּד וְלֹא מָצָא אֶת דִּינְרֵי הַזָּהָב נִדְהַם וְגָבַר עָלָיו צַעֲרוֹ, וְקוֹנֵן מָרָה. אַחַר־כָּךְ אָץ חֲזָרָה אֶל הַסּוֹחֵר וְאָמַר: “יְדִידִי, אַללָּהּ שֶׁבַּכֹּל מְקוֹמוֹ וְרוֹאֶה הַכֹּל, עֵדִי, שֶׁעָזַבְתִּי בַכַּד אֶלֶף דִּינָר זָהָב, כְּשֶׁנָּסַעְתִּי לַחַג הַמְכֻבָּד לְמֶכָּה, וְעַכְשָׁו אֵין אֲנִי מוֹצֵא אוֹתָם. כְּלוּם אֵין אַתָּה יָכֹל לְהַגִּיד מַשֶּׁהוּ אוֹדוֹתָם? אִם בִּשְׁעַת דֹחַק קָשֶׁה הִשְׁתַּמַּשְׁתָּ בָהֶם, אֵין כָּל רָע, שֶׁכֵּן תַּחֲזִירֵם לִי”. אָמַר לוֹ הַסּוֹחֵר, מַעֲמִיד פָּנִים כְּאִלּוּ הוּא מִשְׁתַּתֵּף בְּצַעֲרוֹ: “יְדִידִי הַטּוֹב, הֲרֵי אַתָּה הֶעֱמַדְתָּ בְּעֶצֶם יָדְךָ אֶת הַכַּד בַּמַּחַסָן. לֹא יָדַעְתִּי שֶׁיֵּשׁ לְךָ בְּתוֹכוֹ אַחֶרֶת מֵאֲשֶׁר זֵיתִים. בְּדִיּוּק כְּמוֹת שֶׁעָזַבְתָּ אוֹתוֹ מָצָאתָ אוֹתוֹ שׁוּב וְנָטַלְתָּ אוֹתוֹ, וְעַכְשָׁו אַתָּה מַאֲשִׁים אוֹתִי בִגְנֵבַת דִּינְרֵי־זָהָב. מוּזָר הוּא בְּעֵינַי, אָכֵן יוֹתֵר מִמּוּזָר, שֶׁאַתָּה מֵעֵז לְהַעֲלוֹת הַאֲשָׁמָה מֵעֵין זוֹ. כְּשֶׁנָּסַעְתָּ לֹא דִבַּרְתָּ עַל־דְּבַר כֶּסֶף בַּכַּד, וְלֹא אָמַרְתָּ לִי אֶלָּא שֶׁהוּא מָלֵא זֵיתִים, כְּפִי שֶׁמָּצָאתָ אוֹתוֹ. אִלּוּ הָיִיתָ עוֹזֵב בְּתוֹכוֹ מַטְבְּעוֹת זָהָב, הָיִיתָ וַדַּאי גַּם מוֹצְאָם חֲזָרָה”. כִּשְׁמֹעַ עַלִי כַ’וָאגָ’ה זֹאת הִתְחִיל לְהִתְחַנֵן וּלְבַקֵּשׁ. אָמַר: “אוֹתָם אֶלֶף דִּינְרֵי זָהָב הָיוּ כָּל מַה שֶּׁהָיָה לִי, מָמוֹן שֶׁהִרִוַחְתִּי בַּעֲמַל עֲבוֹדָתִי שָׁנִים. מִתְחַנֵּן אֲנִי לְפָנֶיךָ, חוּסָה עַל דָּחְקִי וְהַחֲזִירֵם לִי”. וְאוּלָם הַסּוֹחֵר נִתְכַּעֵס מְאֹד וְקָרָא: “יְדִידִי, בָּחוּר הָגוּן אַתָּה, כְּשֶׁאַתָּה מְדַבֵּר עַל ישֶׁר, וּבְכָל זֹאת בָּא בְהַאֲשָׁמוֹת שָׁוְא וָשֶׁקֶר מֵעֵין אֵלֶּה. לֵךְ צֵא מִכָּאן וְאַל תָּבוֹא עוֹד אֶל בֵּיתִי. עַתָּה יָדַעְתִּי מָה אַתָּה: רַמַּאי וְנוֹכֵל. כָּל אַנְשֵׁי הָרֹבַע בָּאוּ וְהִצְטוֹפְפוּ מִסָּבִיב לַחֲנוּת, כְּשֶׁשָּׁמְעוּ הַמַּחֲלֹקֶת בֵּין עַלִי כַ’וָאגָ’ה וְהַסּוֹחֵר, וְהֶהָמוֹן תָּפַס אֶת הָעִנְיָן כְּשֶׁהוּא נִרְגָּשׁ, וְכָךְ נוֹדַע לַכֹּל לֶעָשִׁיר וּלְעָנִי בְּבַגְדָּאד, שֶׁאָדָם אֶחָד עַלִי כַ’וָאגָ’ה שְׁמוֹ, טָמַן אֶלֶף דִּינְרֵי־זָהָב בְּתוֹךְ כַּד זֵיתִים וּמְסָרָם לְסוֹחֵר יָדוּעַ לְמִשְׁמֶרֶת. אַחֲרֵי נָסְעוֹ לֶחָג בְּמֶכָּה וְאַחֲרֵי נָדְדוֹ שֶׁבַע שָׁנִים, חָזַר הָאִישׁ הַמִּסְכֵּן, וְהֶעָשִׁיר חָלַק עַל דְּבָרָיו בְּעִנְיַן הַמָּמוֹן, וְהָיָה מוּכָן לְהִשָּׁבַע, שֶׁלֹּא קִבֵּל מִשְׁמֶרֶת מֵעֵין זוֹ אֵיזֹה־שֶׁהִיא. בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר, כְּשֶׁכְּלוּם לֹא נָשָׂא עוֹד פְּרִי, נֶאֱלַץ עַלִי כַ’וָאגָ’ה לְהָבִיא עִנְיָנוֹ לִפְנֵי הַקָּאצִ’י, וְלִתְבֹּעַ מִידִידוֹ הַשַּׁקְרָן אֶלֶף דִּינַר־זָהָב. שָׁאַל הַשּׁוֹפֵט: אֵיזֶה עֵדִים יֵשׁ לְךָ שֶׁיָּעִידוּ לְךָ?” הַתּוֹבֵעַ עָנָה: “אֲדוֹנִי הַקָּאצִ’י. חָשַׁשְׁתִּי לִמְסֹר הַדָּבָר לְמִי שֶׁהוּא, שֶׁלֹּא יִוָּדַע לַכֹּל סוֹדִי. אַללָּהּ הָעֶלְיוֹן הוּא עֵדִי הַיָּחִיד. סוֹחֵר זֶה יְדִידִי הָיָה, וְלֹא הֶאֱמַנְתִּי שֶׁיִּתְגַלֶּה בִּלְתִּי יָשָׁר וְלֹא־נֶאֱמָן עַד כְּדֵי כָךְ”. אָמַר הַשּׁוֹפֵט: “אִם כָּךְ עָלַי לְהָבִיא לְפָנַי אֶת הַסּוֹחֵר וְלִשְׁמֹעַ מִפִּיו בִּשְׁבוּעָה אֶת אֲשֶׁר יֵשׁ לֹו לְהַגִּיד”. כְּשֶׁבָּא הַנִּתְבָּע צִוּוּ עָלָיו לְהִשָּׁבַע בְּכָל הַקָּדוֹשׁ לוֹ, כְּשֶׁפָּנָיו מְכֻוָּנוֹת כְּלַפֵּי מֶכָּה וְיָדָיו מוּרָמוֹת אֶל עָל, וְהוּא אָמַר: “נִשְׁבָּע אָנֹכִי, שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ כְּלוּם עַל דְּבַר דִּינְרֵי־זָהָב אֵיזֶה שֶׁהֵם הַשַּׁיָּכִים לְעַלִי כַ’וָאגָ’ה”. שִׁחְרֵר אוֹתוֹ הַקָּאצִ’י וּפְטָרוֹ מִן הַמִּשְׁפָּט. נִסְתַּלֵּק עַלִי כַ’וָאגָ’ה בְּלֵב עָצוּב הַבַּיְתָה וְאָמַר לְנַפְשׁוֹ: "אוֹי, אֵיזֶה פְּסַק דִּין הוּא שֶׁנִּתַּן לִי. כְּלוּם מְאַבֵּד אֲנִי אֶת כַּסְפִּי, וְעִנְיָנִי הַצּוֹדֵק יִקָּבַע לְלֹא־צוֹדֵק? בְּצֶדֶק אָמְרוּ: “הַתּוֹבֵעַ לִפְנֵי בֶן־בְּלִיַּעַל, לֹא יֵעָשֶׂה דִינוֹ”. מִמָּחֳרַת הַיּוֹם חִבֵּר דִּין־וְחֶשְׁבּוֹן בְּעִנְיָנוֹ, וּכְשֶׁעָבַר הַכַּלִיף הָארוּן אַלרְרַשִׁיד בְדַרְכּוֹ לִתְפִלַּת יוֹם־הַשִּׁשִּׁי, נָפַל לְפָנָיו עַל הָאָרֶץ וּמָסַר לוֹ אֶת הַכְּתָב. קָרָא נְשִׂיא הַמַּאֲמִינִים אֶת הַבַּקָּשָׁה, וְאַחֲרֵי שֶׁעִיֵּן בְּדַעְתּוֹ בַּמִּקְרֶה, הוֹאִיל לְצַוּוֹת לֵאמֹר: “יָבִיאוּ מָחָר אֶת הַתּוֹבֵעַ וְאֶת הַנִּתְבָּע לְאוּלַם־הָרַאֲיוֹנוֹת, וּלְהַצִּיעַ לְפָנַי אֶת כְּתַב־הַבַּקָּשָׁה, שֶׁרְצוֹנִי לִבְדֹּק בְּעַצְמִי אֶת הָעִנְיָן”.

בְּאוֹתוֹ עֶרֶב הִתְחַפֵּשׂ נְשִׂיא הַמַּאֲמִינִים כְּדַרְכּוֹ בִּלְבוּשׁ, לָתוּר בְּבַגְדָּאד, בַּשְּׁוָקִים, בָּרְחוֹבוֹת וּבַסִּמְטָאוֹת. יָצָא בְלִוְיַת גַ’עְפָר הַבַּרְמַכִּי וּמַסְרוּר נוֹשֵׂא חֶרֶב נִקְמָתוֹ, לַחֲקֹר אֶת הַנַּעֲשֶׂה בָעִיר. וְאַךְ יָצָא הִגִּיעַ אֶל כִּכַּר פָּתוּחַ בַּשּׁוּק. שָׁמַע שָׁם רַעַשׁ יְלָדִים מְשַׂחֲקִים. רָאָה בְמֶרְחָק לֹא רַב כַּעֲשָׂרָה עַד שְׁנֵים עָשָׂר יְלָדִים מִשְׁתַּעְשְׁעִים לְאוֹר הַיָּרֵחַ. נִשְׁאַר עוֹמֵד רֶגַע, לְהִסְתַּכֵּל בְּמִשְׂחֲקֵיהֶם. אָמַר אַחַד הַנְּעָרִים, נַעַר נָאֶה וְעוֹר פָּנָיו בָּהִיר צִבְעוֹ, אֶל הָאֲחֵרִים: “הָבוּ נְשַׂחֵק מִשְׂחַק הַקָּאצִ’י.² אֲנִי אֶהְיֶה הַשּׁוֹפֵט, אֶחָד מִכֶּם יִהְיֶה עַלִי כַ’וָאגָ’ה וְאֶחָד הַסּוֹחֵר, שֶׁהִפְקִיד בְּיָדוֹ אֶת אֶלֶף דִּינַר־הַזָּהָב, בְּטֶרֶם יֵצֵא לֶחָג. עִמְדוּ נָא לְפָנַי, וְכָל אֶחָד יִטְעַן טַעֲנוֹתָיו”. כְּשֶׁשָּׁמַע הַכַּלִיף אֶת הַשֵּׁם עַלִי כַ’וָאגָ’ה, נִזְכַּר בַּכְּתָב שֶׁהֻגַּשׁ לוֹ בְּבַקָּשָׁה לִשְׁפֹּט מִשְׁפָּטוֹ מִידֵי הַסּוֹחֵר, וְהֶחֱלִיט לְחַכּוֹת לִרְאוֹת, כֵּיצַד יַצִּיג הַנַּעַר בַּמִּשְׂחָק אֶת תַּפְקִיד הַקָּאצִ’י וּמַה יִּהְיֶה פְסַק הַדִּין שֶׁיִּתֵּן. הִתְבּוֹנֵן הַשַּׁלִּיט לְהַצָּגַת־הַמִּשְׁפָּט בְּשִׂימַת־לֵב עֵרָה, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר אֶל לִבּוֹ: “מִקְרֶה זֶה הֵבִיא בֶאֱמֶת אֶת כָּל הָעִיר לִידֵי הִתְרַגְּשׁוּת, עַד שֶׁיּוֹדְעִים אַף הַיְלָדִים מִזֶּה וּמַצִּיגִים אוֹתוֹ בְמִשְׂחֲקֵיהֶם”. אַחַר־כָּךְ נִגְּשׁוּ שְׁנֵיהֶם, הַיֶּלֶד הַמְמַלֵּא תַפְקִיד עַלִי כַ’וָאגָ’ה, וַחֲבֵרוֹ הַמְמַלֵּא תַפְקִיד הַסּוֹחֵר מִבַּגְדָּאד הַנִּתְבָּע בְּאַשְׁמַת גְּנֵבָה, וְעָמְדוּ לִפְנֵי הַנַּעַר הַמַּצִּיג תַּפְקִיד קָאצִ’י שֶׁיָּשַׁב רְצִינִי וְנִכְבָּד. פָּתַח הַשּׁוֹפֵט וְאָמַר כָּךְ: “עַלִי כַ’וָאגָ’ה, מַה הוּא נֹסַח תְּבִיעָתְךָ מִן הַסּוֹחֵר?” הִגִּישׁ הַתּוֹבֵעַ אֶת תְּבִיעָתוֹ לְכָל פְּרָטֶיהָ. פָּנָה הַקָּאצִ’י אֶל הַנַּעַר הַמְמַלֵּא תַפְקִיד הַסּוֹחֵר: “מַה הִיא תְּשׁוּבָתְךָ לִתְבִיעָה זוֹ, וּמִשּׁוּם מַה לֹּא הֶחֱזַרְתָּ אֶת דִּינְרֵי־הַזָּהָב?” הֵשִׁיב הַנִּתְבָּע אוֹתָהּ תְּשׁוּבָה שֶׁנָּתַן הַנִּתְבָּע בֶּאֱמֶת, בְּהַכְחִישׁוֹ לִפְנֵי הַשּׁוֹפֵט אֶת הַכֹּל, וּמַצְהִיר שֶׁנָּכוֹן הוּא לְהִשָּׁבַע עַל דְּבָרָיו. אָמַר הַקָּאצִ’י הַצָּעִיר: “בְּטֶרֶם תִּשָּׁבַע שְׁבוּעָה, שֶׁלֹּא לָקַחְתָּ הַמָּעוֹת, רְצוֹנִי לִרְאוֹת בְּעֵינַי אֶת כַּד הַזֵּיתִים, שֶּׁהִנִּיחַ הַתּוֹבֵעַ אִתְּךָ לְמִשְׁמֶרֶת”. אַחֲרֵי זֶה פָּנָה לַנַּעַר הַמְּמַלֵּא תַפְקִיד עַלִי כַ’וָאגָ’ה וְאָמַר: “לֵךְ וְהָבֵא לִי מִיָּד אֶת הַכַּד שֶׁאוּכַל לְבָדְקוֹ”. כְּשֶׁהוּבָא הַכַּד, אָמַר הַשּׁוֹפֵט לִשְׁנֵי בַעֲלֵי הַדִּין: “הִתְבּוֹנְנוּ וְאִמְרוּ לִי: הַאִם זֶהוּ אוֹתוֹ כַּד, שֶׁאַתָּה הַתּוֹבֵעַ, עָזַבְתָּ בְּיַד הַנִּתְבָּע”. עָנוּ שְׁנֵיהֶם: “זֶה הוּא זֶה”. אָמַר הַשּׁוֹפֵט בְּחֶסֶד אֱלֹהִים: “הָבָה, פִּתְחוּ אֶת הַכַּד וְהָבִיאוּ לִי מִקְצָת מֵאֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ, שֶׁאֶרְאֶה בְאֵיזֶה מַצָּב הַזֵּיתִים עַכְשָׁו”. טָעַם מִן הַפְּרִי וְאָמַר: “אֵיךְ הָיָה כַדָּבָר הַזֶּה? טַעֲמָם טָרִי וְהֵם בְּמַצָּב מְצֻיָּן, הֲרֵי בְמֶשֶׁךְ שֶׁבַע שָׁנִים הָיוּ צְרִיכִים הַזֵּיתִים בְּאֵין סָפֵק לִהְיוֹת מְעֻפָּשִׁים וְנִפְסָדִים. הָבִיאוּ אֵלַי עַכְשָׁו שְׁנֵי סוֹחֲרֵי זֵיתִים מִן הָעִיר, שֶׁיַּחְרְצוּ הֵם מִשְׁפָּטָם בַּדָּבָר הַזֶּה”. קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם שְׁנַיִם נְעָרִים אֲחֵרִים אֶת הַתַּפְקִידִים שֶׁנִּדְרְשׁוּ, נִכְנְסוּ לַחֲצַר־הַמִּשְׁפָּט וְעָמְדוּ בְשֶׁקֶט לִפְנֵי הַקָּאצִ’י. שָׁאַל אוֹתָם: “כְּלוּם סוֹחֲרֵי־זֵיתִים אַתֶּם מִתַּפְקִידְכֶם?” אָמְרוּ לוֹ: “כָּךְ אָנוּ, וְזֶה הָיָה גַם תַּפְקִיד אֲבוֹתֵינוּ מִזֶה דוֹרוֹת רַבִּים. עַל־יְדֵי מִסְחָר בְּזֵיתִים מַרְוִיחִים אָנוּ לֶחֶם חֻקֵּנוּ יוֹם יוֹם”. הוֹסִיף הַקָּאצִ’י וְשָׁאַל: “הַגִּידוּ לִי, כַמָּה זְמַן מִתְקַיְּמִים הַזֵּיתִים טְרִיִּים וּטְעִימִים?” אָמְרוּ לוֹ: “הוֹי אֲדוֹנֵנוּ, גַּם אִם נְטַפֵּל בִּשְׁמִירָתָם טִפּוּל רַב, יַפְסִידוּ כַעֲבֹר שָׁלשׁ שָׁנִים טַעְמָם וְצִבְעָם, וְלֹא יִצְלְחוּ עוֹד לְמַאֲכָל, וְאֵינָם טוֹבִים אֶלָּא לְהַשְׁלִיכָם”. הוֹסִיף הַקָּאצִ’י וְאָמַר: “בַּחֲנוּ אֵפוֹא זֵיתִים אֵלֶּה, שֶׁבְּתוֹךְ כַּדִּים אֵלֶּה וְהַגִּידוּ לִי, מַה שְּׁנוֹתֵיהֶם וּמַה מַּצָּבָם וְטַעְמָם”. הֶרְאוּ שְׁנֵי הַנְּעָרִים הַמְמַלְּאִים תַּפְקִיד סוֹחֲרֵי־זֵיתִים עַצְמָם לְמַרְאִית עַיִן, כְּאִלּוּ לָקְחוּ מִתּוֹךְ הַכַּד זֵיתִים מִסְפָּר וּטְעָמוּם וְאַחֲרֵי זֶה אָמְרוּ: “אֲדוֹנֵנוּ הַקָּאצִ’י, זֵיתִים אֵלֶּה הֵם בְּמַצָּב טוֹב וְטַעְמָם עַד לְהַפְלִיא”. אָמַר לָהֶם הַקָּאצִ’י: “שֶׁקֶר אַתֶּם דּוֹבְרִים, הֲרֵי זֶה שֶׁבַע שָׁנִים מֵאָז שָׂמָם עַלִי כַ’וָאגָ’ה בַּכַּד, אָז כְּשֶׁיָּצָא בְדַרְכּוֹ לַחַג”. וְאוּלָם הֵם טָעֲנוּ: “הַגֵּד אֶת אֲשֶׁר תַּחְפֹּץ. זֵיתִים אֵלֶּה מִמְּסִיקַת שָׁנָה זוֹ הֵם, וְאֵין סוֹחֵר זֵיתִים בְּכָל בַּגְדָּאד, שֶׁלֹּא יַסְכִּים אִתָּנוּ בְכָךְ”. צִוּוּ גַם עַל הַנִּתְבָּע לִטְעֹם מִן הַפְּרִי וּלְהָרִיחַ בּוֹ, וְלֹא יָכֹל לְהִשְׁתַּמֵּט מִלְּהַסְכִּים שֶׁכֵּן הֵם, כְּפִי שֶׁאָמְרוּ הָהֵם. אָמַר הַקָּאצִ’י לַנִּתְבָּע הַצָּעִיר: “בָּרוּר הַדָּבָר שֶׁבֶּן בְּלִיַּעַל אַתָּה וְנָבָל, וְעָשִׂיתָ מַעֲשֶׂה, שֶׁרָאוּי אַתָּה בִגְלָלוֹ לִתְלִיָּה, לַחֲלוּטִין”. כְּשֶׁשָּׁמְעוּ זֹאת הַנְּעָרִים קָפְצוּ מִסָּבִיב, סָפְקוּ כַפַּיִם שָׂשִׂים וּשְׂמֵחִים. תָּפְסוּ אֶת זֶה שֶׁשִּׂחֵק תַּפְקִיד סוֹחֵר בַּגְדָּאד וְהוֹבִילוּ אוֹתוֹ כְאִלּוּ לְמִיתָה.

מָצְאָה חֲרִיפוּתָם שֶׁל הַנְּעָרִים שֶׁהִצִּיגָם לְפָנָיו הַשּׁוֹפֵט בַּמִּשְׂחָק חֵן עַד מְאֹד בְּעֵינֵי הַרוּן אַלרְרַשִׁיד, וּפָקַד עַל מִשְׁנֵהוּ גַ’עְפָר: “הִתְבּוֹנֵן יָפֶה אֶל הַנַּעַר שֶׁמִּלֵּא תַפְקִיד הַשּׁוֹפֵט בַּמִּשְׂחָק, וּרְאֵה לְהָבִיא אוֹתוֹ מָחָר לְפָנַי. יַחֲקֹר בֶּאֱמֶת אֶת הָעִנְיָן לְפָנַי וּבִרְצִינוּת מֻחְלֶטֶת, בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁרְאִינוּהוּ נוֹהֵג בַּמִּשְׂחָק. הַזְמֵן גַּם אֶת קָאצִ’י הָעִיר שֶׁיִּלְמַד מִיֶּלֶד זֶה אֶת פְּסַק־הַדִּין. מִלְּבַד זֶה שְׁלַח וְהוֹדַע אֶת עַלִי כַ’וָאגָ’ה, שֶׁיָּבִיא אִתּוֹ אֶת כַּד הַזֵּיתִים, וְהַחֲזֵק לִי גַם שְׁנֵי סוֹחֲרֵי זֵיתִים מִן הָעִיר, מוּכָנִים”. פְּקֻדּוֹת אֵלּוּ פָקַד הַכַּלִיף עַל הַמִּשְׁנֶה בְּלֶכְתָּם בְּדַרְכָּם. אַחַר־כָּךְ הִגִּיעוּ חֲזָרָה לָאַרְמוֹן. לְמָחֳרַת הַיּוֹם בַּבֹּקֶר הָלַךְ הַבַּרְמַכִּי גַ’עְפָר אֶל אוֹתוֹ רֹבַע, שֶׁבּוֹ הִצִּיגוּ הַיְּלָדִים אֶת מִשְׂחַק־הַמִּשְׁפָּט, וְשָׁאַל אֶת מוֹרֵה בֵּית־הַסֵּפֶר, הֵיכָן הֵם תַּלְמִידָיו. אָמַר לוֹ: “הֵם הָלְכוּ לָהֶם אִישׁ לְבֵיתוֹ”. בִּקֵּר הַמִּשְׁנֶה בַּבָּתִּים שֶׁצִּיְּנוּ לוֹ, וְצִוָּה שֶׁהַקְּטַנִּים יוֹפִיעוּ לְפָנָיו. כְּשֶׁהִצִּיגוּם לְפָנָיו, אָמַר לָהֶם: “מִי מִכֶּם הוּא שֶׁהִצִּיג אֶמֶשׁ אֶת תַּפְקִיד הַקָּאצִ’י בְּמִשְׁפָּטוֹ שֶׁל עַלִי כַ’וָאגָ’ה וְחָרַץ דִּינוֹ?” עָנָה הַבָּכִיר בָּהֶם: “אֲנִי הוּא, אֲדוֹנִי הַמִּשְׁנֶה”, וְהֶחֱוִיר שֶׁכֵּן לֹא יָדַע עַל שׁוּם מַה שְּׁאָלוּהוּ שְׁאֵלָה זוֹ. אָמַר לוֹ הַמִּשְׁנֶה: “בּוֹא אִתִּי. נְשִׂיא הַמַּאֲמִינִים צָרִיךְ לְךָ”. נִבְהֲלָה אֵם הַיֶּלֶד עַד מְאֹד, וְהִתְחִילָה לִבְכּוֹת, וְאוּלָם גַ’עְפָר נִחֵם אוֹתָהּ. אָמַר לָהּ: “אִשָּׁה יְקָרָה, אַל נָא תִּפְחֲדִי וְאַל תִּדְאֲגִי. בְּנֵךְ יַחֲזֹר אֵלַיִךְ בְּשָׁלוֹם, אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם, וְדוֹמֶה אֲנִי שֶׁהַשֻּׂלְטָאן יַאֲצִיל לוֹ טוֹבָה הַרְבֵּה”. כְּשֶׁשָּׁמְעָה הָאִשָּׁה אֶת דִּבְרֵי הַמִּשְׁנֶה רָגַע לִבָּהּ, וְהִלְבִּישָׁה אֶת בְּנָהּ אֶת הַמֻּבְחָר בַּלְּבוּשִׁים אֲשֶׁר לוֹ, בְּשִׂמְחָה רַבָּה, לִפְנֵי תִתָּהּ אוֹתוֹ לָלֶכֶת עִם הַמִּשְׁנֶה. הוֹבִיל אוֹתוֹ בְּיָדוֹ אֶל אוּלַם־הָרַאֲיוֹנוֹת שֶׁל הַכַּלִיף, וּמִלֵּא גַם אֶת שְׁאָר הַפְּקֻדּוֹת שֶׁפָּקַד עָלָיו אֲדוֹנָיו. אַחֲרֵי שֶׁיָּשַׁב נְשִׂיא הַמַּאֲמִינִים בְּעַצְמוֹ עַל כִּסֵּא־מִשְׁפַּט הַמַּלְכוּת, רָמַז לַנַּעַר עַל מוֹשָׁב לְצִדּוֹ. וְאַחֲרֵי שֶׁהוֹפִיעוּ לְפָנָיו שְׁנֵי הַצְּדָדִים הַנִּשְׁפָּטִים בֵּינֵיהֶם, הַיְנוּ עַלִי כַ’וָאגָ’ה וְהַסּוֹחֵר מִבַּגְדָּאד, צִוָּה עַל כָּל אֶחָד מֵהֶם לְהַצִּיעַ טַעֲנוֹתָיו לִפְנֵי הַנַּעַר, שֶׁכֵּן הוּא הוּא אֲשֶׁר יַחֲרֹץ אֶת הַמִּשְׁפָּט. וּבְכֵן טָעֲנוּ שְׁנֵיהֶם, הַתּוֹבֵעַ וְהַנִּתְבָּע אֶת טַעֲנוֹתֵיהֶם לִפְנֵי הַנַּעַר בְּפִרְטֵי פְרָטִים. וְאוּלָם כַּאֲשֶׁר הִכְחִישׁ הַנִּתְבָּע בֶּהֶחְלֵטִיּוּת אֶת הָאַשְׁמָה, וּכְבָר בִּקֵּשׁ לְהִשָּׁבַע שְׁבוּעָה, שֶׁאֱמֶת הוּא מְדַבֵּר, וּכְבָר הֵרִים יָדָיו וּפָנָיו מְכֻוָּנִים לְעֵבֶר הַכַּעַבָּה, עִכֵּב הַקָּאצִ’י הַצָּעִיר עַל יָדוֹ וְאָמַר: “דַּי, אַל תִּשָּׁבַע לִפְנֵי שֶׁיִּדְרְשׁוּ מֵאִתְּךָ, רֵאשִׁית לַכֹּל יוּבָא הַכַּד שֶׁל הַזֵּיתִים לִפְנֵי כֵס הַמִּשְׁפָּט”. מִיָּד הוּבָא הַכַּד וְהָעֳמַד לְפָנָיו. צִוָּה הַנַּעַר לְפָתְחוֹ. טָעַם זַיִת אֶחָד וְנָתַן גַּם לִשְׁנֵי סוֹחֲרֵי הַזֵּיתִים, שֶׁהוּזְמְנוּ לַעֲמֹד לְפָנָיו, שֶׁיִּטְעֲמוּ וְיַגִּידוּ כַּמָּה זְמָן עָבַר עֲלֵיהֶם מֵאָז נִמְסְקוּ וְאִם טַעְמָם טוֹב אוֹ רָע. עָשׂוּ כְּמִצְוָתוֹ וְאָמְרוּ: “טַעֲמָם שֶׁל זֵיתִים אֵלֶּה לֹא נִשְׁתַּנָּה וּמְסָקוּם בְּשָׁנָה זוֹ”. אָמַר לָהֶם הַנַּעַר: “דּוֹמַנִי שֶׁטּוֹעִים אַתֶּם, שֶׁהֲרֵי עַלִי כַ’וָאגָ’ה שָׂם אוֹתָם לִפְנֵי שֶׁבַע שָׁנִים בַּכַּד. כֵּיצַד הִגִּיעוּ לְכָאן זֵיתִים שֶׁל שָׁנָה זוֹ?” וְאוּלָם הֵם עָנוּ: “כֵּן הוּא כַאֲשֶׁר אָמַרְנוּ, וְאִם אֵין אַתָּה מַאֲמִין לִדְבָרֵינוּ, שְׁלַח וְהָבֵא סוֹחֲרֵי זֵיתִים אֲחֵרִים וּשְׁאַל אוֹתָם וְרָאִיתָ, אִם אֱמֶת דִּבַּרְנוּ אוֹ לֹא־אֱמֶת”. כְּשֶׁרָאָה הַסּוֹחֵר מִבַּגְדָּאד שֶׁלֹּא יַעֲלֶה עוֹד בְּיָדוֹ לְהוֹכִיחַ שֶׁלֹּא אָשַׁם, הוֹדָה עַל הַכֹּל, הַיְנוּ שֶׁהוֹצִיא אֶת דִּינְרֵי־הַזָּהָב וּמִלֵּא אֶת הַכַּד זֵיתִים טְרִיִּים. כְּשֶׁשָּׁמַע זֹאת הַנַּעַר, אָמַר לִנְשִׂיא הַמַּאֲמִינִים: “הוֹי שַׁלִּיט רַב הַחֶסֶד, אֶמֶשׁ פָּסַקְנוּ דִין זֶה בְּמִשְׂחָק שֶׁשִּׂחַקְנוּ, וְרַק בְּיָדְךָ הַכֹּחַ לְהַעֲנִישׁ לְמַעֲשֶׂה. אָנֹכִי פָסַקְתִּי הַדִּין בְּנוֹכְחוּתְךָ, וּמְבַקֵּשׁ אֲנִי מֵאִתְּךָ בְּהַכְנָעָה רַבָּה, שֶׁתַּעֲנִישׁ סוֹחֵר זֶה לְפִי דִין הַקֻּרְאָן, וּלְפִי מִשְׁפַּט הַנָּבִיא. וְאִם כָּךְ, הֲרֵי צַו אֶת הַסּוֹחֵר לְהַחֲזִיר לְעַלִי כַ’וָאגָ’ה אֶת אֶלֶף דִּינַר־הַזָּהָב, שֶׁכְּבָר הוּכַח שֶׁהֵם מַגִּיעִים לוֹ”. אַחַר־כָּךְ צִוָּה הַכַּלִיף לְהוֹצִיא אֶת הַסּוֹחֵר מִבַּגְדָּאד וּלְצָלְבוֹ, אַחֲרֵי שֶׁהוֹדָה הֵיכָן הִסְתִּיר אֶת אֶלֶף דִּינַר־הַזָּהָב, וּלְהַחֲזִירוֹ אַחַר־כָּךְ לְבַעֲלֵיהֶם לְפִי־הָאֱמֶת, לְעַלִי כַ’וָאגָ’ה. אַחַר כָּךְ פָּנָה גַם אֶל הַקָּאצִ’י, שֶׁחָרַץ מִשְׁפָּטוֹ בִמְהִירוּת יְתֵרָה, וְאָמַר לוֹ לִלְמֹד מֵאוֹתוֹ נַעַר, שֶׁמִּלֵּא חוֹבָתוֹ בְּשִׂים־דַּעַת וּרְצִינוּת יוֹתֵר. חִבֵּק נְשִׂיא־הַמַּאֲמִינִים אֶת הַנַּעַר וּפָקַד עַל הַמִּשְׁנֶה לָתֵת לוֹ מֵאוֹצַר־הַמַּלְכוּת אֶלֶף דִּינָר־זָהָב, וּלְהַחֲזִירוֹ בֶּטַח לְבֵית הוֹרָיו. וּכְשֶׁגָּדַל הַנַּעַר וְהָיָה לְאִישׁ, שָׂם אוֹתוֹ נְשִׂיא הַמַּאֲמִינִים לְאַחַד אוֹכְלֵי־שֻׁלְחָנוֹ, וְהֶאֱצִיל לוֹ טוֹבָה הַרְבֵּה וְהֶרְאָה לוֹ תָּמִיד כָּבוֹד נַעֲלֶה עַד מְאֹד.